ן ו ש א ר ק ר פ

מאוסוויץ

15

חופשת קיץ, פרנסואז ואני היינו עם חברים בוורמונט...

מה אתה עושה?

אני מתלבט איך לצייר אותך...

רוצה שאדגמן?

אני מתכוון לספר שלי, כאיזו חיה אצייר אותך?

ההא? עכברה,

כמובן!אבל את צרפתייה!ובכן... אז מה דעתך

על ארנבונית?

להאא, יותר מדי מתקתק ועדין

אני מתכוון הצרפתים בכלל. בואי לא נשכח מאות שנים

של אנטישמיות...

המממפ.זאת אומרת, מה עם

פרשת דרייפוס? מה עם שיתוף הפעולה עםהנאצים! מה עם —

בסדר, בסדר! אבל אם אתה עכבר, אז אני מוכרחה להיות גם כן. התגיירתי,

לא כך?

16

יש לי!... תמונה ראשונה: אבא שלי על אופני

הכושר שלו...

אני מספר לו שבדיוק התחתנתי עם צפרדע...

תמונה שנייה: הוא נופל מהאופניים בהלם.

אז את ואני הולכים לעכברבי. הוא אומר

כמה מילות קסם ופופפ!...

עד לסוף העמוד, הפכה הצפרדע לעכברה

יפיפייה!המממ...

התגיירתי רק כדי לשמח את ולאדק.

נכון. אבל שום-דבר לא משמח

אותו.

אתה יודע, היית צריך להתחתן עם – נו... מה שמה? הבחורה שיצאת

איתה, כשנפגשנו לראשונה?...סנדרה?

כן. אז יכולת לצייר עכברה בלי כל בעיה.

בחייך. יצאתי איתה רק כדי להתגבר על דעותי

הקדומות נגד נשים יהודיות מהמעמד הבינוני בניו-יורק.

הן יותר מדי מזכירות לי את הקרובים שלי, כדי שארגיש משיכה, אז אני פשוט —

ארט!פרנסואז!

אוי-לא! מהר — אבא שלך בדיוק טלפן אלינו! הוא עבר

התקף לב!

מה?

17

הוא השאיר

את מספר הטלפון

הזה.

רק בשבוע שעבר ראינו אותו... בדרך לכאן, עצרנו בבקתה שלהם בהרי–קטסקילס...

הוא נראה בסדר...

הלו, אבא... מה שלומך? איך זה שאתה לא בבית–חולים?

אהה?

אבל-? לא עברת? אתהלא?! אז למה אמרת - ?

היא אמרה?

אבל מתי?? מה??? אני לא שומע אותך, דבר בקול רם.

... לא... אל תבכה, אבא...

אלוהים. אני מניח... הלילה?אנ'לא יודע, הממ... בסדר.בסדר. נדבר על זה אז...

פשוט תירגע... טוב...אתה תהיה בסדר?

כן... גם אני...הממ... אוהב אותך....נתראה בקרוב... להית'...

אבא שלך בסדר?מה זה? מה קרה??וואו.

הוא בכלל לא עבר התקף-לב...

הוא פשוט רצה להיות בטוח שאתקשר חזרה!

אתה צוחק!איך הוא

יכול לעשות דבר שכזה!

מאלה עזבה אותו. היא משכה כסף מהחשבון המשותף שלהם ופשוט נסעה לה...

הוא רוצה שנשאראיתו בבקתה שלו

לזמן מה.

א-אני מניחה שאנחנו חייבים

ללכת.

אני מניח.

18

כמה חבל, רק הגעתם

לכאן...עוד

נחזור.

אנחנו לא לוקחים איתנו הרבה, אז

יהיה לנו תירוץ לא להישאר הרבה זמן.

ולאדק נשמע חצי היסטרי בטלפון.

איש מסכן... צר לי עליו.

כן, גם לי... עד שאני צריך לבלות איתו זמן – אז הוא

מוציא אותי מדעתי!אנחה.ממ.

שוב מדוכא?

סתם חושב על הספר שלי... זה כל-כך

יומרני מצידי.

כלומר, אני אפילו לא מצליח להבין את היחסים שלי עם אבי... איך אני בכלל

אמור להבין את אושוויץ?... את השואה?...

כשהייתי ילד נהגתי לחשוב, את מי מהורי הייתי מאפשר לנאצים לקחת לתנורים,

לו יכולתי להציל רק אחד מהם...

בדרך כלל בחרתי להציל את אימי. אף-אחד נראה לך שזה נורמאלי?

לא נורמאלי.

19

אני תוהה אילו רישיו עוד היה בחיים, האם

אחיך?היינו מסתדרים.

רוחו של אחי - הוא נהרג לפני שנולדתי. הוא היה בסך-הכל בן

חמש או שש.

אחרי המלחמה, הלכו ההורים שלי בעקבות כל שמועה עמומה ועברו בבתי-יתומים בכל

אירופה. הם לא יכלו להאמין שהוא מת.

לא חשבתי עליו הרבה בילדותי... הוא בעיקר היה תמונה מטושטשת וגדולה, שתלויה בחדר השינה של ההורים שלי.

אה-הא. חשבתי שזאת תמונה שלך, למרות

שהיא לא ממש דומה לך.

זאת בדיוק הנקודה. הם לא

היו זקוקים לתמונות שלי בחדר שלהם...

אני הייתי בחיים!...

התמונה מעולם לא נתקפה בזעם או הסתבכה בצרות כאלה ואחרות...

הוא היה הבן המושלם, ואני הייתי קוץ בתחת. לא יכולתי להתחרות בו.

הם לא דיברו על רישיו, אך התמונה היתה שם כמין תוכחה. הוא ודאי היה נעשה

לדוקטור ומתחתן עם נערה יהודיה ועשירה... החלאה.

אבל לפחות יכולנו להכריח אותולהתעסק עם ולאדק.

...זה מצמרר, שיש לך קנאת אחים לתצלום!

20

מעולם לא הרגשתי אשם בגלל רישיו.אבל כן היו לי סיוטים על קציני אס.אס. שנכנסים לכיתה שלי באמצע השיעור

וגוררים את כולנו, הילדים היהודים.

אל תביני אותי לא נכון, זה לאשהייתי אובססיבי עם העניין הזה...

אני יודע שזה מטורף, אך משום מה אני מצטער על כך שלא הייתי באושוויץ עם הורי כדי לדעת מה עבר עליהם!

...אני מניח שאלה הם רגשות אשם על כך שלי היו חיים קלים משהיו להם.

אנחה. אני מרגיש שזה לא מתאים,לנסות לשחזר מציאות שהיתה גרועה

בהרבה מחלומותי השחורים ביותר.

ועוד לנסות לעשות את זה בקומיקס? נראה לי שקפצתי מעל לפופיק של

עצמי, אולי בכלל כדאישאשכח מכל העניין.

יש כל-כך הרבה שלא אוכל להבין או לדמות. כלומר, המציאות מורכבתמדי בשביל קומיקס... כל-כך הרבה

צריך להשמיט או לסלף.

פשוט שמור על כנות, יקירי.

את רואה למה אנימתכוון... בחיים האמיתיים

לעולם לא היית נותנת לי לדבר כל-כך הרבה מבלי להפריע.

אהמממ...תדליק לי סיגריה.

B רק שלפעמים דמיינתי שציקלוןיוצא מברז המקלחת שלנו ולא מים.

21

וכך, הגענו לקטסקילס...הוא אמר שהוא ישאיר את המפתח מעל ל- אה.

ארטי?הנה הוא!

פיהוק. יקיריי – סוף-סוף באתם.אני חיכיתי וחיכיתי,ולא יכולתי לישון.

יחידת חמצן לשעת חרום

אתה מבין איך זה עכשיו ארטי. היא לקחה כסף שלי וברחה. אוי! איך

היא יכלה לעשות זה, לעזוב לבד אדם חולה כמוני??

אבל עכשיו, לכל הפחות, אני שמח, יש לי כאן אתכם "ילדים", שתישארו

יחד איתי...

תראו כמה יפה סידרתי לכם מיטה. לכל הקיץ תוכלו להרגיש כאן בנוח!

היי! אנחנו נשארים רק לכמה ימים אבא. אנחנו —

בבקשה!אני כל-כך עייף

מלחכות עד שבאתם. מחר

תוכלו לדבר!

נו טוב! בבוקר נדבר עוד – אבל עכשיו, תרגישו

לכם בבית, כאילו זה ביתשלכם.

לילה טוב אבא.

)אלוהים אדירים – הוא מצפה

שנישאר כאן כל הקיץ?(

)נראה לי. אם זה היה תלוי בו היינו עוברים לקווינס לגור איתו. הוא-(

22

כזה יום שמש ואתם שניכם עוד

ממ...ישנים!?מה מ'שעה?

כבר כמעט 8:00, וכבר חצי שעה אני מתעמל במרפסת. מאז הייתי ילד, אני

עשיתי כל יום תרגילים...

ההאמ?

בהתחלה ניסו שכנים להתאמן איתי, אבל הם לא עמדו בקצב...

אז עכשיו הם רק מסתכלים.

ישקפה?

למאלה היה כאן קפה נמס...מחר אנחנו נתעמל יחד.

אהה? ההתעמלות היחידה שלי היא ללכת החוצה לעשן סיגריה!

...קפה נמס יספיק לי.

תזדרז ותתכונן... היום אני צריך עזרה שלך במיון ניירת של בנק ומיסים – מאלה עזבה

הכל בבלאגן, אתה לא יכול לדמיין!

יאהה – הנה אני הבאתי. זה נטול–קפאין.

המממ. ראית את גניחה.המכנסיים שלי?

את כל דברים שלך כבר הנחתי מסודרים

בארון שם.

יופי... תודה שלא זרקת

אותם החוצה.

מותק, תתעוררי. יש לי חדשות רעות. הקפה היחידי כאן הוא נטול-קפאין!

ההאממ? הבאתי את הקפה שלנו ואת הקומקום.

תבדוק בתיק שלי.אחח!

?

23

מה עכשיו?

אני מכין לכם ארוחת בוקר, ואני רואה כאן את המלח, רק

תראה מה מאלה עשתה!...

מלח שכאן זה חצי מלא. והיא בכל זאת פתחה אחד חדש!

אסור לי בדיאטה שלי לאכול בכלל נתרן. אני לא צריך אפילו מלחייה אחת,

והנה יש כאן שתיים פתוחות!

אז...מה קרה? למה

מאלה עזבה?

היא רצתה שכל כסף שלי, מה שעבדתי בשבילו כל-כך קשה כל החיים, זה יהיה רק

בשבילה.

היתה לי פגישה עם רופא ברגו פארק והלכנו אחר-כך

לחדש כמה אגרות חוב.

אחת רציתי לרשום עלשם של מאלה, אחת על שם של אח שלי בישראל ואחת

על שם שלך...

אבל היא לא רצתה שאני אתן לך ולפינק שום-דבר

– היא צרחה כמו משוגעת!

היא נסעה משם והשאירה אותי ליד בנק, וכשהלכתי הביתה היא כבר

לא היתה.

עורך הדין אומר שאני חייב לעשות צעדים חמורים. היא גנבה את תכשיטים, את רכב,

ואת מזומן מחשבון משותף שלנו – אני יכול להגיש תלונה!

נו,בחייך...

24

איפה מאלה עכשיו?

לפלורידה היא נסעה. אנחנו קונים שם דירה בבית משותף.

היא רוצה למכור אותה ולחטוף כספי פיקדון.

אבל זה היא לא יכולה לעשות, היא

צריכה את החתי...מה אתה עושה ארטי?!!

ההא? אני רק מדליק סיגריה...

יותר טוב שלא תעשן: בשבילך זה איום ונורא ובשבילי, עם קוצר נשימה

שלי, זה גם לא טוב להיות קרוב...

אבל אם בכל מקרה אתה מעשן, בבקשה אל תשתמש ממני בגפרורי עץ שלי. אני לא

נשארו לי כ”כ הרבה. וכבר כשאתה הכנת קפה השתמשת באחד.

רק כדי להדליק את התנור אני משתמש בהם. גפרורי עץ אני צריך לקנות, את אלה

מנייר אני יכול לקבל בחינם בלובי של'מלון האורנים'.

אלוהים! אניאקנה לך קופסא

שלמה של גפרורים מעץ!

זה לא נחוץ... בבית תנור שלנו

אוטומטי, וכאן אני נשאר רק לעוד 15

ימים.

ועוד נשארו לי 50 גפרורים. בכמה

גפרורים אני כבר יכול להשתמש?...

איזה קמצן!אני לא יכול לסבול

את זה יותר. אני יוצא לנשום אוויר!

כל הזמן ארטי עצבני – ממש כמו אמא שלו – גם היא היתה עצבנית.

בההאא

פסססט.

25

אתה בטח ארטי. אני גב' קארפ. אנחנו

שכנים.

כן. אבא שלי ציין שדאגתם לו כשמאלה עזבה.

הוא אמר את זה? טוב... אדגר באמת נתן לו טרמפ חזרה לכאן לפני כמה ימים. מאלה לקחה

את האוטו שלהם, אבל – בוא, תבקר לרגע!

ההא? – אני לא יכול! אני

אה -

תראה אדי, תראה מה מצאתי:

הבן של ולאדק, ארטי!

אז! באת לקחתאת אבא שלך לגור

איתך?

מה? לא, אנחנו רק עוזרים לו להתאושש מהסבל שלו, הוא יישאר כאן עד 'חג העבודה'.

מה? לבדו? איךהוא יוכל להסתדר?

הוא יכול להסתדר. אבל יהיה נחמד אם תקפיצו אותו לעיר מדי פעם...ותראו שהוא בסדר...

אולי מפעם לפעם. אבל הוא איש זקן

וחולה. הוא לא יכול להיות לגמרי לבדו...

ואחרי הקיץ? הוא יעבור לגור אצלך,

או מה?

לא! אנ'לא יודע מה הוא יעשה. אולי הוא

צריך מטפלת או משהו.

מטפלת עולה כסף. אתה חושב שאבא שלך מבזבז כסף בכזאת קלות?

מאלה המסכנה. פעם אחת, הלכתי איתה לסופרמרקט...

היא היתה צריכה להוריד מרשימת הקניות את מברשת השיער, כי הוא לא הסכים

לשלם על החפצים האישיים שלה – איך זוג יכול לחיות ככה?

ארט? הלו?

מותק, איפה אתה?

26

אשתי קוראת לי...

אשתך, היא יהודיה?

)ששש אדגר!( תזמין אותה

ללימונדה.

אולי בפעם אחרת, מוטב

שאלך עכשיו...

אז הנה אתה!...שיו.

איפה היית?

זוג חברים של ולאדק, הקארפים, הם חטפו אותי... את יודעת, אפילו

הם לא סובלים אותו.

זה פשוט קלסטרופובי להיותעל ידו, הוא מסדר כל דבר

שנוגעים בו – הוא כל-כך חרדתי.

הוא מעולם לא למד איך להירגע.

אולי. אבל הרבה אנשים כאן באזור הם ניצולים – כמו הקארפים האלה למשל – אם הם נדפקו גם כן, אז זה באופן

שונה מולאדק.

אולי אושוויץ

הפך אותו לכזה.

אה, בקשר לגפרורים של ולאדק – זה מטורף

אפילו יותר ממה שנדמה לך...

כיוון שהגז כלול בשכר הדירה, הוא משאיר להבה

דולקת כל היום, כדי לחסוך בגפרורים.

אלוהים. אם זה לא היה כל-כך פתטי, זה

היה כמעט מצחיק.

נו ילדים! אתם נהנים לכם ?בואו - נשב יחד ותוכלו לעזור לי

לסדר את ניירת של בנק.

27

כמה שעות מתוחות לאחר מכן...אחח, ארטי. שוב פעם

חישבת לא נכון.אבל תראה – בדקנו

את זה פעמיים.זה נכון!

פפהא. זה לא יוצא אותו סכום כמו בהצהרת המס.

נצטרך עכשיו לעשות הכל שוב.

מהה? זה ייקח 2 או 3 שעות... זה הבדל של

פחות מדולר. בוא נשכח מזה פשוט.

תמיד אתה כזה עצלן!כל עבודה שאנחנו עושים, צריך ככה לעשות את זה בדרך נכונה.

עצלן?! לעזאזל עם זה, אתה משגע

אותי!

חכו! למה שלא תיקחו הפסקה? אני אאתר את

השגיאה.

כן! עם פרנסואז אני יכול לעשות

את זה!

אמממ... אני אסתדר עם זה לבד. למה שלא תצאו

שניכם לטייל קצת?

טוב... שלא תערבבי בשבילי ביחד אף אחד מהניירות. אני אעבור איתך על

הכל כשאחזור...

תודהבאמת.

...אבל בשביל רגליים שלי, זה טוב עכשיו

טיול הזה שלנו.

אוף. טוב... אביא את מכשיר ההקלטה,

כדי שהיום הזה לא יהיה בזבוז גמור.

28

אז מה התוכניות שלך

עכשיו אבא?

אנחנו נלך עד למלון אורנים

ובחזרה

אני מתכוון, באופן כללי, עכשיו כשמאלה עזבה.

אולי יחד נשאר כאן עד סוף הקיץ...

כל-כך יפה כאן.

אמרתי לך – פרנסואז ואני יכולים להישאר רק

לסוף-שבוע.

אז? כשתלכו בחזרה אני גם כן אלך. מה יש לי כאן

שאני אשאר לגמרי לבד?

נו? אולי תרצו ואז?להישאר איתי

בקווינס?

זה תמיד תענוג כשאתה ביחד איתי. ...תזכור,

בית שלי זה גם בית שלך.

אני מצטער אבא, אני לא חושב שזה יסתדר. אני

מתכוון, יש לנו בית משלנו, ו-

כן. אתה לא חייב לענות עכשיו... רק לחשוב

על זה...

אמממ- אני יכול לשאול אותך עוד על העבר שלך...

על אושוויץ?

בוודאי, יקירי. בשבילי אתה יכול לשאול

הכל!

ובכן... מה קרה כשאתה ואמא הגעתם

לשם והופרדתם?

כשבאנו, הם דחפו לכיוון אחד את הגברים ולמקום

אחר את הנשים.

החוצה!

נופפתי לאניה לשלום

במהירות.

29

אבל אתה מבין, אניה ואני לא

הופרדנו מעולם! לא??

לא! המלחמה הפרידה בינינו, אבל

תמיד לפני כן וגם אחרי היינו יחד.

לא כמו מאלה, מה שחטפה כסף שלי! –

אושוויץ, אבא ספר

לי על אושוויץ.

אושוויץ נבנה בעיירה בשם אושווינצ'ים, לפני מלחמה

הגעתי לשם לעתים קרובות ומכרתי בדים שלי.

...ועכשיו, אני באתי שוב.

הגענו לאולם גדול והם התפשטו! הוציאוצעקו עלינו.

את חפצי הערך שלכם! Schnell! !הסתדרו בשורה

באותו זמן אני עוד הייתי עם מנדלבאום ידידי.

הם לקחו מאיתנו ניירת שלנו, בגדים שלנו ושיער שלנו...

)פססט – ממ..מה הולך לקרות לנו?(

)אל תדאג...(

היה לנו קר ופחדנו.

)אם הביאו אותך לכאן, הם יקחו אותך לעבוד. הם לא מוכנים להרוג

אותך עדיין.(

)מה עם הנשים שלנו

וה-(

סתמו את הפה, יהודונים! למקלחות, מהר!

30

לכל מקום אנחנו היינו חייבים לרוץ – כמו אצנים – והם הריצו אותנו לסאונה...

זה קפוא!תגיד תודהשזה לא גז!

כאן זה היה מקלחות של החיים, ולא מקלחות גז של מתים,מה שלעתים שמענו שמועות.

בשלג הם זרקו לנו בגדי אסירים.

SCHNELL! SCHNELL! SCHNELL!

הם אף פעם לא בדקו אפילו באיזו מידה הבגד שהם זרקו.

בחור אחד ניסה להחליף.

ס-סלח לי. הנעליים האלה קטנות מדי.

אולי עכשיוהן יתאימו!

היו אלה נעלי עץ!

היה לי מזל, כל דבר התאים לי קצת. רק חולצה היתה קרועה וגדולה מדי עבורי...

הם רשמו אותנו... הם לקחו מאיתנו את השמות שלנו. וכאן

הם שמו לי את המספרשלי.

טראח

31

בכל מקום היה ריח נורא ואיום, אני לא יכול להסביר...מתקתק... ממש כמו גומי שרוף. ושומן.

דוד ! דוד !

כשנכנסנו בשער,רץ אלינו מישהו מרחוק.

זה היה אברהם, האחיין של מנדלבאום!

אז דוד... בסוף גם אתה

גמרת כאן.

אתה אמרת לנו לבוא!

כתבת לנו כמה אתה מאושר בהונגריה – שכדאי שנצטרף אליך מיד! ובכן... הנה אנחנו.

הונ-גריה. ההא!

הפולנים שארגנו את ה"בריחה" שלנו הבינו יידיש. אז הם ידעו שאתם

מחכים לשמוע האם אני בטוח.

בביאלסקו, הכתיבו לי הפולנים את תוכן המכתב

ההוא, בזמן שהגסטאפו כיוונו לי אקדח לראש.

מה יכולתי לעשות? הם היו יורים בי בו

במקום.

ובכן... אז הנה הונגריה

שלנו...ויש לכולנו רק דרך אחת

לצאת מכאן, דרך הארובות האלה.

את אברהם אני לא ראיתי יותר... אני חושב שהוא יצא דרך ארובה.

אבל פעם אחת, ראיתי שוב פולנים

שבגדו בנו.

הגרמנים כבר לא היו זקוקים להם. אז גם הם גמרו באושוויץ.

32

אותנו החדשים הכניסו בתוך חדר.ותיקים עברו ואמרו כולם את אותו דבר.

אתם רואים את הארובות ההן?...

נו טוב, אז אני הייתי יותר עצוב.

הייתי מותש, רעדתי ובכיתי מעט.

אף אחד אפילו לא הסתכל.

אבל מחדר אחר, ניגש אלי מישהו.

מדוע אתהבוכה, בני?

אני צריך להיות שמח?מה אני בקרנבל?

תן לי לראות את הזרוע שלך...

הוא היה כומר...

הממ... המספר שלך מתחיל ב-17, המשמעות בעברית היא "כמניין טוב",

שבע-עשרה זה סימן מצוין...

הוא לא היה יהודי – אבל הוא היה אינטליגנטי מאוד!

זה מסתיים ב-13, הגיל בו נער יהודי הופך לגבר...

ותראה! אם מחברים את כל הספרות יוצא - 18. כלומר "חי", המספר בעברית לחיים.

אני לא בטוח שאשרוד את הגיהינום הזה, אך אין לי ספק שאתה תצא מכאן

בחיים!

התחלתי להאמין. אני אומר לך, הוא הכניס בי חיים חדשים.

ובכל פעם שהיה קשה מאוד אני הסתכלתי

ואני אמרתי: "כן, הכומר צדק! זה יוצא

שמונה-עשרה”.

וואוו! הבחור

הזה היה קדוש!

כן... לעולם

לא ראיתי אותו שוב.

33

לי היה קשה פה, אבל לחברי מנדלבאום היה קשה יותר.

בסוסנוביץ כולם הכירו את מנדלבאום, הוא היה בגיל שלי כמו אני היום, נחמד...

איש עשיר מאוד...

…אבל עכשיו באושוויץ, מנדלבאום היה בלאגן.

מכנסיים שלו היו גדולים כמו

בשביל 2 אנשים ולא היתה לו אפילו חתיכת שרוך

לעשות חגורה. כל היום הואהיה צריךלהחזיקאותם בידאחת...

נעל אחת היתה גדולה כמו סירה.

אבל זה לפחות אפשר היה לנעול.

נעל אחת, הרגל שלוהיתה גדולה מדי

בשבילה, גםאותה הוא היה

חייב להחזיק,אולי הוא ימצאעם מי להחליף.

זה היה חורף, ובכל

מקום הוא היה צריך להסתובב

עם רגל אחת על

שלג.

ולאדק, אפשר להשתמש בכף שלך?

בוודאי,אבל איפה

שלך?

הפלתי אותה, ועד שהתכופפתי להרים, מישהו

כבר גנב אותה.

בשביל כף, אתה היית יכול להשיג לחם של חצי יום.

שפכתי גם את רוב המרק שלי, וכשביקשתי עוד, הם

הכו אותי!

החזקתי את הקערה, והנעל נפלה לי, הרמתי

את הנעל, והמכנסיים נפלו לי למטה...

אבל מה אני יכול לעשות?יש לי רק שתי ידיים!

אלוהים. בבקשה אלוהים...עזור לי למצוא חתיכת שרוך

ונעל שתתאים!

אך לכאן אלוהים לא בא. היינו כולנו לבדנו.

34

אז מנדלבאום ואני היינו שניים במיטה, לא ידענו למה, מאחר וזה היו מקומות פנויים.

אך יום למחרת, הם דחפו משלוח של עוד 400 יהודים נוספים לשם.

היה מקום בקושי לזוז. רק לרדת לשירותים היה צריך ללכת 15

דקות על חסרי המזל שישנים על רצפה.

וכשחזרתי לא יכולתי שוב למצוא איפה מיטה שלי.

בצריף היה קאפו – משגיח– הוא צעק ובעט,בכל מה שהוא היה יכול.

הסתדרו בשורות של חמש,חראות! עמדו ישר!

גם הוא היה אסיר, איכר מהצד הגרמני של פולין.

עכשיו, תשכבו על הבטן שלכם. מהר!

עמדו!שכבו!

עמדו! מהר יותר!

שכבו!

עשינו "ספורט" כזה כל היום – בעיטות, מכות, צרחות – עד שכמה צנחו מתים. ואז עוד.

35

פעם אחת משגיח אחד של הבלוק התחיל לצרוח עלינו:

מי יודע אנגלית?להרים את היד! )ולאדק, אתה

צריך להרים את היד(

)לא...(

)אני לא רוצה להתקרביותר מדי לאלה שלו.

חוץ מזה, תראה את כל הידיים שמורמות כבר...(

הרבה יהודים צרפתים פה ידעו לדבר אנגלית.

הוא לקח אותם בנפרד – אבל שלח אותם מהר בחזרה.

מי יודע אנגלית ופולנית?

עכשיו זה היו מעט מאוד ידיים, אז אני ניגשתי.

היינו 8 אולי 9. כל אחד היה צריך לדבר כמה מילים.

VHERE…IST…DER PEN?...DER PEN IST…IN…DER TABLE…

הבאבתור.

מה ששמעתי את אחרים מדברים, ראיתי שיש לי סיכוי.

דיברתי אליו רק באנגלית: בשביל פולני, היתה לי אנגלית טובה

כן. נתתי שיעורים פרטיים באנגלית כשגרתי אז

בצ'נסטוחובה.

הוא רצה כאן ללמוד אנגלית!

הצלחת להביא לכאןספרי לימוד ! כבר

?למדת את הטיות הפועל?

והוא שמר אותי בצד מהשאר.

תשמע. יש כאן יותר מדי אסירים. האס.אס. יעמידו את

כולכם בשורה מחר.תדאג לעמוד

הרחק בצד שמאל.

36

בבוקר, בחרו האס.אס. את מי לקחת היום לעבודה. את החלשים הם שמו בצד כדי לקחת אותם לתמיד. לפני שהגיעו אלי, הם כבר לקחו מספיק.

שמרתי קרוב אלי את מנדלבאום. וחזרנו בטוחים פנימה.

הקאפו דחפו את הנותרים לנקות את הבלוק.

חכה! שפיגלמן – אתה בא איתי!

לכולם הם קראו לפי מספר אבל לי הוא קרא

בשם.

שב כאן... אני אחזור בקרוב.

כאן ראיתי לחמניות! ראיתי ביצים! בשר! קפה! כל השולחן מלא! אתה יודע מה זה היה

לראות דברים כאלה?

זאת בטח ארוחת הבוקר שלו.תראה כמה שמח היה לו כאן!

פחדתי להסתכל. הייתי כל-כך רעב, יכולתי לסחוב את כל זה!

מה אתה מחכה?שב ותאכל!

אוכל הזה היה בשבילי.

אני אכלתי ואכלתי, אכלתי בזמן שהוא הסתכל, ואז לימדתי אותו במשך שעתיים ודיברנו קצת.

אבל למה אתה לומד אנגלית?

אני מדבר גרמנית טוב כמו שאני מדבר פולנית –בגלל זה אני קאפו. אחרת הייתי שום-דבר כמוך...

עכשיו בעלות-הברית מפציצות את הרייך. אם הן ינצחו במלחמה הזאת, יהיה לזה ערך כלשהו לדעת אנגלית!

37

טוב, זה מספיק להיום. בוא איתי.

תוריד את כל הבגדים שלך. תבחר דברים במידה שלך.

!

אז לקחתי לעצמי בגדים כמו בהזמנה מחייט.

קיבלתי גם נעליים אמיתיות – לא מעץ,

אלא מעור

תמיד הייתי נאה... אבל

כשהכול התאים, נראיתי

כמו מיליון!

אז. אתה מסודר?

כן אדוני. אבל יש לי עוד טובה אחת

לבקש...

...אני יכול לקחת את זוג הנעליים הנוסף הזה, חגורה וכף בשביל –

חתיכת יהודי! אתה כאן מה?!רק כמה ימים וכבר מוכן

לעשות עסקים?!

אני צריך לתת דין וחשבון על כל זוג

נעליים כאן!

א-אני לא רוצה לעשות בעיות. היית כל-כך

אדיב אלי... זה בשביל חבר שלי...

הסברתי לו הכל על מנדלבאום.

ובכן... אני יכול "לאבד" את החגורה והכף – אבל תביא לי מחר את הנעליים

או ש...!הישנות של חבר שלך –

אני אומר לך, הייתי "מסודר" לגמרי!

38

רצתי למצוא ולאדק?!!את מנדלבאום

אתה נראה כמו -אהה... גנרל!

אה! לא בדיוק. אבל היה לימזל, ולא שכחתי אותך...

תראה. השגתי לך כף משלך.

כף! תודה לך ולאדק, תודה.

והנה חגורה – לא איזה שרוך – חגורה אמיתית!

אלוהים אדירים!

ועוד דבר אחד: זוג נעלי עץ שיתאים לך!

אלוהים, אלוהים. אלוהים....מתייפח.זה נס, ולאדק.

אלוהים שלחנעליים דרכך.

...הוא היה כל-כך שמח, הוא בכה... וגם אני התחלתי לבכות איתו.

הוא היה כל-כך מאושר מזה. ...והקאפו ידע

שמנדלבאום חבר שלי, אז הוא עזב גם אותו בשקט.

כל זמן שיכולתי, שמרתי אותו, אבל כמה ימים לאחר מכן הגרמנים בחרו אותו ללכת לעבודה...

אף אחד לא יכול היה לעזור בזה.אז, זה היה סוף עם מנדלבאום. לעולם

לא ראיתי אותו שוב.

?

הההאפפ.

39

אז אתה לא יודע מה קרה למנדלבאום?

הוא נהרג או מת. אני יודע

הם גמרו אותו.

אולי בדרך לעבודה, שומר תפס והעיף כובע שלו.

לך תביא את הכובע שלך – זריז!

אז מה הוא יכול היה לעשות? הוא רץ להרים אותו. ושומר ירה בו על

ניסיון לברוח.

שומר קיבל ברכות ואיחולים וחופשה של כמה ימים על שעצר את הבריחה שלו.

אני לא יודע אם ככה זה היה איך שזה היה עם מנדלבאום – רק

שלעתים קרובות הם עשו ככה...

הם רק רצו לחסל את כולם. היתה זאת עבודה מאוד קשה ומעט מאוד אוכל.

...אולי הם בעטו והכו אותו בראש שלו בגלל שהוא לא היה יכול לעבוד מספיק מהר.

...או שאולי הוא נהיה חולה. אז הם שמו אותו בהתחלה ב"בית-חולים" ואחר-כך בתנור...

אתה רואה איך הם עשו? ולי למרות זאת היה שמח שם. בשבילי זה עוד לא היה סוף.

הפרצופים החדשים פחדו ממני. נראיתי תותח רציני והקאפו שמר אותי קרוב.

הם ירצו 200 עובדים מחר. יש לי עדיין רק 180 רשומים כאן. ...כדאי שתתחבא

בחדר שלי...

במשך יותר מחודשיים נשארתי כאן בטוח ולימדתי אותו אנגלית.

40

מהקבוצה שבאה איתי, רק אני נשארתי...

ולאדק, מה היה המקצוע שלך לפני שהביאו אותך

לכאן?

עבדתי בהרבה עסקים שונים,

למה?

שמרתי אותך כאן ב"בלוק ההסגר" כמה שיכולתי. יהיה עליך להצטרף לצוות

עבודה... בעלי מקצוע זוכים ליחס טוב יותר.

אני יכול לעשות הכל ברגע שמראים לי איך.

בגטו עבדתי בנגריה... בסוסנוביץ הייתי פחח.

פחח! אני אראה מה אני יכול

לעשות!

בסביבת אושוויץ כל הזמן הם היו בונים.הם היו צריכים פחחים טובים לגגות.

לא באמת אני הייתי פחח. אבל ידעתי קצת. בסוסנוביץ אני הייתי רשום בפחחיה כדי

לקבל אישור עבודה בטוח ואני הסתכלתי איך הם עבדו.

האורניםאורחים בלבדגבול ן הסגת אי

אה-ההא. אמרת לי. אבל מה שרציתי לשאול עליו הוא, מה קרה עם אמא

בזמן שאתהעצור!...

אנחנו מוכרחים לפנות מהר וללכת ההא?בכביש הזה כדי לבוא לאורנים!

בדרך הזאת שומר של בית מלון לא יכול לראות אותנו, ונוכל לשבת בפטיו

שלהם. זה יפה שם לשבת. אני בא כמעט כל יום

בדרך הזאת.

לפעמים אני מקבל כאן שיעורי ריקוד בחינם, או שיש להם לאורחים משחקי

בינגו בחינם ופרסים.

41

למטה זה חדר הכושר עם סאונה וג'קוזי... אולי אני יכול

לקחת אותך לשם מחר.

לא תודה. אתה לא מפחד שתיתפס על הסגת גבול?

אפפ. מבתי נופש שלנו כולם באים לפה תמיד, או למלון

בריקמן במעלה הכביש.

...אני אוהב יותר את האורנים. רק שכאן בחדר כושר, אתה לא יכול לקבל

ארונית בלי לתת מפתח של החדר.

תראה. הם נותנים עכשיו כרטיסים לבינגו.אתה רוצה אנחנו נשחק? אה-אה. אני אכניס

קלטת חדשהונוכל להמשיך.

ניצחתי כאן משחק בינגופעם אחת. המנצח קיבל פרס

לחדר שלו. ...רק שאני לא היה

לי חדר.

מאחורי ישבה גברת צעירה מה שהתאכזבה כל-כך שהיא

הפסידה – היה חסר לה רק מספר אחד...

...אז נתתי לה כרטיס שלי ואמרתי: "לא מעניין אותי פרסים

כאלה – תהיי את מנצחת"... כמה שהיא שמחה.

סיפרת לה שאתה לא אורח כאן?

למה לספר?? זה לא היה עניין שלה.

אתה יודע, בעיר יש מקום של בינגו – חמישים סנט כרטיס. מאלה אהבה ללכת לפעמים... ואני אמרתי לה, "בשביל מה?

בשביל קפה שהם נותנים אחר-כך? בינגו אפשר לשחק באורנים, ובבית יש קפה יותר טוב!”

...B-5...G-22...!בינגו