רושלמית ו ד ג א

בפי אשר גרפס בספר יפה מראה ובספר בנין ירושלים, עם

כמה אגדות נוספות אשר השמיטו בעהמח״ס הבז/ עם הפירושים האלה:

י ע״ד הפשט מהרב הכולל הגאון המופלא בדורו כמוהר״ר משה נ א) £ י מרגלית זלה״ה בכמוהר״ר שמעון זלה״ה.

• ע״ד הדרוש מספר אגדת אליהו שהיבר הגאון הקרוש במוהר״ר V P % f V U X (21 אליהו הכהן זלה״ה בעל ס׳ שבפ מוסר ושאר ספרים.

HIDIH (J יףן^}לי3|• ליקוטי ביאורים מהמפרשים אשר סביב תלמוד הירושלמי חונים. ואלה המה: א) פירוש הגאון הקדוש בעהמת״ם הרדים ז״ל. ב) פי׳ הנשר הגדול הגאון מוהרי״י שלמה סיךףליאןי ז״ל(הובא בס׳ כ״מ). ג) יפה מראה. ד) קרבן העדה ושירי קרבן.

ה) מראה הפנים, ושאר ספרים ראשונים ואקרונים.4 ציונים ומראה מקומות בש״ס בבלי ויל/*ימי מהגאונים בעמה״נ Jfr *ימי מהגאונים בעמה״ם י ב ף ז ל ל 0 ) ג ך

* "י מפרשי הים, והוספנו גם מראה מקומראן"במדרשים וילקוטים: עם אגדות

ספתא וספרא ספריי ומכילתא התו

ן ו ש א ק ר ל ח לסדר זרעים

הובא לביה״ד ע״י השותפים

ט נ ר ט נ י א ס ל נ כ ו ה ק ו ת ע ו הw w w . h e b r e w b o o k s . o r g

ט ״ ס ש ם ת י י ע"י ח

ר׳ אפרים בהר״ראלעזרז״ל סופר, ור׳ זלמן ליב בהר״ר ישכר דוב שו״י נ״י

ן תובב״א ^ ^ ^ ן ך פעה״ק ל

״? ה ירושלים נ בו ת נ ש ב

י׳ ישראל דוב בהר״ר אלכסנדר סענדר ז״>* פרומקין.

1 3^E

ml

f 3- ׳

ייזף יצדיק ?*)

בראשית רבה פ׳ טז.) מלמד שאין תודח כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ זזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב

: ה ד ג א לח ואבן חשוהס וגו׳ (שם) מקרא משנה והלמוד ותוםפתא ו ישראל. שם הבדו

זוהר חדש רות.ב צור תעודה חתום תורה בלימודי. בארץ ישראל שם נקראו למודי יעל התעודה : זו תלמוד ירושלמי דכתי

, עוד שם מדרש איכה. עד אשר לא תחשך השמש. וחאור זה התלמוד ירושלמי דנהיר גהורא דאורייתא : ה׳

ספרי פ׳ עקב פיסקא מט. דורשי רשומות אומרים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד ההגדה שמתוך כך $«תה מכיר את הקב״ה

ת ואנדות וכהו״א למען הודיעך כי לא על ומדבק בדרכיו. (עוד שם) פיסקא מ״ח כל המצוה, למוד מדרש הלכות ואנדות : הלחם לבדו יחיה האדם זה מדרש כו׳ כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם הלכו

אבות דרבי נתן פ׳ כה.ל מי שיש בידו מדרש ולא הלכות לא טעם טעם חכמה חלכוח ולא מדרש לא טעם טעם וראת חטא, א״נ ב

מדרש ולא הלכות גבור ואינו מזוין. הלבות ולא מדרש חלש וזיין בידו יש בידו זח וזה גבור מזוין:

תנא דבי אליהו פרק ב. בבל הארץ יצא קום (תהלים יט) אלו החגדות שמקדשץ שמו הגדול כחן. (במדרש תחלים מזמור כח) כי לא

יבינו אל פעולות ח׳, אמר ר׳ יהושע בן לוי אלו האגרות :

מדרש משלי קפיטל יד.ה בעולמי בשעה שישראל נאספץ לכתי כנסיות ובתי מדרשות ל ע ת ר ר׳ םימון אמר הקב״ה אימתי אני מ מ א ונותנין לי שבח וקילום ובאותח שעה שחן נאספין לבתי כנטיות ובתי מדרשות ושומעין חנדח מפי חכם אניה בעולמי ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו יצרתי לי בעולמי כמה הן משבחץ אותי. באותה השעה ל ע ת מ

הן מלבישין אותי הוד והדר וכר׳ :

גם אני הח״מ הנני לקבל בל״נ עקםעמפלאר אחד כשיצא מבית הדפום, ה' יהי׳ בעוזרם החותם בברכה יום ג' ח׳ אייר תרנ״ט פעה״ק ירושלים תובב״א.

™* שמואל סלאנט (מקום החוהמ)

גם אני הח״מ אהיה נטפל לעושי מצוה ולקבל בל״נ עקסעםפלאר אהד כשיצא מבית הדפום בעז״ה ומצוה רבה להחזיק בידם בכדי שיובלו לגמור בכי טוב . וחפץ ה׳ בידם יצליח כחפצם ונחפ״ן החותם בברכה.

יום ה׳ כ״ג םיון הרג״ט עה״ק ירושלים תובב״א

נאים שאול חיים בהה״ג מוהר״ר אברים הלוי זצ״ל. מלפנים הייתי הרכ כדובראוונא ומושכי בעה״ק ירושלס ת״ו במאה שערים. בעהמ״ח יד שאול. כלילת שאול. מצפה שאולי.

י^ל כי מצוד, רבה גדולה ונוראה היא הדבר הזה להפיץ בין כל אחד ואחד מאחינו בני ישראל אגדת הז״ל מהירושלמי ע״כ זכות המצוד. הזאת •גן על המביאים אגדות תורתנו הקרושה תורה שבעל״פ לבית הדפום והקונים מהם הספר הזד, ובזכות המצור, הזאת יזבינו ה' השוכן בירושלים שנחי׳ אנחנו וזרעינו וזרע זרעינו בקיאים בכל התורה כולה ונזכה לאםוקי שםעתא אליבא דהילבתא ולא נכשל בשום דבר הלבה ונזכה לראות בבנין ירושלם ובית מקדשנו במהרה בימינו וכסא דוד מלך ישיאל יהי׳ נבון בעיר קדשינו לעינינו בימינו א״ם כעת־ת

היעה״ח ב״א םיון ירושלם עיה״ק תובכ״א

״ ץלמן בהר״ן ז״ל לעווי ף מ ל ש

גם אני הח״מ הנני נטפל לעושי מצוד. להסכים להגי תרי טובי המופלגים היינו ר׳ אפרים ג״י בי״ אר ור׳ זלמן ליב ב״ר ישכר דוב הלוי נ״י העוסקים £ ו ס

להדפיס אגדות ירושלמי ותוספתא ומכילתא עם הוספות וגם אני בל״נ אהי׳ מהמםייעים לדבר מצוד, ואקבל מהם במחיר אשר ימירו כדי שיוכלו לגמור הדבר ומהראוי לחזק ירם לקניה מהם הספר הזר. וגם שלא להשיג גבולם עד עשר שנים במו שהסכימו ד״י־בנים הגאונים רפה עי״ק ירושת״ו וע״ז יעה״ח

:אנא נפשאי ראשון לציון חח״מ נעתרתי לבקשת חני תרי גים׳י דנחר׳א הרב ר׳ אפרים ב״ר אלעזר •סופר ג״י והרב ר׳ זלמן ליב ב״ר ישכר דוב הלוי נ״י המשתדלים להו״ל ס׳ אגדות הירושלמי של בל הש״ם עם פירוש הרב פגי משה ז״ל והרב הקרוש בעל ם׳ •־אגדת אליהו ז״ל ה׳ יהיה בעזרם לגמור לטובה: וכל ׳המחזיקים בידם יבורכו רב ברבות ובודאי שארית •ישראל לא יעשו עולה ולא ישיגו את גבולם עד עשר •שנים ושומע לי ישכון בטח ושמ״ר ואני אהיה מעשרה ראשונים בל״ן לקנות ספר אחד לספחו אל בית עקד

יהםפרים שדי והנני חותם בברכח

הצעיי יעקב שאול אלישר ה״ט• ראשון לציון

(סקופ החזהם)

יכן באו אלי הר׳ אפרים ב״ר איעזר סופר נ״י והר׳ זלמן ליב ב״ר ישכר דוב הלוי נ״י ותלמודם בידם אגדות ירושלמי עם פירוש דגאונים הרב פ״מ והרב אגדות אליהו זלה״ה ובקשו מאתי להחזיק בידם ויען כי מצוד. רבה הם עושים לגדל תורה ולהוסיף על האגדות שהשמיטו הרבנים הקודמים האזנתי לדבריהם ׳וגם אנכי אהיה מהנריבים בל״ג לקוח את םפר התורה ׳הזה ואני מחלה פגי הקודש של נדיבי עמים להחזיק .בידם של שני המאורות הנ״ל ויתברכו מן השמים וזכות התנאים והאמוראים והגאונים יגן עליהם ועל ••זרעם אחריהם ונזכה לראות במהרה בימינו םלכגו וגואלנו איי״ר נאום החותם פה ירושלים עיר הקודש . בחודש זיו שנת תינ״ט בא סימן ,גדול״ה הור״ה,

-ברוב עוז ושלום

הצעיי רפאל יצחק ישראל ס״כן. ראג״ד דק״ק ספרדים הי״ו. (מקום החותם)

ם אני באתי לסניף להסניס להני תיי השותפים היינו ג ר׳ אפרים ב״ר אלעזר סופר נ״י ור׳ זלמן ליב ב״ר ישבר דוב הלוי נ״י המופלגים בתורה והמשתדלים להדפיס אגדות ירושלמי ותוספהא ומכילתא עם הוספות רבות מהדפוסים הישנים הן בגוף הגדת ירושלמית אשר / .נחסר בישנים עם הגדות תוספתא ומכילתא והן

ת ו מ כ ס ה יום ד' כ״נ סיון התינ״ט פד, ׳משלם עיה״ק תובנ״א.

־אם אברהם אליעזר מינטצבערג אברק״ק יוזעפאף,

׳ הנני לקבל בםפ״י ם׳ אגדית יתשלמי גם אני, שמוציאים לאור כבור האביכים הנכבדים ר אפרים בה״ר אלעזר םופר ז״ל ור׳ זלמן ליב בה״ר ישכר דוב הלוי נ״י פעה״ק ירושלם תובכ״א. במהיר אשר יושת עליו, ומצוה להחזיקם למען יצא הספר כלול בהדרו, ולא יהיה שלוהי מצוה ניזוקים. וכל מן דין ספוכי לנא להגדיל תורה ולהאדירה, ויהי נועם ה׳ עליהם, לכונן מעשה ידיהם, ולשלוח ברכה במשלח ידם, כהבטחה הז״ל לכל העוסקים במלאכת שמים לש״ש. ובאתי עה״ח פעה״ק ירושלס הובב״א, בחדש ׳סיון

י | ״בונה ירושלים״ לפ״ק. ״

הל יוסף חיים זאנענפעלד.

בעזהי״ת. - י• !• הקדמת המלבה״ד י

י הגה באשר הרב בעהםת״ס עין יעקב לקט בל האגדות והמדרשים הנמצאים בש״ם בבלי והדפיסם בספר עין

,יעקב המפורסם בכל תפוצוות ישראל וגם קצת מאגדות ש״ם ירושלמי מסדר זרעים ומועד וכתב בהקדמתוא אצלו בל הש״ס ירושלמי ללקט ממנו, צ מ ר מועד שהיה בדעתו ללקט בל אגדות ירושלמי אבל לא היה מ 1 & ^ •י ואחריו קם הרב בעל ספר יפה מראה ולקט האגדות מכל הש״ס ירושלמי והדפיסם עם פירוש הארוך שלו ואח״ב נדפס בזמנינו ספר בנין ירושלים עם אגדות נוספות שהשמיט הרב בעל יפה מראה עם פירוש קצר מלוקט. אבלי גם הוא השמיט הרבה והרבה אגדות. וגם כי הספרייה הנז׳ אינם נמצאים רק אחד בעיר ושנים במשפחה. וראינו כי ספר הכולל כל אגדות תלמוד ירושלמי ואגרות התוספתא וספרא ספרי ומכילתא נחוץ י הוא מ&ד הן ללומדים הן לאנשים פשוטים כי מעטים הם הלומדים ש״ס ירושלמי ותוספתא וכוי. ולכן אגדות הירושלמי והתוספתא וספרא ספרי ומכילתא אין דורש, להן. לכן עלה בדעתנו ללקט לקוטי בתר לקוטי ולהדפיס כל האגדות והמדרשים הנמצאים בש״ס ירושלמי ותוספתא ספרא ספרי ומכילתא כפי שנדפסו אגדות ש״ם בבלי בספר הקדוש עין יעקב, ובהיות כי הוצאות הדפוס מרובה מאד ע״כ גא אחב״י חגונו יא להחזיק בידינו בבדי להגדיל תורה ולהאדירה למען אשר נובל לגמור לטובה את אשר חחלונו לעשות. וקחו ברכה אל תוך בתיכם חייגו לקבל כל חלק מחלקי הספר הזה בצאתו לאור ממכבש הרפוס ולשלם המחיר בדי להקלחלק ירחקו לחיים טובים בספר בקונטןס האחרון לזכרון טוב עליגו הוצאות הדפוס. ושמות מקבלי הספר חלק י עד עולם• וזכות התנאים והאמוראים הקדושים יגן עליהם ועל כל אחב״י באלף המגן^בל מילידמיטב בברכה

המשולשת מהקובץ בציון והנוחר בירושלים, דברי המעתיקים והמלבה״ד.

בפירושים אשר המה נחוצים ובידי להחזיק ידי עושי המצוה רבה אני מחלה לב״י הנריבי לב להחזיק בידם בבדי שיוכלו לגמור לטובה ושלא להסיג גבולם עד פשך עשר שנים מיום שיצא אי״ה מבית הדפום והשומע לזה ישבו! ,בטח ואני אי״ה בל״נ אקבל את הספרים הליל בעת שיצא מבית הדפום בעד המהיר הקצוב. ולראי' באתי עה״ח יום ד׳ כיב סיון תרנ״ט פה ירושלם.

ליפמאן דוד במהר״י ז״ל רב פלעוורטאב וכעת בפה

ס ראשה אגדת אליהו א ר ת פ ו פגי משה ירושלמי ברב

ב מוהר״ש יפה־ ז״ל וז״ל אין להם קפיצין פי׳ ת א. מאימתי קורין את שמע בערכין. תנא ה. כ אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך חוליות ברגליהם שיהיו יכולים לקפוץ בהם: משעה שהכהנים והכינה שהם בעמידה תמיד ואין להם ישיבה כדאמרינן וה״ק זמן ק״ש לשכיבה אימתי נכנסין לוכל בתרומתן. כהנים שנטמאו וטבלו איןיכולין בפירוש בבראשית רבה פרשה ס״הובשוחר כיוב ובפרק

דרבי אליעזר מה מלאכי השרת אץ להם קפיצה אן! ישראל אין להם קפיצה עומדים ברגליהם ביוה״כ והא דאמרינן בפ״ב לחגיגה גמירי דאין למעלה לא עמידה ולא ישיבה כבר כתב רש״י דלא גרסינן לא עמידה. אך קשה דבש״ר פכ״ה כשהיה מבקש עושה אותם עומדים ופעמים עושה אותם יושבים. ועוד קשה שלפי מ״ש הרמב״ם ז״ל ביהודי התורה שהמלאכים אינן גון» וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו וזה לא יתכן במלאכים ועוד מה ענין קפיצין דקאמר: וי״ל דלעיני הנביאים קאמר כיי כשיראו להם המלאכים כדמות אנשים לא יראום רק עומדים

וזה

מאימתי קורין את שמע בערכין משעה שהנהגים גכגםין לובל בתרומתן עד סוף האשמורת הראשוגה דר״א והכ״א עדהצות ר״ג אומר עד שיעלה עמוד השחר ז גמ׳ א תגי הקודא קודם לכן לא יצא• ידי הובתו אם כן למה קורין אותה בבה״כ א״ר יוסי אין קורין אותה בבה״כ בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של

תורה: ב. כ סימן לדבר משיצאו הכוכבים ואף ע״פ שאין ראיה לדבר זכר) ואגהגו עושים במלאכה לדבר (נחמיה י והציים מהזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים וכתיב (שם) והיה לגו

הלילה למשמר והיום למלאכה:רבי שמואל בר הייא בר יהודה מטם ר׳ הגיגא התחיל גלגל ג. ג חמה לשקע אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו חזקה ביום טבל הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפוגדרא ברם ההוא דאזיל ליה באיםרטא לא בדה:

ד. רבי יוסי אומר בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו הבמים: ה. י זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו תרץ אמורין

•בקפונדרא. לא אמרן אלא אם ד*"י ירד והלך לו בדרך הקצרה שיש שס: ברם. אבל אס הולך הוא באיסרנוא זהו דרך הרבים הכבושה לכל: לא בדה. לא בזה

אמרו חזקה ביום טבל לפי ששוהא הרבה בסיבוב הליכה דרך האיסרנןא:, כהרןן עין. כשיעור קריצת העין ברפיון: ה. תריל אמידין. שני אמוראים פליגי בפירושא דלהשיות את רגליה ד

מאן :!ערבי

לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבי׳: עד סין} האשמור, הראשונה. זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לג׳ משמרות:׳ קודם לכן. קודם צאת )2^ הכוכבים : א״כ למה קורין אותה בביהכ״נ. בעוד שהוא יום: מתיך דבר של תורה. ולא לצאת ידי חובת ק״ש והלכך כשיגיע זמן ק״ש צריך לחזור לקרות׳ לצאת ידי חובתו:. הא ׳ נו ב. סימן לדבר ו דתנינן בתוספתא משעה שהנהנים נכנסין לאכול בתרומתן סימן לדבר משעת צאת הכוכבים: ואעפ״י שאין ראיה לדבר וכוי. משים דקרה

לאו לענין ק״ש משתעי:ם עומד בראש הר ד ג. א הכרמל. שהוא על שפת הים ישם החמה נראית ביותר סמוך לשקיעתה: חזקה •ביום נובל. מפני שיש שהות מתחלה שקיעה בכדי שירד ויטבול ויעלה ועדיין יום הוא ועלה לו הערב שמש: הדא דתימר בההוא דאזיל ליה

חומות ירושלים נרכת לה : נ : ^ זאזמ׳׳י שאץ ראיה לדבר. כהיוס כלה ננה״כ זכי לזכר איכא: והיה * ע״; ר:״י כרכות כ ד״ה מאימתי: ב גינוי. ב: מגילה :

: יד ברכות י ד ר ס ד״ה ר לנו הלילה למשמר וכוי. מדקאמר והיוס למלאכה אלמא האי דענר מעלית ועי׳ תי5׳ :;חר עד;ה״כ יממא הוא וזכר לזכר איכא דכל עת מלאכה קורא הכתיב יום(רכ״י ן : ז

א

ק ראשון פני משה ר ת פ ו ב ר אגדת אליהו ירושלמי ב

וזה לכבוד השם כי הס עומדים לפניו כעבדים לפני המלך מ״ד ככהניס. האי להשוות זה לפני זה הוא עקב בצד כמו שפי׳ במ״ש בבד״ר פ׳יכ״א פעמים נשים ופעמים גודל כמו כשהיו הכהניס מהלכין ע״ג הכבש של מזבח: אנשים היינו לעיני רואיהם ע״כ עש״ב. ובספר מדרש ומאן דאמר נמלאניס. להשוות זה אצל זה הוא דכתיב האתמרי אשר לי כתבתי ע״ז דרוש י״ט. ולע״ד נראה ישרה: אין להם קפיצין. חוליות ברגליהם שיכולים לקמן לישב מה ענין קפיצין ומה ענין אותן כדי לישב אלא תמיד פעמים עומדים ופעמים רבי לוי ור׳ םימון הד אמר כמלאכים והד עומדין הן דכתיב קמייא קרי

יושבים ומה עגין פעמים אמר ככהגים מאן דאמר ככהגים(שמוח כ׳) ביה קיימיא : אנשים ופעמים נשים בהקדמה לא תעלה במעלות עלמזבחי שהיו מהלכים A זה שרואה אח הנהניםי בבה״כ. כשנושאיץ ז ר u ״ < ״ , ד ו ו u ו - v ד ו ן הביאה הרב בעל יל יוסף ז״ל יזי־י יי כפיהם: אס היו ארבע. ואם א מ ב י ן ל ? צ י א ד ו ג ל ו ר ד \ צ ב ב שהמלאכים נמשלו לאבן ^ל היום הוא שמשאין כפיה© ג ) ודגליהם י ^ דאמר כמלאכים (יחזקאל א׳ ש נ 5 מ ן כ י ל ת מ ח ת י ן מ א נ ש

ל ישרה ר׳ הגיגא בר אגדריי בשם ר׳ שמ^ ארבע פעמים בו כגון בתעניות ש מ ם נ ד א ה ר ן , פ ס ח ה נ ב לק שנאמר כי האדם p בר סוטר המלאכים » אין להן קפיצין במעמדות וביום הכפירים ל השדה יען שהמלאכי׳ שלימותם ומה טעמא (דניאל ז׳) קרבת על הד מן כדתנן ריש פ׳׳ד דתענית:״ . חוזר. חלילה באלו הפסיקים: י ^ י י - * ו י י מ שלא ישנו את תפקידם כלל ד

' z 1 £ 1 • *י ט יי ט י> ק , ק t\! י , ,

n י תליתיאתא בפעם השלישיפ J ״ ״ ' ״ . אלא עומדים תמיד במצב א׳ י , יי א׳ ר הוגא זה שרואה את הכהגים אומר כמו בפעם הראשונה ה ג ן ז 3 א ט כ מ ן מ ז ן ז א י ל

ם בבית הכגסת בברכה ראשוגה וברביעית כמו בפעם השנית ו ר מ ז מ ו ז לא י דשלימיתו שא צריך לומר (תחלים ק״ג) ברכו את ה׳ מלאכיי שהוא תפלת מוסף וכך אומד ר ר פ י ע ך ד פ ה מצבי והאדם 3

ארם יילל, ישלימיתו שלא בשגיה 0») ברכו את ה׳ כל צבאיו בנעילה: לעמול במצב זה לעולם אלא בשלישית (שם) ברכו ה׳ כל מעשיו במוסף T• מאיילת השחר. הוא) כעין שני ד ״ ם ל ש ר ( מ ו ך ל י ר ה צ נ ן ש א ר ה ה ב ר ב שמל יום ויום יעלה ממדריגה ב למדריגה יען הוא בעל בחירה , י , עמירים הנראין במזרחי כדלקמן: יכמו השחר עלה. ד ב ל ' ת י׳ כ ו א כ ר א ^יר המעלות הגה ב ל ב א נ ל ן ש א ^ ל ם ל א ש

» זהו האיר המזרח ייאיצי יכו׳ ה י ג ש ת ה׳ העומדים בביתה׳ בלילות ב ו ל ע ן ל ת ו מ י ל ש ה ד ז ז ה ע כ

ה שאו ידיכם קודש בשלישית (־־ם) יברכך ומדכתיב בתריה השמש יצא נ ש ה ו נ ילהוםיף בכל ש בענפים ופרחים ופירות ובלתי ה׳ מציון אם היו ארבע חוזר תליתיאתא וגו׳ ד׳ תיבות עד ולוט בא זאת ראוי. להכריתו. וזהי במדמיתא ורביעתא בתיגיוותא: רמז לד׳ מילין: ומן. וכי מןר ע סדום לצוער ד׳ מילין והלא ח ש ת ה ל י י א הכוונה המלאכים אין להס « מי J ׳ יותר הוון: היה מקדר. היה מ • א קפיצין לומר דאין שלימותס זר מקצר לפניהן הדרך בכד- ל ה ' ם מ ח א ר ז מ י צ שיאור ה ל ע ' ם 3 ד א ת כ ט ש ל

, בחירתי ארבעת מילין משיאיר המזרח עד שתנץ שיבואו לצוער עם הנץ החמה פ ת כ ו נ ש ששלימותם ל פעם עומד לבבי שלם עם השם ההמה ארבעת מיל דכתיב (בראשית יי׳ט) והביא איתו בשיעור מן מהלך פעם יושב מלעובדו אך וכמו השחר עלה וגומר וכתיב(שם) השמש ד׳ מילין וכדפרישית דתיבופ

המלאכים כיח שהם מוכרחים יצא על הארץ ולוט בא צוערה ומן סדום עלם לצוער ארבעת מיל יותר הוון א״ר זעירא המלאך היה מקדר לפגיהן ד ז 1 י ס ע ' ו ע ° ל f ש נ ? מ ב

במצב אחד וזהו הרמז אומרו 1 1 י הדרך י אץ להם קפיצין שעל ידם יושבים ועומדים־ וכפי פירוש זה יבא על נכון הגרסא מלאכים אין להם לא עמידה ולא

נר מערכי חומות ירועלים ישיבה: יותר הווין ר אגדריי ס״א אמר ר׳ מוצא כר אגלריי ונו׳ ה תגיגה טו. נ״ר ש׳ סה. רות רנה c׳ אי, ו, סוטה לט: כשגוי קצת. י ה, ר׳ חני:א ג כדגרכי׳ כמי מי כהי׳ טמא א״ר חניגא לדידי חזי לי ההוא אתרא והווי ה׳ מילין(מהר״£ כיריליאי):

ק ראשון אגדת אליח־ ב ר ת פ פני משה ירושלמי ברבו

על הארץ מיותר אלא לרמז על ד׳ מילין: כמו. היה ישיבה שהכוונה המלאכים בהיותם מוכרחים במעשיהם •צריך לומר כמו וכתיב וכמו השחר עלה משמע שיש עוד אין בידם לשנות לעמוד ביראת השם או להפך להיותם דבר הדומה לשיעור הזה ונלמד מחבירו הוא וכבר למדנו יושבים מלעובדו כאדם שהוא בעל בחירה באופן שאין דמשהאיר המזרח עד p החמה ד׳ מילין א״כ מאיילת צורך למ״ש רש׳י׳י דלא גרסי׳ ולא עמיד׳ ומה שאמר בש״ר פעמים עושה אותם עומדים ופעמים עושה אותם יושבים הכונה כשאינו שולחם בשליחות בארץ אז הם בשמים עומדים במצבם ואין משנין יעז

הדרך ומניין ז מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל כמו וכמו מילה מדמיא לחבירתה. א״ר יוםי בר׳ בון הדא איילתא דשחרא מאן דאמר כוכבתא היא טעיא זימגין דהיא מקדמא וזימגין דהיא מאהרא מאי כדון כמין תרין דקורגין דגהור דםלקין מן מדיגהא

ומגהרין: ח. ח דליןא ר׳ חייא רבה ור׳ שמעון בן הלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתא וראו איילת השחר שבקע אורה א״ר הייא רבה לר׳ שמעון בן הלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת מאי טעמא (מיכה ז ) כי אשב בחושך ה׳ אור) ומרדכי יושב י ב׳ ת ם א לי כך בתהילה ( בשער המלך ואה״כ (שם) ויקה המן את הלבוש ואת הסוס ואח״כ וישב מרדכי אל שער המלך ואה׳׳ב (שם ח׳) ומרדכי יצא מלפגי המלך בלבוש מלכות ואח״כ(שם) ליהודים היתד. אורה ושמחה ואתיא דר׳ הגינא כר׳ יודה דתגי בשם ר׳ יודה עוביו של רקיע מהלך המשים שגה אדם ביגוגי מהלך ארבעים מיל ביום עד

שהחמה מתביישים לתבוע כל צרכי ישראל מהקב׳יה וזה עצמו רומז במלאכים שפעמים נשים מה אשה תובעת צורכי ביתה0 ע מבעלה כך אן! הס מליצים בעד ישראל ושואלים מהקב״ה שיושיע להם בצרתם כנודע בכמה מקומות פ

אנשים חומות ירושלים נר מערבי

•בהדא בקעת ארבל, כס מיןוס: קימאה קימאה, מעט מעי1: ז. פכיויס 5ל. ח. ירושלמי יומא פ״ג. אכתר רכל פ׳ יי: דר׳ חגינא.

I מוכרחים במעשיהם הם ובשולחס כאן למטה באיזה שליחות אז צריך ללובשם בלכיש קצת ארציי 'באופן שיוכל העולם לסובלם נעשים קצת בעלי בחירה ונענשים אם משנים כארז״ל שנענשו המלאכים שבאו לסדום קל״ת שנים על אומר׳ כי משחיתים אנחנו וכן המלאכים •שאכלו בבית אברהם בשר וחלב אמר להם מרבע״ה אתמול אכלתם בשר וחלב בבית אברהם יכו' כדאמרינן בב״מ באופן כששולחם הקב״ה למטה נכנסים בבחינת בחירה ורצק ונמצא כשרוצה הקב״ה עושה אותם עומדים דהיינו כשאינו שולחם כאן למטה ופעמים עושה אותם יושבים דהייני בשולחם לארץ כמדובר. ומנין פעם אנשים ופעם נשים יובן בדרז״ל למה נמשלו הנביאים לנשים מה אשה אינה מתביישת לתבוע כל שעה צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אק

השחר עד שיאיר המזרח ג״כ ד׳ מילין: מאן דאמר כוכבתא היא טעיא. טעות הוא לפרש כן שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר לפעמים הוא מקדים ועולה •ולפעמים הוא מתאחר: מאי כדון. ומהו זה שנקרא איילת השחר : כמין תרין דקורנין דנהור. כמין קרניים המתפצלים לכאן ולכאן במזרח

ונרחין.כעמודים המאירין: •11. דלמא. מעשה ברבי: ׳ ו נ חייא רבה ו-בקריצתא. בהשכמה קודם שהאיר היום: בי רבי. אדם: ג גדול וכן הוא ביומא ריש פ״ מ״ט כי אשב בחושך ה׳ אור לי. כלומר הגלות הוא החשך •והגאולה אורה וכשם שהאור •בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור וכך היה בימי מרדכי ואסתר: ואתיא דר׳ חנינא גרסינן וכן גרים ביומא דר׳ חנינא הוא דאמר לעיל •מאילת השחר וכו׳ ד׳ מיל וזהו כר׳ יודה וכו׳ עד שהחמה יכו׳ וזהו עד שתנץ

החמל

ברקיע המזרח

•נוסרת ׳משיאיר

: קימאה קימאה, מעט מעט ;״א דר׳ חייא:

ס ראשון פני משה ר ת פ ו כ ר אגדת אליהו ירושלמי ב

אנשים שאינן שואלים ואדרבא מקטרגים עליהם על הים החמה : חוג חוג לגזירה שיה. וילין* חוג דארץ ודתהוס מה אלו עע״ז אף אלו ובבריאת האדם ובבנין המקדש מחוג השמים :

ץ חיים מהלך ת״ק שנה. איידי דאיירי בעובי כארז״ל ומה דאמרינן לקמן בירושלמי פ׳ ש״ה מלאכי ט, מ חבלה אין להם קפיצין המכין ג״כ שאין להם רשות לחבל י הרקיע מייתי נמי להא: לא סוף דבר נזפו אלא בלתי רשותו של הקב״ה ואין אפי׳ קורתו. כלומר לא תימא יכולים לשנות המלכותי בכל שהחמה נוסדת ברקיע מהלך המשים דסביבות העץ ותחת נופיו הוא

שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת אומר ט שעוביו של רקיע אהד מעשרה ביום וכשם י שעוביו של רקיע מהלך המשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך המשים שנה ומה טעם (ישעיה מ׳) היושב על הוג הארץ וכתיב

) והונ שמים יתהלך וכתיב בהוקו ב י איוב כ

חוג על פגי תהום חוג חוג לנזירה שוד,: ^ כ ף^י עץ היים מהלך חמש מאות שגה א״ר יודה בי ר׳ אלעאי לא סוף דבר גופו אלא אפילו קורתו וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתיו ומה טעם(תחלים א׳) והיה כעץ שתול על פלגי

מים: י. תני עץ חיים אחד מששים לגן ל הגן אחד מששים לעדן (בראשית בי) וגהר יוצא מעדן להשקות את הגן תמצית כור תרקב שותה תמצית כוש מצרים שותה נמצאת אומר מצרים מהלך מ׳ יום וכוש מהלך שבעשניםועודורבניןאמריןמ כשני אבות הראשונים(דברים י״א) כימי השמים על הארץ וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך ת״ק שנה כך בין רקיע לרקיע מהלך ת״ק שנהועביו מהלך ת״ק שנה ומה המית מימרת א׳) יהי רקיע בתוך (בראשי ן עביו של רקיע מהלך ת״ק שנה א״ר בו המים יהי רקיע בתווך. רב אמר להים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו: רב אמר יהי רקיע יהזק הרקיע יקרש הרקיע יגלד הרקיע ימתח הרקיע א״ר יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע היך מה דאת

אמר נר מערבי חומות ירושלים

ע ס׳ לאבותיכם בימיהם היד נ ת הראשונים. שנאמר אשר מ ו נ ט פסחים ניד. י. נ״ר פ׳ ד׳ : כ, נ״ר פ׳ ט״ו : ל. מדרש ילמדנו. כשני א מ, חגיגה י״נ. ועיי׳ כתום׳ שם ד״ה ורגלי : כימי השמים על הארץ. והאיכא תרי יתירי אלא דשתי שנים שנח הכיר

אברהם את בוראו ער שהיה כן ג׳ לא מני להו(מראה הפנים):

דהוי כחשבון הזה וא״כ אין בעובי עצו כ״א השליש דת״ק שנה דכל שיש ברחבי טפת הקיפו ג״ט אלא אפילו עובי קירתו ועצי הוא מהלך ת״ק שנה וחשבון עובי קורתו בלבד הוא דנקט בברייתא א״נ לא סיף דבר נופו כלומ׳ דנופו ג״ב בחשבון הוא אלא עובי קורתו וסביבו בלבד הוא דהאמר: על פלגי מיס. על כל פילוג המים:ת כור תרקב י צ מ י. ת שותה. מהמים, שמשקין בית כור שהוא ל סאין יכולין להשקות מתמציתן' שיעור זריעת תרקב שהיא י קבין תרי וקב וזהו אחד מששים• לבית כור שהסאה הוא ו׳ קבין וכן הגן שיתה מתמצית העדן שהוא אחד מששיט שבעדן: רבנן אמרין וכו/ פליגי על ר׳ יודה דלעיל דאמר עוביו של רקיע מהלך חמשיס: , י כ שנה כדמסיימו וכשם ו יהי רקיע בתוך. באמצע וכפי המרחק מלמעלה שהוא מן השמים על הארץ כך הוא

עוביו באמצע: מילתיה

משלה ואץ דבר קטן או גדול נעשה בלתי רשותו יתברך ואין

יכולים לשנות : ט* תגי עץ חיים וכו׳. אעפ״י דפשוטן של דברים מדבר בעץ החיים אשר בתוך הגן עכ״ז רמז ענין האבות בו יען שנותיהם ת״ק שנים כשיעור מהלך העץ לעורר לנו אל הדרוש דאל״כ מה צורך או תועלת יוצא לנו מידיעת שיעור העץ כמה אס לא שבא לרמוז על שני האבות כדפרי׳ לומר שהם עיקר וקיום הכל ובשבילם כל הבריאה ולהודיעך מעלת הצדיקים כי בשבילם טרח כביכול לברוא הכל יען מצא

עמודים

ס ראשון אגדת אליהו ר ת פ ו פגי משה ירושלמי ברכ עמודים להעמיד עליהם כל בנינו של עולם שלא יחזור לתוהו ופעולתו לריק ח״ו דכיון שאבות העולם הס עמודי הקיום העולם מהלך ועומד בקיום אמיץ. ואמר וכל מימי בראשית מתפלנין מתחתיו. כלומר מתחת יד העז

, חנינא פליגא וכו/ דאמר שהן יא. מילתיה דר דקין ועשוין כעס הזה: יכול שק נתרפין. אח״כ מזמן לזמן: על ידי שהות רפה. בשהוי הזמן נתרפה: ר״ש בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם

נוסך כלים וכו/ כלומר דר״ל דריש לסיפיה דקרא כראי מוצק על תולדות השמים ולא על השמים עצמם: על הא דר״ש בן לקיש וכו/ כלומר דכך הוא רמוז בפרשה ע״י סמיכות הכתובים דעל תולדות הוא אמורות : וכתיב אלה

שאעפ״י שזמן נכנס וזמן יוצא הם בהבראם וכיום עשות

אותם: ר'

הזה שהוא אברהם מתחלקיןכל. חרושי התורה מזי ימי בראשית ועד סוף העולם יען שכל התורה כולה וחדושיה אפילו הלכות שעתיד הקב״ה לחדע בימות המשיח גילה לאברהם כארז״ל באופן שכל דבר תורה שמתחדש בעולם מתפלגין מתחתיו לפי שכבר נודע לו מקודם כמדובר. עוד נראה הכונה כאן שעץ חייםן שהיא התורה שנקראת ע חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה היא נותנת. חיים לכל הנמצאים תחתונים ועליונים מתהום מעה ממט עד השמים מעלה מעלה היא מקיימת אותם ובילתה ח״ו חוזר הכל לתהו ובהו ואומרו עץ החיים שהיא התורה מתפשט מהלכו וחיותו ת׳יק שנים כלומר כל הבריאה הכוללה בשיעור ת״ק שנים תהום וארץ ושמיס וכן כצ רקיע ורקיע לכולם התורם כנשמה להם. ולא םוף דבר גופו כך גרים הרב בענ מגלם עמוקות הביאו מוהר״שיפה ז״ל דף ד׳ ע״ג והכוונה לא סוף דבר שגוף ועיקר התורם שהן רזיה וסודותיה הם הנותנים חיים לכל שיעור הת״ק אלא אפי, קורתו שהוא הפשט שנראה לכאורה כקורה שאין בה לחלוחית היא ג״כ מחיה את כולם יען שאין דבר פשוט שבתורה שאין גנוזים בו מעשה מרכבה ומעשי בראשית מלבד מוסר השכל והנהגת החיים והבריאות לעבוד את הבורא וזהו דקאמר וכל פילוג מי בראשית מתפלגין מתחתץ כלומר

סודי חומות ירושלים נר מערבי

: תוספתא פ״ין: ע כס ז. נכינוי, ע״ז ל. תרקיע מלמד שחן עשוין כטס. פי׳ דכר כל רקוע כסס: גוסך, יוצק: נ כ״ר ש׳ ד. ס כזכות ג

ת ל׳׳ט) וירקעו את פהי הזהב וגר: אמר(שמו

יא. תני בשם ר׳ יהושע עוביו של רקיע כשתי אצבעיים מילתא דר׳ הגיגא פליגא נ דא״ר אהאבשם ר׳ הגינא (איוב ל״ז) תרקיע עמולשהקים חזקים כראי

מוצק תרקיע מלמד שהן עשוין כטס יכול תולדות השמים וגו/ לומר שאיגן בריאין ת״ל הזקים יכול שהן גתרפין ת״ל בראי מוצק בכל שעה ושעה גראין מוצקים ר׳ יוהגן ור׳ שמעון בן לקיש ר׳ יוהנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותה אוהל על ידי שהות רפה ברם הבא (ישעיה ח׳) וימתהם כאוהלות שבעולם אדם לשבת וכתיב הזקים ר׳ שמעון בן לקיש אמר בנ נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה הלודה ברם הבא כראי מוצק בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן ר׳ עזריה אמר על הא דר׳ שמעון בן לקיש(בראשית ב׳) ויבולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל **הים ביום השביעי ויברך ^הים את יום השביעי מה כתיב בתריה(שס) אלה תולדות השמים וכי מה ענין זה אצל זה אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא הודש נכנס הודש יוצא שנה נכנס שנה יוצאה וכתיב rfc תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה,

**הים ארץ ושמים: יב. ס רבי אומר ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה העונה אהד מעשרים וארבעה לשעה העת אהד מעשרים וארבעה לעוגה הרגע אהד מעשרים וארבעה לעת ע כמה הוא הרגע ר׳ ברכיה בשם ר׳ הלבו אמר כדי לאומרו ורבגן אמרין הרגע כהדה עין תגי שמואל הרגע אהד מהמשת ריבוא וששת ^פים

י י ושמוגה

ק ראשון פני משה ר ת פ מ י אגדת אליהו ירושלמי ב

ד מעשה בראשית גנוזים בהדברים הפשוטים ומהם יב. ר׳ נתן אומר שלש. לכתיב ראש אשמורת ו ה: וכתיב ן נובעים ומתפשטים ונגלים לעוסקים בה באופן שאין . התיכונה. האמצעית אלמא דשלש ה להקל בדבר של תירה אפי׳ מהדברים הנראים קדמו עיני אשמורות. שתים והן חצות לילה: פעמים חצות לסיפורים יען שבהם ג״כ גנוזים רזי דרזין והתורה לילה וכו׳. ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה: מ״מ לא הוה שחרא אתיא. כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמי׳ מאחר אבל מעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן: איתעיר יקרי וכי׳ וקרא הכי מידריש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה שחר: והיה יצרו מקטרגו. ומפתה אותי:

המנגן

ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.) ראש ר׳ נתן אומר שלש (שופטים י האשמורת התיכונה ר׳ זריקן ור׳ אמי בשם ר׳ שמעון בן לקיש טעמא דר׳(תהליס קי״ט) חצות לילה אקום להודות לך על

משפטי צדקך וכתיב (שם) קדמו עיני אשמורות ר׳ הזקיה אמר ר׳ זריקן ר׳ בא הד אמר טעמיה דר׳ והרינה אמר טעמיה

דר׳ נתן מאן דמר טעמא דר׳ חצות לילה ומאן דמר טעמיה דר׳ נתן ראש האשמורת התיכונה מה מקיים ר׳ נתן טעמיה דר׳ חצות לילה פעמים הצות לילה ופעמים קדמו עיני אשמורות הא באי זה צד בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלבים חצות לילה ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו קדמו עיני אשמורות מ״מ לא הוה שחרא אתיא ומשבח לדוד דמיך הוא שדוד אמר (שם ג״0 עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שהר איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבריי איקרי לא השיב כלום מן קדם איקריה דבריי אעירה שהר אנא הוינא מעורר שחרא שהרא לא היה מעורר לי והיה יצרו מקטרגו ואומר לו דוד דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן ואת אמר אעירה שחר דרכן של מלכים להיות ישיגין עד שלש שעות ואת אמר הצות לילה אקום והוא אומר על משפטי צדקך. ומה היה דוד עושה ר׳ פגחם בשם ר׳ ^עזר בר׳ מגהם היה גוטל גבל וכיגור ונותנו מראשותיו

ועימר

גילה מתחילתה יעד סופה אחת היא ואלון כל הנביאים אמרה מפי הדון האדונים יאלקי האלקים בהיות כן אל ייעלה על המחשבה שיש הפרש מהדברים הנראים כספירייס

לדברים הרזיים:י בשם ר׳ יהושע יא. תנ עוביו של רקיע וכו׳ עד ארן ושמים ע״כ הנה גוונה דברי השלמים הללו הנזכרים במאמר הנכבד הלזה להביא ראיה ומיפת חותך מל האומרים שהעולם קדמון יונס על המודים ועינין אמן גמל כרחם שהעולם חדש אך אומרים שאחר הבריאה נסתלק למעלה ומסר עולמו ביד שרים ואין השגחתו בשום דבר מהשמים והארץ כי הבל יפצה פיהם יתיך ומרמה תחת לשונם סלה. ותחילת פי השלם ר׳ אחא להביא ראיה על •ביטול הקדמות שהרי בהיותם השחקים עשיה חזקה שאינן גרפין לעולס ובכל שעה ושעה נראים כאלו הן מוצקים באותה

שעה אין זו כי אם שנבראו ברצון הבורא וגזר שלא יפול בהם השינוי והרפיון והכליון ועל גזרתו עומדין תמיד בחוזקם כשעת הבריאה עצמה לא כן אם העולם קדמון מוכרח להיות כאדם. הדורך בחול שנעשה בחול דפוס רגלו בהכרח ולא ברצון לא היו השחקים כראי מיצה בחוזה כשעה שהיו תחלה כי כל הנעשה בחיוב הטבע נופל בו השינוי והרפיון ככל דברים העומדים תחת המקרי צא כן אס נעשו ברצון הבורא כשעלה ברצונו הפשיט שגזרה רצינו שלא ישתנו ממה שהם עד לעולם כאשר שמים וארץ היום חדשים וחזקים כעת הבראם עפ״י הבורא, א״כ מוכרח שברצונו הפשוט נבראו בזמן שרצת ואין קדמות בדבר ומ״ש כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה. שנראה שעתיד ליפול בהם הכליון כדברים הנבראים אל הטבע דע שהפסוק הזה מדבר על

, שמיס חומות ירושלים

. פי׳ על נדקות בענית עס זקני חקנתי כתני הלילה ך ק ד ; כמו ךאמר : והוא אזמר על משמטי צ ר מ ד ן א *הרינה אמר. כמו והד אמר: מ נא/יו ההי: לה קללה אהת מאין היתי נא ונתת נלבו ונרכה :נאמר נרוכה את לה׳ נתי כדאיתא נרות רנה פ׳ ו(יפ״מ):

ק ראשון אגדתאליהו^ יד ר ת פ ו כ ר פני משה ירושלמי ב(

שמים וארץ של שיא של ס״מ הרשע שעתיד הקב״ה לאבדם כמ״ש המקובלים עי״ל שע״פ הבורא הוא שאז רוצה שיפיל בהם ההפסד והכליון אך כל זמן עמידתם לא יפול עליהם הרפיון כדברים הגורם הטבע להורות כי אין העולם קדמון. ורבי יוחנן מביא עוד ראיה יותר מפורסמת נראית לעין כל בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל ע״י שהות רפה ברם הכא וימתחם כאהל לשבת וכתיב חזקים וכו׳ לומר שאם השמים נמתחו דרך טבע ולא ברצון בעבור זמן היה צריך שיפול בהם הרפיון כאשר עינינו רואותד שהופ מהמותח אהל שעל י הזמן רפה ובראות שאינו כן כי אם שהן חזקים אינו אלא שהקב״ה וימתחם את השמים כאהל ברצונן בזמן שרצה וגזר עליהם לשבת במצב אחד בלי רפיון ובתכלית החוזק מד זמן

שירצה הוא לכלותם ורשב״ל; הביא משל אחד מהנוסך כליס

ועומד בהצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו הכירי תורה ומה היו הכירי תורה אומרים ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו עאכו״כ. א״ר לוי פ כנור היה תלוי כגגד חלונותיו של דוד והיה רוה * צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מגנן מאיליו הה״ד(מלכימ ב׳ ג׳) והיה כנגן המגגן כגגן במגגן אין כתוב כאן ^א כגגן המנגן הכגור היה מנגן מאיליו מה מקיים ר׳ טעמא דד נתן ראש האשמורת

המנגן. משמע הידוע ונעגן מאליו: סופה של שנייה וכו׳. ובאיכה רבתי גרס ראשה של שניה וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעיות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה: אמר ר׳ מנא ויאות.

בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת: קדמייתא לא מתחשבא, הראשונה אינה בחשבון לפי שעדיין הבריות ניעורין הן. ואין דרכן להשיס שומרים

התיכונה א׳׳ר הונא סופה :נייה

תחילת הלילה : יג, הוה נחית לעיבורא. כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר׳ יעקב גרוסה בביתו ור״ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק״ש : תרי מזמורים

בתרה ן « . ץ;

דק׳יש קידם השינה: יהיו

על ידי שהות הזמן נופל בהם חלודה ברם הכא כראי מוצק בכ״ש ושעה הן נראיןכשעת, יציקתם וכו׳ כלומר זטס ומאירים היא ראיה אחרפ מכאן על בטול הקדמות יען דכיון שנבראו ברצונו גזרה רצוני שלא יפול בהם חלולהי

וראשה של שלישית הן מתכנות את הלילה א״ר מנא ויאות מי כתיב תיכונות

לא תיכונה קדמיתא לא מתחשבא דעדכדון ברייתא עירין: יג. ד הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו ק אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב בשביל לחבריה את המזיקין. ר׳ שמו*< בר נחמני כד הוה גהית לעיבורא הוה מקבל גבי ר׳ יעקב גרוסה והוד! ר׳ זעירא מטמר ביני קופייא משמעגא דרך הוה קרי שמע והוד. קרי והזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה ומאי טעמא ר׳ אחא ור׳ תחליפתא חמוי בשם ר׳ שמו*1 בר גחמן ותהלים י׳) רגזו ו1$ תהטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. מילתיה דר׳ יהושע בן לוי

פליגא דריב״י י קרי מזמורים בתרה: אמר

ובכלל דברי רשב״ל יש ראיה ג״כ לאומרים דאמת שהעולם נברא ברצונו הפשוט אך אחר שבראי מסר הכל ניד' שרים ונסתלק למעלה והסיר ידיעתו מהם דע שא״א זה משים שבנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהיי*

הוא מעלה חלודה וא״כ כדי שיתקיים רצונו שאינו חפץ שיפול חלודה בשמים מוכרח שעיני השגחתו בהם ולא 2םתל£, והסיר השגחתו מהם חלילה וראיה שכל שעה הן נראים כעת יציקתם שהיו זכים ומאירים והוא ע״י השגחי*

בהם נר מערכי

: ר פ׳ שגועויו נת: פ כמדכר רנה שישו: * כרטת ג: סנהדרין שז: ק כרכות ד

חומות ירושלים. ומנפנפת ומנככת: והיה כנגן המנגן. וקבה דפסזק זה כתיכ כאליבע. ובמא גפ אליבע היה לי כגור תלד כדוד וכיון דכתינ נדוד עורה הנכל

ת הלמיה. נשי׳ כעל סשר חרדיס גרס מתווכות אותה. כהיא נקודה אמצפיח• וכנור למדנו כגס הוא מתעורר היה ע״י הננל וכנור < מתכגות א: (שככ״ת): כ ״ בכלילה חציה למעלה וחציה למשה : עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. עד כננדס מתוך ק

ק ראשון פני משה ר ת פ אגדת אליהו ירושלמי ברבו

בהם לקיום רצונו שלא להניחם שיפול עליהם החלולה: יד. יהין לרצון אמרי פי. וסיפיה לקרא צורי וגואלי ורבי עזריה אמר על הא רארשב״ל כלומר מאריך עור וסמיך ליה יענך ה׳ בתפלה: אין פסול נוגע: בראיה על לברי רשב״ל כי אינו נזכר הארץ ברבריו מובטח לו שלא יארע שום פסול אח״כ באותו קרבן יש מקום לטועים לומר עזב אלקיס את הארץ אמת ואיתצרית באנגריא. וכלכלתי במם באותו היום שכפו אותי להביא הלס לפלטין של ׳מלך: רבו היא. זה לבר גלול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך: שבא והרתיק. ודפק: עול הוא הפליג. גס

: ו המלך הפליג ממנ. פ״ט ט סמן עי / ו » י לשביעית כל הספיחין מיתרין לכל בשביעית להא לכתיב את ספיח קצירך לא תקצור היינו שלא יקצור כלרך שקוצר בכל שנה אלא קוצר מעט מעט ואוכל : חוץ

מספיחי

השגחתו בשמים אבל לא בארץ מקום שפל וגם הטומאה T אמר ר' זעירא בשם ר׳ אבא בר ירמי׳ שלים ש תכיפות הן תכף לסמיכה שהיטה תכף לגמילת ידים ברכה תכף לגאולה תפלה. תכף לסמיכה שהימר. וסמך ושחט תכף לגמילת ידים ברכה (תחלים קל״ר) ת שאו ידיכם קדש וברכו את

ה׳ תכף לגאולה תפלח(שם י״ט) יהיו לרצון אמרי פי מה כתיב בתריה (שם כ׳) יענך ה׳ ביום צרה. א״ר יוסי בי ר׳ בון כל מי שהוא תונף סמיכה לשחיטה אין פסול גוגע באותו קרבן ובל מי שהוא תובף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג

באותה סעודה א וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפלה אין השטן מקטרג באותו היום. א״ר זעירא אגא תכפית גאולה לתפלה ואיתצדית באגגריא מובליא הדס לפלטין אמרו ליה ר׳ רבו הוא אית בגי איגשי הבין פריטין מהכים פלטין. אמר ר׳ אמי נ כל מי שאינו תונף לגאולה הרוב אין הימים והשבועות תפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו והחרשים והשנים שורן כי יש של מלך יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג עוד הוא הפליג:

ו טו תניון תמן ג ר׳ שמעון אומר כל הספיחין מותרין חוץ מספיהי נ ה ו מ י ש ה ג נ ש ה ו נ י ח ה ש נ ש

בימים ושבתות וחלשים פעמים 1 כרוב חמים פעמים קרים וכן שיטים רבים באופן שאין כל הימים והחרשים שורן במקרים ואין ראיה גלולה מזו שהעולם חרש ומתנהג בשיטים עפ״י רצון הבורא כפי התהפכות מעשה בני אלם אם לטוב ואם לרע למען יקחו מוסר וישובו לבוראם ואם העולם קדמון היה ראוי שכל הימים והשנים יהיו שווים ככל הרבריס שביום מיוחל יהיו הגשמים כל השנים וכן כל מאורעות העולם שיהיו תמילייס וביום מיוחל ובראותינו שאינו כן אלא יום נכנס ויום יוצא שנה נכנסת ושנה יוצאה ואין הלברים תמיליים ליום מיוחל כמלובר בהכרח גמור שהעולם חלש בראו הבורא כשעלה ברצונו הפשיט לבראיתי ומשנה העתים ומחליף את הזמנים לעשות כרצונו בשמים ובארץ: יג* ר׳ שמואל בר נחמני כר הוה נחית לעיבורא וכו׳ כתב מוהר״ש יפה ז״ל משם בעל עין יעקב ז״ל שיוצא לנו תועלת גלול מזה לקרות את שמע על שישקע בשינה שהוא לקבוע בנפשותינו שירש אמוניי שאחז״ל כל מעשיך בספר נכתבים ובעת השינה בלילה עולה למעלה נשמת כל חי איש יהוד לכתוב ולחתום מעשה היום ולזה הכמנה היה מטין רשב״ן לקרות ולחזור על שתפטר נפשו מתוך ל״ת ולא מתיך

מחשבה נר מערבי

: ב עי׳ רב׳״ פכ ל״ז ד׳״ה זה: ג בטעית פ״ט ליבנה א. פכי\כ :״א: נ׳׳.* פ׳ ע״ע: «• ייייי! •י״ י >v״Y»r :*׳׳י • r .י׳ י״יד׳ -וייי !י״יו. ל״ה:ל־ m ירכית ט

מצויה לכן מביא מפסוק מתולדת השמים והארץ למזכיר ג״כ ארץ לאעפ״י ליום נכנס ויום יוצא וכו׳ עכ״ז אינו נופל בהם חלולה אלא הן כשעת הבריאה אעפ׳יי ליום נכנס ויום יוצא שבת נכנס שבת יוצא וכי׳ שנה נכנסת שנה יוצאה עכ״ז אלה תולדת השמים והארץ בהבראס ביוס עשות ה׳ ארץ ישמיס הס כשעת הבריאה בלי חלולה אין זו כי אם שהשגחתו בשמים ובארץ. ובכלל זה רמז ראיה גמורה על ביטול הקרמות באומרו יום נכנס ויום יוצא על שנה נכנסת ושנה יוצאה שהנה עינינו הרואות שעל

ק ראשון ר ת פ פגי משה ירושלמי ברבוב. שאין כיוצא בהם בירקות שלה שלרך מחשבה בלברים בנולים ונכין הוא. עול יש להוסין* מספיחי כרו ריב האלם לזורעם בגינות וגזרו עליהן חכמים שמא לפי שפעמים ישן המות וראי שתצא נשמתו בטהרה: כל הספיחין אסורין עכ״ל. ולעד״נ שכיון שחייב ארם למסור נפשו על קרישת יזרעם בגינה ויאמר ספיחין הן מדבריהם ואפילו מיני תבואה וקטנית גזרו עליהם השם בבא לדו כמארז״ל ואהבת את ה׳ אלקיך בכל מטעם זה : לבבך ובכל נפשך אפילו היאת כרוב שאין ביוצא בהן בירקות שדה נוטל את נפשך וכר״ע שהיה ל כ ן ת י טז. משיביף ב

ללבן. בין וחכמים אומרים כל הספיהיןאסוריןרשב״י: עבד עובדא בשטיטתא חמא חד מלקט ' י צ י חוטי תכלת לחיטי לבן שכצ* ספיחי שביעית א״ל ולית אסור ולאו םפיחין בין תכל׳ לכרתן. כרתן כיישיI l l פור ש בלע״ז וצבע התכלת י אינון א״ל ולא את הוא שאת מתיר א״ל . ע ן ת ר ל כ

ה ואין הבירי הולקין עלי וקרי עלוי(קהלת י׳) מ ח ה ה ש ע ד ש ה . ע מ ח ה

מהחלת לזרוח בראשי ההרים: ופורץ גדר ישכנו נהש וכן הוה ליה:םין* טז. מתני׳ מאימתי קורין את שמע ד ם ע ו י • ב ת י ג כ ש ש ל ד ש ג נ

ע בשהרית משיכיר בין תכלת י ב א ר ו ה ת ש י ש י ל ה ש ע ש

™ >g ™ ^ ללבן ר״א אומר בין תכלת לכרתן עד הנץן ^ החמה ור׳ יהושע אומר עד שלש שעות ה מ מ ן מ ד מ ו ן ע אי ש

סוף שעה שלישית ורחמנא שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות דאמר ובקומך עד שעה שכל הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם

בני אדם עומדים ממנוח! שהוא קורא בתורה:

% £™ ־ ™ גט תני בשם ר׳ מאיר וראיתם אותה 0 ^ % ה אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו ר 3 מ ״'י ש פ נ כ א א ל ה א י ר ח א ל ן

ה מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו י נ פ עונתה קורא ומברך ל ולאחריה: כאדם שהוא קורא מקבל פני י שכינה מגיד שהתכלת דומהא ידי לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין צ א י ל פ ש ״ נ כ • א ה ר ו ת ב

ש לי לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והכסא ; ייש במונחה י ־ ״ש דומה לספיר דכתיב (יחזקאל י׳) ואראה קביצ שכר כקורא בתורה י ו י , , מ ם ש ף ע ן ^ ף י ו ין י

ט והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב י י ה ך ן א י ו I מ ק״ש שהם מקבלין עליהם באבן ספיר כמראה דמות כסא:

ז יז. אבל אמת ה מצותה עם הנץ החמת נ ס ה ש ע מ ם ש ג ם כ י מ ת ש ו כ ל מ

החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה וגמצא מתפלל"ביום אמר ר״ז ואגא אמרית טעמא (תהלים עב) ייראוך עם

מיחד שמו יתברך בשעה שמהר. עצמו על ק״ה באומרו כל ימי הייתי אומר מתי יבא לידי וכו׳ כמארז״ל לק כיין שהשינה א׳ מששים ממיתה כאומרם ז״ל הוה מיחד שמו ית׳ בק״ש עד דהיה שוקע בשינה שהיא א׳ מששים של מיתה שיחשב כאילו מוסר נפשו על ק״ה וכאילו מתאוה כל ימיו מתי יבא לידי ואקיימנה וכפי דרכי יבא ע״נ דהוה קרי ק״ש שהוא יחוד דכפי פי׳ השלמים הנ״ז היה םגי שיטרד בשינה באיזה דבר של תורה לומר ההליס או עניניס אחרים. עוד יתכן לומר דידוע מהזוהר כשאדם ישן נשמתו עולה למעלה ובהיותו צדיק אין מעכב אותה שום קטרוג ומראים לה מקומות הלימוד ונכנסת במקום שחפצה ליכנם ורואה חלומות אמיתיים ובהפך ברשע שאין מניחים אותה לעלות ומוליכים אותה, במקומות רעים ורואה מיני פחדים ומראים לה חלומות רעים ודברי כזבים לכן רשב״נ

הוה

שמש אמר מר עוקבא

•Pה תוספתא 8״ גר מערבי

סוטה יז.. ועי תוכ׳ לא : ד בדכויד פ:1: כ״ה. כו :

חומות ירושליםל אמרו מציתה עס הנין החמה. כלומר אעיפ כמצות לן״כ תלי ד מנתות מי ב א

בראיה לחוד והיה יכול להתחיל ולגמור יןודס הגן לא בפיר למימבד הכי דכתינ ייראוך עכ נמב כלומר התפלה דכתיב עבדו את ה׳ ביראה תהיה עס במש

זע הכמש לבריות. (פבס״ח): ו : דהיינו הנן החמה :

ס ראשון פני משה ר ת פ אגדת אליהו ירושלמי ברבו

החמה: היו משכימים. מעט קודם הנץ החמה כזי שיסמכו לה התפלה עם הנץ החמה: תני. בתוספתא פ״ק והתם קאמר שהיו עוסקין בצרכי ציבור : שמא נתייאשו. מק״ש. לפי שעוכקין במצות ופטורי! מק״ש: וכבר היתה החמה על ראשי ההרים

: ם כשקראו ה PP. בטל אט שעסוקין בתלמוד-תורה. תמיד ואין אני מפסיקין לדברים אחרים : דין כדעתיה וכי׳. ואזלו לטעמייהו ר׳ יוחנן להאמר הליאי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפלה מתלמוד תירה והלכך הוא דקאמר דמפסיקין לתפלה ואפילו מת״ת: וחד דעביד ליה כל צירכיה.ולהתפלל בו נס על צורכיו ולא בפה הזה שהוא יגע בתירה אלמאהר חשיב ליה תלמוד תורה ז מן התפלה: חזר ואמר. ללא היא ואין להרהר אחר מדותיו של הקב״ה שברא לאדם פה אחד דמה עכשיו כשהפה אחד הוא אין העולם יכול להתקיים מלשין הרע שלו אם היו לו שתי פיות עאכ״ו: ולא מידי. וכי לא מורי רשב״י שמפסיקין מד״ת לעשות המלוה ולקיימה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא

עוקכא הוותיקין היו משכימים וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה י תני איר יהודא מעשה• שהייתי מהלך בדרך אחרי ר׳ אלעזר בן עזריה ואהרי ר׳ עקיבא והיו עסוקים במצות והגיע עונת ק״ש והייתי סבור שמא נתייאשו מק״ש וקריתי ושניתי ואה״כ התחילו הם ובבר היתד, ההמה על ראשי

ההרים: יח. תמן תנינן « מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפילת. רבי יוחנן ח בשם רשב״י כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לק״ש אין אנו מפםיקין. רבי יוהנן אמרה על גרמיה בגון אנו שאין אנו עסוקים בת״ת אפילו לתפילה אנו מפסיקין דין כדעתיה ודין כדעתיה רבי יוחנן כדעתיה ט דאר״י הלואי שיתפלל אדם כל היום למה שאי; תפלה מפסדת רשב״י כדעתיה י דרשב״י אמר אייו הוינא קאים על מורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינאמתבעי קומי רהמנא דיתברי לב״נ תרץ פומין הד דהוי לעי באורייתא והד דעבד ליה כל צורכיה הזר ומר ומה אין הד הוא לית עלמא יביל האים ביה מן דילמוריא דיליה אילו הוו תרין עאכ״ו. ולא מודה רשב״י דמפםיקין

לעשות סוכה ולעשות לולב. ולית ליה לרשב״י הלמד ע״מ לעשות ולא הלמד שלא לעשות כ שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא וא״ר יוחנן הלמד שלא לעשות נוה לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם טעמיה דרשב״י זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני

בהן והרי עיקר הלימוד הוא על מנת לעשות וא״כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות ק׳׳ש . זהו שינון. משום דמצות

קיש

הוה קרי ק״ש וחוזר וקרי עד שישתקע בשינה יען שמכל דיבור של תורה שיוצא מפי האדם נברא מלאך כטדע מרז״ל כדי שבעלות נשמתו למעלה יהיו המלאכים לעזר ולהועיל לעמוד נגד הקטרוגים המעכבים עליה והיה

קרי ק״ש דווקא כי הקורא ק״ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו כאומרם ז״ל לעמוד נגד העומד עליו לנגדו. ועוד שאמרו רז״ל בכהן משוח שאומר במלחמה שמע ישראל אתם קרבים היום להלחם וכי׳ מאי שמע ישראל אעפ׳יי שלא יהי, בידכם זכות כי אס ק״ש שחרית וערבית אינכם נמסרים ביד אויביכם וכי׳ ועד״ז הוה קרי ק״ש וחוזר וקורא באומר אעפ״י שלא יהי, בידי זכות כי אם זכות ק״ש די שלא יעכב לנשמתי שוס קטרוג למגוע עליתה למעלה גס

זה נכון:, זעיראבשם • אמר ר T ר׳ אבא בר ירמי' שלש תכיפות וכו׳ עד אץ השטן מקטרג באותו יום. ראוי לתת טעם לתכיפות אלו ועיין במוהר״ש יפה ז״ל ולעד״ן תכן* לסמיכה שחיטה יובן במאמר הזוהר פרשה פנחס ברע״מ לן* קי״ח שהתורה שאלם לימד היא קרבן להקב״ה והקרבטת הן מזון למלאכים וכי׳ וכיין שכן אינו מהכבול לאחר במזון המלאכים

נר מערביד שנת ש״א ה״נ. י שם. כ ברכות י״ז. בשינוי הצת: נ ז תוספתא zz : ז ככת P : דרו:למי שס. ח נבת יא. ט דהל

ת CHB ראשון אגדת אליהו ו ם ד פני ׳משה ירושלמי ב

ק״ש שינון ודיבור הוא ואין מבכןלין דיבור הלימוד מפני כלל שנראה כמבזה אותס כאדס הנותן מזין למי שאינוש בעונת׳ חביב, חשוב ׳בערכו שאינו חושש על האיחור מה שאין כן הזריזות , . ומשמע הא ק, לימוד אחר:'והא תנינן וכי, יותר מדי׳ת ומשני היא היא כלומר לר״ש היא היא כדאמר על הדבר שמורה חשיבות וכבוד ולכן תכן* לסמיכהש בעונתה שחיטה להראות מהירות וזריזות'להכנת מזונותם והוא דרך , , יורן לפי שהיה ר״ש תדיר בד״ת ולפיכך אין ק, ר חביבה יותר מד״תוכי־קתני חשיבות וכבוד ובזה מליציםא שינון והא תנינן ל הקורא מבאן ואילך לא טיב על האדם לפני המהום ו במתניתין לשאר כל אדם ה

הפסיד באדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה ־חביבה מד״ת. היא היא א״ר יודן רשב״י ע״י שהיה תדיר בד״ת לפיכך אינה הביכה יותר מד״ת אמר רבי אבא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה כמשנה היא רשב״י כדעתיה דרשב״י אמר מ העוסק במקרא מידה ואינה מידה ורבנן עבדי מקרא

כמשנה: יט. מתני׳ בש״א בערב כל אדם יטו ויקרו ובבקר יעמדו שנאמר (דברים י׳) בשכבך ובקומך וב״ה אומרים

כל אדם קורי ן כדרבן שנאמר ועם) בשבתך בביתך ובלכתך בדרך א״כ למה נאמר בשכבך ובקומך אלא בשעה שבני אדם

שוכבים ובשעה שב״א עומדים : גמ׳ תני נ מעשה בראב״ע ור׳ ישמעאל שהיו שרויין במקום אהד והוה ראב״ע מוטה ור״י זוקף הגיע זמן ק״ש

גזקף ראב״ע והטה ר״י אמר ראב״ע לר״י אומר לא׳ מן השוק מה לך זקגך מגודל והוא אומר יהיה כגגד המשחיתים אני שהייתי מוטה גזקפתי ואתה שהיית זקוף הטית א״ל אתה גזקפת כמנרי

ב״ש אני הטיתי כדברי ב״ה ד״א שלא יראוגי התלמידים ויעשו הלכה קבע כדברי ב״ש : מתני׳

חומות ירושלים נר מערבית פ״ג ו ד והוא אומר יהיה כנגד המשחיתים. מכל כלך דומה לאחד שאומריב ל ברכות י : מ נ׳ימ ל״ג. ירושלמי כנת •רק ט״ז ה״א. מ

לו זקנך גאה ומגודל והוא אומר להס הואיל וקלכתב אותו אף הוא יהיה ה״ה. נ ברכות יא. תוספתא פי״א. כנגד המשחיתים הגידול הז« יהיה נתון לתער ילמהפריס כאביא עליו

י 11בל ת י 1 י > ה :^ : י " י נ ר נ ד ת כ י"ופ 1 ה הי׳יי*: ג ת * " י7",* '"ויו י > : : ע ת מ ^ 2 ׳ r R י : י ואכתיתנו: אני שהייתי מוטה ביקפתי- הP ב״ה. כלומר אתה טעית כי השבת כלכתחלה הייתי זקוף בבוקר קודב עונת ק״כ מזומן לקרות מעומד לקייב דברי ב״ כ דאמרי יעמדו יל״ היה הדבר דאדרבא לפי תומי הייתי עומד ולא הייתי חושב נק״ש כלל וכשהגיע זמן ק״ש אילו התה לא נזקפת לא הייתי מונוה דהיינו פונים כדברי ב״ה דאמרי קורץ כדרכן כלומר לפי ההזדמן אך לפי שראיתיך זוקף' ומכרן לקייב דברי ב״כ כוונתי להודיעך כאני איני הובר כמותך דענדת כביש ח* > כב״ה: ר״א שלא יראוני התלמידים וכר. להכי אמר ד״א דלא תיקש• לך הרי לב״ה קורי! כפי ההזדמן וא״נ למה לא קראת מעומד ואה היית רונה להודיעני דעתך פעם אחרת היית אומר ל• שב : שנ}א יראוני התלמידים' זכו׳. ויעלה על דעתב שדעתנו שוה כני׳ כ והיו פיהקיה כך דמעשה רב (פבה*ח1:

ד כי מכבדי אכבד. א״נ , , ע כיון שעיקר הקרב; להיות כפרה לנפש החוטאת והסמיכה עליו הוא שמתודה לעוני וניתן תמורתו לשוחטו במקומו ואם יאחר בנתינה זי לשוחטו נותן זמן לשטן לקטרג על ודוייו שהתודה עליו או על ענין אחר

הניגע לי כי בעוד שעומד • בידוייו אינו יכיל לקטרג לראות עד סופו אך בסיום הסמיכה אם יתאחר מעט יכיל לשליט בקרבנו לפיגמו ע״י קטרוגו לכן תכן* לסמיכה שחיטה וכיון שנזכר על שחיטה שמו של הקב״ה לשוחטו שוב אין שטן ואין פגע רע., יוסי וזהו דקאמר לקמן ר כל מי שהוא תיכן* סמיכה לשחיטה אין פיסול נוגע באותו'קרבן כמעט בא לגלות

הטעם

דקאמר: אמר ר׳ אבא מרי. בלאו הכי לא קשייא דלא תניגן אלא כארס שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה כמשנה היא וא״כ ר״ש שהיה לימד במשנה א׳יצ להפסיק אפילו בעונתה: רשב״י כדעתיה. דאמר לקמן פ׳ כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא ואינו כעיסק במשנה : ורבנן עבדי מקרא כמשנה. והלכך לא מפרשי להמתני׳ כר״ש ומפסיקין לק״ש

מד״ה: יט. יטו. על צדהס דכתיב בשכבך דרך שכיבה: יעמדו. דכתיב ובקומך דרך קימה: כדרכן. בין בקימה בין בישיבה בין

בשכיבה בין בהליכה: א״ר

ק ראשון פני משה ר ת פ ו נ י אגדת אליהו ירושלמי ב

ה איו ב. אייר טרפוןוכו׳. כדאי היית. ראוי היית ליהרג ואם מ י ח ש ל ה כ י מ ו ם מ ו ם ו ר ו י כ הטעם עצמו שפירשני י מקום לפיסול שהוא השטן ליגע בקרבנו. תכן* לנטילת ידים היית מת היית מתחייב בנפשך:ffVj חברייא, י״א דסנהדרין הלכה ברכה וכי׳ בבלי פ׳ כיצר מברכין סמיכות ברכה לנטילה בשם ר׳ יוחנן וכו/ גרסינן להא פ היינו במים אחרונים. ויובן בדרז׳׳ל אמרו מלאכי השרת ד׳ ובפ״ב דעי׳ז דודים ד״ם לד״ת כלומר קרובים הן לד״ת לפני הקב״ה כתבת בתורתך וחביבים הן כד״ת: וחכך כי לא ישא פנים ואיך אתה כ. מתני׳ אמר רבי טרפון אני הייתי בא כיין הטוב. חכך של סופרים טשא פנים לישראל דכתיב בדרך והטיתי לקרות כדברי ב״ש כיין הטוב של תורה: כי ישא ה׳ פניו אליך אמר להם וסיכנתי י עצמי מי*ני הליסטים איירו יין ייךי טובים דודיך. דברי סופרים. הקרובים לד״ת וחביבים יותר י ר ב ־ ע ״ י ל ד י היית להוב ב נ א ס לישיאל ש י נ א פ ש א א ל ו

כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת 1 מיינה של תורה:י בא. יש בהן קולין. כלומר ר ב ם ד י ד ו ז ד נ ח ו ׳ י ם י ש א ב י ר ב ' ° ח מ ל ג וברכת וכו׳ והס מחמיייו ע עצמם עד כזית ועד כביצה סופרים לד״ת והביבים כדי׳ת (שיי לפעמים תמצא וידוע שעל הרוב השטן מוצא השירים 0 הכך כיין הטוב. שמעון בר ווה בהן יותר קולא מד״ס שקת חמורין לעולם כדקתני במתני׳ ״ ד ם ל י ר פ ו ה בש״ר יוחנן דודים דברי ם ל י כ ם א ו ו י מ מקים לקטינ בם דסנהדריןומייתילקמי׳נדכתי׳ י ב ן י ט , כ ושתיה לפי שהאכילה דבר י א, י אל תטיפין יטיפון. מקרא הוא גשמיי והוא מבחינת הבהמיות יר דודיך מיין ר׳ אבא בר כהן בש״ר יודח במיכה שהנביא אמרה להם ט ה ד ז י ת א ו ח פ ^ לת בשם ה׳ שראוי למניע מהן ד ר האכילה בן פזי תדע לך שחביבים ד״ס מ ח א בלתי הגון ו שכבר נעשה בעת האכילה מה שהרי ר׳ טרפון אלו לא קרא לא היה עובר דברי נביאות הואיל ואינם שנעשה נכנס לקטרג לכן בא ^א בעשה וע״י שעבר על דברי ב״ה נתחייב משגיחין ומבזין דבריי כמוש . שאמר אל תטיפי יפיפה לא ח ן נ נ כ ש ר י ד ץ ג ר ו פ ) ן ת י > , ה ק ) ש ״ ו ע ד ת י מצווי מwhtortnv+i^ ש ?׳ו ת יש בהן איסור ויש בהן חיתי י כא. תני ד ישמעאלי דע לי שקר וכזב כמו שמסיים שם י ע כולן חםודין P ת קולין ויש בהן הומריס אבל ד שהוא כן דתגינןתמן ע האומר אין תפילין לעבור על ד״ת פטור חמש לי איש הלך ריח ושקר כזב טוטפות להוסיף על ד״ם חייב רבי חנניה בדיה דרב אדא בשם רבי אטץ* לך ליין ולשכר י והיה) אל מטיף העם הזה ולפיכך צוה תנחום בי ר' הייא המורים דברי זקנים מדברי נביאים דכתי׳(מיכה כף לך השם למנוע דברי נביאות מהם י ט ) א ם ש ב ( י ת נ ת ן ן מ י ל ג כ ס א י ה ל ל א ן ל פ י ט ל י ן א ן פ י ט ו י פ י ט ת

י ג י י Vlb אי אלא ! י ב י ר ט מ ל < פ ח ב ל ר ש ו ש ל מ ז ל מ ו ן ד ״ י י מ 1 ל ק א ״ י ג י נ כ ש ל ו ז י י ל

ו משגיחים אמרה תורה והגימ י ר ט נ מ ס י י ל ם ש ת ו ם ח כ ה ל א ר ו מ נ י ם א ב א ת שלו למדינה על אימ? כ שלי **תאמינו לוועלא׳מהןכתבאע״פשאינו מראה לכם חותם שלי לך את דבר המשפט וענש האמינו לו בלא הותם ובלא סמנטרין כך בנביא כתיב (רכרים יג) ונתן להממרים ואינם שומעיןך לדבריהם הרי חמורים הם ו ר ן ר י ש ה א ר ו ת י ה אליך אות או מופת ברם הבא (שם יז) על פ הרא דברי זקנים מדברי נביאים: פלימנטרין. הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על דבר פרטי נקרא פלימאנטרום בלשון רומי: סמנטרין. סימן כתב ואות מהמלך: ברם הכא ע״פ התורה אשר יורוך. אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין

להםי חומות ירושלים נ י נר מע

ן וכר. בסרק הנחנקץ גבי זה ממרא ע׳׳פ בי׳ד ץ סי״א ה״ד ופ״ב מע״ו ה״ז. ביר הכיריש רבה פ״א. האוסר אין ומילי י ל מ פ ירהלמי כ ע סנהדרין פת: ופירש׳׳, התם להאומר אץ תשילץ שעור לאין זו הוראה דזיל קרי בי רבי זי־י אלא להוסיף על ד״כ י ע מומפות וכר. כאע״פ :אץ ד ס הוא : ח

ד כאן ארבע : (פבכ״ח). חייב דמדרב מפרים הוא ל*1ד1פות למש rc ה

ס ראשון אגדת אליהו ן ר ת פ ו פני משה ירושלמי ברכ

להם : הדא דתימר. לעבדינן כב״ה משיצאת בת קול הצירי תכן! לנטילה ברכה וכיון שרואה השמן שבאים• כדלקמן: הדין דתימר. להא דאמרן הרוצה להחמיר וכו/ לברך אפילו מי שאכל כזית חוזר לאחור מלקכןרג באומרו• אי כקולי וכחומרי ב״ש עושה עד שלא יצאת בת קול שהלכה מה לי לקטרג כיון שאצא בפחי נפש יען שהקב״ה נושא. כב״ה לעולם: ביבנה. כשהי׳ סנהדרין קבועין ביבנה: להם פנים אף! אס עשו דבר בלתי הגון בסעודה כיון שהם כב. בשחר מברך שתים נושאים ליפנים להחמיר ע3 לפניה. יוצר פ ד״דא דתימא משיצאת בת קול אבל עד י עצמם לברך אפילו עד כזית.

ת קול כל הרוצה להחמיר על שלא יצאת ב עצמו לנהוג בחומרי ב״ש וכחומרי ב״ה על זה נאמר (קהלית ב) הכסיל בהושך הולך כקולי אילו ואילו נקרא רשע אלא אי כקולי דידין וכהומרי דידין אי כקולי דידין וכהומרי דידין הדא דתימא עדת ל אבל משיצאת ב ת קו שלא יצאת בכל העובר י ב״ה ו ר ב ד ה כ כ ל ל לעולם ה קות ה חייב מיתה. תני יצאת ב על דברי ב״ קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים הייםת ה כדברי ב״ה איכן יצאה ב כ ל אבל הל רבי ביבי אמר בש״ר יוהנן ביבנה קו

: ל ו ת ק יצאה ב כב. מתני׳ בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה: גמ׳ ר׳ סימון בש״ר ר׳ שמואל בר נחמףע׳־ש(יהושע א) והגית בו יומס ולילה שתהא הניות היום והלילה שרן רבי יוסי בר אבין בשם ריב״ל ק ע״ש (תהלים קיט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך ר״נ בש״ר מנא כל המקיים שבע ביום הללתיך באלו קיים והגית בו יומם

ולילה: כג. מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום רבי לוי ור׳ סימון ר' סימון אמר מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה ר׳ לוי אמר ית כ) אנכי ה' אלחיך (יברים י< (שמו מפני שעשרת הדברות פלולין בחן שמע ישראל ה׳ אלהינו לא יהיה לך אלהיט אהרים על פני ח׳ אחדל*

א ש ת

ה קורץ שתי פרשיות הללו בכל יום. שמע והיה אם שמיע שאומרין אותן בבוקר ובערב דאלו\ מ 3 פ D2* מ, ויאמר פלוגתא היא לקמן בפרקין אם מזכירי! יציאת מצרים בלילות: מפני שעשרת הדברות: ~ פ כלולין בהן. כדמפרש ואזיל ובפסוק ראשון כלולין ב׳ דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך וכן כולן בכל הגי פרשיות, פרשיות הללו וכאידך מאן דאמר • ורובן בב׳ פרשיות הראשונות הן. והנכון דגרסיגן מפני מה קורץ ג

1 ע מ נר מערבי ל: יבמוr •ד. * מדרב יוהליה ש״א. ק עיין תוה׳ ברכות ב. ד״ה מברך. ר עיי׳ תוש׳ כש יפ: דיה ביןבו י פ עירובין ו

יכו׳ וזהו עצמו רצה לרמוז׳ ר׳ יוסי כל מי שהוא תופף• לנטילת ידים ברכה אין, השטךמקטרג באותה סעודה.• וכו׳ והוא מהטעם דפרישית.ה לגאולה תפילה. ידוע כ ת 1 שהזמירות והיוצר

שאומר האדם כמה וכמה יש לשטן לקטרג עליו או שהםימ דעתו או שדלג איזה תיבה או תיבות או לא כיון לבו וכאלה רמת וממתין שיסיים עד סין* יוצר שהוא גאל ישראצ להתחיל בקטרוגו כיון שתומיי•

סומך

אור ואהבה : ואחת לאחריה. אמת ויציב: ובערב מברך שתים לפניה. מעריב ערבים ואהבת עולם: ושתים לאחריה. אמת ואמונה והשכימו: אחת ארוכה ואחת קצרה. אשתיס שלפניה קאי בין בשחרית בין בערבית ארוכה היא שפותחת בברוך וחותמת בברוך וזהו יוצר אור וכן מעריב ערבים. קצרה היא אהבה בשחרית ובערבית שחותמת בברוך: גמ' ו י י כ ואינה פותחת ב שתהא הגיית היום והצילה שיין. ולפיכך תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה וג׳ פרשיות של ק״ש הרי שלש ג״כ ובערבית לחד מ׳׳ד שאין אומרים כי אס ב׳ פרשיות של ק״ש תיקני שתים לפניה ישתים לאחריה ובזצ היום והלילה שיין: על שם שבע ביים הללתיך. ר' יהושע בן לוי טעמא דכל הברכות הללו קאמר דשחרית ורערבית: כל המקיים שבע ביום הללתיך. וקורא ק״ש עם ברכותיה שלפניה ושלאחריה בשחרית

ובערבית:

-בפחי נפש וזהו דאמר ר׳ יוסי כל מי שתוכן? גאולה לתפלה אין השטן מקטרג-עליו באותו וכו׳ יען ראה •מעלתו מדבר עס המלך •ומתיירא כל אותו יום להטרג

ן פני משה ו ש א ל ן • ל י ת פ מ י י ב מ ל ש ו ר אגדת אליהו י

&ימך גאולה לתפלה שהתפלה שעומד לפני השכינה למען תזכרו ועשיתם את כל מציתי. וזו היא מצות שבת להתפלל ולדבר עמה לשאול ממט שאלותיו שנאמר שרתי כדדריש רבי: כבד את אביך ואת אמך. למען יאריכון •ה׳ לנגדי תמיד רואה השטן מעלת האדם שעמד לדבר ימיך וזהו נרמז בפסיק למען ירבו ימיכם וימי בניכם עם בוראו ומתבהל באומרו מי יקטרג על אהובי של מלך שאם תקיימו מצוה זו ירבו ימיכם וכן ימי בניכם אם הם-ולא יתחייב ראשי למלך ומה יקיימו: דכתיב תנה בני לבך ל׳ >ס כיין שרואהו מדבר עס תשא את שם ה׳ ^היך לשוא ואהבת את ה׳ ועיניך. דריש ועיניך. אדלעיל

המלך איני יכיל להפסיק אלהיך מאן דרהים מלכא לא משתבע ליכנס ביניהם וחוזר לאחיי בשמיה ומשקר. זכור את יום השבת

לקדשו למען תזכרו ר' אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כגנד כל מצותיה של תורה דכתיב (נחמיה ט) ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות והוקים ותורה צרת וגוי להודיעך שהיא שקולה כגגדו ליאילה כל מצותיה של תורך, כבד את אביך ואת כ ו ת י נ ג מ • ו ו י ל ע

ה אמך למען ירבו ימיכם וימי בגיכם לא י פ ה

תרצה ואבדתם מהרה מאן דקטיל מתקטיל לא תנאף ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם א״ד לוי ליבא ועינא תרץ סרםורין דחטאה דכתי') תנה בני לבך לי ועיניך דרבי תצרנה אמר הקב״ה אי יהבת » ׳ w •לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי. לא תגנוב 0־ברים יא) ואספת דגנך ולא דגנו של הבירך לא תענה ברעך עד שקר אני ה׳ אלהיכם וכתיב •(ירטיי׳ י) ודד אלהים אמת מהו אמת א״ר אבין שהוא אלהים חיים ומלך

עולם. א״ד לוי אמר הקב״ה אם העדת להכירך עדות שקר מעלה אני •עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ לא תהמוד בית רעך

וכתבתם על מזוזות ביתך ביתך ולא בית הבירך:, תמן תנינן ע אמר להם הממונה ברכו ברכה אהת והן ברכו ד כ מה ברכו ר׳ מתנא אמר בשם שמואל זו ברכת תורה וקראו •עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר ובשבת מוסיפין ברכה אתת למשמר היוצא ת מחו ברכח אמר ר׳ חלבו זו היא השוכן בבית :הזה יטע ביניכם אהוד. ואהבה ושלום וריעות רב מתנא ור' שמואל .בר נהמן תרוויהון אמרי א בדין דרה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל •יום ומפני מה אין קורי; אותן מפני טענות המעין שלא יהו אומרים :אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני ר' שמואל בר נהמן בשם רבי יהודא

.בר זבודא בדין היה שיהיו קורין פ׳ בלק ובלעם בכל יום ומפני מה ^ .אין קורין אותן שלא להטריה את הציבור׳ ריבי הונא אמר מפני שכתוב בה שכיבד״

• י וקימה י נר מערבי

שאם תתן לי לבך ועיניך אז דרכי תצרנה כדמסיים אמר הקב״ה וכי׳: וכתיב וה׳ אלתים אמת. כלומר אחר שיאמר אלהיכס צריך לומר אמת ולא יפסיק כדכתיב וה׳ אלהיס אמת ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ״א אמת כמי שהקב״ה הוא -אמת וכדמסיים ר׳ לוי לקמיה ואיידי דדריש מלת אמת מייתי נמי להאי דר׳ בין דדריש בפ״ק דסנהדרין הלכה א׳ על הא דאמר התם חותמו של הקב״ה אמת: ומהו אמת. ולמה חותמו חמת א״ר בין שהוא אלהיס חיים ומלך עילם וטטדקון של אמת אלהיס מלך תמיד: ביתך ולא בית חבירך. ובזה נרמז כל הדבור לא תחמוד שאס חמד לבית חבירו סיף שיחמוד

אשתו וכל אשר לו: בד. תמן תניק. פייהד: זו י דתמי ברכת תירה. לפי שקורץ בעשרת הדברות היו צריכין לברך ברכת התורה בתחלה: ר׳ חונה וכו׳. כלומר דמפרשי מפני מה בדין היה לקרות גם לפ׳ בלק ובלעם: מפני שכתיב בה שכיבל

וקימה

ל!י~־

ן אגדת אליית ת ו ש א ק ף ו פ - י - ת ו ע ^ ' י מ ל ש ו ר פניםשי! י

וקימה. כרע • שכב כארי וכלביא נד יקימנו ודמי•׳־ תפלה כתבו ההוספות וא״מ. כל העולם םומם״ם גאולה לבשכבך ובקומך שהקב״ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לתפלה וי״ל דה״ק כל הסומך גאולה לתפלה כוותיקין• לשכוב שלוים ושקמים כארי וכלביא ולפיכך היה בדין שיהיו שקורץ ק״ש קודם. הנץ החמה ותפלה לאתר הנץ ע״כ- קורץ ג״כ פרשה זו אי לאו משום טורח צבור: יצ״מ ובתלמוד בבלי תכף לת״ח ברכה במעשי ידיהם שנאמד ומלכות. יציאת• מצרים אל ויברכני ה׳ בגללך הטונה•ך ד מוציאם ממצרים ומלכות וקימה. ר׳ יוסי ב״ר בון אמר מפגי שכתוב ת״ח הנכנס בבית תבינו צ

בהן יציאת מצרים ומלכות אמר ר״א מפגי שכתובה בתורה ובגביאים ובכתובים: כה. תגי ב הקורא עם אנשי מעמד לא יצא כיימאהרים היו רבי זעירא בשם רבי אמי ביומי דרבי יוחגן הויגן גפקין לתעגיתא וקרוי שמע בתר תלת שעין ולא הוה ממהי בידן רבי יוסי ורבי אהא גפקין לתעגיתא אתו צבורא ומקרי שמע בתר תלת שעין בעי רב אהא מהויי בידן א״ל רבי יוסי והלא כבר קראו אותה

בעוגתה כלום קורין אותה אלא ג כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה א״למפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורץ אותה:.'*tfr י אלו ברכות שמאריכין בהן ברכות ר״ה ויוה״כ ברטת ^

מברכותיו של אדם ניכר אם ת״ה הוא אם בור הוא אלו ברכנת.~ שמקצרין בהם המברך על המצות ועל חפירות וברכת הזימון וכרכה;

אחרונה של בה״מ אהד המזון:דע. במו כץ, ה אלו ברכות ששוהין בהן בראשונה תהלה וסוף ו תחלה וסוף השוהה על כל ברכה וברכה 'מלמדין אותו של*. ישחה רבי יצהק בר נהמן בשם ריב״ל כ״ג שוהה על סוף כל ברכה

וברכה המלך ראש בל ברכה וברכה וסוף כל ברכה,וברכה ד סימון.. בשם ריב״ל המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא &#*3נ&!: תפלתו מ׳׳ט(מלכי* א ח) ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה׳ m כ3" התפלה ואת כל התהנה הזאת קם מלפני מזבה ה׳ מכרוע על ברכיו^

שתומ״י בכניסתו. שיתברך. הבית כדי שיהי׳ ניכר. לעין שבשבילו. נתברך שאת יתאחר הברכה לבא אינו ניכר שבשבילו נתברך אך כשמתברך ניכר הדבר כמדובר ומתגדל

כת התורה על ידי כך ויוצא:.

מזה שיתפלל הת״ח.הגכגכג. אורח בבית חבירו שיתבקכ

ביתו מיד: המן -

ומלכות: בתורה ותרועת• מלך בו בנביאים ובכתובים. מחסדי המקום עלינו שלא• אבה •לשמוע אל עצתם. בנביאים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה־ ענה אותו בלעם בן בעור

ובכתובים בנחמיה ביום ההוא • נקרא בספר וגו׳ אשר לא יבוא עמוני ומואבי וגו׳ כי לא קדמו וגו/ וישכור עליו את בלעם לקללו ויהפוך ה׳ אלהינו את־ הקללה לברכה: כה. כי מאחרים היו, אנשי משמר הם היו משכימין וקורין שלא להפסיק בעבודה אבל אנשי מעמד והם ישראל הבאים לעמוד בשעת הקרבה והיו מסייעין אותם במה שהם יטלין מאחרין וקורין היו: הוינן נפקין לתעניתא. כשיוזרין תענית על הלבור ומתוך שהיו מתאחרין להתאסף היו קורין ק״ש אחר ג• שעות ואע״פכן לא היה ר׳ יוחנן מוחה בידם: והלא כבר קראו אותה בעו-נתה. לצאתייד חובת ק״ש

בזמנה ומה שהם-קורץ עכשיו איזה ^

ק שלא.~י£גיי אינו אלא כדי לעמוד בתפלה־מתיך דברי תורה: מפני ההדיוטות. שאינם יודעי! שקראו מקודם ל, שמות: י. אומרים שעכשיו הם קורץ אותה בעונתה ויוצאין י״ח אןן לאתר ג

: אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא; אם מאריך הוא במקום ק אבפ״ . תוספתא הי י ט ן ברכות ו ל • א 1 כ שאינו ראוי להאריך : ברכות המזון. ברכת היין על הכום :

f הראה נר מערבי

׳ י י כ יומא לז : נ לעיל ה״א. ד תוספתא ס״ק. ה כרטת נ. .

ק ראשון פני משה ר ת פ ו ב ר אגדת אליהו ירושלמי ב

. ובפ׳ החליל , ט ה לפני רבי ו מ ד • תי}ל תנינן מפסיקין ליךש ואין מפסיקין לתפלה ב!• הראה כ I T 'רבי יוחנן בשס רשב״י כגון וכו׳ עד אילו הוו גרס קידה נועץ שני גידליו בארץ ושוחה •תדן עאכו״כ פירוש מפסיקין לק״ש חבירים שהיו עיסקין ונישק את הרצפה וזוקף וא׳׳כ בריכה היא כפיפה •בתורה מפסיקין לק״ש ולא לתפלה וכו׳ והכוונה בשלמא מעכן בברכים : כגון הדין נקדים. כעין המנוקד ומציייר מל הכותל כך היה עומד מבלתי תנועה אנה ואנה כ״א באימה וביראה וזהו כפיו פרושות השמים ודוגמתו שנינו בפ״ק למעשרות החרובין משינקרי ומפרש הש״ס משיעשו כקולות נקירות שחורות:. ככפים הללו שלא חטפו זט׳ כלומר לר״א לריש ללהט פירש כפיו להראות ככפים הללו שהן עכשיו פרושות ואין בהם כלום כך לא נהנה מכל האוצרות שהקדש לול אביו

לבנין ביהמ״ק כלום : בה, Qy הש״ז בהולאה.

לק״ש מפסיקין יען הוא יחול ־השם ותכלית לימור התורה כלי •.ליחד יחול אלקותו אבל לתפלה •שהיא לחיי שעה אין מפסיקין ־יען שהתורה היא העולה על כולא כראי׳ בזוהר פר׳ צי רף ל״ה מדפוס מנעובה זכאין ׳איכון מאן למשתדלי באורייתא לאיטן בלרגא עילאה יתיר על כולא ועל לא מאן ללעי-באורייתא לא אצטריך לא •לקרבכין ולא לעליון להא אורייתא עדיף מכולא וקשורא דמהימטתא לטלא ע״כ ובפ׳

איזה כריעה ואיזה בריבה ר״ח רבה הראה כריעה לפני רבי ונפםה ונתרפא ז רבי לוי בר םיםי הראה כריעה לפני רבי ונפםח ולא נתרפא. m) וכפיו פרושות השמים א״ר אייבו כגון הדין גקדים היה עומד א״ר אלעזר ברי אביגא ככפים הללו שלא הטפו מבגין בית

המקדש כלום: בח. תנא רבי הלפתא בן שאול הכל שוההין עם ש״ץ בהודאה ר׳ זעירא אמר ובלבד במודים ר״ז םבר לקרובהר כדי לשוה עמו תהלה וםוף. ר׳ יםא כד ה 3

••סליק להבא המתון גהנון ומלהשין אמר לון מהו דין להישה. ולא ־שמיע דמר ר' הלבו ר״ש בשם ר׳ יוחגן בשם ר׳ ירמיה ר׳ הנינא .בשם ר׳ מיישא ר׳ הייא בשם ר׳ םימאי ואית דאמרין הברייא .בשם ר׳ סימאי מודים אנהנו לך אדון כל הבריות אלוה התשבחות צור עולמים הי העולם יוצר בראשית מחיה מתים שהחייתנו ־וקיימתנו וזביתנו וסייעתנו וקרבתנו להודות לשמך בא״י אל ההודאות דבי בא בר זבדי בשם רב « מודים אנחנו לך שאנו הייבי; להודות לשמך תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית בא״י אל •ההודאות ר׳ שמואל בר מונא בשם ר׳ אהא הודייה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך יאו״א שתסמכנו •מגפילתגו ותזקפגו מכפיפותיגו כי אתה סומך גופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבדך בא״י אל ההודאות בר קפרא אמר •לך כריעה לך כפיפה לך השתחויה לך בריכה לך תכרע כל ברך

תשבע לשוח עם הש״ץ תחלה וסיף: סכר. מצפה מלשין שמא תאמר אבל סברס היא י• ולא שמיע. ומתמה הש״ס •ומהיהיא השאלה מהו לין לחישה וכי לא שמיע ליה מה ראמר ר׳ חלבו וכי, שנוהגין לומר כנוסחאות הללי :

או נר מערבי הומות ירושלים

t תוספתא פ״ק. 5כרכות צל. ברא:ית רכה סל״ט. ילקוט מלכיס א׳ רמז p יב. חמתזן גחנזי. ראה אותם מכתתויס : יותר מדאי. ביוהרא הוא : כהדין ז מגילה כ״י : סוכה כג. תענית נ״ה. הרדונא. צב תרכוס ירובלמ• הרדמא וה;כ ;:הוא כוחה דאכו זקון.:

כשאימר מיליס וכרמפרש ר׳ זעירא שהחובה במילים בלבל הוא: ר״ז סבר לקרובה. קרובה היא הפייט שאומרים בשעת חזרת הש״ו במודים כדלקמן מילים אנחנוט׳ ודוגמתו ברבה פ׳ לך ו אמיר בפסוק ולקחתם לכם מהו מכל אבקת רוכל דהוה קריי ותני ופייטן ודרשן ופי׳ בערוך קרוב ופייטן. כלומר דאע׳יג דר׳ זעירא אמר דאין החיוב כ״א במודים בלבד ולא בסוף הברכה מכל מקום היה מחמיר על עצמו ומאריך

בפיוט המודים שאומת

־ • י •י' י

מ ראשו! אגדת אייהו * 2ן ר ת פ פגי משח ירושלמי ברבו או הדא. או נוסח הזה או נוסח הזה ולא אמרין כולהון: בהר סיני ברע״מ דף ק״י ע״א הקרבק מחלק כהדין חרדונא. כמו הצב הזה כשהוא שוחה ראשו זקוף הקב״ה למלאכים קרבנין דת״ח סתרי ן גניזין דאורייתא אלא כל עצמות׳ וגו׳ ואף ראשו יהא כפוף: מילתא דחק בר בהון קב״ה נחית הוא בגרמיה לקבלה קרבנין דלהון בא פציגא. אהאדקדריש מכל עצמותי תאמרנה ה׳ מי זכו׳ תראו'משם באורך לכן אין מפסיקין מת״ת לתפלה אך ראוי לשים לב בדברי רשב״י ז״ל אומרו שאם הי׳ בהר סיני כלומר בגוף ובנפש כדי שיוכל לדבר ולשאול מהקב״ה שיתברי לב״נ תרין פיות וכי׳ שהנשמה כבר הי׳ שם כארז״ל על פסוק את אשר איננו פה וכו׳ וזהו דדייק בלשונו אילו הוינא קאים על נוודא דסיני כלו׳ אין ה״נ שנשמתי היתה שם אבל אילו הוינא קאיס כלי׳ בקיום גוף ונפש וכו׳ הייתי שואל דיתברי שתי פיות דקשה דאין כל חדש תחת השמש׳ומוהר״ש יפה ז״ל

י פירש

תשבע כל לשון לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל,בשמים ובארץ לך ד<׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך בה וגבורה ובידך לגדל ולהזק' לכל ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך בכל לב ובכל נפש משתחוים כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו בא״י אל ההודאות אמר ר' יודן נהגין רבנן אמרין כולהון ואית דאמרי או הדא או הדא A תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי א״ר ירמיה ובלבד

שלא יעשה כהדין הרדונא ^א כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מילתא דחנן בר בא פליגא דחנן בר ^א אמר להברייא נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשיק על פומי ט ברוך אתה שוהה בא להזכיר ה׳ זוקף שמואל אמר אנא אמרית טעמא (תהלים קמי) ה׳ זוקף כפופים אמר ר׳ אמי לא מםתברא אלא (מלאכי ב) מפני שמי נחת הוא א״ר אבין אילו הוה כתיב בשמי נהת הוא יאות לית כתוב אלא מפני שמי נהת הוא קודם עד שלא הזכיר את השם בבר ניהת הוא. ר׳ שמואל בר נתן בשם ר׳ המא בר הנינא מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. ר׳ אמי אמר ר׳ יוהנן הוה מעבר אמר ליה ר׳ הייא בר בא לא הוה מעבירו

אלא גער ביה: כט. מתני, מזבירין יציאת ׳מצרים בלילות אמר להן ראב״ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יצ״מ בלילות עד

שדרשה וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה: ולא זכיתי. לא נצחת׳ לחכמים: אע״פ

גר מערבי ח סוטה מ׳ ע״: ועיי׳ תונ׳ כה דייה על. ט עיי׳ תזה׳ כרכות יכ. ד״ה כרע.

כמוך דמשמע שאף בהזכרת השם צריך שיהא גס ראשו כפוף במקום שאמרו לשוח אבל ר׳ חנן לא ס״ל הכי אלא כהאי דאמר לחברייא בשמיה דרב והוטב זה גס בעיני שמואל דכשבא להזכיר את השם •זוקף: לאמסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא דמשמע דאף בהזכרת השם צריך שיהא שחוח וניחת: אילו הוה כתיב בשמי ניחת. שפיר הוי קאמרת אבל השתא דכתיב מפני שמי הכי הוא משמע דמכבר קודם שהזכיר את השם ניחת הוא: ר׳ אמי אמר ר׳ יוחנן הוה מעבר. ר״י היה מעביר אלו ששוחין יותר מראי ור׳ חייא בר בא אמר לא היה טהג ר׳ יוחנן להעביר בשביל כך: אלא גער בהס שלא יעשו כן

כט. מתני׳מזכיריןיצ״מ בלילות. פ׳ ציצית אומרים אותה בק״ש של ערבית ואע״פשאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יצ״מ שבת: כבן שבעים שנה. הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמיני אותו גשיא כדי שיראה זקן

ס ראשי• פני מיכה ר ת פ ו אנדתאליהי ירושלמי ברכ

ה גמ׳ אע״פ שנכנס לגדולה. שמינוהו לנשיא כדאמדנן ל ׳ ת ע ו י ח כ ל י נ כ ו ץ מ ה ה ר ו ו ת ת מ ב ו ד ו י כ ש ד י י פ

שניתן חירות ממלאך המות היה אפשר לעשותם כן לקמן פ׳ חפלת השחר : האריך ימים. שאמר הריני כבן :״ל: שבעים שגה: הדא אמדה 'שהגדולה מקצרת ימיס. כל המקיים שבע ביום כדאמרינן אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי מאמר הריני כבז שבעים דעס שזכיתי לגדולה עכ״ז הארכתי

ימים: ל. צריך להזכיר יצ״מ 1 באמה ויציב.

מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עס אבותינו ועמנו : מלכות . מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו: צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג׳יכ לומר צור ישראל וגיאלו כדי לסמיך גאולה לתפלה: אם לא הזכיר תודה. בברכת

הארץ על המזון: לא. שנייא היא. התם דקמסדדו לשבחיה דרחמגא מה דהוה מעיקרא שעד שהיא אבדם בחרת בו ושמת שמו אברהם: ודכוותה. נימא נמ׳ הקורא לשדה שדי עובר בעשה: הוא. בלבד נצנייוה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אבדם לא יקרא כלל: שני. שם השני ישראל ניתוסן* לו להיות לשם העיקר ושם

שדרשה בן זומא שנאמר (דברים ט״ז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים בל ימי הייך ימי הייך הימים בל ימי חייך הלילות והכ׳׳א ימי הייך העולם הזה כל ימי חייך העוה״ב להביא את ימות המשיח: גמ; אע״פשנכנס לגדולה האריך ימיםהדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים: ל י תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר יצ״מ באמת ויציב ר׳ אומר צריך להזכיר בה מלכות אחרים אומרים צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בבורים ריב״ל אומר צריך להזכיר את כולן וצריך לומר צור ישר^ וגואלו. ר׳ סימון בשם ריבי׳ל אמר כ לא הזכיר תורה באר*; מהזירין אותו מה טעם (תהלים ק״ה) ויתן להם ארצות גוים מפני מה בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו יגצורו ר׳ בא בר אהא בשם רבי אם לא הזכיר ברית באר*; או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות

: נ ׳ כ בדיחה חרשה ע כב. רל נחמן בשם ד׳ מני הללתיך כאילו קייס והגית בו יומם ולילה. צריך לדעת באיזה אופן הוא שכל המקיים שבע ביום הללתיך שהיא ק״ש שחרית וערבית שהן ז׳ ברכות שלשה בשחרית ור׳ בערבית כאילו מקיים והגית בו יומס ולילה ונראה דכיון שתכלית האדם שנצכיוה להיות בתודהד יומס ולילה הוא כרי שעל י הלימוד בתודה יבא להכיר להקב״ה ולרבקה בו ולמסור נפשו עליו כי זה כל הארס וכמאמר המשורר דוד המלך ע״ה לשלמה בנו דע את . אלקי אביך ועבדהו יען שתכלית ביאת האדם בעולם איננו אלא כי אס להכיר לבוראו כמדובר ולבא לכלל זה צריך להגות יומם ולילה והנה זה המקיים שבע ביים הללתיך שקרא ק״ש שחרית וערבית

עם בית דוד מחזירי; אותו א״ר אילא אם אמר מגחם ירושלם יצא:

ר קפרא אמר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ר׳ לוי ב לא• ל אמר בעשה ולא תעשה(בראשית יז) ולא יקרא עוד את שמך אברם הרי בל׳׳ת והיה שמך אברהם הרי בעשה התיכון הרי אגשי כגה״ג קראו אותו אבדם (נחמיה ט) אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרת באבדם שגייא היא שעד שהוא אכרם בחרת בו ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה הוא נצטווה עליה. ודמותה הקורא

לישראל יעקב עובר בעשה שני ניתוםף לו הראשון לא נעקר ממנו ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצהק לא נשתנה אילו אמתן קראו אותן בשמן אבל יצחק

הקב״ה נר מערבי חומות ירושלים

: ש״כ. ל •;רכות מע. לא הזכיר ברית בארץ. דכשרסת מילה נאמרה מתנת הארץ: (מהר:*ס)' י ירכית י. ב. ע״ב כ תוספתא ד

הראשון יעקב לא נעקר ממנו: עד

ת הףק ףאעןןן אגדת אליהו י. פני משי׳ ירושלמי ברבו

ד כדין בצדיקים. דמצינן הוא שנקראו בשמם עס שבע ברכותיה שהגה בברכות מודה שאין אלוה ז לב. ן עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מבלעדיו וכיון שכן לו דוקא צריך לברך ובק״ש מיחד מרחס ולא יזכר שמס וישמעאל תחלתו צדיק כדדרשינן שמו כי הוא אחד ואין שני לו ומוסר נפשו וממונו מבאשר היא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו: עליו באומרו ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך וגם מקבל עליו עול מצות בקריאת פ׳ והיה אס שמוע וכו׳ ובקריאה שחישב מתי יבא לידי ואקיימנה מחשבה עובה הקב״ה מצרפה למעשה ונמצא שמה שצריך

לג. שלא להזכיר יצ״מ לעתיד לבא. והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור . כדדרשי חכמים

במתניתין:

צהשיג בהיותו יהיה יומם ולילה השיגו בעת ק״ש שחרית וערבית לכן בדין הוא שהמקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומס ולילה ונכון עי׳ במאמר זה בספר לב אהרן

: ד דף י״ב ע״

ק היה קורא ר פ ב» ף׳ יוחנן הוה מסתמיך כי׳ בודאי שמה שחכמי

התלמוד

ק היה קורא ר פ4 שאלה היא וכי אס א• מה היה יושב צריך היא לעמוד וקאמר דלא כן

הוא

הקב״ה קראו יצהק שנאמר (בראשית שם) וקראת את שמו יצחק:

לב. מ ארבעה נקראו עד שלא נולדוו הן יצחק וישמע^ יאשיהו וי ושלמה יצהק וקראת את שמו יצחק ישמעאל דכתיב(שם טי) וקראת את שמו) הנה בן נולד » ישמעאל יאשיהו(מלכים אי״ה א כב) לבית דוד יאשיהו שמו שלמה ( בי שלמה יהיה שמו עד בדון בצדיקים אבל ברשעים(תהלי׳ נח) זורו רשעים מרחם: לג. נ בן זומא אומר עתידין הן ישראל שלא להזכיר יצ״מ לעתיד לבא ומה טעם (ירמיה לכן הנה ימים באים נאם ה׳ לא יאמר עוד הי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם הי ה׳ אשר העלה ואשר הניא את זרע בית ישראל מארץ צפון אמרו לו לא שיעקר יצ״מ אלא מצרים מוסיף על המלכיות מלביות עיקר ומצרים טפילה ובן הוא אומר (בראשית לה) לא ינןרא עוד שמך

יעקב בי אם ישר15 יהיה שמך אמרו לא שיעקר שם יעקב ^א יעקב מוסף על ישר^ ישר!> עיקר ויעקב טפל וכן הוא אומר (ישעיה מג) אל תזכרו ראשונות אלו המצרים וקדמוניות אל תתבוננו אלו המלכיות (שם) הנני עושר. הדשה עתה הצמה זו של גוג משלו משל למה״ד לאהד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו התהיל מספר מעשה הזאב ואה״כ פגע בו הארי וניצל מידו שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי ואח״ב פגע בו נחש וניצל מידו שכח מעשה

שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש כך ישראל הצרות האחרונות משכהות את הראשונות:ק היה קורא ר פ

א ד חונה ר׳ אורי רב יוסף רב יהורא בשם שמו^א צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד מה אם היה יושב עומד לא אם היה מהלך עומד. תני צריך להאריך באחד רב נחמן בר׳׳י אמר

, ובלבד • חומות ירושלים נר מערבי

ס י״ג, תוספתא פ״א. בראבית רנה ס׳ מו מה. נ בה פ׳ מה. מכילתא זורו רשעים מרחם, עד בלא נולדו הס זרי:: כך ישראל. ;״א כך היו מ : ינראל: (מהר״ב הדיליאו) : בא פ׳ טז. פרקי דרכי אליעזר פרק לב. אגדת כראבית פ׳ ס״ה. ילקונז: : כראבית רמז מ״ה. ילקוט מלכיה א׳ רמז ר׳ : ם ברכות ינ. תוספתא פ״יז. ׳ מה אס היה יושב עומד. כתמיה דאטו איכפל תנא לאבמועינן כל. ונד: בתיה׳ ד״ה על.ירובלמי מגלה פ״בה״כ; ג ״ ל ב ב א שאם היה מהלך עומד. :אה היה מהלך והתחיל בק״: נרי־ :יעמוד מכילתא פ׳ בא פז :

עד סוף מקרא הג׳ ואת״ כ יהלך ודווקא לענין מהלך בדרך אבל לענץ עוסק במלאכה צריך להתבטל ממלאכתו עד ת:לוס פרק רא:ין כמ״: הרי״ף ז״ל: (מהר״: סיייליאו,) :

ק עןניי פני כשה ר ת פ ו אגדת אליהו ירושלמי ברכ

. ׳ ד בלבד ב : ו ד ו מ ע א ל ו ך ה י ר ך צ ל ה ה מ י ם ה א א ל א א ו ה ה ע ו מ ם ש י ר מ ו א ם שמי ש כ משו ״ ן כ י ד י פ ק ו מ ד הי ו מ ל ת ה: ך ך כל כ י ר א א י ת ל ״ י ח כן ב ל ו ל ך כ ארי א י ׳ ל א ו אבל ב תי ר שפתו מ א נ ר ש ב ק ת ב ו ב ב ו ו ד תי ו שפתו מ ש מי נ . אי י ו לרב מ א ח נ לי : ו י א ד ר מ ת ו ה י ב ר . ה ן י ך סג י ר א ם מ י ר מ ו ם אין א א ע ש מ ש ׳ מ כו ם ו י י ישנ ת פ ב ש ב ו ם ד י שושנו ל עלי ב ק א מ ו ם שה י ד י מ ל ת ם ה ד ע מ ו א ל ו ה ש י כ ה לרב א ו ן ר י ד י פ ק ר ולכך היו מ ב ק ת ב ו בב ו ו ד תי ו אין שפתו מ ש מה ת א ש ל כ א״ ם ו י מ ת ש ו כ ל ל מ ו ת ע פ כ י ה א י מ ת נ ב לא ה . ו ך ל כ כו י נ ל פ תן ידיו ע ו ו נ ת ה או א ו ד סומכוס בר׳ יוםף אומר כי ר ן ובלבד ב ו ט ס יזכירו שמו או לא ל אן ק הראשו ו ס ר פ מ ו א א ו א חידש המאריך באהד מאריכין לו ימיו ושנותיו אז ה ה שהו ר מ מ א נ שס : י מ ת ש ו כ ל ל מ ו ו ע י ל על ב ק מ , ו ר י ע , ז ל י ״ ן א י נ ך ם י ף א ה מ ן , ה י מ ף , י ה ף ב ן ץ ט ה י ר ש א ה ד י ה ה ר ו ת ב

Z ^ ^ l ו 4 ה כ י ל מ ת ש י ד כ א ן י ב ה ל כ ך י ר צ ת א ת י א ל ל פ ש ״ ע ™ א n י 3 י ת שפתוזה ה צחי ט נ ר שצח י * פ י ח יכות ו ו . ח ה שי מ ו ד ר מ ו ם א יזכירו שה שלא נ א שו ה שהו ע ו מ ש ר ב ב ץ בשמים ובארץ ובד׳ רוהות העולם. רב ד ת ו ת פ ו ש מ ת ש י כ ז ה ב ש ד י

ס י ר צ את מ צי כר מי ז ו א מ ה ׳ הייא רבה ולינה המי לרבי י ר י שאיל ל ר ה א ש א ל ם ל א ת ן ו ב 3 ו ד

: ה ר ז ח ר א ד ה א מ ם מקבל עליו עול מלכות שמים א״ל כד לפי שהו ל ו ע ה שחידש ב ר ו ת ת ה ר כ ז ה בו ד י . תלמ ר ז ע ל ׳ א ת תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל ב. והיה ר ו בב ו ו ד תי י שיהיו שפתו ראול ^ ל ^ י י » ל » מ צ י « י ל ואיני צי = וא: י ם ״ עליו עול מלכות ש , ״ 8 שר T 1 * י י י ה א י דיר! >v״s ל » !״••י*י* י«״\ י י - ^ > ו י מ כ ׳< ש ז מ יה > 2 ו ש ״י-חו ׳ זך ארץ ר . זהו ד ה ב ר ה ד י מ ל ש ת י* ־^1 ב

K • י S י ם * ץ להזכיר י*יאת מ ; . ע מ ן 1 ן ן כ ר ב ך ל י י צ

ן שואל בשלום ו נ ם שאין הק ה ל ס דלא יטי מילה : ש ; ע מ ו ש ם י ה ן ל ש ה ם ו י י ח ה

ח י ר ט ו שלא י נ מ י שגדול מ ת ב. תני ד״שו*1 בשלום רבו או במי שהוא מ ר א י כ ז מ ל ה ״ ז ר א ו כ ת ע ו מ ש

. ן י י מהלכ : מ ו ב י ש ה תו ל א או ד ו ה ד י ה גדול ממנו בתורה הרשות ב ת ו א ו ו ך לברכ ק צרי י ד צ ה

תו בקבל אמרה שאדם צריך לשאול במי שהיא ו ם להחי ר ו ה ג כ ר בה ר מ ו ח ה כ א צ ה ש ו ר ד מ י י ה ת כד ו ב ב ו ו ד ר ששפתותי ו ע שין י דע ע י ״ ׳ וכן כ ו כ ב י י ת ד י ו ׳ ו

ח ו י י ב ה ^ גדול ממנו בתורה ב י י ה א י ל

פ ״ ע א ד שלך ו י מ ל א ת ״ ר ס מיסתמיך על ר׳ יעקב בר אידי והיי׳ י ד ו ל ש ה ם ן י ר ץ ה ל ו ע י מ א ש

רוש ה בפי ע ו מ ש ר ה מ ו ו א נ י אל **עזר המי ליה ומיטמר מן קדמוהי אמר שאי מ ו ם ל י מ כ יען גזרו חכ ״ ח . א ר ו ב ע י ו מ ה : מ ך מ ש ך הא תרתין מילין הדין בבלייא עביד בן מ י נ י ע ה ב ל ט ק ו י ד ת ה כ ר י ב ה תו ה ן מ חנ ו ׳ י ר ב ל ק ע ׳ י ר שאל ר מ א א ל י הדא דלא שאיי בשלומי והדא ד מ ו ר א ז ג ה ד ו ״ א ע ו וגס הי צלמא ר ו ד ה י א נ פ ר ל י ב ע ״ ל ן נ ן ע ך א ל כ ״ ו י א מר עלי ך וכיין שאי ס ל ק י ול ת ע ד מ ו ה ע ת י ה ׳ ש ז א ״ L י ע l 1 l . .^l ם למי י י ק ם מ ם והשלו י י ח ה

ו גביהון זעירא לא שאיל בשלמיה דרכה י ת ו ת פ ש

1

ן י ה ד ד 5 כ ז מ ש

ה דאינון מקיימץ (איוב ״)ראוני נערים ונהבאו מי מהלכיןהמיליה א ^ ל ר ש ל י פ א ת ו ו ב ב ו ד

ת הד בית המדרש א״ל הבא הוה ר״מ יתיב דרש ואמר שמועתא מן ו כ ר שמי צדיק בז י כ ז מ ה

ם שמיה דרבי ישמע**. ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבא י י ק ה בשמו מ ע ו מ ש ר ה מ א נ ה

ס א״ל כל עלמא ידעין דר״מ תלמידו דר׳ עקיבא אמר לו בל עלמא ש ה י ד מ ו ' ׳ כ ת ' , ד ו י ע ת ר י ז ג

ה ידעץ דר׳ **עזר תלמידיה דר׳ יוהנן מהו מיעבור קומי אהדורי ז ם ה ל ו ע ם ב ד א ם ל י א ר ק נ ש הוח י י י ,

צילמיה נר מערבי חומות ירושלים

ב ילו:למי כהלים פ״כ ה״ו. מ״ק ש״ג ה״ז. הרשות בידו, כדתנן ובאמצע נואל מסני היראה: הדין בבלאי עביד. ל״א בן שדת עלה מכיל: דזעירא לא שאיל בשלמא דרכה. דס״׳ל דהאת פיה אין עומדן הנותן בלום ללבו גולש להכינה :תסתלק מיבלאל דנכל ענץ הוא דאםיל וליי סבל דלא אכיל אצא כדיך י י י י דתייא י

ד והכי יןיי״ל: (מהלכ״ס): :אלת :לום בין אדש לימדו כגון :לוה עליכם אכל :לוס עליך ליי ומולי ס

ס שני אגדת אליהו י2$ ר ת פ ו פגי משה ירושלמי ברכ הדרך : מה איתפליג איקר. אם רוצה אתה לחלוק לו הוא השם עצמי של הנשמה מקודם בואה בעולם הזה: כבוד שלא לעבור לפניו אלא אדרבה עבור לפניו ולסמות דכן מצאנו ברז״ל כשעלה משה למרום מצא הקב״ה־ את עיניו א״ל א״כ ר׳ אלעזר יאות עביר שאינו נראה לפניך אומר מאיר בני אומר כך אליעזר בני אומר כך וכו׳ כשאתה עובר דזהו הכבוד שלך: אמר ר׳ יוחנן. יעקב וכן באגדת שמואל קידם שנולד היה יוצאת בת קול ואומרת עתיד צדיק לבוא בעולם ושמואל שמו וכו׳ הרי שבהיותם נשמה היה קודא אותן בשם שעתידין שיקראו בעולם הזה וכו׳ וכיון שכן האומר דבר תורה ומזכיר שמו כיון שגם שם הנשמט כך בהזכיר השם הוא כקורא לנשמתו ומעוררה שתרד ותתלבש בגופו להחיותו באופן

בר אידי יודע אתה לפייס וכן הוא שם:

י יוחנן בעי וכו׳. לפי ף ג. ן צילמיה אמר ליה מה איתפליג ליה איקר •>*א עבור קומוי וםמי עיניה א״ל. ר׳ש **עזר יאות עבד דלא עבר מומיך א״ל !ק , ב י י שאן* י

• יעקב בר אידי יודע את לפייס: ה י א ל י נ ? : מ ם י » ח ה ר י ל

ג. ג ורבי יוהנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה אף דוד ביקש עליה רהטים (ההלים ס») אגורה באהלך עולמים ר' פגהם ור׳ ירמיה בשם ר׳ יוהגן וכי עלת

ד שיהי׳ שפתותיו דובבות מם ו ר ד מ א א על לב דוד שהוא הי לעולם י' י א אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי ש

כנסיות ובב״מד. מהניא ליה לוי בר נזירא אמר כל האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוהשות עמו בקבר מה טעם (שה״ש ז) דובב שפתי ישינים ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאליו ר׳ הנינא בר פפאי ור׳ סימון הד אמר בהדין דשתי קונדיטון והרנה אמר כהדין

דשתי המר עתיק אע״ג דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושין היו הולבין אצל תלונותיו שלי דוד ואומרים לו דוד אימתי יבנה ביהמ״ק אימתי בית ה׳ נלך והוא אומר אע״פ שמתבונץ להכעיסני יבא עלי{t שאני שמה בלבי(תהלים קב) שמהתי באומרים לי בית הי נלך(שמואל ב והיה כי ימלאו ימיך א״ר שמו** בר נהמני אמר הקב״ה לדוד דוד ימים מלאים אני מונה לך איני מונה לך ימים הסירים כלום שלמה בנך בונה בהמ״ק לא להקריב בו קרבנות הביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות ומה טעם (משלי כאן עשה

צדקה ומשפט נבהר לה׳ מזבה: ד. מתני׳ אמר ר׳ יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו מלכות שמים תהילה יאה״ב יקבל עליו עול מצות והיה אם שיץע לויאםי שוהיה אם שמוע גוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג **א ביום: גמיר׳הייאבשםר׳יוחנןמהיי טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלבות שמים תחלה משלם ז

ר ם חומות ירושלים נר מערבי א: מדד: תהליס ש״א ד פי׳ מכות י׳. 4 ככומר הזה של ענבים. כלי :מניחץ נו ענכיס עד :מתחממין והיין נ יבמות צו ע״ד ע׳

נות לצאת כמו מכמר ב:רא : שהוא דובב, לנון תונס ניל״י כלע״ז: ה כרכות שו. קונדיטון. י: בו יין ודנ: ופלפלין: אע״ג דשתי ליה טעמיה בפומיה.

אע״פ :כבר כלה ל:תותו הטעס כשיו לזמן מרובה כן ת״ת :מת אע״ש :אימ למד עדיין ההלכות :נורות בשיו השתות• ו רוח:ות כ:אומדם במועויצ מבמו: יותר סן הקרבנוח. דקרבטת באין על חי1א :עבר והדין מסלק החעאיס ומיי:ר מ• :ע:אן (מהלע״ס):

ומה הגאה יש לו: אף ע״פ שמהכונין להכעיסני. שהן יודעין שכל זמן שאני חי לא יבנה שאמר לי הקב״ה

: ׳ ו י והיה כי ימלאו ימיך ו: שיהיה אס י ד. מתנ שמוע נוהג בין ביוס בין בלילה. דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ות״ת נוהג ביום ובלילה: ויאמר אינו נוהג אלא ביום: דאית ביה מצות ציצית שאינה נוהגת בלילה לכתיב וראיתם אותו: לובש תפילין. בתחלה ואח״כ קורא את שמע ומתפלל דאז הוא קבלת מלכות שמיס שלימה שקורא ק״ש ותפילין

עליי שכתובה ק״ש בהם: מפני

ס שבי פני משה ר ת פ אגדת אליהו ירושלמי ברבו

ח! ליפני י ס המנ ר א . ל קו בהן י ה לא החז ה. מפני מן מ א נ ת שיהיה כ ו נ מ א נ קו בו ב י ת לא החז ״" ~ מץ ל י פ ק ת י י נ . שהיו מ ן י א מ ד י ה נ פ : מ ן ה ת וכיוצא ב י י ש ע מ לא ד ב ו ׳ ע א ה כ ם ו ד י א ת בנ י מ ד ל ם ו י ר ש כ ן כ ק עצמ י להחז לאילי, דברישן

לתפיליה י מ ק צ ד

ן חלו י נ י תפ . נ ת י נ מ י הי שחשבתי ת נ מ א שבראשך הא זה שתפילין ו ד ה ש ם כ ד א: צומר שהחולי ם ו י עציו כצ הי ק י נ פ י י ף י י ת הג . א ק ר מ מם ו י ו כל ה ן עלי לי ת תפי ו א להי ו הש ר ד מ א ב ו ר ה א ו ב הכי מ ו׳ ם ר ת ס ה י ר ג מ ״ ם ק י ל ה ת: ת ן ב לי ה לביש תפי י אי ה נ י

ר ר מ מ א א יומין ד ת ל בישיה תשע י כאלי ק ף נ ו ן ג י נ ן צלי לי תפיד מ ו ם ע ד א ה וכיין ש י פ נ ל כ ע בר שלשה ח א י ו ק ו נ פ ו ו י מחלי׳ יוחנן תן ר ח או י נ ה מ י ם ה י מ ים ו ל י כ ן ב י ל ה לובש תפי י הח לכל ל ו פ ר ה מ א י וס כדי ש י ו. ך י ב עד ו ט ע ב י ב ש מ כי ה י נ עום כאן ושייך רו כך צריך לג וח ל ו ס ם ה ע ה ט ר מ מ א ק א ד ה: ן נ ח ו ׳ י ר א ד ל ה ׳ ע א ק ׳ ד וכוק י ה חז ו א דלא ה מ י י ק ם ב ר בת לא י מ י מ ח ת ה מ ח רישיה. מא של יד. ייש ל ח א י נ ה מ י הא ל א ד ט י י ק ך ב פ י ה ־גורסין בה לביש ו ה ה שי ה חשיש ברי ו הה ו ה א ד ו ת י ס ם ב ר ן ב הו י תרור ו ק ת ה מ ח ה מ חשיש ברישי

ר ר׳ ינאי תפילין צריבין נוף נקי מ י א ה מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאים עובדאהוה בהד בר נש דאפקיד גבי חבריה ובפר ביה א״ל לא לך הימנית ^א לאילין דברישך הימנית. ר׳ ינאי היה לובשן אחר הולייו ג׳ ימים לומר שהחולי ממרק מה טעם (תהליט קג) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תהלואייכי. רבן יוהנן בן זכאי לא הוה תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בםיתוא וכך נהג ר׳ ^יעזר תלמידו אחריו ר׳ יוחנן ־בסיתוא דהוה הזיק רישיה הוה לביש תרווהון ברם בקייטא דלא הוד, חזיק רישיח לא חוחא דאדרעיה. בד הוה אזיל מסחי לביש י כיון שהיד. מגיע אצל חאוליירין הוה חולצן. ובד הוה נפיק מסהי הוד. יהבין ליה וכד ד״וה.מייתן ליה הוה אמר דא מילתא ז שני ארוגות היו מהלכין עם ישראל במדבר ארונו של הי העולמים וארונו של יוסף והיו אומות העולם אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו והיו ישראל אומרין להן זה ארונו של

ף ס ו י

ן ע ת י ר ר ו ע ת י מ ר שמי שאין נשמת י כ י מז נ ם אי ־שאין כן אה ו א ה נ י פ ת ס . ואי לח מ ה ת ו א א ר ו י ק ת מ ע מ ו ה ש נ י שאה ל ו ה שחידש ע ר ו ר ת ב ד ם ב כ ח ם ה ר ש י כ ז ה ב ד א נ י מ הה ל ע מ ה ה שיש בו מ ״ ב ק ו של ה ד משמותי ח א ה כ ג ר ד מ -שמו ל

ות ם יכול להחי ד א רו ה כי שבהזהי ואלישע ם שהרי אלי י ת מם ע ג ד י נ ם כ י ת ו מ י ם חחי ש בה ר י ת ש ב ד ח מ ח ה ך כ ל כ כי ת ו ר מ ח ת שמו א ר כ ז ה ב שח ה שחידש יש בי כ ר ו ת בת ו מ ש ם מ ר ש י כ ת כמז ו להחים י ת ה מ י ח ו מ ת ר כ ז ה דש ש ב הקוו ה ״ ח ת שמי מ ר כ ז ס ה ג: ׳ ו כ ת ו ו י ב ו ו ד ר שפתיתי עו שין ימרו י די ע .ג. ורדי יוחנן בה ן שמי א מ ת ע י מ שא שתי ליה ו ה ג ד ׳ ׳ ע ד א ׳ ע ו כש ״ ר ה י ב מ ת . כ ה י מ ו ה בפ י מ ע מ • ה ז ר ה ב ד •*פה ז״ל וז״ל הת מ י ה ת פ ש כי ש ק ה ה ללחוק מה ירגישו אל מ ו ו ע ע ו נ ת 4איך י

ר זמן י ב ד ע ח •שיהני וכ״ש או ע ע ו נ ת ך י ר אי פ ע ושב אל ה״ל י רז ר ב ד ף כי מ א ו ו שפתים י ק י ד צ ה ה ש א ר כתי י ה דו מ כ בם ם ע ח ו ר ר מ א ש ם נ י ת מ הי נ י נ ע ד שירגישו מ ף ע ו ג הך קשה אי ם י ו ק ל מ כ לם מ העו -ה יביא כ ל ה ס ב מ •.בהזכרת שד ר ע ב ק ם ב ת ש ג ר ל ה אם ואיך ה י ת ו ת פ .שייתנועעו ש

ו ג נ ע ת

ע אצל י ג ה מ ו כיון שהי ן עלי . כשהלך לרחוץ במרחץ ותפילי י ח פ ה אזיל מ ו ד ה : כ ה י ע ר ד א א ד ל ה לביש א ו לא הה י ם ה ם שפושמין עצמן ש ד י א ן מלבושי בנ ן ומקבלי י מד ן עו י ם שהבלנ ו ק מר מ ה חולצן כלו י ן ה די י האולי: ן י ל י פ ת ן לו ה י ותנ ו נ ה ייצא מלרחוץ הי ד שהי ץ ליה. מ ב ה ו י י הו ח פ ק מ י פ ה נ ו כד ה : ו ן צ ל ו ח

מרכין נר מערבי הומות ירושלים

? יי. מפגי הרמאין. סי׳ הדה״: דל לא כעי למימי כלא החזיקו •כמנות ת^ין ש ו ט : ז = ת מ כ : . I" rt, ן ^ ר מ מפר ביב דבעיס במראין ענמן:::ריס ומניחץ תפל״ וr r ' דס דוכי ה׳ וכי' ופוסעים יכבלו בס אלא ה״פ מפני מה לא החזיקו העילה להיות * : ם *ינהניהן דהא כתיב כי ׳ ־ ״ ..,v •י י.,״״ -. :ה! רבעים ומניחן תפילץ לדמות כ־' אדם : "אצל ץ א ן י ^ נ פ מ ^ והנחוץ :י כן היההדנד ראי׳ מ׳ בכם ה׳ קרא ^ ־ כ ה י ס י ^ ה ״ - w

י"׳1 ״ האוליירץ. ה:מ:ץ במבמבין במרתן דהיינו הכ״ן קירן כן (מהדב״ס):

ס שני אגדת אליהו יד• ר פגי משה ירושלמי ברבות פה א ד ה י ק כי ז ז ת ה ו ו א ת ס מ ת ו ש י ד י פ ד ח ה א ו בז ג נ ע ת : י , ו כ י ו ס פ ה וכי א א נ ו ן להן דברי א ד מ ו ת ישראל. א נין א מיא. ה שהבי , ועיין מ ו כ ת ו ו ד ו ב כ י ה נ ו י ת מדמ י נ ו ה דמי א נ י ה ח ה א ר ו י ת מר דבר ו א. בשביל ל רי ר מילי דאו מ י ן מ בגיי נ א א ז״ל. ו י ה שפירש ה מ ב ז״ל ו ק ע ן י ל עי ע ב ב ר ה לא מ ה ליה מי י ן לא ה : והכי ת ״ ד ר ב ו ס ה א ם שהי ו ק מ יציאתי מת ו ת חי ת ש לגבי ל ק ה ה ק מ ו ח ה ר ר ז ב ר שאין ד מ ו ה א ם לאומרן ומ״ש ז י ר ח ה א ר ו י ת ה לו דבר י . וכי לא ה ׳ ו כ ון נ י ר מ א א ה ק ד לצדי ה ' א נ ה וי ב ן ג קי ז י ק הנ ר ׳ ניכוין פ ס מ בל י!מא כ ע ד ש ר כייגייס הני י ה ודי י מ ט י ק ה ל שי לי מכנ

י אשב. ר ד ב מ ה ו ה וקלו לי לי: ה ד ה מ ב ו ר ה מ נ ׳ ה ימי וכוה מ ת ו י נ ע ד י ת כ ד מ ה מ ב י טע חוזרין• ש ר נש ל ת עי ת ס ל את ו י ת ח ת ם ל ו ל י כ ותו ב להחי־ ט ר פ ב ו ו ״ כ א ה לצדיק ע א נ ה ו. ר י ב א ח א ם ו פ ו ג ם ב מי י שקי. ב ה ר וכיח דגששי ה י יאשין פ ו ש בא מ י מ ו כח ה א ר ן ו מ ח נה שילח ניציץ מנשמת. ״ ב ק ה שך ו ת ש ב מ ק או נשמתו מ י הצדא יושב. ו ר אשר ה ב ק גופו בל ם ד מ ו א ת ש הי בכל ע י ם ומחי שת לו ת ו כדי ל ה מפי ע ו מ שפש בנ ף ו ו ג י ב עת שכר שמי

ת הנשמה־ ל ב ק מ ר ש כ ש ה חיץ מם וההכאה־ י י ח ר ה ה בצרו ל ע מ ל׳ ה מ ש נ ה ה ו א ת לם מ א שלעו י ה־ ען בחברתו י י פ ו ל ג לחזזר את שעשה ולכך־ י ה המצ ש עת. ם הנשמו י ו ק מ ם ו ר א ת מ. ם י ת מ ת ה י י ח ת ם ב פ ו ג לחזיר לו פ י ה ג מ ש נ ר ה י מצא שבהחז נ וה יען־ ב ה ר א נ ה ה ו ח מ קח ש ו ל

ת ר ז ו ח

יוסף עם ארונו של חי העולמים והיו או״ה מרנין את ישראל ואומרים וני איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של הי העולמים והיו ישראל אומרים על ידי ששימר זה מה שכתוב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא א״ר הנינא בגין מימר מילא דאורייא א״ל ר׳ מנא ותנין לא חוח ליה מילא דאורייא חורי למימר אלא דא אלא קינתורין הוון לומר יוסף לא זנה למלכות אלא ע״י • ששימר מצותיו של הקב״ה ואנו לא זנינו לנל הכבוד הזה אלא ע״י ששמרנו מצותיו של הקב״ה

ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן: ו. ח באי זה צד הוא מברך עליהן ר' זריקן בשם ר׳ יעקב בר אידי כשהוא נותן על יד מהו אומר ברוך אקב״ו לחניה תפילין כשהוא נותן של ראש על מצות הנחת תפילין ט כשחוא חולצן מחו אומר אקכ״ו לשמור חוקיו ואתיא כמ׳ד בחוקת תפילין תכתוב מדבר ברם כמ״ד בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא בדא. ר׳ אבהו י בשם ר׳ אלעזר הנותן תפילין בלילה עובר בעשה ומה טעם (שמות יג) ושמרת את חחקה הזאת למועדה מימים

ם שיצא ע ו בכל פ מר ה או שהיכד ע ו מ ש י מ כ ה ץ ד ח ר מ ן ה מא ר ד מ ה א ו יתן ליה ה ו מי הין הוון. ד י ת נ י א ק ל : א א ת ל י מן י י ה מתכ י ן ה רי תו נ י קי דברב ו ר ל ה ׳ ע ל שהי מר להן ע לון לי א לו התפי י ב ה ל ! מ מאחרים ! באנשי ד ו ר ד לפי שהיו ט י ממר ק לו י ס מ ד כ ם למרחץ ו י א ב הת אלא כה למלכי סף לא ז ו יד י ב כ ׳ לכל ה מר וכי י ששי ״ עה ר ו ת ד ה ה שעישין לני לכבי ז הו מלותיו של י ששמרנ ״ א ע ל אה ל ט ב י מ ה ואתון בעי ״ ב ק הן י ר ה מ כם מ נ י א ן ו נ ותא מי מצו

: י תן ל א או י ב ה לך ר ב ה צד. כיצד מ ו. באי זא אתי : ו ן י ל י פ ת ל ה עב י ת כ ן ה לי ת תפי ק ו ח ד ב ״ מ כה וגו׳ ק ו ח ת ה ת א ר מ ש . ו ר ב ד מהלכך ב ולא לילית ו י ת ם כ י מ י מ דא ו כשהו ך לשמיר חוקי ר ב מ. א ד ם : לא ב ו ף הי י ס חולצן בי א ח ק ס פ ה א ק ו ח ד ד ״ ׳ מ א ה ל דן לי צת תפי ן אחלי ג י לא מברכה לילה ר י ת ן ה מ ל ד ״ ס ם ד משון נ ב ר א ד ל א א ו ן ה זמן תפלי

: ן ה ח ב פי א י מ גזרו שת לבי

ימימה כ ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים : רבי

חומור, ירושלים, נר מערב*: מגיזות לו. ט ברכות מד: נדה נא י. י מדווי; לו: ירובלמ•־ מונין מצערין כמו והאכלתי את ממין ובלבון מבנה אונאת דברים : ח ברכות ס

על מזניח חנחת תפילין. מפ׳ לה נ״ש התכלת דהיינו כבכת בינתיים עירוני; פ״י ה״א. כ עירובין צו. מנתות לו: אבל לא בת אינו מברך אלא אחת לבתיהן: (מהר״ ב סירוליאו): כשהוא

חולצן מהו אומר וכוי. פירבו התו׳ רפ״ג דמנחות דווקא כבחולצ; בכיף היום קאמר במברך ובהגמ״נ למנהג הגאונים לחולצם בתפלת ערנית אתר גמד־ פ׳ והיה אס במיע ודוקא תפילין דמחייב לסלקן כדאמר בסמוך עובר בעבה אבל ציצית דלא מחויב לסלקן לא (פבס״ח): כמ״ד בחוקת תפלין-כ מיגר. פלוגתא דדה״ג ור׳ עקיבא ב״פ המוצא תפילי; דתניא ובמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא: ו ת נ ה כל ימים פרש לבבתות וימים שובים דבר• ר׳ יוסי הגלילי ר׳ עקיבא אומר לא נאמרה חוקה זו אלא לענין פסח בלבד ולר׳ עקיבא מימים ימימה־.

מבנה לבנה הוא כדמתרגמי״ץ מזמן לזמן(מהרב״ס) :

ס •םני פני משו ר ת פ ו אגדת אליהו ירושלמי ברב

ס: רלכן ת המיס. מקום שמשתיגין מי T• לביק א״כ מ כלומר דאי לא כן אלא יכנס ע גנאי הוא עושה לתפילין שהרי מצוה לא עביד בהון עוד היוס ולמה הוא מבזי להון להכניסן עמו לבית המים: בחורין הסמוכין לרה״ר והן בתוך מחיצות בה״כ: וכשאירע אותו מעשה בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכין לרה״ר ובאת זונה אחת ינעלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת: מאן דעבד טבאות. מי שהוא עושה דבר הטוב ביותר עושה להן כיס של טפח ונותק כנגד לבו ולקייס שרתי ה׳ וגי, ואז נכנס עמהן ואפילו אין שהות ביום כדי ללובשן: תמן בבבל אמרין כל שאינו יכול להזהר בגוף נקי כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין כל היוס

כ״א בשעת ק״ש ותפלה: ה. דלמא מעשה בר׳ חייא רבה ור׳ יונתן שהיו מהלכין לפני מעתו של ר״ש ב״ר יוסי ללותו והיה ר׳ יונתן פוסע על הקברים וא״ל ר׳ חייא עכשיו יאמרו המתים למחר הס באים אצלינו והן מצערין לנו: ותכמין איטן כלום. וכי הן יודעין כלום ולא כן כתיב וכו׳: לדרוש אין אתה יודע. דהכתיב אינו מדבר אלא באלו שאפילו

ז. רבי זעירא בשם ר׳ אבא לא יכגס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו. בראשונה היו גותגין אותן להביריהן והיו ממלין אותן ובורהין התקינו שיהו מניהין בחורין וכשאירע אותו מעשה התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו רבי יעקב בר אחא בשם ר׳ זעירא אמר והוא שיהא ביום כדי ללובשן אבל אם אין ביום כדי ללובשן אסור דלכן מצוד! לא עביד בון למה מבזי לון מיישא בר בדיה דריב״ל אמר מאן דעבד מבאות עושה להן כים של טפח ונותנן על לבו מה טעם ותהלימ יזו שויתי ה׳ לנגדי תמיד. תמן אמרין ל כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין ר׳ זעירא בשם ר׳ אבא בר ירמיה לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם ואם עשה כן עליו הכתוב אומר (משייי

׳0 לועג לרש הרף עושהו: ה. מ דליןא רבי הייא רובא ור׳ יונתן היו מהלכין קומי ערםיה דר״ש בר יוסי בר לקונייא והוד, ר׳ יונתן מפסע על גבי קברי אייל ד הייא רובא כדון אינון מימר למהר אינון גבן ואינון מעיקין לן אייל והכמין אינון בלום לא כן כתיב וקהלת מ) והמתים אינם יודעים מאומה אייל לקרות את יודע לדרוש אין את יודע

•חוזרת למשכנו אשר הורגל בי ושניהם יחד עבדו להקב״ה והוא משל לרואה לבנו אחר זמן רב ש נתפרדו איש מעל אחיו שלוקח שמחה רבה אין כמוה ולכן ׳כשאומרים שמועה משם אומרו כיון שאמרה בעל

השמועה בחברת הגיף ושניהם ייחד טרחו לחדשה בדין הוא •שישמחו שניהם יחד בכל עת שאומרים אותה על שמי והשמחה היא לתת את תאותה שמתאוה היותה בחברת הגוף •בזוכרה שבחברתו עשתה המצות שעשה כמדובר ונמצא שאין זו הנאה דמיונית מדמיוני הכבוד אלא הנאה שמשמחת הנשמה בהתחברם עם גופו שזוכרת ומשמחת יען שעמו השלים נשמתו ולכך מקיה •תמיד תחיית המתים להתחבר עמו ולקבל שכר שניהם יחד: •גם דוד בקש עליה רחמים כו׳ כתב מוהר״ש יפה ז״ל ׳ואע״ג דדוד לאחר מותו בקש זקפידת ר׳ יוחנן בחייו היתה כדי שישאר גם זכרונו לאחר מותו היה רוצה שגס בחייו •יזכרו הלכותיו בשמו עכ״ל. •ונראה רדוד בקש לאחר מותו יען ראה שבחייו היו אומרים משמו שאימת מלכות עליהם לכן חשש שאחר מיתי שאין אימתו עליהם לא יאמרו הלכותיו משמו ולכך הוצרך לתפלה שיזכירו שמועותיו

אחר מותו איל ר׳-משמו •יוחנן שלה היה מלך הוצרך

להרגילם ־בחייהם קרוין מתים דאל״כ מאי האי דקאמר כי החיים יודעים שימותו" ומי לא ידע כזאת אלא דה״ק כי החיים

שהן חומות ירושלים

עושה להן כים טפח. כבאץ :הוי. כיוס :והנן נכיג דחללו י1פי! כי היכי דליהסג הכל• אוהל להפסיק כינס לקרקע: לועג לרש. הן המתיס :הס

כר:יס:אץ מקיימי! מלוה:

נר מערביכת מי.׳. מ כרכות ל :

, , ? > - , 6 f •

ס שני אגדת אליהו י3 ר ת פ ו כ ר פני משדי ירושלמי ב

שהן לעולם קרוין חיים והן הצדיקים נותגין אל לבם להרגילם בחיים חיותו לומר משמו אולי בזה יזכירוהו ויודעים שימותו ומתקנין מעשיהם ואלו שהן קריין מתים אחר מותו כי זהו יכול לעשות ולא יותר :

• יד. רבנל אמרי אהן מלכא משיחא אין מן חייא ת ו ב א לעילם אינם רוצים לידע מאומה: לך ואמור ל כדי שיחזיקו לך עובה על זאת הבשורה אלמא דידעי הוא י דוד שמיה אי מן דמכיא דוד שמיה אמר ר׳תנחומאאגא אמרית עעמא ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם וכו׳ עד א״ל ומה שמיה מנחם וכו׳ עד שבאו רוחין ועלעולין ותעפו אותו מידי אמו וכו׳. ראוי להבין בשלמא אם מלך המשיח מן המתים נימא רדוד שמיה לפי שיחייה הקב״ה לדוד לבוא לגאול את ישראל אבל אם הוא מן החיים מה צורך שיהי׳ שמו דוד כיון שאינו דוד עצמו ועוד להבין דברי תנחימא אמרו אנא יהיב נןעמא על מה בא. ונראה שהכוונה שאם הוא מהחיים דוד שמיה כדי לפרס, חשיבותו של דוד לפני המקום ששם דוד שיהי׳ על המשיח יהיה למגן וצנה ללחום מלחמת השם ולקק הגליות כנושאע עליו בשם קדוש י מ ק

קו י שיחז

והרי הן קרוין חיים (שם) כי התיים יודעים שימותו אלו הצדקים שאפילו במיתתן קרוין היים והמתים איגם יודעים מאומה אלו הרשעים שאפילו בהייהן קמים מתים מגין שהרשעים אפילו בהייהן קרוין מתים) כי לא אחפוץ במות שנאמר (יחזקאל יח המת וכי המת מת אלא אלו הרשעים שאפילו בחייהן קמין מתים ומנין שהצדיקים אפילו במיתתן קרוין היים דכתיב (יכרים לי) ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצהק וליעקב לאמר מה תי׳ל לאמר אמר לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי

לבניכם אחריכם: ט, נ רבי אידי בר״ש בשם רבי ייםה לא יעמוד במקום גבוה ויתפלל מה טעם א״ד אבא בדיה דרב פפי(תהליפ קל) ממעמקים קראתיך ה' א״ר אידי בר׳׳ש בשם ר׳ יוחנן ם לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו מה טעם (עמוס י) הבון

לקראת אלהיך ישראל: י. אמר ר׳*1כםנדרי(קהלי׳י) שמור רגלך

כאשר תלך *1 בית ה^הים שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך ר׳ יעקב בר אביי בשם ר׳ אהא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי א״ר אבא (משלי ה) יהי מקורך ברוך יהי מקראך לקבר ברוך א״ר ברכיה(קהלת ג) עת ללדת ועת

למות אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי כך בשעת מיתתו יהא נקי: יא. פיסקא הקורא למפרע לא יצא ר׳ יונה אמר תנא רב נהמן בר אדא ר׳ יוסי אומר תנא נתמן . סבא ע והיו כדרך הוייתן ידע.תני* אף בהלל ובקריאת המגילה כן ניהא בקריאת

הםגילה

משמותיו של הקב״ה המגיגו ומצילו מכל צרה ועוזרו בכל דו לכן אפילו שיהיה

מן משלח

קראתיך , ט. ממעמקי

. ואף ׳ י 1 ה שהכתוב בעמקי הלב מדבר מ״מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפגי המקום: הטן. הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך: י. שמיר עצמך. התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבוא עתך • שתהא טהור ונקי במעשיך: מקורך. לשין מקראך כשיהו קורץ אותך לקבר יהי ברוך שיהיה בלי תמא: עת ללדת. הלמ״ד דריש דמיותר אלא דה׳יק תראה עת המיתה שיהא שוה להעת של

לדת שיהא נקי בלא תמא: יא. הקורא למפרע. י הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה: והיו כדרך הוייתן יהו. כסדר שהן כתובין בתורה ולא למפרע: דכתיב בה

ככתבם

כדרך הוייתן נר סעדבי

רטת י״ג: t מגילה ייז : נ ברכות ועיי׳ כתוש׳ דף ןןז ז״ה לפי. ס כרכות כג. ע נ

ס שני פני משה ר ת פ ו כ ר אנדתאליהי ירושלמי ב

מן החיים דוד שמיה ששם דור יחזיקהו בכל דרכיו ככתבם. משמע כסדר שהיא כתובה ולא למפרע: ויצליחהו בכל מעשיו כהנישא עליו שם קדוש משמותיו ברם בהלילא. מ״ע וקאמר ביין דכתיב ממזרח שמש/ מהולל שם ה׳ ממזרח שמכ של הקב״ה. ור׳ תנחומא יהיב מעמא למה אס מן וער מבואו מהולל שם ה התייס •הוא שיחרא בשם דוד והוא מה שפירשנו מדכתיב עד מבואי. הכי ירם לה לקמן בריש פ״ב דמגילה. כלומר דה״ה שצריך שיהא מהולל שם ה׳ כממזרח שמש ועד מבואו כמו שהן כסדר ולא יהפכו כך צריך להלל על הסדר : לימות גוג ומגע. שיעשה עמנו נפלאות וצריך לכפול החי בהודאה כעבוהיס הללו: לעתיד לבוא. לתחיית המתים

ואז ג״כ אודך כמו עתה :ה מי שהתקין את יב. א 1 התפלה וכו/ כלומר

ואף התפלה שכל ברכות האמצעיות בקשה להבא ק מ״מ על הסדר הזה אנחנו מבקשים תעשה עמנו כמו שעשית לשעבר כדמפרש ואזיל לקמיה: חננו דעה חננתנו דעה. כלומר חננו דעה כמו שחננתנו לשעבר וכן כולם: לית צורכה דשמע עתירתנו ובנה ביתך ורצנו בתוכו. כלומר וכי לא כך היה צריך לומר על הסדר בתחלה שמע: ׳ עתירתנו ואח״כ יבנה וכו אלא כמת דאישתעי קרייא כו/ כמו שהוא כתוב בקרא בתחלה והביאיתיס אל הר קדשי זה בנין הבית ואח״כ ושמחתים בבית תפלתי שאשמע וישמחו ואח״כ

עולותיהם וזבחיהם לרצין: יביז

ועושה חסר למשיחי לדוד שאס כוונת הפסור לומר שהחסד שעושה חוזר לדוד עצמו הול״ל

ר ט) בכתבם ברם ת ס א ) ה המגילה דכתיב ב בהלילא בגין דכתיב (תחלים קיג) ממזרה שמש עד מבואו מהולל שם ה׳ מה את שמע מינה א״ד אבין עוד היא אמורה על םדר (שם קי׳־) בצאת ישראל ממצרים לשעבר(שם קטי) לא לנו ה׳ לא לנו לדורות הללו(שם ק3») אהבתי כי ישמע ה׳את קולי לימות המשיח(שם קיח) אסרו הג בעבותים לימות גוג ומגוג m אלי אתה ואודך

לעתיד לבוא: יב. רבי אחא בשם ר׳ יהושע בן לוי צ אף מי שהתקין את התפלה הזאת על הסדר התקינה שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו של מקום והאמצעיות צרכן של בריות הננו דעה הננתנו דעה רצה תשובתינו רצית תשובתינו סלח לנו סלחת לנו גאלינוגאלתנו רפא חליינו ריפית חליינו ברך שנותינו בירכת שנותינו קבצנו קבצתנו שופטינו בצדק שפטתנו בצדק הכנעקמינו הכנעת קמינו צדקנו במשפט צדקתנו בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצנו בתוכו. לית צורכה דשמע עתירתנו ובנה ביתך ורצנו בתוכו אלא כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא (ישעיה ני) והביאותים אל הר קדשי זשמחתים בבית

תפלתי: אמר למשיח לפי שככל דור ודור נולד איש ראוי למשיח שאס יהי׳ הדור ראויס שיהי׳ האיש ההוא מוכן להלבישו

בנשמתו נר מערבי חומות ירושלים

צ בס: חננתנו דעה. זהו מי׳ חזק הדעת. כלומד אנו מתמללים לפניך כתחג׳י דעת בידענו בנידך הוא כי כרוך אתה התו:( דעת עד ענביו וכך פי׳ כל סוף בדכה ובדכה: (מהד״: סידו\או):

תפלתם

ועושה חסד לדוד משיחו למשמע דהחסד דעישה חוזר לדוד מדקאמר למשיחו לדוד משמע שעיש׳ חסד עס המשיח בעבור דוד וזהו לדוד כלומר בעבור דוד כמדובר הרי שבעבור דוד דהיינו שם דוד שעליו דדוד שמיה יעשה הקב״ה עמו חסד לסייעו בכל מעשיו. וריב״ל דקאמר צמח שמיה וכן ר׳ יורן דקאמר מנחם שמיה יתכן לומר שלא באו לחלוק על האמור דדוד שמיה אלא שיקרא בשני שמות בשם• צמח או בשם מנחם ובשם דוד ע״ד יעקב אע״ה שנקרא בשם יעקב ובשם ישראל. שעם זה יש הרגש יותר להבין ששם דוד בו לעזר ולהועיל כמדובר באומר׳ כמן לצמח או מנחם שמיה מפנימה נקרא ג״כ דוד אלא מוכרח כדי דשם דוד יגן עליו. ובתלמוד בבלי כל א׳ וכו, מהשלמים היו אומרי׳ דהמשיח כשמו הוא ר׳ מנחם אומר מנחם שמיה ר׳ ינאי אומר ינון שמו וכו׳ ופירשתי באורך בחיבור אחר שהיו מכירים בעצמם כפי שלימותם שראוים

^י י אגדת אליהו יף ת י ף ת £ מ ר ה ירושלמי ב ש י מ נ פ

יג. יבין ושב. אחר שיבין ושב: הסולח וגו׳ הנואל. וכתיב סליחה וגאולה בחד קרא.

בנשמתו של משיח לגאול את ישראל כנודע והשלמים !;>!. ופריך אלו היי מכירים בעצמם שמוכנים וראוים היו למשית וא״כ ויאמר רופא תולים קודם הגאולה כדכתיב הרופא ולעורר את דורם שיתנו לב לשוב היו אומרים דשמו הגואל וקאמר ר׳ אחא מפני שהגאולה צריכה להיות של משיח כשמם וכאלו אומרים אני הוא ביניכם לכן עשו תשובה לכן כאו׳יא בדורו הי׳ אומר כך שמו דהיינו כשמו לרמוז להם הנני מיכן ביניכם ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. אך דיש לתקור במאמר זה דלמת צורך עשה הקב״ה שיולד מלך המשיח ביוס חרבן הבית ומיד לגונזו בג״ע על ידי רוחין ועלעולין שנשאוהו והיום הוא בג״ע כנראה מהמדרשים ועיין בכל בו שהזכירם דמה יוצא מזה שהי׳ ראוי שקרוב להגאולה יולד ומה גם שבכל דור נולד איש ראוי למשיח והיה די בזה דמה צורך שיולד מאז מקדם ולגונזו בג״ע ולהלביש נשמתו אח״כ באיש הנולד בדור הראוי לגואלם. ואולי עשה אלקיס ככה לכשיולד ביום החרבן כדי להודיע.לו שהוא המשיח ועל ירו נגאלים ישראל ואח״כ גנזו לג״ע שעם זה תמיד צועק על צרתם של ישראל בגלותם והקב״ה רואה בצרתו ובעבורו מרחם

על

ברכה שביעית: כנגד המילה. שצריכה רפואה כדרש הכתוב בריתי היתה אתו ואני נתתי לו התייס: כנגד קול ה׳ שובר ארזים. שהוא השס התשיעי שבמזמור ושיבר ארזי׳

רמז על בענ 1י

יג. אמר ר׳ ירמיה ק מאה ועשרים זקגים ומהם שמוגים וכמה גביאים התקינו את התפלה הזאת ומה ראוי לסמוך האל הקדוש להונן הדעת על שם (ישעיה בט) והקדישו את קדוש יעקב מה כתיב בתריה («) וידעו תועי רוה בינה. דיעה לתשובה(שם י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע ונו׳ עד ולבבו יבין ושב. תשובה לסליחה (שם ני) וישוב אל ה׳ וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלות סליחה לגאולה (תהלים ל,ג) הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי חגואל משחת הייכי ויאמר רופא הולים קדמיי איד אחא מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית ללמדך שאין ישר*1ננ1$ין י אלא בשביעית ר׳ יונה בשם ר׳ אהא(שם קבי) שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון שירה שביעית היא להודיעך שאין ישראל גגאלין אלא בשביעית א״ר הייא בר אבא מפני מה התקינו רופא הולים ברכה שמינית בגגד המילה שהיא לשמונה) בריתי היתד. אתו ההיים. על שם (מלאכי כ

א״ר אלכםנדרי מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית בנגד (חהלים בט) קול ה׳ שובר ארזים שהוא עתיד לשבר בל בעלי שערים ר׳ לוי בשם ר׳ אהא בר הנינא מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדתי ישראל על שם ניחיקאל לי) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל למה כי קרבו לבוא. נתקבצו הגליות והדין נעשה הזדים נכנעין והצדיקים שמחים ותני עלה כולל של מינים ושל רשעים במכניע זדים ושל גרים ושל זקגים במבטה לצדיקים ושל

דוד בבונה ירושלים (הושע ג) אחר ישובו בני ישר^ ובקשו את ה׳ ^היהם ואת דוד מלכם : יד. רבנן אמרי אהן מלכא משיהא אין מן הייא הוא דוד שמיה אין מן דמכייא הוא דוד שמיה

ר " חומות ירושלים נר מערבי א

שערים המייקרים את התבואה ומפקיעין את השער : למה כי קרבו לבוא. הגליות אלמא קיבוץ גליות בעת שנתברכו השניס: והדין נעשה. כדכתיב ואשיבה ידי עליך ואצרוף כביר םיגיך וכתיב ואשיבה שיפעיך כבראשונה: והזדים נכנעים. כדכתיב ושבר פושעיסוחעאיס יחדו יכלו: והצדיקים שמחים. דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק ולכך הם תכופים זו אחר זו: אחר ישובו בני ישראל. לירושלים ואז

ובקשו וגו׳:ן • איל מן חייא. אסמ T החיים הוא יהיה שמו דוד ואם מן המתים הוא יהיה דוד בעצמו:

למשיחו

מערבי: ר כס עיי׳ בסנהדרין לז: ס ק כ

(מהר״ש סיריליאו). אי מן תייא הוא דוד שמיה. משושי ישראל. אתר :ישונו לכית המקדש ובקשו ונו׳ סי׳ דלא אחר ישוכו כנ

שייך ישונו אלא בעיר שהיו כה נולס מעיקרא וגורשו ממנה וחזרו לה והיינו ירושליס

ק שני פני משה ר ת פ ו כ ר ו ירושלמי ב ה י ל אגדת א

על ישראל וגס תמיל מבקש בגאולתם וסוף םיף אעפ״י למשיחו ללול. לעולם לול הוא משיחו: היא צמח הוא שלא יהיו ישראל ראויס יגאלם בעבור להוציאו מצרתו מנחם. הכל אחל כפי הגימעריא: ולא מסייעא להו. והוא על לרך שמקבל שפע הבלתי מוכן באמצעות האי עובלא ללקמן רקאמר מנחם שמיה והובא מעשה המוכן. וזהו יהי, סיבת מעם מאמר ברור שכולו הזאת באיכה רבתי: קאים רלי. היה עומל וחורש

א״ד תנהומא אנא אמרית טעמא תחלים יח) ועושה הסד למשיהו לדוד ר׳ יהושע בן לוי אמר צמה שמו ר' יוק בדיה דר׳ אייבו אמר מנחם שמו אמר הנינא בדיה דר׳ אבהו ולא פליני הושבניה דהדין כהושבניה דהדין הוא צמה הוא מנהם ודא מסייעא לחו דמר ר׳ יודן בדיה דר׳ אייבו ש עובדא הוה בהד יהודאי דהוה קאים רדי נעת תורתיה קומזי עבר הד ערביי ושמע קלה א׳׳ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא הריב בית מוקדשא נעת זמן תניינות א״ל בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיהא א׳׳ל מה שמיה מנחם א״ל ומה שמיה דאבוי א׳ל הזקיה א״ל מן הן הוא א׳׳ל מן בירת מלכא דבית להם יהודה אזל זבין תותי וזבין קנקנוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוד. עייר קרייה ונפקא קיריה עד דעל להדעא קרתא והדיין כל נשייא זבנן ואימיה דמנהם לא זבנה שמע קלן דנשייא אמרין אימיהדמנחם אימיה דמנהם אייתי זובנין לברך אמרה בעייא אנא מיהנקוניה סנאיהון דישר^ דביומא דאתיליד איהרוב בית מוקדשא איל רהיציא אנן דברגליה

זכאי או בדור שכולו חייב דבשלמא זכאי ניחא אלא

וצעק השיר שלו צעקה אתת וא״ל ערבי אחד שעבר לפניו יהודאי תתיר צמד השורים וקנקן המחרישה שלך ותניח מלחרוש מפני שהיום חרב ביהמ׳׳ק שלכם ואח״כ שצעק עוד פעם שנית א״ל קשור שורך ותחריש מפני שבו ביום נולד מלך המשית שלכם: מן הן. מאיזה מקום הוא: ואיתעביד זבין לבדים למייטקא. ועשה עצמו מוכר הלבדין והממפחות שכורכין בהם התינוקות והיה עולה למקום ויוצא למקום עד שבא לאיתי המקום שאמר לו הערבי והיו כל הנשים לוקחין ממנו הלבדין ואמו של מנחם לא באת לקנות ושמע קול הנשים אימרות וקיראות לה אימיה דמנחם תביא הנה ותקנה בשביל בנך והיתה עונה אותן אני היתי רוצה לחנקו לשונאי ישראל וכלפי התינוק היתה מכנה כן לפי שביום שנולד נחרב בהמ״ק ואמר לה האיש הזה בטוח אני שכשם שנחרב ביומו כך עתיד להבנות ביומו יביא ותקנה לו ואמרה לו אין לי מעות וא״ל ומה איכפת לי קח עתה בשבילו ואם אין לך מעות אבוא פעם אתרת לכאן ואקח המעות לאחר ימים בא

וחזר גר מערבי חומות ירושלים

tar, איכה רבתי ס׳ א : דאיכא סלוגתא אם עולם המשיח קודם זמן תתיית המתים וכדעת הא זמרים אין נין העוה״ז לימות המשיח אלא שיענוד מלכיות או אם הוא אחר תחה״מ כדמשמע נפי׳ין דיומא גבי כיצד מלבישן להכ• קאמר אי מן ח״א הוא דהיינו מאותן הנמצאים בחיים אז זזה כדעת האומר בהתתיה אתר

זמן' ימות המסיח או מן מתייא היא שיהיה מהקמיס נתחיה עס הדור ההוא וזה כדעת האומריס שימות המשיח הס אתר תתה״מ (יפה ענף):

בדור שכולו חייב כיון שאין תקוה של .גאולה אז רואה הקב״ה שמתגדלת צרת המשית שבג״ע וצועק עליו מצרתו מושה הקב״ה בעבירו לגאול אותו מצרתו ואגב מושפעים הבלתי מוכנים והנה בדור שכולו תייב יש מהתקוה שנגאלים עד״ז ועי, בספר הכל בו שהביא ממדרש גודל צער המשיח מל גלותם של ישראל כמדובר. א״נ כיון שקדם להוציא מלך המשיח לאויר העולם ביום החרבן נקרא שכבר נתני מתנה גמורה לגאול את ישראל יבזה אעפ״י שת״ו לא יהיו ישראל ראויס לגאולה צריךק שמייא יהבי לגאולם כיון ד 1לא שקלי ומה גם רעל העובה אינו תוזר וכיון שנתן מתנה מובה זו לעולם כביכול אינו יכול לחזור בו יצריך לפדותם אף שיהיו דור שכילי חייב ולכן הוציאו לאייר העולם ואח״כ גינזו עד מת קץ שהלידה נתשב שניתנו לעולם במתנה ולו״ק: גס יתכן לימד שעשה

ה הריב וברגליה מתבניי א״ל לית לי פריטין ״ ב ? ה

א״ל והוא מה איבפת ליה איתיי זובגין ליה אין לית קומך יומא דין בתר

ק שגי אגדת אליהו ר ת פ ו כ ר ו פגי משי׳ ירושלמי ב ט

ד שיראו אומה״ע וחזר להמקום ושאל על אותו התינוק מה הוא עושה הקב״ה שיולד ביום שנחרב הבית כ ואמרה לו מן השעה שראית אותי ודברנו ממנו בא רוח המוכנים לשלומ בהם שכבר הכין והזמין להם משיח לגואלם הוא תשות כח להן שלא יוכלו לשלונן בהם עד כלותם באומרם למתר כשיפדו מידנו וזה ודאי להיות יען שכבר הזמין להם גואל בתר יומין אנא אתי וגםיב בתד יומין מה תהא עלינו ועי״כ מקלים ע*1 לההיא קרתא אמר לה מהו מיינוקא השעבוד באופן דלנוובתו שלץ ישראל משה הקב״ה שיולד ח ן ן ר ו ת עביד א״ל מן שעתא דהמיתני אי א • משיח מיד אחר החרק ונכון. י ד ן י ה מ י נ ו פ ט ח י ן ל ו ע ל ע ן

L ומה שנתבשר לידת המשיח L L , 1

א ע״י צעקת השור ולא ע״י י ק א מ ל לנו ללמוד מן הערבי הזי' ו מלא הוא (ישעיה י) והלבנון באדיר יפיל יונה ע״ד ההיא דפ׳ השולח

כתיב בתריה(שם יא) ויצא הוטר מגזע ישי: טו. אמר ד תנהומא מפני מה התקינו שומע תפלה ברכה המש עשרה כגגד (תהלים נמ) ה' למבול ישב שהוא כולה את הפורענות מלבוא לעולם עבודה

. . להודייה (שם ג) זובה תודה יכבדנני ושם . דרך אראנו בישע **הים וחותם בשלום שורו הדר לו וקרני ראם קרניו שכל הברכות חותמיהן שלום א״ר שמעון שיקדים ללחום מלחמת השם

בן ״ל־״א אץ לךכילישםחייק ניבי'-, 3 ו א ר י י , ח ף ר ן ^ יותר מן השלום ומה טעם (w כט) ה׳ עוז ^ ^ לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום: * אנא מן יומיי טז. ף׳ ירמיה בש״ר **עזר המתפלל ולא לא כיונית אלא חד זמן וכו,ר עדדכד הוה ממי מודים הוא ז ו א ח ו ה ע ש ד ם ץ ו א ב ן ל ץ כ

; כרע גרמיה. הקשה מיהר״ש ל ל פ ת י ן ^ א ם ל א ן ל ל פ ת ל י ך י

1 ! יפה ז ל וכז בעל העחדה

J ל י ך ' י מ ל ל 1 ע ב א״רחייאבראבאאנאמןיומוילאכיוונית ןי יוד ע״ב ויש לתמוה על השלמים ב ל **א הד זמן בעאי מכוונא והרהרית ב ואמרית מאן עלול קומי מלכא קדמאי האלו איך לא היו נזהרים ת ארקבטא או ריש גלותא. שמו*1 אמר לטין בתפילתם. ועוד למהא נכתבו אלו הדברים שמא י י ר ח י ב בן מתוכם ילמדו ההמוניים לעשות

ונה קא קריא אמר אתאי ליה עליש ברח עליש ברח או מל ידי מנין אחר. אלא רמז רמז גס ק היות ע״י שור שבהתגלות המשית הנולד הזה יהי׳ עם משית בן יוסף שכתוב בו בכור

אסר כן. ושמא כדי שלא לבא לעיון, הרואה שמזכיר עוונותיו של אדם תפלה דאמרינן בפ

והיינו

סערה וחמפה אותו מידי והשיאו ונעלם מעיני לנו ללמוד מן הערבי הזה. שאמר שנולד

היום והלא מקרא מלא הוא והלבנון.באדיר יפול זה ביהמ״ק ואז מיד ויצא חימר מגזע ישי ויולד מלך המשיח: טו. בנגד ה׳ למטל ישב. שבו השם המ״ו שבמזמור ועל שם שהוא שומע חפלה וכולה ומעכב את הפורענות מלבוא לעולם כמו שנשבע מלהביא עוד המבול: עבודה להודייה. כלומר ואחר התפלה היא העבודה כמו שמפורש לעיל ושמתתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון ואחר העבודה הודייה כדכתיב זובח תודה אחר זביחה תן הודאה: יותר מן השלום. שנאמר ה׳ מוז לעמו יתן. העוז שהוא יתן להם הוא שה, יברך את ממו בשלום והוא הכלי המחזיק ברכה וזהו העוז והתוקף כמחזיק בדבר בכח ואין אדם

יכול לחסר ממנו כלום:א מן יימוי לא ט1. אנ כיונית. לפי

שמרוד בהרהור תורה היה וכן כל אלו דלקמן: ארקבסא אלקפמא. שהוא למעלה מריש צלותאוכלו, אם נכנסין להמלך לסדר מממה למעלה אי

אגא מגית אפרוהיא. ר׳

ממעלה לממה ואלקפמא קודם להריש נלותא: אנא מניתי אפרוחייא. הפורחים מתמת

חוסות ירושלים הרהור זהלבנון. זה נית המקדש שמלבין עונות וסמוך ליה ויצא חוטר וגו׳ דמבמע >שעת נפילה ככר יצא חוסר: כולה את הפורענות, מיגע לשק לא יכלה

ממך: ווותמיהן שלום. יברכך יאר ישא חותמין בשלום (מהר׳׳ש סירוליאו): לא ביונית. כלו׳ התפילה מראש ועד סוף בלי שוס הרהור וחלילה :הקדושים •הללו שלא היו מכוונים אלא אי עובר עצ צד אונס הרהור עובר וחוזר ומכוץ(פבס״ח) •: עיי׳ בעל עקידה פ׳ צו ובבאר שבע מ״ש בביאור מאמר הלז: (גליון הש״ס):

גר מערבי ת ע״ במוסף הערוך ערך ארקבסה:

ס שני פגי משה ר ת פ אגדת אליהו ירושלמי ברבו

: הזח כרע ן י מ >היינו שמתאמ; לטין לבו וביעח שתהא תפלתי נשמעת הרהור התורה: דמיסיא. שירות ה לכן לא היו ניתנים לבס לטין לבס כ׳יכ ועי״כ אירע מנרמיה. ואף שאני מרוד בהרהור התורה :

ל דאת מתני שבחיה. זהו אדם גדול ה שהסיחו עד שבאו להרהר להנך מילי דקאמר הכא א״כ י1. א י״ל שע׳יי שהיו מרודים בגירסתם לא היו יטלין לטין שאתה מספר בשבחיה והלא הוא שואל בשלום אבלים בשבת: בעיא אתון מידע. אדרבא אס אתם רוצים לידע מרב חכמתו היא בא להודיעכם בזה שאין אבילות בשבת: כמה דתימר נעצב המלך. מתאבל היה ולמדנו דהאי לא יוסיף עצב לימר שאין אבילות בשבת :ה הייתי מ ו י מ . ב ה י שאתם נכוין בפושרין. כלומר שתבינו ברמז מועמ שיצאתי מפניכם

בתחלה:. בדדמך.כשנפמר ר״ח ט י בר אדא קביל ריש לקיש תנחימין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמםיק : עאל

•ולהסית דעתם מנירסתם היו פונים למנות האפרוחים און אולי יוכלו לטין שורות המי דעתם לתפלה ודרש בעל •העקידה בזה דרך דרש עכ״ל:T נראה שנכתבו w l דברים הללי •ללמד דעת את העם שלא •יעמוד להתפלל בטנה לטין •בה טוטת לפי שבראות השמן שמזמין עצמי לכך מתחזק עצמו לבלבל כיונתי ולהביא גדעתי דברים של חילכהנך מילי אלא יעמיד להתפלל

אמר אנא מנית דימוסיא. א״ר מתניה אנא מהזיק טיבו לרישי דכד הוי מטי

למודים הוא כרע מגרמוי: יז. רבי אושעיא רבא אזל להד אתר והזא אבליא בשובתא ושאיל בון אמר לון אני איני יודע מנהג מקומכם **א שלום עליכם כמנהג מקומנו ר׳ •יוסי בר חלפתא משבה בדר״מ קומי ציפוראי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע הד זמן המא אבלייא בשובתא ושאל בון אמרין ליה אהן דאת מתני שבחיה אמר לון מה עיסקיה א״ל המא אבלייא בשובתא ושאל בון אמר לון בעי אתון מידע מהו היליד, בא להודיעכם שאין אבל בשבת הדא דכתיב (מ׳*לי י) א ברכת ה׳ היא תעשיר זו ברכת שבת ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות כמה דתימא (שמואל ב׳ *0 נעצב

המלך על בנו: יח. ב תני מעשת שמתח שפחתו של ר׳^יעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל נכנס מפניחם לחצר ונכנסו אחריו לבית ונכנסו אהריו אמר להון כמדומה חייתי שאתם נכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפילו ברותחין והלא אמרו אין מקבלים תנהומין על העבדים

מפני שהעבדים כבהמה אם על בני חורין אחרים אין מקבלים תנהומין כל שכן על העבדים י מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו המקום ימלא הםרונך :

יט. ג כד דמך ר׳ הייא בר אדא בר אהתיה דבר קפרא קביל ר״ל עילוי דהוה רביד. נימר תלמידיה דבר נשא הביב עליה כבריה אעל ואיפטר עילוי(שיר העיייםוודודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים דודי

נר מערבי חומות ירושלים זהת דף קי״ט קומי צפוראי, היה משבת את ר״מ לפני אנכי נפולי: זז ברכת ״ענת. כ א בראבית רנה פ׳ יא. ילקוט מבלי רמז תתקמיז, ועיי׳ : ועיי׳ מדק כ״ג, ב ברכות טז: :מתות פ״א הלכה י״ד. ג נרא:ית רנה בנתנרך נלחס מ:נה 1בנ:מה יתירה : ולא יוסיף עצב עמה. העצב: רבה פ׳ ר. ילקוט פ׳ תולדות רמז ק׳׳י אינו נוסף עמה. דכששואלין להן בשלומן משמע שאין להן אבלות בשנת ״ ה &' ה״ב. קהלת רבה פ׳ ה׳. :

(מהר״: סירוליאו): איפטר, פתח ודר: לבין יפטירו ב:פה (פבס״ח):

ואיפמר. ודרש עליו הפסוק הזה: לא צורכה . וכי לא היה צריך לימד אלא כך דודי ירד לגני לרעות בגגיס ומאי הבושם דקאמל

והלכך

גמי שמתפלל דרך עראי שבראות השמן כך הולך לו !אינו מתעסק עמי לבלבלו ומתוך כך בעודו מתפלל יכיל לטין לפי שאין השמן שס שכבר הלך דמי לני גדולים כשלמים הללו שלא יכלו לטין

כיה וי

דריש ליה מדבר באומות

צערוגת באמצע

שהכתוב העולם ובישראל וסיפא דקרא

ארישא

פ שני אגדת אליהו מד ר ת פ ו פני משיי ירושלמי ברכ: לרעות בגנים אלו או״ה. אם יש בהן כיון שהזמינו עצמם לכך מפני בלבול השטן כ״ש וק״ו שאר ארישא קאי איזה צדיק לוקח מהם ומדבקו לישראל כדמפרש העם שבנקל יכול לבלבל דעתם ויכולים לומר שאעפ״י בהמשל וללקות שושנים על ערוגת הבושם קאי : שנתבלבל טונתם מרוב חסידותם לא יכול השען לבלבלא מעשה בר׳יחייא בר אבא והחבורה שלו דעתם בדברים זריס אך להסיח דעתו מכוונת מ ל . ד 5 • התפלה שהזמינו עצמם לטין והשלמים הללו בראותם כך כל אחד נתן דעתו לחשוב בענין אחד ר׳ חייא חשב מאן עייל קומי מלכא קדמי ארקפתא שהוא ממונה על ריש גלותא או ריש גלותא נכנס בוויכוח ע׳יר מלך וצבור מי נכנם תחלה לדין כדאמרינן בפ״ק דע״ז מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין. ושמואל אמר אנא מנית אפרותיא כלומר הייתי מונה אפרוחים העופות המעופפים ירצה נכנס לחשוב באלף השביעי שיהי׳ העולם מים צדיקים מה הס עושים אלא הקב״ה יעשה להם כנפיס ומעופפים כנשרים כדאמרינן בסנהדרין ורבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוםיא שהן שורות הבנין לומר דחשב בענין בריאת העולם דכתיב המקרה

במים

זה הקב״ה ירד לגנו זה העולם לערוגת הבושם אילו ישראל לרעות בגגים אילו אופות העולם וללקוט' בשושגים אילו הצדיקים שמםלקן מביניהן משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה הביב עליו יותר מדאי מה עשה המלך נטע לו פרדס בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו היה מהזר בבל העולם בולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל גטיעותיו בך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מהזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו לישראל כגון יתרו ורהב ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים

שביניהן: כ. דלמא ר׳ הייה בר אבא והבורתיה ואיר! דמרין רבי יוסי בי ר׳ חלפתא וחבורתיה ואית דמרין ר׳ עקיבא

ותבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקוט לה בכל יום אמרין שמא הוא הושדינו נהלוף את מקומינו למחר אתיא מרא דתאיגתא גבון אמר לון מריי אף הדא מצוד. דהויתן גהיגין ועבדין עמי מנעתונה מיני אמרין ליה אמרין דלמא דאהשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרהה עליו ההמה והתליעו תאיגותיה באותה שעה אמרו בעל התאגד. יודע אימתי עוגתה של תאיגה ללקוט והיה לוקטה כך הקב״ה יודע אימתי עוגתן

של צדיקים לםלק מן העולם והוא מסלקן:ר ןיילףי(קי,לה ה׳< ט פ א א ו ר עי ׳ ז כא. כד דמך ר׳ בון בר חייא על ר מתוקה שגת העובד ישן אין כתיב כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל למה היה רבי בון ביר

חייא

וט׳ שהיו רגילין לישב ולייגע בתורה תחת אילן תאנה אחד והיה בעל התאנה משכים בבוקר ולוקט התאנים בכל יום והיו סבורין שמא הוא חושד אותם שלא ילקטו הן ולפיכך היא משכים תמיד ואמרו נחלוף את מקומינו והלכו למקום אחר למחר בא בעל התאנה אצלם ואמר להם מוריי ורבותיי וכי אף מצוה אחת שהיתה לי שגהגתם ועשיתם זטת עמי מנעתם עכשיו ממני ואמרו לו הטעם מפני שהיינו םבורין שמא אתה חושד אותנו: בצפרא.בבוקר האחר אמר בעל התאנה בלבו הנני מודיע אותם שלא מפני החשד עשיתי כך ולא היה לוקטן בהשכמה בפעם הזאת

וזרחה עליו החמה וכו׳ : בא. ישן אין כתיב כאן. דלפי פשטיה דקרא דקאי על שינה של העובד ויגע במלאכה א״כ היה צריך לסייס כן אס מעט ואם הרבה יישן ומאי יאכל לפיכך דריש ליה על ענין השונה ולומד ויגע במשנתו בזריזות ואם מעט ואם הרבה יאכל הוא בשכרו כמו אלו שהיו יגיעים בכל היום וימים הרבה שלפי זריזות והתאמצות שלו הוא משתלם כמו שמסיים

במשל

ק שני פני משה ר ת פ ו כ ר *m אליהו ירושלמי ב במים עליותמ: במשל שהביא

י בג. ארבעה דברים. דחשיב בקרא דלקמיה הן מ ו ל ' כ ו כ ס לראשי ו ר רבי מתניא אנא מחזיק מי מ א כל כך הורגלתי ראשי מקמנותי לכרוע למודים י עיקר תשמישו של עולם ושאר כל מיני כראוי לכרוע עד שהוא כרע מנרמיה בלי שאתן אני את מתכות כלולין בהן וכולן אם אבדו מאתר יש להן חליפין להביאן ממהוס אחר ולמלאות חסרונו אבל ת״ח שמת מי מביא לנו וכו׳ דמיהת חסרונו

של זה א*א למלאות:א הוה עולם כה. בהנ סגין. היה יניק וחכים הרבה כשעלה לכאן ומפני שהיה בחור וחריף והיה כועס מיד כההיאדלקמיה שהיה מעניש לאלו המלעיגים ועל דרך שאמרו האי צורבא מרבנן דרתת אורייתא דקא מרתתא ליה הלכך קאמרן: בר פתין. בליעל עולם סני

הייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אהד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם והיו הפועלים מתרעמין ואומרים אנו יגענו כל היום וזה לא ינע אלא שתי שעות

לבי לטין בכריעה הראויה ובזה אין השמן יכול למנוע ממני הכריעה הראויה לכרוע והוא ע״ד שאמר דוד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי וכו׳ שכל כך הורגלתי רגלי להלוך לביהכ״נ שאף שהייתי רוצה להלוך למקום אתר רגלי מוליכים אותי לבתי כנסיות וכו׳:

כד נתן לו שכרו עמגו משלם אמר להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו כך יגע רבי בון בתורה לעשרים

ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמד למאה שגה :ד דמך ר׳ סימון בר זביד עאל ר׳ לייא ואפטר עילוי ארבעה אחד והיה מלעיג ואמר ליה . י כ ג כ

דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין (איוב כח) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקה ואבן

יצוק נחושה אילו אם אבדו יש להן הליפין אבל ת״ה שמת מי מביא לנו הליפתו מי מביא לנו תמורתו 0*0 והחכמה מאיין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל הי א״ד לוי מה אם אהי יוסף על

שמצאו מציאה יצא לבס דבתיב (בראשית טכ) ויצא לבם אנו שאבדנו דההוא גברא מיחתם עליו את ר׳ סימון בר זביד עאכו׳ב:

ד דמך ר׳ לוי בר סיםי על אבוי דשמו^ ואפטר עילוי(קהלת יב) ג כ פ םוף דבר הכל נשמע את ה^הים ירא למה היה לוי בר סיסי דומה למלך שהיה לו כרס והיה בו מאה גפנים והיו עושות כל שנה ושנה מאה הביות של יין עמד על המשים עמד על ארבעים עמד

על שלשים עמד על עשרים עמד על עשר עמד על אהד והיה עושה מאה חביות שלייין והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו כך היה רבי לוי בר סיסי הביב לפני הקב״ה ככל אדם

הדא הוא דכתיב (שם) כי זה ככל האדם:א הוה עולם םגיןכד סליק להבא המתיר. הד בר פהין א״ל ח מה קלא בשמיאא״ל גזר נ ה . כ ה כ דיניה דההוא גברא מיהתם וכן הוות ליה ומת פגע ביה המתיר. הד הרן א״ל מה קלא בשמיא א״ל נזר דיניה דההוא גברא מיתתם וכן הוות ליה אמר מה םליקת מזכי ואנא איהטי מה םליקית

נר מערבי חוסות ירושלים. לסיקטלה ד ירושלמי הוריות פרק ג׳ הלכה ס. ה עיי׳ רש״י נבא קמא דף לוי כר םיםי, לוי סתם המוזכר כתלמוד תלמידו של רבי: על ם׳. ועושץ

מה קלא בשמיא מפגי שבביאתו, יוחנן והענישו כעס עליו ר ומת ואח״כ בקש עליו רחמים ותיה כההיא עובדא דהגוזל בתרא ושאל לו זה מה קול שמעת בשמים וא״ל גזר דין

שימות וכן הוה וחזר ופגע: ן באתר כמותו ואמר לו כ אמר מה. זה סליקית להכא למיזכי ולהגות בתורה ואנא אתמא להעניש הבריות וכי

עליתי

מ״ז: ד״ה אי. ק׳ חניות וכן ל׳ עושין ק׳ חביות

r ת פרש שני אגדת אליהו ו פגי משה ירושלמי ברכ

א ר י ע ׳ ז ל ר א ע י י ר ח ׳ בון ב ך ר מ ד ד ו ק בא• ב ת לי מ ו ח י נ ל ו ו ז י : נ י ״ י א ג בג ו ר ה י ל ת י ל ע/ ו כ ד ו ב ו ע ת ה ה שג ק ו ת י מ לו ר עי ט פ א י ו ת י ה שעל ז ם ה י ק מ ן ה רד מ לי ך לילך ו י צרי נ . א ת י ק י ל ם דז א לרמו ה ב ת מ ו ר צ ק ת ו ו כ ו ר ה של א ל ז ו ן בטי י להבי ו ה רא י לא ה . ו ן וחנ ׳ י י ר ב א לג ת : א ל ב ב ור ל לכאן ולחז ' י ת ה ש י מ ר ש כ ן ד א מ ת ד ו ע ר שתי ש י כ ז ה ה ב ש ד ק ו א ע כך ל לפי ו ו נ ב כ ע ן י ר פ ו ו לחז ת ע ד ת לי ש צה לגלו ריר ת ו ר שלש או י מ ת ולא א ו ע שה חצי ז ע ג י ש י ״ פ ע א ט ש ר פ ב ום ו י ל ה ם כ י ל ע ו פ ה ם ו ו י הך י ד א מ ו ו ע מ ו ק מ ם ב ת מ ו ר ע תם ל ש תן לו שכרו מ ו ה נ מ צ ורך ו ה צ כ מ ״ ם א ה תן ל ם שנ ש כא ה ב מ ת ד ו ע ר שתי ש מ ו לע ג ר י מ א מ ה ב ש ד ק ו ע ז ו לרמות ת א ל ב : ש י רא ן שנ , בי רם י נ ר ש צו תו בקי ם למו ע טר ח ה א ז ד ב י ס פ ו מ נ ר שאי מ ו לל כ ם ב י ר ח א ו כ מנ כה בז שזק י פ ס ו מ נ ם וזה אי ה י ת ו נ שו ל א ת ד מ ו ע ר מ יש לו ת ״ מ ד

חי

א ״ ש כ רו ת בפי י רשו נ מ ל מ ט נר נש : ב ו ר ל מ ז א מ ך ר ר דו ה. שאמ א לי ר ם ב ה מ י מ י א דו ד ב כ ו מ ת אבי ש א ו ו ת ה או ז ב מי ״ ל א ז ע מ ר ה ן ילך ו ה ה מ ז לאיה מ ו לה לאמו וחו״ל ד א משו י ה שר ע כאן יש לו צ ב ו ת א ש א לד ן לו כבו ״ל עושי ובושה יבחוש י ג ר ן לא ה וחנ ׳ י ר ה ו ב ר הם ו ק מ ב לו ילך ל ו והשי י בדברת ליה ח : נ ו ת ו ן א י ד שמכבהלך . ו ק ל ס ן הן ד א מ נ ה כה ל ע ם ש ו ק מ רד מ י א ו נ ה ב כ רה ו ז ד י הג ר לבבל ובאו ו חז ור מ א ה ו י מ ת ה מ י ה ן ו וחנ ׳ י ר לת ל י ט א נ ל ך לו ב ל ה ה ש ה ז מר ב ד ה ה ו ז ר מ א י ו נ מ ת מ רשות ה רשו ל י ט נ א ה ו ר לך ה מ א שך ת לו כ ב ש ה ה ש ת א שלו ו

: ו ך ל ל ך ה כ י פ לך ל . ה ן זבו י מי ע כה. אזל בת ו נ ק ו ל ת ע ד בן : בחמשי ח ב ט ה א בשר מ ר ט י ל: ס ה ה ל ת שהי ו ע ב ט ן מ . מי י ט מל ז ר ב ת ב ח ה א כ מ . ו ם ס ר ו ק ״ ד ח ול ״ א . ו ך ו ר ע . ה ם ס ר ו א ק ר ק נת ו ע ב ט ח לך ששים מ ק תר חז ה ו כ מ ה לי ה ש ע לא ת ו

נ נ ר ג ה ה נ מ ה ה ן מ נ ב ר ר ל מ א ד ו ״ מ ה י ב א ל ר י ע ׳ ז א ר ב ש ב כ ר ת ע ע ל ך ו ג ה נ מ ה כ ש ל ע א״ י י י ל דבר ב י לא ק ף לו ו י ס ו ה וכ י ש ה ת ו א ה ז ש ו א ע ו מי ה ר ו ב ד ה ה ה ז מ ו לו ו ר מ א ת ו ח ה א כ תי מ ד שיכו אי א בשר ע ר ט י ם ל ד אכל א ן שלא י ה כא ז הל י כ ב א ר ר י ע ׳ ז ר ו ל ר מ א ם י ת א ר ק ו יוצא ל נ ו אר ת ו מ מצאו ש ך ו ל כ יסרו ע לי ו ו א י ו להב י ר ח ח ושלחו א ב ט י ה נ ו פל

: ך א כ ו ן ה ג כא ה נ מ ה ר ש ו ב תי ס י י שהי נ פ ו מ י עלי ת ס ע י שלא כ ל א ע בי ב י השי ה ו ת לז ש נ ע ה ת ו ס ע ך כ כד ל ח ד ק ר י ן לו פ ת נ ד ו ח ו לץ א ע ב ג פ א ו י ר ב ץ של ט ח ר מ ה ה ז ו לילך לרחיץ ב ת ע ד ה ב י ה ר ו פ ת ם . ג ר פ ל ס ל • א 1 כ

זהי

ם י ל ש ו ר ת י ו מ ו ח

קופד, בסל. באהן דיכיוסן דטבריא, בזה המדחן דיומסות כל טבליא מיס חמים מעצמן: (מהלכ״ס)

ה

למיקטלה בגי ארעא דישר^ גיזול וגיחות לי מן הן דםליקית אתא לגבי ר׳ יוהנן א״ל בר נש דאימיה מבסרא ליה ואיתתיה דאבוהי מוקרא ליה להן ייזיל ליה א״ל ייזול להן דמוקרין ליה נהת ליה כהנא מן הן דסלק אתון אמרין ליה לר׳ יוחגן הא נחית בהנא לבבל אמר מה הוה מיזל ליה דלא מיסב רשותא אמרין ליה ההוא מילתא דאמר לך הוא הוה נטילת רשות

דידיה: כה. רבי זעירא כד סלק להבא אזל אקיז דם אזל בעי מיזבון הדא ליטרא

דקופד מן טבהא א״ל בכמה הדין ליטרתא א״ל בהמשין מגיי וחד קורסם אל סב לך שיתין ולא קביל עילוי סב לך ע׳ ולא קביל עילוי סב לך פ׳ סב לך צ׳ עד דמטא מאה ולא סביל עילוי א״ל עביד במגהגך ברומשא נהיה לבית וועדא אמר לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד עד דמחו ליה הד קורסם אמרין ליה ומה הוא דין אמר לון פלן טבהא שלהין בעיי מייתיתיה ואשבחון אדוניה נפקא א״ל ר׳ כל הכין אייל וייתי עליי דלא כעסיה עילוי מי

סברית דמנהגא כן: כו. רבי יסא כד סליק להבא אזל ספר בעי מסהי באהן דימוסן דטבריא פגע ביה הד ליצן ויהב ליה פורקדל הד א״ל עד כדון עונקתיה

דההוא

ק שני פני פשה ר ת פ ו כ ר אגדת אליהו ירושלמי ב

חי יותר היה יגע יותר ומשיג יותר שלימות ונמצא שהפסיד זהו פרגול ששנינו בפי כ״ט דכלים ולשון המדרש בפרשת במותו ועיי׳ על זה במוהר״ש יפה ז״ל. ונראה שהזכיר אמור מה לך לוקה בפרגל וכו׳ כלומר מכה אחת על ארוכות וקצרות לומר שאעפ״י שהקב״ה מעייל עם ציאדו כעץ שקירין פירקדל וא׳׳ל עדיין צווארו והענק הצדיקים כולם בג״ע כארז׳׳ל טעם העיול עם זה בפ״ע שלו רפה הוא וצריך לחזק איתי ודרך שתוק והיתול להראות לו מעלה יתירה מכל אמר לו כמנהג הלז וכשהלך דההוא נברא רפיא והוד, ארנונא קאים היה שם ארטנא חד שיפע דאין אהד לסטים ואזל קם ליה גהיך בל ומושל שהיה דן לליסטים א׳ה וזה הלץ עמד ושחק לנגדו י< ך ת מ ה » ו קבליה א״ל ארכוגא מאן ה

עיגוי והמא דהוא גהיך א״ל אוץ דגהיך הוא עמי בסביה ודניה ואודי ליה על הד קטיל מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין מן דעבר ר׳ יוסי מסהא א״ל ההוא ענקתא דהות רפיא כבר שנצת אמר ליה ביש גדא דההוא גברא ולא כתיב (ישעיה נח) ועתה tt תתלוצצו פן יהזקו מוסריכם רבי פיגהם רבי ירמיה בשם ר׳ שמו< בר רב יצהק קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה תהילתה ייסורין דכתיב ועתה אל תתלוצצו פן יהזקו מוסריבם וסופן כלייה דבתיב(שם י) כי כלה ונהרצה שמעתי מאת ה׳ צבאות

על כל הארץ: בז. תני כל דבר שהוא של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד הכם עושה ותבוא לו ברכה וכל דבר שהוא של שבה לא כל הרוצה לעשות עצמו יהיד עושה תלמיד הכם עושה ^א אם כן מינו אותו פרנס על הציבור תני מסתלקין לצדדין מפני יתירות דרכים ובשעה שהוא משתקע

אפילו יבישה ועשויה כמין גריד וכיתידות שאינו נוח להלך עליהן באמצע הדרך מםתלקין לצדדיןוזה א׳ מעשרה תנאים שהתנה יהושע בכניסתן לארץ ומייתי לה בהאי תלמידא בפ, המוכר את הספיגה: ובשעה שהוא משתקע וכו/ כלומר אם השדה שהיה מליאה כרכום היא סמוכה להדרך ומתקלקלת אס הולטן ודורסין עליה ואס יקיף ולא יעבור באותה

שדה חומות ירושלים

נדודה נקמתך ממני: כי כלה ו:חרצה, כיעיה דקרא הוא(מהר:״5): נגר שניצח, כנד נתחזקה מל:ין וי:נה מתניו כלומר ראית :

וכשאמר הדיין להליסטיס מי היה עמך כשעשית המעשה תלה עיניו והביט כלץ הזה וראה שהוא שוחק ואמר זה השוחק הוא היה עמי ולקחוהו ודנו אותו ביסורין עד שהודה על אדם אחד שהוא הרגו וכשהוציאו לשנים אלי וטעוניץ שתי קירות עליהן לתלות אותם בתוך כך יצא ר׳ ייסא מהמרתן וא״ל זה הלץ ההולך להתלות כבר הענק הזה שהיה רפוי נשתנם ונתחזק וכלומר שנגמר דינו ליהרג על שנתן לו מכה על צוארו ואמר לו ר׳ יישא ארור המזל שלך ולא כתיכ ואל תתלוצצו ונו׳ ואיני מתתייכ בנפשך כי אתה בעצמך

גרמת לך: ב?. תני. בתוספתא פ״ק דתענית על הא דשנינו שם היחידים מתענין בה״ב: תני. בתוספתא לב״ק פ״ת מםתלקין לצדדין להשרות שבצדי דרכים מותר להסתלק מן הדרך לילך שם מפני יתידות הדרכים כשהארץ

הצדיקים יען יגע בתורה בקצרות כלומר בקצרות שנים מה שתלמיד ותיק אין יכול ללמוד בארוכות שהוא באריכות ימים ולכן היה הטיול טמו דרך שעשוע ושמחה עמו ולהעלותו על כל הצדיקים שלמדו תורה והזכיר שתי שעות נראה בנקדים מאמר המפרשים ז״ל שחיי הארס מתחלק לשלשה נתינות זמן הילדות וזמן הבחרות וזמן הזקנה ואלו הזמנים דורותיו של אדם עצמו שעם זה פירשתי בתיבור אתר אומרו גבי נת צדיק הי׳ בדורותיו דהל׳׳ל בדורו אלא בא לומר שבשלשה דורות שברדיו לא תטא באתר מהם אלא צדיק הי׳ בדורותיו אפילו בדור הבחרות שהיצה״ר תקיף על האדם וכו׳ ועם זה רבי בין יגע בתורה כ״ח שנים שהם השתי זמנים הילדות והבתרות לכך נקט שתי שעות לרמוז על השתי זמנים. ועל קושית דיש תרעומת ראםט׳ אין מקום הי׳ יגע יותר ו להתרעם על זה דכיון שאדם

הוא

ז 1י

בקצרות שנים כיון שלמד בהם מה שאין אחר יכול ללמוד •למאה שנים ואין לומר אם יניתוהו ילמוד יותר. יען יש

ק שגי• אגדת אליהו יךן ל ת פ מ ר פגי משה ירושלמי ב

שדה צריך הוא להשתקע הרבה מן הדרך ולהקיפה אז הוא בעל בתירה ורצון מה ערבות טתן שלא יחמיץ מותר להסתלק אפי׳ לאותה שדה מליאה כרכום מפני ויוחנן כ״ג יוכיח דלסיף פ׳ שנה נעשה צדוקי וכו׳ טורח המרובה: שהיה משתקע. הרבה ונעה מן הדרך ונמצא תסד עושה הקב״ה עמו כיון דנשלם לסלקו מן ולא רצה להסתלק לצדדין לתוך שדה חבירו א״נ העולם ואעפ״י שאם הי׳ בעולם הי׳ מוסיף בלימוד ובשעה שהוא משתקע שצריך דכיו׳ שהוא ספק כיון שאפשר להשתקע עצמו הרבה בהדרך אפילו בשדה שהיא מלאה כורכמין א״י־ שיתמיץ ויאבד כל מה שכבר שהיא עשויה כמין גומות אבהו מעשה בר״ג ור׳ יהושע שהיו בדרך למד יותר טוב הסילוק ואץ והיו מסתלקין לצדדין מפגי יתירות דרבים לו מקום להתרעם על סילוקו

וראו את ר׳ יהודה בן פפום שהיה משתקע ובא בגגדן אמר ר״ג לד׳ יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע אמר לו יהודה

בןפפוסהוא שכל מעשיו לשום שמים סכנת החמוץ ואיבוד כל הלימוד א״ל ולא כן תני כל דבר שהוא של שבה כדפרישית:

לא כל הרוצה לעשות עצמו יהיד עושה רני ת׳׳ח עושה ן1א א״כ מינו אותו פרנם על הציבור אמד ליה והתני בל דבר של צער כל הרוצה לעשות עצמו יהיד עושה ת׳׳ה עושה ותבוא

־ עליו ברכה איד זעירא ובלבד דלא יבזה הורנין: כח. דלמא ר׳ יםא ור׳ שמו^ בר רב יצחק הוו יתבין אכלון בחדא מן אילץ בנישתא עלייתה אתת עונתה דצלותא וקם ר׳ שמו*1 בר רב יצהק מצלויא א״ל ר׳ מיישא לא כן sk[ ר׳ אם התחילו אין מפםיקין ותני הזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט א״ל והא תנינן התן פטור התן אם רוצה א״ל ולא דר׳יג היא א״ל יכיל אנא פתר כר״נ דר׳׳ג אמר איני שומע לבס לבטל ממני

מלכות שמים: מניז

ועולה ויורד שכילד הרבה בה מסתלקין אפי׳ לשדה כרכום: באצבע. מראה תסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא: שכל מעשיי לשום שמים. ואין לחושיו משום יוהרא : ולא כן תני כל רבר שהוא של שבח וכי׳. ור״ג היה סבור לימות זה לרבר של שבח שמראהק קי חשיבות לפניהם שהוא מי במעשיו ומחמיר על עצמי לעשות לפנים משירת הרין: אמר ליה. ר׳ יהושע והא תני כל רבר של צער וכו׳. והאי נמי רבר של צער הויא שהרי הוא צריך להצטער עצמו בהילוך הירך כשאינו מסתלק לצדדין: ובלחוד ילא יבזה חורק. הא דאמרי׳ דבדבר של צער אס רצה לעשות אותה דוקא בפ״ע יכיל

להחמיר עליו אבל אם הוא בפני אחרים וכהך עובדאלא יעשה כן מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם רוצים לעשות לפנים משוה״ד והיא עושה:

כח. דלמא• מעשה בר׳ ייסא ורבי שמואל שהיו יושבין ואוכלין בא׳ מבה״כ שבעלייה והגיע עונת התפלה וקם ר׳ שמואל והפסיק מאכילה להתפלל: א״ל יהא תנינן חתן פטיר אס רוצה כלומר לאעפ״י ששנינו שהחתן פטור מק״ש אפ״ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמי בדבר שהוא פטור מן הדין: א״ל יכיל אנא פתר כר״ג. והכי גרים לה בפ״ק דשבת ול״ג ההיא א״ל קמא. כלימר דמתני׳ דהכא כר״ג אתיא דלא רצה לפטור עצמו מק״ש כמי שהשיב לתלמידיו

איני שימע וכו, ישאני ק״ש דאית ביה קבלת מלכית שמים : לארץ

חומות ירושליםה כר״ג א הדיוט. וא״כ היאך פסקת להתפלל: ותנינן חתן. וא״כ ליתא ליזזיךס : יכיל אנא פר^ ל קי •יחיד. מפי בפ״ק לתענית מאן יחידיס רבנן: נ דחמר תיני שומע לכס וכו׳ ומתני׳ דקתני אס רצה לקרות וכו׳ כר״ג אבל רבק ס״ל כרשכ״ג והיינו מתני׳ דחתן פטור והדיוש הזה ובגמרא דלן ממיןיגן דלכא הכא יוהרא דכיון דכ״ע קא קרו ואיהו נמי קא קרי ליכא יוהרא וכן גני הפסקת אכילה כדי להתפלל ליכא יוהרא תי ליכא אחרני בהדיה: (מהר״ס סירוליאו):

^י פני משה ק עלי ף * פ ן ן ב י אנדה אליהו ירושלמי ב

. ס מי שמתו ר פא י ה ך לארץ ו ו מ א ס ר שהו ב ע ד מ ש א. לארץ. מ: ז ר א ת ל ט י מ ת ס י נ פ ה ש י י פ ה כ ט י מ

ס מי שמתו ר פס ל ש . ע ה ב ו ת ט ח ן א י נ קו אית ה א ש ם ע י ק ל ס א ל צ י ב כא נ ש י ן ל י ק פ מ ת ד אי : ו ס ד א הר מ ו ל . כ ר ו ס ר ס ה ה פ ה כ פ כ י וע מ ש מ ד א כ ו ה ה פ י פ לאי לשין כו מ ר ג ם ש ש א כ מ א ק שנ י מלו פ פ ט ך י ה כ פ פ ו כ ן ל י נ קי להאיה י פ כ א לישנא ד ל ם א ת ט ת מ אם ת ו ה א פ ם כ י ר מ ו א ו ש מ א כ ו הו תרצ ד שנ ם ע י ר ב ד ר ב י ס ר ס הם ש א כ ו ה ה י פ ן לשין כ א ף כ אלך ן לי י נ קו ו להאי ח י ר כ ה ו ו שכפת ו ט ה כרחו ל ו ך י ס כ ל ו ע ן ה מה ואין בין אלו כ פ ה ל ם ו ת ט מא שנ י ת ל ו ע מ ש א מ ל ת א ו נ הלשו. ל א אב כר שהו ז נ : ו א מ ל ע בי ד ל כ ״ ד ס ״ י מ ר להא מ ו ל כו לי לה מאי י ר בל ו ע י ׳ נ י ה ם י א שה ט ל מ י ע מ צ ה ע א ו ר ך ש ו ת מו ת ע ח ד י ס לא י זכור ו ה י י ו פ כל ״ ד ס ״ דך מ לאי ת ו ו ל י ב א מא ה ך י ך כ ר כדי שמתו ק י ע דה ל י ל ל ה לא ישן כ ר ו ו ע י נל כב ע א שו כשהי ׳ ו ו ל י וישכח האב, י ה ה י ל ב ג ר ו ה שלא ה י ו פ ה כ ט מ: א אבל ה ויזכו׳ שהו ת ז מ ח מ ׳ ו ע י נ

א. מנין לכפיית המטה ר׳ קריםפא בשם ר׳ יוחנן (איוב כי0 וישבו אתו לארץ על הארץ אין כתיב באן ^א וישבו אתו לארץ דבר שהוא סמוך לארץ מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא אמר איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לבופפה אף את כפה מיטתך ואית דמפקין לישנא ויכפה כפה הסרסור ר׳ יונה ור' יוסי תרויהון בשם ר׳ שמעו; בן לנזיש הד אמר מפני מה הוא ישן במיטה כפויה שיהא נוער

. ק מי שמתו ר פלה א בלי ט מ ס י א י ב ת ה א ו א ה ת פ ל ר ח סי ב ו י י ל . ל ין י א בג ל ת לך א י ר ן לא ש מ ל ת ״ ד א ׳ ע ו כ ~ ו

א כ ם ה ר א ב ש פ נ תא ד סכנ • ם ע ט מ א ל ר ב א ג ו ה ה ר ל ו ס אה ש ק ה . י ח ס י ד א ת ע ד ש ם ע ו ל כל מ ך ח י ה ז״ל א פ ש י ״ ר ה ו מא מ ט נ י ש ל מ סי ע ו ר׳ ית איש ליעצו שלא ש א ב ה ו ד נ בר ב ד ה ה י ג ה ג ן ושמא בשו כ ת ס יה ז ע כ ש ה ר ו מ ת ל אין ל ב אה ל י ב ט ה חישש ל י ך ה א י הה ל י ב ט ן ה י נ א להו ע ר י מ ח דע מ ש מ ד א כ ״ ר א ו ס י א מד ״ ע ל . ו ל ״ כ ם ע ן ש י ק ר י פ בר מ א ע ש י מ ש סי כ ו י י ב ר ה ש א ר נת איש ש א מ ה ו ד נ ר מ מ ח לו הה ב ו ש שדרך ת ' ׳ חשב ח ס י מ י ל ע ב

ה י . . ה בלילה ונזכר שהוא אבל והרנה אמר מתוך שהוא ישן על מיטה

כפויה הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל: ב. תני א מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות ולקידוש ההודש ולעיבור שנה ולהציל השדה מיד נוי ואפילו ליטור יוצא ועורר עליה ללמוד תורה ולישא אשד, רבי יהודה אומר אס יש לו מאיבן ללמוד י< יטמא רבי יוסי אומר אפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה יטמא שיא מכל אדם זוכה ללמוד אמרו

עליו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אהר רבו לצידן: •אמר

ד יוצא ו ע י לו ל ם : ואפי י ר ב ד ה לו לאלו ה ר ת ו ם ה ה י ר ב ד א מ ם שהי י מ ע ת ארץ ה א מ ו א ט ק ו . ד ״ל א חי צ 1 י 1 • 21 ר ו ט י ו ע ד א שיש בי ל ו א ד ה מי ת ו י שיצילה א א ד ו מ נ ׳ אי י פ ר א מ ו ל ר כ ו ט י ע ו ל מ כ ר ו ט י . ל ה י ל ר ע ר ו ע ו

א מ ט : מ ׳ י פ א י ו תא להא י ר ל י ז בנ ה ו י ל ר ע ר ו ע ר יוצא ו ו ע ר ר ע ט ש

נר מערבי א ע״ז יג. ע״כ תוספתא בס פ״ק: ירושלמי נזיז פ״ז ה״א :

י ־ v 1 י

חומות ירושלים ואית דמפקין לי׳סנא ויכפה. כלומר דאי; הכפיה להורות על הענר אלא על העתיד :האבל יבוב כתכונה וירגיז יצר הטוב על ער הרע ויכוף אותי דלקי נתקנו ימי האבל לבונ כתכונה: כפה הסרסור. היינו יצר הרע בהוא סרסור ני; הנורא לבריות כדאמרי׳ בזה דרכו יורד ומסעי; עילה ומקטרג נוטל רבות ונוטל נבמה ונסוך• פרשת פקודי נזוהר נהיכל ראשון בל טומאה בל יצה״ר אמר איהו סרסורא ניביה לכל אינו; ניבי; : כפה, כלומר אתה האבל מכאן ואילך כפה את הסרסור והכי תקנו כוידוי יהי רצון.מלפניך ה׳ לכוך את יצרי האכזרי ולכ; תקנו לכפית את המטה לרמוז בצריך לכוך. יצרך הרע תתתיר עד עפר הארץ: ללמוד תורה ולישא אשה. ונתבו התוספות ללמוד תורה וליבא אבה דווקא בדעתו לחזור לארץ ישראל דאילו אץ דעתו לחזור המרק בכתובות על כהן שיצא ונבא אבה ומת כרוך המקום שהרגו וכתבו כבס שאלתית דנקט הני מנות דקילי וכב״כ לבאר מצית בהן זזור מיל: (פנס״ח) : לצידן. לחון לאדן וקשהדכספר שיפ;״ס מבמע דאי״ היא וי״ל כיון דלא כנשוה נימי

כבה כדאיתא כמסכת דמאי כהו״ל דמיא וארן העמיס מיטמאה ננית הפרס מדרננן (מהר״ש סיריליאי):. לתו״ל י * -4 V A

תשוכוי יהושע וגס עד

ט ס שלישי אגדתאליהו־ י ר פני משה ־־ ירושלמי.•ברכות פ

ה ל ו מ ך ו ר ל ד ו ע ת א ט ל ח ה ע ד ו ה ל ו ו צה לטב ה רו י ם ה ״ ט ׳ מלכי• ע י פ . א ך ל מ ת ה ת א ו א ר ן ל ה א כ מ ט מל מ לכך ח ו ו ת א ט ך לפרש ח ר דצרי ב ס ם ד ח ו ר ב י ז ו ע ת ו י ת ב ו כ ל מ ם יזכה• ל א ן ש מ ק ר ל מ א ד כו ם עצמ ד ת א מי ה חפץ שי ״ ב ק ן שאין ה כ ת ס ו שלא י . עלי א שי ד הנ : לכבו ת ו כ ל מ ת ל ו כ ל ן מ ן בי י ע להבח ד ד י ו דך ן א כ ת ס ן שלא י פ ה באו ב י ש ה ת ש ע א י ל א א ט ח ל ש מ ע י ב א ר ו ה ה א י ש ׳ יורן נ ך ר מ ד ד כ ט ליה ד ש פ וע אליו שלא מ י שלא ש ת י א רי ר ב ל ד ר ע ב ו ר ע מ ד א ר יך ר לא ד ה ו א ז ו ם ה י מ כ חל צה לטבו ה שרו א מ ו ה ה ב ו ש תתו האיש ד או ר לכן קללו יר ו ב ק ב נ ח א י ל ה א ל ע ולא יו ת ת י ת איש מ ש ל א א ע ב ה ד׳ ר ר ב ה ס ל ח נ ת ״ . א ק נ ח בה ד נ מ ר ש מ ק א ך צחו ר ד סי ש ו יל ה צריך לטבו י ת איש ה ש א מ וו ע נ ו מ ו ל מ ר ע פצי א כדי שלא י ו ה ום ד י שאין א ד לבור לפ ר י ל מה א ר ש ך כ ע א ש ו ר ם עצמ י ש מר מ רד א י ד ו ר י שלא י מ ר ע י שהפצח ״ ר ד ב ו י ע ר ב ל ד ר ע ב ע ד מ

א ו ה

ר מ א אי ו נ ׳ י ז ר י ר כ ש ה ו ד ק הן תרי ם שמו ו י ה ה ' נ ו ה ן כ י אא ת ש י נ כ ק בי: ב ס ע ת ה ס ל י נ ה כ הם ר כ ב ה ת י ת ש נ ״ כ ה ב . ב א נ פ ו ג דו ה ו א מ ט ו ו פ ח ד ת ו מ ם ה ׳ ש י ה ו

: כ ״ ע ב

לקבל ״ל. ו ל. מד,ןי לצאת לחי׳ י ן ה ור׳ יוחנ ה ' י נ פם א״ל א ק בשאלתו ו פ ו ס מא ם שהי י כ ר ת ד נ כ י ס נ פ מה ר ל ז ע ה ל י ה ת ה לך ש כ י ר צא לא י ס ה א ה צא ו נ כ ס י ה נ פ מה ד ו ב ל כ א בשבי ל ה לכך א כ י ר צ: א ו ר ה ת ו ם מ ע א ד ו י י נ ד אי ב ל בר מ ו ל . כ כה א צרי י ד ה ו ע׳ ר לו ר מ א ו ש נ ע מ ש י ש ״ פ ע אא ב ת לצאת ת ר מ כ ג ״ ח ן א וחנ י

ר ב ד ה

ה י פ ו גק פ ס ב

י ק ו פ סי נ פ א מ ל א ה ׳ י נם י ר ב ד א ב ס י י י

ם ע ו בשל

ג. אמר רבי יגאי מטמא כהן לראות את המלך כד םליק דוקליטיינום מלכא להבא המון לד׳ הייא בר אבא מיפסע על קבריה דצוריבגין מיהמוניה ר׳ חזקיה ור׳ ירמיה בשם ר' יוהנן ב מצוד, לראות גדולי המלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. מהו שיטמא כהן ג לכבוד הנשיא כד דמך רבי יודא נשיאה אכריז רבי ינאי ומר אין כהונה היום כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודא נשיאה דהף ר׳ הייא בר• אבא לרבי זעירא

בכנישתא דגופנא דציפורין וסאביה: ד. י רבי ייסא שמע דאתת אימיה לבצרה אתא ש*1 לד יותנן מהו לצאת א״ל אם מפני סכנת דרכים צא אי משום כיבוד אב ואם איני יודע אטרה עלוי ואמר אם גמרת לצאת תבוא לשלום א״ר שמו^ בי׳ר יצהק עוד היא צריכה שמע ר' ^עזר ומר

אין רשות גדולה מזו: ה. רבי זעירא שרע בדיבורא אתון בעיין מזקפיגיה ואשכחוניה איעני אמרו ליה מהו׳ כן אמר לון לכן דאתינן על שם

(קהלת 0 והחי יתן אל לבו:

נשים ועבדים וקטנים פטורין מק״ש ומן התפילין והייבין ו. מתני' ה בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון י גמ׳ נשים מניין

ולמדתם

ר פ ס י ה נ י י נ ע י ב נ י ן הי י ק ו ס ע י ש נ פ . מ ן נ י נחלש : לכן דאת ה ו נ ו ע הו מ מצאו קו ו י קפו ולהחז ו לז ע ב . ו ן : אתו ע ו ר ו ש א: ו ב תן אל ל י י הח ב ו י ת כ ם ד ל ש תי נחלש ע י הי י ו ח ע כ ו נ ל לבי ו ם א י ר ב ד י ה ת ת נ ה ו ת י מ ו

ן ע מ ב ל י ת כ ה. ד ז ו במז : ו ם י נ ט ק ה ה ך ב נ ח ל ם ו שי ה אן£ לנ ו נ ק ת א ו י י ה מ ח ה ר ל פ ת . ד ה ל פ ת ם ב בי י חי ז. מתני׳ ור ש ב ב ר ע ם ב כ ׳ ל ת ה ת ב ב י ת כ ל ו אי . תו מ ״ ה ב ב : ו י י י ח ע י חיי נשי לא ב ע י ב ר ב ם ג כ י מ ו י רב י

ם ת ד מ ל ב ו י ת כ ש ל ״ ק ת מ ו ר ו ט פ . ד ן י י ם מנ שי : גמ׳ נ ל ' ׳ מ י ק מ ג י ״ ז י י א כמ״כנ ש ״ ד ע ס מ ש ר ל ק ב ם ב ח ל ל ו לאכום ת ו , א

י ב ר ע חומות ירושלים נר מ׳ ייסא. היינו ד׳ אס• והן עונדא ההיא דפ״ר, דקיזוכין דנ אשי הוה ליה ב נרנות •נו: ג ילוכלמי נזיל כה. נתינות ה•: יעי׳ תוכ׳ גו״ל ד״ה ד

: אותן: ד הילוכי! לא • בכינו• ה כרכות כ : כס) ההיא אימא זקנה וכו׳ וכהן הוה (

ן חנ ו ׳ י ר ל וV א ק פ ס מו ר ח י ר ט ה ש

׳ ע ר מ : ש ר לו ק מ ה א ב ר ה׳ מזו. ל דו ׳ ג ן רשו ר אי מ א ר ו ז ע ל את נ י ת ן לך נ ו אי כ ר ב ן ש ו ט מי נ פ לא מ ו ו ה מז ל ו ד ת ג ו ש ל: ן ר לו כ מ ם א י ר ב ד ו ב ח י ר ט ה ש. א ר ו ב י ד ע ב ר א ש ר י ע ךן4 ף׳ זרו בו ך די י ת ק ב ס פ נא מלשון ד ה ח ע ש ם כ מ ו ת ש נ ו

ק שלישי פני משה ר ת פ ו כ ר י ירושלמי ב ה י אגדת *

הוא ובודאי אומרו שחטא בגדה ובא״א אמת הוא לק קללו אותם וכו׳ וכן פעורות מתפלין מכח האי לרשא: בשעה שירד ולא יעלה וכונתו לא הי׳ לטבול עצמו.אלא לקרר עצמו שהוא תדיר בה. וקטן אינו יכול להיות תדיר בתפילין לפי

דרך עונג. א״נ חמל עליו באומרו נבא לעיר אני מיעצו לקרבו אל התשובה וכאשר ראה שלא שמע לעצתו

שלא ירד אמר זה קשה קדל •ואיכי שומע עצה א״כ גם לא

שאינו יכיל לשמיר גופו והואיל יפטור לתנכו מהתפיל י פטיר נמי מק״ש מהאי טעמא שאינו מצוי תדיר אצל אביו לחנכו בזמן ק״ש:מבקש רחמי׳ על עצמי. זה צריך לכולם : דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך. ודריש ביתך אשתו בכלל כדאמרי׳ ביתי זי אשתו: ואכלת ישבעת וברכת. מי

שהוא אוכל תייב לברך: 1. שהין נעקרות. עגונות מבעליהן מפני הצינה אשר שם ולא היו בעליהן יכולין לטבול ופירשו מהן: מן העבירה . כההיא עיבדא דלקמיה שבשביל שהיו שיהין לחזור אתר מקום טבילה ובתיך כך באי עיברין ושבין ונמנעו מן העבירה: שפתתו של רבי. שפחה כנענית :: ולא י איני טובלת. ונדה אנ כבהמ׳ את. עם הדומה לחמור ולמה לך טבילה והשיבה לו תשובה ניצחת אס כבהמה אני לא שמעת מ׳׳ש הבא על הבהמה בסקילה ואיידי דמיית׳ עובדא קמייתא שנמנעו מן העבירה מייתי להא שמתוך

תשובתה נמנע ממנה: ח. ומתוך שאתה אומר י אסור הוא. ללמוד בלא טבילה והיא מתעצל לטבול מונע עצמו מתשמיש ובא ישונה כל צירכי בלי שום ביטול: ט. תמן. בבבל אמרין י אפילי לשמוע ד״ת מאחרים אסיר בלא

טבילה

ישמע אלי בעצת התשובה שרשע גמור הוא ואינו מקבל מוסר לכן קללו שירד לבור •ולא יעלה ובפרט שכראותו כל כך רשע חשש שלא יהרגהו •בדרך דמי דעביד האי עביר האי ובזה מתיישב דאיך קללו שימות בבור כיון שהיה החמר שלו להראות לו את הדרך אלא שחשד בו שיהרגהו דודאי כפי גידל החטאים שעשה הוצרך לקללי שימית ילא חשש מענין הדרך שהוא ספק אס ׳־טעה בדרך או לאי ואפשר

ג י*

(יברים יא) ולמדתם. אותם את בניכם

את בניבם ולא את בנותיכם עבדים« י) שמע ישר^ מניין שנאמר ( ה' ^הינו ה׳ אהד את שאין לו אדון ^א הקב״ה יצא העבד שיש לו אדון אהר קטנים מניין(שמית ע) למען תהיה תורת ה׳ בפיך בשעה שהוא תדיר בה. והיבין בתפלה כדי שיהא כל אהד ואהד מבקש רחמים על עצמו ובמזוזה דכתיב (דביימ י) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וברכת המזון דבתיב «מ ח) ואכלת ושבעת

וברכת את ה׳ *1ד\ך: ז. אמר רבי יעקב בר בון כל עצמן לאו א 1 התקינו את הטבילה הזאת * שלא יהו ישר^ בתרננולין הללו משמש מטתו ועולה ויורד ואובל. ר׳ אחא בשם תנחום בי ר׳ הייא ביומוי דר׳ יהושע בן לוי בקשו לעקור את הטבילה הזו מפגי גשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה אמר להם ריב״ל דבר שהוא גודר את ישר^ מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו. מהו גודר ישר^ מן העבירה מעשה בשומר ברמים אהד שכא להיזקק עם אשת איש עד שהן מתקיגין להן מקום איבן הן טובלי! עברו העוברין והשכין ובטלה העבירה. מעשה באהד שבא להיזקק עם שפחתו של רבי אמרה לו אם אין גבירתי טובלת איגי טובלת א״ל ולא כבהמה את אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל שנאמר(שמית כב)כל שוכב עם בהמה מות יומת: ח. אמר ר׳ הייא בר ווה כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת 1$א מפני תלמוד שאם אתה אומד לו שהוא מותר אף הוא אומר אף אני ^ך ואעשה צרכי ואשנה ומתוך שאתה אומר אסור

הוא בא ושונה כל צורכו: D. תיןן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור אמר ר׳ יודה בר

גר מערבי ו ברכות נד י.

ם חומות ירושלים ט י מ

ל קרי: (מהר״ש סיריליאז) « ל הטבילה הזאת. ב

ס שלישי אגדת אליהו ר ת פ ו כ ר פגי משה ירושלמי ב

מבילה: כתחלה. כדאשכחן בסיני בהתחלה של קבלת ג״כ שהיה יודע הדרך. ולמדנו מזה המאמר שאדם התורה שלא היה שם אלא שמיעה וכתיב והיו נכונים וגו׳: היוצא לדרך יבדוק בתמר אם אדם כשר הוא או לא י. באיסמטא^כמו בםימטא והלך באישון לילה כדי שלא יסתכן עמו בדרך גם נלמד שעונותיו של והיה החמר המחמר אחר בהמות אדם מביאו לבקש מיתתו בידיו על דרך ארז״ל אין הערוד ממית אלא החמא ממית הרי התמר הפציר לירד לבור למות שם גם למדנו מי שאיני שומע לעצת החכם מביא עליי את המיתה גם נלמד מאן דמפרש חמאתו גורם לו מיתה שאם החמר הזה לא היה מגלה חטאיו כשהיה יורד לבור לא היה מקללו ר׳ יוסי אעפ״י שהפציר עמו שלא ירד וירד אדרבא היה עומד בתפלה שיעלה גם נלמד קללת חכם מתקיים מיד גם נלמד שמותר לת״ת לקלל למי שאינו מקבל עצתו שלא יסתכן בדבר ביודעו שיש בידו עבירות ים נלמד שצריך אדם אפילו אדם גדול להפציר עם אדם הנכנס בסכנה שלא יכנס כל מה שיכיל להפציר ואס איני שימע לעצה דמי בראשו כי בודאי עונות שבו מסבבים מיתתו והן המעכבים לו לשמוע עצה כדי שיתקיים בו עונותיו ילכדונו א״ה וכי1 לכן יניחהו וימות וכדאמרינן בפרק ח׳ מב״ק קרית חברך ולא עגך רמי גודא רבא שדי

ביה

טיטס ר׳ אחא בשם ר׳ *1עזר כתהלה! ים) והיו גכוגים ליום השלישי *1 « )

תגשו k אשה: י. רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא והרה חמרא מהלך בתריה על הד בית שיה א״ל ההוא גברא בעי מסחי א״ל לא תסכן גפשך א״ל מן גדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיםהי אפילו כן א״ל לא תסכן בגפשך כיון דלא שמע ליה אייל ייהות ההוא גברא

ולא יסוק וכן הוות ליה: יא. רבי יוסי בן יוסי הוה אתי באילפא המא הד קטר גרמיה בהבלא מיהות ומיםהי א״ל לא תסכן בגפשך א״ל ההוא מיכל בעיגא א״ל אכיל. ההוא גברא בעי מישתה א״ל שתי כיון דמטון ללמיגה א״ל תמן יא שרית לך *1א בגין םכגתא דגפשא ברם הכא אסור לההוא גברא

למיטעם כלום עד שעתאדיסהי: יב. ז אמר רבי יגאי שמעתי שמקילין ומהמירין בה וכל המחמיר בה מאריך ימים בטובה מקילין בה לרהוץ במים שאובין מהמירין בה לטבול

במים היים:י קטן שהוא יכול לאכול כזית דגן פורשים מצואתו וממימי נ ת יג. ח רגליו ד׳ אמות ואם איגו יכול לאכול כזית דגן אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד׳ אמות בעון קומי ר׳ אבוה מפגי מה פורשים מצואתו וממימי תליו ארבע אמות אמר לון מפגי שמחשבותיו רעות אמרין ליה ולא קטן הוא אמר לון ולא כתיב

נר מערבי כי ז or עיכ ח סוכה מב ע״כ:

הולך אחריו וכשבאו על בית שיח אחד והוא בור כמו הבורות והשיחין וכו׳ וא״ל זה התמר הוא צריך לרחוץ ולטבול וא״ל לא תסכן נפשך בלילה לירד לתוך הבור והשיב לו הוא צריך לטהר עצמו מבעילת נדה ואשת איש שבעל ואפילו כן א״ל ר׳ יוסי לא תסכן נפשך עכשיו וכיון שלא קיבל דבריו א״ל ר׳ יוסי ירד ואל יעלה וכך היה לו:. דעה אתי באילפא ־ א י היה בא בספינה אתת יראה אחד שקישר עצמי בחבל בשביל לירד ולטבול ביס ומחה בידו וא״ל זה האיש אני רוצה לאטל ולשתות וצריך אני לברך והתיר לו לאכול ולשתות ולברך בלא טבילה וכיון שהגיעו לנמל על שפת הים א״ל שם התרתי לך שהיה מהים סכנה ועכשיו אסור לך נטעים כלים עד

שעה שתרחוץ ותטבול:

ן י ר י מ ח מ ו ן י ל י ה מ ש . ב י 1 בה. כדמפרש

לקמיה :: ב יג. תני. תוספתא פ״ מפני שמחשבותיי רעות. ומתיך כך מימיו

נסרחין : ולא קטן בתמיה ומאי מחשבות

: ולא ה י אית ב

הוא. רעות כתיב

כי חומות ירושלים

ם לשנילה(מהרכ׳׳ס) י ר מ פ חיים. או מי אשנורן ז ללמינה. פורעו כלע״ז: סי

ר מ א ר א כ ה . א \ ל טי. אא נ י נ ׳ ח דה ל ע מ ל י מעכיש מ ת רב ה א א ר ש. ו ל פי תן ידיו ע ו נ : ו ו ת ל פ ת בא ה י ד ש ק : כ ו ה י פ י ה נ פ מו יהיו ו ושפתי . פי י ק ו נ ס ו כ. ר ו ס ו א י : לפנ ה ל פ ת ם ב י י ה נק ק ו ם ר . א ו נ ק כלל: לימי ו ר 1

ו נ י מ י לצדו לרוח ל

ק שלישי פני מיכה ר ת פ ו אגדת אליהו ירושלמי ברב

ו י ר ו ס ו ח י ר ע נ מ ׳ יודן ד ר ר מ א ר כ . ו ו י ר ו ע נ ׳ מ ו ג ל כי יצר ו ת ו ך כ נ לא ע חו ו כי ך להו ר ב ר. ח פירש ־׳י ז׳׳ל קרי ה ו י ב£ ם י ל ו ע ו ויוצא ל מ ן א ט ב ר מ ע נ נ ה ש ע ש מר מ ו ם ל י ד י ו ב ה ח ו ד ע ש ר ו ויפול ב ה ח י נ ר ה מ ו ל ו כ ל עלי י פ ה

: ע לב ר ם לו יצר ו י מ ש ו שמן ה ת יש ב ו נ ו דאי ע ו כי ו נ ר ב ר ד ש א א ו ל ה ״ כ ע

ר ח ר א ב ד ה ה ה ז ו ב ה ג י ה . י כן י יל. >ף הי ס י ע מ י מ ש ם לו ל י א י ב מ הן ה ו ו י ת ו נ ו ם שילכד בע י צ ו ר \רז הליחהו ויהול וירשמו ״ ivs י•.

(בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו

א״ר יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ויוצא לעולם:

יד. ״ לא ישב אדם על גבי ספסל שםפר תורה נתון עליו מעשה בר׳ **עזר שהיה יושב על גבי ספסל שםפר תורה נתון עליו והרתיע מלפניו במרתיע מיפני הנחש אם היה נתון על גבי דבר אהר מותר עד היכן ר׳ אבא בשם ר׳ הונא מפה ר׳ ירמיה בשם ר׳ זעירא אפילו

כל שהוא: טו. י העוטש בתפלתו סימן רע לו הדא דאת אמר מלמטה אבל מלמעלה לא אתיא דמר ר׳ הנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו אבל לא רוקק ר׳ יוהנן אמר אפילו רוקק כדי שיהא כוסו נקי לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמ^ו מותר הדא הוא דבתיב (תהליפ צא) יפול מצדך

<ף. ר׳ יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו רבי יונה רקק ושייף:

ת השחר. ל פ ס ת ר פ

ר ו ס א

א ו א ה ד ר : ה ה ו ולשמאלו מ. ! ן ל ב יפול מצדך א י ת כ דן י מ י ה א ל מ ל ך א נ י מ י ה מ ב ב ר וה ב ב ר ל ה ב ו א ס הו ב ו א חשו ו ה

: ו י ל שלא יגשו א

פרק תפלת השחר

ה נ י . ש ׳ י ג ה י ב ה א א. לי פ ב מ ו ת כ הל ו ללמד ע לעבד ה ו נ ו ש א ר הב ל ה ב ד י ב : וכי יש ע ה ל פ ת ה׳ י פ ר פ ס א ב י א ה ת י י ר / ב ו כ ו

ב ה ע

ו ע ש ר ג ב פו י ו ו ה ח י נ לכן הך ו מ א ס י ב ה ה ש ש ע מ ך ה פ הא ת א סי ד ו סי בן י ו י י ב ר ה מ לזר ש ק תו איש מ ה או א ר א ו פ ל י א בס י ל ב ו ב ט רד ל י ל ל ב ח ו ב מ צ עע מ ש ך ו ש פ נ ן ב כ ת ס ל אל ת א״ וה א מ ו ט לו שאכל ב ו אפי לעצתר ת ו מ ו דין ש נ מ ד מ כה ללמו ז וה נ כ ם ס ו ק מ ה ב א מ ו ט ל ב לאכוה באיש י ה לפי שלא ה כל ז וע ו מ ש ו מ ב כ ע ת ל ו נ ו ה ע ז הא י נ ה מ ן ד א כ ד מ מ ל נ ה ו צ עם ד א ת ל ו ל ע ה ם ל י ה ב ל י ב טם כ ד ח מ ל ס נ ו ג ת א מ ו ט מר ו ס י ר א ב ד ד ח א ר ל י ת מ הם ע ט כ ה ״ ח עו א די צריך להום ו ק מ י שלא יוסץ* לעשותו ב כדה מ ען ש תו י י לעשו ן ראו שאיה נ כ ם ס ו ק מ ה ב י ר לו ה י ת ה של מ נ ו ל ע י ג ה ש סי כ ו ׳ י י ר ר הא ו ה ה נ כ ם ס ו ק מ ב ו ש ע י ד ו ה

: ו ר ל י ת ה ל

פרס תפלת השחר

א. א תני (דברים יא) לאהבה את ה׳ ^היכם ולעבדו בבל לבבכם ובבל•א זו תפלה וכן הוא אומר נפשכם ויי יש עבודה בלב י

ך ז *

הומות ירושלים

׳ ת ה ה א ב ה א ב ל י ת א. כ׳ ו כ ס ו כ י ה ל אב ואיזו זו ל ה ב ל ו ב כי יש ע ור כו ן שהשי א כ ל מ ׳ ע ט ה ו ל פ תר מ א מ ט מ ל מ ל ל ל פ ת ה ר ל ו ס אה ל ו ב א ע ר ק ה נ ל פ ת ה ה ש ז

שבלבי ב ר ע ר מ נ

ט מי ״ר, כה. ועי׳ תיכ׳ מנת1ת דף לב ד״ה אסור : י בלכדו כד: מפהק. מלחות׳ ו פותח להוציא לוח הפה כאלם וניתז ידו על פיו. 3:עה :;הוא מפהק :לא תראה פתיתת פיו: לימינו אמור. מדל הקב״? מייתי קרא דיפול מצדך אלף דהיינו כמאל כל אדס מטעה ימינו :ל הקב״ה ורבות׳ היו נוהגץ כן ולצד כמאלן זורקין מבוס :מונטי; המזיקין ויתכוין מרוני; מנועם :מאלו : י בבכי יצליכס ציתא

, . . . . . . , ... . . . . רועטין המזיקי; לכס ולנד ימיט . לןןךקן לאחוריו כי יותר מתקרכ הלא: לצדדו לאחוליו לצד :מאל מלצד ימין : (מהל״: כילוליאו): ולעבדו בכל לבבכם.

דלכתוי לאהבה את ה׳ אלהיכס בכל לננככ ולעבדו למה ל׳ אלא :לא תוציא הדיור לפר אלא א״כ הלנ תוכנו מקודס והיינו על לנה דלנה קודם לדכור(מהרב״ס)

א ק ףביןןי אגדת אליהו ב ר ת פ מ י פני משי׳ ירושלמי ב

: ונראה שהטעם הוא • כדי לרמוז שינענע אדם גופו ג ״ עקב : יכול יהא מתפלל שלשתן כאתת. תוספתא פ יכול משבאו לגולה. התחיל לנהוג כן. ולא מקודם: בכל בתפלה על דרך כל עצמיתי תאמרנה וכו׳ והוא דמי שעה שירצה. דלא למדנו מדניאל אלא שלא יתפלל כל שמתעסק בעבודה שמנענע גופו גס נלמד שבעת שלשתן רצופות זא״ז וזמן קבוע לכל אתת מנין כבר התפלה יסיר כל מחשבותיו מלבי ויתן לבו ונפשו להקב״ה באותה שעה כאלו אין לו עוד התעסקות בעניני עוה״ז וזהו ולעבדו שהיא

תפלה בכל לבבכם

מרחיש לאזניו

ובכל נפשכם גם נלמד שאין כל שעות היוס לבו של אדם פנוי כדי שיוכל להתפלל בכל עת שירצה גם נלמד שאין להתפלל שלשתם כאחד זו אתר זו לפי שנראה ככבדות ועוד נראה כמטיל משא מעליו לכן יתפלל שלשה זמניס בשעות מחולקים ערב ובקר וצהרים לפי שתפלות אבות תקנום ואברהם תקנה בשחרית ויצחק במנחה ויעקב בערבית ובאלו הזמנים עצמם צריך לאומרם ועוד שהם כנגד שלשה פעמים שהיום משתנה כדאמר בסמוך ועוד הם ג׳ תפלות כנגד שלשה בתינות שבאדם ילדות ובחרות וזקנה ובחינות אלו אינן קרובות זו אחר זו תכן, ומיד כי אם בהפסק זמן ביניהם לכן אין להתפלל שלשתם זו אתר זו אלא יעבור זמן מהיום בין זו לזו גס נלמד שיכויז האדם להתפלל כלפי ירושלים לפי שהוא מקום השראת השכינה ובזה ידמה

לו

ט׳ : פי׳ דוד ו בשפתותיו. ומשמיע

בלחש: ב. לזל לבה. בכוונת לבה: י מצלי בקלא. כשהי׳ מתפלל בינו לבין עצמו כדר׳ יונה: ובני ביתיה דאבא. כלומר כך הי׳ טהג ג״כ אבא: ו שילמדו ב״ב התפלה ממנ ג. מאיען למדו דוד י ודניאל מהיכן למדו לג׳ תפלות: כך תזכיט לראות במערב. כן צריך

להיות

י נ גר מעי

ב בזכות לא. תוספתא פ״ג :

(יניאל ו) ^הך די אנת פלה ליה

בתדירא הוא ישזבנך וכי יש פולהן בבבל *1א זו תפלה ב יכול יהא מתפלל שלשתן כאהת פירש בדני*w 1 וזימגין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגר. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה ת״ל (שם) ומין פתיהן ליה בעיליתיה גגד ירושלם יכול משבא לגולה כן ת״ל (שם) כל קבל די הוה עבד מן קדמת דגא יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה כבר פירש דוד(תהלים נה) ערב ובקר וצהרים. יכול יהא מגביה י קולו ומתפלל פירש בהגה (שמואל א׳ א) והגה היא מדברת על לבה וגו׳ יכול יהא מהרהר בלב ת״ל (שס)רק שפתיה נעות

הא כיצד מרהיש בשפתיו: ב. אמר ר' יוסי בר הגיגא מן הפסוק הזה את למד ד׳ דברים והגה היא מדברת על לבה מכאן שההפלה צריכה כוונה. רק שפתיה נעות מכאן שהוא צריך לחרחיש בשפתיו וקולה לא ישמע מכאן שלא יהא אדם מגביה קולו ויתפלל(שם) ויחשבה עלי לשכורה מכאן שהשכור אםור להתפלל ר׳ אבא בר זבדא מצלי בקלא ר' יוגה כד הוה מצלי בבגישתא הוה מצלי בלהישא וכד הוה מצלי גו בייתיה

הוה מצלי בקלא עד דילפון בגי בייתיה צלותא מיגיה: ג. מאיכן למדו ג׳ תפלות ר׳ שמו*1 בר נחמני אמר כנגד ג׳ פעמים שהיום משתנה על הבריות בשחר צריך אדם לומר מודח אני לפניך ה׳ אלהי ו^הי אבותי שהוצאתני מאפלה לאורה במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה׳ **הי ו^הי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרה בך זכני לראותה במערב בערב צריך לומר י״ר

מלפגיך חומות ירושלים

ל שלשתן כאחת. השלב שאנו מתפללין יפכזר ענמו בזמן תפלה אחת. ל פ ת מ ובגמ׳ דילן גרם יכיל יתפלל אדס כל היום כילו באי זי שעה שיזדמן לו מן

, ואפילו בפג׳ הבית: (מהרש״מ): א היוס קאמר: ומשני וזימנין תלתא, וכתב רש״י דל שחרית מגחה ערבית: ת״ל כל קבל די הוה עבד מן קדמת ת

ה ש י מ נ ת יעףק ףריןןי פ ו כ י ו ירושלמי י ה י ל ת א ד ג א

ד ג נ ע כ ו ב ק ך ל מ ה ס א יש ל י ם ה . ג א י ד ה ו : ע ת ו י ה ה ל מ ה ו א ר י א ו ר ו ו מ י פל על ו נ ו ו ד ג נ ה כ נ י ו שכ לו כאל

: ה ל י ל ל ה ה כ נ מ כך ז לפי ׳ ו כו ם ו י ר ב י ל א ו כ י ו ע מ ר ו ג ותי נ ן ירושלים שעו ב ר ו ח נ כרו ל ז ה ע ל ו ם ע ג

ו נ י י ה ר ד מ ו ל . כ ׳ כו ן ו ת ד. בארבט שעין שמשא חמי כ ר ב ה ב ר ו מ ה ג נ ט ן ב י ט א ל ב ה י בז פש ו ר לנ ע ה צ נ ו ק ו

׳ שעוית ל ד ם השמש ע ח א דרריש ו מ ע ל מ ל פ ת ה ם ל ר ד שיבקש א מ ל ם נ ם ג ל ש מ ך י ו ת ן ב תשכו

ם ת ' ו ד ב ל א ב ו ן . שאז השמש ה י ט ת ד ו נ ו ם שיש חל ו ק מ ב

פ י ש : ב א ו ר ה ם הצל ק ו ק מ ב י ו ת י י ה ם ש ש י כ ת ו ב א י ה ^ ו י ק ׳ ^ ך ה י נ פ ל ו מ ל עלי פ ם ט י מ ש ה ה א ו ר ש

י ששתיהן נ פ מ . ו ׳ ט ן ו ׳ שעי ל פ א י מ נ א י צ ו ך ת ה כ ר ו א י ל נ ת א צ ו ה ׳ ו ל פ א ם כ נ י ם א י מ ש ה ם ש י מ א ש ר ו מ

ר שאין הצל מ ו ל ן הן כ ת חמי ו ל פ ר ת מ י ג א ו ן ל ע ב ש ו ה ׳ י . ר ה ר ו א י שאין ל ״ פ ע ם א ת ע ו נ ם ת י נ ש מ

ל ם ע ו י ם ה ו ח ר דרשו כ כ י ם נ ה ר ב א ר מ ח ש ת ה ל פ ם ת ן ד ט ת ל ו ב א ש מ ״ ם כ ת ל ו ע ר פ כ ם ש י ל ב ק מ

ח מ ו ח נ ׳ ת ר ד כ ת ו ו ע ן , שש ש ר שאי כ ל ש ב ק מ ם ד ד א ו ה ״ ה ו

ה ע ש ם ב ו י ם ה ו ח ו כ ה ר מ מ א ר ד ? ב ם ב ה ר ב ם א כ ש י ) ו ב ת ב י ש א ר ב ו ( נ י ב ם * י מ ש ה ב י א ר ה ד ש ו ע ת ו ו לשנ

י שהצצ פ ה ל י ר א שאין צל לכל ב ה ^ ד י מ 1 ע י א ם ו ד ש מ י ע ש ם א ו ו ל מ ה ה מ כ ה ח נ ו ק ם ו ד א ם ל כ ח ת מ

א ו ם ה ה נ ד פ ו מ ע י ) ו םקז א (תהלי מ י ת ד א מ ה כ ל פ ל ת ״ ז מ ע מ ד ו נ ה והשכל כ נ י ב ו

ה ד ש ח ב ו ש ק ל ה צ א י צ י ) ו ת ע י ש א ר ב ) ו נ י ב ק א ה צ י ה מ ח נ מ ת ה ל פ ל ת ל פ י א ו כ א א מי ו לקצת י ק ו ו ס ל פ ע

י נ ע ה ל ל פ ) ת כ ק ם י ל ה ת ) א מ י ת א ד מ ה כ ל פ א ת ל ה א ח י ן ש י א ב ו ר ת ע ו נ פ ד ת ו י מ , נ א י מ ש ץ ל י ״ צ מ כ ו ב כ

ת י ש א ר ב ) ו נ י ב ב א ק ע י ב מ ר ע ת ה ל פ ו ת ח י ך ש ו פ ש ׳ י י ה נ פ ל ף ו ו ט ע י י £ כ ע

כ ׳ י £ £ י ™

ה כז) י מ ר י ) ׳ מ י ת א ד מ ה כ ל פ ה ג^א ת ע י ג ן פ י א ם ו ן ש ל י ם ו ו ק מ ע ב ג פ י ) ו ס » י ק מ | ב ר ט י ל ש ח י , ש ״ ע ו

ת ו ל פ ן ת י ר מ ן א י נ ב ר . _ ו י ע ב ג פ ר (שם) ו*1 ת מ ו א ׳ ו ה א ב ו ג ע ג פ ה ו נ ו ק ס ו י מ ה ש א ו ל ר ל פ ת מ ש

ת ) א ח ר (במדבר נ ח ל ש ד ש י מ ת ר מ ח ש ת ה ל פ ו ת ר מ ן ג י ד י מ ת ם מ ו ג ת ל פ ת ן ב י ט ת ל ו מ כ ח ת ה

ם י ב ר ע ן ה י ל ב ד ש י מ ת ה מ ח נ מ ת ה ל פ ר ת ק ב ה ב ש ע ד ת ח ש א ב כ ע יויל ה י מ ש ה ו ל י א ד ש מ י נ

* ב 6 ר ע ת ה ל פ ם ת י ב ר ע ן ה י ה ב ש ע י ת נ ש ש ה ב כ ת ה א ה ׳הקב״יי (שם) ו א ר נ ה ש ל פ ת ב

ת ל פ ן ת נ י נ ת א ד י א ה ד ם ה ת ה ס ת ו ו א נ ש ה ו ת ו ל ת ה ל מ ו ב א צ ^ מ ג

ב ג

ת

ה

ו

ל

* ר V 1 ח ?

ל ו כ י ד ע ג נ ה כ ת ו ו א ע ב א ק י ד ה ו א ע מ ו ח נ ר ת ״ ע א ב ה ק ן ל י ב א ר ע ה ה נ ש ה ' \ ל ״ כ [ ש V J ע , מ ש י ש

: ה ל י ל ל ה ח כ ב ז מ י ה ב ל ג ן ע י ל כ ע ת ו מ י ה ם ש י ד ר פ ם ו י ר ב י א

ש מ ש ם ה ה ת יי) ו י מ ש ) 1 * ע מ ש ׳ י י ר נ ת ה ה ה ד ו ה ׳ י ד ר מ ה ל ר ו ד. מדברי תו נ י ו א ת א ו ע י ש ד ר ב מ ו ה א ת ת א ו ע ׳ ש ד ס ב מ נ ו

ר הא* ו מ ש א י ש ר ם ה ו י ם ה ו ח ר ובראשית יח) כ מ ו א א ו ה ש ת כ ו ע ש ש ש ב

> ז ש (שמות ט י ר ת ד א ת ו ו ע ׳ ש ד ס ב מ נ ש ו מ ש ם ה ה ם ו י י ק י מ נ ה א ת מ ן ע מ ש ה ל ב ל פ ת ה ן ל י א ד ש ו ע ו

ר מ א נ ר ש ק ב ף ב ת א ו ע ׳ ש ד ן ב ל ה ר ל מ א נ ר ש ק ב ה ב ר מ ק ב ר ב ק ב ה לזה ב ו ז ת ע ל שלא יבלבל ד ו ק

ת י ש ר ב י ר א ק ל ו מ ן ו י מ א ה ש מ ן ש י ע ע ש ב ר א ת ב ו ע ׳ ש ד ן ב א הר דיש כ ו ן בז נ י ר מ א ד ד ו ע ו

ם ו י ם ה ו ח ו כ ח א מ מ ו ח נ ׳ ת ר ר מ ן א י מ א ה ל ו מ ן ו י מ א ה ש מ ן ש י ע ת ושמי ש ו ל פ ת ע ה מ ו ש ך ש א ל מ

ה ע ש ה י ל ע מ תן ל ה או ל ע מ ם ו י נ ז א

ם ו י ה ו נ ש ש ה א ר ה ב ש ה ק כפי ז כ ו ״ ו ע ת ל פ ה ת ל ע נו מ ו ואי מ ו ח ת ם ב נ כ א נ צ מ מעה נ ם לשו ד ו רו ק ם חבי א ו

ם י ר ו כ פ ה נר מערבי חומות ירושלים

: כשהוא אומו־ כתוש היום הרי שש אמור. פדש״י כלומר מצעו במקום : מדר: תהלים פנ״ה : ד ברכות כ״ז: ד. ברכות ט ג ברכות כ״ו אחר ששינה הכתוב בלשוני והוא יושכ פתח האוהל כתום היום ולא אמר כתום הכמש אלא היום מכמע כל המקומות חמין בין חמה נין צל הוא מדבר בבעה כבית : הא מה אני מקיים וחם השמש. למשמע השמש חם והצל צונן נארכע דאלו קודם ד׳ שעות אף השמכ צונן(פנס״ח): מחו כחום היום. כלומר לידע מתי חום היום דפרישנא דהיינו חצות: ואת דריש בבקר בבקר• לכתיב וילקטו אתו ננקר ננקד וכיון לשעה רניעית נמס עד ההיא שעתאלוקטץ ותו לא ומכירן סעודתן נשעה רניעית ועלה כתיב ולחם ננקד לשבוע וה״נ

ייןן ל בלחש אי ל פ ח ם מ ד אה נ ש ש ה א ר ל ב ל פ ת ה ד ל י פ ק ה לם לחשדא ו ק ן מ ם דאי ל ר ו ק בה נ ש ת ה ו מ ל י כ ע מ ד י ן ש ע ו י זת י ע ם נ י ת פ ש לו ב מע אפי ששו

ב ק רביןך אגדתאלידן כ י ת פ פני משיי ירושלמי ברבוI

מצלי בתלת שעין. לפי שזמן ק״ש הוא הכפולים שמחפלליס בקול רם אלא י״ל דבימים אלו איןד לסמוך גאולה לתפלה: חמוניה: ראהו שהי׳ קורא אנו צריכים למלאך להעלות תפלתנו אלא אנו בעותיס כ: והא תנינן וכו׳. דאין לו שכר ק״ש אחר ג׳ שעות שיקבלם הקב״ה בעצמו גס נלמד שצריך לרחוש בשפתיו , ו כ ו אלא כקורא בתורה ומ״ע עביד הכי: נימר. שכך הי, שאעפ׳׳י שהקב״ה מבין מה שבלב האדם לשאול עכ״ז צריך נוהג כבר קיבל מלכות שמים להוציא הדביר בשפתיו בלתש בעונתה וקורא ק״ש בלא בשעה שאץ צל לכל בריר, ר'ייםא מצלי בג׳ כדי שיזכו השפתיס בתפלה

שעין ר׳ הייא בר ווא מצלי בג׳ שעין ר׳ ברכי׳ המונית קרי ק״ש ומצלי בתר תלת שעין והא תנינן ו הקורא מיכן ואילך לא הפםיד וכו׳ נימר כבר קיבל מלכות שמים בעונתה: אי מעדות למד ר׳ יהודה דמר ר׳ םימון בשם ריב״ל בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין לחן שני טלאים פעם אחת שלשלו להן שתי קופות של זהב וחיו מעלין להן שגי גדיים באותה שעה האיר הקב״ה עיגיהם ומצאו שגי טלאים מבוקרים בלשבת הטלאים ועל אותר, שעה ז העיד ר׳ יהודה בר אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות אמר ר׳ לוי ח אף בימי מלכות רשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב וחיו מעלין לחן שגי כבשים ובםוף שלשלו להן שתי קופות של זהב והעלו להם שגי הזירים ולא הספיקו להגיע לחצי החומה עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה וקפץ מ׳ פרסה מארץ ישר*1 באותה שעה גרמו

העונות ובוטל תתמיד וחרב הבית : ה. רבי יוסי בר חנינא היה מתפלל ט עם דמדומי המה כדי שיהא עליו מורא שמים כל חיום י וא׳׳ר יוסי בן חנינא יהא חלקי עם המתפללין עם דמדומי המה מה טעם (חהלים לב) על זאת יתפלל

כל הסיד yk לעת מצא מה לעת מצא לעת מצויו של יום:

וגם ע״י הדבור נברא מלאך כנודע לכן צריך להוציא הדבור בלחש כדי שיברא מלאך מכל דבור ודבור וגס כדי שישמע המלאך אזנים תפלתו להעלותה כי הוא אינו מבין מקירות הלב גם נלמד שהשיכור אסור להתפלל העעםהפשוע שנראה עזות כאלו אינו חישב ח״ו למי שבא לשאול ממנו ואס לפני מלך בו״ד יבא שיכור מתחייב ראשו למלך ועוד שהתפנהה כמו שלמד מרק נ צריכה ט שפתיה נעות והשיכור אינו

יכול לכוין : ג. מאיען למדו שלשה׳ 1 תפלות ט

בשחר צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה׳ או״א שהוצאתני מאפלה לאורה כו׳ עד כנגד איכול אבריס ופדרים שהיו מתאכלים על גבי המזבח כל הלילה. מוהר״ש יפה ז״ל מהיכן למדו גי־ תפלות דאע״ג

תוח תחתיו ו

ברכותיה והיה ממתין להתפלל עם הצבור וקרא ק״ש עם הברטת ולסמוך גאולה לתפלה: והי׳ מעלין להם שני גדיים. והם לא היו רוצץ לשנות למה שהיו נוהגין להקריב עלאים לתמידין: וקפץ. החזיר מ׳ פרסה מא״י:p דמדומי חמה. y Jft י בשחרית: לעת מיצויו של יום. כשהשמש יוצא וזורח ומצוי הוא על הארץ:

זועו

אמר דתפלה מ״ע מן התורה כדלעיל אין לה זמן קבוע מן התורה ואין נוסח תפלתנו מן התירה אלא חיוב מצוה זו שיהא אדס מתחנן ומבקש בכל יום צרכיו שהוא צריך

להם חומות ירושלים נר מערבי

־בנקר דנתיב גבי תמיד עד ל׳ בעות משמע: (מהר״כ סיריליאו): ו ברכות כ״!. עדיות פ״ו מ״א: ז ב״ק ס״ב : ע״כ ח ברכות כ״ט:י נ״רפכ״ב: בשעה שאין צל לכל כריה. כדפרב״י בפסחים סוף פרק אלו עוברין ט בבת קי״ח :

דכל בעות היום חמה נוטה לצדדי! וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו כשהחמה במזרח צל האדם למערב כבהחמה במערב הכל למזרח אבל כחצי היום תמ? עומדת נרקיע נראכ כל האדס וצל הסוס תחתיו עכ״ל(פבס״ח): שלשלו. הורידו תרגום ותורידם ובלבתינון: שני גדיים. כעיריש ואפבר בהיו גדולים דעתודים מתרגמינן גדיין ופסולין לתמיד (מהר״ב כיריליאו): עם דמדומי חמה.לבון אודכ דהיינו בתחלת היום ובסוף היום סתמה אדומה (מהר״ש סיריליאו): בדי שיהא עליו מורא שמים וכו׳. כדכתיב ״ראוךעס במש דהינו כל המבך היום היה עליו מורא כמים. והיום מתחיל מן הלילה דכתיב ויהי ערב ויהי נקר והשמש עונד רבו במורא כל המשך סיבובו ובלילה יורד ומסבב תחת האין ובבקר חוזר אל מקומו זורח הוא כס: מיצויו של יום שמתמצ*

השמש מעל האר! וכלה לשון ונמצה דמו על קיר המזנח(פנס״ח):

י משה נ ק רביעי פ ר ת פ ו אגדת אליהו ירושלמי ברכ

אי למ״ר אבוח תיקטם אי למ׳׳ד כנגד תמידין ואיברים ופדרים וכן מוסף כנגד קרבנוח מונ וצנעיצה מניין: גם כי תרבו תפלה אינני שומט. מכאן דבדין הוא שכל המרבה בתפלה

תפלת נענה וכלומר אה

להם בכל עת שירצה כפי יכלתו ועזרא ובית דינו תקני ו. לוטו של עולם. שהיא במצולה ותחתיתו ועמקו: י״ח ברכות על הסדר מפני שקצרה לשון בני ישראל על בתשנוק. בצער מבלי נתת שאין להם לא נר: ידי הגלות ונתערבבו לשונם עם לשון האומות וכן תקנו ולא מרתץ: מן המצות. שלא נחחייבו אלא בא״י מנין התפלות א׳ בשחרית ואי במנחה וא׳ בערבית כמי ל• מניין לנעילה. היכן הוא הרמז לתפלה שכתב הרמב״ם ז״ל בהלכות דשלשה האחרות יש להן רמז

) האומר י תפלה ובעי הכא מהיכן למדו ג אמר כ רבי יוחנן(ישעיה מ לצולה הרבי זו בבל שהיא זוטו של עולם וא״ר יוחנן למה נקרא שמה צולה ששם צללו מתי.דור המבול דכתיבא) גם בבל לנפול הללי ישר^ נם (ירמיה נ

לבבל גפלו הללי כל הארץ ובתיב(כראשית יא) וימצאו בקעה בארץ שגער אמר ריש לקיש למה לי נקרא שמה שנער ששם ננערו מתי דור המבול ד״א שהם מתים בתשנוק בלא נר בלא מרהץ ד״א שנער שהן מנוערין מן המצות בלא תרומה ובלא מעשר ד״א שנער ששריה מתים נערים ד״א שנער שהעמידה שונא וער להקב״ה ואי זה זה נבוכדנצר הרשע : ז. מ מנין לנעילה א׳ך לןי (ישעיה א) גם כי תרבו תפלה מכאן שכל המרבה בתפלה נענה מיחלפא שיטתית דרי לוי נ תמן א״ר אבא בריח דרב פפי ר׳ יהושע דסיבנין בשם ך״ לוי (משלי יד) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למהסור הנה ע״י שרבתה בתפלה קיצרה בימיו של שמו*< שאמרה(שמואל א׳ א) וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי ^א המשים שנה דכתיב(כמדבר ״) ומבן המשים שנה ישוב מצבא וגו׳ וחריין ליה נ״ב א״ר יוסי בי ר׳ מן שתים שנטלתו ובא אמר הכין אי אמרה כן ליהיד הן לציבור. ר׳ הייא בשם ר׳ יוהנן ר׳ שמעון ב; הלפתא

נעילה לרבוי תפלה תקנוה : מחלפה שיכיתיה דר׳ לוי תמן. בריש פ״ב דביכורים הוא אומר דאין שבח ברבר תפלה כדדריש בכל עצב ויו׳ ודבר שפתים שמרבה להתפלל אך למחסור הוא כמו שמציט בחנה: והלא אין עולמו של לוי. כלומר ואגב מפרש להפסיק עד עולם והיא הי׳ חי נ״ב שנה ומאי עד עולם דקאמר ומשני דשתי שנים שגמלתו אינם מן המנין חישב שם אמרה: וכא אמר הכין. מ״מ קשיא דהכא אמר דניוב הוא להרבות בתפלה: אי אמרה. אף דאמרה ר׳ לוי התם להך לא קשיא כאן ליחיד הוא דאמר שם: הן. דאמר הכא לצביר הוא דכיוב להם שירבו בתפלה כדדריש מקרא דגםם כי הרבו והתם ברבים משתעי: ש ב

ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן. לא סבר לה להא דר׳ לי אלא אפי׳ יחיד המרבה בתפלה נענה כדדריש מקרא דחנה משום

לתקן שיהיו התפלות שלשה בזמנים הנזכרים וקאמר רשב״ן כנגד שלשה פעמים שהיום משתנה ועל י־י שצריך להודות בהם על שינוי היום תקנו תפלת י״ת בעתים אלו ע״כ. ובזמנם של תפלות האבות נראה דכק שהשחר הוא חסד מדתו של אברהם לכן הוא תיקן תפלת השחר והערב שהוא׳ דין מדתי של יצחק ופחד יצתק לכן תיקן תפלת המנחה שזמנה מחצי היום ולמעלה שהוא דין כטדע ויעקב שהוא משותף מרחמים ודין לפי שהוא בת״ת יונק ממרת החסד וממדת הגבורה כנודע תיקן תפלת הערב שהערב משותף מיום ומלילה שהוא רחמים ודין דכיון ששוקע השמש הוא לא יום ולא לילה אלא משותף משניהם וכי/ נלמד ממאמר הלזה דחייב אדם לתת הודאה להקב״ה בכל דבר שמעיב

עמו

דמיהת חופות ירושלים

: בחשגוק. מלבין וינער תרגומו ובכיה: ו ת י ת ח ת זוטו של עילם. ארעיתו ו* ל בלא נר. דאמד בפ׳ במה מדליהין דאין במן זית דצליל כהוד, ב

נר מערבי דוכלמי תענית פ״ד ה״א: מ ירוכלמי בכוריכ ש״י

ה בתענית כל הסוניא: נ ירובלמי : כ ב״ר c׳ ל״ז: ל

מרחץ. דכיון דעמוקה היא יוצחי: בה המיס מיד ואין מקום לחפור לא בית הכבוד ולא המרת! ואמרי׳ בברכות c׳ בתרא רבא ביממא הוה אזיל עד מיל(מהר״בס)

נ ק ףריןןי אגדת אליהו כ י ת פ מ י י משה ירושלמי ב נ פ

עמו בין דבר גדול בין דבר קטן שהרי מאמר זה בנין אב לכל הדברים אם במה שהוציאו מאפלה לאורה שהוא מהלילה ליום.שהוא מבע הבריאה ועושה כך לכל בהמה תיה ועוף ולכל אומה ולשון עכ״ז צריך להודות כ״ש וקיו בדברים מיוחדים לו לעצמו בלבד או לו וכת אחרים עמו דתייב להודות גס נלמד דצריך לתת הודאה בערב היום במה שנמצא חי באותו יום ולא מת בו וזהו דקאמר מודה אני וכו׳ כשם שזכיתני לראות חמה במזרח כך זכיתי לראות במערב כלומר שהתייתני עד הערב לראותו

דמיהת נענתה בתפלתה וזה הי׳ ע״י שהרבתה להתפלל: ח. אימתי היא נעילה. האי נעילה שאמרו : בנעילת שערי שמיס. שהוא בלילה בתתלתה: בנעילת שערי היכל. שהוא ביום םמוך

לחשיכה : מתלפא

במערב גם נלמד דאגב שמתפלל אדם לשעבר יכלול גם תפלה על העתיד וזהו במה דקאמר בערב צריך לומר יהי רצון וכו׳ כשם שהוצאתני מאפלה לאורה דהיינו מהלילה שעבר כך תוציאני מאפלה

לאורה

בשם ר׳ מאיר(שמואל א־ א) והיה כי הרבתה להתפלל אל ה׳ מבאן שכל המרבה

בתפלה נענה: ח. ס אימתי הוא נעילה רבנן דקיסרין אמרין אתפלגין רב ור׳ יוהנן רב אמר בנעילת שערי שמים ור״י אמר בנעילת שערי היכל. אתוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתא דרב בצומא רבא א״ל כד תחמי שמשא בריש דיקלי תיהב לי גולתא דנצלי נעילת שערים מהלפא שיטתית דרב תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים ובא אמר בנעילת שערי היכל אמר רב מתנה על ידי דרב מאריך בצלותא םגין הוה מגיע לנעילת שערי

שמים: ט. אמר ר׳ הנינא משכני ר׳ ישמע^ בי רבי יוסי אצל פונדק אהד אמר לי כאן נתפלל אבא של ליל שבת בערב שבת א״ד אמי ר' יוהנן פלינ ולא הוה צריך מפלגא על הדא למה שכן מוסיפין מהול על הקודש ועוד דסרקין הומרייא מן ערב לציפורין ואמרו כבר

ישבת ר׳ הנינא בן דוסא בעירו: י. מעשה בתלמיד אהד שבא וש*1 את רבי יהושע תפלת הערב מהו א״ל רשות בא וש*1 את ר״נ תפלת הערב מהו איל הובה א״ל והא ר׳ יהושע אמר לי רשות א״ל למהר כשאכנס לבית הוועד עמוד וש< את ההלכה הזאת למהר עמד אותו תלמיד וש*1 את ר״נ תפלת הערב מהו איל חובה א״ל והא רבי יהושע אמר רשות אמר ר״ג לר׳ יהושע את הוא אומר רשות א״ל לאו א״ל עמוד על רגליך ויעידו בך והיה ר״נ יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רנליו עד שריננו כל העם ואמרו לרבי הוצפית המתורגמן הפטר את העם אמרו

חומות, ירושלים גר מעיכי לר׳ה בהסתלק אוי ס זבחיס י״א: נתונות מ״ט. מ ה : r י s ' \ z י במים ' נעילת שערי שמים. בבקיעת :עי

במש מעל האדן: בנעילת שערי היבל. מבעה בנסתלקה עבודת היכלהב לי דהיינו הדלקת המנורה והקטר קטורת בל בין הערבים והיינו מפלג המנחה ואלך בעה ורביע קודס הלילה: (מהרב״ס): ציין מתק! ציצייותיו: תי גולתי. תתן לי טליתי מבוס הנון לקראת אלהיך יבראל (מהרב״כ) :שכן מוסיפין מחול על הקודש. וקרוי לילה לענין חילול בבת בפיר קרר נמיי לתפ/ת ערבית (פבס״ח): ערב. בס מקוס קרוב לציפורי וקנור בס ר״ח נן דוסא וקורי[ ערנא : כתלמיד א׳. רבנ״י הוה : עמד אותו תלמיד. דלא הי

שיעתיה דרב. דהא לעיל.קאמר נעילה בלילה זמן נעילת שערי שמים והכאאמר כד תיחמי שימשיק בריש דקלי וא״כ זה הוא ז נעילת שערי היכל: ע״י דהוה מאריך רב. בתפלה וכשהתחיל כשהשמש בריש דיקלי הי׳ מגיע לזמן נעילת שערי שמיס

ועדיין הי׳ עומד בתפלה:. משך אותי ט. משכני ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אצל בית פונדק אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של לילי שבת בע״ש מבעוד יום: אמר ר׳ אמי ר׳יותנן פליג. על זה וקאמר הש״ס ולא היא דלא הוה צריך לחלוק על זה דלמה לא יעשה כן להקדים של שבת שכן מוהיפין מחול על הקודש: ועוד דהא סלקין. החמרים ממקום ערב ששם הי׳ ר׳ חנינא בן דוםא שרוי והס שלין לציפורי ואומרים כבר שבת ר׳ חנינא בן דוסא בעירו ומקדים לקבל עליו שבת מבעוד יוס גדול:ר את העם. ט פ י. ה ותשתוק מלתרגם:

ק רביעי פני משה ר ת פ אנדה אליהו ירושלמי ברבו

לר' זינון התזן. חזן הכנסת שהוא ממונה על צרכי הצבור* אמרו לו אמור. יתחיל לומר מה דאמרו לקמיה מקרא הזה כי.על מי לא עברה רעתך תמיד ועל שם ־שהי׳ מצער אותו בכמה וכמה פעמים: וכמה ספסלין היו שם. שהוסיפו בו ביום לפי שכולם היו באין לבית המדרש לשמוע וללמוד: כהאי דתנינן תמן. בריש זבתים ביום וכו׳ שכל הלכות הספיקות

נשנו בו ביום:

לאורה דהיינו לעתיד גם למדנו שהתפלה צריכה מעומד שהרי אין עמידה אלא תפלה ללמד שהתפלה בעמידה גם גלמדדמלבד סדר הברכות שמתפלל האדם יכול להרבות שיחה חוץ מהסדר מעין המאורע עי׳ד הדין דקיי״ל

•במי שיש נו חולה בתוך ביתו יכלול סדר דברים כברכת רפאנו ואם צריך למזונות יכלול שאלתו בברכת •ברכנו וכן בכל הדברים שצריך ולכן אפקי׳ התפלה גלשין שיתה שנאמר ויצא יצחק לשות בשדה וכו׳ לומר שיכול להרבות בשיחה בכלל תפלתו דהיינו שאלותיו כמדובר גם נלמד ההולך בדרך במקום שפוגע יתפלל הרי כתיב ויפגע במקום אין פגיעה אלא ספלה אפקי׳ התפלה בלשון פגיעה לימר דבמקום שפוגע יתפלל קודם שיעבור זמן

התפלה: אמר

יא. תמי תנינן. בפ״ה 1 דכתובות:א׳'ל

אילץ את תיי. מאלו אתה מפרנס עצמך א״ל ועד עכשיו עדיין לא ידעת מצערן של התכמים בפרנסתם: נעניתי לך. בדברים ומתול לו ונתפייס ר׳ יהושע: חד קצר. כובס א׳ להודיעו שנתפייסו עם ר״ג ויתזור לנשיאות ואית דאמרין ר׳ עקיבא בעצמו הוא שהלך להודיע לבה״מ : מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שהוא רגיל להזות אפר פרה וכמו אביו כן ודרך משל הוא כלומר מי שרגיל בחשיבות ונשיאות וירשה מאביו הוא ינהג הנשיאות מי שאיט וכו׳. כלומר בלשון תמיה וכי אתר שאינו רגיל בכך לא הוא ולא אביו יאמר לזה הרגיל מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה זפסולין להזאה הן זה ודאי לא אלא מי שהוא מזה בן

לר׳ זיגון החזן אמור התחיל ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם ואמרן לן(נחזה ג) כי על מי לא עברה רעתך תמיד הלכו ומינו את ראב״ע בישיבה בן שש עשרה שגה וגתמלא כל ראשו שיבות והיה ר״ע יושב ומצטער ואמר לא שהוא בן תורה יותר ממני ^א שהוא בן גדולים יותר ממני אשרי אדם שזכו לו אבותיו אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה וכי מת היתד, יתידתו של ראב״ע שהיה דור עשירי לעזרא וכמה ספםלין היו שם רבי יעקב בר סיסי אמר שמנה ספסלים היו שם של תלמידי הבמים הרן מן העומדים לאהורי הנדר כיי דתנינן תמן ביום

שהושיבו את ראב״ע בישיבה: יא. תמן ע תנינן זה מדרש דרש ראב״ע לפני הכמים בכרם ביבנה וכי כרם היה שם ^א ^ו תלמידי חכמים שהיו עשוין שורות שורות ככרם מיד הלך לו ר״נ אצל בל אחד ואחד לפייסו בביתו אזל גבי ר׳ יהושע אשכהיה יתיב עביד מהטין א״ל אילין את היי א״ל ועד בדון את בעי מודעי אוי לו לדור שאתה פרנסו א״ל נעניתי רך ושלהון גבי ראב״ע הד קצר ואית דמרין ר״ע הוה א״ל מי שהוא מזה בן מזה יזה מי שאינו לא מזה ולאבן מזה יימר למזה בן מזה מימך מי מערה ואפרך אפר מקלח א״ל נתרציתם אני ואתם נשכים לפתחו של ר״ג

אעפ״כלא הורידוהו מגדולתו מינו אותו אב בית דין: מתני׳

מזה הוא יזה: א״ל ר״א בן עזריה נתרציתס וכו/ ואע״פ כן לא הורידו לר״א בן עזריה מגדולתו לגמרי אלא לאב״ד מיט איתי ור״ג חזר לנשיאתו.

מתני

:דאיתא

נר מערבי ע •כרכות כ״ח

ן בר״ה אכתיןד:עריה בבכורות במענה דר׳ נדד,

חומות ירושלים בואלין אל? מעומד מפני אימת התורה ונפקא לן מדכתיב ולפני אלעזר הכהן ״יעמוד ו:אל לו ויו׳: אמור לו. :אין אנו רוני; ביהא נביא : אמרו לז,

ה רעתך תמיר. פכוק הוא נתכקוק והיינו כדמפר: ב:מ׳ ר ב לר״נ: כי על מי לא ע: *יפו מללד,.אפר כתס ולא אפר נרה: מינו אותו אב ב״ד ויב הילוי, בין אנ״ד ונביא כדאיתאבפ׳ בתרא דבכוריס: (מהר״כ כיריליאו): ס ; ה

ד ק ריי^י אגדת אליהו כ ר ת פ ו כ ר ה ירושלמי ב ש י מ נ פ

יב. מתני׳ שלא תארע תקלה על ידי. שלא אכשל ד. אמר ר׳ לוי אף בימי מלכות יון הרשעה היו בדבר הלכה כדמפרש בגמרא: ונמצאתי משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מתבייש לעוה״ז. בפני חביריי: בבתי כורעיות. שעושין מעלין להן שני כבשים כוי עד ובעל התמיד וחרב בו מיני שחוק ויכלו בהבל ימיהם: הבית. נלמד מזה המאמר חיבתם של ישראל יג. היה מתפלל שלש מם המצות כמה ממון היו תפלות. של כל יב• מתני פ ר גחוגיא בן הקנה היה מפזרים בדבר שיה מעכו

יום ויום ואחר כל תפלה מתפלל בכניסתו לבית כדי' : המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה טיבה של תפלה זו אמר ט _ מהו אומי וה על ידי וביציאתי אני ל ק ' להן בכניסתי אני מתפלל שלא תארע ת י ע ד. מחיה *™°׳ כ^ נותן הודייה על הלקי: גמ׳ בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ע ל ^ ג ש שלנו המחזיר נ: יאו״א שלא אקפיד כנגד הבירי ולא חבירי יקפידו כגגדי שלא נטמא את ם י ת מ

ט ליה לאמוריה. הטהור ולא נטהר את הטמא שלא נאסור את המותר ולא נתיר את ב . מ 1 ט י להמתורגמן האיסור ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא וביציאתוס מהו אומר מודה אני לפניך יי *הי ו^הי אבותי שנתת הלקי ג י ת ש

ת חלקי בבתי תרמיות ובבתי קרקםיות שאני ת מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות ולא נ עמל והן עמלים אגי שוקד והן שוקדים אגי עמל לירש גן עדן והן עמלים לבאר שחת שנאמר

(תחלים ^ כי לא תעזוב גפשי לשאול לא תתן הסידך לראות שהת:

יג. רבי פדת בשם רבי יעקב בר אידי ר״א חית מתפלל שלש תפלות לאחר תפלתו מהו אומר יהי רצון מלפניך יאו״א שלא תעלה שנאתינו על לב אדם ולא שנאת אדם תעלה על לבינו ולא תעלה קנאתנו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבינו ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי היינו ויהיו דברינו תהנונים לפניך ר׳ הייא בר אבא מוסיף ותייהד לבבנו ליראה את שמך ותרהקנו מכל מה ששנאת ותקרבנו לכל מה שאהבת ותעשה עמנו צדקה למען שמך : יד. דבית ר' ינאי אמרין הנוער משנתו צריך לומר בא״י מהיד, המתים רבוני חטאתי לך יהי רצון לפניך ה׳ ^הי שתתן לי לב טוב חלק טוב יצר טוב חבר טוב סבר טוב שם טוב עין טובה ונפש טוב ונפש שפלה ורוח נמוכה יתהלל שמך בנו ו* תעשנו שיהה בפי כל הבריות ו* תחי אחריתנו להכרית ולא תקוותנו למפח נפש ו* תצריכנו לידי מתנת בו״ד 0* תמסור מזונותינו בידי ברד שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה ותן הלקנו בתורתך עם עושי

רצונך בנה ביתך היכלך עירך ומקדשך במהרה בימינו: טו. רבי הייא בר ווא מצלי יהי רצון מלפניך יאו״א שתתן בלבנו לעשות תשובה שלימה לפניך שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא רבי יודן בי רבי ישמע** קבע ליה לאמודיה דיימר

בתר חומות ירושלים נר מערבי

־ ר׳»£ . : r p . 5 ת י כ י בכניסתו מהו אומר. מה תפלה הי׳ אומר ר׳ נחוניא וכתב רמב״ס פ נ בפירוכ המכנה מדקאמר מהו אומר ולא קאמר מה הי׳ אומר מכמפ דהלכה

כר׳ נחוניא וה״נ קאמר מה חייב כל תלמיד לומר בכניסתו לביהמ״ד(פבס״ח): שלא אקפיד. :לא אכעיס אה א:מע מהס דבר זלזול כבודי כהק:וי1ס לי בהלכה כאלו תאמר זה כבי: וכיוצא בזה היוצא מפי מק:ה ברתיחה (פבס״ח): סכר טוב. תרטס תקוה סבר :אמלא תקותי :הייתי בוטח בך כדי:אתחזק« ר נ א יותר בתכונה ומע״ט : ונפש שפלה. כלא תהא תאותי בצורכי העילה אלא במועט כדי כלא יצטער לבי אלא יהא :מח בעבודתך וכן מנינו ב

לו ׳כמעאל יחיה לפניך: רוח נ מוכה. כפל נרך כאהא מרוצה לכריות מכיס כבוד תירה (מהר״כ כיריליאו):

ק רביעי פני משה ר ת פ אנדה אליהו ירושלמי ברבו

כדי שלא תתבטל מצוה אחת שהרי שתי קופות דנריס שתרגם הפרשה כדרך שהיו נוהגין וקבע לו תפלה זו היו נותנים בעבור שני עלאיס. גס למדנו כל המשתדל . שיאמר אותה אתר שסיים הפרשה:

שלא יתבטל מצוה כמן שרואה הקב״ה שעשה כל יכילתי יה לאל שחלק לי. כלומ׳ דר׳ אבין מפרש להא דקאמ׳ ולא יטל עושה לו נס להזמינם בידו שהרי האיר עיניהם הודיה על תלקי דא״צ להאריך כ״כ כמו דתני בברייתא לעיל ביציאתו מהו אומר וכו׳ אלא דבהא לחוד סגי לצאת ידי תפלה זו שאו׳ה ע מודה אני לאל שחלק לי ד ומעשה טוב. ועוד שזה ג״כ מעין הבקשה בכניסתו שעכשיו נותן הודה על שחלק לו דיעה ולא נכשל בדבר הלכה ומעשה טוב שלא הקפיד כנגד חביריו:

ומצאו בלשכה שני טלאים מבוקרים. ויכולים לומר מדקאמר האיר עיניהם ומצאו ב׳ טלאים משמע שלא היו מקודם אלא בראם והמציאם להם באותה שעה שאס היו מקודם הל״ל באותה שעה באו ללשכת הטלאים ומצאי שם וכו׳ דהאיר עיניהם לשון זה שייך על דבר נס

_ . _ _ < ׳ . _ ^ ^ . w # w ״ 1 י י שנעשה ע״ר שכתוב כששלח י5\pft ^ °^ $1יז רבי יוחנן הוה מצלי יר״מ יאו״א שתשכן בפוריינו אהבה T r

l •ד לתופשו * י ר ואהוד, שלום וריעות ותצליח סופנו אחרית ותקוה ותרבה נבולנו אשר חלישע שם כ ע נ ־ ה י א ר ד ן א ד מ 3 ל כ י ח

בתר פרשת יה כן: טז. רבי תנהום בר איסכלוםטיקא מצלי ויהי רצו; מלפניך יאו״א שתשמור ותשבית עולו של יצה״ר מלבנו שכך בראתנו לעשות רצונך ואנו הייבים לעשות רצונך את הפץ ואנו הפצים צ ומי מעכב שאור שבעיסה גלוי וידוע לפגיך שאין בגו בה לעמוד בו ^א יר״מ

יאו״א שתשביתהו מעלינו ותכניעהו ונעשה רצונך ברצוננו בלבב שלם:

בתלמידים וגשיש בהלקגו בגן עדן ותקננו לב טוב והבר טוב ונשכים ונמצא ייהול לבבגו ותבא לפגיך קורת גפשגו לטובה:

יה. וביציאתי אני נותן הודייה על הלקי. אמר רבי אבון ל^ שהלק לי דיעה ומעשה טוב:

מתני׳

אלישע וצעק אהה אדוני ויאמר לו אלישע אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם, יען דרך נס הזמין אצלו הקב״ה סוסים ורכב אש ויתפלל אלישע אל ה׳ שיפקח את

עיני הנער ויפקח ה׳ את עיניו וירא ההר מלא סוסים ורכב אש וכו׳ גס אומרו האיר הקב״ה עיניהם הוא שיראו מה שלא היה שם מקודם. גם למדנו גבירתו של הקב״ה בראות אימות העולם כמה נאוצים וגדופיס עושים למרות עיני כביד שהרי העלו חזיר תמורת המילין שיקריבו לפניו דרך חירוף וגידוף ושומע ושותק גם למדני שאפילו דבר דומם כארץ ואפילו חיה טמאה מזדעזעים על כבידי של הקב״ה שהרי נזדעזעה החומה ובמרובה אמרינן נזדעזעה כל ארן ישראל. וגם דלג וברח החזיר מ׳ פרסה. גם למדנו רבוי העושר שהיו מושפעים ישראל בארצם שהרי היו מוצאין מהלשכה שתי קופות זהב בכל יום על ב׳ טלאים אין זו כי

אס מריב עישר שהיה בהם והיו מתנדבים לקידש:. מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את ר׳ יהושע תפלת הערב מהו כי׳ עד כיי דתנינן תמן ביום שהושיבו י את ראב״ע בישיבה. הקשה מוהר״ש יפה ז״ל למה הכחיש דבריי ר׳ ׳הישע ואי הדר ביה לימא אין הכי נמי והדרי בי ורבן גמליאל מה טעם לבקש שיעידו בו וכי ראוי שיענש על זה מאחר שאומר שאינו חולק עליו נראה דהדר ביה ולמה לו עוד לבקש על הרבר וליכא למימר למשום דר״ג נשיא לאו אורח ארעא לחלוק עליו דודאי בבית המדרש כל אחד יגיד דעתו. ותירץ ושמא י״ל דרשות לקאמי ר׳ יהושע היינו דווקא

לגבי נר מערבי חומות ירושלים

בד אםקולוםטיקא. ב; ביהכ״נ :הי׳ :ומדו בית הכנסת [:״ב. ליראת ו :מלמדין בה הנעריס קרוי] כל:ון לעז איכקולא: ייחול לבבנא לפניך קורת נ ת ללה לכור מאחריך כיוס אלא כ:נ:כיס בכל בהר נמצא ליבנו מייתל אותך: ו

נפשנו לטובה, כלו׳ כפיר צרכינו וקורת רוחנו: (מהר״:. :לא ך .

שהוא מעין כל הברכות האמצעית חון מימות הגשמים שאינו מתפלל הביננו מפני

ה ת אליי* כ י ג ק רביעי א ר ת פ ו פני משי• ירושלמי ברכ

מעין שמנה עשרה. פליגי בה בגמרא לגבי מצוה אחרת והיא נאבדת דאז אמרינן תדחה , י "יט. מתנ

״ מאי היא: אם שגורה תפלתו בפיו. תפילת ערבית מפניה אבל לחנם אין לו לבעלה כדפי׳ שהוא למוד ורגיל בה והלכה כר׳׳ע שמי שאין תפלתו התום׳ ז״ל בבבלי בריש פירקין וכן דשרי המייניה או שגורה בפיו או בשעת הדחק מתפלל שלש ראשונות עלה על מעתו לא מערתינן ליה כדכתב הרא״ש ז״ל זשלש אחרונות והביננו באמצע לכן לא ראה ר׳ יהושע לתלוק

יט. מתני׳ ק רע אומר בכל יום אדם 1 ־ ־ ׳ מתפלל שמונה עשרה ור׳ יהושע אומר מעין שמונה עשרה ר׳ עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו

יתפלל ש״ע ואם לאו מעין ש״ע: גס׳ י ולמה שמוגה עשרה אמר ריב״ל כננד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד (תילים י) יענך ה׳ ביום צרה אם יאמר לך אדם תשע עשרה הן אמור לו (*ס ב) למה רגשו גויס לית הוא מגהון מכאן אמרו המתפלל ולא נענה צריך תענית א״ר מגא רמז לת״ה שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפלתך אמר רבי סימון בגגד י״ה חוליות שבשדרה שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוה בכולן מה טעס (עם לה) כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך אמר ר׳ לוי בנגד י״ה אזכרות שכתוב (שם כט) בהבו לה׳ בני אלים אמר ר׳ הונה אם

יאמר לך אדם תשע

י I י י ~ י ן על ר״ג משידע שר״ג קאמר חובה מפיון דליכא בינייהו רק היכא דאיכא מציה עוברת או דשרי המייניה או עלה על מעתו דהוי מילתא דלא שכיתא ועוד דאיכא למיחש דלמא אתו למטעי למחשבה רשות גמורה ולבטלה לחנם להט אודי לר״ג וקאמר דאינו אומר הוא רשות ואין בזה משנה בדיבורו שכוונתו לומר שאינה רשות גמורה אלא חובה מיהת הוא שלא לבטלה בחגם ור״ג חשב דכי קאמר מעיקרא רשות רשות גמורה קאמר ומטון דלא קאמר השתא הדרי בי נראה שעדיין עומד בסברתו ואינו רוצה לפרסמה ושמא שוב יחזור ויורה כדמעיקרא ולכן ראוי שיעיד בו כדי שיפרש דבריו אם חוזר בו ובטלה מחלוקת או אם עומד בסברתו ויבטלוה

שצריך לומר השנים וחוץ זי״ט שצריך •בחונן הדעת תקנו שמנה וכנגד מי הן

שאלה בברכת ממוצאי שבת לומר הבדלה גט/ ולמה. עשרה ברכות עד יענך ה׳/ וסוף המזמור יהיו לרצון גו ו אמרי פי שזה רמז הוא על סיום ברכות התפלה ומה״ט נמי אומרים פסוק זה אחר הפלת י״ח : תשע עשרה הן. המזמורים: למה רגשו גויס לית היא מינון. איני מן המכין בפני עצמו דאשרי ולמהא: רגשו חדא פרשתא הי מכאן אמרו. מרמז הפסוק ׳יענך וני, שהיא אחר י״ח מזמורים למדו ג״כ שהמתפלל ולא נענה צריך תענית וזהו

עשרה איבון ברוב החכמים ואז הודה אמור

ואמר כי הוא רשות קאמר כי אינו יכול להכחיש את החי ומ״מ לאו רשות גמורה קאמר ע״כ. והטעם שהזכיר גלוי שס התלמוד בסוף שאם היה מזכירו בתחלה היה

י נראה

יענך ה׳ ביום צרה : רמז לת״ח וכו/ שלפי שאחר י״ח

כתוב יענך לשון מכת וזהו רמז שצריך לומר לרבו אחר שהתפלל י״ח תקיבל ותשמע תפלתך ולפיכך כתוב לנוכח ולא כתיב ענני ל וגו׳ ומדרך ארץ להתלמיד שיאמר לרבו כך: אם יאמר לך שבע עשרה אימן.

ברכות התפילה אינם אלא י״ז וזהו כדתני בתוספתא ומייתי לה למאי דמםיק לקמן דתנינן כילל של דוד בבונה ירושלים

חומות ירושלים נר מערביא נדר: לפניו :כתב אחר י״ח מזמורים ק כרכות כ״ח : ד דוכלמי תענית פ״כ כ״כ כל הכוגיא : ר ק מכאן אמרו המתפלל וכוי. מ

י פני משה ן ן י ב ק י י ת פ מ י י ב מ ל ש ו ר אגדת אליהו י

נראה כמזכירו דרך גנאי שעל ידו נמשך כמה מחלוקת ירושלם וא״כ לא הוו אלא י״ז קודם שתקנו ברכת בבית המדרש וכמה צער לר׳ יהושע מר״ג וגם לר״ג המינין: אמור לו של מינין כבר קבעוהו חכמים- שםילקוהו מנשיא אך בהזכירו בסוף אחר הסיפור ביבנה. ומשלים לי״ח ברכות: והכתיב אל הכבוד הרעים. כמה תורה נתחדש בעולם בסבתו שעל אומרו לר״ג והרי זה ג״כ הזכרה הוא ולמה לא תקנו עוד ברכה­ ' . אחת נגד שם הזה. א״ל

אמור לו של מיני׳ כבר קבעו חכמי׳ ביבנה התיב ר״א ב׳׳ר יוסי קומי ר' יוסי והא כתיב (*=) *1 הכבוד הרעים א״ל והתני בולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים ושל זקגים ושל גרים במבטה לצדיקים ושל דוד בבוגה ירושלים איה לך מספקא לכל הדא והדא מנהון אדברה רבי הנינא בשם רבי פנהס כגגד י״ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצהק יעקב אם יאמר לך אדםת כח) והנה ה׳ נצב (בראשי י״ט הם אמור לן עליו לית הוא מינהון אם יאמר לך אדםם מחו ויקרא בהם שמי ש ) ו י״ז הם אמור ל ושם אבותי אברהם ויצחק מינהון רבי שמו* בר גחמגי בשם ר׳ יוחגן כגגד י״ה ציוויין שכתוב בפרשת משכן שגי אמרת לא) ואתו ר׳ חייא בר ווא ובלבד מן(שמו אהליאב בן אחיסמך למטה דן עד סופיה

דספרא: ב. ש שבע של שבת מניין אמר רבי יצהק

- כנגר גהגין ומחמת דהוה מספקת לישו אח״כ שמא יש לקבוע ברכה גם כנגד שם הזה אל הכביד וגו׳ הלכך מספקא אמרו לכל חדאי נמי האידגא י ותדא מינהון משל דוד ומשל בונה ירושלים אדכרה בפ״ע והשתא הכל ניחא וכן למאי מה לומר• י״ע ברכות: אם יאמר לך אדם תשע עשרה הן. עם הפסיק והגה ה׳ נצב עליו שמזכירין בו ג״כ אבות. אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק : אמור לו. זה הפסוק והנה ה׳ וגו׳ לית הוא מיגהון מפני שלא כתוב בו• יעקב: אם י^מר לך ארם. א״כ מעתה שבע עשרה הן לפי שפסוק ויקרא בהם יגו׳ לא הוזכר בו בפירוט יעקב : אמור לו. דשאני הפסוק הזה ויקרא וגו׳ דהוא ודאי נחשב מינהין הואיל וכתיב בו ויקרא בהם שמי הוה ליה כמו שם יעקב ג״כ מפורש בו: בפרשת משכן שני. כלומר בפ׳ פקודי והאי שני כמו שני דבריס הכפולין עצ שם שכתוב בו שני פעמיס משכן זא״ז ויש בפרשה זו י״ח פעמים צוה ה׳ עד סוף הספר והיינו דקאמר ובלבד מן ואתו אהליאב כלומר דלא מחשבינן הציווי שנאמר שם בפסק ובצלאל בן אירי וגו׳ כי אם מכאשר צוה ה׳ וכו׳

נר מערבי חומות ירועלים הכתובים ש ברכות כ׳׳ין: ביבנה תקנוה. לאחד תיקון י*ח זמן מרובה לאלו י׳׳ת נביאיה היי נסד כשנתקנה ואלו יכיבת יכנה לאחר החרב,׳ הוה כדאיתא בגיטין: אל הכבו

׳: סיריליאו) : ס כננדה (מהר, הרעים. ריצינו לכץ הזה בפורענות דכעיס כדכתיב וירעה ה׳ בקול י.דול על פלכתיס־ ויהמם ואיכא :

והתני כולל וכוי. בתוספתא. סוף פ״ג ומייתי לה נמי לעיל בפ״ב וכלומר יליטעמיך תיקשי לך •והשתא הוו להר טפי דהא למאי דהיו עולליך מעיקרא גם של דוד בבונה ירושלים בחדא ברכה ולא הוו אלא י״ז ולפיכך תקנו ברכת. המינין להשלים י״ח והשתא שחזרו ונהגו לחלק לשל דוד ושל בונה ירושלים לשתי• ברכות והוו להו י״ע אל£ היינו כיעמא מהאי קרא, טפיה דפרכת מניה כדמםיק ואזיל: אית לך משפקאלכל חדא וחדא מינהון ארכרה- כלומר מפני שזה השם אל הכבוד יש לך בו ספק אם לקבוע נגדו ברכה או לא: לפי שאינו מהשמות שאינן נהגין ולפיכך מעיקרא ל>א הוו מהדרי אלא אחר י״ח כנגד י״ח אזכרות הבלתי

והלא רבי יהושע אמר לי רשות נתגלגל הדברשנתוספו כמה ספסלים בבית המדרש ונתחדשה כמה תורה וכל הספיקות שהיה בביהמ״ד הותרו בו ביום נמצא הזכרת שמו בסוף הוא למעלה ולזכות ונלמד ממאמר זה תלמיד השומע דבר מפי חכם אס שומע מחכם אחר בה אל יגלה לו אוזן חכם פלוני אומר הפך מסברתך ובפרט כשהאחד גדול מחבירו לפי שגורם מחלוקות גדולות בישראל אילולי התלמיד הלזה שהיה רשב״י קדוש אלהי שלא כיון לחרחר ריב תלילה היה יוצא תקלות גדולות מאותו מתלוקת על מה שגילה לר״ג והלא ר׳ יהושע אומר רשות עוד נלמד שמקבלים כל תלמיד הבא ללמוד אפילי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וזהו מספק אס לומד

לשמה

ן י אגדת אליהו ־ ב ע י ב ק י י ת פ ו נ י י ב מ ל ש ו י פני משה י

־הכתובים אחר הקרא דואתו ואילך על סוף הפרשה : לשמה או לא אבל מי שמעשיו מפורסמים שהוא רשע JQ• מתני׳ ר״א אומר העושה תפלתו קבע. לא שהלומד לתלמיד שאינו הגון שאז הוא כאילו זורק ״ שדומה עליו כמשאוי ולשון קבע אומר אבן למרקוליס וזה מהכת שאמרו עליו חכמים נוח לו חוק קבוע עלי להתפלל וצריך אני לפעור ממנה שלא נברא כמו שכתבו התוספות ז״ל שלומד לקנער עוד נלמד אשרי מי שיש לו זכות אבות עוד נלמד שאין להחניף אפילו לגדול שבישראל אם רואים בי עושה דבר בלתי הגון הרי סילקו לר״ג מנשיא על מה שהיה מצער לד׳ יהושע עוד נלמד שהתב״ה עושה נסים ליריאיו להעטתס לגדולה שהרי מינו את ראב״ע בישיבה בן י׳ עשרה שנה (ובבבלי אומר בן'י״ח שנים) ונתמלא כל ראשו שיבות (ובבבלי אומר זקנו) דרך נס עוד נלמד ענוה של גדולי ישראל שאעפ״י שםילקר לר״ג מנשיא עכ״ז לא מנע עצמו מבית המדרש עזד נלמד שיעשה אדם לכבוד המתים למחול שהרי אעפ״י שלא היה מקבל ר׳ יהושע פיוס מר״ג כיון שאמר לו עשה בשביל אבא מיד נתפייס עוד נלמד שיכיר אדם בטעותו ויודה על האמת שהרי כשראה ר״ג דטעה הלך הוא מעצמו לפייס

כגגד שביעת קולות שכתוב בהבו לה׳ בני ^ים אמר ר׳ ירדן אגתוריא כגגד ז׳ אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום

השבת: בא. תשע של ראש השנה מניין אמר ר, אבא קרטוגנא כננד תשע אזכרות שכתוב בפרשת הגה וכתיב בםיפה (שמואל א ב) ה׳ ידין אפםי ארץ : בב. כ״ד של תענית מגיין רבי הלבו ור״ש בר רב נהמן תרוויהון אמרין כגגד כ״ד פעמים שכתוב בפרשת

של שלמה רינה ותפילה ותהינה: בג. ת מתני׳ ר״א אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה מעין י״ה ואומר הושיעה הי את עמך את שארית ישר*1 בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך בא״י שומע תפלח ותחנונים: גמ׳ ר׳ אבהו בשם ר״א ובלבד שלא יהא כקורא

לר׳ יהושע ולא בוש .י פינחס בן לד ב . י ? נ כו׳ זה שעובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא והתפלל אלא בוא וקרב וכו׳. נראה שבהיות שהשלית

צבור

יובגמרא פליגי בפירושא: ׳מתפלל תפלי. קצרה. ומהו אומר הושע השם וכו׳: בכל פרשת העיבור. אפי׳ בשעה •שהן פורשין לעבירה יהיו צרכיהם גלוים לפניך לרחם עליהם ואין הלכה כר׳ יהושע אלא התפלה שמתפללים •במקום הסכנה היא צרכי עמך מרובים וכו׳ כדאמר בגמרא ומתפלל אדם אותה ־כשהוא מהלך ואינו מתפלל ילא ג׳ ראשונות ולא ג׳ אחרונות ־וכשיעבור מקום הסכנה ותתישב דעתו צריך לחזור ולהתפלל תפלה כתקנה אס. י מ לא עברה עינתה׳• ג ובלבד שלה יהא קורא כאגרת. זהו קבע דקאמר ר״א שלא ־יאמרה כקורא אגרת בעלמא ׳ולא בלשון תחנונים: כל זמן דהוינא עביד כן. לחדש בה דבר הייתי טועה בתפלה עצמה הלכך לית לך אלא: ׳ ט כהאי דאמר ר׳ אבהו ו

כל באיגרת ר׳ אחא בשם ד יוסי צריך לחדש בה דבר בכל יום אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום אמר ר״ז בל זמן דחויגא עביד כן הוינא טעי לית לך ^א כיי דמר ר׳ אבהו בשם ר״א ובלבד שלא *הא כקורא באיגרת רבי <<עזר היה מתפלל תפלח חדשה בכל יום

רבי אבהו היה מברך ברבה הדשה בכל יום: רבי

חומות ירושלים נר מערבי

•וכלכד שלא יהא כקורא באגרת. והכי פ״ כבבלי קבע באינו אומרה ח כרכות כ״יז: בנחת ובלשון תחנונים ולכון ובליל לאפיקי אילך ללקמיה למפר: בכל קבע

גס כלא יאמר הקבוע בלבד אלא כיחדכ לבר תמיד : (פנכ״ת): תפלה חדשה. כלומר בכל ברכה מהאמצעיות היה מתדכ מעין הברכה: ר׳ אבהי היה מברך ברכה חדשה. כלומד בכרכה אחת מהס בלבד היה מחד: (פכס״ח):

ך פני משה י י ב ק ר י ת פ ו נ י י ב מ ל ש ו י אגדת אליהו י

י הדרכים כחזקת סככה. ומתפלל תפלה ל . כ ו צבור היום כמו כהן גדול בזמן שביהמ״ק קיים לק אין נ אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב דכיון שהתפלה קצרה כשהולך באיזה דרך שיהי' וכר׳ ינאי במקום תמידן תקנו כנזכר לעיל אומרים בלשון קרב כשהי׳ יוצא לאכםניא כלומר מעירו לעיר אחרת דרך הנאמר גבי קרבן כדכתיב בפ׳ שמיני ויאמר משה אל אכסנאי הי׳ עושה צוואה בתוך ביתו מפני שהדרך בחזקת סכנה: במרחץ שהיא׳ ניסוקת. מפני שיש מרחץ בלא הסקת אש שמה אלא מביאין מיס חמין ורוחצין בהן. ומרחץ שהיא ניסוקת ותחתיה אש היא בחזקת סכנה: כל החולי בחזקת סכנה. כשנפל למסה ומתפלל תפלה קצרה:ה שעובר לפני התיבה . ז ז נ וכו׳ בא וקרב. על שם עשה קרביני ללחום נגד, ואזיל: המקטרג כדמפרש.. אדם ל ל פ ת . מ ח נ תפלת י״ח ואח״כ יבקש צרכיו הפרטיות: ישפוך שיחי־. שהוא צריך בפרטות: לשמוע אל הרנה. משמע מה שכל א״וא מרנן ומבקש צרכיו ואל התפלה היא סתם תפלה השוה לכל:

ם שהוא ו ק מ ב מיוחד

לתפלה. בבית הכנסת: מקים

אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עילתך וכפר בעדך ובעד העם וכו׳ כאלו אומרים לו אתה במקום כהן ותפלה זו שאתה יורד לפני התיבה לומר היא במקום קרבן על המזבת א׳׳־כ בא וקרב אל התיבה שהיא המזבח ועשה קרבנינו ובהיותך מטין שהתפלה שאתה מתפלל היא כקרבן ממש לכפר עלינו נמצא מכופרים אנו ובזה עשה

צורכינו

רבי יוסי ציידניא בשם ר׳ יוהנן כד. א לפני תפלתו הוא אומר (תהלים «) ה׳ שפתי תפתה ופי יגיד תהלתך ולאהר תפלתו הוא אומר (שם יט) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי רגו<י רבי יודן אמר תרוויהון קומי צלותא: כה. רבי אמר תמה אגי האיך בטלו הוגן הדעת בשבת אם אין דיעה תפלה מניין ב אמר רבי יצהק גדולה היא הדיעה שהיא ממוצע בין שתי אזכרות שנאמר(שמואל כ) כי k דעות ה׳ אית דבעי

קים תמצא: משמעינה מן הדא (משלי כ) אז תבין יראת ה׳ ודעת * כו. דבי שמעון בר אבא בשםר״ח כל הדרכים בהזקת סכנה רבי יונה כד הוה נפיק לאבםניא הוה מפקד גו ביתיה רבי: מנא כד הוה אזיל מסהי במרהץ שהיא ניסוקת הוה מפקד גו ביתיה רבי הנינא בדיה דרבי אבהו ר״ש בר אבא בשם ריב״ל כל ההולי בהזקת

הסכנה:. רבי פיגהס ר׳ לוי ר׳ יוחגן בשם מגהם דגלייא זה שעובר לפני מ התיבה אין אומר לו בוא והתפלל 1$א בוא וקרב עשה

קרבנינו עשה צרכינו עשה מלחמותינו פייס בעדינו: •כח. תני ג מתפלל ואח״ב תובע צרכיו ואית תניי תני תובע צרכיו ואח״ב מתפלל מאן דמר מתפלל ואה״כ תובע צרכיו(תחלים קב) תפילה לעני כי יעטוף ואח״כ ולפני ה׳ ישפוך שיהו ומאן דמר תובע צרכיו ואה״כ מתפלל (מלכים א ח) לשמוע ^ הרינה ואחר כך ^ התפילה: כט. רבי אבא ר׳ חייא בשם רבי יוחנן י צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוהד• לתפילה ומהת כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אשר תזכיר את שמי אין כתיב כאן טעס(שמו

*}א בכל מקום אשר אזכיר:

. ט נ

ר אכז

נר מערבי חומות ירוי :?יייו

: ט : ב ב״י פ׳ מ״י1: ג ע״ז ז: ד ירובנכי׳ ביכות פי־ה ה״א : אין אומר בא והתפלל. דלכון זה ליי. ביה אלא הד :יגיעות אלא כא ט : ב ב״י פ׳ מ״י1 : ג ע״ז ז: ד ירוכלמי ברכוי א ביכות ד וקיב דאית ביה מ:מעיות היבה ומפי: להו ואזיצ: עשה קרבינו וכו׳. קרב קרבן כלנו דתפילות כנגד תמידין תקכוה וכ׳׳נ דמי לכה; המקריב התמיד וכדכתב ר:ב״י על פסוק הכהן המ:ית: עשה צרכינו. דא:כת! על הצורך ייי-־ה כדכתיב ותקרבנה בנות נלפתד ייקיבו יאכי האבות בפיכת מכעי: ע:ה מלתמותינו קרב ל:ון מלתמה דתיגוס מלהמה קיבא ולכון פיוס נמי הוהיכדכתיב ויג: אליו יהודה כבא לפייסו ומתרגמינן וקייב לותיה יהודה (פבס״ת) : אשר אזכיר. אכי אני זכור כס תמיד דהייכי בביהכ״נ: (מהרכ״ס)

ק רביןך אגדת אליהו "15 פני משה ר ת פ מ ר ירושלמי ב ל. מסלם בבית הכנםת. צריך ליחד לו מקום צורכינו יש לך פנים לשאול מהקב״ה צורכינו גם עשה: במקום הזה מצחמותינו נגד המקט ״ י מיוחד שלא יתפלל פעם במקום הזה מלחמותינו נגד המקטרגים בתפלתט ואם תרצה לרמת־ ופעם במקום אחר ואפי׳ באותו בית הכנסת : אשר אם היא לרצון לפני ה׳ מה שאתה מבקש על צרכינו ולוח© ישתחוה. משמע שהכין לו מקום מיוחד שישחחוה שם: מלחמיתיט פייס עלינו מיד בתחלת תפלתך ותראה אם שגורים דברי הפיוםים בפיך ל. אמר רבי תגחום בר הגיגא צריך משם תדע שכל מה שתבקש

אדם לייהד לו מקום בבית הכנסת להתפלל ומה טעם (שמואל ב טו) ויהי דוד בא עד הראש אשר השתהוה שם ל^הים אין כתיב כאן ^א אשר ישתהוה

שם ל^היס: לא .רבי יםא ר׳ הלבו ר׳ ברכיה ר׳ הלבו מטי בה בשם ר׳ אבדומה דמן היפא ה צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל מה טעם(מלכים ב כ) ויסב חזקיהו פניו ^ הקיר י באיזה קיר נשא עיניו ריב״ל אמר בקיר של רהב נשא עיניו(יהושע ב) בי ביתה בקיר ההומה אמר לפניו רבונו של עולם רהב הזונה שתי נפשות הצילה לך ראה כמה נפשות הצלת לה הדא הוא דכתיב (w י) ויבאו הנערים וגו׳ ותני ר׳ שמעון בן יוהאי אפילו היו במשפחתה מאתים אנשים והלכו ודבקו במאתים משפתות כולם נצולו בזכותה אבותי שקירבו לך כל הגרים האלו עאכו״כ ר׳

עלינו מצרכינו הוא לפני ה׳ באופן שבהיותם אומרים לו קרב עולה על זכרונו שהוא• במקום כה״ג ואוחז לו רעדה ואס מכיר בעצמו איזה דבר מתחרט ומתודה ומזדרז אל הכונה וע״כ שומע הקב״ה כל מה ששואל מצרכי ישראל. ולמדנו ממאמר זה שאין הש״ץ יורד לפני התיבה עד שיאמרו• לו בא והתפלל או בא וקרב כדי שיכיר שהוא שליחיד רצבורא כדי שיראה במעלת הצבור שהוא כפוןו להם ובזה. עושה שליחותם בלב שלם ובנפש חפצה עוד נלמד שבשעה שיורד הש״ן לפני התיבה אומרים לו הקהל הדבר שיש להם צורך שיתפלל עליה לכך אמר קרב קרבנותנו עשה־ צרכינו עוד נלמד שיש ביד

הש״ץ

הגיגא בר פפא אמר בקירות בית המקדש נשא עיניו(יחזקאל מג) בתתם םפם את ספי ומזוזתם אצל׳ מזוזתי והקיר ביני וביניהם בני אדם גדולים היו ולא היו יכולים לעלות ולהתפלל בתוך ביהמי? בכל שעה והיו מתפללים בתוך בתיהם והקב״ה מעלה עליהן באילו מתפללין בביהמ״ק אבותי שעשו לך את כל השבה הזה עאכו״כ ר' שמו^ בר נהמן אמר י בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר (מלכים ב י) נעשה נא עלית קיר קטנה אמר לפניו רבונו של עולם השונמית קיר אתת עשתה ל^ישע והתיית את בנה אבותי שעשו לך את כל השבה הזה עאכו״כ תתן לי נפשי ורבנן׳ אמרי בקירות לבו נשא עיניו(ירמיה י) מעי מעי אוהילה קירות לבי הומה לי אמר לפניו רבש״ע חזרתי־

על רמ״ת אברים שנתת בי ולא מצאתי שהכעסתיך באחד מהם עאכו״כ תנתן לי נפשי.״ לב. תני ה סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחו׳ הרי 1$ו מתפללין כלפי למעלן שנא/מלבים א חץדףפלמ־

נר מערבי ה ברכות ה : ו ירוכלמי כנהדרין פ״י ה״ב: ז ירוכלמי סנהדרין פ״י ה״ב ברכות י: ח כזנות ל. תו כשתא פ״ג.

לא. באיזה קיר נשא עיניו. משוס דכתיב הקיר בה״א הידיעה וגרסי׳ לתא לקמן בסנהדרין פ״י ה״ב: אבותי שקירבו לך. כדכתיב ויהי לשלמה וט׳ שבעים אלף נושא סבל וגו׳ וכלם גרים היו כדאמרי׳ בפ׳ הערל באותה שעה נתוםפו וכו׳: בתתם ספם את ספי וגו׳. פסוק הוא ביחזקאל ודריש ליה לשבח שב״א גדולים היו וכו׳ והיו מקרבין ביתם לביהמ״דבכדי שיהיו יטלין לשמוע הכל והנביא אמר להם זה בתוכחה ואפי׳ כן היה הקב״ה מעלה עליהם וכו׳ וזהי מיתורא דקרא והקיר וגו׳ אלא כלימר ועם כל זה הקיר שביני וביניהם מקרבן אצלי: כל השבח הזה.

. של בית המקדש :: ג לב. תני. תוספתא פ״

הדא

אל

ק רביעי פני מי״י ר ת פ אנדה אליהו ירושלמי ברבו

הש״ץ להלחם בתפלה עם המקטרגים הבאים להלחם הלא הוא לכתיב כי ביתי וגו/ ודייש לכל העמיםק מ ו ע כגל ישראל עול נלמד שיש גם ביל הש״ן לפייס לכל מקום של העמים כלאמר בריש הברייתא ה עליהם אעפ״י שהוא עת הכעס וחרון אן} כמחויב מתפללין בחו׳׳ל הופכין פניהם כלפי א״י ומתכונין אל לשון פיוס : בית קלשי הקדשים: אמר ריב״ל. כתיב הוא ההיכל לפני ולריש לפנים היכל וכו׳: ^ ה' העומדים ומתפללץ בה״ל הופכין תל שכל הפיות מתפללין עליו. את פניהם כלפי א״י ומה טעם (שם) שיחזור לנו ובכל הברכה

לה. הר המוריה ר׳ חייא רובה ור׳ ינחי נו׳ המוריה שמשם הירייה יוצאה לעולם הטנה ע״ר אומרם ז״ל על היכן כבול האב על שיטול ארנקי של רינרים וישליך לים ולא ירבר לו כלום ובתורה ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאלך בכל ממונך כארז״ל והוא כאהבת הבן לאב אפילי שיאבד מממונו תוספות אהבה להקב׳׳ה אפילו שיאבד כל הממון עוד תיספות בכל נפשך אפילו שיטול את׳ נפשךוברמב״ם ז״ל בפרקי מהלכות תשובה כיצד היא אהבה הראויה היא שיאהב את השם אהבה גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא נפשי קשורה באהבת השם ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה תולי אהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה חשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא איכל ושיתה ייתר מזה תהיה אהבת השם שוגים בה תמיד כמי שציני בכל לבבך ובכל נפשך עכ״ל והנה הד המיריה ששס עקד אברהם ליצחק לשוחטו על אהבתו ית,

נקרא מוריה שמשם יצא הוראה לעולם עד היכן יהיה אהבתו של אדם עס הקב״ה עד שישחוט בנו יחידו שהוא תביב לו יותר מנפשו והוראה זו יצא משס לכן מתחלה קראו מוריה ע״ש העתיד שיצא ממנו הוראה

והתפללו אליך דרך ארצם העומדים והתפלהוט׳:בברכה.בבה״מ

כיצד^: ^ •1הא : ל ^ ™ ״יי״ כ ׳ וכחפללין מיי י ירושלים ומה טעם(יביי הימים ב י) והתפילו כביכול למעלה ועם כל זה ^יך דרך העיר אשר בהרת בה העומדים עיניו ולבו למטה להחזירה

ומתפללין בירושלים הופכין פניהם כלפייהר לבנינה :ס ש הבית שנא׳(מ״א ח) והבית אשר בניתי לשמך שין

העומדים ומתפללין בהר הבית הופכין פניהם כלפי בית קדשי הקדשים׳ י) והתפללו אל המקום הזה אל מבון שבתך ומה טעם (י״ה נ אל השמים ושמעת וםלהת נמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום העומדים בדרום פניהם לצפון העומדים במזרח פניהם למערב במערב פניהם למזרח נמצאו כל ישר1$ מתפללין ^ מקום אחד הה״ד (ישעיה נו) כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים אמר ריב״ל (מלכים א ו)

הוא ההיכל לפני לפנים היכל שכל הפנים פונים לו עד כדון בבניינו בהרבנומנין א״ר אבין (שה״ש י) בנוי לתלפיות תל שבל הפיות מתפללץ עליו בברכה ובק״ש ובתפלה בברכה בונה ירושלים בתפלה **הי דוד ובונה ירושלים בק״ש הפורש םוכת שלום עלינו ועל בל עמו ישר*1 ועל ירושלם. ט כתוב אהד אומר (הושע ה) ^ך ואשובה ^ מקומי וכתוב אחד אומר(«״א ה) וחיו עיני ולבי שם בל

הימים הא כיצד פניו למעלה ועיניו ולבו למטה: לג. יפוץ את לבו כננד בית קדשי הקדשים לאיזה בית קדשי הקדשים ר׳ הייא רבא אמר כננד בית קדשי הקדשים של מעלן ר׳ שמעון בן חלפתא אמר כננד בית קה״ק של מטן א״ר פגחס לא פליגין בית קה״ק של מטן מכוון כגגד בית קה״ק

של מעלן(שמת ־פי) מכון לשבתך מכוון כגגד שבתך: הר

לעולם נר מערבי

ח ק רביעי אגדת אליהו ב י ת פ ו נ י פני משה ירושלמי ב

לה. שמשם הוריה יוצאה לעולם. מב״ד שבלשכת לעולםוחרנא אומר יראה יצא לעולם שבראותם שיצחק הגזית: ארון. תיבת ארון קלריש: בן ל״ז שנים הביא עצמו ליעקד אינו אלא כי אם שמשם ארירה יוצא לעולם. לעכו״ם : דביר. במלת מיראתו של הקב״ה ומאביו עליו ומשם למדו לירא דביר דקרא על בית קדשי הקדשים קדריש : שמשם את השם ונמצא דמשם יראה יצא לעולם ובכלל זה יצא יראה לעולם לירא את השם הנכבד והנורא ביודעם שכיון שמסר יצחק לישחט בא מלאך ועיכבו והזמין לו הקב״ה איל במקומו נמצא המוסר עצמו על אהבתו ויראתי כמה מרויח שאינו מגיע לו נזק וצדקתו עומדת לעד. ארון וכי׳ שמשם אורה יוצאה לעול׳ וט׳יובן במה דאית, בזוהר והביאו ג״כ הרב בעל שערי אירה שהעוסק בתורה ניתן התורה בעיניו מהאור הגנוז שגינז הקב״ה לצדיקים לע״ל וזהו כי נר מצוה ותורה אור לרמוז על אור הגנוז שגינז הקב״ה לצדיקים לע״ל וזהו כי נר מצוה ותורה אור לרמוז על אור הגנוז ובזה פירש באורך בעל עמודיה שבעה דמזההמעם כשמוציא הקב״ה חמה מנרתיקה היינו האור הגנוז רשעים נידונין בה וצדיקים מתעדנין בה הטעם הוא הרשעים כיון שלא עסקו בתורה לא

לד. הר י המוריד, ר׳ הייא רובא וד יניי הד אמר שמשם הודייה יוצאת לעולם וחרינא אמר שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון. ר׳ הייא רובא ור׳ ינאי הד אמר שמשם אורה יוצא׳ לעולם וחרינא אמר שמשם אדירה יוצאה לעולם. דביר ר׳ חייא ור׳ ינאי הד אמר שמשם דבר יוצא לעולם וחרינא אמר שמשם דיברות

יוצאות לעולם:

ק אין עומדין ר פ א. א אין עומדין להתפלל ^א מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוחין שעד, אחת ומתפללין כדיw שיכוונו את לבם אפילו המלך בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק: גמ׳ ר' ירמיח בשם ר׳ אבא ב הבא מן חדרך אסור לחתפלל מה טעם (ישעיה נא) לבן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין ר׳ זריקן ר׳ יוחנן

!בשם

דבר יוצא. לעכו״ם : וחרנה אמר שמשם יוצא הדיברות. שהיו כתיבין בשני לוחות

הברית ומונחין שם:

פרק אין עומדין

א. מתני׳ איל מומי!. י מתוך כובד ראש. הכנעה ומורא לכתיב עבדו את ה׳ ביראה ועבודה זו תפלה היא: היו שוהין שעה אחת. במקום שבאו להתפלל: כדי שיכונו את לבס. ויחשבו לפני מי הן באים להתפלל ומתוך כך נכנסה היראה והכנעה בלבם : אפי׳ המלך שואל בשלומי לא ישיבני. ודוקא מלך ישראל אבל מלך עכו״ם פוסק הוא שלא יהרגנו: ואפי׳ נחש כרוך על עקבו. ודוקא נחש שרוב פעמים אינו נישךאבלעקרבאו אפע׳ ומן הדברים שודאי נושכי׳א ב וממיתים פוסק • גמ7 ה מן הדרך אסור להתפלל.

מפני שטרדת הדרך עליו ואין דעתו מיישבת: ושכורת ולא הורגלו באותו אור לכן מזיק להם כהיוצא מהחשך לשמש מיין. מכאן למדנו שטלטיל קשה הוא לאדם ומעביר דעתו שמזיק לו לא כן הצדיקים דכיון דהורגלו בה בעסק התורה כשכור הזה דמדמי עניית הגלות• והטילטיל לשיכורת: אינו מזיק להס אדרבא מתעדנין ע׳׳כ ונקרא ארון המיצר שטין ששם התורה אורה יוצאה לעולם על ידה היינו האור הגנוז שנותן בעיני העוסקים בה. ילמדנו מזה המאמר ששמית המושמים למקומות או כלים של הקדושה אינן על צד המקרי וההזדמן כ״א יש להם שורש כילל בהן רמזיס ותוכחות מוסר וענינים אחרים וכדרז׳׳ל למה נקרא המקדש אפריון שע״י היו ישראל פריס ורבים כן בדברי רז״ל למה נקרא סיני וט׳ ואינהו דהכא דדרוש שם המוריהי המקדש להט; וצידע וארון ודביר ורבותינו ז״ל פתחו פתח לדרוש קצת שמית לעוררנו לדרוש בשמות כל מ 1

הרמזיס הכלולים בשמותס לקחת מהם רמזים עליונים ומוסר השכל ודברים רבים נר מערבי

י תענית ט״ז. א נרטת ל: ב עירוכין כ״ה.

ק חמישי פני משה ר ת פ אגדת אליהו ירושלמי ברבו

ק אי| ?{ומדין המיצר. מצטער על הדבר אסור לז להתפלל עד שיפקח ר פ צערו: לא מסתברא אלא מן הדין קריין. וקאמר הש״סי אין עומדין להתפלל לא מתיך שיחה ולא דודאי לא מסתברא אלא שלמד מן המקרא הזה דמדמה ב. תנ

מתוך שחוק וכי׳ אלא מתוך דבר של תורה צער עניות לשיכורת ושיכור אסור להתפלל:ב « L • l ב. תני. בתיםפתא פ״נ: כ ה י נ ה א י ״ ד מ ד ה ' ע ט ז

י חוץ מדברי ירמיהו ל י ל ג י ה ס ו ה בשם רבי **עזו־ בנו של רבי י ז ד מ מ ל . נ ש אש וסוסי אא מסתברא שחתם בדברי תוכחות. המאמר שלא יעמיד אדם המיצר אסור להתפלל לא מן הדין קריין לכן שמעי נא זאת עניה בנבואת דבריו בעצמו שכתוב ל ויתפלל לא מתיך שיחה יייי • עד הנה דברי ירמיהו ושם לא מ י ושכורת ו , ב י ב ם ש י ש ' מ ו כ ' י ר ו ח ד ש י ת מ

x דברי פורעניות כתובין S u י , 1

ם ד ד א ן מ ז א מ י ג ל נ שמפסיק ועומד להתפלל ב תא והפסיקים שאח״כ עד סוה י ? ל פ ם י ת ד , א ד י מ ג נ ׳ עולים אותם הדברים בדעחי 2 ת ומעשה שטן הוא לבל3ל מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ילא הספר מדברי מלכים הס לם עוד היא בדברי נחמות. גם י י ר ב דעתו שלא ידע מה מוציא מתוך קלות ראש ולא מתוך ד מפיו עוד נלמד שצריך אדם במלים *1א מתוך דבר של תורה וכן לא זה הפסוק בעצמו דברי ;סיים דבריי בכי טיכ יפטר אדם מתוך חבירו לא מתוך שיחה נחמות ק לישראל שכתב בוש מפלת השונאים שחתם ואמר א א ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ר י ב י א ש י א ה ת ' י א מ נ מ ? ז

ר ככה תשקע בבל ולא תקום י J י י n , c , ״ י י _ L כל מעשיו בטוב וכמו שכתבי .3 ולא מתוך דברים בטלים ^א מ > דבי מפני הרעה וגו׳ עד הנה י כ ת ש א ן ו 3 ל ב ״ ם ז י ק ס ו פ ה

מרע :יתחיל בטוב ויסיים של תורה שכן מצעו בנביאים הראשונים דברי ירמיהו: תחר ומתנבא. ־בטוב אס אחיה אני נותן שהיו הותמין את דבריהם בדברי שבה כלומר שהי׳ מתנבא וחוזרעזר חוץ מירמיהו תמיד על ביהמ״ק שיחרב : כך וכך ואס אמות לא ויסיים ובדברי נחמות אמר ר׳ ין ^יך והכתיב. בחתימת ספר ישעיהו נ ח ן , י ,.ל ר ה V שחתם י־ דברי תוכחות א ש ע ה א י ח ם א א י י מ י ל) והיו דראין לכל בשר ומשני ו ה ט י מ ר י ר ( מ א ם ו ת ת ה ו מ ח י נ ר ב ד א ב ן וכך כדי שיסיים בטוב וכי׳ הי _ בגרם הוא עסקינן ולא י י ״ ל w ו m ™ ס ו ג י י צ ושהכי חיצה יע בבל לפי ^ד\ה ירמיהו ההר בישראל: והכתיב. בסון] מגילת , תשק 0 ך כ מ ן ן ע מ 3 י י ן w מ . בתוך הסכנה אבל אדם ומתנבא על ביהפדק יכול בחורבן בהט״ק איכה כי אס מאים מאסתנו (בריא) עכ״פ יסיים דבריו התם ת״ל (שם) עד הנה דברי ירמיהו ומשני השיבנו הוא אחר פסוק בטיב עוד נלמד הנפטר במפולת של מחריביו חתם לא חתם זה שחזר וכפלו לסיים בדברין נחמות: היךמה דאת אמר י ה ) ו ו w ם ב ( י ת כ ה א בדברי תוכחות ו ל ט א מ ר מ י כ ? א י י ל י י : י ח מ

י והנה ירכב אש וגו׳. ודריש ו י _ ז _ _ י ו ו _ י , י י ו . י מתוך דבר של תורה ויהי׳ _י והנה רכב לרישי׳ ולסיפי׳ הלוך ל נ ם א ע ו ם ה נ ר ב ^ ל ב כ 1 ל ו א בענין השייך ייתר שיזכרהי י ר

: אלא ו והכתיב (איני• י•) כי אם מאום מאסתנו ודבר והנה רכב ר י 3 ע ב

השיבנו תחת כי מאום מאסתנו אף י\הו לא נפטר מ\<שע ^א מתוך דבר של תורה (מלכים ב׳ ב) ויהי המה הולכים הלוך ודבר במה היו עוסקים רבי אחווא בי רבי זעירא אמר בק״ש חיו עוסקים היך מה דאמר (דברים 0 ודברת בם ר׳ יהודה בן פזי אמר בבריאת העולם היו עםוקין היך מה דאמר בדבר ה׳ שמיםינעשו ר׳ יודן בדיה דר׳ אייבואמר בנהמות ירושלים היו עסוקיןכמה דאמר (ישעיה מ) דברו על לב ירושלים ורבנן אמרין במרכבה היו עסוקין דדך מה דאת אמר (מ״ב ב) והנה

ב רבב אש וסוםי אש וגו׳: ר נר מערבי

ג כרכות ל׳׳א. תוכפתא פ״ג: ד מדרכ תהליכ מזמור

. ט ק חמישי אגדת אליהו כ ר ת פ ו כ ר פני משיי ירושלמי ב

J אלא מתוך דן. פסק דין של הלכה ולא יהא בעבורו עודנלמר שיפער ממנו בדבר של חידש גדול ספק בו שמא יבא לידי עיון ויהרהר בתפלה: שע״י כך יזכרהו לפי שכל דבר שצ חידוש גדול מעלהוה: האדם על זכרונו תמיד ומתוך כך חכרהו כאליהו שדבר כעוסק בדברי תורה. ויכול להתפלל מתוך עסק ז, חזקיהו בשם ר׳ אבהו יהי רצק וכו/ כלומר מם אלישע בק״ש בחידושי יחוד השם או למ״ר מעשה ד. ר מרכבה ונחמות ירושלים : ג. רב ירמיה אמר * לא יעמוד אדם ה. אין עומדין להתפלל

ויתפלל ^א מתוך דין של הלכה אלא ר׳ ירמיה אמר העוסק בצרכי צבור כעוסק כדברי תורה :

ד. רבי הזקיה ר׳ יעקב בר אהא ר׳ ייסא בשם ר׳ יוהגן לעולם יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך (חליפ «) ה׳ צבאות עמנו משנב לנו וגו׳ ר׳ יוסי בי ר׳ אבון ר׳ אבהו בשם ר׳ יוהגן והברייא (שם«־) ה׳ צבאות אשרי אדם ונו׳ הי הושיעה ונר ד הזקיה בשם ר׳ אבהו יהי רצון לפניך יאו״א שתצילנו משעות ההצופות הקשות

הרעות היוצאות המתרגשות לבוא לעולם: ה. אין עומדין להתפלל ^א מתוך כובד ראש ריב״ל אמר (תהלים 00 השתחוו לה׳ בהדרת קדש בהרדת קדש ר׳ יוסי בן הנינא אמר.(שם ב) עבדו את ה׳ ביראה מאי ונילו ברעדה אמר ר׳ אהא

לכשיבוא יום רעדה תנילו: ו. י אמר ר׳ יהושע בן לוי זה שהוא עומד ומתפלל צריך לישב שתי ישיבות אחת עד שלא יתפלל ואחת משיתפלל עד שלא יתפלל(שם«•) אשרי יושבי ביתך ונו׳ ואחת משיתפלל(שם קט)

אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך: ז. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אתת ומתפללין שעה אחת ושוהין שעה אהת אתר תפלתן אימתי עוםקין בתורה ואימתי עוסקין במלאכתן א״ר יצהק בי רבי ^עזר על ידי שהיו

הםידים היתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה ניתנת במלאכתן: ח. חונה אמר ז המתפלל אהורי ביהכ״נ נקרא רשע שנאמר (תהליה יב) סביב רשעים יתהלכון רב הונה אמר כל מי שאינו נכנם בבית הכנסת בעודדז אינו נכנס לביהכ״נ לעתיד לבא

מה טעם סביב רשעים יתהלכון: D• אמר רבי יוהנן המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו הומת של ברזל מחלפה

שיטתיה חומות ירושלים נר מערבי

העוסק בצרכי צבור. והצליח ואץ לבי מרוד עוד פומל ומתפלל כמתוך ה ברכות לא. ועי׳ בתוס׳ כס ד״ה רנ אכי: ו ברכות ל״נ :t :0 י:ת (פנס״ת): תצילנו משעות חצופות. גס תפלה זו לא תהא זזה מתוך סין: די

(מהרש״ס): חרדת קדש. דאותיות אתה״ע דגרון מתתלפות והא זו דהלרת מתתלפת נחי״ת כלומר זע ותרד (שבס׳׳ח): חונה אמר. נ״א הונא אמר: אחורי בית הכנסת. •ירכ״י זיל כל פתחי ביהכינ שלהן היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה מעין מקדכ ומשק סניהס למערב ואחוריהם למזרחמ 0ונא מוזך לה אביי בס״ק בגמרא דלן בדלא• והמתפלל אחורי ניהכ״נ ואינו מתזיר פניו לביהכ״נ נראה ככופר במי כהצגזר מתפללין לפניו זהא ז

מהדר אפיה לבי כנישתא ונזפמא כדפרי׳ דנ״ה דומיא דמקדכ ומכק (מכרכ״ם):

ח

פסוקים אלו יתפלל: ו אתר שיאמר תמיד תפלה ז ח.בחדרתבחדרתקדש קרי. אחר החרדה וכובד ראש יבא לומר דברי קדש: עבדו את ה׳ ביראה. תפלה שהיא עבודה צריך שיהא ביראה מקודם: וגילו ברעדה. סיפיה דקרא דריש רב אתא דה״ק אם תקיימו זה אז לכשיבא יום

רעדה יום הדין תגילו: 1• שתי ישיבות. שתי פעמים צריך שישב ויתעכב להתיישב בדעתו כדמפרש ואזיל

אחת וכוי:ה ניתנת בתורתן. כ ר T• ב שהצליחו להבין ולהשכיל מיד ולא היו שוהין:א » ח. יתהלכון. ל . י משמע: ט. כאלו מקיפו חומה של ברזל. כלומר כאלו מזקן} סביב מבלי פחד

ובמוח

ס חמיעד פני משה ר ת פ ו ברכ אגדת אליהו ירושלמי ׳

אלא מתוך כובד ראש ריב״ל אמר השתחוו לה׳ בהדרת ובמוח הוא שתשמע תפלתו: מחלפה שיטתיה ד״ר יוחנן. קדש וכו׳ עד ע״י שהיו תסידיס היתה ברכה נתנת הא חמן בפרק דלעיל אמר שצריך להתפלל בביהכ״כ בתורתם וברכה כתנת במלאכתם. נלמד ממאמר זה שהוא מקום מיוחד לתפלה כרדריש •מרכתיב בכל מקוםן ט שיתפלל האדם בכובד ראש ובחרדה ורעדה ובמלבושים אשר אזכיר את שמי ולא כתיב תזכיר והכא אמר ה

נקיים וישהא קצת קודם התפלה ואחר התפלה עוד נלמד שהמתבטל ממלאכתו לכבוד המקום אינו מפסיד שהקב״ה מברך לו את המיעכי בכפלי כפלים אם לא היה מתבעל עוד נלמד העובד להקב״ה ביראה ורעדה שכרו גס שביום רעדה יגיל וישמח שלא יניע לו מהצרה כלום מדה כנגד מרה הוא עמד בחרדה לפני המקום ביוס רעדה וחרדה לא יגיע לו

רעה ויהיה בגילה:. זה שנכנס לביהכ״נ צריך י להכנס לפנים משני דלתות וכי/ פירוש היכא דאיכא ב׳ דלתות ממש שיכנס לפנים משתיהס וחד הוא דלת העזרה וחד הוא של ביהכ״נ ואשמיעינן שלא יעמוד בעזרה אלא יכנס תוך ביהכ״נ להתפלל ואפילו איכא עשרה מבלעדיו. תוך ביהכ״נ מכל מקום אין תפלתו חשובה כמתפלל עם הצבור ואיכא מאן דאמר שאפילו שלא ־יהיו ב׳ דלתות בביהכ״נ צריך ליכנס תוך ביהכ״נ שיעור ב׳ דלתות דשכר פסיעות איכא עיי״ש במוהר״ש יפה הכל בארוכה. אמנם דע

קושנןא נר מערבי

. ס : ז

דהמתפלל בתוך ביתו שבת הוא לו: כאן ביחיד. כשמתפלל ביחיד שלא בשעת הפלת צטר טוב לו להתפלל בביתו כדי להתבודד ולכוין בתפלתו כאן בצבור בשעה שהן מתפללין יתפלל בביהכ״נ עמהם: כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור. אימתי בזמן שהוא: איכן הוא קרוב. ׳ בבית ה כלומר בהיותו דריש בהיכן שהוא תמיד בבתי כנסיותב ו ר ובבתי מדרשות שם ק הוא לקוראיו: ולא עוד. ששט הוא כאלו אלהיהן עומד על גבן שנאמ׳ אלהים נצב בעדת אל במקו׳ שיש עדה המתאםפין להתפלל: בקרבאלהיס ישפוט

דריש ביה הכי בקרב ישפוט^ והוא בבתי מדרשית שפוסקיך בתורה ובמשפט שם הוא אלהים א״נ כמשמעו במקוס. א ו התורה והמשפט שם ה

בקרב אלהיס:ם משני דלתות. י נ פ . ל י כלומר כשיעור שני דלתות ולא יעמוד אצל הפתח דכתיב דלתותי וכן מזוזות לשון רבים : צריך להקל׳ שיהח הל תת רגליו. כלו

ברגליו וירוץ לביהכ״נ: צריך• להלך קימעא. לאט לאט כמו

אס חומות ירושלים

שיטתית דר׳ יוחנן תמן א״ר אבא אמר רבי הייא בשם ר׳ יוחנן צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלת וכה אמר אכן כאן ביהיד וכאן בציבור ר׳ פנהם בשם ר׳ הושעיא המתפלל בביהכ״נ כאילו מקריב מגהה טהורה מה) כאשר יביאו בני ישר** את * ה י ע ש י טעם ( המנהה בכלי טהור בית ה׳ ר׳ אבהו בשם רבי אבהו(שם נ״י•) דרשו את ה׳ בהמצאו ח איכן הוא מצוי בבתי בנסיות ובבתי מדרשות (שט) קראוהו בהיותו קרוב איכן הוא קרוב א״ר יצחק בי רבי **עזר ולא עוד **א ש^היהן עומד על גבן מאי טעמא) **הים גצב בעדת *ז בקרב **הים (תהלים 6ג

ישפוט: י. רב חסדא אמר זה שנכנס לביהכ״ג צריך להכנס לפנים משני דלתות מה טעם (משלי ח׳) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום דלתוהי ולא דלתי מזוזות ולא מזוזת אם עשה כן מה כתיב תמן כי מוצאי מצא היים רב הונא אמר זה שהוא הולך לביהכ״נ צריך להקל את רגליו מה טעם (הישע י) נדעה נרדפה לדעת את ה׳ וכשהוא יוצא צריך להלך קימעא מה טעם (איוב יי) כי אתה צעדי

תספור: אמר

בכלי טהור בית ד.׳. כלומר המתפלל ננית ה׳ חכונ כמכיאימנתה : אלהיפ•ת אל. עדה המתפללת הס יוכביס וה׳ כצב עליהס: (ככ) איכן ד ע נ*ב בr ולא עוד יכו׳(סיכ״ח): לפנים משתי דלתות, בנמרא' לילן פרין r ׳ ' ׳ י י מ ׳ הוא לרוב, ה״י ככפרים יכניס היכן הוא קרופ כפתי ננסיות וכפת׳ מדרכות :

ענה בפ״ר כני פתתים כ״ד אלא אימא כיעור כני פתתיס כלומר כיכהה"מלהתפלל עד כיכול ליכנכ כיעור כני פתתיס כדי כיכר; לפו: ומהרכ״כ):

ה חבד?ך אגדת איידיו ל ד פ ת י ו כ ר פני משי׳ ירושלמי ב(

קושטא דמלתא דצריך ליכנס שיעור ב׳ דלתות דקאמר להגדיל המניעה מלהתפלל בעזרה ביתיר ולהרתיק הדבר, דלתות להתפלל מאד הזכיר הכניסה לביהכ״נ שיעור ב שם והטעם לפי שבעזרה יש אחיזה ׳לחיצוכיס המסבביס שם ויכולים לשלוט בו ולכןדןם תפלתו ולא עוד אלא שמושפעי׳ בשופע הרבה מקדושת התפל׳ ולוקחים לעצמם ומתחזקים וכ״ש וק״ו שלא להתפלל אחורי ביהכ״נ שרבה אתיזתס שם יותר וזהו דרמז ג״כ בתתלת המאמר דקאמר המתפלל אחורי ביהכ״נ נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכו! כלומר נקרא רשע על שמושפעים על ידו התיצוניס הרשעים המסבביס מאתורי ביהכ״נ שנאמר סביב רשעים יתהלכון רשעים שהם החיצונים יתהלכון סביבות ביהכ״נ וכיון שגורם שפע לרשעים נקרא רשע כמותם

אם הי׳ עושה מספר לצעדיו: יא. 1את צנועים חכמה. לעולם: הסובר תלמודו. לומד כדי ליסבר ולעיין: מה טעם פן •תשכח וגו/ ומאי ראיית עין שייך בדברים אלא דה״ק ולציוי

לעתיד הכל הוא השמר ילך

יג. שםו י ה ו

יא. אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא הינע תלמודו בביהכ״נ לא במהרה הוא משבח א״ר יוחנן ענתנייתא ברית כרותה היא היגע בתלמודו בצנעה לא במהרה הוא משבה מהטעם (משלי יא) ואת צנועים הבמה אר״יבדית כרותה הוא הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכת אמ״ר תגהום הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכה מה טעם (דברים י) פן

תשבה את הדברים אשר ראו עיניך: י יב. רבי יונה בשם ר׳ תנהום בי ר׳ תייא ח זה־ שהוא רואה הלום קשה צריך לומר יר״מ יאו״א שיהו כל הלומותי שהלמתי בין בלילה הזה בין בשאר הלילות בין שחלמתי אני ובין שהלמו לי אחרים אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולהיים ואם לדבר אהר כשם שהפכת את מי המרה למתיקה ומי יריהו ע״י **ישע למתיקה ואת קללת בן בעור לברכה כן תהפוך את כל הלומות הקשין ומה שהלמו לי אתרים-לטובה לברכה ולרפואח ולחיים לשמחה ולששון ולשלום (תהלימ ל) הפכת מספדי למחול לי פתהת שקי ותאזרני שמהה למען יזמרך כבוד ולא ידום ה׳ *הי לעולם אודך(דברים«) ולא אבה ה׳ ^היך לשמוע it בלעם ויהפוך ה׳ **היך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה׳ **חיך >ירמיה לא) אז תשמח בתולה במהול ובהורים וזקנים יהדו והפכתי

לששון וניהמתים ושימהתים מינונם: •ע. רבי יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלבציפורין עברארכונא ולא קם ליהמקומוי אתוןבעיין מימהוניהאמרילוןארפוניחבנימוםיאדברייחחואעסיקר/חנינא וריב״ל עלון קומי אנטיפותא דקיסרין המתון וקם מן קומיהון אמרו ליה מן קומוי אילין יהודאי את קאים

נר מערבי

וכל זה אם מתפלל בעזרה או בחוץ בלי שום אונס כלל דכיון שיש צד חטא לו בזה יש כח לחיצונים לאחוז אבל אס הוא מסבת צד אונס אין לחיצונים כת לאתוז מהקדושה יען שבדין מתפלל זה בחוץ. ואתה הקורא אל תשיב על דברי לדתותם עם פירושים אחרים שקדמו על זה המאמר יען דשבעיס פנים נרמזו בכל דבור ודבור שיצא

.מפי

פן תבוא לידי שכתת הדברים כ״א כה תעשה אשר ראו עיניך לעיין ולהבין בהם ואז

לא תשכח:ישתא דבבל בנ בציפורין. בהכ״נ אתת בציפורין מכנין אותה כנישתא דבבל שהבבליים היו נכנסין לתוכה ־. ארכונה. השר ומישל עבר ולא הפסיק ר׳ יוחנן ממשנתו לקום לפניו ולכבדו ובאו העבדים ורצו להכות אותו ואמר להן השר הניחוהו •בנימוסו של בוראו הוא עוסק: אנטיפותא. הדוכוס של קסרי. זבמ״ר אנטיפאטור וכשראה אותם עמד מפניהם ואמרו לו וכי מלפני אלו היהודים אתה עומד והשיב דומין הן פניהם כפני המלאכים וראיתי

ועמדתי

אמר

ק ךןמיעי פני משה ף ת פ ן כ ר אנדת אליהו ירושלמי ב

מפי רבותינו ז״ל וזה אחד מהם. תדע איך הפסוק שהובא ועמדתי: אסרקינס: שם המלך: אפיהון דהני. דמות לראיה על זה מורה באצבע על מה שפירשנו שהוא פניהם של אלו אני רואה כשאני יוצא למלחמה והם פסוק אשרי אדם שומע לי זכו, ירצה אושר גדול מנצחים את האויבים לפני: כי נפק הפך קדל. מגיד לאדם השומע לי לשקוד על דלתותי ליכנס וכשיצא לא נשמר לצאת דרך אחוריו כדרך היוצאים לביהכ׳׳נ דלת לפנים מלפני המלך אלא יצא כדרכו מדלת להתפלל דכל כך שהוא אמר לון אפיהון דמלאכין המית והפך ערפו להמלך ובאו לפנים מתר הוא יותר עוב ד יונה ור׳ יוסי עלון קומו ארסקינס להרגו ונעשה לו נס שנראהן להם כשתי ניצוצות אש יוצאין י ^ ן א ו ה י ט ו ן ק ם מ ק ן ך ן ת מ א ח י כ ן ט נ א שאין שום צד שליעת החיצונים ב

' ^ ^ ז ליה מן קומוי אילין יהודאי את קאיס לך ^ מ ב ת י ת ה כ כלל מיקי « כי מוצאי מצא תיים דכיו 1 1 יל. כל. לרבית אפילוא רותית ושדין | אמר לון אפיהון דתי• אנא הזי בקרב ע ם י ״ א ח צ י מ ת ן א א צ ן מ ד

דבק בי שאני תיים כי אלהיס ונצה רבי אבון על קומי מלכותא כי נפיק יראו ממך לגשת אליך: חיים ומלך עולם לאפיקי הפך קדל אתון בעיון מיקטלוניה והמין באםלטין. ברחוב ראה אותן הפוגע בדבר חיצוני, שנקיאי' תרין זיקוקין דנור נפהץ תקדליה ושבקוה אחד מהן ואמר להם שלומכםי ירבה יאמרו אפי׳ תיאר חברות מ ל ע י לסיים ^ כ ח ב ז י מ ל כ א ב ר י 1? ד ם כ י ת מ

מתים שמוצא מיתה בעבורם P 7^1 , * כלומר אף שהוא נוהג דרךו ״ חברותא עמנו ולא אמר שלום מ י מ א ר י א «ל7 ו ר ק ן הארץ כי שם ה׳ נ כ ל

י רבותיי אע״פ כן אין עלינו יד. תגי רשב״י וראו כל עמי הארץ בי שם ה׳ נקרא עליך כן לרעה אין לנו להקפיד על לי י אפילו רוהות אפילו שידים רבי יניי ורבי יונתן הוו מטי: ו נ באסלטין המתון הד וש*< בהון אמר להון שלמכון רבייא אמרין כך והוא אינו יכיל לשליט ב אפילו תואר הברות אין עלינו לרעה: טו. מנהגו באורייתאד ב - א שהי׳ נוהג ומהרהר י מ י ה ת ר מ ב ה ל י ־ P ל ו י׳יי' נ י ג א ם ת י י י ו א ו ב ג טו. ריש לקיש מנהה בתורה ומתוך המחשבה הלך ת ב ה א ) ב ־ י י ל * מ דשבתא והלא לא ידע לקיים:מה שנאמר (

ת בשבת חין לתחום ולא ידע. ו ו תשגה תמיד ר׳ יודן בי ר׳ ישמע*1 ם מנהגיה באורייתא םגין ה גולתיה שרעה מיניה והכינה מזדהרה ליה אמרין ליה תלמידוי רבי מזה לקיים וכו׳ תשגה תמידרא לה: אף שתביא לידי שוגג: הוות הי הא גולתך שריעה אמר לון ולית ההיא רשיעתא זא גולתיה שרעה. נפלה טליתו­ ב ר ן ל פ ת מ ד ו מ ו ה ע , ה א ש ס ו ן ד א ב ע נ י ח ב ן ר י ל ן ע י ף מ א

י 35 ״ ו ״ כ ל ה י י ׳ * ק ™ ״ - י ״ ילא י ״ - ״ י - 1

אותו הברבר מת מוטל על פי הורו אמרו אי לו לאדם שנשכו הברבי אחר: וליח. וכי הנחש הרשע ואי לו להברבר שנשך את רבי הנינא בן דוםא מה עיסקיה דהדן הזה לא משמרה: י

ת נכית לבר נשא אין בר נש קדים למיא הברברא טז. הבלבל^הוא ערוד ו ו הברבריא כד ה מיית ואין הברברא קדים למיא בר נשא מיית אמרו לו תלמידיו רבי הבא מןם הנחש והצב שנזקקין זה עם ה א 1 , פ ת ץ ב ן כ ת י פ ב ה ל י ה י ש א ל ב ן י ה ר ל מ י א ש נ י l ה: ד א 1 1 זה והזח מסוכן מ

. י , ״ הרגשתי מI ע נר מערבי חומות ירושלים מ

: אנא חזי בקרבא וכוי, וכה״ג אמרי׳ באלכסנדריה בהי׳ רואם למות :מעוך ז • ן י ע ; כ ד ׳ י ט עירובי; נ ה5דיק לפניו במלחמותיו ומצת במסכת .יומא, בפרי, בא לו כהן גדול:ז חד יאה אותה אתד מכלולי המלכות: שלמכון רבייא. כמו :למכון יסגא: (פבכ״ח): והוא לא ידע. לא הבין ולא הרגי: מתוך :הי׳ ״מתיי בתלמודו: וחבינא אזדהרה לה. והנת: קבה הי׳ כורך עצמה בה לבומרה והכי איתא בפיק כיצד מעברי; (מהר״: סיריניאו): אי לו. י י י י *יה• ד

7 י"י׳ י׳ אף לו: הוות נכית. גופך (פבס׳׳ח): 1 ' ס

א ס חמישי אגדת אליהו ל ר ת פ ו כ ר פני מעיי 1ירושלמי ב

ט1. אמריל עליו על ר׳ תנינא בן דוםא שהיה עומד י ומתפלל ובא חברבר וכי׳ עד לקיים־

מעיין תתת כפות רגליו. שיקדים הוא למים: ואת לכן אשרי השוקד על דלתותי ולא יתפלל בחיץ מקום שועתם ישמע יושיעם. ובשביל שנשמע שועתו שכיון דיש צד אחיזה לתיצונים כמדובר:

בה הושיעו בנס הזה: יז. מתני׳ מזכירין גבורות גשמים. משיב הרות ומוריד

הגשם שאינו לשק בקשה אלא לשון הזכרה ושבת ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב״ה דכתיב עושה גדולות עד אין תקר הנותן מטר על פני הארץ ואתיא חקר חקר דכתיב בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין תקר לתבונתו וכתיב התם בברייתו של עולם מכין הרים בכתו נאזר בגבורה משו׳׳ה קרי להו גבורות גשמים: ושואלין. ותן טל ומטר לשין בקשה בברכת השנים שמתוך שהן פרנסה שאלתן בברכת פרנסה: והבדלה. במו״ש בחונן הדעת שהיא ברכה

מה שנאמר רצון יראיו יעשה וכו/ ראוי לשום לב למה עשה הקב״ה נס לברוא מעיין תחת כפות רגליו ולא עשה נם להמית את הנתש קודם שילך למים י״ל משוס שרצה הקב״ה מעלת הצדיק לפרסם שידעו ויקתו מוסר שאין הערוד ממית אלא החטא ממית ברא

הרגשתי א״ר יצחק בר ^עזר ברא לו הקב״ת מעיין תחת כפות רגליו לקיים מה שגאמר (תהלים קמה) רצון יראיו יעשה

ואת שועתם ישמע ויושיעם:־ יז מתני׳ ימזכירין נבורו׳ גשמים בתהיית המתים ישריין גשמים בברכת השנים והבדלה בהוגן הדעת :

גמ׳ כ כשם שתחית המתים היים לעולם לו מעיין שיש היכר מפורסםא לכל שבשבילו געשה משא״כ י י י ח ב ם ר ם ^ י י ם ח י מ ש ת ג ד י ר ך י כ

בר אבא שמע לה מן הלא (הושע 0

יהיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונהיה לפניו נדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשהר

נכון מוצאו: יה. כתיב ויאמר ^יהו התשבי מתושבי גלעד *1 אהאב הי ה׳ אם יהיה השנים rkn טל ומטר כי אם לפי דברי

אס ממית התברבר דמי יאמר שבעבורו מת וכ״ש וק״ו שלא היה ראוי ג״כ לעשות נס דמעיקרא שלא ינשכהו התברבר דאיךיתפרס׳• דאין הערוד ממית אלא החמא א״נ עם מה דםייס בעל ראשונה של חול ובגמרא המאמר דבריו ברא מעיין וכו, לקיים מה שנאמר רצון רבי ברכיה א״ר יסד. ורבנן חד אמר בין יראיו יעשה וכו, דאפשר דגא על הטל ובין על המטר נשמע לו וחרנא לתקן הקישייא הזה למה לא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא המית את החברבר קודםע לן שיקדים למים והוצרך לגם מ ש ר נ מ ם נשמע לו מאן דמר על ח

? ' v ד 7 מ י , תנינא תפלתו והרגיש שנשכו ועל הטל לא נשמע לו מן היא «*»» י״) ה L לו התברבר בודאי שעלה ברצוני ג ר ו ט ה מ נ ת א ב ו א ח ה א א י ן י י י ל

ו מי יתן להגיע עד מקום ומ״ד בין על הטל בין על המטר נשמע ינדרו של טל א״ר תנחומא המיס קודם שיקדים התברבר איכן הותר : אדרעיה םברין מימר נדר שהותר מכללן וכיון שרצון יי־אץ יעשה בראל לו מעיין של מים ולא המית. נחש ה ש נ ב ר ב מ י הותר כולו אית דבעי מ

צרפית וחיו המטר נשמע לו. ושניהם נעצרו: ואתנה מטר. ולא הוזכר שם טל ש״מ דלא הוה נעצר: איכן הותר: אדרעיה. שס מקומו: םברין מימר. דלא הי׳ צריך לומר לו מל ר ט נדרו של טל. דלא אמר לו הקב״ה אלא ואתנה מ דנדר שהותר קצתו מכללו הותר כולו וטון שתותר למטר הותר נמי לטל: אית דבעי מימר. במעשה בנה של צרפית

הותר

אמרו הכא מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת שאם אין דעה הבדלה מניין וכן: גגן׳ כשם שתתיית הלכה וכו׳. לפיכך קבעו הזכרתן בברכה זו: שמע לה מן הדא. כלומר מן המקרא הזה שמענו שהוקשו זה לזה דכתיב יחיינו מיומים וגו׳ וכתיב בתריה ונדעה נרדפה וגו׳ כשמר נכון מוצאו ויבוא כגשם

לנו: PP. ביז על הטל ובין על

עי׳ רצריס רנה פ״ז נר מערבי

י כרכות ל״ג. תענית כ כ ירושלמי תענית פ״א ה״א כל הסוגיא.

י פני משה ש י מ ק ח ר פ . ת ו כ ר י ב מ ל ש ו ר אנדה אליהו י

ואין להקשות ומי יאמר שלא עלה על דעתו לומר מי הותר הנדר של מל כדדריש ואזיל: ה׳ אלה^. השב נא יתן שימית התברבר קודם שיגיע למיס משום שאינו נפש הילד הזה על קרבו וכתיב בתריה וישמע ה׳.כקול עולה על הדעת מיד כי אם אל ההצלה המבעית שהיא• אליהו ותשב נפש הילד וגו׳ ורישיה דהאי קרא מיותר

ע״י המים כאשר היא מששת ימי בראשית ועד עתה הוא דלא הוי ליה א״כ מוכרח דמיד נתן לבו אל

» י0 ויקרא k ה׳ ויאמר ה׳ ם י נ ל מ המים וכיון דבזה רצה מיד צרפית ( r.k ונו׳ אר״י בן פזי לאחד שננכ נרתיקו של רופא עם כשהוא יוצא נפצע בנו הזר אצלו א״ל אדוני הרופא רפא את בני א״ל לך והחזר את הנרתק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך כך א״ל הקב״ה ל^יהו לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים ^א בטללים ואני מחיה את בנה של צרפית ומנין שאין המתים היין ן1א בטללים (ישעיה») יהיו מיתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר בי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל א״ר תנחום אדרעייא וארעא תפקידיה תפלט רכי יעקב דכפר תנין בשם ריש לקיש בשעה שעשה אברהם זקנך רצוני נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם מ׳יט (תהלימ קי) לך טל ילדותך וכתיב בתריה נשבע ה׳ ולא ינהם א״ר יודה בן פזי בדייתיכ

נתתיו לאברהם במתנה נתתיו לו(כראשית ני) ייתן לך ה^הים מטל השמים א״ר שמו< בר נהמני בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים געצרים והן מביאין להן זקן אחד בנון רכי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדין. אבל הטל איגו יורד בזכות בדיה מה טעם (מינה ה) כטל מאת ה׳ כרביבים עלי עשב

אשר

למיכתב אלא ותשב צפמ ;הילד וא״כ שמע ה׳ בקולו אלא ללמדנו דהי' שם עוד דבר שדיבר עמו ושמע בקולו ואת״כ ותשיב נפש הילד וכדדריש ר״י בן פזי משל דאליהו למה הדבר דומה לאתר שגנב וכו׳: אם כשהיא יוצא נפצע בנו. לאו דוקא מיד אלא כשיוצא והולך ולימים נפצע בנו ודומה לנמשל שלא היי המעשה זו מיד אתר שנשבע אליהו תי ה׳ אס יהי׳ טל: לך והתר נדרו ומטר וגו׳ של טל. שאי אפשר להחיותו בלא טל שאין וכו׳ וכלומר ללמדו הוא בא שהטל הוא תיים לעולם שמעינן מיהת שאז הוצרך אליהו להתיר נדרו של טל וזהו וישמע ה׳ בקול אליהו להתיר נדרו ואת״כ ותשב נפש הילד: וארעא יכןי תפקידיה תפלט. לפרש םיפיה דקרא וארץ רפאים תפיל המתים שהן קרוים רפאים ומופקדים הם בארץ תפלט אותם: לך טל ילדותיך. מבטיח אני לך שיהא הטל לעולם: ׳ לילדותיך וכתיב בתריה וכו בדייתיקי נתתיו. במתנה נתתיו לו וכי׳. כלומר דלישנא דקרא קמדייק מה דהתחיל ואמר ויתן לך יתן לך מיבעי ליה אלא דה״ק האלהיס יסכים לברכתי ויאמר מה שבדייתיקי שהיא מקוימת ונתתיו לאברהם שיהא לבניו אחריו ועכשיו אותו הדבר במתנה

לקיים רצון יראיו יעשה ברא לו מעיין שיקדים אל המים ונלמד מזה המאמר כינת הראשונים בתפלתם שהיו מקשרים לבס למעלה בטנתם עד שלא היו מרגישים בעצמם אס הם בעולם הרי נשכו התברבר ולא הרגיש בעצמו ולא על תנס היו נענין על כל מה שהיו שואלים מהקב״ה.

ה בר״ג ש ע . מ א כ שחלה בנו ישלח שני ת״ח אצל ר׳ חגינא בן דוסא וכוי. נלמד מזה המאמר שהצדיקים אינן בוטתיס בצדקיתם ולכן שלח ר״ג אצלרחב״ד שיתפלל על בנו ולא התפ •ל הוא עצמו מליו ואין שייך לומר כאן לשלח משום אין חבוש מתיר >נצמו. כי היא עצמו לא היה החולה והיה יכול להתפלל יען זצדיק גמור וחכם גדול בתירה היה ואדרבא כיון שהיה היא מתפלל על בנו היה נותן כל מאמצי כחי לכוין תפלתו אלא שלא בטח בצדקותו כמדובר

עוד

נתתיו לו ליעקב וזהו זיתן לך האלהים וכלומר מה שכבר נתן בדייתיקיויתן האלהים לך דייקא ומהו זה מטל תפי! לבון המשלת. רפתיס נרפתה רותם ונוחה:

חומות ירושלים דייתיקי. נטר מתנ (פנ:״ת) ר.6קידא תפליט. לבון פלישת כליה :דה נפלנוה.

ב י אגדת אליהו • ל ש י מ ק ח ר פ י ת ו ב ר ב י מ ל ש ו ר ה י ע פני מ

מעל השמים: אשר לא יקוה לאיש. כמו הכול מאת ה׳ עוד נלמד השולח בפני אדס גדול לא יפחות משני ואינו צריך לזכות איש אחר כך והיה שארית יעקב ת״ח יען הוא דרך כבוד עוד נלמד דיש צדיק מסוגל בקרב עמים רבים: לענין אח, כרבי מגינא שהיה מסוגל להתפלל על יט. מתני׳ האומר על קן צפור יגיעו רחמיך. החולים מה שאינו (מסוגל) צדיק אחר ויש מי שמסוגל גם לכמה דברים 'הכל כפי מזלו שנולד בו או מכח שורש נשמתו עוד נלמד המתפלל יכוין לבקש מקום התבודדות לתפלתו כעליה וכדומה עוד נלמד מי שמטין לבו בתפלתו ושנעשו שפתותיו תנובה הוא

מבושר

אשר לא. יקוה לאיש ולא ייהל לבגי אדם: יש. מתני ל האומר על קן צפור יגיעו רהמיך ועל טוב יזכר שמך •מודים מודים משתקין אותו העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה: גמ׳ מ ר׳ פינהם בשם

ר׳ סימון בקורא תיגר על מדותיו של הקב״ה על קן ציפור הגיעו רהמיך ועל. אותו האיש לא הגיעו רהמיך ר׳ יוסי בשם רבי סימון כנותן קיצבה למידותיו של הקב״ה עד קן צפור הגיעו רהמיך אית תניי תני על ואית תניי תני עד מאן דמר על מסייע לר׳ פינהס ומ״ד עד. מסייע לר׳ יוסי א״ר יוסי בי ר׳ בון יא עבדין טבות שעושין למדותיוישל הקב״ה רהמים ואילין דמתרנמץ עמי בני ישר^ כמה דאנא רחמן בשמים בך תהוון רהמנין בארעא תורתא או רהילת יתה וית ברה לא תיכםון תרויהון ביומא הד לא עבדין מבאות שהן

עושין מדותיו של הקב״ה רהמים: כ. אמר רבי יהושע דרומיא נ שלשה דברים רובן ומיעוטן רע ובינוניתן יפה השאור והמלה והסירוב בתחילה מסרב שנייה מעמעם ובשלישית רץ ובא ר׳ חונא הוה יתיב בהד כנישתא ע*1 חזגא ואטרח על.חד דייעול ולא קבל עילוי בסופא אתא לגבי ר׳ ^עזר א״ל לא יכעוס מרי עלי בגין דלא הוינא מיתער לא עלית א״ל

׳ י נ ת עלך לא כעסית *1א על הדין דאטרח: מ

כמי שהגיעו רחמיך עלי קן צפור וגזרת לאס כן חוס י מ תקח האס טלי ה ורחם עלינו '.משתיקיך־אויתו שעושה מדותיו של י״ת רחמים והן אינן אלא גזירת מלך על עבדיו: ועל טיב יזכר שמך. משמע על טובתך נודה לך ועל הרע לא נודה׳ והרי אט תייבין לברך על הרעה כשם שמברכין טל הטובה: מודים מודים. דמחזי כמקבל שתי רשויות ואמרינן בגמרא.הדא דתימר בצבור אבל ביתיר תחנונים הן: ולא יהא סרבן באותה שעה. כדרך שאר יורדים לפני התיבה שצריך לסרב פעם ראשונה איל זה לא יסרב כשאומרים לו לך רד לפי׳ שגנאי היא שתהא: התפלה מופסקת כל כך גמ/ כקורא תגר. כך הוא במגילה פ״ד היינו טעמא דמשתקין אותו מפני שהוא נראה כקורא תגר על מדותיי של הקב״ה ואומר על קן צפור

וכו׳ שהוא דבר קל ואינו חשוב ועל אותו האיש וכי׳ וכלומ׳ דמשמעו׳ דבריו הס כך ואן! שאינו אומר בפיר, כן: כנותן קצבה. זהו הטעם שהוא כנותן קצבה למלותיו ית׳ ואומר עד כאן-הגיעו רחמיך ואפי׳עד קן צפור חוס ורחם עלינו וכדמפרש ואזיל שהי׳ גורם במתני׳ כהך תנא דתני עד קן'צפור הגיעו רחמיך ובאמת אינו מפני הרחמים אלא גזירת המלך כך הוא: לא עבדן טבות וכו/ והיינו טעמא שלא טוב הוא לעשות ממתיו של הקבי׳ה רחמים ואינן אלא/ מנהגם הי׳ אחר שהיו קורץ בתורה היו מתרגמין הפסוק להעם ט גזירות המלך וזהו כר׳ יוסה: ואילץ דמתרגמין ו ואלו המתרגמין להפסיק שור או כשב וגו׳ ואותו ואת בגו לא תשחטו וגו׳ עמי ב״י וכו׳ לא טוב הן עישין ומהאי טעמא :ה מסרב. כשאומרין לאחד לירד לפני התיבה להתפלל ובפעם שניה מגמגם כמו שרוצה ואינו רוצה ל ח ת כ. ב ובפעם השלישית רץ ובא להתפלל: עאל חזנא. ולא הי׳ רוצה לעלות ולהתפלל והטריח טל

ל ח חומות ירושלים נר מערבי ^: מגילה כי׳ה: מ ברכת ל״ד: דוכלמי מגילה פ״ד ה״י ג ״ ל ת ו כ ר כ קורא הגר. מתרעם ותונוא: עד קן צפור. ותו לא והלא אפי׳ ניני כגיס זן ל

ק חמישי פני משה ר ת פ ו *m אליהו ירושלמי ברכ מכושר שנשמעה תפלתו

ס כיצד מברכיז ר פ

ב י ת א. כ

אחר שיתפלל במקומו ולא קיבל זה ממנו ובסזן* בא זה לגבי ר״א להתנצל עצמו על שסירב ואמר אל יכעוס אדוני עלי שבשביל שלא הייתי מתעורר בנופי והרגשתי איזה כבדות בעצמי בשביל כך לא עליתי לביהכנ״ס לירד לפני התיבה כא. מתני׳ ם המתפלל וטעה םימן רע והשיב לא עליך כעסתי כ״אא על זה שהמרית עליך הרבה: ו לו ואם שליה ציבור ה

םימן רע לשולהיו ששלוהו של אדם כמותו אמרו עליו על רבי הנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר­

­ן

כא. מתני׳ אם שגורה תפלתי בפי. שהיא סדורה בפי במרוצה: שהוא מטורזן. ואיני נכשל בה החולה הוא מטורף כמו חך טרוף מורן*. א״נ לשין מורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה שהתפלל עליוממורפת

היא ואינה מקובלת: כב. גמ׳ תנובה: שמרגיש בעצמו שאומרה סדורה ותיבה אחר תיבה כהוגן ובכוונה: בורא ניב שפתים. כשיש ניב שפתים אז

מטשר לי שלום:

פרס כיצד מברכין

ב לה הארץ י ת א. כ ומלואה. מכאן למדנו הנהנה כלום מן העולם מעל שהרי לה׳ הוא הכל: עד שיתירו לו המצות. כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות שהן הארץ ומלואה שנחשבין כמו מצות

לה׳ הארץ׳ ומלואה ט הנהנה כלום מן העולם מעל מד שיתירו לו המצות כו׳ פד ובלעדיך לא ירים איש את ידו. ראוי לשוס לב איך מם הברכה שמברך תשיבה פירעון דמה לוקח הקב״ה מם הברכה שיקרא פירעון אלא ידומ שהברכה גורס להמשיך שפע מלמעלה עד התפארת ומשם עד המלכות מל ידי יסוד כנודע ונמצא

להם אס שגורה תפילתי בפי יודע אגי שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף י גמ׳ מעשה ע ברבן נמלי^ שהלה בנו ושלה שני תלמידי הבמים אצל רהב״דה בעירו אמר לון המתינו לי עד שאעלה ״ 3 ק ה ש ל מ ן מ ת ו ך נ ר ב מ ה ש

הרי שפורע לו כביכול אך לעלייה ועלה לעלייה וירד אמר להו בטוה אני שנינוה בנו של ר״נ מהליו וסיימו

באותה שעה תבע מהן מזון: בב. אמר * רבי שמו^ בר נתמני אם כוונת את לבך בתפילה תהא מבושר שנשמעה תפילתך ומה טעם (תהלימ י) תכין לבם תקשיב אזניך אמר *

ריב״ל אם עשו שפתותיו של אדם תנובהת יהא מבושר שנשמע תפילתו מה טעם . י כ . א ם כאן בירישלמ; ?) בורא ניב שפתים שלום שלום ח : ה י ע ש י )

לרחוק ולקרוב אמר ה׳ ורפאתיו:

ראוי להבין במה דקאמר בבבלי ר׳ לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאתר ברכה באופן שע״י הברכה הארץ של אדם ימשלו הוא אוכל וכאומרו גס

ק כיצד מברכיז ר פי 4 י

) לה׳ הארץ ומלואה י א. כתיב (תהלים נ תבל ויושבי בה הנהנה בלום

מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות אמר רבי אבוד, כתיבן ם פ י ל ש ו ר ת י ו ם ו ח

תנתומא פ׳ היי. לנרי: 1״נ •י

השם וקדש קודם ברכה העולם

בל נית הכנסת יןרר תזן בלכון תלמוד: וסיימו וכו׳. לנון האלי י=נז זנתנוע מזון. ננמ׳ דילן אמד׳ ב וכוונו אותה בפה (פנסיח): באותה *ttt ת נאותה כפה חולצתו חמה ובאל מיס לכתות ופירכ״י ז״ל נאותה במה

וברכת כביכול כאילו משלך, דקשה מאתר ט אכלת ו דמ״מ אוכל בין אס מברך בין אם אינו מברך אלא דכשמברך נקרא שאוכל משלו והדבר בהפכו מה איכפת ומה יוצא לזה אס יקרא שלו או לא מאחר דמ״מ אוכל.

וא״ת נר מערבי ע ברכות c פי׳

צ מיין ויקרא רנה פכו׳׳ז ם ברכות

י=י לגלי ; י ל אדם. עוכות תנובה כמה כמתכב בלבו הטו הי,ב״ה לכוני ואמרו כרצונו יהא מ ^ 0יתמה ל-מ חלז מהם • שפתותיו ע Jr^(^z^)^J^m ברכת הנהנה דהיא מצית מכה דאורייתא והמיני לרבנן דהרא בכלל נרפ התירה אכר יורוך לא תכיר

ג ה ששי אגדת אליהו ל י ת פ מ י פני משי׳ ירושלמי ב

וא״ת דהיוצא לאדס מזה למאן דאכל ללא דיליה בהיל לאיסהכולי באפי׳ וכיון לע״י הברכה נקרא שלו ואיכל ולא בהיל הא קא חזינן דהאוכל בלא ברכה לא בהיל אף שלכאורה י״ל שהבהלה נוגע לנשמת האדם כיון שכעבור זה יצאה ממקומה לבוא לזה העולס כארז״ל ועכשיו גס בזה העולם אוכלת ללא דלה בהיל אף שהגוף אינו מרגיש מזה כלום. אמנם עור לאלוה מילין

דהתועלת

העולס ומלואו עשוי ככרס. תיבת הכרס קרריש דתבואת כרם מיבעי ליה אלא לרבות העולס ומלואו שעשוי עליו ככרם לאסרו עליו כמו כרס רבעי שצריך פליון ומהו פליונו של העולם ומלואו ברכה:

כאלו משלך אכלת. ורריש בל מלשון בלי ששוב אין עובתי עליך להתזיק לי עובה: מבלה אני עובתי בגופך. וזהו מלשון כלה . כלומר שיתקיימו זמן

u ו כל מנ הרבה בגופך: י הטובות. מלשון בלול הוא: א״ר אתא מהו בל עליך. כלומר דר׳ אתא לא בעי למילרש כהני לרשות ללכולהו קשיא ליכתוב קרא הכי בלי עליך או בלה עליך או בלול עליך •ומהו בל עליך והלכך לריש אלו שני תיבות בל עליך הם נרמזים לתיבה אתת כמו >לעליך שאם אני מביא טובה על העולם לא יהי׳ מבלעליך בהאי ובלעליך ליוסף להוי כמו

(דברים בב) פן תקדש המלאה הזרע אשר

תזרע ותבואת הכרם העולם כולו ומלואו עשוי ככרם ומהו פדיונו ברכה רבי יהזקיה ר׳ ירמיה ר׳ אבון בשם ריש בן לקיש(תחלים») אמרת לה׳ ה׳ אתה טובתי

בל עליך אם אכלת וברכת כביכול כאלו משלך אכלת ד״א טובתי בל עליך מבלה אני טובתי בנופך ד״א טובתי בל עליך יבללו בל הטובות ויבואו עליך א״ר אהא מהו בל עליך שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך כמה דאת אמר (בראשית מא) ומבלעדיך לא ירים

איש את ידו: ב. רבי יעקב בר אהא אמר איתפלגין רב נהמן ורבנן ר״נ אמר המוציא ק להם מן הארץ ורבגן אמרי מוציא להם מן הארץ אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא לפת רבי הינגא בר יצהק ורבי שמו*1 בר אימי הד אמר לפת לא פת היתה והרגא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות(תהלים עב) יהי פיסת בר באר*; בראש דרים

. המוציא. כלומר ב לשעבר כלכתיב המוציא לך מיס מצור החלמיש וה״נ הברכה על שעבר הוא והיינו על זמן •בריאת עולם שקולם שחטא ארס היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לתם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב״ר פ׳ ט״ו ואיתא נמי להא שם וזהו לקאמר אתיין אלין פלוגוותא וכו׳ כללקמן: ורבנין אמרי מוציא. למוציא הוא למשמע לשעבר כרכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כלכתיב המוציא אתכס מתחת סבלות מצריס ובאותה שעה עליין לא הוציאם וה״נ הרמז שעתיר להיות מוציא לתס ממש מן הארץ כללריש לקמיה מיהי פםת בר בארץ שעתילה ארץ שתוציא גלוםקאות : ואתיין. אילין פלוגתייהו כאלין פליגתא בפירישא ללפת: לפת. כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודרים להתיבה רעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלו׳ וכי לא פת היתה ג״כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כלרך הירק הזה שיוצא מן הארץ כמו שהיא וזה-כמ״ללעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתת יוצאת מן הארץ קודם החטא: ותרנה אמר לפת לא פתי היא עתילה להיות. שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ״ר שהברכה הוא על העתיד וכמו שנאמר יהי פסת בר בארץ:

חומות ירושלים נר מערבי אפי, יוכן בכל מאכל דתקנו לידך ר״יזלה וסוף : פן תקדש וכו׳. בכלאי הכרס ק ברכות לת. ובתוס׳ ל״ת. דייה והלכתא.

כתיב ודרשו בו תקדנ תוקד אש כדתנן ס״ח דכלאיס כלאי הכרס אםורץ מלזרוע ומלקיים ואכורין בהנאה ואץ לו פדיון ומדאפקיה בלבו; קדנ דרשו בו דדך רמז דכל העולה קוד: ככדכ רבעי דכתיב ביה ובבנה הרביעית יהיה כל פריי קדש הלולים לה׳: אמדת. לנון נהנה דוד מדבר אל נפנו כבאת אמרת לה׳ ה׳ א תה היינו ברכת ההנאה דמברכין ברוך אתה ה׳ וכו׳ הקב״ה משיב טובתי בל עליך שאינה נלי הטובה שנתתי לך א-נה נלי אלא נלך נקנית אותה בברכתך (פבס״ח): מבלה אני וכוי. ובל לנון לא בלו נלמותינס ונעלך לא בלתה כלומר לא יפסק טובי ממך: יהי פםת בר בארץ. ומהאי קרא דרני׳ בפ במה מדליקין עתידה ארן ישראל שתוציא גלוסקאות פיסת נר

בר נדיל ורתב כפכת היד תוציא האר; (מהרש״ס):

ט

ך ד מ נ ב מ ו

ס ששי פני משה ר ת פ ו כ ר אגדת אליהו ירושלמי ב

משלו אבל אס מה שאכל בעוליז לא היה משלו אין לו פנים לתבוע שכר מצותיו לעוה״ב יען למה שאכל היה מהקב״ה ויאמר לו כבר שילמתי לך בעולם שבאת ממנו עור יש להעמיק איך

מקום יקרא המאכל מל שמו תני

להתועלת היוצא שיקרא לאדם מה שאוכל שהוא משלי J אפי׳ איכלין פולען. ולא יסלקן לצדדין מפני שצריך הוא לעוה״ב והענין אם מה שאכל בעוה״ז היה משלו לברך בפה מלא כדכתיב ימלא פי תהלתך:

. א ת ב ר ב כשהולך לעוה״ב יכול לתבוע מהקב״ה שכר מצותיי יאיז ד. ד כביכול יכול לומר כבר שילמתי לך בעולם שבאת

ממט משום שמה שאכל היה ג. רב הונא אמר י הרי שנתן לתוך פיו ושבה ולא בירך אם היו משקין פולטן אם היו אוכלין מסלקן לצדדץ ר׳ יצהק בר מרי קומי ר׳ יוםי ב״ר אבין בשם רבי יוחנן אפילו אוכלין פולטן

דכתיב (תחלים עא) ימלא פי תהלתך : כשעושה האדם רצונו" שיל ד. בר ש קפרא ותרץ תלמידוי נתארהו אצל בעל הבית בהדין פונדקא דברכתא אפיק קומיהון אהוונייא ופרגין וקפלוטין אמרי נברך על קפלוטא די פטר אהווניתא לא פטר פרגייתא נברך על אהווניתא לא פטר לא דין ולא דין קפץ הד וברך על פרגייתא שהבל גחיך עליה הבדיה א״ל בר קפרא לא לזה גרגרן אגי כועס **א לך לוגלגן זה עשה כגרגרגותו אתה למה לגלגת ולזה אמר הכם אין כאן זקן אין כאן אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו א״ר יוסי הא אזלון תרץ ולא שמעינן מינה כלום מיי כדון מסתברא מברך

על הקפלוט שהכל נהיה בדברו טפלה לו: ה. ת מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לשמעון בנו על כל הבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואומר המרא טבא

לחיי רבנן ולתלמידיהון:י להדורמםקין: א״ל בר קפרא מ א

לא לזה גרגרן. רע בעיני ואיני כועס עליו אלא עלך לוגלין אני כועס אס זה עשה כילגרוטתו שאוהב את הבשר אתה למה לגלגתה הלא שהכל היא פוטרת את כולן: ולזה אמר. חזר ואמר לזה הקפץ ובירך• אס תכם אין כאן זקנה אין כאן בתמיה והיה לך להמתין עד שאברר הדין: הא אזלון תרין. הרי הלכו אלו• השנים לעולמם ואכן לא שמעינן מינה כלוס היאך הוא הדין: מיי כדון. מאי הוה עלה וקאמר מםתברא מברך על הקפלוט בפה״א שהיא ברכה חשובה ומבוררת וברכת שהכל טפילה לו כלומר משים שאינה חשובה כברכת בפה״א הלכך לא יברך בתחלה שהכל על הפרגיות ולפטור גם הקפליט ואע״ג שהי׳ כאן בפה״ע והיא יותר מבוררת. וחשובה מבורא פרי האדמה מכל.מקום ׳הואיל והיא פוטרת בדיעבד גם לפרי העץ מברטן על הקפלוט והדר­

י מברך על הפרגיות שהכל ־. ה, כל חבית וחבית שהי׳ פותח. אפי׳ שתיהם מיין חדש או מיין ישן:

ר: אפיק. הוציא שם העי הבעל הבית והביא לפניהםס פרגיות ואתונייא ה חרמםקין פרזנ״ש בלע״זב: פלומין בל״א וקפלוטין כרו אמרי. התחילו לפלפל היאך לברך ולפטור בברכה אתת. לכולן ואמרו אס נברך על קפלוטה בפה״א דהו א פטר אחוונייתא לפי שברכתו בירא פרי העץ ותק על פירופ האילן אס בירך בפה״א יצא וא״כ פוטרת גם לאחוונייתא אבל לא פוטר פרגיתאואין ברכת בורא פרי האדמה

פוטרת לברכת שהכל: קפך חד. בתיך שהיו רוצים -לברר הדין קפץ א׳ מן התלמידים ובירך על הפרגיות שהכל. וא״כ פיטר את כילן: גתיך ליה חבריה. התחיל חביךן לשחוק עליו לפי שיש כאן ברכה יותר מבוררת והיא בורא פרי האדמה על. הכרוב דמיהת פיטרת גס

ו נ ע נר מערבי חומות ירושלים

למה לגלגת. מי לא כתיכ ועתה אל תתלוננו פן יחזקו מוםדכס כדאמד פ׳ היה קורא (מהרב״ס):

כת ס׳יז ס ״נ1: ת : ר :

פני משי׳ ירושלמי ברכות פרק שבידיי אגדת אליזד לך

פרק שלשה שאבלי פרק שלשה שאבלו ב. תני כ׳ מאות נזידין עלו בימי ר׳ שמעון בן שטח, שמעון . ראוי לשיס לב דמה ׳צורך היה לד ט׳ בן שעת לעשות כך למלך פרס שלשה שאכלו ולהסתכן בעצמו שהיה יכול

. לירושלים בימי שמעון בן שעת ולמאה ן ל ז ב, ן ותמשים מהן מצא להן פתת והתיר את נזריהן:

, ו מ ר , מאות ת בעיין. צריכין ע

להטיל על המלך החצי של מאה וחמשיס והחצי האחר לתת הוא מטהו ומממינו שהרי עשיר היה היותו ניסו של מלך שהרי אחותו היתה אשתו שלי ינאי המלך או היה צו להטיל חציו של המאה וחמשים על אחד מעשירי ישראל ולא להטיל הכל על המלך ולהסתכן עצמו כמו שהיה שהלשינו עליו והוצרך לברות למלט ממות נפשי. אמנם מה שנראה לי בזה דכיון שהיה בידו של ינאי המלך עין שהרג את התכמים

על

א. אמר רב ד1נא א משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא נסרהו והמטיב שניתנו לקבורה: רבי ישמע^ אמר הטוב והמטיב דבר תורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת זו ב ברכת הזימון את ה׳ ^היך זו הזן את הכל על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו ברכת בונה ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון אשר נתן

לך זה הטוב והמטיב: ב. ג תני שלש מאות נזירין עלו בימי רבי שמעון בן שטח מאה

וחמשים מצא להן פתה ומאה והמשים לא מצא להן פתה אתא נכי ינאי מלכא א״ל אית הבא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין *1א יהב את פיגא מן דידך ואנא פלנא מן דידי שלה ליה ארבע מאת והמשין אזללישגא בישא ומר ליה לא יהבמן דידיה בלום שמעיגאי מלכא וכעם דהל שמעון בן שטה וערק בתר יומין םלקון בגי גש רברביןמן מלכותא דפרס גבי יגאימלכא מן דיתבין אכלין אמרין ליה גהירין אגן דהוה אית הבא הד גבר סב והוד״ אמר קומין מילין דהכמה תגי לון עובדא אמרין ליה שלה ואייתיתיה שלה ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא א״ל למה אפליית בי א״ל לא אפליית בך את מממונךואנא מן אורייתי דכתיב(קהלת ז) בי בצל ההכמה בצל הכסף א״ל ולמה ערקת א״ל שמעית דמרי כעם עלי ובעית מקיימה הדיין קרייא(ישעיה *0. הבי כמעט רגע עד יעבור זעם וקרא עלוי(קהלח 0 ויתרון דעת ההכמה תהיה בעליה א״ל ולמה יתבת בין מלכא למלכתא י א״ל בםיפרא דבן םירא כתיב

ה ל ס ל ס

שלכל א׳ צריך ג׳ קרבנו׳ חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן התצי: אזל לישנא בישא. הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום: נהירין. זטרין יאכחכו כשהיינו פעם אהד אצלך שהי׳ בכאן זקן אחד זהי׳ אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו: תני לון ־עובדא. וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברת זאמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו: שלח ויהב ליה מילא. נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב״ר פ׳ מקן גריס אמר לאחתיה שלח •בתריה ואייתיתיה. לאחותי של שמעון בן שטת אמר שתשלח ׳אתריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלתה זאייתיתיה. למה אפליית בי. מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי: ואנא-מן אורייתי. מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן •והרי נתתי להם כמותך: •שמעית. שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא^ חבי כמעט רגע עד ז ה

יעבור נר מערבי

א ברכות מ׳״ה. תענית פ״ו איכה רבתי פ׳ בלע ב תוספתא פ״ו ג ירושלמי נזיר פ״ס הל׳׳ג: ד עי׳ תוש׳ עירוכין ס״ה. ד״ה נצר

אגדת אליהו ירושלמי ברכות פ^ל) שביןך פני משה

על שלא הניחוהו ליטול כתר כהונה שרצה ליעול בעצת יעבור זעם: עד כדון את בקשיותך. עודך• מחזיק בקשיופ אלעזר בן פועירא כדאיתא בפ״ג ממס׳ קידושין רצה ר׳ ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא שמעון בן שטח לגלגל על ידו של ינאי המלך בעל-אחותו נוסחת הברכה: ומה נאמר. וכי היאך• אומר אס לומר דברים של מצוה השייכים לתיקונו כדי דליהוי ליה כפרה נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ע״ד בבא בן בוטא בפ׳׳א . . ואמר המלך יתנו לו איזה דברה ותרוממך ובין גגידים תושיבך לאכול וכתט לו יאכל ולא פרצ דבבאבתרא דאמר להורדוס סלסלסב כסא הי׳ אלא איזה ירק וכיוצא בו אמר ה הבו ליה כסא דליבריך ג ומר נברך על המזון שאכל ינאי והביריו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכתר מדלקמן ומשאכל אמר נברך מ א ה נ מ y ן N ך ת ץ ש ק ת ב ן א ן ד ד כ ^ ע א

1 ™ £ ד.בש^ש0־יר * ״?י אכ:נ את השם ככתבו:. גידלו בברכה. כדדריש ר׳ סימון שהחזירו גדולת הקב״ה וכדר׳ פנחס: משה. התקין מטבעה של תפלה. לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאכנה״ג הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתתלה כרכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד: לזה נאה לקרות גביר. כלומר ודאי גבור נאה

דליכול יהבו ליה ואכל ומר גברך על המזון שאכלנו:

ג. י מניין לעדה שהיא עשרה רבי בא סימוןר ליושנה מ א ן נ נ ח ו , י ם ר ש א ב ס , , י ר ן

כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה שנאמר להלן עשרה אף עדה שנאמר

כאן עשרה: ד. כתיב (נחמיה ח) ויברך עזרא את ה׳ ה^הים הגדול. במה ז הוא גידלו גדלו בשם המפורש רב מתנה אמר גודלו בברכה ר׳ סימון בשם ריב״ל למה נקראו אגשי כגסת הגדולה שהחזירו

הגדולה ליושנה א״ר פנחס משה התקין לקרותו אן! עכשיו שזהו גבורתו מטבעה של תפלה (דברים י) kn הגדול שרואה חורבן ביתו ושותק) אבל הנורא לא אמר לפי ב ה ל י מ ר י ) ר מ א א י ב נ ועבור והנורא ירמיה ה

to הנדול ועבור ולא אמר הנורא למה אמר הגבור לזה גאה לקרות גבור שהוא רואה הרבן ביתו ושותק ולמה לא אמרא ביהמ״ק שנאמר נורא שאין נורא י) נורא ^הים ממקדשיך דני<' אמר ח ם ^ י ל ה ת ) -

(דניאל ט) to הגדול והנורא ולא אמר הגבור

ולמה לא אמר הגבור בגיו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו ולמה אמר חומות ירושלים

אבל שאין נורא אלא על ידי ביהמ״ק ואין נורא עכשיו :. ולא אמר הגבור. וכי אם בניו מםורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אן! מכשיר

שעשה

ד מ ׳ הנורא

המלך כששאל ממנו עצה לכפרת עונו על שהרג את החכמים וא״ל הוא כבה אורו של עולם רבנן דכתיב כי נר מציה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם ביהמ״ק דכתיב ונהרו אליו כל הגרם וכו׳ והיא י על ששאל ממנו עצה למחילת עונו אבל ינאי שלא שאל היה ר׳ שמעון מבקש להביא על ידו מצות שייכות לכפרתו והיא שינתי רצה להיות כה״ג המקריב את הקרבנות וכתיב בכה״ג כי נזר שמן משחת אלהיו עליו ועל סבה זו הרג את החכמים לכן בבוא עניןאלו הנזירים לידו דכתיב בגזיר ג״כ ככה״ג כי נזר אלהיו על ראשי עשה שיתן משלו כל הקרבגות הצריכים להם ויכפר מה שכתוב בנזיר נזר על מה שרצה להיות כה״ג דנזר כתוב בו והקרבת אלו הקרבנות משלו יכפרו על מה שרצה היא להיות כה״ג המקריב הקרבגות ובזה עשה שיתן הוא כל דמי הקרבנית שהוצרכו לנזירים כדי שיבוא זה ויכפר

לו על

נאמר כאן עדה. דכת״ אלהיש נצכ כעדת אל ומשמע דכיון דאיכא עדה

מה שחטא כי דרך ומדת

נר מערבי* הל״א ה כרכות מ״ת : ו ירושלמי מגילה פ״ד הל״ז. סנהדרין פ

יקדשוהו וירוממוהו. ונאמר להלן עדה. עד מתי לעדה הרעה הזאת כתוב. ו יומא ס״יז : ירושלמי מגילה פ״ג הל״ז: נמרגלי׳ דנתי׳ נההזא קרא אשר המה מלינים עלי את תלונות בנ״י: מה עדה האמורה להלן י׳ דיכאו יהושע וכלפ אף כאן עשרה (מהרש״ס): ולא אמר הנורא. בפ׳ הנה תנמאל וכתינ האל הגדול והבכור ה׳ צנאות יבמי (שש) •

ושותק. כובש כעסו (פנס״ת):

ה ה ירושלמי ברבות פרק שבידיי אגדת אליהו ל ש י מ נ פ

שעשה בימינו בכבשן האש: ובו״ד יש בו כת וכוי. בתמיה ומדת הצדיקים להעיב עם אתריס כמד תו יתברך וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפתות ולמעט משבתיו דמדתו להעיב וזהו המעם שהעיל כל ההוצאה יתברך לפי דעתם : ואינן מתניפין לו. לומר כן לפי על ינאי ולא נתן הוא משלו כלום ולא נטל משו©

הזמן שהיו עומדין בי שהן יודעין דרכיו יתברך ב״ה: עשיר פרק אלו דברים

ל. האש ר׳ לו• בשם: ר׳ נזירא ל״ו־ שעות שמשה אותה האורה׳ צריך לדעת למה עשה ט הקב״ה שישמש אותה אורה שנברא ביום ראשון שלשים ושש שעות. עוד להבין למה כשלא פסקה האורה התתי3 כל העולם טלו לשורר ונראה שבהיות שכל הדברים שעתיד הקב״ה לעשות בעולמו עשהי מהם רשימו מששת ימי בראשי׳י לכן כיון שעתיד להעמיד השמש בימי יהושע ל״ו שעות לרעפק ס המתרגם בשיר השירים פ ראשון כד הוה אגת יהושע בגבעון קמו ליה שמשא וסיהרא תלתין ושית שעין וכו, לכן לעשות רשימו על זה עשה מששת ימי בראשית; שישמש האורה ל״ו שעות• וכיון שקיום העולם על התורה שנאמר אם לא בריתי וכוי־ לכן כשראה העולם שעמד האורה ל״ו שעות חשב שכן יתנהג תמיד ולא יפסק בלילה באמצע מעתה שהוצבר עפרו של אדה״ר ביוס ששי עד לעולם ולא כמו שפסק בימים

הראשונים נר מערבי

הגורא לזה גאה לקרר גורא בגוראו׳ שעשה לגו בכבשן האש וביון שעמדו אגשיכנה״ג ההזירו הגדולה ליושנה to הגדול הגמר והנורא ובו״ד יש בו כת ליתן קיצבה

לדברים הללו א״ר יצחק בן ^עזר יודעים הן י הנביאים ש^היהן אמיתי ואין מהניפים לו: ה• אמר ר׳ אהא ג׳ דברים נאמרו בכוס של ברכה מלא עיטור ומודה) נפתלי ושלשתן בפסוק אחד (יברים לג שבע רצון ומלא ברכת ה׳. שבע עיטור רצון מודח מלא כמשמעו אמר ר׳ הנינא אם עשית כן מה כתיב תמן 0») ים ודרום ירשה את זוכה לירש העוה״ז והעוה״ב: ו. רבי בא בדיה דר׳ הייא בר אבא ח אכל מהלך עומד ומברך אכל עומד יושב ומברך אכל יושב מסב ומברך אבל מסב מתעטף ומברך ואם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת מה טעם (ישעיה י) בשתים יכסה פניו ובשתים

יכסה רגליו:

פרס אלו דבריםל * אמר רבי יעקב בר אידי >

הראשוגים גאכל בשר הזיר השניים יצאה אשת ־מביתה וי״א

שנהרגו עליה שלשת נפשות:

א.ל ע י

ה. עיטור. שמעטרי בכוסות: ׳ סביב: ומורח. שידחו מבפני ושלשתן. רמוז ין בפסוק אחד: שבע ׳ שנאמר בו ברכת ה עיטור. כשמעטרו נראה כשביעה בכוסות הרבה : רצון מודח. שהוא נקיות והוא הרצון: 1. ואם עשה כן. שהתעטן! ובירך הרי הוא כמלאכי השרת דכתיב בהו שש כנפים וגו׳ בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו מפני כבוד המקום ב״ה וכך הוא זה *שמתעטף בברכה

לכבוד המקום ברוך הוא:

פרק אלו דבדם

ל הראשונים נאכל א, ט בשר חזיר. כדאמר במדרש בנכרי אחד שהיה מוכר בשר שחוטה ובשר נבלה וחזיר ולכל מי שנטל ידיו נתן לו בשר שחוטה ופעם א׳ בא יהודי א׳ ולא נטל ידיו וכסבור שנכרי הוא והאכילו בשר חזיר: על השניים יצאה אשה מביתה. כראמרי׳ בפ׳ יום הכפירים

במעשה דכידור: עלה

אבא

ח כרכות נא : ככינוי. א חולין כ״ה ע״א.

הומות ירושלים החזירו הנדולה ליושנה ובו׳. נתנו לב לתר

המקדש ולהוציא בניו מקולרין וע״ש העתיד קראוהו דכנעשה דמי(פבס״ת): ים ודרום ירשה. דרוס לשון נגב לשון יובש והוא העוה׳יז ויס העוה״ב

הרי הקנ״ה עתיד להחזיר

והמשכיל יבין (מהרש ״ס): זוכה לירשהעוה״ז וכו׳. פי׳ בתוספות דהוה ליה למכתב רש וכת•־ יוד הא יתירה דבהס נייאו ב׳ עולמים כדאמר c׳ התכלת כי ביה ה׳ צור עולמיס אל תיקרי צור אלא צר (פבסי׳ת): ה״ג אבל מיםב יושב ומברך. וכן הוא נמי בסוף פרקין בבלי דאין דרך מירא שמיס לברך כשהוא^מיסב ומסקנא התס והלכתא בכולהו יושב ומברך (פבס״ת): ויש אומרים. דג׳ נפשות נהרגו דכשהי׳ הורג אשתו בא בנו

שהיה בבית למחות בידו והרג גס את בנו בכעסו אחר שראה שניהס הרוגיה עלה לגג בעציונו והפיל עצמו (פכסי׳ח):

אנדה אליהו ירושלמי ברכות פרק שמיני פגי משה

הראשונים שהיה התשך מפסיק בלילות כמו שכתג ב. ?{לה ומעין תרויהון בחר ידיה. נכנם כשהוא מוהר״ש יפה ז״ל ועל זה התחיל כל העולם כולו טעון לשתיהס להיין והשמן בידו אתת וא״ל לשורר באומרו כיון שכולו יום מועיל הרבה לתורה אבא בר בר תנה מה זה האם ידך האתרת קעועההיא שהיא קיום העולם יען שהתירה שלימד אדם ביום שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך: וכעס עליו אביו. בר תנה אביו של אבא כעס עליו ב. אבא בר בר הנה ורב הונא הוון על שאמר לר׳זעיראכן וא״ל לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך ועוד שהוא כהן כדאמרינן בפרק, ר׳יז קס דלעיל בהלכה ג מקרי כהן במקום לוי וכו׳ ואסור להשתמ' בכהןכדשמואל ועודך מבזה אתה לו: גזירה. גוזר אני שהוא יושב ואתה

תעמוד ומשמש תתתיו: ג. האש והכלאי/תוספת, פ״ה: כלאים. הן הפרד שהוא מן הסוס ומן החמור: הכלאים. באיזו שעה נבראו וקאמר כתיב ובני: המיונס. מיני צפעון וכו, בני אדם המשונים בצורתן כך מצאתי במדרש דברי הימי, ובאיכה רבתי בפסוק הביא בכליות, וגו, ומכניסין את המיומס לתיאטרון שלהם וראשו מגולת וכו, והוא בן אדם שמשנין אותו בלבושו ובצורתו: חציו סוס וחציו תמיר. והוא מצא אותו שזימן חמורה וכי, כדאמר לקמן: ואלו הן הסימנין. להכיר אם אמו חמורה ואביו סוס או בהפך: אין בעיתון מזבנון מיליון. כשאתם רוצים ליקת הפרדות תראו אותן שאזניהן קטטת שהן כולן מאם סוסיא

ומפני

יתבין אכלין והוד, ר׳ זעירא קאים ומשמש קומיהון עלה ומעין תרויהון בחדא ידא א״ל אבא בר בר הנה מה ידיך הורתא קמעין ובעם עילוי אבוי א״ל לא מיסתיך דאת רביע והוא קאים ומשמש ועוד דהוא כהן ואמר שמו* ב המשתמש בכהונה מעל את מקל ליה נזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תהתוי מנין המשתמש בכהונה מעל רבי אהא בשם ר׳ שמו*1 אמר (ע«יא ח) ואמרה **הם אתם קדש לה׳ והכלים קדש מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש

בכהנים מעל: ג. ג האש והכלאים אעפ״י שלא נבראו מששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית הכלאים(בראש״ לי) ובני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר מהו יימים ר׳ יהודה בר סימון אומר המיונם ורבנן אמרין היימים הציו סוס והציו המור י ואלו הן הסימנים אמר ר׳ יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוסה ואביו המור גדולות אמו המורה ואביו סוס. רבי מנא ־מפקד לאילין דגשיאה אין בעיתון מזבון מוליון תהון זבנין אילין דאודניהוןדקיקין שאמו סוסה ואביו המור

ה מ

היא בחידוד יותר כדאמרינן בפרק ששי דעירובין אמרין ליה רבנן לר' זירא מחדדין שמעתתך אמר להו דיממא. ומיהר״ש יפה ז״ל כינהו וכו, כתב ז״ל שלשים ושש שעית שמשה אותה אורה אין להקשו׳ דא״כ מנא ידע תשלום יום ששי וכניסת שבת דאמר בשותר טוב שהוא אמר מזמיר שיר ליום השבת ושמר איתו לפי שמשקיעת גלגל התמה ראה שהיום כלה דאע״ג דאותה אורה מכהה גלגל תמה כדפי, בבראשית רבה כ״ג מכל מקים ניכר היה התמה בתשכו וגם אפשר שהרגיש בנשמה יתירה או ־ידע בעתות היום עכ״ל. למדנו מזה המאמר מעלת השבת שלכבודו האיר בו הקב״ה מאור הגנוז עוד נלמד ג״כ מעלת אדה״ר דלכבודו התתיל להאיר מתתלת יום ששי שהוצבר עפרו. עוד נלמד כיון שאדם מתיירא על מה שחטא מיד הקב״ה מרתס עליו הרי זימן לאדם שיוציא איר להאיר לי. עוד נלמד •חסידותו של אדם הראשון דמיד ברך להקב״ה על החסד שעשה יעמו עם האור ובירך בורא •מאורי האש ולא היה כפוי

טובהם י ל ש ו ר ת י ו מ ו י ח ב ר ע ר מ נ

.ב עיין מכילתא משפטים פ״נ ג פסחים נד. ד תילץ ע״ש: ירושלמי כלאים ולא מסתיך וכו׳ דאת רכיע לא דייך:אתה רוכן והוא עומד ומשמש פ״ח סל׳יי: אלא שאתה מזלזל בו נדירים גוזרני עליך שהוא ישכ ואתה תעמוד ותשמש

תחתיו(פבכ״ח) :

ס שמיני אגדת אליהו לן ר ת פ ו כ ר ה ירושלמי ב ש י מ נ פ

ק תכינה. נתש: תררון. עובה עוד נלמד מה שאנו מברכים במוצאי שבתות דוס י ומפני הכלאים אמר להם כן: ז הוא מץ הצב: תברבר. מין נחש צפעוני והוא הערוד: הכפירים על האש על מה שברך אדם הראשון :

ח 1. תמל הנינן לפני עידיהן של נרם וכו׳ עד שהן. ו ו שבעעתו פרדה. בו ולדתה המכה: לבנה. מדק ריש כרעה : עתידין לבייש את עובדיהן. כלומר שעל ית כ; השמים הם נענשים לעתיד וכאלו הס ח ת ' • ל ישרהו ואימן מה עשה צבעון וענה דמן המורה והעלה באות להעיד עליהן אך מטון על כנפות הארץ. פסוק הוא עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה אמר דקאמר במם׳ ע״ז שלעתיד הקב״ה להם אתם הבאתם לעולם דבר הקב״ה נותן ממש בע״ז ובאה׳ ניתא ש ומביישת את עובדי׳ ט י א ו ה ת ן א ^ א י ב ל מ נ ף א ן א ק ד א מ ו ה ש

י מה שאמר כאז שהל ה טא עתידן לבייש את עובדיהן: י י ב ה י^״י״ ה ש ה ע ? מ ד מ , א י ה ר ש ב ד

/ ר

הכינא והעלה עליה הרדון ויצא ממנה 1 חברבר מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו

חברבר וחיה נשכו כלב שוטה והיה שבעטתו פרדה לבנה וחיה ובלבד פרדה לבנה:

ד. האש ר׳ לוי בשם ר׳ נזירא ל״ו שעות שמשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון י״ב בע״ש ר״ב בליל שבת וי״ב בשבת והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא- פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנאמר (אמכ ל0 תהת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ כיון שיצתה שבת התהיל ממשמש החשך ובא נתירא אדם ואמר ^ הוא שכתב בו (בראשית ג) הוא ישופך ראש וגו׳ שמא בא לנשכני (תחלים קלט) ואמר

אך הושך ישופני א״ר לוי באותה השעה ה זימן לוהקב״השני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן האור הה״ד ולילה אור בעדני ובירך עליה בורא מאורי האש. ישמו^אמרלפיכךמברביןעל האש במוצאי שבת שהיא תתלת ברייתה רב הונא בשם ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן אף• במוצאי יום הכפוריםמברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום: ה. אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא ברית דרבי אבהו(בראשית א׳) וירא *<הים את האור כי טוב ואח״כ׳ יהודה בר סימון אמר הבדילו ר ויבדל :*הים בין האור ובין ההשך ז לו. ורבנן אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבא. משלו משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבגו. אמר ר׳ ברכיה כך דרשו שגי גדולי עולם ר׳ יוהנן וריש לקיש ויבדל **הים אבדלה ודאי

משלו חומות ירושלים נר מערבי

באיוב במענה אליהוא ודריש שוררו למי שאורו על כנפות הארץ: שכבר שבת האור כלוס. והויא כתחילת אותו הי

ברייתה : ה. וירא אלהיםאת האור כי טוב ויבדל וגו׳. מכאן שאינו ניכר הבדלה בין תשך לאור עד שיראה את האור ויכול ליהטת ממנו כדכתיב כי טוב. ובב״ר פ״נ גרים האי דר׳ יהודא ב״ר סימון אחר זה מיד וניחא האי גירסא טפי דעלה קאמר הבדילו לו כלומר דבויבדל דקרא אאור לחודיה קאי והיינו שהבדיל מן החישך את האיר לומר שכשנהנין ממנו להאיר מתיך החושך אז הוא דמברכין עליו. ומה שפירש המ״כ שם אל תשגיח שכתב זה בשם פירש׳יי ואל תאמין: אבדלה ודאי. כלומר ממש ועלה דשייך המשל דלקמן וכן הוא בב״ר שם דכך הוא

הנמשל

. ז ברא:ית רכה פ״ג ה : האש מניין. בא כיון בלא נברא בבבת ימי בראכית: אותה האורה.

ככמכה בפ״כ כנברא בו אדס וקסבר דכמכה האורה כל יוס ראכון כל ככת ה פסחים ימי בראכית ואע״פ כנתלו המאורות ביים ד׳ לא כמכו (מהרכ״ס): באותה

ם השעה זימן לו הקב״ה. במ״ש : שני רעפים. כלו׳ אבנים קלים והכי איתא בפרק מקום כנהנו: הבדלה במש. כהכדיל האור בכעה כמדת הי מכמכ למעלה והחובר בכעה כהלילה מכמכ למעלה(מהרב״ס):

י פני משה ק שמע י ת פ ו ב ל פני משה ירושלמי ב ־הנמשל שההבדלה הוא ביןשניהם לפלוני זה בתחומו ולפלוני זע״ז דלאו מפסוק דכתוביס אנו צריכץ ללמוד זה זה בתתומו: איסטרטיגין. ממונים לאיזה ממשלה: הוא אלא מקרא הקודם בנביאים דכתיב יוצר אור וגו׳ משעה שאמ׳ הקב״ה לאיוב המימיך צרת בקר.יב?0י׳ שחר מקומו. שיצאו ונבראו עשה שלום ביניהןוקבע'לכל א׳ זא׳ תחומו:

ת לעות וגו׳. וימותו לשין עת היא : ע ד כך הוא הכתיב במקרא ודריש כפל הלשון בקר ושתר וכן ן» ל ה״א יתירה של ידעתה אלא T. אמן יתומה. לקמן מפ

דה״ק אס צוית להבקל־ ייחנר׳ משלו משל למה״ד למלך שהיו לו להשתר שהוא האור להיות שני איםטרטיגין זה אומר אני משמש ביום וזה אומר אני משמש ביום קרא לראשון ואמר לו פלוני היום יהא תהומך קרא לשני ואמר לו פלוני הלילה יהא תחומך הדא הוא דבתיב (שפז) ויקרא **הים לאור יום ונו׳ לאור אמר לו חיום יהא תחומך ולהשך אמר לו הלילה יהא תהומך א״ר יוהנן הוא שאמר הקב״ה לאיוב (איוב לח) המימיך צוית בוקר ידעת השהר מקומו ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית איבן נגנז א״ר( ה תנחומא אנא אמרית טעמא (ישעיה מ

יוצר אור ובורא הושך עושה שלום משיצאו עושה שלום ביניהן: ן, אין מברכין על תנר עד שיאותו לאורו ח רב אמר יאותו ושמו** אמר יעותו מאן דאמר יאותו (בראשית לד) אך בזאת נאותה לבם מאן דאמר יעותו (ישעיה נ) לדעת לעות את יעף דבר

תמן תנינן כיצד ט מעברין את הערים רב אמר מאברין ושמו** אמר מעברין מאן דאמר מאברין מוםיפין לה אבר מאן דאמר מעברין באשה עוברה תמן תנינן לפני אידיהן י של נוים רב אמר עידיהן ושמו** אמר אידיהן מאן דאמר אידיהן(דברים לב) כי קרוב יום אידם ומאן דאמר עידיהן >י*עיה מי) ועידיהם• הסה בל יראו ובל ידעו למען יבשו מאן מקיים שמו** טעמא דרב ועידיהם

המה שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין: ז. תני אין עונין אמן כ יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן הטופה בן עזאי אומר העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו שנותיו קטופה תקטף נשמתו ארוכה מאריכי; לו ימיו ושנותיו בטובה אי זו היא אמן יתומה אמר רב הונאדיןדיתיבלמיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה: דן. תנא גוי שבירך ל את השם עונה אחריו אמן א״ר תנחום אם בירכך גוי ענה אהריו אמן

דכתיב

_ מפרש לה: ולא אמן קעופה. שמחסר קריאת הטן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת : ולא אמן תטופה. שחומןז המלה ואומר במהירות: דין דחייב למיברכה והוא ענה ולא ידע וכו׳. כצ״ל וכן הוא בסוכה ובמגילה: זה שהוא חייב איזה ברכה והוא עונה אמן ואינו יודע על מה הוא עונה שלא שמע הברכה אלא שמע שעוני׳ אמן ועונה עמהם

זו היא אמן יתומה:

. בתוספתא בפ״ה: א ח. תנ ד כתיב

מקומו לבקר והוא היום וה״א של יחגל׳ גורע ומוסיף לתיבת שחר שלאחריו והוא מלשון 1ואת הנערים יודעתי אל

•מקו׳ פלוני אלמני: ידעת איזה מקומו וכו/ זהו כעין דרשה אחרת וכלומר ויש לדרוש ג״כ מלשון ידיעה אם ידעת היכן מקומי של האור הנגנז: אנא אמרית טעמא. לדרשת ר״י זד״ל דלעיל דתבע לכל אתד ואתר תחומי שלא יהי מדייני;

י מערבי נ ירושלמי עירוכץ פ״ה ה״א ע״ו פ״א ה״ב. ט שםעירובין נב: י :ה.. כל העדן ב ברכות מז. ל עיין תוס׳ חולץ מט. ד״ה ואכרכה י נג. ש*ז כ

חומות ירושלים איםטרמעי. פקיד נציב פלשתים מתרגמי׳ איסטרטיג פלשתא : נאוה לבם. תרגום אונקלוס נטפס לכון לכין דפוס כדתנן טפוס כל תפלה כלומר נלך לנגדכם ולרצונכם בכל תאותכם כמדתכסז.בכזון כדרך צירה כעושין בדפוס •והיא כמדת הדפוס והכא נמי עוכה נאור היד צל כצורת האצבעות (מסרכ״ס): יעזת. לשן עת כהעת צריכה אורה: מוסיפין לה אבר. כנף כאם היתה בית חונה לה בתוך שבעים אמה יכירייס אין מודדין תתום כבת אלא ממנו ואילך: תמן. ריש מסכת ע*ז ופירכ״י כס יום אידם היינו ע׳יז כדכתיב דטפ׳ מפורש דהוו ro דרישיה דקרא יוצרי פסל כלס תהו וחמודיהם יום הדין

גההוא פרשה יקומו ויעזרכס: מה מקייש וכזי. אמאי לא תני עידיהס כרב גל יועילו וכו׳'ומתר; דכמואל אמר לך' דעי זיהם לא לכס ע״ז הוא אלא ה״ק אותם פהיליס שעבדו הגויס ע;'ואבן אשר ימצאו עמ^־• ייי

יהיו לעדות כעבדוס ויתכיישו כלא יוכלו לכפור(פבה״ח):

ז ם שמיני אגדת אליהו ל ר ת פ ו ב ר פני משח ירושלמי ב

ק הרואה ר ס פ י מ ע לכתיב ברוך תהיה מכל העמים. אפי׳ אס ה יברט אותך תחול עליך הברכה : י

ב• ר׳ יוחנן יר׳ יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קרייתא דדרומא וכו׳ עד סמא דכולא משתוקא למרגלית דלית בה טימי כל שמשבח דבתיב(יביים י) ברוך תהיה מכל העטים נוי לה פגמא ע״כ. פירוש אזלין, ישמע** ובירכו איל כבר מיעבד שלמא הלט לשפות אחד פגע את ר

שלום מילתך אמירה פגע אחריגא וקיללו א״ל

ק הרואה ר פ א. הרואה מקום שגעשו בו נסים לישראל. כגון מעברות ים

! L L L ה דאמרת להדין אמרת סין! ונחלי ארטז ומעבדות מ ך אמירה אמרו לו תלמידיו רבי כ ת ל י ה כבר מ ש ה מ , ל ע ' ב ש י . ש ב א ד ו . } י ה

ן אמר לון כן כתימבראשית נו) אורריך ארור ומברכיך ברוך : י רביט ע״ה כשעשה מלחמה להד

ס הרואה ר פ בעמלק ודומיהן. ואניסא דרביס מחייבי טלי עלמא לברוכי ואניסא דיחיד איהו חייב לברוכי ברוך שעשה לי נס במקום הזה ובנו ובן בנו חייבים לברך ברוך

ברכה שאין בה הזכרת השם

הרואה מקום שגעשו בו גיסים לישר** אומר ברוך שעשה גיסים א. א לאבותינו במקום הזה מקום שגעקרה ממגו ע״ז אומר׳ ב הרואה בבל צריך לברך המש ברוך שעקר ע״ז מארצינו: ג שעשה גס לאביחי במקום ברבות ראה פרת אומר ברוך עושה בראשית ראה מרקולים אומר הזה וכל הני ברכות דמתניתין ברוך ארך אפים ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שההריב ביתו בעו הזכרת שם ומלכות יכל שלאותו רשע ראה מקום בבשן האש וגוב אריות אומר ברוך שעשה ניסים לאבותיגו במקום הזה ראה מקום שגומלין ממגו עפר אומר( י ברוד אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ראה בבל אומר (ישעיה יי 1 י 'י י ׳«. יו /•I IJi /SV 11 י

שמברכין עליהן כדתנן במתני׳ וטאטאתיה במטאטא השמד. ר׳ זעירא ור׳ יהודא בשם רב נ כל לקמן: מקום שטטלין ממנו ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה אמר רבי תנחומא אגא אמר

טעמא(תהלים קמה) ארוממך **הי המלך : ב. רבי יוחנן ורבי יונתן אזלץמיעבדשלמאבאיליןקרייתא דדרומה עלון לחד אתר ואשבחון להזנא דאמר י ה** הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ ושיתקו אותו אמרו לו אין לך רשות להוסיף

על סדר ושיהא שלום ביניהם לאלו עיירות שבדרום:

לא נר מעיבי

: ו״מ׳ ה כ י ה ב ע ת ח ט ל מ ז

ת ו ר ה ׳ נ ד ׳ מ . א ת ר ה פ א ר

׳ עפר. מקים יש בבבל שא בהמה יוצאה משם עד שנותנין עליה עפר ממקום ההוא והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל הוא: ברוך גיזר.

שגזר להשמידה ומקיים: ב* אזלין מיעבד שלמאי לעשות להם

חומות ירושלים פרת. בבי.ל עובר כדאיתא בגמ׳ דיל:: מרקוליס. בבבל נמי איתא : בבשן א ברכות נ״ד: ב ברכות נ״ז: ג ברכות י״נ. מ : ועיין תוס׳ כרכותזת. בהוםלך נ״ד. ד״ה הרואה ־. י ברכות ל״ג: ועיין תום׳ ברכות י״ב. ד״ה אמת י האש. חפינה שהוסקה לחמיה מישחל ועזריה: גוב האי

בו דניאל: [נ״ב שעשה ניסים לאבותינו.,ואע״ג ליתיד הוה מציגו אבות על השלטכות האב הדוכס אני אבי רכב ישראל וכו׳ ורבנות מצ״ על היחיד כדכתיב ביד אדונים קבה]: (מהרש״ס): המלך. וסמיך ליה ואברכה במך וכתכ הרא״ש מכאן ראיה דכל ברכות שבפרק זה הוו נשם ומלכות : מיעבד שלמא באילין קרייתא וכו׳ הלכו ממקומם שהיא טבריא מארן יהודה לכפרים לשים שלום ביניהם ששמעו שהיתה קטטה ותכן בריש מסכת פיאה אלו דברים שאדם עושה יכו׳ והבאת שלום בין אדם לתבירז ואמרינן עלה בברייתא בגמרא דלא במקום שאדם דר חייב להשלים ביניהם אלא גס אס שמע שיש בארץ אתרת מתלוקת חייב ללכת שם לעשות שלום ביניהם

שנאמר נקש שלום ורדפהו בקשהו ממקומך ורדפהו במקום אחר ושם הארכתי (פבם*ח) ־.

י f. •**f: י 1

ק תשי;ןי פני משה ר ת פ מ ר אנדת אליהו ירושלמי ב

a*Jw : ה " ב ן י שלים בערי הדרוס כי היה דרכן באותם הערים לעשות לאמציני.למלל ולספרכחווגבילתי של הת u ג י אנו־ ו ר ו ב ׳ ג ׳ מ י י ב מ י ת כ ה ל ש י י ד ' ד לי • כ י ר י ב ח ל ו ע ב ו ל י י ה צ י מ י ב ה י י י א ־ י מ י ב ח ם צ י ח א שלים בר ' י מ י י מ המאמר להזכיר שהלכו לעשות שלום כי תכלית כל תהלתי מי שיוכל להשמיע כל תהלתו היא יuj? ת ו ע מ ש מ המכוון הוא שהשתיקו לאותו שהאריך בשבחיו של מקום וחיילי כך אמר דוד זר׳ אבון אמר כמ7י? *ינג

' ' מ י י ב מ י ח כ ו ה י ב ע ב ז כ ע ש ב ז ? ל מ [1 ע , 1 יהי5ד יוכל כ ׳ ו ת ה ו י ו 3 ב ג חכמים ללמד שאין מיסיפין על מטבע שטבעו חכמים בברכות ר

על המעבע א״כ הל״ל בקיצור הונא בשם רב(אי* ל0 שדי לא מצאנוהוי שגיא כה לא מצינו כהו וגבורתו של י ע , ' ד5וזלי1 ב ט ה י ש ע מ

m הקב״ה רבי אבהו ״ בשם ר׳ יוהנן ו כי אדבר כי אמר איש כי יבולע א היסופר י ל ל י ב א ׳ ה ל מ ז י ל י ס ן ה ש

ל י אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש שיתקו אותו והמתינו ע אומרו והאמיץ ואז שיתקו אותו ברוך הוא מתבלע מן העולם א״ר שמו** בר עוד להבין מה הנזק היוצא נחמן(תהליש קלו) מי ימלל גבורות ה׳ כגוןל אגי וחברי א״ר אבין מי ימלל גבורות ה׳ ץ ש ח ב ש ° ב I י #

ל ^ הרגם יעקב כפר נכורייא בצור (׳־־ «) הקב׳ה דמי צא ידע שכשם 1 . 3 . ת ל י ,,ה בי לך דומיה תהלה »הים בציון םמא דבולא ־ ש א-; מ בשבחיו א-ן חקי י ואין תכלית וההרס משבחו משתוקא למרגליות דליה לה מימי יל

כפ• יכולתו שהיא כטל תכלית שמעברו פה פגמה:י יי ג היןיוין kv- אה ר׳ שמלאי כמה ת ע י י י י י ל י ח ש נ י ־ ' ה ? ־ י

_ ״ ״ ״ ״ ״ . - , _ , _ , [ מעע הוא והות כפני; הקרק י ״ 1 ,n יראו אה העלם אמר r m ! ^ ל * נ ה wnite סתירה לת להן ולי אתם שוי\ן לכו וש*יו את אדם ו מ ה נ ל ; , א , 3 ס י י א ל . פ א ש

שבעולם איני מםש-ק לכי!!-! הראשון שגאמר (יביי=־ י) כי ש» גא לימים

1 1רי* ם נ ר 0 : י ת ל ה ' $ ־ל י * ה . ל ר , צ א נ , . י י , ר ־ 5 ־

* ׳ 0 ה ס־־א י ל ה ה ת . מ י ך ו ל

2 פ ש ה י ת ק מ ש מ ל ב ז ל כ ^

י ״ משבח לה כך וכן ע י־יוימה •

i n f t , t f t ג. לבי י ״״ * ס « י א ר נ ב ו מ : ק י י 0 ט 5

נ « י « ה לכי ול^ר,: י^ ; , א נ ' ת ־ א ל י - ס י ה ל א א ר ב״ : 1 fft\B "ברא בראש־ ' £ ° : ^ ה־יקרין ה-תה יב ו ^ 1 ב ' י ש ה רבים היי1 ו׳ ב י ת כ ל ו י הניעות שלכם היה צ

בראו וכתיב ברא•

. ן' יאן**אלםו א י יכילתו ראשונים וגר אשר בראו **הים אדם על הארץ אין כתיב באן א פ ה כ ב ו ם ע ד א א ש ל א

י בלתי היום אשר ירא **הים אדם על הארי; א״ל והכתיב בראשית ברא*<ריי נ ם לפ א י ב מ י ש ״ פ ע א0 ( י כל הי א ל מ ר ש ״ א א ר א ב 1 . ב י ת ם אמר להן ובי בראו כתיב אין כ י י ט ב בל תכלית יק עני׳ ה

ר 1 . י ו פ י ן ס י נ ס בע ׳ ג כו וכיוצא וי .י *ילבינו שפרקו המינין תשובתן בצידן: ה • — י — י 1 1 א י ס נ נ מ ׳ P י ו ה ה ח ב ש

י י

״ ׳ צ ת א) נעשה אדם ב (כראשי י ו וש*ו אותו מד. אהן דכתי ר ז ב ד. ח ג א א ת ל י דבעל המאמל מ אורחיה קמ״ל ולכך הזכיר כדמותינו אמר להן וייראו **הים את האדם בצלמם אין

^ י ז ו לן תלמידיו ל**ו די ר מ ו א מ ל צ שהלכו לעשות שלים ללמדך כאן **א ויברא **הים את האדם בו 4 ז ר ס בקנה לני מה אתה משיב אמר להם לשעבר אדם נירא מן העפר ו י ל ש ת ה י צ ל מ י ד ה נ מ כ

4 י א י י שהביחס למטה רבה אחרת ,

י ״ חוסות ירושלים י^ ו כ | י ^ 4 י ד ; כ ע ר ; י י י — הי. כמיאפ״,יייץ ל׳ י־י^׳ ץ *־׳ ־ זזתר כתורה כתלי נתיב תחלה ויברא אנהיס חת היי׳-י י•׳"', ייפור:

פרק ז מאז•

למנוע גר מערבי

ש וק״א: י ו מ־ תהל־ה י

*?!,י״יעכ* ז 1 ״ י ז ונרבה ואתי׳נ כתו•: ויאמר אלהיס מכאן ואילו מנכה אדס בבותפות אני יאיב ואבתו יכדאמרי ג׳ בותפין באדב אביו ואמי י5 1~1 תידר 7 • י במדרכ הנעלה דצדיך אזה כעת כיזדוונ עב אכתו להיות בקלונה ולכתף עמו להקב״ה ולומר לו נעבה אדב יכו׳. ואשבר :לכך ה

ב ע׳נמינו כבעת תבמיב דבלי הדובה י־,רוב לזנות ה־יי דלהכי המך קיי־־׳י ד ־ : לוי•:- בעל מנת כך ברא העו.ה כ׳ קרו: הוא וכיוני בתורתו : אחר נ־רבת

י אגדת אליהו לךן ן ת פיל) תשי מ ר פני משי• ירושלמי. ב

. ולשון זה למנוע לאותו חזכא מעבירה שבידו להאיץ־ בשבחיו של ד. מאדם ואילך בצלמינו כדמיתיני וכו, * ״ משתמש על מאדם ואילך שהבריאה מקום שנראה כסיימתינהי לשבחיה ועוד שלמדו לו שאין •מיא בשותפות אב ואם ועם כל זה א״א לשניהן שיולידו אדם יכול להוסיף על מטבע שעבעו חכמיס הרי מצוה: גוררת מצוה לאו דוקא שפעמים גוררת מצות, ומה בלא רצינו ית׳ שהמתינו ולאמיתו מיד כשהתחיל לומר האביר לפי שרצי שיגלה דעתו הדין חזנא אם היה יודע שאין אדס יכיל להוסיף על המטבע שטבעו חכמים אך סובר דמותר להוסיף בשבחיס שהם תחת סוג השלשה שתיקנו הגדול הגבור והנורא ולא נקרא מוסיף יען הם כלולים כנז׳ כיין שראו שאמר ג״כ והאמיץ ידעו כי זה היה כוונתו לפי שאביר אמיץ כביר חזק כל אלו הס תחת סיג הגביר וכוונתו היה לומר גס כביר חזק וכן השבחים העומדים תחת סוג שבח הגדול והנורא בםוברו דזהו מותר ואינו כמוסיף על המטבע ושיתקו אותו כשראו שאמר האמיץ שעם זה גילה טעותו ולימדו אותו דגם זה אסור ונקרא מוסיף על המטבע דאין יכול לומר כי אם הגדול הגיור והנורא דוקא ולא לומר עוד אפילו מאותם שבחים העומדים תחת סוג השלשה שתיקנו כמדובר. ובספק למה לא יאמר אדם

שבחיו

׳ה. בסיליוס קיסר אגושטים. זשלשתן תוארים באדס אחד הן: nn A ושאלו יכו/ דהא" קרא בבריאה •משתעי ולפיכך אמר לתלמידיו '•האומן הבנאי וארכין טיקנטן הממונה על הבונים והכל על

.האומן הגדול הוא:• דיבר. בקדשי: T | l t . t

ל מיני קריבית. י ח. ב אם שנראה לך רחוק וגבוה מעולמו בכמה ־וכמה ריחוקים קרוב הוא לשמוע תפלתך ומתקרב אליך

בכל

נבראת מאדם מאדם ואילך בצלמנו בדמותנו אי אפשר לאיש בלא אשד, וא״א לאשה בלא איש אי אפשר לשניהן בלא

שכינה: ה. חזרו וש**ו אותו מה ההן דכתיב (יהרטע בב) ** **הים ה׳ ** **הים ה׳

הוא יודע אמר להן הם יודעים אין כתיב כאן **א הוא יודע כתיב אמרו לו תלמידיו ר׳ ל**ו דהית בקנה לנו מה אתה משיב אמר לה; שלשתן שם אהד באינש דאמר

ז בסילייוס קיםר אגוסתוס: ו. הזרו וש**ו אותו מהו ההן דכתי׳(־.הלימ ס) ** **הים ה׳ דבר ויקרא ארץ אמר להן וכי דברו וע־ראו כתיב כאן אין כתיב **א דבר ויקרא ארץ א״ל תלמידיו ר׳ ל**ו דהית בקנה ולנו מה אתה משיב א״ל שלשתן שם

אהד כאיניש דאמר אומנון בניין ארכיטקטנן:) בי **הים קדושים הוא איל ז. חזרו וש**ו אותו מהו דכתיב(יהושע בי קדושים המה אין כתיב כאן **א הוא א״ל תלמידיו ר׳ל**ו •דחית בקנה ולנו מה אתה משיב אמר ר׳ יצהק קדוש בכל מיני קדושות דא״ר יורן בשם ר׳ אהא הקב״ה דרכו בקדושה הלוכו בקדושה-מושבו בקדושה דבורו בקדושה חשיפת זרועו בקדושה נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה (תהלים עז) **הים בקדש דרכך הלוכו בקדושה (w םח) הליכות **י מלכי בקדש מושבו בקדושה («םמז)**הים יישב על כםא קדשו דבורו בקדושה(שם סח) **הים דבר בקדשו חשיפת

־זרועו בקדושה וייצעי׳ נב) חשף ה׳ את זרוע קדשו נורא ואדיר בקדושה(עמת טי) מי כמוכה נאדר בקדש: ח. חזרו וש**ו אותו מהו ההן דכתיב (יבריפ י) מי גוי נדול אשר לו **הים קרובים **יו אמר להן בה׳ **הינו בכל קראנו **יהם אין כתיב כאן **א בכל קראנו **יו א״ל תלמידיו ר׳ ל**ו דחית בקנה לנו מה אתה משיב אמר להן קרוב בבל מיני קריבות דא״ר פינחס בשם רב ייהודה בר סימון עבודה זרה ח נראית קרובה ואינה **א רחוקה מאי טעמא (ישעיה מיוישאוהו

נר מערבי חומות ירושלים ארבי טקננ הכנאיב עו:ה קיטונות והדלים: (מהרב״ס) ז עיי פ׳:ד : ח דכדיס דכה פ״ב ע׳י׳ב:

ק תשייןך פני משה ר ת פ אגדת אליהו ירושלמי ברבו

שבתיו של הקב״ה כפי יכולתו כמדובר י״ל כיון שמתגדל בכל מיני קריבות: תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ הקב״ה יותר באומרם שלשה שבחים בלבד האל הגדול ישפוך שיחו. כאלו עומד לפניו ית׳ כביכול כאדם הגביר והנורא שהוא מועט מן המועמ יותר אם יאריך המשיח באזן חבירו והוא שומע : כפה לאוזן. כגון הפה

האדם בשבתיס כפי יכולתו למה לי להאריך והמכין להאזן:י , ט. ארבע שיטין. ארבע ל ס א י ח ב ה ש ש ל דבאומיי שו על כתף יסבלוהו וגו׳ סוף דבר י מיני דרשות מ ו ק ק י ו נ בלבד אפילו ר\ יודע שא״א שאלו בלבד הס **והו עמו בבית והוא צועק עד שימות בענין זה לארבעה אלו דחשיב שבחיו אלא שבשבחיו אין תכלית ולא ישמע ולא יושיע מצרתו אבל הקב׳׳ה לקמן שהצילן הקב״ה בהיותםי בתכלית הסכנה: תמן קמת ן 1 ר , ״ א ן ד נ מ ב מ ו ר ץ ק א ק ו ו ה ה ר א ר כמוהו בל תכלית וכיין שאץ נר לך. שם הייתי עומד עליך ץ ״ י , ׳ _ ף S n ז ט י י ^ 1 ״ ז מי שיוכל לאומרם תמרי ג׳ יה להצילך ע״י כן והכא וכי ליה נ " P ר ת י ה >י ליקי ׳3 מ י I ו י א בלבד באופן שבאומרם ג׳ P ה

ע אנא קאים לך: י ק י ועביו של רקיע ת״ק שנה וכן לכל ר ו ב ע ד 3 מ ו ע ל מ ן ש ר ה ר ו מ ה מ

שאין ורקיע וא״ר ברכיה ור׳ חלבו בשם ר׳ אכא שמא םמוקא אף טלפי החיות מהלך ת״ק שנה וט״ו שנאמר (יחזקאל א) ורגליהם רגל ישרה מנין ישר״ה ראה כמה הוא גבוה מעולמו ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב״ה מאזין תפלתו שנאמר(שמ״א א) והנה היא מדברת על לבה רק שפתיה געות וקולה לא ישמע והאזין הקב״ה את הפלתה וכן כל בריותיו שנאסר (חדלים קב) תפלה לעני כי יעטוף כאדם המשיח

באזן הבירו והוא שומע ובי יש לך **וה קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן: ט. רבי יודן בשם רבי יצהק אמר בה ארבע שימין ברד יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן אני מקיים עליו אמרו לו הרי הוא יוצא ליתלות היכן הוא ואיכן פטרונו אבל הקב״ה הציל את משה מהרב פרעה הדאהוא דכתיב(שמות יח) ויצילני מחרב פרעה א״ר ינאי כתיב ושם ב) ויברח משה מפני פרעה ואפשר לב״ו לברוח מן המלבות **א בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו וקהתה החרב מעל צוארו של משה ונשירה הה״ד (שה׳׳״ז)ציארך כמגדל השן זה צואת של משה א״ר אביתר ולא עוד **א י שנתזה החרב מעל צוארו של משה על צואר קוסנטרו והרגתי הה״ד ויצילני מהרב פרעה לי הציל וקוסטינר נהרג. רי ברכיה קרא עליו(מיעלי יא) כופר לצדיק רשע ר׳ אבא לךאעלימ־־ם יא) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו תני בר קפרא מלאך בא ונדמה להן בדמות משה ותפסו את המלאך וברה משה אמרריב״ל בשעה שברה משה מפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו מהן אילמין מהן דרשין מהן םומץ אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברין אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקב״ה איל למשה(n«r י) מי שם פה לאדם או מי ישום *ים וגו׳ תמן קמית לך והבא ליה אנא קאים לך הה״ד «דברים י) מי כה׳ **הינו בכל קראנו **יו: י. רבי יודן בשם ר׳ יצהק אמר בהשיטהאוהרי ב״ויש לו פטרון אמרו לו הרי נתפס"בן ביתך אמר הריני מתקיים עליו אמרו לו הרי הוא יוצא לידון אמר הריני מתקיים עליו אמרו לו הרי היא מושלך לאש היכן הוא והיכן פטרונו אבל הקב״ה אינו בן הציל לחנניה

מ״טאל נר מערבי

נז הגיגה י״ג. ועי׳ תוכי כה די׳ה ודיל* ולעיל ש״א: י זכריה רכה ש״כ מדרכ הזית י׳ :"v ד׳ רכה ותנתומא :מות ומכילתא יתרי נ יא:

ך אגדת אליהו >£ך ן י ע ק ת י ת פ פגי משה ירושלמי ברכו

יב. שמא מכניסו. כלומר עדין ספק הוא אם שאין מי שיוכל לאמר כל שבחיו לפי שאין להן תכלית. ״ מכניסו לפניו אם מניחו מבחוץ אבל אמרו שלשה משא״כ כשמוע הרבה שבחים שאינו הקב״ה אינו כן אלא כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלע מדאי י: מעורר לב השומע אל האמור כי שמיעת המיעוע מן יג. מחמתה. מחמין של טבריא פגעו בו הרומיים: המיעוט מביא ההתעוררות לחשוב על גדולתו וריק לק אין לשגות.^ >< ממטבע שטבעו חכמים לפי י מיש* ועזריה מכבשן האש הה״ד (ינ עגה גבוכדגצר ואמר בריך **ההון די כי סיימתינהו לשבחיה כיון

שדרך משך ועבד גגו ונו׳: שאיני יא. רבי יודן בש״ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי הרי ביו יש לו פטרול וכר עד הרי הוא מושלך להיות היכן הוא והיכן פטרונו אבלי הקב״ה הציל את דגיאל מגוב האריות הה״ד0» י) **הי שלה מלאכית

וסגר פוס אריותא וגו׳: יב. רבי יודן אמר משמיה דידיה ב״ו יש לו פטרון אם באת לו

עת צרה אינו גכנס אצלו פתאום **א בא ועמד לו על פתחו ״- של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד :/

על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו אבל הקב׳׳ה אינו כן אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכ** ולא לגברי*1 **א לי יצווה •

ואני עוגה לו מיד הה״ד (יואל ג) כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט : ':• יג. אמר רבי פיגהס עובדאהוהברב דהוה עייל מהמתה דטיבריא: פגעון ביה רומאי אמרון ליה מן דמאן את אמר לון מן דסופיינוס ופנוניה ברמשא אתו לגביה א״ל עד אימתי את מקיים עם־ אילץ יהודאי אמר לון למה א״ל פנעינן בחד ואמרינן ליה מאן את ואמר לן יהודאי ואמרינן ליה מן דמאן את ואמר לן דסופיינוס אמר לון ומה עבדתוןליה אמרי ליה דיו פנינן יתיר. אמר לון יאות עבדתון ומה מי שהוא נתלה בב״ו

ניצול מי שהוא נתלה בהקב״ה לא ב״ש הה״ד בל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט : יד. אמר ר׳ **בסנדריי עובדא הוה בחד ארכון דהוה שמיה **בסנדרוס והוד. קאי דאין חד לסטים איל מה שמך א״ל **כסנדריי א״ל *בסנדרוס פנה **כסנדריי ומה אם מי ששמו כשמו של•

ב״ו הוא ניצול מי ששמו בשמו של הקב״ה עאבו״כ הה״ד כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט : טו. רבי פינחס אמר בה תרתי חדא בשם ר׳ זעירא וחרא בשם ר׳ תנחום בר הנילאי ר׳ פינהםבש׳׳ר זעירא אמר כ ברד יש לו פטרון אם הטריח עליו ביותר הוא אומר אשכח פלן דקא מטרחא לי אבל הקב״ה אינו כן **א כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך הה״ד(ההלים ני0 השלך על ה׳ יהבך והוא יכלכלך ר׳ פינהס בשירתנתום בר הנילאי ברד יש לו פטרון ובאו שונאים ותפסו אותו עלי פתח חצירו של פטרונו עד דצווה ליה עד דהוא נפק עברת חרבא על קדליה וקטלת יתיר. אבל

חוסות ירושלים נר מערבי הקב״הי יורן אמי משמיה דידיה. הו:יך> ד׳ יוזן מ:מיה ליזיה ודלי: כיץ כ מדר: תהלי: נ״? : רנ

י: לו פטרון אה כאת לי פת גזה וכי׳ כלומ׳ לאי דייןא אלי הנדיקיכ: ה׳ כדכתי•: כל א:ר יקרא ונו׳ ומכל צרה ימלטהו ויפנה אותו מיד: (מראה הפני©) : הגדול׳: ואלו נרות הגדולות אלא הכי׳ לכל אד: א:ר יקרא כ

מן דסופיינוס. מאנשי שר העיר שהיה שמו םופייטם : ופנינה. והפנו ממנו והלך לו לשלום ובערב באו הרומיים אצל השר ואמרו לו עד מתי אתה עומד על צד היהודים האלו: ומה עבדתון ליה. אם עשיתם לו איזה טובה בשביל כך והשיבו די לו כי פנינו מאתו ופטרנו

אותו לשלום .ן p ושופט : יד. ארמ אלכסנדרוס פנה אלכסנדריי. בדין הוא שאלכסנדרוס אחד יפנה ויפטור את השני שהוא כשמו: טו. אשכח. המצאתם כפלוני שהוא מטריח איתי ביותר: עד דציוח ליה וכו׳. בעוד שהוא צווח להפטרון שיושיענו ואם שהוא

על

י פני משה ן ״ י ש ק ת ף ת £ ן ב ר י ב מ ל ש ן ר אגדת אליהו י

שאינו עולה על לב השומע מה שאמר ימה גס שלדעת על פתח חצירו עד שהיא יוצא החרב עוברת על צוואריו : • ג ר הו עם הארז או "אשה מבין דסיימתינהו וכו׳ משא״כ של זה ו

־ ׳ " ־ * ׳ • ־ ־ ׳ w /'*׳>״ ״-׳ ״ ן ; • ! • J i11 vpw ן /

במועט מן המועט וכתבו הפוסקים ז״ל שיכול האדם ט?. סהמלוטר. הוא הקיסר המישל בכיפה:ן בעון. p האכסנאי העליב הזה י ת א י ה . מ P להאריך בשבחיה׳ בגמילות חסדיו יטיביתיישעשה עמי

והוא מה דאמרינן בפרק אין הסב״ה הציל את יהושפט מהרב ארם

שאינו יודע להיכן ילך ואמרו לו וכי אתה אכסנאי עלוב הס הן שיפה לקרותם אכסניא עלובה שיש שהמה כאן וטעות ע״ז שלהם בבבל וכו׳ אבל אתה יהודי כל מקום שאתה הולך אלהיך עמך והוא

עונה אותך בכל עת :י מי אשר יחבר ; ייט. י ~ אל כל ההייס יש בטחין. הקרי הוא יחבר ויבתר כתיב ודריש ליה כי מי אשר ירצה יבוחר אל הקב״ה ויחובר אל ישראל ויתוספו עליהם כשיתגיירו אל כל החיים אלה כל זמן שהם חיים יש להס בטחון לבא ולהתגייר

עימדי! מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה לפני ר״א והיה מאריך יותר מדאי א״ל תלמידיו רביני כמה ארכן היא זה א״ל כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וכו׳ ופירש מהר״ש יפה ז״ל דלא פליג אדהכא

שאין

שכל

דבתיב (י״ה ב׳ ״c ויזעק יהושפט וה׳ עזרו ויסיתם *הים ממנו מלמד שלא היה הסר *א היתוך הראש ויסיתם *הים ממנו: טז. רבי ל זעירא בדיה דר׳ אבהו ר׳ אבהו בשם ר׳ **עזר (תחלים קמו! אשרי ש^ יעקב בעזרו וגו׳ מה כתיב בתריה עושה שמים וארץ וגר ובי מה עגין זה לזה *1א מלך בו״ד יש לו פטרון שולט באיפרכיא אהת ואינו שולט באיפרביא אהרת אפילו תימר קוזמוקלטור שולט ביבשה שמא שולט בים אבל הקב״ה שולט בים ושולט ביבשה ומציל בים מן המים וביבשה מן האש הוא שהציל את משה מהרב פרעה הציל את יוגה ממעי הדגה הנניה מיש* ועזריה מכבשן האש לדגי* מבור אריות הה״ד (תחלים ק») עושה

שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם וגו׳: יז. אמר רבי תנהומא מעשה בספינה אהת של גוים שהית פורשת בים הגדול והיה בה תינוק אהד יהודי עמד עליהן סער גדול בים ועמד כל או״א מהן והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא ולא הועיל כלום כיון שראו שלא הועילו בלום אמרו לאותו יהודי בני קום קרא k *היך ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים **יו והוא גבור מיד עמד התינוק בבל לבו וצעק וקיבל ממנו הקב״ה תפלתו ושתק הים כיון שירדו ליבשה ירדו כל אהד ואהד לקנות צרכיו אמרו לו לאותו תינוק לית את בעי מזבין לך כלום אמר להון מה אתון בעו מן ההן אבםניא עלובה א״ל את אכםניא עלובה אימן אכסניא עלובה אינון הבא וטעוותהון בבבל ואינון הבא וטעוותהון ברומי ואינון הבא ומעוותהון עמהון ולא מהנון להון כלום אבל את כל אהן דאת

אזל *הך עמך הה״ד (יגייס י) בה׳ *חינו בבל קראנו *יו: יה. רבי שמעון בן לקיש אמר ברד יש לו קרוב אם היה עשיר הוא פודה בו ואם היה עני כופר בו אבל הקב״ה אינו כן *א אפי׳ ישר* נתונין בירידה התחתונה הוא קורא אותם אחי ורעי ומה מעין(תחלים קכג) למען אחי ורעי ר• אבון ור׳ אחא ירשב״ל בו״דישלוקרובאםהיהפילוסופוםהוא אומר ההן פלן מהקרב לן אבל הקבייה קורא לבל ישר* קרובים הה״ד(תחלים קמח) וירם קרן לעמו: יט. אמר ר׳ יוחנן(קהלת ט) בי מי אשיר יהובר יבהר כתיב * בל ההיים יש בטהון שבל זמן

נר מערבי ל ידובלמי ע״ז פ״י. ה״א

ק תש^ןיי אגדת אליהו 2ן ר ת פ ה ירושלמי ברבו ש י מ נ פ

שכל זמן וכו׳: כי מי יחובר וגו׳. אפי׳ וכו׳ יהיה מי שיהיה שאין יכיל להאריך דשאני הכא שהאריך בתוארי השם יתובר אל ה׳ וישוב אליו ואפי׳ אותם שפשטו ידיהם בבית שזה גנאי משום סיימתינהו אבל אותו תלמיד היה מאריך המקדש מיהת אינן נידונין ועליהן הוא אומר וישנו וגו׳: בשבתי השם בגמילות חשדו וטובותיו ובסליתית ותחטנים קטני גויס. שלא הי׳ בהן כח לעשות רעה לבקשתו ע״כ באופן שבשבתי השם בגמילות חסדיו וטובותיו לישראל וכן שאר חיילותיו שעשה עמו יכיל להאריךלא שאדם הי יש לו תקוה מת אבדה תקותו וזהו דעת הפוסקים ז״ל ע ש ש י של נבוכדנצר ה היה להם תלק בפשיטות ידו מה טעמא (משלי יב) במות אדם רשע כמדובר. והמפרשים ז׳יל יסדו׳ דבריהם בפסוק אתיא ותמהיא ו ג ר ן ב ו ח י י י מ א ב ח ר א ״ ה א ו ק ד ת ב א יין ת בזבול הן הן אשר אין ח . , קדמי להחויה כלומר אעפ״י אפילו אותם שפשטו ידיהם מבול יש די עבד עמי אלהא שפרי שאין אדם יכול להאריך בשביד ב ב להם בטחון לקרבן אי אפשי ש

פשטו ידיהם בזבול לרהקן א״א שעשו המקום תשובה עליהן הוא אומר (י,• מיה נא) וישגו שגת עולם ולא יקיצו רבגן דקםרי אמרי קטגי או״ה והיילותיו של גבובדגצר אין חיין ואין

נדוגין עליהם הכתוב אומר וישגו שגת עולם וגר: כ. מ הרואה אילנות נאים ובני אדם גאים אומר ברוך שכן ברא בריות גאות בעולמו מעשה נ בר״ג שראה גויה אשת נאה ובירך עליה לא כן א״ר זעירא בשם ר׳ יוסי בר הנינא ר׳ בא* ר' חייא בשם ר׳ יוחנן (דברים ז) לא תתנם לא תהן להן הן מה אמר אבםקטא לא אמר *א שבך ברא בריות נאות בעולמו שבן אפילו ראה גמל נאה םום נאה חמור נאה אומר ברוך שברא בריות נאות בעולמו זו דרכו של ר״נ להסתכל בנשים *א דרך עקמומיתה היתה

בגון ההן פופסדס והביט בה שלא בטובתו: כא. ם הרואה אוכלוסין אומר ברוך הכם הרזים כשם שאין פרצופיהן דומי; זה לזה בך אין דעת; דומה זה לזה בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים היה אומר ברוך שברא כי אלה לשמשגי כמה יגע אדה״ר עד שלא אכל פרוסה הרש זרע ניכש עידר קצר עימד דש זרה בירר טהן הרקיד לש וקיטף ואפה ואה״ב אבל פרוסה ואני עומד בשחרית ומוצא כל $*ו לפגי ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא הלוק ללבוש גזז וליבן וניפץ וצבע וטור. וארג בבס ותפר ואחר כך מצא חלוק ללבוש ואגי עומד בשהרית ומוצא בל *ו מתוקן לפני כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים ואני עומד בשחרית ומוצא בל *ו מתוקן לפני ובן היה בן זומא אומר אורה רע מהו אומר וכי מה אכלתי משל כעל הבית וכי מה שתיתי משל בעל הבית התיבה אחת אכלתי לו כוס יין שתיתי לו וכל טורה שטרה לא טרה *א בשביל אשתו ובניו אבל אורה טוב אומר ברוך בעל היית זכור בעל הבית לטובה במה יין הביא לפני במה התיבות

הביאי נ י מעי נ

- י.;הש׳ כ״א. ד ^ י כ ן • ׳ . ^ י ן < ) ר ( : -ס .־;1r ;״- 1 ־י ׳ י י״ן־^יי ״״• £׳׳»• י ^ ־ י ;~ ד"? י 2 \ : ועי׳ ? : ג כס כ ת ו ע״ז כ מ כרכות ד

ואין נדונין אבל אותם שפשטו ידיהם בזביל אין להם תקנה בחשיבה פליגי על ר׳ אחא:ה אמר אבקסטא. כ. מ ובפ״ק דע״ז אבסקנטה. מלשון נשיאת חן וכביר אפסארוונט״ה בלע״ז כלומר וכי אמר לה באיזה לשון כביד לא אמר אלא שבח להבורח ב״ה וכו׳: זו דרכו וכו׳. בתמיה : כגון ההן פופסדוס. ובע״ז גרי׳ פסוורוס והוא קרן זוית מלשון פסי״א בלע״ז כשאדם פוגע בחבירו במקום צר אומר פסאוור״א : כא. הרואה אוכלוסין: ו ״ וכו׳. תוספתא פ

ינן

ק תשיעי אנדה אליהו פני משד ר ת פ ו ירושלמי ברב ־המקום ממה דעבד עמי שפר קדמי להחויה דזהו וכן הוא אומר זכור כי תשגיא פעלי. וזהו אורח טוב ־מותר וכן בשירת הים שהאריכו בשבחים הס שבחים שהוא מגדיל פעלו של בה״ב ומשירד ומספר בשבחו :י בב. איל עבר ההן זיקא בכסיל. האי כיכבא דשביט ז מהמאורע ממה שעשה עמהס וזהו דימוז באומרם ע זזמרת יה ויהי לי לישועה כלו׳ גתנו טעם על אריכו׳ שבחיו ׳ אם עובר הוא במזל כסיל הוא מחרי׳ העולס: לפי שהן ממה שעשה עמהס והאנן חמין ליה ועבר. וא״ל :מה שאני אומר עזי וזמרת הביא לפני כמה טורה טרה לפני כל מה אי אפשר אלא או למעלה או כאני מאריך בשבחיו הם *סטרה לא טרה טרה ^א בשבילי וכה״א למטה ממט ונראה כמי שעבר

שבחים ממה שהיה לי לישועה (איוב לו) זכור כי תשניא פעלו אשר שוררול אנשים: ע

כב. ע שמואל אמר אין עבר ההן זיקא בכסיל מהריב העולם מתיכון לשמו*1 פ ואנן המין ליה עבר אמר להון לית אפשר או לעיל מינה או לרע מינה שמו אמר הכיס אנא בשקקי שמיא בשקקי נהרדעא קרתי בר מן ההן זיקא לית אנאא על שם (איוכ לח) מי יספר יידע מה הוא וכי שמו1$ עלה לשמים י

שהקים בחכמה: בג. אליהו ז״ל ש* לר׳ נהוריי מפני מה באין זועות לעולם א״ל בעון תרומה ומעשרות כתוב אהד אומר(דברים יא) תמיד) המביט לארץ ותרעד ׳עיני ה׳ י^היך בה וכתוב אהד אומר (תחלים קי •גע בהרים ויעשנו הא כיצד יתקיימו ב׳ כתובים הללו בשעה שישר* עושין רצונו של מקום ומוציאים מעשרותיהן כתיקנן תמיד עיני ה׳היך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקה בלום . בשעה שאין ישר* עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרות בתיקנן המביט לארי; ותרעד א״ל בני הייך כך היא סברא דמילתא אבל בך עיקרו של דבר *א * בשעה שהקב״ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקםיות יושבות בטה ושאנן ושלוה ובית מקדשו הרב הוא אפילון לעולמו להחריבו הה״ד (ישעיה כה) שאונ ישאג ער נוחו בשביל 1והו א״ר אחא בעון משכב זכור אמר הקב״ה אתה זיעזעתה איבריך

על דבר שאינו שלך חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש ורבנן אמרי מפגי המחלוקת7זכריה יי) ונסתם ניא הרי כי יניע ניא הרים * אצל א״ר שמו* אין רעש *א הפסק מ^בות כד״א

(ישגיה ב) ותרעש הארץ ותחל מפני מה כי קמה על בבל מחשבות ה׳/

בד. אליהו ז״ל ש* לרבי נהוריי י, מפני מה ברא הקדוש בתך הוא שקצים ורמשים בעולמו אמר לו לצורך נבראו בשעה שהבריות הוטאים הוא מביט בהן ואומר מה אלו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן אלו שיש בהן צורך לא כל שכן אמר לו

עודי י נר מעי

~ י ת ו כ ר ע ב

: חכים אנא בשקקי ואינו כן שמיא. מכיר 'ויודע אני לשווק׳ השמים ושביליהן כמו שאני מכיר בשוקא דנהרדעא עירי: אלא על שם. דכתיב מי ספר שחקים בחכמה ובחכמתו הבין

והסתכל בשבילי דשמיא :ה מ ו ר בנ. בעוז ת r ומעשרות.

אם אין מפרישין אותן כתיקנן ולפי שהן מצות התליין בארץ וכדדריש מן המקראות: אפילון. רוצה הוא להפיל עולמו ולהחריבו וזהו סימן רעידת הארץ: כי יגיע גיא הריס אל אצל. וסיפיה דקרא ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה וזה היה מפני המחלוקת שערער על הכהונה והיה רוצה להכנס לפנים ולהקטיר קטורת: אין רעש אלא* סימן

הפסק מלכות אחת: עוד

חומות ירושלים תמיד עעי ה׳. וכבלוס וכרכה מנתע׳ י־,רת : תיאטראות. פי׳ כערוך

מיןוס כבחיץכ הכרה: ובבתי קרקסיות. כתי מנתאות: (פכם״ח) פ עיץ ב״ר פכ״כ. צ עיי; כמות רכה פכ״ט. ק :•כת ע״ו:

י עיין :מות רכה פ״י וילקוט דאובני פכ״כ.

א פגי משה אגדת אליהו מ

על גמילות חסדיו וטובותיו שעשה עמדי: עוד יאיתי פוסק כשאדם עושה הקדמה קודם שמתחיל בשבחיו לומר כל מה שאני אומר בשבחיו אינו אחד מאלך! אלפי אלפים ורוב רובי רבבות .משבחיו אח״כ יכול להאריך דמזה הטעם יכולים לומר שיר היחוד וכתר

שהם כולם מלאים מנכות משבחי המקום יען עשו הקדמה קודם כמדובר. ונלמד

• מהמאמר

ירושלמי ברבות פרקי תשיעד יש בהן. גם בהן עצמן יש איזה צורך ן ז בד. ן לרפואה: זבוב לצירעה. למי שעקצו צירעה •כותש זבוב ומניחו עליו: פשפש לעלוקתא. למי שבלע ׳עלוקה מין שרץ רפואתו לכתוש פשפש ולהשקותו

׳במים: נחש לחפפית. מיןו עליו: עוד הן יש בהן צורך זבוב לצירעה פשפש ח ט מ שחין כותש נחש ו שבלק. היא שבלול לימצ״א: לעלוקתה גחש לחפפית שבלון לתזזית

סממית לעקרב: כה. אמר ר׳ יהושע בן חגיגא י בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב״ה

משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואומר לו תן דעתך שלא תזיק0 כי רוח מלפגי יעטוף משלהי ליה כמד״א ה: בריותי מה טעם (ישעי (תהלים קמא) בהתעטף עלי תהי וכר כך למה ר׳ הונא בשם רבי אהא

וגשמות אגי עשיתי בשביל גשמות שעשיתי א״ר הונא ש בג׳ מקומות יצא הרוח שלא במשקל וביקש להחריב את כל העולם כולו אחת בימי יוגה ואחת בימי ^יהו ואחת בימי איוב בימי יוגה ויונה א) וה׳ הטיל רוח גדולה בימי איוב(איוב א) והגה רוח גדולה

באה מעבר המדבר וגו׳ בימי ן1יהו מנין (מלכים א יט) והגה הי עובר כן. נון תלוי. כתיב במנשה ורוה גדולה והזק מפרק הרים א״ר יודן בר שלום גימר אותו שלי איוב בשבילו היה ושל יונה בשבילו היה אין לך *1א של י<הו ז ח ש ה כ נ ס ז א

שהיה קוםמיקןן (מלכים א שם) והנה ה׳ עובר ונר ואה״כ רעש ואחר הרעש אש לא באש ה׳:

כו. רבי הונה ושמעון קמטריא בשם ר׳ שמו*ז בר נחמן(שופטימ יח) ויהונתן בן נרשום בן מנשה נון תלוי אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה, ת חברייא בעון קומי ר׳ שמו*1 בר נחמן כומר היד. לע״א והאריך ימים א״ל ע״י שהיה עינו צרה בע״א שלו כיצד היתה עינו ראה בע״א שלו הוה בר נש אתי למיקרב תור^יאימר או נדי לע״א וא״ל פייםיה עלי והוד, א״ל מה זו מועילה לך לא רואה ולא שומעת לא אובלמ>לא שותה לא מטיבה ולא מריעה ולא מדברת א״ל חייך ומה נעביד וא״ל אזיל עביד ואייתי לי חד פינך סולת ואתקין עלוי עשר ביעין ואתקין קומוי והוא אכל מכל מהה אכיל לון זימנא חדא אתא חד בר פחין ו ה אזיל,ליה ה ו ה ן ד ו י •דאתי ואנא מפייס ליה עלך סב

אייל חומות ירושלים נר מערבי

משלהי ליה. מתיבין כתו תרגום והוא עיף והוא מבלהי וה״א מתתלפת ר ב״ר פכ״ד. וי״ד פין״ו. ולילל: קהלת א. ש עיי׳ במלר:ים :5. ת עיין ביזי״ת וכמוהו בית ה:להין: (פבה״ח) קוזמיקון. :הי׳ כללי בכל העולס ר:ב״ס ב״נ קי. ד״ה :שב.

•עילס בל:ון יון קוזמו (מהר:״כ) : קמטריא תרגום מלתחה קמנזנ־א :היה עונה ארגזים ותיבות :אות: כן מנשה. מגכה כן הזקיה :ה:כית את י:ראל מן התורה: והאריך ימים. להא א:כתן ליה בימי לוד •

יא

לתזזית. הוא מכה על גב ׳היד או גב הרגל: סממית. ׳עכביש לעקיצת עקרב כותש

סממית ומניחה עליו: כה. יעטות משלהי ליה. עושה אותו עין) ותלוש כמה דאת אמר •בהתעטף עלי ,רוחי: שלא במשקל. יותר חזק מן הראוי במשקצ: שהיה קיסמיקון. שולט בכל העולם ובכח גדול •וחזק מפרק הרים ומשבר

סלעים :

>תשובה הוא בן משה ואם לאו הוא בן מנשה שעבד: כומר היה לע״ז. ומפני ע״ז מה האריך ימים כל כך כדכתיב עד גלות הארץ: יחד פינך. קערה אחת של עולת : חד בר פחין. אדם

ריק וגרוע: קימום

ק תשיןןי פני משה ר ת פ אגדת אליהו ירושלמי ברכו

מהמאמר הלזה דהולכיס מעיר לעיר לעשות שלום בין קימום. ממונה על האוצרות שלו: והכתיב עד יו© ארם למבירו וזהו בקש שלום ורדפהו כלומר בקש איזה גלות הארץ. היה הוא ובניו כהניס לשבע הדני: סנקליעין-

מקום יש לעשות שלום ורדפהו עד מקום שהוא עוד נלמד השרים והממונים : דמשתקין למוסיף על מעבע שטבעו חכמים ואפילו ברבים ב1. כל ימיו של רשב״י. היה זכותו מגין־ וליכא משום מלבין פני חבירו על הדור ולא היה צריךא א״ל כן א״ל אם אין מועילה כלום את מה להראות הקשת בענן: יקרב. ברבים עוד למדנו אס ב ארס לספר גבורותיו של עביד הכא א׳׳ל בנין היי כיון שעמד דוד זכות אברהם מאצלו כלומריעד זמני j ואין לא. ל מזמנו ו ש נ ן ב ת ב ל א ״ א ו א א ץ ב ה ח ו ל ך ש ל מ הקב״ה ה

^ זכעמי יואט ה ^ ה ד י ר א י כ א ט ב י א ב ת א י ב ל מ ב ו ן כ י מ נ י א ל ב " א ז ״ י ע ב י ק ™ ע י ד ו צ ת ו א

ה 'מקרב כולי״עלמא לעוה״ב: ד ו ב ע 1 ל מ צ י ע ו ב ר P ^ מ מ ו לא א ״ ״ל ח עצמך לע״ז ו*1 תצטרך לבייי או כה. וכי מה ראו לסמוך ו מ כ מ ה ו א א י ה תצטרך לבריות ביון שראה דוד ב1 ש שהיא זרה לך ו מה עשה העמידו קומום על תיםבריות שלו הה״ד 0־״ה א״) ושבו** בן ~ ~ בשורות טובופ נרשום בן משה נניד עצהאוצרות שבו^ ששב tt י^בכל לבו ובכל בהן לגשמים. כלומר מפני מה^ שגו בשורות טובות אתר ו מ ן ש י ב י ת ^ מ ת ש ן י ר נ ס י ת ..,t ת ע מ ת ש ן ר צ ו א נניד על ה^ ר ב 1 ^ י ב ו ^ מ ם ל מ בר נהמן ודבתיב י״) עד יום גלות הארץ א״ל כיון שמת שד מ״מ היה להם להקדים ״ ה דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו וחזר לקלקולו הראשון ה (מל?ים א ע) ונביא אחד זקן יושב בבית k ונר אמרץ הוא הוה: בשורות טובות שהם בכל כז. רבי הזקיה בשם ר׳ ירמיה כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי זמן והגשמים אינן יפים אלאה בעתם וקאמר ר׳ לוי על ן ן ה ה כ י מ ר ׳ י ם ר ש ה ב י ק ז ׳ ח ן ר נ ע ת ב ש ק לא נראתה ה

^ ^ ש ^ ב ^ ס י ר י ר ב ה ר א י מ ת ה מ ת י ה רשב״י אומר בקעה בקעהתתמלאי דינרי זהב וב ושמועה טובה מאק מרחק? ״ ה ו ע ׳ י ד נ י ב ת י א י ר נ ר ב א ט ו י א ״ ב ע י ה ו ה P ה י מ ר ר י ״ ש ׳ ב T P m

א שאת ממניען זו מזו. כצ״ל נ ומועטים הן אין תלתין איבון אנא וברי מנהון אין תרץ אינרן א וברי אינון ר׳ הזקיה בש״ר ירמיה כך היה רשב״י אומר יקרב אברהם וכך הוא בפ״ק דתענית-ץ לא שאתה מונע טיפה א׳ מטיפת א י ו מן גביה ועד גבי ואנא מקרב מן גביי ועד סוף בל דרא . אחרת שלא יהא נוגעין זו מ ב ב,1 ע ר ק א מ נ א י ך מ י ע נ ן ל ש ז ה ך י ח ^ א י • י• דזו כדכתיב כי יגרע נטפי־ם מיס והוא לשון מניעה וגרעין ש ה ב י ב ר ׳ ב ם ר י מ ש נ ת ל ו ב ו ת ט ו ר ו ש ר ב י מ ס ו ל א ה ר כה. וכי מ

ר׳ לוי על שם (משלי כה) מים קרים על נפש עיפה שמועה טובה כד״א ונגרע מערכך: מארץ מרחק ר׳ יהודה בר יחזקאל אמר אבא מברך על ירידת גשמים שורשי

יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכנו על כל מפה ומפה שאת מוריד לנו שאת ממגיען זו מזו(איוב ל0 בי יגרע נטפי מים כד״א וגגרע מערבך א״ר יודן ולא עוד אלא שהיא מורידן

במדד. שנאמר (איוב כח) מים תכן במדה: רט תני ר׳ שמעון בן אלעזר אומר אין לך טפח יורד מלמעלה שאין הארי; מעלה כגגדו שני

טפחים חומות ירושלים גר מערבי

ששב ייאי1 -י-א יי־ויתן בייו כלכתיב כס׳ במשיס: עד יום גלות א כ ״כ מז. ג מוכה מה: כ:י:וי. יארין ,*-*ע ולעולם הי׳ כומר cr : סנקיליטין. ביד ועינה בלו

— עולם על יוה בגלה מ::ה ושכלו בל מיכה עמו: ה״ג כהו כי יגרע נטפי מים שאת ממניען זו מזו כלאמרי׳ בפ״יל • מפו׳ ב ו״"£- י . י ג» י.ןי«ץ יוצאות כלפי: אתל מטבטבית את הארן: שהוא מורידן במדה. באס ?עבים לקת! מיה יותר ממה בצריך כאין גורע מ ת ־ ( ' ^ " " . . ! י

פני משה

ה׳ ואעפ׳׳י שאינו עושהו. ונראה טעם נכון עד מאד על זה והוא דהעוסק בת ורה כל צרכו מזדכך ועולהח למדרגת

רוניות

ב ק תשיעי אנדת אליהו מ ר ת פ ירושלמי ברכו ״בט. שורשי תאנים רכים. הם מתלחלחין הקב״ה נעקר מן העולם והעמס כדי שלא יהיה ובוקעין אפי׳ בקרקע קשה כצור: בעולם לספר לפי שבכל שמספר פוגם למרגלית דלית ^ולא לפי חסומה. היינו שפתה כלומר מלמעלה בלבד בה עימי כל שמשבת בה פגמה עוד נלמד העוסק •ולשון המשנה הוא פי״ו דכלים הסלעין של עץ משיחםוס בתורה כל צרכו יכול לומר אני יכיל למלל גבורות

•ויקנב וכן הרבה במשנה והוא) תהום *ז ־ כ טפחים מאי טעמא (תהלים מ מענין לא תחסום שיר: א״-מה יעשו שורשי חרוב ושקמה. תהום קורא לקול צנוריך ואמר ר׳ לוי המים העליונים זכרים ותחתונים נקבות מה טעם (ישעיה מה) תפתה ארץ כנקבה

הזאת שהיא פותחת לפני הזכר ויפרו ישע זו פריה ורביה וצדקה תצמיח יהד זו ירידת נשמים כי אני ה׳ בראתיו לכך בראתיה לתקונו ולישובו של עולם ר׳ אתא תני לה בשם רשב״נ ולמה נקרא שמה רביעה שהיא תבעת את הארץ ר׳ חנינא בר יקא בשם רב יהודה שרשי הטה בוקעין בארץ המשים אמה שרשי תאנה רבים בוקעים בצור תני ר׳ ישמעי בן **עזר אומר אין הארץ שותה ^א לפי חיסומה א״כ מה יעשו שרשי הרוב מה יעשו שרשי שקמה אמר ר׳ חנינא אחת לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותה ומה טעמא (ישעיה

) אני ח׳ נוצרח לרנעים אשקנה: מ. מתני׳ ג היתר, אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר ל

הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא י גמ;

פיסקא הצועק לשעבר וכר דבית ינאי אומר ביושבת על המשבר ׳ היא מתניתא הא קודם כן יצלי אמר יהודה ב; פזי אף היושבת על המשבר יכול להשתנות על שם נירמיה יח) הנה כחומר ביד היוצר ר׳ בשם דבית ינאי י עיקר עיבור של דינה זכר היה מאהר שנתפללה רחל נעשית נקבה הה״ד (בראשית ל) ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאחר שנתפללה רהל נעשית נקבה ואמר ר׳ יהודה בן פזי בשם דבית ר׳ ינאי אמנו רחל מנביאות הראשונות היתד, אמרה עוד אהר יהיה ממני הה״ד(שם) יוסף ה׳ לי בן אחר בנים אחרים לא אמרה *)א עוד אחר יהיה ממני היה בא בדרך מהו אומר י בטוח אני

שהן עמוקים הרבה בארץ ומהיכן הן שיחין: לרגעים ׳אשקנה. לרגע שתצטרך ולכל

מין ומין כפי מה שהוא:ת ינאי אמר ל. דבי ביושבת על המשבר היא מתניתא. ובכאן שייכי, שתי תיבות אלו וכן •הוא בב״ר פ׳ ויצא. כלומר ׳היתה אשתו מעוברת ואמר •יה״ר שתלד זכר ה״ז תפלת •שוא דוקא ביושבת על המשבר היא אבלקודסלכן יצלידכל זמן שאינה יושבת על המשבר ־יכול הוא להשתנות וכאן.שייך *הודה בן פזי וכך הוא בב״ר אמר יהודה בן פזי אף היושבת •על המשבר יכול להשתנות ע״ש הנה כחימר ביד היוצר יכן אתם בידי בית ישראל מה יוצר הזה לאחר שיצר ־את הכד שיברו ועושה אן! ׳אני עישה כן אפי, על המשבר: מאחר שנחפללה רחל. ואמרה, לי בן אחר נעשית יוסף ה נקבה: מנביאית הראשונות ׳היתה. שידעה שלא יולד

׳ליעקב כ״א עוד אחד והתפללה שאין •שיהי׳ ממנה: הי׳ בא בדרך. ותנןשלא יאמר יה׳יר שלא יהי׳ בתוך ביתי ומהו אומר כששמע קול צווחה בעיר: בטוח אני

שאין חומות ירושלים נר מערבי

ג ברכות:7 : ד ברכות 3. ועיין ככ״ר פ׳ ע״ב ה כרכור. ס.

לפי חיסומה. כפי תוזקה :

המיס מלהוריד אלא הנזיר לאין: תהום אל תהום קורא לקול צנורך. תהוס אל תהום תרי [נ״ב להול צמרית הבאיס מלמעלה נגגד כל נגיר יככז

תהיס אל תהוס קורא ליוכרו ו:ניהן מעלץ מיס כנגדו] צנוריך הס הגשמים כבאים ככל נקב וני,ב בכעכיכ כמו צנור לרגעים אשקנה. לכון מרגוע לשון הפסקה כהמטר איני יורד (מהרכיב):

ק תשייןזי פני משה י ת פ מ ר אגדת אליהו ירושלמי ב

ב אדם• י ה לא. מתני׳ חי ״ ב ק ה ם ב ת מ ש ו נ י ש ק ו ו ק מ ש

ר מ ו ל / כ ו כ ד שאין *1ו בתוך ביתי הלל הזקן אומר ו מ ל ד נ ו ו ע תי רו ' גבו ע ד ו י ה

ת ע ר ל ה ת ע מ א ך דיין ה ר ב מ ש א (תחלים קיב) משמועה רעה לא יירא: כ ו ה ה ״ ב ק י ה ב ה לג י מ ו ד ה

א לא. מתני׳ י.הייב אדם לברך על הרעה ל ו ; י א מ י ס מ ל ך נ ו י ע ת ל ה ה

ה כשם שמברך על הטובה י ב

ס 0. ואהבת את ה׳ ^היך בבל לבבך ובכל נפשך ובכל י י ג י שנאמר ( מאדך בכל לבבך בשני יצרים ביצר טוב וביצר רע בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך בכל מאודך בכל ממונך דבר אחר בכל מאודך בבל מידה ומידה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד: גמ׳ רבי ברכיה בשם ר׳ לוי על שם והחליש עב) ואתה מרום לעולם ה׳ לעולם ידך על העליונה ז בנוהג שבעולם מלך בו״ד יושב ודן כשהוא נותן דימום הכל מקלסים אותו וכשהוא נותן ספקולא הכל מרננין אהריו למה ששטף בדינו אבל הקב״ה אינו בן «\א ואתה מרום לעולם ה׳ לעולם ידך על העליונה ר׳ הונא בשם ר׳ אהא (תחלים קל) לדוד מזמור הםד ומשפט אשירה לך ה׳ אזמרה אמר דוד לפני ד״קב״ה ח אם הסד אתה עושה עמי אשירה ואם משפט אתה עושה עמי אשירה בין בך ובין בך לה׳ אזמרה אמר ר׳ תנהומא בן יהודה (תחלים ני) ם*הים אהלל דבר בה׳ אהלל דבר בין על מדת הדין בין על מדת הרהמים אהלל דבר ורבנן אמרין(תחלים קט0 כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה־ אקרא בין כך ובין כך ובשם ה׳ן והי ת אקרא אמר ר׳ ירדן בן פילה הוא שאיוב אמר (איינ א) ה׳ נ לקה יהי שם ה׳ מבורך בשנתן ברחמים נתן וכשלקה ברחמים לקחיא בשנתן לא נמלך בכריה וכשלקח נמלך בבית דינו אמר ולא עוד י ר׳^עזר ט בל מקום שנאמר וה׳ הוא ובית דינו בנין אב שבבולם(דלכיס א י.) וה׳ דבר עליך רעה: עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע בי אתה אוהב ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם

א ואין ירא בועט: ר באת לבעוט דע שאתה י

— ־• ־ ־ ו ו — ־ י

ב ל ב ה ו ח מ ש ך ב ר ב ב ל י חיה ח מ ש ך ב ר ב מ ם ש ש ב כ ו ע; ה ב ו ט ב עלי ה י ע מ ב ו ו ע הה ר ב ת ע ע ש . ב ע צר. ר בי וא ו ה ה ף שכל ז א ה ס ו ע כ וך ד א ל מ כ א ב ״ : ד ע יצר רן ת לך בי ו ד ו ד מ . ה ה ר ל מ כ בן מדת. י ב ה ו ב ו ה ט ד מך ד ם י ל י ע ת : גמ׳ ל ו נ ע ר ו פן . לדין בי ן . בי ה נ ו י ל העל על ן ע י כך מברכ ם לפי י מ ח ר ל: ׳ ב י ט ה ל ע ן י כ ר י מ ש ס ש ׳ כ ע ר הם : י מ ח . ר ס מו י תן ד י א נ כשהו: ששטף. ן י ר ד ז . ג א ל ו ק פ סן תר מ ו ד י ״ ה מ ף ל ט . ש ו נ בדיו נ ה אי ״ ב ק ל ה ב : ח י ו א ר הם י מ ח א ר ו . לפי שהדין שלו ה כןן י ת ע ר פ כ א ל ם ב י מ ע פ ל שו של. בת ו לטו או כיוצא בם ו ק . כל מ ם י ה ל א ם : ב ד א הי ה א דין ו ו ס ה י ה ל ר א מ א נ ש. ם ל ו כ ב ב ש ן א י : בנ ם י מ ח א ר ו הה ש : ע ן א כ י ד ה ש בו ב ר ו פ מ דד מ ו ל . כ ה א ר י ה מ ש ה ע ב ה א מט ש ת ה ב ה א ר מ ב ה ד ש ע ת ף ש או ת ו מ מ ו ת ר א ר כ י ״ ם ג מ השי ״ מם ב ה א ה מ ש נ ע ' ׳ ך א י נ ד פ ג נר ה ז ת ה ש א ר י ה מ ש ע ע ו ״ מ בם באת. א : ש ת ״ ל ה •טבעה לכריש מ

ה ע ב : ש ה ״ ל ל ה ר ע י ב ע ל . ו ט ו ע ב ת ל א ם ב א ך : ש י י ג ר ח ה ולהשליך א המצו ה ו ר י ת לשניה. ה

ם י ל ש ו ר נר מערבי חומות יע. היינו על הדעה: וה׳ נות :ד.« ׳להוט ראו•::• פכ״ד. תנחומא ריב דברים ועיין נערוך אות ביצי הטוב. באץ יצה״ר חילי, עליי: וביצי הי י י יי עליך רעה. כמיכיהי כתיב ;כי אהא•: וכת׳•: בההיא פרבתא ויצא ב ח •כרכות כ: ט ירובלמ׳ סנהדרין פ״א הי״א סוטה כב: הנהדר׳; יה. ר / ל י cr t : שאם באת לבעוט. דדרך האוהבים ת ט הרות וכו׳ ודרבי רותו בל נ

בכיעטיס ומקל דאבו זה לנגד זה ומזלזל בי (מהדי׳ב סיריליאו):

ג ק תשיעי אגדת אליהו מ ר פגי משרי ירושלמי ברכות פ

לב. שבעה פרושים הן.גרםי׳ לה בסס״ה דסוכוה ביה הוא השתיקה גם לכל הדברים שיעולם ו-מאמי- ובבלי שם פ״ג ומפרפ לה התם התנא ולא מצאתי לגין* מיב אלא שתייה•

בענין אחר: עעין מצוותיה על כתפיה. להראות עצמי יב. רבי יורן אמר משמיה דידיה בו״ד יש ^ פנורר•, ימלכו1 לבריות: אקיף לי. המתין לי ממט שאני רוצה לעשות מצוה וכו׳ עד הה״ד כל אשר יקרא בשם ה ואין לי פנאי לדבר טמי : , כתב מוהר״ש יפה ז״ל איכא ומקזז חרא בחרא. שהוא לב. י שבעה פרושין הן פרוש שיכמי למידק דבפרק שני דשבת מקיז ומנכה העבירה נגד ופרוש גיקפי ופרוש קיזאי קאמר אר״י •לעולם אל ישאל

ה פרוש מה הנכיי פרוש אדע הובתי אדס ו צ מ ה המצוה וחישב בדעתי & ואעשנה פרוש יראה פרושה אהבה פרוש שיכמי מעין מצוותא:ה על כתפא פרוש ניקפי אקיף לי ואנא עביד מצור, פרוש קיזאי עביד כ נ א מ נ א

א הדא חובה וחרא מצרה ומקזז הדא בחדא פרוש מה הנכיי מאן ד י . ה ה ו צ ה מ נ מ ת מ ו ש מ ל

חיבתיה עבדיה. הגידו לי דאית לי מה נא מנכי עביד מצוח פרוש אדע חובתי ואעשנה הי ד# איזה עבירה עשיתי ואעשה הובתה עבדית דאעביד מצוד• כורתה פרוש יראה כאיוב י»רושת אהבה כאברהם אין לך חביב מכולם *א פרוש אהבה כאב״רהם מציה כנגדה וכולן ^תראו^ אברהםאבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב (נ״מיה ט) ומצאת את לבבו ^ ^ ^ ר נאמן לפניך אמר ר׳ אחא והפשיר עמו וכרות עמו הברית .ונו׳ אב^ י ש פ ה ן י :

/ דוד לא היה יכול לעמוד בו והמו בלבבו מאי טעמא (תהליפ קט).'.1' ן ג ה ו י ר 3 ה ה ת א י ך כ ו ן מ ע

כצ״ל וכן הוא בסוטה היצה״ר ולבי חלל בקרבי י עשה פשרה ושלום עמן ודרש לג. לרבי עקיבה הוה קיים מתדין קומי טורנוםרופוס הרשע רחתמ 1

x י^יל עגתה דקרית שמע שרי קרי קרית שמע וגחך א״ל סבא יכרות ממי ח> אי חרש את אי מבעט ביסורין את א״ל תיפח תחיה דההוא:גברא . £ ^ u י ^ אה גם . לא חרש אנא ולא מבעט ביםורין אנא <א כיי יומי קריתי פסוק זה נ , ר 3 ס א י ע י כ י ש מ א נ

אבל דוד לח הי׳ יכול לעמול והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי (יגי״ י) ואהבת את י• בי. כלומר לעשות שלים עמי ה׳ ^היך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך רהמתיה בכל לבי

והרגו כפה איתי לעשות ורהמתיה בכל ממוני ובכל נפשי לא הוה בדיק לי וכדון דממת בבל• •. גפשי והגיעה זמן קריה שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא קרי ; ^ * w ״u

; וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו: 7ג. חוח ^ ^ ^ רחתת. הגיע שנסה שליק״ש רד. « נהמיה עימסוגי שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה

ולמדו

י ק״ש ב ר ע ר מ ם נ י ל ש ו ר ת י ו מ ו חף ,<,, י ירובלמ׳ מיטה ש״ה ה׳־ה. כה״ע עי׳ כפרי פ׳ יאתתנן פ׳ ל״ב. כ עי׳ תוש׳ , ק : א ו נ ן מ : א כ ל ל נ י א ש ן ג e u ל ב

נ ל ברכות סא: מ פסחיס ככ. ן סוטה בה די׳ה פרי:• ב: סוטה נ מ ׳ 1 ז ע א י ר 5 p ל p ת , י ן י י ^ א 1 א « ; י ״ פיוטה פרוטהי״פבס״ת): מה דאיח לי אנא מנכי. מה ביב לי לעבי׳ מלאכה הזי אני מתבטל כדי לעבות המטה אלא יעבנה ויבתוק: (פנס״ח) והפםיד. [נ״א] כלומי

1 ו כיון באין הינד דוחקו לחטוא כבימות המבית :יבטל הינה״ר ולא יהיה בכד ועונב ת״ל וכרות בבמת ה׳ וכדת לו ברית אהבה ע י ׳־M ־ה־־סיד - כיון כהוא ביטלו' כתכמתו אבל לעתיד ה׳ יבטלנו כדאיתא בבבלי פ״־ן דע״ז (פכס״ת): לא הוה בדיקא לי. :א נסית׳ אותה: ומהרב״ם) ולא אישלגא

דעתי. לא ההתת׳ דעתי מאהבתי אן! עתה בנוטל נפב׳ ואני מייחדו.

ק תשיעי פני משה ר ת 6 אנדה אליהו ירושלמי ברכו

אדם צרכיו בלשון ארמי שאין מלאכי השרת נזקקין לו ק״ש ושמח בחלקי שנפל לי לקיים הדבר בעונתו: וכו, ומשמע מפירש״י ז״ל דעעמא משום דצריך למלאכי לך. אוו/ו ואת תורתו. לירא מן התורה ולו מדיה

השרת דיכניסו תפלתו לפנים מהפרגוד וכיון שאין לקריא בכלל :: שמיר רגליך. שלא יהיה למלאכי׳ שה, המונה בזולתם כדקאמ' הכא מה איכפת לו לה. תני. בתוספתא פ״ו

ממל״ה שאין נזקקין ללשון אבק עליהם:ב ולמדו אתין ונמין רבויין אבין ורקין ר ה א מ י ב ה ה ש »י מ ע , ן מ ר ה

בעל עין יעקב ז״ל ודתה מיעוטין א״ל מה הוא ההן דבתיב(דבדיםו) פירושו ופי, הוא ז״ל מה שפי, את ה׳ י^היך תירא אמר ליה אותו ואת

ם תורתו: נ מ א

לה. ג תני לא יבנס אדם בהר הבית במנעלו ובאבק שעל רנליו ומעותיו צרורין בסדינו ואפונדתו עליו מבהוץ מה טעם (קהלת י) שיץר רנליך באשר תלך 1$ בית ה^הים רבי יוסי בר יהודה

) ויבא עד לפני שער תמלך כי אין לבוא י י ת ס * אומר הרי הוא אומר ( ^ שער המלך בלבוש שק אמר לפני ליחה סרוחה כן אעכו״כ

לפני שער המקום: לו. מתני׳ כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרין מן העולם משקלקלו המינים ואמרו אין עולם ^א אהד התקינו שיהו אומרין מן העולם ועד העולם והתקינו שיהא אדם w את שלום חבירו בשם שנא׳(יוה ב) והנה בועז בא מבית.להם ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם ואו׳) *1 תבוז כי זקנת אמך ואו׳ עת לעשות » י ל ש מ ה׳ עמך נבור ההיל ואומר ( לז7 הפרו תורתך ר׳ נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה׳: גמ׳ ס תני לא היו ערכין אמן במקדש מה היו אומרים בשכמל׳־ו מניין שלא היו עונין אמן במקדש ת״ל (:חמיה»; קומו ברכו את ה׳ ונו׳ מניין על כל

ו ומרומם על כל ברכה ותהלה: ס ע ברכה וברכה ת״ל ( לז. אמר ר׳ יהושע דרומיא ע שלשה דברים גזרו ביד של מטה והסכימו ב׳יד של מעלה עמהן w הן הרמה של יריהו ומגילת אםתר וש^תשלום בשם הרמה של יריחו (יהושע ז) חטא ישר^ ולא •הושע גזר **א מלמד שהסכימו ב״ד של מעלה עמהן מגילת אסתר

קימו

ל1. בל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם. במס׳ תענית בפ״ב אמרינן עיכין אמן במקדש והמברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה, אלהי ישראל מן העולס ה כך היו אומרים במקדש ראשון והעונין אחריהם אומרים בשכמל״ו ומשקלקלו המינין הכופרים בתחה״מ ואמרו אין עולם אלא זה התקינו עזרא וסיעתו שיהו אומרים ברוך אתה ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם להוציא מלב המינים: והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם. בשמו של הקב״ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות ולמדו מבועז שאמר, עמכם וכ״ת לקוצרים ה בועז מדעתיה דנפשיה קעבד ולא גמרינן מיניה ת׳׳ש מן, המלאך שאמר לגדעון ה עמך גביר החיל וכ״ת לא שאל המלאך בשלום גדעון ולא ברכו אלא שבשליחותו של מקום הודיעו שהשכינה עמי ולא גמרינן מיניה ה״ש ואומר אל הבוז כי זקנה אמך אל תבוז את בועז לאמי

שמדעתו עשה אלא למוד מזקנה אומתך כי יש לי על מי להסמך שנאמר עת לעשות לה, הפרו תורתך פעמים שמבעלין ד״ת כדי לעשות לה, אן! זה המתטין לשאול בשלום חבירו זהו רצונו של מקום שנאמר בקש שלום ורדפהו

ס : גמ, תני. תוספתא שם: וקבל ו ל & מיי להפר ד״ת ולעשות דבר הנראה אסיר מפני ה חומות ירושלים

מכות כג: בבינוי. אפונדתו. אזור הלול ונותניס גו מעות: ומרומם על כל ברכה וחהלה,. כרכה חמן י מ על כל סוף ברכה זתהלה צריך לרוממו ולענות ככניד : הדעת רפאינו כלה לני, תהנה, תואריו ובבהיו כגון גומל הבדיה קונה הכל אתה כבוד אתה קדו: ומהרכ״ס):

נר מערבי ג תוכפתא פיו ברכות כב : ס •כרכות כג. ובי

תנהומא רה׳ עי

) י hi' יי׳ * י'•׳

ד ק תשי^י אגדת אליהו מ ר ת פ פגי טשי׳ ירושלמי ברכו

ל1• וסבל כתיב. כלפי מעלה שהסכימו בב״ד של אמנם לע״ר נראה יריע שהקב״ה מינה מלאך על כל י מעלה: אף המעשרות. בבית שני שמעצמן דבר ודבר שבעולם והמלאך העומד להעלות התפלה אזני׳ קבלו עליהן כדתנינן בפ״ג דדמאי והסכימו בב״ר של שמו כדאיתא בזוהר ויש מלאך אחר המכנים התפלה: דבר שא״א לפנים מן הפרנוד וכשאדם צווח להקב״ה בלה״ק שהוא ׳ מעלה שנא׳ הביאו את כל המעשר וגו

לו לומר דיי. שאין בו למותרות בעיני המקבלין והוא ברכה של רוב גשמים ולפיכך דריש רב עד שיבלו שפתותיכם וכו׳ וזהו תוספת ברכה וכל כך הרבה עד שיאמרו דייגו ברכות: והובא זה בפ״ג דתענית בה״ז ודריש מכאן דאין מתפללין על רוב העיבה: לט. רבי נתן מסרס- - הראי הפרו

, לשק שנזקקין המלאכים בו (אםתי י) קימו וקבלו וגר פ רב אמר וקבל כשומעם תפלתו של אדם

כתיב מלמד שהסכימו וש^ת שלום בשם תכף ומיד מכניסים אותה (י:ת ב) והגה בועז בא מבית לתם ומנין לפני

שהסכימו ב״ד של מעלה עמהן ת״ל (שופטים ו) ויראהו מלאך ה׳ ויאמר *1יו ה׳ עמך גבור ההיל ר׳ אבון בשם ריב״ל אף המעשרות שגאמר (מלאכי 0 הביאו את כל המעשר וגר« מהו עד בלי די ר׳ יוסי בר שמעון

בר בא בש״ר יוהגן דבר שאי אפשר לו לומר דיי הוא ברכה ר״ ברכיה ור׳ הלבו ורב אבא בר עילאי בשם רב עד שיבלו שפתותיכם

מלומר דייגו ברכות דייגו ברכות : לח. אל תבוז כי זקנה אמך (משלי«) א״ר יוסי בר בון אם גתיישגו דברי תורה בפיך tt תבוזה עליהן מ״טו*ז תבוז כי זקנה אמך א״ר זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד ונודרה כשם שעשה ^קנה שהי׳ מדריך את ישר** לפעמי תלים הה״ד (׳*0יאל» א) ועלה האיש ההוא

מעירו מימים ימימה וגו׳: לט. עת לעשות לה׳ הפרו תורתך (תהליפ קיט) ר׳ נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה׳ ר׳ חלקיה בשם ר׳ סימון העושה תורתו עתים הרי זה מפר ברית מ״מ הפרו תורתך עת לעשות לוד. תני רשב״י אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן.מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם מ״מ הפרו תורתך עת לעשות לה׳ ק הלל הזקן היה אומר בשעה דמכנשין בדר ובשעה דמבדרין כנוש ובן היה הלל אומר אם ראית את התורה שהיא הביכה על ישר^ והכל שמחין בה בדר ואם לאו כנוש א״ר **עזר מה התינוק

הזה צריך ליגק בכל שעה שביום כך כל אדם שבישרה צריך לייגע בתורה בכל שעות שביום רבי

חומות ירושלים גר מערבי וקבל כתיב. וקא׳ אהקב״ה וקריכן וקבלו היינו בית דגו בבבמיס (פבכ״ח): שיבלו שפתותיכם. :ילאו בפתותיכס תרגוס נבול תבול מילאה תילאה: אל תבוזה עליהם. להניחם מלחזור תמיד עליהם אפילו לבריא לך דלא

תבכחם : אמך היינו תורה כמו במסכת חגיגה כההפידה לאותו תלמיד בדמות אמו כדאיתא במהכת חגיגה: א״ר זעיי־א אס נזדקנה. בנעבו• העם כזקנים ותלושים מענות מציה וכעין העצלות והרפיון יעלה הנולד ויבוז אותה עי׳ד ויבא עמלק וילחס עה יבראל ברפידים כ: בי צ :רפו ידיהם. מן המצות : אל תבוז אל תגרום ביהיו לבז לאויביהם אלא עמוד וכדוד הפרצה נפרצוה היינו המצוה נהם עצלים כה והזירוז ביענה קרי גדר וחומה. לא יוכל להכנם נר ואויב אליהם: הה״ד ועלה האיש. דהוה לו לומר ויעל ומלכתיב ועלה למילרינ ביה נמ׳ ועלה נהי׳ עולה והי׳ מרמז לכאי״£ מיבראל ואמר לו עלה אתה ועלה אתה כי מצוה רבה היא ומן המדרב נראה בלא הי׳ אומר בפיו אלא ממה:" "נרואין אותו לן ברחובה בל עיד ונואלין אותו מה לך פה והוא עמה לעלות לרגל לנילה להנתחןות לה׳ ולזבוח נם והיו נאנתים למה אינן עוליןיעמו כי אינן מזכניב אבל הי׳ מזרזין עצמך מאז לרגל אתר וכן עינה כל ננה הביבות ירונלים ולפיכך סתם הכתוב הדבר כי פיו אינו מדבר והוה ־כמדבר כמו הנמים מכפרים כבוד אל(פבס״ת)

כנס אתה ולא תמול :ררה עליהם דאן< זו ל:ם :מיס לאחוז במדת הענוה וכתיב עת לעבות לה׳ הפרו תורתך (נ:):.

וכו/ ומפרש ר׳ חלקיה עעמיה דדריש הכי העושה תורחו עתים ולא בקביעות תמיד הרי זה מפר ברית הכתוב אצל.התירה אם לא בריתי יומם ולילה וגי׳ דעל התירה הכתוב מדבר: בשעה דמכנשין. בשעה שמכגיסין ד׳׳ת שאין חכמי הדור מרביצין את התירה בדר אתה תפזר אותה להתלמידיס: כנוש. ולא תמול שררה עליהם : ואם לאו כניש. ולא המיל

ד״ת לבזיין: כל

פ עיי; רות רבה פסוק והנה בעז בא. צ ויקרא רבה פל״ה ועי׳ במדבר רבה פי״ב. ק ברכות סג. תוספתא פ״ ו:

ק תשיי^י פני מיטה ר ת פ ׳. אנדה אליהו ירושלמי ברבו

י D• בל פיעעיא. דברים במלים בישין בר מפיעעייא מ י לפני המקום ועונה לי מיד משא״: כשצווח בלשי! א גןאין מל״ה נזקקין בו אין המלאך מעצמו מכניס הספלה ~ ״ דאורייתא דאינין עבין דכל זמן שהוא הוגה י לפני התב״ה עד משים רצון במלאך להכניסה לפניו לכן בהם מוצא בהם כיעם : כל כדבייא ־ בישין וכדבייא

אל ישאל אדם בלשין ארמי כדי שלא יצערך עד שהקב״ה דאורייתא עבין. כצ״ל. וכך הוא במדרש רבה. שבתורה •ישים רצון למלאך להכניס יכול הוא לכזב ולומר לא תפלתו לפניו ולעולם דאין מ. י רבי יונה בשם ר׳ יוםי בן נזורה שניתי מסכת זו או פרק זה: שום בר ישראל שואל משוס בל פיטטיא בישין ופיטטיא כיון שתפליג דעתו ממנה.ה דאורייתא מבין יל כדבייא טבין ובדבייא וכך הן ד״ת כיון שמסית ״ ב ו י ה א ל ל ו א ה י ע י מלאך שת דעתו מהתורה הולכת לאיש ל י ג ז י ל ש ב ״ ב ש ר ן א י ש י * ־בלבד ומיד המלאך טושה «ל דאורייתא דk k _ אחר שהחזיק בה ומתחכם

מה שנפתר לעשות דהיינו 1 ה ״ה הסירים מצאו כתוב אם יום תעזבני יומיפ ייתר מזה שעזבה: ל פ ת ה < ^

ד מא. תני. תוספתא שם : ח א א ו י ר ב ט ד מ ח ו א א צ י ׳ ש ב אי>זבד י עונה לו מיד:

מצפורי ופגעו זה בזה בהדא משכנא 5ב. מה טעם וכל בניךם למולי ה׳ ורב י ק ו ח ו ר א צ מ ל נ י ה מ ז ל ן י ה מ לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זן שלום בניין. בנייך הב׳ מיותר מ ל ז ש כ י א ת ל נ ת מ מ ת ו ב ש ו ה י ה י ה זה מזה שגי מילין לאשה שLPfJJi7 שהיה בדעתו להנשא לה היתד, יושבת וממתנת לו כיון שהפליג!i!!Lc

, . י תנמידי חכמים התמר שה!: מרבים שלום בעולם : י ח א דעתו ממנה היא היתד, הולכת ונישאת ל

מא• » תני בשם רבי מאיר אין לך אהד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום קורא את שמע ומברך לפניה'ולאחריה ומתפלל נ׳ פעמים של י״ח והוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהם וכן היה ר״מ אומר אין לך אדם מישר*1 שאין המצות מקיפות אותו תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזר, בפתחו מילה בבשרו ארבע ציצית בטליתו מקיפין אותו א הוא שדוד אומר (תחלים קיט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכה״א (תהלים לב) הונה מלאך ה׳ סביב ליריאיו ויחלצם נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום אמר אוי לי

שאני ערום מן המצות כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס להקב״ה (שם *1 למנצה על השמינית מזמור לדוד:

םב, ג אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא ת״ח מרבים שלום בעולם מה טעם וישעיה ני) וכל בניך למורי ה׳ ורב שלום בניך [אל תקרי בניך אלא בוניך!:

ת. ת ברבו ב ס הדרן עלך הרואה וסליקא לה מ חומות ירושלים

גר מערבי . . פיגיטיא. פ״ בערוך כהשמעת קי: כנפוריס : בישין. דכל המרבה דברים ר כמדרב שמואל פ״א ש בם וםפרי פ׳ עקב נ״ מ״ת. ת תוספתא פ״י מבית ת:יא : בל כדבייא טבין, :מנוה לבנות מפד הכלום ונ־נייא מנחות מג:"כל העני; בבינוי. א בס ובם וספר• פ׳ ואתתנן. ב ברכות ב״ל : דאורייתא ניבי; אפילו אם יב בדבר הבמת בלום אםור דכתיב תורתי אמת היתה כפיהו וכו׳ במיל׳ דעלמא למה נבלים ובמישור וכו׳: (פכס״ח) ־ " סביב ליריאיז המנות : ויהלצם. מחטא : על השמינית, מילה מנוהי השמיני: (פכס״ח) בוניך. והן ת״ת בבי־ין העולם אי מלשון ^ ^ ה ל י מ ^ ה ת י נ י מ ב כמילת ניתנה לאכרהס על ז׳ מנות בני נת. א״: על ה