duties of the heart

תורת חובות הלבבות הברו בלשון ערבי

ר יוסןש זצ״ל י ב״ ו בחי ע ב ד ר י ס ח ן ה י י הד

תרגמו ללשון עברי

ן ז״ל ו ב ן ת ב ה א ד ו ה י י ב ר

חוברת שניה תכיל

ם י ה ל א ת ה ד ו ב ר ע ע ש ה ו נ י ח ב ר ה ע ש

עם העתקה אנגלית

מאת

ן ה א ז מ י י ם ח י י ה ח ש ׳ מ ק ה

ט נ י ט נ י א ס ל נ כ ו ו י ק ו ת ע ו ה

www.hebrewbooks.org ג ״ ס ש ג ם ו י י י ח ״ ע

ב >לפ״ס ״ ש ת ת נ , ש ק ר א ו י י נ

http://www.hebrewbooks.org

DUTIES OF THE HEART By

Bachya ben Joseph ibn Paquda

Translated from the Arabic into Hebrew by

J E H U D A I B N T I B B O N

Second Treatise on the Examination of Created Things and Third Treatise on the Service of God

with English Translation by

Rev. M O S E S H Y A M S O N , B.A., L L . D . Rabbi, Orach Chaim Congregation

Professor Emeritus, Jewish Theological Seminary of America

ט נ י ט נ י א ס ל נ כ ו ה ק ו ת ע ו הwww.hebrewbooks.org

ם רצשסד׳יג י י ח י ״ ע

N E W Y O R K B L O C H P U B L I S H I N G COMPANY

"The Jewish Book Concern"

1941

http://www.hebrewbooks.org

TO T H E MEMORY OF

M Y CHERISHED FRIEND,

EVER KIND AND COURTEOUS,

RABBI MARTIN L E V I N E

F O R E W O R D

"The Duties of the Heart", of which the second and third parts are here presented with an English version, was written by Bachya ben Joseph Ibn Paquda- He was a Spaniard and held the office of Dayan. The work composed in the 11th century, was written in Arabic. Its ti : is^Kitab al-Hidaja ila Faraid al-Kulub. Arabic was the familiar vernacular as well L the 1terary medium of the Jews who dwelt in Mohammedan lands in-Suding Spain and Portugal, at that time under Moslem rule. I : w״^a for¬eign tongue to their brethren in the rest of Europe under Christian rule S y a " work might have perished or been buried among other Arab c m i i c r i p t s in andquarian libraries. Its rescue from that untoward fate "Tue to a Spanish Jew, Judah ben Shaul Ibn Tibbon, born in Granada, in 1120, who removed to Lunel in southern France, where, like many Jewish scholars he obtained his livelihood by the practice of medicine. Judah Ibn Tbbon translated the Arabic text into Hebrew. He wrote two pref-aces-^ne somewhat lengthy at the beginning of the book; the second, much briefer, before the second treatise.

In the fomer, he descants on the difficulties of trans ation, particularly from Arabic with its wealth of terms into Hebrew with its limited vocabu¬lary. Such translations as came within his purview were, he says, unsatis-fSory . A translator, he adds, needs special qualifications-knowledge of he language from which he translates, and of the anguage into which he ranslaS He must also be acquainted with the subject-matter. Moreover,

he should have had personal contact with the author of the book he trans-fates or at least, with one of the latter's disciples, so that his version should not be a misinierpretation. In view of the above considerations, Ibn Tibbon was disinclined to undertake any such task.

T h h e a h L W t h e S j t f s h Community of Lunel, Rabbi Meshullam ben Jacob was a distinguished scholar of wide culture, deeply interested in m S y b T a n c L of Jewish literature-Torah, Hebrew Grammar Poetry, S K s An original writer, he was also a collector of books on these van-ous topics, which he made accessible to his coreligionists. Rabbi Meshullam tenrt that a Sephardi scholar, Bachya the Dayan, son of Rabbi Joseph, htd composed a work on the Duties of the Heart, based on the doctrine of Monotheism. He secured a copy of the Arabic work; and, as Arabic was foreign to European Jews who lived outside the Iberian Peninsula T g a v e T o r d e r to s T u e l Ibn Tibbon to make a Hebrew translation of the first part, the Treatise on the Existence and Unity of God.

Ibn Tibkm was reluctant to undertake the task for the reasons above stated • but he could not refuse to obey the order of the head of the Com-munit^ So he yielded to the wishes of Rabbi Meshullam, and translated the Introduction to the work and the first treatise.

Smne time after Samuel Ibn Tibbon had completed the task assigned to him, Rabbi Meshullam commissioned another scholar, Rabbi Joseph

Kimchi, 1 to make a translation of the book—which he did. Later on a renowned scholar, Rabbi Abraham ben David,2 commissioned Jehudah Ibn Tibbon to continue with his translation of the Duties of the Heart to the end. Again, Ibn Tibbon expressed his reluctance to do so. He had no wish to tread on the heels of a contemporary who had already completed the translation. A new version would be an implied slur on the extant work. He therefore begged to be excused. His scruples were overcome. A letter was shown him in which Rabbi Joseph Kimchi declared that he had no objection to another translation being prepared. And then Ibn Tibbon consented and completed his version. All this is set forth by

— J — c M•. nroppHps the second treatise. In;,1״, —

C O R R E C T I O N S

On the first page of the foreword, lines 2 and 8 from the bottom, the name of the translator should be Judah (not Samuel).

Page 20, line 16, third word, read ה מ ב .

Page 46, line 5, second word may also be והמחסה i. e. shelter ("food, clothing and shelter").

0, line 1, second word, read י פ כ .

Page 51, line 18, eleventh word; better read according to the trans¬lation והטעם i. e. "the reason is." The vocalized word as given at the end of the book would mean "and they were misled."

Page 63, line 3, fifth word read י ת ו א .

Page 68, line 22, eighth word, read ה ר ע ש כ .

richly rewards him for his earnest study. The undersigned has striven to give Ibn Tibbon's text correctly,* with

a translation, faithful to the original, and with due respect to English idiom. The editor tenders his grateful acknowledgment to Mr. M. Perlmann,

Ph.D., for the considerable painstaking and conscientious help he has rendered in seeing the book through the Press.

M. H Y A M S O N

Tishri 5702

!Father of David Kimchi, the famous commentator on the Bible. *The R A B.A.D. who wrote critical notes on Maimonides' Code, a Commentary

on Alfasi's Summary of Talmudkal treatises and also original Novellae. He was the head of a college of Rabbinic studies at Posquieres, the expenses of which he himseu defrayed. .

*The asterisks in the Hebrew text refer to the punctuated words as given at tne end of the book.

Kimchi, 1 to make a translation of the book—which he did. Later on a renowned scholar, Rabbi Abraham ben David, 2 commissioned Jehudah Ibn Tibbon to continue with his translation of the Duties of the Heart to the end. Again, Ibn Tibbon expressed his reluctance to do so. He had no wish to tread on the heels of a contemporary who had already completed the translation. A new version would be an implied slur on the extant work. He therefore begged to be excused. His scruples were overcome. A letter was shown him in which Rabbi Joseph Kimchi declared that he had no objection to another translation being prepared. And then Ibn Tibbon consented and completed his version. All this is set forth by Ibn Tibbon in his second preface which precedes the second treatise. In this preface, he points out that three versions were now extant. Some own his translation of the entire work; others possess Kimchi's translation, in its entirety; others again possess a composite volume, of which the translation of the Introduction and the first treatise were by Ibn Tibbon, while the rest of the work was Kimchi's version. Ibn Tibbon does not wish to be held responsible for errors in Kimchi's work, nor does he desire Kimchi to be blamed for his (Ibn Tibbon's) mistakes. He asks the competent reader to correct whatever errors he finds, and concludes with the plea, "Where I have fallen short, may the reader judge me leniently, and may the Creator reward him."

A fragment of Kimchi's version of the Treatise on Repentance, extant in manuscript at the Leipzig Library, was printed in Ben-Jacob's edition of the CHOBOTH H A L E B A B O T H with a German Introduction by Dr. A. Jellinek (Leipzig 1 8 4 6 ) . It is also reprinted in Dr. Zifroni's edition (Jeru¬salem 1938) . To judge by this fragment, Kimchi's version surpassed Ibn Tibbon's in elegance of style and purity of diction. Yet the latter's translation has been accepted as the standard version which has secured for Bachya's work an honoured place in classical medieval Hebrew litera¬ture. Ibn Tibbon's style is indeed rugged and difficult. He apologises for coining words and introducing new Hebrew forms. Occasionally he de¬parts from the original, changing the text and omitting phrases. But these deviations are rare. On the whole, he faithfully follows the original, and has succeeded in reproducing the meaning of the author in a virile and spirited version, that calls for close concentration on the reader's part and richly rewards him for his earnest study.

The undersigned has striven to give Ibn Tibbon's text correctly,* with a translation, faithful to the original, and with due respect to English idiom.

The editor tenders his grateful acknowledgment to Mr. M. Perlmann, Ph.D., for the considerable painstaking and conscientious help he has rendered in seeing the book through the Press.

M. H Y A M S O N Tishri 5702

1Father of David Kimchi, the famous commentator on the Bible. *The R.A.B.A.D. who wrote critical notes on Maimonides' Code, a Commentary

on Alfasi's Summary of Talmudical treatises and also original Novellae. He was the head of a college of Rabbinic studies at Posquieres, the expenses of which he himseit defrayed. .

*The asterisks in the Hebrew text refer to the punctuated words as given at the end of the book.

י נ ש ר ה ע ש ה

ה נ י ח ב ר ה ע ש

בבאור אופני הבחינה בברואים ורב טוב האלהים עליהםר ו ג ש ז ה ז ז ג ה פ ו ג

ר המחבר מפני שהקדמנו בשער הראשון אופני יחוד האלהים בלב מ א שלם, והיתה הבחינה בחכמה הנראית בבריאת הבורא יתעלה הדרך הקרובה אל בירור מציאותו והנתיב הסלול לדעת אמתתו, התחייבנו להדביקה אליו כדי לסמוך כל שער אל מה שהוא דומה לו מן השערים ולהביא אחר כל ענין מה שיאות לו מן הענינים אשר בהם.נתחייב בעבודת האל יתעלה אשר בראנו לה, כמו שאמר החכם ( קהלת נ׳), והאלהים עשה שייראו מלפניו, ונאמר תחלה כי טובות האל יתברך על ברואיו, ואם הן כוללות את כלם כמו שאמר הכתוב (תהלים קמ״ה), טוב ה׳ לכל, רובם כעורים מהכירם ומהבין נודל מעלותם, ואינם משכילים ענינם מפני שלשה

דברים•.

ד מהם רוב התעסקם בענין העולם ותענוניו והתאוותם מה שלא יניעו ח א ממנו והתעלמם מהביט אל טובות הבורא עליהם מפני שלבם תלוי בעוצם מה שהם מקוים ממלאת תאותם והשלמת משאלותם, כי כל אשר יניעו ממנו אל מעלה, מבקשים מה שהיא למעלה ממנו ודורשים מה שאחריה, ותמעטנה בעיניהם הטובות הרבות, ותקטננה אצלם המתנות הנדולות, עד שהם חושבים כל טובה שיש לזולתם כאלו נשללה מהם, ומה שהניע אליהם ממנו רעות מוצאות אותם ולא יבינו אל פעולות ה׳ המטיב בהם אליהם, כמו שאמר הכתוב (תהלים י׳) רשע כנובה אפו בל ידרוש אין

אלהיס כל מזמותיו:י צאתם אל העולם הזה והם נמשלים כבהמות סכלות וכעיר, כמו נ ש ה ו שאמר החכם (איוב י״א), ועיר פרא אדם יולד, והתנדלם בטובות

א

SECOND T R E A T I S E

On the examination of created things and God's abounding goodness towards them.

I N T R O D U C T I O N .

As we began, in the first treatise, with a discussion of the various modes in which the Unity of God can be demonstrated so that it shall be wholeheartedly accepted, and found that examination of the wisdom mani¬fested in the Universe which the Creator called into being, is the most direct and surest road to a realization of His existence and reality, we deem it our duty to deal immediately with this theme so that to each treatise the one most nearly resembling it should be joined, and each topic should be followed by what is appropriate to it—this being among the subjects which we have to deal with in regard to the Almighty's service, the purpose for which we were created, as the wise man said (Eccles. 3:14) "And God hath so made it that man should fear before Him". First we have to note that though the benefits God bestows upon His creatures are all-embracing, as Scripture saith (Ps. 145:9) "The Lord is good to all", the majority of mankind are too blind to recognize these benefits or comprehend their high excellence.

There are three reasons for this lack of comprehension on their part.

1. Their absorption in secular affairs and pleasures, their longing for something they cannot get from this world, their neglect to contemplate the benefits God bestows upon them because the sole hope on which their hearts are fixed, is the satisfaction of their desires and fulfilment of their wishes. Whatever stage of success they attain, they seek to proceed higher and fur¬ther. The numerous benefits enjoyed by them are, in their view, but few. The great gifts already conferred on them, they deem small, so that any advantage gained by another person, they look upon as having been taken from them. Happenings that come to them from God they regard as calamities that have befallen them. They do not reflect upon the works of the Lord that are for their benefit, as Scripture saith (Ps. 10:4) "The wicked, in his high arrogance, does not enquire. God is not in any of his thoughts".

2. The second reason is that human beings when they come into this world, are like foolish beasts and an ass's colt, as the wise man saith


האלהים העודפות והתנלנלם בהם עד ששבו אצלם רנילות וידועות, כאלו

הם עצמיות להם בלתי סרות מאתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם. וכאשר

ישכילו ותתהזק הכרתם יסכלו טובות הבורא עליהם, ואינם משימים על

לבם היוב ההודאה עליהן, מפני שאינם יודעים מעלת הטובה והמטיב בה

אליהם. ומשלם בזה לתינוק שמצאו איש אחד מאנשי חחסד במדבר,

והמל עליו ויאספהו אל ביתו וינדלהו ויאכילהו וילבישהו ויתנדב עליו בכל

הטוב לו, עד שהשכיל והבין אופני דרכי טובתו, ואהר כך שמע האיש ההוא

על אסיר שנפל ביד שונאו, והניעהו אל תכלית הצער והרעב והעירום

ימים רבים, ונכמרו רהמיו על צערו ופייס לשונאו עד שהתירו ומהל לו

את דמיו, ויאספהו האיש אל ביתו והטיב לו במקצת הטוב אשר היטיב

בו לתינוק, והיה האסיר מכיר בטובת האיש עליו ומודה עליה יותר מן

התינוק שנדל בה, מפני שיצא מענין העוני והצער אל ענין הטובה והשלוה

בעת שהכרתו בה נמורה, על כן הכיר טובת האיש החסיד והםדו מאד,

והתינוק לא הבין מעלת הטובה עליו אן* על פי שהתהזקה הכרתו והתישב

בדעתו, מפני שהיה רניל בה, מימי נערותו, ואין איש מאנשי השכל מסתפק

שהםדו וטובו על התינוק כוללים ונראים יותר ושהוא הייב בהתמדת ההודאה

והשבה עליהם יותר, וזה דומה למה שאמר הכתוב, (הושע י״א) ואנכי

תרנלתי לאפרים קהם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים:

י מפני מה שמוצא אותם בעולם ממיני הפנעים ומה שמניע ש י ל ש ה ו

עליהם םעניני ההפסד בנופם ובממונם, ולא הבינו סיבות אופני

טובתם בהם ותועלות הנםיון והמוסר להם, כדברי הכתוב (תהלים צ״ד)

אשרי הגבר אשר תיםרנו יה ומתורתך תלמדנו, ושכהו כי הם וכל אשר

>הם טובות שהטיב להם הבורא נדבה והסד ונזר בהם בצדק כפי מה

שהייבה הכמתו, וקצו בהראות צדקו בחם ולא שבחוהו בהגלות חסדו

ב

DUTIES OF T H E HBAET

nob 11-12) "Like a wild ass's colt is man when born" They grow up s u W l e d with a superabundance of Divine favors which they experience contTously, and to which they become so used that they come to regard Sese as essential parts of their being, not to be: ranoved or s e a t e d from Semselves during the whole of their lives. When their intelligence de-TeoTs and their mental faculties become strong they foolishly ignore־ the benefits the Creator has bestowed on them and do not consider thobhga-tion of gratitude for Divine beneficence, for they are unaware of the high d^ree fTthe boon, and of the infinite greatness of the Benefactor who

^ T l h i s ^ c t X resemble an infant found in the desert by a kind-hearted individual. The benevolent man took pity on the child, carried it S s home brought it up, fed it, clothed it, and provided t generously with 21 that w"s goodfor it till it was old enough to understand and comprehend S e m i i y benefits it had received. The same philanthropist heard of a man who had fallen into the hands of his enemy and had for a long time been treated with extreme cruelty, starved and kept naked. j ^ ? ^ 1 ^ ; compassion was aroused. He appeased the enemy so that th«.^tter freed the prisoner and forgave him his debt. After his release, the p h 1 ™ ^ ״ 1o^k [he man home L d showed him kindness, but to a smaller extent than

that shown to the foundling. Yet the man was more » P ^ ^ f • ^ grateful for, what had been done for him than the child who had been Grounded with benefits from infancy. The reason was that the prisoner passed from wretchedness and destitution to a state of happmes,and ttanquillity at a time when his mental faculties were matuie Hence, he fullv appreciated the goodness and kindness of his benefactor. But the S d S S d not realfze the value of the benevolence ^ had ex^rienced even after his powers of perception and understanding had become iuUy developed, because he had been used to favors from earliest cMdhood^ Still, n^ individual with intelligence will doubt that the kindness to the child was wider in scope and more clearly recognizable, and that conse quently there was in its case a greater obligation of constant gratitude

to the benefactor. «\״a t Handled A similar thought is indicated in the text (Hosea 11:3) T ^ d *

Ephraim, taking them in my arms, and they knew not that I healed them .

3. The third reason is that human beings are subject in this world to various mishaps and damage in person and property and d o n o t • • ״ ^ ״ ^ that these misfortunes have beneficial results, not realizing the value of tna^ S d i s d p l i n e , as Scripture saith (Ps. 94:12) "Happy> is Ae « » n w h o m Thou, O Lord, chastenest and teachest out of Thy Law". They forget tot

^ s e l v e s and all they have are benefits which the Creator i n & s generosity and loving-kindness has bestowed on them, and that His decrees


עליהם, והביאה אותם סכלותם לכפור בטובה ובמטיב בה להם, ואפשר

שתביא הסכלות רבים מהם להתהכם עליו במעשהו ובמיני הבריאות

אשר בראם לתקנתם, ומה נדמו בזה אל אנשים עורים הובאו אל בית מוכן

להם בכל תועלותיהם, והושם כל דבר בו על מכונתו הטובה, והותקן על

התקון הנאה והנאות לתועלותם וכונת תקנותם, וזומן להם בו עם כל זה

כהלים מועילים ורופא הכם לרפאם בהם כדי שייטיב ראותם, והם התעלמו

מעסוק ברפואת עיניהם ולא שמעו אל הרופא אשר היה מתעסק ברפואתם,

והיו הולכים בבית בענין רע מעורונם, וכל אשר הלכו בבית נכשלו בדברים

המוכנים לתועלתם ונפלו על פניהם, והיה מהם מי שנפצע ומי שנשבר

ורב צערם ונכפלה רעתם, והיו מתרעמים על בעל הבית והבונה אותו תנו

את מעשהו והיה בעיניהם כמקצר וכמנהינ רע, והשבו כי לא כיון בהם

כונת טובה והסד כי אם כונת הצער והנזק, ונרם להם זה לכפור בטובת

בעל הבית והםדו כמו שאמר ההכם (קהלת י׳) ונם בדרך כשסכל הולך

לבו הסר ואומר לכל סכל הוא, וכיון שהוא כן התהייבו אנשי ההכמה

והמדע להעיר מי שלא הבין טובות הבורא, ולהורות בני אדם לדעת

יתרונם בדרך שכלם, כי כמה טובות מנע בעליהם ליהנות מהם וערבב

שםהתו בהם הםרון הכרתו אותם וידיעתו מעלותם, וכשםעירים את בעלי

הטובות להכיר אופני יתרונם, ומנלים להם מה שנעלם מדעתם מהם, ינדל

שבחש ותרבה הודאתם למטיב להם, וישינו בזה אל התענונ וההנאה בהם

בעולם הזה ולשכר טוב לעולם הבא, וכבר אמר החכם בענין הזה (שם י״ב)

דברי הכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות, דמה החכם דברי

הכמים לדרבונות בענין ההערה, ודמה אותם למסמרות נטועים בעלי אסופות

נ

DUTIES OF T H E HEAET

are executed in justice and are in accordance with His wisdom. They are resentful when His judgment is visited upon them. But they do not praise him when His mercy and loving-kindness are manifested to them. Their foolishness leads them to deny the benefits and the Benefactor. Their folly may even induce many of them to indulge in sophistical speculations con¬cerning God's work and its various products which He created for their improvement. .

In this regard, how like are they to blind people who were admitted into an institution specially built for them and furnished with everything requisite for their comfort. Every single thing was in its right place and arranged for their advantage in the way that might best serve the specific purpose of improving their condition. Useful medicaments had also been provided and a skilled physician appointed to heal them by the application of these remedies so that their sight might be benefited. They however did not trouble about their treatment and paid no heed to the directions of the physicians who sought to cure them. They wandered about aimlessly in the institution, miserable because of their blindness. Often as they were walking, they would stumble over articles that had been placed there for their benefit, and fall down on their faces. Some were bruised, others suf¬fered broken limbs. Their pains and sufferings increased and multiplied. Then they burst forth in complaints against the proprietor and builder of the home, contemned his work, charged him with falling short in the ful¬filment of his duty and condemned him as a bad manager. They per¬suaded themselves that his aim and purpose had not been to do them good and show them kindness, but to cause them pain and injury. This attitude of mind induced them at last to deny his goodness and kindliness, even as the wise man saith (Eccles. 10:3) "Yea also, when a fool walketh by the way, his understanding faileth him and he declareth to everyone that he is a fool".

Since this is so, men of wisdom and knowledge have deemed it their duty to arouse those not cognizant of the Creator's beneficence and instruct human beings intelligently to realize their advantages. For many benefits fail to be enjoyed altogether or their enjoyment is marred because they are not realized and their excellences are not known. But when the atten¬tion of the beneficiaries is called to their advantages and what had been hidden from them is revealed to them, they will offer, in more abundant measure, laudation and thanksgiving to their divine Benefactor, and so will have pleasure and happiness in their life here and receive their heavenly reward hereafter.

The wise man expressed himself on this subject as follows ( 1 1 f 0 1 ^• 12:11) "The words of the wise are like goads; and like nails, firmly fixed, are the compilers". The words of the wise are compared by the sage to goads, because they arouse and stir up; they are also compared to nails

3


בעבור קיום עניניחם בלבבות וקיום אופני חחכמה בהם, וכבר פירשו

בבעלי אסופות בעלי חחבורים בחסתרת דברי אשר בתחלת חפסוק, וחטעם

וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות, כי חספרים חםחוברים במיני חחכמח

קיימים עומדים אין תועלתם נפסקת, ועל כן דםח אותם למסמרות נמועיע

וצריך שנבאר עתח מענין חבחעח ששח ענינים, חראשון מחם מחות

חבחינח ואםתתח, וחשני אם אנחנו חייבין לבחון בברואים אם לא, וחשלישי

איך אופני חבחינח בברואים, וחרביעי כמד. מיני סימני חחכמח בברואים

אשר נוכל לבחון מחם, וחחמישי איזח מחם קרוב אלינו ואנחנו חייבין לבחון

בו יותר משאריתם, וחששי בםפסידי חבחינח וחדברים חתלויים בזז:

ד

DUTIES OF T H E HEART

firmly fixed, because they remain in the mind and because wisdom in its various forms, secures permanence, when set down in books. The phrase Bade Asufoth means, according to the commentators, compilers of say¬ings. The term Dime in the first half of the verse must also be supplied in its second half; which should accordingly be rendered and ike firmly fixed nails are the words of compilers. For books that treaof t h e j n ous branches of knowledge endure, are permanently useful and therefore are fittingly compared to nails firmly fixed.

In this examination (of created things) six topics will need to be

discussed. 1. What is to be understood by the examination and its true

meaning ?

2. Is examination a duty or not ?

3. What are the various modes in which it is to be conducted?

4. How many are the diverse marks of divine wisdom in created things which we should examine?

5. Which one of these is closest to us and should receive more attention than the rest?

6. The factors that are detrimental to the examination and its results.

4


ק א אמר המהבר אך מהות הכהינה היא התבונן בסימני הכמת הבורא ר פ בברואים, ושערם בנפש כפי כה הכרת המבהין, כי ההכמה ואם סימניה נהלקים בברואים היא ביסודה ועיקרה אהת, כשמש אשר היא אהת בעיקרה ובעצמה ומתהלקות מראות נצוציה בשמשות הנעשות מן הזטכית הלבן והשחור והאדום והירוק, ומשתנה אורה כפי השתנות צבעי הזכוכית, וכמים שמשקין מהם הפרדס שפרהיו שונים זה מזה במראה שהם נראים עליהם במראיהם, על כן התבונן בבריאות הבורא מקטנם ועד גדולם והתישב בנעלם ממך מהם, תמצאם כאשר ספרתי לך בעזרת השם. ומפני שהם מתהלקים בברואים התהייבנו להתבונן ולהשוב בהם עד שיתישב ענינם בנפשותינו וינוה ברעיתינו, ואלו היו סימניה על דרך אהת בברואים כלם, לא היה ענינה מסתפק על אהד מהם והיה המשכיל והכסיל שוה בהכרתה, והעילה בזה שהדבר שהוא עושה מעשה אהד תדיר, מורה שמעשהו אינו לרצונו אך הוא עושה בטבעו שהוטבע עליו בלבד, ויש לו מכריה שמכריהו על המעשה ההוא ואין לו יכולת לשנות ממנו, כאש אשר כהה השרפה בלבד, וכמים אשר הם מקררים בטבעם בלבד, ואשר הוא עושה בהפצו יראו ממנו מעשים משתנים בעתים משונים, ומפני שהבורא יתברך הפץ במעשהו ואיננו מוכרה ולא צריך ולא מוטבע, עשה הדברים משתנים זה מזה כפי שמהייבת הכמתו בכל עת, כדי שיורה השתנותם על אהדותו ועל הפצו בפעלו, כמו שאמר (תהלים קל״ה) כל אשר הפץ ה׳ עשה בשמים ובארץ. והאלהים יודע אם בעבורו לא היו כל הבריות בדמות אהד ותמונה אהת, והדין נותן בעבור זה • השתנות סימני ההכמה בברואים, והכמתו יתברך נעלמה מהשינ, אך זכרנו אהד מהרבה פנים שלא הנענו אליהם, ולו יתעלה ההכמה המגעת ואין אלוה

מבלעז־ו:

ה

DUTIES OP T H E HEART

C H A P T E R I .

By this examination is meant meditating upon the marks of divine wisdom manifested in all created things and earnestly evaluating these marks to the utmost of one's mental capacity. For wisdom, though varied in its manifestations in created things, is fundamentally and essentially one—just as the sun is one body, while the appearance of its rays when passing through glasses that are white, dark, red or green, varies and assumes respectively the color of each medium, and just as water with which a park is sprinkled assumes the color of the blooms on which it falls.

Contemplate, therefore, God's creatures, from the largest of them to the smallest, and reflect on those matters which are at present hidden from you; and, with the help of the Almighty, you will find that they are as I have told you. And because these marks of divine wisdom vary in created things, it is our duty to study them and meditate on them till the whole matter becomes established in our souls and abides in our con¬sciousness.

If these marks were the same in all created things, none of them would present satisfactory evidence on this subject. The wise and the simple would be equal in their recognition, the reason being that when one and the same thing is always being produced in the same way, it is clear that the maker is not a voluntary agent but a force acting according to the nature imposed upon it—compelling it to act in a definite way which it has no power to alter, just like fire whose sole function is to burn, or water whose nature is to cool.

But one who has the power to do as his will prompts him will act in various ways at various times.

Since the Creator has free will in whatever He does, is not under constraint, needs naught and is not subject to any physical law, He created things diverse, according as His wisdom each time dictated; so that the variety shall point to His unity and His free-will in whatever He does, as it is said (Ps. 135:6) "Whatsoever the Lord pleased, hath He done in heaven and on earth". God knows if it is on this account that all creatures have not been made in one form and likeness; rationally it would seem that this is the purpose of the variety in the marks of wisdom exhibited in created things. But the Creator's wisdom is too exalted for us. What we have just mentioned is only one of many things to the knowledge of which we have not attained. Consummate wisdom belongs to God alone, and there is no power beside Him.

5


ק ב אך אם אנו הייבין לבהון בברואים אם לא, נאמר כי הכהינה ר פ

בברואים והבאת ראיה מהם להכמת הבורא יתברך אנו הייבין בה

מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה. מן המושכל כי השכל מעיד

שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא בעבור יתרון הכרתו והבנתו

וקבולו דעת סודי ההכמה המקוימים בכל העולם, כמו שאמר הכתוב

(איוב סימן ל״ה), מלפנו מבהמות הארץ ומעון) השמים יחכמנו.

וכשאדם הושב ומתבונן ביסודי ההכמה ובוהן סימניה, יהיה יתרונו על

הבהמה כפי הבנתו, ואם יתעלם מהם לא יהיה דומה לבהמה אך יותר

נרוע ממנה, כמו שאמר הכתוב (ישעיה א׳) ידע שור קונהו והמור אבוס

בעליו ישראל לא ידע ונר, ומן הכתוב מה שאמר (שם מ׳) שאו מרום

עיניכם וראו מי ברא אלה, ואמר (תהלים ה׳) כי אראה שמיך מעשה

אצבעותיך ירה וכוכבים אשר טננתה, ואמר הכתוב (ישעיה מ׳), הלא תדעו

הלא תשמעו הלא הונד מראש לכם ונו׳, ואמר (שם מ״ב), ההרשים שמעו

והעורים הביטו לראות, ואמר (קהלת ז), טוב ללכת אל בית אבל מלכת

אל בית משתה באשר הוא םוןש כל האדם וההי יתן אל לבו, ואמר (שם ב׳),

ההכם עיניו בראשו והכסיל בהשך הולך, ואמר (משלי ד׳), ואורה צדיקים

כאור נונה הולך ואור עד נכון היום, דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה

ס המקובל מה שאמרו ז״ל (שבת ע״ה), כל היודע להשב בתקופות יכשלו, ו

ומזלות ואינו מחשב, עליו חכתוב אומר (ישעיח ח׳), והיה כנור ונבל

תוןן וחליל ויין משתיחם ואת פעל ח׳ לא יביטו ומעשח ידיו לא ראו. ואמרו,

מנץ שחייב אדם לחשוב בתקופות ומזלות, שנאמר (דברים ד׳), ושמרתם

ו


C H A P T E R I I .

To the question whether it is our duty to study created things or not, we reply that the obligation of doing so and deducing thence proof of the wisdom of the Creator, can be established by reasoning, from the Scriptures and from traditional lore.

By reasoning: For our reason bears witness that a rational creature's superiority over an irrational one consists in the former's superior ability to perceive, understand and acquire knowledge of the mysteries of the Supernal Wisdom—mysteries, the existence of which is confirmed throughout the Universe, as Scripture saith (Job 35:11) "Who teacheth us more than the beasts of the field, and maketh us wiser than the fowls of heaven". And when a man thinks of, and reflects upon, these founda¬tions of wisdom and studies its vestiges in the universe, his superi¬ority over the dumb brute rises in proportion to his intelligence. If he fails to observe and reflect, he is not equal to the beast, but inferior to it, as Scripture saith (Is. 1:3) "The ox knoweth his owner, and the ass his master's crib, but Israel doth not know, my people doth not consider".

The same can be demonstrated from Scriptures, as it is said, (Is. 40:26) "Lift up your eyes on high and see who created these". And again (Ps. 8:4) "When I behold Thy heavens, the work of Thy fingers, the moon and the stars, which Thou hast established". Scripture also saith (Is. 40:21) "Know ye not? Hear ye not? Hath it not been told to you from the beginning?" Further (Is. 42:18) "Hear, ye deaf, and look, ye blind, that ye may see"; (Eccles. 7:2) "Better to go to the house of mourn¬ing than to go to the house of feasting, since that is the end of all men, and the living will take it to his heart"; (Eccles. 2:14) "The wise man, his eyes are in his head; but the fool walketh in darkness". (Prov. 4:18-19) "But the path of the righteous is as the light of dawn that shineth more till the day is perfect. The way of the wicked is as dark¬ness; they know not at what they stumble".

The same duty can be learnt from tradition. In this connection, the sages said ( T . B. Sabbath 75a) "He who is capable of calculating the courses of the stars and planets and does not do so—of such a one, Scrip¬ture saith (Is. 5:12) 'And the harp and the viol, the tabret and the pipe and wine are in their feasts; But they regard not the work of the Lord, not do they contemplate the work of His hands'". And they say further (Sabbath 75a) "Whence know we that it is a duty to make astronomical calculations יץ Because it is said (Deut. 4:6) 'Observe therefore and

6


ועשיתם כי היא הכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישטעון ונו/ איזו היא הכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה השבון תקופות ומזלות, ואמרו (אבות פ״ב), הוי מהשב הפםד מצוה כננד שכרה, ושכר עבירה כננד הפסדה, ואמרו (עירובין ק׳), אלמלא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול ועריות מיונח ודרך ארץ מתרננול ונזל מנמלה. וכבר חתבאר חיוב חבחינח בברואים וחבאת חראיות'מסימני החכמח,

ואתה דע לך:

ז


do them, for this is your wisdom and understanding in the sight of the nations that, when they hear all these statutes, they shall say: 'Surely this great nation is a wise and understanding people'. This verse refers to the duty of making astronomical calculations."

Further have they said (Ethics of the Fathers 2:1) "Reckon the loss incurred by the fulfillment of a precept against the reward secured by its observance, and the gain gotten by a transgression against the loss it involves". And they further said ( T . B. Erubin 100b) "If the Torah had not been given to Israel, we could have learned decency from the cat, chastity from the dove, etiquette from the cock and honesty from the ant".

Thus far it has been demonstrated that it is a duty to examine created things and draw the deductions from the marks of Divine Wisdom ex¬hibited in them. Note it well!

7


ק ג־ אך איך אופני הבחינה בברואים. נאמר כי הבחינה בברואים היא ר פ

העיון בפנות העולם ותולדותיהם המחוברות מהם ובתכונת הלקי

כל מורכב ואפני תועלתו וסימני החכמה בבריאתו ובמתכונתו ודמותו

ועילתו המשלימה אשר לה נברא, והדרת רוחניות העולם הזה ועלוליו

ומעולליו ותקנתו התמימה שנברא בעבורה, ולדעת רוחניות העולם הזה

ונשמותו ומדברו ודוממו ונחו ונעו וקפאיו וצמחיו ועליונו ותחתונו, ושהבורא

יתברך הרכיבו הרכבה נכונה וסדרו סידור מתוקן, וחלק אותו חלוק

מבואר, ושמהו רומז אליו ומורה עליו כאשר תורה המלאכה על עושה

והבניה על בונה (ס״א, והבית על בונהו). וראוי שתדע כי כל העולם מחובר

מנשמיות ורותניות, נמזנו ונתערבו עד ששב קצתם מעמיד את קצתם

כנפש וכגוף בחיים. וסימני החכמה בכל זה על שלשה ענינים. האהד

מהם סימנים מבוארים ונלויים, אינם נעלמים מן הכסילים כל שכן מן

המשכילים, כתנועת נלנל השמש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב

זיהנו בה הברואים, כמו שאומר הכתוב (תהלים סימן ק״ד), תזרה השמש

יאםפון ונומר, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, מה רבו מעשיך

ה׳ כלם בהכמה עשית ונומר. והשני סימנים נעלמים מן הברואים אשר

לא ידע קשרם כי אם המשכיל המבין(ישרם), כמו המות הכולל כל בשר ובו

ם י ה ל א א ר י ׳ ן ( ׳ ן א מ י תקנת העולם, כמו שאמרו רבותינו ז״ל (בראשית ם

את כל אשר עשה וחנח מוב מאד, וחנח מוב — זח חמות. ואמר ההכם

(קהלת סימן ד׳), ושבה אני את המתים שכבר מתו מן ההיים אשר המה

חיים עדנה. והשלישי, סימני ההכמה שהם נראים מצד אהד ונעלמים מצד

ח


C H A P T E R I I I .

How are the several modes of examination to be conducted? Examination of created things means a close study of the original

elements of which the Universe is composed; the products that result from the combination of these elements; the character of the constituents of each compound; its various uses; the marks of wisdom exhibited in its production, form and shape, and in the purpose for which it was created; the beautiful spirituality of this world; its causes and effects; and the complete perfection for which it was created; to know its con¬tents—spiritual and physical, rational and irrational, the immobile and the mobile* minerals and plants; its higher and lower parts; and to realize that the Creator created the Universe in a perfect and orderly combination—each of its parts distinctly recognizable—so that it indicates and points to the Creator, as clearly as a piece of work points to the workman, or a house indicates the builder. ,

It is proper that you should know that the whole world is made up 01 the material and the spiritual, so intimately mixed and fused, that each of them sustains the other, like body and soul in living creatures.

The marks of wisdom herein exhibited are of three kinds. Those of the first kind are clear and apparent, and do not escape the notice even of the fool, and of course not of the intelligent. An example is the movement of the sun above the earth to illuminate the habitable portion of the globe and afford enjoyment to the creatures that live there; as Scripture saith (Psalm 104-22-24) "The sun ariseth, they assemble and crouch in their dens Man goeth forth unto his work and to his labour until the evening. How manifold are Thy works, O Lord! In wisdom hast Thou made them all. The earth is full of Thy possessions".

The second class consists of marks of wisdom, the nexus (coherence) of which with existing things is hidden from most people and known only to the intelligent person, who comprehends that they are right ** An in¬stance is death, the fate that overtakes all flesh and which is necessary for the orderly existence of the world. As our wise men explained: (ben. 1:31) "And God saw everything that he had made, and behold it was very good". Behold it was very good. This refers to death. So, too, the

*Solid and fluid. . . , **According to reading in previous editions. B t ^ c o r d u * 1to t h e « g 1

Arabic:—"which is hidden from most, and correctly understood only by the mteui gent"

8


אחר, ולא יכירם מי שבינתו מעוטה אלא לאהר שהתישב בהם וידקדק עליהם, כהשתנות עניני השנה בארבע תקופותיה והדומה לזה. והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוהניותו ודקותו וישימם כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך, וידבק בעבודתו כפי גדלו ורוממותו בלבו, וכפי הכרתו סימני טובותיו וחנותו אל כל מעשיו, ואת אשר הננו מרוב הטובות ואת אשר נשאו, מבלי מעשה שקדם לו ולא םדה יתירה התהיל בה, התחייב לו בעבורם הגמול הטוב מאת האלהים, ואהרי כן יברור לו מגשמי העולם מה שיש בו הנאת נופו ותקון ענינו בעולם כפי הצורך והספק בלבד, ויעזוב שאר מותרי העולם ומשכיותיו המטרידים את הלבבות מן האלהים וישתדל לעשות לאהריתו ולאשר הוא הולך אליו לאהר מותו ויהשוב העולם וקנינו צידה מנעת ליום מועדו ולאהריתו, ויקה ממנו מה שילך עמו בנסיעתו בלבד. והסכל בדרכי העולם ובסימני החכמה בו יהשבהו בית עולמים ומכון שבתו ומשתדל בו בכל יכלתו וישים כל לבבו אליו וכל עמלו, והוא סובר כי הוא רץ לתקנת נפשו ואיננו שוער כי עמלו ומותר

קבוצו יהיה לזולתו בהייו ואהרי מותו והתעלם מענין אהריתו:

ה נדמו בזה לשני אהים ירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה, מ ו

והלקו אותה לשנים ולא היה להם דבר זולתה. והיה האהד מהם

דעתן וזריז, והשני הפכו. הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד ימנע

אותו מעסוק בפרנסתו ומתניע אל טרפו, והשתכר לעבוד באדמת אהרים כדי

שיהיה משכר עמלו יום יום. וכשהיה נפטר מן העבודה לערב, היה עושה

באדמתו שעה אהת בהשתדלות והריצות, וכשהיה נותר לו משכירות ימים

כדי מזון יום אהד על מזונותיו או יותר, היה מניה לעשות בשל אחרים

בעת ההיא ועושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצותו. ולא סר לעשות

כן עד שנגמרה עבודת אדמתו כהונן. ובהניע עת פירותיה וזמן תבואתה,

קבצם ואספם והתפרנס מהם בשנה השנית, והיה עובד אדמתו כרצונו

ט


wise king said (Eccles. 4:2) "Wherefore I praised the dead which are already dead more than the living which are yet alive .

The third class consists of marks of wisdom that are partly obscure and partly clear. The man endowed with but little mental power will not recognize them unless he ponders them and studies them minutely. An example is the changes that take place in the year-its four seasons etc.

The wise and intelligent man will choose from the world for study its fine and spiritual elements; use them as a ladder by which to obtam proofs of the existence of the Creator, to Whose service he will then devote himself with zeal according to his heartfelt recognition of the exalted greatness of the Creator, and his realization of the Almighty s gracious goodness to all creatures and special favor He has shown to the observer who had done nothing special nor acquired any moral quality that would entitle him to divine reward. .

Next, of material things, he will select those that promote physical pleasure and material well-being, but only to the extent absolutely need¬ful and sufficient. He will leave alone superfluities and luxuries which turn the heart away from God. He will rather busy himself with working for his last home, the place to which he will go after his death The world and its possessions, he will regard as a means of providing for his appointed day, his latter end. He will take of it only what may accompany him on his

J 0 U ״ B u t a person ignorant of the ways of the world and of its evidences of divine wisdom, regards it as his everlasting home and fixed abode busies himself with it strenuously, sets all his heart and concentrates all his energies upon it, thinking that he is rapidly furthering his own inter¬ests and does not realize that the fruits of his toil and the superfluity that he has gathered will go to others possibly during his hfetime and undoubtedly after his death. And thus he totally neglects his interests hereafter. How analogous these types are to two brothers who in¬herited from their father a piece of land that needed cultivation. Neither of them possessed anything else. One of them was sensible and indus¬trious; the other was the reverse. The sensible brother realized that if he occupied himself solely with his plot of land, this would prevent him from earning a living by any other occupation. So he hired himselt out as a day-labourer in a field belonging to another person and was thus able to subsist on the wages he received. After he had finished his daily task he worked an hour every evening in his own field industriously and zealously. When he had saved enough out of his wages to keep him tor one or more days, he stopped working for others and laboured on his property with the utmost energy. In this course he persevered till his plot was in a satisfactory state of cultivation. When the harvest time came he gathered the products of his field and orchard, stored them


והולך ומוסיף בה אילנות עד שהיתה תבואתה מספקת לפרנסתו והותירה

לו מה שהוסיף בו אדמה על אדמתו. והאה הכסיל, כיון שידע שעבודתו

באדמתו תמנעהו מהתעםק בענין מזונותיו, עזבה לגמרי והיה משתכר לבני

אדם בעבודת האדמה ולוקה שכרו ומתפרנס ממנו, ולא היה מותיר כלום.

וכשהיה נשאר בידו מזון יום אהד, היה משים אותו יום מנוהה ובטלה

ושעשוע, ולא היה הושב בענין אדמתו. והעתות אשר היה נפטר מן

העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרהץ, ונשארה אדמתו שממה,

לא הצמיהה דבר ותעל כלה קמשונים ונהרס גדרה ונשא השטפון את

אילניה, כמו שאמר ההכם (משלי כ״ד), על שדה איש עצל עברתי

ועל כרם אדם הסר לב, והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו הרולים וגדר

אבניו נהרסה. והמשכיל כאשר יעיין במשל הזה יתבונן ממנו עניני

אהריתו אשר היא ביתו באמת, ויעשה לה בכל יכלתו. וכשהוא עושה

לעולמו יעשה לו כמי שעושה בשל אהרים כדי הצורך והספק בלבד, והכסיל

עושה בשני דברים בהפך, משתדל בעניני עולמו ומתעלם מעניני אהריתו,

כמו שאמר ההכם בבהינתו בכסיל (שם), ואהזה אנכי אשית לבי ראיתי

לקהתי מוסר:

DUTIES OP T H E HEAET

and had sufficient to support him till the next year. After the first harvest, he cultivated his land as he desired and planted more trees till it not only produced enough for his maintenance, but yielded a surplus with which he bought additional land.

The foolish brother, recognizing that worlang on his land alone would prevent him earning a living, neglected his property completely, hired himself out to others as a field-labourer, spent the whole of the wages he received and saved nothing. Whenever he had enough left of his earnings to provide him with food for a single day, he turned it into a holiday which he wasted in idleness and amusement, never giving a thought to his property. The hours during which he was free on the days when he worked, he spent in the bath. His land remained waste and yielded nothing. It was all covered with thorns and thistles. Its fences were broken Its trees were swept away by a flood It was in the condition described by the wise man in the text (Prov. 24:30-31) " I passed by the field of the slothful and by the vineyard of the man void of understand¬ing and 10, it was all overgrown with thorns; nettles had covered the face thereof, and the stone wall thereof was broken down.

The intelligent reader who reflects intently upon this parable will draw from it the lesson as to his latter end, his true home for which he will labour with all his might. For his earthly needs, he will work as one does for others, in moderation and to the extent absolutely necessary. The fool, however, acts contrariwise in two ways. His interests here on earth he pursues with zeal and diligence; his welfare hereafter he utterly ignores; even as the wise man said, when he observed the fool (Prov 24.32), "Then I saw and considered it well. I looked upon it and received instruc-

tion'

10


ק ד אך כמה סימני הכמה בברואים אשר נוכל לבהון בהם, נאמר כי ר פ

פנות החכמה המקויימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם, שבע.

אהת מהנה סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו. בראותנו

עמידת הארץ באמצע והמים סמוכים לה למעלה ממנה והאויר סמוך להם

והאש למעלה מכולם על משקל ושעור לא ישתנה ממנה דבר, כל אהד מהם

שוקד על מקומו המתיהד בו והמונבל לו, והים עומד והמים אסורים בתוכו

לא יעבור את נבולו ואם יהמו נליו ויסתערו רוהותיו, כמו שכתוב

(איוב ל״ח), ואשבור עליו הקי ואשים בריה ודלתים, ואומר עד פה תבוא

ולא תוסיף ופה ישית בנאון נליך, ואמר בעמידת השמים והארץ (תהלים

קי״ט), לעולם ה׳ דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד

למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. וכמו שזכר דוד ע״ה מהענין הזה

במזמור ברכי נפשי את ה׳. והפנה השנית סימן החכמה הנראה במין

האדם אשר הוא העולם הקטן, אשר בו השלמת סדרי העולם ויפיו וזיונו

ותמימותו, ואליו רמז דוד ע״ה באמרו (שם ה׳), ה׳ אדונינו מה אדיר שמך

בכל הארץ. והשלישית, סימן ההכםה הנראה בהרכבת האדם והבור

גופו וכהות נפשו ואור השכל שייהד אותו בו הבורא ושם לו בו יתרון על

שאר ההיים שאינם מדברים, והוא דומה לעולם הנדול ונמשל אליו בשרשיו

ויסודותיו, ואליו רמז איוב באמרו (איוב י׳), הלא כהלב תתיכני וכגבינה

תקפיאני, עור ובשר תלבישני ובעצמות ונידים תסוככני, היים והסד עשית

עמדי ופקודתך שמרה רוהי. והרביעית סימן החכמה הנראה במיני

יא


C H A P T E R I V .

How many are the marks of divine wisdom in created things which

W C T o e S f w e ? reply that notwithstanding the number of species and individuals, the clearly established cornerstones of wisdom in created things can be grouped in seven classes. . . . j

oToTthese is the mark of wisdom apparent in the primary and fundamental elements of the universe. The Earth, we observe is at the center; close to it and above it is water; close to the water is the atmosphere; above all is fire in a just and unchanging balance and me*־-w Everyone of these elements maintains its proper position appointed for' it The ocean bed, with the waters imprisoned therein, stays in its place and does not pass beyond its boundaries notwithstanding;the roar¬ing of the waves and the raging of the winds, as it is writte! (Job 3.9-11 "And I prescribed for it my decree, and set bars and doors; and said. nTus f J sSThou come, but no further, and here shall thy proud waves׳>

^ d e e m i n g the stability of heaven and earth, Scripture saith (Ps Forever, O Lord, Thy word standeth fast in heaven ihy" ל 89-91• 119faithfulness is unto all generations; Thou hast established the earth and it standeth They stand this day according to Thine ordinances for ah f h i n ^ e Thy servants". David also dwelt on this theme in his Psalm (Ps. 104) beginning "O my soul, bless the Lord' 1 The second cornerstone is the mark of wisdom apparent 1. the human species,-a universe on a small scale that completes the^ordered series of creation, and constitutes its crowning beauty, glory and per Etion David, ^ace be on him, referred to Man when he acclaimed "O Eternal, our Lord, how glorious is Thy name in all the earth

The third cornerstone is the mark of wisdom apparent in the forma-don of the individual human being,-his physical structure the facuK es of his mind and the light of reason with which the Creator has d s M -guished him and thus given him superiority over other living createes Aat are irrational. Man resembles the large universe, being like it funda-mentally and in its original elements. To this Job refers when he says(Job 10 10-12) "Hast Thou not poured me out as milk and curdled me UKe cheese? With skin and flesh hast Thou clothed me, and with bones ana sinews'hast knit me together? Life and favour hast Thou granted me, And Thy providence hath preserved my spirit'.

11


שאר ההיים מקטנם ועד נדולם, מהם המעופף והשוהה והזוהל וההולך על

ארבע, לפי התהלקות צורתם ומדותם ושמושם והנאתם ותועלתם בעולם,

כמו שנזכר במענה שהוכיה בו הבורא את איוב כדי להעיר אותו(שם ל״ה),

מי יכין לעורב צידו ונו׳ ושאר מה שספר בו ממיני ההיות המדבריות

והימיות. וההמישית, סימן ההכמה הנראה בצמהים ובמוצאים המוכנים

לתקנת האדם, ואופני תועלותיו בהם על התחלקות טבעיהם ומזגיהם

וכהותם, וכבר הזכירו הקדמונים בספריהם מן הענין כפי השגתם, וכמו

שכתוב (מלכים א׳ ה׳), וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב

אשר יוצא בקיר ונומר. והששית, סימן ההכמה הנראה בהכמות

ובמלאכות ובפעולות, אשד הכינם הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו

וסבות טרף הקו ושאר תועלותיו הכוללות והמתבודדות. ועל זה רמז

הכתוב באמת (איוב ל״ה), מי שת בטוהות הכמה או מי נתן לשכוי בינה,

ואמר (משלי ב׳), כי ה׳ יתן הכמה מפיו דעת ותבונה. והשביעית, סימן

החכמה הנראה בקביעות התורה וההקים לעבוד בהם הבורא יתברך להניע

בהם השוקד עליהם להנאות העולם הזה מיד ולנמול העולם חבא באהרית,

כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ״ה), שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתעננ

בדשן נפשכם, ואמר (שם), הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותהי נפשכם ונומר.

ותלויים בזה עניני המנהנים אשר בהם סדר הנהגת שאר האומות ותועלותם,

והם עומדים להם במקום התורה בעניני העולם בלבד. וכבר נאמר כי

מדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד מאמניו, כי כתות הטבע הם

מהנים בהנהגת העולם כפי מה שיאות לתורה, כמו שאמר (שמות כ״ג),

ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את להמך ואת מימיך והסירותי מהלה

מקרבך, ואמר (שם ט״ו), ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה׳ אלהיך והישר

בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל הקיו כל המהלה אשר שמתי

יב

DUTIES OF T H E H E A E T

The fourth cornerstone is the mark of wisdom manifested in other soecies of living creatures, from the least to the greatest-those that flrrSwm or creep or move on four feet, with their various qualities, fly or swim or or y m e n t i o n e d in the speech in which the Creator pleasures and uses, ihis is mentionea m u״= rebuked Tob in order to arouse him to his duty (Job .58.41) wno pro-

™ ^ m ־ » S , tanSn race, be4.se of their f u l n e s s to

S»v7 according to their natures, constitutions and virtues. T h e anaents

?S^^^i^ftSn the'cedar that is in Lebanon even unto tot springeth out of the wall ־ he spoke also of beasts, and

fowl and of creeping things and of fishes . The sixth is t L mark of wisdom discernible in the sciences, arts and

crafts whkh the Creator, blessed be He, provided for man, to contribute

dom bcnpture re! understanding to the mind? and S i n T S o v ^ ) «?0rThe°lSd g'iveth wisdom; out of His mouth cometh

^ j £ S r r £ * of wisdom exhibited in the g g j — ״ f the Torah and its statutes, to teach us how to serve the Creator ana 1 * " l£Z ־ ״ h ^ c o n s i s t e n t l y lives according to ,heir dictates, ״ ״ ״ £

be added the customs by which the government of other « » » ^ together » i ־ h their u s e f n l J »

S T u M ^ f r e ^ o n o f ״ a ״ « •TlL Torah is •hat of a S Ws m s t e r . T h e forces of ״ ־ . ״ in the: u ־ iuver* ?גע s=w w*>:S5S-S

־ ־ ׳ ״ ״ ; , ™ 1 ״ * ו * * £ « X htkSt & t£. of the S ־ » ^ ־ S 0 . L r l c h l s right in H i s sigh, and » | U ״ ־״ r to H i s commandments and keep all H i s statutes, none of the . teases

12

http://be4.se


במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך. ורבים כאלה. ויש מי שסובר

במאמר ההכם (משלי מ׳), הכמות בנתה ביתה הצבה עמודיה שבעה,

שכיון אל אלה השבע פנות אשר זכרנו:

ינ


which I have brought upon the Egyptians will I bring upon thee, for I am the Lord that healeth thee". Many other passages in the Bible are of similar import. .

Some are of the opinion that when the wise man said (irov. y : l ) "Wisdom hath built her house; she hath hewn out her seven pillars", he had in mind the seven cornerstones which we have mentioned.

13


ק ה אך איזח מין קרוב אלינו ואנו חייבין לבחון בו יותר, נאמר כי ר פ

הבחינה בכל אחד מחם ואם חצורך אליו נדול ואנו חייבין לבחון

בו יותר, הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו חוא סימן חחכמה הנראה במין

האדם אשר הוא העולם הקטן והוא הסבה הקרובה להוית העולם הגדול

הזה. וחייבין אנו לעיין בחתחלת חאדם ומולדתו וחבור חלקיו והרכבת

איבריו ותועלתו בכל אחד מהם והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר

הוא. ואחר כך נעיין בתועלותיו ובכל מדד. ממדותיו וכחות נפשו ואור

שכלו והדברים העצמיים והמקריים אשר בו ותאוותיו ותכלית ענינו.

ובעמדנו על מה שזכרנו מן האדם יתבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה מפני

שהוא דומה אליו. וכבר אמרו קצת חחכמים שהפילוסופיא היא ידיעת

האדם את עצמו, רצונם לומר, ידיעת מה שזכרנו מענין האדם כדי שיכיר

הבורא יתברך מסימן החכמה בו, כמו שאמר איוב (בסימן י״ט), ומבשרי

אחזה אלוה. וכיון שהוא כן ראוי לנו להזכיר מכל מה שהזכרנו מעניני

האדם מעט מזער מכל ענין, להעיר המתעלם על מח שחוא חייב לזכרו

תמיד ויביאהו לחקור על מה שלא זכרתי, ואז יכנע לבורא על רוב חסדו

וטובו עליו ותתנדל הודאתו לו, כמו שאמר דוד עליו חשלום(תחלים קל׳׳ט),

אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, לא נכהד

עצמי ממך אשר עשיתי * בסתר רקמתי ** בתחתיות ארץ, נלמי ראו עיניך

ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו*** ולא אחד בחם. ותחלת מה שראוי לך

שתעלה במהשבתך אל תהלת האדם ואל ראשית הויתו, ואז תראה כי חסד


C H A P T E R V.

Which class [of Evidences of Divine Wisdom] is nearest to us, so that it is our duty to study it most intently? To this we reply that, while the close study of each and everyone of the classes above enumerated is necessary and obligatory, the evidence of divine wisdom which is nearest and clearest is that manifested in the human species, a world on a small scale, the ultimate purpose of the existence of the larger world. It is our duty to study the beginning of a human being, his birth, the formation 01 the parts of his physical frame, the joining together of his limbs the use 01 each limb and the necessity which caused his being made in his present form Next, we should study man's advantages, his various temperaments, the faculties of his soul, the light of his intellect, his qualities—those that are essential and those that are accidental; his desires, and the ultimate pur¬pose of his being. When we have arrived at an understanding of the mat¬ters noted in regard to man, much of the mystery of this universe will become clear to us, since the one resembles the other. And thus some sages declared that philosophy is man's knowledge of himself, that is knowledge of what has been mentioned in regard to the human being, so that through the evidence of divine wisdom displayed in himself, he will become cog-niza^of the Creator; as Job said (Job 19:26) "From my flesh, I see rv^j יי

Since this is so, it is proper that we should call attention, however slightly, to each of the topics noted in regard to man, in order to arouse the negligent person to what it is his duty always to have in mind; and thus he will be induced to inquire further into matters tha I have not mentioned. And so, realizing the abundance of God's loving kindness and goodness toward him, he will be filled with the spirit of humility a״d submission towards the Creator, and his gratitude towards;fos Maker will increase, as David, peace be upon him, said (Ps. "9:14-10) 1 S i give thinks unto theTfor I am fearfully and wonderfully made, wonderful are Thy works; and that, my soul knoweth right well My frame was not hidden from Thee, when I was made in secret, and curiously wrought in the lowest parts of the earth. My unformed sub¬stance thine eyes did see; and in thy book were they all written, even the days when they would be fashioned, while as yet there was none ot them "

The first topic to which it is right that you direct your attention is the origin of a human being and the earliest processes of his develop-

14


האלהים עליו המציאו אחר אפסו, והיא צאתו מתכונת היסודות אל תכונת הצמח, ואחר כך יעתק מתכונת הצמח אל תכונת המזון, וממנו יעתק אלת החיים, ואחר כך יעתק ממנה נ ט תכונת הזרע והדם, וממנו יעתק אל ת אל תכונת האדם והוא החי המדבר המת, והוא הולך בשנויים ונלנולים וםבות מתחלפות ומצועים מתמידים מחוברימ במחשבה נכונה וחבור מתוקן. וכאשר תתבונן בזה ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת בכל. השתכל וחשוב בשרשי חבורו הנראים, רצוני לומר, נפשו ונופו, תראה נוף האדם מורכב מיסודות חלוקים וטבעים שאינם דומים וחברם הבורא יתברך בגבורתו וקשרם בחכמתו והתחבר מהם נוף עומד מתאחד במראיתו מתחלק בטבעיו וחבר אליו עצם רוחני אוירי דומה לרוחניות האישים העליונים, וזה העצם הוא נפשו אשר קשרה בו באמצעיים ראויים לשתי הקצוות, וחם רוח החיים והחום הטבעי והדם והנידים והעצבים והעורקים, ושם להם סבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים, והם הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשער והצפרנים, וכלם מנינים ומחםים להגן עליהם מהפגעים. ואחר כן חשוב בחנות הבורא יתברך בהנהנתו את האדם אשר שם לו בטן אמו למצע בתהלת ענינו, כדי שיהיה במקומ שמור ומבצר נצור, מקום שלא תשיגהו יד ולא יגיע אליו לא חום ולא קור עמ המגן החזק והמחסה הנבצר ועמ המזון המזומן. והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה עם הנעתו אל מזונו מבלי יגיעה וטורח הוכן לו במקומ אשר לא יוכל אדם להניע אליו בשום פנים. וכל אשר ינדל נופו ירבה מזונו עד עת קצוב. ואחר כך יצא מבטן אמו אל דרך צר מבלי תחבולה שיתהכם בה לצאתו ולא דבר שיעשה לסייע לו בו, אלא ביכולת ההכמ הרחומ וחנון המרהט על בריותיו, כטו שאטר לאיוב (בםיטן ל״ט), הידעת עת לדת יעלי סלע הולל אילות תשמור, תספור ירהימ תמלאנה וידעת עת לדתנה, ואחר כך יוצא הולד אל העולם הזה והוא הלש בהושיו זולתי חוש המשוש והטעם, ויזמין לו הבורא יתברך מזונו משדי אמו, ויהפוך הדם אשר היה

טו


ment. You will then see that it is the divine loving-kindness that has brought him into existence out of nought. The fundamental elements of the world, out of which he is formed, pass into the vegetable state which becomes nourishment and changes into seed and blood. This is transformed into animal life which finally assumes the form and nature of a human being—living, rational and mortal—who travels through life, experiencing changes and metamorphoses and continually varied conditions and circum¬stances that are connected according to a properly thought out and co¬ordinated plan. After you have considered this and apprehended the evidence of the Creator's goodness, wisdom and power universally mam-tested, contemplate and reflect upon the constituents of man's being, namely his body and his soul.

You will observe that his body is composed of various elements with dissimilar qualities. These the Creator put together by His Almighty power, combined by His wisdom, and formed out of them a stable organ¬ism which in appearance has the character of unity but with natural qualities and functions that are diverse. To this human body God has joined a spiritual and ethereal entity akin to the spirituality of the higher beings. This entity is his soul, bound up in him with the body by means adapted to serve both these extremes. These means are the vital prin¬ciple, natural heat, the blood, the veins, nerves, and arteries. To protect and guard them against injuries, God has provided flesh, bones, sinews, skin, hair and nails. All these are shields and defenses to ward off injuries

Then reflect on the favour shown by the Creator in His providential guidance of man.

At the beginning of a human being's existence, the Creator appointed the mother's body to serve as a couch for the foetus so that it might abide in a safe place, a strongly guarded fortress, as it were, where no hand can touch it, where it cannot be affected by heat or cold, but is shielded and sheltered and where its food is ready for it. Here it continues to grow and develop, even becomes capable of moving and turning, and receives its nourishment without any effort or exertion. This nourishment is provided for it in a place where no one else can in any way reach it, and is increased as the foetus develops till a definite period. Then it emerges without any contrivance or help on its part, but solely by the power of the wise, merciful and gracious One who shows compassion to His creatures; as He said to Job (Job 39:1-2) "Knowest thou the time when the wild goats of the rock-bring forth? Or canst thou mark when the hinds do calve? Canst thou number the months that they fulfil? Or knowest thou the time when they bring forth?"

When the infant has emerged into the world—all its senses, « c e P * those of touch and taste, being weak—the Creator provides for it food from its mother's breast. The blood which had been its nourishment

15


מזונו במעי אמו להלב בשדיה, נינר ערב ומתוק כמעין הנובע בעת הצורר

אליו, איננו רב שיכבד על אמו משאו וינר מבלי מיץ, ולא מעט שייגע

הילד בהוציאו מוצאו מן השד, ומהנותו בזה ששם נקב השד כפי טהט, לא

רהב שינר ההלב מבלי מיץ, או שיהנק בו הילד. בעת מצצו את השד, ולא

צר הרבה שימרה בהוצאתו במיץ:

ך כן יהזק נופו לראות המראים ולשמוע הקולות, ויתנהו האלהים להן ר א

להםד ולרהםים בלב יולדיו, כדי שלא יכבד עליהם נדולו, וירנישו

עליו יותר מעצמם במאכל ומשתה, ויקל בעיניהם כל טרהו ועמל נדולו

םרהיצה והתול וכיוצא בהם, ולנהלו לאט ולדהות מעליו כל נזק על כרהו,

ואהר כר יעתק טענין הילדות אל הנערות, ולא יקוצו בו אבותיו ולא יתקצפו

לרוב צרכיו ומעוט הכרתו מה שהם סובלים טטרהו וםפוקו ומשאו, אר

תגדל הדאגה לו בלבם עד שיניע לימי הבהרות, וכבר למד לדבר על סדר

ודלונ, ויהזקו כהות הושיו וכהות נפשו ויקבל ההכמה והדעת, ויכיר קצת

המוחשים מקצתם בחושיו הגשמיים וקצת המושכלים בהושיו הרוהניים,

כמו שאמר ההכם (משלי ב׳), כי ה׳ יתן הכמה מפיו דעת ותבונה. ומרוב

הטובה על האדם שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו, שאם

היו שכלו והכרתו שלטים בעת נדולו ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהינם

עצמם ומהירות תנועתם ונקיותם ויראה עצמו בהפר כל זה, היה מת מן

הדאגה והיגון. ומן התימה בענין בכייתו כי הילד יש לו תועלת בה,

כפי מה שאמרו הכםי הרופאים כי בםוהי הילדים ליהה כשהיא נשארת

על ענינה מהדשת עליהם הדושים רעים, והבכי מתיר הליהה ההיא

ממוהיהם וינצלו מרעת מאורעיה. ומרוב הנות הבורא יתברר על האדם

שהוא מתליף את שניו זו אהר זו, שלא ימנע מאכול כל ימי צמיהת מה

טז


before it was born, is now converted into milk in the mother's breast, pleasant and sweet, flowing like a gushing spring whenever needed. The milk is not so abundant that it might become burdensome to the mother and flow without suction, nor so scanty as to tire the child when taking the breast. Divine grace is also manifested in His having made the orifice of the nipple like the eye of a needle, not so wide that the milk would run without suction, in which case the child might be choked while being suckled, nor so narrow that the infant would have to exert itself in drawing its nourishment. . .

Later on the infant's physical faculties grow stronger, so that it is able to distinguish sights and sounds. God inspires the parents' hearts with kindness, love and compassion for their offspring, so that rear¬ing it is not a burden to them. They are more sensitive to its needs in regard to food and drink than to their own requirements. All the labour and trouble involved in bringing it up, bathing and dressing it, gently leading it, and warding off everything harmful, even against its will, is of little account in their sight.

The offspring passes from infancy to childhood. His parents do not tire of him nor become angry at his multitudinous wants and slight recognition of the burden which they bear in caring and providing for him. On the contrary, the solicitude they feel on his behalf increases till he reaches adolescence, when he has already learnt to speak correctly and properly, and his physical senses and mental faculties have become strong enough to acquire wisdom and knowledge. Then he apprehends some physical phenomena with his senses, and some intellectual ideas with his mental faculties, as the wise King said (Prov. 2:6) "For the Lord giveth wisdom: out of His mouth cometh knowledge and dis¬cernment." . , ,

It is of great benefit to a human being that during his childhood he is not a thinker and is unable to distinguish good from evil. For had he, while growing up, been endowed with a ripe intellect and mature powers of perception and had he been able to discern the superiority of adults, in their ability to manage for themselves, move freely and keep clean, and realized the contrast presented by his condition in all these respects, he would have died of grief and sorrow. Remarkable too it is that crying, as learned physicians state, is beneficial to an infant. For in the brains of infants there is a humour, which, if it remained there undis¬charged, would produce evil results. Weeping dissolves this humor and drains it away from the brain, and thus the infants are saved from its injurious effects. The Creator's abounding grace to man is also manifested in that the new teeth come out singly, one after another, and so the gradual falling out of the old teeth during the process of replacement does not interfere with mastication.

16


שנפל מהם. ואהר כך יעברו עליו הלאים ומקרים מכאיבים״ כדי שיכיר העולם ולא יעלם ממנו ענינו, שיבמה בו וימשלו בו תאוותיו ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין, כמו שכתוב (תהלים ל״ב), אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. ואה״כ ישיב אל לבו וישתכל בתועלות איברי נופו ואופני תקנתו בכל אהד מהם. הידים לקהת ולתת, והרנלים ללכת, והעינים לראות, והאזנים לשמוע, והאף להריה, והלשון לדבר, והפה לאכול, והשנים ללעוס והאצטומכא לבשל, והכבד לזקק המזון, והסימפונות להוציא המותרות, והכיסים(ספרים אהרים: והמעיים) לסבלם, והלב משכן ההום הטבעי ומבוע ההיים, והמוה משכן הכהות הרוהניים ומבוע ההרנש ושורש העצבים, והרהם לקיים הזרע. וכן שאר אברי הנוף, ואשר יעלם ממנו מתועלתם יותר ממה שנראה לנו. וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הנוף למתבונן בהם, בהניע המזון אליו בהלקו אותו על כל הלק מהלקי הגוף, ויראה מסימני ההכמה מה שיזרז אותו להודות לבוראו ולשבהו עליהם, כמו שאמר דוד עליו השלום (שם ל״ה), כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך, והוא שהמאכל הולך אל הבטן אל תעלה מוכנת על קו ישר, אין בה עקום ולא עוות והוא הושט. אהר כך טוהן אותו הבטן יותר מן הטהינה שטהנו אותו השנים בתהלה. ואהר כר ישלהנו אל הכבד בנירים דקים נונעים ביניהם הושמו כמסננת למזון שלא יניע ממנו שום דבר עבה אל הכבד ויהפכו לדם, ויהלקהו על הנוף וישלההו אל כל הלקיו בתעלות מוכנות לזה בתעלות המוכנות למים, וישלה מה שנשאר מן הפסולת אל תעלות הוכנו להם: מה שהוא מן המרה האדומה הולר אל כיס המרה, ומה שהוא מן המרה השהורה הולך אל המהול, ומה שהוא מן הליחה והרוטב הולך אל הריאה, ומה שהוא מתמצית הדם ילר אל השלפוהית. התבונן אהי, בהכמת הבורא בהרכבת נופר ושומו אלה האברים בו במקומותם לסבול הפסולות ההן שלא תתפשטנה(ספרים אחרים: תשתפכנה) בנוף ותהלינה אותו, ואהר p־ התבונן בתכונת כלי הקול וממאי הדבור. הקנה נבוב (ספרים אחרים: כאבוב) להוצאת הקול, והלשון והשפתים וחשנים לחתיר האותיות והטעמים. ובאלה האברים

יז


Later on he is subjected to diseases and meets with painful acci¬dents and so he gains knowledge of the world, the real nature of which Ts no tonger hidden from him. Thus he is put on his guard against artkssly tnisting the world or permitting his lusts to have dominion over hfm ״ wWch L e he would become like the brutes that neither know ^ understand; as it is written (Ps. 32:9) "Be ye not as the horse or as the mule which have no understanding .

One should then consider and reflect upon the uses of the limbs and organs and the various ways in which each of them functions or ך S t - t h e hands serving for taking and giving; the feet o r - ^ n g ^ h e eves for seeing; the ears for hearing; the nostrils for sme ling the tongue spSkngftAe mouth for eating; the teeth for masticating; the stomach 07זo r S t b n ; the liver for purifying the food; the tubes for remov^ uperfluities; the bowels for retention. The heart is the reservoir of na unU

hSt^md fte well-spring of life. The brain is the seat of the spintua S t S , the well-spPri״ggof sensation, and the f " ^ " ^ begin. The womb serves to preserve and develop the seed. And so it is wftTihe rest of the bodily organs. They all have their specific functions, of which more are unknown than are known to us.

So too, one who reflects on these matters will take_ notice־ of the natural processes by which the nourishment received by the body is ap ^rtioned to every one of its parts. These marks of wisdom observed bv him will stir him to thank His Creator and praise Him for them, as David sJd (Ps. 35:10) "All my bones shall say: 'Lord, who is like unto Thee' " Thus the food passes into the stomach through a tube that isabso-£ l y straigh without tend or twist. This tube is called t h e • O e s o ^ The stomafh grinds the food more thoroughly than the teeth had already lone T h e n c e nutriment is carried into the bve^hrough fine intermediate veins which connect these two organs, and serve as a strainer for the food, permitting nothing coarse to pass ^ough to the liver The liver converts the nutriment it receives into Mood " i t ^tributes all over the body, sending the vital fluid to all parts־ofthe Lporea l frame through conduits formed for this purpose, andJumbling water-pipes. The waste substances that are left are eliminatedthroi^h S i a l s specifically adapted to that purpose. What belongs to the green S l l goes to the kall־bladder. What belongs to the black gall goes to the milt (spleen) ; other humours and juices are sent to the lungs. The Refuse 3 the blood passes into the bladder. Reflect, O my brother on wisdom of the Create manifested in the formation of your body ;how He ™ t h o s e organs in their right places^ to receive the waste:subs^ces, so that they should not spread in the body, and cause it to become sicku

Then consider the formation of the vocal organs, ^ d

speech The trachea, hollow for the production of sound; the tongue, ups

17


תועלות אהרות. האויר הולך אל הריאה בקנה, והלשון לטעום בו

המטעמים, ויש בו עם זה עזר להעביר המאכל והמשתה, והשנים ללעוס

המאכל, והשפתים לעכב המשתה כדי שיהא הנצוק ממנו בשעור ובמנה.

וכן בשאר האברים. תועלות מקצתן ידועות ומקצתן אינן ידועות לנו.

ואהר כך תתבונן אהי, בכהות הארבעה שהמה בגוף ומעשיהם בו: הכה

המושך הוא המקבל המאכל והמגיעו אל האצטומכא. והכה המהזיק

הוא המעכב המאכל בו עד שיעשה בו הטבע מעשהו. והכה המבשל

הוא המבשל אותו מוציא הזך שבו ומפרידו מן הפסולת הבלתי נאות

ומשלה אותו אל הגוף. והכה הדוהה הוא הדוהה הפסולת הנותרת אהר

שיקה הכה המבשל צרכו מן המזון. ראה היאך הופקדו אלה הכהות על

הגוף לשמש אותו במה שיש בו תקנתו, והוא כהצר המלך שיש בו עבדים

ונציבים פקידים על ביתו. אהד מהם עומד לצרכי העבדים ולהגיעם אל

גזבר המלך, ופקיד שני לקבל מה שיביא הראשון ולאצור אותו בבית עד

שיוכן ויתוקן, ופקיד שלישי להכין מה שנאצר ולתקנו ולזמנו ולהלקו על

העבדים, ופקיד רביעי לכבד מה שיש בבית מן הזבל והלכלוך להוציאם ממנו:

ר כך השוב בכהות הנפש ומקוםותם מתועלת האדם כמהשבה והזכרון ח א

והשכהה והבושת והשכל והדבור. תראה אם יהסר לאדם מאלה

המדות הזכרון לבדו איך יהיה ענינו, וכמה הפסד יבא לו בכל ענינו כשאינו

זוכר מה שיש לו ומה שיש עליו ומה שלקה ומה שנתן ומה שראה ומה

ששמע ומה שאמר ומה שנאמר לו, ולא יזמר מי שהטיב לו ומי שהרע לו

ומי שהועילו ומי שהזיקו. ועוד, שאיננו יודע הדרך אם דרך בה פעמים

רבות ולא יזכור הכמה אם יהגה בה כל ימיו, ולא יועילנו נסיון ולא ישקול

דבר במה שעבר ועל מה שעתיד להיות במה שיהיה. אך הוא קרוב

להתפשט מן האנושות ומתועלות השכהה, כי לולא השכהה לא היה

יח


and teeth serving for the clear enunciation of consonants and vowels. These S e a l s haveTthi uses also. The air enters the lungs through the trachea S S Z J ^ T s 4 e otwn which enables one to taste savoury victuals and aids

U n k n T r O mv brother reflect on the four bodily faculties with their ״Then O my ״ ™ e r ' J f ^ i y e f a c u l t ^ b y w h i c h food is received

respective functions. (1) the receptive M L y ׳ג f o o d

and carried into the stomach; (2) the faculty o f r ״ ™ ^ V d i e e s t ive

^ ׳ T h " T S ־ f ' ^ t sweep and ־־«־־>־ * ־palace of all dirt and refuse which he has to ״ ־ ״ ״ ־ .

were lacking. Take memory, for instance. ^ a & he would incur in all his affairs if he were unable ^ remember w Twned and what he owed; what he had take" and what h h a ה £ י ^ ׳what he had seen or heard; what he had said and what had teen to him; if he could not recall the one who had conferred ;» ״ ״ ״ ״ י ^ Sm and the one who had wrought him harm; the ^ 0 £ j ™ S d him a service, or inflicted upon him an injury. Such a ^ ״ ״ 8 ^ not recognize a road even if he had ^ % ^ ^ ^ ^ T ^ a science though he had studied it all his lifetime. Experience w te o f S pmfif to him. He would not weigh any matter by what tad happed hi the past. Nor could he calculate * $ ™ ™ ^ J £ wa^^king place in the present Such a person would « « ^ ״ ^ divested of the qualities that make up a human being. Forgetting also


נשאר האדם מבלי עצב, ולא היה טורדו ממנו שום דבר טשמהת עולם,

ולא היה נהנה במה שמשמה אותו כשהוא זוכר פנעי העולם, ולא היה מקוה

מנוהה ממקוה ולא התעלם ממלוך. הלא תראה, איר הושם באדם הזכרון

והשכהה והמה מתהלפים ושונים זה מזה. ומושם לו בכל אהד מהם מינים

מן התועלות. ואהר כך השוב במדת הבושת אשר יהד בה האדם, מה

גדלה מעלתה ורבה •תועלתה ותקנתה! ולולא היא לא היו מאכסנים

אכםנאי ולא מקיימים דבר ולא ממלאים משאל ולא גומלים הסד ולא

מתרהקים מן הרע בשום דבר, עד כי דברים רבים מדברי התורה עושים

בעבור הבושת, כי רוב מבני אדם לא היו מכבדים את אבותם לולא הבושת,

כל שכן זולתם, ולא היו משיבין אבדה ולא נמנעין מעבירה, כי כל אשר

יעשה מכל אלה הדברים המנונים שזכרנו אינו עושה אותם אלא לאהר

שיפשוט כפות הבושת מעליו, כמו שאמר הכתוב (ירמיה ר), גם בוש לא

יבושו גם הכלים לא ידעו, ואומר (צפניה ג׳), ולא יודע עול בושת. ומן

התימה הגדול שהוטבע האדם על הבושת מבגי אדם, בעבור מה שזכרנו

מתועלותיו בה ויותר ממה שזכרנו ולא הוטבע על הבושת מבוראו המשקיף

עליו תמיד, כדי שלא יהיה מוכרה על עבודתו אותו ויהלש היוב תגמולו

עליה. אבל אנהנו הייבין להתבושש מן הבורא מדרך הכהינה ובידיעה

מה שאט הייבין מעבודתו ודעתנו השקפתו על ננלותינו ונםתרותינו, כמו

שאמר הכתוב (יהזקאל ל״ו), בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל. אך

רב טוב האלהים עלינו בשכל ובהכרה אשר בהם יהדנו משאר בעלי הייבג

אין תועלתם לנו נעלמת ממנו בהנהנת גופנו והסדרת תנועותינו, מבלעדי

מי שפקדם ממנו לפנע שאירע את מוהו. אך הםדות אשר נניע אליהן

בשכל רבות מאד. מחן שבו נדע שיש לנו בורא חכם קיים אחד קדמת

יכול, לא יכילהו זמן ולא מקום, נעלה ממדות הבמאים וחתרוממ ממחשבות

ים


has uses. For were it not for the ability to forget a man would never £ f r T rom melancholy. No joyous occasion would dispe his sadness. The events that should delight him would afford him no pleasure, when he rS led the troubles of He. Even from the realization of his hopes t c ^ d not hope to derive rest and peace of mind. H e j o g d n ^ frain from grieving. Thus you see how memory and forgetfulness, dfferentTnd^contraV to each other as they are, are both endowments Sowed upon man, and each of them has its uses^ Next confer the feeling of shame with which man alone has been endowed. How high is f i h o w numerous are its uses and advantages. Were it not for

tWs feel ne men would not show hospitality to strangers. They would iot k i p thdr promises, grant favours, show kindness, nor abstain from evil in any way Many precepts of the Torah are fulfilled only out 0T shamT A Yarge number of "people would not honour their parent* °f it wTre not fof shame, and certainly would fail to show courtesy to others. They would not restore a lost article to its ־ ! ״ ״ ״ ״ ^ from any transgression. For whoever commits any of the disgr^efiU Lts which we have mentioned, does so only when he has cast off to vestment of shame. As Scripture saith (Jer. 6:15) Yea they_ are no at all ashamed, neither know״they how to blush." (Zeph. 3:5) The un righteous knoweth no shame." . , ,

It is very remarkable that man has been naturally endowed with the feeling of shLie in the presence of his fellows-a fntiment some ad¬vantages of which have been noted, while more have been omitted And yet a human being is not naturally affected by such an!emotionin the presence of his cL to r who observes him continually. It h a s t e e n * m ordered, so that a human being's service of God shall not IK־ and its meritoriousness lessened. It is, however, our duty to feel shame in the presence of the Creator, as a result of reflection, w t o * * o f the service we owe to Him, and our consciousness that He beholds every thing that we do openly or secretly; as Scripture saith (Ezek. 36.32) "Be ashamed and confounded for your ways, O House of Israel.,

The abounding goodness of God to us is manifested in ,*e capacities of thought and perception with which he has uniquely endowed us distin^shed us from other living creatures. The value of *esefaculties in the care of our bodies and ordering of our activities is known to aU, with the exception of those who have suffered a loss of these faculties as a result of cerebral injuries. .

There are many other benefits that we derive from the understand^ ing. Through the understanding we know that we have a Greator, wise, everlasting, a unity, who has existed from all eternity ;infinite 1J power, unlimited in time and space; exalted above the qualities of His creatures and beyond the conception of all existing beings; meratui,

19


הנמצאים, רהום והנון וממיב, לא ידמה אל דבר ולא יתדמה אליו דבר.

ונם מהם שאנהנו מבינים בו ההכמה והיכולת והרהמים המקויימים בעולם

והיוב עבודתו לאשר יאות לו ובעבור טובתו הכוללת והמיוהדת, ובשכל

יאמן אצלנו ספר תורת האלהים הנאמנה הנתונה לטשה נביאו עליו

השלום. ומפני שכל האדם והכרתו הוא בא לידי השבון ומדקדק עליו

בוראו יתברר, ומי שפקד שכלו מסתלקות מעליו המעלות האנושיות כלן

והמצות והנמול והעונש, וממעלות השכל שבו ישינ האדם כל מושניו

המוהשים והמושכלים, ובו יראה מה שנעלם מהושיו הנשמיים מן הנראות,

כנםיעת הצל ומעשה הטפה האהת מן המים בצור ההלמיש, ובו יבדיל בין

האמת והשקר ובין היתר וההםר והטוב והרע והמשובה והמנונה, ובין

הראוי והאפשר והנמנע, ובו יעביד שאר מיני היים בתועלותיו והנאותיו,

ויכיר מקומות הכוכבים ויעמוד על מרהקיהם ותנועות נלנליהם, ויבין

הערכים וההקשות שבהכמת השעור וצורות המופת אשר בהכמת הדבר,

ושאר ההכמות והמלאכות שיאיר זכרם. וכן שאר כל מדות האדם כאשר

תבחנם תמצאם בתכלית התקנה והתועלת לו, כאשר זכרנו בשכל. ואהר

כר השוב כמה שהטיב בו האלהים לאדם בדבור והסדרת הדברים אשר

יליץ בהן על מה שיש בנפשו במצפונו ויבין בהן עניני זולתו. והלשון

קולמוס הלב ושליה המצפון. ולולא הדבר לא היה לאדם צוות בהבית

והיה כבהמה. ובדבור יראה היתרון בין בני אדם, ובו תהיה ברית

כרותה ביניהם ובין האלחים ועבדיו. ובדבור ישוב האדם ממעוותיו

ויבקש כפרת עונותיו. והוא הראיה על השיבות האדם ונריעתו. וכבר

נאמר כי האדם הלב והלשון, ובו השלמת גדר האדם, רצוני לומר,

כ


gracious and beneficent; resembling naught while naught resembles Hun. ft is through the understanding that we realize the Creators wisdom, power and mercy, of which the universe furnishes indub. able evidence. ?tTs the undersLding which shows us that we ought to ^ e Him, because service is rightly due to H.m, and because of bestowed upon all universally and on each one specificaUy. Through the SSandTng we are confirmed in our faith in the trut,of to Book of God's Law given to Moses, His prophet, peace be upon him. According o a huma^ being's faculty of reason and perception, he is an accountable feature whom his Creator holds to a strict reckoning. A person whose T d r^ndinThas failed him, loses all the excellencies of a human b a i * Sws 2e ״oglo״ger binding upon him; he is not amenable to reward or

P " T ™ n e the benefits of the understanding it is to be noted that by its ^ m f n obtaTns his knowledge of all things perceived by the senses or apprehended by the intellect. By the understanding he discov rs aspects of visible objects, undisclosed to the physical senses, as for in¬stance the lavement of the shadow* or the action of a single drop of ^ te r on to flinty rock. By the understanding man distinguishes be¬™ n truth and fLehood, between excess and deficiency, between go״d S ev 1, between the laudable and despicable, between the necessary *he Sntingent and the impossible. By his understanding man makes othe Sg gcreatures work for his benefit and pleasure By the use of this faculty he recognises the position of the stars determines toir dis

Reflect further on the benefits God has bestowed on man by.the «f t of speech and the orderly arrangement of words whereby he jpves Session to what is in his mind and soul and understands the con-

oTotol The tongue is the heart's pen and t h e m e s message-r,MHn״ «neech there would be no social relations between one person

a hur^n being would be like the cattle. Speech makes m l S to ' superior S f individual among his fellow, By rn^ns of

cm^nte L made among human beings and between God and ffis"^T15 means of speech, a man turns away from his perversities w S k s ^ o r r i v e i S T f o r hiHniquities. Speech it is that demonstrates T m S ? w o S or unworthiness. Man, it has been sa,d, is heart

^On the Sun-dial, by which the hour of the day may be ascertained.

20

ה נ י ח ב ע ע ר ה

חדבו־ר, כי נדר האדם הי מדבר מת ובו נבדל מן חבהמות. ואהר כר חשוב במעלות אותיות המכתב והכתיבה, אשר בהמה מחברים מעשי חעוברים והנמצאים לבאים אהריהם ומניעים דבריהם אל מי שאינו נמצא עמהם ויודעים דברי הרהוקים מהם ועניני קרוביהם אשר בארץ אהרת, שאפשר שבהגיעם אליהם היי רוהם והצלתם מרעתם ושהיתותם, ובו תתקיימנה ההכמות בספרים ויתהברו הענינים המפוזרים בלבבות, ובו כותבין מה שיש ביניהם מעניני משא ומתן וםהורה והלואה וקנין ונשואין וגירושין, והענין רב מהשלים. ומהשלמת הטובה על האדם שהוכן לו כף ואצבעות לתקן בהן הרושם והמכתב והריקמה וקדיהת האש ושאר המעשים והמלאכות הדקות מבלעדי שאר מיני ההיים מפני שאינם צריכים להם. ואומר כי אין אבר שזכרתי תועלותיו שאין סימני ההכמה נראים בהרכבתו ותכונתו והבות למי שמתבונן בהם, ועדותם הזקה וראיתם גלויה על הםלת הבורא עלינו. וכבר באר גלינו״ם בכמה ספרים תועלות האברים באר היטב, ואלו היינו מכונים לבאר את זה באבר אהד לבדו, היינו יוצאים בדברים מנבול הדיר הקצרה. ובמה שהבאנו די להעיר מי שיורהו הבורא דרר

הצלתו בעזרת השם:ך הכהינה בשאר מיני ההיים והנהנתם ומהיתם איננה נעלמת ממי א שמסתכל בהן ומתבונן סימני ההכמה מהם, ועל כן שונים אותמ הספרים בזכרם פליאות הבורא יתברר, כמו שאמר לאיוב (סימן ל״ה), מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו, ואמר (תהלים קמ״ז), נותן לבהמה להמה לבני עורב אשר יקראו. והרבה כאלה. וכן כשהוא מעיין במרוצת הנלנלים ההלוקים בתנועות משתנות והמאורים ההלוקים לסדר ענין הכל, בהם יראה מסימני היכולת וההכמה מה שלא תכילחו מחשבת אדם וילאה לספרם בלשון, כמו שאמר דוד עליו השלום (שם י״ט), השמים מספרים בבוז־ אל ומעשי ידיו מניד הרקיע, ושאר המזמור. ואמר (שם ת׳), כי אראה שמיר מעשה אצבעותיר ירה ומכבים אשר כוננתה. ומן המופלא שבמה

to


and tongue. And this completes the definition of a human being. For a human being is defined as "a living rational mortal," and by speech, he is differentiated from the brute creatures.

Then consider the advantages derived from written characters and the art of writing. By their aid, the deeds and affairs of those who have passed away and of those who are still existing are recorded for the benefit of those who will come after them; communications reach the absent, and information is received concerning those far away and con¬cerning relatives in another country; and it is possible that the receipt of this information may save their lives or deliver them from misfortune and mishaps. By this means, knowledge of the sciences is preserved in books; desultory thoughts are gathered together. Men write down their deal¬ings with each other in commercial transactions, in loans, purchases, mar-ri^es, divorces.** The subject is too wide to be dealt with completely.

A crowning benefit bestowed on man is that he has been provided with hands and fingers, with which he can draw, write, embroider, kindle fire and perform other acts and fine operations that are beyond the capacity of other living creatures, because these are not needed by them. I assert that there is not one of these organs the uses of which I have mentioned that does not show to one who reflects on them marks ot divine wisdom in its structure, form and combination with other organs. They furnish strong evidence and clear proof of the Creators mercy towards us. Galen, in numerous treatises, has expounded the functions ot the bodily organs. Were we to do so in the case of one of these, we wouia depart from the rules of conciseness. What we have adduced is sufti-cient to arouse any one to whom the Creator will point out the way of his salvation.

The study of the other species of animals, their habits and their sus¬tenance will not be ignored by one who observes them and reflects upon the marks of divine wisdom to be discerned in them. Hence, the bcnp-tures repeatedly refer to them, when mentioning God's wonders (Job 38-41) "Who provideth for the raven his prey when his young ones cry unto God;" (Ps. 147:9) "He giveth to the beast his food, and to the young ravens which cry." There are many other passages to the same effect And so too, when one studies the course of the heavenly spheres, distinguished by their various movements and the individual luminaries— all contributing to the order of the Univers^-he will see in them evidences of power and wisdom, such as the human mind cannot grasp and wouia become weary in attempting to describe. As David, peace be upon him, said, (Ps. 19-2) "The heavens declare the glory of God, and the firmament showeth forth His handiwork;" (Ps. 8:4) "When I behold

•*The Arabic original adds—emancipation of slaves.

21


שנופלת עליו עין האדם מבריאות הבורא יתברך הגדולות, השמים, כי בכל מקום שחוא עומד מן חארץ יראח חצי הגלגל הסובב את הארץ, וכשמסתכל בו חאדם על דרך חבחינח יראח כי חבורא אותו בחפצו אין תכלית ליכלתו וחכמתו וגדלו, כי כאשר אנחנו רואים ממעשח בנין בני אדם חקדמונים מאומה, נתמה על יכלתם לעשות כמוחו ויורנו על חזקת גופם ויקרת נפשם לעשותם מבצר חזק לעצמם, וכאשר יגדל בעינינו זה המעט המזער והמעשה הנבזה הזה שאינו מוסיף על מעשינו אלא מעט, כמח אנו חייבין שתגדל תמיהתנו על בורא שמים וארץ וכל אשר בהם, מבלי יגיעה וטורח ולא ליאות ועמל מאין דבר ולא על דבר אלא ברצונו וחפצו, כמו שנאמר (שם ל״ג), בדבר ח׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, ומן חטובות על חאדם כי כל אשר תסתכל בסימני חחכמח בברואים תמצאם עם מח שחן מעידים בו לבורא מן חאלחות ומן חאחדות, אינם נמלטים לחיות בם לאדם אופני תועלת וכונת תקנח, אלא שקצתם גלויים וקצתם נעלמים, ומחם חאור וחחשך כי תועלות האור נגלות ונראות אינן נעלמות, אך חחשך תועלותיו נעלמות, מפני שבני אדם משתוממים בו ונפסקים מעשיהם ותנועותם בבואו, ולולא חשכת הלילה היו נופי רוב בעלי חיים כלים בהתמדת יניעתם ועמלם ואורך תנועתם. ובלילח יבדל קצת חזמן מקצתו, ובו יודעו חזמנים שאינם ידועים ואורך ימי החיים וקצרותמ ואלו חיח חענין חולך תמיד על צורח אחת לא היתה מצוה תלויה בזמן כשבתות ובמועדים ובצומות, ולא היה בין בני אדם מועד לעת קצוב, ולא היו יודעין רוב הידיעות התלויות בזמן, ולא חיח ננמר בשול חמאכל בבטן אחד מבעלי חיים כראוי. ומפני שהיה האדם צריך לאור בלילה לעשות בו קצת מעשיו ולהיות בו צוות לחולח, העמיד לו הבורא במקומו מאור האש להשתמש בו בלילה בכל עת שירצה ויכבהו בכל עת שירצה. ומן התימה שיהיה מראה השמים מן המראימ המחזיקים את עור העינים שהוא נוטה על השחור, ומכחו המיוחד לו שהוא מקבץ אור העינימ ומחזקו, ואם היה מראהו לבן היח מזיק לעיני בעלי

כ כ


Thy heavens, the work of Thy fingers, the moon and the stars which Thou hast established." Wonderful it is that among all the great works of the Creator, which the human eye beholds, the heavens are always present For wherever on earth a man stands, he sees above his head a hemisphere of firmament encompassing the earth. And when he con¬templates it thoughtfully, he will realize that the One who created it by His Will is infinite in power, wisdom and greatness. For the sight of any example of architecture of the ancients arouses in us wonder at their ability to make anything like it, and indicates to us the physical strength and fine souls of those who constructed a strong fortress for themselves. Now if such very small and petty work that transcends our capacity by but little, looms so large in our sight, how exceedingly indeed should we marvel at the infinite greatness of Him who created the heavens and the earth and all that therein is, without effort or exertion, labour or fatigue, out of nought, upon nought, solely by His will and wish. As it is said (Ps. 33:6) "By the word of the Lord were״the heavens made; and all the host of them by the breath of His mouth."

Among the benefits bestowed upon man, the following is to be noted. When you contemplate the marks of divine wisdom in created things, you will find that, besides testifying to the divinity and might of the Creator they all without exception are in various ways useful to man and contribute to his improvement. While some of these uses are mam-fest, others are obscure. Take light and darkness for instance The benefits of light are obvious and evident, but those of darkness are hidden. For human beings are uncomfortable in the dark; their activities and move¬ments are interrupted at its arrival. But were it not for the darkness of night, the physique of most living beings would be destroyed by their incessant toil and protracted movements. One interval o time is dis¬tinguished from another through the recurrence of night. It gives knowl¬edge of periods which would otherwise be unknown, (e.g. days and weeks; and determines the respective length or brevity of human lives.

If time were uniform (i.e. without alternation of day and night,) there would be no ordinances for special seasons, such as sabbaths, testi-vals or fasts; no appointments could be made for a definite date; most ot the sciences related to time would be unknown. Even food would not be perfectly digested by any living creature. As man however needs hgh kt night to do some of his work, and to nurse the sick, the Creator has provided him with a substitute in the light of fire which he can kindle a any time and extinguish whenever he pleases. Wondrous too it is that the hue of the sky belongs to the colours that strengthen the sight, *or it inclines to black which has the special quality of gathering together and strengthening the light that enters the eyes Had the colour of the sky been white, it would have injured the eyes of living creatures and weakened

22


ההיים ומחלישנ! וכן שאר ההבטה בשאר הבריאות:

ב טוב האלהים על האדם ששם טוראו על שאר ההיים המזיקים, כטו ר מ ו

שנאסר (בראשית ט׳), וטוראכם והתכם יהיה על כל הית הארץ

ונוטר, כדי שיהיה התינוק בטוה מן ההתול והעכבר והדומה לו, וכשהאדם

מת איננו בטוה מהן, כמו שאמרו רז״ל, תינוק בן יומו הי אינו צריך לשמרו

מן העכברים, עונ מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, שנאמר,

ומוראכמ והתכמ יהיה על כל הית ונומר. וממה שראוי לך להבין מכל

הבריאות העליונימ והתהתונימ מקטנמ ועד נדולמ הענין הנעלה 0 אשר בו

סדר הכל והשלמתו ואינו מושנ בהושים הנשמיים, והיא התנועה הדבקה

לכל מהובר ואין הוש מההושימ הנשמיימ משינ אותה, אך השכל משיג

אותה באמצעות הנע אשר ישינוהו ההושיע ולולא התנועה לא היתה

נגמרה הוית שומ דבר מן הנמצאות ולא הפםדע ואמר אהד מן הפילוםופימ

רוב המבעימ עמ התנועה. וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמתתה

ורוהניותה ותדע כי היא מפלאי ההכמה האלהית ותכיר רוב המלת הבורא

על ברואיו, אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בהפץ הבורא יתברך

והנהנתו ורצונו, הקטנה והנדולה שבהמ והנלויה והנסתרת הוץ ממה

ששם ברשותך מבהירת הטוב והרע. וכאשר יתברר לך זה תפקוד עצמך

בכל תנועה שתנוע. וזמר הקשר אשר קשרך הבורא בו והתבושש ממנו

תמיד ותירא אותו ותמםר לדינו ותרצה בנזרותיו, תניע אל רצונו ותהיה

אהריתך לטוב, כמו שאמר הכתוב (תהלימ ל״ב), והבוטה בה׳ הסד יסובבנו.

וממה שראוי לך לבהון בו מעניני העולמ שתסתכל תמיד באהרית הדברימ

שהמ מתקשימ עלינו ומזדמנימ לנו ותראה בהמ פליאה נחלה, כי הרבה

דברימ באימ על כרחנו ושבה אהריתמ ובהפך. וכבר נאמר כי הבורה

A *1 : הנעים

כנ


them. Similarly, other marks of wisdom are exhibited by other created things.

Out of God's abounding goodness to mankind, He put the fear of man into other creatures that are noxious, as it is said (Gen 9:2) "And the fear of you and the dread of you shall be upon every beast of the earth," so that an infant is secure against hurt by a cat or rat or similar creature, while a grown-up man, after death, is not safe from their attacks; even as our sages said "A living child, a day old, need not be guarded against rats; Og, King of Bashan, dead, needs such protection." What you should also realize is the exalted [or mysterious J property in all things created—the higher and the lower, from the smallest to the greatest—by which the entire universe is ordered and perfected, and which is not apprehended by the physical senses. This is the quality of motion, inherent in everything composite. None of the bodily senses can grasp it, but the intellect comprehends it by inference from the mov¬ing object which the senses apprehend. Had there been no motion, not one of existing things would have been brought into complete being, nor could any of them suffer destruction. A philosopher said that the majority of physical things are in a state of motion. When you wiU understand the mystery of motion, comprehend its true essence and spiritual character, realize that it is one of the marvels of divine wis• dom and recognize in it the Creator's abundant compassion towards His creatures, it will become clear to you that all your movements are tied to the Creator's desire, guidance and will, whether these movements be great or small, visible or invisible, with one exception only, namely those movements that He has left to your discretion, in the choice of good or evil.

And when this will have become clear to you, watch yourself in every movement that you make. Be ever conscious of the bond by which the Creator has attached you to Him; continually feel abashed m His presence; revere Him; submit to His judgment; accept His decrees. And so you will attain His favour, and your future will be happy, as it is said ( fs . 32:10) " . . . But he that trusteth in the Lord, mercy shall compass him about."

In considering secular affairs, it is proper that you should always look to the final outcome of hard experiences. You will discover the sur¬prising fact that many untoward events turn out in the end to be to our advantage, and vice versa. A story is told of a company of travellers who lay down near a wall to rest overnight. A dog, passing by, wetted one ot them. The man awoke and got up to wash off the uncleanhness. After he had gone some distance from his fellows, the wall fell down on his companions and killed them, while he alone escaped. Events frequently happen in similar or contrary fashion.

23


אחת מעוברי דרכים לנה אצל כותל אחד ובא כלב והשתין על אחד מהם ונעור וקם לרחוץ עצמו מן השתן. וכשהרחיק מחבריו נפל הכותל עליהם ומתו, וניצל הוא. והרבה פעמים יקרה כזה והפכו. ומן הגדול שבדברים שראוי לך לבחון בהם כלילת מתנות האלהים לבעלי חיים וצמח האדמה בגשמים בעת הצורר אליהם וירידתם בעתם, כמו שאמר הכתוב (ירמיה י״ד), היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא ה׳ אלהינו ונקוה לר כי אתה עשית כל אלה, ואמר (שם ה׳), ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה׳ אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו. ותמצא הכתוב מגדיל ענינם מאד באמרו (איוב ה׳), עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע. ומן התימה בסבת המזונות מן הזרעים כי גרגיר אחד מוציא אלןן ויותר כשינצל מן הפגעים. וכבר נאמר כי ימצא בגרגיר אחד של חטה שלש מאות שבלים ובכל שבלת יותר מעשרים גרגרים, תמצא אילנות גדולים אשר יהיה שרשם גרגיר אחד וגדול אחד על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל. ישתבח החכם החונן המםבב להוית הדברים הגדולים מן הקטנה והחלושה שבסבות, כאשר אמר הכתוב (שמואל א׳ ב׳), ולו נתכנו עלילות. אר הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים רבו מספר. והחכם כאשר יתבונן בהם ויבין םבותם יכיר חכמת מחשבת הבורא יתברר בהם, ועליהם אמר דוד (תהלים ק״ד), כלם אליר ישברון לתת אכלם בעתו, תתן להם ילקוטון תפתח ידר ישבעון טוב, ואמר (שם קמ״ה), פותח אתר ומשביע לכל חי רצון. ואני עתיד לבאר הענין הזה יותר בשער י י

הבטחון בעזרת השם:ה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם והראיה החזקה עליו, ל מ ג ה ו התורה הנתונה למשה נביאו ע״ה והראות האותות על ידו, ושנות המנהגים והטבעים והראות המופתים הנוראים כדי להאמין בבורא יתברר ובנביא, כמו שאמר (שמות י״ד), וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים וייראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו, ואמר (דברים ד׳), אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו, ואמר (שם), מן השמים השמיער את קולו ליםו־ר ועל הארץ הראר את אשו הגדולה ודבריו

ד כ


One of the most important subjects on which you should reflect is that most perfect of God's gifts to living beings and to plants—the rain, which besides falling in its due season, descends in showers when needed. As Scripture saith, (Jerem. 14:22) "Are there any among the vanities of the nations that can cause rain or can the heavens give showers? Art not Thou He O Lord our God? Therefore we wait upon Thee, for Thou hast made all these things ;״ (Jerem. 5 :24) "Neither say they in their heart: Let us now fear the Lord, our God, that giveth the former rain and the latter in due season; that keepeth for us the appointed weeks of the harvest. The importance of the rain, you will find also emphasized in the text (Job 5 9-11) "Who doeth great things and unsearchable; marvellous things without number: Who giveth rain upon the earth and sendeth water upon the fields; so that He setteth upon high those that are low, and those that mourn are exalted to safety."

How astonishing too is the growth of foods from seeds. A single grain that has been saved from mishaps, produces a thousand grams and more It has even been stated that out of one grain of wheat, as many as three hundred ears will spring up, each containing over twenty grains. We also come across gigantic trees whose roots have sprung out of a single seed or a single shoot and have increased many times as much as those mentioned. Praised be the All-Wise and Gracious One who brings into existence such vast effects from causes so small and weak, as Scrip¬ture saith ( I Sam. 2:3) "And by Him actions are weighed." The foods assigned to different living creatures are too numerous to specify. Ihe wise man, when he reflects on them and understands their causes, will recognize the supreme wisdom of the Creator's plan. Concerning these things David said (Ps. 124:27-28) "All of them wait for Thee, that Thou mayest give them their food in due season. Thou givest it unto them they gather it; Thou openest Thy hand, they are satisfied with good." He says further (Ps. 145:16) Thou openest Thy hand, and"״satisfiest every living thing with favour."

This topic will receive further exposition in the treatise on "Trust in God."

The greatest of the benefits that the Creator has bestowed upon man and the strongest proof of His existence is the Law that was delivered to Moses, His prophet (peace be upon him), and the manifestation of signs by him—changes in the normal natural phenomena, and exhibi¬tion of awe-inspiring wonders to induce faith in the Creator, blessed be He, and in His prophet; as it is said ( E x . 14:31) "And Israel saw the great work which the Lord wrought upon the Egyptians, and the people: feared the Lord, and they believed in the Lord and in Moses, His servant. (Deut. 4:35-36) "Unto thee it was shown, that thou mightest know that the Lord, He is God; there is none else beside Him. Out of Heaven

24


שמעת מתוך האש. ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה

לענינים ההם, יבימ בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הנלות וסדור

ענינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובנלוי והם

יודעים בזה, כמו שהבמיהנו יוצרנו יתברך (ויקרא כ״ו), ואף נם זאת

בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא נעלתים ונומר, ואמר עזרא

(בסימן מ׳), כי עבדים אנהנו ובעבודתנו לא עזבנו אלהינו, ונאמר (תהלים

קכ״ד), לולא ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל בקום עלינו אדם, ושאר המזמור.

ואני עתיד להרהיב בשער קבלת עבודת האלהים בזכרון רב מוב האלהים

עלינו בתורתו אשר נתן לנו מה שיש בו די בעזרת השם. וממה שראוי

לתת אל לבך ולבהון בו הסכמת בני אדם והתהברות לבותם עם רוב

התהלקות מדותם, למנות עליהם איש מהם ומקבלין עבודתו ושומעין בקולו

במה שהוא מצוד. ומזהיר אותם ויראים אותו, והוא שומר אותם והומל

עליהם ודן בצדק ביניהם ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כלם, כדי שלא

יתקלקלו עניניהם ולא יוכל האויב לד!£ ואלו היה כל אהד מבני אדם

הושש לעצמו ולדהות מעליו, לא היו מסכימים על בנין מנדל ולא הומה

והיו עניניהם מופקרים. ועל כל זה שהמושל בהם שומר הקי התורות

ומנהינם במשפטים צדיקים ובדרכים מובים וישרים והוא משרת לתורה

ושומר מנהנ הצדק ובהם תכון ממשלתו ותתמיד מלכותו, כמו שאמר

(משלי כ׳), הסד ואמת יצרו מלך, ואמרו רז״ל, הוי מתפלל בשלומה של

מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו היים בלעו. ומה שצריך לך לבהון

בו ולהבין םיטני ההבטה העליונה והיד הטובה ממנו, הוא הסכמת בני

אדם על הטקה ועל הטטכר בזהב ובכסף והשתדלם להרבות טהם בהטלת

הבורא עליהם שיהיה בהם תקון ענינם, ואם לא יעשה לחם בחם חפץ בנפשם.

כי כל מי שימצאהו רעב או צמא מחסרון המזון והמים לא יועילהו רובם

כה

DUTIES OP T H E HEAET

He made thee to hear His voice, that He might instruct thee; and upon earth He made thee to see His great fire; and thou didst hear His words out of the midst of the fire." If any one seeks evidence at the presen day similar to those just mentioned, let him look with candid eyes at S position among the nations since the Exile began and our orde ly condition in their midst, notwithstanding that we do not agree with them in belief or practice,-of which disagreement they are aware. This is even as our Creator promised us, (Levit. 26:44) "And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them neither will I abhor them, utterly to destroy them and to break my covenant with them for I am the Lord their God;" (Ezra 9 : 9 ) "For we are bondmen; yet our God hath not forsaken us in our bondage;" (Ps. 124: et seq.) If it had not been the Lord who was for us, let Israel now say, if it had not been the Lord who was for us, when men rose up against us, then they had s^-lowed us up alive, when their wrath was kindled against us In the treatise on fhe Worship of God, I will expatiate on the exceeding favour God has bestowed upon us in His Torah which he gave to us

What you should also attentively consider is the fact that notwith¬standing the wide diversity of dispositions among human beings there is whole-hearted agreement among them in the appoin ment of oneof their number to rule over them; they assume the o p t i o n to serve him, and render him obedience in all that he commands and^charges them He on his part protects them, treats them with sympathy, judges their causes righteously, governs them for their common good, so that their interests shall not suffer and no enemy prevail against them it every individual only cared for himself and only troubled to ward off hurt from his own person, men would never agree o build a tower or wall, and their common interests would be unprotected. This also is to be U e d that the ruler himself observes the statutes governs his people in accordance with righteous judgments and in good and upnght J Z and withall is a servant of the law and observes righteousness. S conducting himself, his dominion will be established and his sovere^ty endure, as it is said (Prov. 20:28) "Mercy and Truth preserve the K m g ^ Our s i e s ^ have said "Pray for the welfare ^ T ^ k S c s but foTthe fear thereof, men would swallow each other alive (Ethics of the Fathers 3:2). . . •

A subject that you should also examine, and derive from it en-dences of the divine wisdom and beneficence, is the agreemfrrt of:human beings to buy and sell goods for gold and silver which, through God s mercy they endeavour to accumulate and thus improve their positions ST0״gh thdr actual needs are not thereby satisfied For when any ^ ־is afflicted with hunger and thirst through want of food or lack:of water, * l E a n c e of gokl and silver will not avail him or supply his wants.

25


ולא ימלא מחסורו. וכן אם ימצאהו באחד מאבריו כאב לא ירפא בזהב ובכסף. והרבה משתמשים בשאר המוצאים במיני הרפואות ומעט שמשתמשים בזהב ובכסף. ומפלאי סימני החכמה בהם שהם הרבה אצל קצת בני אדם מצד שאינם ריקים מהם והם מעט אצל רובם. ואלו היה הרבה אצל כלם לא היו מגיעים בהם אל חפץ, ומהם מעט מצד והרבה מצד, וכן הם יקרים מצד ונמבזים מצד מפני שאין תועלת בעצמם, וזה מן ־המחשבה המעולה אשר בחכמה העליתה. ואחר כך עיין בדברים אשר בהם קיום הגופות והשארם על ענינם וגבולם עד קצם, תמצאם ברב ובמעט כפי רוב הצורך אליהם, וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול יהיה כמוס ונמצא, וכל מה שאפשר לעמוד בלעדו ולהתעכב זולתו תהיה מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה. והדמיון בזה האויר הנשאף מפני שאי אפשר לעמוד בלעדיו שעה אחת בשום פנים המציאו הבורא יתברך בעולם והזמינו הזמנה שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן. ומפני שהצורך גם כן למים אלא שהם יכולים לעמוד בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמוד בלתי האויר, שלחם הבורא על פני הארץ וקבצם במקום מיוחד, שהולכים בעלי חיים אליו, איננו נמנע מהם אלא שאינם בכל מקום כאויר ומביאים אותם בדמים לקצת בני אדם מה שאין כן באויר, והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם, והאויר שוה במציאותו והשגתו לכלם תמיד על ענין אחד. ומפני שהצורך גם כן אל המאכל אלא שאפשר לעמוד בזולתו ולמצוא תמורתו יותר ממה שאפשר באויר ובמים הרבה, היתה השגתו יותר קשה ומציאותו יותר יקרה מן המים, אלא שהוא עם כל זה נמצא הרבה ואיננו נמנע כלל מבני אדם, .וכן אודות המלבושים מן העורות והצמר והצמחים, יש מהם תמורה יותר ימן המאכל והשגתם יותר מעוטה אלא לאחר זמן, מפני שיוכל אדם לעמוד זולתם ולהסתפק מהם במעט בזמן ארוך יותר ממה שיוכל במזון. אבל :האבנים היקרות והזהב והכסף ושאר מיני המוצאים מפני שהיה הצורך אליהם בעצמם מעט ותועלתם יותר רחוקה אלא מצד ההסכמה עליהם, •לא נמצא מהם אצל המון בני אדם מה שנמצא מן המאכל אצל אחד מהם.

ו כ


And if any one suffers pain in any of his limbs, he will not be cured ^silver^nd gold; for while other minerals are largely used for medicinal purposes, this is less so in the case of gold or silver.

A wondrous evidence of wisdom it also is that, w M e a f e w m J -viduals possess large amounts of these precious metals, the majority Tf mtkSdTave but little of them. If all human beings possessed them n Sundance" they could not use them as a medium * ״ * ״ ״ י י ״

thev desire Some people have much and others have little Ihey are e poL'of view and of little account fron!another, becaus״״

intrinsically they are useless. This too is within the plan of the Creators supreme wisdom.

Then consider carefully the things on which depend t e — of human beines and continuance of their normal state and condition till the ZmUclofe of their lives. You will find that all things are more or l e s s ^ t T i n p!S״ti״״ to the need for them. Whatever is great y needed i readily at hand. Whatever, on the other hand can be dispensed " t o r one ca/for a time do without, is scarcer and harder to obtain. Fo Tv^mnle the air that is breathed-since one cannot possibly exist with-

places where water is collected are not found everywhere as s the case with air Water has to be bought with money by some people. Th sis ™t the case with air. Water is more readily obtained by some than bv o t o r B ^ a i r exists for all and is obtained by all equally and 1״ to lame way Food is also a necessity from which however we can fbstab anffor which we can find a substitute for a longer * ״ ״ ־ t o is possible in regard to air or water. Hence food is scarcer and harder to F^ure than water. But withal it is abundant and human beings are never deprived of it altogether.

So too with regard to garments of skin, wool and vegetable fib*. Substitutes for some of these can be more easily Poured than in to cZ of food; and clothes take time to make up, the r e ^ n ^ t ^ a short period a person can dispense with a new supply of clotong ud content himself with a scanty wardrobe for a longer P ^ d » n h e a ״with a small supply of food. Precious stones, god and silye^ andother minerals are ess^tially little needed. Their occasional use !s due to c ^ vention. Hence a smaller quantity of these:minerals> is found.among£ multitude of human beings than of the food possessed by a single mdi


וזה בעבור העילה אשר זכרנו שיכול אדם לעמוד זולתם. ישתבח הבורא

החכם ההומל והמרחם על עבדיו אשר עינו עליהם למובה בכל מה שיש

בו תקנתם, אין אלוה מבלעדיו, כמו שאמר ליונה (בסימן ד׳), אתה הסת

על הקקיון אשר לא עמלת בו ולא נדלתו ונוםר, ואני לא אהום על נינוה

ד עליו השלום (תהלים קמ״ה), מוב ה׳ לכל העיר הנדולה ונומר. ואמר מ

ורחמיו על כל מעשיו:

בז

D U T I E S OF T H E H E A R T

vidual. The reason is, as we have stated, that a human being can do

" * R ^ b e * ? X l l - W i s e and Compassionate Creator who shows men? t״ HkTervante towards whom He directs His beneficent regard for their m p ^ o v S ^ E v r 2 He said to Jonah (4:10), "Thou hast had pity

™ t o gourd, for which thou hast not laboured, neither made*thou itto grow, which came up in a night, and perished » a mght; 1״־d should not have pity on Nineveh, that great city . . .׳׳ And David said "The Lord is good to all and His mercies are upon all His creatures.

27


ק ו אך מפסידי הכהינה והדברים התלויים בה אומר, כי כל הדברים ר פ

המפסידים את היהוד אשר הקדמנו זכרם בשער הראשון כלם

מפסידים הכהינה, והשלשה פנים אשר הקדמנו זכרם בתהלת השער הזה

נם הם מפםידיה. ומהם הנאות בטובות הבורא שיהשוב הכסיל הפתי כי

הוא ראוי להם וליותר מהם, ואיננו בוהן בטובות האלהים ולא יהייב את

נפשו לשבה עליהם ולהודות לבורא, ובכמוהו אמר החכם (משלי ט״ז),

תועבת ה׳ כל גבה לב. אך הדברים התלוים בבהינה, מהם שיבין האדם

טובות האלהים עליו ושיקבל עבודתו בעבורם, ומהם שישיב אל לבו

תמיד סימני הכמת הבורא ולא יעמוד מהשוב בהם ומהקור עליהם בכל

אשר יגיע אליו מן המוחשים והמושכלים ואיננו פוסק מראות סימן הדש

בכל יום, כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים י״ט), יום ליום יביע אומר.

ומה שראוי לך לדעתו בעת קריאתך מה שהעירותיך עליו בשער הזה כי

הוא מעט מהרבה, ממה שתניע אליו בבינתך מםודי ההכמה שנגלו לך בבור

לבבך וזכות נפשך. וכאשר תגיע מזה עד התכלית אשר ביכלתך, ראוי לך

לדעת, כי כל מה שעמדת עליו מהכמת הבורא ויכלתו בעולם הזה איננו

נחשב למאומח לננד יכלתו וחכמתו, כי אין נראה אלא מה שהצורך אליו

בעבור חאדם בלבד, לא כפי חנעת יכלתו כי אין לח קץ, וראוי שיהיח

בלבך מיראתו ונודל יכלתו כפיחו, לא כפי שתבין ממט בלבד, אך דמה

עצמך בעולם אל ילד שיולד בבור מאסר חמלך וחמל עליו חמלך וצוד. לו

בכל הטוב לו וכל הצריך לתקנתו עד שנדל והשכיל ואיננו יודע מאומד.

ח ב


C H A P T E R V I .

As to the detriments to the examination of created things and matters connected therewith, I would say that all the factors noted in the first treatise as detrimental to the study of the Unity of God are equally n-iurious to the study of His works. In addition, there are the three cir-'*!instances mentioned at the beginning of this treatise. Another de tri-mental factor is the arrogant attitude towards the Creator's favours־ which the simple fool thinks are his due, and yet more beside. He does not examine these favours nor recognize any obligation on his own part to render praise and thanks to the Creator for them. Of such a per¬son, the wise man said (Prov. 16:5) "Every one that is proud in heart is an abomination to the Lord."

The results of this examination will be that a person will under¬stand the benefits he receives from God and will assume the obligation of serving Him that follows from that recognition. He w\U constantly recall the marks of divine wisdom and will never cease to think of them and investigate them-both those that can be apprehended by the senses S d those comprehended only by the intellect And so he wiU discover every day a new mark of divine wisdom, as David said (Ps. 19.3) way unto day uttereth speech." ;״ •We

You should know that what I have called your attention to in this treatise, is but a small portion of the vast knowledge concerning the myster¬ies of wisdom you can acquire by your own understanding-myster es which will be revealed to you if you preserve cleanliness of heart and purity of soul. When you have attained in these matters the utmost Imowledge of which you are capable, you should realize that all this knowledge which you have acquired of the Creator's wisdom and power, as manifested in tlus universe, is as nought compared to His real power and wisdom For only that is apprehended, which it is necessary for a human being to know tor his own benefit. But such knowledge has no relation whatever to the extent of divine power, which is infinite. Hence you should think ot the awe-inspiring nature of God and His infinite might as they essentially are, not as you with your limited intelligence can conceive them.

Imagine rather that your condition here on earth is like that 01 a child born in a prison belonging to a king. The monarch took pity on the infant and ordered that it should be provided with everything good for it and needed for its well-being till it grew up and attained mature intelligence. But the child had knowledge of nothing except the prison and its contents. A royal officer visited the lad regularly, brought him ail

28


חוץ מן הבור ומה שיש בו והיה שליה המלך בא אליו תדיר בכל מה שצריך לו מנר ומאכל ומשתה וכסות והודיעו כי הוא עבד המלך וכי הבור וכל אשר בו וכל אשר יביא אליו מן המזון של מלך הוא והייבו להודות לו ולשבהו. ואמר, אני משבה בעל הבור הזה אשר לקהני לעבד לו ויהתי בכל טובותיו ושם עינו ולבו עלי. אמר לו השליה, אל תאמר כן פן תהטא, כי אין הבור הזה לבדו ממשלת המלך, כי ברהבי ארצותיו מכפלי הבור הזה מה שלא יספר מרוב, וכן אין אתה לבדך עבדו כי עבדיו רבו מספר. וכן מה שהניע אליך מטובותיו והסדיו אינם נהשבים למאומה לננד טובותיו על זולתך. וכן חשנחתו עליך איננח נחשבת לננד חשנחתו על זולתך. ואמר חנער, אינני יודע מח שזכרת אך חבינותי מדבר חמלך כפי מה שראיתי טובתו וממשלתו בלבד. יאמר לו חשליח, אמור, אני משבח חמלך העליון אשר אין קץ למלכותו ולא תכלית לטובתו וחסדו, ואני כלא חשוב בין רובי הייליו ועניני איננו כלום לפי נודל יכלתו. והבין הנער מענין המלך מה שלא היה מבין ונדלה מעלתו בנפשו ונכנסה אימתו בלבו ותנדל בעיניו טובתו ומה שהניע אליו ממנו מפני נודל מעלתו ומעוט השיבות הנער במלכותו וינדלו מתנותיו אצלו. ואתה, אהי, שים לבך אל הדמיון הזה, כשתשתכל בנלנל הסובב את הארץ, כי אין אנו מבינים מה שיש בבקעה קטנה מן הארץ, כל שכן בכולה וכל שכן מה שיש אהרי הנלנל. התבונן, אהי, המשל הזה ובהון אותו והבן מענין הבורא יתברך כפיהו וינדל בעיניך מה שהננך מטובו והסדו אשר שם עליך עינו לטובה בכל בריותיו, והבט אל ספרו ומצותיו והקיו בעין הנדולה, והעבר על מהשבתךב המורא והגדולה אשר תמצא בלבך למי שתמצא ידו מן הטוב יותר ממך ת מבני אדם, כי כפי יתרון מעלתו על מעלתך ומעוט צרכו אליך, תהיה גדולתו וטובתו אצלך. וכן תהיה למצותיו ואזהרותיו מעלה בלבך כפי זה והשתדלך וטרתך בעניניו. בין והתבונן, תמצא בעזרת השע והאלהים

ישימינו מאנשי עבודתו המכירים עניני טובתו ברחמיו וחסדיו, אמן: נשלם השער השני, אל ה׳ אקרא ויעעי.

בם

DUTIES OF THE HEART

necessaries-light, food, drink, clothing; and informed him that he was a servant of the king, and that the prison and all it contained as well as the food brought him, belonged to the king; and that therefore he was under an obligation to thank his royal benefactor and laud him. The lad replied, " I praise the owner of this prison who has accepted me as his servant, singled me out for all his bounties and favoured me with special notice and regard." Said the officer, "Do not say so lest you sin. For the royal domain does not consist of this prison alone; but his wide y extended lands infinitely exceed its limited area. Nor are you his only servant, for his subjects are countless. And the benefactions and kind¬nesses you have received are insignificant compared to those he has bestowed on others. The care that he has taken of you is of no account beside his care of others." " I know nothing of what you mention, the lad replied. "As to the king, I can only understand what I have myselt experienced of his goodness and authority." The officer then said to the lad: "Say, 1׳ praise the august sovereign to whose dominion there are no bounds and whose goodness and kindness are without limit. Among his multitudinous hosts, I am of no account, and in the greatness ot his might my affairs are nought.' ״ The lad now obtained some under¬standing—such as he had never had before—of what the king was, and thus his respect for the sovereign's exalted state increased. Reverence for the ruler penetrated his consciousness. Owing to the lads realiza¬tion of the king's high position and his own utter insignificance, the royal goodness and benefits extended to him as well as the gifts bestowed upon him were magnified in his eyes.

O my brother, pay attention to this tale when you consider the sphere that encompasses the earth. What exists in a small area on earth we cannot comprehend. How much less can we understand the whole of the earth and what is beyond this globe. Consider, brother, the parable. Study it thoroughly, and then think of the Creator as He is, and His goodness and loving-kindness with which He has favoured you will be more appreciated by you. From among all His creatures, He has taken special notice of you for your benefit. Look to His Scriptures, His commandments and statutes with a broad vision. Consider the great awe and respect you feel towards any man who has acquired more ot worldly goods than you have. For the higher his position is compared with yours, and the less he stands in need of you, the more will you esteem his greatness and his beneficence; the more will you respect his commandments and prohibitions; the more energetically will you strive and labour in his affairs. Think and reflect and, with the divine help, you will find. And may God set us among those who are in His service and who realize His goodness, mercies and kindnesses.

AMEN.

29

י ש י ל ש ר ה ע ש ה

ת ה א ל ה י ם ד ו ב ר ע ע ש

בבאור אופני חיוב קבלת עבודת האלהים יתברך 1זה פ\זזז וזטזגור

ר המחבר: מפני שבארנו במה שעבר חיוב יחוד האלהים בלב שלם מ א ואופני בחינת טובותיו על האדם, התחייבנו לזכור אחר כן מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו, והוא קבול עבודת האלהים כפי אשר יחייבהו השכל למטיב על מי שהטיב לו. וראוי להקדים בפתיחת השער הזה באור אופני הטובות וחיובי ההודאה עליהם מבני אדם קצתם לקצתם, ונעלה מזה אל מה שאנו חייבין בו לבורא יתברך מן השבח וההודאה על רוב חסדו וגודל טובו עלינו. ונאמר, כי מן הידוע אצלנו, כי כל מטיב אלינו אנו חייבין להודות לו כפי מנתו להועיל לנו. ואם יקצר במעשהו לדבר שיקרהו ימנעהו מהמיב אלינו, הודאתו חובה עלינו כיון שנתברר לנו, כי דעתו עלינו לטוב וכי מנתו להועיל לנו. ואם תגיע לנו שום טובה על ידי מי שלא כיון בה אלינו, יסתלקו מעלינו חיובי ההודאה לו, ואין אנו חייבין בה. וכאשר נתבונן במובות בני אדם קצתם על קצתם, אינן יוצאות מאחד מחמשה פנים (ספרים אחרים: מינים): האחד, טובת האב על הבן; והשני, מובת האדון על עבדו; והשלישי, מובת העשיר על הרש כדי לקבל שכר שמים; והרביעי, מובת בני אדם קצתם לקצתם לקנות השם והכבוד ולגמול העולם; והחמישי, טובת החזק על החלש בעבור חמלתו עליו ושהוא כואב על ענינו. וצריך שנעיין עתה במנת כל אשר ספרנו, אם אינה תלויה בדבר כי אם לתועלת מי שממיבין אליהם אם לא. ותחלתם, טובת האב על בנו. ומן הידוע, כי הוא ממין לתועלת עצמו בו, כי הבן נתח מהאב עם עוצם תקותו(ספרימ אחרימ: תשוקתו) בו. והלא תראה, כי הוא מרניש עליו יותר מנופו במאכלו ובמשתהו ובכסותו ולדחות כל

ל

T H I R D T R E A T I S E

On the service of God, expounding various grounds for the obligation to assume the service of God, blessed be He.

I N T R O D U C T I O N

Having, in the previous treatises, expounded the obligation of whole¬heartedly acknowledging the unity of God and the obligation of exam¬ining the various modes of His benefits to mankind, we have next to indicate what a human being's conduct should be, once the foregoing has become clear to him—and that is to assume the obligation of the service of God, as reason would require from a beneficiary to his benefactor. It is proper to open this treatise with an exposition of the various kinds of benefits human beings render each other, and the corresponding obliga¬tions of gratitude. We shall then ascend to the consideration of what we owe to the exalted Creator in praise and thanksgiving for His abounding kindness and great goodness to us.

We assert, as a truth generally recognized, that if anyone benefits us, we are under an obligation of gratitude to him in accordance with his in¬tent to help us. Even if he actually falls short, owing to some mishap which prevents his benefiting us, we are still bound to be grateful to him, since we are convinced that he has a benevolent disposition towards us and his intention is to be of use to us. On the other hand, should we obtain any benefit through one who had no such intention, the duties of gratitude to that person would cease and we are under no such obligation.

When we consider the benefits human beings render each other, we find that these fall into five classes: (1) a father's beneficence to his child; (2) a master's to his servant; (3) a wealthy man's beneficence to the poor for the sake of heavenly reward; (4) the beneficence rendered by human beings to each other in order to gain a good name, honour and temporal reward; and (5) the powerful man's beneficence to the weak, induced by pity for the latter and sympathy with his condition.

Let us now consider the motive in each of the classes mentioned: Is it disinterested, the sole aim being to help the beneficiary, or is it not so? First, a father's beneficence to his child: It is obvious that the father's motive in this is to further his own interest. For the child is a part of the father, whose chief hope is centered in his offspring. Do you not observe that in regard to its food, drink, clothing and in warding off all hurt from it, a father is more sensitive about his child than about him-

30

שער עבודת האלהים

נזק מעליו, ונקל בעיניו סבל הטורח והיגיעה בעד מנוחתו עם מה שהוטבעו

עליו האבות מן הרחמים והחמלה על בניהם. ועם כל זה חייבה להם התורה

והשכל על הבן העבודה והכבוד והיראה כמו שאמר הכתוב (ויקרא י״ט),

איש אמו ואביו תיראו, (משלי א׳), שמע בני מוסר אביך ואל תמוש תורת

אמך, ואמר (מלאכי א׳), בן יכבד אב ועבד אדוניו. ואם האב מוכרח בזה

בדרך הטבע והטובה לאל והוא שליח בה בלבד. אבל טובת האדון על עבדו

ידוע, כי הוא מכוין לתקן ממונו בממונו עם צרכו לעבודתו והוא אינו

מכוין בזה כי אם תועלת עצמו, ועכ״ז כבר חייבו הבורא יתברך בעבודתו

והודאתו, כמו שאמר בן יכבד אב ועבד אדוניו, אבל טובת העשיר על הרש

לקבל שכר שמים, הוא כסוחר שהוא קונה הנאה נדולה קיימת יניע אליה

אחר זמן, בטובה קטנה ואבודה ונבזית יתננה מיד, ולא נתכוון אלא לפאר

נפשו באחריתו בטובה שהפקידה האלהים בידו לתתה למי שיהיה ראוי

לה. ומן הידוע, כי ראוי להודות אותו ולשבחו אף על פי שחיתח כונתו

לפאר את נפשו באחריתו, ועל כל זה נתחייבה לו ההודאה, כמו שאמר

איוב (בסימן כ״ט), ברכת אובד עלי תבא, ועוד אמר (שם ל״א), אם לא

ברכוני חלציו ומנז כבשי יתחמם, אבל טובת בני אדם קצתם אל קצתם

בעבור אחבת חשבח והכבוד וגמול העולם, הוא כמי שאוצר דבר אצל חבח

או מפקיד אצלו ממון מפני יראתו שיצטרך לאחר זמן, אף על פי שכונתו

לתועלת עצמו בחטיבו לזולתו, כמו שאמרנו, חייב לו השבח וההודאה.

עליה, כמו שאמר החכם (משלי י״ט), רבימ יחלו פני נדיב וכל חרע לאיש

מתן, ואמר (שם י״ח), מתן אדם ירחיב לו ולפני נחלים ינחנו, אך טובת

ההומל על העני המאב לו, חוא ממין בד. לדחות צער מעל עצמו אשר

מצאהו מעגמת נפשו וכאבו למי שחמל עליו, והוא כמי שמרפא כאב

5א

DUTIES OF THE HEAET

self ? To secure ease for it, the burden of toil and weariness is lightly borne by him—the feelings of tenderness and pity for their offspring being naturally implanted in parents. Nevertheless, the Torah and reason im¬pose upon children the duty of serving, honouring and revering their parents, as Scripture saith: "Ye shall, everyone, revere his father and his mother" (Lev. 19:3); "Hear, O my son, the instruction of thy father and forsake not the law of thy mother" (Prov. 1:8) ; further, "A son honoureth his father, and a servant his master" (Malachi 1:6). (And these duties are enjoined) notwithstanding that the father is impelled by a natural instinct and the benefaction comes from God, while the parent is only the agent.

The kindness of a master to his servant: It is obvious that the master's intent is to improve his property by an outlay of capital, since he needs his servant's work, and his sole motive is to further his own interest. Nevertheless, the Creator, blessed be He, imposes upon the servant the duties of service and gratitude, as it is said, "A son honoureth his father and a servant his master" (Malachi 1:6).

The rich man's beneficence to the poor man for the sake of a heavenly reward: He is like a merchant who acquires a great and enduring pleasure which he will enjoy at the end of a definite time by means of a small, perishable and inconsiderable gift which he makes immediately. So the rich man only intends to win glory for his soul at the close of his earthly existence by the benefaction which God entrusted to him, in order to bestow it upon anyone who will be worthy of it. Yet it is generally recog¬nised that it is proper to thank and laud a benefactor. Even though the latter's motive was to gain spiritual glory hereafter, gratitude is, never¬theless, due to him, as Job said: "The blessing of him that was ready to perish came upon me" (Job 29:13) ; and further, "If his loins have not Messed me, when he warmed himself with the fleece of my sheep" (Job 31:20).

Kindness men show each other for the sake of praise, honour and temporal rewards: This is as if one were to deposit an article in another's care or entrust him with money, because of the depositor's apprehension that he may need it later on. Although, in benefiting another person, the aim is to further his own interests, the benefactor is nevertheless entitled to praise and gratitude for his kindness, as the wise king said, "Many court the generous man, and everyone is a friend to him that giveth gifts" (Prov. 19:6) ; and he also said, "A man's gift maketh room for him and bringeth him before great men" (Prov. 18:16).

The kindness of one who has compassion on a poor man for whom he is sorry: The benefactor's motive is to get rid of his own distress that results from depression and grief for the one he pities. He is like one who cures a pain which has attacked him by means of the bounties that

31

שער עבודת האלהימ

שמצאהו במוכת ח׳ עליו ואיננו נשאר מבלתי שבח, כמו שאמר איוב

(בסימן ל״א), אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון, אמ לא

ברכוני הלציו ומנז כבשי יתהממ. וכבר נראה ממה שהקדמנו, כי בונת

כל ממיב לזולתו מבני אדמ היא לתועלת עצמו תהלה ולקנות קשומ נאה

לעולמ הזה או לעולמ הבא, או לדהות צער מעל נפשו, או לתקנת ממונו,

ואין כל זה מונע משבהמ והודאתמ ומיראה ומאהבה אותם ומהשיב לחם

נמולמ, אןש על פי שהמוכה ההיא שאולה בידמ והמ מוכרהימ להמיב בה

כאשר זכרנו, ומוכתם אינה תמידית ולא נדיבותמ נמשכת, והסידותם

מעורבת עם כונת תועלת נפשם או לדהות ההיזק ממנה, אם כן כמה

האדמ הייב מן העבודה והשבה וההודאה לבורא המוכה והממיב בה

אשר אין תכלית למובתו, אך היא מתמדת ונמשכת מבלתי בונת תועלת

ולא דהיית נזק, רק נדבה והסד ממנו על כל המדברימ:

ה שראוי לעמוד עליו כי כל ממיב לזולתו מבני אדמ מכל המינימ אשר מ מ ו

זכרנו, אין לו יתרון על מי שממיב לו אלא במקרה מן המקריא אבל

באנושותס (םפרימ אהרימ: בישותמ) ועצמם המ נמשלימ וקרובימ זה לזה

בעצמ ובדמות ובהבורמ ובצלממ ומבעיהמ וברוב מקריהם, ועמ כל זה

הייב מי שממיבימ לו מן העבודה לממיב מה שספרנו, ואמ היינו הושבימ

כי מי אשר ממיבין לו בתכלית ההםרון והנריעות ובהרכבתו והבורו ודמותו,

היה חייב בעבודה יותר. וכן כאשר נהשוב כי המטיב בטובה מוב ושלם

מכל נמצא, ומי שמטיבין לו נרוע מכל נמצא והלוש מכל נברא, השכל מהייב

בתוספת העבודה למטיב עד אין תכלית. וכאשר נבחן על ההקשה הזאת

דבר הבורא יתעלה ובני אדם בשכלנו נמצא הבורא יתברך נעלה ונשא

ומרוממ על כל נמצא וכל מושג בהרגשה ובשכל, כפי אשר התבאר בשער

הראשון מן הספר הזה. וכן נמצא האדם בהקשתו אצל שאר מיני חחי<ם

לב

DUTIES OF THE HEART

the Lord bestowed upon him. Nevertheless, he is not to be without due praise, as Job said, "Could I see any perish for want of clothing or any poor without covering ? Did not his loins bless me, when he warmed him¬self with the fleece of my sheep?" (Job 31:19-20).

From what has here been advanced, it is clear that anyone who bestows benefits on others has first his own interest in mind—either to secure an honourable distinction in this world, or hereafter, or relieve him¬self of pain, or improve his material substance. Yet all these considera¬tions do not absolve the beneficiaries of their duty of praising, thanking, respecting and loving their benefactors and making them sqme return. And this, despite that the benefit was only loaned to the benefactors; that they were obliged to dispense it, as we have pointed out; and that their beneficence is not permanent, their generosity not prolonged, and their benevolence is mixed with the intent either to further their own interest or ward off injury. How much more then does a human being owe service, praise and gratitude to Him who created the benefit and the benefactor, whose beneficence is unlimited, permanent, perpetual, without any motive of self-interest, or purpose of warding off injury, but only an expres¬sion of grace and loving-kindness emanating from Him towards all human beings.

We should furthermore bear in mind that a human being who renders a kindness to another in any of the modes above specified is not superior to the person whom he benefits, except in some casual detail, while in their humanity and essential characteristics they are alike and akin to one another, in substance and form, in physical confor¬mation and figure (or mentality—Gen. 1:27) in their natures and in a larger part of what happens to them. Nevertheless the beneficiary, as we have set forth, is under an obligation of service to his benefactor. And if we thought that the beneficiary was extremely defective and im¬perfect in his physical conformation, figure and appearance [we would conclude that], the obligation of service on his part would be so much the greater. So also, if we should deem the benefactor the best and most perfect of all beings, while the beneficiary was the most defective of all things and the weakest of all creatures, reason would require that the service to the benefactor should be increased to an infinite degree.

Following this analogy, when we investigate the relation of the Creator, blessed be He, to human beings, we will find that the Creator, blessed be He, is infinitely exalted and glorified above everything existing, above all that can be apprehended by the senses or conceived by the in¬tellect as has been expounded in the first treatise of this book; and that a human being, in comparison with other species of animals, is the most de־ fective and weakest of them all.

32


שאינם מדברים חםר וחלש מכלם. ויראח לך זח בשלשה ענינים. אחד

מחם בענין נדולו ועוללותו, כי נמצא שאר מיני חחיים חזקים ממנו ויכולים

לסבול חצער יותר ולנשא את עצמם, ואינם מטריחים אבותם בנדולם

כאדם. והענין השני כשנעין במה שיש תוך נוף חאדם מן חלכלוכים

והטנופים ומה שיראה עליו מחוץ ממה שהוא קרוב מהם כשהוא נמנע מן

חרחיצה והנקיות ימים רבים וכן כאשר ימות, כי זוהמתו יותר כבדה

מכל זוהמת כל נבלות שאר בעלי חיים וצואתו יותר מםרחת מצואת

שאר בעלי חיים וכן שאר טנופיו. והענין השלישי מה שהוא נראה

מחולשת תחבולותיו כשיחסר כח הדבר אשר נתן בו יתרון על שאר

חחיים שאינם מדברים למאורע שיארע במוחו, כי בעת ההיא יהיה נעוה

ונתעח משאר ב״ח, ואפשר שישחית עצמו בשחיתות ובתמותות, ונמצא

ב בעלי חיים שיש להם מן ההכרה בדרכי טובותם והתחבולח בחשגת ח

מזונותם, מה שמקצרים רבים מן המשכילים שבבני אדם מכמותח, כל

שכן מי שיפקד שכלו מחע וכאשר נעמוד במחשבותינו על נדולת הבורא

יתברך ועוצם יכלתו וחכמתו ועשרו ונשתכל בחלישות האדם וחסרונו

ושאינו מניע אל השלמות ורוב צרכו ורישו לדבר שימלא מחסורו, ונבחן

רוב טובות חבורא יתברך וחסדו עליו ושבראוהו כמו שבראהו מן חחםרון

בעצמו, והוא רש וצריך אל מח שיש בו תקנתו ולא יניע אליו כי אם

ביניעת נפשו, וזח מחמלת חבורא עליו כדי שיכיר את עצמו ויבחן בכל

עניניו וידבק בעבודת האל על כל פנים ויקבל על זה נמול העולם הבא אשר

לו נברא, כמו שהקדמנו מן הדברים בשער השני מן הספר הזה, כמה האדם

חייב לו יתברך מן העבודה והיראה והשבח וההודאה והתמדת התחלה,

עם ברור חיוב כל אשר חקדמנו מן שבח בני אדם וחודאתם קצתם לקצתם,

5ג

DUTIES OF THE HEART

This can be demonstrated in three respects:

(1) In respect to his infancy and early childhood: For we find that other species of living creatures are stronger than he is, better able to endure pain and move independently, and do not trouble their progenitors in their period of growth to the same extent as a human being does.

(2) In respect to the filth and foulness within the human body and the similar appearance of exudations on its external surface when one has neglected to wash and cleanse himself for a length of time, as also in respect to the state of the body after death-the effluvium of a human corpse being more noisome than that of the carcases of other creatures, and a human being's ordure more offensive than that of other creatures.

(3) In respect to a human being's helplessness resulting from an injury to his brain, when he loses the rational faculty which God bestowed upon him and which constitutes his superiority to the other creatures that are irrational. For at such times he is stupider and more senseless than other animals. He may inflict serious injuries on himself and even kill himself. Most animals, too, we find, possess an apprehension ot what will be to their advantage, and show an ingenuity in obtaining their food, while many intellectual men fall short in this regard, not to speak of one who has lost his senses.

When we concentrate our thoughts on the greatness of the Creator, exalted be He, on His infinite might, wisdom and plenitude of resources; and then turn our attention to a man's weakness and deficiency, in that he never attains perfection; when we consider his poverty and lack ot what he needs to supply his wants and then investigate the numerous bounties and favours which the Creator has bestowed on him; when we reflect that the Creator has created man as he is with deficiencies in his very being—poor and needing for his development all requisites which he can only obtain by exerting himself—this too proceeding from the Creator's mercy to him, so that he may know himself, study his con¬ditions and cleave, under all circumstances, to the service of God, and so receive for it a recompense in the world to come, for the attain¬ment of which he was created, as we have already set forth in the second treatise of this book—how much indeed then does a human being owe to the blessed Creator, in service, thanksgiving and con¬tinuous praise, in view of the demonstration already given of the obli¬gation of praise and gratitude that human beings owe to each other for favors rendered them. . ,

Should anyone be so foolish as to contest this obligation 01 a human being towards the Creator—when he examines and closely

33


ואם יש איש סכל שהולק בהיוב כל זה לבורא יתברך על האדם, כשהוא

מבהין ומתבונן בענין הזה ומודה באמת על עצמו, הלא יעור הישן ויקיץ

המתעלם ויבהין הכסיל וישכיל המשכיל בירור היוב קבלת עבודת האלהים

עם בירור הראיות ופרסום העדים ואמתת המופתים, וכמו שאמר הנביא

עליו השלום למי שהתעלם מעיין בקבלת עבודת האלהים יתברך (דברים

ל״ב), חליי׳ תנמלו זאת עם נבל ולא הכם, אם כן כבר נתברר היוב קבלת

עבודת האלהים על בני אדם מצד התמדת טובותיו עליו. וצריך שנבאר

מענין השער הזה עשרה ענינים, אהד מהם ההערה על העבודה.וחלקיה,

והשני בצורך המביא אל כל הלק מהלקיה, והשלישי בנדר העבודה והלקיה

ומעלותיה, והרביעי בצורת ההערה התוריה והלקיה ומעלות אנשים

בידיעת ספר התורה והבנת ענינו, וההמישי בצורת ההערה השכלית

ולהודות עליה על דרך השאלה והתשובה, והששי במיני היובי העבודה

כפי טעי הטובות ומהלקותיה, והשביעי בבאור הפהות מה שהייב בו מי

שטטיבין לו בטובה טן הטובות לטטיב בה, וחשמיני במחלוקת חחכטים

בחכרח ובצדק והדעת הקרובה אל האמת מן הדעות בזה, והתשיעי בספור

סוד יצירת המין האנושי בעולם הזה בדרך קצרה, והעשירי בספור דרך

השמוש בכל מדה ממדותינו במקומה:

לד

DUTIES OF THE HEART

studies the subject, and candidly acknowledges the truth to himself, the sleeper will surely awake, the negligent will be aroused, the ignorant will investigate, the intelligent will comprehend the demonstration of the obligatory character of the service of God, the proofs for which are so clear the evidence of which is so manifest, and the indications are so true; as the prophet (peace be unto him) said concerning one who neglects to reflect upon the obligation of the service of God, Do ye thus requite the Lord, O foolish people and unwise? (Deut. 32:6).

Thus the obligation to assume the service of God, incumbent on human beings in view of the bounties He continually bestows on them, has been demonstrated.

In dealing with the subject-matter of this treatise, we have now to ex¬pound ten topics:

(1) the necessity of arousing men to God's service, and the methods to be employed to this end;

(2) the need for each of these methods;

(3) definition of the service (of God); its divisions and degrees;

(4) the form which the Torah takes to arouse us; its divi¬sions; and the excellencies which men attain through knowledge of the Torah and comprehension of its contents;

(5) the way in which the exercise of our reasoning faculties prompts us in this regard, set forth in the form of ques¬tions and answers;

(6) the various classes of obligations to the service of God, corresponding to the various kinds of benefits received, and their divisions;

(7) exposition of the minimum of service which the recipient of any benefit owes to the benefactor;

(8) the difference in the views of the learned in regard to (the problem of) necessity and (divine) justice, and which ot these views is nearer the truth;

(9) the mystery of the purpose for which the human species was created on earth, compendiously set forth;

(10) an account of the use we should make of all our capacities, each in its right place.

34


ו הצורר אל ההערה על עבודת ה׳ והלקיה הוא, ק א. אמר המהבר: א ר פ

מפני שהאדם הייב בעבודת ה׳ יתברך מדרך השכל וההכרה, ויש

בין עת הראות הטובות על האדם ובין עת שישכיל ויכיר מה שהוא הייב

עליהם טן העבודה זטן ארוך, היתה הערת האדם על טה שהייב בו מן

הטעשים ואטונות הלבבות אשר בהם תשלם לו העבודה לאל יתברך הובה,

כדי שלא ישאר בלי דת עד שינטר שכלו, וההערה על שני ענינים, אהד

טהם תקוע בשכל נטוע בהכרת האדם נוצר עליו בשרש בריאתו ותולדתו,

והשני קנוי בדרך השטע, והיא התורה אשר יניענה הנביא אל בני אדם

להורותם דרך העבודה אשר הם הייבין בה לבורא יתברך:

מ!

DUTIES OP THE HEART

C H A P T E R I .

Arousing man to God's service and the various methods of doing so are necessary on the following grounds. The understanding and the faculty of perception impress on human beings the duty of serving God. But between the time when the benefits that man receives and the time when he has sufficient intelligence to realize the services he should render in return for them, a long period intervenes. Hence, calling attention to the external acts and inward faith which make the service of God com¬plete, is a duty, so that a human being should not be without religion up to the time when his mental powers have become fully developed.

This stimulation is twofold. One of them is inherent in the mind, implanted in the human faculty of cognition, innate from the beginning of his existence. The other is acquired by instruction in the divine law which the prophet imparts to human beings, so as to teach them the mode of service which it is their duty to render to the Creator, blessed be He.

35


ק ב. אך הצורך המביא אל כל הלק מהלקי ההערה הוא, מפני שההערה ר פ התקועה בשכל נהלשת משלשה פנים, התהייבנו להזקה בהערה התורים והאחד מהשלשה פנים הוא מפני שנברא האדם מדברים שונים זה מזה וטבעים מתנכרים זה על זה ומעצמים זה הפך זה, והם נפשו ונופו. ונמע הבורא יתברך בנפשו מדות וכהות יכםוף בם לדברים, כאשר יתנהנ בהם האדם ינדל בהם נופו ויתהזק על ישוב העולם הזה וישאר המין האנושי על ענינו ואם יפםדו אישיו. והמדד. הזאת היא התאוה להנאות המפיות, והיא כוללת כל מיני ההי הנדל. והרכיב הבורא יתברך בנפש האדם עוד מדות וכהות יכםוף בהם כאשר ישתמש בהם למאום בעמידתו בעולם הזה ויחפוץ להפרד ממנה והיא ההכמה (ספרים אהרים: ההכרה) השלמה. ומפני שהיו ההנאות המפיות קודמות אל נפש האדם מנעוריו, וצוותו בהם מתהלת ענינו הזק ונדול ונהוץ בם יותר, הנבירה מדת התאוה על שאר מדותיו עד שנברר. על השכל שנוצר עליו האדם ומהד. מראות עינו ואבדו סימני המודותיו, והוצרך האדם בעבור זה לדברים שהם הוץ לו לעמוד בהם כננד מדתו המנונה והיא התאוה להנאות הבהמיות, ולההיות בהם סימני מדתו המשובהת והוא השכל. והדברים ההם עניני התורה אשר הורה בהם האל ברואיו דרך עבודתו על ידי שלוהיו ונביאיו עליהם השלום, והשני שהשכל הוא עצם רוהני ננזר מן העולם העליון הרוהני והוא נכרי בעולם הנופים העבים, וחתאוד. אשר באדם מחוברת מכהות הטבע ומזנ היסודות, והיא בעולם יסודה ומעין שרשה מושכים אליה המאכלים כח וםהזקים אותה ההנאות המפיות, והשכל מפני שהוא נכרי אין לו מחזק ולא הבר והכל כננדו, ומן הדין היה שיחלש ונצטרך לדבר שידחח בו מעליו נובר התאוה ושיהזקהו עליה, והיתד. התורח רפואד. לחלי כזד. מחל^י הנפשות ומדוי המדות, ועל כן תמצא התורה מזהרת מהרבה מאכלים ולבושים ובעילות וקנינים ומעשים שחם מחזקים כח חתאוח, וכן הוא כמצווה במה שהוא עומד כננדה מהדברים שהם הפכה, וחם התפלה וחצומ וחצדקות ונמילות חסדים ולחחיות בהם סימני השכל ולהועיל האדם בם בעולם הזה ובעולם חבא, כמו שאמר דוד (תחלים קי״ט), נר לתלי

צו

DUTIES OF THE HEART

C H A P T E R I I .

Both methods of calling attention to the service of God are neces¬sary because the innate urge is deficient in three respects; and we are therefore obliged to strengthen it by religious instruction. First, man is made up of diverse entities, natures conflicting and mutually antagonistic. These entities are his soul and his body. The Creator has implanted in his soul qualities and forces which make him yearn for thmgs, the use of which will promote his physical well-being, so that he will develop vigour to populate the earth, in order that the race may continue while individuals perish This quality is the desire for bodily pleasures common to all hv-ing creatures that propagate their species. The Creator has also en¬grafted in the human soul other qualities and forces, which, if he uses them, will make him loathe his position in this world and yearn to separate him¬self from it. This is the desire for perfect wisdom. Since, however, bodily pleasures come to a man's soul first, already in early youth, and the attach¬ment to them is, from the outset, strong, great and extremely urgent, the desire for sensual pleasure overcomes his other faculties, and even predom¬inates over the intellect, for the sake of which man was created. And so his spiritual sight fails and the indications of his desirable qualities disappear. Man therefore needs external means, by the aid of which he may resist his despicable instinct—the lust for animal enjoyments—and revitalize the marks of his noblest endowment—the intellect. These aids are the contents of the Torah, whereby God, through His messengers and prophets, taught His creatures the way to serve Him. Secondly, the intellect is a spiritual entity, originating in the higher, spiritual world. It is a stranger in this world of gross material bodies. Sensual lust in man is the product of natural forces and of a combination of his physical elements. Its foundation and root are in this world. Food gives it strength. Physical pleasures add to its vigour, while the intellect, because it is a stranger here, stands without support or ally, and all are against it. Hence it follows that it must become weak and that it needs an external means to repel the mighty power of lust and overcome it. The Torah is the remedy for such spiritual maladies and moral diseases. The Torah there¬fore prohibits many kinds of food, apparel, sexual relations, certain ac-•quisitions and practices, all of which strengthen sensual lust; it also exhorts us to use those means which will resist lust and are its opposites. These are prayer, fasting, alms-giving, kindness; by which the intellectual faculties are revived and man is aided in this world and for the worm

36


דברך ואור לנתיבתי. ואמר (משלי ר), כי נר מצוה ותורה אור, ונאמר

(קהלת ב׳), וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן

החשך, והשלישי כי התאוה שמשתמשים בה תדיר במזון הגוף לא תרפה

מהעבודה לילה ויום, והשכל אין משתמשים בו אלא במה שהוא מפיק

לתאוה. ומן הידוע, שהכלים שמשתמשים בהם תמיד על דרך הטבע מוסיף

תקונם ומתחזקים מעשיהם, וכאשר ימעט שמושם יפסדו ויחלשו מעשיהם,

והדין נותן שתחזק התאוה מפני שמשתמשים בה תדיר, ויחלש השכל

מפני מעוט השמוש בו והנהגתו על מה שהוטבע עליו, והצריך הדוחק

למציאות ענין שאין משתמשים באמתתו מאברי האדם ותאוותיו הבהמיות

מאומה, אבל משתמשים בה בשכל הנצל מגובר התאוות עליו, היא התורה

אשר בהשתמש השכל בה יחזיק ויזך ויזהיר וידחה מעל האדם הסכלות

הגוברת על נפשו המונעת אותו מראות הדברים על אמתתם ומהניחם על

מכוניהם, כמו שאמר (תהלים י״ט), תורת ה׳ תמימה משיבת נפש, עדות

ה׳ נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה׳ ישרים משמחי לב, מצות ה׳ ברה

מאירת עינים, והתחייבה מאשר זכרנו הערת האדם בדרך התורה הכוללת

המצוות השכליות והשמעיות, לעלות בהם אל העבודה אשר האדם חייב

בה מדרך הראיה השכלית, אשר היא תכלית הענין המכוון בו בבריאת

המין האנושי בעולם הזה:

>ז

DUTIES OF THE HEAET

to come, as David said: "Thy word is a lamp to my feet and a light to my path" (Ps. 119:105) ; "For the commandment is a lamp and the law is light" (Prov. 6:23) ; " I saw that wisdom is preferable to folly as light is preferable to darkness' (Eccles. 2:13).

Third, the sensual desire, constantly enforced by bodily nour¬ishment, never ceases working by day or night. The intellect, on the other hand, is only called into activity to help one gratify his passions. Now it is well known that organs which are constantly exercised in accordance with their nature, improve and become more efficient, while those that are less frequently used deteriorate and become inefficient. It logically follows therefore that the sensual desire would become stronger because it is continually exercised, while the intellectual faculty would weaken, because it is so seldom used, and so little for its proper purpose. Hence the need of something, the acquisition of whose truth demands neither the use of man's physical organs nor the indulgence of his passions but only the exercise of his intellect, freed from the predominance of lusts. This aid is the Torah, the study of which will make the intellect stronger, purer, more luminous, and will drive away from man the folly that masters his soul and keeps him from seeing things as they really are and placing them in their proper relations. As the Psalmist says, "The law of the Lord is perfect, restoring the soul; the testimony of the Lord is faithful, making wise the simple; the ordinances of the Lord are right, rejoicing the heart; the commandment of the Lord is pure, enlightening the eyes" (Ps. 19:8-9). . .

From what has been said, it is clearly established how necessary it is that a human being should be aroused to the service of God by the Torah, which includes rational precepts as well as those accepted on authority, so that through these we may rise to the service of God which, our reason demonstrates, is man's duty and the main purpose for which the human species has been called into existence in this world.

37


ס ג אך גדר העבודה ובאור חלקיה ומעלות כל חלק מחלקיה, הוא ל פ

שגדר העבודה כניעת מי שמטיבין לו לממיב במובח שיגמלחו על

טובתו כפי יכלתו, והכניעה נחלקת לשני חלקים, האחד, כניעת רהות

ויחול וחכרח והזקה, והשני כניעת חובה ודין לנדל ולרוממ למי שנכנעץ

לי• אך החלק הראשון הוא הכניעה לאל שתהיה מצד ההערה הקנויה אשר

זכרנו, שחיובה מדיר הגמול ועונש בעולם הזה ובעולם הבא, אבל חחלק

השני הוא הכניעה אשר תהיה מצד ההערה התקועה בשכל וחנוצרח בטבע

האדם בהקשר נפשו עמ נופו. ושתי הכניעות משובחות מביאות אל דרך

ההצלה בעולמ המנוחח, אלא שאחת מהנה נורמת לחברתה ומעלה שעולים

ממנה אליה, והיא הערת התורה. והכניעה שתהיה מחמת הערת השכל

ודרך הראיה קרובה אל האלהים ורצויה יותר לשבעה פנים: אחד מהם,

שהעבודה שתהיה מהערת התורה אפשר שיהיה האדם מכוין בה לשם

שמים, ואפשר שתהיה כונתו להטפה ולשבח בני אדם וכבודמ בעבורה, כי

שרשה מוסד על התוחלת והרהות, אך העבודה שהיא מצד הערת השכל

לא תחיה כי אמ מיוחדת לשמ שמים, לא יתערב בה שום חונף ולא זיוף

מצד שיתפאר בה, כי אינה מיוסדת על תוחלת ועל רהות, אך היא מצד

חחכמה והידיעה במו! שחנברא חייב לבורא מן העבודה. והשני, כי

העבודה שהיא מהערת התורה לא תהיה אלא אהר היהול בנמול והרחות

בעונש, ואשר תהיה מהערת השכל לא תהיה כי אם לנדיבות הנפש

ורצונה להשתדל בכל יכלתח בעבודת אלחיח לשמו אחר יתעה והבנה, כי

הנפש לא תתנדב במה שיש לח אלא אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת

עליו, והוא רצות האל אותה. והשלישי, כי העבודה שהיא מן התורה

צח

DUTIES OF THE HEAET

C H A P T E R I I I .

Definition of the Service of God; exposition of its parts; the merits of each of these parts.

Service may be defined as a beneficiary's submission to his 'bene¬factor, expressed in rendering some benefit within his power to the latter in return for the favor received. This submission is of two kinds. The first is submission induced by fear, hope, necessity or compulsion. The second is submission arising from a sense of duty, from the con¬viction that it is right to aggrandize and exalt the person to whom sub¬mission is rendered.

Of the first kind is that submission to God which has been induced by an external stimulus, as we have mentioned, and the obligation of which arises from expectation of reward or fear of punishment in this world and the next. But the second kind is the submission which arises from an inward urge in the mind, innate in the nature of a human being in whom body and soul are joined together. Both kinds of submission are praiseworthy and lead to salvation in the life hereafter, the world of eternal rest. But one of these leads to the other and is a step by which we ascend to it. The former is the submission induced by the study of the Torah. The submission which is induced by the urge of the understanding and based on rational demonstrations is nearer to God and more acceptable on seven grounds: First, The service (of God) induced by study of the Torah may be entirely devotional and directed to the Supreme. It may, however, be hypocritical; the aim may possibly be to obtain praise for it and honour among one's fellow-men, since the service is rooted in, and founded on, hope (of reward) and fear (of punishment). But the service of God induced by the intellectual urge is wholly and solely devoted to God. No hypocrisy is mingled with it, nor any false pretense for the sake of self-glorification, since this service it not founded on hope or fear, but is based on wisdom and knowledge of what service a creature owes to the Creator. Secondly, service of God induced by the Torah is only rendered as the result of hope of reward or fear of punishment; but the service urged by the understanding comes from willingness of the soul and its desire to strive with all its might to serve its God for His own sake, as a result of knowledge and comprehension. For the soul will freely give all it has, provided it is convinced that what it gives is exceeded in value by what it receives in exchange, and this [boon] is that God is pleased with it. Third, the service due to the

38


בלבד יהיה הנראה ממנה על האברים מן המעשים הטובים, יותר מפח שהוא צפון בלב מעבודת האלהים, והעבודה שהיא מן השכל הצפון בלב, כפלים ממה שנראה ממנה על האברים והם הובות הלבבות. והרביעי כי העבודה שהיא מן התורה כמבוא אל העבודה אשר היא מן השכל, והיא כנרניר הזרוע והתורה לה כעבודה לאדמה והרישתה ונקותה, והעזר שהוא טן האלהים כטטר המשקה אותה, ומה שהיא ממציאה ומצמחת במה שיתקיים בלבבות מעבודת האלהים לשמו לא ליחול ולא לדהות כבמי שהזהירו הז״ל עליו(אבות פ״א, נ), אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו׳ ויהי מורא שמים עליכמ וההמישי, כי מצות התורה יש תכלית למספרן והן מניעות עד סך ידוע, והוא תרי״נ מצוות, אך טצות השכל כטעט שאין להם תכלית, כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהן, וכל אשר תוסיף הכרתו ויבין טובות האלהים ועוצם יכלתו וטלכותו יוסיף להכנע לו ולהשפל לפניו, ועל כן אתה רואה דוד עליו השלום טתחנן אל האלהים להעיר אותו עליהם ולהסיר טסך הסכלות טעל עיניו, כטו שאטר (תהלים קי״ט), נל עיני ואביטה נפלאות טתורתך, הורני ה׳ דרך הקיך ונוטר, הדריכני בנתיב טצותיך ונוטר, הט לבי אל עדותיך ונוטר, ואומר (שם), לכל תכלה ראיתי קץ רהבה מצותך מאד, רצונו לומר, כי כל מה שאנו הייבים מעבודתך על התמדת טובותיך אין קץ לו מפני שאין קץ לאופני טובותיך עלי, וכבר נאמר על קצת הפרושים שהיו כל ימיהם בתשובה, טפני שהיו טהדשים בכל יום תשובה בעבור תוספת הכרתם בנדולת האלהים בכל יום, וקצורם במה שהם הייבים לו מן העבודה כשעבר, כטו שאטר דוד עליו השלום (שם י״ט), יום ליום יביע אומר וגומר, ואמר (שם קי״ט), פלני טים ירדו עיני על לא שטת תורתך, והששי, כי העבודה שהיא מן התורה היא ביכולת האדם כשהוא מכוין בה ומזדמן אליה איננה נמנעת ממבקשה, אך העבודה שהיא מן השכל לא תגמר לאדם אלא בכה גדול ועזר מאת האלהים יתברך כי יכולת האדם קצרה מהשינה, ועל כן

ל0

DUTIES OF THE HEAET

urge of the Torah is manifested in external good deeds rather than in inward thoughts and feelings, hidden in the heart. But in the service prompted by the understanding, that which is hidden in the heart is many times as much as what is seen in the external activity of the bodily limbs. This service includes the duties of the heart. Fourth, the service prompted by Torah is to be regarded as an introduction to the service prompted by the understanding. The former is like seed planted in the ground. The study of the Torah is as tillage is to the soil—ploughing and clearing it. The aid that comes from God is like the rain that waters the field. And the fruit that is produced and brought ,forth is what remains in the heart—the service of God for His sake only, and not prompted by hope (of reward) or fear (of punishment). So our wise men have exhorted us, "Be not like servants who minister to their master upon the condition of receiving a reward . . . and let the fear of Heaven be upon you." (Ethics of the Fathers 1:3). Fifth, the com¬mandments of the Torah are limited. They are a known number, 613 precepts. But the duties imposed by the understanding are almost infinite, for a person daily increases his knowledge of them; and the more his faculty of perception develops and the more he comprehends God's beneficences, mighty power and sovereignty, the more will a man humble himself before Him. Hence you find that David (peace be upon him) ,besought God to arouse him to the knowledge of these duties and remove the curtain of folly from his eyes; as it is said, "Open Thou mine eyes that I may behold wondrous things out of Thy law." (Ps. 119:18); "Teach me, O Lord, the way of Thy statutes . . ." (ibid. 119:33); "Incline my heart unto Thy testimonies, and not to covetousness" (ibid. 119:36). Furthermore it is said "To all perfec¬tion have I seen an end; but Thy commandment is exceedingly broad" (ibid. 119:96); that is to say, our obligation of service to Thee for Thy continual benefits to us is without limit because there is no limit to the varieties of Thy bounties to us. It is also related of some ascetics that they spent the whole of their lives in penitence. Each day they were moved to renewed repentance, because every day their recognition of God's greatness increased, and they realized how much they had fallen short in the fulfillment of their obligation of service in the past, as David said, "Day communicates knowledge unto day" (Ps. 19:2). Further¬more, it is said, "Streams of water run down mine eyes, because they keep not Thy laws." (Ps. 119:136). Sixth, the service enjoined by the Torah is within the range of a human being's capacity. Provided he is intent upon it and sets about it, it is not withheld from any one who seeks to fulfil it. But the service pronqrted by the understanding can only be performed by one who makes a great effort and with the help of God, since human power is insufficient to attain it. Hence you find

39


אתה רואה דוד עליו חשלום משיב תמיד התהנה לאל לעזרו עליה באשרי תמימי דרך. והשביעי, כי העמדה כשהיא מן התורה בלבד אין אדמ בוטה בעצמו שלא יכשל בה, כי כח התאוה אורב לה ומצפה העתות שהוא מתעלמ טטנה, אבל העבודה שהיא טהערת השכל בטוה הוא טהכשל בה וטהטא, כי הנפש אינה נמשכת אליה אלא לאהר המית תאות הגופות והנברת השכל עליה ושטושו בה כהפצו ורצונו. ועל כן היא עבודה מובטהת טהכשל בה ובעלה שטור טן ההטא, כטו שאטר הכתוב (משלי

י״ב), לא יאונה לצדיק כל און:ך מעלות התורה צריך שאבאר מהמ מה שיזדמן לי, ואומר כי הענינימ א המצריכימ להערת התורה נמ כן המ שבעה: אהד מהמ, כי האדמ מהובר (םפרימ אהרימ: מורכב) מנפש ונוף, ובמדותיו מה שיביאהו להתמכר להנאות ולשקוע בתאוות הבהמיות ולנתק קשר השכל מעליו, ויש בו מדות שיביאוהו למאום בעולמ ולהניה ישובו, מפני התהפמת עניניו בו והתמדת הפנעימ והינונות עליו, ולנטות אל עולמ השכל העליון, ושתי העצות אינן משובהות, מפני שהאהת מביאה להפםדת סדר העולם, והשנית מביאה להפםדת עניני האדמ בעולמ הזה ובבא, ומהמלת הבורא יתברך ועוצמ טובתו על האדמ שהננו מה שיתקן בו ענינו וימנו בו דרכיו בשני העולמות בסדר אמצעי בין השכל והתאוה, והיא התורה הנאמנה השומרת הצדק בנלוי ובנסתר שמרהקת האדמ מתאוותיו בעולמ הזה ושומרת לו נמולו באחריתו, כמו שאמר הכתוב (משלי כ׳׳ב), הט אזנך ושמע דברי חכמימ ונומר כי נעימ כי תשמרמ בבטנך ונוטר, לחיות בח׳ טבטחך ונומר הלא כתבתי לך שלישימ ונוטר לחודיעך קושט אמרי אמת לחשיב אמרימ אמת לשולחך. וחשני, כי חערת חשכל איננח נודרת חיובי מעשה עבודת האלהימ מתפלה וצומ וצדקה ומעשר ונמילת חסדים, ואץ אדמ פגיע בח לידיעת נמלי העונשין אשר יתהייב בהן המקצר בעבודה, והוצרך למעמד וגבול בכל זה בדרך התורה והוראת הנבואח, כדי שיסדר לגו חענץ

ם

DUTIES OF THE HEART

that David repeatedly supplicates God in Psalm 119 to give him this aid. Seventh, when service is only derived from the Torah, a person can never be sure that he will not stumble. For in that kind of service, the force of evil passion is always lurking in ambush, waiting for the time when he will neglect it. But when the service is prompted by the understanding, a man can be sure that he will not stumble and sin, for the soul is attracted to service of God only after physical lust has been overcome and the intellect has obtained the victory oyer it, and controls it according to the soul's will and desire. Hence, this type of service affords a guarantee against stumbling, and one whp has attained it, is guarded from sin, as Scripture saith, "There shall no evil happen to the righteous" (Prov. 12:21).

It is necessary, however, that I should expound some of the advantages of instruction in the Torah, as these occur to me. The grounds that neces¬sitate the urge of the Torah to service of God are also seven. First, man is composed of soul and body. Among his tendencies there are some that tempt him to surrender himself to physical pleasures, indulge in low desires, and break the restraining bonds of reason. There are also other tendencies that will make him abhor the world and renounce society, because of reverses that he has sustained and continued troubles and sorrows that have befallen him, and so he would turn to the higher spiritual life. Neither of these plans is commendable. The latter (if generally followed) would bring about destruction of the social order. The former would lead to his ruin in this world and in the next. The exalted Creator, in His compassion and infinite goodness to man, favoured him with a means by which he may improve his condition and direct aright his ways, lead¬ing to happiness here and hereafter. This means, which points out the middle road between reason and physical desire, is the Torah which is faithful, preserves righteousness outwardly and inwardly, keeps man away from his lusts in this world and reserves for him his recompense at his latter end, as Scripture saith, "Incline thine ear and hear the words of the wise . . . for it is a pleasant thing if thou keep them within thee . . . That thy trust may be in the Lord, I have made known to thee . . . Have I not written for thee excellent things in coun¬sels and knowledge, that I might make thee know the certainty of the words of truth, that thou mightest answer the words of truth to them that send [enquiries] unto thee" (Prov. 22:17-21). Second, the intellectual urge to the service of God does not lead to the recognition of active obligations such as prayer, fasting, alms-giving, tithing, deeds of benevolence. Nor does one thereby attain knowledge of the terms of punishments incurred by one who is negligent in service. In all this, there is need of a stand and definiteness in the way set forth by the Torah and the prophet's instruction, so that by

40


המכוון ממנו בהתקבצמ והיא עבודת ה׳ יתברך כמו שנאמר (קהלת ג׳),

והאלהימ עשה שייראו מלפניו. והשלישי, כי ההערה השכלית איננה

כוללת כל המצווימ מפני קוצר מהשבת קצתמ ויתרון הכרת קצתמ על

קצתמ, וההערה התוריה כוללת כל מי שהניע לתנאי הצווי על דרך שוה

ואמ המ הלוקימ בהבנתמ אותו, כמו שהקדמנו בסוף השער הראשון מן

המפר הזה, ויש שיהיה האדמ מקצר בקצת עניניו ומוסיף בקצתמ ומתהלפת

הערת השכל בו כחתחלף הכרתו, וההערה התוריה אינה מתהלפת

בעצמה, אבל צורתה צורה אהת לנער ולבהור ולישיש ולזקן ולמשכיל

ולכםיל, ומתחלף המעשה שיהיה מהמתו בכל אשר זכרנו (ספרימ אהרימ:

באשר ספרנו), כמו שאמר המפר בכלילת ההערה התוריה לכל העמ(דברימ

ל׳׳א), הקהל את העמ האנשימ והנשיס והמן* ונרך אשר בשעריך ונומר,

ואמר (שמ), תקרא את התורה הזאת ננד כל ישראל באזניהמ. והרביעי,

כי מן הידוע כי עבודות בני אדמ הייבין בהן כפי מעלות הטובות עליהם,

ובכל דור וחר מתהדשות סבות לעמ זולתי עמ אחר מביאות ליחדמ בטובה

מאת ח׳ יתברך, וצריך בעבורח שיתיחח נמ הס מתוספת עבודת הבורא

מבלעדי שאר העמימ,• ואץ דרך לדעת זה מצד השכל לבדו, כאשר בתר בנו

בהוציאו אותנו מארץ מצרימ ובקיעת יס סוף ומה שסמוך להמ מן הטובות,

אשר אין צורך לזכרס בעבור שהן ידועות ומפורסמות, ויהדנו הבורא יתברך

משאר האומות בעבודה הייבנו בה להודות לו, וייעד אותנו על קבלתה

מחנמול בעולמ הזה ובבא מה שלא יסופר טרוב הסד וטובה ממנו יתברך,

וכל זח לא יתברר כי אם בתורח, כמו שאמר חכתוב (שמות י״ט), אתמ

ראיתמ אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי,

ועתה אמ שמוע תשמעו בקולי ושמרתמ את בריתי ונומר ואתם תחיו לי

מא

DUTIES OP THE HEART

their combination* the Divine purpose may be achieved in orderly fashion —that purpose being the service of God (exalted be He) , as it is said, "And God made it, so that man should fear before Him" (Eccles. 3:14) ; that is to say, God gave us a law to teach us His service. Third, the intellectual urge cannot comprehend equally all who are under the obliga¬tion of service, because some human beings are of limited intelligence, while some are superior in apprehension. But the urge of the Torah applies equally to all who have reached the status subjecting them to this service, even though they vary in their understanding of it, as we liave noted at the close of the first treatise of this book. It some¬times also happens that a person falls short in some duties and exceeds in others. The intellectual stimulus varies in different individuals in accordance with their capacity of apprehension. But the urge of the Torah is not subject to variation. Its obligation is the same for the child, the youth, one advanced in years and the old man, the wise and the foolish, even though the resulting practice varies in different classes of individuals. And so Scripture says in regard to the comprehensive char¬acter of the instruction of the Torah for all the people, "Gather the people together, men and women, and children, and the stranger that is within thy gate, (that they may hear and that they may learn and fear the Lord your God . . . ) " ( D e u t • 31:12). Further, it is said, ". . . thou shalt read this law before all Israel in their hearing." (Deut. 31:11).

Fourth, it is recognised that the obligations of human beings to render service are proportionate to the degrees of benefits conferred upon them. In every period there have been events which occasioned one people to be singled out from all other peoples for special benefits that God bestowed on it. It follows that individuals belonging to that people are on that account under special obligation to render additional service to the Creator beyond that required of other peoples. There is no way of determining by the intellect alone what this service should be. Thus God chose us from among other nations by bringing us out of the land of Egypt, dividing the Red Sea and conferring other benefits subsequently, too well known to be mentioned. Furthermore, the exalted Creator specially distinguished us from all other nations by giving us a religion ior which we are under an obligation of gratitude to Him; and, in return for our acceptance of this religion, He has assured us a recompense in this world and in the next,—an abundance of grace and goodness, emanating from Him, that is indescribable. Al l this can only be clearly made known to us by the Torah, as Scripture saith, "Ye have seen what I did unto the Egyptians and how I bore you on eagles' wings, and brought you unto myself. Now, therefore, if ye will obey my voice

*The urge of Torah and of the intellect, or of the Torah and instruction of the prophets.

41


ממלכת כהנימ וגוי קדוש וגומר. והחמישי, כי ההערה התוריה היא

הקדמה ומבוא אל הערת השכל וראיה עליו, בעבור צורך האדמ בנערותו

אל הנוף והנהנה ולמנוע תאוותיו עד שיהזק ויכון שכלו, וכן הנשימ וקלי

הדעת מן האנשימ אינמ נמשכימ אהר הנהנת השכל מפני הלישות איסורו

בהס וקשורו אותם, והצריך הדוהק להנהנה בינונית שיסבלוה ולא יבצר מהמ

לעמוד בה, ועל כן נוסדו התורות על קמבי היהול והרהות, ומי שאינו

מקצר בהיובי העבודה, יהיה במדרנת ההסידים הזכימ ויהיה ראוי לנמול

העולמ הזה והבא, ומי שעולה ממנה אל העבודה שהיא מדרך הערת השכל,

יניע אל מדרנת הנביאים ובהירי עליון החסידים ויהיה נמולו בעולמ הזה

השמהה במתיקות עבודת ה׳ כמו שכתב הנביא (ירמיה ט״ו), נמצאו דבריך

ואוכלמ ויהי דברך לי לששון ולשמהת לבבי ונומר, ואמר (תהלימ ס״ד),

ישמה צדיק בה׳ והסה בו ויתהללו כל ישרי לב, ואמר (שמ צ״ז), אור זרוע

לצדיק ולישרי לב שמהה. ונמולו לעולמ הבא להניע אל האור העליון אשר

לא נוכל לספרו ולא לדמותו, כמו שאמר (זכריה נ׳), אמ בדרכי תלך ואמ

את משמרתי תשמור ונמ אתה תדין את ביתי ונמ תשמור את חצרי

ונתתי לך מהלכימ בין העומדימ האלה, ואמר (תהלימ ל״א), מה רב מובך

אשר צפנת ליראיך פעלת להוסים בך ננד בני אדם, ואמר (ישעיה ס״ד),

עין לא ראתח אלחימ זולתך יעשח למחכה לו. והששי, כי התורה כללה

ענינים לא יוכל השכל(ספרימ אחריס: חספר), לבאר אופני חיובנו וחמ

המצוות השמעיות וכללימ משרשי השכליות, וזה היה בעבור שהיה העם

שנתנה להמ התורה בעת ההיא בענין נובר התאוות הבהמיות עליהן

ונהלשו מדעמ והכרתמ מהבין הרבה מן השכליות, ונתנה בהמ התורה בזה

מגהג אהד ושבו השכליות והשמעיות אצלם שוי ם בהערה עליהם, ומי

םב

DUTIES OP THE HEAET

indeed, and keep my covenant, (then ye shall be a treasure unto me above all people) and ye shall be unto me a kingdom of priests and a holy nation" ( E x . 19:4-6). . .

Fifth, the stimulus of the Torah is a preparation for, and introduction to that of the intellect, the reason being that a man in his youth needs training and guidance, and restraint from yielding to his passions, till the time comes when his understanding has become strong and firm. So, too some women and frivolous men do not follow the intellectual lead, because its control over them is weak and loose. This condition made it necessary to provide guidance of a medium character which tijey can endure and which will not be impossible for them to stand. Hence, the ™struc-tions of the Torah turn about hope and fear—the poles of its axis. Who¬ever does not fall short in fulfilling the obligations of this service belongs to the class of the truly pious and is worthy of reward in this world and in the next. But one who rises from this stage to the service of God, mduced by reason, reaches the degree of the prophets and the elect of the Supreme —the saints. His recompense here on earth is joy in the sweetness of the service of the Lord, as the prophet said, "Thy words were found, and 1 did eat them; and Thy word was unto me the joy and rejoicing of mine heart; for I am called by Thy name, O Lord God of hosts" (Jeremiah 15-16) • furthermore, "The righteous shall be glad in the Lord and trust in Him; and all the upright in heart shall glory" (Ps. 64:11) ; further¬more, "light is sown for the righteous, and gladness for the upright in heart" (Ps. 97:11). His reward in the world to come will consist in his at¬taining the highest illumination which we are unable to describe or picture, as it is said, "If thou wilt walk in my ways and if thou wilt keep my charge . . . I will give thee a place to walk among these that stand by" (Zachariah 3:7); further, "How great is Thy goodness which Thou hast laid up for them that fear Thee, which Thou hast wrought for them that trust in Thee before the children of men" (Ps. 31:20). Further¬more, "Eye hath not seen, O God, beside Thee, what He will do for one that waiteth for Him" (Isaiah 64:3). .

Sixth, the Torah includes prescriptions, the obligation of which rea¬son cannot explain, namely, those precepts which we obey on the pound ot traditional authority as also certain principles that lie at the root of rational precepts. This is because the people to whom the Torah was given were at that period in such a condition that animal lusts dominated them ana were too weak in their knowledge and perceptive faculties to a p P ^ f ™ many of the rational precepts. The Torah, therefore, used one method only for the rational precepts and for those resting on authority. V* people were exhorted in the same way in regard to both classes of< duties. An individual whose understanding and perception are strong, will exert himself and undertake the obligation of fulfilling them on both grounds-

42

שער! עבודת האלהים

ששכלו והכרתו הזקים יתעורר אליהם ויקבלם על עצמו לשני הפנים, ומי

שנהלש שכלו מדיר היוכם יקבלם מצד התורה כלבד וינהג בהם מנהנ

השמעיות, והיתד• כזאת תקנת הכל כמו שאמר (משלי נ׳), דרכיה דרכי

נועמ וכל נתיבותיה שלוע והשביעי, כי התורה נגיע אליה במציעות

אדם שיראו על ידו אותות ומופתים כל כני אדם שוים בהם מצד הרנשותם

לא יוכלו לדהותם, ויתברר להם מה שהוא כא כו משם הבורא במופתים

מורנשים ושכליים, וזאת תוספת על מה שהוטבעו אליו בשרש הבריאה

והיצירה מן ההערה השכלית, ומי שיכהן טובות האלהים עליו אשר ישתוה

בהן עם כל בני אדע יאמין בהיוב קבלת עבודת האלהימ בכל מיני [ההערה]

השכלית, וכשיבהן טובות הבורא עליו אשר יהד בהן עטי משאר העמים,

יאמין בהיובו במצות השמעיות מבלעדי שאר האומות. וכן כאשר יבהן טובות

האלהים עליו אשר יהד בהן שבטו מבלעדי שבטי שאר עמו בכהונה ולויה,

יאטין בהיובו בטצוות אשר יהד בהן האלהים שבטו. ועל כן תטצא תורות

כהונה ארבעה ועשרים, כנגד ארבעה ועשרים טובות שהטיב בם הבורא

לכהנים והם ארבעה ועשרים מתנות כהונה. ועל ההקשה הזאת כל טי

שיהד אלהים אותו בטובה מבלעדי שאר בני אדם, צריך שיהייב את עצמו

עבודה שיתיחד בה מבלעדיהם, עם השתדלו בעבודה הכוללת אותו עמהם

כפי יכלתו והשנתו להודות לה׳ יתברר על מה שיהדו בו מן הטוב, ויהיה

נורם התמדתם ולהוסיף לו עליה ולנמול על עבודתו בבא, ולא יהיה כמי

שנאמר בו (הושע ב׳), וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, ומי שמקצר

בעבודה על טח שיוחד בו טן הטובה, יגרום לו לקצר במה שיוחדה בו

משפחתו, ואחר כך במה שיוהד בו עטו ויגיה את התורה, וכיון שאינו

מקבל את התורה אינו מקבל היובי השכליות, וכשאינו מקבל מה שמחייבו

מג

DUTIES OF THE HEART

that they are rational and authoritative. And one whose intellect is too weak to perceive their rational ground will accept them because the Torah exhorts him, and will treat them as authoritative precepts. Thus all classes will be benefited, as it is said, "Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace" (Prov. 3:17).

Seventh, we come to the Torah through a human intermediary (Moses) by whom were shown signs and demonstrations equally perceived by all the people with their senses, the evidence of which they could not deny. Hence, the message which he brought with him m the name of God was demonstrated to them through the senses as well as the intellect. The demonstration through the senses was an addition to the intellectual stimu¬lus which human beings naturally possess. Whoever considers God's boun¬ties, bestowed upon him, in common with all other human beings, wall faithfully accept the obligation of the service of God in the ways indicated by his intellect. Whoever reflects on the Creator's special bounties to him by which his people has been distinguished from other peoples, will faithfully accept the special obligation to obey the precepts that are binding on his people, on the authority of the Torah and are not binding on other peoples. And when one considers God's bounties to him, by which his tribe has been distinguished from the remaining tribes of his people, such as, priesthood or the levitical degree, he will faithfully accept the obligation to fulfill pre¬cepts by which God has distinguished his class. Hence you find twenty-four priestly ordinances corresponding to twenty-four special benefits which the Creator bestowed upon the priests. These are the twenty-four priestly dues. Analogously, anyone whom God has distinguished by special favours beyond those enjoyed by other human beings, should undertake a special service not incumbent on them, striving at the same time, according to his capacity and conception, to fulfill the duties in the obligation of which he is included with them and thanking God, blessed be He, for the bounty with which God specially favoured him. Thus will he insure its continuance and increase, and will also receive his reward in the world to come. A person should not behave like the one of whom it is said, "And silver I gave her in abundance and gold which they prepared for Baal" (Hosea 2:10).

One who falls short in the special service which he has to render for the bounty with which he has been specially favoured, will be induced to fall short in the service specially incumbent upon his tribe and after¬wards in that incumbent upon his people, and at last he will renounce the Torah altogether. Not accepting the Torah, he will not even accept the obligation of the precepts that reason dictates. If he does not accept the obligation enjoined by the faculty of reason with which he is en-

43


השכל עם המצאו לו והתעורר עליו, יצא לו מתכונת ההי המדבר ויהיו הבהמות מבינות דרך תקנתם יותר ממנו, כמו שאמר (ישעיה א׳), ידע שור קונהו והמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן, והיה דרכו כדרך מי שנאמר עליו (תהלים ל״ז), כי רשעים יאבדו ואויבי ה׳ כיקר

כרים כלו בעשן כלו:

DUTIES OF THE HEAET

dowed, and its monition, he loses the character of a rational creature; and the cattle understand how to improve their condition better than he does, as it is said, "The ox knoweth his owner, and the ass his master's crib; but Israel doth not know; my people doth not consider" (Isaiah 1:3). Such a person's fate will be like that of one, concerning whom it is said, "But the wicked shall perish; and the enemies of the Lord shall be as the fat of lambs, they shall be consumed; into smoke shall they be utterly consumed" (Psalm 37:20).

44

שער עבודת חאלהים

ק ד. וראוי לנו לבאר צורת ההערה התוריה והלקי התורה ומעלות ר פ

אנשי ההכמה ותכונתמ ואמונתמ בה וקבלתמ אותה, ואומר כי

ההערה התוריה היא הזון מאת האלהימ על ידי איש מבני אדמ במה שהוא

טוב בעיניו מהמ מעבודתו לנמלמ על קבלתה נמול כעולמ הזה ובעולמ הבא

חסד ונדבה וטובה, והתורה הולקת מעשי בני אדם לשלשה הלקים: צווי

ואזהרה ומותר. והצווי מתהלק לשני הלקים. אהד מהמ מצות הלבבות,

וחם הדברימ אשר יתכנו באמונת הלב, כיהוד האל והיות הלב שלמ עמו

ובטוה עליו והמסר אליו ורצות בנזרתו והאמן בנביאיו ובתורתו וידוא אותו

ושמור מצותיו והמהשבה בפליאותיו והבהינה בטובותיו, והרבה כזה ממה

שיארך ספורם, ומהן מצות הלבבות והאברימ יהדיו, כיהוד הלשון עמ הלב

וקריאת ספר התורה ולמודו והתפלה והצומ והצדקה והשביתה מן המעשימ

בשבתות ובמועדים ועשות סוכה ולולב וציצית והדומה לזה, האזהרה

מתהלקת נמ כן לשני הלקים, אהד מהמ הובות הלבבות והשני חובות

האברים, והאזהרה שבהובות הלבבות כשתוף עמ הבורא בסתר ובחונף

ואהבת עשות מה שהזהיר האל מלעשותו, והנאור. והנובה והנאת ובזות

בני אדמ ולעונ לנביאים ולדבריהם הבאימ מהאלהיס על לשונם ומאוס בטוב

ואנשיו ומצוא קורת רוה במרעים והקנאה וההמדה ואהבת הרע לבני אדמ

והתקצף על גזרות הבורא והרבה בזח, אך חובות חאברימ חמוזחר מהמ

מה

DUTIES OF THE HEART

C H A P T E R I V .

It is now proper for us to explain the form in which the Torah urges one to the service of God, and its divisions; the various degrees attained by those who occupy themselves with the wisdom of the Torah, their char¬acters, their faith in the Torah and their acceptance of it.

I assert that the urge of the Torah is a revelation fnta God, through the medium of a certain individual, a revelation which prescribes to human beings the service to be rendered by them to Him that would be pleasing in His sight, so that, out of His loving-kindness and goodness. He may bestow upon them, for their acceptance of it, a reward in this world and in the world to come.

The Torah divides human actions into three classes: those that are commanded, prohibited and permitted.

Those commanded fall into two divisions. One of these consists of duties of the heart. These, grounded in genuine faith, are acceptance of the Unity of God; being whole-heartedly sincere with Him, trusting in Him, being devoted to Him, submitting to His decree, believing in His prophets and in His law, revering Him, keeping His commandments, meditating on His wondrous deeds, investigating His bounties Mid many more duties of the same character too numerous to set forth in detail.

There are also duties that claim devotion of the heart together with physical activities, such as consistency in speech and thought, reading and studying the book of the Law; praying, fasting, alms-giving; rest from labour on Sabbaths and Festivals, erection of a tabernacle (for the Feast of Tabernacles), taking the palm-branch (and the three other plants on that feast) ;wearing fringes, and similar precepts.

Prohibitions also fall into two divisions. One division consists of duties of the heart. The other comprises active duties. Prohibitions in the cate¬gory of duties of the heart are, for example, associating in the worship of God any other being with Him, either secretly or hypocritically ;* loving to do that which God has forbidden; pride, haughtiness, contempt for human beings, mocking the prophets and the messages they utter and that come from God; abhorring good and those who do good; finding pleasure in evil doers; jealousy, covetousness, desiring to hurt human beings; resentment at die Creator's decrees, and many sentiments and emotions of a similar character.

*Secretly: believing in God and also in another being; hypocritically: wor¬shipping God, while believing not in Him but in another being.

45


השתוןן עם הבורא בגלוי ושבועת שקר והכזב והרכילות ואכילת האסור

והבעילות האסורות ושפיכות דמים והרבה כזה. והמותר מתהלק לשלשה

הלקים: די הסטוק והרבוי והקצור. ודי הסטוק הוא מה שאי אפשר לאדם

לעמוד בלעדיו בתקנת נוטו והנהנת ענינו, כמו המזון במאכל ובמשתה

והלבוש והמכסה והדבור מה שהוא צריך אליו בסחר עניניו וטעולותיו

וםהורתו והשתמשו בכל מיני תנועותיו ושיקה מהם כדי הסטוק והנכונה

אשר בהם יכון ענינו, כמו שאמר הכתוב (תהלים קי״ב), מוב איש הונן

ומלוה יכלכל דבריו במשטמ. וההלק השני שהוא הרבוי, והוא עבור נבול

די הסטוק אל התוסטות אשר אין צורך בהם לאדם, כמו הרבוי מן המאכל

והמשתה. וכבר הזהיר ממנו ההכם באמת (משלי כ״נ), אל תהי בסובאי

יין בזוללי בשר למו. וכן שיפלינ להתקשמ במלבושים ומרהיב בםשכנים

ללא דוהק, ומותרי הדברים אשר איננו כמוה שלא יכשל בהם, כמו שאמר

), ברב דברימ לא יהדל פשע. ורוב הבעילות, ובו אמר (שם ההכם (שם י,

כ״מ), ורועה זונות יאבד הון, ואמר (שם ל״א), אל תתן לנשים הילך, ואמר

במלך (דברים י״ז), ולא ירבה לו נשית והשתדלות ברוב הקנין וקבוץ

הממון ובה נאמר (משלי כ״נ), אל תינע להעשיר מבינתך הדל, ואמר במלך

(דברים י״ז), וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. וכל מה שזכרנו בתקנת הגופות

והנאותם מגונה באהרונה, מפני שמביא האדם אל מה שהזהיר הבורא

ממנו ואסר אותו. וההלק השלישי מן המותר הוא הקצור, והוא שלא יניע

האדם אל נדר די ספוק במאכל ובמשתה ובמלבוש ובדבור בעסק בצרכי

המזון והדומה לזה, וזה יהלק לשני הלקים, שיהי׳ הםידות או לענין העולם,

ומה שיש ממנו להםידות ולהתקרב בו אל ה׳ על דרך הפרישות הוא

משובה ויש עליו נמול, כמו שאמר ההכם(קהלת ז׳), לב הכמים בבית אבל

ולב כסילים בבית שמהה, ומה שיש ממנו לענין העולם והוא להותיר ממנו

(םפרימ אהרימ: ממונו) או לשבה אותו שהוא פורש מן המותר ומסתפק

מו

DUTIES OF THE HEART

The following are examples of prohibitions of actions: open associa¬tion of anyone with God in the worship of Him, false swearing, lying, tale¬bearing, eating forbidden food, indulgence in forbidden sexual intercourse, bloodshed, and many offences of similar character.

Things permissible also fall into three divisions, namely, the sufficient, the excessive and the deficient. The sufficient is that which is indis¬pensable for preservation of the body or management of one's affairs, in food and drink, clothing and covering; necessary speech in con¬ducting one's business, activities and commercial transactions; all kinds of physical movements and their proper employment to the extent needed for the proper maintenance of one's social positioh, as Scripture saith, "Good is a man who is gracious and lendeth; he guideth his affairs with discretion" (Ps. 112:5). The second division applies to cases where one exceeds the limit of the sufficient and adds that of which one has no need, such as excess in food and drink, against which the sage warned us when he said, "Be not among wine bibbers; among greedy eaters of flesh" (Prov. 23:20). So, too, extravagance in per¬sonal adornment, dress, luxurious homes, and superfluity in speech, in regard to which there is no assurance that one will not stumble because of them, as the wise man said, "In the multitude of words there wanteth not sin" (Prov. 10:19). Furthermore, excess in sexual indul¬gence, concerning which the sage said, ". . . H e that keepeth company with harlots destnoyeth his substance" (Prov. 29:3, cf. 31:3). It is also said concerning kings, "Neither shall he multiply wives unto himself" (Deut. 17:17): striving for large possessions and accumulation of money, of which it is said, "Labour not to be rich, cease from thine own wisdom" (Prov. 23:4). Concerning the king, it is said, "Neither shall he greatly multiply to himself silver and gold" (Deut. 17:17). So, too, whatever we mentioned above as conducive to physical improvement and enjoy¬ment may be reprehensible if it misleads one to that which the Creator warned us against, and forbade.

The third division in the use of things permitted is the deficient. This is the case when a person denies himself what is necessary in food and drink, clothing, speech, or in the occupation by which he will obtain what he needs for his maintenance in food and other requisites. Defi¬ciency falls into two subdivisions. It may be motivated by extreme piety or by worldly considerations. If the motive is a pious one, proceeding from a longing for nearer and closer communion with God by ascet¬icism, it is laudable and will be recompensed, as the sage said, "The heart of the wise is in the house of mourning; but the heart of fools is in the house of mirth" (Eccles. 7:4). If the motive is worldly, namely, to leave money, or be praised as one who abstains from what is per¬mitted but superfluous and takes from the world less than he needs

46


מן העולם בפהות ממזונו זה מנונה, מפני שהוא יוצא מנתיב הבחינה והוא חומם את נופו וזה מפני רוב אהבתו בעולם. ואמרו קצת ההכמים, מי שפורש p העולם לאחבת חעולם כמי שמכבד. חאש בתבן, אבל חדבור והשינה הקצור בהם משובה, הדבור מפני שהשתיקה אהריתה יותר טובה, כמו שאמר ההכם(שם ה׳), אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטיע אבל השינה כמו שאמר (משלי ו׳), מעט שנות טעט תנוטות מעט הבוק

ידים לשכב:

ר התבאר במה שזכרנו שכל מעשי האדם אינם יוצאים מצווי ואזהרה ב כ ו ודי הםפוק, כי כל מה שיוצא מגדר די הםפוק או אל התוספת או אל ההםרון, איננו נטלט מהשיג בצווי אם יהיה לשם שמימ, או באזהרה אם לא יהיה לשם שטים, וכאשר נהקור על די הםפוק להניע טן העולם אל המזון, נטצאנו מנווה בו, כמו שאטר בראשית היצירה (בראשית א׳), ויברך אותם אלהים ויאטר להם אלהים פרו ורבו וטלאו את הארץ וכבשוה, ואמר אהר כך, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ. אם כן די הםפוק במזון נכנם בשער הצווי. וכיון שהוא כן כבר התברר כי כל מעשי בני אדם אינם יוצאים מן הצווי והאזהרה. ובאור זה כי כל העושה מעשה אם הוא מן הצווים הוא מעשה טוב, ואם יניה מעשותו והוא יכול לעמוד בהובתו הוא מקצר, וכן מי שעושה דבר מן האזהרות הוא הוטא, ואם יניה מעשותו הוא צדיק כשיניהנו בעבוד יראת ה׳, כמו שאמר הכתוב (תהלים קי״ט), אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, ואם יעשה p המעשים הטותרים על דרך שוד. ונכונה הוא צדיק, כאשר אטר (שם קי׳׳ב), טוב איש הונן• ומלוה יכלכל דבריו בטשפט, ואם יהיה מרבה ועובר די הספוק הוא מקצר, מפני שהוא מביא למה שהזהיר ממנו האלהימ, ואם יקצר מדי הםפוק אם יכלתו עליו ותהיה מנתו ליםר נמשו בעבודת ה׳ ולמשול בתאוותיו כדי להתקרב אל האלהים או לפרוש מן העולם ולנטות אל העולם הבא, הוא צדיק ומעשהו טוב, ואם אינו לשם שמים, הוא מקצר ומעשהו

מנונה:

מז

DUMBS OF THE HEAET

in food, it is reprehensible, for a person who acts thus departs from the path of what experience has shown to be normal, and robs his body of its needs. All this comes from excessive love of this world, in reference to which a sage said, "He who separates himself from the world, out of love for the world, is like one who would extinguish a flame with straw." But to be sparing in speech and in sleep is praiseworthy; in speech, be¬cause in the end silence is better, as the wise man said, "Be not rash with thy mouth, and let not thy heart be hasty to utter anything before God; for God is in heaven and thou art on earth; therefore let thy words be few" (Eccles. 5:1). Similarly, in regard to sleep, it is said, "Yet a little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to sleep. (So shall thy poverty come as a traveller, and thy want as an armed man.)" (Prov. 6:10).

In what has been mentioned, it has thus been demonstrated that all human activities belong either to those commanded, forbidden or permitted, —the last to the extent that is sufficient. For, whatever passes outside that which can be defined as sufficient, and is either superfluous or deficient, belongs to the category of what is commanded, if done for the sake of God; or it belongs to the category of the forbidden, if it is not done for His sake. Enquiring more closely into what is sufficient, for example, in obtain¬ing a livelihood, we find this too in a commandment, set forth in the account of Creation, "And God blessed them, and God said unto them: 'Be fruitful and multiply, replenish the earth and subdue it.'" (Genesis 1:28). And it continues, "Behold, I have given you every herb bearing seed, which is upon the face of all the earth" (ibid. 1:29). Hence, to seek a sufficiency in food belongs to the class of the commanded.

This being the case, it has been demonstrated that all human activities are included in what is commanded or prohibited. If what is done is a good deed, it is something commanded. If one is able to do it and neglects his obligation, he falls short in his duty. So, too, if one does one of the things that are prohibited, he is a sinner. If he abstains from doing it, he is a righteous man, provided that he abstains out of fear of God, as Scripture saith, "They also do no iniquity. They walk in His ways." (Psalm 119:3). And so, if one does one of the things permitted, in the right and proper way, he is righteous, as the Psalmist said, "A good man is gracious and lendeth; he conducteth his affairs with discre¬tion" (Psalm 112:5). I f he, however, exceeds and goes beyond what is sufficient, he fails in his duty, because this will mislead him to what God warned against. So, too, if he denies himself what is sufficient when he is in a position to secure it, his aim being to train himself in the service of God and in control of his passions, so as to come nearer to God or separate himself from this world and direct his attentions to the better world hereafter, he is righteous and his conduct is good. But if he does

47


ה נחלקו מעשי בני אדם אל מוב ואל רע, והמשכיל מי ששוקל את נ ה ו

מעשיו קודמ עשותמ במשקל חזח ויבחן אותמ במחשבתו חמובה

וכח חכרתו, ויבחר במוב מהמ ויעזוב זולתו, כמו שאמר דוד עליו חשלומ

(שמ קי״מ), חשבתי דרכי ואשיבח רנלי אל עדותיו, חשתי ולא חתמחמחתי

לשמור מצותיך, וחראיח על ברור מח שזכרנו מחמעשימ חמובימ והרעים,

מה שאמר חחכמ (קחלת י״ב), כי את כל מעשח חאלחימ יביא במשפמ על

כל נעלם אם מוב ואם רע, וחנה חכניס חמעשימ כלמ תחת מוב ורע, והוא

מה שזכתו מענין המשובח והמגונה, וכבר חתבאר כי מעשי בני אדם

יחלp לשני חלקי התורה, רצוני לומר, הצוויימ והאזהרות לבד, ומפני

שהיתה התורח מלות וענינימ נחלקו בני אדמ בחכמת התורח על עשר

מעלות: תחלתמ אנשימ למדו החומש והמקרא, והספיק להמ בגירסת

הפסוק מבלי הבנת ענין ואינמ יודעימ פירוש המלות ושמוש הלשון, וחם

בתכונת חמור נושא ספרים. והשנית, אנשיס בקשו לברר קריאתם

ולשמור התנועות, ושמו השתדלותמ בידיעות מקומות הנקוד, וחם בעלי

חנקוד וחמסורת. וחשלישית, אנשים ראו חסרון מי שקדם זכרם והשתדלו

לדעת עלות חנקוד וחטעמימ וחברו אליחמ דעת שמוש חלשון ודקדוקו

ודעת השמות והפעלים ותיבות הטעס והסמוך והנפרד וספור חעבר בלשון

ל והנראח והנסתר עתיד והצווי בלשון חמקור וחשלם וחחסר וחנה וחמו

והדומה לזח. והרביעית, אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם בפירוש

המלות המסופקות בספרי הקדש והנראה מן הפשמ וחקרו עמ זח על ידיעת

מח

DUTIES OF THE HEAET

this not for the sake of God, he falls short in the fulfilment of his duty, and his conduct is reprehensible.

Human actions fall into the categories of good and bad. The sensible person is one who weighs his actions before he does them, as is here set forth, examines them carefully with his mind, chooses what is good among them and abandons what is not good, even as David (peace be unto him) said: " I thought on my ways and turned my feet unto Thy testimonies. I made haste and did not delay to keep Thy commandments" (Psalm 119:59-60).

That this division of deeds into good and evil is correct is proved m the wise man's statement: "For God will bring every deeti into judgment with every secret thing, whether it be good or evil" (Eccles. 12:14). The sage thus places all actions under two categories, good and bad; this coinciding with what we call laudable and reprehensible. In the Torah, also, as has been explained, human actions fall only into two classes, affirmative commandments and prohibitions.

As the Torah consists of words and meanings, individuals, in respect to their apprehension of its wisdom, fall into ten graded classes.

The beginner's class consists of those who have learnt the Pentateuch and the rest of the Scriptures and are satisfied with their ability to read the text without any understanding of the contents. They do not know the meaning of the words nor have they any acquaintance with the grammar of the language. They are akin to a donkey laden with books.

The second class consists of those who have tried to learn to read correctly, pay heed to the vowels and specially concentrate their atten¬tion on the right position of the accent. They [may be said to] belong to the class of Punctators and Massorites.

The third class consists of those who have noted the insufficiency of the aforementioned classes and have striven to know the principles of punctua¬tion and musical accentuation (neginoth). They have in addition sought to acquire knowledge of the correct use of the language and its grammar,— nouns and verbs, modifying parts of speech (prepositions, conjunctions and adverbs) absolute and construct forms (of nouns and adjectives) ; use of the future to express the past and of the infinitive to express the imper¬ative; the various classes of verbs: complete (all three letters sounded), defective (one letter omitted), silent (one or two letters not sounded), duplicate (verbs with the second and third letters the same) ; the apparent and the hidden.*

The fourth class consists of those individuals who have advanced beyond the preceding classes in their ability to explain words of doubtful meaning in the Holy Scriptures, and in their understanding of the plain

*Closed and open syllables; the former ending in a consonant, the latter in a vowel sound.

48


העובר והאמיתי בלשון העברית, והשמות הדומים ושאינם. תמים והנגזרים

ושאינם ננזרים והזרים, וכן בתארימ ובפעלימ והדומה להם. והחמישית,

אנשימ שהוסיפו על מי שהקדמנו זכרם בדעת עניני םפר הקדש ולהבין

שרשיו ולחקור על העובר והאמיתי מעניניו בנשמות הנזכרת בו, וחם

המפרשים םפר חאלחימ כנראח ממנו ואין םומכימ על הקבלה. וחששית,

אנשים םמכו על הקבלה הקדמונית שהיא המשנה, והניעו לקצת חיובי

התורות והמצות והדינין מבלי עיון בתלמוד. והשביעית, אנשים שהוסיפו

על כל מה שזכרנו בענין התלמוד והשתדלו בנרםות וקריאת הלכותיו מבלי

פרוק קושיותיו ופתח םתומותיו. והשמינית, אנשימ לא הספיק להמ

מחכמת התורה מה שהספיק למי שקדמ זכרו, עד שחטריחו את עצממ

להבין דברי אנשי התלמוד ולהתיר ספקותיו ולפתוח םתומותיו לקנות בזח

השם והתפארת, והם מתעלמימ מחובת הלבבות ואינמ מתעוררימ למפסידי

ם הנכרים מתולדות הדינין והזר הקשה המעשים, כלו ימיהם בידיעת העמי

מפסקי חדינין וזכרו מחלוקת בעלי התלמוד בחדושין הנופלימ בדינין,

והתעלמו מעיין במה שאין להם רשות להתעלם ממנו םעניני נפשותם אשר

המ חייבין לחקור עליו, מאמתת אותות הנביא עליו השלום והקבלה ותנאיה

אשר בתם תתברר, ומד. שחייבנו בו הבורא מהבאת הראיות עליו־ בשכלנו

ולעבדו בלב שלם. והרבה בזה ממה שאני עתיד לבארו מאשר יושג בדרך

השכל בשער הזה. והתשיעית, אנשים שהניעו נפשותמ לדעת חובות

הלבבות'והאברים ומפםידי המעשה, והבינו פשט דברי הקדש ומצפוני ענינו

ועמדו על אמתת הקבלה מן הכתוב והמושכל, ומדת הדינץ וחלקו חובות

סט

DUTIES OF THE HEART

sense of the text. They have also investigated the figurative and the literal meaning of words in the Hebrew language; homonyms and synonyms; de¬rivative nouns (derived from other words), primary nouns, foreign nouns; and so with adjectives and verbs.

The fifth class consists of those who have advanced beyond the pre¬ceding classes in their knowledge of the subject-matter of the Holy Scrip¬tures, have sought to understand its fundamental principles and have en¬deavoured to investigate the metaphorical sense and the true meaning of its contents with regard, for instance, to the anthropomorphic expressions in the Bible. These are the expositors of the divinely inspired books according to the plain meaning without reference to the traditional inter¬pretation.

The sixth class consists of those who lean on ancient tradition as contained in the Mishnah, so that they have attained knowledge of some of the laws, commandments and juridical rules without studying the Talmud.

The seventh class comprises those who have added to what we have just mentioned an intense study of the Talmud and devoted themselves to a knowledge of its text, reading its decisions without attempting to answer its questions and clearing up its difficulties.

The eighth class consists of those who were not satisfied with the knowledge of the Torah, which had been sufficient for the previous class, but exerted themselves to comprehend the dicta of the Talmudic author¬ities, resolve the doubtful points and elucidate the obscurities, with the purpose of winning a name and glory. But they ignore the duties of the heart. They pay no attention to what would be detrimental to their religious and moral activities. They spend their days in the study of singular deductions from the legal principles and of what is strange and difficult in the final decisions; they cite the conflicting views of the Tal-mudic authorities on novel points of law while they neglect topics which they have no right to do—topics that affect their spiritual interests which it is their duty to investigate, such as the truth of the prophet's signs and of tradition, and the modes by which it can be demonstrated; the obligation which the Creator has imposed upon us to adduce with our reasoning faculties proofs of His existence and to serve Him with a perfect heart, and many similar points that can be intellectually appre-bended and which I will explain in this treatise.

The ninth class consists of those who have exerted themselves to know the duties of the heart as well as the active duties and also what is detri¬mental to right conduct; who understand the plain sense of the Holy Scrip¬tures as well as their inner meaning, and have arrived at a conviction of the truth of tradition, based on Scripture and on reason; have arranged the laws into an orderly system, divided the practical duties in accordance

49


המעשים כפרי הראוי לעניני כל זמן, וחתחלקות דיני כל מקרע אחר שהבינו שרשי ספר התורה ונזהרו בם והזהירו עליהם עם הפקת האמת בסתר ובנלוי ונמות עם האמת באשר הוא ממה. והם בעלי הגמרא והגאונים המהנים םנחגיחם אחריהם. והעשירית, אנשים שירשו חכמת התורה מהנביאים בכל פירושיה ותולדות שרשיה, והן אנשי כנסת הגדולה ומי שקבל מחם מן התנאים והם בעלי המשניות והברייתות, כמו שנזכר במסכתא אבות, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה ואנשי כנסת הנמלה לשמעון הצדיק ושמעון הצדיק לאנטיננום ואנטיננום ליוסי בן יועזר ויסף בן יוחנן איש ירושלים, והם מסרוה ליהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי והן מסרוה ליהודה בן מבאי ולשמעון בן שטח והם מסרוה לשטעיה ואבטליון, ומהם לשמאי והלל, ומהם לרבן יוחנן בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי לרבי אליעזר ורבי יהושע ורבן נטליאל ורבי אלעזר בן ערך ורבי יוסי הכהן ושמעון בן נתנאל, ומהם לרבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה ורבי טרפון ורבי שמעון בן נמליאל, ומהם לרבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שטעון ורבי יהודה הנשיא, והוא רבינו הקדוש אשר קבץ עניני המשנה וסדרם וחלקם לפרקים וחברע והוא עיקר כל הקבלה שםוטכים

עליו בתורתנו:

ך דעות אנשי התורה באמונתם וקבלת עבודת ה׳ יתברך הם על עשר א

מדרנות, תחלתם אנשים נשא אותם הסכלות נם נובר התאוות עליהם

למאום בתורה, וחשבו אותה כמנהגים שמנהינים בהם הכסילים מפני נובר

התאוח על שכלם ועובי טבעע ואינם נכנסים תחת עול התורה ולא

נמשכים בעבותות השכל טפני שהן חפצים בהפקר, ובכטותם אטר החכם

(משלי י״ח), לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו. והמרתה

השנית, אנשים לא יוכלו לדחות האותות ולהכחיש המופתים אשר נראו

נ

DUTIES OP THE HEAET

with circumstances of time and place, as a result of their compression of the fundamental principles of the Pentateuch ;scrupulously observe the* duties and exhort others (to do likewise) ; cherish truth inwardly and outwardly, and follow it wherever it may lead them. They are the la l -mudic teachers and the Geonim who continued their predecessors customs.

The tenth class consists of those who received the wisdom of the Torah from the prophets, with all its interpretations and detailed results of^fundamental principles. They are the men of the Great Synagog and their successors who received the traditions from them, the authority named in the Mishnah and Beraithoth* as set forth in the Ethics of the Fathers". Moses received the Law from Sinai and delivered it to Joshua; Joshua to the elders; the elders to the prophets; the prophets to the g o rf the Great Synagogue; the men of the Great Synagogue to Simon the Just; Simon the Just to Antigonos; Antigonos to Joseph son of Joezer Ld Jose son of Jochanan the Jerusalemite; they delivered it Jo Joshua, son of Perachiah and Nittai the Arbelite; they delivered it to Judah son of Tabbai and Simon, son of Shetach; they delivered 1 to Shemaiah and Abtalion; from them it passed to Shammai and Hillel; fan.then1 to Rabban Jochanan ben Zaccai; from him to Rabbi Ehezer Rabbi Joshua, Rabbi Gamaliel, Rabbi Elazer ben Arach, Rabbi Jose th<:Pries:and Simeon, son of Nathanel; from them it passed to Rabbi Akiba, RaMn Elazar ben Azariah, Rabbi Tarfon, Rabbi Simeon ben Gamaliel; from than to Rabbi Meir, Rabbi Judah, Rabbi Jose, Rabbi Simeon Rabbi Judah the Prince The last is our sainted teacher who gathered together the dicta of the Mishnah, arranged them in order, divided them intoי chapters and compiled them in a work. This compilation is the essential element of the whole tradition on which we rely te uur Law.

Those who owe allegiance to the Torah fall into ten classes of vary¬ing degrees in their faith and in their acceptance of the service of God.

Of the lowest degree are those who are misled by folly and the oyer-whelming force of evil passions to reject the Torah which they consider to be similar to the customs, by which other peoples are guided and the simple kept in check. This attitude results from the powerful hold that sensual lust has obtained over their understanding, and from their gross nature; they do not submit to the yoke of the Torah, nor will toy be bound by the restraints of reason, because of their longing for^uncon-trolled license. Of people of this sort the sage saith, A fool hath no delight in understanding but only that his heart may discover itself (toi-low its impulses)" (Prov. 18:2). . ,

Of the second degree are those who cannot deny the signs and won ders that were manifested by the prophets, because of their publicity,

^ l e s and views not incorporated in the Mishnah but cited in the Talmud as possessing some authority.

50


על ידי הנביאימ מפני פרסומם, אלא שנסתפקו באמתת התורה ואמרו דברים

קרובימ לדעת מי שהקדמנו זכרמ שהאלהימ רצה להורות את בריותיו דרך

שיתקן בו ענינמ בעולמ הזה, והעיר הנביא להנהינמ במה שצריך להמ מן

ההקימ ונתן לו אותות ומופתימ לשמוע דבריו ולקבל הקיו, ואינמ מאמינימ

בנמול ועונש, ואני רואה לבאר מה שיש עליהמ מן התשובות בקצרה

על דרך המניעות וההסכמה. על דרך המניעות, כי הבורא נעלה ומרוממ

לשנות מנהנ למי שמכזב עליו ויאמר בשמו מה שלא אמרו ואם הוא מישר

אותמ בכזבו על אלהימ, כי אין ההזון הנראה אל הנביא יותר נפלא וקשה.

משנות המנהנ לו, ועל דרך ההסכמה, אלו היה מתברר בראיה ברורה שהוא

כן היה מן הדין להמשך אהריו, כי אין הבורא יתברך משנה מנהנ ולא

מראה מופת על ידי מי שאינו יודע הדרך המובה והישרה, ומי שבהרהו

הבורא יתברך להורות לנו הדרך המובה והישרה ולזזנהיננו אהרי שנראו

האותות על ידו, ראוי הוא שנסמוך עליו בהרכבתנו והנהנתנו ואנו הייבימ

בזה למלך או לשלמון מאין הכמה כמו שאמר (שמ כ״ד), ירא את ה׳ בני

ומלך ונומר, וכל שכן מי שנראה מופת על ידו. ועל שני הפנימ המ הייבימ

בקבלת התורה, ובכמותמ אמר ההכם (שם ה׳), הבינו פתאימ ערמה

וכסילימ הבינו לב. והמדרנה השלישית, אנשימ שנתבררה אצלמ אמתת

התורה והשבו כי הוא מהסד האלהימ לישר בה בריאותיו בעולמ הזה

ולהנהינ אותמ בו בלבד, לא לנמול בעולמ הבא ולא לעונש. והמעמ * בזה מה

שהושב פעמימ בספרי הנביאימ מן הנמול והעונש בעולמ הזה ולא בעולם

הבא. וכבר האריך רבינו מעדיה זכרונו לברכה בפרשת אמ בהקותי מה

שיתברר בו בטול דעות האנשים האלה. ובספרי הנביאימ סימנימ הזקימ

א נ

DUTIES OF THE HEART

but they doubt the veracity of the Torah, and express views that approach those of the foregoing class, namely, that God only wished to point out to His creatures a way by which they would improve their condition in this world, and therefore stirred the prophet (Moses) to guide them with statutes that they needed, and gave him signs and wonders, so that they should listen to his words and accept his ordinances. The members of this second class do not believe in reward and punishment.

I will give here briefly the answers to these views by refuta¬tion and also alternatively by agreement, (for argument's sake). By refutation: The Creator is too exalted to alter the course of nature for the sake of one who resorts to falsehood in regard to Him and utters in His name things which He had not said, even if that person aims, by means of these falsehoods about God, to direct people in the right way* For the vision of the truth manifested to the prophet is not more wondrous or harder to apprehend than a change in the order of nature that takes place for the prophet's sake. By agree¬ment: If it were clearly demonstrated by an irrefragable proof that the fact was as these people say (that the Torah was not revealed to the prophet, but was the prophet's own invention), it would even then be right to follow him, for the exalted Creator would not change the order of nature and manifest a wonder through one who does not know the good and right way. And if the exalted Creator has chosen one to teach us the good and right way and guide us, after wondrous signs had been manifested by him, he is sufficiently worthy that we should rely upon him in our behaviour and way of life. Seeing that we owe this to a king or governor, even if he is not endowed with wisdom, as it is said, "O, my son, fear the Lord and the king" (Prov. 24:21), how much more is this our duty toward one through whom a wonder has been shown. Thus, from both points of view, we are under an obligation to accept the Torah. Concerning people of this class, the wise man saith, "O, ye simple, understand wisdom: and ye fools, be of an understanding heart." (Prov. 8:5). .

Of the third degree are those who are convinced of the veracity of the Torah but think that it was given as a favor of God, to direct aright His creatures and guide them exclusively in this world, but not for the sake of reward in the world hereafter. Their reason for this view is that in the prophetical books reward and punishment in this world are fre¬quently mentioned but there is no mention of retribution in the next world. Our teacher, Saadyah, in his commentary on the weekly portion Behukothai (Leviticus, Chapters 26 and 27) expatiated on this topic and

*Hence, if one believes that a sign involving a change in the course of nature was vouchsafed to the prophet, one should also accept his claim that die Deity commum-cated to him laws, to give to the people.

51


בעניני השכר והעונש בעולמ הבא, מהמ מה שנאמר (קהלת י״ב), כי את

כל מעשה האלהימ יביא במשפמ על כל נעלמ אמ מוב ואמ רע, ומהמ

מה שאמר (מלאכי נ׳), ועםותמ רשעימ כי יהיו אפר תחת כפות רנליכמ

וגומר, ואמר (שמ), ושבתמ וראיתמ בין צדיק לרשע בין עובד אלהימ לאשר

לא עבדו, ואמר (ישעיה ם״ו), ויצאו וראו בפגרי האנשימ הפושעימ בי כי

תולעתמ לא תמות ואשמ לא תכבה והיו דראון לכל בשר, ואמר (תהלימ ל״א)

מת רב מובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוםימ בך נגד בני אדע ואמר

(זכריה ג׳), ונתתי לך מהלכימ בין העומדים האלה, ואמר (ישעיח מ״ד),

עין לא ראתה אלחימ זולתך יעשח למחכה לו, ואמר (דניאל י״ב), ורבימ

מישני אדמת עפר יקיצו אלד. לחיי עולמ ואלה לחרפות לדראון עולם, ומהם

מד. שאמר (ישעיח נ״ח), והלך לפניך צדקך כבוד ח׳ יאמפך, וחרבה כאלח

מה שיארך זכרם. והמדרגה הרביעית, אנשים תתקיים בנפשותמ בירור

התורה ואמתת הגמול והעונש בעולמ הבא, אלא שנפשותמ הטו אותמ אל

אהבת העולם ותאוותיו ולקחו מעשי העבודה למצודות יצודו בהמ העולם,

וקבלו התורה בגלוימ ולא במצפונם ובלשתם ולא בלבבע ובכמותם נאמר

(ירמיה ט׳), בפיו שלומ את רעהו ידבר ובקרבו ישימ ארבו, ונאמר (ישעיה

כ״ט), בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רהק ממני. והמדרגה חחמישית,

אנשים נתברר להם כל מה שהקדמנו טענין התורה ואטתת הנטול והעונש

בעולם הבא, אלא שהטו אותם נפשותם לאהבת העולם וקבלו התורה וכוונו

בקבלתה להניע לנטול האלהים ולשבה בני אדם וכבודם בעולם הזה עליה,

והוא שער משערי החונןן והוא השתוןמ הנסתר. והטדרנה הששית,

אנשימ כוונו במעשיהמ נמול הבורא בעולמ הזה בלבד מאהבתם אותו

ג נ

DUTIES OP THE HEART

clearly demonstrated the nullity of the views expressed by these people. The prophetical books contain clear indications of reward and punishment in the world to come. The following are examples: "For God shaU bring every work into judgment, with every secret thing, whether it be good or evil" (Eccles. 12:14). "And ye shall tread down the wicked; for they shall be ashes under the sole of your feet" (Malachi 3:21). "Then shall ye return and discern between the righteous and the wicked, between him that serveth God and him that serveth Him not." (Malachi 3:18). "And they shall go forth and look upon the carcasses of the men that have transgressed against me; for their worm shall not die. neither shall their fire be quenched, and they shall be an abhorrence unto all flesh" (Isaiah 66:24). "How great is Thy goodness, which Thou hast laid up for them that fear Thee, which Thou hast wrought for them that trust in Thee before the children of men" (Psalm 31:20). Thus saith the Lord of Hosts; ,if thou wilt walk in my ways . . .1 will give thee places to walk among these that stand' " (Zach. 3:7). ". . • Eye hath not seen, O God, beside Thee, what He had prepared for him that waiteth for him" (Isaiah 64:3). "And many of them that sleep in the dust of the earth shall awake, some to everlasting life, and some to shame and everlasting contempt" (Daniel 12:2). " . . . Thy righteous¬ness shall go before Thee; the glory of the Lord shall be thy reward (Isaiah 58:8). And there are many passages to the same effect, too numerous to mention.

Of the fourth degree are those in whose consciousness the genuine¬ness of the Torah and the verity of reward and retribution in the world to come are firmly established. But their disposition inclines them to love of the world and its lusts; and they use the practices of the service of God as snares with which to obtain worldly advantages. They accept the Torah outwardly but not inwardly, with their tongues and not with their hearts. Of such people it is said, "One speaketh peaceably to his neighbour with his mouth, but in his heart he waiteth in ambush for him" (Jer. 9:7). Further, "With mouth and lips, they honour me; but their heart is far from me" (Isaiah 29:13).

Of the fifth degree are those who are convinced on all the points we have mentioned in regard to the Torah and of the truth of reward and punishment in the world to come. But their disposition inclines them to love of the world; they indeed accept the Torah; but in their acceptance their aim is to obtain recompense from God as well as praise and honour from human beings. Such an attitude is secret idolatry, the joint wor¬ship of God and another being.

Of the sixth degree are those who in their religious practice aim at a reward from the Creator solely in this world, because of their love for

52


ובהרמ בנעימותיו, ואיגמ מביגימ גמול העולם הבא ונעימותיו. והמדרגה

השביעית, אגשימ התברר להמ כל מה שהקדמגו זכרו, אלא שהיתה כונתמ

בעבודתמ לאלהימ תוהלת הגמול בעולמ הזה ובעולמ הבא, ולא ידעו אופגי

עבודת ה׳ לשמו לגדלו ולכבדו ולרוממו למה שיאות לו בלבד, ועליהמ

אמת רבותיגו זכרוגמ לברכה(אבות פ״א, ג), אל תהיו כעבדימ המשמשין את

הרב על מגת לקבל פרס אלא הוו כעבדימ המשמשין את הרב שלא על מנת

לקבל פרם ויהי מורא שמימ עליכע והמדרנה השמינית, אנשימ התברר

להמ בנפשותמ כל מה שקדמ זכרו אלא שהמ מקבלימ עבודת ה׳ מיראתס

את ענשו בעולמ הזה ובבא. וכבר בארנו ננות שתי הדעות האלו במה

שקדמ לנו. והמדרנה התשיעית, אנשימ האמינו בתורה ובנמול ובעונש

עליה בשני העולמימ וכוונו בעבודת ה׳ לשמו ולמה שיאות לו, אלא שלא

נשמרו ממפסידי העבודות ונכנס ההפסד עליהן ולא הכירו מאין, דומה

למה שנאמר (קהלת י׳), זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקה יקר מהכמה

מכבוד סכלות מעמ, ואמר (שמ מ׳), והומא אהד יאבד מוכה הרבה, ואמר

קצת ההסידימ לתלמידיו אלו לא היו לכמ עונות הייתי מפהד עליכמ ממה

שהוא נתל מן העונות, אמרו לו, מה הוא נתל מן העונות? אמר, הנבהות

(ספרים אהרימ: החונןש) והנאוה, כמו שאמר הכתוב (משלי מ״ז), תועבת

ה׳ כל נבה לגג והמדרנה העשירית, אנשימ התבררה אצלמ אמתת התורה

וכל מה שהן הייבין מן הנמול והעונש עליה בשני העולמים, ונתעורת

מהתעלמותמ וראה לבמ מה שהייביס בו לבורא לנודל מובו וחסדו עליהם,

ולא שמו לבמ אל הנמול והעונש, אך מהת אל עבודת האלהימ לשמו לנדל

זלתמס בכום^ ובלבב שלמ בעבור ידיעתמ אותו והכרתמ את ענינו, וזאת

המעלה הרמה שבמדרגת אנשי התורה, וזאת מעלת הנביאימ וההםידימ

אשר גמםת אל האלהימ וכרתו עמו ברית ומהרו עמו והסכימו עליו, תתנו

גפשותם ובניהם וקנינמ ועמדו באמונתם במה שקבלו לו על נפשותם,

נג

DUTIES OF THE HEART

it, and because they prefer its delights. They do not comprehend the recompense hereafter and its bliss.

Of the seventh degree are those who are convinced of all that we have mentioned. But their motive in the service of God is the expectation of reward in this world and in the world to come. They have no concep¬tion whatever of service of the Almighty for His own sake, to magnify, honour and exalt Him, as alone befits the worship of Him. Of these, our wise men have said, "Be not like servants who serve the master upon the condition of receiving a reward; but be like servants who serve the master without any condition of receiving a reward; and leUihe fear of Heaven be upon you" (Ethics of the Fathers: 1:3).

Of the eighth degree are those who are convinced of all that has been mentioned, but they accept the service of God out of fear of His punishment in this world and the next. We have already pointed out how reprehensible these two views are.

Of the ninth degree are those who believe in the Torah and in reward and punishment in both worlds. In serving God, their intent is to do so for His name's sake and in the way befitting Him alone, but they are not careful to avoid whatever is detrimental to this service, and when detriments have caused injury they do not know whence the trouble came. This is suggested in the text, "Dead flies make the apothecary's ointment to send forth a foul odour: so a little folly spoils the rarest wisdom and honour" (Eccles. 10:1). Further, "One sinner destroys much good" (ibid. 9:18). A saint once said to his disciples, "If you would be abso¬lutely free of sins, I would be anxious about you and fear something worse than sins." They said to him: "What is worse than sins?" He replied: "Haughtiness and pride," as Scripture saith, "An abomination unto the Lord is everyone that is proud in heart" (Prov. 16:5).

The tenth degree is attained by those who have a reasoned conviction of the truth of the Torah and of all the duties, the observance OT neglect of which will result respectively in reward or punishment in both worlds, and who, accordingly, take care not to forget their obligations, and are ever conscious of what they owe to their Creator in return for His great goodness and loving kindness towards them. They do not fix their atten¬tion on reward or punishment, but hasten to fulfil the service of God for His name's sake, to magnify and exalt Him with longing and whole¬hearted devotion, because they know Him and have realized what is due to His infinite majesty. This is the high degree to be attained by those who profess allegiance to the Torah. This is the degree that was attained by the prophets and saints who were devoted to God, made a covenant with Him, were always communing with Him, accepted His ruling, gave up to Him their lives, their children, their possessions, and firmly kept their faith in all that they undertook, even to the surrender of their

53


ועליחס אמר הכתוב (תחלים נ׳), אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח,

וזאת צורת ההערח חתוריח ומדרגות אנשי חחכמה בספר חתורח ותכונות

ומעלות המאמינימ בה. ואפשר שימצא במדרנות אנשי התבונות בתורה

זולתי מד. שספרנו, אך זכתו חנמצא עליו רוב המון האומה. ובזכרנו אותו

תועלתו מוכיה למבקש הדרך הישרה, והוא כאשר תמצא בו מעלה שהוא

קרוב אליה וידע מה שסמוכה לה מן התכונות וישתדל לעלות אליה, ויתבאר

מה בינו ובין התכונה העליונה מן התכונות וישתדל לעלות אליה מדרנה

אהר מדרנה ויהיה יותר קל עליו:

נד

DUTIES OF THE HBAET

lives. Concerning these, Scripture saith, "Gather my saints together unto me; those that have made a covenant with me by sacrifice" (Ps. 50:5). This is the form taken by the Torah in urging the service of God, and these are the degrees of those men of wisdom who devote themselves to the study of the holy books of the Torah and the excellencies of those who believe in it. I t is possible that there may be other degrees among men of understanding in the Torah, gradations other than those that we have set forth. But we only mentioned those degrees that are found among the large majority of the people. Still, the list of degrees that we have given will obviously be of use to one who seeks the right way, for, if he finds in this list a degree to which he is sufficiently near, knows what is the next higher degree and strives to rise to it, then notes the distance between the degree that he has attained and the highest of the degrees, and strives to ascend to it gradually, one degree after another—he will find the ascent easier to accomplish.

54


פרק ת וראוי לנו עתה לבאר אופני ההערה השכלית על דבר השאלח

והתשובה עד םוף* השער בעבור מה שיש בזה מן הבאור והגלוי

למהקרנו, ונאמר כי ההערה השכלית היא הזכרת האלהימ את האדמ

באמצעות שכלו לדעת אותו ולהכיר מימני הכמתו. והיה זה מאת האלהימ

למי ששמ את התורה אור לנתיבתו כשהוא מניע אל תכלית שכלו וברור

הכרתו, ויהיה נכסף להניע לרצון האל ולעלות במעלות ההםידימ ופנה לבבו

מדאגות עול מ הזה וטרדותיו. אך הדברימ אשר יניע בה מ האדמ לענין

ההערה השכלית שיתברר אצלו מה שנטע הבורא בשכל בשבה האמת וגנות

הכזב ובהור בצדק ומור מעול, ונטול בעלי הטובה בטוב והודותמ ונמול אנשי

הרע ברע וגנותע ולהשלימ עמ בני האדמ ולהטיב אליהם, ולשקול הטובות

בשבה והצדקות בנמול והרעות בעונש, ויתרון נמול על נמול ועונש על עונש,

והמחילה לפושעימ בשובמ באמת, וכאשר תתבררנה אלה הידיעות בנפש

האדם בדרך שכלו והכרתו יהיה שכלו שלם והכרתו הזקה, ואמ יזכירהו

האלהימ דרך טובתו, יעורר רעיוני נפשו וטהשבתו להבין טובותיו עליו

ויהזק הכרתו בהם. וכאשר ישתדל לםפרמ ולעמוד עליהמ בשכלו ולא ישיג

את זה בעבור כלילתם ורובם והתמדתמ ומשיכתע יתבע את נפשו במה

שתתברר חיובו בשכלו מנטול בעלי הטובות בטוב ובחור בצדק, ויבהר

לגמול האלהימ יתברך על רוב טובותיו אצלו. וכאשר יראה בעין לבב!•

שאין לו יכולת לזה עמ שאץ הבורא צריך לו, יתחייב להכנע ולהיות שפל

נח

DUTIES OF THE HEART

C H A P T E R V .

We will now proceed to explain the mode in which the intellect urges us to the service of God in the form of questions and answers—this method being most suitable to a clear exposition of the topic we are investigating. To be urged by the intellect means that God reminds a human being through his intellect, of his duty to know Him, and to become cognizant of the marks of divine wisdom. This call of God comes to one who has taken the Torah as the light of Ms path, attained intellectual maturity and capacity for clear apprehension, yearns to gain the Almighty's favour and rise to the spiritual heights of the saints, and turns his heart away from worldly cares and anxieties. To reach the stage where one experiences this intellectual urge, the requisities are that a person should clearly realize what the Creator has implanted in the human mind, namely: to esteem truth, detest falsehood, choose righteous¬ness, avoid injustice, requite benefactors with good deeds and express gratitude to them, punish the wicked and condemn them, keep at peace with all human beings and act beneficently towards them, estimate good deeds [in comparison] with the resulting praise, righteous deeds with their recompense,* wrongdoings with their punishment, the superiority of one reward over another, the severity of one punishment compared with an¬other* and forgiveness of transgressors when they truly repent.

After these concepts have been cle&rfy established in a man's soul by his reasoning faculty and power of apprehension, his intellect will have become sound and his apprehension vigorous. And when God will remind him of the way of His goodness (by bestowing upon him benefits), that person will arouse his mind and soul to appreciate God's kindnesses to him, and his apprehension of them will become stronger. And when he will attempt to recount them and realize them with his understanding and will find himself unable to do so, because of their universality, multitude, continuity and permanence, he will make demands upon his soul in regard to his duty of gratitude towards benefactors, as pointed out to him by his intellect, and his duty to act righteously. He will then resolve to make a return to the exalted God for the multitude of benefits he has received. And when he perceives with his spiritual vision that he has no power to do so, and that the Creator has no need of him, then he will feel the obligation to humble himself and become conscious of his lowliness and

•Relative values of rewards here and hereafter, or the relative values of rewards for various good deeds and relative severity of punishment for different offences.

55


:ונקל אצל עצמו, ואח״כ יתבע את שכלו במעשים אשר בהם יתכן לגשת ולהתקרב אל האלהימ, כדי שיהיו תמורת גמולו ויעירהו שכלו על הדרך הישרה בזה. ויאמר לנפש, האמ התברר אצלך והתקייס בדעותך שאת הבולה בטובות בוראך וקנויה ברוב הסדיו ועוצמ הנותיו, ותאמר כן. אמר לה השכל, האט דעתך לפרוע קצת מח שאת הייבת לבורא, אטרה הנפש, כן. אסר לה השכל, והיאך יתכן לך זה עם רפיון כוספך אליו ואיננו סובל מרירות הרפואה אלא מי שהוא נכסןן לבריאות, אבל מי שאינו נכסןן לבריאות לא יסבול קושי הרפואה. אמרה הנפש, כוספי הזק וצערי גדול לפרוע מה שתשיג ידי ממה שיש לאלהי עלי ואתה זרז אותי עוד. אמר לה, השכל, אס תאמרי אמת כאשר ספרת אפשר שתצליה בך הרפואה, ואמ אינו אמת כאשר אמרת למה תפתי נפשך, כי החולה כשהוא מכזב לרופא איננו מונה כי אמ עצמו, וטפסיד הרופא טרהו ויכפול על חחולח הליו. אמרה הנפש, והיאך יהיה ממני הכוםן» לו או הרפיון בו. אטר לה השכל, אם יהיה כוספך לו אהר ידיעה בתרה בעוצמ מה שאת הייבת לאלהימ מן הגמול ומעוט מה שיש ביכלתך ממנו, וכי בהתרפותו בו מפלתך ובהשתדלותך בו הצלתך והיותך, כומפך אמת והפיצך נהוץ, ואמ לאו הוא שקר. אמרה הנפש, לא פמק הפצי מהיות רפה וכוספי כוזב מעת העירו אותי דברי הימימ הקדמונימ שתלפו, עד אשר נתבאר לי בדרך ההכמה אמתת מה שזכרתו, ונתברר אצלי מדרך הערת התורה תהלה ואהר כך בדרך הראיה השכלית, עד ששב כוספי אמת והפצי ברור, אמר לה השכל, אמ מה שזכרת אמת התאפקי על צער הרפואה וסבלי מתרות חסט ורוע טעמו, אחר אשר תמנעי מן המאכל הרע שהיית רגילה בו. אמרה הנפש, ומה הוא המאכל הרע אשר חייתי רגילח בו ונוהגת. אסר לה השכל, היא המדה המגונה שגברה עליו מראשיתך, וכחותיה המחזיקים אותה מתחלת גתלו. אמרה הנפש, ואיזו מדה היא המדה הזאת, ומה המ חכחות המחזיקים אותה. אמר השכל, המתת המגונות שבן• רבות אבל שרשם ועקרמ שתימ מתת, אתת מהן, אהבת ההנאות הגופיות

נו

DUMBS OP THE HEAET

insignificance, and he will then importune his understanding concerning what he has to do, that it may be possible for him to approach and draw near to God in order that communion with Him may serve as a substi¬tute for the return due to God, and his understanding will aid him to the right path in this regard.

It (the Understanding) will say to his soul: Is it clear to you and firmly fixed in your mind that you are pledged to your Creator for His goodness and belong to Him because of the multitude of His kindness and His favors? The Soul: Yes. The Understanding: Is it your inten¬tion to repay a portion of what you owe to the Creator? The Soul: Yes. The Understanding: How is this possible when your longing for Him is so weak. Only a person who longs for health will put up with the bitterness of a medicine; but one who does not long for health will not submit to the severity of the treatment. The Soul: I feel a strong desire and a yearning that is painful, to repay as much as I can of what I owe to my God; therefore continue to exhort me. The Under¬standing: If you are telling the truth in what you are saying, the treat¬ment may possibly be successful in your case. But if it is not the truth, why should you deceive yourself? For a sick person who lies to his physician only cheats himself, wastes the physician's efforts and aggra¬vates his sickness. The Soul: And how can it be determined whether my longing is strong or weak? The Understanding: If your longing proceeds from a clear realization how great is your obligation to God, how little it is in your power to fulfil it and that your neglect of it involves your rain, while your endeavour to fulfil it will secure your salvation, your longing is geayine and your desire urgent; if not, it is false. The Soul: My desire was never other than weak, and my longing was always deceptive, from the time when my only incentives (to the service of God) were the records of former ages that have passed away up to the time when the truth of what you have stated has become scientifically clear to me, first through the exhortation of the Torah, and later by rational demonstration, so that my longing now is genuine and my desire definite. The Understanding: I f what you say is true, then prepare yourself to bear the pain of the treatment, and endure the bitter taste of the medicine and its unpleasantness, after you will have first given up the pernicious diet to which you were accustomed. The Soul: What is the pernicious diet to which I was accustomed ? The Understanding: It is the reprehensible disposition that has mastered you from the first and the forces which have maintained it, from the earliest years of your growth. The Soul: What disposition is this, and what are the forces that maintain it? The Understanding: The reprehensible disposi¬tions in you are many. But the root and stock from which they spring are two. One of them is love of physical pleasures—eating, drinking,

56


מן המאכל והמשתה והמשגל ושאר צרכי גופו, וחמדה הזאת קנית אותה מן שכנו הרע והוא גופו, והמדד. השנית אהבת השררה והנחלה והגאות והגבהות והקנאה, והיא טביאה אותו לטעט בשילומ הגמול לבעל הטובה אצלו, והמדה הזאת היא קנויה לו משכניו אשר התגדלת ביניהם והמ אהיו וקרוביו. אמרה הנפש, ומה המ הכהות שאני צריכה למנעמ ממני. אמד השכל, כהות המדד. הראשונה המ מותרי המאכל והמשתה והלבוש והתנומה והמנוהה והשלוה והדומה להמ, אבל כהות המדה השנית המ מותרי הדבור ורב הברת בני אדמ והתנאות להמ ואהבת המהלל והכבוד מהמ והקנאה בהמ בקנינימ העולמימ והכריהמ באשר בידמ ובזות אותמ וזמר ננותמ והדומה לזה, ואמ טה שזכרת טכוםפו ורב הפצו לפרוע טובות האלהימ עליו אמת, הרהיקי מעליו מה שזכרתי לו מן הכהות והמתת בכל יכלתו, ואהר כך אעלה אותו אל שער אהד p הרפואה. אמרה הנפש, זה יקשה עלי להפרד ממנו מפני אורו רנילותי בו, לכן הורני באיזה פנימ יקל עלי בחסדך. אמר השכל, הלא ידעת כי המשכיל יקל בעיניו לכרות נתה אהד מנתהיו ולפpד אבר אהד טאבריו כשיארע לו בו הולי וטפהד טהתפשטו בשאר אבריו, כשהוא מבין מה שיש בין שני הענינימ וטכיר טה שיש בין שתי הרעות, וכן את אמ תרצי שתקל בעיניו פרידת מה שפרידתו קשה, שימי אל לבך והשתמשי כבינתו בשקול טה שיש בין הטובה אשר תניע אליו בהפרדו ממנו והרעה אשר תמצא אותו בהתמז־ו הברתו, ואז יקל בעיניו פרידת מה שיקשה עליו ממדותיו המנונות. אמרה הנפש, ומה היא הטובה שתגיע אלי בפרידתו והרעה אשר תמצא אותי בהתמדתו. אמר השכל, הטובה שלות נפשו ומנוהתה ממאפל קדרות העולם שהנאותיו מעורבות בעצבימ ותאותיו נפסקות והביאו להכיר באהרית הוקת הכרתך בבית מרנועך ושתשתדל לו ותהוש עליו, והשער הזה משערי הטובות אשר הצלתךו הרעה משיבת דאגתך והכפלת יגונך והתמדת אבלך והיותו בהמ, א בהעדר משאלותיו בעולמ הזז/ אשר אמ תגיעי אליהם תגיעי אל התבל

נז

DUTIES OF THE HEART

excessive gratification of the sexual impulse and of other bodily needs. This disposition you have acquired from your bad neighbour, the body. The second disposition is love of domination and superiority—pride, haughtiness, jealousy. This misleads you to be niggardly in making a return to your benefactor. This disposition you have acquired from your associates, among whom you have grown up, namely, your brothers and relatives. The Soul: What are the forces that I need to keep far from me? The Understanding: The forces that maintain the former evil dis¬position are superfluity in eating, drinking, dress, sleep, rest and tran-quility. The forces that uphold the latter evil disposition are superfluity of speech, excessive social intercourse, love of praise and honour, jealousy of others because of their material possessions, even if what they possess consists only of sheer necessaries; contemptuousness, picking on the faults of others, and so forth. If what you have said of your strong desire and yearning to make a return for the benefits God has bestowed upon you is true, keep far from you, with all your strength, the forces and dispositions that I have mentioned to you, and I will then bring you to the first gate leading to recovery. The SotU: To renounce these faults would be very hard for me, on account of the long time that I have been habituated to them; therefore be kind enough to show me in what way I can do so more easily. The Understanding: Surely you know that a sensible man will consent to the amputation of one of his limbs and to its loss, if it is attacked by some disease which he fears will spread and affect the remaining limbs, as soon as he considers the difference between the two states and realizes the inequality of the two evils. So, too, if you wish that th״ separation which is so hard should seem easy to you, concentrate your mind and employ your intelligence in weighing the good you will derive from the separation and the evil which will befall you if you continue your association with it; and then separation from your reprehensible disposition, which seems so hard, will be easy. The Soul: What is the good that separation from it will bring me, and what is the evil that will befall me if I continue to keep it? The Understanding: The good will consist in your spiritual tran¬quillity and relief from the darkness of this gloomy world, the pleasures of which are mingled with griefs, while its lusts soon cease; also, that your strengthened power of perception will finally lead you to realize your des¬tiny in the place of your repose (the life hereafter) and that therefore you should busy yourself and be concerned about it. This is one of the portals on which depend your salvation and your life. The evil [resulting from not renouncing your pernicious tendencies] is recurrence of your anxiety, reduplication of your grief, continuance of your mourning at the non-fulfilment of your desires in this world which, if they were satisfied, would only bring you something that is vain, without permanence or con-

57


אשר אין לו קיומ ולא התמדה, כי הוא הולך אל זולתך בלי ספק ולא ישאר בידך העולם הזה ולא תגיעי אל הבא, כל שכן שלא תגיעי בו אל משאלותיך עמ אורך השתדלותך בהכנ אמרה הנפש, הביגותי מה שזכרת ואני מקוה שיקל בעיני בעבורו פרידת מה שהיה עלי קשה קודם לכן, אןן הוסןן לי שער שני מאופני הרפואה יורני מה שהפצתי מעבודת האלהיע אמר השכל, ממשלת הדבר וכללו של ענין הוא שתקבלי עליך ממי שלמעלה ממך מה שאת רוצה שיקבל ממך עליו מי שהוא לממה ממך עמ השתוות הערכימ. ומה שהוא טוב בעיניך ממנו וירע לך ממעשהו קבלי ממי שלמעלה ממך כמוהו. אמרה הנפש, הוסיפה לי פירוש ובאור. אמר השכל, העלי על דעתך טובות האלהימ עליך במה שכולל עמ זולתך ומה שאת מיוהדת בו, ואה״כ העלי על טתשבתך שאת הטיבות* בכמותמ לעבדך מקנת כספך, והפנימ אשר ייטיבו בעיניך ממנו קבלי אותמ עליך מבוראך, ומה שהוא בעיניך רע ממנו ירע בעיניך נמ כן ממך לבוראך. אמרה הנפש, הבינותי מה שזכרת לי בכלל, אך עשה עטי הסד ובאר אותו לי בפרט. אמר השכל, הענינים שהם טובים טאחד טעבדי העולם שיתנהנ בם לפני אדוניו, כשינטלהו טן הטוב קצת טה שנטלך בוראך, טהם שיכבדהו לבדו בדבור ובמעשה, ושיהיה נאמן ומשתדל בעניניו בנלוי ובסתר, ושיירא אותו ויפהד ממנו כל זמן שהוא עומד לפניו, כמו שאמר קצת ההסידים, אל תמרה את אתניך והוא רואה אותך. ומהמ שישפל ויכנע לאדוניו בנראה ממעשיו ובסתר מצפונו ושינהנ בשפלות לפניו במלבושו ובמדותיו, ויכבדהו וירוממהו בלשונו ובלבבו וישבה ויודה אותו ביומו ולילו ושיזכור טובותיו בסתר ובגלוי ויספר מהלליו ושבהיו כפי שראוי לו, וירוץ לעבודתו בשמהה ובטוב לבב :ומאהבתו שימצא הן בעיניו ויתקרב אל רצונו ויתחנן לו תמיד לרצות אותו .ולכפר לו ויאהבהו, ויפחד שיהיה מקצר במה שצוהו וישמיד מצותו ויתרחק יממה שהזהירו ממנו. וישיב אל לבו מה שהלן* לו מן העוגות וירבויבעיניו *טובותיו ויגדלו ויבז מעשהו בצד מה שהוא הייב בו וימעט אצלו טרהו לגגד

ח נ

DUTIES OP THE HEART

tmuanee, and which will undoubtedly pass to some one else; so that nothing will remain to you of this world nor will you secure the world hereafter; and, what is more obvious, you will not fulfil your wishes, how¬ever long you strive for them. The Soul: I understand what you have said. I hope that the separation which previously was so hard will now become easier for me. Continue now to lead me to the second part of the curative methods which will teach me what I desire to learn of the service of God. The Understanding: The ruling principle and sum of the matter is that you assume towards Him who is above you all those obligations which you would desire should be assumed towards yourself by one beneath you—presupposing that relations in both cases are equal. What seems to you good and what displeases you as evil in the conduct of the latter, do and refrain from doing, towards the former. The Soul: Be more explicit. The Understanding: Think of the benefits bestowed by God that you share with others, and of those benefits with which you are specially favoured. Then imagine that you have conferred similar bounties on your slave whom you acquired by purchase; and the kind of behaviour on his part towards you that would be pleasing to you, undertake to show to your Creator, and what seems to you evil, on his part, you too must regard as evil on your part to your Creator. The Soul: I have understood in general what you have just said. But kindly explain all this to me in detail. The Understanding: The duties of good conduct of any servant towards his master, who bestowed upon him even a tiny portion of the bounties your Creator has bestowed upon you, consist in honouring the master in word and deed, in faithfulness to him, inter¬esting himself in his master's affairs, openly and inwardly, and showing reverence and awe when standing in his presence. As a pious man said, "Do not rebel against thy master when he seeth thee." Among these duties are also included that he should be humble and submissive to his master, in his visible behaviour and innermost secret thoughts; that he should manifest this humility in his attire and habits, that he should honour and exalt him, in his speech and thought, that he should praise and laud him by day and by night; that he should recall his good deeds privately and publicly; recount his praises as befits him; run to do his service joyously and cheerfully and out of love, so as to find favour in his master's sight; strive to draw nearer in his behaviour to his master's will; ever implore his master to be pleased with him, forgive him and love him; be apprehensive that he may be falling short in doing what he had been commanded; that he should heed the master's command, keep far from that against which the master had warned him, think of the many iniquities which he has committed in the past, appreciate the benefits he has received on account of their great number and importance and deprecate the value of what he has done in comparison with what

58


מה שראוי לו ויודה בקטנות מעלתו בעיניו אצל נדלות אדוניו בנפשו, וירבה

להשתהוות ולכרוע לו כריעה וכניעה ושפלות, ושיבטה בו בכל צרכיו

ושירצה ככל ענין שיעתיקנו אליו, ואמ ישביעהו יודה וישבה, ואט ירעיבהו

ירצה ויסבול, לא יהשדנו בדינו ולא יעולנו * בנזרתו ויהיה די לו במה שהננו

ויצדיקנו ביסרו אותו. וטטה שהוא טוב ממנו עוד להראות סימני העבודה

והמקנה עליו בכל תנועות אבריו ובמדותיו ולא יחנה כי אס בזכרו ולא יביט

כי אם אל דרכיו ולא ישמע כי אמ אל דבריו, ולא יאכל אלא מה שהטריפו,

ולא יהשוב אלא בנדלותו, ולא ישמש אלא ברצותו אותו, ולא ישמח כי אמ

בעבודתו, ולא יבקש כי אמ רצונו, ולא יתץ כי אמ בשליהותו ולא יעמוד כי

אמ מהמרותו, ולא ישב כי אמ בביתו, ולא יקומ כי אמ באמונתו, ולא יקרא

כי אם ספרו, ולא ילבש כי אס כסות יראתו, ולא יישן כי אמ על יצועי אהבתו,

ולא יתדמה לו כי אמ תמונתו, ולא יעוד אלא במתיקות זכרו, ולא ימצא קורת

רוה כי אמ עמו, ולא יבדה כי אמ מהמרותו, ולא יאבל כי אמ בעת כעסו,

ולא יפחד כי אמ מפהת עליו, ולא יקוה כי אם הסת, ולא יכעס כי אמ במה

שמחייב רצונו, ולא ירצח אלא במי שעושר. רצונו, ולא יקח כי אמ ברשותו,

ולא יתן אלא למי שצוח אותו לתת לו. וכן בכל תנועותיו לא יעתיק רגל ולא

יניע עפען* אלא אהד הפקת רצון אדוניו בהמ. אך חענינים שח מ רעים

מן העבד, ה מ הפך כל הטובימ בעיני אדוניו ממנו, ובהפכמ יוכת הדברימ

, יורה אותך על שאריתמ ו מהמ כלל שיש בו ת וכבר הכינותי וקבצתי ל

ועל הפכם. וכיון שהטוב מעבת העולם בעיני אדוגיהס כמו שספרנו. וכבר

ידעת קטנות מגלת טובתם עליהם, כמה את הייבת לאלהים יתברר מכפלי

מה שזכרנו כשתשלמי לו מה שיש לו עליך םתב הטובות:

DUTIES OP THE HEABT

he should have done; that he should regard his efforts as.petty, compared with what he should have attempted. He should confess his own in¬significance compared to the greatness of his master. He should bow to him frequently, in deep humility and lowliness. He should put his trust in his master for all his needs and be satisfied with whatever position his master assigns to him. If the master provides for him fully, he should thank and praise him. If the master leaves him hungry, he should accept his condition patiently. He should never suspect the master of unfairness in his judgment of him, nor charge him with perverseness in his decree. He should be contented with what the master favours him, and justify the master when he has punished him. It will be further¬more proper on his part that in every movement of his limbs and in all his habits, he should exhibit evidence of his servitude and of his master's ownership. He should feel pleasure only when he mentions his master; look nowhere else than to the master's ways; listen only to his master's words, eat only the food that his master provides for him, think only of his master's greatness, render no service except if his master ap¬prove it, rejoice only in serving his master, seek only his master's good will, hasten only on his master's errands, abstain only from whatever might be against the master's will, stay nowhere except in his master's house, remain ever faithful to him alone, only read his books, wear the livery of reverence for his master, repose on the couch of love for him, keep¬ing ever in his mind the master's likeness, awaking with the sweet¬ness in thinking of him, finding no pleasure except in being with him, fleeing from nought except disobedience to him, never mourning except when his master is angry, feeling no fear except fear of his master, hoping for nought but his master's kindness, never angry except at that at which his master obliges him to be so. He will only be pleased with one who does his master's will; take nothing but with his master's permission; only give to one to whom his master orders him to give. And so with all his movements. He will not move a foot, nor raise an eyelid except to fulfil his master's will. The habits that are bad in a servant are the opposite of those that are good in his master's sight. When these good habits are reversed, they are easily recognised. I have assembled for you a sufficient number of examples to indicate to you the rest of the duties and their opposites. And as the conduct of servants, regarded by their masters as good is as we have described it,—and you know how insignificant is the kindness of masters to their servants,— how much more in reduplicated measure to what we have mentioned do you owe in service to the blessed God in return to Him for the multitude of bounties He has bestowed upon you.

59

שער עבודת האלהיט

? ו. אמרה הנפש, כבר הבינותי מה שזכרת ובמה שפרשת די׳ אך באר ר פ

לי על כמה פנימ אני חייבת בתוספת העבודה לאלהימ יתעלה. אמר

השכל, כי תוספת העבודה על אנשיח מתחלקת מדיר הכלל והפרט בטובה

עליהמ. והטובה על המדברימ על ארבעה עניניס: הראשון, טובת הבורא

חכוללת כל האדם, וחוא חמציאמ אחר שלא היה דבר נמצא, וההיותם,

וחטובח לחמ בכל אשר חקדמנו זכרו בשער חשני מן חספר חזה. ועל כן

הייביט לבורא יתברך עבודה כוללת, והיא כל התורות השכליות אשר נחג

בהמ אדמ והנוך ונה ובניו ואיוב והבריו עד ׳ימות משה רבינו עליו השלום.

ומי שדבק בהמ כלמ לעבודת האלהים, ייטיב לו האלהיט בטובה מיוהדת

משאר בני אדמ ויתן לו מעלה יתירה בעולמ הזה והגמול הנחל בעולמ הבא,

כמו אברהמ שאמר לו האלהיט(בראשית ט״ו), אל תירא אברמ אנכי מגן לך

שכרך הרבה מאד. ומי שימרה האלהיט בטובותיו יפול ממדרגת המדברימ

ומעלותמ אל שפל מדרגת ההי שאינו מדבר, ויהיה דינו כדין הבהמות

בעולמ כמו שנאמר (תהלימ ל״ז), ואויבי ה׳ כיקר ברים וגומר, וחגו בעולמ

הבא הרעה שאין למעלה ממגה, כמו שגאמר (ישעיה ל״ג), רוהכמ אש

תאכלכמ. והענין השני, טובות הבורא על עמ p העמימ ואומה p האומות,

כמו שהטיב לבני ישראל בהוציאם מארץ מצרים והביאם אל ארץ כנען

והייבמ בזה עבודה יתרה על העבודה הראשונה. והיא התורות השמעיות

אהר שהזהיר והעיר על התורות השכליות. ומי שקבלה לכבוז*-האלהים

יהדהו האל בטובה והייבו עליה עבודה זולתי עבודת אומתו ושאר שבטו.

ס

DUTIES 07 THE HEART

C H A P T E R V I .

The Soul: I have understood what you have stated and your explana¬tion is sufficient. Now expound to me the various aspects of beneficence for which I am under an obligation of increased service to the blessed God. The Understanding: The obligation of increased service incumbent on human beings varies according to the benefits—general and particular— bestowed on them. These benefits fall into four divisions. The first is the universal goodness of God which embraces all mankind, in having brought human creatures into existence when previously they were nought; in keeping them in life and bestowing on them bounties which we have cited in the second treatise of this work. They are accordingly under a universal obligation of service to the blessed Creator. This consists of obedience to all the rational laws observed by Adam, Enoch, Noah and his sons, Job and his friends, up to the days of our teacher Moses, peace be upon him. I f one adheres to all these laws for the sake of God's service, the Almighty will bestow on him favours beyond those enjoyed by other men, and give him a higher degree in this exist¬ence and a great reward in the world to come, as was the case with Abraham, to whom God said, "Do not fear, Abraham; I am thy shield; thy reward is exceeding great" (Gen. 15-1). One who rebels against God, despite His becsSsence, will fall from the degree of rational beings and their excellencies, sink to the low condition of irrational creatures and share the fate of the beasts of the earth, as it is said: "And the enemies of the Lord shall toe as the fat lambs (they shall be con¬sumed; into smoke shall they be consumed)" (Ps. 37:20). And in the next world their state will be evil in the extreme, as it is said: "As to your spirit—fire shall devour you" (Is. 33:11).

The second division consists of God's special goodness to one people among the peoples, to one nation among the nations, as for example, the favours He showed the children of Israel, in taking them out of Egypt and bringing them to the land of Canaan. Thus He put them under an obligation of service, additional to the universal service which we have mentioned. This consists in obedience to the authoritative* com¬mandments, after He had exhorted them and aroused than concerning the rational moral duties. Whoever assumed this service for the glory of God was favoured by the Almighty with special bounties, for which he was under an obligation of additional service beside the service due from his

*Divine precepts, the reason for some of which is not clear.

60


כמו שמצאנו שבמ לוי כשאמר משה (שמות ל״ב), מי לה׳ אלי ויאספו אליו

כל בני לוי, הוסיף להמ האל טובה יתרה ובהר מהמ לשרת כבודו אהרן

ובניו וצוה אותמ בתורות יתרות משאר האומה ויעד אותמ בנמול הנדול

לעולמ הבא. ומי שימרה הבורא יתברך מהמ יפול משתי המעלות ויענש

בשני העולמים, כמו שאמר ההכמ (קהלת ה׳), וטוב לא יהיה לרשע ולא

יאריך יטימ והענין השלישי, טובת האלהימ על משמחה ממשפהות האומה

בכהונה ולויה וזרע המלוכה כבית דוד והייבמ על זה עבודות יתרות, ועבודות

הכהונה והלויה ידועות ומבוארות בספר תורת האלהים, אך תורת בית דוד

כטו שכתוב (ירטיה כ״א), בית דוד כה אטד ה׳ דינו לבקר משפט והצילו

גזול טיד עושק. וטי שהשליטם לאהבת רצון האלהימ ייהדהו האל בטובה

בעולמ הזה ובנמול הנדול לעולם הבא ויהיה נדיב נבחר או טורה צדק,

כמו שאמר הכתוב על פנהם (תהלימ ק״ו), ויעמד פנהם ויפלל ותעצר

המנפח ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם, ואמר (יהזקאל מ״ד),

והכהנימ הלוימ בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי ונומר. ומי

שהמרה האלהימ מהמ נפל מכל המעלות העליונות בעולמ הזה ויניע לו

צער נדול בעולם הבא כמו שידעת מדבר קרה ועדתו. והענין הרביעי,

טובת האלהימ על איש מאישי בני אדמ נתיהד בה משאר משפחתו ועמו

ושאר המדברים, כנביא מובהר או נגיד מצווה * להנהיג אומה, או הכמ העיר

האלהימ את תהו בהכמה ותבונה ועצה והחמה לזה, ועל כל טובה מהם

יתהייב בעבורה יתירה לאלהים. ומי שהשלימה מתמיחת לו כל הטובות

הכוללות והמיותרות בעולם, ויוסיף לו האלהים כח עליהם ודעת בהם, כמו

שנאמר (תהלימ קל״ב), נשבע ה׳ לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך

אשית לכסא לך אמ ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גמ

םא

DUTIES OF THE HEART

nation and the rest of his tribe, even as Moses said: "Who is on the Lord's side? Let him come unto me. And all the descendants of Levi gathered themselves together unto him" (Exodus 32:26). God showed them addi¬tional favour and then chose from among them Aaron and his sons to minister to His glory, charged them with special precepts in addition to those he gave to the rest of the nation, and promised them a great reward in the life hereafter. But whoever of them rebels against the exalted Creator, will fall from both these degrees of excellence and be punished in both worlds; as the wise man saith: "But it shall not be well with the wicked, neither shall he prolong his days" (Eccles. 8:13).

The third division is the special goodness of God to a certain family among the families of the nations, such as the appointment of the priest¬hood and the Levites, as also the succession of sovereignty conferred upon the house of David. In return for this, He charged them with specific duties, of which those assigned to the priests and Levites are known and clearly set forth in the book of God's law, the Pentateuch. The specific law applying to the House of David is thus set forth: "O house of David, thus saith the Lord, execute judgment in the morning; and deliver him that is spoiled out of the hand of the oppressor" (Jeremiah 21:12). One who completely fulfills these duties, because he loves to please God, will be singled out by the Almighty for happiness here and a great reward hereafter. He will be a distinguished nobleman or a teacher of righteousness, as the Scripture saith concerning Phineas, "Then stood up Phineas and prayed (Authorized Version—executed judgment) and the plague was stayed. And that was counted unto him for righteousness unto all generations for evermore" (Ps. 106:30-31). Further, "But the priests, the Levites, the sons of Zadok that kept the charge of my sanctuary . . . (They shall come near to me to minister unto me)" (Ezek. 44:15). But whoever rebels against God falls from those highest degrees in this world, and will suffer severe pain in the world to come, as you know from what befell Korah and his company.

The fourth division is God's goodness to an individual, by which he has been singled out from the rest of his family and people and other rational beings, as for instance, one chosen to be either a distinguished prophet, a regent appointed to govern a nation or a sage whose spirit God has awak¬ened and endowed with wisdom, understanding, counsel and similar quali¬ties. For every one of these bounties, he is under the obligation of addi¬tional service of God. He who performs this service in full measure— unto him will these gifts—general and special—be continued in this world, and God will increase his power over them and understanding of than, as it is said, "The Lord hath sworn unto David in truth—he will not depart from it,—of the fruit of thy body, I will set upon thy throne. If thy children will keep my covenant and my testimony that I shall teach them,

61


בניהמ עדי עד ישבו לכסא לך. והגמול לעולם הבא, כמו שכתוב

(שמ כ״ז), לולי האמנתי לראות במוב ה׳ בארץ היית ומי שימרה

האלהימ בטובה אשר ייהדהו בה יפול מכל המעלות היתרות וידקדק

עליו הבורא בהשבון יותר בעולמ הזה, כמו שנאמר (ויקרא י׳), הוא אשר

דבר ה׳ לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידמ אהרן. ואמר

(עמום נ׳), רק אתכמ ידעתי מכל משפהות האדמה על כן אפקוד עליכמ.

ויהיה עוד ענשו בעולם הבא יותר קשה, כמו שנאמר (ישעיה ל׳), כי

ערוך מאתמול תפתה גמ הוא למלך הוכן העמיק הרהיב וגומר. ועל אלה

ארבעת הענינימ הייבימ בני אדמ בעבודת האלהיס, וכל אשר יוסיף הבורא

טובה לאדמ הייב עליה עבודה. ומן הראיה על זה, כי התבואות הייבות

במעשר, שנאמר (דברימ י״ד), עשר תעשר את כל תבואת זרעך, ומי

שנתן לו האלהימ מאה כור של תבואה הייב ממנה עשרה כורימ לאלהימ ומי

שנתן לו האלהימ עשרה כורימ הייב לאלהימ מהמ כור אהד, ואמ יוציא

האהד תשעה והצי והשני אהד, יהיה הראשון ענוש והשני מקבל שכר.

וכן אוטר בטי שלא היה לו בן בטלה ממנו הובת המילה ולימוד התורה,

וטי שהוא פיסה בטלה טטנו חובת החג, וטי שהוא הולה בטלו מטנו מן

המצות מה שאינו יכול לעשותן. ועל ההקשה הזאת תתחייב מי שיהדחו

הבורא יתברך לטובה בתוספת עבודה יעליה. ועל p היו ההסידימ

הראשונים כשהיתה באה להמ טובה מטובות העולם טתפהדיט לה משני

פנימ: אחד מהם שלא יקצרו מהשלמת העבודה עליה וההודאה בעבורה

ותשוב להם למןה, כמו שאמר יעקב אביגו (בראשית ל״ב), קטנתי מכל

החםדיע והשני, שלא תהיה גמול^בורא על עבודתמ ויגרע טנמולם לעולם

חבא, כמו שפירשו הקדמונים בענין(דברים ז׳), ומשלם לשונאיו אל •ניד

3D

DUTIES OF T H E H E A E T

their children shall also sit upon thy throne for evermore" (Ps. 132:11-12). The recompense in the world hereafter is indicated in the following verse: ". . . Unless I had believed to see the goodness of the Lord in the land of the living" (Ps. 27:13). But whoever rebels against God, despite the beneficence which God has specially bestowed upon him, will fall from all these degrees, and the Creator will hold him more strictly to account in this world, as it is said, " . . . This is it that the Lord spake, saying, I will be sanctified in them that come nigh me, and before all the people I will be glorified. And Aaron held his peace" (Lev. 10:3) ; furthermore, "You only have I known of all the families of the earth; therefore I will punish you for all your iniquities" (Amos 3:2). His punishment in the next world will be severer, as it is said: "For Tophet is ordained of old; yea, for the king it is prepared; he hath made it deep and large . . ." (Isaiah 30:33).

According to the above four divisions, human beings are under obliga¬tions to serve God. Whenever God increases His beneficence to an individ¬ual, that individual is under an obligation to render additional service for it. This is illustrated by the following examples. It is a duty to tithe produce, as it is said, "Thou shalt truly tithe all the produce of thy seed that the field bringeth forth year by year" (Deut. 14:22). One to whom God has given one hundred kur of produce is obliged to give ten kur; one to whom God has only given ten kur has to give one kur. If the former were to separate nine and a half kur and the latter were to separate one kur, the former would be punished, while the latter would receive a reward. So, too, if a man has no son, the obligation of circumcising and teaching his son Torah does not apply to him. I f a person is lame, the duty of going to Jerusalem for the three festivals is not obligatory for him. When a person is sick, the precepts which he is unable to fulfil are not binding upon him. Analogously, if a person has been singled out by the Creator for special beneficence, he is under an obligation to in¬creased service for it. Hence, the saints in ancient times, when some good fortune happened to them, were troubled in two respects: First, that they should not fall short in the complete fulfillment of the serv¬ice and gratitude they owed for this good fortune and that it should not turn into evil for them, as our ancestor Jacob said, " I am not worthy of all the mercies, and truth which Thou hast shewed unto Thy servant" (Gen. 32:11); secondly, that it should not be the Creator's reward for their service, and thus their recompense in the world to come would be diminished, as the ancients explained the text, "And repayeth them that hate him to their face* to destroy them" (Deut. 7:10). This will suffice on this theme.

*Reward them for their few good deeds here on earth, and destroy them in the life hereafter.

62


להאבידו. ודי לו בזה. אמרה הנפש, כבר הבינותי מה שזכרת ואינני

מוצאה את עצמי יכולה לשלמ חובות הבורא על מובותיו הכוללות המדברים,

כל שכן מח שיחד אותו בו בחמ, ואמ חפצי ורצוני לשלמ מה שאני חייבת

עליהמ, מיד קודמת למחשבתי בחשלימי תוחלת טובח עתידח ממנו, וכן

בהודותי לאל כשאחודנו אודנו בטלותי על גודל טובו עלי, ומחשבתי

וכונתי בחודאח לבקש על חתטדת חטובח ולהומיף עליח, לא בונת הנואש

טתוספת הטובח וחתטדתח, וכשאני על חדרו חזה בעבודתי וחודאתי

לאלהימ ממעוט הבונה הברורה לחובת טובתו, איו אניע לשלט שאר

עבודתו על טובותיו המיוחדות, ואני צריכה שתורני מה שאני חייבת בו

עליהמ מעבודת האלהים, על המעוט שאהיה ראויה להתטדתמ אטר

השכל, מה שהתרעמת מטעוט כונתו בעבודתו והודאתו לאלהיו, וכי

דברי פיו דברי מודה וכונתו בהם כונת מבקש ולבו להוסיף על הטובה

ולשאול התמדתה, הוא מפני שלש מדות: המדה האחת, רוב אהבתו

את נפשו וחפצו למשוו הנעימות אליה, ולא תפסעי פסיעה לעבודת האל

ולא לזולתה אלא שטנתך בה להתעננ בהנאות, וכבר הקדמתי לו בתחלת

רפואותי שתשתדלי בכל יכלתו להרחיק המדד. הזאת ממו, ובזה אקוד, לו

הטוב. והמדה השניה, מפני שאינו מבינה חסד הבורא עליו ויעלה

בטחשבתו שאינו טגעת אל הטובה אלא בבקשתו עליה, וכבר הטיב לו

במה שתדעי ובמד, שאינן־ יודעו/ ואת לא תשכילי בבקשתו טי עשח לו

כל זאת בתוזלה. אמ היית מרהקת ממו המחשבה הזאת היתה עבודתך

בבונה שלמה והודאתו לו במצפונו, ומה שתקוי ממנו אז יהיה ראוי ומהוייב

לו יותר. והמדה השלישית, שאינו מכרת את עצמו ולא ענין הנהנתן־, ואת תאה אותן• ראויה לגדולה שבכל הטובות ואינו פומקת לבקש אותן,

וכל אשר תגיעי מהמ על דבר מחשבתו עולה למה שלמעלה ממגנ, ואינך

רואה הבורא יתברך ראוי לגדולה שבעבותת ממך, וכשתהיה ממן־ עבודה

סנ

DUTIES OF THE HEABT

The Soul: I have understood all that you have mentioned. But I do not feel myself able to repay the Creator with services in return for His bounties, not even for those all men enjoy, much less for those with which He has specially favoured me. And when it is my wish and desire to fulfill the service which it is my duty to render for them, then before I have completed forming the resolution, the hope of a future bounty enters my mind. And so it is with my gratitude to God; when I thank Him, I thank Him for His great goodness to me in words while my thought and intent is the wish that the bounty may be continued and increased. I am not like the one who renounced all expectation of an increase of the boon or its continuance. And if I behave in this way in my service and grati¬tude to God, with so little of pure intent to fulfil my obligations for His universal goodness, how will I ever be able to fulfil the rest of the service I owe to Him for bounties with which He has specially favoured me? I therefore need that you should teach me the minimum of service that it is my duty to render for these favours, so that I may be worthy of their continuance. The Understanding: Your complaint of your scanty devotion in the service of God and ingratitude to Him and that the words of your mouth are those of one who expresses thankfulness, while your purpose is that of a petitioner, and the wish in your heart is for an increase in the bounty and its continuance—all this is occasioned by three dispositions: The first is your excessive self-love, and desire to gain for yourself every Justification. You do not move a step to the service of the Almighty or for any other purpose without the intent to enjoy pleasures. I have already recommended as the beginning of my course of treatment that you should strive with all your might to keep this evil disposition far from you, and then I may hold out the best of hopes for you. The second is that you do not realize the Creator's kindness to you and imagine that you will not obtain His bounty ex¬cept through your supplication for it, whereas God has been good to you in what you know and in what you do not know, and when you supplicate Him, you do not consider who has done all this for you from the beginning. I f you would put away from you this idea, your service would be wholly devotional, your thanksgiving to Him would express your inward feelings, and your hopes would then be worthier and more justified.

The third reason is that you neither know yourself nor how to con¬duct yourself. You deem yourself deserving of the greatest benefits and you never cease beseeching God for them. And when you obtain any-tiling, your mind yearns for something higher. You do not, however, realize that the exalted Creator has the right to the greatest service on your part. When you render any service, you regard it as a favour granted by you to Him, though you are cognizant that for all your needs

63


תחשבה חםד ממר עליו עם ידיעתן• מחםוי־ר אליו ושאינו צייר לד. ואלו

היית מנלה הסכלות הזאת מעליר ותעייני בעין פקוהה והיית יודעת כי

הבורא אשר ביאר הושב עליר ויודע בטוב לר ובמה שאינו טוב יותר ממך,

היית רוצה במה שיגיער מהם ותגדל הודאתר לו עליהמ בלב שלט, ולא

היית תולה תקותר בטה שיטרידר מהכרת מה שהגיע אליר מהמ ופרוע

הובות האלהים עליהם, ומה שאת ראויה לו אי אפשר שלא תגיעי אליו

כשיתחייב לר בעבודתן; לא שתקוי אותו בתלות דעתך בו:

סד

DUTIES OF THE HEAET

you are dependent on Him and that He has no need of you. If you were to uncover (remove) this blinding folly, study the matter with open eyes and realize that the Creator who created you thinks of you and knows what is good for you and what is not good, better than you do, you would be contented with whatever benefits He bestows upon you, and would render great thanks to Him for them with a perfect heart. Then you would not rest your hope on what disturbs you, and keeps you from recognizing the bounties that you have gotten and from discharging the obligations that you owe to God for them. And it is impossible that you should not attain what you are fit for, when it will become due to you by reason of your service, and not merely because you hope for it and fix your mind on it.

64


פיק ז. וטה ששאלת על הפעוטה שבעבודות האלהים שאין אדם יוצא ידי חובתו בפחות טטנה ותתחייב לו בה התמדת טובתו עליו הט עשרה ענינימ, מהמ שלא ישימנה סבה לחמרותו (ספרימ אחרימ: שלא ישימח סיבח ועילח לחמאתיו ולהכעיס בוראו, כי מרוב עסקיו ברבות המובה לא יתרשל בשבח ובחודאח ובעבודת). ומחמ שיזכור מובת חאלחים בלשונו תמיד וירבח לחודות לו ולשבחו בלבו עליח ובנראח מדבריו, ומחם שלא תחיח נמבזח ומעומח בעיניו, ומחמ שלא יתלח בזולתו אמ תהיה על ידי אמצעי שיודה האמצעי ויתעלמ מהורות הבורא עליה, ומהמ שלא יתפאר בח ויעלח על דעתו כי בכחו לקחח ובחכמתו במה שהוא ראוי לחמ, ומחמ שלא יעלח במחשבתו שיתמידח בחשתדלותו בח, ושתאבד ממנו אמ יתעלמ ממנח, ומחמ שלא יבזח מי שחסר המובה ההיא ויראח את עצמו טוב ממנו לפני חאלחימ, ושמא חאלחיס מנסח אותו בח לחראות מח שנסתר בו מרוע חמצפון ותשיאחו חמובח ויחיח כל חסר מוב מוב ממנו לפני האלהימ, ומחם שיחיח לבבו שלם עם חאלחים בכונתו ובחכנעו, ואם לא יוסיף במעשחו על טה שחיח בתחלח ולא חוסי!* בחודאח ובשבח, יתמיד על טה שחיח בו וישתדל לכוין את לבו במעשחו לאלחימ, ואל תחיח חמובח גורמת לקצר ממעשחו חראשון ולטרוד אותו מהוסיף בכונתו לאלהים, ומהמ לחיות עינו תמיד על מי שחוא לממח מטגו ברוב חטובות לא על מי שהוא למעלה ממנו. וכן ראוי לו להיות עינו תמיד על מי שהוא מרבה בעבודת האלהימ יותר ממנו כדי שישתדל לעלות אל מעלתו, ואל יביט למי שהוא ממעט בה יותר ממנו ויתגאה במעשהו ויתעלם ממנו, ומהם שלא ישיאהו אורך סתר הבורא יתברך עליו ואורך אפיו לו כדי שלהיה כמוה מקצפו וימרה אותו, כי כל מי שהגיעו דבריהמ אלינו מן הקדמונים שעברו

no

DUTIES OF THE HEART

C H A P T E R V I I .

In regard to your question as to what is the minimum service of God, below which, a person would not be discharging his duty, and which is requisite for the continuance of the Divine bounty, there are ten conditions to be fulfilled, as follows: (1) One should not use the Divine bounty as a means to rebel against God. (2) One should always declare God's bounty to him and also thank and praise Him in his heart for it, in harmony with his utterances. (3) The bounty should not seem to him insignificant and small. (4) He should not ascribe it to anyone beside God; and, if it comes through an intermediary, he should not thank the intermediary and fail to thank the Creator for it. (5) He should not boast of it, nor think that he obtained it by his own strength and wisdom or by anything else that made him worthy of i t* (6) It should not enter his mind that he can secure its continuance by his striving, and will lose it if he neglects the effort. (7) He should not despise one who lacks the bounty and regard himself as better before God than that person, since it may be that God is trying him in order to expose the evil hidden in his nature, so that his good fortune is leading him astray, while everyone who lacks this good fortune is better before God than he is. (8) His heart should be wholly with God in devotion and humility, and if he is not more active in his service than he had formerly been, and does not increase his gratitude and thankfulness, he should at least continue to maintain his standard. In his service he should endeavour to direct his heart to God, and prosperity should not cause him to diminish his former [pious] practices, nor disturb him in the effort to intensify his devotion to God. (9) His attention should always be directed to one beneath him in mate¬rial well-being, not to the one who is above him in this respect. So, too, his gaze should always be fixed on one more zealous in the service of God than he is, so that he will strive to rise to the Iatter's degree; and not on one who is less zealous, so that he may not become proud of his piety and negligent in his duties. (10) The protracted period during which the Creator overlooks his sins and restrains His anger should not beguile him into thinking that he is safe from the Divine wrath, and so may rebel against the Almighty. For individuals, concerning whom reports have reached us from ancient times, as well as some also among our contemporaries, who were favoured by God with various bounties and

*Or He should not boast of that for which he was deemed fit, thinking that he obtained it by his own strength or wisdom.

65

שעד עבודת האלהימ

וראינו מן הנמצאים עמנו שהמיב להמ האלהימ במיני המוכות ונמו מעבודת

האלהימ אל המתתו, לא נכשלו אלא במה שספרתי לך, וזה נלוי ומפורסמ

בספרי הנביאימ עליהמ השלומ בכל דור ודור, והמ כל מפסידי השער

השלישי הזה אשר כונתנו בו באור חיוב קבלת עבודת האלהימ, ומי שלא

יכול להוסיף מעבודת האלהימ ברבות טובותיו ויוכל לקבל מה שזכרתי לשמ

שמימ, יהיה ראוי להתמדת הטובה לו המיוהדת לו, ואס יסירנה ממנו

יהיה לאהד משני דברימ, או למהות בזה עון שקדמ לו או לשלמ בו לעולמ

הבא תמורתה מה שהוא נתל ויקר ממנה ועודף עליה הרבה:

סו


departed from the service of God and rebelled against Him, stumbled only because of the erroneous views which I have mentioned to you. This is also clearly set forth in the bodes of the prophets in every gen¬eration. All these faults are detrimental to the service of God which we endeavour to expound in this third treatise. Yet, whoever cannot increase his service of God, but is able to undertake what I have set forth for the sake of God, will be worthy of a continuance of the good [portion] which has been specially allotted to him. And if this is withdrawn from him, it will be for one of two reasons: either to expiate some previous iniquity or requite him in the life hereafter with a recompense greater, more precious than, and much exceeding that of which he has been deprived here.

66


ק ח. אמרה הנפש, התעסקת ברפואתי והעלית ארוכתי והוכחתני ר פ

והנדלת והשקפת באורך אל רפואתי ונלית השבת האולת מעלי,

אלא שנשאר עלי עדיין ממפסידי עבודת האלהימ ענין אהד, אמ תרפאני

ממתחו ותסיר ממני דאגתו אנצל מן חנדול שבמדוימ ואחיד• קרובת לרפואה

מכל ננעי. אמר חשכל, ומח חוא חענין שחוא אצלך כאשר זכרת. אמרה

הנפש, מה שמצאתי בספרימ מענין ההכרה והנזרח וחממשלח וחחפץ

שהכל לאלהימ בכל מה שברא מקופא וצומה והי ומדבר, כמו שנאמר

(תהלימ קל״ה), כל אשר הפץ ה׳ עשה בשמימ ובארץ, ואמר (שמואל א׳

ב׳), ה׳ ממית ומהיה מוריד שאול ויעל, ה׳ מוריש ומעשיר, משפיל אף

מרומם, ואמר (איכה נ׳), מי זה אמר ותהי ה׳ לא צוה, מפי עליון לא תצא

הרעות והמוב, ואמר (ישעיה מ״ח), יוצר אור ובורא חשך עושה שלומ

ובורא רע, ואמר (תהלימ קכ״ז), אמ ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו,

אמ ה׳ לא ישמור עיר שוא שקד שומר, שוא לכמ משכימי קומ מאהרי שבת

אוכלי להמ העצבימ כן יתן לידידו שנא, והרבה ממה שדומה לזה, מה שיורה

כלו, כי האדם ושאר ההיים הכינם הבורא לזיון העולם הזה, ואם יניעם ינועו

ברשותו וכהו ויכלתו, ואמ יניהמ ינוהו מעשיהן כמו שאמר (איוב ל״ד),

והוא ישקימ ומי ירשיע, ואמר (תהלים ק״ד), תסתיר פניך יבהלון תוסף

רוהם ינועון ואל עפרם ישובץ. וכל דברי הראשונים בכל ספר מותמ מכל

הענין הזה מבלי מחלוקת בו, ונמצא בספר התורה מה שהולק עליו מה

שמורה, כי המעשים הנראים מן האדם נתונים ברשותו, והוא בוהר בהם

בהפצו, והמ הווימ ברצונו ובתירתו, ועל כן התהייב בגמול ובעונש על

m

DUTIES OF THE HEAET

C H A P T E R V I I I .

The Soul: You have occupied yourself with my treatment and helped my recovery. You have corrected me, acted generously, and with your luminous mind supervised my treatment and dispelled the darkness of folly that enveloped me. But of the factors that are detrimental to the service of God, one still clings to me. If you will relieve me of the pain it causes me and remove the distress it occasions me, I will be delivered from my worst suffering, and will be almost cured of all my complaints. The Understanding: What is it that troubles you, as you say? The Soul: I have found in [the sacred] books in reference to the topic of necessity and fate, divine authority and will, that all things created— mineral, vegetable, animal and rational being—are in the power of God, as it is said: "Whatsoever the Lord pleaseth, that He doeth, in heaven and on earth" (Ps. 135:6). Further, "The Lord killeth, and maketh alive: He bringeth down to the grave and bringeth up again; the Lord maketh poor and maketh rich; He bringeth low and lifteth up" ( I Sam. 2:6-7). "Who is he that saith and it cometh to pass, when the Lord commandeth it not? (Who is he that saith) Out of the mouth of the most High, proceedeth not good and evil?" (Lamentations 3:37). " I form the light and create the darkness: I make peace and create evil" (Isaiah 45:7). "Except the Lord build the house, they labour in vain that build it; except the Lord keep the city, the watchman waketh but in vain" (Ps. 127:1). "Vain it is for you to rise up early, to sit up late, to eat the bread of sorrows; for so He giveth His beloved sleep" (Ps. 127:2).

There are many passages to the same effect, all of which indicate that the Creator formed man and other living creatures to establish the world. When they move, they are moved by His will, His power and His might. When they rest, it is because He ordains that they shall rest, as it is said, "When He giveth quietness, who then can make trouble?" (Job 34:29). "Thou hidest Thy face; they are troubled. Thou takest away their breath; they die and return to their dust" (Ps. 104:29).

And all the sayings of the ancients in every book indisputably agree in this. We find, however, in the book of the Torah a contrary view, namely, that a human being's visible acts are in his own power. He can choose then as he pleases. They are effected by his choice and freewill and he is accordingly liable to reward or punish¬ment for service and transgression respectively, as it is said, "See, I

67

שער עבודת חאלחיס

העבודה ועל העכירה, והוא מה שאמר הכתוב (דברים ל׳), ראה נתתי לפניך היומ את ההיימ ואת הטוב ואת המות ואת הרע, ואמר (שמ), ובהרת בחיים, ואמר (מלאכי א׳), מידכמ היתד. זאת, ואמר (איוב ל״ד), כי פעל אדמ ישלם לו, ואמר (משלי י״ט), אולת אדם תסלף דרכו וכל מה שיש כספרנו מתורה ומצור. ומוסר מורה על בירור הענין הזה. וכן מה שיש בו מנמול, כבוד כ העבודה ועונש העכירה, הכל מורה כי מעשי האדמ מונהימ אליו, ו האלהימ נקי מטוכתו ורעתו וצדקותיו ומעוותיו. והענין אצלי קשה, ולהפיק כין שני הענינימ קשה מאד, ואמ יש רפואה למדוה הזה, ירפאני האל ממנו על ידך. אמר השכל, אין כמה שזכרת מקושי ההפקה כין שני אלה הענינים הנמצאים כספרימ נתל ממה שימצא ממנו כפעל כדרך הכהינה, והוא מה שאנהנו רואימ ממעשי האדם שיהיו כפי דעתו והפצו בקצת העתים,' ויהיו שלא כרצונו וכתתו בקצתם, והמ יותך כי יש לבורא יתברך ממשלת עליו ושהוא תהת מאסרו, יתיר לו מה שיהפוץ וימנעהו ממה שאינו הפץ, ויראה לך ממנו נמ זה בתנועת לשונו ושמעו וראותו, ואני תאה אהר כך שהנמול והעונש עוברימ עליו כפי מעשהו ותנועותיו לעבודת האלהימ

ח ר כ ה ן ה י ה כ ק פ ה ולהמרותו. וכבר ארכו מהלוקות ההכמימ באופני ה והצדק. מהמ מי שאמר, כי כל המעשימ האנושיימ הולכימ כהפץ האדמ בהמ ויכלתו וכהו, מסר האלהימ בידו עניניהמ והשליטו בהמ וכי כבוד האלהימ נקי מהמ, ועל כן התחייב עליהמ הנמול והעונש. ומהמ מי שמשיב המעשים האנושיים וזולתם אל הבורא יתברך ואומר כי כל תנועה המתחדשת בעולמ ממדבר ודומם היא ברשות הבורא יתברך וגזרתו ודינו ותחת מאמת, אין נמלט מהמ כשעורה לא פחות ממנה ולא למעלה הימנה, וכאשר הקשו עליהם בדרך הגמול והעונש, אמת, ענין הנמול והעונש אין אנו יודעים צורתו ולא מהלכי תניו! והאלהימ צדיק ולא יעול* ונאמן במה שיעד מן הנמול והעונש ולא יעבור' נחלשו דעותינו מחשיג כח חוית חכמתו וצדקו יותר נלוי וחמת נראה יותר

no

DUTIES OF THE HEART

have set before thee this day life and good, and death and evil" (Deut. 30:15). ". . . therefore choose life" (Deut. 30:19). "Through your hands this has come" (Malachi 1:9). "For according to a man's act, He requites him" (Job 34:11). "A man's folly perverteth his way" (Proverbs 19:3).

Everything in our religious literature, whether it be instruction, precept or moral exhortation, demonstrates this view. And whatever is there set forth concerning reward for service, and punishment for transgression, indicates that a human being's acts are left to himself and that the Divine glory does not interfere in his prosperity or in his ill-fortune, in his righteous deeds or in his perversities. This is hard for me to grasp, and to reconcile the contradiction of these two views is exceed¬ingly difficult. If there is a remedy for this difficulty which troubles me sorely, may God relieve me through your aid. The Understanding: The difficulty you state of reconciling these two contending conceptions, found in the books, is no greater than that of solving the contradiction found in life's actual experiences. For we see that a human being's activities are sometimes in accordance with his intentions and desires and sometimes they are against his wish and intent. These disparities show you that the exalted Creator has control over a human being and that the latter is bound by the Almighty who permits him to do only what He wishes and prevents him from doing what He does not wish. This is also apparent in the func¬tion of speech, hearing and sight. And, on the other hand, I see that reward and punishment come to a human being; that he is rewarded and punished according to his deeds and movements either in serving God or rebelling against Him.

Controversies have long raged among the learned as to the modes of reconciling the issue between Necessity and (divine) Justice. Some say that all human activities proceed according to man's will, capacity and strength; that God has left the conduct of these affairs in a man's own hands, and given him control over than. And since the Divine glory does not interfere in these, therefore a human being is liable to reward and punishment for them. Others refer all human actions, like everything else, to the Creator, blessed be He, and say that every movement in the universe from that of a rational being to that of an inorganic body, is in the control of the Creator, takes place by His decree and com¬pulsion, which cannot be varied by as much as a hair's-breadth, either more or less. When, against this view, the justice of reward and punish¬ment was advanced, they replied, "We have no knowledge on the subject of reward and punishment; we do not know its form nor the way it is enforced. God, however, is righteous and will not do any iniquity. He is faithful in awarding recompense and retribution as He appointed them, and will not depart from His rules. Our minds are too feeble to grasp His

68


ממה שנחשדהו בדיניו, אין אלוה מבלעדיו. ומחם מי שנראה להאמין בשתי

הדעות החכרח וחצדק, ואמרו כי חמעמיק בחם אינו נצול מחטא ומכשול

על איזה דרך שיסבור אותם, ואמרו הנכון שנעשה מעשה מי שיאמין, כי

חמעשימ מונחימ לאדמ ינמל ויענש עליהם, ונשתדל בכל אשר יועילנו

אצל חבורא, בשני העולמים, ונבטח באלחימ בטחון מי שחתברר אצלו כי

מטשלת כל הטעשים והתנועות והתועלת וחנזק בנזרת ח׳ ורשותו ובטאטרו,

וכי לאל יתברך הטענה הנצחת על האדמ ואין מענה לאדמ על האלהימ

יתברך. והדעת הזאת קרובה אל דרך ההצלה מכל אשר קדט זכרו, כי מן

האמת והנכונה שנודה בסכלות בדבר הזה מחכמת הבורא יתברך מפני

חלישות דעתנו וטעוט הכרתנו ובסכלותנו בו פנימ טאופני הטוב, ולזה

נעלמ טטנו, ואלו היתד. לנו בעטדנו על הסוד הזה תקנה היה הבורא טנלח

אותר. לנו. וחדמיון חקרוב בזח מח שאנו רואימ מענין חלש הראות שאין

לו תועלת באור חשםש עד שישים מסך דק בינו ובין עיניו, וכל אשר יהיה

חחולי בעיניו יותר נדול תהיח תקנתו במסך יותר עבח, וכל אשר יקל חחולי

מעיניו יחיד. חמסך חדק יותר ראוי לו. ועוד כי אנו רואימ ברוב המלאכות

חנופניות פעולות, אלו לא חיינו רואימ אותמ בעינינו וחיח דברמ מניע אלינו

חיינו ממחרימ לחכזיב חמניד בו עליחס, כטו חאיסטרולב״ייו שחוא מאזני

חחוזימ שאלו לא חשננוחו בראותנו, ויניד לנו מניד צורתו ודמותו ומה

שיושנ בו מתנועת הנלנלימ ומקומות הטכבימ וכיון חשעות של כל עת ועת

מעתי השנה וידיעת מרחקי הדברימ החלוקימ והרבה מן הדברימ שאינמ

ידועים, לא נתבררד. במחשבתנו ולא עלתה ברעיוננו צורתו. וכן מה שהוא

יותר קתב אלינו מן הכלימ שמשתמשים בחמ חמון בני אדם, הפלס, כי לולי

תשגת חוש ראותנו אותו לא היה מתקיימ בנפשותינו שישקול שקל הצדק

במאזנים שאחד מחלקיהם יותר ארוך מן השני. ומן התימה שישקלו 5ו

שקלים רבים נחלקים בחסר וביתר באבן אחת, ומה שמשתמשים בו בני

םט

DUTIES OF THE HEAET

infinite wisdom. His righteousness is too apparent, His loving kindness too evident, that we should cast suspicion on His decisions, and there is no God beside Him. Some find it possible to accept both principles—necessity and divine justice. They say that one who goes deeply into these subjects will not escape sin and will stumble, in whichever way he apprehends them. They therefore assert that the proper course to follow is to act on the prin¬ciple of one who believes that actions are left to a human being's free will, who will therefore be rewarded or punished for them, and that we should strive for all that will avail us with the Creator in both worlds. At the same time, we ought to trust in God with the trust of one, fully convinced that all things and movements, together with their advantageous and injurious results happen by the decree of the Eternal, under His authority and according to His sentence, and that God has a predominant and everlasting claim upon us while we have no claim upon Him. Of all the views that we have mentioned this is the nearest approach to the way of salvation. For honestly and in truth, we must confess our ignorance on this topic which refers to the wisdom of the Creator, because our knowl¬edge is too weak, and our comprehension too limited. This ignorance is one of the various forms of divine beneficence; it is for our good that knowledge is hidden from us. If there had been any advantage to us in understanding this mystery, the Creator would have revealed it to us.

A close analogy we can observe in the case of a person with weak eyes, who cannot enjoy the light of the sun without putting on a thin veil to protect his eyes. The more the eyes are impaired, the thicker the veil which he needs to aid his sight. When the impairment lessens, a thinner veil is suitable for him. Again we note in regard to a large num¬ber of physical occupations, that if we did not behold them with our own eyes, and only knew of them by report, we should hastily declare the re¬porter a liar. Take for instance, the astrolabe (a measuring contrivance for¬merly used by astronomers). If we had never seen this instrument with our eyes but someone had told us of its form and appearance and what can be apprehended by its use concerning the movements of the spheres, the positions of the stars, the precise determination of each of the seasons, the distances between stars and many other facts that would otherwise be unknown to us, we would have no clear conception of it, nor could we form a picture of it in our minds. The same is the case with a thing we are more familiar with, which belongs to articles multitudes of men use— the balance. For were it not that we apprehend it with our sense of sight, we could not possibly deem it conceivable that one could weigh truly with a balance one of whose parts is longer than the other.* And what is still more surprising is that on this balance and by means of a single stone, many

•Beam—scales.

69


אדם יותר, תנועת האבן העליון מאבני הרחים בסבוב׳ שוה באמצעים

חלשימ מניעימ אותמ חטים. וכשאנו משליכימ אבן קטנה בשמןש המים

הננרימ לא היה מתעכב שעה עד שהיה מניע לתחתיתם, וברחימ ממשקל

חאבן כפלימ רבימ וכח האמצעימ שינועו הרחימ בעבורמ פחות מכח

חשטן* חרבח. ואלו חניד לנו מניד ולא חיינו רואימ חדבר בעינינו, חיינו

ממהרימ לחכחיש ולחשיב על דבריו. וזח מפני מעוט ידיעותינו בסודי

חיצירח ותלישות הכרתנו בשרשי הנמצאימ ותולדותיהמ וטבעיהמ וכחותמ

המתבודדים. ומי שהוא בסכלות אשר ספרנו בדבר שהוא בין ידיו תדיר,

אין טן התיטה שלא ידע טהלכי הנוזר והצדק טטשפטי הבורא יתברך אשר

חם נעלמימ ונעלימ ממה שזכרנו עד אין קץ. ובכמותו אטד דוד עליו השלומ

(תהלימ קל״א), ה׳ לא נבח לבי ולא רמו עיני ונומר, ואמר אחר זה מח

שדומה לו מהמסר אל האלהימ במאמח, אמ לא שויתי ודוממתי נפשי

כנמול עלי אמו כנמול עלי נפשי:

9

DUTIES OF THE HEART

objects, varying in weight, can be weighed, some of these weighing more, others weighing less than the single stone. A thing that people use still more is the upper millstone which the water causes to revolve regularly by a slight contrivance. When we cast a small stone into a swift current of flowing water, it does not stay on the surface for a single moment, but sinks to the bottom, while the millstone is many times heavier than the stone and the force of the water by which the mill is set in motion is much less than that of the current. I f any one had told us this and we had not seen it with our own eyes, we would have quickly denied and repudiated his statement. All this is because we know so little of the secrets of nature and because our faculties are too limited to recognize the fundamentals of created things and their results, their natural constitution and special forces. Since a person is so ignorant, as we have shown, in regard to a thing which he constantly handles, it is not surprising that he does not comprehend the divine decree and the righteousness of the Exalted Creator's judgments,— these being hidden and infinitely exalted beyond all that we have stated. On a similar topic, David, peace be upon him, said, "Lord, my heart is not haughty, nor are mine eyes lofty . . ." (Ps. 131:1). And he adds in the next verse, in regard to submission to God, "Surely I have stilled and quieted my soul, like a weaned child with his mother; my soul is with me like a weaned child" (Ps. 131:2).

70


ר ב ך ך ה ו ג ס י ש ח . אמרה הנפש, כבר נהמתני במה שיאשתני מ ק ט ר פ

הזד. לדקותו ועומק ענינו, אך נלת לי סוד עניני ותכונת בהעמדתי

בעולמ הזה וקרב לי צורת ההכרה והצדק בכל יכלתך מן הדרך הקצרה,

ולא יהיה עניני כענין מי שלא הבין אופני טובתו מן המלכימ כאשר הניעני,

יחיא שבקצת איי תודו מדעת אתת תסכימו יושבית למנות עליהם איש

נכרי בכל שנת, וכאשר תשלמ לו תשנת יוציאותו מביניתמ ויתזור על תענין

אשר תית עליו קודם שיתמנת עליה* ותית במתמנימ עליתמ איש אתד

סכל לא ידע םודמ בו וקבץ ממוטת ובנת ארמונות ותזקם ולא תוציא

ממדינתמ דבר ותשתדל לתביא כל אשר תית לו תוץ למדינת, ממון ואשת

ובניני אלית. וכאשר נשלמת לו תשנת תוציאותו אנשי תמדינת תתיא נעור

וריק מן הכל, והפריח ביט ובין כל מה שבנה וקנת תחלת וסוף, ולא מצא

בצאתו מאומת מכל מה שתית לו בעיר וחוצה לה, והיה טתחרט ומתאבל

על טרהו והשתדלותו במה שבנה וקבץ והיה לזולתו. ואחר p• תםכימת

דעתמ למטת עליהמ איש נכרי נלבב ונבון. וכאשר נתמנה עליהמ בהר

מהמ איש אהד והטיב אליו ושאל אותו על מנהני העם ודתיהם עמ מי

שנתמנה עליהם קודם. וגלה לו סודם ודעתם בו. וכאשר ידע הדבר לא

נתעמק במאומה ממה שנתעסק בו הראשון אשר זכרנו, אך השתדל וטרה

להוציא כל דבר יקר שהיה במדינה ההיא למדינה אהרת ושם כל מכמניו

ומהמדיו בזולתם, ולא בטה בגדולתם ובכבח־מ והיה בין האבל והשמהה

כל ימי עמדו במדינה, מתאבל במהירות יציאתו מאתם, ועל שמעט בעיניו

מה שמוציא מן חחמודות, כי אמ היה עומד היה מוציא יותר. והיה שמח

DUTIES OF THE HEART

C H A P T E R I X .

The Soul: You have comforted me in having made me give up the hope of ever fathoming the mystery of this subject because of its subtlety. But reveal to me the mystery of my existence in this world, its aim and purpose; and give me, as well as you can and briefly, some approximate conception of necessity and Divine justice, so that the same should not happen to me as happened to a king who, as I learnt, did not appreciate the various aspects of his good fortune. The story is that in one of the Indian islands, there was a state, the citizens of which decided to appoint over them every year a stranger as a ruler; and when the year had elapsed, they would banish him and he would have to return to the status he had had before he had been appointed over them. Among those elected, one was a fool who knew nothing of their secret plans in regard to him. He accumulated much money, built palaces which he fortified, and sent nothing out of their country. On the contrary, whatever he had outside the state—his money, his wife and children—he brought into it. And when the year was ended, the citizens sent him out, stripped of all his possessions, and deprived of all that he had built or acquired before he entered office up to the time he re¬linquished it. And so when he left, he had nothing of what had be¬longed to him in the city and outside it. He grieved and regretted the trouble he had taken and the efforts he had expended cm the edifices he had erected and the treasures he had accumulated and which now would go to another person.

Subsequently, they decided to appoint at their ruler a stranger who was wise and understanding. After he had been appointed, he selected a person to whom he showed kindness and enquired of him the customs of the people and their laws which they had observed with reference to the one who had preceded him in office. The favourite revealed to the new ruler their secret plan and what they intended to do to him. When he leamt this, his activities took a different turn to those of his predecessor. He strove and laboured to take everything valuable in the country to the land where he had placed all his other treasures. He did not trust his subjects' exaltation of him nor the honor they showed him. During the whole time he stayed in their country, his mood was betwixt grief and joy. He was grieved that he would soon have to leave the people, and that the treasures he could bring out were in his estimation, so few. If he could have remained longer, he would have been able to bring out more. But he

71


בצאתו מחרח ממנח להתישב במקום אשר שם שם חמודותיו וישתמש

בחם באופני תועלותיו ומיני חנאותיו בלב שלמ ונפש במוחח וחתמדת ענין.

וכששלמח שנתו לא דאג על צאתו מאתם. אך מחר לדבר בשמחת לב וסבר

פנימ משבח מעשחו וחשתדלותו, וחלו לטובת רבח וכבוד גדול בשמחה

מתמדת. ושמח בשני חענינים ותגיע אל תאותו בשני חמקומות. ואני יראת

שיקרני מקרח חכסיל אשר יגע בשני חענינים וחפסיד בשני חמקומות.

וכיון שחנני תאל אותך תורני ותראני עניני ומח שעמדת עליו מסוד דברי

אופני תקנתו. אמר תשכל, כבר ספרת במשל שחבאת צורת עמדו בעולם

וכי ענינו בו כענין חמלכימ אשר זכרת, וכבר חתברר אצלך גרותך ומתירות

יציאתו, ואת צריכח שתעשי מח שעשח חנלבב חנבון שיחיח ענינו כענינו,

ואט תטי ממנו אין לו תועלת בדברי ולא חנאח במליצתי. אמרח חנפש,

לולי חפצי בדבר לא חייתי חוקרת על מד, שנעלמ טטני טעניני. אמר

חשכל, אבל סוד דברו שחבורא בראו מלא דבר בכלל מח שברא מן חגרמים

חרוחניים, ורצח לנשאו ולתרים מעלתו עד מעלות סגולתו ובחיריו ובדיו

מן חקרובים אל אור כבודו למוב לו ולחסד עמו, ולא חיית ראויח לזד,

אלא אחר שלשח דברים: אחד מהם, חסר מסו חאולת מעליו וחאיר לו

בדעתו; ותשני, נסותך ובחנו אמ תבחרי בעבודתו או בחמרותו; והשלישי

מיסדו בעולם חזר, בסבלו עול עבודתו בו לחעלותו אל מעלת העליונים

הםובלימ, שנאמר בחם(תחלים ק״ג), ברכו ח׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו,

ולא יתכן לו זח, ואת על ענינו חראשון, ומחכמת חבורא יתברו ברא

ו חעולמ חזח בבל אשר בו מקופא וצומח וחי על מדר מתוקן וחנחנח ל

נכונה וחבל מתוקן לתועלותיו, ובחר לו מסגולות יסודותיו היכל מתוקן

ו בו חמשה שערים אל חמה לעולם בשרשיו ותולדותיו ותכונתו, ופתח ל

העולס, והפקיד עליחמ חמשה שוערימ מנאמניו. והשערים המ כלי חחושימ

ב ע

Dumas OP THE HEART

was glad that he would soon leave and be able to settle in the place where he had put his treasures and would be in a position to use and enjoy them in various ways, with a quiet mind, confident spirit and uninterruptedly. And after his year was up, he was not troubled at leaving, but prepared for the event speedily, calmly and joyously, with approval of his work and diligence. He was going to great good fortune, honour and enduring joy. So he had happiness in both positions and attained his wishes in both places. I fear, however, that what happened to the fool who wearied him¬self and lost out in both places, may happen to me. Since God has favoured me in sending you to be my adviser, please instruct me and show me my position and tell me all you know in regard to the mystery of my being and the ways in which it should be improved.

The Understanding: In the parable you related, you have already given a picture of your state in this world and shown that your situation therein is like that of the kings you mentioned. You clearly realize that you are a stranger here and will soon depart hence. You should therefore act as the wise and understanding ruler did, so that the outcome in your case may be like his. Should you deviate from this course, my words will be of no use to you, my fine language will bring you no advantage.

The Soul: If I had no desire in the matter, I would not have troubled to investigate what is hidden from me in regard to my condition.

The Understanding: The mystery of your being is that the Creator created you out of nought, in common with all spiritual beings that He created; and His purpose is to exalt you and elevate you to the high degree of His treasured ones—the chosen and elect who are nearest to the light of His glory—for your good and out of His loving kindness towards you. But you will only be worthy of this favour when three conditions have been fulfilled: The first is the removal of the curtain of folly from yourself so that the gift of knowledge of Him shall be a light unto you; the second is that you be tried and tested as to whether you will choose to serve Him or rebel against Him; the third is that He disciplines you in this world by your bearing the yoke of His service, in order to raise you to the degree of the higher beings who serve Him, of whom it is said, "Bless the Lord, ye His angels, ye mighty in strength, that ful¬fil His word" (Ps. 103:20). All this you could not attain if you remained in your former state. Therefore the exalted Creator, by His wisdom, created for you this world with all that is therein—minerals, plants and living creatures, everything suitably arranged and properly ad¬ministered—and all for your benefit. Out of die finest elements, He chose for you a palace similar to the world in its origin, foundations, products and conformation.* In this palace he set five gates opening on the external world, and appointed five trustworthy keepers of the gates. Those gates

*Hie body, which serves as the residence of the soul.

72


העינימ והאזנימ והאף והלשון וחידימ והשוערים המ החושימ החמשה המשתמשים בה* והם: הוש הראות והוש השמע והריה והמעמ והמשוש, אשר בהמ תגיעי אל כל תועלותיו בעולמ הזה. והכין לך בתוך ההיכל ארבע מעלות לארבעה נגידים להנהיגו, והם: המוח והלב והכבד והביצימ ותקן בתוכו עוד ארבעה אוצרות לארבעה פקידיה רצוני לומר, הכת המושך והכה המחזיק והכה המעכל והכה הדוהה. ואוצרותמ ומשכנותמ המ שתי מרירות, השהורה והאדומה, והליהה הלבנה והדמ לתקנת ההיכל. ופזר העבדים מבית ומבהוץ לעבדו ולשמת, הפנימים המעימ והנידימ וחמיתרימ והעצבים והעורקים, וההצונים הידים והרגלים והלשון והרהם והשניםת י ג ח ו ר ן ה י ם והתמה להמ והכין לו אהר בו קשרימ ומצועים כ י ת מ ה ו ובין הגשמית, והם הדם הנובע וההום המבעי והרוח ההיוני, ואהר כו הברו אל ההיכל הזה הבור מתוקן וקשרו אליו קשר מסודר ביכלתו והכמתו יתבדו, כדי שישלמו לו השלשה דברימ אשר זכרתי לו, והכין לו לצרכו שנימ יועצימ והפקיד עליהמ שני םופרימ ונתן לו מן העבדים והשמשיםך ת ו כצרכו בעולמ הזה, והשני יועצים, האהד מהמ הוא השכל המורה א מה שיש ברצון האל, והיועץ השני, תאותך אשר תשיאו ותסיתו במח שתקציף ה׳ אלהים בוראו בו. והשני סופרים, אהד מהמ כותב מעשיו המוכים בסתר ובנלוי ובמצפון ובנראה על ידי המשתמשים בו מכל מי שקדמ זכרו מן השוערים והננידים והפקידים והעבדים והיועצימ והמשרתימ והשמשיע והסופר השני הוא כותב המעשימ הרעימ על הדרו הנזכר במעשימ המוכים, והמשרתים והשמשים הם' המתת הנפשיות, כשמהה והדאגה והששון והיגון והזכרון והשכהה וההכמה והסכלות והנבורהו והנדיבות והכילות והצדק והרשע והבושת והעזות והתקוה והיראה והמר והאהבה והשנאה וההנאה והצער והנאור, והענוה והשררה והשפלות, והרבה כאלו ממה שאת משתמשת בהמ במצפונו. והבורא יתבדו צוה השוערים והננידים והפקידים והעבדים והיועצימ והמשרתים והשמשים לשמוע אליו ולעמוד למצותו עד קץ ידוע, אלא בענינימ מיוחדים באדם להמ בעת התחברותם אליו והם ענין ההכרה ומקומ הגזרה, והתיר לך

נ ע

DUTIES OP THE HEAET

are the organs of the senses—eyes, ears, nose, tongue, hands. The gate¬keepers are the five senses which employ these organs, namely, the sense of sight, the sense of hearing, the sense of smell, the sense of taste and the sense of touch, by means of which you are enabled to attain to the knowl¬edge of all that can be useful to you in this world. He also prepared for you in this palace four degrees for the four rulers. These are the brain, the heart, the liver, the testicles. Furthermore, He placed four stores for four officers, namely, the faculty of ingestion, the faculty of reten¬tion, the faculty of digestion, the faculty of excretion. Their stores and offices are the two galls—black and green,—the white lymphatic fluid and the blood. Within and without this palace He distributed servants to attend to it and take care of it. Those within are the intestines, veins, sinews, nerves and arteries; those outside are the hands, feet, tongue, genitals, teeth, nails and other similar parts. He furthermore made for you connecting intermediaries between the spiritual and physical, namely, the blood, the natural heat and the vital spirit. By His wisdom and power He joined you to this palace in a proper and well-ordered union, so that you might fulfill the three requisites which I mentioned to you. He pro¬vided you with two counsellors. He appointed for them two scribes. He gave you servants and attendants for your needs in this world. Of the two counsellors the first is the Understanding which points out to you what the will of God is. The second counsellor is your lust which entices and seduces you to do that which will arouse the anger of the Lord, your God. Of the two scribes, one writes down your good deeds, whether done in private or in public, secretly or in the sight of all—through any of those already mentioned whom he placed at your disposition, the gate-keepers, officers, administrators, servants, counsellors, attendants and sextons. The second scribe writes down the bad deeds in the same way as we have stated in regard to the good deeds. The servitors and sextons are the soul's moods and qualities—cheerfulness, anxiety, gladness, joy and grief, memory and forgetfulness, wisdom and folly, courage and timidity, generosity and meanness, righteousness and wickedness, bashfulness and arrogance, hope and apprehension, love and hate, pleasure and pain, pride and modesty, domination and submissiveness, and many similar dispositions which you use with your inner being.

The Messed Creator appointed these watchmen, leaders and adminis¬trators, servants, counsellors, servitors and sextons, to listen to you and be ready to do your bidding, up to a definite period, except in certain matters which He explained to them when they were brought into asso¬ciation with you. Those are the matters wherein necessity and the divine decree prevail. In other words, He gave you liberty to make use of all these aids for the improvement of your physical well-being and to do everything over which the Almighty gave you control and power,

73


להשתמש בכלמ בתקנת גופו ובכל מה שהשליטו לעשותו בעולם הזה על

פנימ ידועימ ובענינימ מיוהדימ והמ כל המצוות השכליות והשמעיות

והמותרות, ואמר לו, כל אשר שמתיו בידו והשלמתיו להשתמש בו

בעולם הזה אל ישיאו, כי לא יוסיף לו בעצמו מאומה ולא ינרע ולא תניע

אליו ממנו הנאה ולא צער, או המ דברימ מתהדשימ על נופו מבית או

מחוץ אץ דבר מהם לצרכו, וחם ממן• כשליא מן הולד ובקליפת הביצה מן

חאפרוח ואמ תביני ותשכילי כונתי בו וטובתי עליו ותבחרי בעבודתי

ה ל ן ך ג ל ה ך א ל ע > א ו ותרחקי מחמרותי בחנחנת כל מח שחשלטתיך כ

שבמעלות בחירי וסנולתי ואקרבו אל רחמי ואלבישו זיו כבודי, ואמ תבחרי

, ואמ תסבלי אופני חשמוש בחמרותי, אענשו עונש נתל ואענו ענוי אתו

בחמ באחד מן חדברימ אשר חייבתיו בחמ בעבודתי, מפני טרדתו בנופו

ועסקיו אשר נסיתיו בחם, חנח יחדתי לו יועץ חכמ נאמן כשתשאלי עצתו

יודח אותו ואמ תתעלמי יעירו, וחוא חשכל. חתיעצי עמו בכל דבריו כי

הוא יצווו להשתמש בכל חעומדימ לפניו באופני עבודתי, ותשובנח חמדות

המנונות משובהות כאשר יעשה הרופא ההכמ, שמשתמש בסמימ שדרכם

להזיק בתועלת הנופות כסמימ הממיתימ וזולתי ואמ תהיי על הדעת הזאת

ותגבירי שכלו ותשמעי לעצתו, יכתוב מופר המעשים הטובים כל תנועותיו

המותרות בכלל מעשיו הטוביס ותהיינה ממפות עליהמ ויהיו כל שמשיו

עוזתמ לו בעבודתי. ואט תטרי את עצתו ותמי לדעת היועץ השני שהוא

ו המשובהות י ת ת כנגת בכל עניניו ותשתמשי בהמ כאשר ייעצו, תשובנה מ

מגונות כרופא הכסיל, אשר ימית בסמים המועילים מפני סכלותו באופני

שמושמ, ויכתוב סופר הרעות כל תנועותיו המותרות בכלל רעותיו ותחייגח

ד ע

DUTIES OF THE HEAET

but only in certain ways and under certain conditions. These are comprised in the duties indicated by our natural reason, or that are to be accepted on divine authority, or that are permitted. And He said to you: "Whatever I have put into your hands in this world and placed under yow׳ control, shall not beguile you, since none of them can contribute aught to your essential being nor take aught from it; nor will you obtain from any of them either (permanent) pleasure or pain, for they are only things that incidentally affect your body, externally or inwardly. None of them is necessary for you. Their relation to you is that of the caul to the new-born babe or the egg-shell to the hatched chicken. If you will under¬stand and comprehend my intention towards you and the benefit which I wish to bestow upon you, and you choose my service, and keep far from rebelling against me in the management of everything over which I have given you control, I will raise you to the highest of the degrees at¬tained by my elect and favoured ones. I will draw you closer to my mercy and love, and enfold you with the radiance of my glory. But if you choose to rebel against me, I will punish you with a severe punishment and afflict you with prolonged affliction. If you are ignorant of the modes in which you should use any of the things which appertain to your service of me which I have appointed unto you as your duty and obligation, be¬cause you are too much occupied with your body and its concerns, with which I test you, I have appointed for you a counsellor, wise and faithful. When you ask his advice, he will instruct you. I f you ignore him he will arouse you. This counsellor is the Understanding. Take counsel with him in all your affairs, for he will recommend you how to employ all your ser¬vitors who stand before you, in the right way of serving me. The repre¬hensible qualities will be transformed into praiseworthy ones, even as does the wise physician, making use of injurious and even poisonous drugs f o r ^ benefit of the body. If you will continue to be of this mind, and give the control to the Understanding, and listen to his advice, the scribe who writes down good deeds will enter all your lawful movements among your good deeds to which they will be added, and all your servitors will help you in my service. But if you act contrary to his advice and incline to the view of the second counsellor who is in all respects his opponent, and use all the means placed at your disposal as he advises you, then your praiseworthy qualities will become reprehensible, even as the incompetent physician in his ignorance kills patients by his inexpert use of wholesome medicines. And the scribe, appointed to write down evil feeds will write, down all your lawful movements and enter than in the record of your evil deeds, to which they will be added. And, in either case, you will find that your aids, attendants and servitors and every¬one with whom you come in contact, are complaisant and carry out

74


נוספות עליהמ ותמצאי עוזריו ושמשיו ומשרתיו וכל מי שתפגעי בו

מסכימימ על רצונו ומפיקיס חפצו, ותוסיפי בהמ שמהה וששון, וכל זה

צדק מבוראו על בחרו המתתו מעבודתו או עבודתו מהמרותו במצפונו

ובכונתו בסתרו, כי הננלה והנסתר ממו שוימ אצלו, והוא ינמלו על מה

שהשקיף עליו ממו מכל זה, ואמ נעלמ מבני אד* הלא תראה כי הדיין

יזיא ח כפי מה שנתקיימ אצלו אמ בעתמ או בחושיו, ואמ היה מתקיימ

אצלו מה שיש במצפונימ היה דן עליו, והבורא יתברו שידיעתו בכל שוה

מן התן הוא שישפומ כפי ידיעתו, כמו שאמר הכתוב (דברימ כ״מ),

הנסתרות לה׳ אלהינו ונומר. וכשירצה הבורא להעיר אותו ולהוכיחו,

יצור. אחד מן המשרתיס להסתלק מעבודתו ויחלה האבר ההוא מגופו או

שנימ או כול* ויהלה וידוה עד עת ידועה, ואמ תקיצי ותשובי אליו, יצוהו

לשוב לעבודתו וירפא נופו וישוב לענינו הראשון, כמו שאמר הכתוב(תהלימ

ק׳׳ז), אוילימ מדרך פשעמ וגומר כל אוכל תתעב נפשמ ונומר ויזעקו אל

ה׳ ונומר ישלה דברו וירפאמ ונומר. וכאשר ישלמו ימי נםיונו בעולמ הזה

יצוה הבורא יתברו כל מי שזכרנו מן השערימ והשוערימ והעבדימ

והמשרתימ לשוב מעליו וינתקו הקשרימ והמצועימ אשר בינן־ ובין נופו

ותשובי אל ענינו הראשון, וישאר נופו אין תנועה לו ולא הרנשה, וישוב

נמ הוא לענינו הראשון, כמו שאמר ההכמ (קהלת י״ב), וישוב העפר על

הארץ כשהיה והתה תשוב אל האלהימ אשר נתנה, ויראו לו פנקסי

מעשיו ומהשבותיו והפציו ומה שבהרת והטרדת נפשו בו בעולמו ויהיה

הגמול כפיהו. וכבר הזהירו על זה והתרה בו על ידי שלוהיו ונביאיו

ותורתו הנאמנה, כמו שאמר ההכמ (משלי כ״ב), הט אזנו ושמע דברי

חכמים כי נעים כי תשמרם בבטנו וגומר הלא כתבתי לו שלישים

במועצות ודעת להודיעו קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחו:

עוז

DUTIES OF THE HEAET

your desire and thus you will have increased joy and gladness."* All this is in accordance with the justice of your Creator because, in your innermost thoughts and secret aims and purposes, you chose either to rebel against Him rather than serve Him, or serve Him rather than rebel against Him. For what is open and revealed in you and what is concealed in you, are equally known to Him. He will requite you for all that His omniscience observes in you, though it remain hidden from human beings. For do you not see that a human judge decides according to what has been established before him as fact, whether on the evidence of witnesses or by his own senses. If what was in the mind could be estab¬lished for him, he would also take that into account in his decision. Since the blessed Creator knows everything equally well, it follows that He judges according to His knowledge, as it is said: "The secret things belong to the Lord, our God" (Deut. 29:28). And when the Creator wishes to arouse you and admonish you, He charges one of the servitors to leave your service; and one or%wo of your limbs or all of them sicken and be¬come painful for a definite time. If you awake and return to Him, He charges that servitor to return to your service. He heals your body, and it resumes its former function, as it is said: "Fools, because of their trans¬gression, and because of their iniquities, are afflicted. Their soul abhorreth all manner of food . . . Then they cry unto the Lord . . . He sendeth His word and healeth them" (Ps. 107:17-20). And when the days of your trial in this world are ended, the exalted Creator commands all those we have mentioned—gates, gate-keepers, servants and sevitors—to depart from you and the bonds and connections between you and your body are severed, and you return to your first state. Your body has no move¬ment and no feeling. It also returns to its first state, as the sage said: "Dust will return to the earth as it was: and the spirit will return to God who gave it" (Eccles. 12:7) : And then you will be shown the account-books, the record of your deeds and thoughts and what you had chosen and troubled yourself with in your earthly existence; and in accordance with this, will be your requittal. On aH this, the Almighty, through His mes¬sengers and prophets and His faithful law, has exhorted and warned you, as the sage said: "Incline thine ear, and hear the words of the wise . . . for it is pleasant if thou keep them within thee . . . Have I not written for thee excellent things in counsels and knowledge, that I might make thee know the certainty of the words of truth, that thou mightest answer words of truth to them that send unto thee" (Prov. 22:17-21).

*For the tone being.

75

שער עבודת האלחים

p"TB י. אמרה הנפש, כבר הבינותי מאמרך והקשבתי לכל מה שזכרת,

ואני מתהננת אל כבודך שתבאר לי המקומות אשר אשתמש בהמ

במשובה ובמנונה במדותי, אשר בהשתמשי בהמ שמ ישבחוני עליתם

ויות שמושי בה* אמר השכל, מדותיך רבות אזכור לך מהמ מה שנזדמן

לי בקצרה, והוא שבמדותיך שתי מדות הן השמהה והאבל, והן זו כננד זו.

ואופני השמוש בשמהה כשתבטהי בהנאה קיימת תמיד ולא תתערב בה

תונת ולא יארע לך פנע׳ןתירי המדה הזאת, אבל מקום השמוש באבל, כי

יפנשך דבר מצער קיימ תמיד, אין בך יכולת לדחותו ולא פנימ לתתפרד

ממנו, חתירי נמ כן מדת חאבל וחשתמשי בח, ובכלל מדותיך שתי מדות,

ותן המורא ותתקות. ומקומ חמורא שתחיח בענין שמביא אל חענין

שיצטרך ולא תחיח לך אחריתו טובח, ואין בך כח ויכולת לדחותו מעליך,

אך טקוט תתקות שתשתדלי בתקדטות תטביאות חטובח אליך וטחייבות

לך תנעימות מבלי טונע שיטנע טתן ולא דבר שיבדיל כעך וביניתן בעשות

ת ת תמצות שצות חאל לעשותן טפני טוב אחריתו, ובכלל מחתיך שתי מ

* הנבורה ותמורך, ומקומ תשמוש בנבורת בפגוע באויבי ח׳ לחלחמ ב

וסבול כל עצב וכל בסידן ברצון הבורא יתברך ורצון חסידיו, כמו שאמר

(תהלימ מ״ד), כי עליך הורננו כל היומ נחשבנו כצאן טבחה, ואמר (שם

קמ׳׳א), יהלמני צדיק הסד ויוכיהני, אך מקומ המורך בפגוע באוהבי ה׳

שלא להלחם במ ובאנשי עבודתו, ושתתאחרי מעמוד כנגד מוכיהיך בטח

שיש בו טובתך, כמו שאמר (מלכים ב׳ כ׳׳כ), יען רך לבבך ותכנע מפני

ה׳. ובכלל מדותיך שתי מדות הכשת והעזות, ומקום חבשת בחטדות

המטיב לך בטובתו על פניו ובין ידיו, וכהוכיהו אותך בעדיו הטובים והרעים

עו

DUTIES OF THE HEAET

C H A P T E R X .

The Soul: I have comprehended your statement and paid attention to all that you have mentioned. And now I beseech Your Honour to expound to me the occasions on which I should make use of my good and bad dis¬positions—each in such a way that I shall win praise and commendation for their proper employment. The Understanding: You possess many dis¬positions of which I shall briefly mention those that occur to me. Among these there are two: joy and grief. They are opposites to one another. The occasion when joy is in place arises when you are in secure pos¬session of a pleasure that is enduring without any admixture of grief, and uninterrupted by mishap. Then you may permit yourself the emotion of joy. The occasion for grief arises when something occurs that causes you lasting and unceasing pain, which you cannot remove nor get rid of. Then you may permit yourself the emotion of grief and make use of it.* Among your emotions there are other two—fear and hope. Fear is proper when you are confronted with a situation that is inevitable and the end of which will not be good for you and which you have no strength or power to avert. The occasion for hope arises when you busy yourself with the preliminaries that will bring you happiness and secure for you bliss with no hindrance to keep you from it, nothing that will separate you from it. And that is when you fulfill the duties which God commanded you and the result of which is good. There are two other emotions: courage and timidity. The right occasion for showing courage is when you meet the enemies of the Lord, in order to fight them. (Courage is also in place), to endure all tribulations and trials in sub¬mission to the will of the exalted Creator and of His saints, as it is said: "Yea, for Thy sake are we killed, all the day long; we are accounted as sheep for the slaughter" (Ps. 44:23). Further, "Let the righteous smite me; it shall be a kindness; and let him reprove me" (Ps. 141:5). The occa¬sion for timidity arises when you meet those who love God, so that you fight neither them, nor those devoted to His service; nor stand up against one who rebukes you for your good, as it is said: "Because thy heart was tender and thou humblest thyself before the Lord" ( I I Kings 22:19).

Among your dispositions there are other two: bashfulness and arro¬gance. Bashfulness is proper so that you do not provoke the great Bene¬factor who is always bestowing upon you His benefits; in whose presence

*To relieve you.

76


ופגיעת נביאיו, כמו שכתוב (יחזקאל מ״ג), בן אדם הגד את בית ישראל

את חבית ויכלמו מעונותיחמ וגומר, ואמר (עזרא מ׳), אלחי בושתי ונכלמתי

וגומר. ומקומ מדת חעזות בפגיעת חרשעימ ואנשי חעבירות והחולקים

על האמת, ולצוות בחסד ולחזחיר מן חגנות, ולחוביש חחמאימ ולחוכיח

הקמנימ והגדולי* כמו שכתוב (ישעיה נ׳), שמתי פני כחלמיש וגומר. וכן

שתי מדות הכעס והרצון, ומקוס הכעס בנמות מדרך האמת ומדין הצדק

והגברת השקר על האמת ואנשיו, ומקומ הרצון בהפיל כל הדברימ על

אופניהמ ובהניהמ על ממניה* ובלכת בדרכי האמת בה* וכן שתי מדות

הרהמימ והאכזריות. מקומ הרהמים על הדלים והעניימ וההולימ

והפורשים מן העול* ומי •שאינו מכיר אופני מובותיו ומי שאינו יודע

להנהינ עצמו, והאסור ביד אויבו ומי שפקד מוכה רבה, והמתהרמ על עונותיו

והבוכה על מה שעבר מהטאיו מיראתו את עונש האלהי* ומקומ האכזריות

^ כמו שאמר הכתוב א בהפרע מן הרשעימ והנקמ מן המשהיתימ ב

(דבריס י״נ), לא תהוס עיניך עליו ונומר. וכן שתי מדות הנאור. והענוח,

ומקומ הנאוה והנובה כשתפנעי בכופרימ באלהימ ובנומימ מעליו, אל

תשפלי ואל תכנעי להמ, שלא תראי כמצדקת אותמ ונוטח אחר דעותמ

המשתיתות, אך חתירי מדת חנאוח וחנובח חמורח על הפך דעתמ ומעוט

רצונך בה* כאשר ידעת מענין מרדכי והמן. ומקומ השמש בענוה

בפגיעתך אדם חפיד ונבר וירא אלהים והכם בתורתו ומתעסק בעבודתו,

ומי שיש לו עליך מוכה והסד את הייבת לגומלו עליה, כל שכן מי שגדלו

ועצמו טובותיו מגמולך עליה* וכן שתקהי הדין לאלהימ מעצמך, כמו

שנאמר (ויקרא כ״ו), או אז יכגע לבבמ הערל וגומר. וכן שתי מדות

האהבה והשנאה. מקום האהבה למי שמסכים עמך על.עבודת האלהימ

ועל מי שישמחך באחרית ענינך. ומקום השנאה למי שעובר על רצון

האלהים ועמד כנגד אנשי האמת והביאך אל מה שמקציןז בוראך, כמו שאמר

עז

DUTIES OF THE HEART

and in whose power you always are, and who exhorts you by means of good or evil happenings; or when you meet His prophets, as it is said, "O, son of man, show the house to the house of Israel, that they may be ashamed of their iniquities" (Ezek. 43:10) ; and further, "O my God, I am ashamed and blush to lift up my face to Thee" (Ezra 9:6). Boldness is in place when one meets wicked people and transgres¬sors and those who oppose the truth; also when you have to exhort men to do kindness; or warn people to avoid what is reprehensible. Bold¬ness is proper to shame sinners and rebuke the small and the great, as it is said: " I have set my face like a flint" (Isaiah 50:7). So, too, there are two moods—indignation and calmness. Indignation id in place when you see a departure from the way of truth and the rule of righteousness, when falsehood prevails over truth and those who follow it. Calmness is proper in giving to all things their right direction, putting everything in its right place, and always keeping, in regard to them, in the ways of truth. So, too, there are two qualities—mercifulness and ruthlessness. The quality of mercy is to be shown to the needy, to the poor and the sick; to those who live withdrawn from secular society; to one who does not know how to help himself; to the prisoner who is in the power of his enemy; to one who has lost much wealth; to one who repents his inquiries; to one who weeps for his past sins, out of fear of Divine punishment. Ruthlessness is in place in requiting the wicked and wreaking vengeance on corrupters, as Scripture saith, "Thine eyes shall not pity him" (Deut. 13:9). So with the two qualities, pride and humility. Pride and haughtiness are in place when you meet those who deny God and turn away from Him. Do not humble yourself before such people nor show them deference, so as not to seem to justify them or even incline to theii" corrupt views; but exhibit a proud and haughty demeanour, to indi¬cate your opposition to their views and how little you agree with them, as you learn from the relation of Mordecai to Haitian. Humility is in place when you meet a man who is pious and pure, God-fearing, learned in the Torah and diligent in his service of God. So, too, if any one has shown you kindness and favour, you are under an obligation to make him an acknowledgment for it. And how much more so, if his benefactions are so great and weighty that you cannot make him a return for them. Accordingly, you should infer for yourself your duty to God [in accept¬ance of His judgment], as it is said, "If their undrcumcised heart be humble and they accept their punishment then will I remember my covenant . . . " (Lev. 26:41-42). So with the two qualities, love and hate. Love is in !dace towards one who is in agreement with you in the service of God, ami through whom you will secure abiding joy at the end of your earthly existence. Hatred is proper against one who transgresses the will of God, stood up against men of truth and misled you to what angers

77


* וכן שתי (משלי כ״ח), עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתנרו ב

מדות הנדיבות והכילות, ומקום הנדיבות לשומ כל דבר במקומו ולתת

לכל בעל מדה חמודה מן הממון והחכמה כפי מה שראוי לו, כמו שאמר

(שמ נ׳), אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, ואמר (שמ ה׳),

* ומי שאינמ י א ת מ יפוצו מעינותיך חוצח. ומקומ הכילות על האכזרימ ו

מכירימ את עצממ ולא ערך חטובח עליהמ, כמו שאמר (שמ ט׳), יופר לץ

לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו. ואמרו חכמינו זכרמ לברכח, כל חעושה

ת חעצלה ת טובח למי שאינו מכירו כאלו זורק אבן למרקולים. וכן שתי מ

וחחריצות. ומקומ חשטוש בעצלח בתאוות חבחטיות אשר חנאותיחמ

* וישאר עליו חרפתמ בעולמ חזח וענשמ לעולמ חבא. חולפות מן תאי

ומקומ חחריצות בחנאות חרוחניות ובמעשיחמ שמתכוונימ בחמ לחניע אל

רצון חאלחימ יתברך, כמו שאמר דוד עליו חשלום (תחלימ קי״ט), חשתי

ולא חתמחמחתי לשמור מצותיך. ומח שזכרתי בשער חזח די לבוחר בדרך

חישרח ומבקש חאמת לעצמו וחפץ בחכמח למענח. וחאל יפיק אותנו אל

דרכי עבודתו ברחמיו אמן:

נשלמ חשער חשלישי בעזרת חשמ יתברך.

נקוד הטייס המסוכמות בכוכבים. הטםשי יצייז את עטוי הספר.

. ״ ץ י . . . svtn- .יד. *?יייזי

. י * מ • 3jo ־ י י 3 ' 9 3 נא• **0״ז• נח• * >*• סח. *למל•

DUTIES OF THE HEAET

your Creator, as it is said: "They that forsake the law praise the wicked; but such as keep the law contend with them" (Prov. 28:4).

So with the two qualities, generosity and parsimony. The part of generosity is to assign to everything its proper place, and give to every deserving person of your money and of your knowledge, in a measure suit¬able to the recipient, as it is said: "Withhold not good from them to whom it is due, when it is in the power of thine hand to do it" (Prov. 3:27); further, "Let thy fountains be dispersed abroad" (Prov. 5:16). Parsimony is in place towards the cruel and foolish and those who do not know themselves, nor the value of the beneficence bestowed on them, as it is Hiid, "He that reproveth a scorner getteth to himself shame: and he that rebuketh a wicked man, it is a blemish to himself" (Prov. 9:7). Our wise men say, "He who does a favour to an ingrate is like a man who casts a stone to Mercury."*

And so with the two qualities—slackness and diligence. Slack¬ness is proper in the gratification of sensual passions, the pleasures of which pass away while nothing remains to him who indulges in them but shame in this world and punishment in the world to come.

Diligence is in place, in securing spiritual delights and in doing deeds, with the intent to attain the favour of the blessed God, as David, peace be unto him, said: " I made haste, and delayed not to keep Thy command¬ments" (Ps. 119:60).

What I have expounded in this treatise should suffice for one who chooses the right way, seeks the truth and finds pleasure in wisdom for its own sake. May God in His mercy lead us to the paths of His service.

A M E N .

tram* pwri לאמ$ינטwww.hebrewbooks.org

*A meaningless mode of worship to a heathen deity.

78

duties of the heart

Documents