\j A A A הועתק והוכנס לאינטרנט ן www.11ebrewbooks.org

ע״י חיים תשם״ט

ך ו ר ן ע ח ל ר ש ו צ ק

שלחן המלךן חלק ראשו

עם תרגום לספרדית

אשר אסף איש טהור מחו״ר ארם צובה(חלב) מדורות שעברו מני״ר הרב המופלא במהר׳יר

שמואל לנייאדו זלה׳׳ה מכתב ידי קודשו ונדפס באר׳יצ שנת התרפ״ג

בתוספת לקוטי דינים

משו״ע וספרי גדולי האחרונים ונקרא

בשם

על השלחן

ממני הצב״י עזרא בצרי שליט׳יא

אב״ד ירושלים ת״ו

מהדורה שלישית התשץ

הוצאת

/ \ tykyw msncuce JIN p»

ירושלים התשמ״ה

ל מ ן ה ח ל ש ,

קצור שלחן ערוך

r

כל הזכויות שמורות

)ykzto insrtcuce

fo^ro!y\h weseACch \rxi die public/non / / IfDH 10פ of oyuiuscRiprs ,vkI ponced works !TlKl ' syset., ^IIV ״ p.o.k. tofe jwusAiem

ספר זה יצא לאור

לעילוי נשמת הבחור

ליאון יהודה בן יוסף ובן מערלה פרץ בראנדואין נפטר ב״ח אדר ה׳ תשמ״ח

ת.נ.צ.ב.ה

זכות המצוה תגן על התורם

E N M E M O R I A

DE

LEON YEHUDA P E R E Z BRANDWAYN

ב׳יה

דברים אחדים למהדורה השניה

לא עברו חדשים מעטים מאז שנדפסה המהדורה הראשונה ולא נשאר בידנו אפילו ספר אחד, ונתקבלו הזמנות למאות ספרים נוספים ורבים מחכים למהדורה

השניה. וזו תעודת הכבוד הגדולה לספר קדוש זה.

במהדורה זו כמהדורה שקדמתה עזרו בהדפסה האחים היקרים והמבורכים בני אברהם ושרה צפדייה לזכר הוריהם היקרים, זכות התורה תגן עליהם וה׳ ימלא

משאלות לבם לטובה ולברכה.

נציין שבבתי חינוך רבים, ובמקומות שקובעים בהם שיעורי תורה, הדרישה גדולה במיוחד לספרים אלה. ונשאלנו בקשר לחלק השני שעתה נמצא בעבודה ובעזהי״ת

יופיע בזמנו.

בהודאה לקב״ה ששם חלקנו מיושבי בית המדרש.

הרב עזרא בצרי שליט׳׳א אב ״ד ירושלים ת״ו

א

הרב עזרא בצרי שליט״א

אב׳׳ד ירושלים ת״ר

מבוא

מר׳׳ן הקדוש שחבר את ספריו הנפלאים ,,בית יוסף׳ ו״שלחן ערוך׳ נפוצו מיד בכל תפוצות ישראל, והיו נקראים לאחר תקופתו בשם הספר הארוך ל,,בית יוסף׳ ושלחן ערוך נקרא בשם הספר הקצר, עיין בכנה״ג ועוד מגדולי המחברים, הסיבה לכך היא מכיון שספר ה,,שלחן ערוך׳ נכתב בקצור, וכמ״ש מר״ן בהקדמתו כדי שיוכלו

לעבור על הלכותיו פעם בחדש, וז״ל:

״ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרן־ קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה׳ תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לת׳׳ח דבר הלכה לא יגמגם בה וכר כר יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הכלה למעשה, בהיותו שגור בפיו ספר זה הבנוי לתלפיות תל שהכל פונים בו, לחלקו לחלקים שלשים ללמוד בו בכל יום חלק ונמצא שבכל חדש הוא חוזר תלמודו וכר זאת ועוד התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה, ותהיה גירםא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה״ וכו׳

ואם רצונננו לראות עד כמה ירדנו פלאים, ושראשונים כמלאכים, די לנו לקרוא הקדמה זו, ומה שהתלמידים הקטנים שבזמן מר״ן יכלו לגמור כל ארבעה חלקי השלחן ערוך בתוך חדש לא יעשה בזמנינו הגאון, ומי הוא בזמנינו שמתחיל וגומר, ואפילו גירםא את כל ארבעה

חלקי שלחן ערוך תוך חדש, לו בהבנה שטחית.

עקב ירידת הדורות, וכדי שכונת מר״ן בספרו הקצר השלחן ערוך, שבקש שישנן כל אדם מישראל את הדינים, ראו חכמי הדורות האחרונים לכתוב ^קצורי דינים כדי שכל אחד ידע לפחות את ההלכות

ההכרחיות, וצירפו עוד מההלכות המתחדשות.

הספר המפורסם ביותר בזה, ושזכה למהדורות רבות הוא ספרו של הגאון שלמה גאנצפריד זצ״ל ממדינת הונגריה שקראו בשם ״קצור

ב מבוא

שלחן ערוך׳ והוציאו בשנת תר״ד, ולאחר הופעתו עוד בחיי המחבר הוסיף הרב הגדול חיים כהן הערות ושלחם למחבר, ומצעו תשובת המחבר אליו בשבת תרל״ה שכתב עליו שיישר כחו ושהוא ג״כ לקט ממנו תקונים למהדורה חדשה של קצור השלחן ערוף, ולבסוף נכנסו כל ההערות בשם ״מסגרת השלחך עם קצור השלחן ערוך, וראה

בהסכמות חכמי הדור שם, וכן הספר חיי אדם ועוד.

חכמינו ז״ל אמרו הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל, ועיין בזוה״ק ביאור מאמר זה, עכ״פ רואים אנו שמחבר הספר הזה ״שלחן המלך׳ הגאון הגדול כמוהר״ר שמואל לאניאדו זצ״ל שכתב ,,קצור שלחן ערוך׳ בארם צובה, וכפי הנראה היה הוא הראשון שחבר ספר קצור שלחן ערוך עוד בשנת ה׳ תקס״ד נשארו כתבי ידו ולא נדפסו עד שנת התרפ״ג, מאה ועשרים שנה אחר כתיבתם, בהוצאת והשתדלות

הגאון כמוהר״ר עזרא בכמהר״ר נסים לופז זצ״ל.

הספר נדפס בארם-צובה ולא יצא לאור עד היום, על אף חשיבותו הגדולה, ואף על פי שהוא ספר הכרחי ונחוץ לכל אחד.

הספר ,,קצור שלחן ערוך׳ מפאת היות המחבר מהונגריה, נכתב על פי מנהגי האשכנזים, ורבים מגדולי רבני הספרדים שוחחו עמי פעמים רבות על ההכרח בספר קצור שלחן ערוך לפי הלכות ומנהגי

הספרדים.

אמנם מאחר וגדול רבני האחרונים רבן של כל בני הגולה כמוהר״ר יוסף חיים זצ״ל מבבל חבר את ספרו שנתקבל מאד ״בן איש חי״, והוא כמתכונת הקצור שלחן ערוד עם הוספות מחדושי דינים וממקובלים כי הרב כל רז לא אניס ליה ולבו כלב ארי בפשט ובקבלה, ומלבד כל מה שנתפרסם ממנו בספרים, עוד ידוע במשפחתינו (שהיא משפחתו) שהיה ממש מלאר ה׳ צבאות בקדושה וחסידות, והמהרהר אחריו כמהרהר אחר השכינה, והוכחתי לרבנים חשובים שהקשו על דבריו וכנהוג בדברי תורה שטעו בהבנה, ודברי הרב קיימים ונכוחים

למבין.

אבל בהיותי עוסק בעבודת הקדוש להוציא לאור ספרי רבני הספרדים וספרי רבני ארם צובה בפרט, ראיתי את הספר היקר ״שלחן המלך׳ ועיינתי בו, ונוכחתי בגודל חשיבותו לדיני הספרדים ולמנהגיהם, שהרי רבנו היה מגדולי חכמי ורבני ארם צובה (חלב)

מבוא ג

בתקופה ההיא שהיו בה גדולי עולם, שאילו סוחריה בהשואה לדורנו ידעו לא פחות מגדולי רבני זמנינו, על אחת כמה וכמה שאת רבניה לא נוכל לתאר, ומכיון שמאז כמאתיים שנה לערך שכתב רבנו את ספרו זה נתחדשו דינים רבים בספרי האחרונים, ועקב הטכנולוגיה החדישה התעוררו בעיות קשות שגדולי האחרונים עסקו בפתרונם,

והצבור רוצה לדעת כיצד פסיקת ההלכה ואיד עליו לנהוג.

לכן לקטתי מספרי רבני האחרונים על פי דרכו של הרב המחבר, להביא פסקי דיניהם כסדר שסדר רבנו המחבר וקראתיו,,על השלחך וכל מעיין ידע שהדברים המלוקטים תחת שם זה יצאו מתחת ידי, ואם יש בהם טעות ממני היא וכסא רבנו המחבר נקי, ובספר זה הבאתי גם

מדיני מאכלות האסורות מחלק יורה דעה כיון שדינים אלה שכיחים.

לקטתי מהספר הקדוש ,,בן איש חי״ ממה שחשבתי לנחוץ לפי הדור הזה כי דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו ומיתר ספרי האחרונים וספרי רבני ארם צובה עירו של המחבר, ועוד ספרים מחכמי מרוקו תוניס מצרים ומכל תפוצות ישראל, וציינתי שמותם ליד כל הלכה, וכדי למעט בציונים ציינתי רק את הספר האחרון שממנו כתבתי את

הדין, מבלי לעיף את הקורא במראי מקומות.

ולהוי ידוע שאף בין הספרדים יש מנהגים שונים לפי הארצות וחילוקים רבים ולא באתי להכריע בין המנהגים או לשנות מנהגי עדה מסוימת וכתבתי את המנהגים כרוב הספרדים, ועיר שנוהגת אחרת תמשיך במנהגה - כל שאינו מנהג טעות ונוגד את ההלכה. בספרי ,,דיני ממונות״ כתבתי כיצד לפסוק לנוהגים כמדץ, ולאשכנזים כהרמ״א. אבל בלקוטים ״על השלחך שבספר זה לא הבאתי בו מנהגי

אשכנז מכיון שבעניני ״אורח חיים״ יש את הספר ״קצור שלחן ערוך המפורסם, ואין צורך לספר נוסף.

ראויים לברכה התורמים להוצאת הספר, האחים היקרים למשפחת אברהם מאיר צפדייה, בעלי לב נדיבים וטובים העוזרים למכון, יהי רצון שזכות הגאון רבנו המחבר תעמוד להם ולבל בני משפחותיהם, ויהיו מליץ טוב בשמים עבורם שיתברכו בבני חיי ומזוני לעבודתו

יתברך, מתור אושר והרוחה, וימשיכו לעשות מצוות ומעשים טובים.

וכן ראויים לברכה כל העוזרים והתומכים במכון העושים והמעשים הרבנים והעסקנים, בכל המדינות, ואי אפשר להאריך בהזכרת

ד מבוא

שמותיהם, והם ידועים בשמים, וימלא ה׳ כל משאלות לבם לטובה ולברכה.

על רבנו המחבר אין לנו לצערנו ידיעות ואפילו מעטות, ומה שנודע לנו הוא ששייך למשפחה המפורסמת בגדולי תורה משפחת לניאדו שכתבנו על המשפחה בהקדמת הספר ,,כלי חמדה״ לבראשית,

רב,,לחם שלמה״.

רבנו המחבר היה בדות של הגאון הגדול ובן משפחתו הרב רפאל שלמה לניאדו זצ״ל בעל ,,בית דינו של שלמה״ ועוד ספרים שכהן כרבה של אר״צ, ואף בספרנו זה העתיק רבנו המחבר מספר ״בית

דינו של שלמה״ ועשה סימן מיוחד לכך הוא סימן ל״ח שבספרנו.

מההםפד שהספידו הגאון הגדול כמוהר״ר אברהם סתהון זצ״ל בספרו ״מלל לאברהם״ (שיצא לאור מתדע ע״י המכון בדף 182) דרוש י״ט, ידענו שהיה דיץ בארם צובה ושפט בצדק, ונקרא רב הכולל ריש

מתא וריש מתיבתא דארם צובה.

מסתבר שנקרא שמואל על שם בעל הכלים הגאון ר׳ שמואל לנאידו ז״ל, שכן שמות אלה חוזרים במשפחה, וגם אביו של בעל בית דינו של

שלמה נקרא בשם שמואל.

בנו של המחבר הוא ר׳ שלמה לניאדו ז״ל והיה ת״ח נפטר בשנת התרכ״ז, ובנו הוא ר׳ אליהו לניאדו והיו לו שני בנים צדיקים וחסידים גדולים בתורה וביראה; ר׳ שלמה ור׳ יצחק, ר׳ שלמה לניאדו הוא אביו של הרב דוד לניאדו ז״ל מחבר לקדושים אשר באר״ץ

שממנו שאבנו ידיעות רבות על רבני ארם צובה, ועשה להם יד ושם.

רבנו המחבר כותב בהקדמתו שעקב זה שבתקופתו רבו הצרות ומוכרחים לקבל הלכה קצרה וברורה, וגם כדי להכריע במקום שהדעות חלוקות פסק ביניהם, וכן כשמר״ן כותב י״א וי״א, ואת דברי הרמ״א היא מסכמת לדעת מר״ן הזכירה, ואם היא חולקת לחומרא הביאה למי שרוצה להתחסד, ולהמיר לעצמו. ודינים שלא נוהגים לא הובאו, ומספרי האחרונים השתמש בבעל הכנה״ג מרן החבי״ב, ובספרי בן דורו הרב המפורסם החיד״א דיל שעוד בימיו נתפרסם בכל העולם. הרבה ממנהגי ארם צובה (חלב) עירו השתמרו על ידיו ופסק

בהם הלכה כפי שיראה המעיין במקומות רבים בספר.

מבוא ה

בהקדמתו הוא מתפלל כשם שזיכוהו לחבר על אורח חיים כך יזכהו ה׳ לחבר על ג׳ חלקי שולחן ערוך, ולא ידענו אם כתב חבור על כל חלקי השלחן ערוך או לא כי גם ספר זה היה כעין גנוז בכתב יד משנת תקם״ד שכתבו המחבר עד שנת תרפ״ג שמלאו לבו של המו׳׳ל

כמהר״ר עזרא בכמהר״ר נסים לופז להביאו לדפוס.

הספר היה בכתב יד אצל כה״ר יצחק לאניאדו ז׳׳ל בנו של ר׳ אליהו בנו של ר׳ שלמה בנו של המחבר ספר זה, הוא מסר את הכת״י להרב עזרא לופז ז״ל ואף כפי שמעיד המו״ל התנדב סך הגון לעזר הדפום עם עוד נדיבים הרשומים שם, על ר׳ יצחק לניאדו דיל ראה בס׳ לקדושים אשר בארץ על פעולותיו להרמת קח התורה והדת בניו

יורק ובעיקר בבואינוס איירס.

אולי יש עוד חבורים ממנו אצל בני המשפחה או אצל בני אר״צ וכל היודע על כך יודיענו כדי שנדפיםו לזכות את הרבים.

כן ראוי המו״ל הראשון להזכירו לשבח, שאילולא הוא היתה משתכחת תורה זו מישראל, ומי יודע מה היה קורה לכתב יד, וספרים

רבים שנשארו בכתבי יד אבדו לצערנו. הרב עזרא לופז בנו של ר׳ נסים לופז כפי שמתואר בל״קדושים אשר בארץ״ היה גדול בתורה ורב פעלים למפעלי צדקה וחסד, היה מפקח על כשרות המקואות באר״צ. ומלבד ספר זה הדפיס ג״כ את הספר ״צואה יקרה״ למח״ם ,,יסוד ושורש העבודה״. הוא חבר ספר דרושים נחמדים בשם ״מגן עזרא״ ובסוף ימיו החל בהדפסת ספרו אד

לא נשלם ונשאר בכתב יד.

אביו ר׳ נסים לופז שבסוף ספר ״שלחן המלך״ יש הספר עליו היה מגדולי אר״צ, ובהיותו בן כ״ו שנים ניטל מאור עיניו ועם כל זה המשיך לעסוק בש״ם ופוסקים, ור׳ יעקב שאול דוויק הכהן שהספידו אמר עליו: ״איש הכל בו כל שישנו במקרא במשנה ובגמרא, בקבלה בהלכות באגדות מדובר בו נכבדות עשר ידות, שהיה בקי בששה סדרי משנה הם ופירושיהם, והיה בקיא בש״ס פירש״י ותוספות בהבנה ועיון עמוק וברה ישרה, גם היה בקי בפוסקים ראשונים

ואחרונים בהלכה ברורה וכר גם עשה פירוש על הרמב״ם וכר.

מסופר שר׳ עזרא לופז לא זכה בתחילה לבנים וכשנפטרה אמו מסר

ו מבוא

בידה כתב ובו בקשה שתתפלל עבורו שיזכה לבנים, ותפלתה עמדה לו וכעבור שגה נפקד בבן זכר.

בשנים תרע׳יד שנות מלחמת העולם הראשונה היה בירושליםp חזר לעירו ארם צובה, היה משתדל בכל א ומפאת המצב הקשה ב הדברים שבקדושה, והולך בכל ערב שבת לכל חנויות הסוחרים שיסגרו עסקיהם מבעוד יום, נראה שמצבו הכלכלי היה קשה, וכן נראה מהקדמתו לספר הזה, יש לזכור שהשנים ההם היו שנים קשות מאד בעולם וגם בארם צובה, ועקב זה רבים עזבו את העיר ופנו

לכיוון אמריקה הצפונית והדתמית.

המצב הכלכלי הקשה שגרם להרבה ספרים חשובים וכתבי יד מגדולי הרבנים שהלכו לאבוד וביניהם כנראה ספריו של המו״ל, וכן יתכן עוד כתבי יד של רבנו המחבר כמוהר״ר שמואל לאניידו זצ״ל,

ואפשר שנמצאים במקום בלתי ידוע.

לצערנו לא יכולנו להאריך בגדולתם ושבחיהם של רבנו המחבר ששייך למשפחה הרמה, ולא בשבח המו״ל הראשון שהביא את כתב

היד לדפוס, רק מעט מזעיר ממה שנמצא.

זכותו של רבנו המחבר וזכות אבותיו הקדושים דור אחר דור שהיו גדולי עולם, תעמוד לנו ולזרענו שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו לעולם, וכן יעמדו לכל העוזרים והתומכים במכון הכתב שיש

להם בכללות חלק בכל הספרים שיצאו ע״י המכון כבר למעלה ממאה ספרים ואין כאן המקום למנותם.

אנו תפלה שהקדוש ברוד הוא יתן לנו כח, ויתן בלב נדיבי עמנו להמשיר לעזור למפעל הקדוש הזה, להוציא לאור עוד ספרים וכתבי יד חשובים, חדושי תורה וכתבים בכל מקצועות התורה והיהדות,

להרבות כבוד התורה וכבוד שמים בעולם, כי הם חיינו ואורך ימנו.

וראוי לברכה ידידנו היקר מר יוסף פרץ יצ״ו אשר תרם להוצאת הספר בתרגום

לספרדית לעיי׳נ בנו היקר יהי רצון שזכות המצוה היקרה תגן עליו ועל כל

משפחתו היקרה.

ז

הקדמת המחבר

בריש בל מראי״ן ראו עתה היש בושת ופגם הב״ל תבוא מלין על

גבי מלין וחבור״י מחב״ר וחוב״ר חב״ר מלתה דאתיא בק״ו טרח וכתב

לה יאודה ועוד לקרא דבתב דברים בעלמא שיחה דקלי״ם ולשוני תדבר

ערבה צפצפ״ה מלי כלילי ודברים פשוטים הלא הם כתובים על ספר

ח הקדוש הישר ראש הממשלה תפארת החכמים םפרא רב ויקירה מ

הגאון מהרי״ק זלה״ה המנורה הטהורה. ומי יבא אחר המלך אשר מכבר

עשהו אנה אני בה שונ״ה הלכות מחבורה לחיבורייה. בל השומע יצחק

לי על אבדת הזמן זמנם, בנ״ל זמנהם והנייר והדפתרה. האמנם בתר

עני״א עניות״ה אף אני אענה בראותי כי אזלת יד ואחסו״ר דרי ונתמעטו

הלבבות ויהיו הם מריקי״ם ובפרט בפרק אלו הן הגולין מחמת המציק

חציו. שנונים וקשתותיו דרוכות בבזוזי ובזיזי דבוריו בכסף מלא מפיק

ודחיק ואתי מרחיק וגזירה לגזירה. ודבקו הצעירים זב״ז וידל ישראל

וגם דל״ה דל״ה ויתרוששו ואין הקומץ משבי״ח לעשות כלבו״ל לחם

לפי הטף בי נטו שללי וחםורי מחסרה. וסוגרו דלתים בשוק ללכת מדחי

אל דחי ואין להם שמירה. ועד שלא שקעה שמשה של צר״ה וצר״ה

צומחה. להיות כל איש צר׳יר צ״ר צורה בתוך צורה. אמטו להכי

ל לב להבין שמועה הלכה ברורה ערוכה מכל אין איש שם ע

ושמורה. ואין ישיבה בעזרה. נעד״ר בקדש מלכא מפ״ה ושלחן

הטהור שלחן גבוה אורח חיים למעלה בהלכה פסוקה ראה לראה

כמה וכמה מדינים דלא נהיגי ואפילו פעם אחת ביובל מדינא

דגמרא.

ועוד בה ונאספו שמה בעלי אסופות רבנן סבוראי עיפינהו

וסדרינהו זה אומר בכה וזה אומר בכה ואין ברירה קרוב הדבר

לומר היאך אני לומד תורה. מעתה ודין גרמא דעצירא״ה ולא קתני

וחסרי מחסרה. ולא ידע לכונ״י אמר״א אם הלכה כי״א קמא או

כי״א בתרה. משא״כ אם יהיו סדורות ובאות למצוא איש מבוקשו

בלי חפוש מחיפוש הוא חוב״ב חיבה יתירה נודעת לו וערבה שנתו

ח

ודילוגו עליו אהבה לראות מה יקרא. דין גרמ״ה לי ללקוט שושנים

ל הגבעות קרי ל ההרים ולקפץ ע לבא בקצרה. בקצ״ר אמיץ לדלג ע

חדה ופרי תלת אפיק שפה ועייל שפה ברורה משום עת לעשות לה׳

ועשה דכבוד תורה. ואהבה מקלקלת השורה. אמרתי אני אלקטה

נא לי באומרי״ם מבחר הפנינים בשפרפר״ה. וכל מקום שאני מוצא

חלוק״ה דרבנן כי״א וי״א ויש מי שאומר בררתי לי כפי שכלי הדל

הסברה המוסכמת כפי כללי הש״ע המסורים בידינו מהרב יד

מלאכי ז״ל ואותה בחרתי להעתיקה משם בקונטריס הזה דוקא.

והגם שהיא נגד סברת מרן עשיתי הגשה בלא עקיר״ה. אך הגה

שהיא מסכמת לדעת מרן לא משכתי את ידי מלהזכירה. והגה

ל שהיא נגד סברת מרן אך היא להחמיר ולא להקל אותה העליתי ע

ספרי אך לא תפשתי אותה במושלם דדינא הכי ודיכא קא משתעיא

להביא מרן אלא לא תהיה אלא דרך חסידות בעלמא להרוצה

ע ויקימה לו למטרה. וגם מדינים דלא נהיגי קצור ״ להחמיר ע

קצרה ידי וכל זה לאהבת הקיצור ולהתהלך במשרים ישיש כגיבור

לרוץ אורח חיים במדב״ר קד״ש כתב לבונאה יפה כלבנה ברה

ל הראשונים בתוספת מרובה על העיקר ונוסף גם הוא אלה מוסיף ע

מספרן של ראשונים ואחרון אחרון חביב משם באיר״א באר הטב

בפרטי בפרטות פרוטה דר׳ב יוס״ף. הן קול חדש גלוי אריו״ת מגיני

ל ארץ ורב חביב״י כנסיה לש״ש ושאר כנותהון ובל אחד יבא ע

מקומו בדבר הלמד מעניינו היינו תנא ברא.

ועוד בה מיעוט מן המיעוט ההרגשה אשר באתי פה העיר״ה

בעמקה של הלכה ה״ן קול ענות חלושה קשיא סיפא ארישא והיתה

לבאר בפי שכלי הדל מאני דפתרא. ומכאן מודעה רבה וכגון דא

בעי לאודועי קמיה שמיא גליא וסהדי במרומים אנא נפשאי כתבית

זאת הקת התורה. כדי להתלמד וללמוד אני צריך לנהוג כשורה

ובחבורת״ו נרפה לנו אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו לעובדה

ולשמרה. ולא להתגדר ח״ו ואין בו במה להתגדר בספר משנה

התורה. כי הדברים פשוטים לדרדקי דבי רב ושבקיה לרבי״א דידיה

ע יצא ולא חיישינן ליוהרא. ואם באולי המצא ״ קא עביד ללמד ע

ימצא איש אשר כמוני דלא ידע לכוני אמר״ה. בקונטריס זה יקרא.

וירוח לו נהר״ה נהר״ה כנז״ל ומשם באיר״ה. וקראתי קונטריס

ט

הזה בשם שלחן חמלר יען בי ה״ן קול דפריש מרובה פריש מיוחד

שבהדר״ו משופרי סברת מרן מלכא מארי דאתרא דפליג ליה רביה

יקרא וה׳ עמו והלכה כמותו בכל מקום ולו משפט הבכורה,

ועוד בה כי אותיות שלחן המלך במספר קטן עולה כמספר שמי

שהוא שמואל קטן עם המילה וכתותי מכתת שיעורה. ובכן הרימותי

ל זאת כשם שזיכני ידי אל ה׳ אל עליון ונבקשה מלפני אלהינו ע

ל ג׳ חלקים הנשארים לחבר על חלק אורח חיים כך יזכנו לחבר ע

כולם נסקרים בסקירה בדרישה וחקירא. ויקויים בי מקרא שכתב

לא ימושו מפיר ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם

בשותפות וחברה והיה זה פצ״י שנת תבענה שפתי תהילה כי

תלמדני חקר לפ״ק.

בה דברי קטינה קטינה וזעירה עבד נרצע וכרע כחזרה לפני כל

יודעי דת ודין ברצון ובחירה. ייחוש נחוש מעפר דל מוסר הדעת.

והסברה אנכי תועלת ולא איש בעלמא די ברא. המקום לאל

ולחסדו. שמואל כבר המשכיל נבון וחכם כה״ר שלמה לנייאדו ס״ט

ר

הקדמת המו״ל הראשון

ישתבח היחיד והמיוחד המיחד את ישראל לו לעם סגולה ונתן

להם תורתו ויהיו לנחלה. למען דעת את דרכי ה׳ ותורותיו למען

ישיגו את האושר הנצחי אשר הוא תכלית כל האדם להגיע

למעלות הגבוהות להדביק נפשותם במקורם ויסיים. לא עשה כן

לכל גוי. כי אחרי לא יועילו הלכו בחשכה יתהלכו. והגם שבחטאם

גבר הקצף! עליהם וגורשו ממגורותיחם. בכל זאת עוד שכינת אל

שוכנת ביניהם. ורוחו חופף עליהם. ובכל דור יקומו מקרבם. גבורי

כח עושי דברו רוח ה׳ דבר בם. להורותם משפטי התורה ולהקל

להם הדרך למצוא הנתיבה הישרה. ובראשונה חכמי המשנה

והתלמוד. הקימו היסודות והציבו העמוד. ובנו חומת ישראל.

המקדש וההראל. וכאשר מרוב עבודה צרו הלבבות מהבין עומק

דבריהם. קמו הגאונים וראשוני הפוסקים אחריהם. וביארו כל

סתום והתירו כל הקשה והחתום. וכאשר רבתה המדהבה וצרכי

החיים נתרבו. ומקורות הבינה והדרישה דללו וחרבו. קמו הפוסקים

האחרונים. והקלו וקצרו הדינים, והציבו ציונים. עד היות הדבר קל

להבין לכל בלתי דרישה וחקירה מרובה. בשולחן ערוד מובן ומזומן

לכל חולבי נתיבה.

ואני הדל בראותי מזה המין. את הספר שלחן המלר לאחר מחריר

אר״ץ יע״א. מדורות שעברו ה״ה הרב המופלא כמהר״ר שמואל

לנייאדו ז׳־ל. אשר ברר מדיני ש״ע או״ח והאחרונים הדינים היותר

צריכים. ושמם בסדר זה לזה סמיכים וראיתי כי הוא מועיל להמון

עמינו. להבין כללי ופרטי הדינים המרובים. חשקה נפשי להוציאו

לאור עולם. למען דעת את חקי המצוות הצריכים להקהל כלם.

ויען כי אני זקנתי ושבתי וכחי אין אתי. להשיג את פרנסתי. ומה

גם להמציא כל הוצאות הדפוס המרובות. לזאת השתרגו עלי על

צוורי הרבה חובות. לכן אבקש מאחי היראים והנדיבים. לקוח את

הספר הזה ולהרבות במחירו. להיות לי להד״ר עז״ר. לפרוע את

חובותי. ולהחיות נפשי ונפש בני ביתי. ובשכר זאת שדי ישפיע

להם רוב ברכות והצלחות עד בלי די כיר״א.

יא

ולשוני תהגה ברכות ועתרות לכל הנדיבים אשר עזרוני

בנדבותם להוצאות הדפוס. ובפרט מנכדי הרב המחבר ה״ה מעלת

היקר באדם ירא אלקים ואוהב תורה ומצות הישיש הנכבד כה״ר

יצחק לנייאדו שראבתי יצ״ו. אשר מסר את הספר לידי והתנדב סך

הגון לעזר הדפוס. ה׳ יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים. שש

ושמח יהיה תמיד הוא ובנותיו וחתניו ובניהם לעולמים. ברוב

בריאות. ועושר. וכבוד. כל הימים כי״ר אמן.

ושפתי תבענה צדקות ותהלות איזי וחביבי. עמיתי חמדת לבבי.

רב פעלים וגדול המעשה שייף עייל שייף נפיק ממש ולא מחזיק

טיבותא לנפשיה. נחמד למטה ואהוב למעלה. ובמעלות עליונים

ובמדות קדושים עלה הרב הכולל אין גומרים עליו את ההלל

במהר״ר יוסף יאודה ששון עגמי נר״ו. אשר החזיק בידי בסך הגון

לעילוי נשמת מר אחיו הבחור המר ונאנח. ידיד עליון. פז השכל

והרעיון. איש חיל. ירא אלקים. נדיב לב. ובעל מדות גבוהים רצ״ו

המשכו״ו כה״ר אליהו נ״ע. חוץ לימיו וחוץ למקומו תנצב״ה בעדן

גן אל ונפשו ישחר לעד לתהלה בישראל. וזכות הרב המחבר יגן על

נפשו רוחו ונשמתו אמן. וליוסף אומר מבורכת ה׳ ארצו. יתן ה׳

ברכה בבל אשר יש לו למלאת משאלות לבו וחפצו לטובה. יגדל

ויעשר בבנים בתורה ובחכמה. ויוסף הוא השליט על הארץ בכל

מעלה רמה כי׳יר אמן.

ואשא כפים. ליושבי בשמים. שיתן שפע גדול. ורוב חיים.

ומעלות והשגות גבוהים. לאיש חיל ירא אלקים. הוגה בתורה.

ואוהב שוחריה. ומחזיק ידי לומדיה. ״האיש החפץ בעלום שמר״.

יהי אלקים עמו לסעדו. ולגדלו. לרוממו. בכבוד. ועושר מרבה

להכיל. ובכל אשר יפנה יצליח וישכיל. למלאת משאלות לבו

לטובה. ועושר וכבוד ושלוה מרובה. ולבנות לו בית נאמן באין פרץ.

ולעשות לו שם כשם הגדולים אשר בארץ. ובימינו תגלה מלכות

בית דוד מלכות השמים. ושלמה ישב על כסא ה׳ בירושלים. וה׳

יאמר לישראל שובה כי גאלתיך. וציון מהרה תבנה. וההיכל יוסד

במהרה בימינו אמן סלה.

הכ״ד המקוה לרחמי האל. איש צעיר בישראל. אין ואפס.

הצעיר עזרא בן הרח״ג החסיד

בקי בנגלה ובנסתר. כמהר״ר

נסים לופז זלה״ה.

r

ר פ ס

ך ל מ ן ה ח ל ש

והוא קביז וחבוי הדיגים הנצרכים כזמן הזה המפוזרים כש״ע או״ח והאחרונים ז״ל . אשר א3ף איש טהור אחד מחו״י אי" ז מדוריתל א ו מ שעברו מגי׳ר הרב המופלא כמהר״ר ^

. מ ״ ת צ ו ז ד א ״ ג ל

ל ירי כהיצאתי והשחדלותי . אגי «צא לאור ע

א בגמהר׳יר ר ז הצעיי ^

ז ס״ט • פ ו ם ל י ס נ

ה יע״א • ב י ם צ ר א נדפס ב

ג לב״ע • ״ פ ר ת שנת ה

כדפוס היה״ג המפויס• כקש״יו כמהר״ר

ן זצ״ל וזיע״א . י י ד

ע י הצעיר העוסק במלאכת חקדעז יוק* בן הרב הסר הדיין המצויין עזרא עכאדי מעיו יצ״ו.

שער הספר במהדורה ראשונה

יג

מפתחות

הנהגת אדם בבקר

סימן א דין הנהגת אדם בבקר. ודין נטילת ידים שחרית ו

סימן ב דיני נטילת ידים לסעודה 4

סימן ג באיזה בלי נוטלין לידים 6

סימן ד איזו מים כשרים ואיזו מים פסולים לנטילת ידים 9

סימן ה דיני חציצה בנטילה 2 ו

סימן ו דיני הגבהה ושפשוף הידים בנטילה 5 ו

סימן ז מי שאין לו מים והמאכיל לאדם 14

סימן ח דיני ברכות השחר 16

הלכות ציצית

סימן ט הלכות ציצית ועטיפתו 20

סימן י איזו בגדים חייבים בציצית 22

סימן יא חוטי הציצית וטוויתן 24

סימן יב דברים הפוסלים בציצית 25

סימן יג דיני ציצית בשבת 27

סימן יד ציצית שעשאה גוי ונשים וטלית שאולה 28

סימן טו קרע הטלית ולבישת הציצית ושכרה וענשה 29

הלבות תפלין

סימן טז דיני תפלין בפרטות 32

סימן יז דיני מקום ואופן הנחתם ודין הרצועות 35

סימן יח החייבים בתפילין והפטורים וזמן הנחתן ואיך

לנהוג בקדושתן 37

סימן יט אם מותר לשנות תפלין של יד לשל ראש 41

סימן כ אסור שינה בתפילין ובבית הקברות 42

הלכות תפלה

סימן כא דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח 43

סימן כב דיני מי ששהה לבוא לבהכ״נ עד ישתבח 45

סימן כג דין קדיש וענייתו ועניית אמן דברכות 46

סימן כד דין ברכות ק״ש ואם צריבה בונה 54

סימן כה זמן ק״ש וכונתה ודקדוקיה ופרטיה 55

סימן בו ליזהר מגלוי שער וקול באשה בשעת ק״ש וגם

שלא לקרות כנגד ערוה וצואה ומי רגלים 60

סימן כז דין תפלה וזמנה ומקום מראוי להתפלל. וההולך

בדרך והנצרך לנקביו 67

סימן כח דין הרוכב וכיוון אבריו בתפילה ומחשבתו

וכוונתו ודין שתוי ושכור בתפילה 73

סימן כט שלא להפסיק בתפילה ודין המתפלל שתי תפלות

ומי הם הפטורים מהתפלה. והמסופק אם התפלל.

ודין תפילת נדבה ודין מי שלא התפלל לסיבת

טעות או אונס או מזיד. 80

סימן ל דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפילתו עם הש״צ 86

סימן לא דין הזכרת גשם ורוח וטל 87

סימן לב דינים השייכים בין י״ח ליהיו לרצון ודיני

הכריעות בסיום י״ח ברכות 90

סימן לג דיני חזרת התפלה והחנונים ושאר התפלה 92

סימן לד קצת דיני יעלה ויבא בתפילה ודיני המוספין

וש״צ שטעה (וברכת כהנים) 99

הלכות קריאת ספר תורה ובית הכנסת

סימן לה דין העולים לס״ת ושאינם עולים 08ו

סימן לו משפט הברכות לעולים לס״וז 09ו

ו ו סימן לז הנהגת הצבור בעת קס״ת 2

סימן לח ספר תורה שנמצא מוטעה 6רו

סימן לט דין התפילה בשבת ודין אם טעה בתפילה בשבת

ודין ערבית במ״ש ודין ערבית במ״ש ודין הבדלה

בתפילה 120

סימן מ דיני קדושת בית הכנסת וביהמ״ד 123

הלכות הנוהגים בסעודה

סימן מא דין הפסקה בין בציעה לנטילה 128

סימן מב מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוציע ועל איזה

פת מברכין 129

סימן מג מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה ודין

מים אמצעים ודין ברכת היין בסעודה 138

סימן מד דיני ברכת הטוב והמטיב על היין 140

טו

סימן מה דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה 141

סימן מו איזה דברים קרויים הפסק בסעודה 43ו'

סימן מז דין מים אחרונים. ודין כוס ברהמ״ז גם שלא 49ו

יהיה פגום ואיר יתנהג בכוס ברהמ״ז

סימן מה לקבוע ברהמ״ז במקום סעודה. ועד כמה יכול 52ו

לברך מי ששכח ולא בירך ושיעור אכילה

סימן מט דין ברכת המזון בשבת ודין הטועה בבהמ״ז 159

סימן נ הצטרפות אמון בשלשה או ביו״ד. ודין ג׳ שאכלו

כאחד ונפרדו לעניין זמון מה דינם. ויתר פרטים

בדיני הזמון ו16

הלכות ברכות

סימן נא דיני ברכת פירות האילן 166

סימן נב דיני הברכות ויתר המאכלים 170

סימן נג דיני הפסק וטעות בברכת הפירות. ודין ברכה

ל הפירות 173 אחרונה ע

סימן נד דיני ברכת מעין ג׳ אחר חמשת מיני פירות

וחמשת מיני דגן 177

סימן נח דין טעות בברכת היין. והאוכל פחות מכזית.

והשותה פחות מרביעית מה דינו ר8ו

סימן נו דינים כמה פרטים וברכתם מה שעושים בעירנו

ממיני מתיקה 184

סימן נז דין קדימה בברכת הפירות ודין עיקר ועמו טפלה 189

סימן נח מי שיצא אם מוציא אחרים. ודין עניית אמן אחר

הברכות 193

סימן נט דין ברכת ריח הבשמים והמוגמר. 195

סימן ס דין ברכת הודאת היחיד 199

סימן סא דין ק״ש של ערבית וברכותיה וזמן תפילתה 207

סימן סב תפלת מנחה 209

הלכות מאכלות אסורות

סימן סג פת של נכרים 212

סימן סד בישולי נכרים 215

סימן סה יין ומשקאות של נוכרים 224

סימן סו מדיני דם, מליחה וביצים 228

טו

סימן סז היוצא מהטמא והלכות תולעים 232

סימן סח בשר בחלב 235

סימן סט עד יאחד באיסורים ו24

סימן ע עדות החשוד באיסורים 243

סימן עא דין עדות אשה, או עדות קטן באיסורים 247

סימן עב עדות נכרי באיסורים ודיני חותמות 250

ו

סימן א

דין הנהגת אדם בבקר. ודין נטילת ידים שחרית

א יתגבר בארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא

מעורר השחר. הגה ועל כל פנים לא יאחר זמן התפילה

שהצבור מתפללין. שויתי ה׳ לנגדי תמיד הוא כלל גדול

בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין

ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו. כישיבתו

ותנועותיו לפני מלר גדול. ולא דבורו והרחבת פיו עם אנשי

ביתו כדבורו לפני מלך גדול. כל שכן וקל וחומר כשישים

האדם אל לבו שהמלך הגדול הוא הקדוש ברור הוא אשר

מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו. כמו שכתוב

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה׳״ ובחשבו ׳ ׳

זה מיד יגיע אליו היראה וההכנעה ופחד השם יתברר

ובושתו ממנו תמיד. ולא יתביש מבני אדם המלעיגים עליו

בעבודת השם יתברר. ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא

שוכב. ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו

יתברר ויתעלה. (ש״ע סי׳ א)

ב ראוי לכל ירא שמים שיהא מצר ודואג על חרבן בית המקדש.

טוב מעט בתחנונים בכוונה מהרבות שלא בכוונה. (שם)

ידקדק בח לוקו ללובשו כדרכו שלא יחפור הפנימי לחוץ.

ינעול מנעל ימין תחלה. וכשחולץ חולץ של שמאל תחילה.

אסור לילר ארבע אמות בקומה זקופה• ולא ילר ארבע אמות

בגלוי הראש. וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב שהוא זריזות

ונקיות. (שם סי׳ ב׳)

ג ירחץ ידיו וידקדק לערות עליהם מים שלוש פעמים להעביר

רוח רעה שעליהם. לא יגע בידו קודם נטילה לפה ולא לחוטם

ולא לאוזניים ולא לעיניים. ולא יטול על גבי קרקע אלא לתור

כלי. ולא ישפכם במקום שעוברים שם בני אדם. (שם סי׳ ד׳)

2 שלחן המלך

ד בוטל כלי מים ביד ימיכו תחילה וכותבו ליד שמאלו כדי שיריק

מים על ימיכו תחילה. ולא יטול ממי שלא נטל ידיו תחילה.

אם שכשך ידיו לתוך כלי מים עלתה לו בטילה לקריאת שמע

ותפילה. אבל לא לרוח רעה שעליהם. אם היה בעור כל

הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית. וכן יש

להסתפק אם ישן ביום אם צייר לערות עליהם מים שלוש

פעמים. לבן יטלם בלא ברכה.

ה אלו דברים צריכים בטילה במים. הקם מהמטה. והיוצא מבית

הכסא ומבית המרחץ. והבוטל צפרביו. והחולץ מבעליו בידיו.

והבוגע ברגליו. והחופף ראשו. ויש אומרים אן» ההולר בין

המתים ומי שבגע במת. ומי שמפלה את כליו אפילו לא בגע

בכיבה. והבוגע בכיבה. והבוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחד

מכל אלו ולא בטל. אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח. ואם

איבו תלמיד חכם יוצא מדעתו. המקיז דם מהכתפים ולא בטל

מפחד שבעה ימים. המגלח ולא בטל מפחד שלוש ימים.

הבוטל צפרביו ולא בטל מפחד יום אחד ואיבו יודע ממה

מפחד. (שם סי׳ ד׳)

ו צריך ליזהר בתפילה או באכילה שלא יגע בשוק וירך וכל

מקומות המכוסים באדם. לפי שיש שם מלמולי זיעה. וכן לא

יחבר ראשו. אבל מקומות המגולים בראשו ובפביו ומקום

( המגולה שבזרועותיו אין להקפיד (שם סי׳ ד

ז היה עומד בתפילה ובזכר שבגע במקום מטובף דהייבו

מקומות המכוסים שבאדם וכן אם חכך את הראש. די בבקיון

עפר או צרורות או מחבר ידיו בכותל (ש״ע סי׳ צ״ב) ולכן

אסור ליגע במקומות אלו בתפילה או עוסק בתורה. וכן

בצואת האוזן והאי! כי אם על ידי בגד. (שם הגה.)

ח בוטל אדם ידיו שחרית ומתבה עליהם כל היום כלו אפילו

שלא בשעת הדחק. ובלבד שלא יסיח דעתו מהם ואם מים

מצויים לו טוב שיחזור ויטול ידיו. אבל לא יברר. (ש״ע סי׳

קם״ד)

סימן א 3

ט והא דמהני תנאי דוקא בנטילה שאינה צורך אכילה דומיא

דנטילת שחרית. אבל אם נוטל לצורך אכילה לא מהני תנאי

באותה נטילה (הגה שם) וכתב בשכנד״״ג דהאי דינא נהוג

עלמא שלא להתנות דאי אפשר שלא יטנפו. (בה״ט) ועיין םי׳

ז׳ ם״ד.

ויועיל תפילה אבל לא לרוח רעה שעליהן. (ש״ע םי״ד)

על השלחן

א. צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע. מלבד ביום

הכפורים ותשעה באב שנוטל עד קשרי האצבעות, ובשעת

הדחק במקום שלא מצוי בו מים רק עד קשרי אצבעותיו יטול

ויברר (בא״ח תולדות ב׳) וכשיגיע למקום שמצויים בו מים

( יטול ידיו עד פרק הזרוע בלי ברכה (כה״ח סי׳ ד׳ ג׳

ב. אחר הנטילה כהלכתה שלש פעמים בסירוגין נעקרת רוח רעה

לגמרי, לבר צריך לברר מיד לפני הניגוב כן דעת רבנו האר״י

ז״ל וכן מפורש בסידור הרש״ש. (שם ה׳)

ג. מצוה ליטול לילדים קטנים, אפילו קטנים ביותר, והוא סגולה

טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גדולי קודש. (שם י)

ד. יזהר לרחוץ פניו בכל יום, וגם ידיח פיו להעביר את הרירין

שבפיו, דמלבד שהוא מועיל וטוב לרפואת הגוף יש בזה מצוה

לכבוד קונו. (שם יא)

ה. טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים

בנטילת ידים לסעודה שיתבארו בסימנים הבאים (שו״ע סי׳ ד׳

4 שלחן המלך

ז׳) ומי שאין לו כלי רק ברז לנטילת ידים שחרית יטרל מהברז

בלא ברכה (כה״ח שם בז) וכשימצא כלי יטול ידיו.

ו. מי שהתעורר בלילה לשתות מים, או לעשות צרכיו, ורוצה

אח״כ לחזור ולישון יטול ידיו בלי ברכה, ויברך על המים

שהבל, וברכה אחרונה אם התחייב בה, ואם עשה צרכיו יברך

אשר יצר. (שערי עזרא ח״א סי׳ ב)

ז. מי שיש לו מכה בידו אחת ושמו עליה תחבושת, נוטל את ידו

השניה ומברך עליה על נטילת ידים (שו״ת זבחי צדק יג).

ח. במקומות שמי נטילת ידים עם מים אחרים, עוברים ניקוז

יסודי, ומשתמשים בהם לשתיה ולצרכים אחרים, אין איסור

במים אלו(שערי עזרא ח״א סי׳ א)

ט. מי שיש לו משרתת נכריה בביתו, אינו צריך להזהירה שתטול

ידיה, כיון שרוח הטומאה שורה רק על גופות ישראל שהם

ממקור הקדושה, וכשהנשמה מסתלקת מהגוף בשינה שורה

על הגוף, הלכך אין לחוש לנגיעת ידי נכרים במאכלים אף

שלא נוטלים ידיהם. (כה״ח סי׳ ד׳ כ״ג)

סימן ב

דיני נטילת ידים לסעודה

א צריך ליזהר בנטילת ידים שכל המזלזל בנטילת ידים חייב

נדוי. ובא לידי עניות. ונעקר מן העולם. (ש״ע סי׳ קנח)

ב מי שהיה במדבר או במקום סבנה ואין לו מים פטור מנטילת

ידים (שם) וצריך לכרוך ידיו במפה במ״ש סי׳ קס״ג.

סימן ב 5

ג אף על פי ששיעורם ברביעית יוסיף ליטול בשפע דאמר רב

חםדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפניא

טיבותא. שם. (תרגום: אני רוחץ במים מלא החופניים,

ונותנים לי טובות מלא החופנים). {שיעור רביעית 86 גרם

מים.]

ד מברך קודם נטילת ידים, שכל המצות מברך עליהם עובר

לעשייתן. ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה. משום דפעמים

אין ידיו נקיות. ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו

שבבר ידיו נקיות קודם שיטול עליהם מים שניים (שם) הגה

גם יכול לברך עליהם קודם נגוב שגם הנגוב מצוה ומקרי

עובר לעשיתן. ואם שכח לברך עד אחר נגוב מברך אחר כך

(שם). (הערה: פירשו האחרונים כשלא התחיל לאכול. וכן

כתבו דעדיף שיגע בבשרו ויטמאם ויטול שוב את ידיו ויברך

כדי להנצל ממחלוקת, בא״ח שמיני ז׳). ולא ינגב ידיו בחלוקו

דקשה לשכחה (מג״א)

ה המטביל ידיו יכול לאכול בלא נגוב. והוא הדין לנוטל ידיו

בבת אחת ושופך עליהם רביעית מים בבת אחת. או שנטל ידו

אחת ושפך עליה רביעית ובן שפך על חברתה. (שם)

על השלחן

א. יש להזהר ליטול ידים כראוי, ומי שנוטל שלא כראוי עונשו

קשה יותר ממי שאינו נוטל מכיון שא) נחשב שאוכל בלי

נטילת ידים כיון שהנטילה לא בדין. ב) שמברך ברכה לבטלה.

) ריב לה׳ עמהם, שכיון שנוטל מדוע אינו נוטל כראוי. איזה ג

ל כן יש להזהר בנטילת ידים שתהיה על פי הפסד יש בכך, ע

כל כללי ההלכה (בא״ח שמיני א)

6 שלחן המלך

ב. חיוב נטילת ידים הוא גם על הנשים, וצריך לחנך את בניו

הקטנים, אפילו הבנים הקטנים מאד שלא הגיעו לכלל חיוב,

כדי שיתרגלו לקיים מצוה זו(שם ב).

ג. חיוב נטילת ידים הוא כשרוצה לאכול כזית ושיעור כזית הוא

ל תשעה דרה״ם לערך עשרים ושבע גרם, אבל לא יברך ע

נטילת ידים אלא אם כן דעתו לאכול לפחות כביצה שהוא

שמונה עשר דרה״ם, לערך חמשים וארבע גרם. (שם א ומסעי

ב)

ד. יש להזהר מאד בכל הברכות לאומרם בנחת ובשמחה, וכתב

מהרח״ו בשער רוה״ק שעיקר השגת האדם לרוח הקודש

תלויה ע״י בונת האדם וזהירותו בכל ברכות הנהנין. לפי שעל

ידם מתבטל כח חותם הקליפה הנאחזים במאכלים החומריים

ומהדבקים באדם האוכל אותם, וע״י הברכות שעליהם

הנאמרות בבונה הוא מסיר מהם הקליפה ומזכך החומר שלו

ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה והזהרני מאד בזה. (כה״ח

( קנ״ח עו

ל הפת, שהאוכל בלי נגוב ה. ינגב היטב את ידיו לפני שיבצע ע

ידים כאלו אוכל לחם טמא. (שו״ע סי׳ קנח יב)

ו. אם אשתו נדה וחולה ואין מי שישמשנה ולא יכולה ליטול

ידיה שחרית או לאכילה, יכול בעלה ליטול את ידיה, כיון

שאי אפשר אחרת, והרי זה צורך מצוה ובאקראי, ודוקא כשאי

אפשר למצוא אחר. (כה״ח קנט ד)

סימן ג

באיזה כלי נוטלין לידים

א אין נוטלין לידים אלא בכלי. וכל הכלים כשרים אפילו כלי

גללים העשוי מרפת בקר ועפר וכלי אבנים וכלי אדמה.

סימן ג 7

וצריך שיהא מחזיק רביעית. ואם ניקב בכונס משקה. דהיינו

שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב והוא

גדול מנקב שהמשקין שבתיר הכלי יוצאים בו אז בטל מתורת

כלי. ואין נוטלים ממנו לידים. ואפילו מחזיק רביעית מן

הנקב ולמטה. (ש״ע סי׳ קנ״ט)

ב והני מלי שנוטל דרך פיו למעלה. שמה שממנו מן הנקב

ולמעלה אינו חשוב כבלי. ונמצא שאין המים באים על ידו

מהכלי. אבל אם נוטל דרך הנקב שרי. ביון שמחזיק רביעית

ממנו ולמטה. (שם)

ג בלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו

ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי. (שם)

ד כלי עור שתקנו ועשו לו בית מושב נוטלים ממנו. אבל שק

וקופה שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפתן בזפת עד שהם

מקבלים משקין. אין נוטלים מהם לידים. לפי שאינם עשויים

לקבל משקין. (שם)

ה לא יתן מים לחברו בחפניו. שאין נוטלין אלא מן הכלי. והוא

הדין אם נטל ידו אחת מן הבלי ושפך ממנה לידו אחרת

דאינה בלום. (שם סי׳ קנ״ט)

ו צריך שיבואו המים מבח נותן לפיכך הדולה מים מן היאור

ושופך לתוך הצינור והמים נמשכין ממנו להשקות השדה

אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהם מפני

שאינן באים מבח גברא שבבר פסק בח השופך. ואם משים

ידיו קרוב למקום השפיכה אך על פי שאין משים אותם תחת

השפיכה ממש עלתה לו נטילה דמכוחו הם באים. ואם הטביל

ידיו לתוך הצנור הזה אינם טהורות מכח טבילה מפני שהם

שאובים. והנ״מ בדולח ששופך בתוך הצנור לעצמו אבל אם

נותן אותן חוץ לצנור וממשיך אותם לצנור והטביל בו ידיו

טהורות דשאובה שהמשיכוה בשרה. ואפילו דולה ונותן לתוך

8 שלחן המלך

החריץ עצמו. אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה ובעוד

ששופך דרך פלו לצינור מקלח לאחוריו ליאור מטביל בו את

הידים וטהורות. דחשיבי כאילו הטבילם ביאור. דנצוק זה

מחבר הכלי ליאור. והשיבי מים שבצנור מחוברים לממי

היאור. (שם)

ז אין ללטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועושה להם

בית קבול וברזא. אבל אם היו כלים תחילה וחברם לכותל

נוטלים ממנו. (הגה שם ס׳ קנ״ט)

ח אם הכניס ידיו בתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם אם הכלי

מחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה ואם אינו מחובר לקרקע

יש אומרים שעלתה לו ויש אומרים לא עלתה לו. ובשעת

הדחק יש לסמוך על דעת המתירין. ואם אחר כך נזדמן לו

ליטול בדרך נטילה נוטל בלא ברכה. (ש״ע שם)

ט חבלת שהיתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה או שעומדת

והמים יוצאים דרך נקב שבה. ונתן ידיו שם לא עלתה לו

נטילה. ואם היתה ברזא בנקב והםלרה וקבל המים על ידיו

חשיב שפיר בח גברא. וצריך להסירה ולהחזירה בכל שפיכה

ושפיכה. (שם)

י אם הטה חבית מלאה מים והלר וישב לו והחבית שופכת מים

כל היום מחמת הטייתו. ונטל את ידיו ממנו עלתה לו נטילה.

יא הטבלל לדיו במי מעיין אפילו אין בו מ׳ סאה עלתה לו טבללה

כל שמתבסלם ידלו בהם בבת אחת ואם הטבילם במי מקוה.

יש אומרים שדינו כמעילן ויש אומרים שצריך ארבעים סאה.

ונקטינן כדברי המקל. (שם)

לב ידו אחת בנטילה וידו אחת בטבילה ידיו טהורות (שם)

סימן ד 9

לא יטול מהנהר מים בידו אחת ויתן על ידו השנית לפי שאין

כאן לא נטילה ולא טבילה.

המטביל ידיו אין עריך שתי פעמים. ולא נגוב ולא להגביה

ידיו. (שם)

המטביל ידיו אינו מברך עליהם. על טבילת ידים אלא על

נטילת ידים. (ש״ע שם)

ל השלחן ע

ברז הקבוע כיום בבתים, אין נוטלים ממנו.

כובעים של לבדים אפילו שהם קשים כל כך שמקבלים מים

ל ידי הדחק מותרים, שעוברי דרכים רגילים ולא נוזל מהם, ע

ל ע סי' קנט ד) ומכל מקום לא יברך ע ״ ו ש לשתות בהם (

נטילת ידים, וטוב שיכרוך ידיו במפה ויאכל את הפת. (בא״ה

טהרות א)

כסויי הכלים, כיון שאין התחלת עשייתן לקבל, אין נוטלין

מהם (שם ב)

סימן ד

איזו מים כשרים ואיזו מים פסולים לנטילת ידים

מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בלן מחמת דבר אחר

שנפל לתוכן בין מחמת מקומן פםולין. (ש״ע סי׳ ק״ס) ואם

חזרו לברייתם כשרים. (מג״א)

10׳ שלחן המלך

ב עשה במים מלאכה. או ששרה בהן פתו אפילו נתכוין לשרות

בזה ונפל בזה פסולים. ואם צנן יין במים פסולות. ואם הדיח

בהם כלים פסולים. ואם היו מודחים או חדשים כשרים. ואם

הטביל בהם הנחתום הגלוםקין פסולים. אבל אם הטביל ידיו

במים וטח פני הגלוםקין או שחפן מהם בחופניו. המים

הנשארים לא נעשה בהן מלאכה ולפיכך כשרים אם לא

נשתנו מראיתם. (ש״ע שם)

ג מים שלפני הנפח אף על פי שלא נשתנו מראיתן פסולים

מפני שבידוע שכבה בהן הברזל ושלפני הספר אם נשתנו

מראיתן פסולים ואם לאו כשרים. (שם)

ד מים ששתו מהן התרנגולים. שלקקו מהם הכלבים וכן שאר

בהמה חיה או עוף כשרים. (ש״ע שם)

ה אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובין. בין שהם בכלי בין

שהם בקרקע. אבל לא במי מקוה ומעיין כשהן מחוברים.

(ש״ע שם)

ו חמי האור נוטלים מהם לידים. אפילו הם חמין עתה שהיד

סולדת בהם (שם)

ז חמי טבריה אין נוטלין בהם הידים. אבל אם יכול להטביל

בהם הידים בשרים. (שם)

ח טעם פיסול חמי טבריה לנטילה. מפני שהם מרים ואינם

ראויים לשתיית כלב. אבל אם ימצאו מים חמים נובעים שהם

ראויים לשתית הכלב נוטלים מהם לידים. (שם)

ט השלג והברד והגליד והמלח אם רםקן עד שנעשן מים נוטלים

מהם. וטובלים בהם אם יש בהם כשיעור. (ש״ע סי׳ ק״ס) כל

מי פירות ראויים לנטילת ידים בשעת הדחק (שם).

ו סימן ד ו

צריר שיהיה במים רביעית. ורביעית שאמרו בין לידיו של

גדול בין לידיו של קטן. (שם)

על השלחן

א. מי שנטל ידיו, ואחר כך הסתפק אם המים בעשה בהם מלאכה

וכשרים או ספק אחר, הרי ידיו בחזקת טהרה. ועם כל זאת

אם יש לו מים אחרים יטול ידיו ויוציא עצמו מהספק. (שו״ע

ל נטילת ידים, ואם סי׳ קס יא וכפירוש האחרונים) ולא יברר ע

הסתפק אם בירך או לא בירך אינו חוזר ומברך, ויהרהר

הברכה בלבו. (כה״ח קנט פ״ו)

ב. מים שרחץ בהם חברו את ידו אסור לרחוץ בהם שוב. (הרמ״א

סי׳ קס יא)

ג. נתן במים שושנים או הדס כדי שלא יכמשו, נחשב שנעשה

בהם מלאכה ופסולין לנטילת ידים (בא״ח אחו״ק ח)

ד. אם אחר שביךך המוציא נודע לו שהמים פסולים בודאי, יאכל

פחות מכזית, ויחזור ויטול במים כשרים ויגמור סעודתו, ואם

ל נטילת ידים, הסיח דעתו או הפסיק בדבור יחזור ויברר ע

ואם לא הפסיק בדבור חצוני ולא הסיח דעתו לא יברך. (שם

טו)

ה. מים כשרים שנתן בתוכם מעט מים פסולים בטלים ברוב,

אפילו אם המים הפסולים משלימים לשיעור רביעית ויכול

לבטלם לכתחילה (שם יט)

12 שלחן המלך

סימן ה

דיני חציצה בנטילה

א צריך ליזהר מחציצה. שבל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ

בנטילה. כגון צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר (כגון

שהצפורן גדול ועולה למעלה מבשר האצבע וצואה שם

דמאיס. מג״א) ובצק שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר

(ופירוש ששם אינו מקפיד) ורטיה שעל בשרו. וטיט היון

וטיט היוצרים. אבל במיעוטו שאינו מקפיד אין לחוש.

(ודוקא שנטל מרביעית באחת אבל אם לא נטל באחת חוצץ.

במ״ש לקמן סי׳ קס״ב ס״ט ט״ז(שם סי׳ קס״א)

ב כל דבר שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. היה דרכו של זה

להקפיד. וזה אין דרכו להקפיד. למי שדרכו להקפיד חוצץ.

ומי שאין דרכו להקפיד אינו חוצץ. ביצי היה אחד צבע והיו

ידיו צבועות אין הצבע חוצץ על ידיו. לא היה צבע והיו ידיו

צבועות. ויש ממש הצבע על ידיו הרי זה חוצץ. שהדיו היבש

חוצץ והלח אינו חוצץ. ובן הנשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי

וכיוצא בזה. אין אותו צבע חוצץ כלל. (שם)

ג צריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידים ואפילו הוא

רפוי. ואפילו אינו מקפיד עליו בשעת נטילה. הואיל ומקפיד

עליו בשעה שהוא עושה מלאכה שלא יטנפו. (שם)

ד שיעור נטילת ידים בל היד עד קנה של זרוע. ויש אומרים עד

מקום חבור האצבעות לכף היד. יראוי לנהוג כדעת הראשון.

(ויתנו בתחילה שלא יהא חובה עליו. שמא פעם אחת לא יהא

לו כל כך מים. וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם כל כך רוצה

להחמיר על עצמו. (בה״ט משם ב״י שם)

סימן ו 13־

סימן ו

דיני הגבהה ושפשוף הידיכו בנטילה

א הנוטל צריך להגביה ידיו למעלה. שלא יצאו מים חוץ לפרק

ויחזרו ויטמאו הידים. (והוא הדין אם משפילן מתחילת

הנטילה עד סופה דשפיר דמי. הגה) והיינו דוקא כשאינו

נוטל כל היד עד מקום חבור היד עם הזרוע אבל אם נוטל עד

שם אינו צריר להגביה ידיו וכן אם שפר רביעית בפעם אחת

כיון דאין שם מים טמאים כלל אינו צריך להגביה ידיו. וכן

אם הטביל ידיו אינו צריך להגביה ידיו. (ש״ע סי׳ קס״ב)

הנוטל ידיו צריר לשפשפם זה בזה. (הגה שם)

ב נטל מקצת ידיו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידיו הרי ידו

טמאה כמו שהייתה. דאין נטילה לחצאין ואם עדיין יש על

מקצת ידיו שנטל בתחילה. טופח על מנת להטפיח. הרי זו

טהורה. (שם)

ג שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה. לא עלתה לו

נטילה. אפילו שפר באחרונה על שתי ידיו, לפי שהמים

ששפך על ידו אחת נטמאה. וכששפשפה נטמאת חברתה.

ע בידיו אחר ג וצריך לנגב ידיו ולחזור וליטלם כראוי ואם נ

שלא נטל ידיו בעודם לחות מן המים צריך לנגבם ולחזור

וליטול (שם).

ד מתוך מה שכתבנו יתבאר לד דהא דיד נטמאת בשפשוף

חברתה. דוקא בנוטל ידו אחת ואחר כך שפשף בחברתה אבל

אם רצה ליטול שתי ידיו בתחילה באחת נוטל. דשתיהם

נחשבות כיד אחת ואין מטמאות זו את זו(שם סי׳ קס״ב).

ה אם שפשף ידיו זו בזו יזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו

מים. מפני שמטמאות זו את זו(שם)

14 שלחן המלך

ו נטל ידו אחת ושפשפה בראשו (פירוש כדי לנגבה לפיכך לא

נטמאה ידו מה שאין כן בסימן קם״ד ס״ב שחכך בראשו

ד״ע) או בכותל. ואחר בך חזר ונגע באותן מים שבאו מידו

על הראש ועל הכותל טמאה. שאותם מים טמאים חזרו

ע בהם. וכבר נתבאר שהשופך רביעית ג נ וטמאו את היד ש

כאחת אינו בכלל כל אלו. דאין שם מים טמאים כלל (שם).

ז מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה. די לו שיטול שאר היד

שלא במקום הרטיה וצריר ליזהר שלא יגע ברטיה שלא יחזרו

המים שעל הרטיה ויטמאו היד. או ישפוך רביעית על היד

כאחת שאז לא נטמאו המים (שם ועיין סי׳ ה׳ ס״א)

סימן ז

מי שאין לו מים והמאכיל לאדם

א אם אין מים מצוים לפניו ברחוק יותר מארבע מילין ולאחריו

מיל. יכרוך ידיו במפה ואוכל פת. או אוכל על ידי כף. (ואם

הוא ספק אם ימצא מים תוך ד׳ מילין. יש לסמוך על הרמב״ם

לאכול במפה. אפילו יש לו מים) (כ״ב הבה״ט שם סי׳ קס״ג)

[שיעור מיל לערך ו (אחד) ק״מ]

ב * המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים. והאוכל צריך נטילת

ידים. אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל.

והוא הדין לאוכל במגרפה צריך נטילת ידים. (שם) הגה

ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו. משום ולפני עור לא תתן

מכשול. (שם)

גע בשוק וירר ומקומות נטילת ג מי שעומד בסעודה ונזכר שנ

ידים. (ואפילו הפרוסה בתוך פיו. אסור לבלוע עד שיטול

סימן ז 5ו

׳ע סי׳ קס״ד מ״א) [ויש חולקים וסוברים שאין ידיו.) (ש׳

לברך על נטילת ידים וספק ברכות להקל כה״ח טז]

ד נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו אפילו

שלא בשעת בדחק. ובלבד שלא יסיח דעתו מהם. ואם מים

מצויים אצלו. טוב שיחזור ויטול ידיו. אבל לא יברך (הגה

והא דמהני תנאי. דוקא בנטילה שאינה לצורך אכילה.)

פירוש כגון שיצא מבית הכסא. או שנטל ידיו לדבר שטבולו

במשקה. והתנה שנטילה זו תעלה לו לצורך אכילה הוי כונה

מעליא. אבל אם נוטל לצורך אכילה. פירוש כדי שבשיבא

לאכול תועיל לו נטילה זו. לא מהני תנאי באותה נטילה.

פירוש דהא בעי תכך לנטילה סעודה. אבל אם נטל לאכילה

אחת. ומתנה שיעלה לו גם לאכילה אחרת מהני. ואפילו תנאי

לא בעי אם שומר ידיו כראוי. (ש״ע סי׳ קס״ד מג״א)

ה העושה צרכיו ורוצה לאכול. יטול שתי פעמים על האחת

מברך אשר יצר. ועל השניה מברך על נטילת ידים. ואם אינו

רוצה ליטול אלא פעם אחת. לאחר ששפך פעם אחת על ידיו

יברך אשר יצר, ואחר בך בשעת נגוב יברך על נטילת ידים

(שו״ע סי׳ קס״ה).

ו אם רבים מסובים בסעודה. הגדול נוטל ידיו תחילה והרא״ש

היה רגיל ליטול באחרונה. שלא להפסיק. ושלא לדבר. (שם)

טוב ליזהר שלא יפסיק בין נטילה להמוציא (שם). ואם שהה

כדי הלוך כ״ב אמה מקרי הפסק. (ש״ע שם).

על השלחן

א. מי שהתנמנם באמצע סעודתו פחות משיעור שיתין נשמין

(לערך חצי שעה) אין צריך נטילת ידים. ואם יותר צריך

נטילת ידים אפילו ביום, ולא יברך על נטילת ידים אפילו

נאנס בשינה שעה ויותר. (בא״ח אחו״ק כב).

16־ שלחן המלך

ב. המתפלל בתוך הסעודה יש אומרים שצריך נטילת ידים ויש

ל כן אם יש לו מים יטול ידיו לחוש אומרים שאינו צריך, ע

לסברת המחמירים אך לא יברך. (שם כג)

ל ידם. ג. יש חסידים שלא נוטלים בעצמם רק אחר שופך ע

שחוששין ג׳ חששות; א) לפעמים אם לא שפך רביעית בבת

אחת כשבא ליטול ידו השניה חוזרים המים שחוץ לפרק

ומטמאין את היד. ב) חוששין שמא בנתינת הכלי מיד ליד

) חוששין שמא נוגעת היד שנטל ביד שלא נטל ותטמא. ג

הלחלוח שנטמא בנוגעו ביד שאינה נטולה מטמא אחר כך את

היד הנטולה כשאוחז באוזן הכלי, על כן מי שמוכרח ליטול

בעצמו ישים לב להשמר מחששות אלה, ובחששה האחרונה

מלחלוח הכלי יזהר לאחוז פעם שנית במקום חדש, ואם אי

אפשר לו בכך, יש לסמוך על המקילין שאומרים שהמים באוזן

הכלי או בדופני הכלי אין מטמאין בנגיעת יד שאינה נטולה

דהכי קימא לן להלכה. (בא״ח שמיני יז)

סימן ח

דיני ברכות השחר

א. חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. להגן על תשעים

ושמונה קללות שבמשנה תורה. וכתיב כל חולי וכל מכה הרי

מאה. (קש״ג סי׳ ה׳)

ב יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר ה׳ יכוין קראיתו

באדנות. שהוא אדון הכל. ויכוין בכתיבתו בהויה. שהיה.

והוה. ויהיה. ובהזכירו אלקים יבוין שהוא תקיף ובעל

היכולת. ובעל הכוחות כולם. (שי׳ע ם׳ ה׳)

ס ימן ח דו

ג הטיל מים ולא שפשף. אף על פי שצריר לברך אשר יצר. אין

צריר ליטול ידיו. אלא משום נקיות. או משום הנון לקראת

אלהיר ישראל. (ש״ע סי׳ ד)

ד הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים. ואחר כך נמלר והטיל

מים פעם שניח צריך לברך אשר יצר שני פעמים. (ש״ע שם)

והרב חיד״א נר״ו כתב שלא יברר כי אם פעם אחת. (קש״ג

סי׳ ה׳) [הלכה יברר רק פעם אחת דםפק ברכות להקל]

ה ברכת אשר יצר, אם לא עשה צרכיו לא יברר בבקר. ואם

עשה ועבר זמן מה ולא בירר, שוב לא יברך (שם).

ו מי שאחר לבא לבית הכנסת, והוכרח להתפלל יוצר ועמידה

עם הצבור שאחר תפלה אומר ברכות השחר. לא יאמר ברכת

אלהי נשמה. מפני שכבר נפטר בברכת מחיה המתים. (שם)

ז הקם באשמורת אף אם לא שמע את קול תרנגול. מברך הנותן

לשכוי עם שאר הברכות. אף אם לא נתחייב בהם (שם). חרש

מברך הנותן לשכוי. סומא נמי מברך פוקח עורים. (שם)

ח אם ברר זוקף כפופים קודם מתיר אסורים. שוב לא יברך

מתיר אסורים. (ש״ע סי׳ מ״ו)

ט שעשה לי כל צרכי אין לברך בתשעה באב וביום הכפורים.

אף שלובש מנעל של לבדים. ואבל מברר אף אם הולך יחף וכן

המנהג על פי האר״י זלה״ה (שם). אם קראוהו לספר תורה

קודם שברך ברכות התורה. לא יחזור לברך ברכת התורה.

שכבר נפטר בברכות ספר תורה. (שם)

18 שלחן המלך

על השלחן

א. ישתדל לסמוך את ברכת אשר יצר לברכת אלהי נשמה, כדי

שהברכה תהיה סמוכה לחברתה, ואם לא הוצרך לברר אשר

יצר עם כל זה יתחיל באלהי נשמה, כיון שכל דין הסמיכה

הוא על פי הסוד ועל פי הפשט כיון שברכת אלהי נשמה

ברכת הודאה אינה פותחת בברוך. (עי׳ בא״ח פ׳ וישב ב

ושו״ע סי׳ ו ס״ג ואחרונים שם)

ב. המשהה נקביו עובר משום ,,בל תשקצו״ בין בגדולים בין

בקטנים, ובקטנים יש בזה עוד חשש סכנה ועקרות. ואם יש לו

התעוררות והוא שוכב על מטתו בלילה לא יתעצל לקום

מחמת הקור. ואם יש לו התעוררות והוא עסוק בעסקיו או

שהוא באמצע הלמוד לא יתעכב עד שיגמור עסקו או עד

שיגמור למודו אפילו מזמור תהלים, שהעושה כן הרי זה

מצוה הבאה בעבירה, וכתבו המקובלים שזה מונע ממנו טהרת

המחשבה, ולכן יזהר שיהיה גופו נקי תמיד, וזה מועיל גם

לבריאות הגוף ונעשה בריח חדשה (שם ויצא א.ב.)

ג. יזהר לקנח היטב, שלכלוך בפי הטבעת מעכב את התפלה (שם

יא)

ד. אסור להרהר בדברי תורה בבית הכסא ובמבואות המטונפות

ובבית המרחץ הפנימי. והוא הדין שאסור להרהר בצורכי

מצוה כגון בצדקה, או בצורכי שבת או צורכי סכה ולולב

ומצה וכיוצא בזה (שם טז)

ה. ברכת אשר יצר נתקנה על יצירת האדם בחכמה, שבריאת

האדם היא בחכמה נפלאה, והגוף דומה לנוד מלא רוח ויש בו

נקבים כגון הפה והחוטם ועוד ויש בו אברים חלולים כמו הלב

והכרס והמעיים, שאם יסתם אחד מהם כמו הפה, שכשהוא

במעי אמו הוא סתום וכשיוצא לאויר העולם נפתח, ואם היה

סימן ח 19׳

נשאר סתום לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת

והאיברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם לא היה אפשר

להתקיים אפילו שעה אחת. רופא כל בשר שע״י הנקבים

שברא להוציא הפסולת הוא חי שאילו לא היו מתעפשים

בבטנו וימות. ומפליא לעשות, שהאדם דומה לנוד מלא רוח

ואם יעשה אדם נקב כחודה של מחט בנוד מלא רוח יוצא כל

הרוח, והאדם יש בו נקבים ורוחו משתמרת הרי זה פלא, ועוד

פלא שהגוף יודע לקבל את הטוב שבמאכל ומה שדרוש לכל

איבר ואיבר ודוחה את הפסולת, ועוד שקשר נשמה רוחנית

עם גוף גשמי, וראוי לכל אדם להתבונן בכל ברכה ולהבינה,

ולהכיר בחסדי הבורא ונפלאותיו שבזה יגיע לאהבת ה׳.

(שו״ע סי׳ ו ס״א)

ו. אין שיעור לברכת אשר יצר שאפילו הטיל מים רק טיפה אחת

חייב לברך, שאילו יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה

ל כך לבוראו. (שם סי׳ ז׳ ד׳) קשה לו וחייב להודות ע

ז. כל ברכות השחר חייב אדם לברכם בכל יום, ואעפ״י שלא

ל מנהגו התחייב בהם כגון שלא ישן או שלא פשט נעליו כי ע

של עולם נתקנו לשבח בהם את הבורא ויש בהם רמזים

ל נטילת ידים ואשר יצר נפלאים ואורות עליונים מלבד ע

שאם לא התחייב בהם לא יברכם וכן שעשה לי כל צורכי

בתשעה באב ויום הכפורים שאז כל ישראל יחפים. (בא״ח

וישב ט) ועל כן מי שהוא חולה ואינו יכול לקום ממטתו מכל

מקום מברך מתיר אסורים וזוקף כפופים (שם ו)

ח. הנשים יברכו כל ברכות אלה מלבד שלא עשני אשה שיברכו

שעשני כרצונו בלי שם ומלכות, ויש לחנך את הקטנים

בברכות אלה, (שם א, י) והנשים אף שפטורות מתלמוד תורה

מברכות ברכות התורה, שהרי חייבות ללמוד את ההלכות

השייכות להן, וחייבות לומר פ׳ הקרבנות כמו שחיבות בתפלה.

(שו״ע סי׳ מז יד וב״י שם ועי׳ באחרונים)

20 שלחן המלך

ט. בבקר לפני שבירר ברכת התורה אסור לו ללמוד תורה שבכתב

או תורה שבעל פה או לכתוב דברי תורה, או לשמוע דברי

תורה, אבל להרהר בדברי תורה בלי עיון בספר מותר, וכן

לפסוק דין בלי להסביר את טעמו מותר. (בא״ח וישב יב)

סימן ט

הלכות ציצית ועטיפתו

א על טלית קטן יכול לברר להתעטף. אף על פי שאין מתעטף

בו אלא לובשו. וצריר להפריד חוטי הציציות זה מזה. (ש״ע

סי׳ ח׳)

ב יכוין בהתעטפו שצונו הקדוש בריר הוא להתעטף בו כדי

שנזכור כל מצותיו לעשותם. (שם)

ג אם לבש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות. ילבשנו בלא

ברכה. ובשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברר עליו או בשילבש

טלית אחר יברר עליו ויכוין לפטור את זה (שם).

ד עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו. כדי שתמיד יראהו

ויזכור המצות. (שם) [על השלחן: אחר שהאר״י ז״ל הזהיר

ללובשו תחת בגדיו יש לנהוג כן. ארץ חיים סימן ח]

ה הלובש טלית קטן ומברר עליו. וכשהילד לבית הכנסת ולובש

טלית גדול צריר לברר עליו. דהליבה מביתו לבית הכנסת

חשיבה הפסק. ואם התפלל בתיר ביתו. אם היה דעתו

מתחילה גם על טלית גדול ולא הפסיק בנתיים בשיחה או

בדברים אחרים אין צריר לחזור ולברר. (ש״ע סי׳ ח׳)

סימן ט ו2

ו אם פשט טליתו. אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד

צייר לחזור ולברך כשיחזור ויתעטף בו. שם הגה ויש אומרים

שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו. (וכן הסכמת

כל האחרונים). והוא הדין אם נפלה טליתו שלא במתכוין

וחוזר ומתעטף שאין צריר לברך. (ג״ז אחרונים)

ז שיעור הטלית כדי שיקיף הראש והגוף האדם פנים ואחור עד

החזה. (קש״ג סי׳ ב׳) [על השלחן: כ״ד גודלים על אורר ל״ו

גודלים 48 ס״מ על 72 ס״מ (בא״ח לר לר יב) והוא שיעור

[ חצי אמה ברוחב וג׳ רבעי אמה באורך (בית שמחה דע״ט)

ילבש טלית קטן על החלוק ויישן בו ולא יסירנו כי אם

במרחץ. (שם) יפריד הציצית תמיד. ואם מסובכים קצת אסור

להפרידם בשבת. (שם) יברך להתעטף בציצית הבית בנקוד

שו״א ולא בפתח. (שם) אחר שברר מעומד יתעטף בטלית.

ויהיה הטלית בידו קודם ברכה. וגם העטיפה תהיה מעומד.

(שם)

על השלחן

א. וכך הוא סדר העטיפה: אחר סיום הברכה העטף בו ראשר

ל הכתפיים לצד פנים, בלבד, ויהיו הארבע כנפות יורדים ע

שנים בימין ושנים בשמאל, אחר כך תאחז בשנים שלצד ימין

ותשליכם לאחוריך לצד שמאל שיהיו כרוכים סביב צוארך על

כתף השמאלי לאחור ושתיים השמאליים ישארו תלויים נגד

הפנים, ותמתין מעט שיעור מהלך ארבע אמות ותחזור

ותשליך את שני השמאליים לאחוריר לצד שמאל באופן שכל

הארבע כנפות יהיו תלויים לאחוריך בצד שמאל, ותמתין

שיעור מהלך ארבע אמות ותוריד את הטלית על כל גופך,

(בא״ח בראשית ה׳)

22 שלחן המלך

ב. הלובש טלית חדש יברר ש״החיינו״ אחר ברכת ל״התעטף".

ועל טלית קטן אין מברכין שהחיינו, שאין דרר לעשותו מדבר

חשוב שיהיה שמח בו, ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו

יברר שהחיינו. (שם ז)

ג. אין להקפיד להניח סימן בטלית לשים תמיד בצד אחד שלא

יתהפר כמו שיש נוהגים בכר, כי מפורש בדברי רבינו האר״י

ז״ל דאין להקפיד על כך, וילבוש כאשר יזדמן לו. (שם ח)

ד. זמן לבישת הציצית בבקר הוא משיכיר בין צבע התכלת

שבציצית ללבן שבה, ומנהג ירושלים לשער שעה אחת לפני

(שו״ע י״ח ג׳ וכה״ח י״ח) נץ החמה (זריחת השמש)

סימן י

איזה בגדים חייבים בציצית

א אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים. או של צמר

רחלים. אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא

(ש״ע סי׳ ט׳) ן מדרבנ

ב ציצית של פשתים או של צמר רחלים. פוטרים בכל מיני

בגדים. חוץ משל פשתים לצמר או של צמר לפשתים. בזמן

הזה דליכא תכלת מפני שהם כלאים. (שם)

ג ציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם. כגון משי

לבגד משי. וצמר גפן לצמר גפן. אבל שלא במינם אין פוטרים.

(ש״ע שם)

סיבון י 23

על השלחן

א. טלית מצמר עזים או גמלים דינה כטלית העשויה מצמר גפן

שיש מחלוקת אם חיובה מהתורה או מדרבנן. וצריך להטיל בה

ציציות ממינה, או מצמר רחלים, ולכן ראוי שכל אחד יקפיד

לקנות טלית מצמר כבשים שהחיוב בהם לכל הדעות מהתורה,

ואם לא משיג יקנה מצמר גפן שדרגתו פחותה יותר, או ממשי

וישגיח שהציציות יהיו מצמר כבשים, וטלית שמעורב בחוטים

שלה לדוגמא באורך צמר כבשים וברוחב צמר גפן, היא

בדרגה פחותה יותר, וצריך גם בה להטיל ציציות רק מצמר

כבשים. (בא״ח נח א״ב)

ב. בגד שאינו ארוג מחויים כמו בגד מעור או מניילון או מחומר

דומה אינו חייב בציצית. אבל לקחו חוטי ניילון ועשו מהם

בגד חייב בציצית, ויניח בו ציציות מצמר כבשים (בא״ח נח ג

ואחרונים)

בגד שיש בו שני כנפות ליד הצואר ושני בנפות למטה,אף

שיש בו שיעור ציצית פטור, כגון צעיף שמניחים על הצואר

וכיוצא בזה, ומכל מקום ירא שמים יחמיר לעשות קרן אחת

עגולה. (בא״ח נח ט)

ד. מלבושים שהם פתוחים מהצדדים למטה ויש להם ארבע

כנפות לצד מטה, ולמעלה הם סתומים, אם רובו סתום פטור,

ואם רובו פתוח חייב. ואם חציו סתום וחציו פתוח מטילים

אותו לחומרא וחייב בציצית ואין יוצאים בו בשבת (במקום

״ע סי׳ י׳ סעיף ז ח) (שו ב) רו שאין עי

ה. בגד המיוחד ללילה ולובשו בלילה פטור מציצית, שלילה הוא

לא זמן ציצית על כן סדינים וכרים ושמיכות לא מטילים בהם

ציצית, ומכל מקום אם היו של צמר כבשים, כיון שלפעמים

ישנים בהם ביום ראוי להחמיר לעשות קרן אחת עגולה, אבל

24 שלחן המלך

אם היו של צמר גפן או צמר עזים ומשי וביוצא בזה לא צריך

להחמיר (בא״ח לר לר יז)

ו. כל בגד שהקרן אחת שלו עגולה פטור מציצית (שו״ע סי׳ י׳

ס״ט) .

סימן יא

חוטי הציצית וטוויתן

א החוטין צריך שיהיו טווין לשמן שיאמר בתחילה הטווי שהוא

עושה כן לשם ציצית. או שיאמר לאשה טווי לי ציצית לטלית

זו. ואם לא היו טווין לשמן פסולים. (ש״ע סי׳ י״א)

ב אם נתפרקו משזירתן ונעשו ששה עשר כשרים. והוא

שישתייר בשזור כדי עניבה. (שם)

ג אורר החוטין השמונה אין פחות מארבעה גודלים. ויש

אומרים שנים עשר גודלים ובן נוהגים. (24 ס״מ) ולמעלה

אין להם שיעור. (שם) הגה ואם עשאו ארוך יותר מדאי יכול

לקצרו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי. אם עשאן מצמר

גזול פסולים. דכתיב ועשו להם. משלהם (שם)

ד יעשה הנקב באורר הטלית. לא למעלה משלושה גודלים.

מפני שאינו נקרא כנף!. (וכתב הבאר היטב ואם לאחר שעשה

בו ציצית חתר בנקב שיתלו הציציות למטה פסול משום

תעשה ולא מן העשוי.) ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל

עד הצפורן. משום שנאמר על הכנף. ואם היה למטה ממלוא

קשר גודל היה תחת הכנף. (ש״ע סי׳ י״א) [ולא פחות

מ-3.5 ס״מ ולא יותר מ-6 ס״מ]

סימן יב 25

ב ר ע ה אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל וניתקו מחוטי ה

ר בשעה ר בו כשיעור כשר כיון שהיה בו כשעו א ש ד שלא נ ע

שהטיל בו ציצית זה. (ש״ע שם)

ו אם הגדיל שקורין בערבי םפיפי״ה הוא רחב לא יטיל בו

הציציות. דעל כנפי בגדיהם כתיב. וזה אינו נחשב מהבגד.

אבל עולה הוא לשיעור מלא קשר גודל, ולהרחקת שלושה

אצבעות. כיון שהנקב בתיר הבגד. (הגה) וטוב שימדוד

ם ר קשר גודל בלא הגדיל ויהיה תיר שלשה גודלים ע ו ע י ש

הגדיל (שם).

ז׳ יזהר לחתור ראשי החוטים לעשותם שמונה קודם שיברור

שאם כרר אפילו חוליה אחת וקשר אפילו קשר אחד ואחר כר

חתכן פסול משום תעשה ולא מן העשוי. שהרי בפיסול עשאן

(שם).

ח צריר שיהיה רוחב הכריכות והקשרים רוחב ארבעה גודלים

ף שמונה גודלים. (שם) ומניין של הכריכות יברור באויר נ ע ה ו

א׳ שבעה. ובאויר ב׳ שמונה. דז׳ וח׳ הוא שם של י״ה. ואחר

ר הוא בצרוף שם של הוי״ה. ואחר בר שלושה ש בר אחד ע

נות) ו ר גימטריא אחד. וזהו ה׳ אחד. (כו ש ע

סימן יב

דברים הפוסלים בציצית

א אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עניבת כל

החוטים הפסוקים ביחד כשר. ואם לא נשאר כדי עניבה

אפילו בחוט אחד שנפסק כולו משני ראשיו פסול. שמא

26 שלחן המלך

השני ראשים הם חוט אחד. ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק

בעת עשיית הציצית לתת סימן בארבעה ראשים בעניין

שלעולם הארבעה ראשים הם מצד אחד של הקשר. והארבעה

ראשים הם מצד האחר. אם נפסקו שני ראשים מצד אחד

בשר. דודאי שני חוטים הם והרי נשתייר מכל אחד הראש

השני. שהוא יותר מכדי עניבה. (ש״ע סי׳ י״ב)

ב חוט הציצית שנפסק וחזר וקשרו. פסק הט״ז אם היה כן

בשעת עשיית הציצית שהיה קצר באופן שהוא פסול לא

מהני מה שחזר אחר בך וקשרו דהוי תעשה ולא מן העשוי.

אבל אם היה כשר בשעת העשיה ואחר כך נפסק ונפסל כשר

אם חזר וקשרו. והוא הדין אם קודם שעשה הציצית נפסק

חוט אחד וקשרו ואחר כך עשה ממנו ציצית דכשר ע״ש וכן

כתב המג״א בסי׳ ט״ו ס״ק א׳ ע״ש. (בה״ט שם)

ג היכא דצריך בדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול

לעונבם. ואילו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר (שם).

(הגה ומשערים בחוטים בינוניים שם .)

על השלחן

א. אם עשה את הציצית מצמר גזול פסול, דכתיב ועשו להם

משלהם (ש״ע סי׳ יא ו׳) ואם נעשה בעל תשובה והחזיר את

הגזילה צריך להתיר את החוטים ולקושרם מחדש משום

תעשה ולא מן העשוי (כה״ח שם בג ועי׳ ביאור הלכה) וראוי

לדקדק לקנות הטלית במזומן ולא בהקפה (מ״ב שם כז)

ב. כיון שיש דינים מיוחדים מתי הציצית כשרה ומתי פסולה לא

יקנה ציציות מכל אחד, רק ממי שמוחזק לנאמן וירא שמים

שיודע שעושים לשמה שאם לא כן הרי בטל מצות ציצית

וברכותיו לבטלה (עוי״ח נח ה)

סימן יג 27

ג. חוטי ציצית שנטווים על ידי מכונה, צריך מפעיל המכונה

לומר בתחלת ההפעלה ״לשם מצות ציצית״ ויש אחרונים

המחמירים ופוסלים בזה, ולכן המחמיר וקונה חוטים טווים

ביד תבוא עליו ברכה (ס׳ הלכה אות ע״ה)

סימן יג

דיני ציצית בשבת

א ארבע ציציות מעכבין זה את זה שכל זמן שאין בה כל

הארבעה אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים

בשבת חייב חטאת (ש״ע סי׳ י״ג).

ב אם היא מצוייצת כהלכתה. מותר לצאת בה לרשות הרבים

בין טלית קטן בין טלית גדול ואפילו בזמן הזה שאין לנו

תכלת (ש״ע שם) (אפילו בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום

דנוי הם לבגד) (באה״ט בשם ב״י שם) הגה רק שלא יהא

מונח לו על בתיפיו ומוקמינן לטלית אחזקתה שהוא מצויץ

כהלכתו. ואין צריך לבדקו קודם שיצא בו(שם)

ג אם נודע לו בשבת שהוא בכרמלית. שהטלית שעליו פסול.

לא יסירנו מעליו עד שיגיע לביתו. דגדול כבוד הבריות.

(שם) הגה ואפילו טלית קטן שתחת בגדיו אין צריר לפשוט.

שגנאי הוא לו לפשוט מלבושיו. והוא הדין אם נפסק אחד מן

הציציות בבית הכנסת. אם מתבייש לישב בלא טלית. דיוכל

ללובשו בלא ברבה מכח גדול כבוד הבריות. ודוקא בשבת

דאסור לעשות ציציות. אבל בחול כהאי גוונא אסור ע״כ.

ואם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת. דהוה

ליה לתקוני מאתמול. ואם אין ציציות נמצאים בעיר דינו כמו

בשבת. (מגן אברהם שם)

28 שלחן המלך

סימן יד

י ונשים וטלית שאולה ציצית שעשאה גו

ו גוי פסול. דכתיב דבר אל בני ישראל לאפוקי א ש ע א ציצית ש

ע סי׳ י״ד) ״ ש ) ן ת ו ש ע גוי. והאשה כשרה ל

ב הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כוונה. אם אין ציציות אחרים

ל הרמב״ם שמכשיר. אבל לא מצויים להכשירו. יש לסמור ע

יברר עליו. (שם)

ג מותר ליטול טלית חבירו ולברר עליה ובלבד שיקפל אותה

אם מצאה מקופלת (ש״ע שם) הגה והוא הדין לתפילין אבל

אסור ללמוד מספרים של חבירו שלא מדעת. (שם)

ל השלחן ע

א. יש אומרים שבזמן הזה רוב האנשים מקפידים שלא ילבשו

אחרים את הציצית ותפלין שלהם, ולכן אין לקחת מהשמש

ציצית ותפלין של אחרים, אלא אם כן יודע השמש בבירור

שהבעלים אינם מקפידים (בא״ח לר לר וי) ואם נתן השמש

, ולפני העטיפה לקחו ממנו בטענה לאחד טלית ובירר עליו

ל הטלית ורוצה אותה ונתן לו טלית אחר, לא יברר ע שבא ב

ד הפעם כיון שיש מחלוקת בזה ספק ברכות להקל (מעין ו ע

גנים ח״ב אות וי)

ב. אם שאל טלית מצויצת כדי לעלות לדוכן או לעלות לספר

ל הטלית, אבל אם שאל כדי תורה וכיוצא, הרי זה לא יברר ע

לקיים המצוה יכול לברר, שמסתמא נתנו לו חברו לא בתורת

ם ימן טו 29

שאלה אלא במתנה על מנת להחזיר כדי שיוכל לצאת ידי

חובה, וראוי להתרחק מטלית שאולה עד במה שאפשר, (שם).

ג. טליתות של הקדש שמונחים בבית הכנסת בתורת צדקה כדי

שילבש אותם מי שאין לו טלית, יכול לברך עליהם ואפילו

לובשם כדי לעלות לספר תורה או לדוכן. (שם ה)

ד. מי שפשט טליתו כיון שהיה נצרך לנקביו וכיוצא בזה ודעתו

לחזור ולהתעטף בו מיד יש אומרים שצריך לחזור ולברך ויש

חולקים הלכך ספק ברכות להקל ולא יברך, (עי׳ ש״ע סי׳ ח

י״ד וכה״ח נב)

ה. אם נפלה טליתו מעליו שלא במתכוין וחוזר ומתעטף, אם

נפלה כולה יש מחלוקת אם לחזור ולברך הלכך ספק ברכות

להקל ולא יברך. ואם נפלה רובה וחלק ממנה נשאר עליו

לכו״ע לא יברך. (עי׳ ש״ע שם וכה״ח שם נח)

ו. אם לקח טלית להתעטף ובירך עליה ונפלה כולה מידו לפני

שיתעטף בה, יטלנה ויתעטף בה בלי ברכה (כה״ח שם נט)

סימן טו

קרע הטלית ולבישת הציצית ושכרה וענשה

א אינו יבול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות לתופרו בבגד

אחר משום תעשה ולא מן העשוי. ועוד משום דעל כנפי

בגדיהם בעינן. וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה. (ש״ע

סי׳ ט״ו)

30 שלחן המלך

ב טלית מצויצת כהלכתה שחלקוה לשתים. ובכל חלק יש בו

שיעור להתעטף בו ונשאר לכל אחד מהם ציצית או שתים.

אין בהם משום תעשה ולא מן העשוי. (שם)

ג נקרע הטלית תוך שלושה אצבעות סמוך לשפת הכנף אינו

רשאי לתפרו. ואין לו תקנה אלא שיחתוך אותו הקרע כולו

על כל רוחב הבגד ויעשה בו נקב מחדש ויכרוך בו הציציות.

(שם ועיין שם)

ד טוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום.

כדי שיזכור המצות בכל רגע. ועל כן יש בו חמשה קשרים

כנגד חמשה חומשי תורה. וארבע כנפים. שבכל צד שיפנה

יזכור. (ש״ע סי׳ כ״ד)

ה מצוה לאחוז הציציות ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת

שמע. רמז לדבר והיו הדברים האלה ובו׳ על לבבן/ טוב

להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך. יש נוהגים

להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על

העינים. ומנהג יפה הוא וחבובי מצוה. כשמסתכל בציציות

מסתכל בשני ציציות שלפניו. שיש בהם עשרה קשרים רמז

להויות (פי׳ ספירות) וגם יש בהם ששה עשר חוטים ועשרה

קשרים עולה כ״ו כשם הוי״ה ב״ה. גדול עונש המבטל מצות

ציצית ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וגו׳. הזהיר במצות

ציצית זוכה ורואה פני שכינה (שם).

על השלחן

א. יזהר ללבוש טלית נאה שנאמר ״זה אלי ואנוהו״ התנאה

לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, ציצית נאה. (מס׳ שבת

דקל״ג ע״ב) ויש להזהר לכבס בכל עת את הטלית כדי שיהיה

3 סימן טו ו

) ומי שלבושו נאה והטלית מכוער לבן ונקי (כה״ח סי׳ כד ג

עונשו גדול, (בית שמחה ד״כ).

ב. כשאדם מתעטף! בציצית ויוצא מפתח דירתו ניצול מכל נזק

ומכל מיני משחית (זוה״ק ויקרא ס) ומי שאין לו ציצית גדול

הרי הוא מנודה לשמים. (פסחים קי״ג ע״ב) ובזכות הציצית

ניצול מיצר הרע כמסופר בגמרא מנחות דמ״ד ע״א עי״ש,

והרבה זכויות נאמרו בגמרא ובמדרש למי שנזהר בציצית.

(ועי׳ בית שמחה דע״ט) וכל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני

שכינה, ועוד מעלות גדולות כמבואר בגמרא, ובמדרשים,

ל עיניו כשקורא פרשת ציצית מובטח לו והמעביר ציציותיו ע

שלא יבוא לידי סמיות עין. (בית שמחה דס״א)

ג. הציציות תשמישי מצוה הן, ואין בגופן קדושה, ולפיכך בזמן

שקבועין בטלית אסור להשתמש בהם תשמיש של חול, כגון

לקשור בהם איזה דבר וכיוצא, ויזהר שלא יהיו נגררין על

הקרקע משום בזיון מצוה, ואחר שנפסקו מהטלית לא יזרקם

באשפה ובמקום מגונה, והמחמיר לגונזן תבוא עליו ברכה

(בא״ח לך לך יט)

ד. טליתות של מצוה שבלו, לא ישתמש בהם תשמיש מגונה, אלא

זורקם והם כלים מאליהם, ואם טלית גדול בלה מקצתו ולא

ראוי ללובשו ורוצה לעשות מחלק ממנו שנשאר חזק טלית

קטן, יכול לעשות כן. (בא״ח לר לד כ׳ כ״א)

ה. קטן היודע להתעטף, אביו צריך לקנות לו ציצית לחנכו, יש

אומרים שהבונה לגיל תשע שנים, ויש אומרים שילד פקח מבן

שש שנים וכשאינו פקח בן תשע, ויש אומרים משהגיע לשלש

שנים צריך לחנכו וסימן לדבר שלוש שנים יהיה לכם ערלים

ובשנה הרביעית וכו׳ וצריכים לברך על הציצית כגדול, ומגיל

שלוש עשרה שנים חייב בציצית כגדול, (בה״ח סי׳ יז י׳) ואין

להמתין עד הנישואין.(משנה ברורה סי׳ יז י׳)

32 שלחן המלך

סימן י״ו

דיני תפלין בפרטות

א המניחים כיס התפילין והטלית לתור כים אחד. צריכים ליזהר

שלא יניחו כיס התפילין למעלה. כדי שלא יפגע בהם תחלה.

ל ר ע ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יצטרר לעבו

המצות (ש״ע סי׳ כ״ה). הגה מיהו אם תפילין מזומנים בידו

ל הציצית אלא מניח תפילין ואין לו ציצית אין צריר להמתיו ע

וכשמביאים טלית מתעטף בה.

ו הקדוש ברור הוא להניח ארבע פרשיות נ ב יכוין בהנחתם שצו

ל הזרוע כנגד הלב אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים ע

ל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה ע ו

ל יחודו. ואשר לו הכח והממשלה עמנו. שהם מורים ע

ו וישעבד להקדוש נ בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצו

ברור הוא הנשמה שהיא במח וגם הלב שהוא עיקר התאות

. ו(שם) והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעט הנאותי

ל אותה מצוה ע בשל ראש תחלה. צריר להעביר ע ג ג אם פ

ויניח של יד תחלה ואחר בר של ראש. (משום דכתיב

ל ייר תחלה ואחר בר והיו לטוטפות) (שם וקשרתם לאות ע

והרדב״ז סי׳ תקכ״ט).

ל שם להניח ברכת אל ביתר ד יברר להניח ולא ידגיש הנו״ן. ע

ל הקבורת ל תפילה של יד אחר הנחה ע (אחרונים). יברר ע

בר קודם קשירה. משום דבל המצות מברר עליהם עו

(שם) לעשייתן. וקשירתן זו היא עשייתן

ה אסור להפסיק בדבור בין תפילה של יד לתפילה של ראש ואם

ל מצות תפילין (שם). אם סח ל של ראש ע הפסיק מברר ע

ע קדיש או קדושה מ לצורר תפילין אינו חוזר ומברר, אם ש

ת לעמהם ו נ ע בין תפילה של יד לתפילה של ראש לא יפסיק ל

סימן טו 33

אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים. ואפילו לענות אמן

ל ברבת תפילין שבירר אחר לעצמו אסור כ״כ הבאה״ט שם ע

משם דבר שמואל.

ו ביום ר״ח חולצים אותם קודם תפילת מוסר (שם). והטעם

כתב הבאה״ט משום שאנו אומרים קדושת כתר לכן אין ראוי

. ( ם ש ) ו י ל להיות כתר של תפלין ע

ז מי שאין לו אלא תפילה אחת, מניח אותה שיש לו ומברר

עליה שכל אחת מצוה בפני עצמה, והוא הדין אם יש לו

שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יבול להניח אלא אחת מניח

אותה שיכול ואם אינו יכול להניח אלא של ראש לבד מברר

ל המצות תפילין לבד (ש״ע סי׳ כ״ו) עליה ע

ח יש ליזהר שלא תזוז יו״ד של הקשר מהתפלה (ש״ע סי׳ י״ד)

ולא תזוז לעולם אפילו בהיותם בתור הבית (קש״ב סי׳ ג׳)

ל אצבעו ט ילבש של יד מיושב ושל ראש מעומד. ויכריר ע

הנקראת אמה שלוש כריכות, אחת בפרק ב׳ ושתים בפרק ג׳

(שם מהאר״י ז״ל)

ל מצות יצא (קש״ג שם) ל תפילין של יד ע ה וברר ע ע ט י מי ש

ד לא יסיח דעתו מהתפילין ואינו רשאי להסיח כי אם בעו

שהוא עוסק בתורה או בתפילת י״ח ומאד צריר ליזהר בזה

ל התפילין נשו גדול (שם) אם הוא סבור שהוא יום וברר ע עו ו

ר אחר בר כשיגיע זמנם (שם) י ב והוא לילה אין צריר ל

ו לעיל) (וזמנה כזמן הטלית שכתבנ

ל השלחן ע

א. כפי סדר הבחינות העליונות שרומזים להם הציצית והתפילין,

צריך להניח הציצית קודם התפלין, ואם היה לובש תפלין בלי

34 שלחן המלך

טלית גדול משום שלא היה לו באותה שעה טלית, ואחר כך

הביאו לו טלית, צריך לחלוץ את התפלין, וללבוש את הציצית,

ואחר כך יניח את התפלין בלא ברכה. (בא״ח וירא ג׳) וכן אם

היה לובש רק תפלין של ראש מפני שלא היה לו של יד, ואחר

כך הביאו לו יחלוץ תפלין של ראש מעליו וילבש של יד תחלה

ואחר כך יניח של ראש, (שם כ׳)

ב. כיון שאסור להפסיק בדבור בין תפלין של יד לשל ראש אם

ל תפלין של ראש ״ברוך אתה ה׳״ ונזכר טעה והתחיל לברך ע

שאין מברכין, לא יסיים ״למדני חוקיך״ כדי שיראה כאלו

קורא פסוק, שאז זה יהיה הפסק בין תפלין של יד לשל ראש,

אלא יסיים הברכה ויברך ״על מצות תפלין״ כדעת הפוסקים

שמברכים על תפלין של ראש בפני עצמן. (שם ־

ג ?זדר הנחת התפלין כך הוא: קושר תפלין של יד בזרוע השמאלית על הקיבורת שהוא המקום הגבוה, ויכסה זרועו

בטלית כדי שתהיה הנחת התפלין של יד בהצנע ויברך, ואחר

הברכה יהדק את התפלין על היד ויחבר את היו״ד שברצועה

עם התפלין אף שהוא כל הזמן מחובר, על ידי שיכרוך

הרצועה סביב, ויעביר את הרצועה לזרוע, ויכרוך שבע

כריכות שלמות, וחצי הכריכה הראשונה והאחרונה אין

נחשבות, ויעמוד ויניח תפלין של ראש, ואחר כך יגמור הנחת

תפלין של יד בשלש כריכות באצבע האמצעי, וטוב לומר

בשעה שכורך ״וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק

ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳

ואחר כר יקח את שתי הרצועות של תפלין של ראש ויכניסם

בחגורה, רצועת שמאל יכניסה בקצה העליון של החגורה

כנגד החזה, ורצועת הימין יבניסה בקצה התחתון של החגורה

שתהיה כנגד הטבור בסוד והאחת גבוהה מחברתה, ויניח את

סוף קצוות הרצועה בחגורה שלא יהיו משולשלות לארץ (שם

טו טז יז)

סימן יז 35

סימן יז

דיני מקום ואופן הנחתם ודין הרצועות

א מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר החופה שבעצם שבין

הקבד״ו ובית השחי ויטה התפלה מעט לצד הגוף בעניין

שכשיבוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו ונמצא מקיים יהיו

הדברים האלה על לבבר (ש״ע סי׳ צ״ד)

ב אטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאל

שלו שהוא ימין של כל אדם. ואם שולט בשתי ידיו מניח

בשמאל כל אדם. ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה

בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימינו יד

שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד

שכנגדה (שם)

ג מקום הנחת תפילין של ראש מתחילת עיקרי השער של מצחו

עד סוף המקום שמוחו של תנוק רופס (שם סי׳ ז״ר)

ד צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה שהוא נגד הפנים,

וצריר לכוין הקציצה שתהא כנגד בין העינים, גם הקשר

יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן ולכאן, וצריר שיהיה

השחור שברצועות למעלה ולא יתהפכו בין של יד בין של

ראש. ישלשל הרצועות שיהיו תלויים לפניו ויגיעו עד הטבור

רוחב הרצועות של יד ושל ראש כרוחב שעורה לפחות. ואם

פיחת משיעור זה מניחן כמות שהם עד שימצא אחרות

כשיעור. (שם)

ה חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה. וכשיאמר וקשרתם

לאות על ייר ימשמש בשל יד וכשיאמר והיו לטוטפות בין

עיניר ימשמש בשל ראש. (שם)

ו אם נפסקה הרצועה של ראש מה שמקיף ממנה הראש. ובשל

36 שלחן המלך

יד מה שמקיף הזרוע לקשור התפילה עם הזרוע וכדי

שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך עליה שלוש כריכות

ויקשור. אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה. מכאן

ואילף אין הקשירה והתפירה פוסלים בהם. ובשעת הדחק יש

ל המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין. (ש״ע לםמיר ע

סי׳ ל״ה)

על השלחן

א. צריך להזהר בתפלין של ראש שתהא קצה התחתון של

ל מקום התחלת עיקרי השיער. שגם התיתורא מונח ע

התיתורא מכלל התפלין, ואם השערות שלו יורדות על המצח

ל שורשי ל השערות כי צריך להניח ע אין זה נחשב שמניח ע

השערות. ומקום הנחת התפלין הוא במקום שמוחו של תינוק

רופס. ואם הניח התפלין למטה הרי זה מדרר הקראים ולא

ל כר. ואפילו היה רובו של קיים את המצוה, וגם נענש ע

הבית במקום שיעור לא יצא ידי חובה ואין אומרים בזה רובו

ככולו. (בא״ח חיי שרה א)

ב. אדם זקן שנשרו שערות ראשו, וכן הקרח, אף שאין להם עתה

שער בראשם, יניחו את התפלין במקום שהיה בו מקודם שער,

ואפשר לראות ולהבחין בין המקום שהיה בו פעם שער למקום

שלא צמח שם שער מעולם. (שם) ואם חובשים פאה נכרית לא

יניחו עליה את התפלין דהוי חציצה (כה״ח כ״ז כ״ב)

ג. מי שחלה והבריא, ועקב מחלתו נשתנו אצלו היוצרות ויד

ימינו נעשתה חלשה והשמאלית התחזקה דינו באיטר. (שערי

עזרא ח״א ג)

ד. לא יהא דבר חוצץ בין התפלין לבשרו, בין בתפלין של יד בין

בשל ראש. (שו״ע כ״ז ד)

סימןיח 37

סימן יח

החייבים בתפילין והפטורים וזמן הנחתן ואיך לנהוג בקדושתן

א גדול שכר מצות תפילין וכל מי שאינו מניחם. הוא בכלל

פושעי ישראל בגופן. (ש״ע סי׳ ל״ז)

ב מצוה להיותן עליו כל היום אבל מפני שצריכים גוף! נקי שלא

יפיח בהם. ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול להזהר

בהם. נהגו שלא להניחם. כי אם דווקא בשעת קריאת שמע

ותפילה. (שם)

ג קטן היודע לשמור תפילין בטהרה ושלא יישן בהם חייב אביו

לקנות לו תפילין לחנכו. (שם) חולה מעיים פטור מתפילין.

(ש״ע סי׳ ל״ח)

ד מי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור

זמן התפילה ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם יראה לו שיכול

להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין

אהבה לקריאת שמע ויברך (שם).

ה המניח תפלין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה (שם) הגה

ואם א״א לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם. (ויש חולקים)

ו אבל ביום א׳ אסור להניח תפילין ומכאן ואילך חייב. בתשעה

באב חייבים בתפילין (ש״ע שם) ומיהו בסימן תקנ״ה כתב

נוהגים שלא להניח תפלין בט״ב שחרית ולא בתשעה באב

טלית. ובמנחה מניחים ציצית ותפלין ומברבין עליהם ע״ש.

ז מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ואי אפשר לו לישב

דעתו פטור מפני שאסור להסיח דעתו מהם. שם.

38 שלחן המלך

ח היה צריך לתפלין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם,

תפילין קודמין (שם). ואם אפשר בשאלה מזוזה קודמת דאי

אפשר בשאלה (מ״א).

ט אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות. אבל מותר

לתלותן בכיסן (ש״ע סי׳ מ׳) וכתב המגן אברהם אבל ספר

תורה אסור לתלות אפילו בכיס. נוהגים להתענות מי

שנופלים לו תפילין. והוא הדין כשנופל לו ספר תורה.

ובשו״ת משפטי שמואל סי׳ י״ב תמצא סמך למנהג זה ע״ש.

עוד כתב המגן אברהם נראה לי דוקא בלא נרתקן. אבל בספר

תורה אפילו בנרתיקן(כ״ז שם סי׳ מ׳)

י בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או

עד שיניחם בבלי תוך בלי. והוא שאין השני מיוחד להם שאם

הוא מיוחד אפילו הם מאה חשובים כאחד (שם סי׳ מ׳)

על השלחן

א. אף! שהמנהג להניח תפלין בשעת התפילה, מכל מקום מי שלא

היה לו תפלין בעת התפלה, יניח אותם מיד כשיש לו שזמנם

בל היום. ויברך עליהם. שמצות תפלין בפני עצמה היא ואינה

הכרחית לתפלה דוקא, ועד השקיעה מניחן בברכה. ובבין

השמשות יניחם בלא ברכה, אבל בלילה לא מניחים תפלין

שמא ישכח ויישן בהם. (שו״ע סי׳ ל׳ א׳ כה״ח י״ז) וראוי

לפרסם הלכה זו ברבים כי רבים טועים וחושבים שאם לא

הניחו תפלין בבקר אינם יכולים להניח במשך היום.

ב. אין מניחין תפלין בשבתות ובימים טובים וכן בחול המועד

שהם עצמם אות וכשמניח אות אחר יהיה זלזול לאות שלהם.

(שו״ע סי׳ לא א׳ ב׳)

סימן יח 39

ג. ירא שמים ראוי לו שיניח גם תפלין דרבינו תם, וההבדל

ביניהם הוא בסדר הפרשיות; לרש״י - קדש, והיה כי יביאך,

שמע, והיה אם שמוע. לר״ת - קדש, והיה בי יביאך, והיה אם

שמוע, שמע. ובפרט אחר שרבינו האר״י הגיד בקבלה מפי

אליהו הנביא זכור לטוב שראוי לעשות כשתי הסברות, ועפ״י

הסוד ראוי להניחם ביחד ותפלין דר״ת מעל רש״י ויעשה

הבתים קטנים שיהיה מקום לשניהם, והבית דר״ת קטן משל

רש״י. וברצועות יניח רצועה של רש״י מעל ר״ת, ולבן

הרצועה של רש״י תהיה מעט רחבה שתכסה רצועת ר״ת,

(בא״ח וירא כא)

ד. אין לברך על תפלין דרבנו תם, אפילו לובשו לבדו, משום

דמדרגת תפלין דרבנו תם גבוהה משל רש״י על דרך הסוד,

ואין בכחינו להמשיך אור הנשפע ממדרגה זו. (שם כב)

ה. אעפ״י שאינו מברך על תפלין דרבנו תם מכל מקום אם מניחו

לבדו אסור לו לדבר בין תפלין של יד ואם שמע קדיש או

קדושה יענה, ואחר שיענה יפשוט תפלין של יד ויניחם בחזרה

ואחר כך תפלין של ראש כדי שלא יהיה הפסק ביניהם, (שם

כו)

ו. מי שחלץ תפלין על דעת לחזור ולהניחם מיד, לא יחזור לברך.

וכן אם זזו ממקומם והניחם במקום הנכון לא יברך, ואם נצרך

לנקביו וחלצן כדי להכנס לבית הכבוד יש מחלוקת אם יחזור

ויברך כיון שאסור להכנס בהם לבית הכבוד הלכך ספק ברכות

להקל ולא יברך. (שם י״ג)

ז. מותר לברך על תפלין שאולין, כיון שאדם יוצא בתפלין של

חברו, אבל אסור לברך על תפלין גזולין דהוי מצוה הבאה

בעבירה, ובשעת הדחק יבול לקחת תפלין של חברו מבלי

לשואלו שמסתמא שמח חברו שתקויים מצות התפלין בשלו,

וטוב שאחר כך יאמר לבעלים ויבקש מהם רשות למפרע על

מה שלקח (אם אפשר למוצאם) (שם יד).

40

ח. מי שנפטר לו מת ביום אחד, ונקבר ביום אחר, אסור להניח

תפלין גם ביום הקבורה (שם יב). ומנהג ירושלים להניחם

בצנעא ביום הקבורה בלא ברכה. (ס׳ הלכה ע״ה)

ט. מי ששמע שנפטר אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו

והשמועה היתה קרובה דהיינו תוך שלשים יום מהפטירה

אסור לו להניח תפלין באותו יום, אבל תוך שבעת ימי אבלות

מותר לו להניח תפלין דרבנו תם. ומי שנפטר לו מת ברגל

שיושב שבעה אחר הרגל הרי זה חייב להניח תפלין ביום

הראשון(שם יב).

י. מי שנפלו לו תפלין מידו, נכון שיתענה יום אחד באותו

היום, ואם אי אפשר לו להתענות, יפדה את התענית

בצדקה, ואפילו נפלו בגובה פחות מעשרה טפחים, ואם

נפלו בהיותם בתוך הכיס יפדה את התענית בצדקה. (שם

יח)

יא. לפני שחולץ את התפלין ראוי ללמוד בהם דברי תורה כפי

יכולתו, ובפרט בתפלין דרבנו תם (שם יא) ויש נוהגים ללמוד

בהם חק לישראל, ותבוא עליהם ברכה.

יב. לא הכל בקיאים בצורת התפלין, ועל כן על כל קלקול שנעשה

בתפלין יפנו לרב מומחה, ורצוי כיום לבדוק מפעם לפעם את

התפלין.

יג. כיום מצויים מאד רמאים שמוכרים תפלין ופרשיות פסולות,

ולכן אם אינו יודע מי כתב את הפרשיות ומי סידר את

התפלין, לא יקנה רק ממוחזק לירא שמים בתכלית ובהשגחת

רב מוסמך, וכבר ידענו שבעוה״ר גויים למדו לכתוב וכותבים

מזוזות ותפלין ומוכרים אותם בשוק ואי אפשר לדעת שהם

פסולים.

יד. כך סדר חליצת התפלין: יעמוד ויסיר הכריכות של האצבע,

וישב ויסיר שנים או שלשה כריכות מזרועו, ויעמוד ויסיר את

4 סימן יט ו

התפלין של ראש מראשו, וישב ויסיר את התפלין של יד מידו.

שסדר חליצתן כסדר הנחתן. ויחלוץ התפלין והטלית ביד

שמאל שהיא יד כהה להראות שקשה פרידתן, ומנהג החכמים

לנשק התפלין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן, ובשעה שמניחם

בכיס לחבוב מצוה. (שם ט׳ י׳)

טו. יש טועים בתאריך הבר מצוה לבניהם ומונים אותו לפי

התאריך הלועזי, ועובר על הבן י׳׳ג שנה בלא להניח תפלין,

וכן יש שחושבים שהכל תלוי בעת עריכת המסיבה, וקובעים

אותה כשנוח להם והילד אינו מניח תפלין, אך שדברים

פשוטים הם מכל מקום יש להזהיר המון העם מזה שילכו לרב

ויקבע להם התאריך המדויק.

טז. אסור להסיח דעת מהתפלין ומחלוקת ראשונים היא מה נקרא

היסח הדעת; דלדעת רבינו יונה דוקא אם נוהג בהם שחוק

וקלות ראש, ולדעת הרמב״ן כל מיני הסחת הדעת אסורה,

ובכדי שיעור הילוך מאה אמה אין לחוש להיסח הדעת.

(שארית יוסך ח״ג או״ח א)

סימן יט

אם מותר לשנות תפלין של יד לשל ראש

א אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד. אפילו ליק ח

רצועה מהם וליתן בשל יד אסור מפני שאין מורידין מקדושה

חמורה לקדושה קלה ושל ראש קדושתו חמורה שרובו של

שדי בשל ראש. אבל משל יד לשל ראש מותר לשנות. (אם

נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אסור לחפיר ראש האחד

למעלה. לעשות בו קשר של יד וראש השני שהיה הקשר

יקשור למטה דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו״ד

ועתה יעשה בו כריכות האצבעות. (מ״א) ואם חדשים

42 שלחן זזמלך

שעדיין לא הניחם מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד.

שעולה עליה מכסה עור אחד ונראין כבית אחד (ש״ע סי׳

מ״ב)

ב אם התנה עליהם מתחלה אפילו לבשן אדם יבול לשנות אפילו

משל ראש לשל יד(שם).

ג סודר דאזמניה למצר ביה תפילין לעולם וצר ביה תפילין חד

זמנא אסור למצר ביה זוזי. הגה ואם התנה עליו מתחילת בכל

עניין שרי. וקלף! המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו

דברי חול. דהזמנה בהאי גונא לגוף הקדושה מלתא היא.

(ואם התנה עליו מתחילה מותר עיין ט״ז)

ד אזמניה ולא צר ביה או צר ביה ולא אזמניה (פי׳ לפי שעה

ולא אזמניה להיות שם לעולם) שרי למצר ביה זוזי. שם.

סימן כ

אסור שינה בתפילין ובבית הקברות

א כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהם אפילו

שנת עראי אלא אם הניח עליהם סודר. ולא היתה עמו אשה

ישן בהם שנת עראי. וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו

והוא יושב וישן. היו התפילין כרוכים בידו מותר לישן בהם

אפילו שנת קבע ואם אחוזים בידו ואינם כרוכים בידו אסור

לישן בהם אפילו שנת עראי (ש״ע סי׳ מ״ד). וכתב הבאר

היטב וז״ל שנת עראי, ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא

עומד בשחוק וקלות ואש. אבל מתעסק בצרכיו ואין דעתו

עליהם ממש. אין זה נקרא הסיח הדעת כ״כ הטור וה״ר יונה

ז״ל. שם.

סימןכא 43

ב אסור להיכנס לבית הקברות או בתור ארבע אמות של מת

ותפילין בראשו משום לועג לרש, ואם הם מכוסים מותר

(שו״ע סי׳ מה)

ג בבית המרחץ בבית החיצון שכל העומדים בו לבושים יכולים

להניח שם תפילין לכתחילה. ובבית האמצעי שמקצת בני

אדם עומדים שם לבושים ומקצתן עורמים. אינו יכול להניחם

לכתחילה. ואם היו בראשו אינו צריך לחלצן ובבית הפנימי

שכל העומדים שם ערומים. אפילו היו בראשו צריך לחלצן.

(ש״ע שם)

סימן כא

דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח

א אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן עונה אחריו אמן.

אחר ישתבח יבול לענות אמן אחר ברבת עצמו. (ש״ע סי׳

נ״א)

ב צריר ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברור שאמר עד סוף

שמונה עשרה, הגה ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך

שאמר לישתבח (שם) אבל כל אמן מותר לענות. (מג״א סי׳

ס״ג ס״ו) [בין ברוך שאמר לישתבח מלבד אמן של סוף

הקדיש על ישראל ויהא שלמא]וגם אין להפסיק בשתיקה

(קש״ג). אבל ברוך הוא וברור שמו אין לענות. (באר היטב

שם)

ג צריך להפסיק בין אלילים ובין וה׳ שמים עשה. צריך לכוין

בפסוק פותח את ידיר. ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו פעם

אחרת. (שם)

44 שלחן המלך

על השלחן

א. מצות עשה להתפלל בבל יום שנאמר ״ועבדתם את ה׳

אלקיבם״, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, שנאמר

•״ולעובדו בכל לבבכם״ אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב

זו תפילה, ועזרא ובית דינו תקנו שמנה עשרה ברכות, שלש

ראשונות שבח לה׳ ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן

שאלת כל הדברים, שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש

ולצורכי הצבור כולן כדי שיהיו ערוכות בפי הכל, (הרמב״ם

פ״א מה׳ תפלה א׳ ד) ובכל סדר התפלה יש סודות נעלמים

ודברים נפלאים(בה״ח נ״ב ב׳ משם שער הכוונות).

ב. התפלה היא במקום הקרבן, ולכך צריך להזהר שתהא דוגמת

הקרבן בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת, כמו מחשבה

שפוסלת בקדשים, ומעומד דומיא דעבודה, קביעות מקום כמו

הקרבנות שבל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו, ושלא

יחצוץ דבר בינו לקיר דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו

לקיר, וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון

בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול להוציא על זה, ומכל

מקום טוב שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות

(שו״ע סי׳ ס״ח ד׳)

ג. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו זהירין בתפלה!

שאין מדה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקרבנות,

ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו, כיון

שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו. (תנחומא

וירא) אין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת כל בריה (שם

ואתחנן) מי שרוצה שהקדוש ברוך הוא יקבל תפלתו ישתדל

לעסוק בתורה (זוה״ק בראשית רב) הפותח פיו בתורה

ובתפלה נעשים לו כל חפציו(אותיות דר״ע קטנותא)

סימן כב 45

סימן כב

דיני מי ששהה לבוא לבהכ״נ עד ישתבח

א אם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה אומר

בריר שאמר עד מהולל בתשבחות. ואחר כר תהלה לדוד עד

סופו ואחר כף הללו את ה׳ מן השמים עד סוף ואחר כר הללו

אל בקדשו עד סוף, ואחר כר ישתבח. ואחר כר יוצר וקריאת

שמע וברכותיה ויתפלל עם הצבור. ואם אין שהות כל כר

ידלג גם מזמור הללו את ה׳ מן השמים (ש״ע סי׳ נ״ב) הגה

ואם עוד אין שהות לא יאמר רק בריר שאמר ותחלה לדוד

וישתבח (שם) ואם בבר התחילו הצבור יוצר ואין שהות לומר

פסוקי דזמרה אפילו בדלוג יקרא קריאת שמע וברכותיה עם

הצבור ויתפלל עמהם ואחר כר יקרא כל פסוקי דזמרא חוץ

מבריר שאמר וישתבח. (ש״ע סי׳ נ״ב.) הגה ומכל מקום

יאמר כל הברכות שמחוייב לברר בבקר. וכתב הפר״ח

ומסתברא לי דכל הברכות יוכל לביר חוץ מן ברכת אלהי

נשמה. שחותם בה המחזיר נשמות לפגרים מתים שכבר יצא

בברכת מחיה המתים. באה״ט שם. (וכל זה כשאין מנין בבית

כנסת אחר) ב אין לומר ישתבח אלא אם כן אמר ברור

שאמר וקצת פסוקי דזמרה. אין לברר על עטיפת ציצית בין

פסוקי דזמרה לישתבח אלא בין ישתבח ליוצר. (ש״ע סי׳

נ״ג)

ג הוצרר לנקביו אל יתפלל. ואם יעבור זמן תפלה בצבור ויכול

לעמוד עד פרסה שרי. ואם הוצרר לנקביו בתור פסוקי

דזמרה וחזר. יטול ידיו ויברר אשר יצר ויניח ציצית ותפילין

ויברר עליהם (קש״ג סי׳ ז׳ משם גנת ורדים). (ויש חולקים

וסוברים שברכת אשר יצר יברר בין ישתבח ליוצר, ועל

ציצית ותפלין כיון שפשטן לצרכיו יניחם בלא ברכה. בה״ח

ג ז) נ

46 שלחן המלך

ד אין לענות אמן אחר מלך מהולל בתשבחות דישתבח אלא

אחר חי העולמים. ששם הוא סיום הברכה. (ש״ע סי׳ נ״ד)

ה כהן שקראוהו לעלות לתורה ולנשיאות כפים בתוך פסוקי

דזמרה עולה וקורא ונושא כפיו(שם).

ו אם לא היה מניין ולא אמרו קדיש יכולים לומר קדיש בתוך

פסוקי דזמרה ולכתחילה צריך להמתין קודם ברוך שאמר

שלא יתחילו עד שיהיה מניין ייאמרו קדיש (קש״ג סי׳ ז׳).

ז פסוק והוא רחום יכפר עון יאמר אף! בשבת ויום טוב. אם לא

בא מניין והם ממתינים עד שיבא. לא יאמר השליח צבור

ישתבח אלא ימתין עד שיבא מניין ואחר בך יאמר ישתבח

וקדיש. אבל יחיד יאמר ישתבח מיד (קש״ג סי׳ ד). לא יאמר

ישתבח אם לא אמר ברוך שאמר (שם). המספר בין ישתבח

ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה (שם).

ח שליח צבור שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב. אם

הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להש״י בנעימה

תבוא עליו ברכה. והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה

ויראה. אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו הרי זה

מגונה. ומכל מקום בל המאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני

טורח צבור (ש״ע סי׳ נ״ג) וכתב רש״ל דאפילו ברצון הקהל

להאריך יותר מדי הרי זה מגונה. (בה״ט שם.)

סימן בג

דין קדיש וענייתו ועניית אמן דברכות

א אומרים קדיש, ואין אומרים אותו בפחות מעשרה זכרים בני

חורין גדולים שהביאו שתי שערות. והוא הדין לקדושה

וברכו שאין נאמרים בפחות מעשרה (ש״ע סי׳ נ״ה)

סימן כג 47

ב אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן.

גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל. והוא

שנשתיירו רובן (שם). הגה ומכל מקום עבירה היא לצאת

ועליהם נאמר ועוזבי ה׳ יכלו. אבל אם נשארו עשרה מותר

לצאת.

ג אם התחילו באבות ויצאו מקצתן גומר אפילו קדושה. (שם)

הגה ואם אחר שהתחילו להתפלל יוצר יצאו מקצתן גומרים

עד סוף תפילת י״ח בלחש, ואז לא יתחיל השליח צבור

להתפלל בקול רם דבבר נשלם תפלת יוצר וגם אין קורים

בתורה דזהו עניין אחר. ותפילת ערבית וקדיש שאחריה. לא

שייך לקריאת שמע וברכותיה. פירוש אם התחיל ערבית

בעשרה ויצאו מקצתם יגמור קריאת שמע וברכותיה והקדיש

שקודם התפילה. לפי שהקדיש שייך לקריאת שמע

וברכותיה. אבל לא יאמרו קדיש שלאחר תפילת י״ח. לפי

שהתפילה אינה חבור לקריאת שמע וברכותיה. דתפילת

ערבית רשות. וכל שכן סדר קדושה וקדיש במוצאי שבת.

(שם).

ד ואם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות

עמהם או שהוא ישן אפילו הכי מצטרף עמהם. כשאחד

מתפלל לבדו נכון שאחרים ימתינו מלומר קדיש עד שיגמור

כדי שיזכה גם הוא עמהם (ש״ע סי׳ נ״א). האחרונים החמירו

בישן להעירו ולצערו לפחות עד שיהא מתנמנם (קש״ג).

ה חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר. הרי הן

כפקחין ומצטרפין. אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר הרי הוא

כשוטה וקטן(שם)

ו עבריין שעבר על גזרת הצבור או שעבר עבירה. אם לא

נדוהו נמנה למניין עשרה (שם).

ז מנודה אין מצרפין אותו לבל דבר שצריך עשרה. אבל מותר

48 שלחן המלך

להתפלל בבית הכנםת שהוא שם אלא אם כן פירשו להחמיר

עליו בכך.

ח צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם.

והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ דהיינו מן שפת המשקוף

הפנימית ולפנים כלפנים. ממנו ולחוץ כלחוץ (ש״ע םי׳ נ״ה)

ט מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון אפילו גובה כמה

קומות ומראה להם פניו משם מצטרף לעשרה (שם).

י שליח צבור בתיבה ותשעה בבית הכנסת מצטרפין. אף על פי

שהיא גבוהה ורחבה ארבעה ויש לה מחיצות גבוהות עשרה

אף שהמחיצות מגיעות לתקרא מפני שהיא בטלה לגבי בית

הכנסת (שם).

יא אם קצת העשרה בבית הכנסת וקצתן בעזרה (ויש מחיצה

שמפסקת ביניהם אף על פי שהיא מיוחדת לבית הכנסת

אינה בטלה עמה ואינם מצטרפין אפילו הרוב בבית הכנסת.

(כ״כ הלבוש שם). ולא דמיא לתיבה בסעיף י׳(שם).

יב היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפילו מי

שאינו עמהם יכול לענות. ויש אומרים שצריך שלא יהא

מפסיק טנוף או נכרי. (שם)(וכן הלכה)

יג צריך שקודם אשר יאמרו קדיש לפני העדה יאמר דברי תורה

כגון בשחר ישתבח במנחה אשרי בלמוד רבי חנניה או איזה

מזמור. אין לומר קדיש על תחינות של רחמים. (קש״ג סי׳ ח׳)

וכן כתב רמ״א בסימן נ״ד שאין אומרים קדיש בלא פסוק

לפניו.

יד בשם שאסור לעבור נגד המתפלל בך אסור לעבור נגד האומר

קדיש (שם). שכור שאינו יבול לדבר לפני המלך אינו מצטרף

למניין (שם). כשם שאין להרבות בברכות כך אין להרבות

סימן כג 49

בקדישים (שם). כל קדיש שתפסו מעומד צייר שישאר עומד.

אך אם היה יושב אין צריך לעמוד (שם משם האר״י ז״ל). אין

לומר קדיש עם החזן. ולכן אין לנגן הקדיש עם החזן כשמנגן

הקדיש (שם משם הרא״ש).

^ הבאה״ט בסימן נ״ו בס׳ הכוונות איתא שהאר״י ז״ל ת סו כ

היה נוהג בכל הקדישים שלאחר העמידה דשחרית מנחה

ערבית היה נשאר עומד. שאלו הקדישים תפסו מעומד מקרי

ע״ש ועיין מג״א.

יו שליח צבור אחר קדיש תתקבל פוסע שלוש פסיעות ואומר

עושה שלום (קש״ג שם).

יז יש לכוין בעניית הקדיש. ולענות אותו בקול רם. ולהשתדל

לרוץ כדי לשמוע קדיש (ש״ע סי׳ נ״ו) אמן יהא שמיה רבא

מברך צריך לאומרו בנשימה אחת(קש״ג).

יח כששליח צבור אומר יתברך כל העם עונים אמן. וכן כשאומר

בריך הוא. וכן כשאומר ואמרו אמן(שם) הגה ולא יפסיק בין

בריך הוא ובין לעילא מכל ברבתא. (ועתה אין עונים אמן

אחר יתברך בה״ח לב).

יט העונין עד לעלמי עלמיא טועים הם. כי אסור להפריד בין

עלמי א ליתברך (שם)

כ כשאומר החזן יתגדל כורע. וכן ביהא שמיה רבא וכן ביתברך

וכן בברוך הוא וכן באמן. ואחר שסיים הקדיש פוסע שלוש

פסיעות. ואחר כך אומר עושה שלום(שם).

כא יזהר מאוד מאוד לענות אמן ובכונה. כי אין קץ לעונש מבזה

עניית אמן ומאבד ענייתו. (קש״ג סי׳ ט׳)

כב לא יענה אמן חטופה. דהיינו כאילו האל״ך נקודה בחטך. וכן

50 שלחן המלך

לא יחטוך לענות אמן קודם שיסיים המברך (ש״ע סי׳ קכ״ד

וקש״ג סי׳ ט). וכן לא יענה אמן קטופה שאינה ניכרת הנון

(שם).

בג לא יענה אמן יתומה דהיינו שהוא חייב בברכה אחת ושליח

צבור מברך אותה וזה לא שמעה אך על פי שיודע איזו ברכה

מברך השליח צבור. מאחר שלא שמעה לא יענה אחריו אמן.

דהוי אמן יתומה (ש״ע סי׳ קב״ד)

כד והרב חיד״א נר״ו כתב בקונטריס קש״ג משם ב״ח וז״ל: לא

יענה אמן יתומה שאינו שומע הברכה ואפילו יודע באיזו

ברבה עומד. וגם אפילו ברכה שאינו מחוייב בה לא יענה.

ודווקא אם הברכה היא להוציא את הרבים ידי חובתם. אבל

ברבה שאינה להוציא הרבים ידי חובתם כגון ברבת התורה

וברכת הנהנין יכול לענות אמן אחריהם, (קש״ג שם סי׳ ט׳)

כה אם בעוד שהוא מתפלל סיים שליח צבור ברכה. וקודם

שכלתה עניית אמן מפי רוב הצבור סיים תפילתו עונה עמהם

אמן. דלא הוי אמן יתומה (ש״ע סי׳ קכ״ד).

כו העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך. (שם)

כז לא יענה אמן קצרה ולא ארוכה יותר מדאי(שם)

כח בברכת השבח בגון ברוך שאמר וישתבח ושלוש ראשונות

וכיוצא. בונת אמן אמת הוא וכן יהיה(קש״ג סי׳ ט׳).

בט מי שנזדמן לו לענות אמן על שני דברים יאמר אמן ואמן

(שם).

ל אין להפסיק בין י״ח ליהיו לרצון. אבל בין יהיו לרצון לאלהי

נצור. פוסק לקדיש ולקדושה ולברכו ולאמן דשאר ברכות

(שם). אם נזדמן לו לענות אמן יהא שמיה ומודים או קדושה.

סימן כג ו5

ואם יענה זה יבטל זה יענה אמן יהא שמיה רבא דעדיף. ואם

התחיל קדושה לא יפסיק מפני אמן יהא שמיה רבא (שם).

כששנים או שלשה אומרים קדיש יחד ואחד מקדים יענה אמן

אחר הראשון ויעלה לכולם. ואם יש הפסק יענה על כל אחד

ואחד (שם).

שליח צבור שסיים מגן אברהם ותכף התחיל אתה גבור אז לא

יענה אמן ועונש בטול אמן על השליח צבור(שם).

לא יענה אמן קצרה אלא ארוכה קצת כדי שיוכל לומר אל

מלך נאמן ולא יאריך בה יותר מדאי לפי שאין קריאת התיבה

נשמעת כשמאריך יותר מדאי(ש״ע סי׳ קכ״ד).

על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום. אומר ברוך הוא וברוך

שמו. וכתב הבא״ה משם מג״א וז״ל ופשוט דאם עוסק במקום

שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו(שם).

וצריך שיענו אמן אחר בל ברכה. בין אותם שיצאו ידי תפילה

בין אותם שלא יצאו. וצריך כוונה שיכוין בלבו אמת היא

הברכה שברך המברך ואני מאמין בזה (שם).

לא ישיח שיחת חולין בשעה שש״ץ חוזר התפילה, ואם שח

הוא חוטא וגדול עונו מנשא וגוערין בו (שם). הגה וילמד

בניו הקטנים שיענו אמן. כי מיד שהתינוק עונה אמן יש לו

חלק לעולם הבא(שם).

על השלחן

אם הם עשרה בצמצום, ואחד מהם מתפלל תפלת שמונה עשר

שאינו יכול לענות עמהם קדיש, אף על פי בן מצטרף עמהם,

והוא הדין אפילו אם היו שנים או שלשה או ארבעה מתפללים

52 שלחן המלך

כל שנשאר רוב שעונים קדוש ואמנים מותר לומר קדיש, שכל

שיש שם עשרה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר

שבקדושה. מה שאין כן בחזרה שצריכים להיות עשרה עונים

(בא״ח ויחי ה)

ב. אחר למוד של תורה שבכתב לפסוקי תנ״ך אומרים קדיש יהא

שלמא,ואחר למוד תורה שבעל פה למשניות ותלמוד אומרים

קדיש על ישראל ואם לומד תורה שבכתב ואמר קדיש ולמד

אחר בך תורה שבעל פה יכול לומר עוד פעם קדיש, ואין בזה

מרבה בקדישים שלא לצורך(שם ט׳).

ג. כפי דברי רבנו האר״י ז״ל קדיש של קודם הודו ויוצר ואחר

העמידה וקודם תפלה לדוד, וקודם פטום הקטורת הם חובה,

ואין הקטן יכול לאומרם לבדו, וצריך גדול לאומרם להוציא

ידי חובה, וקדיש שקודם עלינו לשבח שנקרא קדיש יתום

תקנו לאומרו היתומים, ואינו לצורך העולמות, אלא הוא

בעולם העשיה שיש בו תועלת לנפטר אם אומר את הקדיש

בנו בתוך י״ב חדש, ובכל שנה ביום הפטירה (הנקרא

יארצייט), ויש בו תועלת אחת להצילו מדין גיהנם ושניה

להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה, וכן היה מנהג

האר״י ז״ל לאומרו בבל שנה שנפטר בו אביו, (שם יב).

ד. המנהג הוא שבשנה ראשונה של הפטירה אומרים קדיש עד

אחד עשר חדש, ומפסיקים לומר שבוע אחד, וממשיכים עד

לסיום השנה, וההפסקה כדי שלא יאמרו שהנפטר היה רשע

שמשפט רשעים בגיהנם י״ב חדש, וכל ההפסקה היא

מהקדישים שבתפלה, אבל קדיש שאחר הלמוד יכולים לומר.

(שם י״ד)

ה. המנהג כשחל יום הפטירה באמצע השבוע מתחילים היתומים

לומר את הקדישים מליל שבת הקודם, כלומר מתפלת ערבית

של שבת הקודם, עד סוך מנחה של יום הפטירה. ואם חל

בשבת מתחילין מערבית של שבת הקודם ואומרים כל השבוע

עד סוך שבת שניה(שם)

סימן כג 53

ו. מנהג קדמון שהנפטר בלא זרע, או שבנו קטן, ששוכרים אדם

מיוחד שיאמר קדיש עבורו, ולפני התפלה יאמר שכל

ה קרישים שאומר היום יהיו לעילוי נשמת פלוני(כה׳׳ח נח ל)

ורצוי שהאומר קדיש יאמר כל יום בסוף היום בקשה זו: ״יהי

רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתחוס ותחמול

ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך על נפש רוח ונשמה של פלוני בן

פלוני, ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך היום הזה תבטל

כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב

על נפשו רוחו ונשמתו, וילוה אליו השלום, וישב במנוחת

ל מדת הדין, ויתמתקו שלום השקט ובטח. ותגביר רחמים ע

הגבורות הקשות על ידי פלא העליון שהוא חסדים גדולים

ורחמים גמורים, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳

צורי וגואלי״. (בא״ח ויחי טו) ויכול אדם לומר קדיש עבור

שני נפטרים ויזכיר שניהם בבקשה. ^ה״ח נח כט)

ז. כששומע אדם הזכרת השם בכל ברכה, יאמר ברוך הוא וברוך

שמו. ובסוף הברכה יזהר לענות אמן כראוי. ולכל ברכה שהיא

של שבח יכוין שכונת האמן הוא ״אמת״ וברכה של בקשה

יכוין ״כן יהי רצוך וכשיש שבח ושאלה יכוין שתי כונות

אמת, וכן יהי רצון. (בא״ח תרומה יא) ויזהר מאד שלא יהפך

הכונה, שלא יצא מזה ח״ו כפירה. (עוי״ח ויחי טז)

ח. באמן הראשונה של הקדיש יכוין אמת, ובשניה ובשלישית

יכוין כן יהי רצון וברביעית אחר דקודשא בריך הוא

ובחמישית אחר דאמירן בעלמא יכוין אמת, וביתר האמנים על

ישראל תתקבל ויהא שלמא יכוין כן יהי רצון. (עו״ח ויחי טז)

ט. נאמר בגמרא (שבת קיט) כל העונה ״אמן יהא שמיא רבא״

בכל כחו קורעים לו גזר דין של שבעים שנה, ורצונו לומר

בכל כונתו וגם ירים קולו מעט, אבל לא ירים יותר מקול

האומר קדיש כדין העונה אמן שאינו רשאי להגביה קולו יותר

מהמברך. (בא״ח ויחי יא) והמבטל אמן יהא שמיה רבא אפילו

פעם אחת, דוחין אותו ארבעים יום ממחיצתו, (בית שמחה

דפ״א משם ס׳ זכירה משם רבנו האר״י ז״ל)

54 שלחן המלך

סימן כד

דין ברכות ק״ש ואם צריכה כונה

א קדושה שביוצר צריך ליזהר שאם היה יחיד. שיאמרנה בניגון

וטעמים בקורא בתורה ^ז״ע סי׳ נ״ט).

ב קדושה שביוצר צריך לאומרה מיושב דוקא. ואם עמד טועה

ואם היה עומד צריך לישב. (קש״ג משם האר״י ז״ל סי׳

יו״ד).

ג כשיאמר מהר והבא עלינו יאחוז בארבע ציציות. בין קמיצה

לזרת ביד שמאל כנגד לבו. ויבוין באומרו וקרבתנו מלכנו

לזכור מעמד הר סיני. לשמך הגדול זכירתו שימחה זכר

עמלק. באהבה להודות לך זכירת מעשה מרים שהפה נברא

להודות לה׳ וליחדו. ולא לדבר לשון הרע ודברים אחרים (שם

מהרא״י ז״ל).

ד כהן שקראוהו לספר תורה אפילו אין אחר והוא קורא קריאת

שמע וברכותיה לא יעלה. אבל בפסוקי דזמרא יעלה(שם)

ה קרא קריאת שמע בלא ברכותיה יצא ידי חובת קריאת שמע

וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע. ונראה לי שטוב

יחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות ty״y סי׳ ס׳)

ו יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה. ויש אומרים שצריכות

כוונה לצאת בעשיית אותה מצווה וכן הלכה (שם). ודווקא

במצוה דאוריתא אבל במצוה דרבנן אין צריך כוונה. (באר

היטב בשם הרדב״זשם).

על השלחן

א. כשיתחיל יוצר אור ימשמש בתפלין של יד לבדו, כי תפלת

סימן כה 55

יוצר בעולם הבריאה ותפלין של יד הוא בעולם הבריאה, ולא

יעשה במנהג בורים למשמש גם בתפלין של ראש, וכשאומר

קדושת יוצר ינשק גם כן תפלין של יד לבדו. (בא״ח שמות א)

ב. בברכות קריאת שמע פוסק לענות קדיש, וברכו הן לברכו

בעליית ספר תורה או של הקדיש, ובקדושה עונה פסוק קדוש

ופסוק ברור, ושלשה תיבות מודים אנחנו לד דוקא, וחמשה

אמנים ראשונים של הקדיש, ויתר האמנים של תתקבל ועל

ישראל ויהא שלמא לא יענה, וכן אמן דברכות לא יענה (שם

ו)

ג. כיון שמצות צריכות כונה פשט המנהג לומר לשם יחוד

קודשא בריר הוא וכד לפני עשיית מצוה ותפלה, אמנם צריך

להזהר מאד לומר הלשם יחוד בכונה גדולה כי הוא מיחד

השם הנכבד והנורא שלא יבוא להתרגל ולאומרה חס ושלום

מתיר הרגל בלא דעת ותבונה, (כה״ח ס׳ יא)

סימן כה

זמן ק״ש וכונתה ודקדוקיה ופרטיה

זמן קריאת שמע שחרית משנראה חבירו הרגיל עמו קצת

ברחוק ארבע אמות ויכירנו ונמשר זמנה עד סוף שלוש

שעות שהוא רביע היום. ומנינן מעלות השחר. ומצוה מן

המובחר לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים קריאת

שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמור התפילה מיד בהנץ

החמה. ומי שיובל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד (ש״ע

סי׳ נ״ח)

ב אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה

במהרה כל מה שיוכל. שם.

ג ומי שהוא אנוס כגון שהיה משכים לצאת לדרר ובני השיירה

56 שלחן המלך

הולכים מהרה ולא ימתינו לו. ולא יוכל לעמוד ולא לכוין

אפילו פרשה אחת יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד

השחר. ושפיר קרען ביה ובקומך וגם שפיר מקרי יוצר אור.

אבל אם אין בני השיירה נחפזים כל כך אפילו יוצא לדרך

אחר שעלה עמוד השחר. אינו קורא עד שיגיע זמנה (שם).

ד אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד שעלה עמוד

השחר כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא קריאת שמע

ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית. ואם היה אנום

באותה שעה לצאת לדרך לא יקרא אז קריאת שמע פעם

שנית לצאת בה ידי חובת קריאת שמע של יום. שמאחר

שעשה אותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום

(שם).

ה אעפ״י שזמנה נמשר עד סוף השעה השלישית אם עברה

שעה השלישית ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה

רביעית שהוא שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה. ואם

עברה שעה רביעית ולא קראה קוראה בלא ברכותיה כל

היום(שם).

ו אם לא קראה ביום יש אומרים שיש לה תשלומין בערבית וכן

אם לא קרא קריאת שמע בערבית יש לה תשלומין ביום ויש

חולקים(שם).

ז הקורא את שמע ולא ביון לבו בפסוק ראשון שהוא ״שמע

ישראל״ לא יצא ידי חובה והשאר אם לא כיון לבו אפילו היה

קורא בתורה או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע

יצא והוא שיכוין לבו בפסוק ראשון (שם). אף על גב דפסק

מצות צריכות כוונה. היינו שיכוין לצאת. אבל כוונת הלב

שישים על לבו מה שהוא אומר אין צריך אלא בפסוק ראשון

(בה״ט שם).

ח יקרא קריאת שמע בכוונה באימה ביראה ברתת ובזיע. אשר

אנכי מצוך היום היינו לומר בבל יום יהיו בעיניך בחדשים.

סימן כה 57

ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו

(ש״ע סי׳ ס׳׳א).

ט בקריאת שמע יש רמ״ה תבות. וכדי להשלים רמ״ח כנגד

אבריו של אדם חוזר השליח צבור ואומר ״ה׳ אלהיכם אמת״

(שם). ואם קורא ביחיד שרי ליה לכפול ה׳ אלהיכם אמת

(רמ״א שם וברבי יונה שם).

י נוהגים לקרות פסוק ראשון בקול רם. כדי לעורר הכוונה,

וגם נוהגים ליתן ידיהם על עיניהם בפסוק שמע כדי שלא

יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין(שם).

יא בשלא כוין בפסוק ראשון וחוזר. ימתין קצת או יאמרו בלחש.

אם לא אמר ברוך שם כבוד וכו׳ בכוונה צריך לחזור ולאומרו.

(קש״ג סי׳ י״א)

יב צריר להאדיר בדל״ת של אחד. כדי להמליך הקדוש ברור הוא

בשמים ובארץ ובארבע רוחות. שלזה רומז חטוטרת שבאמצע

החי״ת. ויאריך בד׳ של אחד שיעור שיחשוב שהקדוש ברור

הוא יחיד בעולמו ומושל בארבע רוחות העולם. ולא יאריך

יותר משיעור זה (ש״ע סי׳ ס״א)

יג צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו. ואם לא השמיע לאזנו

יצא ובלבד שיוציא בשפתיו. ואם מחמת חולי או אונס אחר

קרא קריאת שמע בלבו יצא(ש״ע סי׳ ם״ב).

יד קריאת שמע יכול לקרותה מהלך או עומד או שוכב או רוכב

על גבי בהמה או יושב, אבל לא פרקדן דהיינו שפניו טוחות

בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה. אבל קורא והוא

שוכב על צדו. ואם היה בעל בשר או חולה ואינו יכול

להתהפך על צדו נוטה מעט לצדו וקורא (ש״ע סי׳ ס״ג)

טו היה מהלך בדרך ורוצה לקרות קריאת שמע צריך לעמוד

58 שלחן המלך

בפסוק ראשון שעיקר הכוונה בפסוק ראשון זזלכך אם קרא

ולא כוין לבו בפסוק ראשון לא יצא ידי חובה וחוזר וקורא

(והיינו בלחש או ימתין קצת כמו שכתבנו סעיף! י״א סימן

זה) ואפילו למאן דאמר מצות אינן צריכות כוונה מודה הבא.

(ש״ע שם.)

טז היה עוסק במלאכה ורוצה לקרות קריאת שמע יתבטל

ממלאכתו עד שיקרא פרשה ראשונה כדי שלא יהא כקורא

עראי. (ש״ע סי׳ ס״ג.)

יז אם כבר קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור

שקורין קריאת שמע צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא

יראה שאינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבריו. והוא

הדין אם הוא בבית הכנסת ואומר דברי תחנונים או פסוקים

במקום שראוי לפסוק דינא הכי, אבל אם הוא במקום שאין

ראוי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אלא יאמר

התיבות שהוא אומר בשעה שהצבור אומרים פסוק ראשון

בנגון הצבור שיהא נראה כקורא עמהם (שם). ונראה לי

דלדידן שמניחים היד על העינים בפסוק ראשון יניח ידיו על

. עיניו ודי בכך(ד״ע)

יח קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורץ

קריאת שמע טוב שיקרא עמהם כל קריאת שמע ויקבל שכר

כקורא בתורה. שם.

יט אם שכח להניח ציצית ותפילין יכול להפסיק בין הפרקים

להניחם ויברך עליהם. (ש״ע סי׳ ס״ו.)

ך כתב הבאה״ט בסי׳ ג״ן מי שהוצרך לנקביו בתוך פסוקי

דזמרה והלך ועשה צרכיו וחזר. יטול ידיו ויברך ויניח ציצית

ותפילין ויברך עליהם. גינת ורדים חלק א״ח סי׳ נ״א עכ״ל.

וזה לשון הרב גנת ורדים בסי׳ הנז׳ ונראה דיכול לברך אשר

יצר ולהתעטף בציצית ותפילין ולברך עליהן. ויש להביא

םימן כה 59

ראיה ממ״ש בגמרא פ׳ מי שמתו דף כ״ה ע״ב תני תנא קמי

וכר היה עומד בתפלה ובקש להתעטש מרחיק לאחריו ארבע

אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל

ואומר רבונו של עולם יצרתני נקבים נקבים וכר ופרש״י

ואומר בתוך התפילה דהא כבר מופסקת ועומדת על ידי

הריח. בל שכן בזמירות או בין פסוקי דזמרה לישתבח דודאי

יכול להפסיק בהם כיון שכבר מפסקת על ידי עשיית צרכיו

עכ״ל הרב גו״ר (א׳׳ה מקל וחומר זה שעשה הרב הנזכר

לעניות דעתי שיש ללמוד גם כן שאפילו נצרך לנקביו בתוך

קריאת שמע וברכותיה נמי שיכול לברך אשר יצר ולהתעטף

בציצית ותפילין ולברף עליהן דאמאי לא דלא עדיף מתפילה

דאינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה ולא לברכו בן נ״ל

ברור.)

כא לקדיש ולקדושה וברכו מפסיק אפילו באמצע הפסוק ובן

למודים. אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד. שם.

כב כתב המגן אברהם מודים בלבד פירוש מודים אנחנו לף.

ובברכו אומר ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד. ואמן יהא שמיה

רבא עד עלמיא יתברך ויש אומרים שיאמר ועל דעלמא

וישתוק עד שמיה דקודשא בדיך הוא ויעז ה אמן. ומתתקבל

ואילך לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג. (א״ה נראה לי דהוא

הדין מיהא שלמא ואילך ומעל ישראל ואילך לא יענה.

ובקדושה לא יאמר רק קדוש וברוך ולא ימלוך).

כג אם סיים קודם החזן וסמך ה׳ אלהיכם עם אמת וממתין

שיתחיל החזן שיאמר עמו אין צריך לחזור ולומר פעם אחרת

אמת(ש״ע סי׳ ס״ו).

כד כהן שהיה קורא קרית שמע וקראוהו לקרות בתורה לא

יפסיק (שם) ובפסוקי דזמרה מפסיק (באה״ט משם הכנה״ג

שם)

60 שלחן המלך

כה צריר לסמור גאולה לתפילה ולא יפסיק אחר שאמר גאל .

ישראל. רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין

גאולה לתפילה מניח אז. ולא יברר עליהם עד אחר שיתפלל.

אבל טלית לא יניח אז. ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמן

לו תפילין וטלית מניחן ולא יברך עליהם. (ש״ע שם)

כו אין לענות קדיש וקדושה וברכו בין גאולה לתפילה וכיצד

עושה ממתין בשירה חדשה כדי לענות (שם).

סימן כו

ליזהר מגלוי שער וקול באשה בשעת ק״ש וגם שלא לקרות כנגד ערוה וצואה

ומי רגלים

א אסור לקרות קריאת שמע תוך ארבע ד׳ אמות של מת או

בבית הקברות ואם קרא לא יצא. (ש״ע סי׳ ע״א)

ב אם אחד מאבריו נוגע בין בערותו בין בערות חבירו אסור

לקרות קריאת שמע או להתפלל. וירכותיו שהערוה שוכבת

עליהן צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן בעניין שלא יגע

הגיד בהם. (ש״ע סי׳ ע״ד)

ג טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו

אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. (שם סי׳ ע״ה)

ד שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות בנגה־ אפילו

אשתו. בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר.

ה יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע ואפילו

באשתו אבל קול הרגיל בו אינו ערוה (שם). ובאבן העזר

סימן כ״א משמע דקול זמר אשת איש לעולם אסור לשמוע

(באר היטיב שם)

סימן כו

ו ערוה אסור לקרות כנגדה אפילו מכוסה בעששית ורואה

אותה דרך דפנותיה. דכתיב ״ולא יראה בך ערות דבר״ והא

מתחזיא. אבל אם הייתה כנגדו והחזיר פניו ממנה או שעצם

עיניו או שהוא בלילה או שהוא סומא מותר לקרות דבראיה

תליא רחמנא והא לא חזי לה (סי׳ ע״ה).

ז צואה מכוסה בעששית מותר לקרות כנגדה אף! על פי שרואה

אותה דיר דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דבתיב

״וכסית את צאתיך״ והא מתכםיה. ש״ע סי׳ ע״ו)

ח צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא דחשיבא כמכוםה והוא

וגע בה(שם) שלא יהא סנדלו נ

ט היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו אפילו הכי אסור

לקרות. הגה ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה. (שם)

י אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים

ואז מותר. לא שנא על גבי קרקע ולא שנא בבלי ובלבד שלא

יהא עביט המיוחד להם לא שנא היו הם בבלי תחילה ונותן

עליהם מים ולא שנא היו המים תחילה, ורביעית שאמרו למי

רגלים של פעם אחת ולשל שני פעמים שני רביעיות ולשל

שלוש שלוש רביעיות ובן לעולם. (סי׳ ע״ז)

יא גרף של רעי ועביט של מי רגלים של חרס או של עץ אסור

לקראת כנגדן אפילו הטיל בהם מים. ואף שכפאן על פיהם.

אבל אם הם של מתכת או של זכוכית או של חרס מצופה

מותר אם הם רחוצים יפה (ש״ע סי׳ פ״ז)

יב הייתה צואת אדם מאחריו או גרף של רעי או עביט של מי

רגלים מאחריו צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה

הריח אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ארבע

אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח. ומלפניו צריך

להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה או שהוא סומא שאינו רואה

62 שלחן המלך

אותה צריך להרחיק עד מקום שאין יבול לראות ביום. ואם

היה מצדו דינו בלאחריו. (ש״ע סי׳ ע״ט)

יג צואת כלב וחזיר כדין שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך

להרחיק מהם. ודווקא שאין בהם ריח רע אבל כשיש בהם

ריח רע דינם בצואת אדם (שם).

יד צואת חמור הרכה אחר שבא מן הדרך וצואת החתול ונבלה

מםרחת דינם בצואת אדם(שם).

טו צואת תרנגולים ההולכים בבית דינם בצואת בהמה חיה ועוף.

אבל הלול שלהם יש בו סרחון ודינו בצואת אדם. אסור

לקרות כנגד אשפה שריחה רע. שם).

טז מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור

קריאת שמע ותפילה. מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה

ולא יתפלל. ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן התפלה

אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים. הגה ואם יראה לו שיוכל

לעמוד על עמדו בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה

לקריאת שמע ומברר עליהם ש״ע סי׳ פ׳)

יח מי רגלים שנבלעו בקרקע אם מרטיבים היד אסור לקרוא

כנגדם(ש״ע סי׳ פ״ב)

על השלחן

א. כתוב בתורה ״כי ה׳ אלקיך מתהלך בקרב מחניך וגו׳ והיה

מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר״. וקבלו חכמינו ז״ל

שהוא מצות עשה שבכל מקום שה׳ אלוקינו מתהלך עמנו

דהיינו כשאנחנו עוסקים בקריאת שמע ותפלה או בדברי

תורה, צריך להיות המחנה קדוש, שלא תהא צואה מגולה שם

ולא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם בעת שקורא בתורת

סימן בו 63

או מברך ומתפלל, מפני שעיקר מחנהו של אדם הוא כנגד

פניו, וצריך שיהיה מחנה זה קדוש.

ואיסור זה הוא מן התורה, והחכמים הוסיפו שהמקומות

אשר שוכן ה׳ בקרבנו, שהם ראשו של אדם שבו המוח ששם

המחשבה, ולבו של אדם שבו הכונה, צריך גם כן שלא יהיו

רואין את הערוה בעת שקורא, אלא יהיה הפסק וחציצה בין

ראשו ולבו ובין הערוה, לפיכך אם אינו לבוש מכנסים או

חגורה, נמצא לבו רואה את הערוה ואסור לקרוא או לברך,

ויש מי שאוסר בכהאי גונא גם באשה.

ואפילו אם יש לו בגד מפסיק בין לבו ובין הערוה, עם כל

זה אם הערוה מגולה לא יקרא, דבעינן שתהיה הערוה

מכוסה גם מעיני אחרים, דלא נאמר לא תראה אלא לא

יראה, לפיכך העומד בבית ערום והוציא ראשו לחלון שלא

יראה ערותו, אף שכסה לבו בבגד הרי זה לא יקרא, מפני

שערותו מגולה בבית, אבל אם יושב בכילה שאין בה גובה

ל עשרה טפחים והוציא ראשו חוץ לכילה וגם כיסה בבגד ע

לבו, אף שערותו מגולה בכילה הרי זו כמכוסה, מפני שאין

בה גובה עשרה טפחים, ולא דמו לבית שהוא חלוק רשות

לעצמו, וכיון דנראית הערוה בתוכו אסור. (בא״ח בא א)

ב. מים אפילו הם צלולים חשיבי כיסוי לערוה, ובלבד שיוציא

ראשו ולבו חוץ למים, שלא יהיו לבו עם ערותו תחת מכסה

אחד. ואם לבו תוך המים, אסור משום לבו רואה את הערוה,

ואם המים עכורים שאין איבריו נראין בהם, מותר. דחשיבי

הפסק בין לבו לערוה, ומותר לקרוא או לברך בתוכם, והכסוי

שמכסה בידו אינו חשוב כיסוי, דהלב והיד גוף אחד הם, על

כן אם ראשו מגולה, דאסור לו לברך בגילוי הראש, לא מהני

ליה לכסות ראשו בידיו כדי לבךך, מיהו אף על גב דידיו לא

חשיבה כסוי, חשיבה הפסק. לפיכך אם מחבק גופו בזרועותיו,

חשיב זה הפסק בין לב לערוה. (שם ב)

ג. שאר איבריו אם רואים את הערוה מותר לקרוא. מכל מקום

אסור להם לנגוע בערותו, אבל כיס של הביצים אין לחוש אם

64 שלחן המלך

נוגע בירכותיו, אף שגם כנגד הביס אסור לקרוא בלא כיסוי

משום שלא יראה בך ערות דבר. (שם ג)

ד. היה לובש מכנסיים בלבד שחצי התחתון שלו מכוסה ויש

הפסק בין לבו לערוה, וחצי העליון של גופו מגולה שאינו

לובש חולצה, מותר לקרוא קריאת שמע, אבל להתפלל אסור,

שבתפלה צריך לראות עצמו כעומד לפני המלך שצריך לעמוד

באימה ויראה. (שם ד)

ה. אסור לקרוא כנגד ערות חברו, ואיסור זה הוא מהתורה, אבל

ערות בהמה מותר לקרוא כנגדה, וערות גוי אסור לקרוא

כנגדו. ויש אוסרים לקרוא כנגד ערות קטן אפילו בן יומו,

דלא התירו אלא בשעת המילה, ואך שיש מתירין צריך לחוש

לסברת האוסרים, ולא יקרא כנגד ערות קטן אפילו בן יומו.

(שם ה)

ו. מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום, ואפילו כנגד ערוה

אחרת מותר להרהר, שנאמר ערות דבר, דבור אסור, הרהור

מותר. ומכל מקום אסור לשמוע ברכה מחברו שהוא צריך

לצאת בשמיעה זו ידי חובתו, דאיך נאמר שומע כעונה, והרי

הוא ערום דאינו יכול לענות.

ולכן ההולכים לטבילה ומהרהרים איזה כונות בשעת

טבילה מותר, ובלבד שלא יוציאו מפיהם איזה פסוק או דבר

תורה מאחר שהם ערומים. אבל ודוי יוכל להתודות שם

בעודו ערום במקוה אפילו שהמים צלולים ולבו הוא תוך

המים שהוא וערותו במכסה אחד. (שם ז)

ז. יש אומרים שלא אמרו טפח באשה ערוה רק באשתו, אבל באשה

אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה, בכל מקום שדרכה לכסות, ויש

לחוש לדבריהם. ויש להחמיר גם בילדה קטנה בטפח מגולה

שדרכה לכסות, ונשי הגויים שדרכם לגלות זרועותיהם אך שדרכם

תמיד בכך לא יקרא כנגדם. (שם ח) וכנגד פיאה נכרית מותר

לקרוא(רמ״א סימן ע׳ ׳ה ב ועי׳ בה׳׳ ח שם)

סימן בו 65

ח. יש מי שאוסר גם לאשה לקרוא או להתפלל כנגד אשה אחרת

ערומה, מיהו כנגד טפח במקום שדרך לכסותו בפני האנשים, אין

בזה איסור לאשה כנגד אשה אחרת. (שם ט)

ט. נבילה מוסדרות וכל דבר מסריח מחמת שנתעפש, וכן אשפה שריחה

רע ומים סרוחים שברחובות, כל אלו אסור מן התורה לקרוא

כנגדם, ויתרחק מהם כדין צואת האדם(שם יח)

י. אם בשעה שהוא מברך או קורא הרגיש שנתלכלכו המכנסיים שלו

בהשתנה, מותר אך שיש בהם טופח על מנת להטפיח, מפני שהם

מכוסים בבגד העליון. (שם כא)

יא. כל מקום שראוי להסתפק בו אם יש בו צואה או לאו, אסור לקרוא

קריאת שמע, וכל דבר שבקדושה, עד שיבדוק את המקום. ואם

אינו יכול לבדוק מפני שהוא לילה או סיבה אחרת, אסור לקרוא

שהוא ספק מהתורה וספיקא דאורייתא לחומרי במה דברים

אמורים בצואה שאיסורה מהתורה אבל מי רגליים מותר, שאינו

מן התורה רק בעת הקלוח. ולכן היו מים בכלי ואינו יודע אם הם

מים או שתן ולא יכול לבודקם מותר לקרוא שהוא ספק דרבנן.

מצא צואה ולא ידוע אם של אדם או כלבים תולים במצוי שאם מצויים

באותו מקום תינוקות יותר מכלבים, תולים בתנוקות ואסור, ואם

מצויים כלבי»ם יותר תולים בכלבים. (שם כב)

יב. קרא קריאת שמע או התפלל במקום שאין ראוי להסתפק בו שיש

בו צואה, ואחר כך מצא בו צואה אין צריר לחזור ולהתפלל, אבל

חוזר וקורא קריאת שמע בלא ברכות.

אבל אם קרא קריאת שמע או התפלל במקום שראוי

להסתפק בו בצואה ולא בדק מתחלה, ומצא שם אחר כך

צואה, צריך לחזור ולהתפלל, ועל זה נאמר ״זבח רשעים

תועבה״, וכל שכן אם התפלל שם במזיד. (שם כב)

יג. קרא קריאת שמע או התפלל במקום שראוי להסתפק אם יש שם מי

רגלים, ואחר כך מצא שם מי רגלים, אין צריך לחזור ולהתפלל

66 שלחן המלך

הואיל ואין איסורן אלא מדברי סופרים, וצריך להשגיח היטב

בענינים אלה בחצרותיו ובחדריו בכל מקום שדרך הקטנים לטנף

בו. (שםכב)

יד. יש להזהר כשמדבר דברי תורה עם חברו ברחוב שיהיה המקום

נקי, וכן בכל מקום שעומד שם לקרוא קריאת שמע ולהתפלל

שמפורש בדברי רבנו האר״י ז״ל שאיסור הזכרת דברי תורה

במבואות המטונפות גורם להכניס קודש בחול.( שם בב)

טו. קטן שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, אפילו שאינו יכול

לאוכלו אלא על ידי בישול כגון דייסא וכיוצא, הרי בני מעיו

מסריחים, ויש להתרחק מצואתו כמו מצואת גדול. וכל זה מצד

הדין. אבל לכתחילה טוב להתרחק אפילו מצואת קטן בן יומו, וכן

נוהגים. (שם כג)

טז. צואה אפילו יבשה ואין בה ריח אסור לקרוא כנגדה אבל יבשה כל

כך עד שתתפרק על ידי גלילה הויא כעפר ומותר לקרוא כנגדה

ואם לא תתפרק על ידי גלילה אלא רק תשבר לשתים לא מחני

לקרוא כנגדה. (שם כד)

יז. בית הכסא שמוקף מחיצות ויש לו פתח ועשוי בו חפירה שהלכלוך

יורד לחפירה ונופל למטה בשפולי המדרון אף שעושים מי רגליים

על קרקע בית הכסא, מותר לקרוא כנגד אותו בית הכסא אם

הפתח סגור.

ויש להזהר שלא יעשו הילדים צרכיהם בקרקע בית הכסא

שלא יהפך כולו לגרף של רעי, ואז אפילו הדלת סגורה

אסור לקרוא כנגד אותו בית הכסא, ויש לשמור מאד על

הנקיון בו שכל שיהיה בו טנוף עלול להיות כולו גרף של

רעי. (שם כה)

יח. כל סירחון וריח רע שבא מחמת עיפוש דינו כצואה, אבל דבר

שריחו רע לא מחמת עיפוש אלא שברייתו וטבעו ואין צריך

להתרחק מהם, וכן הוא הדין בכל מיני עשבים שריחן רע מכח

ברייתו וטבעם מותר לקרוא ואין לחוש לריח רע זה(שם כז)

סימן כז 67

יט. אם בא להם ריח רע מאיזה מקום באמצע התפלה או.באמצע למרד

תורה, מותר לשרוף מיני דברים שעושים עשן כדי לבטל את הריח

רע שלא ירגישו בו, או ישליכו מי ורדים או כל מיני ריח טוב

באויר בדי שיצא הריח רע ולא ירגישו בו. (שם כח)

כ. צואה בפי טבעת, אפילו היא מכוסה, אסור לקרוא לדברי הכל,

אפילו אינה נראית כשהוא עומד ונראית כשהוא יושב (שו״ע עו

ס״ה) על כן יש לכל האדם לשים לב שיהיה פי הטבעת שלו נקי

היטב שיקנח עצמו היטב. (כה׳ח שם כו משם השל״ה)

כא. חולה שמניחים לו כיס ומטפטף שם מי רגליים, ישתדל מאד שיהיו

בגדיו נקיים ויכול להתפלל. ובעת שמרגיש הטפה יפסיק. ומצוה

להזהיר זקנים שבגדיהם אינם נקיים שלא שמים לב לטיפות

השתנה, שעליהם לחיות תמיד נקיים וכל בגדיהם נקיים. ועל זה

נאמר ״מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי״ לבוא ולהתפלל בבית

הכנסת בבגדים מטונפים, והנזהר להחליף מיד את בגדיו עליו

נאמר: ״וירח את ריח בגדיו ויברכהו״. (כה״ח ע״ח א)

סימן כז

דין תפלה וזמנה ומקום מראוי להתפלל. וההולך בדרך והנצרך לנקביו

א זמן תפילת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדבתיב

יראוך עם שמש. ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני

המזרח יצא. ונמשך זמנה עד סוף ארבע שעות שהוא שליש

היום. (דהיינו אם היום ארוך שמונה עשר שעות הוי עד שש

שעות מן היום. וכשהוא ארוך תשע שעות. הוי עד שלש

שעות. דלעולם משערין שעות אלו לפי עניין היום. והם

נקראים שעות זמניות). ואם טעה או עבר והתפלל אחר

ארבע שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפילה

68 שלחן המלך

בזמנה שכר תפילה מיהא איכא. הגה ואחר חצות אסור

להתפלל אלא מנחה שתיים. (ש״ע סי׳ פ״ט)

ב אסור לו לאדם להתעסק בצרכיו או לילך לדיר עד שיתפלל

אם השיירה ממתנת. אבל אם אין השיירה ממתנת מותר לו

לילך. ואסור לו לאכול ולא לשתות. אבל מים מותר לשתות

קודם תפילה בין בחול בין בשבת ויום טוב וכן אוכלים

ומשקים לרפואה מותר. וכן הרעב והצמא הרי הם בכלל

חולים. אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל, ואם לאו אם רצה

אל יתפלל עד שיאכל וישתה (ש״ע שם) ואם התחיל לאכול

קודם עמוד השחר צריך להפסיק. שם.

ג בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך. יכול להתפלל

משעלה עמוד השחר. וימתין מלקרא קריאת שמע עד שיגיע

זמנה. ואך על גב שאינו סומך גאולה לתפילה. הכי עדיך טפי

שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך

ויסמוך גאולה לתפלה (שם). ואם יכול להכיר חברו ברחוק

ארבעה אמות ד״א יקרא גם קריאת שמע (מג״א שם).

ד המתפלל לא יעמוד לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על

גבי ספסל ואפילו אינם גבוהים שלשה טפחים. שיש לחוש

לטרדא. לשמא יפול ולא יכוין בתפילתו. ולא על גבי מקום

גבוה ואפילו קרקע עולם. אלא במקום נמוך שאין גבהות

לפני המקום. אבל אם היה זקן או חולה או שהיה בונתו

להשמיע לצבור אפילו על גבי כסא וספסל מותר (ש״ע סי׳

ז׳).

ה שיעור מקום גבוה שאמרו שלשה טפחים היה גבוה שלשה

ויש בו ארבע אמות על ארבע אמות. הרי הוא כעליה ומותר

להתפלל בו. ובן אם היה מוקך מחיצות אך על גב שאין בו

ארבע על ארבע מותר להתפלל בו. שאין גובהו ניכר כיון

שחלק רשות (שם).

סימן כז 69

ו אסור לעבור חוץ לבית הכנסת בצד הפתח פתוח בו בשעה

שהצבור מתפללים. מפני שנראה ככופר ביון שאינו נכנס

להתפלל. ואם נושא משאוי או שיש בית הכנסת אחר בעיר

או שיש לבית הכנסת זה פתח אחר (הגה או שרוכב על גבי

בהמה) מותר, שם.

ז ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור. ואם הוא אנוס

שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהצבור

מתפללים. ואם נאנס ולא התפלל בשעה שהצבור מתפללים

והוא מתפלל ביחיד אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת (שם).

ח אסור לאדם להקדים תפילתו לתפילת צבור בעודו בבית

הכנסת אלא אם כן יש לו אונס או שום סבה הכרחית. אבל

בלא שום סיבה אין לו לפרוש מן הצבור אפילו לעסוק בדברי

תורה. (שם)

ט מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נבנם שם להתפלל נקרא

שכן רע וגורם גלות לו ולבניו. ומצוה לרוץ לבית הכנסת. וכן

לכל דבר מצוה אף בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה.

שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה׳. אבל כשיצא מבית

הכנסת אסור לרוץ. (שם).

י ההילר בדרר והגיע לעיר ורוצה ללון בה. אם לפניו ארבע

מילין מקום שמתפללין בעשרה. צריך לילך שם ולא ילון

באותה עיר. ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי שיתפלל

בעשרה. (שם)

יא צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר. ודבר קבוע כגון

ארון ותיבה אינם חוצצים. וכן בעלי חיים אינם חוצצים. ואף

אדם אינו חוצץ, וטוב ליזהר מלהתפלל אחרי שום אדם ואין

נכון להתפלל כנגד בגד מצוייר או כותל מצוייר. ואם יקרה

. ו(שם) י נ לו יעלים עי

70 שלחן המלך

יב כל מקום שאין קורים בו קריאת שמע אין מתפללין בו. (ועיין

בסימן כ״ו) וכשם שמרחיקים מצואה וממי רגליים ומריח רע

ומן המת ומראיית ערוה לקריאת שמע כך מרחיקים לתפילה.

שם.

יג היה עומד בתפילה והשתין תנוק בבית הכנסת ישתוק עד

שיביאו מים להטיל על המי רגלים או יהלך לפניו ארבע

אמות או לצדדיו או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו.

יד אסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה. ואם הניח ידיו על

הראש לא חשיבא כסוי. אבל אם אחר מניח ידו על זה משמע

דחשיבה כסוי. ודרך החכמים ותלמידהון שלא יתפללו אלא

כשהם עטופים(צ״א).

טו היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה

וצריך לחזור ולהתפלל. (ודווקא לגדולים אבל לקטנים אין

צריך לחזור מג״א). והני מילי שאינו יבול להעמיד עצמו

שיעור הלוך פרסה. אבל אם יכול להעמיד עצמו הלוך פרסה

יצא בדיעבד. אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו

יפה. אפילו אם יעבור זמן תפילה אם ינקה עצמו מתחילה.

אפילו הכי אסור לכתחילה אם יכול לעמוד עד פרסה

(באה״ט). (הגה וכל הנצרך לנקביו אסור אך בד״ת). (ש״ע

סי׳ צ״ב).

טז אם באמצע תפילתו נתעורר לו תאוה. אם יכול להעמיד עצמו

עד שיגמור לא יפסיק. ואם אינו יכול להעמיד עצמו פוסק

ובקריאת שמע וברכותיה נמי דינא הכי(שם)

יז צריך להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטרדו קודם שיתפלל.

(ש״ע שם)

יח העומד בתפילה ונזכר שנגע במקום מטונך היינו מקום

המכוסה באדם שיש בו מלמולי זיעה. או שחכך בראשו די

סימן כז ו7

במנקי ידיו בעפר או בצרורות או מחכך ידיו בכותל. והוא

הדין בצואת האוזן והאף. (שם)

יט המשתין לא יתפלל עד שישהא כדי הלוך ד׳ אמות משום

ניצוצות. והמתפלל לא ישתין עד שישהא כדי הלוך ארבע

אמות שכל ארבע אמות שגורה תפילתו בפיו ורחושי מרחשן

שפוותיה. (ש״ע שם צ״ב).

כ הרוקק לא יתפלל עד שישהא כדי הליך אררבע אמות.

המתפלל לא ירוק עד שישהא כדי הלוך ארבע אמות ודווקא

לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק אין צריך לשהות (שם) טוב

ליתן צדקה קודם תפילה (שם).

כא צריך קודם תפילה לרחוץ ידיו במים, ואם אין לו מים צריך

לחזור אחריהם עד פרסה דהיינו מהלך שעה וחומש. וחני

מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו. אבל אם צריך

לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל דהיינו שמונה עשרה

דקים חוזר. יותר ממיל אינו חוזר ואם מתיירא שיעבור זמן

התפילה יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי(שם)

ופשוט הוא. והיינו דווקא בתפילת שחרית אם עדיין לא נטל

ידיו. אבל לתפילת מנחה כתב בסימן רל״ה וזו לשונו: אם יש

לו מים צריך ליטול ידיו להתפלל אך על פי שאין יודע להן

שום לכלוך. ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול ודו״ק.

(ש״ע סי׳ צ״ב).

בב רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכין נטילה לתפילה אם יש

לו מים אך על פי שאין יודע להם שום לכלוך ולא יברך. ואם

אין לו מים מזומנים אין צריך לחזור וליטול (שם).

על השלחן

א. התפלה היא במקום הקרבן, ופה האדם במקום המזבח שבו

מקריב קרבנות, לכן צריך לכוין בתפילתו כנגד בית המקדש

72 שלחן המלך

ובית קודשי קדשים, ששם מזבח בנוי ועולה ריח ניחוח לה׳

דרך בית קודשי הקדשים ששם שער השמים.

העומד להתפלל בחוץ לארץ חייב להחזיר פניו בנגד ארץ

ישראל, ויבוין נגד ירושלים ובית המקדש ובית קודשי

קדשים. העומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים.

העומד בירושלים יחזיר פניו למקדש, נמצא שכל ישראל

מתפללים למקום אחד, דהיינו בית המקדש ששם שער

השמים שכל הקרבנות היו עולים לריח ניחוח לה׳ משם,

ולכך גם התפלות שהם נגד הקרבנות עולים דרך שם.

(בא״ח יתרו א׳)

ב. טוב לאדם להתפלל תפלותיו מתוך הסידור, בכדי שיוכל לכוין

בתפלתו, שיהיה מרוכז יותר לתפלה ולא יהיו עיניו משוטטות

אנה ואנה, ובדרך רמז אמרו ״עם הספר ישוב מחשבתו״.

(שם)

ג. מי שמתפלל בבית הכנסת ובטעות עמד להתפלל כנגד צד

אחר, כגון שהיה סומא שלא ידע את הכיוון. אך שהתחיל

להתפלל צריך שכל אדם שרואה אותו להעמידו בצד הראוי.

ואך שבזה עוקר את רגליו שעקירת רגליו בלבד לא נחשבת

להפסק בתפלה, ואפילו שמתפלל לבדו בבית הכנסת, שאינו

נראה שמתפלל אחרת מהצבור, כיון שמקום ארון הקודש

והתיבה ידועים, צריך להחזיר את הטועה, אבל בתור בית

שלא ניכר המקום אין צריך להפריע ולשנות לו את הכיוון

באמצע התפלה. (שם)

ד. אסור לשבת בתוך ארבע אמות של מתפלל תפלת שמונה

עשרה, ויש אומרים שלפניו אסור כמלוא עיניו והמנהג

כסברא ראשונה.

ואם היושב מתפלל גם כן והוא בזמירות ויוצר מותר לו

לשבת ויש מחמירים אם עוסק בקרבנות, ויש לסמוך על

המקילים. אבל אם לומד תורה לא ישב, ובשעת הדחק

ל המקילים גם בעוסק בדברי וצורך גדול יש לסמוך ע

תורה, ולכן אם הוא זקן או חולה שאינו יכול להתרחק חוץ

לארבע אמות, או סיבה אחרת הכרחית יש להתיר לעסוק

סימן כח 73

בתורה, או שיקרא מזמורים.

ואפילו היה היושב קודם ואחר כך בא המתפלל בגבולו אם

היה המקום מיוחד לתפלה חייב לקום, אבל במקום שאינו

מיוחד לתפלה מצד הדין אינו חייב לקום רק ממידת

חסידות. (שם ו)

ה. אסור לעבור בתוך ארבע אמות שלפני המתפלל, אבל לאחוריו

ולצדדים מותר, ולפי הזוהר הקדוש לפניו אסור כמלוא עיניו,

ולצדדים ולאחריו אסור תוך ארבע אמות, ויש להזהר כחומרת

הזוהר הקדוש, אבל בשעת הדחק כגון הולך להתפלל או לדבר

ל סברת מר״ן ז״ל דלא אסר מצוה וצריך למהר יש לסמוך ע

אלא לפניו תוך ארבע אמות דוקא. (שם ז)

ו. אפילו היתה מחיצה לפני המתפלל במקום גבוה עשרה טפחים

ורחב ארבעה טפחים אסור לעבור לפניו. ואם היה כותל

מזכוכית מפסיק גם כן לא יעבור כיון שדרך הכותל רואהו

ותבטל כונתו, ולפני השליח צבור אין לעבור. (שם)

ז. מי שגמר תפלתו ואדם אחר עומד מאחריו ומתפלל בתוך

ארבע אמות לא יעשה המתפלל שלש פסיעות של עושה

שלום, עד שישלים תפלתו, ואפילו השעומד מאחריו התחיל

להתפלל בסוך התפלה שלו, לא יפסע לפניו. (שם ח)

סימן כח

דין הרוכב וכיוון אבריו בתפילה ומחשבתו וכוונתו

ודין שתוי ושכור בתפילה

א לא יעמוד להתפלל אלא באימה וביראה ובהכנעה, לא מתוך

שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך

שמחה, כגון דברי תנחומים של תורה סמוך לגאולת מצרים

74 שלחן המלך

או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו רצץ יראיו יעשה שומר ה׳

את כל אוהביו. (ש״ע סי׳ צ״ה)

ב אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך הלכה שלא יהא

לבו טרוד בה אלא מתוך הלכה פסוקה.

ג מי שאינו יכול לבוץ הרוחות יכוץ לבו לאביו שבשמים (שם).

היה רוכב על החמור אין צריך לירד ולהתפלל אף אם יש לו

מי שיתפוש חמורו. אלא מתפלל דרך הלוכו. וכן אם היה

בספינה או בקרון אם יכול לעמוד עומד. ואם לאו עומד

במקומו ומתפלל. וכן אם היה הולך ברגליו מתפלל דרך הלוכו

אף! שלא במקום סכנה. כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו

אחור דרכו ויטרד לבו ולא יכול לכוין. והכל לפי הדרך ולפי

המקום ולפי יראתו וישוב דעתו. ויש מחמירץ לעמוד באבות

ויש לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה. ובן אם היה

יושב בספינה או בעגלה אם יבול לעמוד במקום הכריעות

עומד כדי שיהיה כורע מעומד ופוסע שלש פסיעות (שם סי׳

צ״ד).

ד חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לבוץ דעתו

ואם אי אפשר לו להתפלל יהרהר בלבו שנאמר ״אמרו

בלבבכם על משכבכם״. (ש״ע צ״ד).

ה מי שהיו גוים מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקוהו בתפילתו

או יפסידו מקחו ישב במקומו ומתפלל לפי שאץ דעתו

מיושבת עליו. ואף על פי שצריך לעשות שלוש פסיעות בסוף

התפילה יושב ומתפלל וכורע (שם).

ו יש ליזהר שלא יסמוך עצמו לעמוד. או לחבירו בשעת תפילה

(שם).

ז מי שהוכרח להתפלל מיושב. כשיובל צריך לחזור ולהתפלל

מעומד (שם). מיהו הט״ז והרמ״ע מפנו ושכנה״ג ופר״ח ויד

סימן כח 75

אליהו ובר״י הסכימו שלא לחזור.

ח צריך שיכוך ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ ויחשוב

כאילו עומד בבית המקדש ובלבו יכוין למעלה לשמים (ש״ע

סי׳ צ״ה). וכתב בשכנה״ג אני שמעתי שכל מי שאינו עוצם

עיניו בתפילת שמונה עשרה אינו זוכה לראות פני שכינה

בצאת נפשו, ומן אז והלאה מנהגי לעצום עיני. עב״ל

(באה״ט שם).

ט מניח ידיו על לבו בפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד

לפני רבו באימה ביראה בפחד. ולא יניח ידיו על חלציו מפני

שהוא דרך יוהרא (שם צ״ה). וטעם הימנית על השמאלית

ולא אפכא כתב הבית יוסף שהוא רמז ליצר הרע שיהא נכנע

ליצר הטוב. כי היצר הרע נרמז בשמאל דכתיב ״ואת הצפוני

ארחיק מעליכם״ (שם).

י לא ישמיע לאזנו בתפלתו רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע

(קש״ג מס׳ בדק הבית ור״ח סי׳ י״ב)

יא ישהא מעט קודם שיתפלל. ובשירה חדשה יחשוב גדולתו

יתעלה ונפלאותיו שעשה עמו, ואשר הוא עני ואביון מתורה

ומצות ובקבר עני אפל שפל גלמוד (קש״ג סי׳ י״ב). לא

יעמוד ולא ישב אצל רשע בתפילה. (שם משם ס׳ חסידים.)

יב מי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר ואף להרהר הסודות

הכתובים בסדור האר״י ז״ל באין מבין והוא קרוב להפסד

רחמנא ליצלן(שם) גם מי שאין לו יד בדיד הסוד אל יתפלל

בסדור האר״י ז״ל כי הוא יוהרא וגונב דעת (שם).

יג המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו.

ויחשוב כאילו שכינה כנגדו. ויסיר כל המחשבות הטורדות

אותו עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפלתו. ויחשוב

שאילו מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין

76 שלחן המלך

בהם יפה לבל יכשל. קל וחומר מלך מלכי המלכים הקדוש

ברוך הוא חוקר כל המחשבות. ובך היו עושים החסידים

ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו

מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי. עד

שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבוא לו מחשבה

אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך

שיחשוב בדברים המכניעים את הלב ומכונים אותו לאביו

שבשמים. ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש (ש״ע סי׳

צ״ח). נראה כי תפיל״ה גימטריא בכו״נת הל״ב (קשר גודל

שם סי׳ י״ב)

יד אם רוצים לומר נוסח איזה תפילה או ודוי בשומע תפילה

בויוצא צריך לרשום בספר אותו הנוסח שיהא מוכן ומזומן

בעתו כדי שלא יתבלבל בתפילתו(קש״ג סי׳ י״ב)

טו אם תנוק מטרידו וכן גדולים שהם מדברים יכול לעשות

תנועה בקול להשתיקם(שם).

טז יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת שלא תראה

עליו כמשאוי ומבקש ליפטר ממנה (ש״ע צ״ח)

יז אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתי כיון

שנתבונתי בתפלתי כי אדרבה זה מזכיר עונו של אדם שעל

ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו אלא

יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו ויאמר בלבו מי אני

דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך

הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג עם בריותיו(שם).

יח שתה יין בדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו מעליו ואם

התפלל תפילתו תפילה. והוא הדין אם שתה יותר מרביעית

אם הוא יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תפילה.

ואם אינו יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפילתו תועבה.

והוי כאילו עובד עבודה זרה. וצריך שיחזור ויתפלל כשיסיר

סיכון כח 77

יינו מעליו. ואף אם עבר זמן התפילה משלים אותה בתפילה

שאחריה כדין שוגג. הגה ודין קריאת שמע כדין תפילה

(ש״ע סי׳ צ״ט).

יט שתה יין והלך דיר מיל או ישן כל שהוא מפיגין את היין.

והני מילי כששתה רביעית אבל אם שתה יותר כל שכן

ששינה משכרתו והדרך טורדתו. (ודוקא שינה מעט אבל

שינה הרבה מפיגתו. באה״ט) והני מילי במהלך אבל רוכב

ודאי דרך מפיגה היין(ש״ע סי׳ צ״ט).

כ כל אחד שהוא שתוי םגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג

יינו(שם)

כא המתפלל צייר שיבוץ בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בבלם

לפחות יכוץ באבות (ש״ע ק״א)

כב יכרע גופו כשאומר ברוך וכשיאמר אתה ישחה ראשו

וכשזוקך זוקך בשם הראש תחלה ואחר כך הגוך. (קש״ג סי׳

י״ג)

על השלחן

א. יכוין רגליו זה אצל זה כאלו הם אחד. ויכוך ראשו מעט שיהיו

עיניו למטה, ולא יכוך הרבה. ויכוין לבו לשמים. ואך שיותר

טוב להתפלל• בעינים סגורות מכל מקום אם יודע שיש לו

כונת הלב יותר כשמתפלל מתוך הסידור יתפלל בסידור, רק

יזהר שלא יסתכל חוץ מהסידור, ובתפלה דמיושב ביוצר

וזמירות ודאי עדיך יותר בסידור. (בא״ח יתרו ט)

ב. בשעת התפלה לא יאחז בידו לא תפלין ולא ספר סגור שאינו

מתפלל בו ולא דברים אחרים שמא יפלו מידו ולבו טרוד

78 שלחן המלך

עבורם. ולא יתפלל במקום שיש רעש שמבטלים כונתו וכיוצא

בזה (שם יב)

ג. המתפלל מתוך סידור ונפל מידו ואינו יכול לכוין בלעדו מותר

להגביהו אחר סיום הברכה.וכן אם עקצו פרעוש או כינה

ואינו יכול לסבול, שהוא מתבלבל בגללם, ימשמש בבגדיו

להסירם אבל לא יסירם בידו. (שם יג)

ד. דרך החכמים להתפלל כשהם מעוטפים בגלימא ובבגד העליון

שיוצאים בו לשוק משום ״הכון לקראת אלקיך ישראל״ וראוי

לכל אדם להתנהג כך, ומכל מקום יש ללבוש מלבושים כאלה

כפי שבאותו מקום רגילים לבוא במלבושים אלה לפני גדולים.

(שם טו)

ה. לפני שמתפלל יסיר כיחו וניעו וינגב אפו במטפחת אם צריך,

ולא יגהק ולא יפהק לרצונו רק מתוך אונס ויניחו ידו על פיו

אפילו שנמצא לבד ואין אדם רואהו, שהרי הוא כעומד לפני

המלך. (שם טז)

ו. ואם יש שם מקום עם מחיצות עדיף! יותר ובלבד שיהיה נקי

ואף שאין בו תקרה נחשב ג״כ למקום צנוע כיון שיש בו

מחיצות (שם יט).

ז. מנהג הספרדים כשעומדים להתפלל תפלת העמידה, קודם

התפלה מהפכים פניהם קצת לאחוריהם, ועושים תנועה

בידיהם לאנשים העומדים באחוריהם או בצידיהם, והטעם

להדמות למלאכים שמקבלים עול מלכות שמים זה מזה

ונותנים רשות זה לזה, להורות על אחדות ואחוה שביניהם,

כלומר כולנו אנחנו מסכימים במחשבה אחת, ובדעה אחת

לקבל עול מלכות שמים. ובזה יתעלה ויתרומם קלוסו של

הקדוש ברוך הוא, כשהוא נעשה מתוך האחדות והאהבה,

והגאון מהר״ן שפירא עשה טעם לזה על פי הסוד וקיליסיה,

ולפי הטעם שלו אפילו אם אין אדם אחר בצדו או אחריו

יעשה כן(באי׳ח בשלח ב) וכן הוא מנהג ארם צובה.

סימן כח 79

ח. אם עומד להתפלל במקום שהוא יושב בו, יזהר לחזור לאחריו

שיעור שלוש פסיעות ויחזור לעמוד במקומו להתפלל, ואם

הוא יושב רחוק ממקום שעומד בו להתפלל ילך תחלה למקום

שעומד להתפלל בו, ויחזור לאחריו שלוש פסיעות, ויחזור

לאותו מקום שעומד בו בתפלה, דיש סוד בזה לחזור לאחוריו

שלוש פסיעות קודם שיתחיל להתפלל, ועל פי הפשט הם זכר

לאותם שלש מילין שחזרו ישראל לאחוריהם במעמד הר סיני

וחזרו ונתקרבו. (שם ג)

ט. המתפלל צריך שיבוין בלבו פירוש המילות שמוציא מפיו,

ויחשוב שכינה כנגדו, ויסיר וידחה כל מחשבות הטורדות

אותו, התפלה היא במקום הקרבן, ומחשבה זרה פוסלת

בקדשים. ולא יחשוב שראוי שתיעשה בקשתו, רק אולי ישמע

אליו השי״ת במדת החסד והרחמים. ולדברי רבינו האר״י ז״ל

יכוין כך: ״ידענו ה׳ שאין אנחנו ראויים והגונים להתפלל

לפניך, אבל סמכנו על רחמיך הרבים וחסדיך הגדולים, כי

חפץ חסד אתה ומרבה להיטיב, וככתוב טוב ה׳ לכל ורחמיו על

כל מעשיו, ואתה ציותנו להתפלל אליך, כי אתה אלוקינו

ואנחנו עבדיך, ועינינו לך תלויות כעיני עבדים אל יד

אדוניהם״ וצריך כל אחד להזהר לכוין כך (שם ד).

י. המתפלל צריך לכוין בכל הברכות ואם אחר עמל וטורח רב

אינו יכול לכוין בכלם ישתדל ויתאמץ לפחות לכוין באבות

שהיא ברכה ראשונה, ואך על גב דמדין הדין מי שלא כיון

באבות אינו יוצא ידי חובתו וצריך לחזור ולהתפלל, כתבו

האחרונים דבזמן הזה אין חוזרים שמא גם בחזרתו לא יכוין,

והגאון מהר״ח מוולזין ז״ל נתן עצה לכל אדם שיצייר בדעתו

צורת האותיות שמוציא מפיו ועל ידי כן מוכרח שתהיה כונתו

שלמה, וטעמו ונמוקו עמו דברי פי חכם חן. העושה כן אי

אפשר לו להתפלל עם הצבור דמוכרח שיאריך הרבה בתפלתו,

אך בברכה ראשונה בלבד אפשר לעשות כן. ולכן כל אדם

ירגיל עצמו בכך בשלוש ברכות ראשונות או לפחות בברכה

ראשונה (שם ה).

80 שלחן המלך

סימן כט

שלא להפסיק בתפילה ודין המתפלל שתי תפלות מי הם

הפטורים מהתפלה. והמסופק אם התפלל. ודין תפילת נדבה

ודין מי שלא התפלל לסיבת טעות או אנוס או מזיד

א בכל מקום שהתירו לו לפסוק כגון עקרב ושור הבא כנגדו

במקום שדרכו להזיק וכיוצא אם שהה כדי לגמור את כולה

חוזר לראש ואם לאו חוזר לתחילת הברכה שטעה בה. ואם

פסק בשלוש ראשונות חוזר לראש. או באחרונות חוזר לרצה.

ש״ע סי׳ ק״ד.

ב הא דאמרינן אם שהה כדי לגמור את כולה בקורא משערינן.

אם שח בתפילה דינו לעניין חזרה גם כן אם שהה כדי לגמור

את כולה חוזר לראש ואם לאו חוזר לתחילת הברכה שפסק

בה. והיינו דוקא בשוגג אבל במזיד ומתכוין חוזר לראש

כמ״ש סי׳ קי״ד ם״ז ע״ש (שם).

ג היה עומד בתפילה אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה אלא

ישתוק ויבוין למה שאומר שליח צבור ויהיה כעונה (ש״ע

סי׳ ק״ד).

ד אחר שסיים שמונה עשר ברכות קודם אלהי נצור יוכל לענות

קדיש וקדושה וברכו(שם) ואמן דברכות (קש״ג סי׳ ט׳)

ה המתפלל שתי תפלות זו אחר זו כגון ערבית שתים וכיוצא

צריך להמתין בין זו לזו כדי הלוך ארבע אמות כדי שתהא

דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה (סי׳ ק״ה)

ו כל הפטורים מקריאת שמע הנזכרים בסימן ע׳ וע״א וע״ב

ע״ש פטורים מתפילה. וכל החייב בקריאת שמע חייב בתפלה

חוץ מהמלוין את המת שאין למטה צויר בהם שאף שהם

חייבים בקריאת שמע פטורים מתפילה (סי׳ ק״ו)

סימן בט ו8

ז נשים ועבדים אף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים

בתפילה מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. וקטנים

שהגיעו לחנור חייבים לחנכם. שם.

ח אם הוא מםופק אם התפלל חוזר ומתפלל. ואינו צריר לחדש

בה דבר. ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר

שכבר התפלל פוסק אף באמצע ברכה אפילו שיכול לחדש בה

דבר (שם)

ט טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים

הראשונה מנחה והשניה לתשלומין. ואם הפך לא יצא ידי

תפילה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה. וכן הדץ

בכל מקום שצריך להתפלל תפילה לתשלומין(ש״ע סי׳ ק׳׳ח)

ובן ממנחה לערבית ומערבית לשחרית לאחר שאומר יוצר

ושמונה עשרה ברכות יאמר אשרי ואחר בר יתפלל שמונה

עשרה לתשלומי ערבית (שם).

י הא דמשלם התפילה שהפסיד דוקא בזמן תפלה הסמוכה לה.

שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים

מה שטעה בתפילה שעברה. אבל שלא בזמן תפילה כגון אחר

חצות מיד קודם שהגיע זמן מנחה. אין זה תשלומין שאין

עכשיו זמן תפילה כלל לא של שחרית ולא של מנחה כן כתב

הלבוש (סי׳ ק״ח)

יא מי שלא התפלל לא שחרית ולא מוסף ונזכר במנחה יתפלל

מנחה ואחריה מוסף ואחר כך יתפלל שחרית. ואם התפלל

תפלת מוסף קודם מנחה יצא (קש״ג בר״י סי׳ ק״ח)

יב הא דמשלם תפילה שהפסיד היינו בעודנו עוסק בתפילה

העקרית אחר ששהה כדי הלוך ארבע אמות יתפלל תפילת

התשלומין אבל אם הפסיק והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל

תפילת התשלומין. ויש חולקים. הלכך יתפלל בתורת נדבה.

(קש״ג סי׳ כ״ב ומחב״ר שם.)

82 שלחן המלך

יג מוסף ליתיה בתשלומין שהוא אינו משלים כלומר לתפילת

שחרית שיתפלל מוסף שני פעמים אחת למוסף ואחת להשלים

תפילת שחרית. וגם אין אחרים משלימים לו. דהיינו אם לא

התפלל מוסף אין תפילת מנחה משלמת לו שיתפלל מנחה

שתים אחת של מנחה ואחת של מוסף. ונעילה נמי דינה הבי

כדין המוסף. ואידי ואידי אינם מפסיקין בתשלומין לא

משחרית למנחה בגון שלא התפלל שחרית והתפלל מוסף

אפילו הבי מתפלל מנחה לשתים ואין תפילת מוסף מפסקת

לתפילת שחרית אלא מתפלל מנחה שתים. ולא ממנחה

לערבית כגון מי שלא התפלל מנחה והתפלל נעילה אין

תפילת נעילה מפסקת לתפילת מנחה אלא מתפלל ערביה

שתים. (מחב״ר סי׳ ק״ח).

יד אין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה בלבד שאם טעה ולא

התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים אחרונה

לתשלומי מנחה. אבל שחרית אין לה תשלומים וכן בשאר

תפילות (סימן ק״ח)

טו אף על פי שאין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה לאותה

תפילה. ותפילות אחרות שהפסיד אין להם תשלומין אם רצה

שיתפלל אותה נדבה ויחדש בה דבר הרשות בידו ונכון

לעשות כן (שם). אמר המאסף לא ראינו ולא שמענו שנהגו

לעשות כן. לכן טוב לשלם מה שהפסיד על ידי שי ישה עצמו

שליח צבור. כמניין תפילות שהפסיד ויעלה לו לתשלום מה

שהפסיד כנלע״ד.

טז עבר כל היום ולא התפלל מוסף אין לה תשלומים. (סי׳ ק״ח)

יז מי שלא התפלל מוסף ולא נזכר ויהי ערב ולא התפלל מנחה

ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף. דמנחה יש לה

תשלומיך (קש״ג סי׳ כ״ב)

יח הזיד ולא התפלל אין לה תשלומין אף בתפילה הסמוכה ואם

סימן כ ט 83

רצה יתפלל נדבה ואין צריך לחדש בה דבר (סי׳ ק״ח וקש״ג

סי׳ כ״ב).

יט מתעסק בצרכי צבור שפטור להתפלל ומתוך העסק עבר זמן

תפילה אין צריך להשלים בזמן תפילה שאחריה (בר״י

ומחב״ר וקש״ג שם).

כ אין תשלומים לקריאת שמע וברכותיה בלל לא לברכות ולא

לקריאת שמע (מחב״ר סי׳ נ״ח).

בא אין לומר תחנונים עד אחר תפילה שניה. (קש״ג שם והלבוש

ומג״א)

כב שליח צבור ששבח ערבית לא יתפלל למחר אלא שתי תפילות

האחד בלחש לחובת שחרית והשניה בקול רם לתשלומים וגם

להוציא מי שאינו בקי(קש״ג שם מכמה רבוותא).

כג היכא דלא התפלל ערבית והתפלל שחרית ויהב דעתיה

בחזרת שליח צבור לתשלומים יצא ידי חובתו(שם).

בד מי שלא התפלל מפני שסבור שעדיין יש שהות ביום אחר

שיגמור עסקיו ובין כך עברה לו השעה, וכן מי שהיה טרוד

בממונו שלא יבא לידי הפסד ועל ידי בך הפסיד מלהתפלל,

וכן מי שהוא שכור ולא התפלל כלם חשובים אנוסים ויש להם

תשלומים. (סי׳ ק״ח).

בה טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של

שבת. האחת לערבית והשניה לתשלומין. שם.

בו טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת ערבית

שתים של חול מבדיל בראשונה שזמנה עתה ואינו מבדיל

בשניה שהיא תשלומים של שבת. ואם לא הבדיל בראשונה

והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו, דביון

84 שלחן המלך

דלא הבדיל בראשונה מוכח שבוין בה לתשלומין ולא יצא.

ואם נתכוון להתפלל ראשונה לערבית ושניה לתשלומים אלא

שטעה ולא הבדיל בראשונה יצא. ובל שאמר לנו דכך היה

דעתו סגי(קש״ג שם פר״ח).

כז אם הבדיל בשתיהם או לא הבדיל בשתיהם יצא. ואם כוין

בראשונה לערבית ושכח להבדיל לא יבדיל בשניה שהיא

לתשלומין(קש״ג שם פר״ח).

כח התפלל שמונה עשרה במנחת שבת ולא הזכיר שבת יתפלל

ערבית שנים ובשניה לא יבדיל. ויתפלל אותה בתורת נדבה

(שם). וכן במנחה של ראש חדש אם לא אמר יעלה ויבא

יתפלל ערבית שתיים והשניה נדבה. וכן אם טעה במנחת יום

טוב והתפלל שמונה עשרה. ואם בלילה ראש חדש או יום

טוב שני. יתפלל לחובה (שם).

כט שכח להזכיר ראש חדש במנחה והיה ראש חדש ערב שבת

ולא נזכר עד שחשכה לא יתפלל תפילת התשלומין דצריך

שתהיה בתורת נדבה ואין נדבה בשבת (שם).

ל אם טעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חדש. מתפלל של

ראש חדש בראשונה ולא בשניה. ואם לא הזכיר י לה ויבא

בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ולהתפלל פעם שלישית

לתשלומין, אבל אם לא הזכיר בשתיהן אלן צריו לחזור (שם).

לא המתפלל שחרית של שבת שתים והתפלל ראשונה אתה

קדשת ושניה ישמח משה אין צייר לחזור והיינו דווקא

כשנזכרת בפיו אבל אם היה דעתו לאמר אתה קדשת

לתשלומין חוזר ומתפלל(שם).

לב מי שלא התפלל ערבית ראש חדש והתפלל שחרית שתים ולא

אמר י לה ויבא בשניה אינו חוזר (שם).

סימן בט 85

לג הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה לא

הויא הפסקה (ש״ע שם). והרבה מן הפוסקים פירשו דדווקא

בתפלת התשלומין הוא דאינו חוזר וכמו שפסק מרן בתפלה

שלא בזמנה. אבל אם הזכיר מאורע שאר ימים בתפלה

העקרית כגון אלהינו ביום שאינו ראש חדש ובדומה הויא

הפסקה וחוזר. ויש הרבה גם כן מן הפוסקים שנחלקו גם

בזה. וסבירא לחו דלא הויא הפסקה ואינו חוזר. ולכן הדבר

ברור בזה דשב ואל תעשה עדיף ואינו חוזר. כמבואר הדבר

באחרונים עיין עליהם באורך. וכן אם טעה והזכיר על הנסים

ביום חמשה עשר למקום שאין אומרים אותרמכל שכן דאינו

חוזר ושב ואל תעשה וכן במקום שאין צריך לחזור וחזר. לא

הויא הפסקה ואינו חוזר. כל זה מבואר באורר.

על השלחן

א. מי שהתחיל להתפלל מכיון שחשב שעוד לא התפלל ונזכר

שכבר התפלל, פוסק אפילו באמצע הברכה, ולא מועיל

שימשיך בתורת נדבה ויחדש בה דבר, הואיל ובתחלה התחיל

על דעת תפלת חובה. והוא הדין אם חזר התפלה על דבר

שאין צריך לחזור מן הדין, ונזכר באמצע התפלה שטעה בדין

הרי זה פוסק אפילו באמצע הברכה. (בא״ח משפטים א)

ב. אם התבלבל באמצע תפלתו ואינו יודע היכן הוא עומד, חוזר

לראש התפלה, במה דברים אמורים אם התבלבל עד שלא סיים

שלוש ראשונות. אבל <?ם ברור לו שסיים שלוש ראשונות

כראוי והתבלבל באמצעלות שא״נו יודע אם עומד באתה חונן

או בברכה שאחריה חוזר לאתה חונן, ואם ברור לו על ברכה

מהאמצעיות שאמרה כהוגן וחתם בה, אז חוזר לברכה שהיא

אחר אותה לברכה שברור לו שאמרה כולה כהוגן. (שם כ)

86 שלחן המלך

ג. שליח צבור שטעה בתפלת לחש באופן שצריך לחזור, יוצא ידי

חובה במה שמחזיר התפלה בקול רם. ואין צריך לחזור

ולהתפלל בלחש (שם בא)

ד. בזמן הזה אין מתפללין נדבה אלא רק לעת הצורך מה

שמוכרח להתפלל משורת הדין. שאין לב האדם מכולן יפה

מראש ועד סוך, ועל זה נאמר ״למה לי רוב זבחיכם״. והלואי

שיוכל להתפלל בתפלות החובה כראוי בכונת הלב. (שם כב)

סימן ל

דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפילתו עם הש״צ

א יחיד המתפלל עם השליח צבור כשמתפלל שמונה עשר בקול

רם. כשיגיע שליח צבור לנקדישך יאמר עמו מלה במלה כל

הקדושה כמו שהוא אומר. וכן צריך לומר עמו מלה במלה

ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה. וכן יכוין כשיגיע

שליח צבור למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שכיר ולך

נאה להודות כדי שישחה עם השליח צבור במודים (ש״ע סי׳

ק״ט).

ב יחיד העומד בתפילה וכשהגיע למקום קדושה היו הצבור

אומרים קדושה דסדרא אינו אומר קדוש עמהם שאין

הקדושות שוות, (והוא הדין קדושת יוצר מג״א). ונראה

דהוא הדין אם הצבור אומרים קדושת כתר שאין אומר עמהם

קדוש אלא ישתוק ויכוון למה שאומרים דשומע כעונה (שם).

ג הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין תפלת שמונה

עשרה בלחש לא יתפלל עמהם אלא קורא קריאת שמע ואחר

כך יתפלל. דמסמך גאולה לתפילה עדיך (שם). והיינו רוקא

סימן לא 87

בתפילת שחרית אבל בערבית אינו כן אלא יתפלל עמהם

ואחר כך קורא קריאת שמע כמ״ש בסי׳ דל״ ו ע״ש.

ד כשאומר ברוך יכרע גופו וכשאומר אתה ישחה ראשו

וכשזוקף זוקף בשם ויזקוף הראש תחלה ואחר כך הגוף

וכשהוא כורע כורע במהירות בפעם אחת דרך הכנעה.

וכשהוא זוקף יהיה בנחת (סי׳ קי״ג).

ה הכריעה תהיה עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה וזקן

שאינו יכול כל כך די בהרכנת ראש (שם).

סימן לא

דין הזכרת גשם ורוח וסל

א מתחילין לומר בברכה שניה משיב הרוח ומוריד הגשם

בתפילת מוסף של יום טוב אחרון של חג. ואין פוםקין עד

תפלת מוסף של יום טוב הראש וין פסח (סי׳ קי״ד).

ב אסור להזכיר הגשם עד שיכריז שליח צבור• הלכך אף אם הוא

חולה או אנוס לא יקדים תפילתו לתפילת הצבור לפי שאסור

להזכיר עד שיאמר שליח צבור אבל אם יודע שהכריז שליח

צבור אך על פי שהוא לא שמע משליח צבור מזכיר (ש״ע סי׳

קי״ד.)

ג אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו וחוזר

לראש הברכה. ואם סיים הברכה חוזר לראש התפילה ואפילו

במקום שצריכים גשם בימות החמה. אם הזכיר גשם במקום

טל מחזירים אותו(שם).

ד בימי הגשמים אם לא אמר גשם מחזירים אותו וחני מילי שלא

שלחן המלך

הזכיר טל אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו(שם) ולעניין

שאלה דהיינו ותן טל ומטר לא מהני אם לא אמר מטר. כמ״ש

סי׳ קי״ז ס׳יד (באה״ט שם).

במה דברים אמורים שמחזירין אותו כשלא אמר בימות

הגשמים מוריד הגשם היינו כשסיים כל הברכה והתחיל

באתה קדוש ונזכר ואז חוזר לראש התפילה. אבל אם נזכר

קודם שסיים הברכה יאמר במקום שנזכר דהיינו באמצע

הברכה. ואף אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל אתה

קדוש אין צריר לחזור אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם

בלא חתימה.

בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה ואין צריר

חזור לראש. הני מילי שטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין

חוזר לראש. (שם).

בימות החמה אם נסתפק אם אמר מוריד הגשם אם לא. עד

שלשים יום בחזקת שהזכיר גשם וצריר לחזור. ואם ביום

ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל

תשעים פעמים כנגד שלשים יום שאומר אותו שלושה פעמים

בכל יום. משם ואילך אם נסתפק אם אמר מוריד הגשם הרי

הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואין צריך לחזור. שם.

אם גמר תפילתו ונזכר שטעה לפי דעתו. וחזר להתפלל

ובעודו מתפלל נזכר הדין שאין צריך לחזור. תיכף שנזכר

יפסיק אף באמצע ברכה(קש״ג סי׳ י״ד),

יחידים הצריכים מטר בימות החמה. אין שואלים אותו

בברכת השנים אלא בשומע תפילה. ואפילו עיר גדולה

כנינוה או ארץ אחת כלה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה

כיחידים דמו ובשומע תפילה. ומיהו אם בארץ אחת כלה

הצריכה למטר בימות החמה טעה בה יחיד ושאל מטר

בברכת השנים, אם רוצה חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא

שאלה בברכת השנים. אבל מדיגא אינו מחוייב לחזור כלל

(סי׳ קי״ז)

סימן לא 89

י כתב הב״ח קבלתי שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו

חכמינו זכרונם לברכה בשומע תפלה. אלא מרצים לפניו

יתעלה שמו בתענית וסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של

מטר, אבל אין ש ואלין ותן טל ומטר. ושמעתי ששני גדולים

הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בשומע תפלה בעת עצירת

גשמים ונאספו אל עמם באותה שנה. ותלו הדבר בדאטרחו

קמי שמיא. (באה״ט שם).

יא אם שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו (שם) אם לא שאל

מטר בימות הגשמים מחזירים אותו אך על פי ששאל טל. אבל

אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו(שם).

יב אם לא שאל מטר ונזכר קודם שומע תפילה אין מחזירים אותו

ושואל בשומע תפלה. (הגה ואם היה לו תענית וצריך לומר

ענינו יאמר השאלה קודם ענינו) ואם לא נזכר עד אחר

שומע תפלה אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים ואם עקר

רגליו חוזר לראש התפילה. ואם השלים תפילתו ואין רגיל

לומר תחנונים אחר תפילתו דהיינו אלהי נצור אך שעדיין לא

עקר רגליו בעקורים דמי וחוזר לראש. (עיין סוך םעיך זה).

ואם נזכר אחר שחתם שומע- תפילה קודם שיתחיל רצה נראה

שאומר ותן טל ומטר ואחר כר אומר רצה(סי׳ קי״ז) אם רגיל

לומר תחנונים אחר תפילתו שכתב הדין אם עקר רגליו חוזר

לראש. לאו דוקא עקר אלא אם אמר יהיו לרצון אמרי פי

שנית אך שלא עקר רגליו כעקורין דמו(מג״א).

יג נסתפק אם אמר ברכנו או ברך עלינו בתוך שלשים יום חוזר

(קש״ג סי׳ ט״ז).

על השלחן

א. בארץ ישראל מתחילין לומר ברך עלינו בליל ז׳ מר חשון,

ובחוץ לארץ אחר ששים יום מתקופת תשרי, ואומרים עד

90 שלחן המלך

תפלת מנחה של ערב יום סוב הראשון של פסח, וממוצאי יום

טוב ראשון של פסח אומרים ברכנו. (שו״ע ק יז׳ א)

ב. בן ארץ ישראל שנסע לחוץ לארץ אחרי ז׳ מר חשון ימשיך

לומר ברך עלינו אף שלא הגיע ששים מתקופת תשרי, ורצוי

שלא יהיה חזן בחוץ לארץ בזמן זה, ואם כבר נעשה שליח

צבור ינהוג כבני חוץ לארץ בחזרת התפלה. (כה״ח שם יב יג)

ג. מי שבימות החמה טעה אחר שלשים יום, וברור לו שטעה

פעם או פעמיים וחזר התפלה ואחר כך הסתפק כיצד אמר,

כיון שהוחזק שלושים יום שלא טעה בהם, אף שאחר שלושים

יום טעה, לא איבד את חזקתו, וחולין שאמר כהוגן כפי

שהורגל בשלושים יום, אבל אם לא הוחזק שלושים יום

שהזכיר כהוגן אלא ברור לו שטעה בתוך השלושים יום, אין

לו חזקה של שלושים יום וכל שמסתפק הרי זה חוזר.

ואם בתוך השלושים יום הסתפק וחזר בגלל הספק, אם אחר

השלושים חזר והסתפק הרי זה חוזר להתפלל ויתנה שאם

לא טעה תהיה תפלתו בתורת נדבה, ואם טעה תהיה תפלתו

בתורת חובה. (בא״ח בשלח טו)

סימן לב

דינים השייכים בין י״ח ליהיו לרצון ודיני הכריעות בסיום י״ח ברכות

א אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין שמונה עשרה

ליהיו לרצון אינו פוסק שיהיו לרצון מכלל התפילה הוא. אבל

בין יהיו לרצון לאלהי נצור שפיר דמי. ואם היה באלהי נצור

ושמע קדיש או קדושה יכול לענות כדרך שמפסיק בברכה

של קריאת שמע אפילו באמצע(ש״ע קכ״ב)

סימן לב 91

ב יהיו לרצון זה הפסוק מסוגל לבמה עניינים תחילתו יו״ד

וסופו יו״ד ויש בו מ״ב אותיות וסודו סוד גדול לבך צריך

לאומרו בנחת ובבונה ויועיל הרבה לקבל תפילתו (באה״ט

שם).

ג כורע ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו בכריעה אחת. ואחר

שפסע שלוש פסיעות לאחריו בעודו כורע קודם שיזקוף

כשיאמר עושה שלום במרומיו הופר פניו לצד שמאלו

וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו ואחר

כך ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו(שם).

ד במקום שכלו שלוש פסיעות יעמוד ולא יחזור למקומו עד

שיגיע שליח צבור לקדושה ולפחות עד שיתחיל שליח צבור

להתפלל בקול רם. והשליח צבור והיחיד המתפלל יעמוד כדי

הלוך ארבע אמות קודם שיחזור למקומו(שם).

ה כשפוסע עוקר רגל שמאל תחילה. ושיעור פסיעות אלו לכל

הפחות הוא כדי שיתן גודל בצד עקב. ומי שמוסיף על שלוש

פסיעות הוי יוהרא (שם) ובשליח צבור כשיחזור התפילה

בקול רם אין צריף לחזור ולפסוע שלוש פסיעות (שם).

ל השלחן ע

א. סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין, יאמר קודם יהיו לרצון

פסוק המתחיל באות משמו, ומסיים באות אחרון משמו. כגון

אם קוראים לו עזרא יאמר פסוק ״עתה אקום יאמר ה׳ עתה

ארומם עתה אנשא״, (כה״ח קכב יא).

ב. יש נוהגים לומר לפני אלקי נצור מזמור שיר למעלות אשא

י אל ההרים, ויש נוהגים לומר מזמור אלקים יחננו בצורת נ י ע

92 שלחן המלך

המנורה וכל אחד יעשה כמנהגו ויש נוהגים לומר תפלת רב

המובאת בתלמוד שהיא י״א פעמים חיים, ומנהג יפה הוא,

ואם אומר תחנונים יוםיך לומר עוד פעם יהיו לרצון אמרי פי

וכו׳(בא״ח בשלח כג).

ג. בברכת שומע תפלה יכול המתפלל לשאול על כל מיני צרכיו.

שברכה זו כוללת כל הבקשות. (שו״ע קיט ס״א) (כגון על

ל הפרנסה, על איזו גזירה וכיוצא בזה ויש נוסחאות חולה, ע

מוכנות, או שיכול לסדר לעצמו נוסח ובקשה).

ד. ראוי שיתודה בשומע תפלה כשאומר מלפניר מלכנו ריקם אל

תשיבנו וזה הנוסח הקצר: ״רבונו של עולם חטאתי עויתי

פשעתי לפניך, יהי רצון מלפניר שתמחול ותסלח ותכפר לי על

כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד

היום הזה״, ואם ירצה יתודה באולר בפרטות. (כה״ח שם ג

משם שער הבונות)

ה. כשמוסיך בברכה בשומע תפלה לא יאריך, (שו״ע שם ס״ב)

ואך שכתבנו בסעיך הקודם שיכול להתודות באורך, הכונה

יותר ארוך מהנוסח המובא אבל לא יאריך מדי, (כה״ח שם

טו) וכל שכן אם הוא רב והקהל ממתינים לו(שם יז)

סימן לג

דיני חזרת התפלה והחנונים ושאר התפלה

א כשיחזור שליח צבור התפילה יאמר ה׳ שפתי תפתח אבל אינו

אומר בסוך התפילה ״יהיו לרצון״(שם) והטעם כי לא התפלל

הוא על עצמו. (בה״ט שם)

סימן לג 93

ב לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח צבור חוזר התפילה. ואם

שח הוא חוטא וגדול עונו מנשא וגוערים בו (סי׳ קכ׳׳ד)

הג״ה וילמד בניו הקטנים שיענו אמן כי מיד שהתינוק עונה

אמן יש לו חלק לעולם הבא(שם).

ג אסור להקל שיתפלל השליח צבור בקול רם דהיינו שאומר

אבות וגבורות וקדושה ואתה קודש ואומר האמצעיות בלחש

ומתחיל רצה בקול רם ואינם חוזרים התפילה. וכן עושים

במוסף. לא אריך למעבד הכי. שהרי מרן בב״י סימן רל״ד

כתב דבמנחה עשו כן בצפת וגזרו כמה מהגדולים בזמנו נדוי

על זה והנהיגו שם שיתפללו בלחש ושליח צבור חוזר כל

שמונה עשרה ברכות ע״ש, וקל וחומר לשחרית ומוסף.

(קש״ג סי׳ ח״י).

ד שליח צבור שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש

והוא צריך לעבור לתיבה לאלתר יורד לתיבה ומתפלל בקול

רם לצבור ואין צריך לחזור ולהתפלל בלחש. (ש״ע סי׳

קכ״ד).

ה שליח צבור שהתפלל ביחידיואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח

לעבור לפני התיבה. אין צריר להתפלל בלחש שבבר התפלל.

אלא יתפלל בקול רם ויהיה צנוע. (קש״ג סי׳ ח״י).

ו אין ללמוד בעת חזרת השליח צבור ואין לסייע עם החזן

אמצע הברכות אפילו בלחש. ומכל שכן שלא להגביה קולו

יותר (שם).

ז יזהר לכוין רגליו בעת הקדושה ששתיהן יהיו דמות רגל

אחת, ויכוין לקיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל (שם).

נקדישר ונעריצר שתי תבות אלו יאמר בקול רם והשאר

בלחש. ויענה קדוש קדוש קדוש בקול רם. (שם מהאר״י

ז״ל).

94 שלחן המלך

ח אחר חזרת העמידה תכף ומיד יאמר ודוי ונפילת אפים (שם).

ובכל ודוי צריך להזכיר אנא ה, אלקינו ואלוקי אבותינו וכר

(שם). אם מתודה בלחש נכון לפרט החטא שם. וצריך לשחות

בודוי כמו במודים. אבל לא יעשה p ברבים שלא ילעיגו

ויחטאו. וצריך להתודות מעומד ואך אם הוא התודה בבר

ושמע שליח צבור שמתודה צריך לעמוד ולהתודות. (שם)

ט אין היחיד רשאי לומר ויעבור ולא י״ג מדות דרך תחינה. אבל

דרך קריאה בטעמי הפסוק שרי. (שם וש״ע סי׳ תקס״ה)

י אין לומר סליחות בערבית כלל והוא חטא גדול אבל וידוי

יכול לומר בכל עת לבד במוצאי שבת לא יאמר וידוי עד

שיעבור חצות לילה (שם בר״י וקש״ג).

יא נפילת אפים יש ליפול על צד שמאל ולא יהיו פניו דבוקות

תוך היד אלא על זרוע שמאלי. ויש סכנה אם יפול על ידו.

ולא יאמר פסוק ויאמר דוד אל גד (שם משם האר״י).

יב אם בעודו נופל על פניו שמע קדיש או קדושה יכול לענות

(שם). יכול לומר נפילת אפים ביחיד ובכל מקום. ואריך בין

לפשט בין לסוד (שם).

יג כל יום שאין נופלים על פניהם אין נופלים במנחה שלפניו גם

כן חוץ מערב ראש השנה וערב יום הכפורים במנחה

שלפניהם נופלים (שם). בבית האבל אפילו שאין שם אבל.

אלא מתפללים שם למנוחת הנפש המת אין אומרים נפילת

אפים. (שם ובר״י סי׳ קל״א).

יד מילה בתענית צבור אין נופלים על פניהם אבל אומרים

סליחות וגם ודוי. ואין אומרים והוא רחום אבל בעל הברית

לא יאמר התחנונים (שם) במנחה אם מתפללים אצל התנוק

אין אומרים תחנונים (שם) והוא רחום צריך לאומרו בבונה

ומעומד (שם) ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה ונקרא

פורץ גדר. (סי׳ קל״ד).

סימן לג 95

טו אשרי יושבי ביתיר צריך לכוין ולדקדק בו הרבה. כי מה

שאמרו כל האומר תחלה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח

לו שהוא בן העולם הבא, הוא אם קורא אותו בבונה ויראה

ואהבה וכולי האי ואולי. (קש״ג סי׳ כ׳.)

טז יכול לומר קדושא דסדרא קודם שיאמר הב׳ פסוקים ובא

לציון ואני זאת בריתי אם קדמו השליח ציור בשני פסוקים

אלו ויאמר אותם אחר בר. שם.

יז תפילה לדוד יאמר אותה בבונה עצומה והכנעה. (שם

מהאר״ל). עלינו לשבח צייר לאומרו באימה ביראה בכונה

בשמחה ומעומד. שם.

על השלחן

א. הטעם הפשוט של חזרת השליח צבור הוא להוציא מי שאינו

בקי, אבל אין זה עיקר הטעם, שמבואר בדברי רבינו האר״י

ז״ל על פי הסוד שבחזרת התפלה חוזרים ונעשים כל התקונים

שנעשו בתפלת לחש, אלא שהחזרה מגיעה למקום עליון

וגבוה יותר מתפלת הלחש, ואין לבטל חזרה כלל רק בשעת

הדחק, כגון שלא נשאר זמן, או שהם עשרה בצמצום וברור

שיש ביניהם שאין נותנים לבם לחזרה ולא עונים אמן, בזה

יתפלל השליח צבור שלוש ראשונות בקול רם כדי שיאמרו

קדושה ויסיים בלחש (בא״ח תרומה ב).

ב. יכוונו הקהל היטב לברכות החזרה, שאם אין תשעה מכוונים

לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה, ועל כן על החזן

להרים קולו בחזרה בכל הברכה שכדי שהצבור ישמע אותו

היטב, ואין לצבור למנות שליח צבור שקולו נמוך. (שם א)

96 שלחן ד. מלך

ג. בהגיע שליח צבור לנקדישך צריך כל אחד לחזור ולפסוע

שלוש פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש

ויסגור עיניו ויענה בכוונה גמורה. וידלג מעט כלפי מעלה

באומרו קדוש וכן בברוך וימלוך,. ולא ידלג הרבה שמא

יתלוצצו עליו, והדלוג הוא שמדלג עקביו וגופו כלפי מעלה,

(שם ד, ה, ו)

ד. לא יענה קדוש עד שיגמור השליח צבור לומר תיבת ״ואמר״

וכן לא יאמר ״ברוך״ עד שהשליח צבור יאמר תיבת

״ואומרים״ וכן ״ימלוך״ עד שיאמר ״לאמר״. שזה דומה לאמן

חטופה אם יענה לפני החזן. (שם ח)

ה. מי שלא שמע מהשליח צבור התחלת הקדושה, רק שמע

שהצבור עונים קדוש קדוש וכר יענה עמהם עד הסוך (שם ט)

ו. גמר אדם את תפלתו לפני שסיים החזן, לא ידבר ולא ילמד

אפילו בדברי תורה בין תפלת לחש לחזרה, אלא עומד ושותק

וממתין עד שיתחיל החזן את החזרה, ולא ילמוד באמצע

החזרה רק יכוין לשליח צבור. ויעמוד בחזרה ורק אם הוא זקן

או חולה וחלוש המזג שקשה לו לעמוד, ישב. ואין החזן צריך

לחכות לאנשים שמאריכים בתפלתם יותר מדאי. (שם י)

ז. כל אדם צריך לומר את כל נוסח הוידוי, אפילו שיודע שאין

בו מהדברים הנזכרים בוידוי, כיון שכל ישראל גוך אחד

וכולם ערבים זה לזה, ובפרט אם היה בידו למחות ולא מיחה

שנקרא החטא על שמו כמ״ש בגמרא, וגם הוא צריך

להתוודות על מה שחטא בגלגולים שעברו, ומי יודע מה עשה

אולי עבר על כל הנאמר בוידוי, וזה הפירוש למה שאומרים

״אנחנו ואבותינו״ שהגלגולים הקודמים נקראים אבות לגוך

הזה. ועוד שהאדם נידון לפעמים בחומרא על פי תוצאות

מעשיו, ויש עבירות קלות בעיני בני אדם והם חמורות מאד,

כמו שאמרו רבותינו זכרונם לבדכה ״המלבין פני חברו ברבים

כאלו שופר דמים״, ו״הכועס כאלו עובד עבודה זרה״ וכהנה

סימן לג 97

רבות, לכן מכל הטעמים האלה חייב כל אחד לומר אם כל

פרטי הוידוי. (בא״ח כי תשא א).

ח. צריך להתוודות מעומד, וכן תחנונים הנוספים בשני וחמישי

הכל מעומד, ולא יסמוך על דבר שאם יטלוהו יפול, אלא אם

כן הוא זקן או חולה אז מותר לסמוך, והרואה צבור מתודין

יתודה עמהם אך שכבר התודה, ולפחות יאמר עמהם חטאנו

עוינו פשענו שהוא וידוי כללי וקצר. (שם ז)

ט. אסור להזכיר י״ג מדות בלילה, ולכן אותם המתפללים מנחה

בסוך היום עם שקיעת החמה, אם בעת שהגיעו לוידוי שקעה

החמה זמן בין השמשות שהוא י״ג דקות אחר השקיעה יאמרו

רק את הוידוי בלי י״ג מדות. (שם ח עי׳ כה״ח סימן רלא כז)

ונפילת אפים אין אומרים בבין השמשות. (שערי עזרא ח״א

סימן י׳)

י. אם הצבור בצער על כל מין צרה שלא תבוא, אם יארע באותם

ימים ברית מילה טוב שיאמרו הצבור י״ג מדות של רחמים

בבונה בין המילה לפריעה, והוא מסוגל לטובה.

ויזהר כשאומר י״ג מדות להטעים את ההפסק בין ה׳ ה׳ כי

סודו גדול. (שם יא, יב) ולהבין את הי״ג מדות ראוי ללמוד

בספר המוסר תומר דבורה לרבנו משה קורדווירו זצ״ל

בעיון.

יא. עתה לא נוהגים לשים את הפנים על הזרוע בעת נפילת אפים

בין גדול בין חכם, ולא מכונים בזה רק אומרים המזמור

״לדוד אליך ה׳ נפשי אשא״ בלחש, ואך מתיראים מכך משום

האמור בזוהר הקדוש, וכן הוא מנהג החסידים בבית אל, וכן

מנהג ארם-צובה ובכל מקהלות הספרדים, וטוב להמנע שלא

להניח את הפנים על הזרוע. (שם יד)

יב. יש נוהגים שלא לעשות נפילת אפים רק במקום שיש ארון

וספר תורה או בעזרת בית הכנסת, ואין האמת כן אלא כפי

הסוד צריך לעשות נפילת אפים בכל מקום ואפילו ביחיד. ואין

98 שלחן המלך

לעשות נפילת אפים בלילה וכל שיש ספק לילה כגון בבין

השמשות לא יעשו נפילת אפים. (שם יד)

יג. אין כאלקינו הוא שבח נורא, ויש בו כונה גדולה על פי הסוד,

ויאמר אותו בנחת. ואחריו פיטום הקטורת בכונה גדולה ורבו

ועצמו שבחיה, ואחר כך אומרים קדיש על ישראל, ונקרא

קדיש יתום, שתקנו ליתומים למנוחת נפש אביהם או אמם.

ויש בו תועלת לנפש להצילו מדין ועונש ולהעלותו ממדרגה

למדרגה, ולכך אומרים אותו בכל יום יארצייט אפילו אחר

כמה שנים משנפטר. וכן היה נוהג רבינו האר׳׳י ז״ל לאומרו

בכל שנה ביום יארצייט של אביו, כי אמו היתה בחיים.

ואחר ענית ברכו יעמדו הקהל יאמרו בכונה גדולה עלינו

לשבח. והוא שבח עליון ונורא מאד. ויש בו צורר גדול

לתפלה, והזהיר רבנו האר״י ז״ל שלא יחלוץ ציצית ותפילין

עד שיגמור ה׳ אחד ושמו אחד, ומי שבא ושמע שהצבור

בעלינו לשבח ישהחוה. עמהם ויאמר ואנחנו משתחוים יחד

עמהם. (שם יח)

יד. כשיש בר מצוה בבית הכנסת יש דעות רבות אם לומר תחנון,

ונהגו שאין אומרים תחנון כשבאותו יום הגיע הילד למצוות

ומניח תפלין. (ס׳ הלכה ח׳׳ב דקכ׳׳א)

טו. אסור לאדם להחסיר מסדר התפלה וידוי או כל פרט אחר ללא

טעם השנוי בהלכה, כי בכר פוגם בעולמות העליונים, ואם

מתפלל במקום שמדלגין על וידוי בגלל פטירת רב וכיוצא

בזה, לא ידלג עמהם, אלא יאמר את הוידוי בעצמו. (שם).

טז. נהגו שלא לומר וידוי ונפילת אפים לא בבית האבל ב״מ, ולא

בבית החתן, ולא בבית הכנסת ביום המילה, ולא כשיש חתן

בבית הכנסת. (שו״ע קלא ד)

סימן לד 99

סימן לד

קצת דיני יעלה ויבא בתפילה ודיני המוספין וש״צ שטעה וברכת כהנים

א שכח ולא אמר יעלה ויבא בליל ראש חדש אפילו בליל שני

של ראש חדש אינו חוזר ש״ע סי׳ תכ״ב) שחרית ומנחה אם

לא אמר יעלה ויבא חוזר. ואם נזכר קודם שהתחיל מודים

אומרו במקום שנזכר. (שם).

ב אם אמר בריר אתה ה׳ וקודם שאמר המחזיר וכר נזכר יאמר

למדיני חיקיר כמי שקורא פסוק ויאמר יעלה ויבא. ויאמר

תשלום הברכה בריר אתה ה׳ המחזיר שכינתו וכי׳. אר בלילה

שהדין אין מחזירין אותו כשאמר בריר אתה ה׳ יגמור המחזיר

שכינתו(קש״ג סי׳ כ״א).

ג אם לא נזכר עד לאחר שהתחיל מודים. אם נזכר קודם

שהשלים תפילתו חוזר לרצה. ואם לא נזכר עד אחר שהשלים

תפילתו אחר אלהי נצור. אם לא אמר עדיין יהיו לרצון חוזר

לרצה. ואם אמר יהיו לרצון אף על פי שלא עקר רגליו

כעקורין דמי וחוזר לראש. ואם אינו רגיל לאמר אלהי נצור

כיון שאמר יהיו לרצון גם כן אפילו שלא עקר רגליו בעקורין

דמי וחוזר לראש. ואם נזכר קודם שאמר יהיו לרצון חוזר

לרצה. שיהיו לרצון הוא מכלל התפילה. והוא הדין לכל דבר

שצריר לחזור דינא הכי. וע״ל סי׳ ל״א סעיף י״ב (ש״ע סי׳

תב״ב).

ד אם אמר בקשה בשומע תפלה והזכיר בה ראש לחדש ושכח

ולא אמר יעלה ויבא אינו חוזר(קש״ג סי׳ כ״א).

ה אם לא זכר יעלה ויבא בשחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף

מתפלל מנחה שתים. והיינו דוקא כשלא נזכר עד אחר עבור

זמן תפלת שחרית אבל אם נזכר קודם עבור זמן שחרית

שלחן המלך

מתפלל בשעה שנזכר. (שם).

ו אם עמד להתפלל מוסף ואמר שלושה ראשונות על דעת

להתפלל מוסף ונזכר שלא אמר יעלה ויבוא. אומר אחר

שלושה ראשונות סיום תפילת שחרית אף דשלושה ראשונות

לא אמרם אלא על דעת תפילת מוסף. (שם)

ז אם הוא מסופק אם הזכיר יעלה ויבא. אף שנזכר מראש חדש

סמוך למקום ההזכרה חוזר. ואין צריך לחזור בתורת נדבה

(שם).

ח כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל השליח צבור חוזר ומתפלל.

אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם חוץ משחרית לראש

חדש. שאם שכח שליח צבור ולא אמר יעלה ויבא עד

שהשלים תפילתו אין מחזירין אותו מפני סורח צבור שהרי

תפילת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חדש. אבל אם

נזכר קודם שהשלים תפילתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור.

והני מילי בשחרית אבל במנחה וסיים תפלתו חוזר לראש

(ש״ע סי׳ קכ״ו). ואם טעה כשהתפלל בלחש לעולם אינו

חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור ואם טעה בשלושה

הראשונות חוזר.

ט בשבת וראש חדש אם אמר את מוסף יום השבת הזה ויום

ראש חדש הזה ולא אמר את מוסנ^י נראה שאין צריך לחזור

שכבר זכר שבת וראש לחדש. אבל ,:יום טוב דראש השנה אפ

אמר את מוסף ולא אמר את מוטפי חוזר לפי שאינו נכר

דאינו זוכר ר״ח: (קש״ג סי׳ כ״ד).

י אם במקום שהיה לו לומי* מוסף ואמר את מוספי אינו חוזר.

(שם).

יא אם במקום תפילת שחרית התפלל מוסף מפני שחשב ע^כבר

התפלל שחרית ונזכר אחר כף שלא התפלל שחרית יתפלל

ס ימן לד וסו

שחרית לבד ומוסף כבר יצא ידי חובתו. אבל אם כשהתפלל

מוסף היתה כונתו להתפלל שחרית אלא שטעה ונזרקה מפיו

תפילת מוסף צריר להתפלל שחרית ומוסף. (שם).

יב אם התפלל שמונה עשרה במקום מוסף והזכיר יעלה ויבא

בעבודה יכוין לחזרת שליח צבור (שם). אם שכח ולא התפלל

ערבית במוצאי שבת מתפלל שחרית שתים ואינו מזכיר אתה

ו בשניה. (הרדב״ז קש״ג סי׳ כ״ב) ננתנ חו

יג בשבת חול המועד אם התפלל מוסף של חול המועד ולא זכר

שבת כלל רק בחתימה זכר וחתם מקדש השבת וישראל

והזמנים וכן אם התפלל מוסף של שבת לבד ואמר יעלה ויבא

בעבודה בשניהם אין צריר לחזור (שם). אם היה ראש חדש

שני ימים ושבח ביום הראשיז במנחה יעלה ויבא ובערבית

לא אמר יעלה ויבא אינו חוזר. והוא הדין אם שכח יעלה ויבא

בערבית ולא אמר יעלה ויבא בתפילת תשלומין אינו חוזר.

(כנה״ג בשם מהרי׳יט ודעמיה ופר״ח וקשר גודל סי׳ כ״ב).

על השלחן

א. שליח צבור שטעה ודילג אחת מכל הברכות מזכירים אותו

וחוזר למקומו, ואין מסלקין אותו מלהיות חזן, אבל אם דילג

ברכת למינים ולמלשינים מסלקין אותו מיד שמא אפיקורוס

הוא. ואם התחיל בה וטעה אין מסלקין אותו(שו״ע קכ״ו א)

שברכה זו תקנו חכמינו ז״ל עקב התרבות המיסיונרים

תלמידי אותו האיש בימי רבן גמליאל כמבואר במסכת ברכות,

ועל כן יש לכוין היטב בברכה זו עליהם כיון שעדיין ממשיכים

להסית ולהדיח.

ב. חזן שכופר באחד משלשה עשר עיקרים כגון כופר בתחיית

המתים או בגאולה העתידה, או בתורה מהשמים, או שכר

שלחן המלך

ועונש וכיוצא באחד מאלו, הרי הוא אפיקורוס ואסור להניחו

להיות שליח צבור. ואם עמד בחוזקה אין עונים אחריו אמן.

(כה״ח שם ג) ואם היה עובר עבירות ויש לפנות בזה לרב

מורה הוראה מובהק. ועיין בשו״ת שערי עזרא חלק א סימן

ה׳)

ג. שליח צבור שטעה והתבלבל ולא יודע לחזור למקומו, אפילו

כשמזכירים אותו מרוב הבהלה, יעמוד חזן אחר במקומו,

ורצוי שיעמוד מי שכיון יותר לברכותיו, ומתחיל מתחלת

הברכה שטעה הראשון אם היו אלה ברכות אמצעיות, אבל

בשלוש ברכות ראשונות חוזר לתחלת התפלה, ובשלוש ברכות

אחרונות חוזר לרצה. (שו״ע קכ״ו ב ועי׳ ב״י).

שליח צבור שרצוי לקהל אלא שהוא נכה ומוכרח להתפלל

בישיבה על כסא גלגלים מותר לו להיות שליח צבור. (כן

העלתי בתשובה ובעזהי״ת אדפיסה בשערי עזרא חלק ב׳).

ד. כל כהן המברך את ישראל מתברך מפי עליון, וראוי לנהוג

לעשות נשיאות כפים בכל יום, שעל ידי ברכת כהנים נמשך

שפע ויש בה רזי דרזין, אשרי עין ראתה, וכל כהן שאין בו

אחד מהדברים המעכבים אם לא עולה לדוכן מבטל מצות

עשה וחשוב כעובר על שלושה מצות עשה אם היה בבית

הכנסת בשעה שקרא החזן כהנים, או שאמרו לו בפירוש

לעלות או ליטול ידיו. (בא״ח תצוה ד)

ה. אך שנטלו הכהנים ידיהם בבקר חוזרים ונוטלים לפני ברכת

כהנים נטילה גמורה עד הפרק, והלוי יוצק מים על ידיהם,

ולפני כן יטול הלוי את ידיו, אם אין שם לוי יוצק להם מים

הבכור מאם שהוא פטר רחם, ואם אין בכור יטלו בעצמם ולא

ל ידי ישראל, ואם הלוי תלמיד חכם לא יצוק ידים על ע

הכהנים אפלו אם מקצתם תלמידי חכמים ומקצתם עמי

ארצות, ואפילו שאין לוי אחר(שם ז).

ו. כל כהן ירא שמים ישמור ידיו משעת נטילתו בבקר שלא

סימן לד 103

לגעת במקומות המכוסים שבגופו, כיון שאם נגע יש ספק

שצריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לברכת כהנים, ויש אומרים

שצריך מים טהורים שלא השתנו מברייתן, וצריך גם כח

גברא, ותיכך לנטילה ברכה, על כן יזהר כשאפשר לו שלא

ישהה כדי הילוך עשרים ושתים אמות בין נטילה לברכת

כהנים. (שם ח)

ז. כשיתחיל שליח צבור ״רצה׳׳ כל כהן שנמצא בבית הכנסת

יעקור ממקומו לעלות לדוכן, ואפילו כהן שעומד בהיכל

שנושא כפיו צריך לעקור רגליו ברצה, ואם לא עקר רגליו

לפני שסיים שליח צבור רצה לא יעלה לדוכן. ואם עקר רגליו

אחר שסיים שליח צבור רצה, אפילו עלה ירד, וסיום רצה הוא

כשיאמר ״המחזיר שכינתו לציון״. (שם ט)

ח. אם התחיל השליח צבור את תפלת החזרה בעשרה, ויצאו מהם

לפני ברכת כהנים, לא ישאו הכהנים כפיהם ויאמר החזן

אלוקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה וכר שברכה זו שייכת

לתפלה וכיון שהתחיל החזרה בעשרה גומר גם ברכה זו. (שם

יא)

ט. כשעוקר הכהן רגליו לישא כפיו יאמר לשם יחוד קודשא בריך

הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו, הנה אנכי

מוכן ומזומן לקיים מצות עשה לברך את ישראל ברכת כהנים

בנשיאות כפים לעשות נחת רוח ליוצרנו ולהמשיך שפע

וברכה לכל העולמות וכר. וכשעומדים הכהנים על הדוכן

אחר שענו מודים דרבנן(לפני ברכת כהנים) אומרים:

״יהי רצון מלפניר ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהיה

ברכה זו שציויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא

יהיה בה מכשול ועון מעתה ועד עולם״. ומאריכין בתפלה

זו עד שיסיים השליח צבור ולך נאה להודות, כדי שתהיה

ל שניהם. (שם יב) עניית אמן של הקהל ע

י. לא צריך לנשיאת כפים מקום שיש בו ספר תורה, אלא בכל

104 שלחן המלך

מקום שמתפללים בו יכולים לשאת כפיהם, ומנהג ירושלים

לעשות נשיאות כפים גם בבית אבלים, ומנהג ״בית אל״

לעשות נשיאות כפים בתשעה באב גם בשחרית, וכן נהגו

בכמה בתי כנסת בירושלים. אולם רוב הצבור נוהגים לעשות

נשיאות כפים בתשעה באב רק במנחה. וכהן אבל יש נוהגים

שיוצא מבית הכנסת בשעה שקורא החזן כהנים ורק אחר

שבעת ימי אבלות נושא כפיו, ויש נוהגים שאפילו בתוך

שבעת ימי אבלות נושא כפיו. (ובן נהגו בירושלים) (שם יג

כב)

יא. כהן שלא התפלל בבקר וימצא צבור מתפלליו, אם אין השעה

עוברת נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו, ואם אמרו לו עלה

צריך לעלות אפילו השעה עוברת לו, דנשיאות כפים

דאורייתא, ותפלה דרבנן. (שם כ)

יב. כהן שהיה באמצע קריאת שמע והרגיש שהשליח צבור

מתקרב לברכת בחנים, ימהר לגמור את קריאת שמע בדרך

הלוכו לדוכן כדי לסיימה לפני שיתחיל לברך. ואם לא יכול

להספיק יברך ברכת בחנים בין פרשה לפרשה של קריאת

שמע, ואם נמצא בברכות של קריאת שמע לא יתחיל בקריאת

שמע עד שיעלה לדוכן בין הפרקים, ואם הוא באמצע תפלת

שמונה עשרה כיון שלא עקר רגליו לא יעלה (שם כא)

יג. יש נוהגים שהכהנים מתחילים תיבת יברכך בעצמם, ואין החזן

מקרא אותם רק מתיבת ה׳ וישמרך, כפסק מר״ן בשלחנו

הטהור. ויש אומרים שצריך החזן לקרוא גם תיבת יברכך ויש•

קפידא בדבר, והנוהגים כסברא ראשונה צריכים לשים לב

לעניית אמן של הטוב שמך ולך נאה להודות לפני שיתחילו

הבחנים ביברכך ועל פי הסוד טוב שהחזן יאמר להם גם

יברכך, וכן נהגו חסידי ״בית־ אל״ הקדמונים שבירושלים (שם

א)

יד. ראוי שהבהנים יעלו על האיצטבא שלפני ההיכל שזה נקרא

סימן לד

דוכן, ולא יעמדו בקרקע למטה, (שם ה) אלא אם כן נתמלא

המקום מהכהנים.

טו. יגביהו הכהנים ידיהם למעלה מכתפיהם כדי שיהיו ידיהם

כנגד ראשם. ומגביהים יד הימנית קצת למעלה מהשמאלית

כדי להגביר מדת הרחמים על מדת הדין, ופושטין ידהם

וחולקים אצבעותיהם לעשות חמשה אויתים בין שתי אצבעות

לשתי אצבעות אויר אחד, ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל,

ויהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים.

(שם יד)

טז. כשמזכירים הבחנים את השם יענו הצבור ברוך הוא וברוך

שמו, ואחר גמר כל פסוק עונים הצבור אמן, ואין עונים אמן

עד שתכלה הברכה מפי הכהנים. והחזן לא עונה אמן אחר

הברכה של הבחנים אפילו אחר ברכת ״לברך את עמו ישראל

באהבה״ ואך שבטוח שלא יתקלקל (שם טו)

יז. כשעולים לדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחריהם כלפי העם

ומתחילים לברך אשר קדשנו וכר ומחזירי• פניהם כלפי העם

ומסיימים הברכה ״באהבה״, וכשמתחיל החזן שים שלום

מחזירים פניהם להיכל ואומרים:

רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה

שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשיר מן השמים וברר את

עמך ישראל ואין מסיימים פסוק זה, ומאריכים כדי

ל שניהם, ויחזירו פניהם תמיד בצד שהצבור יענה אמן ע

ימין. (שם טז)

יח. אין קורא השליח צבור ״כהנים״ עד שיכלה אמן של ברכת

נאה להודות מפי הצבור, ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת

אשר קדשנו עד שיכלה דבור קריאת כהנים מפי הקורא, ואין

רשאין להתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי כל הצבור אחר

באהבה. ואין רשאים הבחנים להתחיל שום תיבה מברכת

כהנים עד שתכלה התיבה מפי החזן המקרא, ואין הצבור

עונים אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים. (שם יז)

שלחן המלך

יט. שליח צבור שהוא כהן אם יש שם כהנים אחרים, לא ישא

כפיו, ואם אין שם כהן אלא הוא ויכול לחזור בלי בלבול

לתפלה הרי זה נושא כפיו שלא תתבטל נשיאות כפים מאותה

תפלה, ואחר יקרא לו את ברכת כהנים, וכשהחזן כהן ויש

כהנים אחרים נושאים כפיהם, אדם אחר יקרא לכהנים את

ברכת כהנים (שם יח)

כ. בשעה שהכהנים מברכים את העם, יהיו פני העם כנגד

הכהנים ולא יביטו בכהנים ויהיו עיניהם סגורות ולא יסיחו

דעתם בדבר אחר כאלו עומדים בתפלה ויתכונו לברכה. (שם

יט)

כא. העומדים אחרי הכהנים אינם בכלל הברכה, וכן העומדים

בצדדים, כל שאין עומדים באויר שממולם ואילך, אבל

העומדים בצדדים של האויר שלפניהם הרי אלו בכלל הברכה,

שלא צריכים להיות מולם ממש רק על צד היותר טוב. (שם

יט)

כב. מי שנכנס לבית הכנסת למטרה מסוימת וראה כהנים מברכים

ברכת כהנים יעמוד וישמע ולא יצא עד שיסיימו, וכהן שנשא

כפיו פעם ביום יכול לשאת כפיו עוד פעם במנין אחר (שם

יט)

כג. אין נשיאות כפים במנחה, רק בתענית צבור שדרכם להתאחר

ולהתפלל, ולכתחילה יעשו חצי שעה לפני השקיעה, ואלה

שנוהגים לעשות לפני כן מפלג המנחה אין למחות בידם שיש

להם על מה שיסמכו. (שם כג)

כד. ששה דברים מונעים את הכהן מלישא כפיו והם: א. לשון, ב.

מומין, ג. עבירה, ד. שנים, ה. יין, ו. טומאת ידים. ונבארם

בקצור: לשון, מדובר בכהן עילג שלא מבטא טוב את האותיות

עד שמסיח את דעת הצבור מהברכה, אבל אם נושא את כפיו

עם כהנים אחרים ולא מגביה קולו יכול לברך. (ס׳ הלכה פ׳

י״ט ג ד)

סימן לד 107

כה. מומין הוא בכהן שיש לו מום בולט שמסיח את דעת הצבור,

אבל אם רגילים בו הקהל, או שהטלית מסתירה את מומו

מותר לשאת כפיו(שם ה)

בו. עבירה, הוא בכהן שנשא נשים האסורות לו, או נטמא למתים

או הרג נפש, או המיר דתו, או שנתחלל מכהונה שאביו נשא

גרושה, ושאר עבירות אין מונעות ממנו החיוב לקיים מצות

עשה לישא כפיו ואילו שלא חזר בתשובה. (שם ו) כהן שהרג

נפש ע״י תאונת דרכים והיה זה קרוב לאונס וחזר בתשובה

יכול לשאת את כפיו. (כן העליתי בתשובה ובס״ד אדפיסה

בשערי עזרא חלק ב׳)

בז. שנים, הכונה לכהן קטן שאינו עולה לדוכן לבדו רק עם כהנים

אחרים כדי לחנכו, ואם הביא שתי שערות יכול לעלות אבל

לא בקביעות. ואם יש לו חתימת זקן יעלה בקביעות (שם ז)

וכהן רוק ח״ב לשאת כפיו(שם י)

כח. יין הוא כששתה רביעית יין לא מזוג בבת אחת, או יותר

מרביעית בהפסקות ומזוג במים לאישה כפיו, וטומאת ידים

הוא בכהן שלא נטל ידיו בבקר. (שם ח ט)

כט. לא יעלו הכהנים בנעליים אבל בגרביים מותר (שלחן ערוך

סימן קכח סעיף ה)

ל. כשיש הרבה כהנים ישתדלו לברך את הברכה ביחד ולסיים

אותה ביחד כדי שהצבור יענה אמן אחד על ברכתם, ואם כהן

הקדים את חברו ושמע ישראל העומד לידו יענה על ברכתו

אמן ויחזור׳ ויענה אמן על ברכת שאר הכהנים, ואם שמע

משני כהנים אחד אחר השני יענה אמן ואמן. (ס׳ הלכה דצ״ח

ל״ח)

לא. מנין שכולו כהנים כלם עולים לדוכן וכוונת ברכתם לעם

ישראל, ואם הם יותר ממנין וכלם כהנים ישארו עשרה כהנים

במקום והשאר יעלו לדוכן, והשליח צבור יקריא להם(שם נא)

108־ שלחן המלך

סימן לה

דין העולים לס״ת ושאינם עולים

א בהן שקראוהו לעלות לתורה וקורא קריאת שמע לא יעלה

ואפילו קראוהו בשמו. ואפילו אין כהן אחר. אבל בברכות

קריאת שמע וכל שכן בפסוקי דזמרה יפסיק ויעלה (לדוד

אמת סי׳ ה׳) ובקונטריס קשר גודל סי׳ י״א כתב בקריאת

שמע וברכותיה לא יעלה. ובקונטריס לדוד אמת נשמט ממנו

וצריך לומר וגם בברכותיה לא יעלה ע״ש. (על השלחן: ועיין

בשו״ת רב פעלים ח״ב או״ח טז שהעלה דבברכות קריאת

שמע יעלה אם קראוהו בשמו וכן העלה בשו״ת שארית יוסך

ח״ג או״ח ב׳)

ב תלמיד חכם קודם לכהן קטן. ואם אין תלמיד חכם קורא כהן

קטן אפילו בשבת ויום טוב כשאין שם כהן אחר גדול. ולוי

קטן יקרא כהן במקומו שעלה ראשון(שם).

ג כשאין כהן ויש שני תלמידי חכמים אחד זקן ואחד בחור

הגדול בחכמה עולה הגם שהוא רך בשנים. שם.

ד כהן עם הארץ ואין אחר אם כשיקראו לו מלה במלה יודע

לאומרה וגם צריך שידע צורת האותיות עולה. ואם לאו לא

יעלה. ואם אחר שעלה עם הארץ למניין שבעה נודע שאינו

יודע צורת האותיות צריר להעלות אחר למניין שבעה. שם.

ה כהן אבל אפילו אין בבית הכנסת אחר אסור לו בחול לקרות

בתורה, ובשבת יעלה. שם.

ו כהן שאינו מתענה אינו קורא בתענית צבור. ויצא מבית

הכנסת. ואפילו קראוהו לא יעלה. וכל שכן ישראל שלא

התענה ואפילו אין כהן אחר לא יעלה מי שלא התענה. ואם

התענית צבור בשני וחמישי כיון שהוא יום קריאה בלאו הכי

יעלה (שם).

סימן לו

על השלחן

א. לפי סוג הצבור יש לשאול ולברר בתענית צבור אם יש

מתענים מספיקים, ואם העולה לספר מתענה. ובתלמידי

׳ בספרי שערי עזרא עי חכמים לא ראוי לשאול שלא לביישם, (

ח״א או״ח לו).

ב. לכתחילה אין לכהן שעלה לספר תורה לעלות לחב עליית

מפטיר אפילו ביום שיש בו שני ספרי תורה, והוא הדין לכל

עולה שלא יעלה לכתחילה פעמיים. ואם עלו אין לביישם

ולהורידם שיש לסמוך על המקילים בדיעבד ושעת הדחק.

(שם סימן יב)

ג. אין לקרוא שני אחים זה אחר זה, ולא אב ובנו, ואפילו אחד

שביעי והשני מפטיר (ש״ע סימן קסא ו) ודוקא באותו ספר

עצמו, אבל בשבת שיש בו שני ספרים אין קפידא. ואב ובן בנו

יש מחלוקת בזה ואם מקפידים יש לחוש(בית שמחה דפ״ז)

סימן לו

משפט הברכות לעולים לס״ת

א בשעת ברכה יאחה בשתי ידיו ביריעות הספר תורה על ידי

המפה ואחר ברכה יסלק ידו השמאלית (שם סי׳ ו׳)

ב טעה וברר ראשונה אשר נתן לנו תורת אמת אם לא סיים

יאמר אשר בחר בנו ולא יאמר עוד בריר אתה ה׳. ואם סיים

יאמר אשר בחר בנו באחרונה. (שם).

ג אם קראוהו קודם שבירך ברכת התורה לעצמו (בברכות

110 שלחן המלך

השחר) יעלה ויברך ונפטר מברכת אשר בחר בנו. ולא יברך

בסדר הברכות כי אם אשר קדשנו והערב נא (שם).

ד אם ברך ברכת התורה ותכך קראוהו לעלות לספר תורה

יעלה ויחזור ויברך (שם). יזהר מאוד לומר ברכה והברכות

בקול רם והאומרם בלחש טועה. ויש אומרים שעריך לחזור

ולברך בקול רם (ש״ע סי׳ קל״ט) ואם ברך יבולין הצבור

לענות אמן(לדוד אמת שם).

ה מי שלא שמע ברכו ושמע מהעולה לקרות בתורה יצא ידי

חובתו(שם).

ו ברך וקרא קצת פסוקים והפסיק בדברי תורה או אפילו דברי

חול אין צריך לחזור ולברך. ואם שח בין ברבה לקריאה צריך

לחזור ולברך (שם).

ז משלים שגמר קריאתו והתחיל קדיש. ואחר שאמר קדיש

נזכר שלא בירך באחרונה יגמור הקדיש ואחר בך יברך (שם

ובר״י סי׳ רפ״ב).

ח העולה שהראוהו מקום הקריאה ובירך והתחיל לקרות או לא

התחיל וזכר שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל למקום שהוא

צריך לקרות אין צריך לברך. אך דמרן סבר לברך. דבעניין

ברכות שב ואל תעשה עדיך. וכן ראיתי לרבותי. (שם)

ט אם קראוהו בבית הכנסת אחר ונזדמנה לו אותה קריאה

שכבר קראה בבית הכנסת שלו צריך לחזור ולברך. שם.

י אם טעה שליח צבור וקרא שני פסוקים ובירך העולה ברכה

אחרונה צריך לחזור ולקרות ויברך לפניה ולאחריה העולה

עצמו ויקרא שלושה פסוקים. ואם השני פסוקים שקרא היו

מתחלת הפרשה צריך לקרותם גם כן משום הנכנסים וכוי.

וחני מילי בשני וחמשי ושבת במנחה שאין מוסיפין על

ו ו סימן לו ו

שלושה עולין אבל בשחרית של שבת שמוסיף על שבעה

יקרא לעולה אחר וזה שקרא שני פסוקים במאן דליתיה דמי.

(כך העלה הרב בספר בד׳י נר״ו סי׳ קל״ח ע״ש)

יא דלג פסוק אחד ולא קראו אם הוא במנחת שבת או בשני

וחמישי וקרא עשרה פסוקים בלא פסוק אשר דלג אינו חוזר

ואם לאו חוזר. אבל בשחרית של שבת אפילו דלג פסוק אחד

חוזר וקורא הוא ושני פסוקים עמו וברך לפניה ולאחריה.

ואפילו אם הפטיר והתפללו מוסף חוזר וקורא (שם וש״ע סי׳

קל״ז).

יב אם אין כהן והתחיל ישראל לברך ברבת התורה ונכנס הכהן

לבית הכנסת בתוף הברכה אינו פוסק. ואין צריך לקרות

הכהן אחריו אלא הישראל עולה למניין שבעה ויעלו

ישראלים אחריו להשלים המניין. אך אם היה הכהן בבית

הכנסת ובטעות בירך הישראל וקרא אינו עולה למניין

שבעה ויעלה הכהן אחריו. שם סי׳ ו׳).

יג עלה והתחיל ברכו וחזר ואמר ברוך ה׳ המבורך. והפסיקוהו

בפיוטים בל שהיה הפסקה אפילו בשיר ושבחה צריך לחזור

ולומר ברכו דאגיד עם ברכת אשר בחר בנו. (שם).

יד השליח צבור יקרא השבעה עולים בקריאות מחודשות.

ולפחות עשרים ואחת פסוקים ואחר כך יחזור לקרות מה

שקרא כבר. (שם)

טו נמצא הספר תורה פסול בעניין שצריך להוציא ספר תורה

אחר והביאו ספר תורה אחר צריך להתחיל ממקום שפסק.

ואין צריך לברך לפניה על קריאת ספר תורה הכשר אלא

לאחריה אחר שקרא בספר תורה הכשר. ואם קפץ העולה

ובירך לאחר שקרא בספר תורה הפסול קודם שקרא בבשר.

יקראו אחר לקרות בספר תורה הכשר ולא יקרא זה שקפץ

ובירך שוב בספר תורה הבשר משום שיש להסתפק קצת אם

יברך לפניה. שם.

ו שלחן המלך ו 2

טז כל דבר שבקדושה צריך שיהיה בעשרה. ואם התחילו

בעשרה ויצאו מקצתן יגמרו השאר כמבואר כל זה בשולחן

עדור סימן נ״ה. והוא הדין בקריאת הםפר תורה שאם

התחילו בעשרה ויצאו מקצתן יגמרו כל חובת היום בשבעה

עולים אף שלא נשתיירו עשרה (שם) אם חל ראש חדש

בשבת אין מזכירץ בברכות ההפטרה ראש חדש באמצע ולא

בחתימה. יש מי שכתב דבשבת וחול המועד דסוכות יחתום

בהפטרה מקדש השבת והזמנים. אבל בחול המועד של פסח

אינו חותם אלא מקדש השבת דוקא. (לד״א סי׳ כ׳).

סימן לז

הנהגת הצבור בעת קס״ת

א כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר תורה אסור לדבר אף

בדברי תורה אפילו בין גברא לגברא, אפילו אם השלים הוא

הפרשה. ויש מתירין לגרוס בלחש וכן פשט המנהג דתלמידי

חכמים ויראי ה׳ קורין בין גברא לגברא בלחש (לדוד אמת סי׳

ח) להורות הוראה לשואל או לאפרושי מאיםורא בין גברא

לגברא שרי. (שם)

ב אסור לצאת ולהניח הספר תורה כשהוא פתוח אפילו בין

פסוק לפסוק אסור. רק מתיר דוחק גדול ומתוך אונס יש

להתיר בין גברא לגברא (שם).

ג מותר לקרות הפרשה שתים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת

ספר תורה. והיינו לשאר הפרשיות אבל לפרשת זכור ופרשת

פרה שהם בעשרה מדאוריתא. צריך לכוין ולשמעם מפי

הקורא. והנכון שבבל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו. לכוון

דעתו ולשמעם מפי הקורא (ש״ע סי׳ קמ״ו).

ו ו סימן לז ג

על השלחן

א. בעת הוצאת ספר תורה אומרים ״אתה הראית לדעת״ והם

שמונה פסוקים כנגד שבעה העולים לספר תורה והמפטיר,

וביום טוב מדלגים שני פסוקים ומתחילים מ״יהי ה׳ אלוקינו

עמנו״. ובחול אומר שלשה פסוקים בלבד כנגד שלושה

העולים, וצריר לומר ״בריר שמיה״ בעת הוצאת הספר תורה

בין בשבת, ביום טוב, ביום הכפורים ובראשי חדשים. (בא״ח

ש״ב תולדות טו ועי׳ ארץ חיים קלד).

ב. כשמוציאים ספר תורה מההיכל פותחין אותו ומראין אותו

לכל הקהל, וצריכים כלם להשתחוות לספר תורה כשהוא

פתוח, ואפילו נשים וטף!, ויאמרו ״וזאת התורה אשר שם

משה״ וכר אל שדי אמת, משה אמת, ותורתו אמת.

ואם עומד באמצע התפלה במקום שאינו יכול להפסיק

בדבור ישתחוה בלבד.

וכר מנהגו של רבינו האד״י ז״ל בהוצאת ספר תורה, מנשק

הספר תורה ומלווהו והילד אחריו מההיכל לתיבה, ונשאר

שם סמור לתיבה עד שהיו מראין אותו לקהל, והיה מסתכל

באותיות הספר תורה, והיה אומר שעל ידי הסתכלות האדם

ל ידי זה מקרוב כל כר שיובל לקרוא האותיות היטב ע

נמשר אור גדול אל האדם, והיה חוזר למקומו הראשון

ויושב שם עד סיום קריאת הפרשה, (שם טז).

ג. בשבת עולין לספר תורה שבעה חוץ מהמפטיר, וזה סדר

מעלתם על פי הסוד: הששי גדול מכלם שהוא כנגד היסוד.

שני לו במעלה, השלישי שהוא נגד תפארת. שלישי במעלה

כהן נגד חסד. אחריו לוי בגבורה. אחריו רביעי נגד נצח.

אחריו חמישי נגד הוד. אחריו השביעי נגד מלכות. וביום טוב

חמשה עולים ועל פי הסוד החמישי גדול מכלן. (שם יז)

ד. אבל בתוך שנים עשר חודש על אביו או אמו, תועיל עליית

הבן למפטיר יותר מעליית המשלים, (אף שיש במשלים קדיש)

ו שלחן המלך ו 4

וכל שכן אם הוא מפטיר בקרבנות המוספים (שיש בו קדיש)

וכל שכן אם הוא מפטיר של פרשיות זכור ופרה דיש אומרים

שהם מדאורייתא. (שם כא ועי׳ בית שמחה ד״צ).

ז. החיוב לאחוז הספר תורה במפה הוא רק בעת קריאת התורה בצבור, שאז מתגלים האורות העליונים, אבל שלא בשעת

קריאת ספר תורה, כגון שצריך לתקנו, או לאוחזו לצורך אחר,

ל ידי מטפחת, ובשעה שפותח הספר תורה אין חיוב לאחוז ע

להראות הכתב לקהל ורואה שאינו פתוח באותה פרשה

שקורין בה וצריך לגלול גם אז צריך לאחוז במטפחת, שבעת

שפותח הספר תורה בהיכל כדי לקרוא בו, מתגלית הארת

התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל הקהל, ולכן צריך להזהר

בזה מאותה השעה, וכן יזהר השליח צבור בעת שקורא בו

בצבור ונשלם הדך שפתוח לפניו וצריך לגלול את הדך שיזהר

לאחוז היריעה במטפחת (שם יח)

ל התיבה, ל העמוד או ע העולה לספר תורה לא יסמוך עצמו ע

וכן החזן הקורא יזהר בכך רק יעמוד באימה ויראה(שם כ).

בזמן הזה שנוהגים שהחזן הוא הקורא בתורה, יזהר העולה

לקרוא עם החזן בלחש שלא ישמיע לאזניו, מלה במלה יחד

ם הקורא. (שם) ע

ח. ישתדל האדם לעלות לספר תורה לפחות פעם אחת בחדש,

וכשעולה לספר תורה יעלה בדרך קצרה, וכשיורד ירד בדרך

. הארוכה יותר. (שם)

1. אם קוראים לאדם ששומע קריאת ספר תורה בבית כנסת זו, כדי שילך ויעלה לספר תורה אחר בבית כנסת אחרת, מותר לו

לצאת אפילו באמצע הקריאה, כיון שגם הוא הולך לקרוא

בתורה, וכל שכן כשהצבור בבית הכנסת האחרת ממתינים

( שם). ו י ל ע

סימן לז 115

י. אסור לעלות לספר תורה בלי רשות המסדרים, (שו״ע סימן

קלט ג) ואסור לעשות מחלוקת על הכיבודים בעליית ספר

תורה, ואפילו היה לו יארצייט יותר יעשה לעילוי נשמת

הוריו כשיהיה מהנעלבים ואינם עולבים, מאשר יתקוטט

ויקבל עליה, ועל המסדרים אסור להפלות אדם בגלל

ששונאים אותו, רק לקבוע כללים לפי הקהלה בכל מקום

ומקום, והכללים יהיו קבועים בלי משוא פנים כדי שלא לגרום

למחלוקת, כי לא כל בני אדם שוים, ובספק יש לשאול את

הרב שהרי חכמינו ז״ל תקנו סדרים בעליות כדי שלא יבואו

למחלוקת.

יא. מנהג ירושלים ת״ו שלא קוראים לעולה בשמו, שלפעמים

מאיזו סיבה לא יכול לעלות, ואומר למסדר שיקרא אחר, וזו

תקנת ראשונים שלא יהיה בכלל הקוראים אותו לספר תורה

ואינו עולה, וגם ניצלים מהקפדות שנמשכות כשקוראים אותו

בשמו והוא מוכרח לעלות.

ויש מקומות נוהגים שמי שרוצים לכבדו לעלות לספר תורה

הולך השמש אצלו ונותן בידו טס של כסף, וכן ראיתי

נוהגים בארם צובה בעוברי לשם כשבאתי לירושלים ת״ו,

וגם מנהג זה הוא מהטעם הנ״ל. (כה״ח קלט ט)

יב. קרא החזן וטעה אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירין אותו.

(שו״ע קמב א) ורצוי למנות אדם מיוחד שיחזיר את החזן כדי

שלא לגרום לבלבול ומחלוקת בבית הכנסת.

יג. בסדר הפרשיות יש לפעמים חלוקים שונים בין הקהלות וכל

קהלה תנהוג כמנהגה, וכגון בני ארם צובה שנהגו שבכל שנה

מחברים פרשת קורח וחוקת. (בית דינו של שלמה או״ח יב)

יד. בשבתות וימים טובים יכולים להוסיף עולים כפי שיקבעו

המסדרים, אף שחוזרים אותם הפסוקים לעולים כמה פעמים,

ואם אפשר לסדר שיהיה לכל עולה שלושה פסוקים חדשים

עדיף טפי, ובפרט שיש שמחה או כשהקהל רב וכל אחד רוצה

116 שלחן זזמלך

שיגיע לו איזו עליה יכולים להוסיף כפי כח הצבור. (בי״ד של

שלמה או״ח יז ועי׳ שערי עזרא או״ח יט).

טו. המנהג לומר לכל המסיים קריאתו בתורה ״חזק וברוך״, סמך

למנהג מה שכתוב בבראשית רבה על פסוק ״לא ימוש ספר

התורה הזה מפיך״ מלמד שהיה ספר תורה בחיקו של יהושע,

שאין אומרים ״הזה״ אלא למי שתופס החפץ בידו, וכשסיים

אמר לו הקדוש ברוך הוא ״חזק ואמץ״ מכאן למסיים את

התורה אומרים לו חזק, והוא משיב ״חזקו ואמצו״. 1ית

שמחה דפ״ז)

סימן לח

ספר תורה שנמצא מוטעה

א אם נמצא טעות הספר תורה בשעת קריאה מוציאין ספר

תורה אחר ומתחילין ממקום שנמצא הטעות. ומשלימין

הקודאין על אותם שקראו במוטעה. ואם נמצא טעות באמצע

קריאת הקורא גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריו

ואינו מברך לפניו. מרן בש״ע א״ח סי׳ קמ״ג ויו״ד סי׳

רע״ט. ונראה ודאי דהא דגומר קריאתו בספר היינו שקורא

שלושה פסוקים אחרים.

ב דבר זה נוהג בכל זמן. קריאה שני וחמישי ויום טוב ומנחת

שבת וראש חדש. מהריק״ש בהגהותיו סי׳ קמ״ג לא״ח

ומהר״א הלוי בחלק א״ח כלל ב׳ סי׳ י״ד.

ג אך אם הספר תורה הוחזק בפיסול ביום שבת וביום שני חשב

ו ו סימן לח ד

החזן כבר נתקן על ידי המתקן והוציאו אותו הספר וקראו

בו. עלתה להם בדיעבד. כיון שיודע בדעתו שנתקן ביום

ראשון (שהבה״ג סי׳ רפ״ב אות ט׳). (שדרך המתקן לתקן

ביום ראשון).

ד אם ביום שיש בו שני ספרים נמצא הטעות בראשון אין

לקרוא ולהשלים בשני העומד בתיבה. אלא מוציאין אחר

(שכה״ג בסי׳ רפ״ב אות ח׳).

ה מםתברא דאם נמצא בשני אין להוציא אחר אלא ישלימו

בראשון ובן נראה מדברי כנה״ג ב״י שמצא הרב יד אהרון

בסי׳ רפ״ב.

ו הא דאם נמצא טעות בעת קריאת התורה שגומר קריאתו

בספר הכשר היינו דוקא שעדיין לא קרא אותו עולה שלושה

פסוקים אבל אם קרא ג׳ פסוקים ואפשר להפסיק שם דהיינו

שכבר קרא מן הפרשה שלשה פסוקים ויש שלושה פסוקים

עד סור הפרשה פוסקיו ואין צריך עוד לקרות אותו עולה

בבשר. ואם רצה לקרות עוד בכשר אין להקפיד. כן דעת רוב

הפוסקים(ועיץ מקור שם.)

ז ולעניין ברכה שלאחריה כמה מהפוסקים הסכימו שיברך

וכמה מהפוסקים שלא יברך ע״ש.

ח היבא שנפסל הספר תורה באותה שעה נראה לעניות דעתי

דאך להרב החבי״ב אין צריך לקרות עוד בכשר ובודאי דיברר

לאחריה.

ט ולעניץ ברכה שלפניה כשקורא בספר הכשר אליבא דהרב

החבי״ב מודה דאין לקרות עוד בספר הכשר כדי שלא יכנס

בספק ברכה שלפניה. שכנה״ג שם.

י ואם פסק כבר ונמצא הפסול ושכח וברך לאחריה אך הרב

118 שלחן המלך

החבי״ב מודה דאין לקרות עוד בספר הכשר כדי שלא יכנס

בספק ברכה שלפניה. שבנה״ג שם.

יא ואם עדיין לא קרא שלושה הפסוקים אף אם שבח וברך

לאחריה יחזור ויקרא בבשר ולא יברך לפניה אלא לאחריה.

שם

יב היכא שלא קראו עדיין מניין העולים שלושה פסוקים לכל

אחד. אליבא דכולי עלמא צריך להוציא ספר תורה אחרת.

יג היכא דבבר קראו מניין העולים שלושה פסוקים לכל אחד

בשני וחמישי ושבת במנחה אליבא דכולי עלמא דאין צריך

להוציא ספר תורה אחר.

יד ובשבת שחרית שנמצא הסעות אחר שקראו השבעה עולים

כל אחד שלושה פסוקים דאין להוציא אלא ישלים אותו

הקורא בל הפרשה בספר הפסול ואין לברך אחריה והוא

יהיה המפטיר ויאמר קדיש אחר ההפטרה ע״ש באורך. (שיש

חולקים סוברים שבטעות ממש צריך להוציא ספר תורה אחר

אפילו בסוף הפרשה, וכתב החיד״א שכן מנהג ירושלים ועי׳

בארץ החיים סימן קמג)

ל השלחן ע

א. אם נמצא הטעות במפטיר, אם כבר קרא שלושה פסוקים,

אליבא דכולי עלמא אין להוציא ספר תורה אחר, ואם עדיין

לא קרא שלושה פסוקים, הרב פרח מטה אהרן סובר להוציא

ספר תורה אחר אבל הרב החבי״ב והרב תורת חסד ובס׳ פרח

שושן סוברים שאין להוציא ספר תורה אחר. (בי״ד של שלמה

שם אות יח).

ו ו סימן לח 9

ב. ברכות ההפטרה מברך אפילו כשקרא בספר תורה והוא ידע

שפסול מתחילה (שם כ)

ג. ספר תורה שנכתב בכתב אשכנזי כשר לבני ספרד, והוא הדין

לספר תורה בכתב יד ספרדי לבני אשכנז. וכן נוהגים (קול

יעקב סימן לו ג) ויש עוד ספרים שיש בהם שינוי מעט בצורת

האותיות לפי מנהגי הקהלות הרי הם כשרים. וכתב מהרח״ו

משם האר״י ז״ל שהשינויים שיש באותיות בין הספרדים

והאשכנזים יש סמך לכלם בסתרי תורה. (כה״ח שם ב ועיין

ארץ החיים סימן לו)

ד. מבמה מעשים שהיו לפנינו בבית הדין נוכחנו שאנשים

פסולים לכתיבת ספר תורה כותבים והספר ההוא פסול ואי

אפשר לדעת שהוא פסול, ולכן אין לקנות ספר תורה או תפלין

ומזוזות רק מסופר שידוע שהוא ירא שמים, או מסוחר

שתאות הבצע לא מעבירה אותו על דעתו ועל דעת קונו. ומי

שאינו מדקדק בזה עלול להכשל שלעולם לא נקרא שמניח

תפלין וכל ברכותיו לבטלה. ועיין בשלחן ערוך סימן ט״ל

ובאחרונים כמה מיני פסולים ישנם.

ובן יש סופרים שאינם יודעים הדינים, ובא מעשה לידי

בתפלין שכתבם סופר ירא שמים ולומד תורה רק שלא למד

ל ידי התפלין שאינו יודע דינים ההלכות כראוי ונוכחתי ע

הפוסלים ואחר חקירה הוברר שעשה הקונים הפוסלים

מחוסר ידיעתו ופסלתי התפלין שכתב עד (כה״ח קמג לב)

ז. יש נוהגים כשנמצא בספר אות שאינה דבוקה או אות אחת

דבוקה במקום שלא צריכה להיות דבוקה אם נכרת האות לא

מוציאים ספר אחר, אבל מנהג ירושלים שבבל טעות שבספר

תורה מכל מין שהוא והן דבוק הן פרוד מוציאין אחר. (ארץ

חיים סימן קמג)

ח. מקומות ההפסק שיש בפרשה בין עולה לעולה, יכולים

לשנותם ובפרט כשיש עולים רבים רק שיתחילו ויסיימו בדבר

טוב. ויש שינויים בזה בין קהלה לקהלה.

שלחן המלך

ט. יש נוהגים להכניס את הספר תורה להיכל בחול אחר קדיש

תתקבל שלאחר ובא לציון וזה מנהג בתי הכנסת של הפשטנים

הספרדים, אבל המקובלים ובבתי הכנסת של ארם צובה

ואגפיה בירושלים מחזירים את הספר תורה מיד אחר גמר

הקריאה. (כתב״י עם קמט)

סימן לט

דין התפילה בשבת ודין אם טעה בתפילה בשבת ודין ערבית במ״ש ודין הבדלה בתפילה

א ליל שבת מקדימים להתפלל ערבית יותר מימות החול ובפלג

המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול מיד

(ש״ע סי׳ רס״ז)

ב כתב בשל״ה בשם ספר חסידים דמבל מקום צריך לאכול כזית

בלילה כדי לקיים שלוש סעודות בשבת, וכ״ב הב״ח (בה״ט

שם).

ג אם טעה והתחיל תפילת החול גומר אותה ברכה שנזכר בה

שטעה ומתחיל של שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא

שנא נזכר בברכה אחת משאר ברכות בין בשחרית בץ במוסף

ומנחה (סי׳ רס״ח) (ויש אומרים שבמוסף פוסק אפילו

באמצע הברכה שם)

ד אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר

תיבת אתה נזכר שבת קודם שאמר חונן הוי ליה התחיל בשל

חול וגומר אותה ברכה. אבל אם היה יודע שהוא שבת ושלא

בכונה התחיל תיבת אתה אפילו אם הוא בתפילת שחרית

שאינה פותחת באתה אינו גומר בתבת אתה חונן דחשיבנן

ו 2 סימן לט ו

ליה כטעה בתפילת שבת בין זו לזו (הגה דהרי יכול לומר

אתה קדשת או אתה אחד) ומכל מקום אינו גומר לא אתה

קדשת ולא אתה אחד (בה״ט שם).

ה מי שהתפלל תפילה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת לא

יצא (והוא הדין ביום טוב והוא הדין ביום טוב שני באה׳׳ט)

ואם הזכיר של שבת בתיר שמונה עשרה אף על פי שלא קבע

ברכה לשבת יצא (שם סי׳ רם״ח).

ו טעה והתפלל של חול בשבת ולא הזכיר של שבת אם עקר

רגליו חוזר לראש. ואם לא עקר רגליו (דהיינו שרגיל לומר

תחנונים אחר תפילתו) ועיין בסי׳ י״א םי״ב). אף על פי

שסיים תפילתו אינו חוזר לראש אלא לאתה קדשת או ישמח

משה או אתה אחד ושליח צבור ששכח של שבת בשחרית

עיין סי׳ ל״ד ס״ח (ש״ע סי׳ רס״ח) ועיין ש״ע סי׳ קי״ז

ותכ״ב.

ז הטועה בתפילות של שבת והחליף זו בזו אינו חוזר לפי שבכל

אחת מהם אומר רצה בא במנוחתינו דהיא העיקר. ויש

אומרים שאם החליף של מופף באחרת או אחרת בשל מוסף

חוזר (שם).

ח טעם שחוזרים ואומרים ויבולו בערבית אחר התפילה משום

יום טוב שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו שמתפללין

אתא בחרתנו ואז צריכים לאומרו מפבי שלא אמרוהו בתפילה

ואגב זה תקנוהו לאומרו בכל השבתות וגם להוציא מי שאינו

בקי, ואומרים אותו בקול רם ומעומד מפני שהיא עדות

להקב״ה על מעשה בראשית והעדות צריכה להיות מעומד

(שם).

ט יום טוב שחל להיות בשבת אינו מזכיר של יום טוב בברכה

ע (שם). והטעם כתב הלבוש לפי שלא תקנוה ב אחת מעין ש

אלא בשבת ואם כן מאי דתקץ תקון ומאי דלא תקון לא תקון

(שם).

שלחן המלך

י אין אומרים ברכה אחת מעין שבע בבית חתנים ואבלים

דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו נזוקין (שם). וכן אותם

שמתפללים בביתם לפרקים במנין אין לאומרה אבל אותם

שקובעים מקום להתפלל הרי זה דומה לבית הכנסת ואומרים

ברכה זו (ט״ז) ובשכנה״ג כתב דבמקום שאין בית הכנסת

על השלחן: ועתה קבוע בספר תורה אין לאומרו. (באה״ט). (

פשט המנהג בירושלים לאומרה גם בבית חתנים ואבלים ובן

הוא על פי סודם של דברים. בא״ח וירא י׳)

יא אסור לדבר בשעה שאומרים ויבולו ולא בשעה שאומר שליח

צבור ברכה מעין שבע. שם.

יב אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת או שלא התפלל כלל

ושמע משליח צבור ברכה אחת מעין שבע מראש ועד סוף

יצא אם נתכוון לצאת ידי חובתו. אף שבשאר תפילות אם הוא

בקי אין שליח צבור מוציא ידי חובתו אבל בתפילת ערבית

ביון שהיא רשות הקילו בה לעניין זה. שם.

יג מאחרין תפילת ערבית במוצאי שבת כדי להוסיף מחול על

הקודש וצריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלושה

כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים. ואם הוא יום

מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו. (ש״ע סי׳ רצ״ג)

יד מי שהוא אנוס כגון שצריר להחשיר על התחום לדבר מצוה

יכול להתפלל של מוצאי שבת מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל

מיד אבל לא יברך על הנר, וכן אסור בעשית מלאכה עד צאת

הכוכבים. שם.

טו אומרים הבדלה בחונן הדעת, ואם טעה ולא הבדיל משלים

תפילתו ואינו חוזר מפני שהוא מבדיל על הכוס. ואם טעם

קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפילה דהיינו

שיחזור ויתפלל. (ש״ע סי׳ רצ״ד)־.

סימן מ 123

טז טעה ולא הבדיל בתפילה ואין לו כוס בלילה וסבור שאף

למחר לא יהיה לו צריך לחזור ולהתפלל. שם.

יז תשעה באב שחל להיות באחד בשבת וטעה ולא הבדיל

בתפילה אין צריר לחזור ולהתפלל ביון שמבדיל על הכוס

במוצאי תשעה באב. (שם).

יח במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל כגון הכא שיש לו כוס

וכגון על הנסים בחנוכה ופורים ויעלה ויבא בליל ראש חדש

וענינו בתענית, מיד כשסיים הברכה שצייר להזכיר בה

עניינו של יום צריך לחזור אף על פי שעדיין לא פתח בברכה

שלאחריה. (שם).

יט במקום שאמרו שאינו חוזר אם רצה להחמיר על עצמו

ולחזור. אם סיים תפילתו יכול לחזור לראש אותה תפילה.

אבל באמצע התפילה כיון דמדינא אין צריך לחזור אם חזר

הוי הפסק. לפיכך לא יחזור אלא לראש (שם).

סימן מ

דיני קדושת בית הכנסת וביהמ״ד

א בתי בנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש. כגון

שחוק וחתול ושיחה בטילה ואין אוכלים ושותים בהם ולא

מטיילים בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ולא

בגשמים מפני הגשמים, ותלמידי חכמים ותלמידיהם מותרים

לאכול ולשתות בהם מתוך הדחק ואין מחשבים בהם חשבונות

אלא אם כן חשבונות של מצוה. כגון קופה של צדקה ופדיון

שבויים ואין מספידים בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד

124 שלחן המלך

מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו. ואם

צריך ליכנס בהם לצרכו. כגון לקרוא לאדם יכנס ויקרא מעט.

או יאמר דבר שמועה ואחר כך יקראנו כדי שלא יהיה נראה

כאילו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות.

יאמר לאחד מן התנוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או

ישהה מעט ואחר בר יצא שהישיבה בהם מצוה. שנאמר

״אשרי יושבי ביתיר״ ובו׳(ש״ע סי׳ קנ״א).

ב אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי. אבל בבית

המדרש מותר. ולצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישן בתוכו

ומטעם זה ישנים בליל הכפורים בבית הכנסת ואפילו לצורך

מצוה אחרת מותר לאכול שם(שם).

ג היה לבית הכנסת פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרר

לצאת בפתח השני לקצר דרכו. ואם לא נכנם בו מתחילה כדי

לקצר דרכו מותר לעשותו דרך (שם).

על ה שלחן

א. בית הכנסת ובית המדרש נקרא ״מקדש מעט״ דכתיב ״ואחי

להם למקדש מעט״. והמצוה מהתורה של יראת המקדש

נוהגת גם בבית הכנסת ובית המדרש. ולכן ראוי להזהר

בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ובזוהר הקדוש הפליג

בעונש המדבר דברים חיצונים בבית הכנסת, ושיחות עם

ילדים, או שיחות בעניני פרנסה ומסחר וכיוצא בזה אין

לשוחח בהם בבית הכנסת. (בא״ח ויקרא א, ב)

ב. אסור ללמוד למודי חול או שפות זרות בבית הכנסת או בבית

המדרש, אבל כתיבה עברית ואפילו למוד כתיב אותיות

שקוראים רש״י מותר. (שם ד)

סימן מ 125־

ג. אסור לעשן בבית הכנסת, שהוא זלזול יותר מאכילה ושתיה

וטיול, ואף לתלמיד חכם אסור כיון שדומה לשחוק ושיחה

בטלה בבית הכנסת שנאסר לכל, ויש למחות במקילים. (שו״ת

שארית יוסף ח״ב או״ח ג) ואף שמתיר שם למי שלומד כל

היום בבית המדרש בלבד, מכל מקום בימנו שרופאים רבים

אומרים שעשון מזיק זו שאלה גדולה על האדם עצמו אם

מותר לו להכניס עצמו בספק סכנה, וכיון שהעלו רבים

מהרופאים שהעשן מזיק לאחרים, דין הוא שאסור לו להזיק

אחרים, ואף אם נאמר שיש מחלוקת בדעת הרופאים מספק

שלא יזיק לאחרים עליו להרחיק את עצמו, ועל כן מלבד

קדושת בית הכנסת ובית המדרש מי שמעשן שם נחשב למזיק.

ויש מקומות שהשלטונות קבעו לחוק שלא לעשן במקומות

צבוריים והוא מהטעם הנ״ל, א״כ כל שכן שאסור לעשן בבית

הכנסת או בית המדרש, ומטעם חיזק נראה ברור שאף בבית

המרחץ שלא שייך שם כבוד אסור להזיק את הרבים.

ד. נהגו להקל לשתות בבית הכנסת קפה, או תה ועוגה וכיוצא

בזה, ובפרט ליושבים ולומדים שם, (ימי יוסף בתרא או״ח ד).

ה. מי שרואה חברו מנמנם בבית הכנסת חייב להקיצו, וכל שכן

אם מצאו מתנמנם בעת התפלה, או בעת הדרשה שבזה מסיר

אזנו משמוע תורה, ועבירה גוררת עבירה. (בא״ח ויקרא ח).

ו. אמרו רז״ל כי האלקים יביא במשפט על כל נעלם, זה הרק

בפני חברו ונמאס חברו שעתיד ליתן את הדין על כך, ולכן

צריך להזהר בכל מקום ואפילו אינו בית הכנסת שלא לרוק או

לקנח חוטמו בפני בני אדם, ולהחליף המטפחת שמקנח בה

שתהיה נקיה. (שם י)

ז. בית הכנסת שלא רשמוה בטאבו בשם בית הכנסת, עם כל זה

יש לה דין קדושת בית הכנסת (שו״ת שארית יוסף ח״ב או״ח

ג)

שלחן המלך

ח. אסור לנתוץ ולסתור דבר מבית הכנסת, אלא אם כן עושה כדי

לתקן ולבנות, ואפילו אבן אחת אסור לנתוץ מבית הכנסת ובית

המדרש דרך השחתה, ואין היתר אלא אם כן עושה בכדי

לתקן, ויש אוסרים לסתור כותל בית הכנסת כדי לעשותו חלון

לעזרת נשים, כיון שלעזרת נשים אין בה קדושת בית הכנסת.

(שם טז)

ט. צבור שהיה להם בית כנסת קטן ומיושן, והצבור כולו עבר

לשכונה אחרת ובונים שם בית כנסת מרכזי, מותר למכור את

בית הכנסת הקטן אף שנמצא בעיר בהסכמת רוב הצבור (מגן

בעדי א) ויש לעשות זאת בפיקוח חכמים שיורו כיצד לנהוג.

י. מי שביתו שכן לבית הכנסת יכול להשתמש כל תשמיש בחדר

הסמוך לכותל בית הכנסת, אבל בכותל עצמו המפסיק בין

החדר לבית הכנסת אסור להשתמש, ואפילו לתחוב בו מסמר

כדי לתלות עליו איזה דבר אסור. אבל אם כותל זה נבנה

בתחילה בשותפות בית הכנסת והדייר יכול הדייר להשתמש

בחלקו. (בא״ח שם יז) והגר מעל בית הכנסת ישאל שאלת

חכם כיצד ישתמש.

יא. כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת, ולקנות להם

תורה נביאים וכתובים, ואפילו מיעוט כופה את הרוב. (שו״ע

סימן קנא וח״מ סימן קסג) ומצוה להתפלל בבית הכנסת,

ואפילו אם גמרו הצבור ומתפלל ביחיד מצוה שיתפלל בית

הכנסת ולא בביתו, ואם הוא מעשרה ראשונים נוטל שכר

•כנגד כולם.

יב. צבור עני שאין לו אפשרות לבנות בית הכנסת ומקוה טהרה,

בנין מקוה טהרה קודם לבנין בית הכנסת. (דיני ממונות ח״ב

דקפ״ט)

יג. בית הכנסת שהוא קודש לכל הצבור והרוב רוצים לעשותו

תלמוד תורה, אם אין להם מקום אחר לתלמוד תורה יכולים

הרוב לכוך את המיעוט. (שם)

סימן מ 127׳

יד. כל אדם יגור ליד בית הכנסת אך שצריך לשלם שבר גבוה

יותר לדירה. ובזה ירויה שבכל מזג אויר יתפלל בצבור בבית

הכנסת. ובפרט בחוץ לארץ שלא יבואו למכשולות אחרות

כשגרים רחוק מבית הכנסת. (שם דך תצ״א)

טו. חולה שציוה לתת תרומה לבית הכנסת ולא פירש לאיזו בית

הכנסת לתת, נותנים לבית הכנסת שהיה רגיל להתפלל בו.

ואם היה רגיל להתפלל בשני בתי כנסת נותנים לשניהם. (דיני

ממונות ח״ג דקמ״ו)

טז. שמש בית הכנסת שמקבל משכורת עבור עבודתו, אם נגנב

משהו מבית הכנסת - פטור לשלם. כיון שעיקר משכורתו היא

עבור שירותיו לבית הכנסת ולקהל ולא עבור שמירת חפצים,

אלא אם כן התנו עמו שחייב לשמור, ויש חולקים (שם

דרפ״ט)

יז. אין לשלם נדבותיו בעלותו לספר תורה או בקניות אחת

המצוות בבית הכנסת כגון פתיחת ההיכל וכר - מהמעשר

אלא בתנאים אלה:

א. אם מנהג בית הכנסת לחלק לעניים או לבני תורה מהכנסות

בית הכנסת, בהתאם לאחוזים שנותנים לעניים יכול להפריש

מהמעשר.

ב. אם בשעה שקנה המצוה היה בדעתו לפורעה מהמעשר.

ג. אם חברו רצה לקנות והוא הוסיך עליו רשאי לשלם את

התוספת בלבד מהמעשר.

רק בהצטרך ג׳ התנאים הנ״ל רשאי להפריש מהמעשר.

אולם כשהכנסות בית הכנסת הן עבור בדק הבית, נקיון,

חשמל, שכירות החזן והשמש וכוי אך שהם תלמידי חכמים

בעצמם, אין להוציא מהמעשר. כיון שבשכירות הם נוטלין

ולא בצדקה, אלא אם כן מוסיך להם מלבד שכרם. (דיני

ממונות ח״א דתי״א).

יח. יש לו מעות של צדקה ועליו לבחור למי לתת ללמוד תורה או

128 שלחן המלך

לבית הכנסת או לבנין ישיבה, יתן ללמוד תורה, שגדול לימוד

תורה יותר מבנין בית המקדש, וכן עניים חולים עדיפי מבנין

בית הכנסת. ועניים סתם יש אומרים שבית הכנסת עדיפא ויש

חולקים(שם דתט״ז)

יט. מי שהשאיל ביתו לבית הכנסת ויש לו מריבה עם אחד מקהל

המתפללים, אינו יכול לאוסרה עליו, אלא אם כן יאסרנה לכל

הקהל כאחד. (שו״ע קנג טז)

כ. אחר שיצא מבית הכנסת ילד לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד,

וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור

להרויח הרבה. (שם סימן קנח א) הגה ואך מי שאינו יודע

ללמוד ילך לבית המדרש, ושכר הליכה בידו, ויקבע לו מקום

וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת

שמים (שם). ורבים נהגו ללמוד ״חק לישראל״ כפי שתקנוהו

גדולי החכמים, כשאין בכחם ללמוד מש״ס ופוסקים, או

לפחות ללמוד תהלים, שזה כל אחד יכול ללומדו.

ל ידי כלי נגינה כא. בית הכנסת שמחללים בו שבת בפרהסיא ע

וכיוצא בזה, כפי שנוהגים אנשי הכת הנקראים ״רפורמים״

אין בו קדושת בית הכנסת, וכשמלמדים בו היפך השלחן ערוך

דינו כבית מינות, ואסור להכנס להתפלל בו.

הלכות הנוהגים בסעודה

סימן מא

דין הפסקה בין בציעה לנטילה

א יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא.

ויש אומרים שצריך ליזהר וטוב ליזהר. ואם שהה בדי הלוך

עשרים ושנים אמה מקרי הפסק (ש״ע סי׳ קס״ו).

סימן מב 129

על השלחן

א. אפילו בדברי תורה אין להפסיק בין הנטילה להמוציא,

ובקשות ותפלות על הפרנסה יאמרם לפני שיטול ידיו. ויש

נוהגים לומר ״מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר״ ובו׳ ויש

מפקפקים בזה משום הפסק, ואין למחות בידם. ופסוקים ״עיני

כל אליך ישברו״וכו׳ ו״פותח את ידך ומשביע וכו׳ אם שכח

לאומרם קודם נטילה יאמרם אחר נטילה, שבהם עיקר השבח

על הפרנסה. (בא״ח אמור ד וכה״ח קסו ד)

ב. הליכה מבית לבית אפילו הילוך מעט אסור, ויש להזהר בזה

שלפעמים הולכים להביא חפצים, ובדיעבד לא הוי הפסק.

(שם ג)

ג. ואף ששנינו לעיל שהשוהה כדי היליד עשרים ושנים אמה

נקרא הפסק, היינו דוקא לכתחילה, אבל בדיעבד אינו צריר

ליטול שוב את ידיו. (כה״ח שם ח)

סימן מב

מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע ועל איזה פת מברכין

המוציא ואיזה בורא מיני מזונות

א בוצע בפת במקום שז אפה היטב. וקודם שיברך יחתוך פרוסת

הבציעה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר

הכבר עימו, שאם לא בן חשוב בפרוסה. ויניחנה מחוברת

לפת ויתחיל לברר ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה

הברכה בעוד הפת שלם. ולא יבצע פרוסה קטנה. מפני

שנראה כצר עין. ולא פרוסה יותר מבבצה מפני שזראה

שלחן דזמלך

כרעבתן(הגה, ובשבת לא יחתוך מכבר עד אחר הברכה כדי

שיהיו הבכרות שלמות והא דלא יבצע יותר מכבצה היינו

דוקא בחול אבל בשבת מותר)(ש״ע סי׳ קס״ז).

ב אין לברך עד שיתפוס בידו הלחם. וצריך ליתן ריוח בין לחם

ובין מן. ויתן שתי ידיו על הפת בשעת ברבה שיש בהן יו״ד

אצבעות בנגד יו״ד מצות התלויות בפת (ואלו הן: לא תחרוש

בשור ובחמור, כלאים, לקט, שכחה, ופאה, בכורים, תרומה,

ומעשר, ומעשר שני, וחלה) באה״ט) ולכך יש יו ׳ד תיבות

בברכת המוציא ויו״ד תיבות בפסוק ״מצמיח חציר לבהמה״.

ויו״ד תיבות ״ארץ חטה ושעורה״ ויו״ד תיבות ״ויתן לך״

(שם).

ג לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח שמצוה להביא על בל שלחן

מלח קודם שיבצע. כי השלחן דומה למזבח והאכילה דומה

לקרבן. ונאמר ״על בל קרבנך תקריב מלח״. והוא מגין מן

הפורענות (שם).

ד יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור

לו לברך. אלא אם כן היתה השיחה בדברים שהם מעניין

דברים שמברכים עליו, בגון שבירך על הפת וקודם שאבל

אמר הביאו מלח או לפתן. תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו

אינו צריך לברך, ואין לדבר עד שיבלע. (שם).

ה ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה. ויעקב היה מברך המוציא

ונתכון להוציא השומעים ואחר כך נגב ראובן את ידיו וברך

על נטילת ידים. לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב ואינו

צריך לחזור ולברך ברכת המוציא. (שם)

ו שכח ואכל ולא ברך המוציא. אם נזכר בתוך הסעודה מברך.

ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו אינו מברך (שם). וכתב הב״י

אם יכול לאכול מעט יאבל ויברך. וכתב המג״א וטוב לעשות

בן מאחר דהרשב״א כתב דלדעת הראב״ד צריך לחזור ולברך

3ו סימן מב ו

אף! אם לא אכל. ולכן טוב להוציא עצמו מפלוגתא (באה״ט

שם).

ז אם הוא מסופק אם ברך המוציא אינו חוזר ומברך ואם

במקום ברכת המוציא אמר שהכל נהיה בדבורו יצא. וכן על

בל דבר שאוכל אם אמר שהבל יצא. (שם).

ח מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא

האוכלים. והוא הדין בכל ברכת הנהנים. אבל לקטנים יכול

לברך. אך על פי שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות.

(שם).

ט אך בשבת שחייב אדם לאכול פת בשלש סעודות. לא יברך לו

חברו ברכת המוציא אם אינו אובל. ולא שרי לברך לאחרים

אך על פי שאינו טועם. אלא ברכת המוציא דמצה בלילה

ראשון של פסח וברכת היין דקדוש היום בין של לילה בין של

יום בין של שבת בין של יום טוב. (שם).

י היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם אם היו הבל ממין אחד

כגון חטים או שעורים מברך על השלם אפילו הוא אינו נקי

כמו החתיכות. ואפילו הוא קטן והחתיכות פת נקיה וגדולה.

אבל אם השלם שעורים והחתיכות מחטים אפילו היא קטנה,

מניח הפרוסה תחת השלמה ובוצע משניהם יחד. (סי׳ קס״ח)

יא אם יש לאדם שני חצאי לחם ואץ לו לחם שלם, יחברם יחד

בעץ או בשום דבר שלא יהיה נראה. ודינו כדין שלם. ואך

בשבת יכול לחברם (שם) ובשמחברם בשבת יזהר שלא יקח

עץ שהוא מוקצה. (בה״ט שם).

יב פת גוי נקיה ופת של ישראל אינה נקיה בפת של גוי. אם

אינו נזהר מפת גוי מברך על איזו מהן שירצה. ואם הוא נזהר

מפת גוי מסלק פת של גוי מעל השלחן עד לאחר המוציא.

ואם בעל הבית אינו נזהר מפת גוי ואץ דעתו לאכול בל

שלחן המלך

הסעודה רק מפת גוי כי היא נקיה ובני ביתו יאכלו מפת

י של ישראל ושתי הלחם מוזנחים על השלחן. צריך ק ^ נ י א ש

לבצוע על פת נקיה של גוי. הואיל והוא הבוצע ואין דעתו

לאכול אלא מאותו פת. ואם בעל הבית נזהר מפת גוי וישראל

שאינו נזהר מכך מיסב עמו על השלחן. כיון דמצוה מוטלת

על בעל הבית יבצע מן היפה של גוי. וכיון שהותר לבצוע

הותר לכל הסעודה (סי׳ קס׳׳ח).

יג פת הבאה בבסנין, פירוש יש מפרשים פת העשויה כמין

כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ותבלין

ושקדים. ויש אומרים שהיא עיסה שערב בה דבש או שמן או

חלב או מיני תבלין ואפאה. וטעם המי פירות או התבלץ

ניכר בעיסה. ויש מפרשים שהוא פת בין מתובלת בץ שאינה

מתובלת שעושין אותן כעכץ יבשים וכוםסים אותן שאנו

קוראים אותם ,,בער כשין״ מברך עליהם בורא מיני מזונות

ולאחריהם ברכה אחת מעין ג׳ (ש״ע שם). ועד כמה יובל

לברך על המחיה. ועד כמה יוכל לברך ברבת המזון. היותר

ר 160 גרם) ואז י ע ל מוסכם הוא שיאכל פחות מנ״ד דרה״ם (

יברך על המחיה ואם הם נ״ד דרה״ם או יותר עד ע״ב (לערך

5ו2 גרם) נכנס בספק ברכת המזון ולא יברך ברכת המזון עד

שיאכל ע״ב דרהם(מורא באצבע סי׳ ג׳.)

יד ואפילו אם מתחילה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא

מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור זה. יברך ברבת המזון אף

על פי שלא ברך המוציא תחילה. ואם אכל פחות משיעור זה

אף על פי שדרכו בכך ואינו יכול לאכול יותר אינו מברך אלא

בורא מיני מזונות וברכת מעין שלוש דבטלה דעתו אצל כל

אדם(ש״ע סי׳ קס״ח).

טו פת הבאה בבסנין שאכלה בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה

פירוש שאין אובל אותה לשובע אלא לתענוג או לקנוח

סעודה להקל מכובד המאכל. טעונים ברכה לפניהם והא

דקימא לן בירך על הפת פטר את הפרפרת. היינו כשבאין

סימן מב

להמשיך תאות המאכל. אבל דבר שבא לקנוח או לתענוג

כמיני מתיקה כאילו צריך לברך עליהם ואין הפת פוטרתם.

אבל לאחריהם אין צריך לברך דברכת המזון פוטרתם (שם סי׳

קס״ח).

טז רקיקים דקים שממלאים אותם מרקחה הם טפלים לגבי

המרקחת וברכת המרקחת פוטרתם (עזם).

יז פת גמור אפילו פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל לאחריו

אינו מברך כלום כל שלא אכל כזית.

יח אם קבע סעודתו מתחילה על פת הבאה בבסנין דהיינו ע״ב

דרהם. (לערך 250 גרם) מברך עליהם תחילה המוציא וברכת

המזון אפילו שהוא לא שבע ממנו משום דבטלה דעתו אצל

כל אדם(שם).

יט חביצה דהיינו שבשל פירורי לחם שאנו קורץ סופיכה אם יש

בפירורין כזית אך על פי שאץ בו תואר לחם מברך המוציא

וברכת המזון ואם אץ בהם בזית אך על פי שנראה בו תואר

לחם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעץ

שלוש. אבל פרורים דק דק-שאינן מבושלים ולא מחוברים אך

על פי שאין בהם כזית ולא תואר לחם מברך עליהם המוציא

וברכת המזון(שם).

כ פרורין שנותנים במים עד שנלבנו המים מחמת הפרורץ. וכן

פירורץ ששרו ביין אדום אזל ליה תוריתא דנהמא ואין מברך

עליהן אלא בורא מיני מזונות וברכת מעין שלוש. ודוקא

בפרורץ או בפרוסות שאץ בכל אחת כזית אבל בפרורין שיש

בהם בזית מברך המוציא וברכת המזון. (שם)

בא אפילו דבר שבלילתו עבה אם בשלה כגץ רושת״ה בלסר יו״ס

חרי״ה מברו״ן וביוצא או טגנה אץ מברך עליה המוציא

אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא. דברבת המוציא אינו הולך

134 שלחן המלך

אלא אחר שעת אפייה. וירא שמים לא יאכל אלא על ידי

שיברך על לחם אחר תחילה (שם).

בב פשטידה הנאפת בתנור בבשר שאנו קורין חוריי״ת ולחם אל

עגי״ן או בדגים או בגבינה מברך עליה המוציא וברכת המזון

(שם). ולא דמי לפת הבאה בכםנין שבםעיך י״ג שממלאים

אותם דבש או סוכר ושקדים שאין דרכם לקבוע עליהם מה

שאין כן הבא שהבשר והדגים הם באין ללפת. ועוד הם עצמם

מזון. (מג״א מא׳ מד׳ שם).

על השלחן

א. מדברי רבנו בסעיך כ״ב יש ללמוד, שהאוכל מה שנקרא כיום

בשם ״פיצה״ שיש ליטול ידים עליו ולברך המוציא וברכת

המזון. שהגבינה באה ללפת. אבל אם שמו בבצק סוכר שניכר

טעמו יש לברך עליו מזונות ומעין שלוש.

וכאשר שמים סוכר שאמרנו לברך מזונות, אין לברך על

הגבינה, שבברכת המזונות נפטרת הגבינה, שדברים הבאים

ללפת אם הפת הבאה בכסנין, נפטרים בברכת המזונות.

(זכור ליצחק מז הובא בבית שמחה דע״ה).

ב. בעל הבית עצמו בוצע כדי שיבצע בעין יפה, אך שיש אורח

חשוב ממנו, אבל יכול לחלוק כבוד לאורח שהוא יברך

המוציא ויבצע. (בא״ח אמור ז).

ג. הבוצע להוציא המסובין ידי חובתם יברך בקול רם ובנחת כדי

שישמעו המסובין את הברכה כולה בלי חסרון מלה, ויזהר

שיכוין להוציאם ידי חובתם, וגם הם יתכוונו לצאת ידי חובה

בברכתו.

סימן מב

ויש חסידים מדקדקין בכל ברכה שמברכים להוציא בה

י הברכה ״הריני מכוין אחרים ידי חובה, לומר בפירוש לפנ

להוציא ידי חובה כל השומע קול בברכה זו״. והוא מנהג

ות אמן בקול רם כדי שגם המברך יפה והמסובין יזהרו לענ

יבוין לאמן שאומרים ויצא ידי חובת אמן.

ל הבית מברך ברכה חטופה וקטופה, או ע ב ואורח שרואה ש

, יברך האורח לעצמו בלחש ו שחושש שאינו מבוין עלי

ל הבית מפני דרכי שלום, וכן יעשה ע בהצנע שלא ירגיש ב

ל שלחן אביו אם נצרך לכך. (שם ט). בן הסומך ע

ד. יזהר שלא יזרוק את הפרוסה לפני המסובין (שאין זה דרך

כבוד לפת) אלא יניח לפניהם עד מקום שידו מגעת. ולא יתן

את הפרוסה ביד המסובין, שכן נוהגים רק באבל ב״מ. ואך

לילדים קטנים לא יתן ביד רק יניח לפניהם והם יקחו. (שם

יא)

ה. אפילו הכניס לפיו והיה לועס את הפרוסה שבירך עליה

המוציא ועדיין לא בלע את החתיכה, לא ידבר עד שיבלע,

ואם דבר אפילו דברים אחרים אינו חוזר ומברך (צם יד) ואם

רק הבוצע הפסיק בדבור שדינו לחזור ולברך והמסובין לא

הפסיקו יצאו ידי חובה ולא צריכים לבוין לברכה שניה של

הבוצע. ואם דברו המסובין אחר שטעם הבוצע לפני שהם

עצמם יטעמו יש מחלוקת בזה הלכך ספק ברכות להקל ולא

ם טז) ש יחזרו ויברכו. ויהרהרו הברכה בלבם ויאכלו. (

ו. לפני כל סעודה יבדוק עצמו ויעשה צרכיו תחלה, ובפרט אם

מרגיש התעוררות בגופו, ומלבד שמועיל לבריאות יש צורך

ל פי הסוד. (בא״ח בה״ב ג) גדול בזה ע

ד שיתן מאכל לבהמתו, או לחיה ועוף שיש לו ז. אסור לטעום ע

בביתו שמזונותיהם עליו. דכתיב: ״עשב בשדך לבהמתך

ואכלת ושבעת״, ורק בשתיה האדם קודם לבהמה. (שם ד)

שלחן המלך

ח. צריך להזהר בהלכות דרך ארץ השייכים לסעודה כפי

שהזהירו אותנו רבותינו זכרונם לברכה, כפי שיתבארו: שניים

שאוכלים יחד ואחד הפסיק לאיזה עסק יחכה לו חברו. אבל

אם האוכל עלול להתקלקל אם יחכה או שהוא מרק חם

ויתקרר אין צריך לחכות. (שם ו)

ט. אין מסתכלין בפני אדם האוכל, ולא במה שאוכל כדי שלא

יתבייש, וכשמגישים אובל במגש לא יתן אחד המסובין עיניו

במגש לקחת את המאכל הכי טוב, אלא יקח מהבא בידו,

ויושיט ידו במה שלפניו, ולא יאחז בידו את המנה רק יניחנה

בצלחת, וכשאוכל על ידי כף לא ימלא את הכף יותר מדי. (שם

ז)

י. ישמור על הנקיון, ויזהר שלא יתלכלכו בגדיו באכילתו, ויאכל

רק ע״י כף ומזלג וכיוצא ולא ישים לגימה גדולה לפיו. ובכל

דברי הדרך ארץ יזהר אפילו כשנמצא בביתו לבדו על שלחנו

וכל שכן כשמזמין אורח. (שם ח)

יא. לא ימהר בלעיסתו ואכילתו, אלא יאכל לאט בצורה מנומסת,

ואפילו אם מיסב עם אדם גרגרן, וכשהבשר קשה לא ינשוך

אותו בשיניו ובידיו, אלא יסלק ידיו ממנו, ולא ימצוץ

אצבעותיו בפיו בין אכילה לאכילה. ולא יראה חיבה וחשק על

האכילה, ולא יושיט ידיו לצלחת עד שיגמור מה שבפיו. (שם

ט)

יב. לא יאחז בידו פרוסה גדולה כביצה ויאכל, ולא ישתה כוסו

בבת אחת בלי שיור, אלא ישתה כמנהג המדינה. ולא יפשוט

ידו לאכול לפני שיתחיל מי שגדול ממנו, אפילו יש צלחת

בפני כל אחד.

וכל העובר על הלכות דרך ארץ אלה וכיוצא בהם, הרי זה

רעבתן וגרגרן מסטרא דההוא דאמר ״הלעיטיני נא״.

ונאחז בסבר הסטרא אחרא, ואם הוא בעל תורה ועושה כן

הרי זה מחלל שם שמים, ולכן אמרו רז״ל דרך ארץ קדמה

לתורה וכאשר האריכו בזה בספרי המוסר והיראה. (שם)

סימן מב 137

יג. ייטב לבו בסעודתו, עם מעט ואם הרבה יאבל פתר בשמחה

ולא בכעס ודאגה, ויזהר לאכול הטוב והמועיל לו לרפואה,

ולא מה שערב לו לפי שעה, וישתדל לכבוש תאותו באכילה

ושתיה תמיד.

וכתבו חכמי המוסר דבהיות המאכל או המשקה לפני האדם

והוא מתוק לחכו וחביב עליו ביותר, וימשוך ידו ממנו

בשביל סיגוך לכפרת עונות, הרי זה תקון גדול בתקוני

התשובה, ויש בו תועלת במו התענית. (שם י)

יד. לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד, ולכן אפילו כוס של קדוש

בליל שבת או יום טוב שמקדש מעומד מנהג רבנו האר ׳י ז״ל

לשבת אחר ברכת הקידוש ולשתות את הכוס.

ולא ישן סמוך לאכילה. ולא יעמוד מיד אחר האכילה אלא

ישהה כשיעור ברכה אחרונה של אותה אכילה, שאם אכל

לחם ישהה בישיבתו שיעור ברכת המזון, ואם מזונות

וכיוצא שיעור ברכה מעין שלוש (שם יא)

טו. אורח שנכנס לבית בעל הבית, כל מה שיאמר לו בעל הבית,

או גדול הבית, יעשה. ויתארח כמנהג המדינה, וישאר בבית

בעל הבית כמנהג וכפי היחסים שביניהם, ואין מסרבין לגדול

ולא יבקש ארוחה עד שיאמרו הם, אבל מים יבקש כשצמא

(שם יב).

טז. לא יאכל לחם או פירות וכיוצא ויתן לחברו השארית מפיו, וכן

לא ישתה מכוס ויתן לחברו לשתות ממנו, שמא מחמת בושה

יקבלנו חברו יאכל או ישתה וינזק מחמת מיאוס ואפשר

שימות.

ובצואות ר׳ אליעזר הגדול מזהיר שלא לשתות ממה ששייר

חברו, שמא יש לו חולי ויתערב רוק בפיו באותו שיור, ומה

שנוהגים לטעום בני הבית מכוס הקדוש שמקדש בעל

הבית, מפני שיודעים שאין לבעל הבית מחלה העלולה

להזיק להם. (שם יג) ועל כן נראה כשבא אורח ימזגו לו

בכוס מיוחד בשבילו, בדי שלא יצטרך לשתות מבעל הבית,

וגם הם לא יצטרכו לשתות ממנו.

שלחן המלך

סימן מג

מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה ודין מים אמצעים ודין ברכת היין בסעודה

על השלחן: עיסה שבלילתה עבה ועושים אותה בחבלים, )

p ושולקים אותם ונותנים אחר כך לתוכם שומן ובשר, או ש

וחמאה ואופים אותם, וברושת״ה נותנים ביצים עם מים

וילקט יוסף סימן ב׳, וחלק משמות אלה דומה ממש למה

שאנו קוראים עתה אטריות וכלסוניס, שמעתי מהרה״ג

אברהם הררי רפול שליט״א שלוקחים עיסה של אטריות

ובתוכה כמו ביס ושמים בה בצים וגבינה ומרתיחים אותם

במים נוהגים לאוכלם בשבועות)

א שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה בולען ושוב אץ

צריך לברך עליהם ברבה ראשונה.(ש״ע סי׳ קמ״ב ודוקא

כשאץ לו עוד משקין אחרים לשתות והוא דחוק למשקץ

הללו. אבל אם יש לו יותר יפלוט ולא יהנה בלא ברכה משום

מעט משקין. (באה״ט הראב״דב״ח ם ה״ג שם).

ב שכח והכניס אובלין לתוך פיו בלא ברבה אם דבר שאינו

נמאס אם יפליטנו יפליטנו ויברך עליו. ואם דבר שזמאס

. מסלקו לצד אחר ומברך (םי׳ קע׳ב)

ג מים אמצעיים חובה משום שקשה לדבר אחר. וחמירא סכנתא

מאיסורא (סי׳ קע״ג).

ד יין שבתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן ואין הפת

פוטרו. יין פוטר כל מיני משקין (סי׳ קע״ד).

ה אם קבע עצמו לשתות לפני המזץ אין צריך לברך על יץ

שבתיר המזון. דיין שלפני המזון פוטרו. וכן יין של קדוש

פוטר יין שבתוך המזון(שם).

סימן מג

ו כל מה ששותה יין בתוך הסעודה די לו בברכה אחת, אלא אם

כן כשבירך לא היה דעתו לשתות אלא אותו הכוס ונמלך

לשתות אחר (שם).

ז אין לברך אחר יין שבסעודה דברכת המזון פוטרתו וכן היא

פוטרת יין שלפני המזון. ואפילו לא היה לו יין בתוך המזון

(שם).

ח השותה מים או שאר משקין בתוך הסעודה אץ לברך

אחריהם דחשיבי בבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול

בלא שתייה, ואפילו היה צמא קודם סעודה כיון שלא רצה

לשתות כדי שלא יזיקו לו המים. נמצא כי שתיית המים

בסיבת הפת היא ופת פוטרתם(קע״ד).

על השלחן

א. אבל מיני מזונות לפני ברכת המוציא, יברך ברכה מעין שלוש

לפני נטילת ידים, ולא יסמוך על ברכת המזון כמו ביין. ואם

לא בירך ברכה אחרונה לפני המוציא, ונזכר אחר שבירך

המוציא, לא יברך ברכה אחרונה על מיני מזונות שאכל לפני

המוציא, רק יכוין לפוטרם בברכת המזון. (בא״ח נשא ד)

ב. אם אכל פירות, או שתה משקין לפני ברבת המוציא ושכח ולא

בירך ברכה אחרונה לפני נטילת ידים, ונזכר אחר שבירך

המוציא, יברך ברכה אחרונה אפילו באמצע הסעודה, מפני

שאין ברכת המזון פוטרת רק דברים שמזינים ודברים הבאים

בתוך הסעודה. (שם ד)

ג. שכח ולא בירך ברכה ראשונה ואכל כשיעור שאפשר לברך

ברכה אחרונה, חייב לברך ברכה אחרונה. (כה״ח קעב ב)

ו שלחן המלך

סימן מד

דיני ברכת הטוב והמטיב על היין

היו שותין יין והביאו להם יין אחר אינו מברך בורא פרי

הגפן אלא הטוב והמטיב (הגה אף על גב שאין לו עוד מן

הראשון) ולאו דוקא הביאו להם מחדש אלא הוא הדין אם

היה להם מתחילה שתי יינות מברכין על השני הטוב והמטיב

(ודוקא שלא היו לפניו יחד כשברר בורא פרי הגפן אבל אם

היו ביח ואין צריר לברך, הגה). (ש״ע סי׳ קע״ה).

מברכין הטוב והמטיב על כל שנוי יין מן הסתם אפילו אינו

יודע שהשני משובח מן הראשון. כל שאינו יודע שהוא גרוע

ממנו. שם.

הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד יברר בורא פרי הגפן על

הטוב ופוטר את הרע. ולא יברר על הרע תחילה בורא פרי

הגפן כדי לברר אחריו הטוב והמטיב. כי לעולם יש לברר על

העקר והחביב תחלה. (שם).

אין לברר הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר יושב עמו. דהבי

משמע הטוב לו והמטיב לחברו. והוא הדין אם אשתו ובניו

עמו. אבל אם הוא יחידי לא יברר. (שם).

אם רבים מסובים לשתות יכול אחד לברר לבלם הטוב והמטיב

והם יצאו בברכתו.

יין הבא משתי חביות ושניהם ממין אחד אם בתור ארבעים

יום לבצירתם שמוהו בשני כלים, חשיב בשני מינים מפני

שבל אחד תוסס בחבית שלו יאין טעמו של זה בטעמו של זה

ומברכים עליהם הטוב והמטיב. ואם לאחר ארבעים יום

חלקוהו הרי בבר תססו יחד וטעם אחד להם ומין אחד הוא

ואין מברכים עליהם הטוב והמטיב."(לבוש שם)

4ו סימן מה ו

סימן מה

דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה

א דברים הבאים בתוך הסעודה אם הם דברים הבאים מחמת

הסעודה, דהיינו דברים שדרך לקבוע עליהם סעודה ללפת

בהם את הפת. בגוו בשר ודגים ובצים וירקות וגבינה ודייסא

ומיני מלוחים. אפילו אוכלם בלא פת אין טעונים ברכה

לפניהם דברכת המוציא פוטרתן. ולא לאחריהן דברכת המזון

פוטרתן. ואם הם דברים הבאים שלא מחמת סעודה דהיינו

שאץ דרר לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת. בגון

תאנים ועז בים וכל מיני פירות. אם אוכל אותם בלא פת

טעונים ברכה לפניהם, דברבת המוציא אינה פוטרתם דלאו

מעיקר סעודה הם. ואינם טעו נם ברכה לאחריהם דכיץ

שבאו בתיר הסעודה ברכת המזון פוטרתם. ואם בתחילת

אכילה אבל פירות עם פת ובסוף אכל עמהם פת אף שבבתים

יהם(ש״ע סי׳ אכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה אף לפנ

קע״ז)

ב דברים הבאים לאחר הסעודה קודם ברכת המזץ. דהיינו

פירות (!מבושלים). הירא את דבר ה׳ לא יכניס עצמו בספק

ברכות שהוא ״בלא תשא״ וגם במעילה אם לא יברך, אם

יהזה מן העולם הזה בלא ברכה. ואם בעל נפש הוא יוציא

עצמו מתיר ההפכה ולא יאכל שום דבר מן הפירות

(המבושלים) וכיוצא עד אחר ברכת המזץ. כי רבו הספקות

וספקי ספקות בזה הדבר (מנהגים).

ג אם קובע לפתן סעודתו על הפירות הוו לה הפירות בדברים

הבאים מחמת הסעודה. ואף אם אוכל מחפירות בתחילת

סעודתו בלא פת אינו מברר לא לפניהם ולא לאחריהם. ויש

חולקים אם לא אכל בתחילת סעודתו פת, לכן טוב שיאכל

בתחלה מחפירות עם פת ואז אף שאכל אחר בך מהם בלא פת

אינם טעונים ברכה בלל. (סי׳ קע״ז).

142־ שלחן המלך

ד אם אחר שבירך על הפת שלחו מבית אחרים שאינו סומך

עליהם ולא היה דעתו על הדורון. אך אם היו מדברים שדרכן

ללפת בהם את הפת. צריך לברך עליהם בדץ נמלך. (שם).

על השלחן

א. ירא שמים יזהר בכל סעודה בשעה שמברך, להיות דעתו על

כל שיבוא לו אפילו בדרך רחוקה שאין דרך שיבוא לו. כיון

ל האמור לעיל בסעיך ד׳, שיש אומרים שאין שיש מחלוקת ע

לברך שסתם דעת האדם על כל מה שמביאין לו בסעודה,

(וחולקים על דעת מר״ן המובאת לעיל) לכך הנזהר להיות

דעתו בשעה שמברך על הפת ועל היין וחפירות על כל מה

שיביאו לו ואפילו ממקום רחוק וממקום שלא עולה על לב

שיקהו לו, הרי הוא ניצל ממחלוקת, שכיון שדעתו על כך אינו

צריך לברך. (בא״ח נשא יב)

ב. בסעודת ליל שבת הדרך להאריך על השלחן שלוש וארבע

שעות, ובפרט בחורך, ודרך לאכול פירות אחר שגמרו לאכול

את התבשיל, יש להשאיר לחם על השלחן עד ברכת המזון כדי

שיראה שעדיין לא משכו ידיהם מהפת, שאילו היו מושכין

ידיהם מהפת היו צריכים לברך על כל מה שמבראים בין

דברים שבאים מחמת הסעודה כדגים וכיוצא, בין פירות,

שלפי הדין יש לברך לפניהם ולאחריהם שאין ברכת המוציא

וברכת המזון פוטרת אותם, כיון שהביאום לאחר שמשכו

ידיהם מהפת, על כן יש להזהר להניח לחם על השלחן עד

ברכת המזון, וירא שמים יזהר לאכול קצת לחם לפני ברכת

המזון כדי שיראה באמת שלא משך ידו מהפת. (שם י)

ג. אכל תבשיל ממלפפונים, או מלפפונים כבושים בתוך הסעודה

באופן שלפי הדין לא היה צריך לברר עליו. ואחר גמר

סימן מו 143־

הסעודה חביאו לפניו מלפפונים חיים יש מחלוקת אם יביך

ל כן ירא שמים יאכל דבר אחר שברכתו אדמה עליהם, ע

ויפטור את המלפפון וכן כל כיוצא בזה, או שבתחילה יקח

מלפפון חי ויברך עליו לפני שיאכל אותו כבוש או מבושל,

ואם לא עשה כן לא יאכל ממנו לפני ברכת המזון, ואם ימצא

אדם אחר שיאכל ויברך ויכוין עליו הנה מה טוב, (שם יא ועי׳

זכור ליצחק הררי מח)

סימן מו

איזה דברים קרויים הפסק בסעודה

א יש מי שאומר שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן

ואילן כיון שברר על איא אחד אינו צרי ר לברר על אחרים.

והוא שבשעה שבירר היה דעתו לאכול מאותם האחרים. אבל

מגן לגן צריך לברר אפילו אם הם סמוכים. ואפילו אם כשברר

תחילה היה דעתו על הכל. (ש״ע סי׳ קע״ח)

ב אם אכל פת במקום אחד שהוא צריך לברך במקומו. ועבר

ואכל במקום אחר. אינו מברר ברכת המזון אלא במקום השני

(שם).

ג יש אומרים ששבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומן

ויש אומרים דדוקא מיני דגן וכן עיקר(שם).

י מי שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל, אך אם

אין שהות לגמור סעודתו ולהתפלל דדינא הוא שחייב

להפסיק ולהתפלל ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל, עם כל

זה לא הוי הפסק. (שם).

144 שלחן המלך

ה אדם שישן בתוך סעודתו שינת עראי לא הוי חפסק. וכן אם

הפסיק בשאר דברי רשות בגס שהוצרך לנקביו וכיוצא בזה.

(שם).

ו גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים אינו יכול לאכול ולא

לשתות עד שיברך ברכת המזון, ואם אמר הב לן ונבריך הוי

הסיח הדעת ואסור לו לשתות אלא אם בן יברך עליו תחלה.

אבל אכילה שאני אפילו אמר הב לן ונבריך לא הר היסח

הדעת. שאך על גב שסלק ידיו מלאכול ואפילו סלקו השלחן

אם רצה לחזור לאכילתו אץ צריך לברך על האכילה שאוכל

שכל שלא נטל ידיו לא נסתלק לגמרי מהאכילה. (ש״ע סי׳

קע״ט לדעת הר״י והריץ).

ז מי שסומך על שלחן אחרים אפילו אמר הב לן ונבריר לא הוי

היסח הדעת עד שיאמר בעל הבית (שם). וכתב הבה׳׳ט משם

המג״א אם בשעת אמירתו הסיח דעתו בברור שאך שיאכל

וישתה בעל הבית לא יאכל וישתה עמו. ונמשך אחר כך צריך

לברך וכל שכן כשנטל ידיו. 1#ם).

ח נטל הכום לברך הוי היסח הדעת. אפילו לא אמר הב לן

ונבריך ולא נטל ידיו..( ש ם). (ודינו כנטילת ידים מג״א שם).

ט כשאדם נכנס לבית חברו ויש שם כמה חבורות שאוכלים. וכל

אחד מבני חבורה מושיט לו בוס. יש מי שאומר שיברך על כל

אחד ואחד בי בכל פעם נמלך הוא #זם). כתב הבה יט משם

הט״ז בסי׳ קע״ד ס״ה ודל נראה פשוט אם קנה אדם לעצמו

לחם אחד לאבלו והיה דעתו על זה דוקא. ואחר כרנתאוה

לאכול עוד ושלח וקנה עוד לחם אחר צריר לברר המוציא

עוד שנית עי״ש.

י הקרואים בבית בעל הבית לאכול מיני פירות ומביאים להם

בזה אחר זה אין צריכים לברך אלא על הראשון. דאתכא

דבעל הבית סומכים. (ש״ע סי׳ קע״ט)

סימן מו

היה אובל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה

אוכל וקראו חברו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר.

והואיל ושנה מקומו צריר לברר למפרע על מה שאכל. וחוזר

ומברך בתחילה המוציא ואחר בר יגמור סעודתו. וכן חברים

שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה. אם

הניחו מקצתן חוזרין למקומם וגומרים סעודתן ואץ צריכים

לברך שזית. אבל אם לא הניחו שם אדם ביציאתם. צריכים

לברר למפרע קודם שיצאו וכשחוזרים צריכים ברכה

לכתחילה. והוא הדין אם היו מסובין לשתות או לאכול

פירות. כל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו. ולפיכר מברר

למפרע על מה שאכל. וחוזר ומברר שז ית על מה שהוא צריר

לאכול. כל זה הוא דעת מר׳׳ן ז״ל בשלחנו הס הוד בסי׳

קע״ח.

אבל הרמ״א ז״ל כתב שם בהגה משם (התו׳ ורשב״ם

והרא״ש ומרדכי וטור) וז״ל ויש חולקים בבל מה שכתוב

בסימן זה. רק סוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח

הדעת. ובהיסח הדעת קימא לן שאין צריר לברר למפרע.

על מה שאבל רק ברכה צריר על מה שרוצה לאכול. ואך

גם זאת דוקא אם לא הניח מקצת חברים בסעודה ואבל

מדברים שאין צריכים במקומם כגון פירות וכיוצא. אז

צריר לברר על מה שרוצה לאכול. אבל אם הניח מקצת

חברים. או אך אם לא הניח ואכל מדברים הצריכים ברכה

במקומן. אפילו מה שרוצה לאכול אחר כך אין צריך לברר.

מיהו אם הסיח דעתו כשחוזר צריר לברר על מה שרוצה

לאכול אחר כך ואפילו אכל פת ודאי צריך לברך. ואין

חלוק בין שחזר למקום שאכל כבר. ובין סיים סעודתו

במקום אחר. ע״ב תורך דברי הרמ״א שם.

וכתב הרב אור חדש בכלל מ״ד וז״ל ונראה דכיון דאיכא

פלוגתא דרבותא אזלינן לקולא בספק ברכה. והוא דאם

אבלו דבר שאין מברכים עליו במקומו כגון תפוחים וביוצא

ושינו מקומן. אין צריך לביר אלא ברכה על מה שרוצץ

לאכול. ולא למפרע ברכה אחרונה מה שכבר אכלו אלא על

מה שיאכלו עוד. ואפילו הניחו שם אדם על השלחן בשעה

146 שלחן המלך

שיצאו. אבל אם אבלו דבר שמברכין עליהם במקומם כגון

ו מקומן. אין צריך לברך חמשת מיני דגן ואפילו פת ושנ

ל מה שרוצה ל מה שאבל. ולא בתחילה ע ע ע ר פ מ כלל. לא ל

ל אכילה שניה בין נה בין ע לאכול. אלא בין אכילה ראשו

חזרו למקומם בין לא חזרו למקומם אלא שסיימו סעודתם

. ש ״ במקום אחר ע

על השלחן

א. מאחר ורבו הדעות בדינים אלה, וקימא לן ספק ברכות להקל

ת מר״ן הקדוש שקבלנו הוראותיו. לכן נביא ע גד ד ואפילו נ

ו האחרונים והוא: ל ע ה פסק ההלכה מה ש

אם סעד במקום אחר ובירך המוציא ואכל פת, ובתוך

סעודתו שינה מקומו, אפילו הלך לבית אחר, ואפילו לא

ל דברים הניח אדם בשלחן, אם הסיח דעתו מלאכול יברך ע

שאינם מחמת הסעודה אם ירצה לאכול, בין שאוכלם בבית

י בין שאוכלם במקום הראשון אם חזר אליו. השנ

אבל דברים הבאים מחמת הסעודה, לא יברך עליהם, בין

י בין כשחזר למקומו בבית הראשון, ואך שהסיח בבית השנ

ל שהוא בתוך סעודתו לא נחשב גמר סעודה, כ דעתו, ש

ולכן כשהולך למקום אחר אין זה גמר סעודה אפילו שהסיח

דעתו כיון שצריך לברך ברכת המזון במקום הראשון.

ר ושינה מקומו, אבל לכתחילה צריך ב ע ש וכל זה מדובר כ

ד להזהר שלא לעקור מסעודתו ולגמור במקום אחר, ע

ל השלהן, שכל שיברך ברכת המזון, אפילו הניח חברים ע

ן לאחריו ברכה במקומו מפני חשיבותו יש לברך דבר הטעו

י לפני שיעקור ממקומו. אך שהוא אוכל גם במקום השנ

ומברך שם, שאין זה מועיל לאכילה הראשונה שהיתה

טעונה ברבה במקומה, אלא שבדיעבד אם כבר הלך אינו

ו לברך י ל ע מברך שוב את הברכה הראשונה, ומשוס ש

י כדי לברך אחר כך במקום שאכל אוכל מעט במקום השנ

סימן מי 147

ב. האמור בסעיף הקודם הוא כשבתחילה כשבירך המוציא 'לא

היה בדעתו לגמור במקום אחר, אבל אם מתחילה כשבירך

המוציא היה בדעתו לגמור בבית אחר, מותר לברך במקום

אחר, שהרי במקום זה לא קבע מתחלה את כל סעודתו, וכמו

שנוהגים הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ומברכים במקום

סיום אכילתם, מפני שלכך התכוונו מתחילה.

במה דברים אמורים כשעוקר ממקומו הראשון וגמר

סעודתו במקום השני, אבל אם הולך למקום השני על דעת

לחזור למקומו הראשון לגמור סעודתו לא נחשב הדבר

לעקירה, אפילו לא הניח מקצת חברים, ובכל זאת אסרו

חכמים לעשות כן לכתחילה שחוששים שמא ישכח לחזור

למקומו לברך, והתירו רק כשאוכל במקום השני שבזה לא

ישכח.

וכל זה כשהולך לדבר הרשות או אפילו לדבר מצוה אך

היא מצוה שאינה עוברת, אבל הולך לצורך מצוה עוברת

כגון מצות לויה וכיוצא, או לבית הכנסת להתפלל עם

הצבור, מותר לו לכתחילה ללכת למקום אחר לעשות

המצוה ולברך ברכת המזון כשיחזור למקומו אפילו לא

הניח מקצת חברים על השלחן. (שם)

ג. מיני מזונות שברכתן האחרונה מעין שלוש, וכן פירות של

שבעת המינים ויין שברכתן מעין שלוש דינם כפת לענין

עקירת מקום, שאסור לעקור עד שיברך ברכה אחרונה, משום

שיש סוברים שגם אלה צריכים ברכה אחרונה במקומם. (שם

ג) (ועיין עוד לקמן סעיף ה׳)

ד. אוכלים ומשקים שברכתם האחרונה הוא בורא נפשות רבות,

שדינם לכל הדעות שלא צריך לחזור למקומו הראשון ולברך

שם אלא יברך במקום שנמצא, לפיכך עמידתו ממקומו ללכת

זהו גמר סעודתו וכשחוזר ואוכל במקום השני צריך לברך

ברכה ראשונה, אך שלא בירך עדיין ברכה אחרונה על

האכילה הראשונה.

ואפילו היה בדעתו במקום הראשון ללכת למקום השני

ולאכול שם, עם כל זה מאחר ששינה מקומו מבית זה לבית

148 שלחן המלך

אחר צריך לברך, רכן אם אחר שהלך לבית השני חזר

ל מה שאוכל. למקומו הראשון צריך לברך שם ע

וכל זה כששינוי המקום הוא מבית לבית אבל מחדר לחדר

בבית אחד, אם בדעתו היה מתחילה לאכול בחדר השני

אינו חוזר ומברר, אבל אם בתחילה לא היה בדעתו ללכת

ואחר כך החליט ללכת צריך לחזור ולברך.

ומחדר לחדר אם רואה את המקום הראשון, אינו חוזר

ומברר, וכל שכן בחדר אחד מפינה לפינה שאינו חוזר

ומברר אפילו לא היה דעתו מתחלה לכר, ומיהו יש חולקים

ל כן לכתחלה אם לא היה דעתו לכר לא ישנה בזה, ע

מקומו. (שם ד)

ה. האמור לעיל בסעיך ג׳ שדבר שברכתו מעין שלוש דינו

כפת, הוא כשאוכל כזית שהתחייב בברכה אחרונה, אבל לא

אכל כזית דינם כדברים האמורים בסעיך ד׳ שברכתם בורא

נפשות, שאינם טעונים ברכה אחרונה במקומם.

ואפילו כשאוכל כזית, אם מתחלה לא התכוין לקבוע מקום

מיוחד לאכילתו, רק שהיה אוחזם בידו ואוכל והולך בתוך

הבית מחדר לחדר, אין בזה דין שינוי מקום, ומברך ברכה

אחרונה בסיום אכילתו, שהרי אפילו בפת נוהגים הולכי

דרכים לאכול דרך הילוכם ומברכים במקום סיום אכילתם.

(שם ה)

ו. מי שאכל לחם או דברים שברכתם מעין שלוש שכתבנו שאינו

רשאי לגמור במקום אחר, אם עבר ויצא ממקומו ולא בירך בין

בשוגג בין במזיד יחזור למקומו ויברך, אם אין המקום רחוק

כל כך שעד שיחזור יתעכל המזון. ואך שכתבו הפוסקים תקנה

שיאכל כזית פת במקום השני ובירך שם, אין תקנה זו ברורה

שהרי נכנס בספק ברכת המוציא, והתקנה לכל הדעות היא

שאדם אחר יברך המוציא ויפטור אותו. ואם לאו צריך לחזור

למקומו הראשון ולברך.

ואם אינו יכול לברך במקום הראשון כגון שהמקום עתה לא

נקי ואי אפשר לנקותו עתה, או שהולך בשיירה ולא מחכים

לו, יברך ברכה אחרונה במקום השני, וטוב יותר אם יש

אדם שיברך ויכוין עליו.(שם ו)

סימן מז 149

ז. בל ארבע אמות נחשבים למקום אחד, ולכן אפילו לסיבה קטנה

מותר לקום. תוך ארבע אמות ולברך. וחוץ לארבע אמות לא

יקום רק מסיבה גדולה והכרח רב, והנזהר תוך ארבע אמות

תבוא עליו ברכה. (שם ז).

ח. האמור בתחילת הסימן בסעיך א באוכל בגן, מדובר בגן שמוקך

מחיצות, אבל אינו מוקך מחיצות לא מועיל דעתו על כל

האילנות, ואם רואה מקומו הראשון אינו מברך, אם אינו

רואה בין שהמקום רחוק או שיש איזה דבר מפסיק הרי זה

מברך. ואפילו רואה מקצת המקום די בכך.

ודינים אלו אינם רק כשאוכל מפירות הגן, אלא גם

כשאוכל דברים אחרים. (שם י)

סימן מז

דין מים אחרונים. ודין כוס ברהמ״ז גם שלא יהיה פגום ואיך יתנהג בכוס ברהמ״ז

א מים אחרונים חובה. ואץ נוטלים אותם על גבי קרקע אלא

בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם ואם אין לו כלי נוטל על

ע סי׳ קפ״א). והוא הדין על ״ גבי עצים דקים וכיוצא בהם ע

הרצפה דאץ רוח רעה שורה אלא על גבי קרקע (מג״א שם).

אץ צריך ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות. (ש״ע סי׳

קפ״א)

ב כוס של ברכת המזון צריר שיהיה שלי דוקא ולא שאר

משקין אפילו קבע סעודתו עליהם. ואם •אין יץ מצוי באותו

מקום והשבר או שאר משקין הוו חמר מדינה מברבין עליהם

חוץ מן המים. (ש״ע סי׳ קפ״ב)

150 שלחן המלך

ג כוס של ברכת המזון והוא הדין של קדוש וההבדלה וכיוצא

צריך שלא יהא פגום. שאם שתה ממנו אפילו מעט פגמו

ואפילו שתה מהקנקן שהביאו ליקח ממנו לקידוש הוי פגום.

יש מי שאומר שאף מים פגומים פסולים למזוג בהם כוס של

ברבה. (ש״ע שם)

ד אם החזיר יין של כוס פגום לקנקן של היין שלקחו ממנו

לקדוש כשר משום דקמא קמא בטיל. וגם יכולין לתקן כוס

פגום על ידי שיוסיף בו מעט יין ואף אם יוסיף בו מעט מים

מיתקן. ובשעת הדחק יבולין לברך על בום פגום. (שם)

ה כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ואם הוא

נקי אינו צריך. וצריך לחזור אחר כוס שלם. ומקבלו בשתי

ידיו. וכשמברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל. ומגביהו מן

הקרקע טפח אם הוא על גבי קרקע ואם הוא מיטב על

השלחן מגביהו מן השלחן טפח. ונותן בו עיניו שלא יסיח

דעתו. ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו אפילו לא אכלה עמו

בסעודה. (ש״ע סי׳ קפ״ג)

ו צריך לישב בשעה שמברך בין אם היה הולך בביתו כשאכל

או עומד או מיסב. כשמגיע לברך צריך לישב בדי שיוכל

לכוין יותר. וגם לא יהיה מיסיב שהוא דרך גאוה אלא ישב

באימה (שם). כתב הבאה״ט ירא שמים יהא נזהר שלא יברך

במצנפת הקטנה אפילו אם הוא מברך ביחיד בל שיהא מורא

שמים עליו.. (האר״י ז״ל)

ז יש אומרים שגם ברבת מעין שלוש צריך לאומרה מיושב. ואם

היה מהלך בדרך ואוכל אין צריך לישב ולברך. לפי שאין

ע סי׳ קפ״ג). אסור לברך והוא עוסק ״ ש ) ו י ל דעתו מיושבת ע

במלאכתו. (שם).

5ו םימן מז ו

על השלחן

ל השלחן בעת שמברך ברכת המזון, וכן יזהר א. לא יניח סכין ע

שלא יהיה כלי ריק על השלחן ככוסות צלחות וכיוצא, וישאיר

לחם על השלחן בעת הברכה(בא״ח שלח לך ג, ד).

ב. אסור לאבד פירורין שיש בהם כזית, לכך יזהר שלא יפלו

טפות מים מנטילת ידים על הפירורין שבשלחן שלא ימאסו,

ואפילו אין בהם כזית אסור לאבדם ולהמאיסם שקשה לעניות

בר מינן, אפילו בדבר מועט, ואזהרה זו צריכה יותר לנשים

שהם מצויות בבית ועיניהם תהיינה משוטטות בקרקע הבית

שלא יהיו בו פירורים, ואשת חיל תכבד בידיה תמיד מקום

האכילה אחר האכילה ולא תסמוך על המשרתת, ולזה אמרו

אין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בעבור אשתו. (שם ה)

ג. במאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ״מים אחרונים חובה״

רמוזים כונות סודיות של מים אחרונים, ולכן טוב שלפני

שיטול מים אחרונים יאמר הלכה זו: ״מים אחרונים חובה״,

וכן לפעמים אפשר לסמוך על אמירת הלכה זו במקום דברי

תורה שחייבים לומר על השלחן כשאין זמן לומר דברי תורה,

שזו הלכה מתורה שבעל פה, ודבר בעתו מה טוב. (שם ז)

ד. מים אחרונים לוקחים מעט ולא הרבה, ואם ידיו מלוכלכות

ירחצם קודם על דעת להמשיך לאכול, ואחר שיאכל משהו

יטול מים אחרונים. (שם ח)

ה. לא יהיו המים אחרונים חמים, ויהיו ראויים לשתיה, ויבואו

מכח גברא. ואם אין לו מים יכול ליטול בשאר משקים, ואם

לא נטל לפני ברכת המזון יטול אחר כך. (שם יא)

ו. גם המודד מלח או נוגע במלח שלא בשעת סעודה ירחץ ידיו,

שלא יגרם לו נזק כיון שיש מלח שמזיק, ומצוה לקיים דברי

חכמים (שם יג).

152* שלחן המלר

ז. לא יפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון אפלו בדברי תורה,

ורק פסוקים אלה יאמרם אחר מים אחרונים, והם ״מזמור

אלקים יחוננו ויברכנר/ וטוב לצייר במחשבתו בצורת

המנורה, ופסוק ״אברכה את ה׳״ וכר ״סוף דבר הכל נשמע״

ובו׳ "תהלת ה׳ ידבר פי״ וכר ״ואנחנו נברך יה מעתה ועד

עולם הללויה״ ״וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה׳״ ויברך

ברכת המזון בכונה. (שם טו)

ח. ישתדל לברך על הכוס אם יש עוד שנים שאכלו עמו שאז יש

להם זימון, ויחידי לא יברך על הכוס, (שם טז) ויש שנוהגים

שרק בעשרה כשמזמנים בשם מברכים על הכוס.

ט. כשיגיע לברכת הארץ באומרו ״וברכת את״ בתיבת ״את״

ימזוג את כוס ברכת המזון במים שאינם פגומים, ויסתכל

במים כשמוזג, וימזוג בשלוש פעמים. (שם כא כב)

י. מי שנותנים לו כוס של ברכת המזון ואינו מברר, מקצרין ימיו,

אבל עכשיו שנהגו שכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו ואינו

יוצא ידי חובתו בברכה שמביד בעל הכוס, אין בזה החשש

הנזכר, שהרי כל אחד כשמברר יברר לבעל הבית ויתקיים בו

״ואברכה מברכף״ ובטל טעם של מקצרין, אך יש לרדוף אחר

מצוה זו גם בזמן הזה כי יקרה היא מאד, ונותנים כוס של

ברכה לטוב לעין ששונא בצע ועושה חסד בממונו שנאמר

:׳נ)וב עין הוא יבורך״ אל תקרי יבורך אלא יברך. (שם כד)

סימן מח

לקבוע ברהמ״ז במקום סעודה. ועד כמה יכול לברך מי ששכח ולא בירר ושיעור אכילה

סימן מח 153

א מי שאבל במקום אחד צריר לברך קודם שיעקור ממקומו.

ומפינה לפינה לא חשיב שנוי מקום. והוא הדין כשרואה

מקומו(סי׳ קע״ד וקע״ח ובה״ט).

ב ואם יצא ממקומו ולא בירר בין אם היה שוגג בין אם היה

מזיד. צריך לחזור למקומו ולברר. ואם בירר במקום שנזכר

יצא. במה דברים אמורים כשאין לו פת עוד. אבל אם יש לו

מעט פת עוד יאכל במקום השני מעט ויברך עליו ברבת

המוציא כמ״ש מר״ן בסי׳ קע״ט בדין נמלך ע״ש ובסי׳

קע״ח. ומברך ברבת המזץ. רק בתנאי שלא יהיה רעב

מאכילה ראשונה אבל אם הוא רעב מאכילה ראשונה. שוב

לא יאכל ולא יברך ברבת המזון. כמ״ש לקמן(סי׳ קפ״ד).

ג ולא פת בלבד צריך לברך עליו במקום שאכל. אלא הוא הדין

נמי חמשת מיני דגן. ואפילו פת הבאה בכסנין(שם).

ד אכל ואינו יודע אם בירר בהמ״ז אם לאו צריר לברך מספק.

מפני שהיא מן התורה וספק דאורייתא לחומרא. (שם). כתב

הבה״ט משם בנה״ג משמע מדברי הרב המחבר דברכת הטוב

והמטיב שהיא מדרבנן שאין צריך לברך. והוא הדין אם לא

אכל כדי שביעה שאינו חייב לברך אלא מדרבנן. אמנם

בתשובות הר״ש חמן כתב אפילו ברכת הטוב והמטיב צריך

לחזור ולברך כי היכי דלא לזלזולי בה וכ״כ הר״ש הלוי סי׳

מ״ד עכ״ל. (שם סי׳ קפ״ד) (על השלחן: הגאון המחבר לא

פסק ובא״ח פסק דסוך סוך הוי ספק ברכות ולהקל).

ה מי ששכח ולא בירך ברכת המזון ונזכר אחר זמן מה עד

אימתי יכול לברר עד שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו

כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה (שהוא שש שעות

מג״א). ומשעה שהתחיל להיות רעב נתעכל לגמרי דייננן

ליה ושוב אין לו לברר כלל. וכן נמי לעניץ אכילת פירות

ושתית יין. אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאותם פירות יברר

אם אינו יודע לשער בעצמו אם נתעכלו(שם4

שלחן המלך

ו כתב הבאה״ט משם המג״א וזה לשונו צריך עיון מי שאכל

מעט ולא שבע ממנו היאך ישער. דהא מתחילה גם כן היה

רעב. ונראה לי דמשער אם הוא רעב כל כך כמו שהיה קודם

שאבל. והואיל ואין אנו בקיאים לשער שיעור זה. לכן יאבל

מעט קודם ברכת המזון ואם הסיח דעתו יברך המוציא

תחילה (שם).

ז אמ״ה נלע״ד דמה שכתב יאכל מעט אינו מדוקדק אלא צריך

לאכול כזית דאם יאכל פחות מכזית אפשר שבבר נתעכל

המזון שאכל. לפי אין אנו יודעים לשער שיעור זה ויבא לידי

ספק ברבה לבטלה. מה שאין כן באוכל כזית כנ״ל ברור

ודו״ק.

ח שיעור אכילה להתחייב לברך עליה ברכת המזון בכזית אבל

אם אכל פחות מכזית אין מברך אחריו כלום.

ט ברבת המזון צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו ואם

לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו. (ש״ע סי׳

קפ״ג)

י כתב הבאד״״ט משם ס׳ החנוך ועטרת זקנים וזו לשונו:

מצאתי כתוב למה אין ף׳ בברכת המזון רצונו לומר בסוף

תיבה. לפי שבל מי שיברך ברכת המזון בבונה אין שולט בו

לא אף ולא קצף וכר ומזונותיו מצויים לו בריוח ובכבוד בל

ימי חייו עכ״ל. (שם קפי׳ה).

יא יש מי שאומר דבעל הבית עם בניו ואשתו צריך לברך בקול

רם כדי שיצאו בברכתו. (שם)

יב אפילו אם נשתכר כל כך עד שאינו יכול לדבר כראוי יכול

לברך ברכת המזון(שם).

יג אם נשתכר ביותר לגמרי או שהיתה צואה כנגדו וברך.

סימן מח 155

נסתפקו התר והרא״ש אם צריך לחזור ולברך. ומשום מי

רגלים פשיטא שאינו חוזר. שם.

יד אמר המאםך נלע״ד בפסק זה לומר שאם הוא שבע ביותר

שהוא חיובו מדאוריתא יחזור ויברך. ואם אינו שבע כל בך אז

אין צריך לחזור ולברך בםפיקא דרבנן כן נראה לי ברור

ודו״ק.

טו נשים חייבות בברכת המזון. וספק הוא אם חייבות

מדאורייתא ומוציאות את האנשים. או אינם חייבות אלא

מדרבנן ואינם מוציאות אלא למי שאינו חייב אלא מדרבנן.

(סי׳ קפ״ו).

טז קטן חייב מדרבנן כדי לחנכו. וההיא שאמרו דבן מברך

לאביו. כשלא אבל האב לכדי שביעה שאינו חייב אלא

מדרבנן. (שם).

יז אומרים על הנ נים בחנוכה ובפורים קודם על הבל. ואם לא

אמרו אין מחזירין אותו. ומכל מקום יובל לאומרו בתוך שאר

הרחמן. ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים

ההם. (סי׳ קפ״ז)

על השלחן

א. כתב רבנו האר״י ז״ל שבברכת המזון צריך להראות שמחה

יתירה בלבו, ולברך מתוך חדרה יתירה, וכתב רבנו הרש״ש

בסדורו וז״ל: ״קודם ברכת המזון יבוין לקיים מצות עשה

לברך ברכת המזון ביראה ובאהבה ובכונה עצומה ובשמחה

רבה ובטוב לבב להמשיך שפע וברכה רבה ומוחין וחיות ומזון

למלכותא קדישא דאצילות, וממנה לנו ולכל העולמות

הקדושים, ויעצום עיניו ויאסור ידיו זה על גבי זה ימנית על

השמאלית כיושב לפני המלך, מלכו של עולם מלכותא קדישא

שלחן המלך

האצילות, ויכוין שהוא מוכן לקיים מצות עשה דאורייתא

לברך אחר המזון שנאמר ״ואכלת ושבעת וברכת״ וכוי.

וזה הנוסח לומר לפני ברכת המזון: ״לשם יחוד קודשא

בריר הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו ליחדא

שלים בשם כל ישראל הרי אנחנו באים לקיים מצות עשה

דאורייתא לברך ברכת המזון, ככתוב בתורה ואכלת ושבעת

וברכת את ה׳ אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, לתקן

שורש מצוה זו במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו

ואלוקי אבותינו שתהא חשובה ומקובלת ורצויה לפניך

ברכה ראשונה, וברכה שניה, וברכה שלישית אשר נברר

ל המזון, ותתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע להעלות עתה ע

מן ולהמשיך ארבעה מוחין לישראל ורחל, וגם תהיה

חשובה ומקובלת ורצויה לפניר ברכה רביעית אשר נברך

עתה, ותתן לנו כח ויכולת ועזר להעלות מ״ן ולהמשיך

ארבעה אורות מוחין ליעקב ורחל, ויעלה לפניך כאלו

כיוונו בכל הכוונות הראויות לכוין בארבעה ברכות אלו של

המזון ויהי נועם ה׳ אלוקינו עלינו ומעשי ידינו כוננה

עלינו ומעשי ידינו כוננהו״, (בא״ח חוקת א, ב).

ב. ארבע ברכות של ברבת המזון דינם כתפלת שמונה עשרה ואין

לענות בהם אפילו קדיש וקדושה וברכו. אלא ישתוק וישמע

כבתפילת העמידה. ואם שמע מודים ירכין ראשו לצד שהקהל

משתחוים. (שם ג)

ג. צריך לשבת בשעת ברכת המזון, ולא יברך עומד או ?דהלך,

ולא יהא מיסב שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה, ויש אומרים

שגם ברכה מעין שלוש צריך לאומרה מיושב, וטוב להזהר

בכל הברכות. (שם ד)

ד. אסור לברך כשהוא עוסק במלאכתו, ואפילו תשמיש קל כגון

מנגב ידיו או לובש מלבושו וכיוצא. שברכת המזון ותפלת

העמידה דינם שוה בענינים אלו, ואין הפרש ביניהם רק

שהתפלה מעומד וברכת המזון מיושב, ולא יברך במהירות רק

סימן מח 157

מלה במלה, ולא ירמוז בעיניו וכיוצא בעת ברכת המזון. (שם

ה)

ה. האוכל מזונות והסתפק אם בירך מעין שלוש, או הסתפק אם

אכל כזית פת או פחות, וכן אשה שאכלה פת ושבעה

והסתפקה אם בירכה ברכת המזון אם לאו, אם אפשר לאכול

עוד כזית ולברך, או לצאת בברכה של אחרים, מה טוב. ואם

לאו לא יברכו מספק (שם ט׳)

ו. מי שהיה שבע מחמת אכילה קודמת שהיתה סמוכה לאכילה

זו, שהיה שבע משום שאכל מאכלים אחרים עם הלחם,

הסתפקו הפוסקים אם חייב בברכת המזון מהתורה, ולכן אם

במקרים כאלה הסתפק אם בירר ברכת המזון לא יחזור ויברך,

וישמע ברכת המזון מאחרים שמברכים ויתכווין לצאת ידי

חובה וגם הם יתכונו להוציאו ידי חובה. (שם י)

ז. כבר כתבנו בסעיך ט״ו שנשים חייבות בברכת המזון, ויש

נשים האוכלות בלא ברכה שאינם יודעות שהן חייבות, לכן כל

אדם ילמד את אשתו או את בתו נוסח ברכת המזון וכל ברכות

הנהנין ויש נוסח ברכת המזון קצר הנדפס בסדורים עבור

נשים שקשה להן להאריך, וזה היה לנשים בדורות שעברו

שלא למדו בבית הספר קרוא וכתוב, אבל כיום יכולות לברך

ברכת המזון מתוך הקריאה בסידור, אולם מי שאינה יודעת

קרוא וכתוב וקשה לה תוכל לסמוך על הנוסח המקוצר.

וזה הנוסח המקוצר ביותר שכל אשה יכולה ללמוד בעל

פה: ״בדיך רחמנא מרן מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא

בריר רחמנא דזן לכולא״ וכל אדם ילמד את האשה שאינה

ידועת לברך שתברך לפחות נוסח קצר זה. (שם)

ח. יש בני אדם שדרכם לאכול לאט ואינם אוכלים שיעור כזית

שלם שהוא תשעה דרה״ם (לערך 27 גרם) בתוך אכילת פרס

שהוא שיעור אכילת שלשה ביצים שהם נ״ד דרהם. (בשיעור

זה נחלקו מאד האחרונים עיין בספר שיעורי ציון דך ע״א

158 שלחן המלר

ולחומרא יש לתפוס 4 רגעים ולחולה ביום הכפורים יחכו עד

9 רגעים ומשם למטה עד 4 רגעים עי״ש.)

ולכן צריך להזהירם מאד שלא לשהות באכילת כזית שיעור

אכילת פרס, ואחר שיאכלו כזית לחם יסיימו אכילתם

כרצונם לאט לאט, מכיון שיש מחלוקת לענין ברכת המזון

אם יברך מי ששהה יותר מכדי אכילת פרס, והרי קימא לן

ספק ברכות להקל. (שם יב)

ט. אכל והקיא, ומסופק אם נשאר כזית במעיו, הרי זה ספק אם

יברך ברכת המזון, עד שיאכל עוד אם אפשר לו לאכול, ואם

אי אפשר לו לאכול עוד, ישמע את הברכה מאחר ויתכוין

לצאת ידי חובה, ואם גם זה אי אפשר יברר ברכת המזון בלי

שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו. והוא הדין אם אכל

אוכל או שתה יין והקיא שדינו כנ״ל לענין ברכה אחרונה.

(שם יג)

י. כשאומר המברך הרחמן, כל היושב ושומע חייב לענות אמן

אחר כל בקשה ובקשה, ומותר לענות לדברים שבקדושה

באמצע שאומר הרחמן אבל אסור להפסיק בשיחת חול,

והמברך על הבום לא יפסיק בין ברבת המזון לבורא פרי הגפן

(שם יח).

יא. האורח יזהר לברך את בעל הבית, כתקנת חכמינו זברונם

לברכה, וכל המברך מתברך. ואם הרבה שותפים בסעודה

יאמר ״הוא יברך את בעלי הסעודה הזאת״, והנוסח יהיה

״בבנים שיחיו ובנכסים שירבו״ ולא בנוסח אחר. ובסעודת

חתן יברך את החתן והכלה, ובסעודת מילה את הילד וכו׳ הכל

כמודפס בסידורים.

סימן מט

סימן מט

דין ברבת המזון בשבת ודין הטועה בבהמ״ז

א יום טוב או חול המועד או ראש חדש שחל אחד מהם בשבת

אומר רצה והחליצנו ואחר בך יעלה ויבוא. ואינו מזכיר של

שבת ביעלה ויבוא. ולא של יום טוב וחול המועד וראש חדש

בשל שבת דהיינו ברצה והחליצנו(סימן קפ״ח)

ב טעה ולא הזכיר של שבת אם נזכר קודם שהתחיל הטוב

והמטיב דהיינו קודם שהתחיל בברכה אומר ״ברוך אתה ה׳

אלוקינו מלך העולם אשר נתן לנו שבתות למנוחה לעמו

ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה׳ מקדש השבת״.

ומי שאינו יודע נוסח ברכה זו צריך לחזור לראש (ט״ז) ואם

טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ״ברוך אתה ה׳ אלוקינו

מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה

את יום חג פלוני הזה בריר אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים

ואם הוא שבת ויו״ט אומר ברוך אתה ה׳ שנתן שבתות

למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ויום טוב לששון

ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה׳ מקדש השבת

וישראל והזמנים. וכל ברכות הללו בשם ומלכות. ואם לא

נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת

המזון. ואם שכח מכל אלו והתחיל ואמר ברוך אתה ה׳

אלקינו מלך העולם על דעת לומר האל אבינו. וקודם שאמר

אבינו מלכינו נזכר, אומר שנתן שבתות או ימים טובים ובר.

אך כשהתחיל הברכה לא נתכוון לבר.

ג ואם טעה ולא הזכיר בה של ראש חדש בין ביום בין בלילה.

אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזברון בלא שם

ומלכות. ואינו חותם בה. והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב

והמטיב. אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו

חוזר. מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת

המזון. והוא הדין בחול המועד שדינו בראש חדש (הגה ומכל

160 שלחן המלך

מקום יש לאומרו בתוך שאר הרחמן) שם.

ד אם חל ראש חדש בשבת והזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש

חדש. ולא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר. ואם

שכח גם של שבת ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב כולל

ראש חדש עם שבת. ואומר שבתן שבתות למנוחה וראש חדש

לזיכרון בשם ומלבות גם בחתימה. ואם פתח בחטוב והמטיב

חוזר לראש ברכת המזון ומזכיר שבת וראש חדש (שם).

ה סעודה שלישית בשבת דיבה כראש חדש (שם). וביום טוב

דוקא סעודה ראשובה של לילה וראשובה של יום (תשב״ץ

סי׳ ק״י מג״א שם).

ו שלשה שאכלו בשבתות וימים טובים ושכחו להזכיר מעץ

המאורע והם צריכים לחזור לראש ברכת המזון יברר כל אחד

בפבי עצמו כי מידי זימון בבר יצאו. (שם)

ז היה אוכל ויצא שבת. מזכיר של שבת בברכת המזון דאזליבן

בתר סעודה, והוא הדין לראש חדש ופורים וחבוכה (שם).

ומה שכתב בסי׳ רע״א ס״ו אם גמר סעודתו וקדש היום קודם

שברך ברכת המזון מברך ברבת המזון על כוס ראשון ואחר

בר אומר קדוש היום על כוס שבי. וצריך להזכיר של שבת

בברכת המזון אך על גב שמברך קודם קדוש. משמע דבתר

גמר סעודה אזליבן. התם טעמא הוי מדי דחוה אמי שלא

התפלל בערב שבת מבחה מתפלל שתים של שבת, בן כתב

מר״ן בב״י בסימן הבזכר בשם תשובת הרא״ש ופסקה בש״ע

(שם).

על השלחן

א. במה שפסק המחבר בעל שלחן המלך לעיל בסעיך ב׳ שביום

טוב חוזר, והוא כפסק מר״ן השלחן ערוך, פסק בבן איש חי

ו 6 סימן נ ו

(חקת כא) כיון שיש בזה מחלוקת ספק ברכות להקל ראינו

חוזר, חוץ מליל יום טוב ראשון של פסח׳ ויום טוב ראשון של

סוכות, ואיני בא להכריע בין ההרים הגדולים. ועדיף טפי

לשמוע ברכת המזון מאחר ולצאת ידי חובה.

וכן במה שפסק בסעיף ה׳ שסעודה שלישית דינה כראש

חודש ואינו חוזר פסק בבן איש חי (שם כ) שעל פי הסוד

גם בסעודה שלישית חוזר. רק בסעודה נוספת אם הוסיף

בשבת אינו חוזר, ועדיף טפי בסעודה שלישית לשמוע

מאחר ברכת המזון ולצאת ידי חובה, ואיני בא להכריע, בין

גדולי עולם.

ב. בארבע סעודות בשבת, וכן ביום טוב, וחול המועד, וראש חדש

אומרים בברכת המזון ״מגדול״ במקום ״מגדיל״ בחול, וכתב

בחסד לאלפים בשם הרב דוד פארדו ז״ל שגם בסעודת מילה

ראוי לומר ״מגדול״ על פי הסוד, ובספר כ״מ כ״י איתא שגם

בסעודת פורים יאמר ״מגדול״. (בא״ח חוקת יט)

ג. ומה שנפסק לעיל שכל שנמשכה אכילתו משבת למוצאי שבת

שמזכיר שבת, היינו דוקא אם לא התפלל ערבית באמצע

הסעודה, אבל אם התפלל ערבית אינו מזכיר.

וכן אם האריך עד שהתעכל המזון שאכל בשבת אינו

מזכיר. (שם כב)

ד. אם חל ראש חדש במוצאי שבת, אינו מזכיר רק של שבת ולא

של ראש חדש שאם יזכיר שניהם הרי זה שני דברים הסותרים

זה את זה, וכשמברר ברכה אחרונה על כוס ברכת המזון אינו

מזכיר שבת, וכן בבית חתן אם נמשכה הסעודה לליל השמיני

לא מברך שבעה ברכות על הכוס. (שם)

סימן נ

הצטרפות לזמון בשלשה או ביו״ד. ודין ג׳ שאכלו כאחד ונפרדו לעניין זמון מה דינם

ויתר פרטים בדיני הזמון

162 שלחן המלך

א אם טעה המזמן בעשרה ולא הזכיר אלהינו וגם העונים לא

הזכירו אלהינו אין יכולים לחזור אבל אם עדיין לא ענו

אחריו יחזור ויזמן בשם. (סי׳ קצ״ב).

ב שנים שאכלו אף על פי שבברכת המוציא אחד פוטר את חברו

מצוה ליחלק שיברך ברכת המזון לעצמו. במה דברים אמורים

כשהיו שניהם יודעים לברך ברכת המזון. אבל אם אחד יודע

והשני אינו יודע. מברך היודע ויצא השני אם מבין לשון

הקדש אלא שאינו יודע לברך וצריך לכוין מלה במלה לבל מה

שיאמר. וצריך המברך גם כן שיבוץ להוציאו. אבל אם אינו

מבין אינו יוצא בשמיעה. אבל שלשה שאכלו אינם רשאים

ליחלק. ושנים שאכלו מצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרך

עמהם לזמון. ובן ארבעה או חמשה אסור להם ליחלק.שכולם

נתחייבו בזמון. אבל ששה נחלקין כיון שישאר זמון לכל

חבורה עד עשרה. ואז אין נחלקים עד שיהיו עשרים כיץ

שנתחייבו בהזכרת ה׳ ומצוה לחזר אחר עשרה (סי׳ קצ״ג).

ג אפילו לא הוקבעו כלם מתחילה לאכול יחד. אלא שהשנים

קבעו ואחר בך בא השלישי וקבע עמהם. או שאחד קבע

בתחילה ואחר בך קבעו השנים עמו אינם רשאים ליחלק.

כיץ שהם קבועים יחד בגמר האכילה (שם).

ד שלשה שאכלו כאחד ושכח אחד מהם וברך. השנים יכולים

לזמן עם השלישי. אך על גב שכבר בירך יכול לומר ברוך

שאכלנו משלו. והם יוצאים ידי חובת זמון והוא אינו יוצא ידי

זמון שאין זמון למפרע. (ש״ע סי׳ קצ״ד).

ה שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק. קוראים אותו ומודיעים

לו שרוצים לזמן בדי שיכוין ויצטרך עמהם ויענה עמהם

ברכת זמון. ויוצאים ידי חובתם אך על גב שאינו בא ויושב

עמהם. והני מילי בשלשה אבל בעשרה כיון שצריכים להזכיר

את ה׳ אינם מצטרפים עד שיבוא וישב עמהם (שם).

סימן נ 163

ו שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים. אם מקצתם

רואים אלו את אלו מצטרפין לזמון. ואם לאו אינם מצטרפות.

(סי׳ קצ״ד).

ז כל היכא שמצטרפות שתי חבורות צריך שישמעו שתיחם

דברי המברך ברכת זמון בביאור (שם).

ח אכל דבר אסור אך על פי שאינו אסור אלא מדרבנן אין

מזמנים עליו. ואין מברכים עליו לא בתחילה ולא בסוך. אבל

אם אבל דבר אסור מפני הסכנה מברכים עליו (ש״ע סי׳

קצ״ו). אין מזמנים על מי שאכל פחות מכזית (שם).

ט שנים שאכלו כאחד וגמרו ובא לשלישי. כל היכא דאי מייתו

להו מידי מצו למיכל מיניה. מצטרך בהדייהו. וחייבים ליתן

לו לאכול כדי שיצטרך עמהם. והוא שבא עד שלא אמרו הב

לן ונבריך. אבל אמרו הב לן ונבריך ואחר בך בא השלישי

אינו מצטרך עמהם. (סי׳ קצ״ז)

י תשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק מצטרפין להזכיר שם.

ואפילו לא טבל עמהם אלא בציר. ואפילו לא שתה אלא כוס

אחד שיש בו רביעית מכל משקה חוץ מן המים מצטרך

עמהם. והוא שיהיה המברך מאוכלי הפת ואפילו שבעה אכלו

דגן ושלשה ירק מצטרפין אבל ששה לא דרובא דמינכר

בעינן. (סימן קצ״ז)

יא במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל להצטרך. דוקא לעשרה

אבל לשלושה אינו מצטרך עד שיאכל כזית פת. ויש אומרים

דבכזית דגן מהני אפילו אינו פת. ויש אומרים דבירק ובבל

דבר מהני. הלכך כדי לצאת מן הספק שנים שאכלו ובא

שלישי אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב ואם אינו

רוצה לא יתנו לו לשתות או מאכל אחר ואם אירע שנתנו לו

לשתות או מאכל אחר יזמנו עמו אך על פי שאינו רוצה

לאכול פת. (שם).

שלחן המלך164

יב המצטרף צריך שיברר ברכה אחרונה על מה שאכל ואינו

נפטר בברכת המזון של אלו(שם).

יג שלשה שאכלו והם מברכים ונכנס אחד שלא אכל. אם נכנס

ה אחריהם ברור נ ו כשאומר המברר נברר שאכלנו משלו. ע

ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. ואם כשאחרים עונים ברוך

^ ואם הם עשרה אומר ברור נה אחריהם א שאכלנו משלו עו

אלהינו ומבורר שמו תמיד לעולם ועד. והוא הדין אם היה

שם כשגמרו מלאכול ולא אבל עמהם כך הוא עונה אחר

המברך ואחר העונים (סימן קצ״ח).

יד קטן היודע למי מברכים. מזמנים עליו ומצטרך בין לשלשה

׳ קצ״ט). י ס ) ה ר ש ע ל ן י ב

טו שלשה שאכלו כאחד, אחד מפסיק על ברחו לשנים ועונה

עמהם ברכת זמרן. ואפילו לא רצה להפסיק מזמנים עליו. בין

נה כל שהוא עומד שם (והוא אינו יוצא ידי עונה בין אינו עו

זמץ מג״א) אבל שנים אין חייבים להפסיק לאחד הילבר אץ

חיוב זמץ עד שיתרצו להפסיק ולברר. ואם לא רצו להפסיק

p עליהם לא עשה כלום. ואף הוא אינו רשאי לברך ולצאת n

לשוק. עד שיגמרו השנים ויזמן עליהם שהרי בבר הוא

נתחייב בזמון והיאך יברך בלא זמון(סי׳ ר׳).

טז אין צריך להפסיק אלא עד שיאמר ברוך שאכלנו וחוזר וגומר

סעודתו(סימן ר׳)

ל השלחן ע

א. צריר להשתדל מאד לחזר אחר זימון, כי הזמון דבר גדול

לסלק את הסט״א ולדחותה, ובמו שכתב רבינו האר״י ז״ל,

סימן נ 165

ובשם שמצוה לחזור אחר שלושה כדי לעשות ברכת זמרן, כך

ה כדי לזמן בשם. ר ש מצוה גדולה יותר ויותר לחזור אחר ע

והסדר הוא שיאמר אחד מהם בתחלה: ״הב לן ונבריך

למלכא עלאה קדישא״, ועונים לו ״שמים״, ומוסיף

״וברשות מלכא עילאה קדישא נברך שאכלנו משלו״ והם

ל חיינו״. ובשבת ים ״ברוך שאכלנו משלו ובטובו הגדו נ עו

אומר וברשות שבת מלכתא. וביום טוב: (ברשות יומא טבא

ה אושפיזין ע ב אושפיזא קדישא. ובסוכות מוסיך: וברשות ש

נים חוזר המזמן ואומר ן קדישין, ואחר שהמסובין עו עילאי

״ברור שאכלנו״ וכוי.

ה לא יאמר נברך ״לאלוקינו״ בלמ״ד, אלא ר ש אם הם ע

אומר נברך ״אלוקינו״ כמ״ש ״ברכו עמים אלוקינו״ שזו

דרך תפלה ורק אצל שירה נאמר ״הודו לה׳״. (בא״ח קרח

ב. בעלי בתים הגרים כל אחד בחדר בפני עצמו ובימות הקיץ

ג לרוח היום. וכל אחד ל הג דרכם לקבוע שלחנם בחדר או ע

ל דעת להצטרך יחד, ל שלחן שלו, אם ישבו מתחלה ע אוכל ע

ל דעת להצטרך מצטרפין לזמון. אבל אם לא ישבו מתחילה ע

ל דעת יחד יש להסתפק בזה, ועל כן יזהרו לשבת מתחלה ע

להצטרך. (שם ג).

ג. בני הבית כשאוכלים יחד, הגדול בוצע והוא מברך ברכת

הזמון, ואם יש שם אורח, בעל הבית בוצע ואורח מברך, ואם

יש שם כהן מצוה להקדימו אם אין שם תלמיד חכם, וכהן

תלמיד חכם מצוה להקדימו לתלמיד חכם שאינו כהן, ורק אם

הכהן רוצה לחלוק כבוד לחברו התלמיד חכם שאינו כהן,

ויאמר החכם ברשות הכהן ויש אומרים שגם ללוי יש להקדימו

לישראל ולא נהגו בכך (שם יד).

ד. נשים מזמנות לעצמן, ולא יזמנו בשם, וכשאוכלות עם

האנשים חייבות בזמון, ויוצאות כשעונות לזמון של האנשים.

(שו״ע קצט ו, ז)

ה. יש מקומות שבסעודה שעושים אחר החופה לא מברכים מיד

166׳ שלחן המלך

ברכת המזון, וכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו. ועל פי הדין

ל שלחן אחד אפילו לא חשבו להצטרף כל שיושבים יחד ע

השלחן שיושבים עליו מצרפן, וכשיושבים בבית אחד בשני

שלחנות ולא היה בדעתם להצטרף יחד, יש מחלוקת אם בכל

זאת כיון שיושבים בבית אחד אף שהשולחנות נפרדות הרי הם

מצטרפים, ויש אומרים שבשני שולחנות צריך שתהיה דעתם

להצטרף, וכבר כתבנו שכל שנתחייבו בזמון אסור לקום בין

נתחייבו בשם בעשרה בין נתחייבו בשלשה, ועל כן אלה

ל מה שיסמכו. שקמים ומברכים לעצמם בלי זמון אין להם ע

ועל פי ההלכה אם בשלחן יושבים עשרה צריכים לזמן בשם,

ובפחות מזה יזמנו בלי שם, ולענין שולחן אחר כיון שיש בזה

ין כה״ח קצ״ה ועי מחלוקת יכולים לצרפם לזמון רק בלי שם. (

ו, ז).

ובמקומות כאלה הרב או האדם החשוב אחר הסעודה מיד

ם בשם, וגם ראוי שיברך בקול רם מכיון ה זמון ברוב ע ש ע י

שבחופה באים גם כאלה שאינם יודעים לברך, ובפרט נשים

שיש ביניהם שאינם יודעות לברך, וכאשר יברך בקול

יתכוין להוציא את כל הקהל ידי חובה, ויאמר לצבור

ונו לצאת ידי חובה, ובזה מזכה את הרבים שלא שיתכו

יעברו עבירה דאורייתא שלא לברך ברכת המזון, ואך לא

תהיה עבירה בנישואין וההצלחה תהיה לבני הזוג הנישאים

למשפחותיהם ולכל הצבור, וכן תקנתי במקומות שהבינו את

חשיבות תקון זה להלכה.

סימן נא

דיני ברכת פירות האילן

א הבוסר לעולם מברך עליו בורא פרי האדמה . עד שיהיה גדול

ביותר ואז מברך בורא פרי העץ. ושאר כל האילן משיוציאו

ו בורא פרי העץ. ובלבד שלא יהא מר או פרי מברכים עלי

סימן נא 167

עפוץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפילו על ידי הדחק דאז

אין מברכים עליו כלל (סי׳ ר״ב). הגה ועל חרובים מברך

בורא פרי העץ.

ב גרעיני הפרות אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ.

ואם הם מרים אינו מברך עליהם כלל. ואם מתקן על ידי

האור מברך עליהם שהכל (שם) (על השלחן: בברכת יוסף

ח״ב ז העלה מספק לברך שהבל).

ג שמן זית אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל משום

דאזוקי מזיק ליה. ואם שתאו עם שאר משקים לרפואה חוה

ליה השמן עיקר ומברך עליו בורא פרי העץ . ואם אינו מכוין

לרפואה אלא לאכילה חוה ליה שאר משקין עיקר ואינו

מברך אלא על המשקין שהכל. (שם).

ד שקדים המרים כשהם קטנים מברך בורא פרי העץ. גדולים

ולא כלום דאזוקי מזקי. וטעמא דמלתא דכשהם קטנים עיקר

אכילתם היא הקליפה ואינה מרה, וכשהם גדולים עיקר

אכילתם מה שבפנים והוא מר. ואם מתקן על ידי האור או

דבר אחר מברך בורא פרי בהעץ (ולא דמי לגרעיני הפירות

דסעיך ב׳ שמתקן מברך עליהם שהכל. דיש לומר דגבי

גרעיני הפירות דכשהם מרים לאו פירי מקרו ולא פירי נינהו

מה שאין כן בשקדים. בא״ה מג״א לבוש (שם). אבל שקדים

המתוקים שאוכלים אותם כשהם רכים בקליפהם מברך

עליהם שהכל. כן כתב הש״ע בסי׳ ר״ד ס״א. והטעם כתב

הלבוש שם כיון דלא נטעי לחו אינשי אדעתא דהכי למכליה

כשהן רכים. כי אם לאכול הגרעין כשהם מתבשלים. הילבך

מברך עליהו שהכל.

ה דבש הזב מהתמרים מברך עליו שהכל. וכן על משקים

היוצאים מכל מיני פירות מברך עליו שהכל חוץ מזתים

וענבים שתחילת נטיעתם להבי נטעי להו. ולבר על השמן

מברך בורא פרי העץ כשהוא מעורב עם משקים לרפואה

שלחן המלך

כמ״ש ס״ג. ועל היין מפני חשיבותו קבעו לו ברכה בפני

עצמו בורא פרי הגפן. (סי׳ ר״ב).

ו סופי ענבים שאין מתבשלים לעולם מברך עליהם ועל משקים

היוצא מהם שהכל. וכן על הנובלות והם פירות שבשלם

ושרפם החום ויבשו. מברך עליהם שהכל (שם).

ז פירות ששראן או בשלם במים אך על פי שנכנס בהם טעם

הפרי אינו מברך על אותם המים אלא שהכל דלא עדיפי

ע ולבוש סי׳ ״ ש ממשקין היוצאים מן הפירות שמברך שהכל (

ר״ב).

ח מי שריית צמוקים ותאנים או מי בשולם. מברך עליהם שהכל.

אבל בברכה שלאחריהם יש להסתפק אם מברך בורא נפשות

רבות או ברכה אחת מעין שלוש. לכן ירא שמים לא ישתה

אלא בתוך הסעודה. או יאכל פרי משבעת המינים וגם ישתה

מים. כדי שיצטרך לברך ברכה אחת מעין שלוש ובורא

נפשות רבות. ולא אמרן אלא שלא המשיך המים מהצמוקים.

אבל אם משך המים מהצמוקים חוה ליה יין ומברך עליו בורא

פרי הגפן וברבה אחת מעין שלוש. והוא שיהיו צמוקים שיש

בהם לחלוחית שאם ידרוך אותם יצא מהם לחלוחית דבשן.

אבל אם ידרוך אותם לא יצא מהם שום לחלוחית דבש לא.

אלא מברך עליהם שהכל (שם).

ט כל פירות שטובים חיץ ומבושלים. כגון תפוחים ואגסים. בין

אם אכלן כשהם חיים בין אם אכלם כשהם מבושלים. מברך

עליהם בורא פרי העץ. ואם אין דרר לאוכלם חיים אלא

מבושלים. אכלם כשהם חיים מברך עליהם שהבל. ואם אכלם

כשהם מבושלים מברך בורא פרי העץ. (שם).

י אגוז גמור המטוגן בדבש שאנו קורים אותה חל׳וי ג׳וזייה

מברך עליו בורא פרי העץ (שם סי׳ ר״ב).

סימן נא

יא אגוז הרך שמבשלים בדבש שאנו קורים אותו ג׳וז מעקוד

מברך עליו שהכל (שם).

יב על הסוכר מברך שהכל. וכן המוצץ קנים מברך שהכל. (שם).

יג על פלפל וג׳נזביל וקרנפ׳ול וח״ב א״ל ה׳אל וכל ביוצא בזה.

שאין דרך לאוכלם אלא על ידי תערובת אין מברך עליהם

כלום. שם.

יד על אגוז מוש״קט שאנו קורים ג׳וז אל טייב שנאכל ביובש

מברך בורא פרי העץ על קע׳לה שאנו קוראים אותה קרפ׳ה

בפה״א. ועל ג׳נזביל מרוקח בדבש מברך בורא פרי האדמה

(סי׳ ר״ג).

טו על פירות שמוציאים אלני סרק מברך שהבל. ודוקא פירות

העפוצין ונאכלים על ידי הדחק אבל פירות שטובים הם

למאכל מברך בורא פרי העץ (שם ובר״י) על בני אסא מברך

שהכל (שם).

על השלחן

א. פרי גמור שמצד בריאתו הוא מר, ואפילו ישאר באילן ימים

רבים לא יהיה מתוק, אם ימתקנו על ידי בישול או בדרך

אחרת מברך עליו כברכתו אם הוא מהעץ - עץ, מהאדמה -

אדמה. ולכן הזיתים שמברייתם מרים אחר הכבישה מברך

העץ.

אבל אם מלקטים אותם בעודם קטנים כשהם מרים כלענה

כנלו הפרי שנקרא בערבית נארינג׳, אם בשלו בסוכר מברך

עליו שהכל. (בא״ח פנחס ב)

170 שלחן המלך

ב. פרי גמור המטוגן או נתבשל אם עדיין צורתו עליו יברך

ברכה העיקרית שלו. אבל אם נימוח לגמרי שנשתנית צורתו

מברך שהכל.

ולכן משמש שנמחה מברכים שהכל, ואם עשאו כדבילה

שקורין בערבית קמרדין (לדר) מברך שהכל. וכן תמרים

שרגילים להמחותם במחבת מברכים שהכל אבל אם צורתם

נשארה שנמעכו מעט מברך העץ (שם ג).

ג. קליפת אתרוגים או קליפת פרי הנקרא בערבית פרטקא״ל

(תפוזים) וכיוצא שדרכם לבשלם בסוכר יש מחלוקת מה יברך

עליהם שיש אומרים עץ, ויש אומרים אדמה, ויש אומרים

שהכל. ומספק יברך שהכל (שם ד).

סימן נב

דיני הברכות ויתר המאכלים

א על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף,

דגים, בצים, חלב, גבינה, ופת שעיפשה, ותבשיל שנשתנה

צורתו ונתקלקל, ונובלות, ועל המלח, ומי המלח, והמרק

ובמהין, ופטריות, ולולבי גפנים, וקמחא דשערי, ועל שבר

תמרים ושעורים, ומי שעורים שמבשלים לחולה, ועל עשבי

דדברא שאינם נזרעים, ועל כמון, ובסברא, ועל החומץ

שערבו במים עד שראוי לשתות, על כל אלו מברך שהכל.

(ש״ע סי׳ ר׳ד)

ב על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו. ויין

שריחו חלא וטעמיה חמרא יין הוא ומברך עליו בורא פרי

הגפן. ואם כל אדם נמנע מלשתותו מפני חמיעותו מברכין

עליו שהכל, שמרי יין מבךך בורא פרי הגפן. (שם)

ג השותה מים לצמאו מברך שהבל ולאחריו בורא נפשות רבות

סימן בב 171

אם חנקתיה אומצא ושתה מים להעביר האומצא אינו מברך

לא לפניו ולא לאחריו. (שם)

ד בל האובלין ובל המשקין שאדם אובל ושותה לרפואה אם

טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליהם תחילה וסוף».

(שם)

ה אכל מאכל או משקה של אסור מפני הסכנה מברך עליו

תחילה וסוך. (שם)

ו דבש דבורים וכן דבש שלנו שאנו קורין דובש וכן הקמר אל

דין(לדר) והאקסמ״ה מברך שהכל. (שם ואחרונים).

ז חבושים שאנו קורץ םפרג״ל, או ורדים שאנו קורץ

גולבש״כר אפילו הם כתושים ביותר, הדבש טפל להם ומברך

על החבושים בורא פרי העץ ועל ורדים ושאר כל עשבים

המרוקחים מברך בורא פרי האדמה (ש״ע סי׳ ד״ר).

ח כל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע

התבשיל הרי זה טפל. אבל אם עירב כדי ליתן טעם

בתערובות. כגון מיני דבש שמבשלים אותם ונותנים חלב

חטה כדי לדבק ועושים מהם מני מתיקה אינו מברך בורא

מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר. (שם)

ט כתב הבה׳ט משם מג״א ופשוט הוא דמיירי הבא דוקא

בחמשה מינים כדסיים ואזיל חלב חטה. אבל בשאר מינים

פשוט דאזלינן בתר הרוב וכן משמע בגמרא ובר והבי

מסתבר. דאטו מי שיתן בצלים או חומץ לתוך התבשיל יברך

על הבצלים. (שם סי׳ ד״ר)

י על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם. ובן כל

פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים. מברך עליהן לאחר

בשולם בברכתם הראויה להם קודם שיתבשל. אבל קרא

172 שלחן המלך

וסילקא ולפת וכיוצא בהן שטובים מבושלים יותר מחיים

כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בשולם בורא פרי האדמה.

ותומי כשהם חיים בורא פרי האדמה, לאחר בשולם שהכל

(טי׳ ר״ה).

יא לפת אם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרזל מברך בורא

פרי האדמה. שם

על השלחן

א. אבטיחים (בערבית רק׳יי) לפעמים יש בהם מים מכונסים

בתוכם, אם שותה את המים בלבד ולא אוכל מהפרי מברך

שהכל, ואם אוכל מפרי עצמו לא יברך על המים שברכת הפרי

פוטרתן.

והוא הדין לאגוזים הבאים מהודו שנקראים אגוזי הודו {ערבית

ג׳וז אל הנד) שיש בהם מים דומה לחלב, שאם שותה את

המים בלבד מברך שהכל ואם אוכל מהפרי לא יברך על המים

(בא״ח פנחס ט).

ב. על שתיית הקפה והתה מברך שהכל, וכן פשט המנהג. ואם

לקח את גרעיני הקפה ורוצה לאוכלם כמו שהם או שבתשם

קמח, אף על גב שהסכימו האחרונים לברך אדמה העלתי

בספחי׳ק מקבציאל לברך שהכל. (שם י).

ג. אפונים (בערבית חומ״ץ) כשהם קלויים מברך עליהם בורא

פרי האדמה, ולאחריהם בורא נפשות רבות, ואם כתשם עד

שנעשו כמו קמח מברך שהכל וכל שכן אם עירב עמהם סוכר

שמברך שהכל. (שם יא)

ד. השותה שכר וכדי למתק חריפותו אוכל אחריו פרי, כיון

שאיןכונתו באכילת הפרי רק בשביל השכר, הרי השכר עיקר

ג בלו ם ימן נ

ל הפרי ויש חולקים ומצריכים והפרי טפל וברין שלא יברר ע

ברכה, לכן ירא שמים יזהר לאכול מהפרי לפני ששותה

ל הפרי. וכן הכלל בהלכות ברכות שכל שהוא מהשכר ויברר ע

ל העיקר ופוטר את הטפילה. עיקר ויש עמו דבר טפל מברר ע

(שם יד)

ל עיסה שלשוה בדבש או סוכר או חמאה או ה. מברכים מזונות ע

חלב או שמן או מי פירות ויין, או שאר משקין כל שטעם

התערובת ניכר, ואם אין טעם התערובת ניכר מברכים

המוציא. (שם כ) ויש להזהר בחלות מתוקות הנאפות כיום

בשוק ששמים בהם סוכר ומורגשת מתיקותם ויש מברכים

עליהם בטעות המוציא וברכתם מזונות ואילו היה קובע

ן שהיה אוכל יותר מע״ב דרהם (לערר סעודתו עליהם כגו

215 גרם) אף שדינם לברך מזונות צריר לברר המוציא.

ו. פת שעשויה כמין כיסים שקוראים בערבית סמבוסייק

שממלאים אותם לפני אפייתם בסוכר עם שקדים או אגוזים או

שאר מיני פירות ותבלין אף שהעיסה עצמה נילושה במים

בלבד, ואפ ויה בתנור בלי משקה אפילו הכי נחשבים פת

כיסנין שמברף עליהם בורא מיני מזונות, כיון שאין דרך

ללפת את הפת בסוכר או בתבלין. (שם כ)

ז. העושה כעכין יבשים שכוססים אותם בפה (כגון מקלות

מלוחים) אפילו שלא שם בעיסה רק מים מברך מזונות. (שם)

סימן נג

ל חפירות דיני הפסק וטעות בברכת הפירות. ודין ברכה אחרונה ע

א בירך על פירות האיא בורא פרי האדמה יצא. אבל אם בירר

על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא. הילכר אם הוא

שלחן המלך

מסופק בפרי אם הוא עץ או פרי אדמה מברך בורא פרי

האדמה. ובדיעבד אם אמר על הכל שהבל יצא. ואפילו על פת

ויין. (סי׳ ר״ו)

ב היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ וברך על פרי האדמה

ונתכון לפטור את העץ יצא. (שם).

ג כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר

מכדי דבור. שהוא שאלת תלמיד לרב שאומר לו שלום עליך

רבי ומורי. (ש״ע סי׳ ר״ו)

ד צריך להשמיע לאזניו בברכתו ואם לא השמיע לאזניו יצא.

ובלבד שיוציא בשפתיו. ואסור לברך כשהוא ערום עד

שיכסה ערותו. והאשה יכולה לברך ערומה כשהיא יושבת.

ואפילו אם אינו ערום אם לבו רואה את הערוה או שראשו

מגולה אסור לברך. (שם)

ה בל דבר שמברך עליו לאבלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו

כשהוא מברך. (שם)

ו אין מברכים על האוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו.

ואם בירך ואחר בך הביאו לפניו צריך לברך פעם אחרת. אבל

מי שברך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו יותר מאותו

המין או ממין אחר שברכתו בברכת הראשון אינו צריך לברך.

(ש״ע ר״ו)

ז כתב הבאה״ט הרב המג״א האריך בדין זה והעלה להלכה

וז״ל כללו של דבר אם דעתו היה על כל מה שיביאו פשיטא

שאין צריך לברך. ואם היה נמלך ממש פשיטא דצריך לברך.

ובסתם בל זמן שמונחים לפניו מן הראשונים פליגי. לבל בו

צריך לברך דאין קביעות לפירות. ולהרב ס״ח אין צריך לברך

מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אך

על גב שהיא ברבה אחת חייב לברך >1זם). הגה וטוב ליזהר

. לכתחילה להיות דעתו על כל מה שביאו לו(שם)

סימן נג

ח נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס,

צריך לחזור ולברך. אך על גב שהיה מאותו מין לפניו יותר

כשברך על הראשון. הגה רק שלא היה דעתו עליו לאוכלו

(שם. וכ״כ מהריק״ש) וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו

לעולם וע ז על שהוציא שם שמים לבטלה. ואם אמר כשנפל

ברוך אתה ה׳ ולא אמר אלהינו. יסיים ויאמר למדני חקיך.

שיהא נראה כקורא פסוק ואין באן מוציא שם שמים לבטלה.

אבל העומד על אמת המים מברך ושותה. אך על גב שהמים

ן תחלה (סי׳ ו ששותה לא היו לפניו כשברך מפני שלכך נתכו

ר״ו) ט פירות האילן חוץ מחמשת המינים שהם גפן תאנה

רמון זית דבש. ובל פירות האדמה וירקות ובל דבר שאין

גד ולו מן הארץ כל אלו ברכה אחת להם באחרמ ה שהיא בורא

נפשות רבות (סי׳ ר״ז)

ל השלחן ע

א. היה לפניו פרי שספק אם מברך עליו שהכל או העץ, כגון

ו עץ, ויש לפניו סוכר היוצא מהקנים שיש דעות לברך עלי

ל הספק שהכל, ואחר כך פרי שהוא בודאי עץ, יברך תחלה ע

ל הודאי עץ, ולא יעשה להיפך. (סוכר מסלק סוכר יברך ע

הוא ספק אדמה).

ל הספק אחר כך ל הודאי תהילה, יברך ע ואם שכח ובירך ע

ל הודאי לא היה בדעתו לפטור את שהכל, דודאי כשבירך ע

הספק. ;בא״ח פנחס טז)

ץ בודאי, ופרי שברכתו אדמה ב. היה לפניו פרי שברכתו ע

ו שהכל, הנה אם בודאי, ופרי שהוא ספק שדינו לברך עלי

ל הספק נכנס בחשש מברך ברכה שאינה יקדים לברך ע

ץ ואדמה ולפטור את הספק. ולכן צריכה, שהרי יכול לברך ע

ל הספק, אבל בשבת ל הודאין קודם ולא יברך ע בחול יברך ע

ויום טוב שחסרים ממאה ברכות ומצוה להרבות בברכות, יברך

ל הודאין. (שם) ל הספק שהכל קודם ואחר כך ע ע

שלחן המלר

ג. דוד המלך עליו השלום תקן לברך כל יום מאה ברכות, ובימי

ל ידי ברכות השחר, והתפלה החול נשלמים המאה ברכות ע

ואכילה ושתיה, ובשבתות וימים טובים שנחסרים לו ברכות

מהתפלה ישלימם במיני פירות ובשמים, וביום התענית

שיחסרו לו ברכות, יזהר לשמוע ברכות הקוראים בתורה

ל הברכה מתחלה ויענה אמן ויועיל בשעת הדחק אם מכוין ע

ועד סוף. (שם בלק א)

ד. יזהר לברך לאט ובכונת הלב, ולא כאותם בורים המברכים

בדלוג אותיות ותיבות, ואם דלג שם או מלכות יחזור ויברך,

שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, ואפילו לא דלג

רק תיבת ״העולם׳׳ יחזור ויברך כי מלך לבד אינה מלכות (שם

ב)

ה. מיד כשמברך יאכל וישתה ולא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר

מכדי דבור שהוא כדי אמירת ״שלום עליך רבי״. ולכן

כשרוצה לשתות מים ורוצה לשפוך מהם קצת לא ישפוך אחר

הברכה אלא לפני הברכה. וכן כששותה משקה חם לא ינופך

בשפתיו אחר הברכה כדי לקררו, אלא לפני הברכה יזהר שלא

ל אוכל או משקה חם ביותר שיצטרך לשהות אחר לברך ע

הברכה מפני החום(שם ג).

ו. לקח פרי בידו ובירך עליו, וראה אחר יפה ממנו, לא יחליפנו

ל הפרי האחר (שם ו). אך שבדעתו היה בעת שבירך גם ע

ל מין אחד, פוטר כל מה שיביאו לו עוד, ז. האורח כיון שבירך ע

אפילו לא היה לפניו מהראשונות, שהכל תלוי בדעת בעל

ל שלחן בעל הבית הבית אם לא שנמלך ממש, וכל שאוכל ע

אפילו לא היה בדעת בעל הבית לתת לאורחים יותר ממה שיש

ד אפילו הכי אין לפניהם, ורק לבקשת האורחים נתן עו

צריכים לחזור ולברך שעל שלחן בעל הבית סומכים שיודעים

שיתן להם כל צורכם. (שם ט) וטוב שהאורח יכוין במשקה

ל מה שיביאו לו אחר כך, ומיהו גם אם ראשון שמביאים לו ע

לא כיון אינו חוזר ומברך כשמביאים לו משקה אחר. (שם י)

סימן נד 177

ח. שכח והכניס אוכלים לפיו בלא ברכה ונזכר לפני שלעסן, אם

הוא דבר שאם יפלוט אותו לא ימאס, יפלטנו לידו ויברך. ולא

יברך כשהוא בפיו שנאמר ״ימלא פי תהלתך״. ואם הוא דבר

שאם יפלטנו ימאס ממנו, יסלקנו בפיו לצד אחד ויברך משום

שאסור לאבד אוכלים.

ואם אירע כן במשקה שאי אפשר לסלקו לצד אחד, יפלוט

את המשקה לאיבוד, ואם הוא זקוק מאד למשקה יהרהר

הברכה בלבו ויבלעם, דקימא לן הרהור במקום אונס מועיל,

אבל לא יבלעם ואחר כך יברך שכל הברכות מברך עליהם

קודם עשייתם. (בא״ח מטות יד).

סימן נד

דיני ברכת מעין ג׳ אחר חמשת מיני פירות וחמשת מיני דגן

א על חמשת המינים שהם גפן ותאנה ורמון מברך לאחריהם

ברכה אחת מעין שלוש. (סי׳ ר״ח)

ב חמשת מיני דגן שהם חטה ושעורה וכוסמין ושבולת שועל

ושיפון. ששלקן עד שנתמעכו או כתשן ועשה מהם תבשיל

כגון מעשה קדרה הדיפות וגרש כרמל ורייסא מברר עליהם

בורא מיני מזונות ואחריהם מעין שלוש ולבסוך על המחיה.

ואפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים

הרבה יותר מהם. אבל אם נתן מחמשת המינים בתבשיל

לדבקו ולהקפותו בגון שנתנו בתבשיל של עדשים לדבקו אז

בטל בתבשיל (סי׳ ר״ח).

ג כשנותנים קמח לתוך שקדים שעושים לחולה דהיינו

מסתחלב. אם עושים כן כדי שיסעוד הלב מברך בורא מיני

מזונות ואם לדבק בעלמא אינו מברך בורא מיני מזונות אלא

178 שלחן המלך

שהכל. וטוב להחמיר ולגומעו בתוך הסעודה לאחר ברכת

המוציא ופטור ממה נפשך (שם) וכתב הרב אליה לרבה וז״ל

ונראה דוקא בשקדים שיש רוב מחמשת המינים הוא דטוב

להחמיר. מה שאין כן אם יש מיעוט מן הדגן(שם).

ד אבל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים אינו

מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות.

והתוס׳ נסתפקו אם יברך אחריו על המחיה. ולכך כתבו

שנכון לאוכלו בתוך הסעודה ויפטרנו בברכת המזון(שם).

ה קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו וערבו במים או

בשאר משקין אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללועסו

מברך בורא מיני מזונות ולאחריו על המחיה, ואם היה רך

כדי שיהיה ראוי לשתיה. מברך עליו שהבל, ולאחריו בורא

נפשות רבות (סי׳ ר״ח).

ו על האורז מברך בורא מיני מזונות שהוא מבושל בין

שנתמעך כן הוא הסכמת קרוב האחרונים בדעת מרן ז״ל.

אבל אם נתמעך לגמרי שהורידוהו בבלי מנוקב דהיינו

מםתחליב מברך שהבל. (בר״י ומחב״ר שם)

ז הגה העושה תבשיל מכל מיני קטניות אם נשארו שלמים

וטובים מבושלים כמו חיים מברך בורא פרי האדמה. ואם

נתמעכו לגמרי (דהיינו דיר כלי מנוקב או שעשה תבשיל

מקמח של קטניות) מברך שהבל (אבל אם מיעך אותם בכך

דרך אכילתם בכך ומברך בורא פרי האדמה (מג״א של״ה

שם).

ח בברכה אחת מעין שלוש מזכירים בה מעין המאורע בשבת

ויום טוב וראש חדש אבל לא בחנוכה ופורים (שם ר״ח)

ואומר קודם שיאמר בי אתה אל טוב ומטיב אומר רצה

והחליצנו ביום השבת הזה. וביום טוב אומר ושמחנו ביום חג

פלוני הזה, וכן בראש חדש ואם לא הזכיר יצא. (באה״ט

מגי׳א שם).

סימן נד

ט אם אכל פירות משבעת המינים ואכל מיני מזונות ושתה יין

יכלול הבל בברכה אחת ויקדים המחיה ואחר כך הגפן ואחר

כך העץ ויאמר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל

חפירות וחותם על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל

חפירות. (סי׳ ר״ח)

י אם אכל פירות משבעת המינים ואכל תפוחים אין צריך לברך

התפוחים בורא נפשות רבות שגם הם בכלל ברכת על העץ

אבל אם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך בורא נפשות

רבות על התפוחים, וכל שכן אם אכל בשר או פרי האדמה

ושתה יין או אבל משבעת המינים שצריך לברך על בל אחד

ואחד. והוא הדין אם אבל בשר ודגים ואכל מחמשת המינים.

אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים. ומשמע

דוקא אם אבל בל אחד ואחד לבדו אז צריך לברך. כדמשמע

מלשון הש״ע שכתב אכל בשר ודגים ואכל מחמשת המינים.

אבל אם אכל הבשר והדגים ללפת דוק א אין צריר לברך לא

בתחילה ולא בסוך. וכמו שהבריח מורינו מהרי״א נר״ו

בפסקיו ב״י מלשון הרב״י בראיות ברורות ונכוחות למבין

בלי שום פקפוק. (ש״ע סי׳ ד׳ח)

יא שתה יין וברך בורא פרי הגפן ואבל ענבים צריך לברך

עליהם בורא פרי העץ. וכן בברכה אחרונה צריך להזכיר על

הארץ ועל חפירות (שם). ואם בשעת שתיית היין נתכוון

לפטור הענבים פטור מברכת הענבים, (באה״ט ב״י מג״א

ט״ז)

יב אם בדיעבד ברך על הענבים בורא פרי הגפן או אחריהם אמר

על הגפן ולא אמר על העץ יצא (שם).

יג שתה יין ומים אחר כך לא יברך שהכל. שברבת היין פוטרת

כל מיני משקים. וגם אין לו לברך בורא נפשות רבות שברכה

אחרונה פוטרתן(שם).

שלחן המלך

יד ברכת שלוש אינה פוטרת מעין שלוש. שאם אכל דייסא אין

ברבת המזון פוטרתו. אבל ביין ברכה שלוש פוטרת. שאם

ברך על היין ברכת המזון במקום על הגפן יצא. והוא הדין אם

ברך על התמרים ברבת המזון במקום על העץ יצא. ואף שלא

אמר אלא ברבת הזן בין על התמרים בין על היין יצא. ואם

נזכר עד שלא חתם ברבת הזן. יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו

ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו ויסיים

ברכת מעין שלוש (שם).

טו הא דברבת שלוש אינה פוטרת מעין שלוש היינו דבתחילת

ברכת המוציא לא עלה על דעתו לפטור בברכת המוציא

לאותו מאכל. אבל דבר שהוא מסופק בברכתו ובוין לפטור

אותו בברכת המוציא בהא אמרינן ברכת שלוש פוטרת.

(הלכה ברורה סי׳ קס״ח ם״ק י״ט).

טז ולפי חלוק זה לא קשה ולא מדי במה שיש להקשות במה

שכתב מרן במקומות רבים שברכת שלוש פוטרת מעין ג׳ כגון

ההיא דסי׳ קס״ח בדבר שבלילתה עבה ואם בשלה או טגנה

וכו׳ ירא שמים לא יאכלם אלא על ידי שיברך על לחם אחר

תחילה. ועוד ההיא דדגן שלוק בסימן ר״ח כתב הנכון לאוכלו

בתוך הטעודה ויפטרנו בברכת המזון וכאלה רבות. וקשה

איר יפטרינו בברכת המזון והלא ברכת שלש אינה פוטרת

ץ שלוש. ולפי חלוק הרב הלכה ברורה הזזבר לא קשה ע מ

ולא מידי ודו״ק.

על השלחן

י מזונות ובטוח בורא ע א. אכל אורז שדינו לברך בתחילה בורא מ

נפשות רבות, ואכל עמו עוגה, אפילו שאכל כל אחד בפני

ו 8 סימן נה ו

ל העוגה ופוטר את האורז, (בא״ח עצמו מברך מעין שלוש ע

פנחס יה).

ה באמצע הסעודה, אינו מברך עליה מזונות ג ו ב. האוכל ע

שברכת הפת שבירך המוציא בתחילת הסעודה פוטרת, וכן

ברכת המזון פוטרת אותם מברכת מעין שלוש, אבל כשעושה

מיני מתיקה מעוגה ואוכל לקינוח טעודה יש מחלוקת אם

יברך עליהם. (שם כב)

סימן נה

דין טעות בברכת היין. והאוכל פחות מכזית.

והשותה פחות מרביעית מה דינו

א לקח כוס של שכר או של מים ופתח ואמר ברוך אתה ה׳

אלוקינו מלר העולם על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר בורא

פרי הגפן אין מחזירץ אותו, מפני שבשעה שהזכיר שם

ן אלא לברכה הראויה ו ומלכות שהם עיקר הברכה לא התכו

לאותו המין(סי׳ ר״ט).

ב לקח כוס של שכר או מים וברך בורא פרי הגפן ותוך כדי

דבור נזכר שטעה ואמר שהבל נהיה בדברו. ובר היתה

אמירתו לאחר שאמר בורא פרי הגפן אמר שהכל נהיה בדברו

יצא(ש ם).

ג כל הברכות אם נסתפק אם בירר אם לאו אינו מברר לא

בתחילה ולא בסוך. חוץ מברכת המזון מפני שהיא של תורה.

(שם)

ל השלחן: לערך 27 גרם תשעה דרהם) ע ד האוכל פחות מכ-זית (

בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית (על

שלחן המלך

השלחן: 85 גרם ב״ז דרהם) בין מיין בין משאר משקים מברך

תחילה ברכה הראויה לאותו חמץ ולאחריו אינו מברך בלל.

ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא בברייתו כמו גרגיר של

ץ בו בזית. א ץ שמברכים לאחריו אך על גב ש מ ענב או של ר

לכך נכון ליזהר שלא לאכול בדיה פחות מבזית. (הגה ולא

מקרי בדיה אלא אם אבלה במות שהוא אבל אם לקח הגרעין

ממנו לא מקרי בריה) ואם אכל מה שבתוך הגרעין מקרי

ה מג״א שם). ״ א ב ) ן י ע ר ג בדיה. וענבים ורמונים דרך לאכול ה

ל היין אם מברכים ד בברכה אחרונה ע ויש מסתפקים עו

אותה על כזית. לכן סוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מבזית

או רביעית(שם סי׳ ד׳יי).

ה כל האובלין מצטרפץ לכזית. אכל חצי זית משבעת המינים

וחצי זית אחר מברר אחריהם בורא נפשות רבות (נננה״ג).

והוא הדין פת ודבר אחר (מג״א). ובל המשקין מצסרפץ

, גן לרביעית אבל האוכל והשותה אין מצסרפין. וכ״כ בם

המלך, וציר שעל גבי ירק מצסרך. והוא הדץ בפת השרוייה

במשקה או ביין אבל רוטב שעל הבשר אין מצטרך דהוי

משקה (מג״א). אם אכל מעט וחזר ואבל מעט אם שהה יותר

מכדי אכילת פרס אין מצטרך לברכה אחרונה. ואם שתה חצי

רביעית וחזר ושתה חצי רביעית אם יש מתחילת שתמי ה

ראשונה עד סוך שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית

מצטרפין. ואם לאו אץ מצטרפץ ;כ״כ הש״ע בסי׳ תרי״ב).

דבר שיש בו בזית ויצטמק בשיעורו אץ לברך אחריו. ואם

אחר כך חזר ונתפח שפיר מברכין עליו לאחריו, (גן המלך סי׳

תכ״ב ויד אהרן כל םעיך זה הוא בבה׳׳ט סי׳ ר״י).

ו הטועם את התבשיל בגון לידע אם צריך מלח או תבלין אינו

צריך לברך עד רביעית ואפילו אם בלעו (שם). ואפילו אם

ה ״ג וב״ח). נ ב ) ר ר ב רוצה לברר לא י

סימן נה

על השלחן

א. המוצץ פירות נחשב לאכילה ושיעורו בכזית, והיינו דוקא

ל ידי לעיסה שנותנם בפיו, ולועס בשיניו שאז כשמוצצים ע

דנים אותו כאוכל, אבל מציצה שאין בה לעיסה כגון המוצץ

ז(בערבית פארטקא״ל) וכיוצא שתופס הפרי בידו ומוצצו תפו

שאין בזה לעיסה דינו כשתיה. ואפילו מצץ שיעור רביעית לא

יברר ברכה אחרונה מכיון שבשתיה צריך שלא ישהה מתחלה

ועד סוף שיעור שתיית רביעית, והמוצץ אי אפשר שימצוץ

שיעור רביעית ולא ישהה יותר מכדי שתיית רביעית, ועל כן

ל ידי לעיסה לא מברר ברכה אחרונה כל פרי שלא מוצצו ע

אפילו מוצצו הרבה (בא״ח בסעיף ח).

ב. משקה חם כמו קפה או תה איו מברכים אחריו ברכה אחרונה,

מפני שלא שותים שיעור רביעית בלי שצייר לשהות כדי

שיעור שתיית רביעית, וכן השותה מים קרים בחורף שמוכרח

לשתות מעט מעט בגלל הקרירות ושהה בשתייתו לא יברך

ברבה אחרונה. (שם ט)

ג. מי שהיה בדעתו לאכול רק חצי שיעור ואכלו, ואחר כך רצה

ו ואכלו כדי ד חצי שיעור והביאו לו ובייר עלי לאכול עו

שיעור אכילת פרס של הראשון הסתפקו הפוסקים אם

מצטרפים האכילות לברכה אחרונה, לכר לא יביא עצמו למצב

כזה, אלא יאכל בפעם שניה בדי שיעור שלם, ואם עבר ואכל

ולא היה לו עוד שיעור להשלים יביר בלי שם ומלכות

ויהרהר שם ומלכות בלבו. (שם י)

ל ד. שתה יין ושאר משקין לא מברר בורא נפשות רבות ע

ל הגפן פוטרתן, ואם שתה מים לפני ששתה המשקין, שברכת ע

יין יש מחלוקת אם ברכת הגפן פוטרת, לכן צריר להזהר שלא

ל המשקין להביא עצמו לספק ברכות ויברר בורא נפשות ע

לפני שישתה את היין, ואם לא עשה כן יברר בורא נפשות בלי

שם ומלכות(שם יא)

שלחן המלך

סימן נו

דינים כמה פרטים וברכתם מה שעושים בעירנו ממיני מתיקה

ל אלו מברך שהכל: חלויה טחינייה, (חלבה העשויה א ע

מטומטום), פםתרייא״ל, סנוברייה, נרינג׳אדה (קליפות

נרנג׳אדה מרוקחים בסוכר, או בדבש עיין וילקט יוםך סימן

כב שכתב דבארם צובה יש שנהגו לברך שהכל כדעת הברכ״י

וזל׳׳א ויש שנהגו לברך בפה״א כדעת הט״ז וגו״ר, וה״ה

לקליפות לימונים חמוצים) למונדה׳, ג׳וז מעקוד (שמעתי

מהרה״ג אברהם הררי רפול שליט״א שלוקחים את הירוק

שבאגוזים ועושים ממנו מרקחת כעין ריבת אגוזים, ובדף מ״ד

כתב רבנו המחבר אגוז חרר שמבשלים בדבש). בזר ג׳בם -

(גרעיני אבטיח אדום). בזר בטיק (גרעיני מלס צהוב) על

ל הטחיניה (טחינה משומשום מביר גם אלו מברר שהכל, ע

כן שהבל).

ב על אלו מברך בורא פרי העץ: חלווי ג׳וזיה (אגוז גמור

המטוגן בדבש כ״ב רבנו המחבר). סידר״ה (חתיכות אתרוג

בסוכר מהרה״ג א. רפול שליט״א, ובילקט יוסף סימן טו״ב

כתב שהוא מפרי עץ הנקרא כבאד או נפאש שמםירים

קליפתו הירוקה ושורים במים כמו ימים עד שיתמתק

ומבשלים אותם עד שיתרככו ונותנים סוכר בבלי על האש

עם מים עד שנעשה בדבש ומבשלים אותם יחד עד שמתיבש

הסוכר בהם). ברז מעקוד (דובדבנים עם סוכר ומבשלים

אותם קצת על האש). ספרג׳ל מעקוד (חבושים עם סוכר

וכתב על זה בילקט יוסף סימן כא שדוקא בשמבשלים אותו

חתיכות, או שיוצקים אותו בקערות ונקפה ונלעס, אבל אם

סוחטים אותו בבלי מנוקב והוא רך מאד ואוכלים ממנו

בכפות הרי זה כמשקה וברכתו שהכל נהיה בדברו). מלב׳ס

(שקדים ועליהם שכבה של סוכר דקה, ובן איש חי כתב

ל שניהם שמנהג הג״ר משה חיים ז״ל להפריד אותם ולברך ע

האחד שהכל והאחד עץ, מנהג בבל לברר שהכל).

ו סימן נ

ג על אלו מברר בורא פרי האדמה: הלווי קנבזיי׳דז. סמסמייה

(סומסום עם סוכר להדביק) כלבסאדה. מבשו׳ר. ג׳נזביל

4לרבה (ג׳זנביל מרוקח בדבש כ״נ מרבנו המחבר במ״א)

גולבש׳ה. מעג׳ון אל וורד (מרקחת שעושים מורדים ועשבים.

וכ״ד מר״ן לברר אדמה ומנהג אר״צ וברכ״י כתב שהכל

וילקט יוסף סימן כא)

ל אלו מברר בורא מיני מזונות: הלווי מנפוש. הלווית אל ד ע

ג׳ובן. קשבייה. צביע המן - (עוגה מעיסה ארוכה בצורת

אצבעות ושמים בה סוכר). גזל אל בנת - (מביאים קמח דק

ל האש לבדו, ומבשלים אותו עם מים וקולים אותו במחבת ע

ל הרצפה על האש עד שנקפא בחבלים ושופכים הסוכר ע

ומבשלים הקמח הקלוי וחוזרים ומושכים אותו פעמים רבות

ר דקים, וממלאים בו אגוזים וסוכר או ע עד שנעשה כחוטי ש

אפרסקים וםנובר וכיוצא ב״כ בוילקט יוסף סימן ו׳ וכתב

שדעת מר׳ז לברר שהכל, ואני מסופק אם יש מחלוקת

ביניהם או שאופן שעשיתו לדעת רבנו המחבר שונה).

כרביג׳ - (לשון עיסה בשמן או בחמאה ויש שמערבים בה

מים וממלאים אותה פירות וסוכר ושקדים או בשר או ביצים

וגבינה, וילקט יוסף סימן ד). גרייבי - (עושים אותה מקמח

סולת דק דק, ולשים אותה בחמאה וסוכר, ושליש מקמח

ושני שאשים מחמאה וסוכר, וילקט יוסף סימן ד׳ וכתב עוד

שם שבזה אף! אם קבע סעודתו לא מברר המוציא וברכת

המזון כיון דלית להו תואר לחם). מעמול (דומה לכרביג׳

הנ״ל וכנראה שצורתו החיצונית אחרת שעושים אותו עגול

וממלאים בתוכה סוכר ושקדים וכיוצא). בקלווה (שכבות

עיסה דקה דקה ובאמצע שקדים ואגוזים וסוכר). לוגינז׳

ו בו מעמול (עיסה מקמח ושקדים). מסאפן. מרינגינוס שנתנ

קמח (למטה כמו טורט וכן למעלה וביניהם ממלאים סוכר

שקדים ואגוזים ונוהגים לכבד באירוסין). רז בעסל (מבשלים

אורז ודבש שליש אורז ושני שלישים דבש ומבשלים אותם

יחד עד שנקפים ויוצקים אותם בקערות ומתנגבים ונלעםים

בפה באכילתם, וילקט יוסף! סימן ז ולדעתו יש לברר שהכל

86 ו שלחן המלך

ועי׳ מה שהאריר בזה, ואפשר שאין מחלוקת ורבנו מדבר

שיש יותר אורז והוא עיקר). רז בחליב (מבשלים אורז וחלב

ביחד חומש אורז וארבעה חומשים ויותר חלב וסוכר ויוצקים

אותם בקערות ומתנגבים ונלעסים בפה כמו רז בעםל וילקט

יוסף שם ועיין מ״ש לענין רז בעסל). כנפיה (לשון עיסה

עבה ואחר בך מרככין אותה הרבה עד שנעשית כמשקה עב.

וממלאים אותה תוך כלי שיש בו הרבה נקבים, ויוצקים ממנה

סביבות הקערה שעל האש ונעשית כחוטים דקים ונאפית

בלי משקה, ויש אוכלים אותה במו שהיא, ויש מטגנים אותה

ל האש ומזלפין עליה דבש ואוכלים לבד בשמן במחבת ע

אותה. ויש שלשים אותה בחמאה וממלאים אותה שקדים

וסוכר וכיוצא ואופים אותה בקערה על האש, ויש שאופים

אותה בתנור גדול וקוראים אותה כנאפיה ומברומיה, ויש

שאחר שמלאו אותה פירות מטגנים אותה במחבת בשמן

וקוראים אותה כנאפיה לכנמייה. ואם אובל אותה לבדה

מברר המוציא ואם מלאה פירות וםוכר מברר בורא מיני

מזונות. כ״כ בספר וילקט יוםך סימן ג׳). קטאייך - (דומה

לכנפיה שלשין עיסה עבה עד שנעשית משקה אלא

שממלאים אותה בכלי שיש בו נקב בשוליו ונותן אצבעו

ל הקערה שעל האש (דומה למה תחתיו ומסירה ויורד ע

שהתימנים קוראים לחוח) ומתפשט מהעיסה הרכה ונאפה

בלי משקה כלל ויש שאוכלים אותו כמו שהוא ויש שממלאים

אותם פירות וסוכר וחוזרים ומטגנים אותם בשמן על האש

ונקרא קטאייך מקלי, וכשאוכלים אותו לבדו מברר המוציא

ובהמ״ז, וכששמים בהם טוכר ודברים אחרים ומטגנים אותם

מברכים מזונות וכן פסק הרמב״ם בתשובה בפאר הדור,

וילקט יוסך סימן ג׳). זנגול - (לוקחים מעיסה שעושים

בשביל לחם שהיא עבה, ומרככים אותה מעט וקולים אותה

בשמן במחבת, וילקט יוסך סימן בי). עקביקה ־ (לוקחים

ברג׳ול שהוא מחטים שלוקים וטחונים שיעור חומש ועושים

כתבשיל עם דבש ענבים וטחינה מהשומשמין וילקט יוסך

סימן יג).

ו סימן נ

על השלחן

א. חלקום שנעשה ממיעוט חטה ורוב סוכר, נחלקו בו האחרונים,

ודעת הבן איש חי (פנחס יד) לברך עליה בורא מיני מזונות

וכן דעת ר׳ יוסף סתהון ז״ל (סי׳ וילקט יוסף דף רטו), ולכן

תמה מהר״י סתהון ז״ ל איך קונים חלקום מהגויים, שאם כן

יש בזה בשולי גויים. והרב יוסף ידיד הלוי ז״ל (ברכת יוסף

ח״ב ז) האריך בזה והעלה שבמקום שנהגו לברך מזונות

(בבא״ח שם כתב שכן נהגו בבבל) אין לשנות המנהג, אבל

במקום שאין מנהג בזה יש לברך שהכל. ולענין ברכה אחרונה

אך לסוברים לברך מזונות אין מברכים על המחיה עד שישער

שאכל כזית מהדגן לבד בכדי אכילת פרס, ואם לאו מברך

בורא נפשות רבות (זבחי צדק סימן קיב).

ב. זלאביה (ונקראת גם זנגו׳לא) וכך היו עושים אותה בארם

צובה: לשין עיסה שבלילתה רכה, ותופס מעט עיסה בידו

ועושה אותה רקיק גדול דק מאד ושם אותו במחבת גדולה של

שמן הנתון על האש לטיגון ומיד מסיר אותה ושם עליה סוכר

דק. (ובבבל היו מטבילים אותה במי סוכר) או אם לשו קמח

ומטגנו בשמן ואחר הטיגון שם בו דבש, לכל הדעות מברך על

זה בורא מיני מזונות. (ברבת יוסך שם בא״ח שם וילקט יוסך

שם)

ג. זערור, שהוא פרי עגול קטן מאד ויוצא מאילני סרק, אם הוא

טוב לאכילה, מברך עליו בורא פרי העץ, ואם הוא מין גרוע

מברך שהכל, ויש לפותחו לפני האכילה כי שכיח בו מאד

התולעים. (ברכת יוסך שם)

ד. חריריה שנוהגים לעשות ליולדת כדי לסעוד לבה, ועשוי

משקדים ואגוזים וסוכר וכעכים יבשים שנידוכו ונותנים

לתוכה, ויש בהם שיעור כזית בכדי אכילת פרס, ברכתה בורא

מיני מזונות ובסוך ברכה מעין שלוש (וילקט יוסך סימן א)

שלחן המלך

ה. סנבוסק מקלי, שלשים עיסה במים וממלאים אותה בשר

ומטגנים אותה בשמן, מברך מזונות ואם קבע סעודתו מברך

המוציא. (שם ב)

ו. הממוניה והוא מקמח דק הקלוי וסוכר וחמאה, והשליש קמח

ל ושני שלישים חמאה וסוכר, ומבשלים אותם ביחד במחבת ע

האש, מברך מזונות וכיון שאין לו תואר לחם, לכן אף אם קבע

סעודתו עליהם מברך מזונות ומעין שלוש. (שם ה)

ז. הכסכסון שעושים מפתיתי לחם או מבורגו׳ל (שהוא חטים

שלוקים וטחונים) ומבשלים אותם בקמח ונותנים אותם בכלי

שיש בו נקבים רבים, והוא שקוראים אות מצפ׳ייה, ונותנים

ל האש, ומהבל היוצא ל קדרה שיש בה מים ע אותה ע

מהקדרה מחמימות המים הוא מתבשל, ואחר כך מערכין

בתוכו חמאה או שומן ובשר ומבשלים אותם ביחד ואוכלים

אותם, מברך מזונות ואפילו קבע סעודתו עליהם כיון שאין

להם תואר לחם(שם)

ח. מחשי הוא שמביאים קרא או חציל (בדנג׳אן) וכיוצא או עלי

גפנים (שנתיבשו י״ב חדש שהרי כידוע רבני ארם צובה עשו

הסכמה שלא לאוכלו משום התולעים), וממלאים אותם אורז

ובשר ושומן, אחר שמריקים אותם מגרעיניהם ומלחותם, ועלי

גפנים נקראים יבר״ק, ויש ממלאים את הקרא באורז ואפונים

(חומיץ) ונותנים עמו חמאה וקוראים אותו מחש״י בליבן,

מברך עליהם בתחילה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות,

שכיון שהקרא או החצילים או העלי גפנים מעמיד הוי הוא

עיקר ומברך אדמה, וגם עלי גפנים אף שהם מעץ פרי כיון

שאינם מעיקר הפרי, וזה לא עביד למיזן כיון שהבשר והשומן

יותר מהאורז, ואם בירך מזונות או שהכל בידעבד יצא.

ל ואם רוצה לאכול את המעמיד לבדו והמלוי לבדו, מברך ע

ל המילוי שהכל. שהבשר ושומן הם יותר ע המעמיד אדמה, ו

מהאורז, והשומן נבלע באורז ולא נשאר האורז כמו שהוא.

(שם ח) ומדבריו נלמד שכל שיש בו הרבה אורז ומיעוט בשר

ל האורז מזונות. ושומן יש לברך ע

סימן נז

ת שהם ו ג ו ט. שורבה שמבשלים אורז עם מים ונותנים לתוכה ע

מחטים שלוקים וממלאים אותם בשר ושומן ומבשלים אותם

עם השורבה, אם אוכל מהם שלא בתוך הסעודה צריך לברך

ל השורבה שהכל, ששניהם ע ל העוגות מזונות, ו תחילה ע

עיקרים. (שם ח)

י. השותים היטליי׳ה שהוא חלב חטה הנקפה בתוך מי סוכר,

הואיל והיא נבלעת עם מי סוכר, ברכתה שהכל, אף שהוא

מחמשת המינים כיון שרק וראוי לשתיה, והשותה פסקי פסקי

יש מחלוקת אם יברך ברכה אחרונה, ולכן ירא שמים ישתה

במהרה או שישתה עמה מים ויברך ברכה אחרונה, או ישתה

פחות מרביעית. (שם יב)

יא. חב-איל-עזיז, מין פרי מגרגרים קטנים ויותר גדולים

מפלפלים והוא מכווץ מאד מברך עליו בורא פרי האדמה,

(שארית יוסך ח״א דשצ״ח)

ל ברכת שהכל, אם אמר יב. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ע

שהכל נהיה בדברו יצא, זהו כשטעה או שנסתפק בברכת

הנאה ולא יכול לברר הדין, אבל אם לא למד הדין, ולא שאל

לחכמים לא יאכל עד שיברר הדין. (שם ח, ט)

סימן נז

דין קדימה בברכת הפירות ודין עיקר ועמו טפלה

א היו לפניו פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין

ל פי שאינו חביב כמו המין שבעה מקדים מין שבעה אף ע

ץ ץ בניהם ממין שבעה מקדים החביב. ואם א האחר. ואם א

ברכותיהם שוות אפילו יש בהם ממין שבעה כגון צנון וזית

איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב. וי״א שגם בזה

190 שלחן המלך

צריר להקדים מין החביב. ונקרא חביב המין שרגיל להיות

חביב עליו. אפילו אם עתה חפץ במין השני. (סי׳ רי״א)

ב ולהרמב״ם אם היה מין אחד חביב לו יותר בץ שברכותיהם

שוות בין שאינם שוות. בין שיש בהם ממין שבע בין שאין

בהם ממין שבע מקדים החביב לו אז באותה שעה. ואם כלם

שוים אצלו ואינו רוצה בזה יותר מזה. אם יש ביניהם ממין

שבע מברך עליו תחילה (שם)

ג הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ ודבר שברכתו

שהכל, בורא פרי העץ קודמת. וכן בורא פרי האדמה ושהכל

בורא פרי האדמה קודמת. ואם הביאו לפניו בורא פרי

האדמה ובורא פרי העץ איזה מהם שירצה יקדים. ויש

אומרים שבורא פרי העץ קודמת (שם)

ד כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה קודם לברכה. וארץ

בתרא הפסיק העניין ובל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו

לארץ קמא. הלבר תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ

בתרא וזה שלישי לארץ קמא. (שם)

ה כל שהוא עיקר ועמו טפלה. מברך על העיקר ופוטר את

הטפלה. בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה. ולא

מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפילו כל אחד

לבדו. ואפילו פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל שאוכל דג

מלוח או שותה שכר ואובל פת עמו בדי שלא יזיקנו בגרונו,

או למתק השתיה. מברר על הדג או על השכר ופוטר את

הפת ביס שהוא טפל (סי׳ רי׳׳ב)

ל הרקיקין דקים. אותם הרקיקין הוו ו מרקחת שמניחין ע

טפלה למרקחת לפי שאין מתכונין לאכל לחם.

ו 9 ו סימן נז

על השלחן

על השלחן א. כאמור לעיל בסעיף ד׳ גם בשבעת המינים

ל זה, כפי הסדר שהשתבחה בהם ארץ ישראל יש קדימה זה ע

בפסוק: ״ארץ חסה ושעורה וגפן ותאנה ורמוז ארץ זית שמן

ודבש״. וזה הסדר: הענבים בין לחים בין יבשים קודמים

לתאנים וכל שכן לרמונים, ותאנים קודמים לרמונים, אבל

התמרים קודמים לענבים שהם שניים למילת ״ארץ״ והענבים

נזכרו בשלישית ארץ אחר ״ארץ״. וזית קודם לתמרים

ולענבים שהוא ראשון למילת ״ארץ״ השניה, אבל לא קודם

ליין כיון שליין יש חשיבות רבה בפני עצמו וכן יש ליין ברכה

מיוחדת בורא פרי הגפן, שכל מי שיש לו ברכה מיוחדת יש בו

שבח לקב״ה יותר שנראית בזה השגחתו יתברר בפרטות.

(בא״ח מטות א׳)

ב. כל דיני קדימה הוא כששניהם לפניו ורוצה לאכול משניהם,

אבל אם אין שניהם לפניו, אין אומרים לו המתן עד שיביאו

ל מה שלפניו. מין זה החשוב כדי שתברר עליו, אלא מברר ע

אפילו כששניהם לפניו אם אינו רוצה לאכול משניהם כי אם

ל מין שרוצה לאכול ממנו. (שם ד) ממין אחד דוקא יברר ע

ל הפרי הנקי והיפה יותר משום ״זה אלי ואנוהו״ ג. יש לברר ע

ל השלם. וכן יברר ע

וכל שלא אוכל ש׳יעור בףיכה אחרונה ראוי שלא יכניס לפיו

דבר שלם ויאכלהו כי בזה נכנס למחלוקת שיש אומרים לברר

ל דבר שלם ברכה אחרונה אפילו אם לא אכל כשיעור, ואף ע

ם כל זה לא יכנס לכתחילה לספק שזה ספק ברכות לא יברר, ע

ברכות. (שם ג, ה)

ד. היין חשוב שגורם ברכה לעצמו, ומברכים עליו במצוות כגון:

קדוש, הבדלה, ברכת המזון, ליל פסח, אירוסין, נשואין ומילה

אף שאין תאבים לשתותו. לפיכר אינו נחשב טפל לפת ואם

192 שלחן המלך

שותה בסעודה צריר לברר עליו בורא פרי הגפן, אבל ברכה

אחרונה לא מברר שנפטר בברכת המזון. שהחשיבות שקונה לו

הוא לברכה ראשונה, ואפילו שותה יין כדי לשרות האכילה

שבמעיו והרי זה כדברים הבאים מחמת הסעודה בתור

הסעודה שנפטרים בברכת הפת. מכל מקום חשיבות היין

גורמת לו ברכה, מה שאין כן בשאר אוכלים ומשקים שבאים

מחמת הסעודה שלא מברכים עליהם. (בא״ח נשא א)

ה. ליין יש חשיבות נוספת שהוא פוטר כל סוגי משקין, ואם בירר

ל שאר משקין ואפילו שאינו בעת ל היין לא צריר לברר ע ע

ל היין סעודה. ודוקא כשיתר המשקין לפניו בשעה שמביד ע

או שדעתו עליהם, ואפילו לא קבע עצמו לשתות יין רק שותה

מעט דיד עראי, אבל אם לא קבע עצמו לשתיה רק שותה

ל משקין אחרים לא נפטרים מעט דרר עראי ולא היה דעתו ע

בברכת היין.

ל היין בשבת שאם רוצה ולכן צריך להזהר כשמקדשים ע

לשתות משקין אחר הקדוש לפני המוציא שיהיו המשקין לפניו

בעת הקידוש או יכוין עליהם, ואם לא היו לפניו ולא כיון

ל המשקין, גם צייר להזהר שלא ישתה שיעור עליהם מברר ע

רביעית שיתחייב בברכה אחרונה כדי שלא יכנס למחלוקת

הפוטקים אם ברכת המזון פוטרת. (שם ב)

ו. יין שלפני המזון כמו הקידוש, פוטר את היין ששותה בתור

המזון. אם בדעתו לשתות או שדרכו לשתות. וברכת המזון

פוטרת ברכה אחרונה של היין שלפני המזון.

אבל אם אכל מזונות לפני המוציא יברר ברכה מעין שלוש

ל לפני המוציא ואם שכח לברר ונזכר בתיר האוכל יסמיך ע

ברכת המזון.

אבל אכל פירות או שתה משקין אחרים לפני המוציא ושכח

ולא בירר ברכה אחרונה לפני נטילת ידים, ונזכר בתור

הסעודה, יברר ברכה אחרונה אפילו באמצע הסעודה, מפני

שאין ברכת המזון פוטרת רק דברים שמזינים ובאים בתור

הסעודה. (שם ג ד)

סימן נח 193

סימן נח

מי שיצא אם מוציא אחרים. ודין עניית אמן אחר הברכות

א על כל פירות ושאר דברים ואפילו פת ויין אם היו האוכלים

שנים או יותר אחד פוטר את חברו. ומיהו צריכים לישב

במקום אחד. אבל אם לא ישבו יחד אף בשאר דברים נמל בל

אחד מברך לעצמו. והא דאמרינן דאחד מברך לבלם. הני מלי

בברכה ראשונה אבל בברכה אחרונה צריכים ליחלק וכל אחד

מברך לעצמו. דאין זמון לפירות. (ש״ע סי׳ רי״ג) ומי שאינו

בקי אחר מברך והוא יוצא(ד״ע)

ב אין המברך מוציא אחרים אלא אם כן יאבל וישתה עמהם ואז

ו אמן. (שם) נ יוצאים בשמיעתם שמכונים אליו אפילו לא ע

p אלא אם ג אין יוצא ידי חובה בשמיעת הברכה אפילי יענה א

ון בה לצאת ידי חובה. כן שמעה מתחילתה ועד סופה ונתכו

והמברר נתכוון גם בן להוציאו ידי חובה. שם.

נה אמן אחר ברכותיו. אלא אחר שברך שתי ברבות או ד אין עו

ות אמן אחר יהללוך ואחר יותר שהם סוך ברכות. ונהגו לענ

ישתבח ואחר שומר את עמו ישראל לעד אמן. (סי׳ רט״ו)

ה השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אך על גב

שלא שמע כולה מתחילתה ועד סופה חייב לענות אמן. אך

על גב שאינו חייב באותה ברכה. אבל אם היה המברך

אפיקורוס או גוי או תינוק או היה גדול ושינה מטבע

הברכות אין עונים אחריו אמן(שם).

ו והא דאין עונים אמן אחר תנוק דוקא בשעה שלומד הברכות

לפני רבו. שמותר ללמד התנוקות הברכות כתקנן. ואך על גב

שהם מברכים לבטלה בשעת למוד. אבל בשעה שהן מברכין

לפטור את עצמן כיון דבני הניר הם עונים אחריהם אמן. וכן

194׳ שלחן המלך

בשעה שאומרים ההפטרה בבית הכנסת גם כן עונים

אחריהם אמן.

ז כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים

לשוא. והרי הוא כנשבע לשוא. ואסור לענות אחריו אמן.

(שם)

ל השלחן ע

א. כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות בדבר המעכב, אין

עונים אחריו, אמן. וכל שכן אם דילג שם ומלכות בברכה

שתקנו בה שם ומלכות, ואפילו דילג תיבת ״העולם״ אין

עונים אחריו אמן. (בא״ח מסעי טז)

ב. הזוהר הקדוש החמיר מאד בעונש השומע ברכה ואינו עונה

אמן, לכן אם המברך רואה שהשומעים מזלזלים באמן ולא

עונים, טוב שיברך בלחש כדי שלא ישמעו הברכה ויבואו לידי

מכשול. (שם יד)

ל דבר מסוים, או שמברך לישראל, ג. כששומעים מי שמתפלל ע

אפילו שלא מזכיר את השם חייבים לענות אמן. ולכן צריך

לענות אמן אחר הרחמן בברכת המזון. וכן כשעושה השליח

צבור מי שבירך לקהל, וכשאומרים "בגשמי אורה תאיר

אדמה״, ובסליחות כשאומרים ״אלוקינו שבשמים״ וכוי עונים

הצבור, אמן. (שם סו)

ו תמיד אכלן, שמיד שהתנוק עונה ד. ילמד את בניו הקטנים שיענ

אמן, יש לו חלק לעולם הבא. (שם טז)

סימן נט 195

ה. דבר שאחד נוהג בו איסור, וחברו שאינו נוהג בו איסור

למברך, כגון האוכל פת גויים וכיוצא, עונה אחריו אמן.

שדוקא כשאוכל דבר אסור לא עונים אחריו אמן. (מעין גנים

ח״ ב בסופו ד״א אות אי)

סימן נט

דין ברכת ריח הבשמים והמוגמר.

א אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח. ועל מין עץ

מברך בורא עצי בשמים. ואם הוא עשב מברך בורא עשבי

בשמים. ואם אינו מין עץ ולא עשב כמו המוסק מברך בורא

מיני בשמים. ואם היה פרי ראוי לאכילה. מברך הנותן ריח

טוב כפירות. והני מילי כשנטלו להריח בו או לאוכלו ולהריח

בו. אבל אם נטלו לאוכלו ולא נתכוין להריח בו. אך על גב

שהוא מעלה ריח טוב אי^ו מברך על הריח. ועל כולם אם

אמר בורא מיני בשמים יצא. הלכך על כל דבר שהוא מסופק

בו מברך בורא מיני בשמים. וכל בשמים שהם לאכילה מברך

עליהם הנותן ריח טוב כפירות (סי׳ רי״ו).

ב על הג׳ימאמי מברך בורא מיני בשמים שהיא ספק אם היא

עץ או עשב. והוא הדין במצ׳עך יש שגדל בגינה שאנו קורים

אותו פ׳רדוס והוא עץ. ויש שגדל בשדה והוא עשב אם הוא

מסופק מן השדה או מן הגינה יברך מיני בשמים. ואם ברור

הוא לו. על של גינה מברר עצי בשמים ועל שדה בורא עשבי

בשמים. (שם)

ג היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על

כל אחד ברכה הראויה לו. (הגה ואם ברר על כלם מיני

196 שלחן המלך

ץ לשל עשבי דינו כדין בשמים יצא) ואם צריך להקדים של ע

פירות לאכילה איזה מהם שירצה יקדים כמ״ש ש״ע סי׳ רי״א

ע״ש (שם).

ו קודם שיגיע לו נ ש ל המוגמר משיעלה קיטור ע ד מברכין ע

. ( ם ש ) ן ש ע הריח אבל לא יברך מקודם שיעלה ה

ה המוגמר אם הוא של עץ מברך עצי בשמים. ואם של עשב

עשבי בשמים. ואם הוא של שאר מינים מיני בשמים(שם).

ו המריח באתרוג של מצוה מברך עליו. ויש אומרים שאינו

מברך. לכך נכון שלא להריח בו(שם).

ז הנבנם לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים. מברך בורא

מיני בשמים. ישב שם בל היום אינו מביר אלא אחת. נכנס

ל כל פעם ופעם. ודוקא שלא היה ויוצא נבנם ויוצא מביר ע

דעתו לחזור אבל אם היה דעתו לחזור לא יברך (סי׳ רי״ז).

והנכנס לחנות דוקא נתכוון להריח (ט״ז).

ח אין מברכים על הריח אלא אם בן נעשה להריח. הלכך אין

מברכים על בשמים של מתים שאינם אלא להעביר סרחון של

מת. ולא על בשמים של בית הכסא. ולא על שמן להעביר

הזוהמא (שם).

ט מוגמר שמגמרים בו את הבלים אין מברכים עליו. לפי שלא

נעשה להריח בעצמו של מוגמר. אלא כדי ליתן ריח בכלים.

וכן המריח בכלים שהם מוגמרים אינו מברך שריח זה אין לו

עיקר (שם).

י בשמים של ערוה כגון קופה של בשמים התלויה בצוארה וכל

כיוצא בזה אין מברבין עליהם. לפי שאסור להריח בהם אפילו

אינם עליה. רק שהם מונחים במקום אחר. (ט״ז והברכ״י

כתב שנכון להחמיר בדבריו(שם).

ט 197 נ ן מ י ס

ב ריח שמברכים עליו בריח שאין מברכים עליו הולכים ר ע ת יא נ

אחר הרוב. (שם)

ל השלחן ע

ל הריח אף בבשמים שמתחדשים משנה א. אין מברכין שהחיינו ע

לשנה, מכיון שהנאת הריח אצל הגוף מועטת, ואף שאצל

ל הנאת הנפש ההנאה מרובה, לא שייך לברך שהחיינו ע

הנפש כי הנפש נצחית ולא תמות, ולא שייר בה שהחיינו.

ל הריח כיון שהנאת הגוף ולכן אין מברכים ברכה אחרונה ע

ל המזון והנשמה נהנית כ ע ת נ מסתלקת מיד והרי זה כ

בעיקר מהריח. ;בא״ח ואתחנן א)

ב. אדם שהצטנן (חולי הנקרא נשל׳ יה בערבית) והוא מסופק אם

ד שיריח קודם כדי ירגיש את הריח או לא, אסור לו לברך ע

לדעת ברור אם מרגיש בריח, ואחר כך יברר ויריח. (שם ב)

ג. יטול הבשמים בידו הימנית ויברך כדין ברכה של אכילה

ושתיה, וטוב לומר פסוק ״ריח ניחוח אשה לה׳״ בעת שמריח,

שבפסוק זה נרמזו הכונות של הריח. (שם ג)

ד. ברכת אכילה ושתיה קודמת לברכת הריח, והיינו דוקא אם

שניהם לפניו, אבל אורחים שבאים בבית בעל הבית ומביאים

להם מיני בשמים תחלה, לא צריכים להמתין עד שיגישו להם

ל הבשמים תחלה. (שם ד) פירות ומשקה, ויברכו ע

ה. כיצד להבחין בין עצי בשמים לעשבי בשמים: כל שהקלח שלו

ו יוצאים משרשיו אלא קשה ונשאר משנה לשנה, ואין עלי

ץ לבל הדעות. וכל מגזעו וכל שכן מעציו הרי זה מין ע

ו שלחן המלך 9 8

שהקלח שלו רך כירק, או אפילו קשה ולא נשאר הקלח משנה

לשנה הרי זה מין עשב ומברך עשבי, ויש אומרים שאפילו אם

ץ ולהלכה כיון שיש הקלח נשאר משיה לשנה הרי זה מין ע

בזה מחלוקת יברך מיני בשמים, 'שברכת מיני כוללת כמו

ברכת שהכל, וכל שיש מחלוקת מברך מיני. (שם ה)

ו. היו מינים של עצי ועשבי מחוברים יחד באגודה אחת, והריח

מעורב משניהם, יברך מיני. אבל אם מובדלים באגודה שיכול

ל כל מין ברכתו. לצמצם בחוטמו כל מין בפני עצמו, יברך ע

(שם ח)

ז. בירך בטעות שהכל נהיה בדברו במקום עצי או עשבי או מיני,

ל עצי ברכת עשבי או עשבי במקום עצי יצא. ואם בירך ע

בדבר שאין בו מחלוקת אם עצי או עשבי לא יצא. (שם ט)

ץ או עשבי, ץ בודאי, ןמין אחר שהוא ספק ע ח. היו לפניו מין ע

ל העץ. ל הספק תחילה מיני ואחר כך מברך ע מברך ע

ץ ודאי ועשבי ודאי ועוד מין אחר ואם יש לפניו מין ע

ל הודאין ופוטר , בחול מברך ע י ספק עשבי צ שהוא ספק ע

את הספק, ובשבת שמצוה להרבות בברכות, מברך קודם

ל הודאים, וכאמור י ועשבי ע צ ל הספק ואחר כך ע מיני ע

ל בברכת חפירות. (שם י) י ע ל

ל ריח טוב שנתון בבקבוקים, אם הוציאום ממין שהא עצי ט. ע

כמו מורדים מברך עצי, ואם ממיני עשבים מברך עשבי, היה

ם יא) ש ) י נ י ספק או מעורב ולא ידוע מה הרוב מברך מ

י. קלסר אצבעותיו ריח טוב, אבל אין ממשות הריח בידיו לא

מברך שכל שאין ממשות הבשמים לא מברך שזה ריח שאין לו

עיקר. (שם יד)

יא. יש שנמנעים להריח פירות, כיון שיש מחלוקת בנוסח הברכה

שלדעת מר״ן מברך ״הנותן ריח טוב בפירות". וא״ר הביא

סימן ס

נוסח מהראשונים ״אשר נתן ריח טוב כפירות״, ויש סוברים

שיש קפידא בנוסחאות, ואין משמעותם עולות בענין אחד,

ולכן נמנעים מלהריח פירות (שם טו)

יב. כשמברך עשבי יבטא את העין בחיריק ולא בניקוד שבא

כאמור באיוב ״עשבי הרים״. (כה״ח רטז עט)

סימן ס

דין ברכת הודאת היחיד

א ארבעה צריכים להודות יורדי הים כשעלו ממנו. והולכי

מדברות כשיגיעו לישוב. ומי שהוא חולה ונתרפא. ומי שהוא

חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנם וכל החי״ים יודוך סלה

׳חולה ייסורין ׳ים ׳מדבר. ומה מברר הגומל לחייבים טובות

וכוי(סי׳ רי״ט)

ב ברכה זו צריך לברך אותה בפני עשרה ותרי מנייהו רבנן.

דכתיב וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים ובו׳. ואי לא

שביחי רבנן לא יניח מלבךך. ואם בירר בפחות מעשרה יש

אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא. וטוב לחזור ולברך בפני

עשרה בלא הזכרת שם ומלכות (שם).

ג אם ברך אחד הגומל לעצמו ונתכוון להוציא את חברו ושמע

חברו וכיון לצאת יצא. אפילו לא ענה אחריו אמן(סי׳ רי״ט).

ד אם איחר יש לו תשלומים לבךך כל זמן שירצה והנכץ שלא

לאחר שלושה ימים. ואינו חייב לבךך עד שילך פרסה (על

השלחן: לערך שעה וחומש) אבל פחות מפרסה אינו חייב

לבךך. ואם הוא מוחזק בסכנה אותו הדךך. אפילו פחות

מפרסה מברך (שם).

200 שלחן המלך

ה בכל חולי צריך לברך אפילו אינו חולי של סכנה אלא כל

שעלה למטה וירד. מפני שדומה כמי שהעלוהו לגרדום לידון.

ואין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן ובין

שאינו קבוע (שם).

ו הני ארבעה לאו דוקא. אלא הוא הדין שנעשה לו נס כגון

שנפל עליו כותל ונצול. או נצול מדריסת שור ונגיחותיו או

נצול מטריפת אריה. או אם גנבים ושודדי לילה באו לו ונצול

מהם. וכל כיוצא בזה כלם צריכים לברך הגומל. ויש אומרים

שאין מברכים הגומל אלא על הנל ד׳ דוקא. וטוב לברך בלא

הזכרת שם ומלבות. (שם)

ז האוכל פרי חדש המתחדש משנה לשנה מברר שהחיינו.

ואינו מברך על הפרי עד אחר גומרו וגידול הפרי(סי׳ רכ״ה)

ל השלחן ע

א. העשרה ששומעים ברכת הגומל יושבים דכתיב: ״ובמושב

זקנים יהללוהו״, והמברך עומד משום שברכה זו היא במקום

קרבן תודה, והמקריב עומד ומקריב, ולכן אין מברכין ברכת

הגומל בלילה אלא ביום, ובדיעבד אם בירך בלילה יצא ידי

חובתו. (בא״ח עקב ג ועי׳ מעין גנים ח״ב דייה)

ע לחנוך צריך י ב. קטן הפחות משלוש עשרה שנים, כיון שהג

לברך במקום שיש מנהג לברך, כיון שיש חולקים וסוברים

שקטן לא מברך הגומל, ולכן במקום שאין מנהג יברך בלי שם

ומלכות (שם ד).

ג. הנשים חייבות בברכת הגומל, ויברכו בפני עשרה כדי שיברכו

בשם ומלכות, ואם קשה לה לברך בעשרה מחמת הבושה תברך

2 0 סימן ס ו

בלא שם ומלכות (שם ה) ויכולה לברך כשהיא עומדת בעזרת

הנשים (כה״ח רי״ט ג).

ל פרעון מס ל ממון, או ע ד. מי שחבוש בבית האסורים אפילו ע

מברך ואפילו יכול לפרוע והוא מורד שלא לשלם, או שחושב

כשיהיה בבית הסוהר יתפשרו אתו בכל זאת נקרא חבוש

לענין הברכה. (שם ט).

ה. מי שנעשה לו באיזה מקום דבר היוצא ממנהג העולם. כגון

ו כותל וניצול, או תקרה או אבן גדולה שבדרך שנפל עלי

הטבע ראוי שימות, הרי זה מברך בכל עת שיגיע לאותו מקום

״ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלר העולם שעשה לי נס במקום

הזה״, וכל יוצאי ירכו מברכים בשם ומלכות ״שעשה נס

לאבינו במקום הזה״, ודוקא כשיש בין ראיה לראיה של

המקום יותר משלושים יום חוץ מיום שראה ויום שעומד בו.

ואם נעשו לו נסים רבים יזכור ביחד את כל הנסים ויכללם

בברכה. ויוצאי ירכו לא צריכים להזכיר מקומות אחרים. (שם

יא)

ו גנבים וניצול, או שנפלה האבן או הברזל סמוכים ו. באו עלי

אליו, אך שהיה בסכנת מות אם היה נופל עליו, אינו מברר

שעשה לי נס, שאין דבר זדי יוצא ממנהג העולם.

ו כדור ובא לו במקום לא מסוכן ביד או ברגל, אבל ירו עלי

או דקרוהו בסכין, ולא נכנס הסכין בחלל גופו רק בבשרו

ניצול כיון שהגיע לגופו הרי זה ספק אם יברך בשם ו

ומלכות, לכן ראוי שיאמר שלושה פסוקים אלה: ״ויברך

דוד את ה׳ לעיני כל הקהל״ וכו׳ ״לך ה׳ הגדולה״ ובו׳

ו״העושר והכבוד״ וכו׳ ואחר כר יברך שעשה לי נס בלי

שם ומלכות ויהרהר שם מלכות בלבו. (שם יב)

ז. בתאונת דרכים, מסתבר שיש חילוק בסוג התאונה, שיש

תאונה קלה שלא יוצאת ממנהג העולם, ואין לברך עליה, ואם

היתה התאונה עם פגיעה גופנית, הרי זה ספק כנזכר באות

202 שלחן המלך

הקודמת, ואם היתה יוצאת ממנהג העולם וביצול כגון

שהתהפכה המכונית וירדה לתעלה וניצול מברך בשם ומלכות,

ועל הכל יעשה שאלת חכם.

ל הברקים מברך ״ברוך עושה מעשה בראשית״, ועל ח. ע

הרעמים מברך ״בתיו שכחו וגבורתו מלא עולם״, ומן הדין

צריך לברך בשם ומלכות, ויש מקומות שנהגו לברך בלי שם

ומלכות, ועל הקשת יברך בשם ומלכות ״זוכר הברית נאמן

בבריתו וקיים במאמרו״ (שם טז יז)

ט. יזהר בתפלת הדרך, וראוי לסומכה לאיזו ברכה שיאכל או

ישתה ויסמוך תפלת הדרך אליה, והנוסח נדפס בסדור, וגם

יעשה סדר לויה כנדפס בסידור (וישנו בסידור שיצא לאור

מחדש ע״י מכון הכתב) וכשיפרד יאמר הלכה זו: יחיד ורבים

הלכה כרבים שיש בו שם המסוגל לשמירה בדרך.

ל השם הנ״ל שיאמר ורצוי לומר בקשה זו המבוססת ע

הנוסע בעת נוסעו: יתברך וישתבח המאציל כל, יתפאר

ויתרומם הבורא כל, ויתנשא ויתהדר היוצר כל, יתעלה

ויתהלל העושה כל, יחיד ומיוחד הראנו כבודך, יוצר ובורא

הקם כסאך, יסד ובנה היכל כבודך, יחיד ומיוחד המהולל

כבודו, יוצר ובורא המתעלה כסאו יגדיל וירבה התחזקות

כוחינו, יאמצנו ויאבדו האויבים כולם, יחזקנו ויתבטלו

המקטרגים כולם, יאמץ ויחזק האל כונתינו, ישגב ויכונן

האל כונתינו, יברך ויטיב האל כונתינו, יהדר ויצליח האל

כונתינו, יאיר ויצליח הדרך כולו, יתכונן ויתיישר הדרך

כרצוננו, לטובה ולברכה לחיים טובים ולשלום אמן כן יהיה

רצון(שם יח).

י. פירות שאין בהם היכר בין חדשים לישנים, כמו אגוזים

ושקדים (שקוראים בערבית ג׳וז, לוז, בנדק, פסתק) אך שהם

מתחדשים משנה לשנה, ויודע באלו שהם חדשים לא מברך

שהחיינו, כיון שאין בגופם היכר בין חדשים לישנים, (בא״ח

ראה י) וכן פרי ממין אחד רק שהצבע שונה כמו ענבים

סימן ם 203

ל בל אחד שהחיינו ירוקים ושחורים, או תאנים לא מברך ע

(שארית יוסף ח״ב סימן ד).

ל תפוזים או לימונים מתוקים בדין הוא שצריך לברך יא. ע

שהחיינו שהם מתחדשים משנה לשנה, וגם נכרים בגופם בין

חדשים לישנים, אבל יש מקומות שלא נהגו לברך עליהם

שהחיינו, וברכה זו תלויה במנהג. (שם יא)

ל אתרוג, או לפת (בערבית שלג׳ם) או חסה (בערבית כסי) יב. ע

מברכים שהחיינו שהם מתחדשים משנה לשנה, וקשואין

ארוכים (בערבית תערוזי) מברכים שהחיינו, ואינם נכללים

בכלל הקשואין הקצרים שנקראים מלפפון (בערבית כייאר)

ל כרתי או כרפס שחלוקים הם בשם ומראה וטעם, אבל ע

וכיוצא כיון שגדלים כל השנה לא מברכים שהחיינו (שם יב)

ל הסאבריס נוהגים בירושלים לברך שהחיינו. (ברכת יוסך ע

ח״ב ז משם חס״ל)

ל מה יג. מי שאכל ושכח ולא בירך שהחיינו, יש אומרים שיברך ע

שיאכל אחר כך, ויש אומרים שאין לברך כיון שכבר אכל,

וספק ברכות להקל ולא יברר, אלא ישמע ברכת שהחיינו

מאחרים או יפטור בפרי חדש אחר, ואם לא מצא יברך בלי שם

ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו. (שם טו)

יד. כתוב בירושלמי (סוך פ׳ עשרה יוחסין) רבי חזקיה בשם רב

ל כל שראו עיניו ולא אומר עתיד אדם ליתן דין וחשבון ע

אכל, רבי אלעזר חשש לההיא שמעתתא ומצמצם ליה פריטין

ל כן אפילו עני ואכול מכל מלה חדא בשתא עי״ש, ע

שבישראל ישתדל לקנות מכל פרי חדש לאכול ממנו הוא

ואנשי ביתו ולברך שהחיינו להודות לה׳. (שם טז)

ל כן טו. הבן מתחייב במצות בן שלוש עשרה שנה ויום אחד, ע

ביום הראשון יאמר האב ברוך שפטרני מעונשו של זה ויהרהר

שם ומלכות בלבו, ויעשה סעודה לאוהביו ויזמין בה תלמידי

204 שלחן המלך

חכמים וירבה בסעודה ושמחה כיד ה׳ הטובה עליו, שמסעודה

ל עם ישראל, שיאמרו מליצי יושר זו יהיה סנגוריא גדולה ע

לפני הקדוש ברוך הוא, ראה בניך כמה שמחים כשנכנסים

בעול מצוותיך, וסעודה זו היא סעודת מצוה, וכל המסובים

יברכו את הבן, ואם יודע הבן לדרוש בדברי תורה ידרוש, ואם

לאו ידרוש האב או אחד מתלמידי חכמים.

ל וטוב שהבן ילבש בגד חדש ויברר שהחיינו, ויכוין גם ע

ל המצות, ואם אין לאל ידו יקנה פרי הכנסו באותו יום בעו

חדש ויברר שהחיינו.

וגם הבת ביום שתכנס לחיוב המצות תלבש בגד חדש ותברר

שהחיינו, ותהיה שמחה באותו יום.

טז. יש נוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב וסימן

יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו, ויש מקומות שעושים סעודה

בכל שנה ביום שנכנס לברית ומנהג יפה הוא.

י וידוע לפניר ויש אומרים בקשה זו: ״רבונו של עולם גלו

כי כהיום הזה שהוא יום פלוני לחדש פלוני שהוא היה יום

השמיני ללידתי נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו עליו

השלום, בשנה הראשונה שנולדתי בה, וקיים בי עבדר אבי,

מצות מילה ופריעה כאשר ציות אותנו בתורתר הקדושה,

ונתגלה הכלי השלישי של היסוד האמתי הנקרא קודש

קדשים, ויצא אורו ונתבטלה אחיזת החיצונים ונתחברו

שמונה ושבעים אורות החסדים עם שמונה ושבעים אורות

הגבורות ונתמתקו אורות הגבורות באורות החסדים.

אנא ה׳ למען שמר הגדול, ולמען רחמיר והסדיר תעזרני

ותסייעני לשמור אות ברית קודש אשר חתמת בבשרנו,

ותצילני מכל חטא ומכל הרהורים רעים ומחשבות פגומות,

ותצילני מכל פגם הברית הן במחשבה הן בדבור הן במעשה,

הן בחוש הראות הן בחוש השמיעה הן בשאר חושין, ובכולם

אהיה טהור בקדושת הברית בלי שום פגם והרהור רע כלל,

ל יצר הרע, ותהיה מחשבתי קשורה ותזכני שאתגבר ע

ודבוקה בקדושתר תמיד, כי ברחמיר הרבים בחרת בנו מכל

האומות, ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו מכל

סימן ס 205

טומאותיהם ותועבותיהם, ככתוב בתורתך ״ואבדיל אתכם

מן העמים להיות לי״, נודה לך ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו

ל ע ל שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים, ו ע

ל חוקי ע ל תורתך שלמדתנו ו ע בריתך שחתמת בבשרינו, ו

ל חיים ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו, ע , ו רצונך שהודעתנו

ן חדש בקרבי, אנא ה׳ לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכו

ותמשוך עלי מחשבות קדושות וטהורות זכות ונכונות

ל דבר כבוד ויהיה לי לב שמח בעבודתך תמיד, ותעזרני ע

ם יז). ש ) ן ו צ שמך מעתה ועד עולם אמן כן יהי ר

יז. קנה או עשה מלבושים חדשים מברך שהחיינו, מפני שהוא

ל אשר זכהו לשמחה זו. שמח בהם ולכך מברך לחשם יתעלה ע

ומשורת הדין היה לברך בעת הקניה או העשיה, אבל נהגו

העולם לברך בעת שלובשם.

ל ע ל המלבוש מלביש ערומים ו ויש מחלוקת אם יברך ע

ל הכובע עוטר ישראל ומשום ספק ע האזור אוזר ישראל ו

ברכות לא נהגו לברכם, אבל טוב ללובשם בבקר ולפטור

אותם בברכות השחר, ואם מוכרח ללובשם בערב יברך בלי

שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו. (שם א)

יח. אפילו קנה בגד שלבשו אדם אחר, כל שהוא שמח בו יברך

שהחיינו. והוא הדין אם *נתנו לו בגד במתנה אך שאינו חדש

אם שמח בו יברך עליו. (שם ב)

ל נעלים וגרבים וגופיה ומכנסים פנימיים, לא מברכים, אבל יט. ע

חולצה מיוחדת וחשובה אם שמח בה יכול לברך. (שם ג)

כ. עשיר שעשה בגד חדש שאינו חשוב אצלו ואינו שמח בו, לא

יברך, אך שזה הבגד חשוב אצל עניים ושמחים בו. זה הכלל

כל ששמח מברך, אבל אינו שמח לא יברך, וכל אדם יודע

בעצמו אם שמח. (שם ד)

כא. בכלים חדשים לא נהגו לברך, אך שהטעם קלוש, ביון שנהגו

206 שלחן המלך

כך, מכל מקום ירא שמים יביאם בתחלה בליל יום טוב שמברך

שהחיינו ויכוין לפוטרם, או יקנה פרי חדש ויכוין לפוטרם,

ואם לאו יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו. (שם

ה) ויש אומרים שכל שחשובים לסתם בני אדם ושמחים בהם

יכולים לברך. (ברכת יוסך ח״ב ז׳ ז׳) ונראה ברור שכל מה

שכתב בבן איש חי שלא לברך הוא משום המנהג אבל במקום

שאין מנהג שלא לברך נראה שדעתו גם כן שיש לברך.

כב. בנה בית חדש, או קנה בית בנוי מאחרים, מברך שהחיינו,

ועתה נהגו שאין מברכין שהחיינו אלא עושים לו חינוך

בסעודה להודות לה׳ על הטובה הקיימת הזאת, ויש סמך

לסעודה מדברי רז״ל במדרש ולכר נקראת סעודה של מצוה,

ונהגו שילבוש בעל הבית בגד חדש בתוך אותה סעודה ויברך

עליו שהחיינו ויכוין על הבית. (שם ו) ויש אומרים שמברך

שהחיינו וכאמור בסעיך הקודם, קנה בית למסחר לא יברך.

כג. האב מברך שהחיינו בעת המילה כשנולד לו בן, ואם לא נמצא

האב הקרובים לא מברכים, וכשבא האב ורואה את התינוק

ושמח, יש מחלוקת אם יברך בעת הראייה שהחיינו, ולכן

ישתדל לקחת בגד חדש או פרי ויפטור, ובמקום שנהגו לברך

שהחיינו מברכים. (שם ח)

כד. כשיגיע האדם לגיל ששים או שבעים, נכון ללבוש בגד חדש

או פרי חדש ויברך עליו שהחיינו ריבוין גם על שנותיו, ויש

עושים סעודה כשיגיעו לגיל שבעים. (שם ט)

כה. המביא ספר תורה חדש לבית הכנסת, בשבת או ביום טוב

עושה סעודה בלילה לאוהבים וריעים, ובאמצע הסעודה

ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין על הספר תורה,

ומוליכים הספר תורה לבית הכנסת בקיבוץ קהל רב, ופזמונים

ושמחה גדולה, וכל המרבה הרי זה משובח. (שם ט) וכן אם

קנה ספרים חדשים ושמח בהם או שחבר חבור ונדפס ושמח בו

או קנה תפלין יש מחלוקת אם יברך, ולכן יקנה פרי חדש או

סימן םא 207

בגד חדש ויברך שהחיינו ויפטור אותם, (עיין ברכת יוסף ח״ב

ד) ובמילה ופדיון הבן נוהגים לברך שהחיינו, אבל בפדיון

פטר חמור יש מחלוקת. (ברכת יוסך שם)

בברכת שהחיינו אך שהיא רשות יש לומר בה ספק ברכות

להקל כשיש ספק. (מעין גנים ח״ב דך ב׳).

סימן סא

דין ק״ש של ערבית וברכותיה וזמן תפילתה

א זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלושה כוכבים קטנים.

ואם היה יום מעונן ימתין עד שיצא הםפק מלבו. ואם קראה

קודם לכן חוזר וקורא אותה בלא ברכות. ואם הצבור

מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום יקרא עמהם קריאת

שמע וברכותיה ויתפלל עמהם וכשיגיע זמן קורא קריאת

שמע בלא ברכות (סי׳ רל״ה).

ב אסור להתחיל לאכול חצי שעה לזמן קריאת שמע של ערבית

ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה מפסיק וקורא קריאת

שמע בלא ברכותיה וגומר סעודתו. ואחר כר קורא אותה

בברכותיה ומתפלל (שם).

ג לכתחילה צריר לקרות קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים

וזמנה עד חצי הלילה. ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה

עמוד השחר יצא ידי חובתו. (סי׳ רל״ב)

ד הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר

קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס

כגון שכור או חולה וביוצא בהן. ואנוס שקרא אז לא יאמר

השביבינו דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה (שם).

הגה אבל שתים שלפניה ואחת שלאחריה אומר (שם).

208 שלחן המלך

ה אין לספר בין גאולה דערבית לתפילה. ומיהו מה שמכריז

ח צבור ראש חדש לא הוי הפסק. כיון שהוא צורר א ש

תפילה. (שם סי׳ רל״ו)

ו הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו קריאת שמע. ורוצים

לעמוד בתפילה יתפלל עמהם. ואחר כך יקרא קריאת שמע

וברכותיה. (שם) ולדעת בא״ח קורא ק״ש בתחילה ומתפלל

ע״ש.

ז ואם בא לבית הכנסת בשעה שאומרים ברכו והוא לא

התפלל מנחה עדיין, יתפלל מנחה בעוד שהם קורים

קריאת שמע וברכותיה ואחר בר יתפלל ערבית עם הצבור

ואחר בר יקרא קריאת שמע וברכותיה. אבל לא ימתין

להתפלל מנחה בשעה שיתפללו ערבית. ולהתפלל ערבית

אחר בר בלילה דסתרי אהדדי. שהקהל תופשים אותו לילה

והוא תופס אותו יום. (מג״א ט״ז באה״ט שם)

ל השלחן ע

א. בתפלת ערבית אומרים ארבעה פסוקים: ״ה׳ צבאות עמנו״

וכו׳ ״ה׳ צבאות אשרי״, וכו׳ ״ה׳ הושיעה״ וכר ״והוא רחום

יכפר״ וכו׳. (ונוהגים לומר מזמור לפני התפלה לפי היום),

ויש מקומות שנוהגים לומר אחר ערבית וידוי ושיר המעלות

ל פי רב שבא בשובה ה׳ וכו׳ וכן נוהגים בחברון ת״ו ע

משאלוניקי שהיה שם חולאים גדולים ומיתה פתאומית וחלם

צדיק אחד שיתקנו וידוי אחר ערבית ותתבטל הגזירה וכן עשו

ונתבטלה, ובבואו לחברון ת״ו הנהיגם בכר, וכל מקום ינהג

לפי מנהגו. (בא״ח פקודי א, ו)

סימן סב 209

ב. בין שומר עמו ישראל לתפלת עמידה אם שמע קדיש יענה רק

חמשה אמנים הראשונים, ואם שמע ברכה לא יפסיק לענות

אמן שאין מפסיקים כאן אפילו לאמן דברכות. (שם ה)

ג. יש להזהר מאד בקריאת שמע שעל המטה, ויש מקומות

שנוהגים לברר ברכת המפיל בשם ומלכות, ויש חוששים שלא

על כן מברכים אותה בלי יבואו להפסק בין הברכה לשינה ו

שם ומלכות ומי שנוהג לברך בשם ומלכות יזהר שלא

להפסיק, ויש עוד פסוקים מיוחדים כנדפס בסדורים. (שם יא

יב)

ל ע ד. אין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע ש

המטה, ואם קרא ואינו יכול לישן יתאמץ להרהר בדברי תורה

כדי שישן מתוך דברי תורה, וישביע עצמו מדברי תורה

הנותנת חיים לעושיה. (שם טו)

סימן סב

ן ל השלחן״, כי מורנו הגאו ע הסימנים הבאים הם ממני; "

ד פה שמואל לנייאדו ז״ל מחבר ״שלחן-המלך" כתב ע

בדינים אלה ומכאן ואילר כתב בהלכות שבת ועוד, שנדפיס

אותם בעזהי״ת בחלק אחר, ובדי לסיים את הספר בעוד

ד סימנים בסייעתא דשמיא ו לקוטי דינים נחוצים נכתוב ע

בדינים השכיחים לתועלת הרבים, ובעיקר בדיני מאכלים

לדעת המותר והאסור בקיצור.

תפלת מנחה

א. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, לעולם יהא אדם זהיר בתפלת

המנחה, שהרי אליהו זכור לטוב לא נענה אלא בתפלת

2 שלחן המלך ו 0

המנחה, ויש לאומרה עם חזרת השליח צבור, ורק באונם גמור

בעת הצורך יאמרה בלי החזרה, ויעצום עיניו ויתפלל באימה.

(בא״ח ויקהל א).

ב. יש להזהר שלא להמתין להתפלל עד שקיעת החמה, שמא

יזדמנו לו עסקים ויעבור זמן התפלה, וסוך זמן תפלת מנחה

הוא בדוחק אחר שקיעת החמה בשלוש עשרה דקות וחצי

שהוא זמן בין השמשות, ואם עבר זמן בית השמשות הזה אסור

להתפלל, (וזמן שקיעת החמה מצוין בלוחות)(שם ב׳ ט׳).

ג. תפלת המנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערבים, וזמנו משש

שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום. אך לא היו

מקריבים את התמיד בזמן זה רק בערב פסח שחל בערב שבת

שצריכים להתעסק בקרבן לפני שבת, שצלייתו לא דוחה שבת,

ובשאר ימות השנה היו ומקריבים בתשע שעות ומחצה, על כן

לכתחילה לא יתפללו מנחה רק מתשע שעות ומחצה ונקראת

״מנחה קטנה״ ובדיעבד אם התפלל משש שעות ומחצה יצא

וזו נקראת ״מנחה גדולה״.

ובשעת הדחק כגון שרוצה לנסוע, או שיש לו עסק גדול

וחושש שמא יטרד וישכח ויעבור זמן התפלה, מותר

לכתחילה להתפלל מנחה גדולה, והוא הדין ביום שבת

שרוצה לשמוע דרשה ואם יתפלל מנחה קטנה לא יהיה לו

זמן מספיק לסעודה שלישית בהרחבה, יכול להתפלל

לכתחילה מנחה גדולה. (שם ג)

ד. השעות שהזכרנו אינם שעות קבועות, אלא שעות זמניות

שמשערים את היום אם ארוך או קצר ומחלקים אותו לשנים

עשר חלקים וכן בכל מקום ששיערו חז״ל שעות הבונה

לשעות זמניות.

ויש אומרים שמשערים את היום מעמוד השחר עד צאת

הכוכבים (שלוש עשרה דקות וחצי אחר שקיעת השמש

השוקעת בעינינו) ויש אומרים מנץ החמה עד שקיעתה,

וסברא ראשונה עיקר, דחיישינן לחומרא לשער מעמוד

השחר עד צאת הכוכבים. (שם די)

2 ו סימן סב ו

ולדוגמא אם עמוד השחר בשעה 4 וצאת הכוכבים בשעה 8

בערב, נמצא שהיום הוא 6ו שעות ויש לחלק את ה6ו

לשנים עשרה נמצא שבכל שעה זמנית יש שעה ועשרים

דקות, ואם עמוד השחר בשעה 7 וצאת הכוכבים בשעה 4

ו יצא שכל שעה 2 - נמצא שהיום הוא 9 שעות ונחלקו ל

זמנית היא שלושת רבעי שעה וכן על זה הדרך.

ה. יזהר לפרוע שכר שכיר ביומו לפני תפלת מנחה, וכתב

מהרח״ו ז״ל דרבינו האר״י ז״ל היה נזהר מאד, שאם לא היה

בידו מעות לפרוע היה מתעכב מלהתפלל תפלת מנחה עד

שקיעת החמה, כדי לחפש מעות לפרוע לשכיר, והיה לוקח

בהלואה ופורע, ואחר בך היה מתפלל במרוצה תפלת מנחה,

שהיה אומר איך אתפלל לפני השם יתעלה, ובאה לידי מצוה

גדולה כזאת ולא קיימתיה, על כן כל אחד יזהר בזה, (שם ה)

ופרטי דיני שכר שכיר עין ב״דיני ממונות״ חלק ג׳ שער א׳.

ו. מצוה להפריש צדקה לפני תפלת מנחה, ומצוה להיות מעשרה

ראשונים גם בתפלת מנחה. (שם ו)

ז. זמן מנחה נמשך עד צאת הכוכבים לדברי חכמים, אבל לרבי

יהודה עד פלג המנחה שהוא שעה ורבע זמניות לפני צאת

הכוכבים, ופסקה הגמרא שאפשר לעשות כאחד מהם, ולפי

דינא דגמרא היה ראוי לעשות תמיד כאחד מהם, אבל עכשיו

נהגו להקל ועושים שתי קולות שסותרות זו את זו דהיינו

להתפלל מנחה וערבית יחד אחר פלג המנחה ויש להם על מה

שיסמוכו. וזה בצבור, אבל יחיד אם התפלל מנחה אחר פלג

המנחה לא יתפלל ערבית עד צאת הכוכבים.

ואשה יכולה להתפלל ביחד מנחה וערבית, שכיון שטרודה

בעסקי הבית נחשב לה שעת הדחק ודינה כדין הצבור. (שם

ז ועי׳ כה״ח רלג יב)

ח. בתפלת מנחה אם התחיל פסוק ״ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד

תהלתך״ ועדין לא התחיל הברכה, ושמע קדיש או קדושה או

212 שלחן המלך

ברכו יענה קדיש וקדושה ויחזור לומר פסוק ״ה׳ שפתי״ וכר

אף שהפסוק הוא בכלל התפלה, כיון שאפשר לחזור ולאומרו

שנית ואין כאן ברכה לבטלה. (שם י)

ט. אסרו חכמים סמור למנחה תספורת, מרחץ, וסעודה, ובלם

ממנחה גדולה, כפסק מר״ן ולענין תספורת כשיש לספר כמה

מכשירים שאם יתקלקל אחד ישתמש בשני יש להקל ולהסתפר

וכך נהגו אפילו אחר מנחה קטנה, וירא שמים ראוי שיחמיר

בזה.

ל מה שיסמובו, לכן וכן למרחץ נוהגים ללכת ואין להם ע

טוב שיעשה אדם שומר שיאמר לחברו שיזכירנו להתפלל

מנחה.

ן סעודה, ובפרט בסעודה גדולה של נישואין וכן לעני

ומילה, צריכים להניח שומר, וכן יחיד שאוכל בביתו אחר

מנחה קטנה יניח שומר. (שם יא חב יג) ודוקא בסעודה

אבל אכילת פירות או אכילת פת כביצה כדרך שאדם אובל

בלא קבע, מותר. (ש״ע רלג ג)

סימן סג

פת של נכרים

א. רבותינו זכרונם לברכה אסרו פת של גויים, כדי להבדיל

אותנו מן הגויים בתכלית ההבדל שלא נתערב ונרגיל עצמנו

ל ידי זה ימשכו הלבבות ויקרבו דעתם אלו לאלו ע עמהם, ש

ויבואו לזנות ולהתחתן עמהם, וכמו שאירע בערבות מואב,

ל פת של חמשה מיני דגן, אבל פת קוטניות ולא גזרו אלא ע

ושל אורז ודוחן, לא גזרו, מפני שאינם חשובים ולא מביאים

לקירוב דעת, וגם אין לאוסרם משום בשולי גויים כיון שאין

ל שלחן מלכים ושרים, ואף שאורז עולה היינו עולים ע

2 ו סימן סג 3

ל במבושל בקדרה, אבל אורז העשוי פת בתנור אין עולה ע

שלחן מלכים. (בא״ח חוקת א)

ל הפת, לא נתפשטה בכל ב. כשגזרו רבותינו ז״ל גזירה זו ע

מקומות ישראל אלא בפת בעל הבית שאפאו לבני ביתו, אבל

בפת של אופה שעושה כדי למכור לאחרים, לא התפשט

באיסור בכל המקומות מפני הדחק שחיי האדם תלויים בפת

ולכן יש מקומות שנוהגים היתר בפת של מאפיה במקום שאין

מאפיה של ישראל, שאין בזה קירוב דעת כל כך, ויש מקילים

יותר לקנות מאופה גוי אפילו כשיש מאפיה של ישראל וכן

מנהג בבל, ורבינו האר״י ז״ל מחמיר אפילו בספק אם הוא

מאופה יהודי או גוי (שם ב) ויש לדעת שכל המקילים דוקא

כשאין תערובת איסור בפת, אבל במקומות שמעורב בו דברים

האסורים אין היתר לקנותו.

ג. לא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו, אלא אחר

האפיה, לפיכך פת בעל הבית אסורה לעולם, אפילו קנאה

אופה. ואפילו שלחה לביתו של ישראל. ושל מאפיה מותרת

לעולם אפילו קנאה בעל הבית גוי.

ולכן אם הזמין הגוי את היהודי לביתו והביא לו פת

ממאפיהמותר לאכול, וכן אם האופה הזמינו לביתו ונתן לו

ממה שאופה למכור מותר לאכול ממנו אבל אם הביא לו

האופה מפת שאפאה לצורך ביתו אסור לאכול ממנו. (שם ג)

ד. פת של בעלי בתים אין לה היתר עולמית אפילו במקום שלא

מצוי פת ישראל ולא פת מאפיית גויים. דקימא לן כסתם מר״ן

ז״ל שאסר פת של בעלי בתים בכל אופן, ואפילו ירצה לבשל

את הפת, לא נפקע איסורו בכך, ואפילו בשדה שאין שם חשש

התנות אסור, ואין היתר לפת בעלי בתים רק באופן שעברו

עליו שלשה ימים מעת לעת שלא אכל לחם או בשבת משום

נג שבת. (שם ד) עו

ץ בתנור, הרי זה ה. בפת בעל הבית אם הניח היהודי חתיכת ע

214 שלחן המלך

מכשיר את כל הפת שבתנור, שאין הדבר אסור אלא שיהיה

היכר בין ישראל לגויים לדעת שהפת שלהם אסורה, וכיון

שבחתיכת עץ מוסיף חום בתנור ומקרב את האפיה מועיל,

וצריך לכוין שהוא מסייע בהטלת הקיסם כדי להכשיר, אבל

אם זרק כמתעסק אסור (שם ה) וכן היה מנהג ארם צובא ועוד

מקומות שבבקר השכם היה אדם מיוחד ממונה על זה שהיה

זורק לתוך כל תנורי הגוים עצים כדי להכשיר את פתם

שיהיה כפת ישראל.

וכיום שמשתמשים בסולר וכדומה, צריך היהודי לחוסיך

סולר או חשמל שיהיה חם יותר.

ו. ישראל שמביא גוי לביתו לאפות לישראל בתנור שלו, יזהרו

בני הבית לתת בתחלת היסק התנור אגודה של עצים בידם ואז

יבול הגוי לגמור את היסק התנור ולאפות, ואפשר לסמוך על

הטלת העצים שהטילו בידם באפיה הראשונה ובאפיה שניה

שכח ההסקה עודנו בתנור, אבל אחר זה צריך שיחזרו ויניחו

עצים בידם, וכן על זה הדרך (שם ו).

ז. פת של ישראל שאפאה הגוי ולא הניח הישראל עצים ולא

חיתה באש, הלחם הזה אסור כפת של בעל בית גוי, ואסור

לאוכלו, אלא יחתכנו לחתיכות וימכרנו לנכרי שאין חשש

שהישראל יקנה ממנו שאין קונים מגוי חתיכות לחם, ולא

ימכרנו בלי חיתוך שמא יחזור הגוי וימכרנו לישראל.

וכשיש ספק אם נעשה הכשר לתנור על ידי ישראל או לא,

מותר דספיקא דרבנן לקולא, (שם ז) ודוקא כשאי אפשר

לברר. (וילקט יוסך דך ר״י)

ח. יש מקומות שביום אידם של הגויים נוהגים לאפות פת בשמן

וכיוצא, (מלבד מה שכתבנו לעיל שאסור לקנות מהפת) יש

להמנע שלא לאפות שם, ואם מוכרחים כגון שבאו לאדם

אורחים ואין תנור של ישראל, נוהגים לרצות את הגוי שיניח

אש עד שישרך כל השומן שזב שם כדין הכשר תנור ואחר כך

אופים(זכרונות אליהו יו״ד א).

סימן סד 215

ט. במקומות שאופים הגויים פת ולא נזהרים מתולעים, ויש

תולעים במים שאופים בהם (או בחטים), אסור לקנות מהם פת

אף של מאפיה (ארץ החיים סימן ק״ב).

וכתב בזבחי צדק אנחנו אפילו מאופה ישראל לא אוכלים

מכיון שרוב האופים עמי הארץ ולא נזהרים מהתולעים,

ועל כן בכל מקום ומקום צריכה להיות חברה קדושה

מיוחדת ממונה על הכשרות, להשגיח במעשה האופה

בהרקדת הקמח וסינון המים ומקום הלישה והעריכה

והאפייה שיהיה נקי מתולעים ויתר חרקים, וזכות הרבים

תגן עליהם. (כה״ח יו״ד קיב לא) שלענין התולעים הרי אין

חילוק בין ישראל לגוי, ויש להשגיח ואפילו כיום שיש

מכונות גדולות כי העיסה נמצאת לפעמים בצדדים

ומתליעה ועובר לעיסה, ועל הרבנים למנות משגיחים

ל כגון זה וכיוצא בהם. שישגיחו ע

סימן סד

בישולי נכרים

א. דבר שבשלו גוי, אפילו בשלו בבית ישראל ובכלי של הישראל,

אסרוהו חכמינו זכרונם לברכה משום חתנות, ועוד טעם שמא

יתרגל ישראל לאכול מתבשיל גוי ויאכילנו דבר טמא.

ולא אסרו חכמינו זכרונם לברכה בבישולי גויים, רק בדבר

ל שלחן שאינו נאכל כמו שהוא חי, ושיהיה ראוי לעלות ע

מלכים ללפת בו את הפת, או לקנוח סעודה, או בתורת

מאכל אף שאינו נאכל בתורת לפתן, (בא״ח חוקת ט) ויש

לזכור שני תנאים אלו בכל דבר מאכל כדי לדעת אם נאסר

בבישולי נכרים או לא שהם תנאים יסודיים בדינים אלה.

ב. בין אם השתנה האוכל מברייתו על ידי הבישול, בין אם לא

השתנה אלא ניכר עדיין לאחר הבישול במו בתחילה הרי זה

אסור משום בשולי גויים.

216 שלחן המלך

ל שלחן מלכים הוא לאו דוקא מלכים ומה שכתבנו שעולה ע

ל שלחן שרים שבארץ ההיא גם כן אסור אלא אפילו עולה ע

(שם).

ג. הטעם שאסרו משום בישולי גויים ולא משום שהגוי בשל

בכליו שהם לא כשרים, משום שסתם כלים של גויים אינם בני

יומם ונותנים טעם לפגם, (וילקט יוסף כלל ה) ונפקא מינה

במקום שאין בו דין בישולי גויים אין לחוש מכליו של הגוי

כיון שסתמם אינם בני יומם, אם לא שידוע בבירור שיש בהם

איסור.

ד. דוקא כשידוע בודאי שבשלו הגוי, אבל כשיש ספק אם בשלו

הישראל (ואי אפשר לברר) הרי זה ספק בדרבנן בדבר

שאיסורו חוץ מגופו שהאיסור בא ממקום אחר לכן הולכים

לקולא. אבל כשאיסורו מגופו כגון גבינת גויים לא אומרים

בה ספק דרבנן לקולא, כיון שחשש האיסור בגוף הגבינה

עשאוה כאיסור של תורה, וכן כל כיוצא בזה. (וילקט יוסף

כלל ז)

ה. אסור לקנות מהנכרי לכתחילה דבר שיש בו ספק אם הוא

בישולי יהודים או גוים. אף שפסקנו שספקא לקולא, דוקא

כשנמצא אצלו, אבל לקנות צריך לקנות מישראל רק דברים

שכשרותם ברורה. (שם כלל ח)

ו. כל דבר שמברכים עליו מזונות וכשקבע סעודתו עליהם מברר

המוציא, דינו כפת של גויים. (וכאמור בפרטי דיני פת עיין

בסימן הקודם), ואם הם דברים שאפילו קבע סעודתו עליהם

לא מביר המוציא כמיני מתיקה שאין צורת הפת עליהם

(שכתבנו בסימנים הקודמים) יש בהם משום בשולי גויים.

ואם הם דברים שאפילו שיש בהם קמח לא מברכים עליהם

מזונות כיון שהקמח טפל והסוכר עיקר, ובסוכר הרי נאכל

כמו שהוא, אין בו איסור בישולי גויים, וכן הדין בכל כיוצא

בזה (שם ט).

2 ו סימן סד 7

ז. אם עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי (כגון דבש או סוכר) עם

ל שלחן מלכים (כמו דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, ועולה ע

קמח ואורז וכיוצא) אם העיקר מדבר שיש בו בישולי גויים

אסור, ואם מדבר הנאכל כמו שהוא חי שאין בו בישולי גויים,

מותר. (שם דרי״א).

ח. אין הדלקת התנור מועילה רק לפת, אבל בשאר התבשילים

ל אין הדלקת התנור ולא הדלקת האש מועילה, רק ההנחה ע

האש דוקא. לפיכך הרוצה לבשל מחבת בתנור של נכרי, צריך

שיתן הישראל את המחבת לתוך התנור למקום הראוי

ע קיג ז). ״ ו ש ) ו להתבשל ב

ובדין זה ראיתי שערוריה נוראה, שרבנים שאינם יודעים

הלכה זו נותנים הכשר למקומות שמבשלים הגויים,

ת הרמ״א, וכותבים ע ד כ ל הדלקת האש בבקר ו וסומכים ע

ל המקום כשר ואוכלים שם גם הספרדים שקבלו הוראת ע

מר״ן, אך שהאוכל אסור אך בדיעבד, וכן יש אולמות

לחתונות וכיוצא בזה שמאכילים בישולי גויים את הצבור,

ל המשמר ולהודיע שהאוכל ל הרבנים לעמוד ע וחובה ע

אסור בהחלט, ורק לאשכנזים שמקילים כהוראת רמ״א

מותר לאכול מהאוכל. ובמקומות שבהם יש קהל מעורב,

ל האש, ולא צריכים לדאוג שישימו את התבשיל הישראל ע

ל הדלקת הגוי. יסמכו ע

ומכאן אזהרה לכל הבא לאכול במלון או במסעדה בין בארץ

ל המסעדה חזותו ע ב ובין בחוץ לארץ, ואפילו רואה ש

מוכחת עליו שהוא שומר תורה ומצוות ויש תעודה

מהרבנות שהמקום כשר, צריך לברר מי מבשל ומניח את

ל הדלקת האש בבקר, ל האש, שאם הם סומכים ע הקדרה ע

אסור בהחלט לאכול באותו מקום.

ומעשים שאפילו תלמידי חכמים נכשלו ואכלו כיון שראו

שהכל שומרי תורה ומצות ולא חקרו מי בישל את האוכל

ל האיסור שבא ע להם, והוצרכו לעשות תקון ע ד ו ואחר כך נ

ל כך. בפיהם וכל ימיהם הצטערו ע

ואסור לתת הכשר כללי למקום כזה, אלא אם כן לא יגישו

מאוכל זה לספרדי, ודבר רחוק מאד מהמציאות שיבחינו

בין אורח לאורח, לכן יש לבשל ולעשות הכל שיהיה כשר

לכל הדעות.

218 שלחן המלך

ט. כל שבשלו ישראל מעט בישולו, בין בתחילה בין בסוף, מותר.

לפיכך אם הניח נכרי בשר או קדרה על גבי האש, והפך

ישראל בבשר והגיס בקדרה, או שהגיס ישראל וגמר נכרי

מותר (שו״ע שם ס״ו) ואם בשלו הגוי כמאכל בן דרוסאי

וגמרו הישראל יש לאסור אלא אם כן הוא ערב שבת או ערב

יום טוב או שיש הפסד מרובה בדבר (שם ט).

י. נתן ישראל קדרה על האש וסלקה, ובא נכרי והחזירה, אסור

אלא אם כן הגיע הבישול למאכל בן דרוסאי שהוא שליש

בישולו כשסילקה. (שם ח)

יא. הניח הישראל את הקדירה על גבי האש, והניח נוכרי לשומרו

באופן שאין לחשוש שהגוי יחליך אותו והפך בו, ולא ידוע אם

סלקו הנוכרי לפני שהגיע למאכל בן דרוסאי, מותר. דספק

דבריהם להקל, וכן כל ספק בישולי נוכרים כיוצא בו מותר.

(שם י״א ועי׳ כה״ח סו)

יב. דג שמלחו נוכרי, ופירות שעשנן עד שהכשירן לאכילה הרי

אלו מותרים. שמלוח אינו כרותח בגזירה זו, והמעושן אינו

כמבושל. וכן כבוש אינו כמבושל, שלא אסרו רק בישול על

האש (שם יג) והוא כשאין חשש שמעורב בו דבר אסור, כגון

דברים שכובשים בחומץ יין שאסור משום נסך (וילקט יוסך

דרכ״ה).

יג. ביצה, אך שראויה לגומעה חיה, אם בישלה גוי אסורה, כיון

שאוכלים אותה חיה רק בדוחק. ואם בשלה ישראל בתחלה,

אפילו כל שהוא וסלקה ואחר כך לקחה גוי וגמר בישולה,

מותר. (בא״ח חקת יא)

יד. האורז, אך על פי שהפת שלו מותרת כאמור בסימן הקודם,

אבל אורז שבשלו גוי אסור. משום שאורז מבושל עולה על

שלחן מלכים, והוא הדין הכמהין (בערבית כימי) ושומים

עולים על שלחן מלכים ויש בהם איסור בישולי גויים. (שם י)

סימן סד 219

טו. סופגנין שקולים אותם בשמן (כמו הזלבייה, לקום, זנגול(א)

ובלילתן רכה, אם בשל אותם גוי אסורים, שאלה אין להם דין

פת, וצריך שישים הישראל את המחבת על האש. (בא״ח שם

טו, וילקט יוסך דרי״ב).

טז. הצנאדיק עשויים מסולת דק ביצים וסוכר ואופים אותם,

ונקראים היום ליכך, שרגילים לחלק ביום המילה, שברכתם

מזונות, ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון,

יש מקילים לדונם כפת ומי שנזהר מפת של נוכרים ישליך

קיסם, (וילקט יוסך דרי״ב) ואינו דומה לסעיך הקודם, כיון

ששם מטוגן וכאן אפוי. וכל זה כשלא מעורב בהם כמובן דבר

אסור.

יז. העוק, שהוא מי דמונים החמוצים, שמבשלים אותם עד

שנקפא המיץ שלהם, מאחר שהרמון נאכל כמו שהוא חי היה

ראוי להתירו לקנותו מהגויים, אלא שיש לחוש לתערובת דבש

ענבים שקוראים אותו דביס שדמיו זולים יותר ויש לגוי הנאה

בתערובת, ולכן אסור לקנותו מהגוי, ורק אם הוא לוקח

דמונים ומבשל לפנינו שמשגיחים עליו שלא יערב, מותר.

(וילקט יוסך דרי״ג)

יח. מלביס (שקדים מחופים בסוכר) ואגוזים מחופים סוכר, מותר

לקנות מהם ואין בהם בשולי גויים, ודוקא במקום שאין חשש

לתערובת אסורה. (שם)

יט. ריבה שעושים מפירות שנאכלים חיים כמו משמש, כל שלא

מעורב בהם דבר אחר מותר לאוכלם כיון שהפירות נאכלים

כמו שהם חיים, אבל במשמש ראוי להחמיר מחשש תולעים

שנמצאים בו במחובר, ולכן כל פרי שמתליע במחובר וידוע

במקום ההוא שיש בו תולעים, לא יקנה גם מישראל רק אם

יודע שבודקים מהתולעים. (שם ה)

כ. מג׳מע שראב משקה שהוא מסוכר ומי לימון חמוצים יש לחוש

220 שלחן המלר

לקנותו מהגוי שמא מעורב בו בוסר ולא ניכר, ודמיו בזול ויש

הנאה לגוי בתערוכתו. (שם ו)

כא. אגוזים ירוקים שלמים המרוקחים בקלפתן המרה כמות שהם

הנקראים ״ג׳וז מעקוד״ אסורים משום בשולי גויים. כיון שלא

ל שלחן מלבים, ולא דומים נאכלים כמות שהם חיים ועולים ע

לאגוזים בסוכר שהתרנו לעיל ששם מדובר באגוזים שנגמר

בשולם באילן והוסרו קלפותיהם המרים ודיר לאוכלם חיים,

אבל אלו אין אוכלים אותם כמו שהם חיים. (שם)

כב. ג׳נזביל מרוקח שבא מהודו, ונקרא ג׳נזביל מרבא, נהגו

להתירו ואפילו חכמי ורבני אר״צ אוכלים ממנו, והטעם כיון

שכשהוא רטוב נאכל כמו שהוא חי, ולא נחוש שרקחוהו

כשהוא יבש שזה ספק, וטפק דרבנן לקולא. (שם ז ועי׳ ברכת

יוסף ז)

כג. הלוויה בטוכר עם טחיניה שנעשית משומשמין, כיון שהסוכר

והשומשום נאכל כמו שהוא חי, אין בו משום בשולי גויים,

אבל יש מקומות שמערבים בו מי תירוש שהוא זול מהסוכר

ויש לגוי הנאה בתערובת זו, ואינו ניכר לא בטעם ולא

במראה (שם ח).

5ד. חלווית אל קרעייה שלוקחים קרא ורוקחים אותה עם דבש או

סוכר, אם הרוב מהדבש או הסוכר יש להתיר שהולכים אחר

הרוב שנאכל כמו שהוא חי, ואם הרוב מהקרא כיון שאינה

נאכלת כמו שהיא חיה אסור לאוכלה. (שם)

כה. ראחית אל חלקום, וגם בעברית נקראית בקיצור חלקום, עיין

לעיל סימן נ״ו סעיף א׳ שכתבנו מחלוקת לענין הברכה, ונהגו

ל מה סמכו לקנותה מהגויים והאריר בוילקט יוסף לישב ע

לקנאתו מכיון שלדעתו יש לברך מזונות נמצא שהקמח עיקר

ואינו נאכל כמו שהוא חי וחתר למצוא לזה היתר, אמנם

לדעת הרב ברכת יוסף שכתבנו לעיל שלדעתו יש לברר

2 2 סימן סד ו

שהכל, שהעיקר הוא הסוכר, מותר לקנותו מהגויים ואין בו

משום בשולי גויים, ורק אם יש חשש לתערובת אסורה, אסור

לקנותו מהם.

בו. סחלב שעושים מחלב חטה וסוכר וחלב, אם החלב כשר ואין בו

חשש חלב שחלבו גוי אין בזה משום בשולי גויים, אף שיש בו

ל פי הדין ע חלב חטה כיון שעושהו רך מאד בדרך שתיה ו

ל זה שהכל אין בו משום בשולי גויים, אבל אם יש מברך ע

ל החלב אסור לקנותו מהגוי. (וילקט יוטך דך ריז) חשש ע

בז. גבינות הנכרים אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת

שחיטתם שהיא נבילה, ואפילו העמידוה בעשבים אסורה.

(שו״ע קטו ב) וכיום ישנם תערובות שמערבים בגבינה אפילו

בגבינה שעושה ישראל, ולכן אסור לקנות גבינה אם אין עליה

הכשר מרב מוסמך.

ל ידי הכנסת חומרים שלא ומכיון שהרבה דברים השתנו ע

ד היו נוהגים להכניסם בתקופות קודמות אסור לקנות ע

ל כך. ל הדבר הבשר מרב מוסמר שמינה משגיח ע שיהיה ע

כח. לחם בעג׳ין שהבשר שעליו אינו מבושל יש בו משום בשולי

גויים, ולכן אם רוצה ללוקחו לתנור גוי יקחנו בידו שלא יהיה

בשר הנעלם מהעין, וישים קיסם בתנור כדי לאפות בו.

ובפשטידה הנקראת ״בסתיל״ שכבר נתבשל הבשר שבתוכה

תבשיל גמור אין בזה בישולי גויים שאין בישול אחר

בישול, ולכן יכול לקחתה לתנור גוי ובאופן שלא יהיה בשר

הנעלם מהעין. (וילקט יוסך יב)

כט. הקטאייך שהוא עיסה שתחלתה בלילתה עבה ואחר כך

מרככים אותה הרבה במים וממלאים אותה בכלי שיש בו נקב

ל האש ונאפת ל מחבת הנתונה ע בשוליו ויוצקים מהנקב ע

כספוג הרך ואוכלים אותה לבדה או מטבלים אותה בדבש או

בסוכר דינה כפת לענין בישולי גויים.

אבל הכנאפייה שהם כחוטים דקים רכים כנ״ל ויש בהם

222 שלחן המלך

תערובת דבש וחמאה יש בהם איסור בישולי גויים כיון

שלא אוכלים אותה לבדה. (שם יג)

ל. כסכאסון שעושים הגויים מפתיתי פת או מברגול (חטים

שלוקים וטחונים) ומלבשים אותם בקמח ונותנים אותו בכלי

מנוקב על כלי מלא מים הנתון על האש, ומחבל העולה

מהמים דיר הנקבים הוא מתבשל, ואחר זה קונים אותו

מהגויים וחוזרים ומבשלים אותו עם בשר וחמאה, כיון שלפני

שנתבשל עם הבשר אינו מאכל טוב ואינו עולה על שלחן

מלכים, ואחר כך מבשלו ומשביח על ידי הבישול מותר

לקנותו. (שם דר כ״ב)

לא. היטלייה והוא שמבשלים חלב חטה במים עד שנקפא וחותכים

אותה לחתיכות ונותנים אותה לתוך מי סוכר, כיון שדךך

שתייה היא נהגו בה היתר, אבל אם יש בה חלב אסור משום

חלב שחלבו גוי.

והוא הדין לתה שאין בו משום בשולי גויים שדרך שתייה

הוא, ודרך לשתותו בסוכר. (שם טו)

לב. לפת (שוונדר) מבושל יש נוהגים בו היתר באר״צ כיון שאינו

עולה על שלחן מלכים, ובמקום שנהגו לאוסרו ימשיכו

במנהגם, ובבבל עולה על שלחן מלכים הלכך אסור מדינא

(ועי׳ בא״ח חוקת יד)

ואם עשאוהו כבוש אם הוא רק במי מלח מותר כדין כל

הכבושים (כזיתים חצילים מלפפונים וכוי) אבל אם יש חשש

ששמים בהם גם חומץ יין אסורים (שם דרכ״ו).

לג. קוטניות שקוראים בערבית באקילי ובעברית פול, אם הם

קלויים מותרים, שאין הקלויים עולין על שלחן מלכים או

שרים. אבל השלוקים אסורים שעולים על שלחן מלכים.

ל ידי הדחק אם ותמרים המרים קצת שאינם נאכלים רק ע

בשלם גוי אסורים (בא״ח חוקת יג).

סימן סד 223

קפה שמבשלים הגויים, יש אוסרים ויש מתירים, ורבנו האר׳׳י

ז״ל אסר אותה. אך אין בידנו למחות ביד המקילים שיש להם

על מה לסמוך, ובפרט במקום שפשט המנהג להתיר, ובבגדאד

המנהג פשוט לשתות קפה של גויים אפילו בבתי קפה, ובודאי

בעל נפש יחמיך, בדם אדם חשוב שהולך לבתי גדולים

לבקורים מותר לשתות קפה מכמה סיבות שיש בהם טעם

(בא״ח חוקת טז).

ברג׳ול והוא חטים ששולקים אותם הגויים חצי בישול עד

שמגיעים למאכל בן דרוסאי וחוזרים ומיבשין אותם, מותר

לקנותו מהגויים לבשלו ולאוכלו שבישול הגויים אינו כלום,

כיון שנתייבש ולא ראוי לאוכלו. (שם יז).

פרי חמוץ ביותר שנקרא דבדי״ב ודומה לאתרוגים ומבשלים

קליפתו העבה בסוכר יש בו איסור בישולי גויים, וכן פרי

שקוראים נארינג׳ה שבעודם קטנים מרים מאד ומבשלים

אותם בסוכר, וכן מרקחת שקוראים סכנגבין שהוא חמוץ של

ל ידי פרי לימון חמוץ שמבשלים אותו בסוכר, אף שנאכל ע

הדחק לפני בישול יש בו איסור בישולי גויים דקי״ל כמר״ן

ז״ל. (שם)

המבשלים דגים בתנור גוי צריך הישראל להניח את הקערה

שהדג בתוכה לתוך התנור, ולא מספיק להכניסה מעט ושהגוי

ידחוף אותה למקום הראוי, ואם עשה כן הדג אסור משום

בשולי גויים.

וכן כשעושים בקלווא, שהוא רקיקין דקים עשויים מקמח

הנילוש בחמאה ומניחים בתוכם סוכר ולוזים כתושים,

ומניחים אותם בקערה לתנור, צךיך הישראל להכניסה

לגמרי, כי אין בזה דין אפיה רק דין בישולי גויים (שם יט).

הסוכר אף שנעשה מלפת שאינו נאכל רק על ידי הדחק, מותר

לאוכלו ואין בו משום בשולי גוים, והטעם שיש בו שלוש

כוחות בבישול וכן מטעם שמתבשל על ידי הבל וזה כעישון

224 שלחן המלך

ועוד יש בו ספק ספקא, עיין מה שהאריך בזה בבן איש חי שם

כב ויש ללמוד מזה לדינים כיוצא באלו.

לס. כלים שבישל בהם הגוי דבר האסור משום בישולי גויים צריך

ל ידי הגעלה, ואפילו אינם בני יומן, אסור לבשל להם הכשר ע

בהם לכתחילה, שאפילו איסור דרבנן שנבלע בכלי לא מועיל

נותן טעם לפגם לכתחילה.

ואם הם כלי חרס אך שבשאר איסורים לא מועילה להם

הגעלה הקלו באיסור בישול גויים ואמרו מגעילו שלוש

פעמים ודיו, ואפילו אם הם כלי פרפורי יגעילם שלושה

ם שבטוח שאם יגעילם י ע ו ע פעמים ודיו, ורק אם הם ר

יפקעו ויש הפסד מרובה יכול להשתמש בהם אחר עשרים

וארבע שעות. (שם כד)

מ. אם בישל הגוי לחולה בשבת, התבשיל אסור למוצאי שבת

אפילו לחולה עצמו אם יש לו תבשיל ישראל, והכלים צריכים

הגעלה, ואך שיש ספק ספקא להתיר כיון שאפשר לעשות

ל ספק ספקא. הגעלה בנקל אין לסמוך ע

מא. כל שכר של גויים הן של תמרים, תאנים או שעורים, תבואה

ודבש אסרו חז״ל משום חתנות. ולא אסרו רק במקום מכירתו

וקובע עצמו לשתות בבית הגוי, אבל אם הביא השכר לביתו,

או שנכנס עראי לבית הגוי לשתות, וכן אם לן בבית הגוי

מותר לשתות, בין ששותה מבעל הבית או ממקום אחר (שם

כר).

סימן סה

יין ומשקאות של נוכרים

א, התורה אסרה יין נסר שנסכו־הו לעבודה זרה. יאסור בשתיה

ובהנאה. ורבותינו זכרונם לברכה אסרו גם סתם יינם של

סימן ס ה 225

גויים שלא ידוע אם נסכוהו. וגם אסרו כל מגע גוי ביין שלנו

בשתיה ובהנאה כדין יין נסך.

ואף שאמרו הטעם שמא יבואו להתיחד עם בנותיהם לזנות

ד טעם שראוהו ברוח קדשם והוא סוד נסתר ו ולחיתון, יש ע

ונעלם, ודרך החכמים שלא לגלות את הטעם הסודי, לכן

אף במקום שאין את הטעם הפשטי, הטעם הסודי נשאר.

ל כן איסור זה אין לו היתר לעולם בשום מקום ובשום ע ו

ל מאד, שעוקר נשמתו ו ד ל זה ג זמן. ועונש העובר ע

משורשה ואין לו חלק לעולם הבא, וכמ״ש בזוה״ק פרשת

ל אסור זה ספר מיוחד הנקרא ״יין המשומר״ שמיני, ויש ע

והקורא בו תסמר שערות בשרו מגודל העונש. ועיין בספר

איומה כנדגלות דכ״ד מעשה נורא בזה. (בא״ח בלק א)

ב. מה שאסרו רבותינו זכרונם לברכה סתם יינם ומגעם ביין

שלנו בשתיה ובהנאה המדובר בגויים עובדי עבודה זרה, אבל

גויים שאינם עובדים עבודה זרה, כגון הערבים שאין להם

פסילים, סתם יינם ומגעם נאסר רק בשתיה ולא בהנאה. כיון

ערב ויש שהם מודים ביחוד ה׳, אבל הנוצרים שיש להם שתי ו

באמונתם שיתוף נחשבים לעובדי עבודה זרה ואוסרים היין גם

בהנאה. (שם)

ג. גוי קטן שלא מכיר עבודה זרה ומשמשיה, אינו אוסר את היין

בהנאה רק בשתיה, ואפילו גוי תינוק בן יומו אוסר בשתיה.

אבל תינוק ישמעאלי אם הוא קטן שאינו לו כונת מגע,

אינו אוסר היין שלנו במגע אפילו בשתיה, שכיון שהוא

ו קטן שאין לו כונת נ ד ו ע ישמעאלי שאין להם עבודה זרה ו

מגע אינו אוסר. (שם ב)

ד. אסור לעשות סחורה בסתם יינם, אבל אם הגוי חייב לו כסף

ולא מוכן לשלם רק לתת לו סתם יינם יכולים להקל ולקבל

ולמכור אותו לגויים.

ויין האסור בהנאה צריך לשפוך אותו ואסור למכור אותו

או לתת אותו במתנה לגוי. (שם ד)

ך ל מ ן ה ח ל 226 ש

י ד נ א ר ן ב כ ל , ו ו מ צ ן ע י י ר כ ו ס , א ן י י ה ם מ י ש ו ע ר ש כ י ש נ י ל מ . כ ה

( ם ה ש ) . ר ו ס ן א י י ה ה מ ש ע נ ר ש ח ר א כ ן ש י ל מ ו כ א

ש א ח ב ת ר י ש ל כ ש ו ב א מ ר ק נ . ו י ו ע ג ג מ ר ב ס א ו נ נ י ל א ש ו ב ן מ י . י ו

ל ו ע ר י א ש ה ך ל י ר ן צ כ ל . ו ה ח י ת ר י ה ד ל י ו ע ת ד מ ט מ ע מ ת ה ו

. ב ל ר ו ש י ו ב ל ש ב ש ל א ה

ו ע ב ג ל נ ב , א י ו ג ו ה ע ב ג א נ ד ל ו ע ן ש י י ק ב ל ר י צ ל מ ו ש י ב ה ו

. ו ר י ת ה ל ו ו ח י ת ר ה ל ל י ע ו א מ ל ל ו ש י ב י ה נ פ ל

ע ג מ ר ב ס א ה נ י ז ר , ה ל ש ו ב א מ ן ל י ם י ל ע ש ו ב ן מ י ב י ר י ע

( ם ז ש ) . י ו ג ה

ה נ ת ש ם ה , א ם י ר ח ם א י ר ב ו ד ל א פ ל ו פ ש א ב ו ד ב ב ר ו ע מ ן ש י ז. י

, י ו ע ג ג מ ר ב ס א ו נ נ י , א ו מ ה ש נ ת ש א ה ל ף ש ן א ת מ ח ו מ מ ע ט

א ן ל ת מ ח ו מ מ ע ה ט נ ת ש א מ ל ט ש ע ו ר מ ב ו ד ם ב י נ ת ו ם נ ל א ב א

. ם ו) ש ) ם ו ל ל כ י ע ו מ

, ך ש מ ה ל ל י ח ת ה ש , מ י ו ע ג ג מ ר ב ס א י ן ש י א י ר ק י נ ת מ י א ח. מ

ו ד ב ן ל י י ר ה א ש נ ד ו ח ם א ו ק מ ם ל י ג ז ה ם ו י נ צ ר ח ה ה נ פ י ו ש נ י י ה ד

ם י נ צ ר ח ה ן מ י י ת ה ל א י ד ב א ה ל ד ש ו ל ע כ , ו ד ח ם א ו ק מ ל ב ו ל צ

ו ד י י ב ו ג ח ה ק ו ל ל י פ א , ו ה כ ש מ ו ה ן ז י א ר ש ס א ו נ נ י , א ם י ג ז ה ו

ו ד י ב ן ש י י ה ה ר ז ס א ו נ נ י ם א י ג ם ח י נ צ ר ם ח ה ע ב ר ן ה י ת י ג ה מ

ן ו י כ ן ו י ס י ו ת כ ג ה י מ ו ג א ה ל י ם מ ל א ב , א ת ג ו ל ר י ז ח ה ר ל ת ו מ ו

. ת ג ב ה ש ל מ ר כ ס א נ ה ו כ ש מ י ה ו , ה ם י ג ם ח י נ צ ר ח ו מ ת ו ל ש ל

ם ח) ש )

״ ב י ב ז ת ״ י ב ר ע ם ב י א ר ו ק ם ש י ש ב ם י י ב נ ע ם מ י ש ו ע ם ש י ק ו מ ן צ י ט. י

ן י ה י י ז ר , ה ן י ם י ת ו ם א י ש ו ע ת ו י ב ח ם ב י מ ם ב ת ו ם א י ר ו ש ש

ן י ב י ש ח ם נ י ק ו מ צ ת ה י י ר י ש ו מ ל י פ א , ו ך ו ס י ו נ ש ב י ר ו ו מ ג

( ם ט ש ) . י ו ע ג ג מ ר ב ס א נ ו

ו ו א ל ג ר ו ב ו א ד י ן ב י י ע ב ג ו נ ש א כ ו ה ה א נ ה ר ב ס ו א י ש ו ג ע ה ג . מ י

ו , א ט ע ך מ ו ש כ ו ש ל י פ ך א ש כ ש י , ו ה נ ו כ ו ב ד י ב ר ש ח ר א ב ד ב

ן י י ם ה י ע ל כ ה ה י ב ג ה ו ש , א ן י י ל ה ק ש ו ב ק ב ו ה ס א ו כ ה ה מ ת ש ש

סימן םה 227

ושכשך מעט והכלי היה פתוח. אבל נגע ביין ולא שכשר כלל

היין אסור בשתיה ומותר בהנאה. (שם י)

יא. אם נגע הגוי רק בכלי של היין, ולא הגביהו ולא שבשך היין

מותר. ואפילו היה בכלי זכוכית שנראה היין מבחוץ. (שם יא)

ויש מחמירים שלא לשתות יין אפילו אם ראה אותו הגוי, וזו

חומרא ומצד הדין מותר. ואם הוא ישמעאלי אפילו חומרא

ומדת חסידות אין בזה (שם טז).

יב. התערב סתם יינם של גויים, או יין כשר שנגע בו הגוי, הרי

זה אסור בשתיה, אפילו במעט מאד יין, ולא מתבטל היין

האסור בששים. ולכן ימכור את היין בולו לגוי, ויקח לפי

חשבון דמי היין האסור שהתערב וישליר לאיבוד. ויחנה

בשאר המעות דמי היין הכשר.

ודין זה הוא ביין האסור בהנאה, אבל אם התערב סתם יינם

של ישמעאלים ביין כשר הרי זה בטל בששים ומותר כל

היין בשתיה. (שם יב)

יג. חומץ יין אסור, ורק אם הוא חומץ גמור עד כדי כך

שמשליכים אותו לארץ ומבעבע בעבוע גמור וחזק שמעלה

רתיחה זו אחר זו בקרקע לא קשה ולא רפה הרי זה חומץ

גמור שלא נאסר במגע גוי, אבל סתם חומץ אין אנו בקיאים

בו ואסור.

ויין מעורב במים או בדבר אחר, כל שיש בו טעם יין אסור

במגע גוי.

ומי בוסר מענבים שלא התבשלו ועדיין חמוצים המים

היוצא מהם נקרא יין, ונאסר במגע גוי, כיון שאין אנו

בקיאים מתי נקרא מי בוסר, ואם נתנם במאכל והשתנה

טעמם וכל שכן אם בשלם בתבשיל מותרים (שם יד).

יד. יהודי שהמיר דתו אוסר היין במגעו, ולפי האומה שדבק בה,

אם לנצרות או לעובדי עבודה זרה, אוסר היין בהנאה, ואם

מוסלמי אוסר בשתיה בלבד. (שם טו)

ן המלך ח ל 228 ש

טו. עבדים ושפחות גויים שמשרתים בבתי ישראל שלא התגיירו

אוטרים היין במגעם. (שם)

טז. אין מפקידין ולא שולחים יין ביד הגוי, אלא אם כן הוא חתום

בשתי חותמות.

ד קשר משונה, ו ואם היה סגור ומהודק בפקק, וקשר עליו ע

יש אומרים שזה חותם בתוך חותם ויש חולקים וסוברים

שכל ששולח מעיר לעיר אין סגירת הבקבוק נחשבת לחותם

ד שתי חותמות מעל הסגירה. וראוי ו אחד, ודרוש ע

להחמיר לכתחילה.

ודין זה הוא לא רק ביין, אלא כל דבר שאסור מהתורה יש

ן בשר ודג וכיוצא לשולחו רק בחותמת תוך חותמת, בגו

בזה. (שם יז ועי׳ דיני ממונות ח״א שער יא פי״ג סעי׳ טו

וכ׳)

סימן סו

מדיני דם, מליחה וביצים

א. כל דם בהמה חיה ועוף ושליל אסור מהתורה, אכל דם דגים

וחגבים מותר. ואסרו חז״ל לשתותו משום מראית העין אלא

אם כן עושה היכר ששם קשקשים של הדג.

ודם אדם מותר מהתורה ואסרוהו חז״ל משום מראית העין

אם פירש, לכן אם מטפטף לו דם בפה יכול לבולעו, וכן

למצוץ דם מאצבעו. אבל נשף לחם והתלכלך הלחם בדם

צריך לחתור את המקום המלוכלך בדם שזה דם שפירש

שנאסר מדרבנן. (בא״ח טהרות א)

ב. נמצא טיפת דם בביצה בין בחלבון בין בחלמון נהגו לאסור את

הביצה, ואף שמרן אסר רק בחלמון ובחלבון זורק הדם ואוכל

השאר, נהגו לאסור בכל אופן. (שם ה)

סימן סו 229

ל כיסוי הקדירה כדי להצטמק ונמצא דם ג. הנותנים ביצים ע

באחת מהן מותר החמין שבקדירה ואינו נאסר מכה הביצים.

(שם ו)

ד. מותר לגמוע ביצה צלויה ואין צריך להשגיח אם יש בה דם או

ו האר״י ז״ל ואינו חושש לבדוק, ע ב לאו, וכן היה נוהג ר

ל רוב ביצים שאין בהם דם. שסומכים ע

גות וכיוצא, בודקים אבל כשמטגנים ביצים במחבת או לעו

אם יש בביצים דם. (שם ח)

ה. כשקונים בשר עם מצרכים אחרים יזהרו שיהיה הבשר עטוף

ל מצרכים אחרים ויתלכלכו בדם. (שם יפה שלא ירד מהדם ע

ט)

ו. דרך מליחת הבשר כך הוא: מניחים אותו חצי שעה במים,

ל כל הבשר למשך שעה, ואחר ומולחים אותו משני הצדדים ע

כך מדיחים אותו היטב היטב, ובזה יצא כל הדם שבבשר. (שם

י)

ל ז. אם בשל את הבשר ושכח למולחו יעשה שאלת חכם ע

האוכל, וכן אם נמלח ולא רחצו אותו אחר כך מהמלח יעשה

שאלת חכם, וכן אם נמלח ולא נשאר במלח שיעור הזמן

שצריך לפי הדין. ואם מלח ושכח להדיח קודם את הבשר,

אפילו מלח מעט ולא שהה במלחו שיעור מליחה הרי זה

אסור, אבל בהפסד מרובה או בערב שבת ואי אפשר להכין

אחר יש לו תקנה שידיחנו וימלחנו שנית, ואם לא הדיח ומלח

שנית ובשלו, אין לו תקנה אפילו בהפסד מרובה ושעת הדחק.

(שם יד)

ח. לא ימלח במלח דק כקמח שאינו מפליט יפה, ואם אין לו מלח

אחר מותר למלוח בו. ולא ימלח במלח גס ביותר שנופל מעל

הבשר, אלא ישחקנו שיהיה בינוני וימלח בו(שם טז).

230 שלחן המלך

ט. אף שכתבנו שלבתחלה צריך שיהיה המלח בבשר שעה, אבל

בדיעבד, או חולה שלא יכול לחכות, מותר אם שהה במלחו

שעור מיל(שם יז) (לערך 20 דקות).

י. אשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחה אותו או לא, יש לאסור

מספק, ויש מתירים בהפסד מרובה. ואם זוכרת שמלחה רק

ששכחה אם מלחה בשני צדדים או צד אחד מותר (שם יט).

יא. אין להשתמש בשום חומר אחר שבעולם להוצאת הדם רק

במלח בלבד. (שם כב)

יב. מולחים משני צדדי הבשר, ואפילו חתיכה עבה מאד אין צורך

ל כל הבשר שלא יהיה מקום בלי לחלקה לשנים, ויפזר מלח ע

מלח, ולא צריך למלאותו כבנין רק שהכל יהיה מלוח, ועופות

וחתיכות חלולות צריך למולחם גם בפנים. (שם אחרי א)

יג. העצמות צריך למולחם, ומליחת העצם מועילה למוח שבהם

ואין צורך לשברם. אבל הראש חותכו לשנים ומוציא את המוח

מהגולגולת וקורע את הקרום ומולח את המוח. ומולחים

עצמות ביחד עם הבשר. (שם ג ד)

יד, כבד בין של בהמה בין של עופות יש בו רבוי דם ואסור לבשלו

ל ידי מליחה, אלא קורעו שתי וערב וצולהו צליה גמורה ע

ואחר כך יבול לבשלו. וכדי לבשל אחר צליח, צריך צליה

גמורה וצליח בלי בשול עד חצי בא״ח.ואם בשלו בלי צליח

ל כל התבשיל. (שם ט, י) צריך שאלת חכם ע

ל השניה, ונוהגים טו. מותר למלוח הרבה חתיכות אחת ע

שחתיכות שיש בהם בית קיבול שהופכים אותם שיזוב דמם.

(שם יד)

ל גבי קשים וקסמים באופן טז. לא מולחים רק בכלי מנוקב או ע

שיהיה מקום לדם לזוב, ובכלי שמולחים בו בשר לא

סימן סו 231

משתמשים לדברים אחרים, ומנהג ישראל תורה הוא. (שם טז

יט) נמלח בכלי שאינו מנוקב יעשה שאלת חכם.

יז. בשר שצלה אותו לא צ ריר מליחה כיון שהאש שואב את הדם

בו, ולכן במקום שאין מלח יצלה את הבשר ויאכלנו. וכשיש לו

מלח נוהגים לפזר עליו בשעת צליח. (שם קדושים א, ד)

יח. בשר ששהה שלושה ימים מעת לעת בלי מליחה, נתיבש דמו

ל ידי מליחה אפילו יתנוהו במים ד ע בתוכו ולא יצא עו

פושרים, ואם בשלו נאסר כדין בשר שלא נמלח, אבל מותר

לצלותו ולאוכלו, ויש למולחו קצת קודם צליח. (שם ט)

ולכתחילה אין להשהות בשר שלא נמלח שלושה ימים שמא

ישכח וימלחנו, ומיד שנזכר צריר לצלותו. (שם יד) וכבד כיון

שמותר רק בצליה מותר להשהותו(שערי עזרא ח״א מב).

יט. בשר שנמלח אסור לכתחילה להשהותו במלחו שנים עשר

ד פליטת כל צירו, אלא ידיחנו קודם, שעות, שהוא שיעו

ובדיעבד מותר אפילו שהה במלח מעת לעת או יותר. ואם

מלח בערב שבת ושכח להדיחו ונזכר ביום שבת, אטור להדיחו

ל ידי נוכדי, אלא ישאר עד מוצאי שבת וידיחהו שזה נחשב ע

לדיעבד. (שם טז)

כ. ביצת נבילה וטריפה אסורות, ואין למוכרם לגוי שמא ימכרם

לישראל, וביצת עוף טמא או של נבילה וטרפה שנתבשלו

בכשרות אם הם בקליפה אינה אוסרת שאין כח בבישול

להוציא גוף האיסור דרר הקליפה, אבל אם ביצת האיסור

קלופה או נקובה הרי היא אוסרת וצריך שאלת חכם. (שם

בה״ב ו, ט) וביצה שיש בה אפרוח אוסרת אפילו לא קלופה

ויעשה שאלת חכם. (שם י)

232 שלחן המלך

סימן סז

היוצא מהטמא והלכות תולעים

א. כל היוצא מהטמא, טמא. לפיכך חלב בהמה וחיה טמאה או

טריפה אסור כבשרה.

לפיכך אם זקוק לשתות חלב אתון לרפואה, אין לשתות רק

ן רופא מומחה. אבל אחרים בחולי של טכנה, ושיאמר כ

ל שעושים עצמם לרופאים ואומרים לשתות אסור לסמוך ע

דבריהם. (בא״ח אמור א)

ב. מי רגלים של בהמה וחיה טמאה או טריפה אסורים כבשרה,

ויש מי שמתיר שזה בא מחוץ לגופה, ולכן בחולה שאין בו

ל המתירים חוץ משל חמור שהוא עכור, טכנה יש לטמוד ע

ובתנאי שיאמר רופא מומחה, ואי אפשר לרפאות בדרך אחרת.

(שם ב)

ג. בשר אדם אסור, וגם העור, ולכן יזהר שלא לקלך העור בפה

שמא יבלענו, ויש נשים שבולעות ערלת הזכרים בעת המילה

כסגולה שתלדנה זכרים, ואיסור חמור הוא זה. (שם ה)

ד. כל מת אסור בהנאה בין ישראל ובין גוי, ולכן אסור לעשות

סגולה לחולה לעשן עצמו במת גוי, אך שריחא לאו מלתא

מכל מקום הנאת רפואה הויא הנאה ואסור. (שם ו)

ה. מי רגלי אדם הם כמים שלא מתמצים מגופו ומותרים, אבל

אסורים משום בל תשקצו. ולרפואה אפילו חולי מעט שאין בו

סכנה מותרים, שכל רפואה לא שייך בל תשקצו. (שם ז) וה״ה

למי רגלי בהמה הטהורים. (שם ח)

ו. חלב אשה מותר ואפילו נכרית, אבל אם צריך לתינוק מינקת

ישתדלו לקחת יהודיה. שחלב נוכרית מטמטם את הלב ביראת

שמים ומוליד לו טבעים רעים ואכזריים. ואך שמאכילים את

םימן סז 233

הגויה המנקת בדברי היתר. אבל אם אין ישראלית מותר דהוי

סכנה. וגם הישראלית תזהר במאכליה ואם חלתה שצריכה

לאכול דבר אסור תזהר ביניקה. וגם התינוק עצמו אף! שהוא

קטן הרבה לא יניחוהו לאכול דברים האסורים. (שם יד)

ז. הרבה אזהרות הזהירה תורה בשרצים, והאוכל שרץ המים

חייב ארבע מלקויות, ושרץ הארץ חמשה מלקויות, ושרץ

העוף כזבובים וכיוצא ששה מלקויות, ומטמאים את הנפש

דכתיב ״ונטמתם בם״. (שם נשא א)

ח. תולעים הגדלים בימים ובנחלים אסורים משום שרץ המים,

וצריר כל אדם להזהר לשתות רק מים מסוננים. (שם ב ג)

ט. כל חומץ יש בו תולעים דקים מאד שנראים בצנצנת נקיה מול

השמש, ולא מועיל רק לסנן, אלא אחר הסינון צריך להרתיחו

עד שהיד סולדת בו ואחר כר לסננו שוב, ואם משאירו יהיה

בו שוב תולעים. לכן בחורף ירתיחנו שוב אחר שבוע ובקיץ

פעמים בשבוע. (שם ה)

י. יש פירות וירקות שגדלים בהם תולעים וצריכים בדיקה, כמו

התאנים, התמרים, המשמש והבצל הירוק וכיוצא בזה.

וכן כרוב וחסה ובעדונס וכרפס, ויש שיש בהם תולעים

, (ונוהגים ליבשו ולהשתמש ע נ ע דקים שקשה לבודקם כמו נ

בו אחר שנה). ועלי גפנים אסרום רבני ארם-צובה מרא

דאתרא מהר׳'ש לניאדו ז״ל ובנו בעל בי״ד של שלמה

ומה״ר יהודה קצין ומהר״ר צדקה חוצין ומהר״ר יצחק

ד ולא מועילה להם בדיקה, וכן נוהגים בבגדד, עו ברכה ו

וכן אסרם מהר״ש אלגזי במצרים. (רק מניחים אותו שנים

עשר חדש ואחר כך משתמשים בו) וכל מקום כפי המקום,

כפירות וירקות יזהרו מתולעים, (שם ח). והרב מטלוב

עבדי ז״ל כתב בספרו מגן בעדי סימן יח שבארצות הברית

יש להרתיחם במים רותחים ואחר בך יניחו העלים במים

ד עבור ששה חדשים שלמים, או להניחם י״ב חדש. ומלח ע

234 שלחן המלך

יא. תולעים קטנים הנמצאים בקמח אסורים, ולכן יש להזהר מאד

לנפות הקמח בנפה דקה מאד. ובכל פעם, כי התולעים חוזרים

ונוצרים. (שם יב)

יב. יש להזהר מביצי זבובים, וצריך לרחוץ היטב את המקום

שהטילו בו ביצים, ולכן יש לכסות תמיד את הדברים שעלולים

ליפול בהם כל מיני חרקים. (שם כ)

יג. בישל מרק ומצא בו תולעים צריך להעביר את כל הרוטב

במסננת דקה מאד שלא יוכלו התולעים לעבור, והירקות

עצמם אם מצא בהם שלושה פעמים יש לחוש שמא יש בירקות

תולעים שאינם ניכרים ועל כן צריך להשליך את הירקות.

(שו״ע פד ועי׳ כה״ח שם) ודוקא בירקות מבושלים, אבל מצא

בירקות חיים יותר משלושה תולעים, יכול להמשיך ולבודקם

בדיקה יפה. (זבחי צדק ע)

יד. פירות וירקות המשומרים בקופסאות, אם אותה העיר שבה

צמחו ונשתמרו לא הוחזקה אצלנו למגדלת תולעים באותו מין

פירות או ירקות המשומרים, הואיל ואי אפשר לבודקם עתה,

מותר משום ספק ספקא. לפי שבבית החרושת כבר הרתיחו

אותו ודינו כעבר ונתבשל,

אבל אם הוחזק אצלנו מין פרי או ירק שבאותה העיר

שמתליע במחובר, ומצאנו אפילו מקצת תולעים, אסור אותו

המין המשומר שבאותה עיר עד סוך ששה חדשים מיום

הרתחתו ושמורו, ואם לא ידוע יום שימורו צריך לשמור

מיום קנייתו, ואם שומרים בלי הרתחה צריך לחכות שנים

עשר חדש מיום קנייתו או תלישתו אם זמנה ידוע. (מגן

בעדי סימן יח)

טו. מרקחת שנפלו לתוכה נמלים ועברו עליהם שנים עשר חדש

יש להסתפק בהם מפני שהדבש דרכו להעמיד הדברים

הנטמנים בתוכו, ואפשר לחממו עד שיהיה ניתך ויסננו.

(שו״ע פד יב, יג)

סימן סח 235

טז. אשה שמצאה אחר בדיקתה תולעת הנראית לעין, אסור לאכול

מבדיקתה. אבל אם לא נמצאו אלא תולעים המתליעים בתור

העלין שאינם נראים אלא לאחר שליקתן מותר לאכול

מבדיקתה. (שם יא). וכל אשה שהיא כשרה ומדקדקת במצות

ושלמה בדעתה נאמנת, אבל מי שאינה מדקדקת בדקדוקי

מצות ואינה דעתנית אינה נאמנת, ובעל נפש יחוש לעצמו

לדעת היטב איך היא. (פר״ת בג) וגם אם יודע באשתו

שבודקת במהרה ולא במיתון אין לסמוך עליה (זב״צ ק״ א

כה״ח קכא)

יז. שרץ שרוך מותר לאוכלו משום רפואה, כיון שנעשה כעפר.

(שו״ע שם יז) ודוקא כשנעשה אפר ומותר אפילו לחולה שאין

בו סכנה (כה״ח שם קסו קסז).

יח. בהרבה מאכלים מבתי חרושת מעורב בהם מיני חומרים מהם

אסורים, ומהם שאילו היה האדם יודע ממה עשויים היתה

נפשו נמאסת מהם, כמו צבעי מאכל שנעשים מזבובים

ותולעים שיש גם כן שאוסרים אותם.

לכן ירא שמים ימעיט בקנית דברי מאכל מחוץ לבית, ויאכל

ממאכל שעושים בבית ויודעים את החומרים שיש במאכל,

ובזה נצול מאיסורים, ואך -מבחינה בריאותית יהיה נשמר

ממחלות שונות ומשונות שהתחדשו בעולם, וחסידים ואנשי

מעשי ראיתי שמדקדקים שאפילו לחם לא אוכלים אלא מה

שאופים בביתם.

סימן סח

בשר בחלב

א. בתחילה ראוי להזהיר כל קונה בשר בשתי הלכות חמורות

מאד שיש שלא נזהרים בהם שאין יודעים חומרתם: א. לקנות

236 שלחן המלך

רק בשר חלק (גלאט), בשר שנחתם רק בחותם כשר שהוציאו

הסירכות ביד אסור לקנות כיון שמר״ן מתיר לאכול רק בשר

חלק. ב. שלא לקנות בשר אחוריים של הבהמה, אם לא שניקר

אותו איש צדיק ישר ונאמן ומומחה מובהק בניקור. (וכ״כ בית

שמחה דע״ד) שאיסור נבילה וטריפה הוא בלאו, ואיסור חלב

הוא בכרת ואם לא מנקרים כראוי יכולים להכשל באיסור

שהוא יותר חמור מנבילה וטריפה, ולכן עדיף יותר לקנות

מהחלק הקדמי של בשר הבהמה, ובזמנינו אין נשים שבקיאות

בניקור, ולכן אם רוצה האשה לנקר אין לסמוך עליה.

ב. כתוב בתורה שלשה פעמים: ״לא תבשל גדי בחלב אמו״,

וקבלו חכמינו זכרונם לברכה, אחד לאיסור אכילה. ואחד

לאיסור בישול, אפילו כשמבשל לגויים עובר בלאו מהתורה.

ואחד לאיסור הנאה. ולאו דוקא גדי אלא הוא הדין כל בשר

בהמה טהורה אסור, ודבר הכתוב בהווה שדרך היה לבשר גדי

בחלב אמו, והוא הדין חלב אחרת שאינה אמו. (בא״ח

בהעלותך א) ובשר בהמה טהורה אך שנעשה נבילה או שהוא

טריפה אסור מהתורה בבישול והנאה (שם ה).

ל ידי בישול, או ל ידי כבישה שלא ע ג. נבלע בשר בחלב יחד ע

ל ידי מליחה שנמלחו יחד, אסור באכילה ומותר בהנאה. ע

ל ידי בישול מותר לישראל לכבוש לגוי וכיון שלא נעשה ע

בשר בחלב או למלוח לו. (שם) אבל צליה בכלל בישול וכן

טיגון ואסור בהנאה (שם יג).

ד. שיעור בישול שנאסר בהנאה, לא צריך שיהיה כמאכל בן

דרוסאי אלא כל שנפלה חתיכת בשר בכלי ראשון של חלב

שעל האש אפילו הסירה מיד אסור באכילה והנאה, ולאיסור

בישול לא צריך שיעור כזית שחצי שיעור אסור מהתורה,

ולכן אם בישל אפילו פחות מכזית עשה איסור תורה וצריך

כפרה. (שם ב)

ה. בשר בחלב שנאסר בהנאה, צריך להשליכו לאיבוד, כגון

םלמן סח 237

לביוב. ואסור לתתו אפילו במתנה לגוי אף שאינו מכירו, וכן

אסור לתת אותו לכלב אפילו כלב מרשות הרבים שלא מכיר

את בעליו. ואסור לזורקו ברשות הרבים שלא יבואו כלבים

ויהנו ממנו. (שם ג)

ו. בשר חיה כמו צבי או עוף בחלב מותר בבישול והנאה, ויש

מחמירים לאוסרו מדרבנן גם בבישול והנאה, ולענין הלכה

המחמיר בבישול תבוא עליו ברבה, אבל בהנאה אחר שנתבשל

אין ראוי להחמיר לאבד ממון ישראל, אלא אם נזדמן שנתבשל

בשר עוף או חיה בחלב ימכרנו לגוי, ובבישול יש טעם

להחמיר משום מראית העין. (שם ו)

ז. ביצים שנמצאים בתוך התרנגולת אפילו גמורים נוהגים שלא

לאוכלם בחלב ומולחים אותם (שם טז) ויזהר למולחם בנפרד.

ח. יזהר מלהניח בלי שיש בו בשר בתיבה אחת עם כלי שיש בו

חלב שלא יפול מזה לזה, וצריך שיהיו מכוסים ורחוקים אחד

מהשני, ואם הניח מותר בדיעבד. (שם יח)

ט. הכחל שהוא הצד של הבהמה צריך לקורעו ולהוציא בל החלב

שבו ואז מותר לצלותו. ואם רוצה לבשלו לא די בקריעה אולי

נשאר קצת חלב בגומות וצריך לטוחו בכותל עד שלא ישאר

בו חלב, ונוהגים לבשל אותו לבדו. ומותר לחתוך אותו בסכין

של בשר כיון שהוא צונן. (שם שלח לך א, ד)

. אבל בשר אפילו של חיה ועוך לא יאכל אחריו חלב עד י

שישהה ששה שעות אחר אכילתו, בין בחורך שהאוכל מתעכל

במהירות בין בקיץ.

ואם יש לו בשר בין השיניים צריך להסירו, ואם הסירו אחר

שעתיים או שלוש לא צריך לחשוב הששה שעות מעת ההסרה

רק מעת גמר האכול, ויקנח פיו בפת וידיח פיו. ומי שיש לו

נקבים בשניים מיד אחר האוכל ינקה את שיניו. (שם ח)

238 שלחן המלך

יא. לא אכל בשר בעין רק תבשיל של בשר או של ערך צריך

לחכות ששה שעות, ואפילו שתה מרק צלול צריך ששה שעות,

והלועס לתינוק צריך להמתין ששה שעות, אבל אם טעם

בלשונו ופלט מיד לא צריך להמתין, וכן אם הכניס לפיו

חתיכת בשר ומיד הוציאה לא צריך להמתין. (שם ט)

יב. לצורך חולה אך שאין בו סכנה, יש להקל להמתין שעה אחת,

אבל צריך שיסלק השלחן שאכל עליו בשר וגם יברך ברכת

המזון, שגם בשש שעות צריך סילוק שלחן וברכה. (שם י יא)

יג. תבשיל שאין בו בשר ובשלוחו בקדרה של בשר אפילו בת

יומא, מותר לאכול אחר התבשיל חלב מיד. ואפילו רחיצת

ידים וקנוח הפה לא צריך. ואם לא רחצו טוב את הקדרה צריר

רחיצת ידים וקנוח פה אבל מותר לאכול חלב מיד, ודוקא

כשיש ששים בתבשיל שבקדרה כנגד לכלוך הבשר. (שם יב)

יד. שתה חלב מותר לאכול אחריו בשר מיד, אך צריר לקנח פיו

יפה בפת שילעסנו ויבלענו ואחר כך ידיחנו במים יפה,

וירחוץ ידיו במים ויכול לאכול בשר מיד, וגם אם אכל במזלג

צריר רחיצת ידים לתור כלי כדין מים אחרונים, ובשעת הדחק

שאין לו מים יבול לרחוץ במשקין אחרים.

ואם אין לו פת יכול לקנח פיו בפירות חוץ מתמרים קמח

וירקות. (שם יד)

טו. יש נוהגים להמתין אחר אכילת גבינה שעה ויש שלוש שעות,

ויש שש שעות, ויש נוהגים לפי יושן הגבינה ולכל חדש שעה

עד ששה שעות לגבינה בת ששה חדשים. ומנהג ירושלים

שלא ממתינים אחר אכילת הגבינה בין חדשה בין ישנה. (שם

טו)

טז. אין לשין עיסה בחלב, אלא אם כן שינה צורת הפת, שמא

יאכלנו עם בשר, ואם עבר ואפה בלא שינוי, אם הוא דבר

מועט כדי אכילה בבת אחת מותר, יותר מזה הכל אסור, ולא

סימן סח 239

מועיל שינוי אחר האפיה, או לחלקו להרבה בני אדם

שיאכלוהו מיד, שכבר נאסר מגזירת חז״ל.

אבל פשטידה שאין לה צורת פת ונקראת בערבית סמבוסק

שממלאים אותו בגבינה ולא עושים בו שינוי מהממולא

בסוכר ושקדים מותר.

וכל זה כשעושה בביתו אבל העושה למכור יש אוסרים

אפילו אם עשה היכר בפת שהיא של חלב, משום האורחים

ו מכר ועלולים לאכול עם בשר, ואם ניכר בריח ע ד שלא י

ובטעם מלבד הצורה המשונה נוהגים להקל. (שם יז)

יז. כל טעות שקורה בבית, של בשר וחלב כגון ששמו כף בשר

בקדירה של חלב, וכיוצא בזה יש לפנות למורה הוראה. ולא

ל דעתו כי בשינוי קל ישתנה הדין מאיסור יסמיד האדם ע

להיתר ולהיפר.

ויש לרב להאמין לשואל או לאשה ששואלת כשמציגה את

העובדה ולא לחשוד אולי אומרת מדעתה ושבחה או שלא

שמה לב איך היתה העובדה בדיוק. (בא״ח קרח ז)

יח. דגים או ביצים ואורז וכיוצא, שהתבשלו בקדירה של בשר

נקיה, אף שהקדרה בת יומא מותר לאכול את התבשיל ההוא

בחלב, שזה נותן טעם בר *נותן טעם שמותר, וכל זה לדידן

דאזלינן בתר הוראת מר״ן ז״ל אבל לאשכנזים דאזלי בתר

מור״ם ז״ל אסור לאכול התבשל ההוא בחלב לכתחילה, ורק

בדיעבד שכבר נתן את המבושל ההוא בחלב מותר, (ולכן אם

מתארח בביתו אשכנזי לא יאכילנו דבר האסור לדידיה).

וגם לדידן דאזלינן בתר מר״ן ז״ל אסור לבשל לכתחילה

ל דעת לאכול בחלב, דברים בקדירה של בשר בת יומא ע

ורק אם בישל מותר לאוכלם לכתחילה בחלב, אבל אם אין

הכלי בן יומו שיש תרתי לטיבותא, שהוא נותן טעם לפגם

וגם נותן טעם בר נותן טעם, מותר לכתחילה לבשל מרקחת

בסיר של בשר לאכול עם הגבינה, והמחמיר גם בזה תבוא

עליו ברכה, שיש מחמירים ליחד להם כלי מיוחד לזה. (שם

יג)

240 שלחן המלך

ב ל ח ר ב ש ב א ב ק ו א ד ו ם ה ע ן ט ת ו ר נ ם ב ע ן ט ת ו ל נ ה ש ן ז י . ד ט י

ה מ ו כ ל י פ ם א י ר ו ס י א ל ב ב , א ר ת י ו ה מ צ י ע נ פ ד ב ח ל א כ ש

ל ט ב י ל ד ר כ ו ע י ו ש ן ב י ם א ר א ו ס ל א כ ם ה ע ן ט ת ו ם נ י מ ע פ

( ז ם ט ש ) . ר ו ס י א ת ה א

W A S H E R ת י ז ע ו ל ת ב א ר ק נ ם ה י ל ת כ צ י ח ר ת ל י ל מ ש ה ח נ ו כ . מ כ

ן י כ נ פ ק ל ו ב ד ן ה מ ו ש ה ם מ י ל כ ת ה ת א צ ץ ק ו ח ר ך ל ר ד D ש I S H

ן ו ב ם ס ם ע י מ ם ח י ם מ י ס נ כ נ , ו ה נ ו כ מ ם ל י ל כ ת ה ם א י ס י נ כ מ ו

ר ש ל ב ם ש י ל ם כ ה ץ ב ו ח ר ר ל ת ו , מ ם י ל כ ת ה ם א י צ ח ו ר א ו צ ו י כ ו

ן ו ב ס ה ה ו ח י ת ר ע ל י ג א מ ם ל י מ ל ה ם ש ו ח ה ן ש ו י כ , מ ד ח ב י ל ח ו

. ם ג פ ם ל ע ן ט ת ו נ

ל ם ש י ל ב ם ב ע ש פ מ ת ש ה ר ל ת ו ר י י מ ח ה ל ל ו כ ה י צ ו ר י ש מ ו

ת ע ם מ י ל כ ת ה ת א ו ה ש ה ו ל , א ר ש ל ב ם ש י ל כ ם ב ע פ ב ו ל ח

ו י ל א ע ו ב ן ת מ ו ש ה ם מ ת ו ק נ ל ם ו ג פ ם ל ע ן ט ת ו ו נ י ה י ת ש ע ל

ן י ד ה ל מ ב ה א כ ר ו ב י ל א ע ו ב ת ת ו נ ו כ י מ ת ש ר ב י מ ח מ ה , ו ה כ ר ב

ם י ח ת ו ם ר י מ ם ח י ה מ ש ב ם י א ) ו ט י י ד ע ן ב ג מ ) . ל ״ נ כ

. ד ח ב י ל ח ר ו ש ה ב ח ב י ד א י ן ל ו ש א י ר ל כ ם כ י ב ש ח נ ש

ה ן ב י כ ת ו ח ן ש י כ ס ך ב ו ת ח ר ל ו ס ה א נ י ב ג ם ה ם ע י ל כ ו א ם ש ח . ל א כ

ר ח ן א י כ ו ס ן ל י א ך ו ר ד א ב ו ה ן ש ו ג ק כ ח ד ת ה ע ש א ב ם ל . א ר ש ב

ם י ק ד ק ד מ . ו ו נ ר י ש כ י ה ו ש ע ק ק ר ק ן ב י כ ס ת ה ץ א ו ע נ ז י א ו

ד ח ר א ש ב ד ל ח ם א י ד ר פ ם נ י נ י כ ה ס ש ו ל ד ש ח ל א כ ה ל י ה י ש

ד ״ ו ם י י פ ל א ד ל ס ח ג ( ו ה נ י ל ו א ן ר כ ם ו ח ל ד ל ח ו י מ ד ו ח ה א נ י ב ג ל

ב ל ח ר ל ש ב ם מ י ל כ ת ה ר ו צ י ב ו נ י ל ש ד ע י פ ק ה ש ל ן י כ ) ו ט ד פ

. ם ה י נ י ך ב י ל ח ה ו ל א ו ב א י ל ש

ד ח ו י ל כ א א י י ל ר ש ד ב ח א ה י ו ב ל ל ח כ ו ד א ח א ם ש ד י א נ י ב נ - ש כב.

ן ו ג ר ב כ י ו ה ש ם ע ל א ב . א ו ר ב ח ד מ ח ח א ק א י מ ד ש ח ן א ח ל ל ש ע

ק י ס פ מ ר ש ב ם ד י מ ש ו ש , א ו ל ת ש ר ח ה א פ ל מ ל ע כ ו ד א ח ל א כ ש

ח ב) ׳ ע פ ו ש ) . ר ת ו , מ ר כ י ה ם ל ה י נ י ב

ר ש ב ת ל ח א ת ה ו ר ע י ק ת ח ש ב ט מ ם ב ד א ה ל י ה י ר ש י מ ח ה י ל ו א . ר ג כ

א ל ו ש ר ה ז ק י , ר ך כ ח ב ר ב ן ה י ן א י ד ד ה צ ל מ ב , א ב ל ח ה ל י נ ש ה ו

סימן סט ו24

לערב את הכלים בקערה יחד וכל שכן שלא לשרות אותם יחד

במים רותחים.

בד. במטבחים גדולים נפוץ היום בישול בקיטור, וזה יוצר שאלות

הלכתיות שיש להפנותם למורי הוראה מוסמכים אחר בדיקה

יסודית.

סימן סט

עד אחד באיסורים

בספרי דיני ממונות חלק א׳ שער י״א כתבתי כמה דינים

השייכים לדיני עדות באיסורים כיון שדינים אלה שכיחים,

אעתיק חלק מהם והמקורות נמצאים שם.

א. עד אחד נאמן באיסורים, ואף אם עבר עבירה פעם אחת נאמן,

אבל מומר להכעיס אפילו בדבר אחד, או מומר לעבודה זרה

או לחלל שבת בפרהסיה הרי הוא מומר לכל התורה ודינו

כגוי. (דיני ממונות א׳ שער יא פ״ט ב)

ב. דבר שהוא ספק ולא הוחזק בו לא איסור ולא היתר, כגון

חתיכה שנסתפקו בה אם היא חלב או שומן, עד אחד נאמן

להתיר לומר שומן היא, ולהחמיר לומר חלב היא ודאי שנאמן,

אלא שאין צורך לעדותו דבלא עדותו החתיכה אסורה מספק,

אלא שאלמלא עדותו אפשר היה להתיר מספק ספיקא ולאחר

העדות נעשה הדבר אסור בודאי(שם ג).

ג. דבר שהוחזק להיתר, אין עד אחד נאמן לאוסרו, אלא אם כן

היה בידו לגרום לאוסרו, כגון האומר לחברו נתנסך יינך, אם

בידו לנסך היין, נאמן.

242 שלחן המלך

ן ו ואפילו אם בשעת עדותו אין באפשרותו לגרום לאיסור כג

שכבר הוחזר לבעלים, אם בשעה ראשונה שמצא את בעל

היין אמר לו נתנסר יינך, נאמן. כיון שאז היה בידו אף

ל היין מכחישו. (שם ד) ע ב ש

ד. עד שמעיד בדבר שנאמן בו ובאו שני עדים והכחישוהו, אף

שיש לו מגו שהיה בידו לאסור את הדבר באופן שלא היו

העדים יכולים להכחישו מכל מקום כיון שעכשיו מוכחש

משני עדים אינ נאמן. אבל לעד עצמו הדבר אסור כיון

ל עצמו כחתיכת איסור. (שם ט) שעשאו ע

ה. שני אחים הם כעד אחד לענין איסורים, ועד אחד גם אם הוא

קרוב שפסול לעדות ממון נאמן באיסורים(שם י יג)

ו. הנוגע בדבר אפילו יש לו הנאה מעדותו שפסול לעדות ממון,

כשר לדון ולהעיד באיסורים, דלגבי איסור לא נחשד, מכל

מקום הנוטל שכר להעיד או לדון באיסורים עדותו ודיניו

בטלים, אלא אם כן מוכח שמקבל שכר בטלה בלבד, או אם

הוא מומחה לרבים ואינו עוסק בשום מלאכה אלא מורה

הוראה פוסקים לו שכרו. (שם יד)

ז. תלמיד חכם רשאי להורות לעצמו בכל דבר איסור שהם

דברים שבינו לבין קונו, ונאמן עליהם יותר ממאה עדים, וכן

נהגו רבני הדורות.

וכן רשאי להורות לאחרים אף שהוא יחידי, כיון שאין הדין

ע לגוף הממון, אלא אם הממון הוא באיסור או בהיתר. ג ו נ

ומכל מקום כל שמושיב עמו חכמים אחרים ומתיעץ עמהם

ל כלם, בהוראה, הרי זה משובח, כדי שהאחריות תפול ע

, ובכורות שאפילו חוץ מנדרים שאין אדם מתיר נדרי עצמו

המומחה אינו רואה לעצמו מומי בכור. (שם טו)

ח. שונא כשר להעיד באיסורים, אולם אם ניכר הדבר שמעיד

שקר מתוך שנאה אין להאמינו. (שם טז)

סימן ע 243

ד אחד נאמן. ט. בדבר שהוחזק בו איסור נחלקו הפוסקים אם ע

לכן באיסור דאורייתא אין עד אחד נאמן. ובאיסור דרבנן יש

ל המקילים, ואם העד הוא אדם כשר ותלמיד חכם לסמיר ע

ל דבריו באיסור דרבנן אף דאיתחזק בו יכולים לסמוך בשופי ע

איסורא. (שם יח)

י. היו לפנינו שתי חתיכות, אחת של איסור ואחת של היתר,

נאמן העד לומר שזו של היתר וזו של איסור. שאך שהוחזק

איסור במקום זה, מכל מקום בחתיכה זו לא הוחזק איסור (שם

כ)

יא. המעיד משמו של עד אחר, ושאלו את העד השני ואמר לא

ן היו דברים מעולם, נאמן השני ולא הראשון שאמר משמו. כגו

שאמר טבל הלה מתוקן שאמרתי לפלוני לתקנו, ושאלו את

השני ואמר לא תקנתי הרי הוא בחזקת טבל גמור. (שם כא)

סימן ע

ת החשוד באיסורים ו ד ע

א. החשוד לאכול דברים האסורים, בין אם המאכלים אסורים

מהתורה, בין אסורים מדרבנן, אין לסמור עליו ולקנותם ממנו,

ואם התארח אצלו לא יאכל מהמאכלים שהוא חשוד עליהם.

(ד״מ שם פ״י ס״א)

ב. מי נקרא חשוד לענין זהי מי שראינו באומדנא דמוכח שעבר

או אכל דבר איסור וידע שהדבר אסור, ואכלו שלא באונס

ל כר, אבל אפילו פעם אחת, או שהוחזק עליו קול בבית דין ע

אם היתה עליו עדות ברורה בענין זה איננו חשוד בלבד, אלא

אך פסול לעדות.

244 שלחן המלך

יש עוד סוג של חשוד והוא מצבור שחז״ל חשדוהו בעבירה

ל מסוימת אף אם הוא לא ידוע לנו, כגון במעשר שגזרו ע

פירות עם הארץ שהם דמאי.

והכלל הוא שהכל תלוי בשיקול דעתו.של הדיין ולפי הענין,

ובימינו רבו הפילוגים וכל סיעה פוסלת חברתה כידוע, לכן

יש לחקור היטב בכל קול היוצא.

והעובר עבירה אפילו לתיאבון נקרא חשוד. (שם ב)

ל שלחן אחד אפילו דברים המותרים ג. אסור לאכול עם החשוד ע

כגון פירות המעושרים, שמא יאכילנו דברים האסורים. (שם

ג)

ד. יש אומרים שאין לקנות מאדם שאינו מכיר אותו דברים

ן יין גבינה וכיוצא, אף שאינו חשוד, שיתכן בהם איסור, כגו

אלא אם כן מכירים אותו שהוא מוחזק בכשרות, ויש חולקים,

ובזמן הזה שירדו הדורות יש להחמיר כסברא ראשונה. (שם

ד)

ה. היה הוא נאמן ואשתו אינה נאמנת, לוקחים ממנו, אבל אין

מתארחין אצלו. היתה אשתו נאמנת והוא אינו נאמן, מתארחין

אצלו, ואין לוקחין ממנו. (שם ו)

ו. מי שאינו חשוד לאכול דברים האסורים, אבל חשוד למוכרם,

ל פי שאסור לקנות ממנו, וכן מתארח אצלו ואוכל עמו, אף ע

אם שולח מתנות לביתו מותר, דחזקה שממה שהוא אוכל

משגר לו. אבל החשוד לאכול כל שכן שחשוד למכור. (שם ז)

ז. החשוד למכור דברים האסורים אבל אינו חשוד לאוכלם,

וכשקונה ממנו נותן לו הקונה לאכול מהמצרכים שקנה והוא

אוכלם, אפילו הכי אסור לקנות ממנו. דמתירא המוכר

שירגיש הקונה שהדבר אסור ולא יקנהו, אבל אם ראהו שהוא

בעצמו אוכל ממה שמוכר, מותר לקנותו ממנו. (שם ח)

סימן ע 245

ח. מותר ליתן לחשוד שאוכל דברים האסורים, מאכל שיתקן או

יבשל בשבילו, ואין לחוש שמא יחליף! את המאכלים כיון

ל הגזל. ודוקא בכליו של הנותן, אבל בכליו של שאינו חשוד ע

החשוד אסור.

אבל אם החשוד מעונין לתקן אוכלים של הנותן, אסור שמא

יקלקל מה שנתן לו ויחליפנו בשלו, כיצד, נתן לחמותו

החשודה לתקן והיא הרי רוצה לעזור לבתה, ולפיכך מחליפה

לו רע בטוב לכן אסור לתת לה. וכן הנותן לפונדקית החשודה,

פעמים שבושה מהאכסנאי ומחליפה לו רע בטוב. והוא הדין

לנותן לקרובו או אוהבו הרוצה בתקנתו אסור. אבל שכנים

סתמא לא איכפת להם תקנתו ולכן מותר. (שם ט)

ט. החשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילים להקל בהם, אך הוא

ל ידו דבר חשוד להחליך, ואין מפקידין אצלו או שולחים ע

האסור מן התורה אלא בשתי חותמות, והאסור מדרבנן בחותם

אחד, ועיין לקמן דיני חותמות (שם י).

י. האומר למי שחשוד לאכול גבינה של גויים, קנה לי גבינה

כשרה מן המומחה, והלר והביא לו ואומר לו כשרה מהמומחה

קניתי, אינו נאמן. אבל אם אומר מאיש פלוני מומחה קניתי

נאמן. הביא לו מתנה בשם אחד מהמומחין נאמן, שאינו חשוד

ל הגזל, אבל להחליך, במה דברים אמורים, כשאינו חשוד ע

ל החלפה. (שם יא) ל הגזל כל שכן שהוא חשוד ע חשוד ע

והטעם שכיון שהדבר עתיד להגלות מפחד לשקר השליח,

ולכן אם הוא לא מפחד, ואפילו יתברר שלא כדבריו לא

איכפת לו, אינו נאמן (שם יב) והמומהה הוא כשידוע לנו

שהוא מומחה, שאם לא כן יאמר החשוד לדעתי פלוני הוא

מומחה. (שם יג)

ל הקל ממנו בעונש, ואפילו ל איסור חמור, חשוד ע יא. החשוד ע

בשבועה אלא אם כן אותו איסור קל, חמור בעיני בני אדם

יותר מהחמור, דהעיקר הוא לא חומרת האיסור לכשעצמו

אלא מה שחמור בעיני בני אדם, שיש איסור חמור ואינו

246 שלחן המלך

מקובל אצל פשוטי בני אדם, ואם בעיני בני אדם האיסורים

שוים חולבים אחר העונש, שבאיסור שעונשו גדול יותר הוא

הנקרא איסור חמור. (שם טו לא)

ל איסור השוה לו בעונש ל איסור אחד נחשד גם ע יב. החשוד ע

ל החמור ממנו אינו חשוד. בעיניו ובעיני בני אדם, שדוקא ע

ל איסור קל ל איסור חמור שכתבנו שחשוד ע והחשוד ע

ן ו ממנו דוקא כשהאיסור הקל הוא ממין האיסור החמור, כג

ן איסור ׳ששניהם איסור מאכל, אבל בשני מיני איסור כגו

ל הקל, ואיסור זנות •שבועה וכלאים אינו חשוד אפילו ע

ואיסור אכילה נחשבים למין אחד, כיון ששניהם הנאת

כל דבר שיש בו הנאת גופו נחשב לאותו המין. (שם גופו. ו

>טז יז)

ל שני דברים, וחזר בתשובה ויצא מידי חשד של יג. ;החשוד ע

ל אחד מהם, אפילו הוא הקל שניהם, ואחר כר נחשד שוב ע

ל שבשניהם, חוששין שמא חזר לסורו בשניהם וחשוד ע

שניהם, ואפילו שהאיסורים היו שני מינים נפרדים כגון

איסורי אכילה ושבועה, ואפילו האחד איסור דרבנן והשני

דאורייתא. (שם יח)

יד.* מי שאינו מאמין בדברי רבותינו זברונם לברכה, דינו כעובד

עבודה זרה וכמחלל שבת בפרהסיא שדינו כגוי שאין האמינו

־' באיסור והיתר. והוא הדין לאומרים בפירוש שאינם מאמינים

ן כ ש , ל כ בדברי רבותינו ז״ל אלא בדבר המובן להם, ו

הרפורמים ששינו סדרי תפלה ובית הכנסת ועוברים בשאט

ל רוב מצות התורה ומחללים שבתות. (שם כד). נפש ע

טו.׳ מי שנוהג באיזה דבר איסור משום שסובר שהדין כך, או מכח

ל עצמו, מותר לאכול עם אחרים שנוהגים חומרא שהחמיר ע

בו היתר. דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא נוהג בו איסור.

ודוקא כשיודעים שהוא נוהג איסור בדבר והם חולקים עליו

בסברא. אבל אם מחזיקים אותו כטועה בסברתו לא יאכל

עמהם. (שם כז)

א 247 סימן ע

ל פי מנהג אבותיו ובני מדינתו, טז. מי שנוהג איסור באיזה דבר ע

אסור למי שנוהג היתר באותו דבר להאכילו, אפילו היה

האיסור ניכר לעין, אבל אם נוהג באיסור ההוא מפני שסובר

שהדין כן ואוכל בבית המתיר, אם האיסור ניכר אין לחוש בזה

ו עומד בסברתו לא יאכל, כלל ומותר להאכילו, שאם עודנ

ואם אין האיסור ניכר אסור בכל גוונא. (שם כט)

יז. מי שנוהג איסור בדבר משום שסובר שהדין כן, ואוכל בביתו

של מי שאינו נוהג באיסור זה, אסור לו לבשל בכליו של

המתיר אפילו אינם בני יומם. אבל בדיעבד, אם המתיר בישל

בכליו בשבילו ובשביל אחרים מותר.

ואם נוהג איסור מחמת מנהג אבותיו ורבני מדינתו, יכול

האוסר לבשל לכתחילה בכליו של המתיר כשאינם בני יומן

או בסתם כלים דקיימא לן סתמ כלים אינם בני יומן, ואם

בעל הכלי לפנינו צריך לשואלו אם הכלי הוא בן יומו. (שם

ל)

א סימן ע

דין עדות אשה, או עדות קטן באיסורים

א. כשם שעד אחד נאמן באיסורים, בדבר שלא הוחזק בו לא

היתר ולא איסור (כאמור בפרק הקודם) אף האשה נאמנת.

(דיני ממונות ח״א שער י״א פרק יא א)

ל דבר שהוחזק בו איסור אפילו ב. וכן נאמנת אשה לומר ע

מדאורייתא, תקנתיו. כשהדבר שלה, או אפילו אינו שלה אם

היה בידה לתקנו. ודוקא בודאי איסור כגון טבל ואומרת

שהפרישה מעשר ויודעת להפריש, אבל אם היה ספק שמא

אין כאן איסור כגון שצריכה לברר אם הדגים טמאים או

טהורים, או איסור שיש בו צדדים להקל, או דבר שיש בו

טירחה אין האשה נאמנת. (שם ב)

248 שלחן המלך

ל הניקור, כיון שאינן יודעות, וגם ג. אין הנשים כיום נאמנות ע

יש טירחה גדולה בזה, ודרושה לזה בקיאות גדולה בהלכה.

ושאלתי מנקר מומחה המנקר בשר בכל יום זה שלושים שנה,

אם יתנו לו חתיכה קטנה של בשר בלתי מנוקר, אם ידע מה

שצריך לנקר בחתיכה וענה בשלילה, שרק בחתיכה גדולה

יוכל להבחין. וקל וחומר לנשים. והסומך עליהם קרוב להכשל

באיסור כרת. (שם ג)

ד. כל אשד. שהיא כשרה ומדקדקת במצות ושלימה בדעתה,

נאמנת לבדוק חפירות או קטניות מהתולעים, ומותר לאכול

מבדיקתה. אבל מי שאינה מדקדקת במצות, ואינה שלימה

בדעתה, אינה נאמנת. וכל אדם ידע כיצד היא אשתו, ובן אם

האשה בודקת בחפזון אין לסמוך עליה. (שם ד)

ואם בדקה ומצאו אחר כך תולעת ראה לעיל פרק סז

בהלכות תולעים.

ה. רשאים לשלוח אשת למורה הוראה לשאול אותו בדיני איסור

ל דבריה שכך פסק לה החכם (שם ח). והיתר, וסומכים ע

ו. קטן אינו עד להיות נאמן באיסורים בדבר שאינו בידו, אך

שלא הוחזק הדבר באיסור, או בשתי חתיכות אחת של היתר

ואחת איסור, אינו נאמן הקטן להעיד לא להתיר ולא לאסור.

מכל מקום קטן חריך ובקי בדבר ויש רגלים לדבריו, יש

להחמיר אם מעיד על דבר שהוא אסור. (שם פי״ב א)

ז. דבר שבידו לתקנו, אפילו הוחזק באסור דאורייתא, יש

אומרים שנאמן הקטן להוציאו מחזקתו בין להתיר בין לאסור

ויש אומרים שאם הוחזק איסור אפילו דרבנן אין הקטן נאמן.

ויש אוסרים בדאורייתא ומתירים בדרבנן. (שם ב)

ח. דבר שלא הוחזק באיסור, ואך אילו היה אסור אין איסורו אלא

מדרבנן, נאמן הקטן. אבל בדבר שהוחזק באיסור דרבנן יש

אומרים שאין הקטן נאמן ויש אומרים שנאמן. (שם ג)

א 249 סימן ע

ו פ י ל ח א י מ ם ש י ש ש ו א ח ל , א ר ו ס י ת א ק ז ם ח ה ן ב י א ם ש י ר ב ט. ד

ן ט ק י ה א ש , ר ה ל ז ה ע ר י מ ד ש י ק פ ה ש ל י , ו ו ע ב ג ו י י א ר כ נ

י א ש ר ר ת ו י ף ב י ר א ח ו ם ה ן א ט ק ה , ו ו י ל ן ע י כ מ ו ס ר ו מ ו ש ש מ ש ל

, ך ל כ ף כ י ר ו ח נ י ם א א , ו ד ב ל ש ב ן ש א ב ו ם ה ף א ר א מ ו ת ש ו י ה ל

י פ ד ל ל ל י ר כ ש ע ע ו ש ו ת ה א נ ו מ ו ש ע א ב ן ש ת ב ו י ה ך ל י ר צ

( ם ד ש ) . ו ת ו פ י ר ח ו ו ת ו ח ק ת פ ד י מ

ה ן ז י ם ד ס ר פ ה ל ו צ מ , ו ם י ל ת כ ל י ב ל ט ן ע ט ם ק י נ י מ א ן מ י . א י

ם ש ) . ם י ל ל כ י ב ט ה ם ל י נ ט ם ק י ח ל ו ש ו ש ם ב י ע ו ם ט י ב ר ם ש ו ש מ

( ה

, י מ ר ד י פ ן ש י י ר ו ש ת ב ו נ ק ם ל ת ו ם א י ח ל ו ש ם ש י פ י ר ם ח י נ ט . ק א י

, ר ת ו מ ת ה ח א י נ ה ל ר ו ו ס א ת ה ת א ו נ ק ל ל ק ל ק ם ל י י ו ש ן ע י א ש

. (שם ם ת ו ה א מ ר ר י כ ו מ ה ש ש ש ן ח י א ם ש ו ק מ ם ב י נ ו ם ק א א ק ו ד ו

( ו

ש ן ש ן ב ט ם ק ל ע י ש ב ת ר ו ש ו ב , א ם י ט ו ח ת ש ו פ ו ח ע ו ל ש ר ל ת ו ב. מ י

ו ד י ב ה ש ר מ ו מ ש ע ל ד ו י ן ש ו י ב , ש י ו ם ג ד ע ח י ם ב י נ ע ש ב ו ש א

ו , א ן ת ו ו נ נ י א ה ו כ ו ב ק ו ע ו ו צ ד י ת מ ח ק ו ל ה ש י ה מ צ ר ם י א ו

ם י נ ש ן ב י ח י ג ש ן מ י , א י ד י ב ה ש ח מ ק י ל נ ו ל ו פ מ א ר ל פ ס מ

. ן מ א , נ ת ו ר ה ת ט ר י מ ש ו כ ת ק ז ח ר ב ב ד ד י מ ע ה ל ו ד י ל ן ע י כ מ ו ס ו

ם ט) ש )

ף ן א נ ב ר ד ו ב ת ו נ ט ק ה ב א ר ה ש ו מ ת ו ל ד ג ד ב י ע ה ן ל מ א . נ ג י

א ל ף ד , א ן מ א ו נ נ י א א ת י י ר ו א ד ל ב ב , א א ר ו ס י ק א ז ח ת י א ד

( ג . £זם י א ר ו ס י ק א ז ח ת י א

ן י א ר ש ת י ה ר ו ו ס י ת א ו ל א ש ה ב א ר ו ה ה ר ו מ ם ל י נ ט ח ק ו ל ש ן ל י . א ד י

ה ל ג ת י ד ש ח פ ם מ ג ף ו י ר ן ח ט ה ק י ם ה ל א ב , א ן ט ק ת ל ו נ מ א נ

ו ה ו ח ל ש ן ש ו ג , כ ו ל ל ם ה י א נ ת ד ה ח ר א ס ם ח א . ו ן מ א , נ ו ר ק ש

ק ו ד ב ו ל ח ל ש א י ל ע ש ד ו י ם ש ו ש ד מ ח פ ו מ נ י ז א א ר ש י ע ר ל פ כ מ

ו נ י ם א י ל ל ע ע מ ד ר ל י , ו ן נ ב ר ר ד ו ס י א ו ב ל י פ ן א מ א ו נ נ י , א ו י ר ח א

( ד ם י ש ) . ן מ א נ

250 שלחן המלך

ב סימן ע

ת נכרי באיסורים ודיני חותמות עדו

א. גוי אינו נאמן כלל להעיד, בין באיסורים של תורה ובין דרבנן,

בין להתיר ובין להחמיר, ואין מתחשבין בדבריו כלל. (ד״ מ שם

פי״ג א)

ב. אם לא היתה כונתו להעיד, אלא היה מסיח לפי תומו, אם זה

גע לאיסור דאורייתא, אך שהחתיכה לא הוחזקה באיסור, ו נ

אינו נאמן, בין להקל ובין להחמיר, חוץ מאשה שהלך בעלה

למדינת הים והסיח לפי תומו שמת, שסומכין עליו. (שם ב)

ג. היה מסיח לפי תומו באיסור דרבנן. יש אומרים שנאמן. ויש

אומרים שאינו נאמן. ויש מחלקים דבאיתחזק איסורא אינו

נאמן ובדלא איתחזק, נאמן. וכל זה להקל אבל להחמיר יש

אומרים שאף פעם אינו נאמן. ויש חולקים וסוברים שנאמן.

ובמקום שיש אומדנא כדברי הגוי יש מחמירים ויש מקילים

(שם ג).

ד. במקום שיש אומדנא והוכחה ברורה לדבריו של הגוי במסיח

ל דבריו באיסור דרבנן, הלכך כלי לפי תומו, יש לסמוך ע

סעודה שביד הגוי והוא מסיח לפי תומו ואומר שחדשים הם,

ונראה שהוא צודק מותר לקנותם ממנו. אבל בעלמא אין גוי

מסיח לפי תומו נאמן בהכשר כלים האסורים. (שם ד)

ה. ־הקונה בגדי צמר מהגוי, צריך לבודקם יפה יפה שמא הם

תפורים בפשתן. ואפילו הגוי מסיח לפי תומו שתפרן בצמר גפן

אינו נאמן, ובמקומות שמחיר הפשתן יקר מצמר גפן יש

לסמוך להתיר בדיעבד ויש חולקים ומחמירים (שם ז) וגוי

נאמן לאסור בדבר שבידו אפילו באיסור דרבנן(שם ו).

2 5 סימן עב ו

ו. גוי שהיה מוכר פירות ואמר של ערלה הם, כלומר שגדלו תוך

שלוש שנים לעץ, או של נטע רבעי הם, אינו נאמן. ואף

שכתבנו לעיל שכל שבידו נאמן הגוי לאסור, בזה לא נאמן

משום שלא התכוין רק להשביח מקחו. ואינו נאמן אפילו אומר

מאיש פלוני לקחתים, ויש מחמירים. (שם יג)

ז. כל דבר שיש בו איסור מהתורה, כגון יין ובשר וחתיכת דג

שאין בה סימן, מותר להפקיד או לשלוח ביד גוי עם &§תי

ל חותמת אחת. חותמות דוקא, ואפילו בדיעבד אין לסמוך ע

(שם טו) וכל שאיסורו מדברי סופרים, מותר להפקיד או

לשלוח ביד גוי בחותמת אחת. (שם טז)

ח. אך השולח בשתי חותמות נכון להודיע לחברו צורת החותמות

כדי שיבדוק אחריו אם זייך, ובפרט בזמן הזה שנתקלקלו

הדורות. (שם יח) ואם הביא הגוי דבר חתום אפילו בשתי

חותמות ולא נודע מי חתמן, אסור. (שם יז)

ט. כיצד היא חותמת בתוך חותמת, סתם החבית בכלי שאינו

מהודק כדרך שבני אדם סותמין וטח בטיט, זוהי חותמת אחת.

היה כלי מהודק וטח עליו בטיט מלמעלה, הרי זו חותמת

בתוך חותמת, כיצד יעשה? יסתום פי הכלי במכסה בהידוק

עד שיהא קשה להסירו וחוזר וטח המכסה בטיט, ודוקא

כשהטיט יבש אבל לח יכול להסירו ולמרוח אחר. (שם יט)

ולפי זה נראה דפקקים שלנו העשויים מעץ או שעם (או

ברזל פח וכדומה) ואי אפשר לפותחן בלי כלי ברזל הוי

כחותמת אחת, וכשטח אותם בחימר אדום כפי שיש נוהגים

הוי חותמת בתור חותמת גם ללא אותיות, וכל מה שכתבנו

הם אמצעים שיחשב כשתי חותמות דלכולי עלמא מועיל

בזה, אבל כלי שהיה הדוק כנ״ל נחלקו אחרונים אם חשוב

בחותמת אחת במקום שמספיקה חותמת אחת. שיש סובךים

שבחותמת אחת צריך טיט דוקא ומהודק בלבד לא מועיל,

ויש סוברים שחשוב כחותמת אחת הדוק בלבד, ולמעשה

ראוי להחמיר לכתחילה. (שם כ)

252 שלחן המלך

ן י נ ע ם ב ת ש ו נ ו מ י מ נ י ר ד פ ס ו ב נ ב ת ם כ י ב ם ר י נ י י ד ט ר ד פ ו ע

ם ו ש ס פ ד ם נ י ר ב ד ה , ו ם י נ ב ר ר ל ק י ע ם ב י כ י י ש ן ש ו י ב , ו ת ו מ ת ו ; ח

ל ״ נ ם ה י נ י ד ת ה ו ר ו ק ל מ ן כ כ , ו ם ק י ת ע ה ך ל ר ו ו צ נ י א א ר י* ל

. ם ר ש כ ס ם ב י ע י פ ו י מ

ן י ל א ב , א ה ל י ב ם ט ה ה ל ת ל ם ע י י ו י ג ד ל י ם ע י ל ל כ י ב ט ם ה א • י. ״

י ד ל י ל ע י ב ט ה י ל ו א ן ר י ה א ל י ח ת כ ל . ו ה ל י ב ט ל ה ן ע מ א י נ ו ג ה

ל י ב ט ל מ א ר ש י ם ה ל א ב , א י ו ג ת ה ל י ב ל ט ך ע ר ב ך י א י ה ם ש י י ו ג

( ה ם נ ש ) . ה ל י ח ת כ ר ל ת ו , מ ו ע י י ס י מ ו ג ה י׳ ו

ש מ ת ש א י מ , ש ל כ ו י א ל י כ ו ל ג ו ש ת י ב ח ב י נ ה א ל ל ר ש ה ז ה ש ל . י א י

ת ו ש ע ך ל י ר ם צ נ ק ת י ל ד י כ ו ן ג מ ו א ם ל נ ת ו נ ל י פ א . ו י ו ג ם ה ה ב

ם ל א ב , א ו ת י ב א ב ק ו ד , ו י ו ג ם ה ה ש ב מ ת ש א י ל ן ש מ י ם ס ה ב

ו ל י פ ד א ב ע י ד ר ב ו ס א ן ל י ו א ת כ א ל ת מ י ב ו ב ת א ו נ ח ם ב ח י נ ה

ם א צ ם מ , א ם י מ ה י ש ו ל ו ש ם א י נ י ש ו ג ת ה ו ש ר ם ב י ל כ ו ה י ה ש כ

( ו ם מ ש ) . ם ח י נ ה ן ש כ י ה ה כ א ל ת מ י ו ב ת ו א ב

( ז ם מ ש ם ( ל י ע ג ה ך ל י ר , צ ה סימן ש א ע ל י ו ו ג ם ל נ ת ם נ א ו

. ם כ ת ח ל א ת ש ו ש ע י ל ו א ה ר ל ם א י נ י ד ב ו

ם י ד ו ה א י ם ל י ת ר ש ל מ צ ו א ל י פ ם א י ל ד כ ח י א ל ל ר ש ה ז ה ש ל . י ב י

, ם י ר ו ס א ם ה י ר ב ד ם ב ה ו ב ש מ ת ש א י מ ל ש א ר ש ת י י ב ם ב י ת ר ש מ ה

ה ל י ח ת כ ו ל ל י פ ר א ת ו א מ צ ו י ס ו נ כ נ ת ו י ב ד ב י מ ל ת א ר ש י ם ה א ו

. ( ח ם נ ש )

א ב ש כ , ו ם י ר ח ם א י כ ר צ ו מ ר א ש ת ב ו כ י ת ו ח ד י ך ב י ל ו ה מ י ה י ש . מ ג י

ו ר א ש נ , ו ם י י ו ל ג ס ש כ מ ת ה י ב ו ל י צ פ ו ח ס י נ כ , ה ה נ י ד מ ס ל נ כ ה ל

ת ו ע י ב ם ט ה ו ב ש ל ם י , א ם ר ר ח ש ח ל י ל צ ה ד ש ם ע י מ ה י מ ם כ ש

ם סב) ש ) . ה ל י כ א ם ב י ר ת ו ם מ י מ ו ת ם ח נ י א ף ש , א י ו א ר ן כ י ע

ו ל א א ר ש ת י י ב , ב ו נ י ת ו ש ר ו ב ל י פ ן א י י ם ה ד ע ח י ת ה י ש ו . ג ד י

ו נ י א י ש ו ל ג ב . א ה א נ ה ר ב ו ס , א ת ט ע ו ה מ ע ו ש ל י פ , א ו ת ו נ ח ב

ו ל צ ן א י ד י ח י ר ל ת ו ם מ י ל א ע מ ש י ו ה מ ה כ ר ה ז ד ו ב ד ע ב ו ע

ר ת ו ו י ) א ע ג ל (8ו ר י ך מ ל י י ש ד ן כ ו ג ט כ ע ו ן מ מ ז ו ל נ י ת ו ש ר ב

סימן עב 253

מעט, אפילו בעיר שכולה גויים, אבל לזמן מרובה אסור. ובן

אין מפקידים יין בביתו של גוי אך שאינו עובד עבודה זרה,

ואם עבר והפקיד אסור בשתיה. (שםסה)

טו. כשיש שפחה או משרת נוכרי בבית, יש להזהר בערב שבת

ל השלחן, שפעמים ביין לקידוש שלא להניח הבקבוק בחדר ע

שנכנסים לחדר ואין בחדר יהודי וישתו מהיין. (שם ע) ולכן

יש לשמור אותו בארון מיוחד עם מפתחות שלא ידעו הנכרים

היכן נמצאים או שיהיה ביין שתי חותמות, או שהיין יהיה

מבושל כאמור לעיל בהלכות יין נסך, ועוד פרטי דינים עיין

בדיני ממונות שם.

טז. גוי שראה עדות בדבר איסור שאינו נאמן להעיד עליו בהיותו

גוי, אף שהתגייר אחר כך אינו נאמן. (שם עט)

יז. חולה שיש בו חשש סכנה אם לא יאכל ביום הכפורים, ויש שם

ו רופא גוי שאומר, אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עלי

ל פיו, ואין צריך לומר אם החולי ויסתכן, מאכילין אותו ע

אומר שיש חשש שימות. ואפילו החולה אמר איני צריך -

שומעים לרופא (שם פ).

יח. רופא אחד אומר צריך והוא גוי, ורופא אחר אומר אין צריך

והוא ישראל - מאכילין אותו(שם פא)

יט. כל חולי שרופאים גויים אומרים שהוא סכנה מחללין עליו את

השבת. (שם פב)

כ. נאמן הגוי במסיח לפי תומו להעיד לאשה שמת בעלה, ויש

בזה פרטי דינים רבים שאין כאן מקומם, והכלל הוא שמי

ששמע מגוי פרטים בענין כזה יבוא מיד לבית-דין וימסור

ל ידי כן נשים דברים כהוייתם, שפעמים רבות יוכל להציל ע

מכבלי העיגון. (שם פג)

254 שלחן המלך

ובכל הענינים האלה כתבנו בהם מקצת מהמקצת מהדינים

שנאמרו בספרי הפוסקים. כי הספר מיועד להיות בקיצור,

ולעורר את הדברים השכיחים. ולכן בכל בעיה המתעוררת לא

יפסוק האדם דין לעצמו, אלא יפנה לרב הבקיא בפרטי

א ח י ה ההלכה, ויורה לו את המוטל עליו לעשותו, ויעזרהו ל

מספקות, וכפי שיורו לו מהשמים.

cuidado de que el goi no quede solo con el vino o que pueda tomar del mismo, de manera que trata de dejarlo en un armario especial, bajo Have o que el vino tenga dos sellos o que el vino este cocinado.

16. Un goi que vio un acto sobre el cual no esta autorizado a testimoniar por ser goi, aunque despues se convierta no puede atestiguar. (Ibid 79)

17. Si se teme que un enfermo este en peligro si no come en lorn Kipur y hay un medico goi que sostiene que si no come va a entrar en peligro, aunque el enfermo diga que no necesita escuchamos al medico.

18. Si un medico goi dice que debe comer y un medico judio dice que no es necesario, de todos modos lo alimetamos. (Ibid 81).

19. Por toda enfemedad que medicos no judios declaren que es peligrosa, violamos el Shabat.

20. Le creemos a un goi que hablo inocentemente sin intencion de atestiguar, sobre la muerte del esposo de una mujer y quien escucha semejante testimonio va inmediatamente a un Tribunal Rabinico para contar lo escuchado, ya que esto en muchas ocasiones puede librar a una mujer de quedar viuda sin posibilidad de volver a casarse. En todos estos asuntos escribimosyen forma resumida, abar-cando las leyes mas frecuentes, por lo tanto cuando se presenta un problema halajico no se deben tomar conclu-siones de lo escrito y hay que consultar a un rabino experto en los detalles de la Halaja, que podra indicarle lo que debe hacer y lo va a ayudar a librarse de las dudas.

Abreviaturas

B. I. — Birkat Iosef. B. I. J . — Ben Ish Jai. Ksh. G . — Kesher Gudal. K. H. J . — Kaf Hajaim. M. A. — Maguen Abraham. M. B. — Mishna Berura. Sh. A. - Shuljan Aruj. Taz — Ture Zahav.

196

el libro 'Dine Mamonot' y por cuanto en especial, son de utilidad para los rabinos, no vimos necesidad de copiarlos aqui.

10. Un goi puede sumergir la vajilla de un judio para cumplir con 'Tebilat Kelim', pero si no ve que el goi la sumerge, no confia en sus palabras, cuando cuenta que las sumergio. En un principio no es apropiado hacer 'Tebilat Kelim' a traves de un goi, ya que el goi no puede bendecir, pero si un judio sumerge la vajilla y un goi lo ayuda esta permitido de un principio. (Ibid 55)

11. Hay que cuidarse y no dejar en la casa de un no judio utensillos de cocina y aunque se los deje a un tecnico para que se los repare, debe hacer una senal identificatoria para que el goi no los use y todo esto en su casa, pero si los deja en su taller, no hay que prohibirlos a posteriori, aunque hayan estado varios dias, si los encuentra en el mismo taller donde fueron dejados. (Ibid 46) Si se los da a un goi sin hacer hacer senal identificatoria, debe volver a hacerlos casher (46) y en estas leyes conviene consultar a una autoricjad competente.

12. Hay que cuidarse de no dejar utensillos incluso a los sirvientes no judios que trabajan en la casa de un judio, por si los llegan a usar con alimentos prohibidos y si el judio se encuentra siempre en la cercania de la casa y entra y sale, esta permitido. (Ibid 58)

13. Quien transporto carne u otros productos y cuando quiso entrar a otro pais, le detuvieron los productos en la aduana por varios dias, si los puede reconocer fehacientemente, a pesar de no estar sellados, se puede comer de ellos. (Ibid 62)

14. Un goi que pertence a una religion idolatra y se queda solo con el vino que nos pertenece, aunque sea un breve tiempo prohibe tener provecho del vino. Pero si no es idolatra como los musulmanes puede quedar solo con el vino el lapso que lleva la caminata de un Mil.(18 minutos) o un poco mas, incluso en una ciudad que la mayoria son goim. Sin embargo^i lo deja un prolongado tiempo lo prohibe. (Ibid 65)

15. Cuando hay sirvientes goim en una casa, hay que tener

195

nunca le creemos. Hay quien discute y sostiene que le creemos. En lugares en los cuales la estimacion de las cir-cunstancias es similar al testimonio del goi le creemos. (Ibid 3)

4. En lugares donde hay una clara estimacion que las palabras del goi que no intenta testimoniar, son ciertas, se puede apoyar en sus palabras en una prohibicion rabinica. Por ejemplo si un goi con versa y sin hacerlo para que le compren, cuenta que la vajilla es nueva y asi parece que sus palabras son ciertas, puede comprarle. (4)

5. Quien compra ropas de lana de un goi, debe revisarlas bien para constatar que no hay mezclados hilos de lino y aunque el goi haya explicado inocentemente que las cosio con algodon no se le cree. Y en lugares, en los cuales el precio del lino es superior al del algodon puede creerle a posteriorly hay quienes discuten y prohiben (Ibid 7) y un goi puede prohibir con su testimonio algo que estaba en su alcance prohibir. (Ibid 6)

6. Un goi que vende frutas y declara que crecieron en los tres primeros anos del arbol (y por lo tanto no pueden ser comidas) no se le cree, a pesar que dijimos que un goi puede prohibir lo que esta en sus manos, en este caso no se le cree, por cuanto esta interesado en alabar las frutas,

x y no se le cree aunque diga que las compro de fulano y hay quienes la prohiben. (13)

7. Todo producto que puede estar prohibidoporla Tora como vino, carne, pescado en el cual no se reconocen las senales que lo hacen Casher, etc. lo puede enviar por intermedio de un goi, si le coloca dos sellos y todo lo que esta prohibido por decretb rabinico necesita colocarle un sello. (Ibid 16)

8. Aunque lo envie con dos sellos, es correcto informar a su companero la forma de los sellos para que pueda revisar si el goi los falsifico. Y si trae el goi algo con dos sellos y no sabe quien lo manda, esta-prohibido. (Ibid 17)

9. Parece que los corchos que se ajustan a la botellas o las tapas de metal se consideran como un sello y cuando lo cubre con otra tapa fuertemente ajustada se consideran dos sellos. Todos los detalles de las leyes de los sellos pueden verse en

194

10. Se puede enviar a pequenos inteligentes a comprar carne y vino siempre que compren en uri lugar en el cual no se sospecha que el vendedor los pueda enganar.

11. No se confia en pequenos que hagan 'Tebilat Kelim' (sumersion de la vajilla en el bano ritual) (Ibid 5)

12. Se pueden enviar carne, polio o demas comidasCasher con un nino de seis o siete anos junto con un goi, ya que si alguien intenta sacarselo va a gritar y llorar y le contara a su madre lo ocurrido. (Ibid 9)

13. Puede una persona al convertirse en adulta atestiguar, acerca de lo que vio cuando era un nino, sobre una prohibicion rabinica, aunque ya se haya considerado prohibida.

14. No se envia a pequenos a formular preguntas relativas a prohibiciones a un rabino, ya que no confiamos en sus palabras. Si el pequeno es inteligente y teme que se descubra su mentira, se le cree y si falta uno de estas condiciones, como cuando se lo manda de una aldea a una ciudad y sabe que no van a enviar a alguien a verificar sus palabras, no se le cree, aunque sea en una prohibicion rabinica y a un nino malicioso de ningun modo se le cree. (14)

Capitulo 72

Testimonio de un no judio y leyes de los sellos.

1. No se toman como ciertas las palabras de un no judio tanto en prohibiciones de la Tora o rabinicas. (cap. 13 inc. 1)

2. Si un goi habla inocentemente sin tener intencion de testi-moniar, si toca a una prohibicion de la Tora, aunque el alimento no haya sido considerado prohibido, no se le cree, tanto para permitir o para prohibir, excepto en el caso de una mujer cuyo esposo viajo a ultramar y el goi sostiene inocentemente sin testimoniar, que murio. (Ibid 2)

3. Si hablaba inocentemente sobre una prohibicion rabinica hay quien dice que le creemos y hay quien dice que no le creemos, Hay quienes diferencian que si se considero prohibido, no le creemos y si no se considero prohibido, le creemos. Todo esto es para permitir, pero para prohibir

193

conocimiento y gran trabajo. Incluso, pregunte a un experto en este oficio durante treinta anos, si es capaz de sacar los tendones y la grasa prohibida de un trozo pequeno de carne y me contesto negativamente< y dijo que solo en un trozo grande puede distinguirlos y quitarlos. (Ibid 3)

4. Se confia que toda mujer meticulosa en el cumplimiento de las Mitsvot, revisa las verduras y frutas de gusanos y se puede comer de su revisacion. Si revisa rapidamente no hay que confiar en su revisacion (Ibid 4). Si revisa y luego se encuentra un gusano, ver lo escrito en el capitulo 67.

5. Se puede enviar a una mujer a efectuar una pregunta halajica a un rabino y se confia en sus palabras, que asi fallo el rabino. (Ibid 8)

6. Un pequeno no puede atestiguar en relation a prohibiciones sobre algo que no esta en sus manos, no para prohibir o para permitir. De todos modos si un pequeno es inteligente y conocedor de la ley y hay otro elemento de sospecha, hay que prohibir si atestigua que algo es prohibido. (Cap. 123 inc. 1)

7. Sobre algo que estaba en sus manos repararlo, hay quien dice que se le cree a un pequeno, tanto para permitirlo o prohibirlo y hay quien dice que si antes se lo considero pro-hibido, aunque sea por prohibicion rabinica, no le creemos a un pequeno y hay quienes prohiben si la prohibicion es de la Tora y permiten si la prohibicion es rabinica. (Ibid 2)

8. En algo que no se considero prohibido y si fuera prohibido lo seria solo por decreto rabinico, se puede confiar en un pequeno. Pero si se considero prohibido por decreto rabinico hay quien permite confiar en un pequeno y hay quien prohibe. (Ibid 3)

9. Cosas que no se consideran prohibidas, pero se teme que puedan ser cambiadas por un goi o vino que se teme que un goi lo toque, hay que ponerlas bajo custodia y podemos confiar en la custodia de un nino de seis anos si es inteligente y si no es tan inteligente confiamos en un nino de siete ocho, nueve o diez anos,segun su entendimiento. (Ibid 4)

192

se conduce como si estuviera prohibido y ellos discuten

con el, pero si piensan que esta completamente equivocado

y no deberia conducirse asi, no come con ellos. (Ibid 27)

16. Si alguien acostumbra no comer algo, de acuerdo a la

costumbre de sus padres, aquel que segun su costumbre

come no puede ofrecerle para comer ese alimento, aunque

el alimento sea facilmente reconocido. Mas si acostumbra

no comerlo porque piensa que asi es la ley y come en la

casa de quien permite, si el alimento puede ser reconocido

sin incovenientes, puede servirlo, ya que su invitado si se

mantiene en su antigua position, se va a abstener de comerlo

y si el alimento no se reconoce esta prohibido servirlo.

(ibid 29)

17. Quien acostumbra no comer algo, pensando que asi es la

Halaja y come en la casa de alguien que permite, no puede

cocinar en las ollas de quien permite, aunque no haya coci-

nado en ellas, las ultimas veinticuatro horas. A posteriori si

quien permite cocino en sus propias ollas, quien prohibe

puede comer de la misma comida. Si acostumbra no comer

porque asi es la costumbre de su familia y su lugar de

origen se puede cocinar en un principio para el, en las

ollas de quien permite, cuando no se sabe que se cocino en

ellas las ultimas veinticuatro horas. (Ibid 30)

Capitulo 71

Testimonio de una mujer y un pequeno.

1. En los casos en los cuales confiamos en un solo testigo,

confiamos en una mujer. (Dine Mamonot la parte Shaar

11. cap. 11, inc. 1)

2. Tambien se le cree a una mujer que dice sobre algo que

estaba prohibido, que lo arreglo, cuando el alimento era

suyo o tenia la posibilidad de repararlo, como algo sobre

lo cual no se saco diezmo y ella dice que separo el diezmo.

(Ibid 2)

3. Hoy en dia no se confia en las mujeres, en la separation de

la grasa y tendones, por cuanto para esto se requiere mucho

וקו

palabras, por lo tanto si el enviado no teme que se descubra la mentira o no le importa, no se le cree. Si el sospechoso, lo es tambien de robar, lo es tambien de cambiar los productos y no se le cree. (Ibid 13)

11. Aquel que es sospechoso de cometer una transgresion grave (debido a su castigo), lo es tambien en relation a una mas leve, salvo que la leve sea considerada por el pueblo como mas grave. (Ibid 15, 30)

12. Quien es sospechoso de cometer una transgresion, lo es de cometer una transgresion similar de acuerdo el castigo cor-respondiente y de acuerdo a como estan consideradas por el pueblo. Lo dicho anteriormente, que el sospechoso de cometer una trangresion grave lo es de una leve, es cuando las trans-gresiones, son del mismo tipo, por ejemplo, las dos son prohibiciones de comer. Trangresiones sexuales y de comida se consideran del mismo tipo, por cuanto las dos se relacionan al placer de su cuerpo.

13. Quien era sospechoso de dos trangresiones y se arrepintio de sus malos actos y luego volvio a ser sospechoso de una de esas transgresiones, aunque sea de la mas leve de ellas, se sospecha que volvio a la situation anterior y vuelve a ser sospechoso de la segunda transgresion, aunque las transgresiones sean de otro tipo. (Ibid 18)

14. Quien no cree en las palabras de nuestros sabios, se considera como idolatra y como quien viola el Shabat en publico, que dene la misma ley que un goi y no se le cree en asuntos de prohibiciones. Lo mismo se aplica a aquellos que sostienen que no creen en las palabras de los sabios, sino en las leyes que entienden y en especial a los reformistas que efectuaron cambios en las oraciones y la sinagoga, y transgreden con insolencia la mayoria de las Mitsvot y violan el Shabat. (Ibid 24)

15. Quien suele prohibirse algo a si mismo pensando que asi la ley lo prescribe o para ser mas riguroso, puede comer con otros que de acuerdo a su position ese alimento esta permitido y no se sospecha que le den lo que para el es prohibido y todo esto se aplica, cuando saben que el

190

si de venderlos, puede hospedarse en su casa a pesar que le esta prohibido comprar de el. Asimismo si le envia comida puede comer de ella, ya que seguro le manda de lo que come. Si es sospechoso de comer alimentos prohibidos, tambien lo es en lo que vende. (Ibid 7)

7. Quien es sospechoso de vender alimentos prohibidos, pero no de comerlos, aunque le de para probar de los alimentos que se encuentran en su negocio, y prueba junto con el, de todos modos no puede comprarlos, ya que lo hace para que el comprador potencial confie, pero si ve que come por su cuenta de lo que vende en el negocio, puede comprar de el. (Ibid 8)

8. Le puede entregar un alimento a una persona sospechosa de comer alimentos prohibidos, para que lo cocine o lo condimente en su propia vajilla y no sospechamos que cambie los alimentos, debido a que no es sospechoso de robar. Si el sospechoso esta interesado en el bien de quien le entrega los alimentos, esta prohibido entregarlos, ya que el sospechoso pude llegar a cambiarlo por algo de calidad superior, por ejemplo si le entrega a su suegra, que esta interesada en el bien de su hija, puede desear cambiar lo entregado, por algo que en sus ojos es mejor. Lo mismo se aplica con amigos o parientes. En el caso de vecinos, por lo general no estan interesados en hacer cambios.(9)

9. Quien es sospechoso de comer cosas que la mayoria se cuida de ellas, tambien es sospechoso de cambiarlas y no se le deja en custodia o se envia a traves de el nada sin poner dos sellos, si se trata de una prohibicion de la Tora y un sello para una prohibicion rabinica. (Ibid 10)

10. Quien dice a un sospechoso de comer quesos de no judios que le compre un queso Casher y el enviado le trae un queso y le dice que es Casher, no se le cree, pero si dice que es Casher y lo compre en el negocio de fulano, le cree. Tambien le cree cuando se lo trae como regalo y le dice en el negocio de fulano lo compre y el motivo que le cree, es debido a que puede verificar la veracidad de sus

189

al segundo y niega las palabras del primero se toman como ciertas las palabras del segundo. (Ibid 21)

Capitulo 70 Testigo sospechoso de efectuar actos prohibidos.

1. No se puede confiar en una persona sospechosa de comer productos prohibidos, tanto por la Tora como por prohibi-cion rabinica y comprarle esos productos y si se hospeda en su casa no puede comer de aquellas comidas sobre las cuales se sospecha que transgrede los preceptos. (Dine Mamonot 1 Shaar 11, cap. 10 inc. 1)

2. Se considera sospechoso si se estima que una vez comio un alimento prohibido sabiendo que era prohibido, voluntari-amente sin verse forzado a ello, pero en caso de haber pruebas fehacientes no es solo sospechoso, sino invalido para todo testimonio. Hay otro tipo de sospechoso que pertenece a un grupo que nuestros sabios sospecharon que cometen cierta transgresion, como cuando decretaron sobre los frutos de los ignorantes, que hay duda si fueron diezmados. Todo depende del sentido comun y el juicio de quien debe fallar. (Ibid 2)

3. No se puede comer junto al sospechoso en una misma mesa, aunque sea alimentos permuidos, ya que se sospecha que le de algo prohibido. (Ibid 3)

4. Hay quien piensa que no se compra de una persona que no conoce, productos en los que puede haber algo prohibido, como queso o vino, salvo que la persona sea conocida en la comunidad como persona hones ta que todo lo que vende es casher, y hay quien discute y sostiene que todo tiempo que no es sospechoso puede comprar de el. En esta epoca, en la que nos encontramos en una baja situation espiritual, hay que actuar de acuerdo a la primer opinion. (Ibid 4)

5. Si se puede confiar en el, pero no en su esposa, se puede comprar de el, pero no comer en su casa. Si se puede confiar en la esposa, pero no en el marido, se puede comer en su casa, pero no se compra de el. (Ibid 6)

6. Si la persona no es sospechosa de comer alimentos prohibidos pero

188

manos la posibilidad de prohibirla. (Ibid 4) 4. Si un testigo atestiguo en un asunto en el cual se toma

como cierto su testimonio y luego vienen dos testigos que lo contradicen, nos guiamos el testimonio de los dos testigos y si el primer testigo vino para prohibir algo, para el sigue prohibido aunque los dos testigos lo contradigan. (Ibid 9)

5. Dos hermanos se consideran como un solo testigo y un pariente cercano que esta inhabilitado a testimoniar en asuntos judiciales, puede testimoniar en las prohibiciones. (10, 13)

6. Quien es parte interesada en el asunto, y no puede testimoniar en asuntos judiciales, puede testimoniar en relation a las prohibiciones, de todos modos si recibe dinero para testimo-niar o juzgar sobre las prohibiciones,su testimonio y veredicto son invalidos, salvo que reciba dinero por la perdida de tiempo y la imposibilidad de hacer otro trabajo.

7. Un estudioso de la ley puede decidir la ley en los asuntos existentes entre el y su Creador,y asi se condujeron los rabinos a lo largo de las generaciones. Asi tambien puede fallar la ley a otros aunque se encuentre solo. De todos modos quien se aconseja en la determination de la ley con varios rabinos, es alabado, por cuanto recae la responsabilidad sobre todos. (Ibid 15)

8. Un enemigo puede atestiguar en las prohibiciones, pero si se nota que miente por el odio, no se le cree. (Ibid 16)

9. Sobie una cosa que ya se considero prohibida, hay discusion entre los sabios si se le cree a un testigo, por lo tanto en una prohibicion de la Tora no se le cree y en una prohibicion rabinica es posible apoyarse en la opinion indulgente, y si se trata de un sabio,en una cuestion rabinica puede confiarse totalmente en sus palabras. (Ibid 18)

10. Si hay delante nuestro dos trozosyuno de algo prohibido y otro de algo permitido, se le cree a una persona que atestigua que este es el permitido y el otro el prohibido, a pesar que uno de los trozos se considero prohibido, el trozo mismo que el testigo permitio nunca se lo considero prohibido. (Ibid 20)

11. Si una persona atestiguo en nombre de otra y se le pregunta

187

varias veces en tierra seca para hacerlo Casher. Corresponde que se tenga cuchillos separados para carne, para leche y uno especial para pan y asi se acostumbra; y debe haber una diferencia en los cubiertos de carne y leche para no intercambiarlos.

22. Si una persona come lacteo y otro come una comida de carne, no deben comer en la misma mesa si no hacen una senal identificatoria entre ellos, como comer sobre manteles separados o colocar un objeto que separe entre ellos, etc. (Sh. A. 88)

23. Es apropiado tener dos piletas en la cocina para lavar la vajilla de carne y de leche, pero de acuerdo a la halaja no es necesario y solo hay que tener cuidado de no mezclar las vajillas juntas o remojarlas en agua hirviente.

Capitulo 69 Un testigo en las prohibiciones.

E n mi libro 'Dine Mamonot' escribi varias leyes referentes al testimonio en las prohibiciones y por cuanto son leyes muy frecuentes, copio parte de ellas aqui y las fuentes se encuentran, alii

1. Se toma como cierto el testimonio de una sola persona en las prohibiciones aunque sea conocido que una vez cometio una transgresion. Pero si no cumple intencionalmente una 'Mitsva' o se convirtio a otra religion o viola Shabat en publico es como un goi. (Dine Mamonot 1. Shaar 11. cap. 9.)

2. Si sobre una cosa hay duda si esta permitida o prohibida, por ejemplo un trozo sobre el cual se duda si es una grasa permitida o prohibida, puede u n testigo permitirla diciendo que es una grasa permitida, y prohibirla tambien puede con su testimonio, pero no es necesario, ya que de todos modos todo el tiempo que existe la duda esta prohibido y la diferencia radicaque antes de su testimonio podria permitirlo si habria otra duda y ahora a traves de su testimonio se convirtio en una prohibicion segura.

3. Sobre algo que se considera permitido, no puede venir un testigo y prohibirla con su testimonio, salvo si estaba en sus

186

acostumbro a permitir. (Ibid 17) 17. Toda pregunta que se presente en la casa, relativas a la

mezcla de carne y leche, debe ser llevada frente a un Rabino competente y no ha de apoyarse en sus propios conocimien-tos, ya que una pequena diferencia puede cambiar por completo la Halaja y el rabino al dar su fallo confia en lo que fue contado y no sospecha que quizas no le contaron exactamente lo ocurrido. (B. I. J. Koraj 7)

18. Pescados, huevos, arroz, etc. cocinados en una olla de carne limpia, aunque se haya cocinado carne dentro de las vein-ticuatro horas, pueden ser comidos por sefaradies con leche, ya que se guian por la opinion de Rabi Iosef Caro en el Shuljan Aruj, pero para ashkenazis que se guian por el Rama esta prohibido mezclar la comida con leche en un principio y solo si ya se mezclaron estan permitidos a posteriori. Tambien para nosotros que seguimos al Shuljan Aruj esta prohibido en un principio cocinar alimentos en una olla en la cual se cocino carne durante las ultimas veinticuatro horas si piensa comerlos con leche, pero si no se cocino carne en la olla en las ultimas veinticuatro horas esta permitido de un principio cocinarlos alii para comerlos con leche y quien se prohibe tambien de esto se hace acreedor a una bendicion. (Ibid 13)

19. La ley anterior rige unicamente en relation a cocinar en olla de carne para comer con leche o viceversa, pero esta prohibido cocinar un alimento en una olla en la que se cocinaron alimentos prohibidos. (Ibid 16)

20. En una maquina lavaplatos pueden colocarse juntos platos de carne y de leche, por cuanto no los lava a una temperatura alta y el mal gusto del jabon anula los gustos de la carne y leche. Y quien pueda tener dos maquinas o lave por separado vajilla lactea y de carne se hace acreedor a una bendicion. (Maguen Baadi 19). Si el agua esta muy caliente no se la van juntas vajillas lacteas y de carne.

21. Pan que se come con queso no se lo puede cortar con un cuchillo de carne, salvo en caso de apuro, como cuando esta de viaje y no tiene otro cuchillo, entonces lo clava

185

la mesa y bendice 'Birkat Hamazon', pues incluso quien espero seis horas debe cumplir con estas dos condiciones.

13. Quien comio una comida cocinada en una olla de carne, puede comer algo lacteo inmediatamente despues y ni siquiera necesita lavarse las manos. Si la olla no estaba limpia, pero habia sesenta veces mas comida en la olla que la suciedad pegada en ella, debe lavarse las manos para comer un producto lacteo. (Ibid 12)

14. Si tomo leche, puede comer carne despues de limpiarse la boca masticando pan y enjuagarla con agua y lavarse las manos. Aunque haya comido con cubiertos, debe lavarse las manos y si no dene agua puede lavarse con otras bebidas. Si carece de pan puede limpiarse la boca con vegetales fuera de datiles, harina y verduras.

15. Hay quienes acostumbran esperar despues de comer queso una hora, hay otros que esperan tres horas, aquellos que esperan seis horas, y quienes esperan de acuerdo al tiempo de antiguedad del queso, esperando una hora por cada mes, hasta llegar a las seis horas. La costumbre de Ierushalaim es no esperar despues de comer queso tanto sea fresco o estacionado. (Ibid 15)

16. No se amasa la masa del pan con leche, salvo que cambie la forma del pan y si horneo sin cambiar la forma del pan, si se trata de una cantidad pequefia que puede teminarla en una sola comida esta permitido, si hay mas de esa cantidad esta todo prohibido y no puede hacer una senal en el pan despues del horneo o repartirlo a muchas personas para que lo terminen enseguida. Pero pasteles que no tienen forma de pan y se los rellena con queso estan permitidos, aunque no se cambie la forma de otros que se rellenan con almendras y azucar. El permiso de preparar pan con leche si cambia la forma rige unicamente en su casa, pero si prepara panes para vender esta prohibido aunque cambie la forma, ya que personas que desconocen que el cambio nos informa que el pan es lacteo, pueden llegar a comerlo con carne. Si se nota la diferencia tambien por el aroma y el gusto se

184

al dueno y tampoco la puede dejar en la calle para que no vengan perros y tengan provecho. (Ibid 3)

6. Carne de 'Jaia' (un animal no domestico permitido) como ciervo o de ave esta permitido cocinarla con leche y tener provecho de la mezcla y hay quienes piensan que hay una prohibicion rabinica de no cocinarlas y de no tener provercho de la mezcla y quien se cuida se hace acreedor a una bendicion. Pero una vez que fueron cocinados no debe prohibirse tener provecho y las puede vender a un goi. (Ibid 6)

7. Huevos que encontraron en el interior de la gallina, a pesar de estar terminados se acostumbro a no comerlos con leche, como la gallina misma; y se los sala (Ibid 16), y hay que tener cuidado de salarlos por separado y no con la gallina.

8. No hay que poner recipientes conteniendo carne, contiguos a recipientes con leche y deben estar cubiertos y separados entre ellos. Si los puso juntos y sin cubrir estan permitidos. (Ibid 18)

9. Las ubres del animal se cortan para sacar la leche y luego pueden ser usadas. Si las quiere cocinar, no es suficiente cortarlas, sino debe aplastarlas bien para que no quede leche y se acostumbro a cocinarlas solas. Puede cortarlo con un cuchillo de carne cuando estan frias. (B. I. J. Shelaj 1, 4) _

10. Si comio carne, aunque sea de 'Jaia' o ave no se comen productos lacteos hasta que pasen seis horas. Si quedo carne entre los dientes la saca y si no la saco hasta dos o tres horas despues de la comida, no debe contar seis horas desde el momento que la saco, sino desde que termiho de comer, y se limpia y enjuaga la boca. Si puede se cepilla los dientes enseguida despues de la comida. (Ibid 8)

11. Si come comida con la cual se cocino carne debe esperar seis horas, quien muerde carne para alimentar un bebe espera seis horas, pero si solo probo con su lengua y escupio o introdujo en su boca carne y enseguida la saco no tiene que esperar. (Ibid 9)

12. Si un enfermo lo necesita, puede esperar solo una hora con la condition que saque los restos de la comida de carne de

183

camente carne 'Jalak' (Glatt Casher). Carne sellada solo 'Casher', que proviene de un animal que poseia un pulmon con partes pegadas, que se las desprendio con la mano, no son aptas para un sefaradi, ya que Rabi Iosef Caro en el Shuljan Aruj permite solo carne 'Jalak' (proveniente de un animal cuyos pulmones eran sanos, sin estar las diferentes partes pegada entre si). No se debe comprar carne perteneciente al cuarto trasero, si no se sabe que fueron quitados los tendones prohibidos y las grasas por una persona piadosa y experta, ya que si no fueron quitados bien, se puede caer en una prohibicion mas grave que la ingestion de carne no Casher. Por lo tanto es preferible comprar carne de la parte delantera del animal.

2. Esta escrito en la Tora tres veces'no cocinaras uncabrito en la leche de su madre' y recibieron nuestros sabios que una vez se refiere a la prohibicion de comer carne con leche, otra a la prohibicion de cocinar carne y leche, aunque sea para goim y la tercera a la prohibicion de tener provecho. Cualquier carne perteneciente a un animal permitido esta prohibida cocinarla con la leche de un animal permitido, y la Tora escribio segun la costumbre de la epoca, en la que se solia cocinar cabritos en leche. (B. I. J. Baaloteja 1). Toda carne perteneciente a un animal puro, aunque se haya hecho no Casher, esta prohibido cocinarla con leche y tener provecho de ella. (5)

3. Si la carne absorbio leche, tanto sea porque estuvo sumergida o en ella o porque se salaron juntas, esta prohibido comerla, pero se puede tener provecho de ella. Pero si se asaron o frieron juntas es como si hubieran sido cocinadas. (Ibid 13)

4. La prohibicion se efectua inmediatamente cuando se mezcla carne con leche caliente que se encuentra sobre el fuego o cae leche sobre la carne que se cocina. (Ibid 2)

5. Cuando se prohibe tener provecho de la carne y leche, debe tirarlas a un lugar donde no se obtenga ningun beneficio, por ejemplo al inodoro, estando prohibido entregarla como regalo a un goi aunque no lo conozca y asi tambien esta prohibido alimentar con ella a un perro aunque desconozca

182

Si proviene de un lugar en el cual suele haber gusanos en esos vegetales y encontramos que hay algun gusano, estan prohibidas las conservas hasta que pasen seis meses del momento en el cual fueron hervidos y conservados. Si desconoce la fecha, espera desde el momento de la compra. Si se lo conserva sin haber sido hervido debe esperar doce meses desde la compra o desde la cosecha si se conoce la fecha. (Maguen Baadi 18)

15. Una mermelada o miel en la que cayeron hormigas y pasaron doce meses, no se la permite por cuanto la miel conserva lo que se encuentra sn su interior pero puede hervirla y filtrarla. (Sh. A. 84. 12, 13)

16. Si se encuentran gusanos en la comida revisada por una mujer, se prohibe volver a comer de las comidas que ella revisa, salvo que se trate de gusanos que se ocultan en las hojas y solo puden ser divisados despues de la coccion. (Ibid 11) No se confia en la revisacion de una mujer que no es meticu

losa en el cumplimiento de las 'Mitsvot' (Zibje Tsedek 101 y K. H. J. 121)

17. Un insecto quemado puede ser comido como medicina, si se convirtio en ceniza. (Sh. A. 84 y K. H. J. 166, 162)

18. En muchos alimentos que se preparan en fabricas se agregan muchos aditivos prohibidos y otros que si la persona supiera su origen, le causaria repugnancia, como colorantes hechos de moscas y gusanos. Por lo tanto el temeroso de D-s, trata de reducir a un minimo la compra de alimentos manufacturados, y asi se pone a salvo de muchas prohibiciones y cuida su salud de muchas enfermedades que surgieron en la ultima epoca y vi personas piadosas que hasta el pan que comen, hornean en casa.

Capitulo 68

Carne y leche.

1. Ante todo es importante advertir que se debe comprar uni-

181

azotes cuatro veces, y por un reptil de tierra cinco veces/por insectos voladores seis veces causando un gran dano al alma.

8. Los gusanos que crecenen el agua, estan prohibidos por considerarse reptiles acuaticos. (Ibid 2,3)

9. Todo vinagre tiene pequenos gusanos y tiene que filtrarloy luego hervirlo y volver a filtrarlo y si lo deja varios dias vuelven a formarse gusanos, por lo tanto en el invierno lo vuelve a hervir todas las semanas y en el verano dos veces por semana. (Ibid 5)

10. Hay frutas y verduras en las que hay gusanos y hay que revisarlos antes de comer, como higos, datiles, damascos, cebolla de verdeo, etc Asimismo el repollo, la lechuga, el apio, la menta/tienen gusanos muy pequenos y requiere mucho trabajo revisarlos, y las hojas de parra fueron prohibidos por los rabinos de Siria, y asi tambien se acostumbro en Bagdad (solo las permiten despues de dejarias doce meses) y cada lugar segun sus frutos Rabi Matlub Abdi escribio que en Estados Unidos, se hierven las hojas de parra y se las deja en agua y sal durante seis meses o las deja estacionar durante doce meses.

11. Los pequenos gusanos que se encuentran en la harina, estan prohibidos, por lo tanto se debe cernir la harina con un cernidor de delgados orificios. Si no usa la harina durante un tiempo, debe volver a cernirla.

12. Hay que cuidarse de huevos de moscas y limpiar bien el lugar en el que depositaron huevos. Y se cubren los ali-mentos para evitar que caigan huevos de insectos.

13. Si encuentra gusanos en la sopa, pasa todo el caldo por un filtro delgado, para evitar el paso de los gusanos y si en-cuentra tres gusanos en la verdura cocida, hay que sospechar que hay mas de tres gusanos y no se los distingue y la debe tirar. (Sh. A. 84 lore Dea y K. H. J.). Si encuentra los gusanos en la verdura cruda, puede seguir revisandolos. (Zibje Tsedek)

14. Frutas y verduras en conservas, si provienen de un lugar en el cual no se sospecha que esa frutas y verduras tengan gusanos, estan permitidas.

180

Capitulo 67

Gusanos y alimentos que salen de animates prohibidos.

1. Todo lo que sale de lo impuro, es impuro. Por lo tanto leche de animales impuros esta prohibida como su carne. Y si necesita para medicina beber leche de burra no la bebe si no esta gravemente enfermo y segun el dictamen de un medico. (B. I. J. Emor 1)

2. Orina de animales prohibidos esta prohibida como su carne y hay quien permite al sostener que la orina es externa a, cuerpo y se puede apoyar en esta position un enfermo que por prescription medica, necesita orina de un animal prohibido (excepto de burro ya que su orina es muy turbia) como medicina. (Ibid 2)

3. La carne y la piel humana estan prohibidas y hay que cuidarse de no pelar la piel con los dientes, ya que puede llegar a tragarla. (Ibid 5)

4. Esta prohibido tener provecho de un muerto tanto judio como goi. (Ibid 6)

5. La orina humana es como agua, pero esta prohibida beberla por la prohibicion de no hacer cosas detestables. En caso de necesitarlo por medicina puede hacerlo, ya que no rige la prohibicion de cosas detestables cuando se trata de medicina (Ibid 7). Lo mismo se aplica en relation a la orina de animales permitidos. (Ibid 8)

6. La leche de mujer esta permitida, incluso de una no judia, pero si necesita una nodriza para un bebe, se trata de conseguir unajudia, ya que la leche de una no judia, puede afectar el desarrollo espiritual del nino, aunque la no judia se alimente con comidas permitidas, y si no puede conseguir nodriza judia, puede traer una nodriza no judia, tambien una judia que esta enferma y debe comer un alimento prohibido, debe cuidarse en relation a amamantar. Tampoco se debe dejar a un pequeno comer alimentos pro-hibidos. (Ibid 14)

7. Muchas advertencias hay en la Tora de no comer insectos y reptiles, y aquel que come reptiles del agua deberia recibir

179

maderas inclinadas, de manera que la sangre pueda fluir. Se acostumbra que el recipiente en el cual se sala la sangre no se utiliza para otro alimentos. (16, 19). En caso de salar en un recipiente sin orificio debe efectuar una pregunta a un Rabino competente.

17. Si asa la carne no necesita salarla, ya que el fuego absorbe toda la sangre, por lo tanto si carece de sal, asa la carne y cuando tiene sal se suele distribuir un poco de sal cuando lo asa. (B. I. J. Kedoshim 1, 4)

18. Una carne que estuvo tres dias sin salarla, se seca la sangre en su interior y no puede volver a sacarla a traves del salado, aunque la haya colocado en agua tibia, pero puede asarla y luego comerla y la sala un poco antes del asado. (Ibid 9) En un principio no se deja carne sin salarla durante tres dias, por si se olvida y la llega a salar, e inmediatamente cuando recuerda la asa. (Ibid 14). Higado por cuanto unicamente se lo puede asar se lo puede dejar de tres dias. (Shaare Ezra la parte 42)

19. Carne que se salo, no puede ser dejada en un principio en la sal durante doce horas, que es el lapso en el cual saca su jugo, sino debe ser enjuagada antes y a posteriori esta per-mitida aunque haya quedado en la sal mas de veinticuatro horas. Si salo carne el viernes y se olvido de enjuagarla y quedo en la sal durante Shabat, no la enjuaga por intermedio de un goi, sino espera hasta la salida del Shabat y la enjuaga ya que se considera que es una situacionde a posterion (Ibid 1

20. Un huevo proveniente de un animal muerto sin Shejita o gravemente enfermo no puede ser comido y no se lo vende a goim, porque pueden llegar a venderlo de nuevo a un judio. Estos huevos y huevos provenientes de un animal impuro si se cocinaron con huevos 'Casher', si se mantienen en sus cascaras no prohiben, debido a que la coccion no tiene fuerza de transpasar la prohibicion a traves de las cascaras. Pero si el huevo esta pelado o agujereado prohibe y tiene que preguntar a un sabio que hacer con toda la comida. Un huevo que tiene un pollito en su interior prohibe aunque tenga cascara. (Ibid 10)

178

salvo en caso de una gran perdida o de gran apuro, como en la vispera de Shabat cuando no es posible preparar otra cosa, en los que se permite la carne, si la enjuaga y la vuelve a salar. Si la cocina sin enjuagarla y volverla a salar, no tiene arreglo en ningun caso. (Ibid 14)

8. No se sala la carne con sal sumamente fina,y si carece de otra sal puede salar con ella. Tampoco se sala con sal muy gruesa que se cae de la superficie de la carne y la muele hasta que tome tamano mediano. (Ibid 16)

10. Si una mujer cocina carne y olvida si la salo o no, se la prohibe ante la duda y hay quienes permiten si hay una perdida grande. Si recuerda que la salo, pero no recuerda si lo hizo de los dos lados o solo de uno, esta permitida. (Ibid 19)

11. Para sacar la sangre se utiliza solo sal. (22) 12. Se sala la carne de los dos lados e incluso, un trozo muy

grueso no hay necesidad de dividirlo en dos partes y distribuye la sal por toda la carne sin dejar un lugar sin sal. Aves y trozos de carne huecos, se los sala tambien en la parte interna. (Ajare 1)

13. Los huesos deben ser salados y el salado de los huesos, sirve tambien para sacar el tuetano de los huesos y no necesita romperlos. El craneo debe cortarlo para salar y abre la membrana del cerebro para salar el seso. (Ibid 3, 4)

14. El higado tanto de aves, como de mamiferos tiene exceso de sangre y no puede sacar la sangre por intermedio del salado, sino lo corta en forma horizontal o vertical, lo asa y si quiere despues puede cocinar lo. Si lo quiere cocinar despues de asarlo, debe estar comple-tamente asado y si lo quiere comer directamente, necesita que por lo menos haya sido asado hasta llegar a la mitad de la coccion del higado. Si cocino el higado sin asarlo debe preguntar a una autoridad competente que hacer con toda la comida. (Ibid 8, 9, 10)

15. Se pueden salar varios trozos juntos unos sobre los otros y se acostumbra a dar vuelta los pedazos huecos para que caiga la sangre de ellos. (Ibid 14)

16. Se sala sobre un recipiente agujereado o sobre pajas o

177

Solo sangre de pescados y langostas esta permitida. Nuestros sabios prohibieron beber sangre de pescados por su parecido con la demas sangre, salvo que deje escamas de manera que se note que la sangre proviene del pescado. La sangre humana esta permitida por la Tora y nuestro sabios la prohibieron si salio de su lugar por su parecido con la sangre animal. Por lo tanto puede absorber la sangre que sale de su boca o chupar la sangre que sale de su dedo, pero si mordio el pan y se ensucio con sangre, se tiene que recortar la parte sucia, ya que hay sangre que salio de su lugar y esta prohibida por nuestros sabios. (B. I. J. Taharot 1)

2. Si encontro una gota de sangre en un huevo tanto en la yema como en la clara, se acostumbro a prohibir todo el huevo, a pesar que el Shuljan Aruj prohibio solo en la yema, y en la relation a la clara escribe que se tira la sangre y come el resto. (Ibid 5).

3. Los que colocan huevos para que se consuman sobre la tapa de la olla y luego se encuentran sangre en uno de ellos, no se prohibe la comida de la olla por el huevo. (Ibid 6)

4. Se puede comer un huevo duro o asado sin examinarlo y no se sospecha que tiene sangre y asi hacia Rabenu Arizal. Pero cuando se fnen huevos o se los prepara para usarlos en tortas es obligation revisarlos. (Ibid 8)

5. Cuando se compra carne con otros articulos se procura envolver bien a la carne, para que la sangre no caiga sobre los otros productos y los ensucie. (Ibid 9)

6. Asi se sala la carne: Se coloca la carne media hora en agua, luego sala la carne de los dos lados durante una hora y despues se enjuaga bien, de esta manera sale toda la sangre. Si salo la carne solo veinte minutos, esta permitido. Asi tambien para un enfermo puede en un principio dejarlo veinte minutos. (17)

7. Si cocino la carne y olvido salarla o la salo y olvido enjuagarla antes de cocinarla. o la salo y no quedo en la sal el tiempo requerido debe preguntar como conducirse a una autoridad compentente. Si salo la carne y olvido enjuagarla previamente, aunque haya sido salada durante poco tiempo, la carne quedo prohibida,

176

en una cantidad muy pequena prohibe a todo el vino y no puede anularlo, pero puede venderlo a un goi y arroja el dinero correspondiente a la cantidad del vino prohibido que se mezclo y puede tener provecho del dinero correspondiente al vino que era 'Casher'. Esta ley es en relation a un vino por el cual no puede tener provecho, pero si se mezcla vino de musulmanes con vino 'Casher' se anula el vino prohibido, si hay sesenta veces mas vino 'Casher'.

13. El vinagre de vino de no judios esta prohibido, salvo que sea tan fuerte que si se lo arroja a un piso no muy duro ni muy blando, empieza a burbujear. Vino mezclado con agua u otra cosa, si tiene gusto de vino es prohibido por el contacto de un goi. El jugo de uvas inmaduras, se considera vino y queda prohibido por el contacto de un goi. Si se agregaron en una comida y cambio su gusto esta permitido.

14. Un judio que se convirtio a otra religion prohibe el vino segun la religion a la que ingreso, si se convirtio al cristian-ismo, u otra religion idolatra prohibe tener provecho del vino y si es musulman solo prohibe beberlo. (Ibid 15)

15. Siervos y sirvientas goim que se encuentran en la casa de los judios prohiben el vino si lo tocan.

16. No se envia vino por intermedio de goim sin cerrarlo con dos sellos y si el vino esta bien cerrado con un corcho y ato tambien algtin nudo extrano, hay quien dice que sirve y se consideran dos sellos y hay quienes discuten y sostienen que cuando se manda el vino a otra ciudad, la tapa de la botella no se considera un sello y en un principio hay que guiarse por esta opinion. Esta ley no es solo en relation al vino, sino a cualquier cosa prohibida por la Tora que se envia a traves de un goi, poniendoles dos sellos, como carne y pescado, etc. (17 y ver 'Dine Mamonot' la parte Shaar 11 cap. 13 inc. 15)

Capitulo 66

Sangre, salado de la carne y huevos.

1. Toda sangre de animales y aves esta prohibida por la Tora.

175

ninguna intention, el vino esta permitido por complete 4. Esta prohibido comerciar con 'Stam ienam', pero si el goi le

debe dinero y solo esta dispuesto a saldarla en vino, se puede ser indulgente y permitir venderlo a no judios. Cuando esta prohibido tener provecho del vino debe arrojarlo y esta prohibido venderlo o regarlarlo a un goi. (Ibid 4)

5. Cualquier tipo de cerveza o bebida ardiente que se deriva del vino esta prohibida como el mismo vino. De manera que el brandi esta prohibido. (Ibid 5)

6. Cuando se cocina el vino, no puede ser prohibido por el contacto de un goi, y se lo llama cocido cuando se lo hierve y consume un poco a causa del hervido. La coccion del vino sirve antes que un goi toque el vino, pero si ya sufrio el contacto del goi, el vino no tiene arreglo. Si mezcla vino cocido con vino no cocido, de todas formas el contacto de un goi lo prohibe (Ibid 7)

7. Si se agrega al vino pimienta, miel u otras cosas y el vino cambia de gusto a causa de ellos, el contacto de un goi no lo prohibe. Pero si el gusto no cambia, el contacto del goi sigue prohibiendolo. (Ibid 6)

8. Desde que se cuela el vino y se lo separa de su lagar se considera vino, y hasta ese momento el contacto de los goim no lo prohibe. (Ibid 8)

9. Sobre el vino que se hace al remojar pasas de uva en agua, rigen las mismas leyes relativas al vino de uvas. (Ibid 9)

10. Un goi prohibe cuando el vino lo toca con su mano, su pierna, o con algun objeto que tiene en su mano con in-tencion y consigue moverlo un poco, o si toma del vino o de la botella de vino o levanta el recipiente y mueve un poco al vino. Si toca al vino sin moverlo prohibe beberlo, pero esta permitido tener provecho de el.

11. Si el goi solo toco el recipiente del vino y no lo levanto, ni movio al vino esta permitido, aunque el recipiente sea transparente, de todos modos no prohibe al vino (Ibid 11). Hay quien prohibe el vino si el no judio lo vio. (Ibid 16) Si se trata de un musulman no tiene sentido tomar la ultima position. (16)

12. Si se mezcla 'Stam ienam' en un vino 'Casher', aunque sea

174

y va a haber una gran perdida si los tira, los puede usar despues de venticuatro horas de desuso. (Ibid 24)

35. Si cocino un goi para un enfermo en Shabat, la comida esta prohibida al finalizar el Shabat, incluso para el enfermo si tiene otra comida y las ollas necesitan ser hechas 'Casher'.

36. Todas las cervezas que preparan los goim fueron prohibidas, tanto sean de cebada, datiles o higos y solo prohibieron si las toma en el lugar que el goi las vende y se sienta en especial para tomar, pero si las trae a su casa o entro en forma pasajera o se hospeda en la casa de un goi puede beber cerveza. (Ibid 26)

Capitulo 65

Vino y bebidas de los no judios

1. La Tora prohibio el vino que se ofrenda a los idolos y esta prohibido beberlo y tener provecho de el. Nuestros sabios prohibieron tambien todo vino de los goim, aunque no haya sido ofrecido a los idolos. (Stam ienam) Tambien prohibieron beber y tener provecho de un vino nuestro que un goi toco. A pesar que se dijo que el motivo de la prohibicion fue evitar la confraternidad y los matrimonios mixtos, existe otro motivo de acuerdo a la 'Cabala' que enfatiza la gravedad de la trangresion. (B. I. J. Balak 1)

2. Nuestros sabios prohibieron tener provecho del vino de los goim y el vino nuestro que sufrio el contacto con un goi, solo si los goim son idolatras, pero si no lo son, como los musulmanes su vino y el vino nuestro que tocan, esta prohibido beberlo, pero esta permitido tener provecho de el, ya que reconocen la unidad de D-s y no tienen idolos. Pero los cristianos que asocian otras figuras a la Divinidad se consideran idolatras y prohiben tener provecho del vino.

3. Un nino goi que no entiende de idolatria, no prohibe tener provecho del vino, pero hasta un bebe recien nacido prohibe beber el vino. Si se trata de un nino musulman que toca nuestro vino sin

173

28. Habas asadas estan permitidas, pero cocidas estan prohibidas, ya que se sirven en una mesa real. Datiles amargos que dificilmente pueden ser comidos, si los cocina un goi estan prohibidos.

29. Cafe preparado por goim hay quienes permiten y quienes prohiben, y Rabenu Arizal lo prohibio, pero no se puede reprender a aquellos que permiten, ya que tienen en que apoyarse y en especial cuando se extendio la costumbre de permitir. En Bagdad la costumbre es tomar cafe de los goim, incluso en los bares y seguro qe el temeroso de D-!

debe conducirse de acuerdo a la position que prohibe, pero una persona importante que visita casas de personas encumbradas, puede tomar cafe. (B. I. J. Jukat 16)

30. Burgol, que son granos de trigos que tuestan los goim hasta llegar a la mitad del cocido y lo vuelven a secar, se puede comprar de los goim y cocinarlo, debido a que cuando esta seco no es apropiado para comerlo y no se nota la coccion de los goim.

31. Quienes asan pescado en el horno de un goi, deben colocar la asadera dentro del horno y no basta colocarla un poco en el y que el goi la empuje hasta el lugar apropiado, y si hace asi el pescado esta prohibido por 'Bishule Nojrim' Asi tambien se hace en relation al Kalave, que son una especie de masitas delgadas, hechas de harina y manteca y se coloca en ellas azucar y almendras molidas; y el judio debe poner la asadera hasta el lugar, en el cual se hornea, ya que rige la ley de 'Bishule nojrim'. (Ibid 19)

33. Sobre azucar que se saca de nabos no hay problemas de 'Bishule nojrim', aunque el nabo solo puede ser comido crudo con dificultad.

34. Las ollas en las cuales cocinaron goim algo prohibido por 'Bishule nojrim' tienen que ser hechas 'Casher' para poder ser utilizados. Si son de arcilla u otro material que en las demas prohibi-ciones no pueden ser hechos 'Casher', en esta prohibicion permitieron que sean 'Casher', despues de sumergirlos tres veces en agua hirviente. Si son de un material que no va a resistir el agua hirviente

172

ley de 'Bishule nojrim'. 21. Jalba de sesamo con azucar esta permitido comprar de goim,

pero como hay lugares en los que se agregan todo tipo de agregados prohibidos hay que cuidarse.

22. Jalvat el Kraia, que se prepara tomando una calabaza y se la frie con miel o azucar, si la mayoria es miel o azucar, se la permite, ya que vamos tras la mayoria que se la puede comer cruda, pero si la calabaza es la mayoria, por cuanto no se la puede comer cruda esta prohibido comprarla de goim.

23. Sajlav, que se hace con trigo, azucar y leche, si la leche es 'Casher' y no hay sospechas que fue ordenada por goim sin supervision de un judio, a pesar que se compone de trigo, no tiene la ley de Bishule Nojrim, por cuanto es muy liquido y bendice 'Shehakol'.

24. Quesos de goim estan prohibidos por cuanto los cuajan con cuajo animal no 'Casher' y aunque la cuajen con algo vegetal quedaron prohibidas. (Sh. A. 115). Ahora hay sospechas de cuajos prohibidos tambien en quesos de judios, por lo tanto no se compran quesos que no tengan una supervision competente.

25. Sobre Lej em Ay in rige la ley de 'Bishule nojrim'(Ialkutlosef 12).

26. Sobre 'Ktaef que es una masa que en un comienzo es una masa espesa que luego se ablanda con agua y luego se hornea

quedando una forma esponjosa y se la come sola o con miel y azucar, rigen las reglas de pan de goim y no de comidas de goim. Pero sobre Kenafia que son una especie de hilos alargados y se les mezcla miel y manteca, rigen las leyes de 'Bishule nojrim'. (13)

27. Nabo cocido hay quienes lo permitieron en Siria por cuanto no se sirve en la mesa real, y en el lugar en el que se acostumbro prohibirlo continuan con la costumbre. En Irak se lo prohibio porque se sirve en una mesa real. (B. I. J. Jukat 14). Si se lo preparo en salmuera esta permitido como las verduras saladas pero en vinagre esta prohibido, ya que ese sospecha que fueron escabechados en vinagre de vino.

171

y vino un goi y la volvio a poner sobre el fuego, esta prohibido si la comida no llego a un tercio de su coccion cuando fue retirada del fuego. (Ibid 8)

11. Si coloco un judio la comida sobre el fuego y dejo un goi para que la cuide, de manera que no hay sospechas que el goi cambie la olla, y el goi la saco del fuego y la volvio a colocar, descomociendo si llego a un tercio de coccion, esta permitida, ya que es una duda en una duda en un asunto rabinico (Ibid 11 y K.H.J.66)

12. Pescado salado y frutas ahumadas por goim estan permitidos y se prohibio solo por 'Bishule Nojrim' alimentos cocidos por el fuego, (Ibid 13) y por supuesto que lo que se permitio, unicamente si no hay sospechas que se agrego algo pro-hibido. (Ialkut Iosef)

13. Los huevos, a pesar que es posible comerlos crudos, si los cocina un goi estan prohibidos, debido a que no suelen ser comidos crudos y si un judio los cocino un minimo y los saco del fuego y luego goim continuaron la coccion estan permitidos. (B. I. J. Jukat 11)

14. Arroz y hongos llegan a una mesa real y rige sobre ellos la prohibicion de 'Bishule Nojrim' (Ibid 10)

15. Sufganiot y panqueques, cuya masa es casi liquida y se frie, no son como pan y rigen las leyes de 'Bishule Nojrim' (Ibid 15)

16. Bizcochuelo cuya bendicion es Mezonot, y si fija comida comida sobre ellos 'Hamotsi', hay quienes lo consideran como pan y rige la ley de pan de goim y no la de comida de goim.

17. Sobre Uk, que es jugo de granada que se cocina hasta que toma consistencia, no rige la ley de 'Bishul nojrim' por cuanto se puede comer la granada cruda. (Ialkut Iosef).

18. Se puede comprar de goim almendras o nueces recubiertas de azucar, si no se sospecha de agregados prohibidos.

19. Mermeladas de frutas que se comen crudas, se pueden comprar de goim, siempre que no esten hechas de frutas que suelen tener gusanos, y en ese caso tampoco se compra de un judio hasta que sepa que las reviso.

20. Sobre nueces enteras fritas con su cascara amarga, rige la

170

mesa real, (como harina, arroz, etc.) si lo principal de la comida es el alimento que no tiene la prohibicion de la comida de goim, esta permitido. Si es al reves esta prohibido.

8. El encendido del fuego o su engrandencimiento sirve uni-camente para transformar el pan, en pan de judios, pero en relation a 'Bishul Nojrim' sirve unicamente colocar la olla sobre el fuego. (Sh. A. 113) En relation a esta Halaja vi que rabinos que desconocen la Halaja, dan supervision a lugares en los cuales cocinan goim y se apoyan en el encendido del fuego, segun la opinion de Rama, y escriben sobre el lugar 'Casher' y comen alii sefaradies que se guian de acuerdo a la opinion del Shuljan Aruj y esa comida es para ellos totalmente prohibida. Asi ocurre en fiestas de casamiento, etc. y es deber de los rabinos informar que la comida esta prohibida para los sefaradies y solo para los ashkenazies que se guian de acuerdo a Rama esta permitido. Hubo muchos casos en los cuales incluso grandes rabinos comieron confiando en la estricta supervision del Rabinato. Por lo tanto, todo aquel que coma en un hotel o restaurante, tanto en Israel como en la Diapora aunque el dueno del lugar parezca un observante de la Tora y posea un certificado del Rabinato que afirma que el lugar es Casher, de todos modos debe verificar quien coloco las ollas sobre el fuego. Debe prohibirse dar supervision a un lugar asi, salvo que se este'seguro que no van a ofrecer la comida a un sefardi y como no es realista distinguir entre los invitados, hay que preparar la comida de manera que sea Casher de acuerdo a todas las opiniones.

9. Si un judio cocino la comida un poco, tanto sea el principio o al final, esta permitido. Por lo tanto si deja un goi una olla o carne sobre el fuego y un judio da vuelta la carne o revuelve la olla se permite la comida. Si la comida ya estaba a un punto que podia comerla con dificultad y un judio la termina de cocinar hay que permitir solo en caso de apuro, como vispera de Shabat o lorn Tov, o para evitar una gran perdida. (Ibid 9)

10. Si coloco un judio una olla sobre el fuego y luego la retiro,

169

por nuestros sabios para evitar llegar a casamientos y debido a que si el judio se acostumbra a comer de lo que un goi cocina, puede con facilidad llegar a comer algo prohibido. Prohibieron nuestros sabios, solo aquellas comidas que no se comen crudas y que sean apropiadas para servirlas en una mesa real, tanto sea para acompanar el pan, como la comida principal o como postre. (B. I. J. Jukat 9)

2. Tanto cambie la comida su forma a traves de la coccion o no, de todos modos se la prohibe por 'Bishule Nojrim'. Lo dicho que debe ser apropiada a servirla sobre una mesa real, no es exacto , la intention es que se la puede servir en la mesa de ministros y personas importantes de ese pais.

3. El motivo por el cual prohibieron estas comidas por 'Bishule Nojrim' y no porque el goi cocina en utensillos que no son Casher, es que la mayoria de los utensillos de los goim no se utilizaron con algo no Casher en las ultimas venticuatro horas, de manera que el utensillo no Casher no prohibe la comida.

4. Si hay duda si la comida fue cocinada por un goi y no se puede verificar, es una duda en una cuestion rabinica y se permite el alimento. (Ialkut Iosef 7)

5. Esta prohibido comprar de goim algo en lo que hay duda si lo cocino un judio o un goi, y lo dicho en el inciso anterior se refiere a cuando ya se encuentra la comida en su posesion, pero cuando va a comprar tien que adquirir aquello que es Casher sin la mas minima duda.

6. Sobre cualquier alimento cuya bendicion es 'Mezonot' y cuando fija sobre ellos una comida bendice 'Hamotsi' rigen las leyes de pan de no judios, y si se trata de 'Mezonot' que carecen de la forma del pan y aunque fije su comida sobre ellos no bendice 'Hamotsi' como golosinas, rigen las normas de comida de goim. Si son alimentos que aunque poseen harina no se bendice sobre ellos 'Mezonot', debido a que la harina es accesoria y el azucar lo principal, no rigen tampoco las leyes de comida de goim, ya que el azucar se lo puede comer sin pasar por el proceso de coccion.

7. Si mezclo un alimento que puede comerse crudo (como miel o azucar) con algo que no se come crudo y se lo sirre sobre una

168

Siria y otros lugares que un judio recorria las panaderias de los no judios y arrojaba pedazos de madera a los hornos para que el pan sea considerado pan de judios. Hoy en dia que se utiliza electricidad u otra fuente de energia para los hornos, el judio agrega un poco del combustible correspondiente.

6. Si un goi hornea para un judio, en la casa del judio, el judio debe recordar agregar maderas a comienzo del horneo y luego el no judio puede terminar con el horneo. Si vuelve a hornear otra vez, debe colocar mas maderas salvo que todavia no se hayan consumido las mederas qui puso anteriormente las maderas que puso anteriormente (Ibid 6) y si el judio no agregra maderas, se considera que el p an es de nos judios. De todos modos el judio puede venderlo a goim si lo corta en trozos, ya que no existe la sospecha que el goi vuelva a venderlo a judios.

7. Cuando existe duda si un judio agrego combustible al horno para permitir el pan, por cuanto es una duda sobre una prohibicion rabinica, se ypermite (Ibid 7) si es imposible verificar. (Ialkut Iosef)

8. Si en un lugar se hornea agregando grasas, etc se prohibe hornear alii y en caso de extrema necesidad se trata de convencer a los goim, que se pueda abrasar el horno hasta quemar todos los residuos de grasa, haciendolo Casher y luego se hornea.

9. En lugares donde los goim no se cuidan de sacar los gusanos que pueden haber en la harina o el agua, esta prohibido comprar del pan horneado en panaderias. (Erets Jaim). Escribio Zibje Tsedek: Nosotros no compramos pan ni siquiera de panaderos judios, en caso de que su panaderia no tenga supervision rabinica que verifique que todo se haga de acuerdo a la Halaja. (K. H. J. lore Dea 112. 31)

Capitulo 64

Comidas cocinadas por goim. (Bishule Nojrim)

1. Una comida cocinada por un goi, aunque sea en la casa de un judio y en utensillos pertenecientes al judio, fue prohibida

167

comidas de no judios, por cuanto no se sirven en una mesa real, y aunque arroz cocinado si se sirve, pan de arroz no llega a la mesa real. (B. I. J. Jukat 1)

2. Cuando nuestros Sabios decretaron la prohibicion no se extendio en todo Israel solo sobre el pan casero que hornean los goim en sus casas, pero sobre el pan horneado en una panaderia para vender no se extendio la prohibicion a todos los lugares, debido a las dificultades existentes y la importacia del pan como alimento, de manera que hay lugares en los cuales se acostumbra comprar pan de una panaderia, cuando no existe una panaderia de judios y hay aquellos que permiten incluso cuando hay una panaderia de judios en el. lugar, y asi acostumbran en Irak y Rabenu Arizal prohibe incluso cuando hay duda si fue horneado por goim o por judios. (Ibid 2) Por supuesto, incluso aquellos que permiten, lo hacen uni-camente cuando no se mezcla alimentos prohibidos con el pan.

3. En esta prohibicion nos regimos de acuerdo a quien horneo el pan, de manera que si un goi compro pan de la panaderia puede un judio comer de el; y si el panadero lo invita a su casa y lo convida con el pan que prepara para vender puede comer, pero si le trae del pan que prepara para los miembros de su familia, esta prohibido comerlo. (Ibid 3)

4. Pan hecho por goim en su casa, esta totalmente prohibido incluso en un lugar donde no hay pan de judios, ni panaderia de no judios, y aunque quiera cocinar el pan, no por eso desaparece la prohibicion. Unicamente esta permitido en el caso que pasaron tres dias sin comer pan o en Shabat. (Ibid 4)

5. Si el judio coloco un pedazo de madera en el horno permite todo el pan que se hornea en el horno, ya que por lo menos hace un acto que aumenta el calor de horno y colabora en el horneo; y a traves de este acto se puede divisar la existencia de la prohibicion que separa entre Israel y los no judios. Por lo tanto se necesita que el judio haya tenido la intention de arrojar la madera para permitir el pan, pero si se cayo de casualidad, el pan quedo prohibido. Asi se acostumbro en

166

'Minja' y 'Arbit' juntos despues de 'Peleg Haminja' y este proceder tiene en que apoyarse, a pesar de parecer una contradiction, ya que si es tiempo de 'Minja', no puede ser tiempo de 'Arbit' y viceversa. Todo esto en congregation, pero quien reza sin 'Minian' no puede rezar 'Arbit' hasta la salida de las estrellas. Una mujer puede rezar juntos 'Minja' y 'Arbit', debido a que esta ocupada con los quehaceres domesticos, y se con-sidera un caso de necesidad y tiene la misma ley que la congregation. (K. H. J. 233)

8) Si va a empezar 'Amida' y dijo 'Hashem Sefatai Tiftaj', etc y no empezo la bendicion y escucho 'Kadish', 'Kedusha' o 'Bareju' contesta y luego repite el versiculo. (Ibid 10)

9) Prohibieron los sabios cortarse el pelo, banarse o comer cerca del horario de 'Minja Guedola'. Con respecto al corte de pelo, si el peluquero posee varias tijeras, navajas, etc. de manera que si una se arruina, puede seguir utilizando las otras se permite, y asi se acostumbro incluso despues de 'Minja Ketana' y el temeroso de D-s debe cuidarse. Tambien se acostumbro banarse y es apropiado que pida a su companero que le recuerde que no rezo 'Minja' y asi tambien en relation a una comida, en especial si se trata de una fiesta, se debe pedir a alguien que recuerde que no se rezo 'Minja'. (11, 13). Todo esto en relation a comidas en las que se fija lugar para comer, pero comer en forma pasajera frutas, 'Mezonot', una cantidad pequena de pan, etc. esta permitido. (Sh. A. 233)

Capitulo 63 Pan horneado por no judios. (Goim)

1. Nuestro sabios prohibieron la consumicion de pan de no judios para separarnos de ellos y evitar que nos mezclemos con ellos y se llegue a matrimonios mixtos. La prohibicion rige solo en relation a panes hechos de las cinco especies de cereales, pero panes hechos de legumbres y de arroz o mi jo, no prohibieron por cuanto no tienen importancia, no van a causar un acercamiento y tampoco estan prohibidos por ser

165

reza 'Minja' solo de las nueve horas y media en adelante y este horario se llama 'Minja Ketana'yy si rezo desde las seis horas y media cumplio con su obligation, y este periodo se llama 'Minja Guedola'. En caso de necesidad puede rezar en un principio 'Minja' Guedola. (Ibid 3)

4) Estas horas no son horas fijas, sino horas en las que se divide al dia, sea largo o corto, en doce partes iguales y asi en todo lugar donde nuestros sabios calcularon horas se refirieron a horas relativas a la prolongation del dia. Hay quienes dicen que se calcula el dia desde el alba hasta la salida de las estrellas (trece minutos y medio despues que el sol se cubre de nuestros ojos) y hay quienes calculan desde la salida del sol hasta su puesta siendo la primer position la mas aceptada. (Ibid 4) Por ejemplojsi el alba fue a las 4.00 hs. y la salida de las estrellas a la 20.00 hs. y el dia tiene dieciseis horas, estas se dividen por doce y resulta que cada hora relativa tiene una hora y veinte minutos, y si el alba es a las siete de la manana y la salida de las estrellas a las 16.00 hs. y el dia se compone solo de nueve horas y divididas por doce, resulta que cada hora relativa posee cuarenta y cinco minutos.

5) Se procura pagar el salario del empleado el dia que correspond; antes de la oracion de 'Minja' y escribio Maharjab que Rabenu Arizal era muy cuidadoso en este asunto,y si no poseia el dinero para pagar, demoraba la oracion de 'Minja' hasta la puesta del sol, para poder conseguir el dinero necesario para pagar. (Ibid 5)

6) Es 'Mitsva' dar 'Tsedaka' antes de orar 'Minja^ y es 'Mitsva encontrarse entre los diez primeras de la congregation tam-bien durante 'Minja'. (Ibid 6)

7) El horario de 'Minja' se prolonga hasta la salida de las estrellas segun los sabios de la 'Mishna', pero segun Rabi Iehuda hasta 'Pelag HaMinja' que es una hora y cuarto relativas antes de la salida de las estrellas, y determino la 'Guemara' que se puede conducir de acuerdo a cualquiera de las dos posiciones y corresponderia siempre hacer como uno de ellos, pero se acostumbro que la congregation reza

164

(Shema sobre la cama, que se dice antes de dormir). Hay lugares en las cuales se acostumbra bendecir 'Birkat Hamapil' (que hace caer el sueiio sobre los ojos) mencionando el nombre de D־s y su Reinado y hay quienes piensan que si lo hace, no puede interrumpir entre la bendicion y el sueno y por lo tanto bendicen sin mencionar el nombre y el Reino de D-s,y quienes lo mencionan deben cuidarse de no interrumpir. Se agregan varios versiculos como esta impreso en los libros de oraciones. (Ibid 11, 12) No se come, ni se bebe, ni se habla despues de 'Keriat Shema Sheal Hamita, y si lo recito y no puede dormir, piensa en palabras de la Tora. (Ibid 15)

Capitulo 62

Al Hashuljan

La oracion de 'Minja'

1) Dijeron nuestros sabios que hay que cuidarse mucho de la oracion de 'Minja', ya que el profeta Eliahu solo recibio replica a su petition en la oracion de 'Minja' y se dice junto a la repetition del oficiante. (B. I . J. Vaiakhel 1)

2) Hay que cuidarse de no esperar para rezar hasta la puesta del sol, ya que se le puede presentar algun quehacer que le impida rezar. En caso de no rezar antes de la puesta del sol puede hacerlo hasta la salida de las estrellas, (trece minutos y medio despues de la puesta des sor) (Ibid 2,9)

3) La oracion de 'Minja' fue compuesta en lugar de sacrificio diario vespertino (Tamid) y su horario comienza desde las seis horas y media del dia, es decir media hora despues del mediodia, En este horario solo se sacrificaba el 'Tamid' en la vispera de Pesaj que caia en viernes, ya que habia que ocuparse del sacrificio de Pesaj antes del Shabat, pero en el resto del ano, se empezaba a sacrificar de las nueve horas y medio en adelante, de manera que en un principio se

163

Shema' depues del alba no dice 'Hashkibenu', (acuestanos) ya que no es tiempo de acostarse.

5. No hay que interrumpir entre la 'Gueula' (redencion) de la tercer bendicion del 'Shema' hasta la 'Amida' y cuando se anuncia Rosh Jodesh no se considera interruption, debido a que es necesario para la oracion. (Sh. A. 236)

6. Quien entra a la sinagoga y encuentra que la congregation dijo 'Keriat Shema' y sus bendiciones y se apresta a rezar 'Arbit', reza junto con ellos y luego dice 'Shema' y sus ben-diciones,y de acuerdo a B. I. J. dice el 'Shema' primero y luego reza.

7. Quien llega a la sinagoga cuando la congregation dice 'Bareju y todavia no rezo 'Minja', reza 'Minja' cuando ellos recitan el 'Shema' y sus bendiciones luego reza 'Amida' de 'Arbit' con ellos,y al final pronuncia 'Shema' y sus bendiciones; pero no espera a la congregation para rezar Minja cuando ellos dicen Arbit, ya que resulta contradictorio, debido a que para la congregation es como si fuera noche y para el dia. (B.H.M. y Taz)

Al Hashuljan

1) En la oracion de 'Arbit* se agregan cuatro versiculos. 'Hashem Tsebakot Imanu', etc. 'Hashem Tsebakot Ashre', etc, 'Hashem hoshia' etc. 'Vehu Bajum Iejaper,' etc. Hay quienes acostumbran decir despues de 'Arbit', la confe-sion y 'Shir Hamalot Beshuba Hashem', etc y asi acostumbran en Jebron de acuerdo a un rabino proveniente de Salonica. (Terribles enfermedades azotaron a la comunidad de Salonica y un justo son 6 que si agregan Vidui (confesion) despues de 'Arbit', se anulara el decreto y asi ocurrio^y cuando este rabino llego a Jebron trajo la costumbre de su comunidad) y cada comunidad se conduce segun su costumbre. (B. I. J. Pekude 1, 6.)

2) Si escucha 'Kadish' entre 'Shomer amo Israel', contesta solo los cinco 'Amenim' primeros,y si escucha una bendicion no interrumpe para contestar 'Amen'. (Ibid 5)

3) Hay que cuidarse mucho de decir 'Keriat Shema Sheal Hamita'

162

Shabat o lorn Tov, organiza una comida festiva para amigos

y conocidos, En medio de la comida viste una ropa nueva y

bendice Sheejeianu, pensando que la bendicion sea tambien

por el Sefer Tora y se lleva el Sefer Tora al 'Beit Hakneset'

en una procesion de la congregation, con canticos y gran

alegria. (Ibid 9). Si compro un nuevo libro y esta alegre

por la adquisicion o compuso un libro y fue publicado

o compro 'tefilin' hay discusion si bendice, por lo tanto

compra una nueva fruta o una nueva ropa y bendice

'Sheejeianu' para eximirlos de bendicion. (ver Birkat Iosef

2a parte 7)

Capitulo 61

Leyes de 'Keriat Shema de Arbit' y sus bendiciones.

1. El horario de 'keriat Shema' a la noche comienza al salir tres

estrellas pequefias y si hay un dia nublado espera hasta

que la duda desaparezca y si dijo 'Keriat Shema' con sus

bendiciones anteriormente, lo vuelve a decir despues de la

salida de las estrellas sin sus bendiciones. Si la congregation

reza Arbit antes de la salida de las estrellas dice el 'Shema'

con ellas y al llegar el horario de 'Shema' lo vuelve a decir

sin bendiciones. (Sh. A. 135)

2. Esta prohibido empezar a comer media hora antes del horario

del 'Shema' de 'Arbit' y si empezo a comer despues de empezar

el horario de Arbit, interrumpe para decir 'Shema' sin sus

bendiciones y termina su comida y luego lo vuelve a decir

con sus bendiciones y reza.

3. En un principio, se dice 'Keriat Shema' de 'Arbit' enseguida

cuando salen las estrellas, y su horario se prolonga hasta la

medianoche, y si no pudo decir en ese horario, hasta el alba

puede cumplir con su obligation. (Sh. A. 232)

4. Quien pronuncia el 'Shema' despues del alba antes de la

salida del sol no cumple con su obligation salvo si estuvo

forzado o impedido, como quien estuvo enfermo, borracho.

etc.

Quien estuvo impedido de hacerlo antes y recita 'Keriat

161־

19) Por zapatos, medias, camisetas y calzoncillos, no se bendice 'Sheejeianu'. (Ibid 3)

20) Una persona rica, que para ella no es importante la ropa comprada y no siente alegria, no bendice y cada persona puede reconocer si se alegra con la ropa. (Ibid 4)

21) Por la adquisicion de nuevos articulos, no se acostumbro bendecir, de todos modos el temeroso de D־s los trae en un principio la noche de lorn Tov que dice 'Sheejeianu' o compra una fruta nueva y dice 'Sheejeianu' pensando eximir al articulo nuevo, sino bendice 'Baruj Sheejeianu' y piensa el Nombre y Reinado de D-s. (Birke Iosef 2a parte 7) y pareciera que la opinion de Ben Ish Jai es que el motivo por el cual no se bendice es la costumbre, de manera que en los lugares donde no existe esa costumbre, pareceria que debe bendecir.

22) Construyo una nueva casa o compro una casa, bendice 'Sheejeianu' y ahora se acostumbra no decir 'Sheejeianu' y en su lugar se hace una fiesta de inauguration en la que se agradece a D־s y se considera 'Seudat Mitsva' (comida de Mitsva) y se acostumbra que el dueiio de casa viste una ropa nueva y dice 'Sheejeianu' pensando que recaiga la bendicion tambien sobre la casa. (Ibid 6). Y hay quienes sostienen que bendice 'Sheejeianu' por la casa, y si compra una casa para asuntos comerciales no bendice.

23) El padre bendice 'Sheejeianu' durante el 'Berit Mila', cuando le nace un hijo. Y si el padre no esta presente, no bendicen los parientes en su lugar y cuando el padre llega y ve al nino y se alegra, hay discusion si debe decir 'Sheejeianu', por lo tanto trata de conseguir una nueva prenda o una nueva fruta y exime esta alegria. En el lugar en el cual se acostumbro que el padre bendiga, bendice 'Sheejeianu' (Ibid 8).

24) Cuando una persona llega a la edad de sesenta o setenta aiios corresponde que vista una nueva ropa o coma una nueva fruta y piense que recaiga sobre su cumpleanos y hay quienes organizan una comida festiva al cumplir setenta aiios. (Ibid 9)

25) Aquel que trae un nuevo Sefer Tora, a la sinagoga, en

160

hijos, como se alegran cuando entran bajo el yugo de tus preceptos, y los presentes bendicen al hijo. Si el joven es capaz de dar un discurso con palabras de Tora lo hace y en caso contrario lo hace el padre o uno de los sabios presente. Es bueno que el hijo estrene una ropa nueva y bendiga Sheejeianu y piense que recaiga tambien sobre el hecho de entrar bajo la obligation de los preceptos y si carece de posibilidades, por lo menos trata de conseguir una fruta nueva para bendecir 'Sheejeianu'. Tambien una niiia al llegar al dia en el cual comienza a estar obligada a cumplir las 'Mitsvot', viste una nueva ropa y bendice 'Sheejeianu' y va a estar alegre de ese dia.

16) Hay quien acostiimbra'celebrar todos los anos el cumpleanos como un dia festivo y es una linda costumbre, y asi acostum-bramos en nuestra casa. Hay lugares donde se acostumbra celebrar con una comida, el aniversario del dia en el que se efectuo la circuncision y tambien es una linda costumbre; Y hay quienes la acompanan con una larga petition rela-cionada con el 'Berit Mila'. (el pacto de circuncision) (Ibid 17)

17) Si compro o hizo nuevas prendas bendice 'Sheejeianu',para manifestar la alegria que siente por ellas y agradecer a D־s que le permitio llegar a esa alegria. De acuerdo a la Halaja tendriamos que bendecir en el momento de la compra o la confection, mas se acostumbro bendecir al vestirlos. Hay quien piensa que cuando se viste, se bendice 'Malbish Arumim' (que viste a los desnudos), al ponerse el cinturoln 'Ozer Israel Bigbura' y al colocarse el sombrero 'Oter Israel Betifara' (corona a Israel con su gloria), y hay quienes discuten, y como en relation a las bendiciones, se adopta la position mas indulgente, no se acostumbro bendecir, por eso es bueno vestirlas a la maiiana junto a las bendiciones matutinas; Y si debe vestirlas de noche bendice sin el nombre y Reino de D־s y ellos los dice en su mente. (Ibid 1)

18) Aunque viste una prenda usada, si se alegra de ello, bendice 'Sheejeianu'. (Ibid 2)

159

oraciones y es aconsejable decir otras peticiones al viajar. (Ibid 18)

10) Frutas en las cuales no hay distincion si son nuevas o viejas como nueces y almendras. aunque se renuevan anualmente no bendice 'Sheejeianu' (B. I . J. Ree 10), asi tambien sobre frutas de la misma especie, pero de distinto color como uvas verdes, negras no bendice sobre las de otro color Sheejeianu (Sheerit Iosef 2a parte 4)

11) Sobre naranjas o limones dukes, se bendice 'Sheejeianu' ya que se renuevan anualmente y se reconoce facilmente si son viejos o nuevos, mas hay lugares en los cuales no se acostumbra bendecir sobre ellos. (Ibid 11)

12) Sobre etrog, zapallitos largos y lechuga se bendice 'Shee-jeianu'״ ya que se renuevan anualmente. Sobre el apio y otras verduras que crecen durante todo el ano, no se dice 'Sheejeianu' (Ibid 12). Sobre 'Sabras' se acostumbro en Jerusalem, bendecir 'Sheejeianu' (Birkat Iosef 2a parte 7)

13) Quien comio y olvido decir 'Sheejeianu', hay quienes dicen que bendice sobre lo quevcome despues y hay aquellos que sostienen que no bendice depues de comer, y se trata de escuchar la bendicion de otra persona o dice Sheejeianu sobre otra fruta. Si esto no es posible dice la bendicion sin mencionar el Nombre y Reinado de D־s, y el Nombre y su Reinado los dice en su mente. (15)

14) Esta escrito en el Talmud Ierushalmi: que Rabi Jizkia en nombre de Rav, decia en el futuro la persona va a ser juzgada por todo lo que vieron sus ojos y no comio, Rabi Eleazar se condujo de acuerdo a esa ensenanza y comio de cualquier fruta nueva por lo menos una vez por ano, por lo tanto incluso una persona pobre ha de procurar comprar de toda fruta nueva para que pueda comer junto con su familia y bendecir 'Sheejeianu'. (16)

15) Un nino al llegar a los trece aiios y un dia, esta obligado a cumplir la 'Mitsvot' y su padre dice 'Baruj she petarani meonsho shel ze' y dice en su mente el Nombre y Reinado y organiza una gran fiesta para amigos y parientes de acuerdo a sus posibilidades, e invita a sabios, ya que gracias a esta fiesta los angeles se dirigen a D־s y le dicen, mira a tus

158

me hizo un milagro en este lugar), y sus hijos bendicen 'She asa nes leabinu bamakom aze', siempre que pasen treinta dias en los que no paso por el lugar. Y si le ocurrieron muchos milagros los recuerda a todos y los incluye en la misma bendicion. (Ibid 11)

5) Todo aquel que estuvo preso, aunque sea por motivosmone-tarios o por no pagar un impuesto a pesar de tener la

posibilidad de pagarlo debe bendecir 'Hagomel'. (Ibid 9) 6) Si ladrones quisieron atacarlo y escapo, cay6 cerca de el una

piedra, a pesar que si hubiera caido sobre el lo podria haber matado, no bendice 'She asa 11 nes', ya que lo que ocurrio no sale del marco de la naturaleza. Pero si le dispararon una bala e ingreso en una parte no peligrosa de su cuerpo, por cuanto llego a su cuerpo hay duda si debe bendecir, de manera que dice estos tres versiculos: 'Bendijo David a D-s ante los ojos de toda la congregation, etc, 'A ti te pertenece la grandeza, el vigor, etc. y luego bendice 'She asa l i nes' sin mencionar el Nombre y Reinado de D־s y los dice en su mente. (Ibid 12)

7) Si ocurrio un accidente todo depende de la gravedad del mismo, guiandonos por los mismos principios. Si se trata de un accidente leve y su salvation no sale de marco de la naturaleza no bendice. Si fue un accidente que causo pequenas heridas, se aplica lo dicho en el inciso anterior y si fue un accidente sumamente peligroso y se salvo, bendice mencionando el nombre y el Reinado de D־s.

8) Al ver rayos bendice 'Baruj Ose Maase Bereshit' (Bendito sea el Creador del universo') y al escuchar truenos bendice 'Baruj Shekojo Ugueburato Male Olam' (Bendito sea Quien su fuerza y poderio llenan el universo). De acuerdo a la halaja, se bendice mencionando el nombre y Reinado deD-s , pero hay lugares en los que se acostumbro a bendecir sin

mencionar el nombre y Reinado de D־s. Cuando ve el arco iris bendice mencionando el nombre de D-s 'Zojer Haberit Neeman Bebrito vekaiam bemaamaro'. (recuerda y mantiene el pacto y cumple con su palabra). (Ibid 16, 17)

9) Cuando sale de viaje dice la 'oracion de los caminos' (Tefilat Haderej), de acuerdo a como esta impresa en los libros de

157

plazo puede bendecir todo tiempo que desee.

No bendice por un viaje menor de una parsa, (Al Hashuljan:

alrededor de una hora y cuarto), salvo que sea un camino

peligroso.

5. Por toda enfermedad debe bendecir, aunque no sea una

enfermedad peligrosa, si estuvo en cama y ahora se levanta.

No hay diferencias si la enfermedad es cronica y aparece de

vez en cuando o no.

6. Tambien debe bendecir aquel que se salvo milagrosamente

de algun peligro y hay quien sostiene que solo los cuatro

mencionados en el primer inciso deben bendecir, por lo

tanto es bueno que bendigan sin mencionar el nombre de

D-s y su Reinado.

7. Quien come una fruta que se renueva de ano en ano bendice

'Sheejeianu'. (Sh. A. 225)

Al Hashuljan

1) Las diez personas que escuchan la bendicion 'Hagomel' se sientan y quien bendice se para, ya que esta bendicion reem-plaza el sacrificio de agradecimiento y aquel que sacrificaba, se paraba, y tambien por esta causa se bendice 'Hagomel' durante el dia, y a posteriori, aunque haya bendecido a la noche cumple con su obligation. (B. I . J. Ekev 3 y Maaian Ganim).

2) Hay lugares que acostumbran que un nino cuando llega a la edad de ser educado en el cumplimiento de los preceptos bendice 'Hagomel' y como hay quien dice que un nino no bendice 'Hagomel', en lugares donde no se acostumbro que bendiga, bendice sin mencionar el nombre y Reinado de D־s.

3) Las mujeres deben bendecir 'Birkat Hagomel' delante diez hombres y si no puede, bendice sin mencionar el nombre y Reinado de D-s y puede bendecir cuando se encuentran en el sector femenino de la sinagoga. (K. H. J. 219. 13)

4) Aquel que en determinado lugar le ocurrio un acto milagroso, por ejemplo: se le cayo encima una pared o un techo o una gran piedra que podrian haberlo matado, bendice cuando pasa por el lugar 'She asa 11 nes bamakom haze', (que

156

'Isbe Besamim' bendice 'Isbe Besamim'. Si tiene dudas o se mezclaron 'Atse' e 'Itsbe' bendice 'Mine Besamim' (Ibid 11)

10) Si sus manos absorbieron un aroma agradable, pero no tienen algo del cuerpo del perfume, no bendice sobre ellas y asi se hace en todas las ocasiones en las que no se encuentra el cuerpo del perfume. (Ibid 14)

11) Hay quienes se abstienen de oler frutas, por cuanto existe discusion acerca de las palabras de la bendicion. Segun el Shuljan Aruj dice 'Hanoten Reaj tov baperot' y Elia Raba sostiene que la bendicion correcta es 'Asher Natan Reaj Tov Baperot', y por cuanto hay aquellos que sostienen que si no se pronuncia la bendicion segun fue compuesta, no se cumple con la obligation, por lo tanto prefieren abstenerse y no oler las frutas. (Ibid 15)

Capitulo 60

Bendiciones de agradecimiento.

1. Hay cuatro individuos que deben agradecer, los que regresan de un viaje maritimo, los que retornan de una travesia del de-sierto, quien estuvo enfermo y se euro, quien estuvo preso y fue librado; Y bendicen 'Hagomel le jaiabim tobot sheguemalani kol tov' (Quien concede bondadesa los que no lo merecen, qu< me concediste todo el bien). (Sh. A. 219)

2. Esta bendicion se pronuncia delante diez personas y dos de ellas sabios. Si no puede conseguir sabios, no se abstiene de bendecir. Si bendijo y no habian diez personas, hay quien dice que cumplio con su obligation y hay quien sostiene lo contrario y es aconsejable volver a bendecir delante diez personas sin pronunciar el nombre de D-s y su Reinado. (Ibid)

3. Si bendijo y tuvo la intention de que a traves de su bendicion su companero cumpla con su obligation y su companero escucho y tambien tuvo la intention de cumplir con la obli-gacion, la cumple aunque no haya contestado 'Amen'.

4. Es correcto no postergar la pronunciation de la Bendicion 'Hagomel' mas de tres dias, pero si no bendijo durante ese

155

Es bueno decir cuando huele 'Reaj Nijoaj laAshem' (un olor agradable para D-s). (Ibid 3)

4) La bendicion sobre la comida tiene precedencia sobre la bendicion sobre los aromas, si las dos se presentan juntas. (Ibid 4)

5) Toda planta que su tronco es duro y se mantiene de un ano a otro y sus hojas no salen de las raices, sino del tronco o de las ramas, se considera un arbol de acuerdo a todas las opiniones y bendice sobre las especies aromaticas provenientes de el 'Atse Besamim\ Si la planta tiene tronco blando o incluso duro pero no se mantiene de ano en ano, es un arbusto y se bendice 'Isbe Besamim'. Hay quien dice que aunque el tronco sea blando si se mantiene de ano en ano se trata de un arbol, por lo cual para salir de la duda bendice 'Mine Besamim'. (Ibid 5)

6) Si se encuentran juntos 'Isbe Besamim' y 'Atse Besamim' y el aroma esta mezclado, bendice 'Mine Besamim', si estan un poco separados y puede distinguir cada olor por si mismo, bendice sobre cada cual la bendicion correspondiente. (Ibid 8)

7) Si por equivocation bendice sobre cualquier aroma 'Sheakol Nihia Bidvaro' cumple con su obligation y si dice en lugar de 'Isbe' 'Atse' o en lugar de 'Atse' 'Isbe' por una planta, sobre la cual no hay discusion si bendice 'Atse' o 'Isbe', no cumplio con su obligation. (Ibid 9)

8) Si hay una especie proveniente con seguridad de un arbol y otra sobre la cual hay duda si es de un arbol o de un arbusto, bendice primero por la especie dudosa 'Mine Besamim'. En caso que hayan delante suyo tres especies, una 'Atse Besamim', otra Asbe besamim' y una tercera en la cual hay duda si es 'Atse o 'Isbe', durante los dias de semana bendice sobre las dos especies 'Atse' y Isbe' y exime a la tercer especie y en Shabat bendice primero sobre la especie de la duda 'Bore Mine Besamim' y luego sobre la primera y la segunda 'Isbe' y 'Atse' (Ibid 10)

9) Sobre especies aromaticas colocadas en un recipiente si provienen de 'Atse Besamim' bendice Atse, si provienen de

154

4. Se bendice la bendicion correspondiente sobre las especies que se colocaron sobre el fuego. (Ibid)

5. Quien huele el etrog de la Mitsva bendice sobre el y hay quien sostiene qu no se bendice, por lo tanto no se bendice. (Ibid)

6. Quien entra a un negocio de especies aromaticas bendice 'Bore Mine Besamim'. Si se queda en el negocio bendice una sola vez. Si entra y sale, bendice cada vez que entra, si al dejar el negocio no penso retornar. (Sh. A. 217). Taz explica que aquel que entra a un negocio bendice solo si tiene la intention de oler las especies aromaticas.

7. Se bendice sobre un perfume solo si fue hecho para olerlo, pero si fue hecho con otro objetivo, como perfume que se pone el el bano para evitar malos aromas o aceite que se unta para evitar el olor a transpiration, no se bendice sobre el.

8. Si se queman especias para darle buen aroma a la ropa, no se bendice por el aroma y tampoco se bendice al oler ropa perfumada, ya que no esta presente el cuerpo del perfume.

9. No se bendice sobre perfumes que se encuentran en el cuerpo de una mujer a la cual le esta prohibida tocar, y de acuerdo a esto explica Taz debe estar prohibido aunque esten colocados en otro lugar, ya que recuerdan a la mujer y Birke Iosef acepto sus palabras.

10. Si se mezclo un aroma por el cual se bendice con otro por el cual no se bendice, se va de acuerdo a la mayoria.

Al Hashul jan

1) No se bendice 'Sheejeianu' sobre aromas, aunque se trate de aromas que se renuevan de ano en ano, por cuanto el placer que el cuerpo recibe del aroma es pequeno. Por la misma razon no se bendice bendicion final sobre el aroma. (B. I. J Etjanan 1)

2) Quien esta resfriado y titubea acerca si va a poder oler el aroma, no bendice hasta que se cerciore que puede oler el aroma. (Ibid 2).

3) Toma las especies aromaticas en su mano derecha y bendice.

153

4) Se ensena a los pequenos a contestar 'Amen' y enseguida despues de que un nino contesta 'Amen' se hace acreedor a una parte en el mundo venidero. (Ibid 16)

5) Si hay algo que algunos se comportan con el como si estuviera prohibido como pan horneado por no judios y para otros esta permitido, si su companero que come de pan de no judios, bendice sobre el, contesta 'Amen' aunque no coma nunca de ese pan, ya que solo cuando se come algo prohibido no se bendice Amen. (Maian Ganim)

Capitulo 59

Bendiciones sobre los aromas.

1. Esta prohibido tener provecho de un agradable aroma sin bendecir antes. Sobre algo proveniente de un arbol bendice 'Atse Besamim' (arboles aromaticos) y si se trata de un arbusto o hierba bendice 'Isbe Besamim' (hierbas aromaticas) y si no es una hierba ni proviene de un arbol bendice 'Bore Mine Besamim' (Creador de las especies aromaticas). Si se trata de un fruto de agradable aroma bendice 'Hanoten reaj tov baperot' (quien da agradable aroma a las frutas), cuando lo toma para olerlo, o para comerlo y olerlo, pero si lo toma solo para comerlo aunque despida un agradable olor no bendice por el aroma. Sobre todo, si bendice 'Bore Mine Besamim' cumple con su obligation, por lo tanto si tiene duda acerca que bendicion correspondiente bendice 'Bore Mine Besamim'. Sobre todas las especies aromaticas que se comen bendice 'Hanoten reaj tov baperot' (Sh. A. 216)

2. Si tiene delante suyo 'Atse Besamim', 'Isbe Besamim' y Mine Besamim', bendice sobre cada cual la bendicion corres-pondiente. (Rama agrega que si dijo sobre todos 'Mine

Besamim' cumplio con su obligation y si tiene que elegir entre preceder la bendicion 'Atse Besamim' y Asbe Besamim', adelante la que prefiera. (Ibid)

3. Bendice sobre especias que se ponen sobre el fuego para oler de ellas, desde que sube el humo, antes que se desprenda el aroma. (Ibid)

152

3. No cumple con la obligation escuchando la bendicion si no

escucha toda la bendicion con la intention de cumplir con

el deber y tambien quien bendice debe tener la intention de

que cumpla con su obligation.

4. No se contesta Amen despues de su propias bendiciones solo

en el caso que diga dos bendiciones o mas y llegue al final y

se acostumbro decir 'Amen' despues de 'Ialeluja', 'Ishtabaj' y

'Shomer Israel laad׳ (Sh. A. 215)

5. Quien escucha que un judio bendice una bendicion, a pesar

de no escucharla completa y que no este'obligado a decirla,

contesta 'Amen', y si la escucha de un hereje, un no judio, un

nino o de un adulto que cambia las palabras de la bendicion

no contesta 'Amen'.

6. Lo que dijimos que no se contesta 'Amen' a la bendicion de

un nino, es cuando su maestro le ensena las bendiciones y el

las repite, pero cuando bendicen sobre la comida, se contesta

Amen. Cuando leen la Haftara en el Beit Hakneset tambien

se contesta Amen.

7. Todo aquel que bendice una bendicion innecesaria pronuncia

el nombre de D-s en vano $ es como si jurara en falso y no

se contesta Amen a su bendicion.

A l Hashuljan

1) Todo aquel que cambia o saltea de las bendiciones que compusieron nuestros sabios no cumple con su obligation y no se contesta a su bendicion 'Amen' (B. I . J. Mase 16)

2) El 'Zohar' es muy severo en relation a quien escucha una bendicion y no contesta 'Amen', por lo tanto quien bendice si ve que los oyentes no van a contestar es preferible que diga la bendicion en voz baja. (Ibid 14)

3) Cuando se escucha a quien reza por determinado asunto o bendice a Israel a pesar que no recuerda el nombre de D-s, se contesta Amen. Asi tambien se contesta 'Amen' despues 'Harajaman' de Birkat Hamazon y cuando hace el oficiante 'Misheberaj' y cuando se dice 'Beguishme ora tair adama' y en 'Selijot' cuando se dice 'Elokenu Shebashamaim' contesta la congregation 'Amen' (Ibid 15)

151

pero al final si es exento por Birkat Hamazon. (B. I . J. Naso

1) 5) El vino tiene otra particularidad, que si bendice sobre el,

exime a las demas bebidas, incluso haya tornado vino solo en forma pasajera, con la condition que las demas bebidas se encuentren enfrente suyo cuando bendice sobre el vino o que haya pensado beberlas. Por lo tanto se debe cuidar al hacer Kidush en Shabat si piensa beber otra bebida antes de 'Hamotsi', que si la bebida no se encuentra delante suyo, piense en ella, en caso contrario debera bendecir sobre ella. Tambien tiene que cuidarse de no tomar 'Reviit' de vino para evitar entrar en la discusion de los sabios que dudan si 'Birkat Hamazon' lo exime de bendicion posterior. (2)

6) El vino que toma antes de la comida, como en 'Kidush' exime al vino que toma dentro de la comida, y 'Birkat Hamazon' exime de la bendicion posterior al vino de antes de la comida. Pero si come 'Mezonot' antes de 'Hamotsi', bendice 'Meen Shalosh' antes de 'Hamotsi' y si se olvido y recuerda dentro de la comida se apoya en cumplir su obligation a traves de 'Birkat Hamazon'. Si comio frutas o tomo alguna bebida antes de 'Hamotsi' y olvido bendecir la bendicion final y recuerda en medio de la comida, bendice ya que Birkat Hamazon no las exime. (3, 4)

Capitulo 58

Si quien ya bendijo, puede bendecir para que otro cumpla con su obligation.

1. Sobre todos los alimentos si dos o mas personas comen juntas

uno puede cumplir su obligation de bendecir o traves de la

bendicion de otro. (Sh. A. 213)

2. Quien bendice no puede hacer que otros cumplan con su

deber, si no come o bebe con ellos, y si come con ellos y

bendice, entonces otras personas pueden cumplir con su de-

ber, prestando atencion a sus palabras, aunque no contesten

'Amen'

150׳

5. En toda situation en la cual haya un alimento principal y otro accesorio, se bendice por el principal y exime al accesorio, tanto de la bendicion anterior como la posterior, aunque no se coman mezclados sino separados. Incluso pan, si lo come en forma accesoria a otro alimento, como para mitigar la fuerza de un pescado salado o de una bebida ardiente, bendice sobre el pescado o la bebida y lo exime de bendicion. (Sh. A. 212)

6. Sobre mermelada que se coloca sobre delgadas galletitas bendice sobre la mermelada y exime a las galletitas. (esa es la opinion del Sh. A., M. B. explica que eso es solo cuando se las hornea juntos, pero si unta mermelada sobre nuestras galletas que ya estan listas para comer, debe bendecir sobre ellas.

Al Hashuljan

1) De acuerdo a lo dicho en el inciso 4 tambien en las siete especies por las cuales se bendice Erets Israel hay orden de precedencia, de acuerdo a como aparecen en el versiculo, 'Tierra de trigo, cebada, viiiedos y granadas, tierra de olivos y miel' (de datiles) y este es el orden de preferencia: Las uvas anteceden a los higos y a las granadas y los higos a la granada, pero los datiles anteceden a las uvas y la aceituna antecede a los datiles y a las uvas, puesto que esta ubicado enseguida despues de la segunda 'erets', pero no antes del vino, ya que el vino tiene gran importancia por si mismo y le fijaron una bendicion especial. (B. I. J. Matot 1)

2) Todas las leyes de precedencia rigen cuando los frutos estan delante suyo, e incluso cuando no estan delante de el rigen cuando piensa comer de los dos, pero si piensa comer sobre uno solo, no debe bendecir sobre el otro. (Ibid 4)

3) Hay que bendecir sobre el fruto mas limpio y be!lo/y se procura que este'entero y no coma una fruta o grano entero/

sino la cantidad que requiere bendicion final, ya que entra en una duda halajica. (Ibid 3, 4)

4) El vino por su gran importancia, aunque sea tornado como parte de la comida no es exento de su bendicion por 'Hamotsi',

149

en relation a la bendicion y no la puede clarificar, pero si no estudio y no pregunto a los sabios no puede comer hasta que averigue la ley. (8, 9)

Capitulo 57

Precedencia de las bendiciones y alimento principal y accesorio.

1. Si tiene delante suyo muchas frutas cuyas bendiciones son similares y hay entre ellos uno de las siete especies, lo antecede a los otros, a pesar de no ser el preferido. Si sus bendiciones no son similares, aunque haya un fruto de las siete especies antecede el que quiera aunque no sea el preferido y hay quien sostiene que debe bendecir sobre el preferido y se llama preferido a aquel que suele preferir, aunque ahora desee el segundo. (Sh. A. 211)

2. De acuerdo a la opinion de Rambam siempre se bendice primero sobre la especie preferida tanto las bendiciones sean similares o no y aunque haya un fruto perteneciente a las siete especies. Solo cuando no tiene preferencia por ninguno, se antecede un fruto de las siete especies.

3. Si hay delante suyo algo cuya bendicion es 'Bore Peri Haets' y otro alimento cuya bendicion es 'Shehakol', antecede la bendicion 'Bore Peri Haets'. Asi tambien, si hay un alimento cuya bendicion es 'Bore Peri Haadama' y 'Shehakol', antecede la bendicion 'Bore Peri Haadama' y entre dos alimentos cuya bendicion es 'Bore Peri Haadama' y 'Bore Peri Haets', antecede el que quiera, y hay quien dice que la bendicion 'Bore Peri Haets' tiene preferencia.

4. Entre varios frutos de las siete especies se adelanta a aquel que esta delante de la palabra 'erets' (tierra) la primera vez que aparece en el versiculo que habla acerca de las siete especies y todo lo que linda con la palabra 'erets' la segunda vez que aparece en el versiculo tiene preferencia, a los que se encuentran despues de la primer 'erets', por lo tanto datiles preceden a las uvas, ya que ocupan el segundo lugar despues de la segunda 'erets' y las uvas el tercero despues de la primer 'erets'.

148

Al Hashuljan

1) Sobre Jaljum que se hace con poco de trigo y mayoria de azucar hay discusion entre grandes rabinos y Ben Ish Jai y Rabi Iosef Zeton sostienen que bendice 'Bore Mine Mezonot' y Rabi Iosef Iedid Halevi escribio que en el lugar, en el cual se acostumbro a bendecir 'Mezonot' no se cambia la costumbre, pero en otros lugares se bendice 'Shehakol'. Pero incluso para aquellos que sostienen que bendice 'Me-zonot' no bendice 'Al Hamejia' hasta que calcula que comio 27 gramos de cereal en el tiempo de 'Ajilat Peras' y si no bendice 'Bore Nefashot' (Zibjei Tsedek 112)

2) Sobre sala via que es una especie de panqueques bendice 'Mezonot'.

3) Sobre jaruria que acostumbran hacer a una parturienta para fortalecerla y que se hace de almendras, nueces, azucar y bizcochos secos molidos! si tiene la cantidad de 'Kazait' cereal en la cantidad de 'Ajilat Peras', bendice 'Mezonot' y Meen Shalosh' (Ialkut Iosef 1)

4) Sobre Sambusek (una masa rellena de carne y se la frie en aceite) bendice Mezonot' y si fija comida sobre ella bendice 'Hamotsi' (2)

5) Sobre Mamamunia que se hace con un tercio de harina y dos tertios manteca y azucar, bendice 'Mezonot'.

6) Sobre Kusjusun que hace con trozos de pan o de granos de trigo tostados y molidos que se cocinan con harina al vapor y se le agrega aceite, manteca o carne y se cocinan juntos bendice 'Mezonot'.

7) Sobre Majshi, que es zapallito, berenjena u hojas de parra rellenos con arroz, carne y grasa, bendice 'Bore Peri Haadama' y al final 'Bore Nefashot', ya que el zapallito, las hojas o la berenjena sostienen el relleno y son lo principal. Si los quiere comer por separado, bendice sobre la parte exterior 'Bore Peri Haadama' y sobre el relleno 'Shehakol', ya que se pone mas carne que arroz.

8) Lo que dijeron nuestros sabios que si dijo 'Shehakol' sobre cualquier alimento, cumplio con su obligation, se aplica unicamente cuando se equivoco o cuando tiene una duda

147

4) Cuando toma vino y despues agua no bendice 'Bore Nefashot', ya que 'Al Haguefen' la exime, pero si tomo el agua antes que el vino hay duda si 'Al Haguefen' la exime o no, por lo tanto para no caer en la duda bendice 'Bore Nefashot' antes de beber el vino y si no lo hizo, bendice 'Bore Nefashot' sin el nombre y Reinado de D-s. (11)

Capitulo 56

Leyes referentes a golosinas y postres existentes en Siria.

1. Sobre los siguientes alimentos bendice 'Sheakol': Jalba hecha de sesamo, pasterrial, sanubria, cascaras de naranja fritas con azucar y miel, mermelada de nueces, semillas de sandia y melon.

2. Sobre los siguientes bendice 'Bore Peri Haets': nuez frita con miel, etrog cocinado con azucar, guindas y membrillos en almibar, y malbas (almendras recubiertas con azucar). Ben Ish Jai escribio que la costumbre de Rabi Moshe Jaim es separarlos y bendecir sobre el azucar Sheakol y sobre la almendra ,Haets' y la costumbre en Irak es bendecir 'Sheakol'.

3. Sobre estos bendice 'Bore Peri Haadama': jalba kambase, sesamo con azucar que lo une, calabazada, mabsur, jenjibre frito con miel, gulbashe y mermelada de rosas.

4. Sobre los siguientes bendice 'Bore Mine Mezonot': jalbatil shubn, kishbie, tsevia haman (una torta alargada con forma de dedos rellena de azucar), gazal el banat, carbishe, maamul, luguinshe maamul y mazapan, mangarinos (una especie de bizcochuelo relleno con azucar, almendras y nueces), raz basal (arroz cocido con miel y se lo deja endurecer, Ialkut Iosef sostiene que sobre raz basal se bendice 'Shehakol' y puede ser que no haya discusion y solo depende de la cantidad de arroz y de la cantidad de miel), arroz con leche que se cocina hasta que se endurece, Kanafia, Ketaif, (que es una especie de masa que se rellena con frutas y azucar, si lo come solo sin relleno se bendice Hamotsi y Birkat Hamazon), zangbul y akbika.

146

de manera que si hay pan remojado en agua o vino, participa el agua o vino absorbidos en el interior con el pan, ya que se convirtieron en comida, pero carne con salsa no participan, ya que la salsa es liquida y se considera como bebida. Si demora al comer mas del tiempo que lleva comer tres huevos (Ajilat peras) entre comida y comida no participan para completar la medida de Kazait. Asi tambien si demora al beber entre sorbo y sorbo, mas del tiempo que lleva beber un 'reviit', no participan los diferentes sorbos entre ellos para completar la cantidad. (Sh. A. 112) Un alimento que tenia Kazait y se consumio faltando de la cantidad de Kazait no bendice sobre el bendicion final. (Gan Hamelej e lad Aharon).

6. Quien solo prueba una comida para saber si necesita condimentarla, no bendice sobre ella hasta que pruebe por lo menos un 'reviit', aunque la trague. (Keneset Haguedola y Baj)

Al Hashuljan

1) Quien chupa frutas debe bendecir y la cantidad que necesita chupar para requerir bendicion final es de 'Kazait', si muerde la fruta con sus dientes, pero si solo chupa el jugo la cantidad que necesita es de reviit, pero como es imposible que chupe 'Reviit' de la fruta, en el tiempo que lleva tomar un 'reviit', no bendice bendicion final. (B. I. J. 8)

2) Sobre una bebida caliente como te o cafe o agua muy fria en el invierno no se bendice bendicion final ya que es imposible que la tome en el tiempo que lleva tomar un 'reviit'. (Ibid 9)

3) Quien penso comer menos de la cantidad de 'Kazait' y luego se arrepintio y siguio comiendo completando la cantidad, dudaron los sabios si debe bendecir bendicion final, asi que hay que tratar de no caer en esa situation y si quiere seguir comiendo, come la segunda vez por lo menos 'Kazait' y si no tiene mas para completar la cantidad, dice la bendicion sin el nombre y Reinado de D-s y los medita en su mente. (Ibid 10)

145

Capitulo 55

Error en la bendicion sobre el vino y quien come o bebe menos de la cantidad que obliga a bendecir bendicion final.

1. Si tomo un vaso de agua o cerveza y empezo la bendicion y penso decir 'Shehakol' y se equivoco y dijo 'Haguefen', no debe volver a bendecir, por cuanto al mencionar el nombre de D-s y su reinado que es lo principal de la bendicion, tuvo la intention de decir la bendicion correspondiente. (Sh. A. 209)

2. Si cogio un vaso de cerveza o agua y bendijo 'Bore Peri Haguefen' y dentro del tiempo que lleva decir 'Shalom Aleja Rabi Umori' agrega 'Shehakol nihia bidvaro' cumple con su obligation'.

3. Si tiene dudas si dijo una bendicion, no la bendice, tanto sea la bendicion anterior o posterior, salvo ,Birkat Hamazon' cuya obligation proviene de la Tora.

4. Quien come menos de un Kazait, (27 gramos) tanto de pan como de demas alimentos, y bebe menos de un reviit (Al Hashuljan 85 grs.), tanto de vino como de otras bebidas, qo bendice al final. Hay quienes piensan que por un grano o una fruta entera, como un grano de granada o una uva, se bendice bendicion posterior a pesar que sea menor de Kazait, por lo tanto conviene tratar de no comerlos enteros si no come por lo menos Kazait. (Rama explica que si toma la semilla de adentro, ya no se considera que queda entero). Hay quienes dudan si se debe bendecir bendicion final si toma Kazait de vino, por lo tanto se trata de tomar menos de 'Kazait' o por lo menos 'Reviit'. (Sh. 210)

5. Todas las comidas participan para completar Kazait, y si come medio 'Zait' de una fruta de las siete especies y otro medio 'Zait' de otra fruta bendice 'Bore Nefashot' (Keneset Haguedola) y lo mismo si come medio Zait de pan y medio 'Zait' de otra carne bendice 'Bore Nefashot'. Asi tambien todas las bebidas participan para completar ,Reviit', pero la bebida y comida no participa una con otra,

144

Si cuando toma el vino tiene la intention de eximir a las uvas de la bendicion, esta exento de bendecir sobre ellas. (B. H.)

12. Si sobre las uvas se equivoca y dice 'Bore Peri Haguefen' o al final dice , Al haguefen', en vez de 'Peri Haets' cumplio con su obligation.

13. Si bebe vino y luego agua no bendice 'Sheakol' y 'Bore Nefashot' al final, ya que las bendiciones del vino la eximen.

14. Si dice Birkat Hamazon en lugar de Al Hamejia no cumple con su obligation, pero si la cumple al decir 'Birkat Ha-mazon' en lugar de 'Al Haguefen' o 'Al haets', aunque no haya dicho sino la primer bendicion de 'Birkat Hamazon' cumple con su obligation. Si recuerda el error antes de terminar la primer bendicion de Birkat Hamazon comienza 'Al Hamejia'.

15. 'Birkat Hamazon' no exime de 'Al Hamejia' cuando en un principio al bendecir 'Hamotsi' no penso eximirla, pero si se trata de una comida sobre la cual tiene dudas acerca de su bendicion y tuvo la intention de eximirla con la bendicion de 'Hamotsi', entonces 'Birkat Hamazon' la exime de 'Al Hamejia' (Halaja Berura 168)

Al Hashuljan

1) Si come arroz, cuya bendicion es al principio 'Bore Mine Mezonot' y al final 'Bore Nefashot', junto con torta, aunque los coma por separado 1a bendicion de 'Meen Shalosh' sobre la torta exime a la de 'Bore Nefashot' por el arroz. (B. I. J. Pinjas 18)

2) Quien come 'Mezonot' en medio de la comida no bendice sobre ellos 'Mezonot', ya que la bendicion que bendijo sobre el pan los exime. Asimismo/Birkat Hamazon' la exime de la bendicion final. Cuando los 'Mezonot' que come en la comida son dulces y se comen como postre hay discusion entre los sabios, si debe bendecir sobre ellos la bendicion anterior. (Ibid 22)

143

4. Sobre cereal crudo o tostado o hervido y los granos se mantienen enteros bendice 'Bore Peri Haadama' y al final 'Bore Nefashot' y Tosafot tuvieron la duda si se bendice como bendicion posterior 'Al Hamejia' y escribieron que por lo tanto es preferible comerlos dentro de la comida, para que 'Birkat Hamazon' los exima.

5. Sobre harina de los cinco cereales cocinada, mezclada con agua o demas bebidas si tiene consistencia de manera que se presta para comer, bendice 'Bore Mine Mezonot' y si solo es apropiada para beber bendice 'Shehakol' y al final 'Bore Nefashot' (Sh. A. 208)

6. Sobre arroz cocinado bendice 'Bore Mine Mezonot' y si se deshace bendice 'Sheakol'.

7. Rama escribe que quien cocina legumbres si se mantiene enteras bendice sobre ellas 'Bore Peri Haadama' y si se deshacen bendice 'Shehakol'. (si solo se deshacen con los cubiertos cuando come bendice 'Bore Peri Haadama'. M. A.).

8. En la bendicion 'Meen Shalosh' se recuerda Shabat, lorn Tov y Rosh Jodesh cuando corresponde. (Sh. A. 208). El agregado se hace antes de decir 'Ki Ata Kel Tov' y en Shabat se agrega 'Retse Vehajalitsenu beiom haShabat haze', en lorn Tov agrega 'Vesamejenu beiom jag... haze' y asi en Rosh Jodesh y si olvida agregar, cumplio con su obligation. (B. H. en nombre de M. A.).

9. Si come frutas de las siete especies, 'Mezonot' y toma vino incluye a todos en una sola bendicion 'Meen Shalosh' y dice primero 'Al Hamejia ve al hakalkala' luego 'Veal Haguefen' y continua 'Veal Haperot' y finaliza 'Al haarets veal hamejia veal peri Haguefen veal haperot' (Sh. A. 208).

10. Si come frutas de las siete especies, y otras frutas no debe bendecir 'Bore Nefashot' despues de comer las otras frutas, ya que la bendicion 'Meen Shalosh', 'Al Haperot' (sobre las frutas) la exime.

11. Si tomo vino y bendijo 'Bore peri Haguefen' y come uvas necesita bendecir 'Bore Peri Haets' y asi tambien en la bendicion final agrega al 'Haarets veal Haperot' (Sh. A. 208)

142

correspondientes a la misma bendicion que les sean ofrecidas en el transcurso de la comida, aunque no haya pensado que la bendicion recaiga sobre ellas, ya que depende del deseo del dueno de casa que decide que ofrecerle. De todos modos es preferible que el invitado piense al bendecir que la bendicion recaiga sobre todos los alimentos que le sean ofrecidos. (Ibid 19)

8) Se olvido e introdujo alimentos a la boca sin bendecir y recordo antes de masticarlos, si se trata de algo que puede sacarlo de la boca sin que cause repulsion, lo saca y bendice; Si se trata de algo que si lo saca causa repulsion, lo lleva hacia un costado de la boca y bendice. Si ocurre lo mismo con una bebida la escupe y si la bebida que tiene en la boca le es sumamente necesaria, piensa la bendicion y la traga, pero no puede tragarlas y luego bendecir. (B. I. J. Matot 14)

Capitulo 54

Bendicion Meen Shalosh

1. Sobre las cinco frutas pertenecientes a las siete especiesyuvas, higos, granadas, datiles y aceitunas bendice como bendicion posterior 'Meen Shalosh'. (Sh. A. 208)

2. Sobre las cinco especies de cereales trigo, cebada, avena, centeno y sarraceno, que cocino hasta que se deshicieron o fueron molidas y se preparo con ellas una comida bendice 'Mezonot' al principio y 'Al Hamejia' al final, aunque los haya mezclado con mayor cantidad de miel u otras cosas. Si coloca de los cinco cereales en una comida para unirla o darle consistencia, se hacen accesorios a la comida. (Sh. A. 208)

3. Cuando se agrega harina a almendras para que coma el enfermo, si lo hace como alimento bendice 'Shehakol' y es bueno comerlo dentro de la comida, luego de haber hecho 'Hamotsi'. Elia Raba escribio que al parecer solo es bueno comerlo dentro de la comida cuando el cereal es la mayoria, pero si el cereal es la minoria no es necesario.

141

'Haets' primero, bendice luego sobre la fruta de la duda 'Shehakol', ya que seguro cuando bendijo primero, no penso eximir a la segunda fruta de bendicion. (B. I. J. Pinj as 16)

2) Habia delante suyo una fruta cuya bendicion es 'Peri Haets' y otra cuya bendicion es 'Peri Haadama' y otra fruta sobre la cual hay duda y se bendice sobre ella 'Shehakol' y si antecede la bendicion sobre el fruto de la duda, hay sospechas que provocan una bendicion innecesaria, ya que puede bendecir 'Bore Peri Haets' y 'Bore Peri Haadama' y exime a la duda. Por lo tanto durante dias de semana bendice las bendiciones seguras y no bendice sobre la fruta de la duda, pero en Shabat e Iom Tov que tiene que completar cien bendiciones, bendice primero 'Shehakol' sobre la fruta de al duda y luego sobre las demas. (Ibid)

3) El Rey David decreto bendecir diariamente cien bendiciones y en los dias de semana se completan con las bendiciones matutinas, las oraciones y las bendiciones de la comida. En Shabat e Iom Tov faltan las bendiciones de las oraciones y las completa bendiciendo sobre alimentos y especies aromaticas y en dias de ayuno que faltan bendiciones, se debe cuidar de prestar atencion y contestar a las bendiciones de los que suben a la Tora. (B. I. J. Balak 1)

4) Se bendice despacio y con concentration pronunciando claramente las letras y si salteo palabras de la bendicion vuelve a bendecir. (Ibid)

5) Despues de bendecir no debe interrumpir hasta que coma, el lapso que lleva decir la palabras 'Shalom Aleja Rabi'. Por lo tanto cuando se propone tomar agua y quiere arrojar un poco del agua, lo debe hacer antes de la bendicion. Asimismo cuando bebe una bebida caliente, no se debe soplar para enfriarla despues de la bendicion, sino antes, y se debe fijar antes de bendecir si esta lo suficiente fria como para tomarla y no tener que esperar despues de la bendicion. (Ibid 3)

6) Tomo una fruta en su mano y bendijo sobre ella, y luego vio una fruta mejor, no la puede cambiar, a pesar que bendijo con la intention de comer otras frutas. (Ibid 6)

7) La bendicion de un invitado recae sobre todas las especies

140

que cuando bendice no penso explicitamente acerca de otros frutos, y una opinion sostiene que debe bendecir y otros sostienen que no vuelve a bendecir y tomamos esta position, ya que con respecto a las bendiciones, se adopta la position mas indulgente. Todo lo dicho rige en relation a frutas, pero si tomo cerveza y luego se le trae pescado a pesar que tienen la misma bendicion debe volver a bendecir. (Sh. A. 206) Rama agrega que por lo tanto es bueno pensar cuando bendice, que la bendicion recaiga sobre todo lo que llegue delante suyo.

8. Si tomo una fruta en su mano para comerla y bendijo y luego cayo de su mano y se arruino, debe volver a bendecir, aunque se encontraban delante suyo mas fruta de la misma especie. Rama acota que la causa es que no pensaba comer de ellas, y dice 'Baruj Shem Kevod Maljuto Leolam Vaed', (Bendita sea la gloria de Su Reinado eternamente) ya que pronuncio el nombre de D-s en vano. Si pronuncio antes que se caiga la fruta solo 'Baruj Ata Hashem', agrega 'Lamedeni Jukeja' y pareciera que dice uji versiculo y no pronuncio el nombre de D-s en vano. Quien se encuentra frente a un arroyo bendice aunque las aguas fluyen y no se mantienen frente suyo. Despues de comer frutas de arboles (fuera de uvas, higos, granadas, aceitunas y datiles), frutos de la tierra y verduras y todo alimento que no sale de la tierra, bendice 'Bore Nefashot Rabot' (Sh. A. 207)

Al Hashuljan 1) Si de lante suyo habria una fruta cuya bendicion es 'Bore Peri Haets y otra fruta sobre la cual hay duda si bendice 'Sheakol' o 'Haets', como azucar que se saca de canas que hay quien dice que se bendice 'Shehakol' y hay quien sostiene que se bendice 'Haets', bendice primero 'Sheakol' sobre la fruto de la duda y luego sobre la otra 'Bore Peri Haets'. (sobre azucar proveniente de remolacha hay hay duda si su bendicion es 'Haadama') Si olvido y bendijo sobre la fruta cuya bendicion es conocida

139

cumplio con su obligation, mas no cumplio si bendijo 'Bore Peri Haets' sobre un fruto de la tierra. Por lo tanto si tiene dudas si un fruto proviene de la tierra o de un arbol, bendice 'Bore Peri Haadama', y a posteriori si dijo sobre todos los alimentos 'Shehakol' cumplio con su obligation, incluso sobre pan y vino. (Sh. A. 206)

2. Si delante suyo habia un fruto de la tierra y una fruta de un arbol, y bendijo 'Bore peri Haadama' y tuvo la intention de eximir al fruto del arbol, cumplio con su obligation. (Ibid)

3. En todas estas bendiciones no se debe interrumpir entre la bendicion y la ingestion, el tiempo que lleva decir 'Shalom Aleja Rabi Umori' (la paz sea contigo mi rabino y mi maestro. (Sh. A. 206)

4. Tienen que escuchar sus oidos la bendicion que pronuncia y si no escucho, cumple con su obligation si pronuncia las palabras. No se bendice estando desnudo y la mujer puede bendecir desnuda si esta sentada. (Ibid) Aunque no este desnudo, si su pecho no esta separado de los organos genitales o si tiene la cabeza descubierta no puede bendecir.

5. Toda cosa que bendice sobre ella tanto sea para comerla o por su agradable aroma, la toma con la mano derecha en el momento de la bendicion. (Ibid)

6. No se bendice sobre una comida o bebida hasta que la tenga frente suyo, y si bendijo cuando la comida no se encuentra delante suyo, debe volver a bendecir cuando la comida llegue a sus manos. Por otro lado quien bendijo por las frutas que estaban frente suyo y luego le son traidas mas frutas de la misma especie o de otra especie cuya bendicion es similar a la de la primer especie, no vuelve a bendecir.

7. Escribio Beer Hetev en nombre de Maguen Abraham que la regla general es la siguiente: si en un principio penso que la bendicion recaiga sobre todo lo que sea traido a la mesa es claro que no debe volver a bendecir. Si no penso comer mas y luego se arrepintio cuando le son traidos mas frutas de acuerdo a todas las opiniones debe volver a bendecir. Toda la discusion existe en el caso

138

2) Sobre el te y el cafe se acostumbro a bendecir 'Sheakol'. Si quiere comer granos de cafe o cafe molido, hay quien sostiene que bendice 'Bore Peri Haadama', pero parece que hay que bendecir 'Shehakol' (Ibid 10).

3) Sobre arvejas bendice 'Bore Peri Haadama' y 'Bore Nefashot' al final sobre harina de arvejas bendice 'Sheakol' (Ibid 11).

4) Quien toma cerveza y despues para suavizar su potencia ingiere una fruta, debido a que come la fruta por la cerveza, se considera que la fruta es accesoria a la cerveza y no bendice sobre ella. Hay quienes discuten y sostienen que debe bendecir, por lo tanto el temeroso de D-s debe cuidarse de comer de la fruta antes de beber la cerveza. Esta es una regla general de todas las leyes de las bendiciones cuando hay un alimento principal y uno accesorio a el, bendice sobre el principal y exime el accesorio. (Ibid 14)

5) Se bendice 'Bore Mine Mezonot' sobre una masa amasada con miel, azucar, manteca, leche, aceite, jugo de frutas, vino o demas liquidos cuando se reconoce su gusto en la mezcla y si su gusto es irreconocible bendice 'Hamotsi'. (Ibid 20). Hay que cuidarse cuando se hacen las jalot (panes de Shabat) dulces de manera que se siente el gusto del azucar, de no bendecir 'Hamotsi' sino 'Mezonot', salvo en el caso que fije comida sobre ellas, como en el caso que come mas de 72 draham (unos 215 grs.) y entonces si bendice 'Hamotsi'.

6) Sobre una masa hecha en forma de empanadas pequenas rellenas de azucar con almendras o nueces u otras frutas, que en arabe llaman 'Sambusek', a pesar que la masa fue amasada solo con agua, de todos modos se considera como 'Pat Habaa Bekisnin' y bendice 'Bore Mine Mezonot'.

7) Quien hace bizcochos secos o grisines aunque se amasaron con agua, bendice sobre ellos 'Bore Mine Mezonot'

Capitulo 53

Interruption y errores en las bendiciones y bendicion final de las frutas.

1. Si bendijo sobre las frutas de un arbol 'Bore Peri Haadama'

137

habia atragantado no bendice. (Ibid) 4. Todas las comidas y bebidas que se ingieren como medicina

si son agradables al paladar bendice bendicion anterior y posterior. (Ibid)

5. Comio una comida prohibida por estar en peligro, bendice la bendicion anterior y posterior. (Ibid)

6. Sobre miel bendice 'Shehakol'. (Ibid) 7. Sobre membrillos fritos con miel, debido a que la miel es

accesoria a ellos, bendice Bore Peri Haets y sobre cosas molidas o demas hierbas fritas con miel bendice 'Bore Peri Haadama' (Sh. A. 204)

8. Cualquier alimento que se agrega para unir, dar aroma, o color, es accesorio, pero si lo agrega para formar otra comida a traves de la mezcla, como miel que se agrega a granos de trigo para unirlos y hacer una golosina, no se bendice 'Bore Mine Mezonot', sino 'Shehakol', ya que la miel es lo principal.

9. Escribio Beer Hetev en nombre de Maguen Abraham que lo dicho anteriormente, rige unicamente en relation a los cinco tipQS de cereales, pero en relation a otros alimentos se va detras de la mayoria. (Sh. A. 204)

10. Sobre verduras bendice 'Bore Peri Haadama', aunque esten cocinadas y asi tambien sobre todas frutas y verduras que se comen crudas y cocidas, se bendice despues de cocinadas la misma bendicion que correspondia cuando era crudo. Sobre zapallo, remolacha, y nabo que son mejor cocidos que crudos, cuando los cocina bendice 'Bore Peri Haadama' y crudis 'Shehakol'.

11. Sobre nabo cocida en escabeche o mostaza bendice 'Bore Peri Haadama'.

Al Hashuljan

1) En las sandias se concentra agua a veces, si toma del agua sin comer del fruto, bendice 'Shehakol' y si come del fruto no bendice sobre el agua, ya que esta eximida por la bendicion sobre el fruto, y lo mismo se aplica al liquido que se encuentra dentro de los cocos. (B. I. J. Pinjas 9)

136

proviene de un arbol, 'Bore Peri Haets' y si es un fruto de la tierra o de un arbusto 'Bore Peri Haadama'. Por lo tanto sobre aceitunas, cuya naturaleza es amarga, cuando se la escabecha se bendice 'Bore Peri Haets'. Pero si se colecta un fruto de un arbol cuando son muy pequenos y amargos y luego los cocina con azucar bendice 'Sheakol' (B. I. J. Pinjas 2).

2) Sobre fruta frita o cocinada, si toda via mantiene su forma bendice su bendicion especial, pero si esta deshecha e ir-reconocible su forma bendice 'Shehakol'. Por lo tanto sobre damascos cocidos deshechos bendice 'She-hakoP y sobre una torta de damascos que en arabe se llama 'Kamardin' bendice 'Sheakol'. Sobre datiles que se suelen deshacer en la sarten se dice 'Sheakol' y si mantienen su forma 'Bore Peri Haets' (Ibid 3)

3) Sobre la cascara de etrog o de naranjas que se cocina con azucar, hay discusion acerca que bendicion corresponde. Hay quien dice 'Bore Peri Haets', hay otros que dicen 'Bore Peri Haadama' y una tercer position que dice 'Shehakol' y como hay duda, bendice 'Shehakol'.

Capitulo 52

Bendiciones sobre otros alimentos.

1. Sobre alimentos que no crecen de la tierra como carne, pescado, huevos, queso, pan que enmohecio, una comida que cambio su aspecto y se arruino, sal, agua salada, sopa, hongos. harina, cerveza, hierbas que crecen sin ser sembradas como comino, sobre vinagre que se mezclo con agua y puede ser bebido, bendice 'Shehakol' (Sh. A. 204)

2. Sobre vinagre solo, no bendice ya que causa dano y sobre vino que tiene aroma de vinagre y gusto de vino bendice 'Bore peri Haguefen' y si se abstienen de tomarlo por su acidez bendice 'Shehakol'; Sobre el sedimiento del vino ben-dice 'Bore Peri Haguefen'. (Ibid)

3. Si bebe agua para saciar su sed bendice 'Shehakol' y luego 'Bore Nefashot' y si la toma para que le baje algo que se le

135

caen del arbol por exceso de maduracion y se secan bendice 'Sheakol'.

7. Sobre el agua de frutas remojadas o cocinadas en ella bendice Sheakol. (Sh. A. 202)

8. Sobre el agua en el cual fueron remojadas o cocinadas pasas de uva o higos bendice 'Sheakol', pero en relation a la bendicion posterior hay dudas acerca si debe bendecir 'Bore Nefashot' o 'Meen Shalosh', por lo tanto el temeroso de D-s no beba de este liquido sino dentro de la comida o coma una fruta de las siete especies y tome agua, para que de todos modos necesite bendecir 'Meen Shalosh' y 'Bore Nefashot'. Todo esto corresponde cuando no absorbe el jugo de las pasas de uva,pero si absorbe el jugo, el resultado es vino y bendice 'Bore Peri* Haguefen'. De todas formas si las pasas estaban secas bendice por el liquido que sale 'Shehakol'.

9. Sobre todas las frutas que son buenas para comer crudas o cocidas como manzanas y peras, tanto cuando se comen crudas o cocinadas se bendice 'Bore Peri Haets'. Si no se acostumbra comerlas crudas sino cocidas, cuando las come crudas bendice 'Sheakol' y cuando las come cocidas, 'Bore Peri Haets'.

10. Sobre nuez frita con miel, que en arabe se llama jilbe yuze, bendice 'Bore Peri Haets' (Sh. A. 202)

11. Sobre nueces blandas cocinadas con miel, que se llama en arabe Shuz Makud se bendice 'Sheakol'.

13. Sobre jenjibre, pimienta y demas especies que no se acos-tumbran comer por si solas, sino condimentando la comida, no bendice.

14. Sobre nuez moscada que se come seca, bendice 'Bore Peri Haets'. Sobre Kaale que en arabe se llama Karpa y sobre jenjibre cocido con miel bendice 'Bore Peri Haadama'. (Sh. A. 203)

Al Hashul jan

1) Sobre una fruta, cuya naturaleza es amarga y aunque quede un largo tiempo en el arbol no va a cambiar su gusto, si mejora su gusto al cocinarlo o de otra manera, bendice si

134

Capitulo 51 Bendiciones de las frutas

1. Sobre las uvas inmaduras bendice 'Bore Peri Adama' hasta que sea suficientemente grande y entonces bendice 'Bore Peri Haets'. Sobre demas frutas de arboles, enseguida cuando salen se bendice sobre ellas 'Bore Peri Haets', siempre que no sean amargas o acidas, de manera que no sean apropiadas para comer de ningun modo y entonces no se bendice sobre ellas. (Sh. A. 202). Rama agrega que sobre algarrobos se bendice 'Bore Peri Haets'

2. Sobre las semillas de las frutas si son dulces bendice 'Bore Peri Haets' y si son amargas no bendice. Si las hace dulces al cocinarlas, bendice 'Sheakol nihia Bidvaro'

3. Sobre aceite de oliva, si lo toma solo no bendice, ya que causa dano. Si lo mezcla con otras bebidas como medicina y lo principal es el aceite de oliva bendice 'Bore Peri Haets'. Si no lo mezcla como medicina sino como bebida, se considera que los otros liquidos son lo principal, y bendice 'Sheakol'

4. Sobre almendras amargas cuando son pequenas bendice 'Bore Peri Haets' y sobre las grandes no bendicen ya que causan dano, y el motivo es que cuando son pequenas, lo principal es la cascara y ella no es amarga, y cuando son grandes lo principal es el contenido interno y el es amargo. Si lo mejora a traves de cocido u otra cosa bendice 'Bore Peri Haets', pero sobre almendras dulces que las come cuando son blandas dentro de la cascara bendice 'Sheakol' (Sh. A. 204). Lebush explico que bendice 'Sheakol' por cuanto no se plan-tan los arboles para comer la almendra cuando es blanda, sino para comerlas cuando maduran.

5. Sobre la miel que fluye de los datiles bendice 'Sheakol', asi tambien sobre los jugos de todas las frutas bendice 'Sheakol', excepto de las uvas y las aceitunas, ya que desde el principio se plantan para obtener provecho de sus jugos. Por lo tanto sobre aceite de oliva mezclado con otras bebidas para medicina bendice 'Bore Peri Haets'. Al vino por su importancia le fue

asignadauna bendicion especial 'Bore Peri Haguefen'. 6. Sobre jugo de uvas que llegan a un pun to en el cual no van

a madurar se dice 'Sheakol'. Asimismo sobre frutas que

133

invitado dirige el 'Zimun' y si hay un cohen se lo antecede a otros si no hay un sabio presente. Si hay un cohen que tambien es sabio antecede a un sabio que no es cohen, y solo si el Sabio cohen quiere ceder el honor al Sabio que no es Cohen puede hacerlo y este dice: 'Birshut ha cohen' (con permiso del cohen) y hay quien dice que tambien a un levi se lo antecede a un Israel, pero no se acostumbro asi.

4) Mujeres hacen 'Zimun' entre ellas mismas, sin mencionar a D-s, y cuando comen con hombres estan obligadas a hacer 'Zimun' y cumplen su obligation cuando contestan al 'Zimun' de los hombres. (Sh. A. 199)

5) A veces durante fiestas de casamiento, se tarda mucho hasta que se hace 'Zimun' y los comensales empiezan a bendecir cada uno por su cuenta sin realizar 'Zimun' y de acuerdo a la Halaja, todos los que se sientan juntos en una mesa aunque no hayan pensado unirse para 'Zimun', la mesa misma los une y cuando se come en una misma casa en dos mesas sin la intention de unirse en 'Zimun', hay discusion en la Halaja, si de todos modos estan obligados a hacer 'Zimun' o no, y ya escribimos que todos aquellos que estan obligados a hacer 'Zimun', no estan autorizados a levantarse sin 'Zimun', por lo tanto aquellos que se levantan despues de bendecir 'Birkat Hamazon', cada uno por su cuenta no tienen en que apoyarse y de acuerdo a la halaja si en la mesa habian diez personas deben hacer 'Zimun' mencionando a D-s y si habian menos de esa cantidad dicen 'Zimun' sin mencionar a D-s. En relation a la gente que se encuentra en otras mesas, por cuanto existe discusion al respecto, puede participar en el 'Zimun' pero sin mencionar a D-s. En lugares donde esto ocurre, corresponde que el rabino u otra persona importante haga 'Zimun' enseguida despues de la comida, y es apropiado que lo haga en voz alta y piense sacar de su obligation a todos los presentes y tambien les dice a los comensales que piensen cumplir con la obligation de 'Birkat Hamazon', ya que al casamiento concurren tambien personas que no saben bendecir.

132

tercero debe interrumpir y contestar 'Zimun' y aunque no quiera contestar, hacen 'Zimun' con el y cumplen con la obligation de 'Zimun', pero dos personas no deben in-terrumpir, si el tercero quiere bendecir. Si no quisieron interrumpir y el tercero hace 'Zimun', no hizo nada y tampoco esta autorizado a bendecir y salir a la calle hasta que los dos restantes terminen y puedan hacer 'Zimun'. (Sh. A. 200)

15. No debe interrumpir hasta que diga 'Baruj she ajalnu mishelo'.

Al Hashuljan

1) Hay que procurar hacer 'Zimun' y tiene un gran valor para expulsar las fuerzas del mal, como escribio Rabenu Arizal y asi como es 'Mitsva' tratar de hacer 'Zimun' de tres personas, mas aun lo es procurar conseguir 'Zimun' de diez. En el orden siguiente se hace 'Zimun', uno dice: Hav lan venabrij le malka Kadisha' y contestan: 'Shamaim', agrega quien bendice: 'Ubireshut malka ilaa kadisha nebarej shea-jalnu mishelo' (con el permiso del Rey elevado y santo, bendeciremos a aquel que comimos de lo suyo) y los demas contestan 'Baruj sheajalnu mishelo ubetuvo jaiinu' (Bendito sea quien comimos de lo suyo y a traves de su bondad vivimos) En Shabat agrega: Ubireshut Shabat Malketa y en Iom Tov: 'Bireshut Ioma Taba ushpiza Kadishim', y luego que los comensales contestan, quien bendice continua: 'Baruj Shea-jalnu', etc. (B. I. J. Koraj)

2) Duenos de casa que viven cada uno en su propio cuarto y en los dias de verano, comen en un patio o terraza y cada cual come en su propia mesa, si en principio pensaron hacer 'Zimun' juntos, participan y hacen 'Zimun'. Pero si no pensaron existe una duda si pueden participar, por lo tanto tienen que cuidarse y pensar desde el comienzo hacer 'Zimun' juntos.

3) Cuando los miembros de la familia comen juntos, el mayor bendice sobre el pan y lo reparte y dirige el 'Zimun'. Si hay un

131

9. Si comian dos personas y terminaron la comida y toda via no

dijeron 'Hav lan nebarej' (vamos a bendecir) y vino un

tercero, si todavia pueden comer algo, puede participar con

ellos y deben darle de comer para que participe con ellos.

(Sh. A. 197)

10. Nueve personas comieron pan y una decima verdura, pueden

hacer 'Zimun' y recuerdan a D-s, incluso haya el decimo solo

bebido un reviit de cualquier bebida fuera de agua, participa

con ellos y quien bendice debe haber comido pan.

Aunque solo siete hay an comido pan y tres verduras parti-

cipan. mas seis que comieron pan y cuatro que comieron

verduras no participan, ya que se necesita mayoria notable

de personas que comieron pan.

11. Lo dicho anteriormente que cuando come cualquier comida

puede participar para 'Zimun', es solo al 'Zimun' de diez,

pero para el 'Zimun' de tres, es necesario que los tres hayan

comido un Kazait de pan. Hay quien dice que puede partici

par si uno come 'Kazait' de cereales y otra opinion sostiene

que aunque haya comido verduras puede participar.

Por lo tanto para salir de la duda, dos personas que comieron

y llega un tercero tratan de darle pan y si no acepta, no se

le da de comer o beber y si le dieron otra comida y comio,

hacen 'Zimun' con el.

12. Quien participa debe bendecir la bendicion posterior por lo

que comio y no esta exento a traves de 'Birkat Hamazon' de

aquellos que bendicen.

13. Si entra una persona, cuando tres personas que comieron

dicen 'Zimun' y llega cuando quien bendice pronuncia ׳Ne-

barej Sheajalnu Mishelo', contesta 'Baruj Umeboraj Shemo

tamid leolam vaed' y cuando contestan 'Baruj sheajalnu

mishelo', contesta detras de ellos 'Amen'.

Asimismo si hay diez personas que hacen 'Zimun' dicen

'Baruj Elokenu Umeboraj shemo tamid leolam vaed'. Lo

mismo se aplica si estaba presente al final de la comida y

no comio con ellos.

14. Un pequeno que sabe a quien se bendice participa de

'Zimiin' y completa los tres o los diez.

15. Si tres personas comen juntas y dos deciden bendecir, el

130

pafiero cumpla con su obligation y su companero escucha

atentamente. Pero si no entiende el lenguaje, no cumple su

obligation escuchando de quien bendice. (Sh. A. 193)

Asimismo״ cuatro o cinco personas que comen juntas no

puede separarse, ya que todas estan obligadas a decir 'Zimun'.

Si hay seis hasta nueve pueden dividirse en grupos de por lo

menos tres cada uno.

Cuando llegan a diez, no pueden dividirse hasta que haya

veinte y pueden formar dos grupos de diez cada uno. (Sh. A.

193)

3. A pesar que de un principio no comieron todos juntos, sino

que habian dos comiendo juntos y un tercero se agrego o

habia uno y se agregaron otros dos en el desarrollo de la

comida, de todos modos no pueden separarse por cuanto

comieron juntos al final de la comida.

4. Si habia tres personas comiendo y una de ellas se olvido y

bendijo, las dos restantes pueden hacer 'Zimun' con ella, a

pesar que bendijo y cumplen con la obligation de 'Zimun'

, pero aquel que bendijo no cumple con la obligation,

retroactivamente. (Sh. A. 194)

5. Cuando tres personas comieron y salio una de ellas a la calle,

lo llaman y le informan que quieren hacer 'Zimun' y le piden

que participe con ellos, y con eso cumplen con la obligation

de 'Zimun', aunque no venga y se siente con ellos.

Cuando habia diez personas y una dejo el lugar no se aplica

la misma ley, hasta que el decimo vuelva y se siente con ellos,

ya que se debe recordar a D-s en la invitation a bendecir.

(Ibid)

6. Dos grupos de personas que comen eh una o dos casas, si

unos ven a los otros participan en el 'Zimun' y si no los ven

no participan.

7. Cuando participan del 'Zimun' dos grupos, es necesario que

los dos escuchen claramente las palabras de quien bendice.

(Ibid)

8. Si se comio una comida prohibida no se hace 'Zimun' sobre

ella, ni se bendice al principio ni al final, si era unicamente

prohibida porque constituia una amenaza a la salud, bendice

sobre ella. (Sh. A. 196). No hace 'Zimiin' si se comio menos

de Kazait. (Ibid)

129

tanto tambien aqui es preferible escuchar 'Birkat Hamazon' de otra persona.

2) En las comidas de Shabat, Iom Tov, Jol Hamoed y Rosh Jodesh se dice en 'Birkat Hamazon' 'Migdol' en lugar de 'MagdiP y esta escrito en el libro 'Jesed Lealafim' en nombre de Rabi David Pardo que de acuerdo a la 'Cabala' corresponde decir 'Migdol' tambien en una comida de 'Berit Mila' y hay quien dice que tambien en la comida de Purim se dice 'Migdol'. (B. I. J. Jukat 19)

3) Con respecto a lo dicho en el inciso 7 que si se prolongo la comida de Shabat hasta el final del mismo que bendice el agregado de Shabat, esto es unicamente si no rezo 'Arvit' en medio de la comida, mas si rezo 'Arvit' en medio de la comida, no recuerda Shabat en 'Birkat Hamazon'. Asi tambien si prolongo la comida hasta que se digerio lo que comio en Shabat, no vuelve a recordar Shabat en 'Birkat Hamazon'.

4) Si cae Rosh Jodesh al finalizar Shabat, recuerda solo Shabat y no Rosh Jodesh, ya que si recuerda los dos seria una contradiction, y cuando bendice la bendicion final por la copa de vino de 'Birkat Hamazon' no recuerda Shabat y asimismo en la casa del novio, si se prolongo la comida hasta la noche del octavo dia, no se dicen 'Sheva Berajot' (Las siete bendiciones.)

Capitulo 50

Leyes de 'Zimun'.

1. Si se equivoca quien invita a bendecir y habiendo diez personas no recuerda 'Elokenu' y tampoco lo hacen aquellos que contestan, no pueden volver a decir, pero si todavia no contestaron, repite la invitation agregando 'Elokenu' (Sh. A. 192)

2. Dos personas que comieron juntas y saben decir 'Birkat Hamazon' cada cual bendice por si misma. Pero si uno solo sabe y el otro no sabe, aunque entiende el idioma del 'Birkat Hamazon', el bendice, con la intention que su com-

128

mismo se aplica en Jol Hamoed. Rama acota que de todos modos los recuerda dentro de 'Harajaman'

4. Si cae Rosh Jodesh en Shabat y recuerda Shabat y no Rosh Jodesh y se da cuenta de la omision despues de empezar 'Hatov Vehametiv' no vuelve a decirlo. Si se olvida el agregado de Shabat tambien y recuerda antes de 'Ha Tov Vehametiv' incluye Rosh Jodesh en la bendicion de Shabat y dice 'Shenatan Shabatot Lemenuja y Rosh Jodesh Lezikaron' mencionando el nombre y Reinado de D-s. Si empezo' 'Ha tov vehametiv' vuelve a repetir 'Birkat Hamazon' recordando Shabat y Rosh Jodesh.

5. En 'Seuda Shelishit' (la tercer comida) de Shabat rige la misma ley de Rosh Jodesh (Sh. A. 188) y asi tambien la tercer comida de Iom Tov. (Tashbats 110 y M. A. 188)

6. Tres personas que comieron juntas en Shabat o Iom Tov y olvidaron recordar Shabat o Iom Tov y deben repetir 'Birkat Hamazon' dice cada cual 'Birkat Hamazon' por su cuenta, debido a que ya cumplieron con 'Zimun'.

7. Si estaba comiendo y termino Shabat, de todos modos recuerda Shabat en 'Birkat Hamazon' y lo mismo se aplica en relation a Rosh Jodesh. Purim y Januka.

Al Hashuljan

1) Lo dicho en el inciso 2 de Shuljan Hamelej que si olvida 'Iaale Veiabo' en Iom Tov vuelve a repetir Birkat Hamazon es de acuerdo a la opinion del Shuljan Aruj, pero segun Ben Ish Jai, (Jukat 21), debido a que la opinion de los Sabios esta dividida y en relation a las bendiciones se adopta la opinion mas indulgente, no vuelve a repetir 'Birkat Hamazon' solo si olvida 'Iaale Veiabo' la primer noche de Pesaj y Sucot, por lo tanto es preferible escuchar 'Birkat Hamazon' de otra persona para cumplir la obligation. En relation a lo dicho en el inciso 5 que Seuda Shelishit de Shabat es como Rosh Jodesh y no repite 'Birkat Hamazon', Ben Ish Jai escribio (Jukat 20) que de acuerdo a la Cabala tambien en 'Seuda Shelishit', repite 'Birkat Hamazon', por lo

127

Capitulo 49

Leyes de 'Birkat Hamazon' en Shabat y errores en 'Birkat Hamazon'.

1. Si cae en Shabat, Iom Tov Jol Hamoed o Rosh Jodesh dice el agregado de Shabat 'Retse Vehajalitsenu' y luego 'Iaale Veiabo' y no recuerda Shabat en 'Iaale Veiabo' y no Iom Tov, Jol Hamoed y Rosh Jodesh en 'Retse Vehajalitsenu'.

2. Se equivoco y no menciono el agregado de Shabat, si recuerda antes de empezar la bendicion de 'Ha Tov Vehametiv' agrega 'Baruj ata A-do-nai Elokenu Melej Haholam asher natan lanu Shabatot lemenuja Leamo Israel, Baruj A-do-nai Mekadesh Hashabat' (Bendito sea D-s que entrego los Shabatot como descanso a su pueblo Israel, Bendito sea D-s que santifica al Shabat) y quien no conoce esta bendicion, vuelve al comienzo de 'Birkat Hamazon'. Quien se olvida el agregado de Iom Tov y recuerda antes de 'Hatov Hametiv' agrega una bendicion similar a la de Shabat, recordando Iom Tov. Si se olvido el agregado de Shabat e Iom Tov agrega antes de 'Hatov Vehametiv' una bendicion en la que recuerda Shabat e Iom Tov. Si no recuerda hasta despues de 'Ha tov vehametiv' vuelve al principio del 'Birkat Hamazon'. Si empezo 'Hatov Vehametiv', Baruj Ata Hashem Elokenu Melej Haolam y recuerda que no menciono Shabat o Iom Tov antes de continuar 'Abinu Malkenu' agrega 'Shenatan Shabatot, etc' o 'Shenatan Iamim Tovim, etc' a pesar que cuando empezo la bendicion no tuvo la intention de decir la bendicion de Shabat o Iom Tov.

3. Si se olvida de mencionar Rosh Jodesh tanto de dia como de noche y recuerda antes de 'Hatov Vehametiv' agrega 'Baruj Shenatan Rashe Jodashim le amo Israel Lezikaron' (Bendito sea quien entrego Rosh' Jodesh a su pueblo Israel como recuerdo) sin mencionar el nombre de D-s y su reinado. Si recuerda despues de 'Hatov Vehametiv' continua el 'Birkat Hamazon' y no lo debe repetir,ya que en Rosh Jodesh no esta obligado a comer pan y bendecir 'Birkat Hamazon' y lo

126

que alimenta a todos). 8) Hay personas que comen despacio y no comen la cantidad

de Kazait en el tiempo de 'Ajilat Peras', el tiempo que lleva comer tres huevos, es decir 162 grs. En el calculo de este tiempo hay diferentes opiniones entre los sabios. (Ver Shiure Tsion pag. 71) y la position mas estricta calcula 4 minutos. Para alimentar a un enfermo en Iom Kipur se espera 9 minutos. Por lo tanto, se debe cuidar mucho de comer 'Kazait' de pan dentro del tiempo de 'Ajilat Peras' y despues de completar la ingestion de 'Kazait', puede seguir comiendo segun desee, ya que los sabios estan divididos en relation si se bendice 'Birkat Hamazon', cuando demora en comer Kazait mas del tiempo de 'ajilat Peras'. (Ibid 12)

9) Si comio y vomito y duda si quedo en su interior mas de Kazait, si puede, vuelve a comer Kazait, en caso contrario trata de cumplir su obligation escuchando 'Birkat Hamazon' de otro. Si no puede cumplir alguna de estas posibilidades dice 'Birkat Hamazon' sin pronunciar el nombre de D-s y su Reinado (y ellos los dice en su mente) Lo mismo se aplica en relation a quien tomo vino y vomito con respecto a la bendicion final. (Ibid 13)

10) Cuando bendice 'Harajaman' todo aquel que escucha debe contestar 'Amen' despues de cada petition y se puede contes-tar 'Kadish', 'Kedusha' y 'Bareju', cuando dice 'Harajaman', pero esta prohibido conversar y quien bendice sobre el vaso de vino no interrumpe hasta-que bendice 'Bore Peri Haguefen' (Ibid 18)

11) Un invitado debe procurar bendecir a su anfitrion, de acuerdo a lo establecido por nuestros sabios y todo aquel que bendice, es bendecido. Si la comida fue hecha por varias personas, bendice a todos los duenos de la comida. Cuando se trata de una comida de casamiento o Sheva Berajot (una comida celebrada la primer semana siguiente a la boda con presencia de Minian), bendice al novio y la no via y en una comida de 'Berit Mila' (circuncision), bendice al bebe, y todos estas bendiciones figuran en el 'Sidur'.

125

2) Durante 'Birkat Hamazon' no se contestan bendiciones, 'Kadish', 'Kedusha' ni 'Bareju' como durante la 'Shemone esre' y se calla y escucha. Si escucha 'Modim' inclina su cabeza hacia el lado que la congregation se prosterna. (Ibid 3)

3) Se dice 'Birkat Hamazon' sentado y hay quien dice que tambien las bendiciones 'Meen Shalosh' las recita sentado, y es bueno cuidarse y sentarse en todas las bendiciones. (Ibid 4)

4) Esta prohibido bendecir cuando hace algun trabajo, incluso algo simple como secarse las manos o vestir alguna ropa y en relation a estas leyes no hay diferencias entre 'Birkat Hamazon' y 'Shemone esre', solo que 'Birkat Hamazon' se dice sentado y 'Shemone esre' parado. No se bendice rapido, sino lentamente pronunciando claramente cada palabra y no se indica haciendo senales con los ojos, etc. durante 'Birkat Hamazon'. (Ibid 5)

5) Quien comio Mezonot y no recuerda si bendijo 'Meen Shalosh' o si comio la cantidad necesaria para necesitar bendicion final, o una mujer que comio pan y esta satisfecha y no recuerda si bendijo o no, si puede, come otro 'Kazait' o cumplen con su obligation a traves de la bendicion de otro, sino no bendicen ante la duda. (Ibid 9)

6) Si esta saciado a causa de una comida anterior a la ultima comida, dudan los sabios si la obligation de bendecir es de la Tora, por lo tanto si se presenta una duda acerca si dijo 'Birkat Hamazon', no vuelve a bendecir y trata de cumplir escuchando de otros.

7) Hay mujeres que desconocen que tienen la obligation de bendecir sobre comidas, por lo tanto todo hombre debe ensenar a su mujer y a su hija 'Birkat Hamazon' y las demas bendiciones de la comida y hay una version de 'Birkat Hamazon' corta para aquellas que no saben leer. Esta es la formula del 'Birkat Hamazon' resumido que toda mujer que no sepa leer pueda aprenderlo de memoria: 'Berij Raj a man a Maran Malka Dealma Mare deai Pita, Berij Rajamana dezan lecula'(Bendito sea el Misericordioso, nues tro Seiior, Rey del Universo Senor del Pan, Misericordioso

124

atacado por la colera y el furor y sus alimentos van a ser abundantes. (B. H.)

11. Hay quien dice que el dueno de casa bendice en voz alta para que su mujer y sus hijos cumplan con la obligation. (Sh. A. 185)

12. Aunque este'un poco borracho, de manera que no pueda hablar en forma apropiada, puede bendecir Birkat Hamazon. (Ibid)

13. Si estaba muy borracho o habia excrementos delante suyo, cuando bendijo, Tosafot y Rosh hesitaron acerca de la validez de la bendicion. Si delante suyo habia orina no debe volver a bendecir. (Ibid)

14. Parece correcto resolver la duda de Tosafot y Rosh de manera que si la persona esta muy satisfecha por la comida debe volver a bendecir, ya que la obligation proviene de la Tora. En caso contrario no vuelve a bendecir.

15. Mujeres deben bendecir 'Birkat Hamazon', y hay duda acerca si su obligation es de la Tora y pueden eximir con su bendicion a hombres o s&lo rabinica y pueden eximir solo a aquel que este'obligado por precepto rabinico. (Sh. A. 186)

16. Un pequeno debe decir Birkat Hamazon por precepto rabi-nico para educarlo, y puede eximir con su bendicion a su padre si no esta saciado de la comida y su obligation tambien es rabinica.

17. Se agrega 'Al Hanisim' en Januka y Purim antes de decir 'Al Hakol' y si no lo dice no vuelve a decirlo. De todos modos puede agregar la oracion cuando dice 'Ha Rajaman' (Sh. A. 187)

Al Hashuljan

1) Escribio Rabenu Arizal que cuando se dice 'Birkat Hamazon' debe mostrar alegria en su corazon y bendecir con regocijo y 'Rashash' escribio en su 'Sidur' antes de 'Birkat Hamazon' se piensa cumplir la 'Mitsva' de bendecir 'Birkat Hamazon', con temor y amor, con gran concentration y tremenda alegria, etc. (B. I. J. Jukat 1, 2)

123

bendecir para salir de la duda, por cuanto la obligation de 'Birkat Hamazon' proviene directamente de la Tora y cuando hay dudas en relation a leyes provenientes de la Tora, se adopta la position mas rigurosa. Escribio Beer Hetev que de aqui se desprende que la bendicion 'Hatov vehametiv' cuyo origen es rabinico no debe bendecir y si no esta saciado por la comida y la obligation de decir 'Birkat Hamazon' es rabinica, no debe bendecir incluso las demas bendiciones del 'Birkat Hamazon'. Rabi Jiun escribio que bendice incluso la bendicion 'Ha Tov Ve Hametiv' para no menospreciarla. (Al Hashuljan: Ben Ish Jai sostiene que no se dice 'Ha Tov Vehametiv' debido, a que cuando hay dudas en relation a bendiciones, se adopta la position mas indulgente)

5. Quien olvida decir 'Birkat Hamazon' puede bendeci^ todo tiempo que la comida no fue digerida y esto ocurre cuando empieza a estar hambriento y Maguen Abraham estima este periodo, en seis horas. Asi tambien en relation a frutas y vino. Si no esta hambriento o sediento y desea volver a comer o bebe debe bendecir, si no sabe como calcular si se digirio la comida anterior o no.

6. Escribio Beer Hetev en nombre de Maguen Abraham que la persona que comio y no se sacio, calcula si se le digerio la comida de acuerdo a si se siente tan hambrienta como estaba antes de comer, Y por cuanto no es facil hacer semejante calculo come un poco antes de 'Birkat Hamazon' y si aparto su mente de la comida vuelve a bendecir 'Hamotsi'.

7. Lo dicho en el inciso anterior, que coma un poco, antes de 'Birkat Hamazon', no es exacto y debe comer por lo menos 'Kazait', ya que si come menos menos es posible que lo que comio anteriormente se haya digerido y no deba bendecir.

8. Si come 'Kazait' de pan debe bendecir 'Birkat Hamazon' pero si come una cantidad inferior no dice ninguna bendicion posterior.

9. 'Birkat Hamazon* debe decirse de manera que escuchen sus oidos, lo que dicen sus labios y si no escucharon cumplio con su obligation con la condition que pronuncio las palabras.

10. Quien recita 'Birkat Hamazon' con concentration no es

122

incluso con palabras de la Tora y solo unos pocos versiculos se pueden decir.

8) Se procura bendecir 'Birkat Hamazon' sobre un vaso de vino si hay otras dos personas que comen con el y hacen 'zimun' (invitados a bendecir), pero si bendice solo, no lo hace sobre un vaso de vino. Hay quien acostumbra que solo cuando hay diez varones y se hace 'Zimun' recordando explicitamente a D-s, se bendice sobre un vaso de vino.

9) Cuando llega a 'Berajta et' en la segunda bendicion del 'Birkat Hamazon al pronunciar la palabra 'et' agrega tres veces un poco de agua 'inmaculada' y mira al agua al agregarla (21, 22)

10) Dijeron nuestros sabios quien no acepta el ofrecimiento de bendecir el vaso de vino, se le acortan sus dias. Pero ahora que se acostumbra que cada cual bendiga por si mismo y no cumple con su obligation a traves de la bendicion que bendice quien sostiene el vaso de vino, no existe el dano previamente escrito de quien se niega a recibir el vaso de 'Birkat Hamazon'. De todos modos se debe tratar de cumplir con esto preciada 'Mitsva'. (24)

Capitulo 48

Mas leyes referentes a 'Birkat Hamazon 1. Quien comio en un lugar debe bendecir 'Birkat Hamazon'

antes de dejarlo. De un rincon a otro no se considera que cambio de lugar, asi tampoco cuando puede ver su antiguo lugar. (Sh. A. 174, 178)

2. Si salio de su lugar sin bendecir tanto en forma intentional o inintencionalmente, debe volver a su lugar y bendecir y si bendijo en el lugar donde se encuentra cumplio con su obligation. Si tiene un poco de pan, come en el segundo lugar y bendice 'Hamotsi' y luego 'Birkat Hamazon', con la condition que no tenga hambre de la primer comida, pero si tiene hambre no come ni bendice 'Birkat Hamazon' (Sh. A. 184)

3. Tambien los cinco tipos de cereales y 'Pat Habaa Be Kisnin' necesitan bendicion final en el lugar que comio.

4. Si comio y no recuerda si bendijo 'Birkat Hamazon' debe

121

dice sentado y si come caminando no debe sentarse para bendecir. (Sh. A. 183). Esta prohibido bendecir cuando sigue ocupado en su trabajo.

Al Hashuljan

1) No se deja ningun cuchillo sobre la mesa al bendecir 'Birkat Hamazon' Asimismo no se dejan utensillos vacios sobre la mesa, como vasos y platos, y se deja un poco de pan sobre la mesa al bendecir. (B. I. J. Shelaj Leja 3, 4)

2) Esta prohibido causar dano a migajas que tengan la cantidad de 'Kazait', por lo tanto hay que cuidarse que no caiga sobre ellas gotas del agua de 'Netila' y aunque no tengan 'Kazait' no es bueno destruirlas, y su destruction provoca la pobreza y esta advertencia recae mas sobre las mujeres que son las responsables de la limpieza de la casa, y por sobre esto fue dicho. que la bendicion de la casa depende de la mujer. (Ibid 5)

3) Es bueno decir antes de hacer la 'Netila' final, la frase de nuestros sabios: 'Maim Ajaronim Joba' (es obligation hacer 'Netila' al final de la comida, ya que en esta frase esta sim-bolizada la importancia mistica de la 'Netila' final y ademas se puede cumplir diciendo esta frase, con la obligation de decir palabras de la Tora en la mesa y esta es una ley de la Tora oral. (Ibid 7)

4) Se toma una pequena cantidad de agua para hacer 'Maim Ajaronim' y si sus manos estaban sucias, las limpia previ amente con la intention de seguir comiendo y luego de comer algo, hace 'Netila' con 'Maim Ajaronim' (Ibid 8)

5) El agua de 'Maim Ajaronim' no debe ser caliente, debe ser apropiada para beber y provenir de 'fuerza humana'* Si no tiene agua,puede hacer 'Netila' con otras bebidas y si no hace 'Netila' antes de 'Birkat Hamzon' puede hacerlo despues. (Ibid 11)

6) Tambien aquel que toca sal debe lavarse las manos, para que la sal no le haga dano, ya que hay cierta sal que dafia. (Ibid 13)

7) No se interrumpe entre 'Maim Ajaronim' y 'Birkat Hamazon'

120

Capitulo 47

Agua del final de la comida y el vaso de 'Birkat Hamazon'

1. Es obligation hacer 'Netila' al final de la comida. No se hace 'Netila' sobre el suelo sino dentro de algiin recipiente, debido a la impureza que reside en ella, y si carece de recipiente puede echarla sobre maderas. (Sh. A. 181). Tambien la puede arrojar sobre tierra. (M. A.) No necesita hacer 'Netila' hasta mas de dos nudillos de los dedos. (Sh. A. 181)

2. El vaso de 'Birkat Hamazon' debe con tener vino y no demas bebidas. Si no hay vino en ese lugar y la cerveza y demas bebidas (importantes y no agua) son muy populares en el lugar puede bendecir sobre ellas. (Sh. A. 182)

3. El vino del vaso de 'Birkat Hamazon' y tambien el de 'Kidush' y Havdala, etc. debe ser inmaculado (que no se haya tornado de el). Hay quien dice que inclyuso el agua que se agrega al vino debe ser inmaculada.

4. Si devuelve el vino del cual se tomo a la vasija, que posee mayor cantidad de vino que la del vaso, lo repara y sirve para Kidush y asi tambien lo repara si agrega un poco de vino o agua. En caso de necesidad puede bendecir sobre vino maculado.

5. El vaso de la bendicion debe estar enjuagado por dentro y por afuera y si esta limpio no es necesario. Se procura que el vaso este' lleno, lo toma con las dos manos y al bendecir lo sostiene solo con la derecha, lo levanta un Tefaj (unos 10 cm. de la mesa) y dirige su mirada a el para que no se distraiga. Despues de beber le entrega el vaso a su mujer, aunque no haya participado con el de la comida. (Sh. A. 183)

6. Debe sentarse cuando bendice, aunque haya comido caminado, parado o acostado, para poder concentrarse mejor. Escribio Beer Hetev el temeroso de D-s debe ponerse el som-brero y no bendecir solo con un solideo, aunque coma solo, para que el temor a D-s lo acompane.

7. Hay quienes sostienen que la bendicion 'Meen Shalosh' se

119

del 'Birkat Hamazon'), tienen la ley del pan, esto es cuando comio por lo menos 'Kazait' y esta obligado a bendecir la bendicion posterior, pero si no comio esa cantidad su ley es como la de los alimentos cuya bendicion final es 'Bore Nefashot' que no necesitan bendicion en su lugar. Incluso cuando comio Kazait, si en un principio no tuvo la intention de fijar un lugar para comer, sino come por la casa, yendo de un cuarto al otro, no se considera que cambia de lugar y bendice la bendicion final al terminar la comida, ya que incluso cuando comen pan los viajeros bendicen en el lugar en el cual terminan su comida.

6) Quien come pan o demas alimentos cuya bendicion es 'Meen Shalosh' si salip sin bendecir tanto intencionalmente o inin-tencionalmente debe volver a su lugar para bendecir, si el lugar donde se encuentra no es tan lejano, que hasta que vuelva se va digerir su comida. A pesar que escribieron los sabios que puede comer 'Kazait' de pan en el segundo lugar y bendecir ahi, esto no es de acuerdo a todas las opiniones y hay dudas acerca de la necesidad de la bendicion, de manera que de acuerdo a todas las opiniones, si puede escuchar 'Hamotsi' de otra persona que la exima, lo hace y si no debe volver al primer lugar para bendecir. Si no puede volver al primer lugar, bendice en el lugar que se encuentra y si puede conseguir, es preferible que otra persona bendiga y lo exima de la bendicion.

7) Cuatro 'Amot' se consideran un mismo lugar, por lo tanto por cualquier motivo puede levantarse dentro de los cuatro 'Amot' y bendecir. Fuera de los cuatro 'Amot', debe tratar de no levantarse salvo en caso de gran necesidad aquel que se cuida incluso dentro de los cuatro 'Amot' se hace acreedor a una bendicion.

8) Lo dicho el inciso 1, al principio del capitulo sobre aquel que come en un parque se tefiere al que come en un parque rodeado por un cerco, en caso contrario debe bendecir, aunque haya pensado que la bendicion sirva para todas las frutas del parque, si no ve al primer lugar en el cual bendijo, tanto sea debido a la distancia o porque haya algo que interrumpe la vision. Esta misma ley se aplica con relation a otros alimentos.

118

y nuestros Sabios prohibieron hacer asi en un principio, ya que es posible que olvide retornar para bendecir, lo que no ocurre cuando sigue comiendo en el segundo lugar. Si deja el lugar para cumplir una 'Mitsva' que no la puede hacer en otro momento, como rezar con la congregation, puede en un principio ir a otro lugar a cumplir la mitsva y bendice 'Birkat Hamazon' al volver, aunque no queden comensales en la mesa.

3) En relation a 'Mine Mezonot', las frutas de las siete especies por las cuales es bendecida la Tierra de Israel y el vino, rigen las mismas leyes de no dejar el lugar hasta que se bendice la bendicion posterior, por cuanto hay quien piensa que estos alimentos necesitan bendicion en su lugar. (ver inciso 5)

4) Las comidas y bebidas cuya bendicion posterior es 'Bore Nefashot' de acuerdo a todas las opiniones, no necesita bendecir en el primer lugar y bendice en el lugar que se encuentra, por lo tanto cuando deja el lugar se considera que finalizo su comida y cuando vuelve al lugar a comer debe volver a bendecir la bendicion previa a la comida, aunque no bendijo la bendicion posterior por la comida precedente. Aunque en un principio penso dejar el lugar y seguir comiendo en un segundo sitio, de todos modos al cambiar el lugar de una casa a otra, debe bendecir y asi tambien cuando retorna al primer lugar debe volver y bendecir. Todo esto es cuando el cambio se efectua de una casa a otra, pero de un cuarto a otro, si en un principio penso seguir comiendo en el segundo cuarto no debe volver a bendecir, y si no penso debe volver a bendecir. De un cuarto a otro si puede divisar desde el segundo lugar al primero no vuelve a bendecir y por supuesto si cambio de lugar en un mismo cuarto no vuelve a bendecir, aunque en un principio no haya pensado acerca del cambio. Mas debido a que hay quienes discuten, en un principio si no penso acerca del cambio cuando bendijo, no se cambia el lugar.

5) Lo dicho en el inciso 3 que alimentos cuya bendicion posterior es 'Meen Shalosh', (Sintesis de tres bendiciones

117

comiendo, pero si comio un alimento por el cual necesita bendecir en su lugar, puede seguir comiendo y no necesita bendecir.

Al Halshuljan

1) Debido a las discusiones existentes en estas leyes, he aqui una sintesis de la Halaja de acuerdo a como fue formulada por sabios de las ultimas generaciones: Si bendijo 'Hamotsi* y comio pan en un lugar y en medio de la comida cambio su lugar, aunque haya ido a otra casa y no quedo nadie en su lugar* si penso no seguir comiendo bendice sobre los alimentos que no forman parte de la comida si quiere comer tanto en la segunda casa o en el primer lugar cuando retorna. Pero sobre alimentos que forman parte de la comida, no bendice tanto en el segundo lugar como en el primero, aunque haya pensado no seguir comiendo, ya que todo tiempo que come lo que forma parte de la comida, muestra que no termino la comida y a pesar que fue a otro lugar no se considera que finalizo, por cuanto debe volver al lugar a decir 'Birkat Hamazon'. Todo esto es a posteriori cuando ya cambio de lugar, pero en un principio debe cuidarse mucho de no interrumpir su comida y continuarla en otro lugar hasta que bendiga 'Birkat Hamazon', aunque queden personas en el lugar, ya que sobre todos los alimentos que necesitan bendicion en su lugar por su importancia se debe bendecir antes de cambiar lugar y solo si no lo hizo, puede bendecir despues.

2) Lo dicho en el inciso anterior es cuando en un principio cuando bendijo 'Hamotsi' no penso terminar la comida en otro lugar, pero si penso terminarla en otro lugar, puede bendecir en el segundo lugar, ya que no fijo toda su comida en el primer lugar, como acostumbran los viaj antes que comen durante su viaje y bendicen en el lugar en el cual terminan su comida, ya que asi pensaron en un principio. Todo esto, cuando interrumpe su comida para terminarla en el segundo lugar, pero si va a otro lugar pensando retornar al primer lugar, debe retornar y bendecir en el primer lugar

116

9. Si una persona entra a un lugar donde hay varios grupos de

personas comiendo y cada grupo lo invita con un vaso, hay

quien dice que bendice sobre cada vaso, ya que no penso al

bendecir que le iban a seguir ofreciendo.

Escribio Beer Hetev en nombre de Taz que si compro un

pan y penso comer este solo y luego se arrepintio y compro

otro, debe volver a bendecir 'Hamotsi'.

10. Los invitados en una casa bendicen solo sobre la primer

fruta que le ofrecen y eximen con esa bendicion a las que

les traen despues, ya que estan dipuestos a comer lo que el

dueno de casa les ofrezca. (Sh. A. 179).

11. Interrumpio su comida yendo a otra casa o salio a hablar

con su companero fuera de la casa, por cuanto cambio su

lugar si quiere continuar comiendo debe bendecir retroac-

tivamente sobre lo que comio y volver a bendecir 'Hamotsi'.

Asi tambien personas que estaban comiendo y algunas se

levantaron para salir al encuentro de un novio o novia, si

quedaron parte de ellas en el lugar, cuando el resto vuelve

pueden continuar si comida y no deben volver a bendecir.

Si dejan todos el lugar deben bendecir antes de levantarse y

al retornar, volver a bendecir. Lo mismo ocurre si estaban

bebiendo o comiendo frutas. Ya que todo aquel que cambia י

su lugar, interrumpe en la comida, y debe bendecir sobre lo

que comio; y volver a bendecir, cuando continua comiendo.

(Sh. A. 178). Esta es la opinion del Shuljan Aruj pero Rama

escribio que hay quienes discuten y piensan que cuando

cambia lugar, no debe bendecir retroactivamente sobre lo

que comio, sino solo debe bendecir la bendicion anterior

antes de seguir comiendo. Y todo esto si no quedaron

personas comiendo en el lugar, pero si quedan personas

en el lugar no necesita bendecir o si come de los alimentos

que necesitan bendicion en su lugar, ni siquiera bendice

sobre la comida que quiere seguir comiendo.

Escribio Or Jadash debido a que hay grandes discusiones

entre los sabios, tomamos la posicion mas indulgente, es

decir si se come de un alimento que no necesita bendicion

en su lugar como frutas y cambio su lugar, no debe bendecir

bendicion final, sino solo bendice sobre lo que desea seguir

115

Capitulo 46 Interruption en la comida

1. Hay quien dice que si se encuentra en un parque y quiere comer de las frutas de todos los arboles, la bendicion que dijo sobre un fruto, exime a los de los otros arboles, si cuando bendijo penso comer de los otros. Pero de un parque a otro, aunque sean aledanos, debe bendecir sobre los frutos de otros arboles, a pesar que haya pensado comer de ellos al bendecir. (Sh. A. 178)

2. Si come pan en un lugar, debe bendecir 'Birkat Hamazon' en ese mismo lugar. Si sigue comiendo en otro lugar, bendice 'Birkat Hamazon en el ultimo lugar. (Ibid)

3. Hay quienes dic'en que las siete especies por las cuales es bendecida la Tierra de Israel, necesitan que bendiga la ben-dicion posterior en el lugar donde se comio y hay quienes piensan que esta ley rige unicamente con los cereales y de acuerdo a esta position nos conducimos. (Ibid)

4. Quien recordo que no rezo en medio de la comida, se levanta a rezar y no se considera que interrumpe la comida. (Ibid)

5. Una persona que se duerme un rato o que fue a hacer sus necesidades en medio de la comida no se considera que la interrumpio.

6. Termino la comida e hizo 'Netila' con el agua del final de la comida, no puede comer ni beber hasta que bendiga 'Birkat Hamazon'. Si dijo 'Hab lan venabrij' (vamos a bendecir) no puede beber hasta que diga 'Birkat Hamazon', mas puede seguir comiendo (Sh. A. 179 de acuerdo a la opinion de Ri y Ran)

7. Quien come en la mesa de otros, aunque diga 'vamos a bendecir' puede seguir bebiendo, hasta que el dueno de casa invite a bendecir Escribio Beer Hetev en nombre de Maguen Abraham que si en el momento que dijo 'vamos a bendecir' estaba firmemente convencido que aunque siga comiendo el dueno de casa, no va a seguir bebiendo o comiendo se considera interruption y debe bendecir.

8. Tomo un vaso para bendecir, se considera interruption.

114

4. Si despues que bendijo sobre el pan, le fue enviado una comida que no pensaba recibir en el momento de la bendicion, bendice sobre ella, aunque sea de los alimentos, que se suelen fijar comida sobre ellos.

Al Hashuljan

1) El temeroso de D-s debe tener presente al bendecir que su bendicion recaiga sobre todos los alimentos que le sean traidos a la mesa, incluso lo que le sea enviado como regalo aunque no suela ocurrir, ya que hay quienes discuten a lo escrito en el inciso 4 y sostienen que no hay que bendecir en ese caso. (B. I. J. Naso 12)

2) En la comida de Shabat a la noche, que se suele prolongar tres o cuatro horas, en especial en las noches de invierno y se acostumbra comer frutas al final de la comida, hay que cuidarse de dejar pan hasta 'Birkat Hamzon' como serial que no se apartaron de la comida de pan, ya que si hubieran tenido la intention de terminar la comida de pan deberian bendecir sobre cada alimento que se coma, incluso aquellos sobre los cuales se suele fijar comida como carne y pescado, tanto bendicion anterior como posterior y 'Hamotsi' y 'Birkat Hamazon' no los eximiria. Y el temeroso de D-s debe cuidarse de comer un poco de pan antes de Birkat Hamazon, para demostrar que de verdad no se aparto del pan. (Ibid 10)

3) Si come en medio de la comida pepinos escabechados o cocinados de manera que no tiene que bendecir sobre ellos y al final de la comida le son traidos pepinos crudos, hay dis-cusion entre los eruditos si debe bendecir sobre ellos. Por lo tanto el temeroso de D-s los come despues de bendecir sobre otro alimento 'Bore Peri Haadama' para eximir al pepino, o al principio lo come crudo y bendice sobre el, antes de comerlo cocido o en escabeche. Si no hace asi, no los come antes de 'Birkat Hamazon' y si se encuentra otra persona que los come y bendice sobre ellos, es preferible que escuche su bendicion (Ibid 11)

113

los primeros cuarenta dias fue puesto en dos barriles, se considera como dos vinos, ya que cada cual fermenta en otro barril y toma un gusto diferente y se bendice sobre ellos 'Ha tov vehametiv'. Si solo se separaron en dos barriles despues de cuarenta dias fermentaron juntos, se consideran un mismo vino y no se bendice sobre ellos, cuando toma uno despues del otro/Ha tov vehametiv. (Lebush).

Capitulo 45 Alimentos que se comen en la mitad y al final de la comida.

1. Sobre los alimentos que se comen en medio de la comida y forman parte de ella, es decir alimentos que se acostumbran a comer como parte de una comida fija y que acompanan al pan, como carne, pescado, huevos, verduras y queso, aunque no las coma con pan, no se bendice la bendicion anterior ni la posterior, ya que 'Hamotsi' y 'Birkat Hamazon' los exime. Pero si son alimentos que no forman parte de la comida, es decir, no se acostumbra fijar comida sobre ellos para acompanar al pan necesita bendecir la bendicion anterior y 'Hamotsi' no las exime, mas 'Birkat Hamazon' las exime de bendicion posterior. Si en un principio de la comida y al final comio frutas acompafiadas con pan y en el medio las come por si solas no se bendice la bendicion anterior. (Sh. A. 177)

2. Para evitar dudas con respecto a la bendicion cuando se comen postres al final de la comida, el temeroso de D-s los come unicamente despues de Birkat Hamazon, ya que hay grandes discusiones de los sabios, sobre el particular. (Minhaguim)

3. Si fija comida sobre frutas se considera que forman parte de la comida, y aunque no coma las frutas en un principio con pan de todos modos 'Hamotsi' las exime de bendicion. Hay quien discute si no come al principio pan, por lo tanto es bueno comer las frutas con un poco de pan al principio y luego no debe bendecir sobre ellas. (Sh. A. 177)

112

a causa de la comida, aunque haya estado seaiento con

anterioridad a la comida y el pan los exime de bendicion.

(Ibid)

Al Hashuljan

1) Si comio 'Mine Mezonot' antes de 'Hamotsi' bendice 'al Hamejia' y no se exime de la bendicion por intermedio de 'Birkat Hamazon'. Si no bendijo la bendicion posterior antes de 'Hamotsi' y recuerda despues, no bendice 'Al Hamejia', sino piensa eximirla cuando recita 'Birkat Hamazon' (B. I . J. Naso 4)

2) Si bebio agua o demas bebidas (fuera de vino) o comio frutas y no bendijo la bendicion posterior y recuerda solo despues de 'Hamotsi' bendice la bendicion posterior, aunque sea en medio de la comida.

3) Si olvida decir la bendicion anterior a la comida de todos modos debe bendecir la bendicion final, si come la cantidad suficiente. (K. H. J. 172. 2)

Capitulo 44 Bendicion 'Hatov Vehametiv' sobre el vino

1. Si estaba tomando un vino y luego se trajo otro vino bendice

sobre el segundo 'Hatov Vehametiv'. (Sh. A. 175)

Rama agrega con la condition que no estaban juntos cuando

se dijo la bendicion sobre el primer vino.

2. Se bendice por todo vino distinto, si no sabe explicitamente

que es peor que el vino anterior.

3. Si son traidos dos vinos, uno bueno y uno de calidad inferior,

bendice sobre el bueno 'Bore Peri Haguefen' y exime al

segundo, y no bendice sobre el segundo 'Bore peri Haguefen'

para poder bendecir sobre el bueno 'Hatov Vehametiv', ya que

siempre se debe bendecir sobre lo mejor y preferido primero.

4. No se bendice 'Ha Tov ve Hametiv' cuando esta solo.

5. Si hay muchos comensales uno puede bendecir 'Hatov ve

Hametiv' y los demas contestan y cumplen con su obligation.

6. El mismo tipo de vino colocado en dos barriles, si durante

ווו

vea obligado a tomar del vaso de cual bebio el jefe de la familia y ellos no se vean obligados a tomar del vaso del cual bebio el invitado.

Capitulo 43 Aquel que ingresa comida a la boca sin bendecir y bendicion

del vino.

1. Si olvido e introdujo bebida a su boca sin bendecir, la traga y no puede decir sobre ella la bendicion previa a la comida. (Sh. A. 142) Todo esto se aplica cuando no tiene mas bebida y siente gran necesidad de ella, pero en caso contrario debe expeler el liquido y no tener provecho sin bendecir. (B. H.)

2. Si olvido e introdujo en su boca una comida solida que la puede sacar de su boca sin sentir repulsion, la saca, bendice y la vuelve a ingerir. Si se trata de una comida que no la puede sacar sin sentir repulsion, la lleva a un lado de su boca y bendice. (Sh.A. 172)

3. Se deben lavar las manos entre la comida de carne y pescado, para que no se mezclen, ya que esto constituye un peligro para la salud. (Sh. A. 173)

4. Si toma vino en medio de la comida bendice 'Bore Peri Haguefen' y el pan.no exime al vino de bendicion. El vino exime de bendicion a las demas bebidas. (Sh. A. 174)

5. Si estuvo bebiendo antes de la comida no debe volver a bendecir sobre el vino que toma en medio de la comida, ya que esta eximido de bendicion por el vino que bebio antes de la comida. Asimismo el vino del Kidush exime al vino que se toma en la comida. (Ibid)

6. Se bendice una sola bendicion sobre todo el vino que se bebe en la comida, salvo que al bendecir penso beber un solo vaso y luego se arrepintio. (Ibid)

7• 'Birkat Hamazon' exime de la bendicion posterior sobre el vino, incluso a aquel que se tomo antes de la comida aunque no haya tornado vino en al comida. (Ibid)

8. Quien bebe agua y otras bebidas en medio de la comida no debe bendecir sobre ellas, ya que se consideran que vienen

110

11) Se mastica y se come lentamente, en forma educada. Aunque la carne este* dura, no se come con la ayuda de las manos. No se chupan los dedos y no muestra un carino y apego muy grande por la comida. (Ibid 9)

12) No toma en su mano un trozo mayor de 'Kabetsa'. (unos 54 grs.) y no toma un vaso entero de un sorbo, sino de acuerdo a como se acostumbra a beber. Quien no cuida estas reglas es un gloton y si se trata de un estudioso de la Tora, profana el nombre de D-s, y por eso dijeron nuestros sabios: 'Derej Erets' (los buenos modales) anteceden a la Tora.

13) Se come con buen estado animico, tanto tenga mucho o poco y no con enojo y preocupacion. Se deben comer las comidas saludables y no lo agradable al paladar y se debe procurar restringir su ambition de comida y bebida. Escribieron los sabios que si se contiene de comer o beber algo muy apetitoso tiene tanto merito para ayudar a la expiation del pecado como el ayuno.

14) No se come ni se bebe parado, por lo tanto despues de hacer Kidush parado se sienta antes de beber. No se duerme enseguida despues de comer y antes de levan-tarse espera el tiempo que lleva decir la bendicion posterior de esa comida. (Ibid 11)

15) Un huesped se guia de acuerdo a las palabras del anfitrion y segun la costumbre del lugar. No pide comida hasta que le ofrezcan, pero puede pedir agua si esta sediento. (Ibid 12)

16) Si come pan o frutas o toma de un vaso no le da los restos a su companero, ya que quizas acepta para no ofenderlo, pero en realidad siente repugnancia. En el testamento de Rabi Eliezer Hagadol advierte que no se tome de los restos del vaso del cual bebio su companero, ya que se puede contagiar si su companero esta enfermo. Lo que acostumbran los miembros de la familia de tomar del vaso del cual bebio el jefe de la familia, se debe a que saben que no esta afectado por ninguna enfermedad que los pueda danar. (Ibid 13). Por lo tanto cuando hay un invitado se le sirve el vino en vaso especial, para que no se

109

Hay piadosos que agregan antes de toda bendicion que pronuncian y que sacan a otros de su obligation: 'He aqui que tengo la intention de sacar de su obligation a todo aquel que escuche esta bendicion' y es una linda costumbre. Los comensales contestan Amen en voz alta. Si los comensales ven que el dueno de casa bendice en forma rapida y no clara, bendicen en silencio. para que no sienta el dueno de casa y se ofenda. (Ibid 9)

4) No se tira el pan delante de los comensales (ya que es una falta de respeto al pan) sino se coloca el pan delante de ellos. Tampoco se entrega el pan en la mano de los comensales, ya que es forma en la cual se entrega el pan a deudos. Ni siquiera a pequenos se les da el pan en la mano. (Ibid 1)

5) No se habia despues de bendecir hasta que traga la comida, pero si habia despues de comer, antes de tragar, no vuelve a bendecir, y si solo quien bendice interrumpio y los comen-sales no interrumpieron, cumplieron con su obligation. Si hablaron los comensales, despues que quien bendijo probo, antes que ellos mismos probaran. existe discusion entre los sabios y ante la duda no vuelve a bendecir y solo piensa la bendicion. (15)

6) Antes de toda comida se trata de hacer sus necesidades. (B. I. J. Bear Bejukotai 3)

7) Esta prohibido comer hasta que alimenta a sus animales, pero puede beber antes que ellos. (Ibid 4)

8) Se deben cuidar las reglas de buenos modales referentes a la comida, segun nos ensenaron nuestros sabios y estas son: si dos personas comen juntas y una de ellas interrumpe por alguna causa, la segunda la espera, pero si la comida puede arruinarse o enfriarse no debe esperarlo. (Ibid 6)

9) No se mira delante la persona que come y no en lo que come para no avergonzarlo. Cuando se sirve comida en una fuente, no se trata de agarrar la mejor portion. No se toma la portion en la mano, sino se la coloca en el plato y cuando come con cubiertos, no los llena demasiado. (Ibid 7)

10) Se trata de no ensuciarse al comer y come solo por intermedio de cubiertos sin llenar la boca. Todas estas reglas se cuidan incluso aunque coma solo en su casa. (Ibid 8)

108

enblanquecio a causa de las migajas o que se remojaron en vino perdiendo la forma del pan, se bendice sobre ellos 'Bore Mine Mezonot' y 'Al Hamejia' y todo esto si se trata de migajas que no tienen Kazait pero sobre pedazos que tienen 'Kazait' se bendice 'Hamotsi' y 'Birkat Hamazon'.

20. Aunque se haya hecho una masa espesa, si luego la cocino o la frio a pesar que tenga forma de pan, no se bendice 'Hamotsi', ya que 'Hamotsi' se dice solo sobre masa horneada y el temeroso de D-s come de ellas solo despues de bendecir sobre pan.

21. Sobre un pastel horneado con carne o pescado o queso que se denomina Juriat y Lejmeayin en arabe, se bendice 'Hamotsi' y 'Birkat Hamazon', y no se parece a 'Pat Habaa Bekisnin' que se lo rellena con miel o almendras,ya que se acostumbra fijar comida sobre ellos y la carne y pescado no son lo principal, sino solo un acompanamiento y mas aun ellos tambien son alimento. (M. A.)

Al Hashuljan

1) Del ultimo inciso se desprende que sobre pizza se debe hacer Netilat Iadaim, bendecir 'Hamotsi' y 'Birkat Hamazon', ya que el queso es solo un acompanamiento de la masa, pero si se coloco en su interior azucar y su gusto es reconocido bendice 'Mezonot' y 'Al Hamejia'. Cuando se coloca azucar en la masa y la bendicion es 'Mezonot', no se bendice sobre el queso, ya que al ser accesorio a la masa esta exento por la bendicion sobre ella. (Zajor Le Itsjak 47, es traido en Beit Simja)

2) El dueno de casa bendice sobre el pan, para que lo reparta generosamente, aunque haya una persona mas importante, pero de todos modos puede darle el honor al invitado. (B. I. J. Emor 7)

3) Quien bendice sacando de su obligation a otras personas bendice en voz alta y despacio para que escuchen los comen-sales toda la bendicion y pensando que bendice para que puedan cumplir con su obligation y tambien los comensales piensan cumplir con la obligation a traves de su bendicion.

107

con dificultad y se deben roer con los dientes. La Halaja se fija de acuerdo a estas tres opiniones y se bendice sobre estas cosas 'Bore Mine Mezonot' y al final 'Al Hamejia'

13. Si come 'Pat Bekisnin' hasta satisfacerse bendice al final Birkat Hamazon aun cuando haya empezado sin Netilat Iadaim, diciendo 'Mezonot' en lugar de 'Hamotsi', pero si en un principio pensaba comer una cantidad abundante de Pat habaa bekisnin bendice 'Hamotsi' y hace Netila. La position mas aceptada entre los sabios es que si come menos de 54 Dram, (alrededor de 160 gr.) bendice al Hamejia, de 54 dram hasta 72 dram (unos 215 grs.) se entra en la duda acerca si debe decir Birkat Hamazon y no dice hasta que coma 72 dram. (More Beetsba 3)

14. Se debe bendecir sobre Pat habaa bekisnin que come dentro la comida y no como parte de ella, sino como placer o como postre, a pesar que la bendicion sobre el pan exime de la bendicion de las demas comidas, esto es cuando forman parte de la comida. De todos modos se bendice sobre estas cosas que comen como postre la bendicion anterior y 'Birkat Hamazon' las exime de la bendicion posterior. (Sh. A. 168)

15. Galletitas finas que se las llenan con mermelada u otro relleno son secundarias al relleno y la bendicion sobre este exime a la masa.

16. Aunque se coma pan en cantidad menor de 'Kazait' se bendice 'Hamotsi', pero al final no se bendice 'Birkat Ha-mazon' hasta que coma Kazait.

17. Si fija de un principio su comida sobre 'Pat habaa bekisnin' (unos 215 gr.) bendice de un principio 'Hamotsi' y 'Birkat Hamazon', aunque no este' saciado de ella.

18. La comida que en arabe se llama 'Sfija' y se compone de pedazos de pan cocinados, si tiene un Kazait de pan aunque no tenga forma de pan bendice 'Hamotsi' y 'Birkat hamazon' y si no tiene Kazait a pesar que se ve forma de pan se bendice 'Bore Mine Mezonot' y 'Al Hamejia', pero migajas que no son cocinadas ni juntadas, a pesar que no tengan Kazait ni forma de pan bendice 'Hamotsi'.

19. Migajas que se pusieron en agua, de manera que el agua

106

salvo la bendicion de 'Hamotsi' de la Matsa de la primer noche de Pesaj y la bendicion del vino del 'Kidush', tanto del dia como de la noche de Shabat e Iom Tov. (Ibid)

10. Si posee hogazas de pan y un pan entero, si son de un mismo tipo bendice sobre el entero, aunque no sea de tan buena calidad como las hogazas. o sea pequeno y las hogazas grandes, pero si el pan entero es de centeno y las hogazas de trigo pequenas, coloca una hogaza debajo del pan entero y bendice sobre los dos. (Sh. A. 168)

11. Quien posee dos mitades de un pan y no tiene un pan entero, los une por intermedio de una madera para que no parezcan divididos y se consideran como uno solo. Incluso en Shabat puede unirlas y se debe cuidar de no agarrar una madera 'Mukse' (apartada de la mente, que esta prohibido moverla en Shabat).

12. Pan refinado por no judios y pan no refinado hecho por judios tienen la misma importancia, por lo tanto si no se cuida de pan horneado por un no judio, bendice sobre aquel que prefiere. Si se cuida de comer pan horneado por no judios lo retira de la mesa durante la bendicion. Si el dueno de casa no se cuida de comer pan de no judios y no tiene la intention de comer el pan hecho por judios y solo va a ser comido por su familia, y los dos panes se encuentran sobre la mesa, bendice sobre el pan de no judios. Si el dueno de casa se cuida de comer pan de no judios y un judio que se cuida come con el, por cuanto la Mitsva recae sobre el dueno de casa, bendice sobre el pan de mejor calidad que fue horneado por no judio y despues que bendijo sobre ese pan, le es permitido durante toda la comida. (Sh.A.168).

13. Sobre 'Pat Habaa Bekisnin' bendice Bore Mine Mezonot. Hay quienes explican que Pat Habaa Bekisnin, es una masa rellena con miel o azucar, nueces, almendras y especias. Hay otros que explican que es un pan hecho con una masa a la que se agrego miel, aceite, leche o especias y el gusto de las especias o del jugo de fruta se reconoce en el pan. Otros explican que es una especie de bizcochos que se comen

105

Rama agrega que en Shabat no se corta del pan hasta despues de la bendicion y se puede cortar mas de Kabetsa. (Ibid)

2. No se bendice hasta que tome con su mano el pan, y se colocan las dos manos sobre el pan, con sus diez dedos que simbolizan las diez mitsvot que se cumplen con el pan. (Ibid)

3. No se bendice sobre el pan hasta que se traiga sal a la mesa, debido a que la mesa es como el altar y la comida como los sacrificios, y esta dicho: 'Sobre todos los sacrificios sacri-ficaras sal. (Ibid)

4. Se come enseguida despues de la bendicion, y si habia despues de la bendicion sobre asuntos no relacionados a la bendicion o a la comida, debe volver a bendecir. No hay que hablar hasta que se traga la comida. (Ibid)

5. Si Reuben estaba haciendo 'Netila' e Iaacov estaba bendiciendo 'Hamotsi' y tenia la intention que todos los que la escucharan cumpliesen con su obligation, y luego seco Reuben sus manos y bendijo por la Netila, no se considera que interrumpio y no debe volver a bendecir 'Hamotsi.

6. Si se olvido y comio sin bendecir 'Hamotsi' y recuerda antes de terminar la comida, bendice. Si termino la comida no bendice y escribe Bet Iosef si puede comer, come un poco y bendice. M. A. sostiene que es bueno hacer asi, ya que Rashba escribio que segun la opinion de Rabad debe volver a bendecir aunque no coma y de esta manera evita caer en un asunto en el que hay discusion entre los sabios. (B. H.)

7. Si tiene dudas si bendijo 'Hamotsi' no vuelve a bendecir y si en lugar de 'Hamotsi' dijo 'Shehakol nihia bidvaro' cumplio con su obligation, lo mismo que con los demas alimentos. (Ibid)

8. Quien no come no puede bendecir 'Hamotsi' para que otros cumplan con su obligation. La misma ley rige para todos los tipos de alimentos. Para los pequenos puede bendecir, a pesar que no come con ellos, para educarlos en las Mitsvot. (Ibid)

9. Incluso en Shabat, que se debe comer pan en tres comidas no le bendice a su companero si no come con el. No esta permitido bendecir para su companero sino come,

104

Capitulo 41

Leyes relativas a la comida. Interruption despues de la 'Netila'.

1. Hay quienes sostienen que no es necesario cuidarse de no interrumpir entre la Netila y 'Hamotsi' (La bendicion del pan) y hay quienes afirman que debe cuidarse y es correcto cuidarse. Si se demoro el lapso de la caminata de veintidos Amot, se denomina interruption. (Sh. A. 166), Al Haishuljan. Esto en primeras instancias/pero a posteriori no debe volver a hacer 'Netilat Iadaim'.

Al Hashul jan

1) Incluso con palabras de Tora no se interrumpe entre 'Netila' y 'Hamotsi' y todo tipo de oraciones y peticiones que quiera hacer acerca del sustento las dice antes de hacer 'Netila'. Hay quienes suelen decir el Salmo 23 y hay aquellos que dudan acerca de la legitimidad de la costumbre y si se olvida de decir versiculos sobre el sustento antes de la Netila los dice entre la 'Netila' y 'Hamotsi' (B. I. J. Emor y K. H. J. 166. 4)

2) La caminata de una casa a otra esta prohibida y a posteriori no se considera interruption. (Ibid 3)

Capitulo 42

Leyes sobre la bendicion 'Hamotsi'

1. Se corta el pan en un lugar que esta bien horneado. Antes de bendecir se corta la hogaza de manera que si toma la hogaza, levanta el resto del pan para que se cosidere que bendice sobre el pan entero. La deja junto al pan, bendice y al finalizar la bendicion separa la hogaza. No se corta una hogaza muy pequena, ya que parece mezquino, y no mas grande de kabetsa, (54 gr) ya que parece un gloton. (Sh. A. 167)

103

pagado del diezmo. Solo cuando existen estas tres condiciones se pueden pagar con el dinero del diezmo, pero si las entradas de la sinagoga se utilizan para mantenimiento, pago de electricidad, limpieza, sueldos del encargado, oficiante, etc. a pesar que estas per-sonas sean estudiosos no se puede pagar del diezmo, solo si les aumenta a ellos fuera de su sueldo. (Dine Mamonot la parte)

18) Si tiene dinero para beneficiencia es preferible dedicarlo al estudio de la Tora que darlo a la sinagoga, ya que es mayor la importancia del estudio de la Tora que la construction del Beit Hamikdash, asi tambien es preferible entregar el dinero a enfermos pobres que a la sinagoga y hay quienes discuten. (Sh. A. 153)

19) Quien presto su casa como sinagoga y tiene un pleito con un miembro de la congregation no puede prohibirle el uso de la sinagoga hasta que lo prohiba toda la congregation.

20) Cuando deja la sinagoga, se dirige al Beit Midrash, fijandose tiempo para estudiar y ese tiempo debe ser fijo sin que se posponga aunque sea para ganar una importante suma de dinero. (Sh. A. 158). Rama agrega que incluso quien no sepa estudiar vaya al Beit Midrash y recibe recompensa por la caminata y fija un tiempo, en el cual estudia lo que pueda. Muchos acostumbran estudiar el compendio 'Jok Le Israel' de acuerdo a como fue recopilado por los sabios de Israel, cuando no pueden estudiar Talmud o Halaja. o por lo menos estudiar Salmos.

21) Una sinagoga en la cual se prof ana el Shabat en publico con instrumentos musicales u otras cosas por el estilo, como acostumbran los miembros de la secta denominada reformista, no tiene la santidad de una sinagoga y esta prohibido ingresar a rezar en ella y se considera como una iglesia.

102

una sinagoga y comprar Sagradas Escrituras, e incluso la minoria puede obligar a la mayoria. (Sh. A. 15 y Joshen Mishpat 163) Es Mitsva rezar en el 'Beit Hakneset', y aunque haya termi-nado la congregation sus plegarias, es mitsva rezar en el Beit Hakneset mas que en su casa.

12) Una congregation pobre que solo cuenta con los medios necesarios para construir un Beit hakneset o un Mikve (Bano riual) construye el Mikve. (Dine Mamonot 2a parte).

13) Un Beit Hakneset que la mayoria quiere transfomarlo en Talmud Tora. (colegio de ninos para el estudio de la Tora), si no hay otro lugar para el Talmud Tora la mayoria fuerza a la minoria.

14) Una persona debe procurar vivir en la vecindad de un Beit Hakneset aunque tenga que pagar un alquiler mas alto y de esa manera cualquiera sea la condition climatica puede participar de las oraciones en el Beit Hakneset.

15) Un enfermo que ordeno dar una donation a un Beit Hak-neset, sin especificar a que Beit Hakneset, se entrega la suma a la sinagoga a la cual el enfermo solia asistir, Si solia concurrir a dos sinagogas se entrega el dinero a las dos. (Dine Mamonot 3a Parte)

16) El encargado del Beit Hakneset que recibe sueldo por su trabajo si es robado algun articulo de la sinagoga, no debe pagar de su bolsillo, ya que su dinero lo recibe por el trabajo y no por el cuidado de los objetos, salvo que se haya estipulado lo contrario, y hay quienes discuten.

17) No se debe pagar las donaciones que se hicieron al subir a la Tora o en la 'compra' de alguna Mitsva del Beit Hakneset, como la apertura del Area, del diezmo salvo con estas condi-ciones: a) Si es costumbre del Beit Hakneset repartir el dinero entre pobres o esudiosos de la Tora, de acuerdo al porcentaje del dinero que se entrega a esos propositos. b) Si de un principio tuvo intention de pagarlo del dinero del diezmo. c) Si su companero quiso comprar la 'Mitsva' y el agrego por encima de la suma ofertada, solo el agregado puede ser

ו0ו

fumar y que se despierta la pregunta, si acaso esta permitido que la persona se dane a si mismo?, por supuesto debe estar prohibido fumar en el Beit Hakneset o Beit Midrash o demas lugares publicos, ya que se provoca el dano al projima.

4) Se acostumbro tomar cafe o te y comer torta en la sinagoga. (Imre Iosef Batra Oraj Jaim 4)

5) Quien ve a su companero que se adormece en la sinagoga debe despertarlo, en especial durante la oracion o la predica, ya que se abstiene de escuchar Tora. (B. I. J. Vaikra 8)

6) Dijeron nuestros Sabios que D-s juzgara a todo aquel que escupe y provoca la repulsion de su companero, por lo tanto debe cuidarse en todo lugar y no solo en el Beit Hakneset de no escupir o limpiarse. la nariz delante del projimo y que su panuelo este limpio. (Ibid 10)

7) Cualquier lugar que cumpla funcion de Beit Hakneset, es considerado como tal a pesar que no sea inscripto como tal en el registro de propiedad del estado. (Shut Sheerit Iosej Oraj Jaim 3)

8) Esta prohibido destruir cualquier parte del Beit Hakneset, ni siquiera una sola piedra, sino lo hace para reparar o construir. Hay quien prohibe destruir una pared de la sinagoga para hacer una ventana para la section femenina, ya que esta section no posee la santidad de la sinagoga. (Ibid 15)

9) Si una congregation que poseia una sinagoga pequena y vieja, y construyen otra sinagoga para el uso de toda la con-gregacion en otro lugar, pueden vender el viejo edificio con el consentimiento de la mayoria de la congregation, (Maguen Baadi 1) efectuandose la transaction con la supervision de eruditos que indican como se debe proceder.

10) Aquel que su casa es lindante a la sinagoga, puede uilizarla para todos los fines, pero la pared contigua no puede usarse e incluso clavar un clavo esta prohibido. Si en un principio la pared fue construida en sociedad entre el dueno de casa y la congregation del Beit Hakneset, puede usar su parte sin inconvenientes. (B. I. J. Vaikra 17). Quien vive en un altillo sobre un Beit Hakneset debe consulttar a un sabio como conducirse.

11) Los miembros de la ciudad obligan unos a otros a construir

100

se dicen panegiricos de un difunto en ellos, salvo que se trate de grandes sabios de la ciudad, ya que gran cantidad de gente se reune en el lugar. Si necesita entrar en ellos para llamar a alguien, o cosas por el estilo, entra, estudia un poco y luego lo llama o hace la actividad para la cual entro. Si no sabe estudiar le pide a algun nino que le lea un versiculo o por lo menos se detiene un poco en el Beit-Hamidrash, ya que la estadia en el 'Beit Midrash' es considerada como Mitsva, como esta escrito 'Felices son los que se sientan en tu casa' (Sh. A. 151)

2. No se duerme en el Beit Hakneset ni siquiera una pequena siesta, pero en el Beit Midrash esta permitido. Si lo hace para poder cumplir Mitsvot, esta permitido dormir en la sinagoga.

3. No se utiliza la sinagoga para acortar camino, ni se entra por una puerta para salir por otra, pero si en un principio no entro para acortar camino,puede salir por otra puerta.

Al Hashuljan

1) Beit Hakneset y Beit Hamidrash se denominan 'Mikdash Meat' (pequeno santuario y la 'Mitsva' de la Tora de temer y reverenciar al Beit-Hamikdash rige tambien en relation a ellos, por lo tanto corresponde sentarse alii con seriedad y reverencia. £1 Zohar destaco la gravedad de hablar conversaciones mun-danas en la Sinagoga. (B. I. J. Vaikra 1, 2)

2) Estan prohibidos los estudios seculares o de lenguas extran-jeras en el Beit-Hakneset o Beit Hamidrash. pero el estudio de hebreo esta permitido. (4)

3) Esta prohibido fumar en al sinagoga y es un desaire mayor al lugar que comer a beber o pasear, y se parece a actos triviales y conversaciones mundanas que estan prohibidos para toda la congregation, sin exception (Shut Sheerit Iosef 2a parte Oraj Jaim 3) y aunque se le permite en la responsa a aquel que estudia todo el dia en el Beit Midrash, en estos dias que la medicina nos advierte acerca de los peligros de

99

14. Quien se ve obligado a hacer una actividad enseguida despues de la salida de Shabat puede rezar despues del 'Peleg Haminja', y hacer 'Havdala' sin encender fuego y bendecir sobre la vela. Asi tambien le esta prohibido efectuar cualquier trabajo hasta que salgan las estrellas.

15. Se dice 'Havdala' en la bendicion de 'Jonen Hadaat' y si no dijo no vuelve a hacerlo, ya que de todos modos debe hacer 'Havdala' sobre el vino. Si probo alguna comida antes de hacer 'Havdala' debe volver a rezar para decir 'Havdala' en la oracion. (Sh. A. 294)

16. Si no dijo 'Havdala' en la oracion y no tiene ninguna bebida que pueda hacer sobre ella 'Havdala' y piensa que tampoco manana tendra, entonces tiene que volver a rezar.

17. Cuando Tisha Beav cae en domingo, no dice 'Havdala' en la oracion no debe •volver a rezar, por cuanto se hace 'Hav-dala' al finalizar Tisha Beav.

18. En los lugares en los cuales no se vuelve a repetir la oracion cuando omite un agregado a la plegaria, como 'Havdala' cuando tiene bebida, 'Al Hanisim' en Januka y Purim. 'Iaale Veiabo' la noche de Rosh Jodesh y 'Anenu' en dias de ayuno una vez terminada la bendicion en la cual se hace el agregado no se vuelve a decir, aunque no se haya empezado la bendicion siguiente.

19. En los lugares donde se dijo que no se vuelve a repetir la oracion, si quiere repetirla puede hacerlo una vez que ter-mino la oracion, pero si recuerda el error en medio de la oracion no puede repetirla hasta que la termine.

Capitulo 40

Leyes acerca de la santidad del Beit-Hakneset y del Bet Hamidrash.

1. No se comporta en los Batei Kneset y Batei Midrash con frivolidad y ligereza, dedicandose a la risa, burla o conver-saciones mundanas. Esta prohibido comer o beber en ellos, salvo sabios o alumnos en caso de necesidad, No se entra en ellos para cubrirse del sol y de las lluvias, ni se hacen cuentas en su interior sino son cuentas de 'Mitsva'. No

98

a un horario, dice la correspondiente a otro horario, no vuelve a orarla por cuanto en todas dice 'Retse na Bemenujatenu' que es la esencia de la bendicion de Shabat.'

8. El motivo por el cual se vuelve a repetir 'Vaijulu' despues de la 'Amida' es por los Iamim Tovim que caen en Shabat, en los cuales no se dice 'Vaijulu' en la 'Amida, por lo tanto se decreto decirlo despues de la oracion todos los Shabatot del ano y es el testimonio que brindamos que el Santo Bendito sea creo el cielo y la tierra.

9. Cuando cae Iom Tov en Shabat no se recuerda Iom Tov en la Bendicion 'Meen Sheva' (sintesis de las siete bendiciones de la Amida de Shabat).

10. No se dice 'Meen Sheva' en la casa de un novio o de un deudo, debido a que no existe el motivo para el cual se compuso. (evitar dano a las personas que llegan tarde po-drian quedar solas, si la congregation deja el Beit-Hakneset enseguida despues de la 'Amida'). Asi Tambien aquellos que de vez en cuando fijan minian en casas no deben decirlo, pero si se reza en una casa de manera fija, se considera a la casa como una sinagoga y se dice 'Meein Sheva'. (Taz), en Sh. K. G. esta escrito que si no se reza en una sinagoga fija que posee un Sefer Tora no se dice la oracion 'Meein Sheva'. (B. H.). Al Hashuljan. Se extendio la costumbre en Ierushalaim de decirla incluso en la casa de novios y deudos.(B.I.J Vaiera 10)

11. No se habia cuando se dice 'Vaijulu' y no cuando se dice 'Meein Sheva'

12. Si rezo la oracion de los dias de semana o no rezo en absoluto y escucha la oracion 'Meein Sheva' teniendo la intention de cumplir con la obligation de la Amida, no debe volver a rezar. A pesar que en las demas oraciones el oficiante no saca de su obligation a quien sabe rezar, en este caso se es mas indulgente ya que es menor la obligation de rezar 'Arvit', que la de 'Shajarit' y 'Minja'.

13. Se atrasa el rezo de 'Arvit' en la salida de Shabat para agregar de lo santo a lo profano y debe cuidarse de efectuar cualquier trabajo antes que se vean tres estrellas pequenas consecutivas. Si es un dia nublado, espera hasta que este seguro que sea de noche.

97

Capitulo 39

Oraciones de Shabat.

1. Se anticipa el comienzo de las oraciones de 'Arvit' de Shabat a las del 'Arvit' del res to de la Semana. Y desde 'Plag Haminja' se pueden prender velas y recibir al Shabat y comer. (Sh. 247)

2. Esta escrito en el libro 'Shene Lujot Haberit' en nombre de Sefer Jasidim que se debe comer 'Kazait' a la noche para cumplir con el precepto de las tres comidas de Shabat y asi escribio Baj. (B. H.)

3. Si se equivoca en la 'Amida' y empieza la oracion cotidiana, termina la bendicion en la cual se encuentra y empieza la bendicion de Shabat, tanto sea en 'Shajarit', 'Minja' o 'Musaf'. (Sh. A. 268) (hay quien sostiene que en Musaf interrumpe aunque sea en medio de la bendicion)

4. Si se olvido que era Shabat y empezo la 'Amida' con la intention de decir la de los dias de semana y cuando dice la palabra 'Ata Jonen' recuerda que es Shabat, de todas maneras termina la bendicion, pero si esta consciente que era Shabat y por error pronuncio la palabra 'Ata', incluso en la oracion de Shabat por la manana que no empieza con 'Ata' interrumpe y continua la de Shabat, ya que se considera como si se hubiera equivocado entre dos oraciones de Shabat. (Rama explica que podia haber continuado 'Ata Kidashta' o 'Ata Ejad' que corresponde a las oraciones de 'Arvit' y 'Minja') (B. H.)

5. Si reza la oracion de los dias de semana en Shabat o Iom Tov debe volver a rezar. (B. H.). Si recordo Shabat en la 'Shmone esre' aunque no haya dicho una bendicion especial cumplio con la obligation. (Sh. A. 268)

6. Si por error rezo la oracion de los dias de semana y no recordo Shabat, y termino la oracion, vuelve al principio y dice la de Shabat, pero si no termino la oracion retrocede hasta 'Ata Kidashta', 'Ismaj Moshe' o 'Ata Ejad' y si el oficiante se olvida la bendicion de Shabat en Shajarit de Shabat. Ver capitulo 34. 8 (Sh. A. 117 y Sh. A. 268).

7. Si se equivoca y en lugar de decir la oracion correspondiente

96

cia en la forma de las letras, de acuerdo a la costumbre ae las comunidades son casher. Escribio Maharajah en nombre de Arizal que todas las diferencias existentes en la forma de las letras entre ashkenazis y sefardies tienen su fundamento en los secretos de la Tora. (K. H. J, ver Erets Hajaim 36)

4) De varios hechos que se presentaron en el Tribunal Rabinico pudimos comprobar que muchas personas que estan inhabil-itadas por la Halaja para escribir Sefer Tora, los escriben y los libros de la Tora son ineptos y es imposible reconocerlos. Por lo tanto se deben comprar 'Mezuzot', 'Tefilin' y 'Sefer Tora', unicamente de un escriba temeroso de D-s o de un comerciante honesto y responsable (y que.conoce los requerimientos de la Halaja sobre estos articulos), y quien no es meticuloso y no los adquiere de un escriba o comerciante apropiado, puede llegar facilmente a una situation en la que sus tefilin no sean casher y nunca haya cumplido con el precepto y que sus bendiciones hayan sido en vano. Hay tambien escribas que desconocen las leyes y llego a mis manos un caso de un Sofer temeroso de D-s y estudioso, pero que no estudio Iks leyes como corresponde y luego de una pequena investigation acerca los tefilin que escribio, pude verificar que desconocia las leyes e hizo correciones que invalidan los 'Tefilin'. (K. H. J. 143, 32)

5) Hay quienes acostumbran cuando se encuentra en el Sefer Tora una letra que no esta unida a la palabra o unida en un lugar en el cual debe estar separada, que si la letra esta clara no se saca otro Sefer Tora, pero la costumbre de Jerusalem es que por cualquier error que haya en un Sefer Tora saca otro. (Erets Jaim 143)

8) Los lugares de interruption entre 'Alia' y 'Alia', se pueden cambiar, en especial si hay muchas personas para llamar al Sefer Tora, con la condition que se interrumpa despues de un parafo placentero. Hay diferencia en la division entre las comunidades.

9) Hay quienes devuelven el Sefer Tora al area solo despues del 'Kadish Titkabal', despues de 'Uba le Tsion Goel', pero aquellos que se guian por la 'Cabala' y en sinagogas de Siria se lo devuelve inmediatamente despues de la lectura.

95

9. Si cuando se termina de leer se encontro el error, y se olvido y bendijo la bendicion posterior, no se lee de libro casher, para evitar dudas relacionadas a la bendicion.

10. Si no se completaron los tres versiculos y por equivocation se bendice la bendicion posterior, se vuelve a leer de libro casher y se bendice unicamente la bendicion posterior.

11. Si no se completa el numero de personas llamadas a la Tora, de manera que cada una lea por lo menos tres ver-siculos, de acuerdo a todas las opiniones se saca otro Sefer Tora.

12. Si se llamaron tres personas que leyeron por lo menos tres versiculos de acuerdo a todas las opiniones no se saca otro Sefer Tora.

13. Si en Shabat por la manana se llamaron a la Tora siete personas y cada uno leyo por lo menos tres versiculos, no se saca otro Sefer y el lector completa toda la Parashr del libro invalido y no se bendice la bendicion posterior y bendice 'Maftir' y dice 'Kadish' despues de 'Maftir'. (hay quienes discuten y sostienen que si hay un error se debe sacar otro Sefer Tora aunque sea al final de la Parasha y escribio Rabi Jida que asi acostumbran en Jerusalem, (ver Erets Jaim 143)

Al Hashuljan

1) Si se encuentra un error cuando se lee 'Maftir', y se leyeron por lo menos tres versiculos todas las opiniones concuerdan que no se saca otro Sefer Tora y si todavia no se leyeron tres versiculos, Rabi Peraj Mate Aaaron sostiene que se saca otro Sefer Tora, mientras Rabi Hajabib, Torat Jesed y Peraj Shushan afirman que no se saca otro Sefer Tora. (Beit Din Shel Shelomo)

2) Las bendiciones de la Haftara se dicen aunque se sepa que el Sefer Tora es invalido. (B. D. Sh. 20)

3) Un Sefer Tora escrito con escritura Ashkenazi casher para Sefaradies, asi como un Sefer Tora escrito con escritura Sefardi casher para Ashkenazis y asi se acostumbra (Kol Iaakov 36. 3). Demas libros que poseen una pequena diferen-

94

Capitulo 38

Error en un Sefer Tora

1. Si se encuentra un error en un Sefer Tora cuando se lee la Tora, se saca otro Sefer Tora y se empieza a leer desde el lugar en el cual se encontro el error. Si se encuentra un error en medio de la lectura de la Tora, se termina el parrafo del libro casher y bendice solo la ben-dicion posterior. Rama agrega que si leyo tres versiculos en el primer libro, bendice la bendicion posterior y se llama a otra persona para el segundo libro.

2. Esta ley rige siempre que se lea la Tora (Maarikak en su acotaciones al Sh. A. 143 y Mahara Halevi).

3. A pesar que encontro un error en la Tora en Shabat y el lunes volvieron a leer por equivocation pensando que ya fue reparado, se cumple con la obligation de la lectura a posteriori, por cuanto pensaron al leer que el libro era casher. (Shaare Kneset Hagdola) (cuando se acostumbra repararlo el domingo)

4. Cuando se lee de dos libros y se encontro un error en el primero no se lee del segundo, sino se saca un tercero. (Sh. K. G.)

5. Si el error aparece en el segundo no se saca otro libro sino se lee del primero.

6. La persona que leyo en el primer libro, continua leyendo en el segundo libro casher cuando leyo tres versiculos en el libro anterior, pero si leyo tres versiculos y se puede interrumpir en el lugar y quedan tres versiculos para leer en el otro libro hasta el final de la Parasha, no hay necesidad que la misma persona que leyo del libro invalido, lo siga haciendo del casher. Si quiere continuar en el libro casher puede hacerlo. Esta es la opinion de la mayoria de los Sabios.

7. Con respecto a la bendicion, muchos sabios sostienen que debe bendecir y otros piensan lo contrario.

8. Cuando en el momento de la lectura misma se invalida el Sefer Tora, pareciera que no debe leer de otro Sefer Tora y tiene que bendecir al final.

93

participar de la lectura de la Tora. Y en especial si la otra congregcion lo esta esperando.

10) Esta prohibido subir a la Tora sin permiso (Sh. A. 139) y provocar discusiones para poder subir, aunque tenga 'Iort-sait' (aniversario de fallecimiento de un pariente cercano). Es mas beneficioso para el alma del difunto estar entre los 'avergonzados que no averguenzan' que conseguir la 'Alia' despues de pelear por ella. Los encargados de repartir las 'Aliot' (las subidas a la Tora) deben cuidarse de no discriminar a nadie y de fijar reglas fijas para cada congregation y no apartarse de ellas, evitando que se produzcan rencillas. Ante la duda se debe consultar a un rabino, ya que nuestros Sabios fijaron un orden de prioridades.

11) La costumbre de Jerusalem es que no se llama a la Tora por el nombre, ya que a veces la persona llamada no puede subir y se crean situaciones no gratas. Hay lugares donde el encargado se acerca a quien va a ser llamado a la Tora y le entrega una plaqueta de plata. (K. H. J. 139)

12) Leyo el oficiante la Tora y se equivoco, aunque sea en una letra debe volver a leer. (Sh. A. 42). Es apropiado nombrar una persona especial para indicarle errores al oficiante, evitando confusion y discusiones.

13) Hay diferencias entre diferentes comunidades en la division de las Parashiot y cada cual se guia segun su costumbre, como en Siria que se solia juntar siempre las Parashiot de 'Koraj' y 'Jukat'. (Beit Dino Shel Shelomo, Oraj Jaim 2)

14) En Iom Tov y Shabat se puede aumentar el numero de los llamados a la Tora de acuerdo a la decision de los encargados, a pesar que se vuelven a repetir los versiculos para los que suben a la Tora en las diferentes ocasiones y si es posible es preferible que los que suban a la Tora puedan recibir tres nuevos versiculos. (Beit Din Shel Shelomo, Oraj Jaim 17. ver Shaare Ezra Oraj Jaim 19)

15) Es costumbre decir a todo aquel que subio a la Tora 'Jazak Ubaruj' cuando termina y la persona contesta 'Jizku veiamt-su' (Beit Simja)

92

'Zot Ha Tora asher sam Moshe', etc' y 'Kel Sh-a־dai, Emet, Moshe Emet ve Torato Emet' (D-s es verdadero, Moshe y su Tora son verdaderos) Si se encuentra en la oracion en un lugar donde no puede interrumpir solo se prosterna. Cuando se sacaba el Sefer Ha tora Rabenu Arizal solia besarlo y acompanarlo hasta el lugar donde se lee la Tora y se quedaba parado hasta que se mostraba el Sefer Tora a la congregation, miraba a sus letras y luego volvia a su lugar.

3) En Shabat suben a la Tora siete personas y el 'Maftir'. De acuerdo a la 'Cabala' el mas importante es el sexto en subir y luego el tercero. Siguen en el orden de importancia el cohen, el levi, el cuarto, el quinto y el septimo. E Iom Tov suben cinco personas y el mas importante es el quinto.

4) Un deudo dentro de los doce meses de luto por el fallecimiento de padre o la madre, le conviene mas ser 'Maftir' que septimo, a pesar que despues de la septima 'Alia' (subida a la Tora) dice 'Kadish', en especial si es 'Maftir' de las Perashiot de 'Zajor' y 'Para' que hay quienes sostienen que la obligation de escucharlas es de la Tora.

5) La obligation de tomar el Sefer Tora con un pano separatorio entre el y sus manos, es solo cuando se lee en publico y la congregation puede divisar las letras, ya que entonces grandes luces espirituales se desprenden del mismo. Pero cuando se lo agarra para repararlo, se lo puede tomar directamente con las manos.

6) Tanto el que lee la Tora como quien pronuncia las bendi-ciones deben cuidarse de no apoyarse en nada.

7) En esta epoca, en la cual se acostumbra que el oficiante lee la Tora, quien recita las bendiciones lee junto a el, palabra por palabra en silencio.

8) Debe toda persona procurar subir a la Tora por lo menos una vez por mes y sube al Sefer Tora, por el camino mas corto y desciende por el camino mas largo.

9) Si una persona que escucha la lectura del Sefer Tora es llamado para subir al Sefer Tora en otro minian, puede salir incluso en medio de la lectura, por cuanto va a tambien

91

Capitulo 37 Comportamiento de la congregation durante la lectura de la

Tora

1. Desde el comienzo de la lectura de la Tora esta prohibido conversar, incluso durante las pausas y aunque ya haya leido por su cuenta toda la Parasha. Hay quien permite estudiar entre las pausas de la lectura y asi se extendio la costumbre que los sabios y temerosos de D-s estudian en silencio. (Le David Emet). Ensenar Halaja a quien pregunte o a quien esta por cometer una transgresion esta permitido durante las pausas de la lectura.

2. Esta prohibido salir y dejar el Sefer Tora abierto. Solo en caso de necesidad se permite dejarlo abierto en las pausas de la lectura.

3. Esta permitido cumplir con el precepto de leer 'dos veces la Parasha y una vez su traduction', durante la lectura de la Tora, salvo cuando se lee Parshat Zajor (recuerda lo que te hizo Amalek' y Parashat 'Para' (la vaca Bermeja) que se debe escuchar por obligation de la Tora y se tiene que prestar atencion a las palabras del lector, y corresponde prestar aten-cion en la lectura de todas las Parashiot. (Sh. A. 146)

Al Hashuljan

1) Cuando se saca el Sefer Tora se dice 'Ata Hareta Ladaat', que es una serie de ocho versiculos, en contraposition a los siete que suben a la Tora y 'Maftir'. En Iom Tov se saltean dos versiculos y se empieza de 'Iehi Hashem Elokenu Imanu' En dias de semana se dicen solo tres versiculos de acuerdo a la cantidaad de personas que suben a la Tora y se dice 'Berij Sheme' cuando se saca el Sefer Tora tanto en Shabat, Iom Tov, Iom Kipur y Rosh Jodesh. (B. I. J. 2 Toldot 15 y Erets Jaim 134)

2) Cuando se saca el Sefer Tora, se lo abre y se lo muestra a toda la congregation y todos se prosternan frente al Sefer Tora cuando esta abierto, incluso mujeres y ninos y dicen

90

la vendition del principio, se leen tres versiculos y bendice la ultima bendicion. Si los dos versiculos que leyo eran del principio de la parasha se vuelven a leer, por aquellos que entran ahora y pueden pensar que se esta cometiendo un error. Todo esto durante lunes, jueves y Minja de Shabat debido a que solo se llaman a la 'Tora' a tres personas, pero en Shabat a la manana, que puede aumentar al numero de siete personas que bendicen, se llama a otra persona y aquel que bendijo cuando se leyeron dos versiculos es como si no hubiera estado. (B. I.)

11. Si salteo un versiculo y no lo leyo en la lectura del lunes, jueves o 'Minja' de 'Shabat' y leyo por lo menos diez versicu-los no vuelve a leerlo, sino completa diez versiculos vuelve a leerlo. En 'Shajarit' de 'Shabat' si se saltea un versiculo, vuelve a leerlo junto con otros dos versiculos y bendice antes y despues de la lectura. Aunque haya terminado 'Musaf vuelve a leerlo. (Sh. A. 137 y Birkei Iosef )

12. Si no hay cohen y empieza a bendecir un Israel, aunque luego aparezca un cohen. no interrumpe, y ya no se llama a Cohanim. Si habia un Cohen en el Beit-Hakneset y por error se llamo un Israel en su lugar, cuando el Israel termina de bendecir, se llama al Cohen y no se considera al Israel en la cifra de los siete personas que bendicen.

13. Si subio a la Tora y dijo 'Bareju' y 'Baruj A-do-nai Hame-boraj' y fue interrumpido aunque sea con canticos de alabanza debe volver a decir 'Bareju' y en forma consecutiva la bendicion de la Tora.

14. Si se encuentra un error en el Sefer Tora y se debe traer otro Sefer Tora, se empieza a leer desde el lugar en el cual se interrumpio.

15. Si habian diez personas al empezar la lectura de la Tora y luego dejaron el lugar parte de los feligreses, no quedando minian, se termina la lectura. Cuando cae Rosh Jodesh en Shabat no se recuerda Rosh Jodesh en las bendiciones de la 'Haftara'. Hay quien escribio que en Shabat de Jol Hamoed Sucot, termina la bendicion 'Mekadesh Israel, Shabat. ve hazemanim', (las fiestas), pero en Jol Hamoed Pesaj, re-cuerda solo el 'Shabat'. (Le David Emet 20)

89

costados por intermedio de una tela y luego de la bendicion saca su mano izquierda.

2. Se equivoco y bendijo al principio 'Asher natan lanu Torat Emet. si toda via no termino la bendicion dice 'Asher Bajar Banu' y no cierra la bendicion 'Baruj ata'. Si termina la bendicion dice 'Asher Bajar Banu' como ultima bendicion.

3. Si fue llamado a la Tora antes de bendecir su bendicion de la Tora individual, sube y bendice y despues no debe volver a decirla y cuando bendice, lo hace segun las bendiciones de Birkot Hashajar y no como la bendicion de la lectura de la Tora.

4. Si cuando termino de decir las bendiciones de la lectura de la Tora, es llamado a la Tora vuelve a repetirlas. Se debe decir las bendiciones de la lectura de la Tora en voz alta y si las dice en voz baja comete un error e incluso hay quien dice que necesita repetirlas en voz altaf (Sh. A. 139) y si bendice la congregation contesta Amen. (Le David Emet)

5. Quien no escucho Bareju del oficiante y lo escucha de los que suben a la Tora cumple con su obligation.

6. Si bendijo y se leyo unos versiculos y luego interrumpe o conversa no debe volver a bendecir. pero si hablo entre la bendicion y el comienzo de la lectura vuelve a repetir la bendicion.

7. Quien termina la lectura de la Tora y dice Kadish, y recuerda que olvido bendecir la utima bendicion, la dice despues de ,Kadish'.

8. Aquel que subio a la Tora. le mostraron el lugar de la lectura y bendijo, y luego recuerda que se lee en otro lugar y cambia el lugar de lectura no debe volver a bendecir a pesar que esa es la opinion del Shuljan Aruj, debido a que en las bendiciones en caso de duda es preferible la abstinencia.

9. Si es llamado a la Tora en otro Beit-Hakneset a la misma lectura a la cual fue llamado en un Beit-Hakneset anterior debe volver y bendecir.

10. Si se equivoco el lector de la Tora y leyo solo dos versiculos (en lugar de un minimo de tres) y ya se bendijo la ultima bendicion, aquel que fue llamado a la Tora vuelve a repetir

88

2. Es preferible llamar como primero a la Tora a un erudito antes que a un Cohen pequeno. Si no hay un erudito llaman al Cohen pequeno incluso en Iom Tov y Shabat si no hay otro Cohen.

3. Si no hay un cohen y hay dos eruditos^uno anciano y el otro joven,se llama al mas sabio de ellos.

4. A un cohen de duelo aunque no haya otro se lo llama en Shabat pero no durante la semana.

6. Un cohen que no ayuna no es llamado a la Tora en un dia de ayuno y aunque sea llamado no sube. Lo mismo con respecto a cualquier feligres que no haya ayunado durante un dia de ayuno, no sube a la Tora salvo que el ayuno sea lunes o jueves, dias en los cuales de todos modos se lee y en ese caso puede subir quien no ayuno.

Al Hushuljan

1) De acuerdo al tipo de congregation hay que averiguar si hay suficientes personas que ayunan para que haya 'Keriat Hatora' (lectura de la Tora) y no corresponde preguntar a eruditos si ayunaron para no avergonzarlos (ver mi libro Sharei Ezra, la parte Oraj Jaim 36)

2) En primeras instancias el cohen que subio primero al Sefer Tora, no debe subir como Maftir, incluso aunque sea en un dia en el que se saquen dos Sifrei Tora y lo mismo cualquier persona, en lo posible se evita que suba a la Tora dos veces y si sube no se lo hace bajar para no avergonzarlo.

3) No se llaman a dos hermanos consecutivamente y no al padre y a su hijo, aunque sea uno en el septimo lugar y el otro como Maftirp(Sh. A. 161). Si se lee de un solo Sefer Tora, pero si hay dos libros no hay problema. Existe discusion si la misma ley se aplica a un abuelo junto al nieto.

Capitulo 36 Bendiciones de la lectura de la Tora

1. En el momento de la bendicion se toma el Sefer Tora de los

87

27) 4. Un cohen menor de edad no sube al 'Dujan' solo, sino en compania de adultos para educarlo a cumplir 'Mitsvot'. Si le salieron dos pelos pubicos puede subir, pero no en forma fija hasta que le crezca barba. (Ibid 10)

28) 5. Si toma una cantidad de un'Reviit'de vino no rebajado con agua o mas de 'Reviit' tornado con interruption. 6. El ultimo impedimiento es la impureza de manos, si el Cohen ni siquiera hizo Netilat Iadaim al levantarse. (Ibid 8, 9)

29) No se sube al 'Dujan' con zapatos, pero se puede bendecir con medias. (Sh. A. 128. 5)

30) Cuando hay muchos muchos Cohanim, tratan de bendecir la oracion juntos y terminarlas juntos para que la congrega-cion pueda contestar amen a las bendiciones, y si un Cohen se adelanto a los otros y un feligres lo escucha bendice a su bendicion, y luego a la bendicion de los demas cohanim. Si escucha la bendicion de dos cohanim, una detras de otro contesta 'Amen Veamen'. (Sefer Halaja 298, 38)

31) Cuando hay un Minian formado solo por Cohanim, todos suben al 'Dujan' y dirigen su bendicion al pueblo de Israel. Si ellos son mas de diez, quedan diez en el lugar y el resto sube al 'Dujan' y el oficiante les indica en voz aha las palabras de la bendicion. (Ibid 51)

Capitulo 35 Quien es llamado a la Tora.

1. Un Cohen que fue llamado a subir a la Tora y lee 'Keriat Shema' en ese momento no sube aunque no haya otro Cohen. Pero en las bendiciones de 'Keriat Shema' y en Pesukei de Zimra interrumpe y sube (Le David Emet), y en el libro Kesher Gudal esta escrito que no interrumpe en las bendiciones del 'Shema' y explica que hay un error en el libro Le David Emet (Al Hashuljan: ver shut Rav Pealim 2a parte 15 que escribe que si es llamado por su nombre en las bendiciones del 'Shema' interrumpe y asi tambien esta traido en el Shut Sheerit Iosef 3a parte).

86

Lehodot' y los Cohanim no empiezan su bendicion, hasta que el oficiante termine de llamarlos. (Ibid 17)

19) Si el oficiante es Cohen y hay otros Cohanim en el Beit-Hakneset no bendice 'Birkat Cohanim', pero si no hay otro Cohen y el puede continuar la oracion sin confundirse, bendice a la congregation y alguien de la congregation le pronuncia las palabras de la bendicion, antes que el las diga. Si el oficiante es Cohen y hay otros Cohanim en la Sinagoga otra persona les lee a los Cohanim 'Birkat Cohanim'. (Ibid 18)

20) Cuando los Cohanim bendicen a la congregation, los rostros de los feligreses se dirigen a los Cohanim sin mirarlos y man tienen los ojos cerrados y se presta completa atencion a la bendicion. (Ibid 19)

22) Quien entra a la sinagoga y ve que los Cohanim estan bendiciendo se para y escucha, y no sale hasta que terminen y un Cohen que ya bendijo, puede bendecir otra vez en otro minian. (Ibid 19)

23) No se hace 'Birkat Cohanim' en Minja salvo en dias de ayuno. (Ibid 23)

24) Hay seis cosas que pueden impedir a un Cohen subir al Dujan y ellas son: Debe pronunciar las letras claramente. Si es tartamudo, pero sube al Dujan junto con otros Cohanim, puede bendecir. (Sefer Halaja 3, 4)

25) Defectos fisicos que sobresalen y pueden afectar la atencion de la congregation, pero si la congregation esta acostum-brada a ellos o puede cubrir el defecto bajo el Talit puede bendecir. (Ibid 5)

26) 3. Transgresion, un Cohen que se caso con una mujer que le estaba prohibida, se impurifico con muertos, asesino o se convirtio a otra religion, o si su padre profano su condition de Cohen casandose con una divorciada, no puede bendecir, las demas transgresiones no le impiden cumplir la Mitsva de 'Birkat Cohanim'. Un 'Cohen' que comedo asesinato inintencionalmente e hizo Teshuba puede bendecir 'Birkat Cohanim'.

85

hasta que bendice 'Birkat Cohanim' y en medio de la 'Sh-mone esre' no interrumpe. (B. I. J. 21)

IB) Hay quien acostumbra que los Cohanim empiezan la primer palabra de la bendicion 'Iebarejeja' sin que el oficiante la pronuncie y los Cohanim repiten, y hay quienes dicen que el oficiante debe pronunciar todas las palabras de la bendicion. De acuerdo a la Cabala es bueno conducirse de acuerdo a la segunda opinion y asi solian hacer los piadosos de Bet-£1 en Jerusalem. (B. I. J. Tetsave 1)

14) Es apropiado que los Cohanim suban a un estrado al lado del area de la Tora y a este lugar se denomina 'Dujan' y en lo posible que no se paren sobre el suelo. (B. I. J Tetsave 5)

15) Levantan los Cohanim sus manos por encima de los hombros para que esten frente a la cabeza y levantan la mano derecha un poco mas que la izquierda, para que prevalezca la fuerza de la misericordia, sobre la fuerza de justicia, extienden las manos y se separan los dedos para formar cinco espacios entre ellos y el pulgar,y hay una tercera separation entre los pulgares y otras dos separaciones en la otra mano. Las palmas de la mano se dirigen hacia el suelo.

16) Cuando mencionan los Cohanim el nombre de D-s contesta la congregation 'Baruj Hu u Baruj Shemo' y al terminar cada versiculo contesta 'Amen'. El oficiante no contesta Amen despues de la bendicion 'Lebarej et amo Israel veahava' (B. I. J. Tetsave 15)

17) Cuando suben al 'Dujan' sus rostros se dirigen al area de la Tora y sus espaldas hacia la congregcion y cuando empieza a bendecir 'Asher Kideshanu' se dan vuelta dando el rostro hacia la congregation y cuando el oficiante empieza 'Sim Shalom' vuelven el rostro hacia el area y dicen 'Senor del universo hicimos lo que ordenaste, haz Tu lo que prometiste y observanos desde Tu santa residencia y bendice a tu pueblo Israel? y lo alarga hasta que el oficiante pueda terminar la bendicion de 'Sim Shalom' y la congregation pueda contestar 'Amen' sobre las dos. (B. I. J. Tetsave 16)

18) No empieza el oficiante a llamar a los Cohanim hasta que la congregation termine el 'Amen' de la bendicion 'Nae

84

cuando el oficiante termina 'Retse* ya no bendice aunque ya este preparado en la position correspondiente. (B. I. J. Tetsave 9)

8) Si empezo el oficiante la repetition de la Amida habiendo minian y luego quedaron en el Beit-Hakneset menos de diez personas no se dice 'Birkat Cohanim' y el oficiante dice 'Elokenu Veeloke Abotenu Barejenu, etc. (D-s nuestro y de nuestros padres, bendicenos con la triple bendicion, etc.)

9) Cuando se prepara para elevar sus manos para bendecir dice el Cohen la oracion de 'Leshem Ijud Kudesha Berij Hu,' etc. Al finalzar 'Modim' y antes de la bendicion de los Cohanim dicen: 'Sea tu voluntad que sea esta bendicion incolume sin mellas', etc, y prolonga esta oracion hasta que el oficiante termine 'Leja Nae Lehodot' y la congregation pueda contesta Amen sobre las dos. (B. I. J. Tetsave 12)

10) Se hace 'Birkat Cohanim' aunque no haya Sefer Tora y es la costumbre de Jerusalem hacer 'Birkat Cohanim incluso en la casa de deudos, La costumbre de Bet-El es hacer 'Birkat Cohanim' en Tisha Veab por la manana, y asi suelen hacer congregaciones en Jerusalem. Sin embargo la mayoria hace 'Birkat Cohanim en Tisha Beav en Minja. Hay quienes acostumbran que un Cohen durante los siete dias de duelo sale del Beit Hakneset cuando el oficiante llama a los cohanim, y hay quienes acostumbran que bendiga (Asi se acostumbro en Jerusalem) (B. I. J. Tesabe 13)

11) Cohen que no rezo y encuentra una congregation que reza, 'eleva sus manos' para bendecir, si luego va a tener tiempo de orar, pero si no no bendice. Si es llamado especialmente, aunque pase el plazo de la plegaria bendice, ya que la obligation de rezar 'Amida' es de origen rabinico y la de bendecir a Israel de la Tora. (B. I. J. Tesave 20)

12) Cohen que se encuentra en el 'Keriat Shema' y escucha que el oficiante se acerca a la 'bendicion de los cohanim, se apura a terminar el 'Keriat Shema' caminando y preparan-dose para bendecir. Si no puede terminarla bendice 'Birkat Cohanim' entre los parrafos del 'Shema' y si se encuentra en las bendiciones del 'Shema', no empieza a 'Keriat Shema'

83

se confundio, si fue en una de las intermedias, pero en las tres primeras vuelve al comienzo y en las tres utimas vuelve a 'Retse'. (Sh. A. 126) Una persona deseada por la congregation como oficiante pero que es lisiado y solo puede rezar sentado sobre silla de ruedas, puede ser oficiante.

4) Todo Cohen que bendice a Israel es bendecido y es apropiado que elos Cohanim bendigan al pueblo diariamente y todo Cohen que no tenga uno de los impedimientos que marca la ley que se abstiene de bendecir, no cumple con un precepto positivo y se considera como si se hubiera abstenido de cometer tres preceptos, en caso de encontrarse en la Sinagoga en el momento de que el oficiante llama a los Cohanim o se le pidio que haga 'Birkat Cohanim' (la bendicion de los Cohanim) (B. I. J. Tetsave 4)

5) Los Cohanim vuelven a hacer Netilat Iadaim antes de Birkat Cohanim y Leviim vierten agua sobre las manos del Cohen y antes se hacen Netila a ellos mismos. Si no hay Levi, vierte el agua un primogenito y si no hay primogenito los cohanim hacen Netila por si mismos y no por intermedio de un Israel. Si el Levi es un erudito no vierte agua sobre las manos del cohen, incluso si parte de ellos tambien son eruditos y aunque no haya otro Levi en la sinagoga. (B. I. J. Tetsave 7)

6) Todo Cohen temeroso de D-s se cuida de no tocar con sus manos uno de los lugares cubiertos del cuerpo, despues de haber hecho Netila por la manana ya que si toca luego al hacer Netila para Birkat Cohanim se despierta una duda acerca si debe bendecir o no. Hay quien dice que esta Netila necesita agua limpida, verterse por intermedio de fuerza humana y que no haya interrumpcion entre la 'Netila' y la bendicion, por lo tanto el Cohen procura que no pase el lapso de la caminata de veintidos Amot entre la 'Netila' y la bendicion. (B. I. J. Tetsave 8)

7) Cuando empieza el oficiante 'Retse' todo Cohen que se encuentra en la sinagoga debe prepararse a decir 'Birkat Cohanim', y si no estuvo preparado a decir 'Birkat Cohanim'

82

ciante. Si olvida Arvit en la salida del Shabat, reza dos veces 'Shajarit', sin recordar 'Havdala' en la oracion. (Radbaz, K. Sh. G. 22)

13. En Shabat de Jol Hamoed si reza Musaf de Jol Hamoed y no recuerda Musaf de Shabat, solo recuerda Shabat al fi־ nalizar la bendicion diciendo: 'Mekadesh Shabat, Israel y las fiestas' o reza Musaj de Shabat y no de Jol Hamoed, pero agrega 'Iaale Veiabo', no debe repetir la oracion. Cuando caen dos dias de Rosh Jodesh y se olvida en el primer dia en Minja 'Iaale Veiabo' y tiene que rezar dos veces 'Arvit', aunque en 'Arvit' no diga 'Iaale Veiabo' cumple con su obligation. Tambien si se olvida 'Arvit' y en la oracion de 'pago' despues de 'Shajarit' se olvida 'Iaale veiabo' no debe volver (Kneset Hagdola en nombre de Maharit, K. Sh. G. 22)

Al Hashuljan

1) Si el oficiante se saltea una de las bendiciones se le indica y vuelve a decirla, pero si se saltea la bendicion sobre los herejes se lo saca del puesto y se lo sospecha de herejia; mas si empezo la oracion y se equivoca no se se lo saca. (Sh. A. 126). La bendicion fue compuesta por nuestros sabios en la epoca de Raban Gamliel, como consecuencia de las actividades misioneras de los discipulos de Jesus que procuraban apartar a los judios del judaismo.

2) Un oficiante que no cree en uno de los trece principios de fe del judaismo como en la Resurrection de los muertos, en la redencion futura o el origen Divino de la Tora, etc., es un hereje y hay que destituirlo inmediatamente y no puede ser oficiante. Si se pone en el puesto por la fuerza no se contesta Amen a sus oraciones. (K. H. J.). Si se trata de un transgresor de preceptos se debe consultar a un sabio como conducirse. (ver Shut Shaare Ezra)

3) Un oficiante que se confundio y no puede continuar la oracion incluso con ayuda, es reemplazado por otra persona y es preferible que lo reemplace alguien que presto atencion a las bendiciones y comienza desde la bendicion en la que

81

Jodesh, a pesar que no dijo 'Iaale Veiabo' no debe volver. (Ksh. G. 21)

5. Si no dijo 'Iaale Veiabo' en Shajarit y recuerda solo despues de Musaf dice Minja dos veces, si ya paso el horario de Shajarit. (Ibid)

6. Si empezo a rezar Musafy despues de decir las tres primeras bendiciones recuerda que no dijo 'Iaale Veiabo' en 'Shajarit', continua las oraciones correspondientes a 'Shajarit'.

7. Si tiene dudas acerca si recordo 'Iaale Veiabo' vuelve a rezar y no tiene que hacerlo como ofrenda. (Ibid)

8. Por cualquier error por el cual se debe volver a rezar la 'Amida', tambien si el oficiante se equivoca al repetir, la debe volver a decirla, excepto 'Shajarit' de Rosh Jodesh, y si el oficiante se olvida de decir 'Iaale Veiabo' no la repite para no causar la molestia de la congregation, ya que de todos modos recuerda Rosh Jodesh en la oracion de 'Musaf. Pero si recuerda la omision antes de terminar la oracion vuelve a repetirla desde 'Restse'. (Sh. A. 126). Si el oficiante se equivoca en su oracion en silencio no vuelve a repetirla, salvo que se haya equivocado en las primeras tres bendiciones, y cumple su obligation con la repetition de la 'Amida'.

9. En Shabat y Rosh Jodesh se dice 'Musaf Iom Hashabat Haze ve Iom Rosh Jodesh' (el Musaf de Shabat y el Musaf de Rosh Jodesh) y no dice 'Musafei Shabat ve Rosh Jodesh' (los Musaf) no debe volver, por cuanto recordo Musaf de Shabat y Rosh Jodesh. Pero en Rosh Hashana si dice 'Musaf en singular en lugar de decir 'Musafei' en plural, debe volver por cuanto no recuerda el Musaf de Rosh Jodesh. (y Rosh Hashana es tambien Rosh Jodesh). (Ksh. G. 24)

10. Si en un lugar donde debia decir 'Musaf, dice 'Musafei' la oracion es valida.

11. Si penso que rezo Shajarit y rezo 'Musaf, y despues recuerda que olvido Shajarit, reza Shajarit y la oracion de 'Musaf es valida, pero si cuando rezo Musaf pensaba rezar Shajarit, solo que se equivoco y dijo Musaf, debe rezar Shajarit y Musaf.

12. Si rezo Shajarit en lugar de Musaf, recordando 'Iaale Veiabo' se presta atencion a la repetition de Musaf por parte del ofi-

80

14) Cuando hay un Bar Mitsva en la sinagoga, hay diversas opiniones entre los Sabios sobre si se dice 'Vidui' y 'Nefilat Apaim' y la costumbre es no decir el dia que un chico llega a los trece anos y empieza a tener la obligation de cumplir las 'Mitsvot'. (Sefer Halaja)

15) Debe cuidarse de no omitir ninguna parte de la oracion sin que la omision sea de acuerdo a la Halaja. Si se encuentra en un sitio donde no se dice Vidui ni Nefilat Apaim por ser el aniversario del fallecimiento de un sabio, los dice en silencio.

16) Se acostumbra a no decir 'Vidui' ni 'Nefilat Apaim' en la casa de un deudo, en la casa de un novio, en la sinagoga cuando hay una circuncision y cuando se encuentra un novio. (Sh. A. 137)

Capitulo 34

Leyes de 'Iaale Veiabo'. (agregados de Rosh Jodesh e Iom Tov.) oficiante que cometio un error y 'Musaf.

1. Se olvido y no dijo 'Iaale Veiabo' tanto en la primer noche

de Rosh Jodesh como en la segunda no debe volver a rezar.

Si se olvida en 'Shajarit' o 'Minja' debe volver a decir.

Si recuerda antes de empezar 'Modim' agrega 'Iaale Veiabo'

en el mismo lugar que recuerda.

2. Si dice 'Baruj Ata A-do-nai׳ y antes de decir 'Hamajazir, etc'

recuerda la omision agrega 'Lamedeni Jukeja' (ensename tu

ley) de manera que completa un versiculo y el nombre de D-s

no fue dicho en vano y luego dice 'Iaale Veiabo' y continua

la bendicion de 'Hamajazir'.

De noche por cuanto no debe volver a rezar si omite 'Iaale

Veiabo' si dijo 'Baruj Ata A-do-nai' de la bendicion de Ha-

majazir', la completa. (Ksh. G. 21)

3. Si no recuerda hasta que empieza 'Modim' si recuerda antes

de completar la 'Amida' vuelve a 'Retse'. Ver capitulo 31

— 12. (Sh. A. 122)

4. Si agrego a la oracion de 'Shomea Tefila' y recordo Rosh

79

que se agregan los lunes y los jueves, y no se apoya sobre algo que si se lo tomara caeria, salvo que sea anciano o enfermo. Aunque se haya confesado si ve que una congregation dice Vidui, vuelve a decir con ellos o por lo menos dice con ellos 'Jatanu, Avinu. Pashanu' (hemos pecado) que es una sintesis general del Vidui. (B. I. J. Ki Tisa 7)

9) No se recuerdan los trece atributos de misericordia a la noche y si se empieza 'Vidui' al ponerse el sol se dice solo Vidui sin recordar los 'trece atributos'. Tampoco se dice 'Nefilat Apaim' despues de la puesta del sol.

10) Si diferentes males azotan a la comunidad y se presenta en esos dias una circuncision, es bueno que la congregation diga las 'trece atributos' entre la cincuncision (Mila) y el corte de los restos del prepucio. (Pria) El libro Tomer Devora explica detenidamente el significado de los 'Trece atributos'. (B. I. J. Ki Tisa 10)

11) Ahora los sefaradies no acostumbran colocar la mano sobre el brazo y solo dicen el salmo 25 en silencio y se basan en las palabras del Zohar, y asi es correcto conducirse. (B. I. J. Ki Tisa 11)

12) Hay quien acostumbra a no hacer 'Nefilat Apaim' si no hay un area conteniendo un 'Sefer Tora', pero de acuerdo a la Cabala se hace en todas las oraciones durante el dia. (B. I. J. Ki Tisa 14)

13) Antes de 'Alenu Leshabeaj', se dice 'Ein Ke Elokenu' y tiene una gran importancia de acuerdo a la 'Cabala', luego 'Pitum Haktoret' y despues se dice 'Kadish al Israel', conocido como Kadish Iatom (de los huerfanos) que fue compuesto por nuestros sabios para los huerfanos para beneficio del alma del difunto y se lo dice durante los aniversarios del fallecimiento. Luego se contesta 'Bareju' y se para toda la congregation para decir 'Alenu Leshabeaj' (nosotros alabamos) que es una gran alabanza al Senor del Universo. Rabenu Arizal advirtio que no se quiten el 'Talit' y los 'tefilin' hasta finalizar 'Alenu Leshabeaj' y aquel que llega y escucha que la congregation se prosterna con ellos y dice 'Vaanajnu mishtajavim' (Nosotros nos prosternamos) junto con ellos. (B. I. J. 18)

78

2) Se presta atencion para contestar a las bendiciones de la repetition y si no hay nueve que contestan las bendiciones del oficiante son casi en vano. Por lo tanto el oficiante levanta la voz para que sea escuchado por la congregation y no se debe nombrar oficiante quien tiene debil voz. (Ibid 1)

3) Al llegar el oficiante a Nakdishaj. se dan tres pasos adelante y se vuelve al lugar en el que rezo. Cierra los ojos y contesta con gran devotion. Se elevan los talones y el cuerpo al decir 'Kadosh', 'Baruj' e 'Imloj' y no se eleva demasiado para que no se burlen de el. (Ibid 4, 5, 6)

4) No contesta 'Kadosh' hasta que el oficiante dice la palabra 'Veamar' y no contesta 'Baruj' hasta que el oficiante diga 'Veaomrim'. Asi tambien 'Imloj' no contesta hasta que el oficiante dice 'Leemor'. (Ibid 8)

5) Quien no escucho del oficiante el comienzo de la Kedusha y solo escucha a la congregation que contesta 'Kadosh' contesta con ellos. (Ibid 9)

6) Si termino una persona su oracion en silencio antes que el oficiante, no conversa ni estudia Tora, sino se mantiene en silencio esperando que el oficiante empiece la repetition de la 'Amida' Tampoco se estudia durante la repetition de la oracion, y sigue las palabras del oficiante con atencion. Se procura pararse durante la repetition de la 'Amida' y si es anciano. enfermo o debil se sienta. £1 oficiante no debe esperar a aquellos que prolongan mucho en sus oraciones.

7) Toda persona debe decir todas las palabras del 'Vidui' aunque sepa que no cometio los actos por los cuales se confiesa, por cuanto todo Israel es un mismo cuerpo y todos son responsa bles por actos del projimo, y ademas el hombre desconoce la

seriedad de todos sus actos y hechos sin importancia en sus ojos pueden tener importancia ante D-s, como dijeron nuestros sabios: 'Aquel que averguenza a su projimo en publico es como si cometiera asesinato' o 'Aquel que se enoja es como si adora idolos. (B. I. J. Ki Tisa 1).

8) Se dice 'Vidui' parado y tambien las suplicaciones de perdon

77

13. Todo dia en el que no se dice 'Vidui' y 'Nefilat Apaim', tampoco se dice durante Minja del dia anterior con la exception de la vispera de Rosh Hashana y de Iom Kipur. Al orar en la casa de un deudo o una casa donde hubo un fallecimiento aunque no haya alii ningun deudo no se dice Vidui y 'Nefilat Apaim'.

14. Cuando hay una circuncision en un dia de ayuno no se dice 'Nefilat Apaim', pero se dice 'Selijot' y 'Vidui' fuera de los involucrados directamente en la circuncision, y no se dice 'E-l Rajum'. En Minja si se reza junto al bebe no se dice 'Selijot' y Vidui. 'Vehu Rajum' se dice parado y con concentration.

15. Luego se dice 'Ashre Ioshebe Beteja' y se trata de decirlo con mucha atencion y nuestros sabios afirmaron que quien dice 'Ashre' tres veces diarias se hace acreecor al Mundo venidero y todo esto con la condition que lo haya dicho con atencion. (Ksh. G. )

16. Despues se dice 'Uba Letsion Goel' y puede adelantar la 'Kedusha' de 'Uba Letsion' a los primeros dos versiculos, si lleva dos versiculos de atraso en relation al oficiante y los dice despues.

17. Gontinua con 'Tefila Le David' y se dice con mucha atencion y sumision. (Mahari) 'Alenu Leshabeaj' se dice con temor y reverencia, alegria. atencion y estando parado.

Al Hashuljan

1) El simple motivo por el cual se repite la 'Amida' en voz alta es para que cumpla su obligation quien no sabe rezar. Pero ese no es el motivo principal. De acuerdo a la 'Cabala' tiene una gran importancia la repetition de la 'Amida' y no debe omitirse salvo en caso de apuro, como si no queda tiempo o solo hay un minian reducido y hay serias sospechas que no va a haber ueve personas que contesten las bendiciones del oficiante. En ese caso dice el oficiante las primeras tres bendiciones en voz alta, para que digan Kedusha y continua en silencio. (B. I. J. Truma 2)

76

4. Si el oficiante llega a la Sinagoga cuando la congregation termino la 'Amida' en silencio y tiene inmediatamente que decir la repetition de la Amida en voz alta, no debe volver a orar la 'Amida' en silencio. (Sh. A. 124). Lo mismo ocurre si el oficiante ya rezo y despues se le presenta un minian y se ve obligado a decir la repetition de la 'Amida' no debe precederle la 'Amida' en silencio. (K Sh. G. 18)

6. No se estudia en la repetition de la 'Amida', y dice las bendiciones junto al oficiante, incluso en silencio.

7. Se cuida de unir los pies como si fueron uno solo, durante la Kedusha y piensa cumplir con el precepto de que D-s sea santificado dentro la congregation de Israel. Dice 'Nakdishaj Venaritsaj' en voz alta y el resto en silencio y contesta 'Kadosh, Kadosh, Kadosh' en voz alta (Mahari).

8. Al finalizar la repetition de 'Amida' se dice Vidui (confesion) y 'Nefilat Apaim' (caida de rostro). En toda confesion se dice: 'Ana A-do-nai, elokenu veelokei abotenu. etc' Si se confiesa en silenci6 es correcto detallar el pecado. Se inclina durante 'Vidui', como lo hace durante 'Modim', pero no se hace asi frente a la congregation,para que no se burlen y lleguen a pecar. Se debe confesar parado y a pesar de haber dicho Vidui, si escucha un oficiante que dice 'Vidui', vuelve a decirlo.

9. Despues del Vidui se dice 'Vaiabor' y los trece atributos de Misericordia de D-s cuando hay minian. El individuo esta autorizado a decirlo,si lo lee con los signos de puntuacion y melodia con los cuales se lee la Tora. (Sh. A. 565)

10. No se pueden decir 'Selijot' (suplicaciones de perdon) a la noche, pero se puede decir confesion en cualquier momento, excepto al terminar Shabat hasta la medianoche. (Birkei Iosef. Kesher Gudal)

11. En 'Nefilat Apaim' inclina su rostro sobre el brazo izquierdo. Se debe cuidar de inclinarse sobre el brazo y no sobre la mano. No se dice el salmo 6.

12. Si cuando inclina su rostro escucha Kadish o Kedusha contesta/y se puede decir 'Nefilat Apaim' aunque no haya minian.

75

diga antes de 'Ihiu Leratson' un versiculo que empieza con la primer letra de su nombre y finaliza con la ultima letra de su nombre. (K. H. J. 122. 11)

2) Hay quienes suelen decir antes de 'Elokai Netsor' el salmo 'Esa einai el hearim' y otros suelen decir el salmo 'Elokim Iejaienu' y cada cual hace segun su costumbre. Hay quien acostumbra decir 'Tefilat Rav' que es traida en el Talmud y tiene el valor numerico de once veces la palabra 'Jaim' (vida) y si agrega otras plegarias vuelve a decir 'Ihiu Leratson' (B. I. J. Besalaj 23)

3) En la bendicion de 'Shomea Tefila' se pueden agregar todo tipo de peticiones. (Sh. A. 119)

4) Es apropiado confesarse en 'Shomea Tefila' cuando dice 'Milefaneja Malkenu rekam al tashibenu' y esta es la forma corta de confesion: 'Senor del universo, peque delante tuyo. sea Tu voluntad que me perdones y expies todo lo malo que hice desde que fui creado hasta este dia. Si quiere puede confesarse en amplitud y detalladamente. (K. H. J. 3)

5) No se agrega demasiado en la oracion de 'Shomea Tefila'. (K. H. J. 15), en especial si es el rabino de la congregation y lo estan esperando. (K. H. J. 17)

Capitulo 33

Repetition de la amida y continuation de la oracion.

1. Cuando repite el oficiante la 'Amida' dice 'A-do-nai Sefatai Tiftaj ' al comienzo, pero no dice al final 'Ihiu leratson' (Sh. A. 123) y el motivo explica Beer Heitev por cuanto no pronuncia su oracion individual.

2. No se conversa cuando el oficiante repite la 'Amida' y se ensena a los ninos a contestar 'Amen'.

3. Cuando hay 'minian' se debe decir 'Amida' en silencio y luego el oficiante la repite en voz alta y no puede empezar el oficiante las tres primeras bendiciones en voz alta y las intermedias en silencio hasta 'Retse' y desde 'Retse' otra vez continua en voz alta, obviando la repetition de la 'Amida' como se hace en algunos lugares en la oracion de Musaf.

74

3) Quien durante el verano se equivoco en su oracion un par de veces despues de treinta dias de pedir lluvia, si luego se despierta la duda si dijo o no dijo, no debe volver. Pero si se equivoco durante los treinta debe volver a rezar. Si durante los treinta dias estuvo estuvo dudoso si dijo lo que correspondia o se equivoco y repitio la oracion por la duda y vuelve a presentarse una situation similar despues del plazo de treita dias, vuelve a rezar y condiciona que si no se equivoco sea su oracion como 'ofrenda' y si se equivoco se considera oracion obligatoria. (B. I. J. Beshalaj 15)

Capitulo 32 Leyes de la conclusion de la 'Amida'.

1. No puede interrumpir para contestar Kadish o Kedusha durante la 'Shmone esre' hasta que termina el versiculo 'Ihiu Leratson' (Sh. A. 122)

2. El versiculo 'Ihiu Leratson' posee grandes secretos de acuerdo a la Cabala y se lo dice despacio y concentrado. (B. H.)

3. Al terminar la 'Shemone esre' se prosterna y da tres pasos atras manteniendose prosternado y antes de erguirse, al decir 'Ose Shalom Bimromav' inclina su rostro a la izquierda, cuando dice 'Hu iaase Shalom alenu' inclina su rostro a la derecha y luego se inclina hacia adelante como un esclavo que se despide de su amo.

4. Se queda en el lugar donde retrocedio despues de dar tres pasos atras y no vuelve a su lugar hasta que el oficiante llega

a 'Kedusha'o por lo menos a la repetition de la 'Amida' y se debe quedar parado antes de volver a su lugar como minimo el lapso de la caminata.

5. Cuando retrocede lo hace primero con el pie izquierdo. y no se hacen mas de tres pasos. El oficiante al repetir la 'Amida' en voz alta no necesita retroceder tres pasos.

Al Hashuljan

1) Es bueno para no olvidar su nombre el dia del juicio, que

73

de lluvia, no debe volver a rezar y si quiere reza como ofrenda sin pedir lluvia en 'Birkat Hashanim. (Sh. A. 117)

10. Baj escribio que no es aconsejable pedir lluvia en la 'Amida' en una epoca distinta a la que fijaron nuestros sabios aunque lo haga en 'Shomea Tefila'. En lugar de eso se puede decir salmos relacionados a la lluvia, ayunar y decir otras plegarias para pedir que caigan lluvias.

11. Si pide lluvia en la epoca de verano debe volver a repetir la oracion. Asimismo si no pide lluvias durante el invierno debe volver a orar aunque haya pedido rocio, pero si pidio lluvia y no rocio no debe volver.

12. Si no pidio lluvia en 'Birkat Hashanim' y recuerda antes de llegar a 'Shomea Tefila', la pide en 'Shomea Tefila' y no debe repetir la 'Amida'. Si recuerda despues de 'Shomea Tefila' pero antes de terminar la 'Amida' retorna a la bendicion de 'Birkat Hashanim'. Si recuerda despues de 'Shomea Tefila' pero antes de 'Retse', dice 'Veten Tal Umatar' y luego dice 'Retse'. (Sh. A. 117) Si no acostumbra agregar plegarias al llegar a 'Elokai Netsor' se considera como si hubiera terminado la 'Shemone esre' y debe volver a decirla del principio. (M. A.)

18. En caso de dudar acerca si dijo 'Barej Alemu' o Barejenu' durante los treinta dias repite la oracion. (K Sh. G. 15)

Al Hashuljan

1) En Erets Israel se comienza a decir 'Barej alenu' desde la noche del 7 de Mar Jeshvan y en la Diaspora sesenta dias

despues de la epoca de Tishri y se dice hasta Minja de la vispera de Pesaj. Al decirse 'Arvit' de la primer noche posterior a la fiesta de Pesaj se empieza a decir 'Barejenu'. (Sh. A. 117)

2) Un residente de la tierra de Israel que empezo a decir 'Barej Alenu' y viajo despues al exterior continua diciendolo, a pesar que no pasaron sesenta dias de Tishri. Es preferible que durante ese periodo procure no ser oficiante y si fue hecho oficiante, debe conducirse en la repetition de la 'Amida' como los habitantes de la Diaspora. (K. H. J. 12, 13)

72

Israel debe volver al comienzo de la oracion, incluso en una epoca de verano en la cual se necesita lluvia. (Ibid)

4. En la epoca de invierno en la Tierra de Israel si no dijo 'Morid Hagueshem' y ni siquiera recordo al rocio (Morid Hatal) debe volver al comienzo de la oracion. y en relation al pedido de lluvias (Ten tal umatar, danos lluvia y rocio) si no pide lluvia, aunque haya pedido rocio debe volver. (Sh. A. 117)

5. Lo que dijimos anteriormente que debe volver al principio de la oracion, se refiere a cuando termino la bendicion y em-pezo 'Ata Kadosh'. Pero si recordo la omision antes de finalizar la bendicion dice 'Mashiv Haruaj Umorid Hagueshem' en el lugar que recuerda y termina la bendicion. Si recuerda al finalizar la bendicion antes de empezar 'Ata Kadosh' dice en el lugar solo 'Mashiv Haruaj Umorid Hagueshem' sin volver a decir la bendicion.

6. Si se equivoca en el medio de una bendicion vuelve al comienzo de la bendicion y si comete el error inten-cionalmente vuelve al comienzo de la 'Shmone esre'.

7. Si durante el verano, esta dudoso acerca si dijo 'Morid Hagueshem y pasaron solo 30 dias de verano, seguramente dijo 'Morid Hagueshem' y se debe volver al comienzo. Si el primer dia de Pesaj dice la segunda bendicion de la 'Shmone esre' hasta 'Morid Hatal' (manda el rocio) noventa veces y acostumbra su lengua al cambio y despues se presenta la duda seguramente dijo 'Morid Hatal' y no vuelve a repetir la oracion. (las noventa veces son equivalentes a tres oraciones diarias treinta dias).

8. Si hay gente que necesita lluvia en los dias de verano (de Israel) no la piden en 'Birkat Hashanim', (que es la oracion en la cual se agrega el pedido de la lluvias) sino en 'Shomea Tefila' (que escucha la oracion, en esta bendicion se incluyen en las peticiones individuales). Ciudades grandes o paises enteros se los considera como individuos y si necesitan lluvia en la epoca de verano se pide en 'Shomea Tefila'. Sin embargo si una persona se equivoca y pide lluvia en 'Birkat Hashanim' durante el verano en un pais necesitado

Capitulo 30 Repetition de la 'Amida'

1. Si una persona empieza su 'Shemone esre', cuando el oficiante empieza a repetir la 'Amida' en voz alta y llega a 'Nakdishaj' dice con el toda la 'kedusha'. Asimismo repite con el las bendiciones de 'Akel Hakadosh' y 'Shomea Tefila' y trata de llegar a 'Modim' y a 'Tov Shimja Uleja Nae Leodot', para prosternarse en el mismo lugar en el cual lo hace el oficiante. (Sh. A. 109)

2. Cuando un indiyiduo llega a Kedusha y en ese momento la congregation llega a la 'Kedusha' de 'Iotser' no la dice con ellos, y al parecer lo mismo se aplica si empieza su oracion y llega a la 'Kedusha' de 'Nakdishaj' cuando la congregation llega a la Kedusha de Musaf. (Keter)

3. Si llega a la sinagoga cuando la congregation empieza la Amida de Shajarit no comienza con ellos, ya que debe unir la redencion (Gaal Israel) a la oracion. Sin embargo en 'Arvit' es preferible que rece con ellos y despues diga 'Keriat Shema' y sus bendiciones. (Sh. A. 236)

4. En las bendiciones que debe prosternarse, se prosterna al decir 'Baruj, inclina su cabeza al decir 'Ata' y al erguirse levanta su cabeza primero y luego el cuerpo. Se prosterna rapido de una vez y se ergue lentamente. (Sh. A. 113)

5. Se prosterna hasta que resalten las vertebras, y un anciano que no puede prosternarse tanto. inclina un poco su cabeza. (Ibid)

Capitulo 31 Recordation de la lluvia, el viento y el rocio.

1. Se empieza a recordar la lluvia (Mashiv Haruaj u morid Hagueshem) en la segunda bendicion de la 'Amida' desde la oracion de Musaf del ultimo dia de Pesaj. (Sh. A. 114)

2. Esta prohibido recordar la lluvia hasta que lo anuncie el oficiante. Solo en caso que sepa que el oficiante ya la anuncio, esta autorizado a decirla en su oracion. (Ibid)

3. Si dice 'Morid Hagueshem' durante el verano de la tierra de

70

que es el agregado de la oracion de Arvit) y en la segunda 'Ismaj Moshe' (el agregado de Shajarit) cumplio su obliga-cion, salvo que haya tenido la explicita intention que la primera sea rezada como 'pago'.

29. Si omitio 'Arvit' de Rosh Jodesh y reza dos veces Shajarit y olvida el agregado de Rosh Jodesh en la segunda, no debe repetirla.

30. Quien se equivoca e incluye en la oracion un agregado correspondiente a otro dia, no se considera que interrumpio.

Al Hashuljan

1) Si una persona empezo a rezar pensando que no habia rezado y luego recuerda que oro, interrumpe aunque sea en el medio de una bendicion y no puede continuarla como 'ofrenda* haciendole algun agregado, despues de haberla empezado como oracion obligatoria. De la misma manera si cometio un error en la oracion y la repitio pensando que asi lo exige la ley y despues recuerda que se equivoco en la Halaja y no debia repetirla, la interrumpe inmediatamente, aunque sea en medio de una bendicion. (B. I. J . Mishpatim 1)

2) Si se distrae en la oracion y no recuerda en cual bendicion se encuentra vuelve al comienzo de la 'Shmone esre*. Si esta seguro que dijo las primeras tres bendiciones, empieza desde la cuarta. Asimismo si esta seguro de haber terminado una de las bendiciones intermedias. continua desde la bendicion siguiente a la que recuerda haber dicho. (B. I. J . Mishpatim 20)

3) Un oficiante que cometio en su 'Amida' en silencio un error por lo cual deberia repetirla, cumple su obligation al repetir la oracion en voz alta para la congregation.

4) En esta epoca no se dicen oraciones como ofrendas si no se ve obligado a decirla por la ley, debido a que no nos concen-tramos tanto cuando rezamos y ojala rezariamos por lo menos las oraciones obligatorias con suficiente concentration.

69

estaba ocupado de asuntos monetarios para evitar una perdi-da y quien no pudo rezar porque estaba ebrio.

22. Si viernes por la tarde no pudo rezar, reza Arvit de Shabat dos veces.

23. Si no pudo rezar ,Minja' de Shabat, al finalizar Shabat reza dos veces ,Arvit' y en la primera que corresponde a ,Arvit' dice ,Havdala' (separation entre Shabat y el resto de la semana). Si hizo ,Havdala' en la segunda y no en la primera, solo la segunda es valida como ,Arvit' y la primera no sirve como pago, por cuanto no hizo ,Havdala', pareceria que la rezo como 'pago' y no se antecede una oracion de 'pago' a la oracion que corresponde al horario. Pero si tuvo la intention de rezar la primera como 'Arvit' y la segunda como 'pago' y se olvido de decir 'Havdala', las dos oraciones son validas. (Ksh. G. en mombre de Pri jadash)

24. Si hizo o no hizo 'Havdala' en las dos oraciones •las mismas son validas.

25. Si rezo como minja de 'Shabat' la 'Amida' del resto de la semana, finalizar Shabat reza arvit dos veces sin decir Havdala en la segunda y lo hace como 'ofrenda'. Asi tambien si no dice en Minja de Rosh Jodesh o Iom Tov, el agregado correspondiente al dia, (Iaale Veiabo), reza a la noche dos veces Arvit, la segunda como ofrenda. Si a la noche es todavia Rosh Jodesh o Iom Tov reza la segunda como ,pago' obligatorio.

26. Si olvido el agregado de Rosh Jodesh en Minja de la vispera de Shabat y no recuerda hasta la noche, no reza Arvit de Shabat dos veces (si no es tambien Rosh Jodesh) debido a que lo tendria que hacer como 'ofrenda' y no se rezan oraciones de'ofrenda' en Shabat.

27. Si olvido de rezar 'Minja' en la vispera de Rosh Jodesh y reza 'Arvit' dos veces, diciendo el agregado correspondiente a Rosh Jodesh solo en la primera. Si no dijo el agregado en la primera sino en la segunda debe volver a rezar una tercera vez como ,pago' de 'Minja'. Si no agrego 'Iaale Veiabo' en ninguna de las dos oraciones no debe volver a rezar.

28. Si reza 'Shajarit' de Shabat dos veces para 'pagar' la omision de 'Arvit' y dice en la primera 'Ata Kidashta' (Tu santificaste,

68

'ofrenda'. (K Sh. g. 22) 13. La omision de Musaf no puede ser 'pagada' y tampoco se

puede 'pagar' en ella la oracion de 'Shajarit' y lo hace en 'Minja'. Lo mismo ocurre con la oracion 'Neila' de Iom Kipur. (Majzik Beraja 108)

14. A pesar que no se puede pagar la oracion omitida sino en la oracion siguiente, si despues quiere puede rezarla como 'ofrenda' agregando algo en ella /y es correcto conducirse asi. (Sh. A. 108) El compilador del libro sostiene que no vio, ni escucho que se cumpla ese consejo y aconseja que quien omitio oraciones y no pudo 'pagarlas' trate de ser oficiante la cantidad de veces que omitio oraciones para reparar la omision.

15. Quien no oro Musaf ni Minja y recordo solo cerca del anochecer queda tiempo de decir una sola plegaria, reza Musaf ya que Minja puede 'pagarla' en la oracion de Arvit. (Ksh. G. 22)

16. Si omitio una oracion intencionalmente no la puede 'pagar' en la oracion siguiente. Si quiere, puede rezarla como ofrenda y no es necesario que haga ningun agregado. (Sh. A. 108, Ksh. G. 22)

17. Quien se ocupa de asuntos publicos esta exento de rezar y si a causa de estos asuntos paso el horario de la oracion, no debe 'pagarla' en la oracion siguiente. (Birke Iosef, Majzik Beraja, Ksh. G)

18. No se paga Keriat Shema ni sus bendiciones. (M. Beraja 58)

19. Quien es oficiante durante 'Shajarit' y omitio 'Arvit' de la noche anterior dice solo las dos oraciones que debe decir como oficiante: la 'Amida' en silencio y su repetition en voz alta que le sirve tambien como 'pago'. (Ks. G.)

20. Si no rezo 'Arvit' y durante 'Shajarit' presta atencion cuando el oficiante repite la 'Amida' en voz alta, no tiene necesidad de volver a repetir la oracion como 'pago' de 'Arvit'. (Ks. G.)

21. Aquel que no rezo pensando que era temprano e iba a tener tiempo de orar se considera que perdio la oracion involun-tariamente y puede 'pagarla'. Lo mismo ocurre con quien

67

o Kedusha, solo escucha en silencio y prosigue con su oracion. (Ibid)

4. Al terminar la 'Shemone esre' antes de decir 'ElokarNetsor' puede interrumpir para contestar Kadish, Kedusha, Bareju y Amen. (K. Sh. G. 9)

5. Quien reza dos ,Shemone esre' seguidos como dos veces arvit, debe esperar entre una y otra el lapso de la caminata de cuatro Amot. (Sh. A. 105)

6. Todos los exentos de decir 'Keriat Shema', estan exentos de rezar la 'Amida', y todos aquellos que estan obligados a decir 'Keriat Shema', debendecir la Amida, fuera de los que acompanan al difunto y no son imprescindibles para ello, que deben decir el 'Shema', pero estan exentos de la 'Amida'. (Sh. A. 106).

7. Mujeres y esclavosya pesar de estar exentos del 'Keriat Shema' por cuanto es una mitsva que depende de un tiempo deter-minado, deben rezar. Se debe educar a los pequenos cuando entienden a cumplir con la Mitsva. (Ibid)

8. Si no recuerda si rezo o no, vuelve a hacerlo y si comienza a rezar y recuerda que lo hizo anteriormente interrumpe aunque sea en medio de una bendicion. (Ibid)

9. Se olvido de orar o se vio forzado a no hacerlo, reza la proxima oracion dos veces, la segunda como pago de la oracion omitida (es decir si se olvido o estuvo imposibilitado de decir arvit dice 'Shmone esre' de 'Shajarit' dos veces, etc). (Ibid)

10. Solo se puede ,pagar' la oracion omitida durante el horario de la oracion siguiente.

11. Quien no rezo Shajarit ni Musaf y recordo la omision en el horario de Minja, reza Minja, Musaf y por ultimo ,Shajarit'. Si rezo 'Musaf antes de 'Minja' cumplio con su obligation. (K Sh. G. 108)

12. Se puede 'pagarv la oracion anterior solo cuando la dice junto a la 'Amida' que corresponds haciendo una pausa equivalente al tiempo que lleva una caminata de cuatro amot, pero si termino de rezar y se dedico a otras actividades ya no puede volver a 'pagar la oracion omitida, y hay quienes no aceptan esta opinion. Por lo tanto la reza como

66

De acuerdo a Arizal se piensa lo siguiente: 'Sabemos Hashem que no somos dignos a rezar delante tuvo, solo confiamos en Tu misericordia y bondad porque bondadoso eres, Tu nos ordenaste orar a Ti, ya que Tu eres nuestro D-s y nosotros somos tus siervos y nuestros ojos se dirigen a Ti como los de los esclavos hacia su amo.' (B. I. J. Itro 4)

10) A pesar de quien no estuvo concentrado por lo menos en la primera bendicion de la 'Shemone esre' debe volver a rezar de acuerdo a la Halaja, sabios de las ultimas generaciones sostuvieron que en esta epoca no se vuelve a rezar, ya que puede ser que al repetir la oracion tampoco se concentre. El erudito Jaim de Voloshim aconsejo que se figure las formas de las letras que saca de su boca, para asegurarse la concentration en lo que dice. De todos modos quien se guie por el consejo, no va a poder rezar con minian, ya que su oracion va a llevar mucho tiempo y por lo menos puede hacerlo durante la primer bendicion y en lo posible en las tres primeras bendiciones. (Ibid 5)

Capitulo 29 Mas sobre la 'Amida'

1. En todos los lugares donde permitieron interrumpir la 'Sh-mone esre' como cuando lo ataca un escorpion o un toro si interrumpio durante un lapso en el cual podria terminar toda la oracion, debe volver a rezar de un principio. si no paso tanto tiempo vuelve al lugar de la bendicion que inter-rumpio. Si interrumpio en las tres primeras bendiciones vuelve al principio y si interrumpe en las tres ultimas vuelve a 'Retse'. (Sh. A. 94)

2. El lapso de la interruption se calcula de acuerdo a una persona que lee la oracion. La misma ley anterior se aplica si hablo en medio de la 'Amida' en forma involuntaria, pero si habia en forma intentional debe volver al comienzo de la plegaria. (Sh. A. 114)

3. No interrumpe en medio de la 'Amida' para contestar Kadish

65

lo molesta puede quitarselo sin ensuciarse la mano. (B. I. J. Itro 13)

4) Es la costumbre de los Sabios de Israel cuando rezan visten una tunica (ropa que las personas importantes acostum-braban vestir al salir y nuestro equivalente vendria a ser un saco) al encuentro con el D-s de Israel y corresponde que toda persona se conduzca de la misma manera. Por lo menos se deben vestir las ropas que se usan cuando se visita a personas importantes. (Ibid 15)

5) Se preocupa de sacar flema o limpiarse la nariz, si lo necesita antes de la oracion. No se erupta o bosteza voluntariamente, sino cuando se ve forzado a ello y se cubre la boca con la mano a pesar que no haya nadie que lo vea, ya que se encuentra frente a un Rey. (B. I. J. 16)

6) Es preferible rezar en un lugar cubierto o que por lo menos posee paredes si esta limpio y no al aire libre. (B. I. J. 19)

7) Los judios sefaradies tienen la costumbre que antes de empezar la 'Shemone esre' giran un poco su cabeza hacia atras y hacen movimiento de manos a las personas que se encuentran detras o a los costados y el motivo es parecerse a los angeles, que reciben el yugo celestial en forma armonica y con el consentimiento general de todos. Maran Shapira explico que esa costumbre tiene su origen en la 'Cabala' y se efectua aunque no haya personas a los costados o atras, y asi se acostumbra en Siria.

8) Si se para a rezar en el lugar donde estaba sentado da tres pasos atras y vuelve a pararse en el lugar en el cual va a rezar. Si se sienta lejos del lugar donde va a rezar se dirige a el, retrocede tres pasos y vuelve al lugar. Esta costumbre recuerda los tres 'Milin' que el pueblo de Israel retrocedio cuando recibio la Tora y luego volvio a acercarse, ademas de tener otros motivos de acuerdo a la 'Cabala'. (B. I. J. Itro 3)

9) Se piensa en las palabras que salen de su boca y que la presencia Divina se encuentra frente suyo. Se piensa que nosotros no somos dignos de que se cumplan nuestros pedidos, sino quizas sean escuchadas nuestras pie-garias gracias a la bondad y misericordia Divina.

64

para hablar frente a un rey. Si no esta lucido, su oracion es abominable y es como si estuviera haciendo idolatria, y debe volver a rezar cuando se diluye el efecto del vino. Aunque pase el horario de la oracion no esta autorizado a orar y si es posible la completa en el horario de la proxima oracion. (Sh. A. 99)

18. Si camino un Mil o durmio un poco despues de beber un 'Reviit' de vino, debilita el efecto del vino. Pero si durmio un poco o camino despues de haber tornado mucho vino aumenta la potencia del mismo. (Beer Heitev explica que si duerme bastante se debilita la fuerz i del vino en todos los casos).

19. Una persona que estuvo ebria puede rezar cuando siente que se aplaco la fuerza del vino.

20. Se debe estar concentrado en todas las bendiciones y si no puede por lo menos debe estarlo en la primer bendicion.

21. Prosterna su cuerpo al decir 'Baruj' e inclina su cabeza al decir 'Ata' y luego ergue la cabeza y luego el resto del cuerpo. (K. Sh. G. 13)

Al Hashuljan

1) Se colocan los pies juntos como si fueran uno solo, e inclina su cabeza un poco, para que los ojos se dirijan hacia abajo, y orienta su corazon hacia los Cielos.

A pesar que es preferible rezar con los ojos cerrados, si sabe que se concentra mas si lee del Sidur, es aconsejable leer del 'Sidur* cuidandose de que su vista no se aparte del mismo. (B. I. J. Itro 9)

2) No se toma en las manos cuando reza, ningun objeto excepto el libro de oraciones, ya que presta atencion a ellos para que no se caigan y no se concentra en su oracion. Tampoco se reza en un lugar sonde haya ruido debido a que le va a impedir concentrarse. (B. I. J. Itro 12)

3) Quien reza de un 'Sidur* y se cae de sus manos, y no puede continuar concentrado en sus oraciones sin el, lo puede levantar al terminar la bendicion Asi tambien si un insecto

63

oracion y cuando llega a 'Shira Jadasha' antes de la 'She-mone esre' se piensa en la grandeza de D-s y sus maravillas en contraposition a su pequenez e insignificancia.

12. La persona que reza debe pensar en el significado de las palabras que sacan sus labios y que la presencia Divina esta frente suyo. Se sacan todos los pensamientos ajenos a la plegaria y que impiden su concentration y se imagina que si estaria frente a un rey de carne y hueso, cuanto esfuerzo haria para ordenar sus palabras y concentrarse en ellas, entonces mucho mas esfuerzo debe hacer cuando se encuentra frente al Rey de Reyes, el Santo Bendito, conocedor de todos los pensamientos. Los piadosos de antano se aislaban y concentraban en sus plegarias de modo.tal que se desprendian de la materia y robustecian la fuerza espiritual hasta llegar a un grado cercano a la profecia. Si lo ataca un pensamiento extrano en medio de la oracion, se calla hasta que se diluya y se debe reflexionar en cosas que sometan a su corazon y lo dirijan hacia el Padre Celestial. (Sh. A. 98) El valor numerico de Tefila es similar al de 'Becavanat Halev' (con la intention del corazon) (K. Sh. G. 12)

13. Si se quiere agregar alguna plegaria o confesion cuando se dice la bendicion de 'Shomea Tefila' conviene que este escrita, para que no se confunda en el momento de la bendicion. (Ibid)

14. Si hay ninos o adultos que hacen ruido o habian, puede emitir algun sonido para callarlos.

15. Reza suplicando como un mendigo pidiendo limosna y sin apurarse, para que no parezca como si quisiera desprenderse de un yugo.

16. Se medita humildemente que la persona es inmerecedora de todas las peticiones de las plegarias y solo se acerca a pedirle al Santo Bendito Sea, confiando en su infinita bondad.

17. Quien tomo un reviit de vino no debe rezar 'Amida' hasta que se vaya el efecto del vino, y si rezo la oracion es valida. Lo mismo ocurre si toma mas de un reviit y esta lucido

62

debido a que si se detiene va a observar hacia atras y no va a estar concentrado. Pero todo esto depende del lugar, el temor del orante y su poder de concentration. Hay quien obliga a pararse en la primer bendicion de la 'Shemone esre', y hay que conducirse de acuerdo a esta opinion, si no se trata de un lugar peligroso. (Sh. A. 94)

4. Tambien cuando viaja en un barco o carreta, si puede pararse en los lugares en los cuales se prosterna, se para y da tres pasos hacia atras. (Sh. A. 94)

5. Si una persona esta rodeado por no judios y teme que lo interrumpan, se sienta en su lugar y reza, ya que si se para no se va a concentrar en las plegarias. (Ibid).

6. Cuando esta parado para la'Shemone esre' debe procurar no apoyarse en nada. (Ibid)

7. Aquel que estuvo obligado a rezar sentado, cuando se le presenta la ocasion vuelve a hacerlo parado. Esa es la opinion del Sh. A., pero Taz, Rama de Pano, Shaare Kneset Hagdola, Pri Jadash, lad Eliahu y Birkat Iosef acordaron que no debe volver a rezar.

8. Se deben inclinar un poco la cabeza de manera que los ojos esten hacia el suelo. piensa que reza como si estuviera en el Beit-Hamiksah y su corazon lo dirige al cielo. (Sh. A. 95) Esta escrito en Shaare Kneset Hagdola: 'escuche' que todo aquel que no cierra sus ojos en la 'Shmone esre' no tiene el merito de ver la presencia Divina al fallecer y desde entonces cierro los ojos' (B. H.)

9. Coloca sus manos cruzadas sobre su corazon, la derecha sobre la izquierda, y se para como un esclavo frente a su amo, con temor y reverencia. No pone sus manos sobre su cintura, debido a que se ve como arrogancia. (Sh. A. 95) El motivo por el cual se coloca la mano derecha sobre la izquierda explica Beit Iosef, es para simbolizar el sometimien-to del instinto del mal por el instinto bueno.

10. No se pronuncian las palabras de la 'Shemone esre', solo sus labios se mueven sin que se escuche voz. (K Sh. G.12) No es aconsejable estar parado o sentado junto a un malvado durante la oracion. (en nombre de Sefer Jasidim).

11. Se espera un breve lapso de tiempo antes de empezar la

61

permitido y de acuerdo al Zohar, delante esta prohibido pasar por cualquier lugar donde el orante lo pueda ver, y a los costados y detras esta prohibido dentro de los cuatro 'Amot'. En lo posible hay que cuidarse de las palabras del Zohar, pero en caso de necesidad que se dirige a cumplir una mitsva y tiene que apurarse, puede apoyarse en las palabras del Shuljan Aruj que no prohibio sino pasar delante dentro de los amot. (B. I. J. Itro 7)

6. Aunque haya una separation de una altura de diez 'Tefajim' y un ancho de cuatro 'Tefaj im' delante del orante, de todos modos esta prohibido pasar por delante y si hay una pared de vidrio tampoco puede pasar, ya que lo ve a traves del vidrio y se distrae.

7) Una persona que termina su oracion y otra persona se encuentra detras suyo rezando, no da los tres pasos hacia atras si se encuentra dentro de sus cuatro amot.

Capitulo 28 Otras leyes de la 'Amida'.

1. Quien se apresta a orar se llena de temor, reverencia y deseo de subyugacion hacia el Creador y se aleja de las cosas que crean un ambiente risueno y mundano. (Sh. A. 95)

2. No se comienza las oraciones inmediatamente despues de haber estado dedicado al desarrollo de asuntos legales, para que su pensamiento no este' turbado y pueda concentrarse en las plegarias. Si estudio solo los veredictos de la Halaja puede rezar enseguida.

3. Aquel que desconoce la direction o no puede dirigirse en direction al Beit-Hamikdash, dirige su corazon hacia su Padre Celestial. Estaba montado sobre un burro no debe bajarse para rezar, aunque tenga quien le pueda cuidar el animal, sino puede continuar cabalgando y rezar. Lo mismo se aplica si navega en un barco o viaja en un carruaje. Asi tambien, si anda por un camino, puede continuar cami-nando y orar, a pesar de no encontrarse en lugar peligroso,

60

de Israel y en su pesamiento se dirige hacia Jerusalem y el Beit-Hamikdash. El que se encuentra en la Tierra de israel dirige su rostro a Jerusalem y aquel que se encuentra en Jerusalem dirige su rostro a al Beit-Hamikdash, resulta que todo Israel se dirige a un mismo lugar y las oraciones que vienen en lugar de los sacrificios, suben por el mismo lugar que lo hacian los sacrificios.(B. I. J. Itro 1)

2) Es bueno leer la 'Amida' del 'Sidur' (libro de oraciones) para que este concentrado durante las plegarias y no se distraiga. (Ibid)

3) Quien por error empezo la 'Amida' en el Beit-Hakneset hacia otra direction, se le debe indicar el error y cambia de position aunque para ello tenga que arrancar los pies de su lugar. Si reza en una casa, donde no es conocida la direction de la oracion, no se debe molestar al orante e indicarle el error en medio de la oracion. (Ibid)

4) Esta prohibido sentarse en los cuatro amot de quien dice 'Shmone esre' y hay quien sostiene que delante esta prohibido sentarse en cualquier lugar que el orante lo pueda divisar. La costumbre es de acuerdo a la primera opinion. Si la persona que se sienta esta orando y se encuentra en 'Pesukei de Zimra' o en el 'Keriat Shema' y sus bendiciones puede sentarse y si lee los parrafos correspondientes a los sacrificios hay quien dice que no puede sentarse y es posible guiarse de acuerdo a aquellos que permiten. Si estudia Tora no esta autorizado a sentarse y en caso de necesidad puede apoyarse en los Sabios que permiten sentarse incluso cuando estudia Tora. Por lo tanto si se trata de un anciano o un enfermo que no puede alejarse fuera de cuatro amot puede sentarse y estudiar Tora o decir Salmos. Incluso si estaba sentado anteriormente y luego llego el orante a sus cuatro amot, si estan en un lugar especial para la oracion debe levantarse, y si no es lugar destinado a las plegarias no hay obligation de levantarse y solo se considera un acto piadoso si lo hace. (B. I. J. Itro 6)

5) Esta prohibido pasar cuatro amot delante de aquel que esta orando 'Shemone esre', pero detras o a los costados esta

59

rige relation al 'Keriat Shema' y sus bendiciones. (Sh. A. 92)

17. Si tiene flema o cualquier otra cosa que le molesta, intenta sacarla antes de la 'Amida' (Ibid)

18. Cuando esta en medio de la 'Tefila' y recuerda que toco una de las partes de su cuerpo bajo las ropas o rasco su cabeza o demas de su cuerpo, o demas cosas que obligan a hacer 'Netilat Iadaim', refriega sus manos con tierra o piedras o las frota con la pared.

19. Quien orino no comienza a orar 'Amida', hasta que pase un lapso como la caminata de cuatro amot^y aquel que oro no orina hasta que pase el mismo lapso de la caminata de cuatro amot. (Sh. A. 92)

20. Aquel que escupe voluntariamente no reza hasta que pase el lapso de la caminata de cuatro 'Amot'. (Sh. A. 92) Es bueno dar beneficiencia antes de la 'Amida'. (Ibid)

21. Se deben lavar las manos antes de la 'Amida' y si carece de agua debe buscarla si va encontrarla en la caminata de una parsa hacia adelante (Alrededor de una hora y un quinto). Si tiene que volver hacia atras, no debe esforzarse si debe recorrer mas de un 'Mi l ' (unos dieciocho minutos) y si teme que pase el tiempo de la oracion se las limpia con tierra, piedras o cualquier cosa que las pueda limpiar. Todo esto para la oracion de Shajarit si todavia no hizo 'Netilat Iadaim', pero para 'Minja' esta escrito en el Sh. A. 23 que si tiene agua disponible se las lava aunque esten limpias, pero si carece de ella no las debe lavar con agua. (Ibid)

22. Aunque haya hecho Netilat Iadaim por la manana vuelve a lavarselas si posee agua para Shajarit. (Ibid)

Al Hashuljan

1) La oracion reemplaza a los sacrificios y su boca viene en lugar del altar, por eso se dirige en la 'Amida' en la direction de Beit—Hamikdash (el Templo de Jerusalem) donde se encontraba el altar. Aquel que ora en la Diaspora dirige su rostro hacia la Tierra

58

de la congregation, ni siquiera para estudiar Tora. 9. Aquel que posee una sinagoga en su ciudad y no reza en ella

se denomina mal vecino y provoca el exilio de el y sus hijos del lugar. Es una mitsva correr al Bet-Hakneset o a cumplir cualquier acto piadoso. Cuando se sale del Bet-Hakneset no se corre.

10. Aquel que llega a una ciudad y desea descansar en ella, si delante suyo en una distancia de cuatro mil in puede encon-trar minian para rezar debe continuar su camino. Si atras suyo puede encontrar minian no tiene que retroceder mas de un mil.

11. Se reza de manera tal que no haya separation entre el orante y la pared. Algo fijo en el lugar como armarios y bibliotecas no se consideran separation. Tampoco se consideran separa-cion animales y personas. Es preferible orar en un lugar que no tenga a nadie adelante, y no es correcto rezar frente a una pared con figuras y si le ocurre,no presta atencion a los dibujos.

12. No se puede decir 'Amida' en un lugar donde no se puede decir 'Keriat Shema'. (ver capitulo 26).

13. Si un nino orina en la sinagoga cuando se encuentra en medio de la 'Amida', espera en silencio hasta que arrojen sobre la orina un 'reviit' de agua o camina cuatro amot para adelante o para los costados o sale de la sinagoga y termina su oracion.

14. No se pronuncia el nombre de D-s con la cabeza descubierta. No se puede cubrir la cabeza con sus propias manos, pero si la mano de otra persona la cubre, se considera cubierta. La costumbre de los sabios es cubrirse la cabeza por eompleto al rezar.

15. Cuando quiere hacer sus necesidades, no se dice 'Shmone esre' y si lo hace su oracion es abominable y debe volver a rezar, (M. A. dice que si solo quiso orinar no debe volver a rezar) si no podia contenerse el lapso que lleva caminar una parsa.

16. Si en medio de la 'Shemone esre' se desperto el deseo de hacer sus necesidades, si puede contenerse hasta que finalice no interrumpe y si no puede, interrumpe, y la misma ley

57

enfermos y si pueden concentrarse en las oraciones bien y si no, no rezan hasta que coman y beban. Si una persona estaba comiendo antes del alba debe inter-rumpir su comida. (Ibid)

3. En caso de apuro puede rezar desde el alba, si despues le va a ser muy dificil o imposible conseguir un lugar en el que pueda decir la 'Shmone esre' parado. En ese caso espera para decir 'Keriat Shema' que llegue su horario y aunque no une 'Gaal Israel' con la 'Shmone Esre' de todas formas es preferible a unirlas y rezar por el camino. Si puede reconocer a su companero de una distancia de cuatro 'Amot', dice tambien 'Keriat Shema' (M. A.)

4. No se debe decir 'Amida' sobre una cama, una silla o un banco aunque no pasen los tres tefajim de altura (unos 30 cm.), ya que se va a cuidar de no caer y eso va a afectar su atencion. Tampoco se dice sobre un lugar alto aunque sea una plataforma muy ancha o este sobre el suelo, ya que es senal de vanidad. Sin embargo si se trata de un enfermo o si sube a un lugar alto para que la congregation escuche incluso sobre una silla esta permitido.

5. La definition de un lugar alto es la de un lugar que posea una altura de tres tefajim. Si tiene una altura de tres 'Tefajim' y una superficie de por lo menos cuatro amot, por cuatro amot se considera un ambiente por si mismo y puede rezar sobre el.

6. Esta prohibido pasar por la puerta abierta de la unica sinagoga de la ciudad, cuando la congregation esta rezando, ya que pareciera que se niega a orar con ellos. Si lleva una carga o hay otra sinagoga en la ciudad esta permitido. Rama acota, tambien esta permitido si monta sobre un animal.

7. Hay que procurar orar junto con la congregation en la sinagoga. Si por alguna causa no puede estar junto con la congregation, se trata de orar en el horario que se reza en la sinagoga. Si no pudo rezar en el horario de la congregation, luego cuando reza solo, debe tratar de hacerlo en la sinagoga.

8. Estando en la sinagoga no debe adelantar sus oraciones a las de la congregation, salvo que este'forzado a ello por las cir-cunstancias. Sin motivo que lo justifique no se debe separar

56

12) Si reza en un lugar en el que es posible que haya orina y luego encuentra orina en el lugar, no debe volver a orar. (22)

13) Cuando conversa con su companero sobre palabras de la Tora en la calle, debe procurar que el lugar este limpio, lo mismo que en todo lugar donde reza o dice el 'Shema'.

14) Los excrementos de un bebe que puede comer 'Kazait' (unos 27 gr.) de cereal son malolientes y es necesario alejarse de ellos como de los excrementos de un adulto, pero se acostumbra alejarse incluso de los excrementos de un bebe recien nacido y asi es apropiado conducirse.

15) Se debe alejar incluso de excrementos secos y que no poseen mal olor, pero si llegan a un grado de sequedad que se deshacen ante una pequena presion, se puede estudiar o rezar enfrente de ellos.

Capitulo 27 Leyes de la Amida

1. El horario de la oracion (Shmone esre o Amida) comienza con la salida del sol. Si rezo desde el alba cumplio con su obligation. El horario se prolonga hasta el final de la cuarta hora diaria, (es decir un tercio del dia, o sea si el dia es largo y tiene dieciocho horas, el final de la cuarta hora seria despues de seis horas de dia y cuando es corto y tiene nueve horas, el horario se prolongaria hasta que pasen tres horas del dia) Las horas se calculan de acuerdo a lo largo del dia. Y si paso el tiempo hasta el mediodia puede orar, pero pierde la recompensa de la oracion en su horario correspondiente. (Sh. A. 89)

2. Una persona no debe empezar sus actividades diarias sin orar. Solo si tiene que salir de viaje y la caravana no esta dispuesta a esperarlo puede viajar y orar despues. No se come ni se bebe antes de la tefila. Se puede tomar agua. Asi tambien se pueden ingerir medicinas. Tambien los hambrientos y sedientos se consideran como

55

6) Hay quienes sostienen que lo dicho acerca de que un tefaj de una mujer en un lugar del cuerpo que suele estar cubierto se considera desnudez, es solo con respecto a su mujer, pero en otra mujer incluso menos de tefaj se cosidera desnudez y hay que tratar de cuidarse segun lo prescribe esta opinion, e incluso ante un tefaj descubierto de una nina en un lugar que se suele cubrir es bueno cuidarse. Tambien debe cuidarse de estas cosas enfrente de una mujer que lleva los brazos descubiertos, segun su habito (B. I. J. Bo 7) Frente a una mujer con peluca puede orar y estudiar. (Rama 75. 2 y K. H. J.)

7) Hay quien prohibe tambien a una mujer orar frente a otra mujer desnuda, pero no existe la prohibicion del tefaj des-cubierto en un lugar que suele estar cubierto. (Ibid 9)

8) Ante basura malolienta y carne putrefacta debe alejarse como de excrementos. (Ibid 18)

9) Si al bendecir o al decir 'Keriat Shema' siente que se ensuciaron los pantalones con orina, aunque que esten bas-tante mojados puede rezar si la parte mojada esta cubierta por el saco u otra prenda. (Ibid 8)

10) En todo lugar en el que es posible que hayan excrementos, esta prohibido rezar hasta que revise el lugar, y si no puede revisarlo debido a la oscuridad u otra causa, de todos modos no puede rezar ante la duda que haya extrementos, pero si la duda es acerca si hay orina, puede hacerlo, ya que la prohibicion de rezar en un lugar donde hay orina es solo de origen rabinico y ante la duda se permite. (Ibid) Si en un lugar se hayan excrementos, y no sabe si son de origen humano o provienen de perros, nos guiamos de acuerdo a la posibilidad mas cercana. (Ibid 22).

11) Si dijo 'Keriat Shema' o rezo en un lugar donde no pensaba que se encontraban excrementos y luego de los oraciones encontro excrementos, no debe volver a rezar, y solo vuelve a decir el 'Shema' sin sus bendiciones. Pero si rezo en un lugar donde existia la posibilidad de que se encuentren excrementos y no lo reviso, debe volver a rezar y sobre esto fue dicho 'el sacrificio de los malvados es abominble' (Ibid 22)

54

organos genitales, de todos modos, si sus organos sexuales estan descubiertos, no puede decir 'Keriat Shema', ya que es necesario, que esten cubiertos de los ojos de otras personas. (B. I. J. Bo 1)

2) Agua, aunque sea trasparente, se considera que cubre a los organos sexuales, siempre que la cabeza y el pecho esten fuera del agua,y su pecho y los organos sexuales no se encuentren ante una misma cubierta. Si su pecho esta dentro del agua puede decir 'Keriat Shema' solo en el caso en el que las aguas sean turbias. ya que se considera que existe separation entre las dos partes. Su propia mano no se considera como cubierta entre su pecho y los organos sexuales, como tampoco sirve cubrirse la cabeza con la mano para poder bendecir. Sin embargo, a pesar que sus manos no se consideran como cubierta, pueden servir como separation si abraza su cuerpo con sus brazos. (ibid 2)

3) Si viste pantalones, de manera que la parte inferior del cuerpo esta cubierta y existe separation entre su pecho y los organos genitales, se puede decir 'Keriat Shema', aunque la parte superior este por completo descubierta y no vista ni siquiera una remera. Mas en esas condiciones no puede hacer 'Amida', ya que no es apropiado pararse de esa manera frente a un rey (Ibid 4)

4) Tampoco se puede orar o estudiar frente a los organos sexuales de su companero aunque sea no judio. Incluso ante la desnudez de un bebe recien nacido debe cuidarse y esta permitido solo cuando se lo circuncida. No es necesario

cuidarse ante los organos sexuales de animales. (Ibid 5) 5) Esta permitido pensar en palabras de la Tora desnudo o

frente a otra desnudez, de todos modos no puede escuchar una bendicion con la cual debe cumplir, ya que no puede contestar y a pesar que existe un principio que dice que el que escucha es como si contesta; en este caso no se aplica, ya que le esta prohibido contestar. Por lo tanto las personas que van a la 'Mikve' (bano ritual), pueden meditar alii sobre palabras de la Tora, aunque esten sin ropas, con la condition que no las pronuncien con su boca. Vidui (oraciones de confesion) puede decir aunque este desnudo bajo el agua.

53

excrementos de demas animales que no es necesario alejarse de ellos, si no tienen olor desagradable. (Ibid)

14. Excrementos frescos de un burro, los de un gato y cadaveres putrefactos de animales tienen la misma ley que excrementos humanos. (Ibid)

15. No es necesario alejarse de los excrementos de gallinas, pero si de los gallineros y de la basura que posee olor desagradable. (Ibid)

16. Quien esta seguro que no va a poder contenerse de sacar gases hasta la finalizacion del 'Keriat Shema' y la 'Shmone Esre', es preferible que deje pasar el horario de las oraciones sin rezar.

17. Aunque la orina este absorbida en el suelo, si esta todavia bastante humeda, debe alejarse de ella para decir 'Keriat Shema'.

Al Hashulhan

1) Esta escrito en la Tora que la presencia Divina circula en el campamento de Israel y este debe ser 'Kadosh' (santo) y que no se vea en el suciedad e inmoralidad. Los sabios estudiaron de acuerdo a la 'tradition oral' que en todo lugar donde D-s se encuentra con nosotros, tanto sea durante el 'Keriat Shema', la 'Tefila' o el estudio de la Tora, se debe mantener el 'campamento' limpio y se debe cubrir excrementos y no se deben ver visiones obscenas cuando se reza o se estudia Tora. Esta prohibicion proviene directamente de la Tora y los sabios agregaron que los lugares donde reside D-s en nuestro interior, es decir la cabeza, residencia del cerebro, fuente del pensamiento y el corazon fuente de los sentimientos e intention no 'vean', es decir no enfrenten directamente a los organos sexuales, sino debe haber una interruption entre la cabeza y el pecho y ellos. Por lo tanto si no viste pantalones u otra prenda que separe entre ellos no se puede estudiar, rezar, o bendecir. Hay quien dice que esta prohibicion tambien rige para las mujeres. Aunque haya una ropa que separa entre su pecho y sus

52

diez cm.) descubierto de una mujer en una parte del cuerpo que por lo general esta cubierto. (Sh. A. 75)

4. No se debe decir 'Keriat Shema' ante el cabello descubierto de una mujer casada, aunque sea su esposa. Si se trata de una soltera, que no tiene la obligation de cubrirse el cabello esta permitido.

5. No se dice 'Keriat Shema' cuando se escucha el canto de una mujer.

6. Frente a desnudez sexual, esta prohibido decir 'Keriat Shema' aunque haya la interruption de un vidrio transparente. Si da vuelta la vista, cierra los ojos, hay completa oscuridad o es ciego, esta permitido decir 'Keriat Shema, ya que no ve la desnudez sexual. (Sh. A. 75)

7. Se puede decir 'Shema' delante de excrementos cubiertos con un vidrio, aunque sea transparente por cuanto el versiculo exige 'cubriras tus excrementos' y en este caso estan cubiertos. (Sh. A. 76)

8. Si se encuentran excrementos en un orificio en el suelo, puede colocar encima su zapato y decir 'Keriat Shema' con la condition que su zapato no toque el excremento. (Ibid)

9. Si se encuentran excrementos sobre su cuerpo, a pesar que los cubra, no puede decir 'Keriat Shema'.

10. Tampoco se puede decir 'Keriat Shema' delante orina, hasta que le agregue un reviit (unos 87 gr.) de agua a la orina de una vez, siempre que no se encuentren en un recipiente especial para orina. (Sh. A. 77)

11. No se puede decir 'Keriat Shema' frente a un recipiente de madera o arcilla especial para hacer sus necesidades en el. Si es de metal o vidrio y estan limpios, esta permitido. (Sh. A. 87)

12. Si se encuentran detras de la persona excrementos humanos o cualquier cosa de olor desagradable, se aleja cuatro Amot del lugar donde deja sentirse el mal olor y puede decir 'Keriat Shema'. Si esta delante de la persona, debe alejarse hasta un lugar en el cual no vea la suciedad, aunque sea de noche o se trate de un ciego, se debe alejar hasta un lugar en el cual una persona normal no la vea de dia. (Sh. A. 79)

13. Los excrementos de un perro y un cerdo son como los

51

por lo tanto no hay necesidad de decir las tres palabras. A 'Bareju' contesta 'Baruj Ado-nai Hameboraj Leolam Vaed: (Bendito sea D-s eternamente). Contesta 'Amen Iehe Sheme Raba' hasta 'Itbaraj' y hay quien sostiene que solo contesta hasta 'Olmaia' y se calla hasta que se dice 'Kudsha Berij Hu' y entonces contesta 'Amen'. De 'Titkabal' en adelante no contesta y en la 'Ke-dusha' contesta solo 'Kadosh' y 'Baruj' y no 'Imeloj'

23. Si termina'Keriat Shema' antes del oficiante y junto las palabras A-do-nai elo-hejem con 'Emet', espera a que el oficiante lleve a su lugar y no debe volver a repetir la palabra 'eaiet' (Sh. A. 66)

24. Un cohen llamado a la lectura de la 'Tora', no interrumpe si se encuentra en medio del 'Keriat Shema'. (B. H.)

25. Se debe unir la redencion (la ultima bendicion del 'Keriat Shema' de la manana) con la 'Shmone Esre', por lo tanto no se interrumpe despues de decir 'Gaal Israel' (Redentor de Israel). Solo si no pudo colocarse 'Tefilin' y se le presen-taron despues de 'Gaal israel' puede colocarselos y bendice despues de la 'Shmone Esre'. Si solo se le presentan 'talit' y 'tefilin' antes de decir 'Gaal Isarel', puede colocarselos sin bendecir.

26. No se contesta 'Kadish', y 'Kedusha' y 'Bareju' entre 'Gaal Israel' y la 'Shmone esre', y si es posible espera en 'Shira jadasha' para poder contestar.

Capitulo 26 Otras leyes del 'Keriat Shema'

1. Esta prohibido decir 'Keriat Shema' dentro de los cuatro Amot de un muerto o en un cementerio y si lo dice en esas circunstancias no cumple con su obligation. (Sh. A. 71)

2. No se puede decir 'Keriat Shema' si uno de sus miembros toca un organo sexual, por lo tanto debe procurar que los muslos esten cubiertos con alguna ropa, para efectuar una separation entre ellos y los organos sexuales. (Sh. A. 75)

3. Esta prohibido decir 'Keriat Shema' ante un 'Tefaj' (unos

50

escucha cumple con su obligation con la condition que pronuncio las palabras. Si estuvo imposibilitado de pro-nunciar el 'Shema' con su boca y solo lo pudo hacer con el pensamiento cumple con el precepto. (Sh. A. 62)

14. Se puede decir 'Keriat Shema' caminando, parado, acostado o sentado, pero no acostado hacia el vientre o hacia la espalda. Si se trata de una persona enferma o muy obesa que dificilmente puede inclinarse a los costados, se inclina un poco y dice 'Shema'. (Sh. A. 63)

15. Estaba caminando y decidio decir 'Shema', se para para decir el primer versiculo, y despues puede continuar cami-nando. (Ibid)

16. Si estaba trabajando y quiere decir 'Shema' interrumpe su trabajo para decir el primer parrafo. (Sh. A. 63)

17. Si cumplio con el precepto de 'Keriat Shema' y entro en una sinagoga donde la congregation dice 'Shema', repite con ellos el primer versiculo, para que no parezca que se niega a recibir el 'yugo celestial'. Lo mismo hace, si encuentra en el Beit-Hakneset orando en un lugar de las oraciones en el cual puede interrumpir. Si se encuentra en un lugar en el cual no puede interrumpir como de 'Baruj Sheamar' en adelante dice la oracion en la cual se encuentra en voz alta como si diria 'Keriat Shema' con la congregation. Al parecer, tambien debe cubrirse los ojos con su mano (opinion del autor).

18. Si entra a la sinagoga y la congregation dice 'Keriat Shema' es aconsejable decir con ellos todo el 'Shema' y recibir recompensa como si estudiara Tora.

19. Si no coloco 'Talit' y 'Tefilin', puede ponerselos entre los parrafos diferentes del 'Keriat Shema' (Sh. A. 66)

20. Al parecer, si va a hacer sus necesidades en medio de 'Keriat Shema' puede bendecir 'Asher iastsar' y vestir el 'Talit' y colocarse los 'Tefilin' al retornar.

21. Puede interrumpir para contestar 'Kadish' y 'Bareju' y asi tambien 'Modim', pero solo dice la palabra 'Modim' (te agradecemos).

22. Explica Maguen Abraham, que el significado de Modim es equivalente a 'Modim Anajnu Laj' (nosotros te agradecemos)

49

cuarta hora y pierde la recompensa de decirlo en su horario apropiado. Si paso la cuarta sin que lo diga puede decirlo durante todo el dia, pero sin sus bendiciones. (Ibid)

6. Si no cumplio con el precepto durante el dia; hay quien dice que puede reparar la omision volviendo a decir 'Keriat Shema' a la noche y lo mismo si no dijo a la noche, puede decir dos veces a la manana. Pero hay quienes no aceptan esta position y sostienen que la omision no tiene reparation. (Ibid)

7. Quien dice 'Shema' y no presto atencion a las palabras del primer versiculo no cumplio con su obligation y debe volver a decirlo. Para el resto del Shema no es obligatorio un maximo de atencion para cumplir con la mitsva y a pesar que las mitvot necesitan intention, lo que es necesario es la intention de cumplir con la Mitsva y no la concentration en el acto que se esta cumpliendo. (B. H.) (aunque por supuesto es preferible que cualquier Mitsva o tefila se haga o se diga con un maximo de atencion y si se hacen o se dicen en forma rutinaria son como un cuerpo sin alma).

8. Se trata de decir todo el 'Keriat Shema' con un maximo de concentration, acompanado con un sentimiento de temor y reverencia y sin dejarse llevar por la rutina al decirlo cotidiamente. (Sh. A. 61)

9. El 'Shema' tiene 245 letras y el oficiante agrega tres palabras 'Ani Ado-nai Elo-ejem emet' para completar la cifra corre-spondiente a los 248 huesos del cuerpo humano. Si reza solo puede duplicar las palabras 'Ado-nai elo-ejem emet. (Rama en nombre de Rabenu Iona)

10. Se dice el primer versiculo en voz alta y se acostumbra cubrir los ojos en el versiculo para facilitar la concentration.

11. Si no se concentro en el primer versiculo, lo vuelve a repetir dejando pasar un breve lapso o decirlo en silencio. Si no estuvo concentrado al decir 'Baruj Shem Kevod Makjuto Leolam Vaed', tambien debe volver a repetirlo.

12. Se prolonga un poco la pronunciation de la letra 'Dalet' ('D') de 'Ejad' coronando al Santo Bendito sea como rey sobre los cielos, la tierra y los cuatro puntos cardinales en el pensamiento.

13. Su oido debe escuchar lo que pronuncia su boca y si no

48

3. Por cuanto las Mitsvot necesitan tener la intention de cumplirlas, se difundio la costumbre de decir 'Leshem Ijud Kudsha Berij Hu. etc', (para unificar el nombre Divino), antes del cumplimiento de una mitsva o de la tefila y se debe prestar mucha atencion al pronunciar esta frase. (K. H. J. 11)

Capitulo 25

Horario de la lectura del 'Shema' y otras leyes relacionadas con el 'Shema'

1. El horario del 'Keriat Shema' (lectura del Shema) de la manana comienza desde el momento que puede reconocer a su companero que ve frecuentemente a una distancia de cuatro 'Amot', y se extiende hasta final de la tercera hora matutina, y se empieza a contar desde el alba. El cumplimiento ideal del precepto es comenzar la lectura del Shema y sus bendiciones un poco antes de la salida del sol, para ternjinarlo con la salida del sol y comenzar inmediatamente despues la 'Shmone esre' y quien pueda conducirse de esa manera tiene una gran recompensa. (Sh. A. 58)

2. Si no cumplio con el precepto antes de la salida del sol, hay que ^presurarse y cumplirlo lo mas pronto posible. (Ibid)

3. Quien estara imposibilitado de decir 'Keriat Shema' en su horario, como quien debe salir de viaje y los miembros de la caravana no van a estar dispuestos a esperarlo, puede decir 'Keriat Shema' y sus bendiciones desde el alba. (Ibid)

4. Si por alguna causa no pudo decir 'Keriat Shema' de la noche hasta el alba, antes de la salida del sol puede decirlo, pero ese mismo dia no se puede aplicar lo escrito en el inciso anterior e incluso en caso de necesidad no puede decir 'Keriat Shema' de la manana antes de la salida del sol. (Ibid)

5. A pesar que el horario de 'Keriat Shema' se prolonga hasta el final de la tercera hora diaria, si no lo dijo entonces puede continuar y decirlo con sus bendiciones durante la

47

dice sin minian debe decirla con la melodia de la lectura de la Tora. (Sh. A. 59)

2. La 'Kedusha' de 'Iotser' se debe decir sentada y si estaba parado debe sentarse. (Ksh. G. en nombre de Arizal).

3. Cuando dice 'Maher vehabe alenu' toma los cuatro tsitsiot con la mano entre el dedo menique y el anular. Cuando dice 'Vekerabtanu Malkenu' debe tratar de recordar la revelation de Sinai. (Ibid). Cuando dice 'Veshimja Hagadol' recuerda que se borrara el nombre de Amalek. Cuando dice 'Lehodot Leja' recuerda a Miriam y que la boca fue creada para agradecer a D-s y servirlo, y no para chismes y otras acciones pecaminosas. (Ibid)

4. Un 'Cohen' que es llamado a la lectura de la Tora, cuando se encuentra en medio del 'Keriat Shema' y sus bendiciones, no interrumpe aunque no haya otro 'Cohen' en la Sinagoga. (Ibid)

5. Si lee 'Keriat Shema' sin sus bendiciones cumplio con la obligation de decir 'Shema' y vuelve a decir las bendiciones sin 'Keriat Shema'. Pero al parecer, es preferible decir 'Shema' otra vez cuando dice las bendiciones. (Sh. A. 60)

6. Hay quienes dicen que no se necesita tener la intention de cumplir las mitsvot para poder cumplirlas, y hay quienes sostienen que se necesita intention y asi es la halaja para el cumplimiento de mitsvot de la Tora, pero para cumplir con preceptos rabinicos no es necesaria la intention de cumplirlos. (Baj en nombre de Rasdbaz)

Al Hashuljan

1) Cuando empieza la bendicion de 'Iotser Or' se palpan los Tefilin del brazo y cuando llega a la 'Kedusha' besa los 'Tefilin' del brazo. (B. I. J. Shemot 1)

2) En el 'Keriat Shema' y sus bendiciones, puede interrumpir para contestar Kadish y Bareju. En la 'Kedusha' puede contes-tar 'Kadosh' y el versiculo 'Baruj Kevod A-do-nai Bimkomo' y puede contestar las tres primeras palabras de 'Modim'. Al 'Kadish' contesta nada mas los cinco 'Amen'. 'Amen' de las bendiciones no se contesta. (B.I.J. Shemot 63)

46

del dia del aniversario. Cuando cae en Shabat tambien se empieza desde el Shabat anterior y dicen 'Kadish' toda la semana hasta el final del segundo Shabat. (Ibid)

6) Existe una antigua costumbre que al fallecer una persona sin descendientes o si dejo hijos pequenos, se alquila una persona que diga 'Kadish' para beneficio de su alma y antes de las oraciones dice que todos los 'Kadishim' que pronun-ciara en el dia, son para beneficio del alma de esa persona. (K. H. J. 55. 30) Es aconsejable que aquel que dice el 'Kadish', diga al finalizar el dia una oracion pidiendo que D-s se apiade del alma del difunto, en merito a los 'Kadishim' que fueron dichos. (B. I. J. Vaiji 15). Puede decir una persona 'Kadish' para dos muertos e incluirlos en la misma peticion. (K. H. J. 55. 29)

7) Cuando contesta a cualquier bendicion de alabanza, el sig-nificado del Amen debe ser 'verdad' y cuando se trata de un pedido, la intention debe ser 'Asi sea su voluntad' y si hay en la bendicion alabanza y peticion se deben pensar en las dos intenciones. (B. I. J. Teruma 1). Se debe procurar mucho no transformar los significados.

8) En el primer 'Amen' del 'Kadish', la intention debe ser 'verdad'. En el segundo y el tercero la intention debe ser 'Asi sea su voluntad', en el cuarto y el quinto otra vez 'verdad'. En el resto de los 'Amen', (Al Israel, Titkabal, Iehe Shelama) la intention debe ser 'Asi sea su voluntad'

9) Esta dicho en la Guemara (Shabat 119) todo el que contesta 'Amen, Iehe Sheme Raba' con todas sus fuerzas se le rompe el decreto de los setenta aiios, es decir que contesta 'Kadish' con conviction y concentration, ya que no se puede elevar la voz por encima de quien bendice. (B. I. J. 11)

Capitulo 24

Bendiciones del 'Keriat Shema'.

1. La 'Kedusha' que se encuentra en la bendicion 'Iotser' si la

45

Al Hashuljan

1) Si el minian se compone de solo diez personas y uno de ellos ora 'Shmone Esre', de manera que esta imposibilitado de contestar, de todos modos forman parte del minian, incluso si hay hasta cuatro personas en esa condition, se considera que hay minian y se puede decir 'Kadish' si la mayoria puede contestar. Por lo contrario, para la repetition de la 'Shemone Esre' se necesitan nueve personas que contesten al oficiante. (B. I. J. Vaieji 5)

2) Despues del estudio de versiculos de Tanaj (Biblia) se dice 'Kadish Iehe Shel a ma' y despues del estudio de Tora oral como 'Mishaniot' o 'Talmud' se dice 'Kadish al israel'. Si estudio Tora escrita y dijo 'Kadish' y luego estudio Tora oral puede volver a decir 'Kadish' y no se considera que incrementa 'Kadishim' sin necesidad. (B. I. J. Vaiji 9)

3) De acuerdo a opinion de Arizal el 'Kadish' que antecede a 'Hodu' e 'Iotser', el 'Kadish' que encuentra despues de la 'Amida' y antes de 'Tefila le David' y el que antecede a 'Pitum Haktoret', son obligatorios y un pequeno no los puede decir solo y se necesita un mayor para cumplir con la obligation. El 'Kadish' que precede a 'Alenu Leshabeaj' se denomina 'Kadish' Iatom' (de los huerfanos) y se decreto para que lo digan los huerfanos para beneficio del difunto durante el ano del fallecimiento y en los aniversarios de la muerte, (Iortsait) y es de gran utilidad para su alma. (Ibid 12)

4) Se acostumbra que durante el ano de fallecimiento se dice 'Kadish', hasta finalizar los once meses. Despues se inter-rumpe una semana y se continua hasta completar el ano. La interruption se efectua para que no se diga que su padre era un malvado que se lo juzga durante doce meses. La interruption se realiza solo sobre los 'Kadishim' de las oraciones, pero puede decir el 'Kadish' posterior al estudio. (Ibid 14)

5) Cuando el aniversario de fallecimiento cae en medio de la semana se acostumbra que los huerfanos comienzan a decir 'Kadish', desde la noche del Shabat anterior hasta Minja

44

25. Si cuando todavia estaba rezando termino el oficiante una bendicion y antes que toda la congregation conteste 'Amen', finalizo su oracion puede contestar con ellos.

26. No se contesta 'Amen' con voz mas alta de la utilizada por aquel que bendijo.

27. No se contesta un 'Amen' corto ni tampoco demasiado largo, (se alarga un poco al 'Amen', en una medida que pueda decir en ese lapso 'E-l Melej Neeman'). (Sh. A. 124)

28. Cuando contesta 'Amen' despues de bendiciones de alabanza como 'Baruj Sheamar', su significado es: verdad y asi sera. (K. Sh. G. 9)

29. A quien se le presento la opotunidad de contestar Amen sobre dos bendiciones dice 'Amen Veamen'. (Ibid)

30. No se interrumpe entre 'Amida' y 'ihiu leratson', pero puede contestar entre 'ihiu leratson' y 'Elokai Netsor', 'Kadish', 'Kedusha', 'Bareju' y 'Amen, Iehe sheme raba' tiene priori-dad. Si empezo a decir 'Kedusha' no interrumpe. (Ibid)

31. Cuando dos o tres personas dicen 'Kadish' y uno se adelanta, se contesta 'Amen' despues del primero y se considera que contesto a todos. Si hay interruption entre ellos contesta despues de cada uno. (Ibid)

32. Si el oficiante termino una de las bendiciones de la 'Shmone Esre' y empezo inmediatamente la otra, no se contesta 'Amen' tras la primer bendicion, y el castigo recae sobre el oficiante. (Ibid)

33. Sobre toda bendicion que escucha se dice 'Baruj hu ubaruj shemo'. (Sh. A. 124)

34. Se debe contestar 'Amen' despues de cualquier bendicion que escucha y debe pensar cuando contesta, que verdadera es la bendicion y cree en ella.

35. No se debe conversar sobre temas mundanos cuando el oficiante repite la 'Shmone Esre' y si habia comete un gran pecado. (Ibid) Rama acota que es muy importante que los padres ensefien a sus hijos pequenos a contestar 'Amen', ya que desde el momento que el pequeno contesta 'Amen' se hace acreedor a una parte en el mundo venidero. (Ibid)

43

parado, pero si estaba sentado no debe levantarse. (en nombre

de Arizal). La congregation no dice 'Kadish' junto con el

oficiante.

15. Escribe Beer Heitev que Arizal (Rabi Isjak Luria) acostum-

braba estar parado en los 'Kadishim' posteriores a la

'Amida' de 'Shajarit', 'Minja' y 'Arvit', ya que se consideran

'Kadishim' que lo encontraron parado aunque se siente

despues de la 'Amida'.

16. El oficiante al finalizar 'Kadish' Titkabal' dai tres pasos atras

y dice 'Ose Shalom' (Ksh. G)

17. Hay que prestar atencion al contestar 'Kadish' y contestarlo

en voz alta. Hay que esforzarse para escuchar 'Kadish'. 'Amen

iehe sheme raba mebaraj' se dice en un mismo respiro. (Ksh.

G.)

18. Cuando el oficiante dice 'Itbaraj', la congregation contesta

'Amen'. Asi tambien cuando dice 'Berij Hu׳ y 'Veimru

Amen'. Rama agrega que no se interrumpe entre 'Berij Hu'

y 'Leela mikol birjata'. (Ahora no se acostumbra contestar

Amen despues de 'Itbaraj'. (K. H. J. 32)

19. Los que contestan despues de 'Leolmei Olmaia' se equivocan

ya que no se debe interrumpir entre 'Olmaia' e 'Itbaraj'.

20. Cuando el oficiante dice 'Itgadal', 'Iehe sheme raba', 'Itbaraj',

'Baruj hu' y 'Amen' se prosterna. Al final del 'Kadish' da tres

pasos atras y dice 'Ose Shalom'.

21. Se procura mucho contestar 'Amen' y estar concentrado

cuando lo hace, ya que el castigo de aquel que desprecia

la contestation de Amen y la desaprovecha es muy grande.

(Ksh. G. 9)

22. Hay que pronunciar 'Amen' correctamente y no apresurarse

a contestar antes que se termine la bendicion. (KSh. G. 9)

23. No se contesta 'Amen' si no escucha la bendicion completa,

aunque sepa que bendicion se dijo. (Sh. A. 124)

24. Rabi Jida escribio en nombre de 'Baj', que no se contesta

'Amen' cuando no escucha la bendicion aunque sepa de

que bendicion se trata, si es una bendicion que se dice para

que la congregation cumpla con su deber, pero si se trata

de una bendicion que nos sirve para que otros cumplan

con su obligation, puede contestar 'Amen'. (Ksh.G.)

42

persona esta en medio de la 'Amida', corresponde que el oficiante espere para que el tambien tenga el privilegio de contestar Amen, (sin provocar la molestia del resto de la congregation).

5. Un sordo que habia o un mudo que escucha puede participar en el minian. (Ibid)

6. Un transgresorde la comunidad, si no fue excomulgado puede participar del minian. (Ibid)

7. Una persona excolmulgada no se la cuenta como parte del minian, pero puede orar en el 'Beit Hakneset', salvo que se le haya prohibido expresamente.

8. Se necesitan que las diez personas se encuentren en el mismo lugar. (Sh. A. 55)

9. Aquel que se encuentra detras del Beit Hakneset, si se puede divisar su rostro de la ventana puede completar el minian. (Ibid)

10. Aunque el oficiante seencuentre sobre el pulpito (que posee dimensiones que lo podrian considerar lugar importante por si mismo) y nueve personas en el resto de la sinagoga se considera que hay minian.

11. Si parte de las diez personas se encuentran en la sinagoga y parte en un cuarto aledano al 'Beit Hakneset', aunque la mayoria se encuentra en el Beit Hakneset, se considera que no hay minian. (Ibid)

12. Si hay minian en un lugar y dicen 'Kadish' y 'Kedusha', otras personas que no se encuentran en el lugar pueden contestar, siempre que no haya un no judio o suciedad que interrumpa entre ellos. (Ibid)

13. Antes de decir 'Kadish' se deben decir palabras de Tora o algun versiculo. (Rama 54) No se dice 'Kadish' despues de versiculos de peticiones de misericordia. (KSh. G. 8)

14. Asi como esta prohibido pasar frente a quien reza 'Amida', lo esta tambien pasar frente a quien dice 'Kadish'. Un borracho que no puede hablar delante un rey, no se lo cuenta como parte del minian. (Ibid) No se incrementa el numero de 'Kadishim' si no es necesario. Si estaba parado cuando se comenzo a decir 'Kadish' continua

41

dicen 'Ishtabaj' inmediatamente. (K. Sh. 67)

Esta prohibido hablar entre 'Ishtabaj' e 'Iotser'

8. Un oficiante que alarga las oraciones para que se escuche su

agradable voz si lo hace con respeto y como senal de regocijo

en su servicio al Creador es meritorio, pero si solo lo hace para

regocijarse con su voz y se envanece de que la congregation

lo escuche, es detestable. De todos modos ne es aconsejable

prolongar las oraciones, ya que provoca la molestia de la

congregation. (Sh. A. 53). Escribio Rashal; incluso con el

consentimiento de los feligreses, no es bueno alargar demasi-

ado las oraciones. (B. H.)

Capitulo 23 Kadish

1. Kadish, 'Bareju' y 'Kedusha' se dicen unicamente en una

congregation de diez personas adultas de sexo masculino

(Minian) (Sh. A. 55)

2. Si cuando comenzo a decir Kadish habia Minian y luego

salieron parte de las personas, se termina de decir Kadish,

siempre que quede la mayoria. Rama escribe que de todos

modos es incorrecto salir si no quedaron diez personas en el

lugar. (Ibid)

3. Si se comenzo la primer bendicion de la 'Amida' con minian

se termina y se dice incluso 'Kedusha'.

Si empezaron 'Iotser' con minian se completa hasta el final

de la 'Amida' en silencio y no repite en voz alta el oficiante la

'Amida'. La 'Amida' de 'Arvit' y el 'Kadish' que la siguen no

estan 'relationsdas' ־׳on el 'Keriat Shema' y sus bendiciones,

de manera que si hubo minian durante el 'Keriat Shema' y

sus bendiciones, pero no al empezar la 'Amida' no se dice

'Kadish'. (Ibid)

4. Aunque una de las diez personas este en medio de las oraciones

de manera que no puede contestar al oficiante o este dur-

miendo de todos modos completa el minian. (Sh. A. 51).

Sabios de las ultimas generaciones afirmaron que si esta

dormido es menester despertarlo. (K. Sh. G.). Cuando una

40

bekodsho' y despues (Ishtabaj)y luego continua con 'Kriat Shema' y sus bendiciones. Si no hay suficiente tiempo de decir 'Pesukei de Zimra' en forma salteada, empieza 'Kriat Shema' y sus bendiciones y despues de la oracion completa 'Pesukei de Zimra' excepto 'Baruj Sheamar' e 'Ishtabaj' (Sh. A. 52)

2. Rama agrega que de todos modos dice todos las bendiciones matutinas. 'Pri Jadash' sostiene que no puede bendecir 'Elokai Neshama' despues que bendijo 'Mejaie Metim' (B. H.) (y todo esto cuando no puede conseguir otro minian). No se dice 'Ishtabaj', si no se dijo 'Baruj Sheamar' y un minimo de pesukei de Zimra. No se dice 'Ishtabaj', sino se dijo 'Baruj sheamar' y un minimo de 'Pesukei de Zimra'. No se bendice sobre los 'tsitsit' entre 'Baruj Sheamar' e 'Ishtabaj' si no espera a la pausa entre 'Ishtabaj' e Iotser'. (Sh. A. 53)

3. No se reza si siente que precisa hacer sus necesidades. Y si hasta que las haga perdera la posibilidad de rezar con minian, en caso que pueda contenerse durante el tiempo de la caminata de una p&rsa (unos 72 minutos), puede rezar. Si fue al bano durante pesukei de Zimra y volvio, hace 'Netilat Iadaim', y bendice. (K. Sh. G. en nombre de Guinat Vradim). (hay quienes discuten y sostienen que la bendicion 'Asher Iatsar' la dice entre 'Ishtabaj' e 'Iotser' y sobre el 'Talit' y los 'tefilin' no debe volver a bendecir. (K. A. H. 53. 7)

4. Se contesta Amen al finalizar 'Ishtabaj' despues de las palabras 'Jai Haolamim' que es la culmination de la bendicion. (Sh. A. 54)

5. Un cohen llamado a bendecir a la congregation o a la lectura de la Tora puede interrumpir en 'Pesuke de Zimra'. (Ibid)

6. Si no habia minian y no se dijo Kadish, se puede decir 'Kadish' en medio de Psukei de Zimra, pero en primeras in-stancias se debe esperar a que haya minian antes de empezar.

7. El versiculo'Vehu Rajum Iejaper Avon' (El es misericordioso perdona el pecado), se dice incluso en 'Shabat' e 'Iom Tov'. Si faltan pesonas para completar el minian, el oficiante espera para decir 'Ishtabaj' que se complete el minian (si hay posi-bilidades que se complete). Los individuos no esperan, sino

39

Al Hashuljan

1) Es un precepto de la Tora rezar diariamente como dice el versiculo 'Veabadtem et hashem elokeijem' (servireis a D-s) y de acuerdo a la tradition oral, se recibio que ese servicio, es la oracion. Ezra y su tribunal decretaron la 'Shemone Esre' (las dieciocho bendiciones) o 'Amida'. Las tres primeras bendiciones son alabanzas a D-s y las tres ultimas contienen agradecimientos al Creador. Las intermedias contienen las peticiones del hombre y cubren el amplio espectro de las necesidades del individuo y de la comunidad. (Ramban, hiljot Tefila 1. 4)

2) La 'Amida' reemplaza a los sacrificios, por lo tanto debe parecerse a ellos y no se deben introducir en ella pensamientos ajenos que anulan la validez del sacrificio. Se dice parado en un lugar fijo. Ademas se debe procurar que no haya interruption entre el orante y la pared. Corresponde vestir ropas agradables y especiales para las oraciones como poseian los cohanim, (sacerdotes) para el servicio del 'Beit Hamikdash'. (Templo de Jerusalem) (Sh. A. 68)

3) Dijo el Santo Bendito sea su nombre a Israel: cuidense mucho de la 'Tefila' cuyo poderio es mayor que los sacrificios y a pesar que la persona no sea digna de formular su pedido de todos modos la escucho y me apiado de ella. (Tanjuma) Aquel que desea que D-s escuche su oracion, debe procurar estudiar Tora, 'el que abre su boca para orar y estudiar Tora' se le cumplen todos los deseos. (Zohar)

Capitulo 22 Quien llega tarde al 'Beit Hakneset'.

1. Si llega al Beit Hakneset y la congregation se encuentra al final de Psukei de Zimra dice 'Baruj Sheamar', 'Tehila le David' 'Halelu et hashem min Hashamim', 'Hallelu el

38

con algo. Si no esta con el su mujer puede dormir un breve lapso, sentado dejando su cabeza entre las rodillas. Si los tefilin estan solo enrollados en su mano pueden dormir con ellos, pero si solo estan en su mano esta prohibido dormir con ellos, aunque sea una breve siesta. Beer Heitev escribio que se considera que aparta su mente de los tefilin cuando se ocupa en asuntos futiles y frivolos, y no cuando se ocupa de asuntos mundanos.

2. Esta prohibido entrar a un cementerio o a los cuatro Amot (unos dos metros) del muerto, con los tefihn puestos y des-cubiertos, ya que parece que se burlara del muerto que no puede cumplir con la 'mitsva' de 'tefilin'. (Sh. A. 45).

3. En la parte exterior de los banos publicos, donde todas las personas se encuentran vestidas se pueden colocar los tefihn. En la parte media en la cual hay gente vestida y gente desnuda no se colocan, pero si los lleva puestos no debe quitarlos. En la parte interior, en la cual todos se encuentran desnudos debe quitarselos inmediatamente. (Ibid)

Capitulo 21 Las oraciones desde 'Baruj Sheamar' hasta 'Ishtabaj' (Pesuke de Zimra)

1. Si termino la bendicion de 'Baruj Sheamar' antes del oficiante responde Amen cuando termina el oficiante. Despues de 'Ishtabaj', puede contestar Amen al finalizar su propia bendicion. (Sh. A. 51)

2. No se debe hablar desde el comienzo de 'Baruj Sheamar' hasta finalizar la Amida. Rama acota que incluso para cumplir una mitsva no se debe hablar, pero de todas formas, se contesta Amen entre 'Baruj Sheamar' e 'Ishtabaj' (M. A3 . 6.) 'Baruj hu u Baruj shemo' no se contesta. (Beer Heitev). Incluso haciendo una pausa de silencio no se debe interrum-pir. (K. Sh. 6)

3. Se debe hacer una pausa entre'Tlilim' (idolos) y 'Ado-nai Shamaim asa' (D-s hizo los cielos). Se debe prestar atencion en el versiculo 'poteaj et iadeja' (abre tus manos) y si no presto atencion debe volver a decirlo. (Ibid).

37

con las mitsvot, entre ellas la de 'Tefilin') se fija de acuerdo al calendario hebreo y no como aquellos que piensan que se fija de acuerdo al calendario gregoriano o cuando deciden hacer la fiesta, segun su comodidad.

16) Esta prohibido apartar la atencion de los 'Tefilin' y existe una discusion entre grandes rabinos, acerca que se considera apartar la atencion. De acuerdo a Rabenu Iona unicamente un acto de risa y frivolidad se considera apartar la atencion. Para Ramban todo tipo de distraction esta prohibida. En un periodo inferior a la caminata de 100 'Amot' (unos 50 m.) no hay que preocuparse acerca de una distraction. (Sheerit Iosef).

Capitulo 19 Si se pueden cambiar los tefihn del brazo para convertirlos

tefihn de la cabeza.

1. No se puede convertir los tefilin de la cabeza en tefilin del brazo. Incluso las correas no pueden ser utilizadas para el tefihn del brazo, ya que no se baja en la categoria de 'Kedusha' (santidad) y la santidad del tefilin de la cabeza es superior a la del brazo. (si los tefilin son nuevos y todavia no los coloco puede convertir el de la cabeza en el del brazo lo mismo si en un principio dejo abierta la posibilidad de un cambio) (Sh. A. 42)

2. Si hay una bolsa que la destino para colocar tefilin, no puede dejar monedas en su interior. Agrega Rama si en un principio considero la posibilidad de colocar otras cosas, puede utilizarla incluso para monedas. Un pergamino preparado para los tefilin no puede usarse para escribir cosas mundanas.

Capitulo 20 Prohibicion de dormir con tefilin

1. Todo tiempo que tiene los tefilin puestos, esta prohibido dormir con ellos, incluso una pequena siesta si no los cubre

36

tivo si puede encontrarlo). (Ibid 14) 8) Una persona, cuyo pariente cercano fallecio, esta exenta de

la mitsva de 'Tefilin' durante el primer dia incluso despues del entierro. (Ibid 12). La costumbre de Jerusalem es colo-carlos en privado despues del entierro.

9) Quien escucho que murio uno de sus parientes cercanos, dentro de los treinta del fallecimiento, esta prohibido colo-carse los 'Tefilin' durante el dia de la noticia. Aquel que le fallecio un pariente durante las fiestas y comienza el periodo de siete dias de luto despues de las fiestas, coloca 'Tefilin' durante el primer dia de luto. (Ibid 12)

10) Si se le caen los 'Tefilin' al suelo, aunque sea de una altura inferior a diez tefajim, (alrededor de un metro) es apropiado que ayune durante ese mismo dia. Si no puede ayunar es posible redimir el ayuno por intermedio de una donation benefica. Si se cayeron los 'Tefilin' dentro de su bolsa no es necesario ayunar, sino puede entregar una suma para beneficencia. (Ibid 18)

11) Antes de sacarse los 'Tefilin' es bueno estudiar con ellos Tora de acuerdo a sus posibilidades, en especial con los 'Tefilin' de Rabenu Tarn. Hay quien acostumbra estudiar con ellos 'Jok Leisrael' y se hacen acreedores a una bendi-cion.

12) Hay que consultar a un experto, ante cualquier deterioro que se presente en la forma de los 'Tefilin' y conviene mandarlos a revisar de vez en cuando.

13) Se deben comprar 'Tefilin' unicamente de personas temerosas de D-s,ya que estos dias se venden grandes cantidades de 'Tefilin' que no son aptos para cumplir con el precepto.

14) De la siguiente manera se sacan los 'Tefilin': se debe pararse, se saca la correa de los dedos, se sienta y se sacan dos o tres vueltas del brazo, Se para y se saca los 'Tefilin' de la cabeza. Se vuelve a sentar para sacarse el resto del 'Tefilin' del brazo. Es la costumbre de los sabios besar los 'Tefilin' al ponerlos, al sacarlos y al guardarlos en su bolsa como serial de caririo a la mitsva.

15) La fecha del Bar-Mitsva (es decir de la obligation de cumplir

35

Israel y la colocacion de otra 'senal' provocaria un deterioro de su propia importancia. (Sh. A. 31).

3) Es apropiado que una persona temerosa de D-s coloque tambien Tefilin de Rabenu Tarn, y Arizal asi sostuvo que corresponde hacer. La diferencia entre los 'Tefilin' de Rabenu Tam y los de Rashi (que son los que debemos colocar de acuerdo a la halaja) es el orden de los parrafos que lie van en su interior. De acuerdo a la 'Cabala' corresponde colocarlos juntos, poniendo los 'Tefilin' de Rabenu Tam sobre los 'Tefilin' de Rashi y en caso que asi se haga, se deben hacer los compartimentos de los 'Tefilin' chicos, para que entren los dos en el lugar de los 'Tefilin' y el compartimento de Rabenu Tam es menor que el de Rashi. . Las correas de los 'Tefilin' de Rashi se colocan sobre las correas de Rabenu Tam, por lo tanto deben ser un poco mas gruesas para cubrirlas. (B.I.J. 21).

4) No se bendice sobre los 'Tefilin' de Rabenu Tam aunque los coloque solos ya que la bendicion no es apropiada al alto grado espiritual que poseen. (Ibid 22)

5) A pesar que no bendice sobre los 'Tefilin' de Rabenu Tam, de todos modos no se debe interrumpir entre la colocacion de los 'Tefilin' del brazo y la cabeza. Si escucho 'Kadish' o 'Kedusha' debe contestar y cuando termina se saca el 'Tefilin' del brazo y lo vuelva a colocar. Luego coloca el 'Tefilin' de la cabeza para que no haya interruption entre ellos. (Ibid 19)

6) Quien se saco los 'Tefilin' con la intention de volver a colocarlos, cuando lo hace no vuelve a bendecir. Asi tambien, si se movieron de su lugar y los vuelve a ubicar en la position correcta no debe bendecir. (Ibid)

7) Se puede bendecir sobre 'Tefilin' prestados, pero no se puede bendecir sobre 'Tefilin' robados, ya que esta cumpliendo la mitsva por intermedio de una transgresion. En caso de gran necesidad, puede tomar prestados los 'Tefilin' de su companero, ya que seguramente se alegra que alguien cumpla la 'mitsva' con sus 'Tefilin' (es bueno que despues informe a su companero e intente conseguir permiso retroac-

34

poder contenerse durante el 'Shema Israel' y sus bendiciones se puede colocarse 'Tefilin' durante esa parte de la oracion.

5. Quien se coloca 'Tefilin' debe cuidarse de pensamientos pecaminosos. Rama agrega que si no puede cuidarse es mejor no colocarse 'Tefilin' (hay opiniones contrarias a esta position). (Ibid)

6. Aquel que le fallecio un pariente cercano durante el primer dia, incluso despues del entierro, esta exento de colocar los 'Tefilin'. Durante Tisha Beav se acostumbra colocar los 'Tefilin' y vestir el 'Talit' en la oracion de la tarde. (Ibid)

7. Quien sufre y esta intranquilo, si no puede concentrarse en los 'Tefilin' esta exento de ellos. (Ibid)

8. En caso de necesitar 'Tefilin' y 'Mezuza' y tener dinero para uno solo de ellos, debe anteceder la compra de 'Tefilin'. (Ibid)

9. No se pueden colgar los 'Tefilin', tanto sea de las cajas o de las correas, pero se puede colgar la bolsa donde ellos se encuentran (Sh. A. 40) Maguen Abraham acoto que un 'Sefer Tora' aunque se encuentre en una bolsa no esta autorizado colgarlo.

10. Esta prohibido mantener relaciones sexuales en un cuarto en el que encuentran 'Tefilin', salvo que tenga dos cubiertas y una de ellas no sea especial para cubrir 'Tefilin'. (Ibid)

Al Hashuljan

1) A pesar que la costumbre es colocarse los 'Tefilin' durante las oraciones, si entonces no se los puso los puede colocar durante todo el dia. Hasta la puesta del sol y la salida de las estrellas se los coloca sin bendecir. A la noche no se ponen 'Tefilin' para que no llegue a dormir con ellos. (Sh. A. 30, K.H.J. 17) y corresponde difundir esta Halaja en publico, ya que muchos piensan que si no pudo ponerse 'Tefilin' durante las oraciones ya no se puede cumplir la mitsva durante el dia.

2) No se colocan 'Tefilin' durante Shabat, Iom Tov y Jol-Hamoed, porque ellos mismos son una 'senal' entre D-s e

35

preceptos biblicos de acuerdo a lo escrito, desconectandose de la tradition oral). Aunque la mayoria del compartimento de los 'Tefilin' se encuentre en el lugar del cabello, no decimos que vamos tras la mayoria y no cumplio con la 'Mitsva'. (B.I.J. Jaie Sara 1)

2) Una persona pelada o que sufrio calvicie parcial, se coloca los 'Tefilin' en el lugar donde anteriormente habia cabello. Si usa peluca no puede colocarse el 'Tefilin' sobre ella, ya que interrumpe entre el 'Tefilin' y la cabeza. (K. H. J 27. 22)

3) Si por causa de enfermedad se cambio su naturaleza y se convirtio en zurdo o era zurdo y se convirtio en diestro se guia por su nueva situation. (Sharei Ezra Ira parte 3).

4) No puede haber interruption entre la carne y los 'Tefilin' tanto en los 'Tefilin' del brazo como de la cabeza. (Sh. A. 27)

Capitulo 18 Quienes deben colocarse 'Tefilin'.

1. Es de importancia suprema el cumplimiento de esta Mitsva. Quienes no se colocan 'Tefilin', se encuentran entre los transgresores de Israel con sus cuerpos al no subyugarlos al servicio Divino. (Sh. A. 37).

2. Los 'Tefilin' deberian llevarse llevarse puestos durante todo el dia, pero por cuanto se precisa no apartar la atencion de ellos, mantener el cuerpo en un maximo de limpieza, y que no se saquen gases, siendo muy arduo cuidarse, se acostumbro ponerlo solo durante las oraciones matutinas. (Ibid)

3. Un nino que sabe comportarse correctamente con los 'Tefilin', su padre debe comprarle 'Tefilin' para educarlo. Un enfermo de los intestinos, que no puede mantener su cuerpo limpio esta exento de los 'Tefilin'. (Sh. A. 38)

4. Una persona sana, pero que no puede contener sus gases, es preferible que deje pasar el horario de las oraciones sin rezar a que rece sin mantener su cuerpo limpio. Si le parece que va a

32

2. Un zurdo coloca los 'Tefilin' en su brazo derecho que es su brazo debil. Si es ambidiestro coloca el 'Tefilin' en el brazo izquierdo. Para esta clasificacion, se va de acuerdo a la mano con la cual escribe. (Ibid)

3. El lugar de la colocacion de los 'Tefilin' de la cabeza comienza en las raices del cabello en la frente, y la parte superior no debe sobrepasar el lugar, donde el craneo de un bebe es blando. (Ibid)

4. El nudo trasero debe estar mas arriba del hueso de la nuca, en el medio de la base del craneo. La correa se debe fijar de modo que los 'Tefilin' no se inclinen a los costados. La parte negra de las correas debe estar hacia afuera y se debe procurar que no se den vuelta. Las correas deben llegar al ombligo y el ancho prescripto de las correas tanto del 'Tefilin' de la cabeza como del 'Tefilin' del brazo debe ser por lo menos como el grano de cebada. Si el tamano es inferior continua poniendose los 'Tefilin' hasta que consiga otras correas. (Ibid)

5. Se deben palpar de vez en cuando los 'Tefilin' para recordar que se los lleva puestos. Cuando dice 'Ukeshartem leot al iadeja', (las ataras como senal sobre tu mano) se palpa el 'Tefilin' del brazo y cuando dice 'Vehaiu Letotafot ben eineja', (y estaras como senal entre tus ojos) se palpa el de la cabeza. (Ibid)

6. Si se cortan las correas de los 'Tefilin', tanto en la parte que rodea a la cabeza o en la parte que envuelve el brazo y al dedo medio no tienen arreglo por intermedio del atado o costura y solo en caso de apuro cuando no puede conseguir otras correas, puede apoyarse en los sabios que permiten, para que no se quede sin cumplir la 'Mitsva' de 'Tefilin'. (Sh. A. 35)

Al Hashuljan

1) La parte inferior de los 'Tefilin' debe llegar hasta las raices del pelo y no mas abajo. Si coloca los 'Tefilin', fuera del lugar indicado no cumplio la 'Mitsva' y es castigado por ella por conducirse a la manera de los caraitas (que cumplen los

31

debe sacarse los 'Tefilin', vestir el 'Talit' y volver a colocarse los 'Tefilin' sin bendecir (B.i.J. Vaiera 3). La misma ley se aplica en caso de haberse puesto solo el 'Tefilin' de la cabeza por carencia de 'Tefilin' del brazo. Si luego consigue 'Tefilin' del brazo se saca el de la cabeza y los coloca de acuerdo al orden acostumbrado. (Ibid 20)

2) Por cuanto esta prohibido interrumpir entre la colocacion del 'Tefilin' del brazo y el de la cabeza,si empezo a bendecir sobre el de la cabeza 'Baruj Ata... y recordo que no se bendice no agregue 'Lamdeni Jukeja', (ensename tus leyes) para que parezca que pronuncia un versiculo, (como se acostumbra en otros casos) ya que se considera interrumpcion, sino continua y bendice 'Al Mitsvat Tefilin' de acuerdo a la position de los sabios que sostienen que siempre se debe bendecir esta bendicion sobre los 'Tefilin' de la cabeza.

3) Los 'Tefilin' se colocan de la siguiente manera: Se coloca el 'Tefilin' del brazo izquierdo sobre el musculo y bendice, luego ajusta la correa y se une la letra 'Iud' de la correa con los 'Tefilin' y se enrrolla en el antebrazo con siete vueltas enteras y dos media vueltas, al principio y al final y se entrelaza entre los dedos. Se para y se coloca el 'Tefilin' de la cabeza y despues termina la colocacion del 'Tefilin' del brazo dando tres vueltas con la correa en el dedo medio. Al hacer las vueltas es aconsejable decir 'Veerastij Li Leolam', etc (y te desposare conmigo por siempre, etc) Oshea I I 21 22. Al finalizar coloca las dos correas del 'Tefilin' de la cabeza en el cinturon para no arrastrarlas por el piso (si son muy largas).

Capitulo 17 Mas leyes relacionadas a los Tefilin.

1. Los Tefilin se colocan en el brazo en el lugar del biceps, haciendo una pequena inclination hacia el lado del cuerpo, de manera tal que al bajar el brazo se encuentra frente al corazon y cumpla con el versiculo 'estas palabras estaran sobre tu corazon'. (Sh. A. 94)

6. Durante 'Rosh Jodesh' se sacan los 'Tefilin' antes de empezar la oracion de Musaf. El motivo explicado por Beer Heitev es que en 'Musaf decimos 'Keter' y anunciamos que los ahgeles coronaran a D-s y no es adecuado que nosotros dejemos nuestra corona.

7. Aquel que tiene un 'Tefilin' solo, del brazo o de la cabeza se coloca el que posee y bendice sobre el, ya que la colocacion de cada cual es una 'Mitsva' por si misma. Lo mismo ocurre si tiene un impedimento por el cual puede colocarse un 'Tefilin' solo. Si se pone solo el 'Tefilin' de la cabeza bendice 'Al Mitsvat Tefilin'. (Sh. A. 26)

8. Hay que cuidarse que no se corra de su lugar la letra 'Iud' que se forma en la correa. (Sh. A. 14)

9. El 'Tefilin' del brazo se coloca sentado y el de la cabeza parado. Cuando completa la colocacion del 'Tefilin' de la cabeza enrolla la correa del 'Tefilin' y hace tres vueltas, una en la falange media y otras dos en la falange mas cercana a la palma.

10. Si Bendijo por equivocation sobre el 'Tefilin' del brazo 'Al Mitsvat Tefil in', cumplio con su obligation. Debe cuidarse mucho de no apartar el pensamiento de los 'Tefilin' todo tiempo que los lleva puestos, excepto durante la oracion 'Shemona Esre' y cuando estudia Tora y de no dedicarse en ese lapso a actos mundamos. Si se coloco los 'Tefilin' a la madrugada cuando todavia es noche, cuando amanezca y comience el tiempo apropiado para la colocacion de 'Tefilin' -no debe volver a bendecir. El horario de la colocacion de 'Tefilin' es similar al del 'Talit'.

Al Hashuljan

1) De acuerdo al prof undo significado que nos representa las 'Mitsvot' de 'Talit' y 'Tefilin', se precede la vestimenta del 'Talit' a la colocacion de los 'Tefilin'. Incluso si vistio los 'Tefilin' porque carecia de 'Talit', si despues consigue 'Talit'

29

comprarle un 'Talit', para educarlo en la Mitsva. Hay quien dice que esto ocurre a la edad de nueve aiios, hay quien sostiene que depende de la madurez del nino y esto fluctua entre los seis y los nueve aiios. Hay otra opinion que dice que a partir de los tres aiios se debe educar al pequeno en el cumplimiento de la 'Mitsva'. A partir de los trece aiios esta obligado a cumplir con la Mitsva como un adulto, (K.H.J. 17) y no hay que esperar hasta el casamiento. (M. B. 17. 10)

Capitulo 16 Tefilin

1. Los que colocan la bolsa con los 'Tefilin' y el 'Talit' en una bolsa comun deben cuidarse de colocar los 'Tefilin' abajo, para que cuando abra la bolsa, no se tope con ellos primero y deba adelantar la colocacion de los 'Tefilin' a la envoltura con el 'Talit', para no saltear 'Mitsvot'. (Sh. A. 25). Rama agrega que si los 'Tefilin' se encuentran en su mano y no tiene 'Talit' no debe esperar conseguir 'Tsitsit' y se puede poner los 'Tefilin' inmediatamente.

2. Cuando se coloca los 'Tefilin', debe pensar que D—s nos ordeno la colocacion de los 'Tefilin' con sus cuatro parrafos de la Tora, que tratan acerca de la unidad Divina y la salida de Egipto.

3. Si se topa con el 'Tefilin' de la cabeza, de todos modos, antecede la colocacion de los 'Tefilin' de la mano, por cuanto ese es el orden en el cual se ordeno la colocacion de los

'Tef i l in ' . (Radbaz) 4. Bendice despues se coloca los 'Tefilin' sobre el musculo del

brazo antes de apretar el nudo. La bendicion es la siguiente: Baruj Ata A. E. Melej Haolam etc.'Lehaniaj Tefi l in'

5. No se interrumpe hablando entre la colocacion de 'Tefilin' de la mano y de la cabeza. Si hablo palabras relacionadas a la colocacion de los 'Tefilin', no se considera interruption. Incluso para la contestation de Kadish o Kedusha' no se debe interrumpir, solo escucha callado y con suma atencion. (B.H.)

28

quedaron son validos y se puede agregar 'Tsitsit' en las nuevas puntas. (Ibid)

3. En caso de abrirse una de las puntas del 'Tal i t ' , en los tres dedos inferiores, no se lo puede coser. El unico arreglo posible es recortar toda la zona abierta, a lo ancho de todo el 'Tal i t ' , volver a hacer orificios y pasar por ellos 'Tsitsit'. (Ibid) 4. Es aconsejable que todo judio vista un 'Talit katan' todo el

dia para recordar todas las 'Mitsvot'. Por eso se hacen cinco nudos en cada 'Tsitsit' recordando los cinco libros de la Tora y posee cuatro puntas, de modo tal, que a cualquier lado que gire su mirada, puede recordar las Mitsvot. (Sh. A. 24)

5. Se toman los' 'Tsitsiot' con la mano izquierda, cuando se llega a la oracion de 'Shema Israel' (Oye Israel). Hay quienes acostumbran al llegar a las palabras de 'ureitem oto', (y lo veran) mirar los 'Tsitsiot' y colocarlos sobre los ojos. Aquel que cuida la Mitsva de 'Tsitsit', se hace merecedor a ver la presencia Divina. (Ibid)

Al Hashuljan

1) Se debe tratar de obtener un bello 'Talit' para honrar al Creador que nos ordeno la 'Mitsva' y se debe procurar man-tenerlo limpio e inmaculado. (K.H.J. 24)

2) Los 'Tsitsiot' se los utiliza para el cumplimiento de una 'Mitsva' pero no tiene 'Kedusha' (santidad). Por lo tanto cuando estan unidos al 'Talit' se debe cuidar de no hacer con ellos cualquier actividad profana o que se arrastren por el piso, ya que se menosprecia la Mitsva; mas si se separaron se los puede utilizar, pero no se los puede tirar a la basura o en cualquier lugar repulsivo. Aquel que se cuida y los entierra se hace merecedor a una bendicion.

3) Un 'Talit' de 'Mitsva' que se puso viejo no se le da un uso indigno sino se lo deja hasta que se deshaga con el tiempo. Si parte del 'Talit' se puso vieja, puede hacer con el un 'Talit katan'. (B.I.J. Lej Leja 20, 21)

4) Cuando un nino sabe cubrirse con el 'Talit', su padre debe

27

posible apoyarse en la opinion de Rambam que habilita. De todos modos no se debe bendecir sobre el talit. (Ibid)

3. Se puede tomar prestado el talit de su companero y bendecir sobre el con la condition que lo cuide y vuelva a doblarlo o ponerlo en el estado que lo encontro. (Sh. A. 14). Rama agrega que la misma ley correponde en relation a los 'Tefilin', pero que esta prohibido estudiar de los libros de otra persona sin permiso.

AL HASHULJAN

1) Sabios de la ultima epoca sostienen que en nuestros dias la mayoria de las personas no desean que utilizen sus 'Tsitsit' y 'Tefilin', por lo tanto no deben utilizarse sin permiso, solo en caso que sabe expresamente que el dueno permite usarlos. (B.I.J. Lej Leja 6)

2) Si pidio un 'Talit' para subir a la Tora, oficiar. etc. no debe bendecir cuando lo vista, pero si lo pidio prestado para poder cumplir con la Mitsva de 'Tsitsit' puede bendecir, ya que seguramente el dueno se lo entrego como regalo con la obligation de devolver y no como prestamo para que pueda cumplir con la Mitsva de 'Tsitsit', y para esto es necesario un 'Talit' de su propia pretenencia. En lo posible hay que evitar el uso de un 'Talit' prestado.

3) Sobre un 'Talit' que pertenece al 'Beit Hakneset', para ser utilizado por aquellos que carecen de 'Talit', puede bendecir aunque solo lo utiliza para subir a la Tora.

4) Si despues de bendecir sobre el 'Talit', se le cae antes de cubrirse con el, lo vuelve a tomar y se cubre sin volver a bendecir.

Capitulo 15 Otras leyes relativas al 'Talit'.

1. No se puede transladar una punta del 'Talit' a otro. (Sh. A. 15).

2. Si se dividio al 'Talit' en dos partes y cada parte tiene la medida suficiente para necesitar 'Tsitsit', los 'Tsitsit' que

26

Capitulo 13 Leyes de 'Tsitsit' en Shabat

1. Para que los 'Tsitsiot' sean 'Casher', se necesita que tenga flecos en las cuatro puntas y si carece una punta de los 'Tsitsiot', no cumple ninguna mitsva con las otras tres puntas y aquel que sale con un "Tal i t" asi a un dominio publico de la Tora, viola el Shabat. . Pero si la prenda tiene 'Tsitsiot' que son Casher puede salir con el a un dominio publico en Shabat.

2. Si se encuentra en Shabat en un 'carmelit' (un dominio publico por ordenanza rabinica, y los detalles van a poder verse D-s mediante, en las leyes relativas a Shabat) y descubre que su "Tal i t" no es Casher, no es necesario que se lo saque hasta que llega a su casa, si se averguenza de tener que sacarselo, ya que gran importancia tiene el honor de las personas. Lo mismo se aplica si se cortaron lo 'Tsitsiot' en la sinagoga, si se averguenza de estar sin 'Talit' en las oraciones puede vestirlo, sin bendecir sobre el. Esto se aplica en Shabat,ya que no puede preparar nuevos 'Tsitsit' en Shabat, pero en dias de semana debe ponerse a hacer nuevos 'Tsitsit'. Si supo de ayer que los 'Tsitsiot' eran invalidos, esta pro-hibido usarlo en Shabat, salvo que no haya tenido tiempo de repararlos. Si no se encuentran 'Tsitsiot' en la ciudad se aplica en los dias de semana, lo mismo que en Shabat y puede ponerse el 'Talit' en la sinagoga sin bendecir.

Capitulo 14 'Tsitsit' hecho por una mujer, por un no judio y 'Talit'

prestado.

1. Una mujer puede hacer tsiitsit. 'Tsitsiot' hechos por un no judio son invalidos,ya que dice el versiculo: 'Habia a los hijos de Israel' lo que excluye no judios. (Sh. A. 14)

2. Si coloco 'Tsitsit' sin pensar que los coloca para que se cumpla con la 'Mitsva' y no hay otro talit disponible, es

25

Capitulo 12 Cosas que invalidan los 'Tsitsiot*

1. Si se cortaron todos los hilos de una punta, y en todos queda suficiente cantidad de hilo, de forma que es posible atar el hilo consigo mismo los Tsitsiot quedaron validos. Si no queda esta cantidad aunque sea en un solo hilo de sus dos puntas, los 'Tsitsiot' no son validos, por eso si se cortan dos hilos sospechamos que se corto un hilo por completo y los 'Tsitsiot' son invalidos. Segun la costumbre de colocar una serial en las puntas pertenecientes a los cuatro Tsitsiot de un lado, de manera que es posible destinguir a los cuatro hilos que forman los 'Tsitsiot', si se cortan dos puntas de un lado es todavia casher, ya que queda la medida reglamentaria del otro lado de los 'Tsitsiot'. (Sh. A. 12).

2. Si se corto un hilo de los 'Tsitsiot' y luego volvio a atar la parte desprendida vuelve a ser 'casher'. (B.H.).

3. En un lugar en el cual es necesario que quede la medida necesaria para hacer un nudo para que los 'Tsitsit' sean 'casher' y aca no puede atar los hilos, por cuanto son muy gruesos, pero si serian delgados podria atarlos, los 'Tsitsiot' son 'casher' (Ibid).

Al Hashuljan

1. Si hizo los 'Tsitsiot' de lana robada no cumple con el precepto, por cuanto el 'Talit' debe pertenecerle, se debe tratar de

comprarlo al contado y no en cuotas. (M.B. 12. 27). 2. Por cuanto las leyes de 'Tsitsit' son complicadas se deben

comprar Tsitsiot de una persona honesta y temerosa de D-s, si no corre el peligro de no cumplir con la 'Mitsva' y bendecir vanamente. Cuanto se preparan hilos de 'Tsitsit' a maquina, aquel que la pone en marcha debe decir 'Leshem Mitsvat Tsitsit' (para la Mitsva de 'Tsitsit'). Hay sabios que sostienen que los 'Tsitsit' deben prepararse unicamente a mano y asi es preferible hacer.

24

Capitulo 11 Los hilos de los 'Tsitsiot*

1. El hilado de los 'Tsitsiot' debe ser preparado con la intention de utilizarlos en la Mitzva de 'Tsitsit'. En caso contrario los 'Tsitsiot' son ineptos para utilizarlos en el cumplimiento del mandamiento. (Sh. A. 11).

2. Si los hilos se separaron de su entrelazamiento y en lugar de ocho quedaron dieciseis, si por lo menos quedaron en-trelazados un largo suficiente para poder atarse el hilo con si mismo los 'Tsitsiot' son validos).

3. El largo de los hilos debe ser de un minimo de cuatro pulgares y hay quien exige doce pulgares (unos 24 cm.) y asi se acostumbra (Sh. A. 11). Si los hizo muy largos los puede recortar (Rama si los hizo de lana robada los Tsitsiot no son validos.

4. Se debe hacer el orificio por el cual pasan lo Tsitsiot a una distancia no mayor de tres pulgares, porque en caso contrario pierde el lugar el nombre de punta; y no mas abajo que la distancia existente entre el nudillo superior del pulgar y la una, por cuanto esta escrito que se deben colocar 'sobre la punta' y no debajo de la punta. (Sh. A. 11). La distancia no debe ser menor de 3.5 cm y no mas de 6 cm).

5. Si esta alejado de la punta la distancia de un pulgar y se desprendieron hilos del tejido de manera que no queda la distancia necesaria, de todos modos es 'casher' por cuanto habia la distancia necesaria en el momento que coloco los 'Tsitsiot'.

6. Se debe cuidar de que haya ocho hilos antes de atarlos, ya que si ata los hilos antes de cortarlos, no cumplio con su obligation.

7. El largo de las vueltas y los nudos debe ser de por lo menos cuatro pulgares, quedando otros ocho pulgares. El numero de vueltas debe ser el siguiente: . En el ler lugar se hacen siete vueltas, en el segundo ocho, luego se hacen once y por ultimo trece y estos niimeros provienen de la equivalencia numerica con las letras del nombre de D-s.

23

Al Hashuljan

1. Hay discusion entre los sabios acerca de Talitot de lana de cabra o de camello y de algodon, si la obligation de colocarles 'Tsitsiot' es de la Tora o por ordenanza rabinica. Por lo tanto corresponde comprar un 'Talit' de lana de oveja, que de acuerdo a todas las opiniones cumple con el, un precepto de la Tora. Si no consigue 'Talit' de lana, hay que tratar de comprar un 'Talit' de algodon y colocar 'Tsitsiot' de lana. Un 'Talit' cuyo hilado es mixto, por ejemplo tejido a lo largo de lana y a lo ancho de algodon se encuentra en una categoria inferior y unicamente puede colgar 'Tsitsiot' de lana. (B.I.J. Noaj. 1.2).

2. Una prenda hecha de ropa no tejida como nylon, cuero o materiales sinteticos no necesita 'Tsitsiot'. En el caso que se hicieron hilos de nylon y con ellos se tejio una prenda si tiene cuatro puntas se le colocan 'Tsitsiot' de lana. (B.I.J. Noaj 3 y sabios de las ultimas generaciones).

3. Una ropa que tiene dos puntas arriba hacia el cuello y dos puntas abajo, como una bufanda ancha, esta exenta de Tsitsiot, de todos el temeroso de D-s redondea una punta para salir de todas las dudas. (B.I.J. Noaj 9),

4. Prendas que poseen cuatro puntas en la parte inferior; y en sus costados esta abierta parcialmente, si en su mayoria esta cerrada esta exenta de Tsitsiot, si en su mayoria esta abierta debe llevar 'Tsitsiot'. Si la mitad esta abierta y la mitad cerrada, se colocan 'Tsitsiot' para salir de todas las dudas y no se sale con el en 'Shabat' (en un lugar donde no hay 'Eruv') (Sh. A. 10).

5. Una prenda especial para la noche y la viste durante la noche esta exenta de 'Tsitsit', por lo tanto sabanas y frazadas no llevan 'Tsitsit'. De todos modos si estan hechas de lana de oveja y a veces duermen con ellas de dia conviene redondear una punta. (B.I.J. Lej. Leja 17).

6. Cualquier prenda que posea una de sus cuatro puntas redonda esta exenta de 'Tsitsit'. (Sh. A. 10. 69).

22

hacia atras del lado izquierdo y los dos de la izquierda quedan en su lugar. Espera un pequeno lapso como la caminata de cuatro 'Amot' (2 m) y arroja los dos de la izquierda hacia atras a la izquierda, de modo que las cuatro puntas quedan atras a la izquierda y espera otra vez un pequeno lapso y deja caer el 'Talit* sobre el cuerpo (B.I.J Bereshit 5)

2. Aquel que viste un 'Talit* nuevo bendice 'Sheejeianu' despues de la bendicion 'Lehitatef. Sobre un 'Talit' katan no se dece 'Sheejeianu', ya que no suele ser una prenda importante. En caso de ser una prenda importante bendice 'Sheejeianu'

3. No es necesario hacer una serial sobre el 'Talit' para vestirlo siempre del mismo lado.

4. Se puede empezar a cumplir la 'Mitsva de Tsitsit' a la manana desde el momento que puede empezar a distinguir el celeste y el bianco, y la costumbre de Ierushalaim (Jerusalem) es calcular una hora antes de la salida del sol, (Sh. A 18 y K.H.J. 18)

Capitulo 10 Ropas que deben llevar 'Tsitsit'

1. La Tora no obliga a colocar 'Tsitsit' solo a una ropa de lino o lana de oveja. Las demas ropas deben llevar 'tsitsiot' por ordenanza rabinica.

2. Tsisiot de lino o lana eximen de 'tsitsiot' las ropas de todas las telas excepto de lino para ropa de lana, o de lana para ropa de lino en esta epoca, en la cual no hay 'tejelet', (hilo celeste que se agrega a los 'tsitsiot') ya que esta prohibido mezclarlos (por Shatnez, prohibicion de mezclar lino con lana).

3. 'Tsitsiot' de otro material, solo eximen a una ropa del mismo material, 'Tsitsiot' de seda solo para ropa de seda y de algodon solo para ropa de algodon.

21

bendice al vestirlo, sino mas tarde despues de hacer 'Netila' remueve los flecos y bendice o cuando viste otro 'Talit' bendice sobre el con la intention de eximir al primero.

4. Se viste el 'Talit Katan' (pequeno) sobre las ropas, para que siempre lo vea y recuerde las 'Mitsvot'. (Al Hashuljan: despues que 'Ari Hakadosh' advirtio que se vista debajo de la ropa, asi hay que conducirse). (Erets Hajaim 8)

5. Al vestir en su casa el 'Talit katan' bendice y cuando va al Beit Hakneset vuelve a bendecir sobre el 'Talit', con el cual se envuelve durante la oracion, ya que la caminata se considera interruption. Si en un comienzo cuando bendijo sobre el 'Talit' Katan tambien penso en que la bendicion recaiga sobre el 'Talit Gadol' (grande) de las oraciones y no hizo ninguna interruption entre la bendicion y la vestimenta, no debe volver a bendecir. (Sh. A. 8)

6. Si se saco el 'Talit', aunque tuvo la intention de volver a cubrirse con el,debe bendecir cuando se cubra de nuevo. Rama agrego que hay quienes dicen que no se debe volver a bendecir si en principio tuvo la intention de volver a vestirlo (asi acordaron los Sabios que se debe proceder). La misma ley corresponde si el 'Talit' se deslizo de los hombros y cayo; y no debe volver a bendecir al colocarlo nuevamente.

7. El tamano minimo del 'Talit' debe ser suficiente para cubrir la cabeza y mas de la mitad del cuerpo de un nino de nueve anos. (Sh.A. 16) Al Hashuljan : 24, pulgares por 36 pulgares, 48 cm x 72 cm. (B.I.J. Lej Leja 12) Se viste el 'Talit' katan sobre la camiseta y se duerme con el. Se separan los 'Tsitsiot', y si se atan entre ellos no se los separa en Shabat. Se bendice 'Lehitatef Betsitsit'. Despues de bendecir se envuelve con el 'Talit'.

Al Hashuljan

1. Asi se cubre con el 'Talit': despues de bendecir, se cubre la cabeza con el 'Talit' y las cuatro puntas descienden por los hombros hacia adelante, dos para la derecha y dos para la izquierda, despues toma los dos del lado derecho y los envia

20

Iatsar' e incluso por una sola gota de orina recae el deber de pronunciarla, ya que si quedaria en el interior del cuerpo provocaria dano al mismo. (Ibid)

7. Todas las bendiciones matutinas deben pronunciarse diari-amente a pesar que no efectuo el acto especifico para el cual fueron compuestas, debido a que todas son alabanzas al Creador y hay en ellas simbolizadas grandes maravillas, excepto 'Al Netilat Iadaim' y 'Asher Iatsar' que si no hubieron las causas que las obligan no las bendice y 'She asa l i kol tsorki' que no las bendice en Tisha Beav e 'Iom Kipur'. Un enfermo que se encuentra en la cama, de todos modos dice 'Matir Asurim' y 'Zokef Kefufim' (Ibid)

8. Las Mujeres bendicen todas estas bendiciones, excepto 'She lo asani isha' (que no me hizo mujer y en su lugar bendice 'she asani Kirstsono' sin pronunciar el nombre y el reinado de D-s. Hay que educar a los pequenos a decir estas bendiciones. Las mujeres a pesar de e$tar exentas del estudio de la Tora de todos modos bendicen las bendiciones de la Tora, ya que deben estudiar las halajot que estan obligadas a cumplir. (Sh. A. 47 y sabios de diferentes epocas)

9. Antes de bendecir 'Birkat Hatora' (la Bendicion de la Tora) esta prohibido estudiar Tora o escuchar o escribir palabras de Tora, pero esta permitido pensar sin fijarse en un libro o decir cual es la halaja sin dar explicaciones. (B.I.J. Vaieshev 12)

Capitulo 9 Hiljot 'Tsitsit' ־ Leyes relativas al 'Talit' y 'Tsitsit'.

1. Sobre un pequeno 'Talit' (pequena prenda que se coloca con

'Tsitsit' bajo las ropas) se puede bendecir 'Lehitatef (en-

volverse) a pesar que no se envuelve en el, solo lo viste. Se

deben separar los hilos de los 'Tsitsiot' unos de otros. (Sh. A.

8) 2. Al envolverse en los 'Tsitsiot' debe pensar que D-s nos ordeno

envolvernos en el, para que recordemos todos sus preceptos. 3. Si viste el 'Talit' cuando sus manos no estan purificadas, no

19

Asurim' (libera a los apresados) no bendice 'Matir Asurim' ya

que esta incluida en 'Zokef Kefufim'. (Sh. A. 46)

9. 'She asa l i kol tsorki' (que satisfizo todas nuestras necesidades)

no se dice en Tisha Beab y en 'Iom Kipur', pero bendice

cuando va descalzo y asi es la costumbre de acuerdo a Arizal.

Si fue llamado a la lectura de la Tora antes de bendecir las

bendiciones de la Tora, no vuelve a bendecirlas debido a que

fue exento por las que bendijo ante el Sefer Tora.

Al Hashuljan

1. Se debe tratar de decir juntas las bendiciones de 'Asher Iatsar' y 'Elokai Neshama' (B.I.J, vaieshev 2)

2. No debe contenerse cuando desee hacer sus necesidades fi־ siologicas, ya que la abstinencia puede provocar muchos males, entre ellos esterilidad (abstinencia de orina) ademas de cometer la violation de un precepto. (B.I.J. Vaietse)

3. Hay que limpiarse bien despues de sacar excrementos del cuerpo. (Ibid 11)

4. Esta prohibido meditar en las palabras de la tora en el bano o en callejones hediendos e incluso pensar en la realization de 'Mitsvot', como dar 'Tsedaka', preparation para 'Shabat' o 'Sucot', etc. (Ibid 16)

5. La 'Beraja' de 'Asher Iatsar' fue compuesta para alabar al Creador por la creation del hombre con gran sabiduria y el cuerpo humano como un odre lleno de aire y orificios y organos huecos como el corazon y el estomago y si se cerraria algun orificio como la boca (que durante el embarazo se encuentra cerrada y se abre al nacer) no podria mantenerse el cuerpo un solo instante. Continua la bendicion 'Rofe kol Basar' ,Medico de toda carne': es decir por intermedio de los orificios que hizo en el cuerpo y por los cuales salen los residuos, el cuerpo sigue viviendo y no se pudren sus organos. 'Mafli Laasot' que hace maravillas: que a pesar del parecido con un globo lleno de aire que si se perfora revienta, el cuerpo se mantiene erguido a pesar de todos sus orificios. (Sh. A. 6)

6. No hay medida acerca de la obligation de bendecir 'Asher

18

Por lo tanto, aquel que se hace a si mismo NETILA, debe cuidarse de todas estas cosas y para evitar caer en el uttimo punto, cuando toma la jarra con la otra mano, se debe procurar tomarla de un nuevo lugar. Si no es posible, se puede apoyar en opiniones mas indulgentes que sostienen que el agua de la manija o de la parte trasera de la jarra no impurifican la mano y asi es la halaja (B.I.J Shmini 17)

Capitulo 8 Bendiciones matutinas. ('Birkot Hashajar')

L Debe todo judio decir cien bendiciones todos los dias para protegerse de todas las maldiciones escritas en la Tora para el que no cumpla con la voluntad Divina. (K.Sh.A. 65)

I. Hay que tratar de concentrarse en el significado de las palabras. Cuando lee el nombre de D-s debe pensar al pro-nunciarlo, que El es el Senor de todo lo existente y en relation al nombre escrito que El fue, es y sera. Cuando pronuncie el nombre 'Elokim' piensa que El es fuerte y todopoderoso. (Sh. A. 5)

3. Si orino y no ensucio sus manos debe decir 'Asher Iatsar', pero no debe hacer 'Netilat Iadaim, sino por razones higienicas o preparation para las oraciones. (Sh. A. 7)

4. Orino una vez y no penso seguir orinando y luego cambio de parecer y continuo orinando debe bendecir 'Asher Iatsar' dos veces. (Sh. A. 7) Rabi Jida escribio que es suficiente bendecir una sola vez (K. Sh. A. 65) y asi hay que conducirse.

5. En caso de no hacer sus necesidades al levantarse no se bendice 'Asher Iatsar' y si paso un tiempo considerable desde que hizo sus necesidades tampoco bendice.

6. Si llega tarde al Beit hakneset de manera que no tiene tiempo de decir 'Birkot Hashajar' para poder rezar con la congregation (y las dice despues de la oracion) no dice 'Elokai Neshama' por cuanto ya fue exceptuado por la bencicion 'Mejaie Metim'

7. Al levantarse a la madrugada a pesar, de no escuchar la voz del gallo, bendice 'Hanoten Lasej vi bina (el que da su sabiduria al gallo) con el resto de 'Birkot Hashajar'. Un sordo bendice 'Hanoten la sejvi bina y un ciego bendice 'Pokej Ivrim' (abre los ojos de los ciegos).

8. Si adelanto la bendicion de 'Zokej Kefufim' a la de 'Matir

17

4. Puede una persona hacer NETILA a sur manosa y condi-cionar que esa NETILA sea valida para todo el dia, aunque no se encuentre en una situation especial que lo obligue a ello, siempre que no aparte su mente del condicionamiento. Si tiene agua es preferible que vuelva a hacer NETILA sin bendecir Sh.A.164 (Rama explica que unicamente es validq el condicionamiento en caso de hacer NETILA no para poder comer pan, como quien hace NETILA al salir del bano o para comer algo que se remoja en algun liquido, o incluso para comer pan en la comida condicionando para poder comer pan en otra comida M.A.Sh.A 164)

6. Cuando se encuentran varias personas en la comida, la mas importante hace NETILA primero y Rosh acostumbraba hacer BETILA ultimo, para no interumpir entre la NETILA y la comida. Se debe procurar no interrumpir entre la NETILA y "HAMOTSI". Si paso entre la NETILA y la bendicion sobre el pan un lapso equivalente a una caminato de veintidlos AMOT (alrededor de once metros) se considera que interrumpio.

Al Hashuljan

1. Quien se duerme en medio de la comida menos de sesenta NISHMIN (lalrededor de 1/2 hora) no necesita hacer NETILA Si duerme mas de este tiempo debe hacer NETILA sin bendecir. (B.I.J. Ajarei Mot - kdlodhim 22)

2. El que reza en medio de la comida hay quien dice que necesita NETILA y hay quien sostiene que no necesita, por lo tanto si posee agua, hace NETILA para cumplir con la position mas rigurosa,sin bendecir. (B.I.J Aj. Mot. kdlodsshim 23)

3. Hay piadosos que no hacen NETILA ellos mismos sino que otra persona arroja agua sobre sus manos y estas son las causa : a) Si no echo un reviit de agua de una sola vez, pueden volver las aguas que estaban fuera de la conjuncion de la mano e impurifican las manos.

b) Quizas al pasar la jarra de la NETILA de una mano a la otra, toque la mano y la impurifique. c) la impureza que paso de la mano que sostenia la jarra a la jarra impurifica a la mano humeda cuando paso la jarra a esta.

16

5. Si frota las manos una con la otra debe cuidlarse de no tocar un lugar al que no llego agua de la NETILA por cuanto las puede impurificar.

6. Si efectuo NETILA y Froto sus manos con su cabeza (para secarlas, no como en el cap. 164.2 en el cual esta escrito que rascarse la cabeza obliga a hacer NETILA) o en la pared y luego volvio a tocar el agua que llego de sus manos a su cabeza o a la pared, sus manos se impurifican.

7. Si tiene una herida en sus manos y un emplasto sobre ella puede hacer NETILA en el resto de su mano, y debe cuidarse que el agua no llegue hasta el emplasto, para que no vuelva sobre el resto de la mano y la impurifique. O debe arrojar de una vez un Reviit de agua para evitar que impurifiquen las manos.

Capitulo 7

Quien no tiene agua y quien alimenta a otra persona.

1. Si tiene agua delahte suyo en una distancia de cuatro MIL o atras suyo en una distancia de MIL, envuelve sus manos en una servilleta para comer pan o lo come con un cubierto. (la distancia de un Mil es cercana a un km) Beer heitev escribe que si tiene dudas acerca de la posibilidad de conseguir agua dentro de cuatro MIL, puede conodlucirse segun Rambam que permite comer pan por intermedio de una servilleta incluso si tiene agua. (Sh A 163)

2. Quien alimenta a otra persona no necesita hacer NETILAT IADAIM, pero aquel que come debe hacer NETILA aunque no toque la comida. Lo mismo corresponde a quien coma con tenedor —Sh.A. 163), estando prohibido alimentar a aquel que no hizo NETILA, de acuerado al versiculo "delante der ciego no coloques escollos).

3. Si durante la comida recuerda que toco en uno de los lugares que obligan a hacer NETILA nuevamente aunque tenga la hogaza en su boca no debe tragarla hasta que haga NETILA y bendiga (SH.A 164-2) Y hay quien discute y sostiene que no se debe bendecir y cuando hay dudas en relation a las bendiciones (BERAJOT) se adopta la position mas indulgente (KHJ 16)

15

momento de la NETILA, debido a que cuando trabaja trata que no se ensucien.

4. Se efectua la NETILA en la mano hasta la conjuncion con el brazo. Hay quienes opinan que se hace la NETILA en los dedos hasta la conjuncion de ellos con la mano y corresponde conducirse de acuerdo a la primera opinion (Beer Heitev sostiene en nombre de Beit Iosef que hay que conducirse de acuerdo a la primer opinion y asi corresponde hacer. quiera adoptar.

Capitulo 6

Elevacion y frotacion de las manos

1. Al hacerse NETIULA se deben elevar las manos para que las aguas que ya hicieron NETILA no vuelvan e impurifiquen las manos. (El mismo objetiuo se consigue si baja las manos desde el principio de la NETILA hasta el final de la mismarama) Todo esto se aplica cuando no hizo NETILA de toda la mano hasta la conjuncion con el brazo, pero si se hizo o se arrojo Reviit de agua de una sola vez, de manera que no quedaron aguas que se impurificaron no hay necesidad de levantar las manos. (sh. A 162) Cuando se hace NETILA se deben frotar las manos una con la otra. (Rama 162).

2. Si hizo NETILA a parte de su mano y luego continuo con otra parte, la NETILA es valida solo si la primer parte esta mojada de manera considerable cuando completo la NETILA de toda la mano.

3. Echo agua sobre una mano y froto con ella la otra mano la NETILA no es valida, incluso si luego arrojo agua sobre las dos manos debido a que el agua arrojada en primeras instancias se impurifico y luego impurifico a la mano que la froto (el agua que se arrojo la segunda vez solo purifica el agua que se impurifico por la propia mano y no por la otra) y se deben secar las manos y volver a hacer Netila. Lo mismo ocurre si alguien que no hizo NETILA toca sus manos cuando estan mojadas.

4. Cuando se hace NETILA sobre las dos manos de una vez se las puede frotar sin que una impurifique a la otra, ya que se consideran como una sola mano.

14

a ser utilizadas para el mismo proposito. (Rama 160. 11) 3) Si coloco lirios o mirtos en agua para que no se marchiten,

se considera que se hizo un trabajo con el agua y quedo in-habilitada para efectuar Netila, (B.I.J. Ajare Mot-Kedoshim 8)

4) Bendijo 'Hamotsi' sobre el pan y supo que las aguas no eran apropiadas para 'Netila' debe comer menos de 'Kazait' (unos 27 gr.) y volver a hacer 'Netila' y terminar su comida. En caso de apartar su mente del asunto de la 'Netila' o hablar debe volver a bendecir. (B.I.J Ajare Mot-Kedoshim 15)

5) Si se agrego a agua apta para 'Netila' agua inepta, la mayoria anula a la minoria. incluso si las aguas ineptas completan la medida de 'Reviit' y se puede anular las aguas ineptas intencionalmente. (B.I.J. Aj. Mot. Kedoshim 19).

Capitulo 5

Leyes de JATSITSA (Interrrupcion entre el agua y el cuerpo)

1. Debe cuidarse de hacer JATSITSA. Cualquier cosa que hace JATSITSA en la TEBILA (Sumersion en la Mikve) tambien lo hace en la NETILA, por ejemplo, suciedad o masa que se enccuentra bajo la una que sobresale de la carne, o un emplasto sobre la piel. (SH.A 161)

2. Toda cosa que no le molesta su presencia no hace JATSITSA, de manera que la JATSITSA es un asunto subjetivo. Por ejemplo :para un pintor cuyas manos estan pintadas la pintura no hace JATSITSA. En cambio. para otro persona la pintura seca se considera JATSITSA.

3. Se deben sacar los anillos para hacer NETILA, incluso si no estan muy apretados a los dedos, a pesar que no le molestan en el

13

puede utilizar el agua para 'Netilat Iadaim'. Enfrio vino en el interior del agua, esta es inepta para hacer Netila. (Sh. A.)

3. Agua que se encuentra frente al herrero, a pesar de no cambiar su aspecto no sirven para 'Netilat Iadaim', ya que es usada para enfriar el hierro y la que se encuentra frente al peluquero puede utilizarse si no cambio su aspecto. (ibid)

4. Agua de la cual tomaron las gallinas, lamieron los perros o demas amimales son aptas para 'Netila'. (Ibid)

5. El trabajo unicamenteinhabilitaagua estancada, pero no agua de 'Mikve' o agua de manantial. (Ibid).

6. Se puede llevar a cabo 'Netila' con agua hervida. (Ibid). 7. No se hace 'Netila' con las aguas termales de Tiberiades,

pero es posible sumergir en ellas las manos. (Ibid). 8. Las aguas termales no sirven para 'Netila' debido a que son

amargas y no son apropiadas para ser bebidas por un perro. (Ibid).

9. Si hay nieve, granizo e hielo que se derriten o que se trituran puede utilizarse las aguas para 'Netilat Iadaim' y para 'Tebila'. Asimismo pueden sumergirse las manos en agua salada. (Sh. A. 160. M. B.) Unicamente en caso de extrema necesidad se puede hacer 'Netila' con jugos de frutas. (Ibid).

10. Se necesita un minimo de agua equivalente a la medida de 'Reviit' para cumplir con el precepto de 'Netilat Iadaim'. (Ibid).

Al Hashuljan

1) Aquel que lavo sus manos y luego se desperto una duda con respecto a la validez de la Netila, sus manos se consideran purificadas. De todos modos si puede conseguir agua, es preferible volver hacer 'Netila* para salir de la duda. (Sh. A. 160 11, de acuerdo a la explication de los comentaristas) sin bendecir y si tiene dudas si bendijo, no debe volver a bendecir, solo piensa en la bendicion sin pronunciarla. (K. H. J. 129)

2) Aguas que ya fueron utilizadas para 'Netila' no pueden volver

12

carecer de cuarenta sea. Si las sumergio en un 'Mikve', (bano ritual) hay quien dice que rige la misma ley que para un manantial. Hay otra opinion que sostiene que en un 'Mikve' se necesitan cuarenta seas, pero nos guiamos por la primer position.

12. Si sumergio una mano y efectuo 'Netila' con la otra sus manos se purificaron.

13. Al encontrarse junto a un rio no coloque agua en una mano para volcar a la otra, por cuanto no hizo ni 'Tebila', (sumer-sion) ni 'Netila'.

14. El que sumerge sus manos no necesita hacerlo mas de una vez y no debe secarlas ni levantarlas.

Al Hashuljan

1) No se lleva a cabo 'Netila' de las canillas que se encuentran en las casas hoy en dia.

2) No se pueden utilizar para 'Netila' sombreros de fieltro, a pesar de ser gruesos y rigidos, de manera que el agua no los atraviesa, (Sh. A. 159, 4) sino en caso se extrema necesidad, y de todos modos sin bendecir 'Al Netilat Iadaim'. Es preferible envolver sus manos en un panuelo o algo similar para comer pan. (B. I. J. Taharot 1)

3) No se hace 'Netila' de la tapa de recipientes, por cuanto no fueron hechos para recibir liquidos. (B. I. J. taharot 2).

Capitulo 4 Agua para 'Netilat Iadaim'

1. Agua que cambio su color tanto sea por causas intrinsecas o por causa de algo que cayo en su interior, es inepta para Netila. (Sh. A. 160) Si vuelven a su aspecto anterior es utilizable (M. A.)

2. Si fueron usadas las aguas en algiin trabajo, no sirven para 'Netilat Iadaim'. Aunque solo haya remojado pan en el agua, incluso penso remojar en otro recipiente y remojo en este, no

11

agua esta permitido efectuar de el la 'Netila'. (Sh. A. 159) 3. Un recipiente que contiene 'Reviit', solo cuando se apoya de

algun lugar, no es apto para 'Netilat Iadaim'. 4. Un utensillo de cuero que se lo utiliza para sentarse es posible

utilizarlo para hacer Netila, pero bolsas o cajas, a pesar de ser utilizadas como asiento y ser impermeables, de manera que pueden recibir agua no se pueden usar para 'Netilat Iadaim'.

5. No se pueden utilizar las palmas de las mano como recipiente para hacer 'Netilat Iadaim'.

6. El agua de la 'Netila' debe llegar en forma directa de la fuerza de aquel que la vertio. Por lo tanto,si arroja de un balde agua en un cano para regar un campo, no se pueden colocar las manos al final del cano para hacer Netila, debido a que el agua no llega por la fuerza de aquel que la vertio. (Koaj Gabra). Solo en caso de colocar sus manos cercanas al lugar donde se arrojo el agua, la 'Netila' es valida, por cuanto todavia llega de 'Koaj Gabra'.

7. No se debe efectuar 'Netila' de aquellas piedras fijas en la pared que poseen receptaculo de agua y canilla. Si fueron recipientes en un principio y luego fueron fijados en la pared son aptos para 'Netilat Iadaim' abriendo y cerrando la canilla. (Rama)

8. Si hay un recipiente fijo a la pared o al piso no cumple con el deber de 'Netilat Iadaim' sumergiendo las manos en el mismo. En caso de que el recipiente no sea fijo, hay aquellos que dicen que la 'Netila' es valida y otros que sostienen lo contrario. En caso necesario es posible apoyarse en la primer opinion.

9. Si se encuentra un barril inclinado y sale agua de su interior, no se puede utilizar este flujo para 'Netilat Iadaim', pero si tiene una canilla y el agua sale al abrirla, si se considera que el agua llega de 'Koaj Gabra' y es valida la Netila, solo debe abrila y cerrarla para cada echada de agua.

10. Si inclina un barril lleno de agua y las aguas se deslizan de su interior, durante todo el tiempo que saiga puede utilizarlas para Netila.

11. Puede sumergir las manos en un manantial a pesar de

10

mas tierna edad, en esta importante 'Mitzva' (B. I. J. Shmini 2).

3) La obligation de 'Netilat Iadaim' para comer comienza cuando se tiene la intention de comer por lo menos la medida de Kazait que es equivalente a unos 27 grs. Para poder bendecir 'AL Netilat Iadaim', se debe tener la intention de comer 'Kabeitsa', medida equvalente a unos 54 gr. (B. I. J. Shemini 2 y Mase 2)

4) Se requiere que todas las bendiciones sean pronunciadas con calma y alegria. Escribio Marajav que para llegar a la santidad, es necesario concentrarse en las bendiciones, ya que por intermedio de ellas se eleva la materia de los alimentos que ingresan a nuestro cuerpo. (K. H. j . 158. 76)

5) Se deben secar bien las manos antes de comer y aquel que come con las manos mojadas se considera como si comeria pan impuro (Sh. A. 158. 12)

6) Si su mujer esta 'Nida' (impura a causa de la menstruation) y se encuentra enferma sin poder efectuar 'Netilat Iadaim', puede su esposo verter sobre sus manos el agua en caso que no haya otra persona fuera de el para ayudarla.

Capitulo 3 Recipiente para 'Netilat Iadaim'

1. Se debe verter el agua de la 'Netila' de un recipiente que contenga por lo menos un 'Reviit' de agua. Todos los recipientes son aptos para efectuar la 'Netila', tanto sea de arcilla, piedra. etc. Si el recipiente posee un agujero por el cual pueden entrar liquidos queda inhabilitado para hacer Netila. incluso si contiene por lo menos un 'Reviit' de agua debajo del orificio.

2. Lo dicho anteriormente se aplica unicamente si vierte el agua de la boca del recipiente, de manera que parte del agua que llega de la parte superior del recipiente y no se considera que llega de la parte inferior de mismo. En caso de verter el agua por el agujero, si debajo del mismo hay un 'Reviit' de

9

3. A pesar que es necesario verter un reviit de agua, es preferible volcar una cantidad superior. Asimismo, dijo Rav Jisda, yo arrojo una cantidad importante de agua y recibo una retribu-cion apropiada. (reviit: unos 86 cel. de agua).

4. Se deberia bendecir antes de efectuar la 'Netila', como en las demas mitsvot en las cuales la bendicion precede a la 'Mitsva', pero se acostumbra bendecir solo despues del frotamiento le las manos, antes de que vuelva arrojar una segunda tanda de agua, cuando sus manos ya estan limpias. (Sh. A.). Tambien es posible bendecir antes del secado y todavia se considera que la bendicion precede a la mitsva. (Si olvido bendecir antes del secado puede bendecir despues). (Rama). (Aclaracion, explicaron los Sabios que solo puede bendecir cuando no empezo a comer. Asimismo, aconsejaron que es preferible tocar con sus manos en algo que las impurifique y vuelva a efectuar 'Netila' con bendicion para evitar la discrepancia existente entre las diferentes opiniones. (B.I.J). No debe secarse las manos con su ropa, ya que afecta a la memoria. (Maguen Abraham).

5. Si se sumergen las manos en agua, esta permitido comer sin secarse las manos. Asimismo, no estan obligados a secarse las manos aquellos que vierten en una sola vez un 'Reviit' de agua sobre sus manos. (M. A.).

Al Hashuljan

1) Hay que procurar llevar a cabo 'Netilat Iadaim' en forma apropiada. £1 castigo para quien hizo 'Netilat Iadaim' en forma erronea es mayor de aquel que no efecuto 'Netilat Iadaim' debido a que: A) Se considera que comio sin hacer 'Netilat Iadaim'. B) Bendice innecesariamente. C) Ya que efectuo 'Netilat Iadaim', tendria que haberse preocupado de hacerlo correctamente.

2) La obligation de realizar 'Netilat Iadaim', recae tambieh sobre las mujeres y se debe educar a los ninos, incluso de la

8

amente, ya que ademas de constituir una importante norma de higiene, es una forma de honrar al Creador, al salir pulcros a su encuentro. (K. H. 11).

5) Es recomendable cuidarse en el lavado de las manos para comer (SH. A. cap. 4 inc. 7), segun se detallara en los proximos capitulos. Aquel que carezca de recipiente para hacer 'Netilat Iadaim', puede lavarse de la canilla sin bendecir (K. H. cap. 4. 7.) y cuando consiga recipiente debe volver a lavarse las manos.

6) Si se levanta a la noche para tomar agua o hacer sus necesidades y piensa volver a dormir, debe lavarse las manos sin bendecir. Se bendice por el agua 'Shehakol' y la bendicion posterior si corresponde, y si hizo sus necesidades debe ben-decir 'Asher Iatsar'. (Sharei Ezra).

7) Si tiene un vendaje en una de sus manos, tiene que hacer Netila sobre su otra mano y bendice 'Al Netilat Iadaim'. (Zibjei Tsedek).

8) Cuando el agua de 'Netilat Iadaim' se mezcla con otra agua y pasa por un proceso de filtration y limpieza puede ser utilizada nuevamente (Sharei Ezra cap. 1).

9) Aquellos que tienen sirvientes no judios en su casa, no deben exigir de ellos que hagan 'Netilat Iadaim', por cuanto la im־ pureza afecta unicamente a los judios cuyos cuerpos provienen de la Santidad y cuando el alma se retira del cuerpo durante el suefio, este se impurifica, (K. H. 4. 23.)

Capitulo 2 Lavado de manos para la comida:

1. Debe tenerse mucho cuidado con la ley de 'Netilat Iadaim'

ya que aquel que la menosprecia merece ser anatemizado,

perder su fortuna y ser arrebatado del mundo. (Sh. A. 158).

2. Aquel que se encuentra en el desierto o en un lugar peligroso

y carece de agua, esta exento de 'Netilat Iadaim' (Sh. A. 158)

y debe envolverse las manos con una sevilleta, panuelo, etc.

(Sh. A. 163).

7

8. Es posible hacer 'Netilat Iadaim' por la manana y estipular que le sirva para todo el dia, con la condition que no aparte su mente de lo estipulado. Si luego en el lugar donde se encuentra, hay agua en abundancia, es preferible hacer 'Netila', aunque en este caso sin bendecir. (Sh. A. 164.)

9. Lo dicho en el inciso anterior, es valido unicamente en relation a Netilat Iadaim hecha al levantarse o durante el dia^pero que no la que hizo para comer. (Rama). En el libro 'Sharei Kneset Hagdola' esta escrito, que esta ley no tiene vigencia, debido a que es imposible estar todo el dia atento y evitar que las manos se ensucien. (Beer Heitev).

10. Si carece de agua para efectuar Netilat Iadaim, puede refre-garse las manos con piedras tierra o cualquier cosa que saque la suciedad y bendecir 'Al Nekiut Iadaim' (limpieza de las manos), teniendo validez unicamente para poder rezar, pero no para purificar las manos de su impureza.

Al Hashuljan

1) Se deben lavar todos los dedos y la palma de la mano hasta la conjuncion con el brazo, con la exception de 'Iom Kipur' y 'Tisha Beab' que se lava solo hasta el nudillo de los dedos. Si se encuentra en un lugar donde el agua escasea, puede hacer Netila solo hasta el nudillo de los dedos y bendecir. (B. I. J. parshat Toledot) y cuando llegue a un lugar donde haya agua debe realizar 'Netilat Iadaim' completa, sin bendecir. (K. H. J. 4. 3.)

2) Al efectuar 'Netilat Iadaim' tres veces en forma alternativa se expulsa a la impureza que residia en las manos, por lo tanto corresponde bendecir inmediatamente antes de secarse las manos, segun la opinion del cabalista Rabenu Arizal y asi esta escrito explicitamente en el 'sidur' de Rashash. (K, H, j .5).

3) Es importante lavar las manos de los ninos incluso de muy tierna edad y es una gran ayuda para que crezcan con pureza y santidad. (B. I. J. 4, 10)

4) Se debe procurar lavarse la cara y enjuagarse la boca diari-

6

donde pasan personas (Sh. A. 4). 4. El Lavado de manos al despertarse, se efectua de la siguiente

forma: Se toma el recipiente lleno de agua con la mano derecha y se pasa a la mano izquierda, la cual vierte agua sobre la mano derecha, luego la derecha vierte sobre la izquierda, continuando este proceso en tres oportunidades. Si introdujo las manos en el recipiente, el lavado es valido para leer el Shema Israel y orar, pero no para purificarlo de la impureza de las manos. Si estuvo despierto toda la noche o si durmio durante el dia, no es claro si esta obligado a hacer ,Netilat Iadaim' (lavado de manos), por lo tanto se lavan las manos sin bendecir.

5. Se deben lavar las manos en los siguientes casos: al despertarse de la cama, (y sin decir Beraja), al salir del bano, al cortarse las unas, al descalzarse con las manos, el que toca sus pies, al rascarse la cabeza, quien limpia su ropa de piojos y el que toca las zonas de su cuerpo que por lo general estan cubiertas. Aquel que debe hacer 'Netilat Iadaim' y no la lleva a cabo, si un un estudioso de la Tora olvida sus conocimientos, si no es un sabio pierde su juicio. El que se saca sangre del hombro y no efectua el lavado de manos teme durante siete dias. El que se corta el cabello y no hace 'Netilat Iadaim' teme durante tres dias. Cortarse las unas, sin efectuar el lavado de manos, provoca temer durante un dia, desconociendo la causa del pavor. (Sh. A. 4)

6. Hay que cuidarse durante las oraciones y la comida de no rascarse la cabeza y de no tocarse la pierna y demas lugares cubiertos del cuerpo, donde suele encontrarse sudor, ya que obliga a volver a realizar 'Netilat Iadaim'. (Sh. A. 4)

7.Si se encuentra en medio de la oracion y toca en uno de los lugares que obligan a llevar a cabo Netilat Iadaim es suficiente refregar las manos con tierra, piedras o la pared. (Rama. Sh. A. 4).

5

Capitulo 1

1. Todo judio debe levantarse temprano con la fortaleza y el

brio de un leon, para servir a su Creador, sobreponiendose

al mal instinto que lo incita a prolongar su sueno. (Sh A. 1)

De todos modos se debe procurar no llegar tarde a la oracion

matutina en la Sinagoga.

Uno de los principios basicos de la Tora, es estar siempre

consciente que cons tan temente nos encontramos frente a D-s

De la misma manera como uno se cuidaria en su com-

portamiento ante un gran rey, cuanto mas aun debemos

cuidarnos, cuando estemos conscientes que D-s, ej Rey de

reyes, el Santo Bendito sea, se encuentra enfrente nuestro y

ve todas nuestras acciones, como dice el versiculo

'Se ocultara un hombre y yo no le vere', dice D-s.

Al pensar asi sera temeroso de D-s y se avergonzara de trans-

gredir su ley.

No debe avegonzarse de las personas que se burlen de el, en

su servicio al creador.

Al acostarse, tambien debe tener presente ante quien se

acuesta y al despertarse, debe levantarse con diligencia para

servir a D-s.(Rama).

2. Corresponde que todo judio, temeroso de D־s, se lamente por

la destruction del Beit Hamikdash. (Templo de Jerusalem).

Es preferible pocos ruegos con concentration que muchos

ruegos dichos en forma rutinaria.

Se debe procurar vestir apropiadamente, vistiendo la ropa del

lado derecho.

Al calzar zapatos, se debe calzar primero el correspondiente al

pie derecho. Al descalzarse, se descalza en primeras instancias

el correspondiente al pie izquierdo.

No se debe caminar cuatro amot codos, (unos dos metros)

con la cabeza erguida, ni con la cabeza descubierta. Es bueno

acostumbrarse a defecar por la manana y al anochecer.

3. Al levantarse se deben lavarse las manos virtiendo sobre ellas

agua, tres veces, para purificarlas. (Netilat Iadaim).

Antes de lavarse las manos, no hay que tocarse la boca, la

nariz. los oidos, ni los ojos.

No se debe lavar las manos sobre el piso sino sobre una pileta

o balde. No hay que arrojar el agua del lavado en un si do

4

que vinieron a resolver problemas planteados por la tecnologia moderna o por la sociedad cambiante, recopile leyes de los libros de los sabios de las ultimas generaciones, manteniendo el estilo y orden de Rabi Shmuel Laniado y denomine al apendice 'Al Hashuljan'.

Las recopilaciones fueron hechas del libro 'Ben Ish Jai' y otros libros de Sabios de Siria, Marruecos, Tunez, Egipto, y otros lugares, senalando su nombre despues de cada halaja y para reducir la cantidad de notas, senale solo el ultimo libro del cual escribi la 'halaja'.

Debo tambien aclarar que hay entre los sefardies, diferentes costumbres de acuerdo a los diferentes paises y no vine a decidir sobre la preeminencia de una costumbre sobre otra o a cambiar la costumbre de ninguna congregation. Solo escribi la costumbre de la mayoria de los sefardies y cada cual continue con su costumbre, siempre que el origen del mismo no sea un error y no contradiga la Halaja.

En mi libro 'Dinei Mamonot' (leyes monetarias) escribi la Halaja para los Sefardies que se conducen de acuerdo a las decisiones de Rabi Iosef Caro y para los ashkenazies que se conducen de acuerdo a las decisiones halajicas de Rama. En este libro, en cambio no escribi las costumbres de los Ashkenazies, ya que existe el libro 'Kitsur Shuljan Aruj' y no hay necesidad de otro libro similar.

Corresponde bendecir a los filantropos que hicieron posible la publication del libro Kitsur Shuljan Aruj, Shuljan Hamelej, Sea su voluntad que sean bendecidos material y espiritualmente y continuen cumpliendo Mitsvot y acciones piadosas.

Asi tambien merecedores de la bendicion son todos aquellos que ayudan y apoyan al 'Majon Haktav', en todos paises en donde se encuentran y es imposible recordarlos a todos y ellos son conocidos por D-s, que cumpla D-S todos los deseos de sus corazones para bien y como bendicion.

3

tramos una responsa de Rabi Shlomo Gantzfrid en la que lo felicita, y le dice que el tambien agrego notas complementarias, al 'Kitsur Shuljan Aruj' en su nueva edition y todas estas notas se conocieron como 'Misgueret Hashuljan'

Nuestros sabios dijeron que todo depende de la suerte y podemos observar que el compilador de este libro 'Shuljan Hamelej', el gran erudito Rabi Shmuel Laniado, compuso una sintesis del 'Shuljan Aruj' en Siria y al parecer fue el primero que escribio una version sintetizada, haciendolo ya en el ano 5064, quedando en manuscrito y sin imprimirse hasta el ano 5683, unos 120 anos despues, gracias a los esfuerzos del erudito Rabi Nisim Lupaz, no voviendose a imprimir hasta estos dias, a pesar de la gran importancia del libro.

El libro 'kitsur Shuljan Aruj' fue escrito en Hungria de acuerdo a la costumbres de los judios Ashkenazies y muchos rabinos sefaradies hablaron conmigo acerca de la necesidad de publicar una sintesis del 'Shuljan Aruj' de acuerdo a las costumbres Sefaradies.

Pero, como ya uno de los grandes rabinos de las ultimas generaciones Rabi Iosef Jaim de Irak, compuso su libro, que fue muy aceptado 'Ben ish Jai' que resume al Shuljan Aruj y agrego otras leyes y las decisiones halajicas de cabalistas. Siendo ampliamente conocida su sabiduria, ademas de ser sabido en nuestra familia (que es su familia) que Rabi Iosef Jaim era como un angel celestial en su santidad y piedad (pude demostrar a importantes rabinos que criticaron sus decisiones que se equivocaron en el sentido de sus palabras), no vi necesidad de publicar otro libro que resumiera halajot.

Sin embargo, estando ocupado en publicar libros de rabinos sefardies, de rabinos de Siria en especial, me encontre con el preciado libro 'Shuljan Hamelej', lo examine y pude verificar la importancia del mismo para conocer las leyes y costumbres de los sefardies, ya que el compositor era uno de los mas grandes rabinos de Alepo, en una epoca en la que se encontraban en ella grandes eruditos.

Debido a que el libro se escribio hace doscientos anos y mien-tras tanto surgieron nuevas leyes relativas a temas de actualidad,

2

Rabino Ezra Batsri Shlita

Jefe del Tribunal Rabinico de Jerusalem

Introduction:

Rabi Iosef Caro compuso los dos libros maravillosos 'Beit

Iosef y 'Shuljan Aruj', que rapidamente se dispersaron por

todo Israel y fueron denominados en cierta epoca el primero

'Libro largo' y el segundo •'Libro corto', ya que fue escrito en

forma resumida. Como escribio. el propio Rabi Iosef Caro en el

preambulo del Shuljan Aruj, que vio la necesidad de recopilar

las leyes en forma resumida y clara para que la Tora pueda

estar en la boca de todo judio y cuando se le pregunte una ley

a un Sabio, pueda contestar rapidamente sin tartamudear. Asi

tambien todo judio va a poder hacerlo, dividiendo el Shuljan

Aruj, en treinta partes, para estudiar una parte cada dia, de

manera que cada mes pueda repasar todas las halajot. Ademas

los ninos pueden estudiarlo siempre y desde su infancia van a

poder conocer la halaja.

De este preambulo podemos observar hasta que punto hemos

descendido y lo que parvulos podian hacer en la epoca del

Shuljan Aruj, terminar en un mes las cuatro partes del Shuljan

Aruj no lo puede hacer en esta epoca el erudito mas encumbrado.

Debido al descenso de las generaciones y para conservar la

intention de Rabi Iosef Caro en la composition del Shuljan

Aruj, vieron Sabios de las ultimas generaciones necesidad de

resumir las leyes de manera que cada persona pueda por lo

menos conocer las halajot indispensables, y ademas agregaron

halajot que se renovaron para aplicarse a las nuevas realidades.

El libro mas famoso de este tipo y que fue impreso en multiples

ocasiones es el libro 'Kitsur Shuljan Aruj' (Sintesis del Shuljan

Aruj) del erudito Rabi Shlomo Gantzfrid de Hungria en el ano

5604. Despues de su publication agrego Rabi Jaim Cohen al

libro notas complementarias y las envio al compilador y encon-

ו

Capitulo 57:Precedencia de la bemdiciones y alimento principal y accesorio. 148

Capitulo 58:Si quien ya bendijo, puede bendecir para que otro cumpla con su obligation. 150

Capitulo 59:

Bendiciones sobre los aromas. 152

Capitulo 60:

Bendiciones de agradecimiento. !55

Capitulo 61 :Leyes de 'Keriat Shema de Arbit' y sus bendiciones. !61

Capitulo 62:

La oracion de 'Minja' !63

Capitulo 63:Pan horneado por no judios. (Goim) 165

Capitulo 64:Vino y bebidas de los no judios. 167

Capitulo 65:Vino y bebidas de los no judios. 173

Capitulo 66:Sangre, salado de la carne y huevos. 175

Capitulo 67:Gusanos y alimentos que salen de animales prohibidos. 179

Capitulo 68:Carne y leche. 181

Capitulo 69:Un testigo en las prohibiciones. 186

Capitulo 70:Testigo sospechoso de efectuar actos prohibidos. 188

Capitulo 7!:Testimonio de una mujer y un pequeno. 191

4

Capitulo 39:Oraciones de Shabat. v 96

Capitulo 40:Leyes acerca de la santidad de Beit-Hakneset y del Bet Hamidrash. 98

Capitulo 41 :Leyes relativas a la comida. Interrupccion despues de la 'Netila'. 103

Capitulo 42:Leyes sobre la bendicion 'Hamotsi'. 103

Capitulo 43:Aquel que ingresa comida a la boca sin bendecir y bendicion del vino. 110

Capitulo 44:Bendici6n 'Hatov Vehametiv' sobre el vino. 111

Capitulo 45:Alimetos que se comen en la mitad y al final de la comida. 112

Capitulo 46:Interrupci6n en la comida. 114

Capitulo 47:Agua del final de la comida y el vaso de 'Birkat Hamazon'. 119

Capitulo 48:Mas leyes referentes a 'Birkat Hamazon. 121

Capitulo 49:Leyes de 'Birkat Hamazon' en Shabat y errores en 'Birkat Hamazon'. 126

Capitulo 50:Leyes de 'Zimun\ 128

Capitulo 51 :Bendiciones de la frutas. 133

Capitulo 52:Bendiciones sobre otros alimentos. 135

Capitulo 53:Interruption y errores en la bendiciones y bendicion final de las frutas. 137

Capitulo 54:Bendici6n Meen Shalosh. 141

Capitulo 55:Error en la Bendicion sobre el vino y quien come o bebe menos de la cantidad que obliga a bendecir bendicion final. 144

Capitulo 56:Leyes refentes a golosinas y postres existentes en Siria. 146

3

Capitulo 20:Prohibicion de dormir con tefilin 36

Capitulo 21 :Las oraciones desde 'Baruj Sheamar' hasta 'Ishtabaj' (Pesuke de Zimra) 37

Capitulo 22:Quien llega tarde al 'Beit Hakneset'. 38

Capitulo 23:Kadish 40

Capitulo 24:Bendiciones del 'Keriat Shema'. 45

Capitulo 25:Horario de la lectura del 'Shema' y otras leyes relacionadas con el 'Shema' 47

Capitulo 26:Otras leyes del 'Keriat Shema' 50

Capitulo 27:Leyes de la Amida 55

Capitulo 28:Otras leyes de la 'Amida'. 60

Capitulo 29:Mas sobre la 'Amida' 65

Capitulo 30:Repetici6n de la 'Amida'. 70

Capitulo 3!:Recordation de la lluvia, el viento y el rocio. 70

Capitulo 32:Leyes de la conclusion de la 'Amida' 73

Capitulo 33:Repetici6n de la amida y continuation de la oracion. 74

Capitulo 34:Leyes de 'Iaale Veiabo': (agregados de Rosh Jodesh e Iom Tov) oficiante que cometio un error y 'Musaf. 79

Capitulo 35:Quien es llamado a la Tora. 86

capitulo 36:bendiciones de la lectura de la Tora. 87

capitulo 37:Comportamiento de la congregation durante la lectura de la Tora. 90

capitulo 38:Error en un sefer Tora. 93

2

EMDICE

1Capitulo : ^

Lavado de manos para la comida:2 ^ :Capitulo

3 :Recipiente para 'Netilat Iadaim' gCapitulo

Capitulo 4 :Agua para 'Netilat Iadai' j j

5 :Leyes de Jatsistsa (Interrupcidn entre el agua y el cuerpo) 13Capitulo

6 :Elevation y frotacion de la manos 14Capitulo

7 :Quien no tiene agua y quien alimenta a otra persona. 15Capitulo

Birkot Hashajar'. ( \)'Capitulo 8 :Bendiciones m a t u t i n a s ך

9 :Hiljot 'Tsitsit' - Leyes relativas al 'talit' y 'Tsitsit*. !9Capitulo

10:Ropas que deben llevar 'Tsitsit' 21Capitulo

11 :Los hilos de los 'Tsitsiot' 23capitulo

Capitulo 12:Cosas que invalidan los 'Tsitsiot' 24

Capitulo 13:Leyes de 'Tsitsit' en Shabat 25

Capitulo 14:'Tsitsit' hecho por una mujer, por un no judio y 'Talit' prestado. 25

Capitulo 15:otras leyes relativas al 'Talit'. 26

Capitulo 16:Tefilin 28

Capitulo 17:Mas leyes relacionadas a los tefilin. 30

Capitulo 18:Quienes deben colocarse 'Tefilin. 32

Capitulo 19:Si se pueden cambiar los tefilin del brazo para convertirlos 36 tefilin de la cabeza.

1

ר ו א א ל צ ה י ר ז פ ס

ר ו ח ב ת ה מ ש י נ ו ל י ע ל

ליאון יהודה בן יוסף ובן מינדלה פרץ בראנדואין נפטר ב״ח אדר ה׳ תשמ״ח

ת.נ.צ.ב.ה

זכות המצוה תגן על התורם

E N M E M O R I A

D E

LEON YEHUDA P E R E Z BRANDWAYN

כל הזכויות שמורות

fyvk^w \nsacuze

fa^zoyfo nesfwch /nd die public/vnon / / פד11 המזב of (yyvnuscRipcs And'ponced HORKS JIKL ' p.o.b. 604a * * u ^ e m , i s y e l ״ ״ V

0 W T ^ ^ ״ ״ ^

Wnf• ,DWP , ו 601ת% 0

S I N T E S I S D E L S H U L J A N A R U J

SHULJAN HAMELEJ

LA MESA REAL

R E C O P I L A D O POR E L

RABINO SHMUEL LANIADO

CON AGREGADOS Y L E Y E S

ACTUALES D E L

RABINO EZRA BASRI

JEFE DEL TRIBUNAL RABINICO

DE JERUSALEM

TRADUCCION:

RABINO DANIEL LITUAK

J E R U S A L E M 5750 1990 ־

tykyvv insciCMce 1/ IN tyOtl | D 2