בלמים ונוזל וודקה

)נובלה(

מרגוליס איסר

למחבר שמורות הזכויות כל©

אביב תל4 דירה5 ישראל נצח רחוב

0547237303טלפון:

1

הפרקים תוכן

1

זוסיא

חולים לביקור יוצא הדיא בר

הזה הסטריאוטיפ

הקטן הכרוב

סיפור לי ספר

סינדרלה של סופה – לילד סיפור

הירח – סיפור עוד

2

בלמים ונוזל וודקה כמו מריח

לטאה

טובה קללה

נובמבר כלא

כובע

3

ללמוד התחיל שלי כשאח

2

למקלחת נכנס

כתמים נתמלא המטבח

קרנטין

4

בחיפה הבית

באים לא הם

וציפורים פרחים – בגינה

ישנות מספריים

בבוץ טומן

בחלום בא לא עורב

בא נחש

פופיק

משתעמם מזמזם, הפחד הפחד

חמודינו דינו

עורב

3

1

וסיאז

הנאות על צהובה, שיתענג גבינה מעט אביו לו קנה הכלא מן זוסיא כשהשתחרר

גבינה עם בגט חצי אוכל . בעודובבית צהובה גבינה קנו שלא שנים כמה החיים. זה

שקשוקה. "איך עם גדולה ג'בטה שעה לפני שאכל בעצבות זוסיא נזכר צהובה

שניצל. גם לו שיכין מאביו וביקש בעצבות לשניצל," חשב שלי האהבה התדרדרה

היה הכלא של הישן לראי. המסרק שקנה החדש המסרק את הביא זוסיא

חוכ אין וגם מדיי קצר אותו. "השיער זרק שיער. זוסיא של ושורשים גבעולים מלא

החוצה. אביו אחת רגל למות. הוציא כדי ביתו מחלון לקפוץ החליט להסתרק. זוסיא

ממעשיהם, הציץ יותר חשש יותר שגדלו ככלובניו, אחרי לעקוב מתמיד מורגל שהיה

את שגילו ראה לפה." זוסיא חרא! תחזור לזוסיא: "למה, יא ואמר הדלת מחריץ

זוסיאחזרה. רגלו את והחזיר מזימתו פעם ושוב חפשי כאזרח חודש מעמד החזיק

חולים. בבית הפעם סגור, אבל במקום הושם

אישה מוצא זוסיא

מלומד, לא יהיה שלא חשוב שיתחתן. לא זוסיא, היה של ואבא אמא שרצו מה כל

בגוף בעיה בגלל לאישה קשר לו שאין חששו שיתחתן. הם יעבוד, העיקר במה חשוב

גילו אבל נעים לאישה לעשות בעיה לו שאין מצאו הרופאיםלרופא. אותו ושלחו

ניסה שלו. הוא האשכים שק את לעולם, כשבדקו ילדים להביא בעיה לו תהיה שאולי

4

- שיהיה רציני כמה כמוני מלאכותי. "אדם באופן פרצוף מהידיעה. עשה עצוב להיות

"רצינות. של מספקת כמות לאסוף אצליח לא כזה שה, לדבריא לו תהיה לא

אהבה. יצא שיר כתב לא שמעולם רע שזה משורר, הרגיש זוסיא שהיה מכיוון

הסתכם הבטן. בזה על לתופף וידע קפיצי כשמן הוגדר בחורה. זוסיא עם להתחיל

שלו. האישי הקסם

*

בכלקיוסקים. הסגורות, למעט החנויות לאורך עברנו מינרליים, מים מכרו העיר

הרעלת או מלחמה יש פעם בארץ. מידי אצלנו מינרליים מים של עונה הייתה זאת

מינרליים. במים מוצפים הקיוסקים כל מים, ואז

מאמין?" עם? היית ריקודי רוקדת שציונה , ידעתזוסיאאה, "

עכשיו," אמרתי. לרקוד הולך אני גם"

מאמינה." לא"

תי.עם," אמר בריקוד לפצוח לי בא"

שקרן.""

מלחים." קוודריל," אמרתי, "הורנפייפ, ריקוד לא אנגלי, קוודריל. משהו"

הכרמל?" שאלה חוף זה אם אותם אשאל שאני בסדר שזה לך "נראה

הולכים. כמה על ברוריה, והצביעה

הכרמל." חוף לא עוד אותם? זה שתשאלי "למה

אחד שמרחשים בחוף הזוגות כל כמו ביד יד הלכו הכרמל לחוף כשהגיעו

אמר אחד. הוא במקום אהבה הרבה כך נחרד, כל אהבה. זוסיא דברי השניה כלפי

מול ברוריה עצמה את מצאה לה, לפתע חזר, נעלם לא אבל חוזר שתיכף לה

לאימה. והתקשרה בכתה ממנו. ברוריה לה היו תקוות זרים, הרבה אנשים

*

5

הדלת את למטבח, סגרנו בבית. נכנסנו אצלי לתה נוסף. נפגשנו נסיון לעצמנו נתנו

כל הציצו וחייכנו. הוריי האצבעות את לעצמנו ואכלנו... ואכלנו... מיששנו מאחורינו

הדלת את פתחו ואמא נסיון. אבא בעלי לישון התערבו. הלכנו לא אבל עת אותה

הם שוכבים אנו בעוד שאלו להאשים במה עדיין ידעו לא במיטה, אותי אותי,

זוסיא, אתה מר הכל עליך יודעים באצבעותיו?! אנחנו האדון אכל ברשמיות: "למה

באצבעות." אכלת

"כבר שהיות בלי דייסה אמרו עניתי: וכל באצבע חכמינו: שכן טעימה,

בשלוש." שכן בשתיים, וכל

לתחתונים. האב מתחת אותה ובדקה אימה אותה תפסה ברוריה כשחזרה

בתולה?" שאל. בצד. "היא חיכה

בתולה." הייתי שלא מזמן יודעת. כבר "לא

אם מגלים לעשות, איך מה לשאול לרב אותה לקחו ברוריה של ההורים

שהתחתן, 'רבי אחרי לרבי שהלך האיש כמו משמחה: "זה קפץ בתולה. הרב הילדה

הארץ, הרבה בדרכי בקי לא לדבר: 'בעלי לאישה נתן דם'. הרבי מצאתי ולא בעלתי

בתולה, שפחות, אחת שתי רב: 'הביאו אותו להם למצוא', אמר לו קשה דברים

ועולה נכנס היין ריח – יין, בעולה חבית פי על לו, הושיבן בעולה,' הביאו ואחת

לא היין ריח – דרכו. בתולה חוסם הבתולין קרום שאין משום מפיה ונודף בקרביה

נדף".

זאת מספר שאתה ההיא האשה "אז לרב," עליה התלונן שבעלה עליה,

בתולה?" הייתה שלא בתולה, או ברוריה, "הייתה של הוריה שאלו

חתונה." תדרשו מקרה בכלהבעיה? מה הרב, "אבל יודע." השיב לא "אני

חתונה. ודרשו זוסיא של להוריו אותה עשו. לקחו הם זאתו

6

נעליים לחתונה. מדדתי בגדים לי לקנות רמלה לשוק הלכנו החתונה יום של בבוקר

מצד בתיעוב, הבטתי בקצה. הסתכלתי מחודדות – הדוכנים, שפיציות באחד שחורות

אבא. זוסיא?" שאל זה מכוער. "נו, איך פחות משם נראה שני, אולי

לרגל." שנוח המוכרת, "העיקר נראה," אמרה איך חשוב "לא

דבריה. על אבא לרגל," חזר שנוח "העיקר

לבנה כיפה גם לי הנעליים. קנו את מסכים". לקחנו "טוב," אמרתי, "אני

רציתי רקומה כל מדיי עצוב נראה זה שחורה, אבל כיפה בזהב, מה לחתונה.

החתונה. לפני לים ללכת להספיק שרציתי, זה

*

אותה בחול. הוצאתי עמוק אחת ויד בים אחת יד סחף. שם לים. יש נכנסתי לא

קר, אפילו לי נהייה ביד נפנופים לים. מרוב הרבה ללכת אהב שכמוני לשכן לנפנף

שוקטים. השכן, "הגלים נרגע." אמר בספטמבר, אוקטובר, הים קיץ. "רק עוד שהיה

מדוזות." כהה. אין האוויר

החליט,שלי, אליהו אחכשנכנסתי, מהים. בדיוק עייף חזרתי את לשרוף

לדעת אפשר אי כיפה שרף הוא עליו: "אם התנפלו . אנשיםלי ושקנ החגיגית הכיפה

מכיר בסדר, אני אותו: "הוא שישחררו להם לעשות". אמרתי עלול הוא עוד מה

לקחתימנייר." כיפה עם להתחתן לי אכפת ככה. לא אותו. הוא לצד אבא את

אחרי לילה לעבוד עוד וצריך בבוקר בחמש קם לו,"מסכן, אליהו, הוא ולחשתי

החתונה".

האדום, החדש הפלסטיק תראה." בארון אבא. "נביילה! בוא "מסכן?!" אמר

שבר. שקנו, נתגלה

לו חדש," אמרה חזקים, וזה אגרופים לך מתלחשים. "יש ואליהו אימא בחדר

אימא.

פה". השבר "חודשיים

7

לו. לשבור," אמרה קשה באמת "פלסטיק

*

לשבור והתחלנו אבא על או אימא על כעסנו לפעמים ילדים כשהיינו איך נזכרתי

את שוברים אמי, "וילדיי אדם," אמרה בני הבריות בבית. מיטה, ספה. "ילדי דברים

בציפורניים." אחרי הקירות מעל הסיד את הקירות, מגרדים על הבית, מטפסים

אשמה, לא ארוכים: "המיטה נאומים בפנינו לשאת החלה לשבור והפסקנו שנרגענו

את שימשיכו מהחדר ואליהו אימא את עצבני?" גירשתי שאתה המיטה אשמה מה

נשכבתי ללילה. בילדותי במיטה. חיכיתי עצמי עם אחר. והסתגרתי במקום הדיונים

בבוקר. למחרת שקמתי עד שנמשך חזק ראש בכאב צהריים ארוחת אחרי למיטה

את שוכב, מריח הראש. רק כאב את מפיג הלילה שריח גיליתי אחד לילה ואז

הלילה.

מתחתן זוסיא

זרקו אנשים הכוס את האור. כששברתי מן מסונוור הייתי סוכריות, עליי הריעו,

החתונה. רק באמצע למשפחה בושות לעשות רציתי לא אבל אבנים שזה חשבתי

קמעה. נרגעתי האור מן שיצאתי אחרי

כוס לצד, הרימה התיישבו. הלכה המוזמנים שכל לאחר לבמה עלתה הזמרת

הכבוד, כלנפלטו: "פשש... בקהל שם איטית. אי בלגימה כולה את בירה, ושתתה

שירים מספר עדין. בתום רומנטי בלחן פתחה ." הזמרתבחורה בשביל מאד יפה

קולה. קינאתי את להלל בהיר, והחל בשיער צעיר שלה, בחור חבר רגליו על נעמד

מאישתי. מעט התרחקתייפה. כזאת חברה לו שיש בו

צעקו לא בכלל "זה "אתה עליו יפה," טיפש,אימבציל סתם חבריי, ,

"מטומטם.

8

לזמרת." יושר מליץ להיות איתי," אמר, "ויכול מסכים לפחות זוסיא "אבל

חבר הוא שאולי התביישתי הברנש, אבל את מכיר עליי. שתקתי. לא הסתכלו כולם

ימיני. ויד נעוריי לצד, ידיד הדיא בר את זוכר. לקחתי לא ואני שלי

הוא?" שאלתי. "מי

זוכר?" לא אתה וזה, איך זה "הוא

מעורפל, והיא?" באופן נזכר "כן," אמרתי, "אני

וכזאת." כזאת "הזמרת? גם

"נכון," אמרתי.

כתום," אמר. "הוא

כתום," אמרתי. קצת באמת שלו "השיער

משוגעים." בבית שאושפז מי זה "לא, טיפש, כתום

חשבתי."כתום, אני גם אז ככה אם"

*

הדיא בר את אוכל. לקחתי לנו שהגישו בלי להקשיב צריכים היינו השירה זמן כל

חטיפים. שאין הדיא ברל אמר הטבחלמטבח. איתי

יש?" "מה

הדיא ברראשונה." למנה משמש ברוטב וצלופחים עיקרית מנה "לובסטר

של האחרון לעינינו. מסעם נגלה מיסטי לאכול. מחזה מה לצדדים, חיפש הסתכל

זחילה מים לסיר חיים שנזרקים לפני הלובסטרים הטבח. שולחן על רותחים.

כלומר מגיעים המוצלחים המהירים, לרצפה, ונופלים השולחן לקצה שבהם,

הוציא את פתח הדיא ברגבם. על הפוכים מפרפרים עם פטריות המקפיא,

לי, "כשפטרייה שונא," אמר אני בחיפזון. "איך אותן לאכול עצבים, והחל התקררות

מה קטנה. אין נגיסה לה אותה, להביא להחזיר מנסה למטה, אני מחליקה ערמומית

לעשות."

9

*

אותו השאירו כחושה גבינה של שנה מטאטא, עשרים מקל כמו רזה היה הדיא בר

על לשאת שיכול האוכל כל את עליו העמסתי זאת הצבא. בכל תקופת של במשקל

אוכל. שאני בזמן אותי יראה שמישהו חשק לי היה 'בשרותים'. לא והסתגרנו עצמו

חזרתי ילד. כנראה כשהייתי אוכל הייתי שלי. ככה החתונה זאת הכל לי, אחרי מותר

והביאו אימא את לבקר באו שאורחים ימים לילדות, לאותם לילדים, לנו ואבא,

של החלק גדולה, אבל הייתה מעט. הכמות לנו נראה תמיד ממתקים. זה במתנה

לגנוב ניסיתי ואז שלי הממתקים את מהר גדול. אכלתי כך כל היה לא כבר אחד כל

בבת אותם לאכול הצליחו לא כי שלהם את אחיי, שהחביאו של הממתקים את

החדרים אחד של בפינה המוסתרים, התחבאתי הממתקים את שמצאתי אחת. אחרי

שנשאר. שנאתי מה את ממני ויקחו אותי שיתפסו לפני במהירות אותם ואכלתי

ומקבלים אחים להם שאין יחידים בילדים במהירות, קינאתי הממתקים את לאכול

הטעם. מן וליהנות לאט אותם לאכול ממתקים. יכולים הרבה

*

למהדרין, העלה חוקי באופן אישתו עם יחסים לקיים לו מותר והיה שהתחתן אפילו

וריקה. מנוערת נשארה שלו. קשתו השתן את להקציף הצליח לא בידו. זוסיא חרס

המיטות. בחדר אחריו עוקב עדיין היה בקשת. אביו להשתין יכול עדיין הוא לפחות

לזוסיא: ואמר הספר את לקח בחדר. הוא תורה ספר אביו גילה המעקבים באחד

בחדר." תורה ספר עם האישה את למשש "אסור

את בליטוף מאחור, אוחז הלביאה על עולה בטלוויזיה: האריה צופה זוסיא

לאחור. קופץ והאריה בכפה לו סוטרת הלביאה שניות שתי ונכנס, אחרי עורפה

אישתו. "תן עם למיטה נכנס סוף. זוסיא סוף שהבין לו נראה זאת כשראה

לה נעלם הבתולין שקרום לו, אף שלי," אמרה הבתולין קרום את לנתץ לחרבך

10

בתולה. אחרי לא או ערווה, בתולה על לו, בא איכפת זה, זוסיא, מה מזמן. ועלוב

לברכה". ברוריה: "זכרונו עליו שלו, אמרה את עשה שהזין

מעורפל: "תראו, תצלום החזיקו נולד. הם שטרם הרך את באוב העלו ואישתו זוסיא

זוסיא. עיניים," אמר עורף, אף, פה, שתי לו יש

שלי, הוי, הנה והפה שלי האף האם, "זה לי," אמרה דומה הוא איך "תראו

שלו." והפיפי התחת

*

שניהם ועוד אתיופי התפרצו היולדות לחדר שלהם. הם החמישים בשנות אחד,

בו, כששניהם זכה החלון. האתיופי שליד המרווח הכפול המושב על בריצה התחרו

האתיופי.ארוך בצחוק פרצו תוסס קל משקה של ליטרים שני קנקל בידו החזיק

גדולה זהב כרס. טבעת בעל היה שלידו תווית: "למבדה". האיש כחול, נושא בצבע

שתיטשטש(. נעלי העם בשפת )המכונות פיתוחים עם מחודדות עור ונעלי באצבע

בנות בנים, עם רק לי תתני גרושות: "אני שיחת ניהלו בהצלחה לידה שסיימו נשים

בנים." היו שהם בטוחה ורן, אני לי, רועי נפלו מסתדרת. שניים לא אני

חברתה. מבנות," אמרה פחות שורדים "בנים

שלי." מהבטן מבינה לא טועה, את "את

הברגה, קם, בתנועת ברקה האצבע עם לעצמו סימן האתיופי פתאום

.מכולנו מרוחק במושב והתיישב

*

הראשונה. בפעם אדם רואה נפגשו. תינוק תינוקו. עיניהם את האב, זוסיא, החזיק

הסב. כשיגדל, הא?" גיכך לכדורגל אותו "תיקח

הדוד. כדורגלן," אמר יצא "אולי

11

הסב. מחשבים," קבע איש יצא "הוא

בוכה, שהוא שהוא חזק כמה לפי השני, "רואים הדוד חזק," אמר יהיה "הוא

חזק." יהיה

היום, יפה סוער. "חבל, יום הים. ים על העישון. הסתכלו לפינת כולם יצאו

רגוע." יותר קצת היה אם לטבול היה אפשר

הסב. את האב התינוק?" שאל את "ראית

צוחק." ככה... ואז קשוח עליי הסב. מסתכל "גבר!" ענה

עבודה מוצא זוסיא

צערו שלהם. אבל ולשטויות לדיכאון חזרו הלידה מן וזוסיא ברוריה שהתאוששו אחרי

די. הימים, בלי כל בדבריה לו מציקה היא אישה, שהנה של מצערה גדול גבר של

מי של הבריכה – במלונות, משווים מטיילים לאילת. היו נסעו שוב להתאושש כדי

טובה. יותר

ככה, איך חיים תוחלת לא במתקפה: "זה ברוריה הביתה, להוריו, פתחה שחזרו איך

לך?" משעמם שאתה. לא

זוסיא. טוב," ענה "לא, דווקא

לילד, לעצמך, בשביל זה את בשבילי, תעשה שתעבוד מבקשת לא "אני

הכדורים." של המינון את להוריד

מדיי. מה יותר תחשוב לא הראש. בעבודה את אמו, "לנקות "בטח," אמרה

חושב?" אתה אישן. מה אישן. אני עובד? אני לא כשאתה ככה חושב את

12

27 קו ממרחקי

עצמותיי שארית את חמש. צררתי רק שהיה בשש, למרות לעבודה קמתי למחרת

אבא חסה. גם אוכלת בחלום מאיא את ראיתי שהלילה לצעוד, זוכר והתחלתי בשק

27 קו לרחשים. ממרחקי בתחנה. האזננו הגב. חיכינו על תרמיל עם לתחנה הלך

רגליהם. הרגעתי על קמו אוטובוס, כולם עבר בפעם הגלגלים. כפעם את שומעים

משאית הגיעה ישנה. לבסוף לטיולית ממתינים ואנו מדיי חדש הזה שהאוטובוס אותם

הפכה המשאית הראשון האדם . משנכנס27 שלנו. קו - זאת ברירה קטנה. אין

יותר דמתה כבר השני האדם אומטרית, עםיהג צורתה את במעט ואבדה יותר קטנה

שכמעט מהם, כשראיתי קטנה תהיה שהמשאית לפני כנסילה מיהרו לאוהל. אנשים

נערה מאד. רק קטן לשק יותר שדמה לדבר דחקילה בשבילי, ניסיתי מדיי מאוחר

הסיבות אותה: "מהם לראיין שבאו הימהטלוויז אנשים בחוץ. שמעתי נשארה אחת

נכנסת?" לא שבגללן העקרוניות

אני." תהיה לא וזאת הביצים יימחצו שם "למישהו

את חקרתי למצב ילדים, כשהתרגלתי בערמת תחתונה כחוליה מחוץ הרגשתי

לבשל מסוגל מתנייע. "תגיד, אתה שולחן כמו יותר נראה הרכב הסביבה. מבפנים

הנוסעים אותי כזה?" שאלו במצב ארוחה

טונה." קופסת לפתוח יכול אני "לא, אבל

והזמין אליי," חרץ באים האוטובוס. "אתם בתוך ציבורי טלפון מצא אבא

להשתחרר האנשים ממנו, כשיצליחו יציאה כלל סוף. אין אין לאוטובוס מונית, אבל

שפוצץ. שטוחה. בלון לחבילה יהפוך השם, הוא ממנו, בעזרת

עומד, לא דבר החיים. באמת, שום בינתיים. על דברים שם למדנו לפחות

מהירותה מגלי לפי קמ' בשעה, זאת15 רצות והמיטות סאותידבר. הבתים, הכ שום

מזה. יותר עוד זזים המשטרה. ואנחנו של

13

*

לא שזאת אותם לתקן צריך עבודה. הייתי שמצאתי כששמעו אותי לבקר באו חברים

טוב," לפלסטיקים. "יותר קטן כיס. במפעל דמי עם בעיסוק עבודה, אלא, ריפוי

שם?" אנשים עם מדבר לא עובדים, אתה ולא קטעים יש הדיא, "בטח בר לי אמר

ברצינות, אמרתי. עובדים כולם "הם

בנות." אשתי, "מחפש החלון, אמרה מול יושב "ואתה

כתמים." הדיא, מחפש בר מצויץ," אמר קיר מול "יושב

אבא. אותו," אמר פותח בורג, והשני סוגר "אחד

קונטיינר." קונטיינר, מורידים הנמל, מרימים על מסתכל "אני

הדיא. בר קריטית," אמר כך כל הנמל אל שהירידה ידעתי "לא

קונטיינר." קונטיינר, מורידים בחיפה," אמרתי, " מרימים טוב הכי הדבר "זה

חולים ביקורל יוצא הדיא בר

קנט'' של פאקטים עם הקירח הזקן בכיסא ישב האוטובוס תלתחנ בסמוך

בדימוס. הזקן העיר ראש עבר 'קנט' חישובים. ברחוב פאקט על 'ומרלבורו', רושם

פנה אומר לחישוביו. בלא וחזר טקסיות ברוב האח'ם יד את רגליו, לחץ על קפץ

קצה את מרלבורו, הוציא חפיסת ושילם. פתח הסחורה על הצביע הסבא אל אדם

לחלח והכניס התחתונה שפתו את לשונו, ואז סיגריה ביסודיות, הגיע לפה.

ועלה. הסיגריה את זרק האוטובוס. האיש

פתוחים שחורה, כפתורים משי חולצת בטוחות, עם מזדקן, ישב הנהג, ארס

מתולתל, שחור ארוך בצוואר. שיער גדולה צדפים שעיר. שרשרת חזה שחושפים

14

ברקע. "שדרות שר פיק העיניים, ובנוסף, צביקה על נמרחו גדולים שמש משקפי

בסוף?" או מגיע, רגע, בהתחלה המגינים," אמר, "לא

"בהתחלה."

איתי," אמר. "בואי

רוצה." "לא

מאישתי!" גרועה יותר התרחקה, "היא כשהבחורה חמודה," אמר "בואי

- טירה ככה, חיפה נוכל איך" לעצמי, ," אמרתיהדיא, אי-אפשר בר לא"

של אנשים. חיים על גלמים, מסתכלים כמו המושב על ככה לנו נשתרע וחזרה, איך

"פאפאראצ'י.

*

זוסיא קבב בשותף לקנות ברצונו אם זוסיא את שאל אליהו לו הבהיר וצ'יפס.

מיכה של חזרתו לכבוד שזה הסביר קטן. אליהו סלט אוכל הוא בוקר שלארוחת

זוסיא, וצרות, חשב תאונות מחפש הוא רגלו. תמיד את ששבר לאחר החולים מבית

ללכת רק וחשב: צריך לאליהו הלוויה," אמר היום לי זמני, "יש את פה מבזבז אני

תחת לחם כיכר חצי חיבק מהעבודה. זוסיא היעדרות השתתפות, לתרץ אישור לקבל

הקיא, כנסת, לפתע בית ליד עמד בו, הוא להלום החל ליבו ויצא. בדרך שחיו בית

גדול איגוף הרוח. מבצע עם הלך וזוסיא רוח משב בא נוצרים, חשב. ואז של זה אולי

האולם בגבעת לעלות שהחל עד על היה ההלוויות. טופס הודבק הדלת ריק.

כל את דופק זה,00-17 בשעה: לראשון השמיני לתאריך נדחתה שההלוויה המודיע

העבודה. מפוזר אחרי להלוויה ללכת שיכולתי יטען העבודה העסק, חשב, מנהל

תאריך את שכח כבר הגבעה בלחם. במורד חתולים והאכיל מטרה בלי דעת, הלך

לקוח. כשזיהה עשרה, חשב שבע בשעה יהיה זה ההלוויה, אבל

שחור חתול

קטן(, לבן )בסינר

15

חורף. של טרי בעשב מנמנם

אליו, מלטף. נסמך גדול צל

דק, ממצמץ. מבט החזיר

מזה, יותר יכול לא

מסנוורת. השמש

עשב, בצבע עיניו

חורף. של טרי

זאת. אישר ממול לחם. העץ גוש לו וזרק חתולים, חשב להאכיל חשוב יותר

תפסה לצמרת. מלמטה לטפס החל עץ?" זוסיא מסמל אליו. "מה נמשך המקטורן

לה. המפגרת. "שלום," אמר השכנה אותו

אישה. של לצורה השתלבו לגזע בסמוך מוזר," אמרה. הענפים עץ "איזה

איזה מהעץ. "תראה אותה שקרעו עד משותפים בכוחות בה משכו והמפגרת זוסיא

יפה!"

זה". כי על תחשוב משפחתי מה יודע לא אני אותה," אמר, "אבל רוצה "אני

על ומכוערת פשוטה אישה משפחתו, שצריך של הקונוונציונלית הגישה את סתר בזה

סרטים!" יש זה - "בשביל יפה אישה פני

כשאישה שחיו, וחזר בית תחת לחם כיכר כשחצי מביתו יצא לסיכום: זוסיא

שבסביבה, 'אולי הכנסת בתי כל ועם עמה לעשות מה בדעתו שחיו, חוכך בית תחת

בתשובה'. אנשים להחזיר לנסות צריך אני

הדת ספרי את העלימו קיחוטה דון של למשפחתו בדומה שהוריו גילה בביתו

"בנזין". מאיפה של שיר לתוכו החדירו במיטה. האורות נשכב מחבר. זוסיא ששאל

זוסיא לחדרו. "קח נכנסו אותו? חשב. הוריו אוהב שאני יודעים הם בהה כדור".

האורות את שאל כדור." זוסיא טוב, קח ילד עקשן, תהיה תהיה וחייך. "אל בתקרה

לתקוף, אמרו: "הן". אם משטרה. שאל הוריו, אמרו: "הן". הגיעה עם לריב אם

והסתער. זוסיא ברזל!" צרח "אני

16

במקהלה. השוטרים חרא", החזירו "אתה

נפתחו, הידיים, נסגרו, ושוב את לשחרר מעצמם, כשניסה נפתחו האזיקים

התאיין אגרוף. הג'וק שלח הקיר. זוסיא על אדיש זחל לשחרר, ונסגרו. ג'וק וניסה

שני קלט הימנית עינו מחממת. בקצה הייתה השמיכה הגיעה. אבל שהיד מזמן, עד

בכובע, "גרוזינסקי, פאנימייש?" לשמן ניגש בתא. אחד, רזה, גבוה אנשים

"לא, נייט."

הערב, מארוחת כסף, משומשת מנייר חד-פעמית צלחת לקח הגרוזיסקאיי

את ביסודיות מלמעלה, עטף בצלחת מים, אטם הוסיף ואז וקפה, ערבב סוכר שפך

מנסה זקן שאיזה דימה העסק. זוסיא כל את היומיים, והצית בעיתונים המתקן כל

העיתונים. שלושתם התכלו דקות מחממת. בשתי הייתה עדיין אותו. והשמיכה לחנוק

מה - אחים," כל רותח, וטעים. "פה היה חד-פעמיים. הקפה פלסטיק מכוסות שתו

הגרוזינסקאיי. של ממלמוליו שהבינו

השמן לזוסיא עלו," אמר לא הכובע על גניבה, לפחות על אותי "תפסו

שוטרים, מול גנוב כובע עם שעות ושמונה ארבעים - ניצחון, "אני נצנוץ כשבעיניו

ממני." אותו להוריד חושב לא אחד ואף

*

לשנורר שניסתה החולות אחת עם שיחה השומר טירה, ניהל החולים לבית בכניסה

לא היא זה סיגריה. גם ביקשה כסף יצא שלא הרף, כשראתה בלא כסף ממנו

כאיני בעקשנות. עשיתי המשיכה להתעלם. החולה אליי. ניסיתי הושטה קיבלה. ידה

מסכנה". מאד דווקא ואמרה: "אני אליי מבט היישירה אותה, היא רואה

זמן להם זוסיא. מצאו של בנימין, אביו ואת שלי אבא את ראיתי מרחוק

שבת. בפעם בשבוע, ביום פעם הוריי את לשירותים. ביקרתי בחיפזון לביקור! נכנסתי

לא שאני כך על המוח, דיבר את לי לבלבל אחרת דרך מצא שלא האחרונה, בגלל

זקן(. לי היה שלא )אפילו אאב לכלוך," אמר זה מגולח. "זקן

באופנה," אמרתי. זה "היום

17

תתגלח." סכין, לך מתאים. קח לא זה "לך

עליו?" חבל זה? לא אחרי הסכין עם תעשה מה "בסדר," אמרתי, "אבל

איתו, לעשות מה אמצא כבר בו? אני אשתמש לא מחלות, שאני לך "מה, יש

לי." תדאג אל

אימי. שפמיהו!" אמרה שלו, מר השפמפם את בו יסדר "הוא

שהוא הדלת, אמר על דפק אחד בשירותים. זקן הייתי הכל בסך אחת דקה

לשומר. יותר!" צווח, וקרא יכול לא שניות. "אני עשר דחוף. חיכה צריך

שלעס בנימין של ידו את ולחצתי בלחי לאבי עמדו. נשקתי ובנימין אבחוץ, אב

" שאלתי.?שלומו פחות(. "מה לעשן )כדי מסטיק

בנימין. כל-כך," ענה "לא

.אאב לרצפה," אמר וקפץ דקות כמה לפני שולחן על טיפס "הוא

לקפוץ, עליו פקד קול שאיזה אמר זה, הוא את עשה למה אותו "שאלנו

ענה." לא הוא דבר? אבל כזה לך אמר קול קול, חמוד, איזה איזה שאלתי

.אאב עוד? שאל יעל עם "אתה

שלו. התותבות לשיניים נדבק בנימין. המסטיק חרא!" אמר מסטיקים "איזה

"לא," עניתי.

בנימין. מאד," אמר "טוב

אבא. יצא," אמר לא ביחד, וכלום זמן הרבה "כל-כך

מה שלה החבר את ומשאירה לאנגליה שנוסעת "אישה תעשה בארץ,

שלה." אימא כמו תהיה בנימין. היא נשואים?" אמר כשתהיו

נכנס אני כאילו בטלפון. הרגשתי איתה דיברתי אבא, "בזמנו "אח..." אמר

הטלפון." לתוך

ושמש בית ביתני בין נטועים פרי עצי עלי אביב החולים, השסק נעימה.

בית-החולים, הר לגדרות לבנות. מחוץ סיד בטיפות ומנוקדים מטפילים מחוררים

שלי, הלך הזקן הפולני השיניים רופא את ראיתי הביתן בי. במסדרון הלם הכרמל

18

בכולה, הפולנית, לא בספרות לדון בזמנו נהגתי ביד, איתו סיגריה עם לעצמו ומלמל

שבספריו, אמר: הדם רוויית הפולנית האכזריות העריץ. על סינקביץ' שאותו בהנריק

האנשים הרבה כמו מופנמים בצעדים הלך אחר." עכשיו עם לשנוא מותר עם "לכל

או שלוקחים שם ללכת. לאן הרבה להם שאין בכלא לאסירים בדומה כדורים,

ושתה. "כוס-אמק, איזה מהשולחן כוס דעת בפיזור מולי, הרים כורסא על התיישב

מישהו!" אמר. של מגעיל קפה

בקושי ישב זוסיא מרוב זיהה בחדרו. רק את שכח כדורים אותי. עצמו,

יהיה חיי, מה הם שלי, אלו הידיים אותם מלמל: "אלה ידיו כפות על כשהסתכל

התחבושות עם ההיא הבחורה את זוכר סמוכה. "אתה במיטה עליי?" התיישבנו

בנימין. את ביד?" שאלתי

איתה?" "מה

השתחררה, עכשיו כמעט כדורים. כבר עם שוב, הפעם להתאבד ניסתה "היא

לסגורה." אותה החזירו

עם בעיות בגלל ילדה, זה לה נשואה. יש אבא, "היא אותה," אמר מכיר "אני

להתגרש." רוצה בעלה, הוא

משוגעת?" ירצה בנימין, "מי "בחייך," אמר

שקרה." מה קרה זה בעיה, ובגלל לה אבא, "יש משוגעת," אמר לא "היא

בשבוע, פעם אותה מבקרים שלה בנימין, "ההורים מדבר!?" אמר אתה "מה

חולים! והבחור כולם כאן, הם אחד לאף להאמין יודע! אסור אני זה שבת. את ביום

סיכון! אני חג. לוקחים לחופשת היום מהסגורה, השתחרר יצא אתמול שרק הזה

לך." אומר

פלילי," אמרתי. באישפוז לא הוא "אבל

מהביטוח כסף לקבל כדי רק בא שהוא חולים, אפילו - כולם קשור "לא

משוגע." יצא לי, הוא בכה שלו הלאומי. אח

19

שנכנס מי כלא, אפילו צעירים, או לעבריינים מוסד כמו "נכון," אמרתי, "זה

עבריין." יוצא בטעות

ש'ח, מאות ארבע אלף זה שישי-שבת בנימין, "רק מונית," אמר נהג "הוא

לי. אמר שלו אח ככה

עזבה שלו בודד, החברה היה אבא. הוא מקשקש?" אמר אתה מה "על

אותו."

בנימין. כלום!" אמר מבין לא "תשתוק, אתה

חושב, ככה אתה זה, מה את לי אמר בעצמו שעה. הוא לפני איתו "דיברתי

לכאן." באים אנשים

עד." נשאר זוסיא, "אלוהים ציוץ," הכריז כל למשמע קופצים האדם "בני

מתיקו. בורקסים והוציא אביו לו ותתחזק," אמר שתאכל טוב "יותר

זוסיא. ומים," אמר לחם על רק לחיות צריך "אני

בנימין. "תאכל!" צרח

פתאום." "מה

"תאכל!"

ומים." לחם פתאום, רק "מה

חיוך ניאות שזוסיא עד המשיכו הם ככה רצון שביעות של רחב לאכול.

הציע בורקס חצי אחד," כשנשאר אחד. נו, ועוד עוד בנימין. "קח פני על התפשט

לצון, "זה לו הסיגריה," חמד את קודם תזרוק מהמחלקה, "אבל לחולה בנימין אותו

אותו." כשאוכלים לעשן ציבורי, אסור בורקס

גידל גם לו, והוא קוראים איך לו. שכחתי אותך," אמרתי מכיר "רגע, אני

מהרעיון. "איך התלהב כל-כך לא אותי, אבל זיהה הוא מבטו וזקן. לפי ארוך שיער

לך?" קוראים

"יעקב."

20

להיזכר. "מה הצלחתי לא הלשון, אך קצה על לי עמד נכון," אמרתי. זה "לא

שלומך?"

בגלל מתפקדת. הכל תשע' לא שש ילדים. 'שש לחלץ משהו, אי-אפשר "לא

שמשתפים של המקולקלים הטרנזיסטורים החולים בתי עם פעולה המשטרה,

ללכת. הזמן שהגיע ובנימין אבא החליטו זה הפסיכיאטריים." ברגע

לו. דעתך," אמרתי לסוף ירדתי ממש "לא

לראות מתחיל מיליטנטי, אתה נהיה זה ויפה, ואז טוב נראה הכל "בהתחלה

פציפיסט, באירופה אני שלנו. בחוץ-לארץ במדינה זה צבאית, ככה בטקטיקה הכל

השפעות בהם, כמו לעסוק לא תקציב מטעמי ש'במדינה' מעדיפים בתחומים עסקתי

הטבע." על סביבתיות

"מה עיניי האדם?" על הטבע של סביבתיות השפעות עם אורו, אמרתי:

אורגאנית לפסולת הלאומי הימי באתר שמתרחש סיפור כתבתי הזמן באותו

- אתר. הדדיות, אדם השפעות של ניסוי ומתאר ואנאורגאנית

חילוץ. אם איש תקיפה. אני כלב לא שאני מבינים לא עסקתי. הם לא "בזה

יחשבו ישר למשטרה, הם זה את תסביר אחרת, ולך נראים היו פה, דברים הייתי לא

בדיוני." מדע סיפור להם מספר שאתה

המקולקלים?" שאלתי. הטרנזיסטורים של הקשר "מה

למטה." טרנזיסטורים, בעיר לתיקון חנות הייתה שלי "לסבא

עמדה האוטובוסים ללכת. בתחנת הזמן שהגיע החלטתי אני עכשיו, כבר

שאלתי מונית והתלבטתי הוא בהדר לאן הנהג את לחיפה. לקחת אם מגיע,

להפסיד לא נתיבו, בכדי את לשנות שיסכים בתקווה בחוץ להישאר אוטובוס, או

יושב בלעדיי. "מישהו - ייסע עתה אכנס לא נתמלאה. אם המונית כך נוסע. בתוך

מקדימה?" שאלתי.

מקדימה," אמר. יושב "אני

הנהג?" לא "אתה

21

צריך?" אתה חדש, "לאן ללקוח שלו," אמר, ופנה חבר "לא, אני

"שפרינצק."

מגיע," אמר. "לא

בשפרינצק." עובר הבעיה? אתה "מה

כדי להדר," אמר מונית "זאת נוסע על וחצי שקל עוד להרוויח הבחור,

להדר.

מזרחי במראה לשפרינצק, מבוגר שרצה אחורי. האיש הכי במושב התיישבתי

נכנס כיפה עם הנהג והתיישב למונית לראשו, "תרד האמיתי לידי. התקרב:

לקבל, ואז סירב לנהג. הנהג מכיסו, והגישן שקלים ארבעה הוציא בבקשה." האיש

שקלים. הארבעה את שייקחו הנוסעים משאר ביקש

אחד. לכל לנהג," אמר "קח, תן

בבקשה." "תרד

לקום." חוכ לי עייף, אין "עזוב, אני

ובין לבין הנוסעים בין מחלוקת נתגלעה וויתר. בדרך הנהג הנהג עצמם,

'הבחירות לא טירת לעיריית המוניציפליות לנוסעים. שבחירות חשבתי הכרמל.'

גסות קללות הפליא ב'טירה'. הנהג מחלוקות, ועוד כאלו לעורר יכולות מוניציפליות

להזדיין. שיילך יכול... אז שהוא הזה הבן-אלף חושב הוא הקיים. "אם העיר ראש על

לא חרא טירה? כזה מהמשטרה, בתוך תנועה דו'ח מקבלת שמעתם, שמונית מתיי

ההגה". תופס שאני שנה בעשרים פה היה

של לתל-אביב. שיירה המהיר הכביש את שחוצה בגשר הסיפור ושוב, אותו

בינ-עירוניים, במיוחד מחלפים מול גורל תחושת הגדולה. אותה לעיר בדרכן מכוניות

חיילים מפגישות חוזרים כשאנשים השבוע בסוף גברים נוסעים עסקים, הביתה,

אליה לנסוע מישהי לי הייתה שממה. אם מצאתי לאהובותיהם, ואני, בחיפה נוסעים

אגדת נסתיימה בדיוק כלום. ברדיו מה? אז הייתה, אז יודע. ואם אחרת, מי בעיר

המלכה." של הדמעות לשק ניכנס לא במלים: "אבל ילדים

22

הזה הסטריאוטיפ

בטנו אתמול של הגשם אחרי הבוהקים הבתים קירות על נשען זוסיא בלילה,

ביכולתם המקום שלוות את עירערו הרחוב, ופניו יציבות נגד משקל יצרה הגדולה

הרחוב על חיפו בקר בשר כנתח האדומות בושם. פניו קטנים. הכל ילדים להפחיד

שתן ליד כשעבר המילה, רק זכות את ריח של גרגר לאף נתנו ולא המתקתק בריחם

מה השתן, משום אותו עזב לא בדרכו אחרים, משהמשיך ריחות גם שקיימים הבחין

הבושם. דרך לפעפע המשיך

'שמן הסטריאוטיפ אי עם הזה: מאה להפריך אפשר משקפיים', אותו,

האגדה בין כמסוכסכים נראים שלו הקילוגרמים ארבעיםו בין הריב על עצמם,

בסופו? יהיה עליו. מה שמן, נאמרה ויותר חשוב יותר - מי והבטן תחתה

- רק מתחתיו לשכב תוכל לא אישה : "אףעליו לדבר מפסיקים לא אנשים

מלמעלה."

שעה, לרבע לבנה שעועית הכניס לחץ, בתחילה בסיר מוקפצים ירקות הכין זוסיא

אדמה, תפוחי מהלחץ, הכניס החוצה קפצה מהשעועית - חלק המכסה את פתח

עגבניות, כרוב, ותבלינים והכניס החוצה דקות, הקפיץ לחמש כבש, סגר ובשר בצל

ברוריה. בזמן של לצלחתה התבשיל את ושפך הקפיץ ושוב גוג'ארט בנוסח הודיים

בגופה. מקומות מיני לכל ידיו תוחב החל שאכלה

שלי?" שאלה. הישבן על ידיים להניח כבר רוצה "אתה

23

מוכן היה איך, ברוריה", בתחילה תחליטי לא!? רק למה אז בובה הוא "אם

להפריע שינסה מי כל להרוג מוכן היה כך אצלה, אחר אפשרי מקום בכל ידיו לשים

לו.

האלו, זוסיא?" הנעליים "איך

רעבה." היית כי כשנכנסת כלום אמרתי לא כשבאת, אבל אותן "יפות, ראיתי

ברוריה. אותי?" שאלה אוהב "אתה

ושביעית." טבל חשש ללא בחיקך לישון יכול שאני זה בך שטוב "מה

יפה?" "תגיד", שאלה, "דורית

"ככה".

אותי... אותה, "זוסיא, חבק ליטף ממני?" שאלה. הוא יפה "יותר

בחזה... לי תתנחל

הצופיה... למחנה תרד

הממשלה..." את לי תצבוט עכשיו

*

מתלקח, חסד של זוסיא, אז, ברגע

שקר, שני כל השיל

המחלצות, את ונוס כקרוע

לכיסו. הצדק את והכניס

במשהו. להתנפץ הולך שמשהו ההרגשה לשניהם ניתנה זאת ובכל

מתחתיך?" כשאישה ראשונה פעם היית איתי "אז

דורית." "לא, גם

מתחת." כשאתה רק ששכבת לי, אמרת "מה, שיקרת

שנתיים." לפני משנה, נפרדנו לעזאזל זה "מה

24

שלי." החברות בעיני האמון כל את לי הרסת "אבל

לכולן?" סיפרת "מה, כבר

"כן".

ואבוי." "אוי

האמבטיה וילון את כשראתה אתה!" אמרה פינגווין להתקלח, "איזה ... קמה

זוסיא המאוייר קיימים שהפינגווינים זכר לא שכלל לוילון התרגל כך כל בכאלה.

המקלחת, את לשפץ - חשבה אחרת הפגזה נקודת היתה לברוריה בעולם. אבל

האין. מן ולא היש מן באים טוב, רגשותיה

הקטן הכרוב

"אנחנו קצת שצריך ואמרו מכולת מול נעמדו וברוריה זוסיא צריכים לא אוכל.

ונשארתי להיכנס להם פסטרמה," אמרתי. נתתי לקנות בשביל רק ארבעתנו להיכנס

המכולת בעל על ומסתכלים המכולת מול הרצפה על הקטן. מתיישבים בנם עם

הקופה. מול שישב הדתי

צוחק. והחל הילד באוויר," אמר מרחף קטן כרוב למעלה "ראיתי

לילד. "באמת?" אמרתי

לא רותחים, אני מים למטה שם אותו. 'יש באוויר? שאלתי מרחף אתה "למה

צחק. הילד הקטן," ושוב הכרוב לי לנחות', אמר יכול

חלום?" שאלתי. לא שזה בטוח "אתה

חלום". "זה

מהמכולת. חזרו שלו שההורים הכבד, עד במקצת, בצל מחויכים ישבנו

25

סיפור לי ספר

סיפור." לי "ספר

את שהחל לו סיפרתי יותר קטן המשקפיים," אמרתי. כשהיה את לנקות לי "תרשה

אותו, הצלתי ואני למלכודת נפל אחת בג'ונגל. פעם שחי נמרים כגור בחיים דרכו

חאפר. כזה להיות לעצמי להרשות יכול לא אני עכשיו חברים. אבל אנחנו מאז

מחכה." "אני

חיה," פתחתי, "וזהו." הייתה "פעם

זהו?" "מה

–ילדה... או החיה. אישה מה יודע לא שאני לי נראה הרבה כך כל "אחרי

תרשים רק דיוקנה, נותר את עמם עברו, לקחו המשכתי, "שנים ואז חיה, שתקתי

זרימה."

אותה?" אמר. מכיר ,אתה

אליי." חייכה היא "פעם

אותה?" שאל. פגשת זרימה? איפה התרשים "איפה

בגלל הארון, אך את להוציא ניסו פרקו. הם שסבלים בקונטיינר "במסיבה

לא הקטנים, קופסאות, נברשות, ושוב לחפצים דברים, עברו מעליו והיו כבד שהיה

ואז את להוציא הצליחו וחבריי שאני ליחשו למסיבה. הבנות אנשים באו הארון.

החלה." לא עוד המסיבה שרשמית שעות, אפילו וארבע עשרים כבר כאן נמצאים

עשיתם?" אמר. מה "אז

הראה הבית החדשה. ועד לדירה למסיבה, נכנסנו העולם בני כל כשהתקבצו

הוחלט לא עדיין הדיירים, כי בין וויכוח האשפה. התנהל את מניחים היכן בקירוב לי

היכן בדעתי. איפה? בדיוק להתחשב מבלי החליטו הם זבל. בסוף הגוש יונח איפה

על ששידרו טלוויזיות שלוש היו החדרים בכעס. באחד הדלת את שהצעתי. טרקתי

ילד? עם לדבר לי יש מאפען. מה אליי. איזה נר, ניגש כמו רזה, חיוור ערוץ. ילד אותו

26

במסיבה בעצם, שיפרתי הרבה שתינו בקונטיינר לא, 'ראית?' פניי ביחד. אליו.

אותי ההיא(, שאלה )זאת אחת ערוץ.' בחורה אותו על טלוויזיות הצבעתי. 'שלוש

על נפל בראשה. הילד שלוח כחץ אותו והטלתי בגופו הילד את בציניות. תפסתי דבר

בראשה. ניגשתי היא גם הרצפה, מחזיקה על שרועה בראשו, הבחורה המיטה, אוחז

לך?' כואב יכאב, התלוצצתי, זה שזה חשבתי מצטער,' אמרתי, 'לא אליהם. 'אני

פניי את ליטפה כבשה.' ואז הייתי לא אני בסדר, גם מאד,' אמרה, 'זה 'לא

בעל כפיים!' צעק למחוא לנשקה. 'כולם העמוקות. רציתי בעיניה עליי והסתכלה

לילד. ממנה," אמרתי הכל שלו. זה הייתה הבית, המסיבה

אני?" הייתי זה – "הילד

שלך," אמרתי. אחרת גרסה הייתה "זאת

נשק?" בתור אותי "רצית

לסבול." בשביל לבלות, לא איתי יצאת "לא,"אמרתי, "אתה

אחר." סיפור לי קרע! ספר מבנה, זה לא סיפור. זה לי סיפרת לא "מבחינתי

*

הזקנים, באים האוטובוסים ושבת, נהגי שישי בימי אותם לראות יכול פתחתי: "אתה

חמש. קו על ומטרטר. עליתי לאט שלהם, נוהגים והחלודים הישנים האוטובוסים עם

הכסף. על או עליו להסתכל בלי כסף לנהג נתתי

'ההתעלמות תכונה 'זו לשרך ממצלצלים,' המשכתי שלך תרומית', אמר,

באוטובוס. דרכי את דעת בפיזור

בכיור נעה תכונה כוס. כעין לחפש – שעשיתי הראשון למסיבה. הדבר נכנסתי

הכיור. היה לתוך שלו הגרוטאה עם נפל הזקן לבי, חשבתי: 'אולי תשומת את תפסה

זזה מעליה, הקערה קרקש מהבילה. המכסה צב, קערה זוחל, לא, לא צב מין שם

לפתוח, לא לי והמליץ לידי עמד הפנימי. הילד מהלחץ הכיוונים לכל סנטימטרים

השתרבבו אירי. הנקניקיות נזיד זה פתחתי. היה זאת פנדורה,' אמר. בכל 'תיבת

27

ניסיתי כזרועות החוצה הרתיע הנזיד אולם במזלג נקניקיה לחטוף שלוחות.

יותר בכוח חתיכה בו בצע בהתקפה, מישהו למחשבה משפחדתי, נחרדתי והלך.

בחורה רגליו על נעמד התבשיל אז אותו. או ולאכול חי במשהו לחתוך הולך שאני

אובדי האנשים. עמדנו מסכיני בכתפיים חבולה שהייתה הדעות, רק לכל נחמדה

מכאב, הפסיק." נאנקת אותה קלות, כשראה אותה לדקור ניסה עצות. מישהו

לילד: סיפור

סינדרלה של סופה

בפיתוח העיר ראש החל המודרנית העיר של התרבותי הניכור את להפחית כדי

העיריה של מכונית בוקר כל עברה הטבע". בתחילה אל בסגנון: "השיבה פרויקטים

באנשים אמון החיות נתנו כפר. בהדרגה תחושת ונתן שקרא בתוכה חי תרנגול עם

תרנגולים. ראשונות מלאה במשאית הוחלף סיונייהנ בעיר. התרנגול להתיישב ובאו

שעברו היו העיר לראש להאמין אך לעיר הציפורים. לאחר קצר זמן הגדולה.

רגליהן. גוחנות שתי על לעיר. הלכו שבאו והצטערו לחשדניות הפכו ביצים שהטילו

אחרות בעזרת ולא הציפוניים בעזרת לתקוף כדי לפנים ברגליים ישבו המקור.

הקרקע, משאירות על זחלו שביניהן שמנות. העצבניות של - אסטרטגיה משוכלות

המקור. באמצעות שובל מאחוריהן

חסידה. כמו החזקות. הולכת השוקיים עם סינדרלה צועדת המדרכה על

כחול. היה לפנים. הדשא לא לצד, לעולם קדימה, מסתכלת משתלחות השוקיים

נעמד נעמדהשפילים. כ גור לו הלך כחולות. מאחוריה שלה כחול. הנעליים היה הכל

ככה. הרגל את ומרימה הולכת היא איך בעיניו חן הוא. מצא גם

28

הכירה לא היא הכחול. אבל כל על אתו לדבר רצתה בה שמתבונן משראתה

רגליים." לי אמרה: "תראה, יש אותו. לכן

תפס את עיווה ואז הרגליים?" שאל "מאיפה בחדקו סינדרלה את פניו,

הגור את תקפה ואז במבוכה עצמה. קמה את ופצעה נפלה ינדרלהאותה. ס וטלטל

את אספה הכביש. סינדרלה של השני לצד ועבר אותה בשנית. עזב אותה שהכריע

לבושה לאישה הפך המתח וברגע התעצבן לעברו. הפיל ורצה כוחותיה שארית

שמנמן. גוף לבנות, עם ובחזיה בתחתונים

בבוז. סינדרלה משמינות!" אמרה כולן "איך

את הכתה השמנה בו. האישה חוללה שסינדרלה מהשינוי עצבני נהיה הפיל

להיות וחזרה נרגעה אותה, היא וליטף שלה הבעלים כשהגיע למוות. רק סינדרלה

פילים. גור

להאכיל צריכים ואנחנו רצח זוועת הוליד בפיל. "הפיל לנקום בא ממול השכן

הרעבים", צעק. בניו את

והרג בעל אצלי," אמר פילים הורג לא אחד "אף שלו. השכן את הפיל.

אני צרכים. מה לו חיה. יש פיל. הוא עצמו: "הוא בפני והצטדק הגופה על הסתכל

המדרכות על לעלות לו שאסור שיבין בתקווה המדרכות על לו יעשה? הרבצתי

אנשים." ולרמוס

אך המשטרה מתחנת תפוח עצי שני של במרחק התבצעו הרצח מעשי שני

לפני מהגופות חלקים שלקח שומר ידי על מרוחק בנייה באתר נמצאו הגופות שתי

לשוטרים. אותן שנתן

כדי לשדה החורג האב מיהו, יצא להבין בשביל גדול מספיק הפיל כשהיה

תרנגול והקליט בבוקר בשלוש התעורר לפיל. הוא אותו ולהביא ציפור של קול לצוד

,אחד אותם להקליט היה שאפשר כך בסבב קראו ריה. התרנגוליםיהע ממשאית

לוחש היה השינה לפני ערב לפיל. מאז, כל ביותר המתאים את לברור ולבסוף אחד

ועץ. ציוץ לנו עץ. יהיו עוד נלכוד יברח. וברשת לא בכלוב נום, הציוץ לפיל: "נומה

29

לילד: סיפור עוד

הירח

לו היה מטריה. קשה בעזרת דרכו את מנווט כתולעת, הירח המתעקל הנהר לאורך

העצים. ברגע לבין מעיין הכבויים, הסמויים הפנסים בין הערפל פרחי בתוך להבדיל

הכלואים לב. העננים מנשקת ביצה מתחתיו עניין, ראה בחוסר לבהות הירח שהחל

אז מהנשיקה, או שקיבלו הריאקציה מכח ברקים ויצרו לנוע החלו הביצה בתוך

את לבקע ניסו ובצדק מוחלטת תהיהי הביצה. השתלטותם ליבת לתוך התפרצו

- מתפצחת. מהמרכז הביצה

קודם יצא מה לראות עיניו את טוב שפשף הירח העיניים, יצאו מזה.

לבדוק מחוברות אם את למשושים, רק הוא השטח, הגוזל יצא כן אחרי נקי.

נאלץ לעוף, לכן למד לא עוד האווירי ראשו. היצור לתוך להתקבע יכלו והעיניים

המים אותו, אולם לאטום מקורו, כדי את סגר באינסטינקט לנהר. כמו כנסילה

להתאחות... הספיקו שלא העיניים חרכי לתוך נכנסו

הירח. כזה," חשב דבר עושה היה לא חכם "עוף

צרב החלוד השמש אוויר. אור פיסות בין לקרטע והצליח לעוף ניסה היצור

כלום. לו הזכיר לא כי אותו בלבל האוויר וטעם לעיניו

חשוב, בריא, לא וצעקו, "יאללה, תהיה במחזה צפו האדמה על האנשים

חשוב!" כבר, לא תיפול

מפחיד כשהוא במסעו המשיך הבתים. הירח אחד גג על התרסקה הציפור

אתמול. מיום חלוד ואור שמים, עננים פיסות וטורף הלילה קרפדות את

30

2

ונוזל-בלמים וודקה כמו מריח

ותבא כמדתו קללה וילבש ממנו ותרחק בברכה ולא-חפץ ותבואהו קללה ויאהב

פעלת יחגרה. זאת תמיד ולמזח יעטה כבגד לו בעצמותיו, תהי וכשמן בקרבו כמים

על-נפשי. רע והדברים יהוה מאת שטני

חתול .האירו מכונית של כאן. פנסים מסתובב שמשהו חשודים. ידעתי רעשים שמעתי

באזור. רציתי זמן הרבה כבר אותו, הוא אחת, מכיר בריצה חלף אחת אוזן בעל

ברח לו: 'איגלאקצ'יו', הוא 'זה'. קראתי יהיה יקרה? הוא מה בשם, ואז לו לקרוא

בשם. לחיות לקרוא עיוור כך כל לאדם אסור סערה. אולי כרוח

סיגריה, איפה הצתתי המכונית. "הרגע את נועלו האורות את מכבה זונד רונן

היא?"

אומר, "במאפרה". האוטו," אני "בתוך

ששותה לך שסיפרתי אתכרמלה. תכירי, דוריס, ז - הנה חשוב, שתישאר "לא

דוריסמלוכלכות. מכוסות אליהם, מתקרב אניבסקרנות. כרמלה על הסתכלה "

לפנים, פשוטה ביד אליהם לכולם. באתי היד את ללחוץ מוכן אני יד, תמיד שולח

אחד, כל שואל היד?" אני את לי ללחוץ רוצה עייפות, מזוגגות, "אתה רפה, בעיניים

לידיי תחב זונד חשדניים. רונן מאד שהם היד, אפילו את לי ללחוץ להם איכפת לא

הוא שעה גדולה. תוך הצלחה לו צפיתי יום אותוממנו. מרוצה הייתי שטרות כמה

וודקה. בקבוק ברחוב לקבצן גנב זונד תושיה, רונן מלא לגמרי, אבל שיכור היה כבר

הבקבוק?" את לו לקחתי איך "ראיתם

הולך." בקושי דוריס. "אתה אותו?" שואלת צריך אתה "למה

31

להקיא." רוצה "אני

וסחרחורות." בחילות שם להקיא, שיש שונאת "אני

הוא - היום עליו להתגבר שצריך מכשול היה זונד, "הקיא רונן "פעם," אומר

את מפעיל זונד באוטו, רונןשלו. כמו מזל עם להקיא יצליח שהוא ידעתיהמטרה".

חיפה-דרום, בצומת.עכשיו משנה זה למי יציבה, אבל לא שלו הנהיגה ונוסע. הטייפ

לה נתן דוריס, כאילו על ממנו רבע ושפך בידו כשהבקבוק ההגה את סובב זונד רונן

מצטער, תחזיקי קיללה. "אני שלה. היא היובש חיי בשתייה, לאחר לה המגיע את

השתגעה מהחלון. "האישה זרקה ותיכף אותו לקחה הבקבוק, דוריס." היא את

לא זה?" דוריס את עשית עשתה? למה היא מה זונד, "ראיתם רונן לגמרי!" צווח

ענתה.

*

כרמלה. לי בלשון," אמרה קפה נס של ריח לי "יש

קפה." נס שתית "אולי

ושתקה. שתיתי," אמרה "לא, לא

אותי. לעצבן התחילה היא

להיות שחזרתי חלמתי מרחמים," נאנחה, "הלילה לא כבר בימינו "הגברים

שלי השומן תאמין. כל לא לי, אתה גדלו שהייתי. העיניים ממה יפה יותר יפה, אפילו

האמינה כבר חיובית?" היא בצורה חלום אחת פעם לפחות לפרש תוכל ירד. אולי

אחרי הניבוי ביכולות בהתחלה – לה שחזיתי האסונות שלי. פירשתי והתממשו.

שלי שהפתרונות גיליתי אז חלומות, אבל לפרש ידעתי הכסף, לא בשביל רק חלומות

לעשות מה וחשבתי כרמלה ליד כסף. ישבתי על לחשוב הפסקתי עובדים, עדיין, לא

היא בשבילי. "אם טוב מה יודע לא שאני לי אמר כבר שלי אליה. הפסיכולוג בקשר

לטובה. אתה אז – נתנה לרעתה, ואם החלום את פותר אתה – כסף לך נתנה לא

שכבר מהודו. מכיוון שהביאה מהרופיות אחד לי נותנת הייתה פראייר. מקסימום לא

32

נתנה. בחיי לא היא זה את אפילו בשבילן. אבל יותר טוב שימוש למצוא יכלה לא

הפנים. על לה לשוטט התחילו שמחה של לטובתה, קווים החלום את לפתור שרציתי

של האחורי במושב ארוכה נשיקה לה לרגע. נתתי מכוערת פחות הייתה היא באמת

בפי. הייתי נשאר עוד הנחלדת המתכת כצינור, טעם קשה היה שלה האוטו. הפה

יהיה אפשר אי ישבה, אותה עליו מהכיסא קשה יותר שהאישה הבחנתי המום, לפתע

שכנוע. בשום לרכך

סיגריה". יוהסתובב, "כרמלה, תביא זונד רונן "שניה," אמר

בתרעומת. סגריה?" שאלה לי שתהיה "מאיפה

מדי חדה, חדה הגה במשיכת הכביש אל חזר זונד חדות, רונן סטתה המכונית

את ייצב זונד רונן השמאלי, ואז הקדמי הגלגל עם בו האי-תנועה, התנגשנו לעבר

לא שמשהו להבין זמן לו מפוצץ. לקח בגלגל איטית וקרטע הכביש למרכז ההגה

בסדר.

המכאב, מחזיק ההשתנק כרמלהממנו. ביקשתי" זונד. דוקטורלצד, "תרד

שמנה. שהייתה צלעות, בגלל לה שיש לזה מודע שהייתי ראשונה פעם. הבצלעותי

עצמי: כלום, את הדלת. בדקתי את לי פתחה ראשונים. דוריס יצאו ודוריס זונד רונן

כרמלה?" שאלתי. בסדר שאיפה. "את בוערת. לקחתי עדיין הסיגריה

שטויות." "כן, זה

שריטה," גיחכתי. "רק

דוריס. בצוואר," אמרה מכה "קיבלתי

מאד?" סימן: "כואב בדקתי. אין

"ככה."

בתעלה. להשתין ללכת שפיר, חשבתי, אפשר כמעט הכל

כרמלה. הגלגל," אמר להחליף "צריך

עניתי. כשחזרתי, כרמלה סדר "יש הגלגל את לשחרר התניס עדיפויות,"

הרזרבי.

33

דוריס. הזה?" שאלה הריח "מה

זונד בניצב. רונן המטען, מונח לתא בלמים," עניתי, ניגש נוזל כמו מריח "זה

ארבעתם את אוסף חמים, אני והקיא. הברגים החוצה המכונית, נשען בתוך ישב

ידי. כף את ומאגרף

דוריס. שאלהעזרה?" צריכים "אתם

בהצלבה. הברגים את אותם. סגרתי הברגים, תרגישי את "כן," אמרתי, "קחי

כרמלה. שאלהגלגל?" להחליף למדת מאיפה,הדיא "בר

לתותחים." "בצבא," אמרתי, "החלפתי

לאחור, ידה את העבירה , היאדקה שתקנוהתפלאה, לעצמי." ארתיית "לא

הגב. ליד חזק אגרוף אימצה הגב, ואז את משפשפת

את דכדך שלה. הדבר היד את כשראיתי לה היום", אמרתי לצדך "המזל

רוחי.

*

מטרים, המתדלק מאות כמה דלק, הלכנו תחנת הייתה התאונה ממקום הרחק לא

כלפי הראש עם ישב אליו, רק בא לא אחד שאף הריקה, שעות הדלק בתחנת ישב

הדלק, אבל נגמר הדלק מכבר. בתחנת לא זה שהופיע הירח על מעלה, הסתכל

דלק, מצאו ולא לתדלק שבאו המכוניות שמשות את לנקות מוכן היה הבחור

לחנות, שמא שבאנו, נכנס לפני מאחור מכוניתנו את שהשארנו המתדלק כשראה

הראווה חלון דרך מבחוץ זאת ריקה. ראו הייתה כלשהו. החנות דבר לקנות נרצה

עימן. לעשות אפשר מה לשאול ריקות. נכנסתי ביצים קליפות רק בה שלה, מכרו

את להשיב שנוכל כדי בשמים לנו חילק הוא כרמלה בחיוך, לבקשת לי השיב המוכר

כרמלההרעב. בשעות ריקם נפשנו הארוחה. "קנינו כל על שקל חצי לו שילמה

כרמלה. מדיי," אמרה יותר נאכל שלא כדי זול אוכל

11 אין כי זול אוכל "קנינו התעשתי. פתאום אז בזעם. אבל כסף!" אמרתי לך

לצדו? אם שהמזל אדם עם יחד שוהה אני פלצות. למה בי ואחז ונבהלתי נזכרתי

34

ניסיתי ואני בנס ניצלת מתהפכת, היא המכונית פה עושה אני להיזכר, מה מת.

הללו, הדברים את ראיתי לא דברים. מעולם מיני כל שהתרחשו זוכר בכלל? ואני

את רואה שאיני לדבר, שכאמור, אף לדאוג לי מאד. ויש פחדתי שקרו בשעה אבל

לקפוץ. נשארתי לי למקום. נמאס ממקום נדדתי חיי בשבילי. כל רואה מזלי – האסון

חצי בפה העוויה התבאוויר, עיוו ההסתכל כרמלהלקרות. הולך רע שמשהו אפילו

שחר . חסרהבמוח עלה מביך ביותר. משהו בוהות, מפלבלות. טיפשי והעיניים פתוח

,בכך יחוש לא אולי אחד ואף הנסיעה בזמן מהדלת האות משליך הייתיוולגרי. וגם

בגללה. לי מתנכל האלים חשבתי, אחד

טוב." על יותר מרגיש לנהוג: "הקאתי, אני רוצה שהוא כך על עמד זונד רונן

ישבה נו. דוריסיבינ גורל שותפות על למחשבה השלמתי כרמלה על התרעומת אף

אחד. ליום מזל מדיי יותר וגם יפה מדיי יותרפחד. עמה ביאהזונד, מ רונן ליד

הקטוע הנתיבים קועוד. נחלשו הם בכך שהבחנתי פעם וכלחלושות, האירו הפנסים

נהג זונד ערנית. רונן חרדה לטובת התפוגגו האלכוהול לפנים. אדי נראה בקושי

סיגריה, לכביש. הצתתי מתעורר בשינה, ואז תאונה, נאחז כמעט של במצב תמידית

היצור על הסתכלתי ה האנושי כרמלה, מערבולת לאיזו בדיוק נההבי איהיחיד,

השקט. את הגבירו רק שהן בשקט, כך הצטופפו שלה העיניים .הוטלנו מכושפת

לצחקק התניס אותי שקט. כשראתה של דקות. דוגמא לחמש מהעצים דוגמא לקחו

בצלעות. מכאב ההוחנק אך

נתקף זונד רונן . לעתיםהבצלע אוחזת הויד הבפני כשחיוך ישבה כרמלה

ההגה, על ומתופף דעת זחיחות

אמרה",בלמים ומנוזל מוודקה מריחה "אני "תוריד בסוף אותי דוריס,

הרחוב."

אף לה ועזר ביד דוריס את החזיק המכונית את עצר זונד רונן ללכת,

התרחקתי אז כרמלה עם לבד להישאר רציתי ברגל. לא ולא בצוואר שנפצעה

בירוק כרמלה את הרחובות, צבע לתוך פשט ירוק מרחוק. חיוורון עליה והסתכלתי

35

דקות אותה. חמש עיצבן הקרקע. משהו על ברגליה לרקוע התחילה בקצותיה, היא

, כברהצלע : "איךצינית בנימה לכרמלה פונהאיתנו. היה כבר זונד כך, רונן אחר

"היאלרגע. נשתתק ואזהדיא, הצלחתי." אותי, "הקאתי, בר מחבק " ואזהחלימה?

מאד." כעסה

דעתה?" שאלתי. את להפיס "הצלחת

לה. להסביר שהקאתי, ניסיתי מבינה לא יותר, היא איתי לדבר רוצה לא "היא

נראה!" האוטו איך - תראו ממני ירדה שבועות שלושה של מועקה

סימטרי." הוא בסדר", אמרתי, "עכשיו "זה

יגיד..." אבא "מה

כרמלה. הלזה," החזיר רגיל "אבא

*

נשים. שפם לה הופיע העליונה הגבר. בשפה ופני הצבוע השחור השיער עם האישה

עליי, אולי הבוגד, הסתכלה מי לדעת אלים. רצתה דיבור מהאף מדברת אותה שמעו

בגידה שיש במוחה כשעלה לזה. רק אחראי תמים, בעצם חלומות פותר אני, סתם

בר יודע ואמרה: "אתה בעיון עליי הסתכלה הראשונה. כרמלה בפעם ישו את הבינה

אחריך חרא, עקבתי לי. חתיכת שקרה מה ועל עליך הנסיעה בכל הדיא, חשבתי –

לי." קורים היו לא מהדברים חלק אומר, אולי היית לא זמן. אם הרבה כבר

לה. אחרים," עניתי אנשים להאשים קל "תמיד

שהפכת מזה חוץ לך סולחת אני שלך הנבזיים הפתרונות כל "חרייאט! על

למכוערת." אותי

אמרתי כמו מדברת "את אבל ילדה," אעשה? מהחששתי, בפנים לה,

האחורי. מחוץ במושב ישבה האדם," חשבתי. היא על - באות בצחוק קללות, אפילו

היא אם בדעת להעלות היה אפשר פניה, אי את לראות היה אפשר אי למכונית

ידיעתי. בלא רע דבר לי תעשה שלא כדי עימה רע. נשארתי מעשה לעשות זוממת

36

*

עד העמומים האורות עם זונד. נסענו רונן אמר" ,דלק תחנת של מזנון "נחפש

הבוערת הסיגריה את פתוחה. הנחתי דרכים מסעדת מצאנו אחד נידח בכפרש

ויצאתיבמאפרה. חדשים כוכבים שם. ולחפש לא כבר הלילה. יצא. הכוכב לאוויר

לי: "בשביל אמר עיניים. כאילו בלי ריק? לילה בלילה נקבל כבר מייגע. מה זה הרי

כוכבים." צריך לא הלילה כמוך אדם

אוכלים ארוכה הייתה המסעדה מזמינים, אור ומשלמים ורחבה. בקופה.

חולים. בתי של ירוק סינר כבד, לבושים מזרחי במבטא עמום. מלצרים פלורסצנטי

ירוק בצבעי משונות זכוכיות גבוהה, עשויה תקרה תפריט. וצהוב. פתחנו שקוף,

יין. כרמלה בבקבוקי שמוגשים קרים + מים בפיתה וחומוס קבב של מהיר שירות

לגמרי. באצבע שחורות ידינו שכפות הבחנתי ידיים." ואז ליטול הולך אומר: "אני

שפצעתי זוכר לי. אני הבגללך," אמר אדום. "זה גדול חתך הזדקר כרמלה של אחת

לא בדבריה, אחרת מסוימת משמעות הייתה גלגל. אבל כשהחלפנו בטעות אותה

מדיי יותר שם לצעוק. היו עכשיו. רציתי לזה ראש לי היה דבר. לא כזה אומרת הייתה

צחקתי בזעם, ואז לשירותים. צעקתי להיכנס לצרוח. נאלצתי שאוכל מכדי אנשים

בהיסטריה.

זולים מדי, זיתים מתוקים חמוצים החמוצים. מלפפונים צלחת באה ראשית

חריף. פלפל להרוס נסבל. קשה חריף חומצות, פלפל של מזורז בתהליך שהוחמצו

מדי." יותר היה כולם."זה לפני במהירות, סיימתי אכלתי

כרמלה. המדי," אמר יותר היום היה "הכל

",התאונה בגלל כעסה נראית, היא שהיא ממה פרוטסטנטית יותר דוריס"

זונד. רונן אמר

ששפכת," אמרתי. הוודקה בגלל יותר זה

כרמלה. היותר," אמר אותה עצבנה ששפכת "הוודקה

37

ביקשתי?" סליחה, מה, לא ביקשתי "אבל

לטאה

עליי מאיים, נתן במבט עליי 'איגלאקצ'יו. הסתכל את פגשתי שוב לבית בכניסה

בחצר, לשוטט החל מדיי. ואז יותר אליו להתקרב מפניו. פחדתי בחצי קשה העוויה

חיפש עכשיו. הוא שסתיו לחשוב היה ותיקים, חומים, כהרגלו. אפשר עלים הופך

מקום. באותו חופר הוא שתמיד הבחנתי כן ידע. אחרי לעלים. הוא מתחת דבר

*

כי חזרתי שלווה של לים בי. לא רק תמיד חבוי שהיה טירוף שלי השותף על השתלט

מטירופו, כלומר, ממני, ללוות ודרש הדלת בפתח עמד מטורפים. הוא לבית אם

שלי, מה הדפוק המזל כי לי עזר לא זה אבל בנימוס האוטובוס. סירבתי לתחנת אותו

תמיד שלא הכנסתי קופץ יהיה, השותף כבד למקרר בראש. שהיה אווז. שלי,

כבד לרגל בשר לאכול והתחיל למקרר אותו מכניס אותי עצבני, ראה צמחוני, וגם

הקופסה. כשהתחסלה בדיוק לצמחונות חזר האווז, הוא

*

מהקיר. שנשרו סיד קליפות הצטברו השטיח למטה. על וחשבתי. מסתכל ישבתי

עץ עם קטן שדה שם לה האקווריום. עשיתי בתוך בית של אוירה ללטאה לתת ניסיתי

טורף. גם אותי. היה משמח מאד שלי, זה הלטאה לטובת אלטרואיסטי קטן. משהו

לא הוא העץ, אך מאחורי שהתחבאה הלטאה את להפחיד ניסה בית. החתול חתול

38

הלטאה זכוכית את לעבור היה יכול מכיוון במתח היום כל הייתה האקווריום.

לטעמה. מדיי קטן היה שלה שהמחסה

*

ממנה. גדולה יותר הרבה הזיקית של שורש. לשונה לאיטו הכה זיקית לגדל הרעיון

התבקשה רק זיקית רוח. בילדות ונושפת מתנפחת ביד, היא הזיקית את כשתופסים

בשמש. צהובה בזיקיות זיקית. הטהורה שורש קודם צריך הייתי עכשיו בבית. אבל

המכונה: 'שממית'. לטאה, זאת סתם ולקחתי הזיקית על וויתרתי לכן

והיזיתי לשניים אותה חשוב? כן. חציתי אפר. זה וחציה חיה חציה – הלטאה

עכשיו על ממנה קל שולטת אינה הגהנום אש גופי. שולטת שאינה וחומר בי.

לחסין הופך גופו על הלטאה של מדמה מהאש. הסך שנבראה בלטאה. ולמה? על

אש.

*

מחוץ לחיות יכול לא באש לו. השוכן סגדו בשם: 'אלוהים'. אנשים כונה באש השוכן

אליו. באש. לבוא לשכון רצו האדם בני לאש, לכן

*

לא לאכול. אני יכול הוא יתושים כמה לי משנה הראש. די. לא מעל עכביש לי יש

החטאתי. העכביש בית, אבל בנעל מכה לו הראש. נתתי מעל עכביש לסבול יכול

לאוזן. לי נכנס הוא לעזאזל! אולי עכשיו מסתובב הוא השיער. איפה על לי נפל

לצפות?! יכול כבר אני מבטחי. למה שם אני עכביש בבית

בחתיכת הגדול. הרהרתי הפרידה ליל את לכסות למיטה, מנסה נשכבתי

את לי לבשר הלטאה. באה את כשראיתי הדרך אם על בבוקר זרוקה שהייתה לימון

אפור, בצבע לילה שרץ היא השממית "לבואך. אותי? חיכיתי להזמין מותי. "באת

העירונית ההתפתחות ההרים. אך באזור מצויה סנטימטר. היא עשרה חמש אורכה

39

שבקרוב ידעתידופן, יוצא דבר בעיר בשממית היה שלא לבתים. אף אותה הביאה

הרוח או המאכלת הקורוזיה מפני שיגן שמן איש יהיה שדרוש אמרו אמות. אנשים

מדיי. רזה הייתי ואניהמרוקנת.

עליהם לשמור המוות. מנסה לפני אחרונה השמים, הסתכלות על הסתכלתי

תמיד אני אותם. למה לכבול הצלחתי החיים. לא לפני לי יברחו ארוך, שלא רגע

קצר. תמיד קצר? החבל כשהחבל משתומם

טובה קללה

המוות, לפעמים את בירכתי למה מבין לא אני השמים, אבל על שהסתכלתי זוכר אני

דם. בסוף של אדומה. ברכה ברכה על עדיפה צהובה מברכה. קללה קללה טובה

הגורל חזרו כולם לא למרות לטובתי היה לקללה. היה הכל. זמן. לי נלחצתי,

בחופשיות, אותה לקלל יהיה כעתה, ואפשר יהיה לא כבר כרמלה, זכרונה כשתזקן

להשתין לא איילה. העדפתי נטוי, כמו בצוואר רצתיבעניינה. הקללות שיתקיימו עד

קשרתימהתיק, תרנגול הבאים. הוצאתי לדורות סימנים להותיר לא כדי האבן ליד

על לבנה. ישבתי תהפוך התרנגול שכרבולת בצל. חיכיתי והתיישבתי ברגליו אותו

בלבם. "האבן לקרות," חשבו הולך עליי. "מה הסתכלו זמן. אנשים הרבה האבן

כל מדיי יותר קיבלה האנשים עכשיו שבנשמתו המוגלה מנוכחותו, רצו באבן."

ראיתי על שעות שמונה לברוח. אחרי שזאת הכרבולת. הבנתי שהלבינה האבן,

חזקה. השפעה תהיה שלי ולקללה גדול אלוהים שזעם השעה

*

זקנה, הפכה האמנתי, היא אליה, לא באיכילוב. באתי מאושפזת שכרמלה שמעתי

התנדף. שיער השנים במשך שצברה השומן קפוא, כל במבט עליי הביטה כרמלה

40

בגדי הבולטות. העצמות בתוך שקועות עליה. העיניים שגדולים חולים בית לבן.

קטן חתך אותה וחתכתי אולר ענה, הוצאתי לא הוא שלי, אבל לפסיכולוג התקשרתי

שדיללו כדורים לקחה ממנה. הזקנה שנפטרתי ידעתי ממנה ניגר מזיק, כשדם ולא

יותר אותו לעצור יכלה דם, לא מעט לה שירד מוחי. ברגע שבץ למנוע כדי דמה את

לעזרתה. לבוא היה שיכול לידנו אחד אף היה עצמה. לא בכוחות

נובמבר כלא

היו אולימפי. בכלא הספק. מעצר מחמת לכלא לרשויות. הוכנסתי עצמי את הסגרתי

מהלכים. אחרי למתים הרשויות בעיני נחשבו וכבר כרוצחים דינם שנגמר אנשים עוד

כולנו בינם להבדיל היה יכול לא אחד אף שבועיים מזוקנים רזים היינו לביני.

שלהם. אבל הדין בפסק נכתב חרב, כך לפי למות אמורים היו ומלוכלכים. הרוצחים

נובמבר. לו: כלא בצינוק. קראו כולנו את להרעיב החליטו שיצרתי הבלבול בגלל

כבר סורג. היא בתוך כלואה עין לידי קר. הייתה שלא בחדר, אפילו מעיל עם ישבתי

מהחושך. היא לצאת יכלה לא כלום, כי ראתה שלא זמן והרבה עיוורת כמעט הייתה

לא עוד אותה. אני מושך עדינה יד של וצל אותה מפחיד אגרוף של שצל רק ידעה

ברקים. ולסופות לעננים אנשים של נשמות טוחנות רחיים אבני עיוור, בשחקים הייתי

הרוחות, הברד בין העבודה תתחלק והצרות, בתוכה הסערות מפקדת את ראיתי שם

לי: "זהו בוערים. אמרו כוכבים ובתוכו מים חומות מוקף אולם שם והברקים, והיה

הרצפה, – שלמטה זכר. המים ממין הם אותו המקיפים המיםלכוכבים. הסוהר בית

נקבה." הם

אדם הגיע לתנור ביצה. מחוץ בצורת ברזל. תנור עשוי תנור בתוך אותי שמו

התנור. את להפעיל שצריך כך על טובה. דיברנו שיחה לנו תהיומפורסם. הי ידוע

41

מנקב. ניתזת מטר חצי של באורך ידית. להבה מסובב כבר. אני אותו שיפעיל חיכיתי

התנור. "אם את ואכבה שטויות לעשות שאפסיק עליי צועק שבחוץ המפורסם האיש

"לכאן, הא!? אותי הכנסתם למה אז אותו שאכבה רוצה כך כל אתה

42

כובע

לתלמידו: דרוויש בין שיחה מתוך

והכפרים חקר לאין גולשות הארוך? שערותיו בשיער האיש את רואה "אתה

שערו." מתווה את ממשיכים במרחק

אותו." רואה "כן, אני

כובעו." את המוות, חטוף "זהו

מאד היה עבדה, הוא לא מהוססים, התאורה בצעדים החשוך ברחוב פסע הזקן

ילדיאותו. עיצבנו רק מולו. הילדים שעברו אחרים מזקנים פחד הוא מתוסכל, הכי

עלינו מסתכל אתה פניהם, "למה על חלף הזקןכש בטון מעקה על ישבו הסמטה

באוזניים." שערות לנו זקנים, היו פעם היינו אנחנו אותו, "גם ככה," שאלו

עבר מוכר לא אורח הזקן. עובר עליהם צעקגדולים! ממזרים!" "ממזרים

דבריוה ישישה הביתה?" אמר שילכו להם תגיד "אוליברחוב, על התנפצו זקן.

זה?" אמר את בניין, "ראית של פתח לידבצד, ישבו וזקנה זקן. הזר של אדישותו

דוריס. הכל," אמרה זונד. "ראיתי רונן

מהבית, עוד אותו מכיר , אני’ורז’ז זונד, "זה רונן כהוגן," אמר נגנב "הזקן

צעירים." כשהיינו

.דוריס ה," אמרהילד שהייתי מהתקופה עוד האלה הדפוקים את תזוכר "אני

בראש?" לו יש חבורה איזה "ראית

מאה בן זקן אותו על צחקו הם זה לה. אחרי בלוטה," אמר לו "צמחה

חצי חובה. "כבר לגן לבוא מכתב לו ושלח ארבע בן שהוא חשב שהמחשב וארבע

באמת," אמר חזק נדפוק בואי הדיא, הפעם בר של הדלת ליד יושבים אנחנו שעה

לה.

43

לו. חזק," השיבה אתה שלך, תדפוק החבר "הוא

*

שחור הניקוז, ומבליל בחור בעיקר שהתרכזו מש4ערות מטונפת יתהיה האמבטיה

יוצאים כשמהדוש החיוניים האזורים את וסיבנתי בתוכה בצדדים. עמדתי שהצטבר

,באמבטיה הברז. השלולית את וסגרתי קרים במים עצמי שטפתי פושרים, ואז מים

צפה, מתנודדת, מתנגדת,ושתן מים ואז המושך לכוח מאחיזתה, מרפה למטה,

בביצים מים. הסתכלתי בסיר ביצה מהמקלחת, שמתי לביוב. יצאתי ומתנקזת נכנעת

חבר הגיח הבניין פיתות. בכניסת לקנות האש. יצאתי את והחלשתי רתחו שהן עד

ידה. את לחצתיעלוב. אבות בית באיזה אסף שהוא זקנהמישהי. עם זונד שלי, רונן

לי. פעם," אמרה "נפגשנו

.אותי" פספסת כמעטזונד, " לרונן פניתי ואז לה בספק," אמרתי אני"

פה." אנחנו שעה אותך, חצי פספסתי איזה

"התקלחתי," אמרתי.

הדיא?" , ברלבד ככה הולך אתה "לאן

"למכולת," אמרתי.

לשתות." משהו "תביא

כסף," אמרתי. "צריך

לבירות." כולכם את הזמנתי "אתמול

כסף. ממנו והוצאתיאותי," אמרתי, "לא

*

קנית?" "מה

קימל," אמרתי. "לחם

יש, דוריס?" זה. לך עם לעשות מה לי "אין

44

אשתך," אמרה. הייתי כאילו איתי מדבר אתה

זיפיו. את לתגלחת," ליטף זקוק שאני חושב אני

הקצף." הסכינים, זה למקלחת," אלו לסלט. "בוא בצל חתכתי

מהרגליים?" שערות איתן מוציאות שהפרחות הסכינים לא "אלה

"כן," אמרתי.

קטלני?" לא "זה

" יש? דם. מה לא, קצת"

בצוואר?" לז’ורז’ שיש החבורה את הדיא, ראית "בר

"כן," אמרתי.

עצמו." את לתלות ניסה לך, הוא אומר "אני

עבודה," פלטתי. תאונת שזו אומר "הוא

זונד, רונן של גופו בכל עווית עברה אזנראית?" היא איך תאונה, ראית "איזו

האחרונות?" שנה בעשרים עובד אותו ראית לי, "מתיי עבודה?" אמר "איזה

מה לדעת חייבים מאיים. היו בלילה חשוכה. קיר פינה הזה, ז'ורז', היה הזקן

בגלל התעכבה הפריצה החשוד. אבל של לביתו לפרוץ החליט זונד זומם. רונן הוא

שלו. הגילוח עיסקי

זונד ורונן דוריס חשמלי. במקלחת לוח על סטייקים פרוסות שתי הנחתי

למטבח. בא זונד אפשרי." רונן בלתי ככה, זה יכול לא אתה"מסתודדים:

מוגזם." ממש כבר חמים, זה מים ואין חלוד אתה, הסכין חוראני "איזה

רוצה אתה החדשים, אם איפה לך משומש," אמרתי, "הראיתי סכין "לקחת

הזה אותה. הכלי אוציא רק מוכנה, אני הביצה, היא של המים את קח חמים מים

בו." משתמש שאני ראשונה להתאים. פעם צריך

נעשה?" חמים, מה נועד. המים הוא שלזה "נראה

"תמהל," אמרתי.

חמים." יהיו לא כבר הם "אז

45

את לבדוק מהר "לךמוכן. ביצים," אמרתי. זהו-זה, הסלט השולף "קח, את

זה." אחרי לאכול צריכים עוד ז'ורז', אנחנו של טיבו

מהר, אבל להתגלח שנא עצמו, תמיד את בחופזה, חותך התגלח זונד רונן

דוריס את והותיר בריצה יצא ז'ורז'. רונן של לביתו לפרוץ להספיק עוד צריך היה

החלודים, ושטפה הסכינים את לפח זרקה בדם. היא המוכתמים הגילוח סכיני מול

במים ידיה את שטפה כך בו. אחר השתמש זונד שרונן החדש הסכין את במים

הבית. את מדיי יותר תסדר כיסא, שלא על אותה כבר. הושבתי שהתקררו הפושרים

*

ראית?" שאלתי. "מה

בחדר, קימונו, שפתון." אישה של דברים הרבה היו הכל. לא "ראיתי

גבר?" שאלתי. של "דברים

שהוא בו חושד שלו, רגע, אתה האהבה חיי אחרי עוקבים שאנחנו "חשבתי

גברים?" אוהב

גבר?" של רוח, "דברים בקוצר כבר," נחרתי "נו, תגיד

כאלו." נעליים, פיג'מה, תחתונים, דברים הכל "בסך

"כובעים?" שאלתי.

שואל אתה הזמן כל מגולח, "למה בחיוך זונד רונן כובעים," השיב היו "לא

כובעים?" על אותי

ואז בכתפיי יודע," משכתי "לא שאתה רואה אני"הו. אורו, פניי הזקנות,

".אמבה אוהב

ואז ברוטב שלו הסטייק את הציף זונד רונן וגילה ביס לקח הוא הצהוב.

לכיור, בידיו, ניגש הסטייק את זה," תפס את לאכול אפשר חריף. "אי מזן שהאמבה

פצח גינונים צלחתו. בלא על טיפות נוטף אותו וזרק במים החם הבשר גוש את שטף

מהירה. באכילה

46

*

החלטיים, בא בצעדים פצוע, אבל נראה עלינו, הוא התקרב הזקן מהבית כשיצאנו

המלים אבל משהו להגיד הפה, כדי את אחריו, ז'ורז' פתח מרגל מאיתנו מי לשאול

את לעצמי החזקתי שממש וצהובות גדולות כך כל שיניים חשף לו. הוא יצאו לא

בי להתל החליט זונד באגרופים. רונן השיניים את לו לפצח לא כדי בכוח הידיים

בתיק, כובע?" לך יש אותו: "מה ושאל

מול לנו התמוטט לדבר. הזקן הצליח לא הוא מזה ביצים." יותר לי "לא, יש

היומיים אותם שכל לנו לרופא, הסתבר ולקרוא לביתו להכניסו הפרצוף. נאלצנו

ראשו, עם עליו והכה המערבי לכותל נסע בירושלים, הזקן היה מביתו נעדר שבהם

הזקן החולים לבית אותו אספו שעה אותה שהתפללו המאמינים חשד הקרוב.

הראש. פעם בתוך למקום ממקום לו ושט המכה בעקבות בראש לו נוצר דם שקריש

הצליח לא החולים בבית שלו כזה. הרופא מקרה על רפואה ספר באיזה קרא הוא

היה. זה ספר איזה ממנו להוציא

*

אפילו הפצעים להתאחות, אבל רוצות לא כבר קשה, העצמות פצוע המסכן הזקן

מוות: זבובים סימני היו חי, אבל עדיין נראה מגלידים. הוא משתהים, בסוף שהם

ועיניו מפיו נזל המת. ריר הגוף בשר את הריחו סביבו, הם התקהלו הרגיל מן רבים

הבנק לחשבון לאומי ביטוח של כסף קצת לו שיכנס בחדרו, מחכה שכב דמעו. הוא

כל את ממני תעיף שלו החזקה הרוח חזק, "אולי יותר מאוורר לקנות שיוכל כדי

הרבים," חשב. הזבובים

*

הגילוח?" היה "איךלמה. יודע ז'ורז', לא של המצחינה המיטה ליד כולנו התיישבנו

זונד. רונן את שאלתי

47

ככה?" עלי מסתכל אתה הדיא, למה בר תגיד, שחיטה גילוח, זאת לא "זה

ככה." עלי שמסתכל אתה "איך?" שאלתי, "זה

נכון." "לא

דוריס. עליי," אמרה שניכם! תסתכלו "תקשיבו

אותו. לכשף מנסה שאני חשב זונד. לעתים רונן של השגעונות את הכרתי

במיקוד. אותן להשאיר לו. השתדל כואבות שהיו עד העיניים את עליי מאמץ היה

בכישוף. לעמוד מסוגל שהוא לעצמו להוכיח

חלוד, על ברזל של מחירים על ז'ורז', דיברנו עם טובה שיחה לנו הייתה

אינו שלו עליו, המבט מחלה. הסתכלתי על חשב לא אחד אותו. אף להשיג השיטות

איך מסכן!" אמרתי, "תראו טרגדיה. "איזה שום האמיתי, בלי היאוש זה מיואש, ואולי

נזכרתי זמן." ואז הרבה עוד לו מרגליו. אין רעה כך כל בצורה משתלשלות הגרביים

אותי. שומע שהוא

המריר ז'ורז' בקול לי מזה," אמר אצא שאני בטוח שלא אמרת אתה "רק

באופן אותי מפחיד הכרתי. "המוות שלא שלווה בו הייתה הפעם שלו, אבל הרגיל

מהצווארון, לעתים יותר רחוק לא מעולם ז'ורז', "הוא קמרון," אמר מתעקל שבו

העור. את מלטף

זה – קטן מוות פוגש אתה קטן גדול, כשאתה מוות פוגש אתה גדול כשאתה

רץ. חרק ראיתי ששמעתם, פעם טיפשי, מה לכם נשמע בטח לך. זה שמתאים מה

לשחרר מנסה והוא ברעותה האחת נתפסו רגליו כאילו התנער בו. הוא פגעתי

היה הוא גם אותי מוחץ היה ענק יצור ירוק. אם נוזל החוצה צף אותה. מבטנו

פעם לחיות היה יכול שלי כמו מגעיל דם עם דבר איך מבין ולא בבעתה עליי מסתכל

כמוהו. בדיוק

גם יכולים אנחנו למות ובדמותנו, אבל בצלמנו רק ליצור שנוכל נענשנו

הדבר של בצילו כשתחסה זה את להבין קרוב הכי אחרים. אתה יצורים של בחסדם

אחרי זמן זבוב. כמה כמו שתיפול תדע, עד לא הגדול הדבר את הגדול, המוות, אבל

48

לאדמה. ומחזירה מקרוב, הופכת בה גופתך, מסתכלת את תרים גדולה זה, חיה

ואין מזמן ממך נשרו מלמעלה. הגפיים אותך שתכסה עבה עליך, שכבה יעלה אבק

מקום." בקרבת זכר להן

3

ללמוד התחיל שלי כשאח

רעד. המלח עדיין כשהתייבש מקור, גם נוצותיו, רועד את מנער המימה שנפל עורב

הים, על יותר שהסתכלתי חולה. ככל הוא אולי הקור. עכשיו את והשאיר נדבק

רגועה. ויותר יותר נעשיתי

מר". מר," אמר, "לה "לה

כאלה? מלים אומר הוא אותי. למה הביך

מר'?" שאל. 'לה זה מה יודעת "את

זה." את אומר הזמן כל שאתה יודעת אני "לא, אבל

בצרפתית." ים מר, זה "לה

הזמן. כל הזאתי המילה את להגיד המשיך הוא "אה," אמרתי. ואז

לפלוש החל כשהים בקיץ. אך הזה הים כמו סתמי לה נראה הוא בתחילה

בנפשה. שנכרכה אליהו של נפשו שזאת הבינה לנפשה

המכוניות הציפה האוקיינוס גאות הגלים מן בחניונים רוטטות אותנו.

המשתעשעים.

49

את חזק בו נעצה השניה. אימו כלפי האחד התבהרו עיניהם לביתו כשנכנסו

מין?" הבחורה מחלת לך שנתנה בגלל איתה להתחתן עומד לו: "אתה ואמרה עיניה

לאימו. לשון חרצה

ניכרת אף השניה. עליה כלפי אחד הטילו החיוכים. נמוגו. זרות כשיצאו, קדרו

כדי אליה להתקרב העיז לא אך מה דבר מלמל משכבר. והוא יחסיהם על מבוכה

בידו. ונגעה אליו התקרבה היא זאת להגיד. בכל שרצה מה את טוב יותר שתשמע

מינן. בר עם לשכב חייבת לא לעצמה, "אני אדם," לחשה לבן יחסית קר הזה "הגוף

אותו. זרועותיי לאחור. ראיתי - אליהו. הסתכלתי שלי לצל מקום שמצאתי חשבתי

סדקים בהם השבריריות, סדק עצמותינו על נפל באבק, בקש. אבק נגעו הארוכות

מניע אותי." והוא לי: 'בואי'. כיווץ ואמר אותי תפס התפזרתי. משהו כך קטנים. כל

לדעת, יש האחרונים. שכן, זאת ברגעיה לב תשומת למשוך אותה חייה. מניע את

הגבר ידי על הרצחה לפני המוות. רגע לפני רגע נמצאת תמיד היא האבק מאז

אדומה ובלקה כבד מחשופים, באיפור עם שמלות של במדידה שמחה הבא. והיא

מתרוצצות אבודה. עיניה זקנה. כשהיא כשהיא שמנה. גם כשהיא הציפורניים. גם על

מחפשות לכל ואז ליטוף מקום. ובלעג בצחוק ושוב שוב אותו להכפיל אמיתי,

למלטף.

*

עשרים בן כשהיה נפלה ללמוד. ההחלטה אליהו הגדול אחי החל שלושים בגיל

הכתיבה, שולחן על לפעול. ישוב עוז לאזור לו שלקח הזמן היה ושתיים. ההפרש

ואז חייב, אני האלגברה, "אני במחברת בחוזקה נעוצות עיניו אוויר נושף חייב!"

יותר. יוכל שלא עד אותו מחזיק בהקלה, ושוב מראותיו

נדודי לכדי שלי הטבעית העצבנות את אנחות, "אח..." והחריף הוציא בלילות

דני או אחת רוני מאיזו עליי הופל בלבול שהוא איזה אז נסבלים, ובדיוק בלתי שינה

לבנות(! שמות אייל חילק הראשון לאדם )בדומה לעזזאל שמה מה משנה לא או

50

בטוח הייתי שלישית, לא דמות נכנסה ביניהן, ואז הבדלתי עוד אפרת גם כשהופיעה

איתה להיות לה. ניסיתי קראתי מהן. יעל מבוגרת מעט נראתה זאת היא, ובכל מי

ביניהן, ההתמצאות חוש את איבדתי מאז הצבאי, אבל השירות על בעניינים, דיברנו

כל הזה, מישהי, על המסויט המשמים הניוון לה, מתוך פרצה חודשים מספר אחרי

בין דמיון כל שאין בזלזול יטען אותן שמכיר רענן. מי רוח משב מהן, כמו אחת פנים

יום לרעותה, ובכל אחת לי: "תראה, אמר אותה. חבר ראיתי אחד זאת, הנה...

במוחי: עלו צירפים מיני בהלם. כל רוני." הייתי

הדברים, בין לי מסתדר "לא

תחתונים." זוג בינתיים כיבסתי

*

יותר רוטן, אבל אליי בא פשוטות. היה שיחות משוחחים ואליהו היינו, אני לעתים

ועוד הלילה, עוד קשה, כל קצת עבדתי לעצמו: "אתמול שקים!" מחייך שקים!

שרירים." כבר לי סוד, "תראה, נהיו מסתירת בהתלהבות

השתפכויות של בפרצים חזיתי לעתים נבוכה, אולם הדדית רתיעה בנו יש

דומעות: "כל נוצצות, מעט בעיניים המונולוגים את להתחיל נהג מצידו. הוא נפש

כמו דפק היה, הגשם זה מחייך? ככה אתה שניים, מה חזרתי שעשיתי צעדים שלשה

עד להמשיך מוכרך שנתיים, הייתי לפני לך. דצמבר מרביץ שמישהו חזקות סטירות

שנים כמה ללמוד מזרחה לנסוע חדש, חשבתי דם קיבלתי הרגע הדרך. באותו סוף

אני הקרקע, לפעמים מעל להמצא זה מבין? הסוד במנזר, אתה לחימה שיטות

לרדת..." ומנסה מחייך

את לך דופק בריאות, זה אינן ארוכים למרחקים שריצות אליהו לך "ידוע

הברכיים."

51

בעליה היינו שלנו החיים שעברת? כל מה כל אייל? אחרי זה את אומר "אתה

רוצה הייתי ההר על למות, שם, למעלה איפה לבחור יכולתי פרוייד, אילו דרך של

למות."

יותר, ברגע מאוחר שנה משהו, אבל דבר כזה על להגיד יכולתי שתקתי. לא

בפניי: "נמאס , יתוודה1ואנאורגאנית אורגאנית לפסולת הלאומית במזבלה יאוש של

הוא אם חזק, גם מישהו בשביל פרויד דרך של העלייה את לרוץ לי לי, אייל, נמאס

אחר." אחד אף בשביל לעצמי, לא לרוץ רוצה ממני, אני חזק יותר

*

לשולחן". יושבים מלאכים אליהו, "ראיתי נגד," אמר הולך שאני יודע "אני

אכלו?" "הם

ארבעים גיל עד לרוץ להמשיך אכלו, התייעצו, כעסו, החלטתי פתאום "מה

הרצפה, על אמות. טפו!" ירק ושש שלושים גיל אחרי אמשיך שאם לי ושתיים, אמרו

ממני". "לכו

ראשו שערות את שתולש אחד, כמי התנ'ך, אחד ספר דפי את תלש אליהו

אתם תסבלו ממכם, עכשיו מספיק ומתמשך. "סבלתי ארוך לעינוי אלוהים, וגורם של

בשבילי," קרא. קצת

למשרדים בעיתון ממודעות לאן. התקשר ראה בטירוף, לא התהלך אליהו

ליווי. לנערות

*

קול, הציפה ללא הקיטור, אך במלוא פעלה גדולה מרווח. טלוויזיה לסלון נכנסתי

לשמור מוטב הזאת הדירה שעל לאנשים להגיד חד. צריך אור חומה, ואז תאורה

מצריים. - חושך מזה דמדומים, חוץ של חבלים כמה עדיין נראו ולנקות. במרפסת

הוא הנהר החומצי בסיפור "קרנטין"1

52

ישבו המדרגות צידי קלושים. משני פלורצנטים המוארת לגינה העץ במדרגות ירדתי

צלליות, שני ישבו וישנות. במרחק המעקה על ראשן את זקנות, משעינות שתי

שמך?" זה? מה מהם: "מי אחד רגליו על מתקרב, קם כשראני

אני, אייל." אבא, "זה קול את זיהיתי

שמך?" "מה

חלושות. "אייל," ניסרתי

שמך?" שמך! מה "ימח

לעצמי. "אייל," מלמלתי

אתה?" "אילה?! זה

"כן," לחשתי.

מהימצאותי. לגמרי האורח, מתעלם עם בשיחה והמשיך תשב," אמר "בוא

לאבי. האורח מבין," אמר לא "הוא

רוצה," הוא מה ידע לא פעם אף רצה, אבל שהוא מה עשה הוא "תמיד

ואז אבי אמר ידעתי חבושה שכיפה הבחנתי בתרעומת, כשקרוב שרק לראשו,

כזה. דבר עושה הוא מת במשפחה

להם שבא נראה לא מדברים, אבל אליהו שעל קרה?" שאלתי, הבנתי "מה

מת?" לו? הוא קרה לי. "מה לענות

ברחוב." זונה הרג אבי, "הוא "לא," אמר

"למה?"

אותו." לקלוט ניסתה "היא

*

השכנים בתחילתה, כל רק שהמגמה כך על שערים. דיברו עליות על דיווחו בבורסה

לפח מושפלות, זורק בעיניים ברחוב קלים, צעדתי רווחים לנצל כדי כסף ללוות ניסו

לא, בטלפון להתקשר לבנק, אפילו ללכת חוכ לי היה האשפה. לא שקית את הזבל

53

לא האספלט. הקרקע על הטלפון!' נשכבתי שיחת פה: 'תוארך להפגין אולי יכולתי

מבפנים. נבע גופי, החידלון את שיקמה

*

אפילו לה אותה? אין מכיר אני אותה. איך מכיר הרג. אני שהוא היא, הבחורה זאת

של שמה את זוכר שאיני על מצפון יסורי לי מכיר. היו שאני זאת של שם אותו את

גיליתי בידי. אבל סיגריה אחרת. החזקתי אחת כל של שמה את לא וגם שהרג הזונה

רוגע. קצת מחפש כשאתה כלב. בדיוק של מחרא. חרא מלוכלכת שלי שהאמה

במקום יש חרא מדיי ידיי. יותר את שאשטוף אחרי טואלט. אעשן בנייר ידי את ניגבתי

הזה.

מלוכלכת אצבע טביעת היתה הפילטר הסיגריה. על את זהו. נקיות. הוצאתי

אותה. מהצואה. זרקתי

54

למקלחת נכנס

את לשדל ניסה בעסק. הוא סדר לעשות המונית. החליט במונית. נהג עמוק ישבתי

סירב. חולה. היחפן זקנה איזו בשביל הדלת שליד מקומו על לוותר הפרוע היחפן

מקומו. את תפסה להתווכח. והאישה בלי זז לצד. האיש לזוז אתיופי על פקד הנהג

הזקנה. הרגל," זעקה את הכנסתי לא תיסע, עוד "אל

הנהג. נוסע," אמר חיכינו. "אני

אל "אל הרגל תיסע, הרגל תיסע! אני חולה. להכניס יכולה לא חולה.

לו פנימה. היה אותה לתחוב וניסה הנפוחה ברגלה תפס המוניות אותה." סדרן

היא זה, עכשיו הדלת, אמר: "זהו את לסגור שניתן באופן הרגל קשה. כשנכנסה

לבד." תרד

למושב". מתחת אותה חולה, תוריד הזקנה, "היא תרד," ייבבה תרד. לא "לא

יצא לא פעם בפנים. אף רק השניה, אבל את אחד טוב לידי, הכרנו שישבה הבחורה

עליה הבטתי להגיד. בינתיים דבר על אותי. חשבתי הביכה היא לדבר. תמיד לנו

במברשת. אותה והברשתי כביסה כמו נקי במבט

הרדיו: "משרד את הפעיל הזקנה. הנהג חדשות," אמרה רדיו, נשמע "נהג, תשים

פרה גניבת עקב בקר בשר בקניית עין לפקוח הקצבים כל את מזהיר הבריאות

במשרדי להתייצב הגנבים מן מבקשת בכלבת. המשטרה כנגועה החשודה מבידוד

האמורה." הסחורה עם המשטרה

הזקנה. "חוה, חוה, חוה," גנחה

מה יודע לא כלב. והוא לסרס אותו שלח שאבא לרדיו, סיפר התקשר מישהו

בנות על לעגוב מנסה הכלב שהסביר: "אם לתוכנית רב העלה הרדיו לעשות. שדרן

אותו." לסרס בתולות, יש הכפר בנות הסתם הבתולות, ומן הכפר

55

מהידיעות. נהנתה מאד שהיא נוצצות. נראה בעיניים בגרונה כחכחה הזקנה

כל בשקט ישב הוא איך ראשון. "ראית ירד האתיופי לחיפה הגיעה כשהמונית

לדבריה. הזקנה הגיב לא זז." הנהג לא הוא קצת לנהג, "אפילו הנסיעה?" אמרה

הם." אנשים כמוהו. כאלה מתנהג היה לא אחר המשיכה: "אדם ואז לרגע עצרה

הנהג. חריפים," אמר מאד מכיר דווקא "אני

התעוררה: "אבל ואז דקה שתקה ניסיון." היא לי אין חריפים יודעת, עם "לא

ישב?!" הוא איך

הנהג. הכבוד," אמר "כל

שלה האף שעל הנמשים יודע, דווקא לבחורה. לא להגיד דבר על חשבתי עדיין

בשוק?" שאלתי. עובדת דעתי. "את את עליי בלבלו

מה אותי שואלים שם הבחורה. "אנשים פתאום, השתגעת?!" אמרה "מה

זמן." באותו שלהם השמנה הבטן את ומנענעים שלומי

רואים שתמיד מועדון באותו שניפגש טלפון. קבענו מספר ממנה לקחתי לא

שם. אותה

ההיא על בוחן מבט העפתיכרטיס. המועדון. קניתי לפתחי הצובא בהמון התערבנו

פעם שכל זה עם אעשה אני מהשונה. נראיתמשהו. עושה שאני לפני. מהמונית

מקפיא שלי הנשימה בקנה פיה שפתיה. הבל על לה נשקתי אחרת? לי נראית היא

כבר. . אני..אני להפסיק. תכף לה להגיד רגליי. צריך לאצבעות עד אבריי, יורד את

לי. נלך?" אמרה"

הריקודים." רחבת על בדיוק זה את לעשות נלך. נלך"

מה?" שאלה. את"

עניתי. לא

אמרה.",שלי החיים של החופה את לי הבאת"

בערפל." חופה את"

56

ואז על פליאה ונתקפה אגרוף לי נתנה היא ושוב, ניסתה עצמה, שוב,

יודע?" חלש, אתה מאד מחייכת, "אתה

כדי וטלפנו חברים שאנחנו ממנה שמעו שלה. הם חברים אליי התקשרו למחרת

בעצמה התקשרה יומיים עצוב. אחרי כבר הטלפון את כך. סגרתי על אותי לברך

שיעיר שלי לשותף מדוכא. אמרתי במיטה. הייתי אותי. נשכבתי עוזבת שהיא להגיד

בבוקר. היום רק שעכשיו למרות בבוקר מחר אותי

שצריך כמו אותי תנער אותו. "פשוט שאעיר ממני ביקש שלי יום. השותף עוד עבר

קולות. הוציא רק הוא אבל אותו מהמיטה, ניערתי אותי תזרוק מתעורר לא אני ואם

שתפורות האלה הקטנות בידיות שלו המזרון את להתעצבן, תפסתי התחלתי בסוף

ער?" הרצפה. "אתה אל אותו והעפתי בדפנות

עליי: רותח שלי והשותף הביתה חוזר אני לי. בערב ער," אמר אני "כן. עכשיו

אותי?" הערת לא "למה

אותך." הערתי "אבל

לא אני משקר. עכשיו תמיד אני שינה ולבדוק, מתוך להישאר צריך "היית

אביב." לתל נוסע יעשה, לא אני מה יודע

ממנה?" לך "למה?" שאלתי. "נמאס

להתקלח." רוצה לא לא, אני "בכלל

ענה. לא רוצה?" הוא אתה נבדוק, שאלתי, "לאכול "בוא

חמים?" מים נקיה, יש מגבת לי אין "גם

"כן," עניתי.

"אוף"

את בעצמי. מחפש למקלחת נכנסתי למקלחת הולך לא שהוא משראיתי

בחוזקה וסוטר המראה מול האור. עומד את הדלקתי לא מה בחושך, משום המראה

57

לי נראה שלי הגרום החדש המרא5ה אם להיזכר הצלחתי שלא כך על לחיי על

יפה. לא עוד אני הדקים. אבל באבריי רימתני המראה שאתמול הלילה, או בחלום

ממנה יצא שהוא חששתי השמאלית מעיני הזדקר אדום שהזדקנתי. וריד לי איכפת

חיה הכניס שלי שהשותף הבית. כנראה בתוך רץ כלב של נביחות יתפוצץ. שמעתי או

לבית.

כתמים נתמלא המטבח

שסיימנו ובונים. אחרי קמים כשאנו ושוב שוב שוקעים הכחול. השמים באור בית בנינו

הבניין. את לנו השכיר הבית העבודה, בעל את

יום ועוד דבר, יום של בסופו אחד, אך ביום למגורים לשמש יכול לא חדש בית

מבטי זוקר הדיירים. בינתיים לנוכחות יתרגל הקירות שבין והחלל לעשור מצטברים

היה זאת גלוי. כמובן, בכל שם. הכל יופיע שמשהו מפחד איני החשיכה. כבר לעבר

זה שם מישהו נתמלא אני. המטבח הייתי מישהו. כתמים. עשרה אוהב כתמים.

כתרים. עשרה

*

יום מה לראות החלון. יצאתי על לי מתדפק גדול לילה היום, פרפר באמצע

מיומיים.

רוטטות לתוכה. רגליו לעוף בכנפיו, מנסה האדמה, מפרפר על בגבו נשכב

רגליו, על הצלה. נעמד - כעוגן עץ בגזע נאחז עצמאיים. ואז כיצורים לעצמן

לאן... שאין צעדים, רואה מספר הולך

58

חג על בחזרה מתהפך קודח גבו, מעלה כסביבון, עד באדמה, אבק,

שמתעייף.

מנגד. לו מרחף מותו, צלו אל נאנך

- נשל. מצורתו שהתרוקן רפרף במקום עמד כך אחר שבוע

בית לי עצמי. "יש את ת'רגל!?" שאלתי ששבר זבוב על לבכות לך יש מה"

קר. לקיר חמה לחי להצמיד יכול חדש. אני

*

להתחבא יכול לא אחד רדיפה. אף תחושת שאין זה בקלסטרופוביה אוהב שאני מה

אי כזה קיתון. במצב מקום. באותו באותו נמצא כשהכל במקלחת או למיטה מתחת

- אפילו נחשבים. כשקר לא אחריך, והתיקנים שעוקבת זרה בנוכחות לחוש אפשר

מלאך, אבל במקרה ראיתי טוב. פעם מהחלון. וזה מתגנב בצעד יבוא לא אלוהים

מת. תינוק טעיתי. מצאתי

*

ראיתיה. שלא רב זמן התגעגעתי, זה לשממית אותי, רק גרש הבית שבעל אחרי

*

הבית, לבעל הלכו לכך. השכנים מעבר היו", לא שהם צועק: "כמו מישהו ערב כל

את תרץ הבית מאתנו, בעל להיפטר לו. כדי נציק ושלא חולה אדם שהוא אמר הוא

מתלונן הוא שנה הרחוב. "שלושים בקרן רב זמן כבר שמסתובב רפאים ברוח העניין

לו," אמר. שכואבת החותכת השן על

בלבד?" שאלתי. שפתיו מרחשות שמא"

השכנים. אחד משהו," אמר להגיד יכול הרקוב שהפה לדעת טוב עושה זה"

"ועפר, האם שכן ועפר," אמר לאפר נהפך הוא" על לעמוד יכול אחר,

רגליו?"

59

הבית האמת. בעל מה ולתמיד אחת אותו ולשאול המת את לראיין החלטתי

לי. לך?" אמר מכך. "למה אותי להניא ניסה

צל. "ממה אחרי ורדפתי הרחוב לקרן לו. הגעתי חזק." עניתי מרגיש אני כי"

כבר מולו. "מסכן, אתה והסתובב. עמדתי נעצר לעברו. הוא מפחד?" קראתי אתה

רדפתי שבגללה השאלה את לי השכיחו שלו הפנים לו. אבל בחיים," אמרתי לא

תמיד שאנחנו במה אשם הוא אם מה. שאלתי ידעתי אחריו. שאלתי: "למה..." לא

אותו. להאשים מנסים

בחיוך. שלא," אמר כמובן"

פיצוץ שמעתי אותו. כשהתרחקתי לשאול מה יותר לי היה משם. לא הלכתי

קודם. רצתי כמו חזק כך כל הרגשתי לא כבר נפגשנו. פתאום בה רחוב קרן באותה

של גינות שנאתי שתמיד מהעובדה לגמרי שלי, מתעלם בשכונה בתים חצרות פני על

אחוריות. חצרות

אולי על בעיתון וקראתי המיטה על שכבתי ככה, שאנשים עדיף חורבני.

כך, בהם מחזיק אותו הנעליים. השארתי את לי הביא שלי מת. הרובוט שאני יחשבו

דמיינתי ממנו אותן שאקח מחכה כל בין מחפשים האנשים כל את לי לשווא.

ואומרים: "זה גז בלון שלי, מרימים הגופה של הרחוב, חלקים קרן של הברזלים

ממנו." חלק

לחברה? לי שיארח פנימה אותו אכניס קיטוני. האם רעפי על נקש מטר

ואכניס מהמיטה שאקום עליי לקיתון. מתפלל בצד, מחוץ מסתופף הגדול הלילה

שהוא. היכן מתפוררת שזה הקטן. שמענו החושך לי ברח פתאום, פתאום אותו. אבל

הזדקנה. שלי אחת שיד מרגיש

הדלת את נכנס. פתח הדירה לחץ. בעל פצעי לי יצאו במיטה שכיבה מרוב

עוד שצריך החדש לדייר הסביר 'שלום'. הוא אמר לא שלו. אפילו הרזרבי במפתח

בחדר. בעל גוויה שיש פחד החדש לדירה. הדייר להיכנס שיוכל לפני מנורה להחליף

60

חי, צריך שלו: "הוא הקרות המשקפיים דרך עליי בסדר. הסתכל שזה לו אמר הבית

אותו". להוציא רק

61

רנטיןק

עצמי צעתיה דברב יסיונינ שלב קצוענים.מ לש עיסוקל דוביםה ידצ פךה ימינוב

ישוב בסירת כמלח מכירהל את בבקתתו, בחן נצרים כסא על מארב. המנהל,

בכושר. תוך לא אתה הדיא, אבל מיומנות, בר לך שפסק: "יש דבר של ישוריי. סופוכ

את לחתוך מספיק. עליך אל חלקי, ועדיין, זה לזה, באופן תכנס אולי עבודה דיכ

יציאתה זמן דם. לאורך יותר להפיק הלב את מאמצת מהפטמות הדם פטמות.

על בפשיטות רצינית קפיצה לך ייתן בגופך. זה תשתפר הדם מחזור שפעילות ראהת

הדובים". ושבימ

ן,כ חריא המעשה. הרבהמ חרדתינ אלהכ קריםמ לע ראשונה, כששמעתיב

רמהל עד מעטכ בזהש ביולוגיהה תא יל ולמי, הסבירע םש עלב ונד, פרזיטולוגז רונן

כוונתומ בו לחזור ותוא כל, ואילץו כלמ ליוא וכןמ ייתיה לאש מולקולרית, דברה

.תאה רמתב רקו ךא להתעסקו וולגריתה

בקטריה דמויי רימיטיבייםפ מר, "אורגניזמיםא שנים," כך מיליארד שני פניל

בביצותו בארובות בגייזרים המצויים אלה כמו מפיח. בדיוקו גופריתמ נרגיהא פיקוה

להם. הםש המטבוליזם לש וואיל תוצרכ מצןח פיקוה את. אחריםז ושיםע עדייןו

חרא אט,ל חילהת בהדרגה. להע חמצןה תחרים. ריכוזמ הםל יוה לאש יווןכ גשגוש

האורגניזמים אחד סתגלותה מאמציל דרשונ במהירות. פתרונותה עילאיים.

הפיקל הםל ייעס םג הדבר .מימןו חמןפ םע חמצןב ימושש יהה אבולוציונייםה

בשלבא חמצןה-ושאותנ מהבקטריות חדותא יהמוז זאתה בסאגה כלשהו נרגיה.

הגנהה תא רועים, המנצליםג נימוסין עליב רואיםק לתיב איביים, כאורחיםנ איםת

פונדקאי, והפיקוה תאב חמצןה תא ניקו פונדקאי. בתמורהה לש מזוןה עתודותו

נקודהל הגיעוש דע רמוניתה צורהב בבריטניה, השתלבו ויקינגיםל נרגיה. בדומהא

כך.ב צור אל גםו קודםה הפראיו משולחה חייםה לאורח חזורל כלוי אל בהש

62

תחנותכ משמשותו להןש פונדקאיםב חיותל להא מינוי דע ממשיכות המיטוכונדריות

דליפת .וחכ ימיותכ ישויותל הופכיםו אטומיםל חובריםה לקטרוניםא החיסרון:

'רדיקליםה ציבותי-בלתי שהרתיחהח נקראות: סילביה, תה,ל יםמ ופשיים'."

לי ותנתנ ליש חופשיים. הקוסמטיקאיתה רדיקליםה תא כירהמ ניא התפרצה, "כן,

ונן, "אלהר הזדקנות." "בדיוק," אמרל ורמיםג ותם. הםא משחרריםש עורל רמיםק

םג להם שי פגעות. אבלנ מולקולותה זיקות, שבסופןמ רשרתש תגובותב ותחיםפ

הבקטריות תא חסלל דיכ מטחיםב ותםא וריםי לבניםה דםה עלות. גופיפימ מהכ

והמוטציותה מיטוכונדריותה אבולוציה.ה תא חישוה דיהםי לע נגרמותה פולשות.

רמותל ומגיעות ,תאה גרעיןמ שרהע-שש יפ דולהג מהירותב וטציותמ וברותצ

תחיליםמ אנחנו .נרגיהא הפיקל תאיםה לש כולתםי תא מפחיתותה סוכנותמ

בוש גילה פניל רב מןז ודע שיםק רגיליםת ושיםע אנוש עתב להתנשםו התנשףל

וודאיב פגועותה המיטוכונדריותו. חלשותנ יאותינור וא תכווציםמ לנוש עורקיםה

אפשר,ש יטוכונדריות! המעטמ לש השתלות בצעל יהה יתןנ קר כך. לול שורותק

זירזוףה לש קצבה אותוב טפטףל דםל לתת חזה. צריךה טמותפ יתוךח כאמור,

גומי."ה עץב החתךמ

אצל פטמותה יתוךח יןב עזה הדמיוןמ התעלםל יתןנ אל הורמונליתה הבחינהמ

אישה.ה לש וסתל כריםז

שכר.ל קשרב עיםד מימית המנהלו ניא פורותס קותד וךת

"? חתוךל עכשיו"

סירה, תסתדר," ענה.ל גיעת קודם"

לגשרון תחתמ פר. עובריםע כבישיב מטייליםו בר, מלח. משוחחיםח וגשפ ניא נמלב

ובשתכ דיבר. אטימותה תא מנימ טלהנ תליוכ יןב כלואהה רכבת. התמונהה סיפ לש

תא קוטעש חשמל תקלפת. במרכז, עמודמ דומהא יאטפ כוניתמ לש שלדהמ שויהע

משםש מעטכ לקיםח שניל עולםה תא מחלקו תמונהה ביצה,ה מתחילה ווים.

שעתב שמשה להימצא ריכהצ וב קוםמ אותוב נןע הה. ובשמיםד סופהכ אפורה

63

וסתרת,מ ה. השמש, שכאמורז תא יל ציירל נסהמ ו. רגע, חכו, אניז קיעהש רוםט

ענןה יכוזר עם בהתאמה משתנים ענן, אחת, אחת. גוניהןל ינותב רניהק תא עבירהמ

דולים,ג משש תמיכ מתחיםנ שינוי, בביצה נפש. ואזה תא ממוגגה תוק, זהובמ צבעב

קווהת דמדמות, כמוא ודדת, בוהקתב קטן. סירה מרצדים. משמאל, באופק, אור

כסוף.ה ביצהה מדברב

יפה, הא?" אמר."

כן.""

"ויכולתע ניא וב צוותה לש תירתםח הירותמ ותיא מחשידה" ובד," אמר,

להם".ש ההסתערותו הקליעה

ברירה, אצטרך ודדים, איןש םה היזהר, אוליל ה," )צריךז תא בדוקל "חייבים

חיתוך(.ה תא דחותל

לבב טמותייפ תא מענות, התזתיו ירוצים, טענותת ינספורא ערב, לאחרב

תא וקףת נלחמים. הנחשש צוםע נקח נחשו ריהא לע למתיח ילהל הביצה. אותו

האריה הנחשא נושךו זינוקב נחשה אשר תא ופשת האריה. האריהנ ותו. סוג.

. נחשה תא מוותל אריה, שנושךה גורלל פחדמ שתנקמ מסתער. אני

זיכוך? זהפ הפ ישש כםל וף! נראהא פרצוףה תא גלהמ ורא, אתהנ ברד יוס?

שלמה!ה כך, יפה(. השלמה? שוםמ רועג או) געילמ משמ הואו לךש האמיתי

בסנדל ותוא נדל, ולרדוףס מפואר, להשילה צחונונ לע אריהה תא נשקל ריךצ ייתיה

צד,ה ןמ הצופה תא יבלבלו אדמהב תערבי מעופשה דמוש ם. עדד ובז שך, עדח ליב

ףח לש )אם צחר מעשה עשית, אוג וא, התפרצותה םד לש יטפוןש םא דעי לאש כך

דין(.ב פשע, ואםמ

פרולוג

נכנסונ הדובו האדםש ראשונהה פעםב הםס עירל וביםד ספרמ פגשו, יאטל.

התנהגותם פיל חשובל יהה שלווה. אפשרב סקרנות, הולכיםב רחובותב הסתובבו

64

בגדיםב רחים, עטוייםק ופיםק עיניהםל שהופיעוכ. אורגנתמ קבוצהב ייריםת הםש

ירוקל חלוה דובים. השוטריםה לש קרנותםס ידיהם, גברהב ניםק חולים, נושאיםכ

לש חתיתת לעומק, והוציא תופעהה תא הביןל יסהנ דוביםה רוביהם. אחדמ שא

תא אםת דייןע עדשה, וזהה מאחוריי התרחשויותה תא כיסו. בוחןמ ראקע קבוקב

משח מרחקמ גבוב ירוש ארצו. עדב שאין ופעהת וא ברד לכ מצלםש תיירה זותח

.טרמ

ביבשת יותרב נידחיםה חוריםה תא דויקיםמ מדעיםל אקדמיותה ציפוה אזו

קרנים(.ס וצחיםר לש בורותח, חקרמ שלחותמ ןכ גם) חקרמ משלחותב

כלבים, לש גודלב טניםק ייםח עליב עברב יוה מדים, שהדוביםל נוא המאובניםמ

.רסהפ פריסימ ושהיו

חיה התנסותמ מאובנים, וסלדה כיווןמ נושאה תא מדל שלעצמוכ ונדז ונןר

במוזיאון. פוחלציםה גףא יהה חיה עולםב ליוע אהובה כלל, האגףב ובים.ד גופותב

אכולל אנאלי, כשנהגה גילה תקופתל דע ורדתי מדעה לש הז חוםת םע היכרותו

הגרון(, ממולא אזורמ )לקוח וףע לש פורת אלזלך, עורה תא הרייםצ ארוחתל

מפרימהא םע חוןט בשרב מהר להע הארוחה שעתב פוחלץה לש הירהז ורז.

.פוחלץה מילוי, קרי, הכנתו תפירהל

דובים, יהיהה יןמ לע עלוביםה הממצאיםמ ופיתס סקנהמ סיכום: להסיקל

שנכללו יחידיםה הזוחליםש שוםמ קר גלייםר יןא לזוחליםש טענוי מדעניםה כאילו

.צביםו טאותל חשים, ולאנ יוה מחקריהםב

הקדמה

בתהום שכחי הדברש ציתיר לאו ותנו. בזמנו, מאחרא קורותה תא ספרל ומדע ניא

כתב.ה לע להעלותו אירועים, החלטתיה אוקיינוסב רספקטיבהפ קבלל נשייה, וכדיה

"יומןה לע כתבתיו דשהח חברתמ פתחתי רוק הדבריםש לומות". אףח כריכה:

65

ותרי הםב יהה תקפותם. איכשהול נוגעב מוםע ששח יב גשמיים, היהה חייב אמתב

פשרי. א חלום, מהבלתיה תחושתמ דיימ

איןל סוףה ןמ הז תא כתובל רעיוןב שתעשעתיה יוםה ושגמ יל התחלה,

מוטעיתה קונספציהה תא עינייל שףח שרא ואה זה, אךה פרפרה יל להע מאיפה

לכ על כפיתיש זולהה מניפולציהה התרחשויות. אתה הבנתב הכ דע ותיא שהדריכה

עיניי. פסיפס! פסיפס!ל גידיםו ורע קרםש הנפלאו נוראה פסיפסה ובה. עלט לקהח

תא ופךה והתחלה. ובכן, אני וףס יניארית, חייביםל יאה כתיבהה ברד לש סופוב אבל

גצו!ר רגרסיהה הגיבור. לחיי לש נפשיתה התפתחותה תפיסתל ץק שםו סדרה

אייל

לפגוש מורא ייתיה יציאה. שםה בסיסל שוטים, הגענומ סירתב תירהח בועש אחרל

במחנהו אליהוב בשביליש הינוש באייל. המתנה קופתת אתז ייתהה בועיים.

דעתו. מ יצאש מעטכ מאזו וזרהמ קריתת רתהק שעממת. לאיילמ

ערךה מגדלב ילהל שמירתל תורוב מאירפ צפוני, רחיםפ זרקורב טרול,

ינשופים, מחרידב אדומים דעת,ל מיניהן. צריך, איןל ילהל חיותו וגלותח שרניים,

ללוה לילהה נבזה. בשעותה מסלולןב ובבותס קרות. מחשבותיול כולי כלה בחושך

ניסהה מחנקה רגשתה לש כלב פייתיתכ מעשים. קריאהב אותו המירל מתגבר,

תא קףז ה,ז זמןב זלומ ישב לכ הופיעו קירות. מאחרב עיתונים, בהייהב פר, עיוןס

קפונ השעותש ילה. ככלל בשמירתש חרבוןל ביצות, ובייחודב עבודהה חובתל כלה

נסיבותב ורהק יהה אל זהש ותה," חשב, "כאילופ יזהא הולך. "אבלו דלג ערצ שח

רדתל בטלה. טוב, צריךה תא אשמתיה תרחש, ואזה ברכ הזה חרות. התסריטא

מנצחת. תמיד הבעיה, הפסיביות לשורש לרדת רוצה בעיה, לא, לאה עומקל

אינו זהש ורלג תחושתב לאמ אייל ראשונים,ה יצניונ תא עלהמ ך, כשהשחרכ

הציפורים ציוציש קרות, אלאל ומדע לא רועג דבר שום מתחיל, גםש דשח וםי

עלה. באוש רקוב. בוקר ריפ ולני,ח פה, יופיי רה. כן, זהק ברכ וראנ משהוש רמזיםמ

66

אורךל הססמ יצות, במבטב ווייתר הביצה, ספוגמ בטומ תא סיטה ךכ-אי

שמירהה כוךל איטול טעמו. חזרל מדיי מוריקים, מוריקיםה הריםה ןמ יורדה כבישה

הכוךל זמןה )זה כיאהו כוכיתז לש עצום מבנה למעשה ינוה התחפר(. פלדה,

לש וז סתטיקהא קום, לנוכחמ שוםמ ניקיון, וכמעטו מאה, עוצמהה וףס תעשייתל

בותר עותש ותוא ליווש הכאבו וועה. הצערז יום, נתקףה אורל ולים, חגיגיתח תיב

המחנה, חובותר לע פהצ צפוניה שמירהה גדלמ ובנים. מתוךמ בלתיכ הלילה, נראו

צעצוע מוכ בריקיםמ סבלת. הדבריםנ לתיב חדותב ותםא ותכתח הירהב שמש

מנו. הנחמהמ צאי אל ובט ברד בוד, חשב, שוםא זהה פלסטיק. היוםמ לוקקמ

מגדל.ב הבנות ופיעוה זא גיע, כיה אל חמהנ וםש שכחה, השינה. אךה יאה יחידהה

טויות!"ש ושהע ואה שטח, "פהל דחיפותב שלחול וחלטה מחרתל

אייל של רסתוג

סיבה?" שאלתי.מ םש עשותל "רצית

סיבה?"מ תאום, איזופ "לא, מה

ותך?" אמרתי.א בקרל אוב "הן

אניא בקרל "איך אחורית,ה מרפסתב ותן. עמדתיא כירמ אל כללב ותי,

ראשית. רצתי. מיה דלתה לש האינטרקוםמ פצוףצ מעתיש נוף, ואזה לע הסתכלתי

במדרגות שממוליכ קרקעה קומתל רדתל תחלתיה וקדם?מ ךכ לכ היכנסל רצהי

בוגרות."מ ציח שיםנ לושש ואהר ניא

בוגרות?" שאלתי.מ "כמה

שטיח."ה םע רחבות, אלהה מדרגותב שלושים. עולותה נותש "סוף

רחבות.ה מדרגותב טיחש וםש חר, חשבתי, איןש סרח זה

הכניסהנ ןה יךא ביןמ "איני ועודנ ייתהה כנסו, 'מיש עולה, הפ ואלות,

המנהל'?"

שית?"ע חוק, מהצ "איזה

67

המ בדוקנ פה, בחוץמ יצאוש אקדוח. 'למטה! החוצה!' קודםה תא "שלפתי

יל ולףש יהה ישהומ ודע, אםי תחתון. לאה טרקליןל שקטב רדוי רוצות. הן ןה

האמינו לי. לאש קטעה תא קלטו, COOLיו, ה ןה שתבץ. אבלמ ייתיה פניםב אקדוח

ו."ב שתמשא אניש רגעל פילוא

שו?"ע ןה המ "אז

אניב כורסאותה לע "התיישבו מנסהא רובהק הכיל טפלנ טרקלין. ליי,

יזשהוא שםל ניסיונותייב משכתיה סלקה, אךל רעיוןה לע ברכ ידה. ויתרתיב למשוך

שרציתיכ ותה, ואזא יפפתיג ה, כברב למשוךמ יתה, ובעצם, יותרא התעסקל ירוץת

וטי."מ עניין, נכנסל שרי יתהא הגיעל

ומר.א וא," אניה ניוקמ "איזה

לי."ש תדמיתה לכ תא רסתיה זה," וגםה מצבל כללב געתיה "איך

"לפחותל כבודה לכ "אבל עליונה,ה הקומהמ ותןא ילקתס ך!" אמרתי,

פטריםמ מעלה, היול ותןא וצאיםמ יוה זה, אםמ קומן. חוץמ מהו ןה ימ להן הראית

עשן?"מ יגריה. "אתהס ול חלק!" הצעתיו מקום. חדב אותך

וב?"ט הז "לא, למה

קלחת,מ ארוחה, אחריה פה, בסוףק וכרים, מעשנים, שותיםז אל ברכ "היום

עלא םע מדברים אחווה, מקטרתב נשים, עניינים, מעשנים, לום. קחש חורות,

ה."ז תא ריךצ תמול, אתהא ליךע עברש המ סיגריה, אחרי

יגריה," אמר.ס עשןמ אניש למתיח עיון. "אתמולב ותה, בוחןא וקחל אייל

עיניוס תא מצית משתעל, מרחיקו ולגותז יגרייתו, עיניומ ותהא דמעות.

בגועל.

חלום."ב חרא עםט יהה עשןל "נו, כנראה

לו."ש צלילה תא קר ולט, "עישנתיפ תמול," הואא "איכשהו

את הרגשתיש אחרונהה ובים, בפעםט לומותח ךל שי תה, לפחותא "אבל

כזאת.ש שלווה לטה, מיןפ מוכ לים, יםג ים. השקט, בליב זמן. הייתימ יהה חיים, זהה

68

גד ה, צףב וגענ מים, לידה, כמעטה לע טובות, צפהר יגריותס ונד, מלאהב קופסת

אל ליי. מאזא הר, מתקדם מוכ צום, גדולע נחשולש ולםח ניא ת. ואז, בלילהמ

צת."ק נסבולש דואגש מעלהל מישהו שי אמתב ך, אוליל גידא ניא ים. מהל לכתיה

כירמ ליבו, "אניב דבר," חשבמ ואה המ לע ודעי ראשו. "לאב נהןה אייל

קצת". נסבולש רוציםש נשיםא

*

רםג לע בבולגקרקוב, טיפסש לדותוי שכונתב יטוטש שע, בעתת ןב יהה שאיילכ

שנסגר" ולנועק ידל מעלות באמצעכ-חרא ניםש ספרמ עוף" שח טיפוסה ך.

מדרגות.ה מורדב תגלגלמ שקלו, והחלמ יוויש תא זה, איבדע סחרחורתב

שמחהה במרוצת איילע שתלטתמ חלהה צומהע חבטות, נזכר ליו,

רגישמ רחוקמ וף. כמוע קולנועב שראה סופית, סרט האין במצ'יסטה, ובגבורתו

גליו. כלר לע עמודל התקשה בראש. אייל המכות מדרגות, נגמרוה במכות. כשנגמרו

גער וכה, באותוב זה, היהה דברכ ול ורהק יהה תיקונם, לוכ שבימים אב. ואףד ופוג

ציפו. ה ושרא

נסתר, וחכ וב פיסתו, שישת הל רצו, התגבשהת םא חתא מכהב ט, אוא טא

שיחלץ ראשמ יודעו כנהס נוכחל עומדש ת. גיבורח לאל אדםל הפוךי שבהבשלתו

ודע שכרו עלו עלופ לע התענג קיומית, הואה סכנהל ודעותמ צמו, בלאע כוחותב

בר.ד עשהש פניל

*

מדברכ לקוי, הייתיה יפקודות לע ותוא נחםל ניסיתיש ייל. אףא לש עיניוב סתכלתיה

עריה.ו רוםע נותר גובש. איילמ ופיא לש ניםש ול יפץנ זהה קירות. המקרהה לא

וסרית,מ כנותל מקוםה )זה השתיןל צדל ניין, וניגשע עולם, ללאב תהלךה לכ-חסר

חשבות(.מ מפריש תן, המוחש פרישהמ כליהש חשבה? כמומ עצםב מהי

69

הז יהה פשר. מלכתחילה שמימה, חסרתמ בבהג דבר," חשב, "הכל "שום

יךא כנות! בילדותי, כשידעתית ההרואיות, הייתה נופצה. כלש יאה שליהא ך. רקכ

יל ה. עשוז תא ושיםע יךא וכרז אל ברכ י, אניל לי. עכשיו, כשנותנים תנונ חיות, לאל

לש בפנים, רובוטמ חר, מתא דםא כלוב, וכששיחררו, יצאתיב וח. החזיקומ שטיפת

אנושית."ה חברהה

*

החדשים. מדיםב ימו. לבושא םע שמחהב ספר, ניגשה ביתב למודל מנוז הגיעש יוםב

יתתכ שערכו הופעהב ילדים, לצפותה ארש םע דורסלכ מגרשב ותוא זבהע אימו

בעוניים.צ בחישוקים וליינותל פה. תרגיליי ייתהה ספר. ההופעהה יתב לש בוגריםה

חייכים,מ לדיםי ביבס מתגלגלים בעיםצ לש הז מעמדב אופטימיו פשריא ראהנ הכל

ועוד, הצגהע יוה עטמ ודע אילוכ והם לאש שקולותמ ומוריסטית, מריםה פים.

מגיעהל צליחמ כשנכשל, הולכת לדהי הרים, שקשקים,מ ץע בקביק לע יפה,

שאהנ הופעהה חת. בסיוםא ידב מטעןה את חתי" ומפנהת גלךר ניחת מזהירים, "אל

סיימה תלמידיםל רכהב אוםנ מנהלתה כן, וסיימה, רהה משפטב החדשים,

ין". ע בכהרף גדינ גלגלה תא "שהפך פורענותה

הםל עשות תםא חדשים, גםה תלמידיםה ולמ , ותעמדוו כיתהל "כשתגיעו

זו."כ הצגה

שרק זו. שוםה הופעהה תא עשותל וצהר אל דעתי," אמר, "שאניי "מיד

תא ערכתיו בגדיימ גמריל שירותים, התפשטתיל הלכתיו מגרשה תא ליה! עזבתיא

יי:ח לש שלמהה האוטוביוגרפיה

חתולים.מ פחדתיש לפנימ תקופהה

חתולים.מ חדתיפ הב תקופהה

חתולים.מ חדתיפ אל כברש התקופה

אנשים."מ פחדל התחלתיש התקופה

70

*

מסופרים(. כמעטה אירועיםה חריא בר מןז )שזה ותוא גשתיפ זמןמ גב, לאא רךד

מרופטת, ונראה ומהח שנים, חולצהי פוריםא כנסייםמ בשל ותו. הואא יהיתיז אל

מן. ש אדמ

בכי.ב מררל חלה ואה א?" ואזה אזמ צחוק, "השמנתב ול אמרתי

םג וכל. אניא נול יתנוי אל השומריםש פחדמ ניא יכ וכלא זמןה לכ "אני

חייב דיקות. אניב לפניש צוםה קרנטין, בימיב תחתונים, כמוה תוךב חםל מחביא

שן."י אל ניא ישון, אבלל ולךה שאניכ לילהב כרסםל המ יל יהיהש

ים,ה תא תתעייף, תראהש דע לכתל הבית, תתחילמ ו, "תצאל ומרא אני

בוקר פנותל שלוש, ארבעב לפוןט לייא הריםל כולי וב." הואט ותרי השמים, תרגיש

לילה.ב שןי משמ אל ריה ניא םג יכ יל פריעמ אל לדבר, והואו

*

שכוח. הזכרונותל זכור, השניל וצהר וחות, האחדכ ניש יןב לחמהמ סיכולוגית, זוהיפ

מפתחות קשוקש לש כרונותז עוררמ פתחותמ רורצ לש שרושר ולשניים.פ

רסו.ק נפשה איים. הגנותמ ירויג ם. כלד זכירהמ סגורים. עגבניהה חוליםה-דריח

ה, הצבעמ שוקולד, וכי אכלת דשות. למשל: אלח ברותד דש, עשרהח וסרמ צריך

רופות?ש וויותג ךל זכירמ אל

אליהו

פזוליני. לימים" שלא "חיים ול צבץב בריוד ליהו. ביןא תא יקרתיב הימים אחדב

ספריה. היאה גבבהה תא כנותל יתןנ ספרייתו, אםב הז פרס ראותל התפלאתי

קורא, היה ראיתיוש חייב יחידה אמתחתו. הספרב פרס מצואל בכלל, הופתעתי

71

ה,מ )משום חברומ םש תא בדוקל רחתיט אל בור", שמעולםש לבל מרץנ "טיפול

חברת(.מ זאתש סףכ םש הייתי

ליו?" שאלתי.א געתה "מאיפה

ניתי."ק פה, אזי טיפהע ול פרים, הייתהס חנותל "נכנסתי

וא?" שאלתי. ה "איך

ראשון,ה עמודב רדםנ ניא וב וראק אניש עםפ ודש, כלח ברכ "בינתיים

כמה ודע נסהא וב, אניט פרס יל ראהנ מיהה, "הואכ לש סברב תבהרוה אבל," עיניו

עמים."פ

נערים עם. שניפ אהמ וליא שנהו זורח וב פהצ אליהוש רטס מעורפלב יל כורז

כשיצאנוה רצותא רחביב נשיםא וצחיםר נרכיא ירוףט לש בהתקףש םע ברית.

תחתמ אותם להחביאו סתרב תד פריס קרואל החלש יליתיג מחקרה שלחותמ

אסכטולוגיות. ה טיותיונ לע ול יצחקוש חששמ כריתל

*

לספר חברה? אצטרךה לפיכ ליהוא לש הרסה יצרו מרירותה תא הסבירל וכלא יךא

פרוידיאניה הסוס תא כניסמ לינו, הריניע ייו, ובכך, אללי, לאח ורותק תא קצרהב

יניתע עלב ברשא שיח יהה רוסה. אביוה משפחהמ יצולנ זה. הואה סיפורה שעריב

הייתהא על ושביי לכ לע וטאליתט ליטהש ול לקטרונית. עשיהם,מ ביתו,

כלב בחיןה אנליטית. השיח גאומטריהב קא, חולשתוע-רגשותיהם. דאו מחשבותיהם

אמצע,ב דולהג צרח "ח" עם בצורת דריםח לש סוללהכ נויב יתו, שהיהב נועותת

גביו, כגון,ל חתרניתה שמעותןמ תא לנתח צליחה אל חוץ. אךב מקלחותו שירותים

םע לטונוש תחתש שפחותמ יןב ומיזוג מקלחותל שרותים, לטייל,ל יתוב ניב תנועות

והיונ נושא האויב. היהמ לוא המשךל תחייבויותה ישיש וםי כלב ולחיםש אומים,

חותמתה לע וצמדמ יהה קש ביתה, לכלה ספקהא המטורפת. כשהגיעה דיניותומ

מישג ספיקמ יהה אל ליהוא רוזינית. אךג וכריה, מתנהס- הק'עליו: ממונצ סוגרתש

72

בעצמו מנומ חששש אדיפליה חיסולה תא אהר אידיאליה אביו, וכפתרוןב התלל כדי

וחו.כ כלב הדחיקול ניסהו

*

רובה חדא כלל ילקח עורבת. האפסנאימ קבוצהב יה: התכנסנוה ךכ היהש מעשהו

נדרשנוה חפ ובדיע לש מוכ כפפותו הרוסיםל התחלקל זבל. השתדלו זוגות.

שמנמן, מבוגר, רוסיל דובים, פנהה צידל מוצאם. יורם, האחראימ וגז בניל הסתפחל

בד.ל עבודל והתעלם, העדיף מעש יתי. הרוסיא פלסטיק. בואמ שנותי שקפייםמ עם

לינו. א בוג את סובבו שהומ למלמ ומד?" הרוסיע תהא "תבוא! מה

לעבר צעדו שבי ליהע האבןמ חיאל, התרומםי יתו," אמרא ונה, תלךז-ןב "יא

רוסי. ה

"ישב רוסיה י?" אמרל הרביץל וצהר "אתה עולותש שקפייםמ יל מורך,

בל?"ח קל, לאש מאות רבעא

הלך."ו חיאלי רוסים, אמרה וןב'רד "אינעל

םע רובה לאליהוו רדיםמ רובהב כרנו. אניה אליהו, ככהל וצמדתיה וז קריתת גללב

עלח שעתל חיפויכ ייםח דוריםכ הצד.מ בו רהי ליהוא ראשונהה תקריתה-ירום.

אווהג מנצחים. אליהו, חדורכ ביתול זרנוח רבע יכונים," אמר. אותוס קחתל "אסור

מריצה. ב דובה וויתג תא שאנ קסיתט

ומרא ת(, לאמ דובה )כי ולהז חורהס הבאתש ו: "זהל מרא ביוא למחרת

י!"ח ודע אן. אניכ ביתה עלב ימ שכוחל ריךצ שאתה

הדוב, תא מקרר, הוציאה מרתף, אלל ירוף, ניגשט חמתב חדרוב סתובבה אליהו

סחורה. ה תא הדליחו ליוע קפץ

חדש םש משפחהה יומניב נו, ויטבעב לש סוררתה התנהגותומ אבה לש בדוכ ירגזו

ויוציאה אליהו, הוא: "הגוילםל דול(. למעןג )גוילם ג'ג-ל ירושג וצ אלתרל גדול".

ירס בנול נתןו הרייםצ בארוחת דיןה כרעתה לע יתו, הכריזב ושביי לכ תא ינהב לףא

73

סירה לע בית, תופףל חוץמ ליהוא נעמד ורלוג דרך. במרל כסה, כצידהמ לאב יקר

שר: ו

כסה,מ םג היהי שםה רצהי אם"

זה?"כ שאבינוכ גורלל היהי המ

ו: ל החזירוו שערב יפצצוק חידהי אוותג לש זאטוטים, בפרץה תגובה, אחיוכ

קטנות."ה רגלינוב יתנוב ףס לע רקודל טוב"

בשבי

מחשבות, מפאתמ רוקןמ ראשב הלכתיש נימית, בעתפ תרגיהל לש מצבב חלה הכל

קלוש מוםע לילצ לעים.ס יןב ואורדינציה, במדרךק לע שמירהב ההתייגעות, מתרכז

ותוא בדיוק תאום, והמקום, הואפ סויים. אבלמ יווןכ שוםמ אב ותי. אינוא חרידה

תמיד, ובכלכ העלים איוושתו אנשיםה לש הליכהה ... הזמן. מהירותש קום, אלאמ

קרה, רק לא שכלום זמן, אפילו במעט דברים הרבה שקרו שונה. נראה את, הכלז

סמן," חשבתי,מ ליבי. "הצליל בתוך להבה הפוגה, מלבה ללא לו נמשך הצליל

חסרוני. ב בחינוה לאו דרכםב תרחקוה קבוצהה מן". אנשיז-זורא של בולותג"

השיירה, םע המשיךל םא מבולבל, שוקלו בוךנ רגע, עמדתיה לש ופיוי לכ עם

החלטות. מחמת קבלל עיהב ייתהה יל אייל, גםל חדש. כמוה עולםב הישארל או

שובהח זמן, בדיקהה-אזור בולותג תא בדוקל צוןר תוךמ לכת(, אול )ההרגל הרגלה

עות,ט תוךמ זמןה-זורא תא אעבור במקרהו הישארל חליטא םא צידה. כיב סיכוןש

לאש כאן. איךמ גםו כאןמ םג רחק אצא ודע קבוצה, אניל הצטרףל וכלא אל כבר

חייביםי כאןה גדרב מאש וא ולםע עדו עתהמ קיימת וז וויהה םא בררל היה,

מרנותש יאה זאתה התלבטותה סרק, שכלו חלכ בלא ומרל כולי ניא העכשיו. היוםו

ופץק ייתיה קר בוע. לוצ חותפ ייתיה וספקנות. לפחות קרנותס לש אצטלאב בושהל

הזדמנות.ה לע

74

ניסיוןב יאותיר לואמ ווירא משלחת. שאפתיה םע המשיךל סקתיפ צויח בלב

בתוכי רידה. הה, עמוקפ שעתב מימהי ימיםמ רגע, כמנהגיה תא האריךל אחרון

לכ תא נוטש ניא אמתה רגעב צוב, אבלע עניין. הייתיה לכ לע וותרמ אניש דעתיי

ארוחה.ה עתש תא אחרל אל דיכ אידיאליםה

הוב,ז מחצה, ירוקל בשי שבע צבץב ביניהםש סלעיםה לע וסעפ תחלתיה

ספרמ לאא פסועל ספקתיה חד. לאא צבעל היהו תחברה רחוקמ וללכ שבמבט

רחש, עקרבי אל ו, נחשב צמחי אל רושב שרא הרה ביה, ממרומיו צעדים, ומיניה

שי וזרמ עדיי. מוזר, צבעצ רגילה. החשתיה קדמותול בש זחל, נפלתי, והכלי אל

מיל אוליי עשב, חשבתי, כאחתל הפךנ ייתיה ודע, ללוה החמודות אבנימ אבן.

רך. ה עשבה צדיב הןל מנמנמותה

ע, הייתינ ניא יוטס רחבימ ילוא עברל דעתיי קר כמותי, לוש טופשמ טיפש

ארורה. ה משלחתב ברותח ניפ חזיר, עלה יבתק לש ורלהג תא בכרמ

*

ץע גשר ניפ לע גבה לע סירותה תא הר. סחבנונ ניפ לע עבורל ריכיםצ יינוה דרךב

חומרים שארו זפת, חומצהמ הסריחו עשיהת לש שפכיםמ חורש יהה ר. הנהרצ

סירה. הגשר, עשויה עזרתב נהרה תא צינוח אל דועמ סבירמ שלעצמוכ זים, וזהע

וכרז שקלנו. ואז, איננימ חתת נבוס, נאנחק חבלב שופשפות, מהודקותמ ץע ורותק

רפש,ב קועש ונה! הייתיז-רס. בןק סופו, הגשרב תחילתו, באמצעו, אוב קר יינוה םא

גועל חצי-נוזל. מרובה ניפ לע לעלות ותו. נאבקתיא ותו, נושםא ותו, שותהא אוכל

כלצ יווןכ איזהל התבלבלתי כשעליתי, לש ופסר לילב יהה ראיתיש המ ריך.

עלהה תפרקה. הזבלה דבריםה לש כברוש. הטקסטורהע בער עודו מעט-עצמיםכ

כעין הםב בחנתיה לאש וספיםנ יחותר אופ לש ריפהש מלמעלה. זא לסטיק.

זה.ה תבשילה כבתש חמתמ זהותםל יתןנ היה מפרפרים, שלאה אנשיםב בחנתיה

רוב, והתעוותול םד פור, הקיזוא תםכ תוךב בוססו רחו. הםצ ידיל נשיםא מספר

75

שחייהב הםמ התרחקל ניסיתיו ומצהח לש לוליתש תוךב שהם וות. הבנתימ פרפוריב

חתורל החלוו תוכהל סירה, נכנסוה תא פכוה צידי. אחריםל שחה ולמנית. אליהוג

פורא סירה. כתםה עברל שחותל כולנוי עזבונו. לאי לאש ליהםא גדה. זעקנוה עברל

ההפוך. ניסינו כיווןל חתרוו תחינותנול אזינוה אל יננו, והםב פרידה יסוריםב מוות לש

וזרים.מ מצבעיםו מוצקיםמ שניה. מתרחקיםה גדהל שחותל

בנות, ורדרדותל דם, ונפיחויותמ בהז ימניתה גליר רגל," צעקתי. כףה יל הלכה"

גל." ר ותרי יל עור. "איןה לע ושרצוה

צחנ קרקע. לאחרב חושל יתןנ )אבוי(, אם רגלייב דקתיב טריםמ מהכ כל

אט,ל לאט וואר. הלכנוצ דע ותנוא ציפהמ חתירות, עמדנו. הזוועהו וואש נסיונות לש

למסננים. בנות, מחוברותל לסטיקפ חליפותב נשיםא ופיעוה כשבגדה

יתנו."א שחקיםמ הדיא? הם ה, ברפ רהק המ "הבנת

דבר?" שאלתי.מ תהא המ "על

פה," אמר.מ צאנ כזריות. "בואא שדניות, הפיקוח פניו

רדפתנ יהח מוכ ראהנ גמר. תירגע, אתהנ יכףת עזאזל!" זהל ךל שי "מה

בציד.

תאונה." של באמתלה לניסוי אותנו אליהו, "הכניסו ותנו," רתחא דקוב "הם

ה?"מ "בדקו

הזה, ובייחוד, איך החרא הזה, הזבל, הנהר ליצור מגיבים אנו איך בדקו "הם

הדיא. אותי, בר מדאיג ראית? אתה מכוון, לא ביד התמוטט לינו! הגשרא מגיב הוא

הללו." הדברים עם תתעסק אל

אפשרי!" אמרתי. בלתי זה "אבל

ניתן לא דבר לך, שום מלמעלה, שתדע עזרה ביקשתי כי קרה זה "כל

עשה לא טהור, אם הוא בנאדם חשבתי, אם אידיוט כמו למעלה. אני בחינם. אפילו

מוכן לא שלי. די, אני בחיים מספיק כבר פראייר, אני, הייתי לא אני פלילי. אבל עבר

יותר!"

76

לו. עצבני," אמרתי שאתה "איך

אדם כל הפרצוף, כמו את למישהו לפוצץ רוצה עצבני. הייתי מאד "בטח, אני

הזה." בחרא הלחםל שמרוגז, לא

זה?" שאלתי. מה "אבל

זה." את רוצה לא זה. אני מה אותי מעניין "לא

מפחיד," אמרתי. באמת "כן, זה

רוצה לא אני תמים. אבל שאני פתאום מרגיש מפחיד. אני לא בכלל "זה

פראייר." לא שלי, אני מהחיים יודע תמים. אני להרגיש

*

טיפולים מיני ועברנו אפור לחדר שחורים. הוכנסנו בסרטים עינינו נקשרו הגדה לע

בגלל בקרנטין שנוחזק לנו אייל. נאמר את שם פגשנו ימים כמה וזריקות. אחרי

בגופנו. נושאים שאנו הזיהום

האחרים הניצולים הרופא, "כל לנו לכאן," אמר שהגעתם מזל לכם "יש

מתו."

אליהו. לו קטנות," אמר לילדות אגדות תספר "לך

הסיוט עם בחיים שנשארנו מזל, לנו יותר היה דבר של בסופו למי יודע איני

כעת, שחברינו לי ידוע זה. להווי נורא בשבי נפלו שלא עמיתינו בנשמותינו, או כפצע

חשו ימים עשרה ושוחררו. לאחר קצרה לבדיקה חולים לבית הגיעו לסירה שעלו

לא שהמדע מסוג פטריות רחשו החולים. בקיבתם לבית חזרה והובהלו בבחילות

אברי לפני הכיר באיזשהם נתמלאו האשכים ושקי והצטמקו הצטפדו מינם כן.

ימים שלשה הישישים. תוך אצל מזומנות כה לעתים שקורה כפי חמורים מסתננים

הרופאים. של ידם מתו, לאוזלת

*

77

לבד. אינך עיניים, לעולם אלפי אותך רואים הזמן לישון. "כל יכל לא אליהו לילותב

הקשר משום מאד עניין הדבר לי, ואותי כזה?" אמר במצב עין לעצום אפשר איך

שלהם הפנים-פיזיולוגית הפיקוח אלה? מערכת הם יצורים מין הדובים. איזה למדע

הם ירקרק. אולי קטנטנות, בולשות. דם עצבים, עיניים משלנו. במקום שונה כך כל

עושות חוק, הזריקות שום זוכר לא כבר אחרים. אני פיזיקליים לחוקים נתונים בכלל

לפירמידה. כדור בין התרכבות הוא משהו, חרוט במוח, הנה בצקת לי

אוויר, וכדי אוויר, אין אין לי, "בלילה זה," סיפר שינה. "ככה מנדודי סבל אייל םג

הכאב. את מרגיש לא אני כואב, אבל לקיר, וזה מכות נותן עצמי, אני את להרגיע

רוצה הסוף(, ואני לקראת רהק )זה באים לא שהם ימים הבועה, ויש בתוך נחנק רק

מנסה כך לבד. אחר אשאר שלא מרגיש, שיכו, רק אני מה שיבואו, שיזריקו, שיחקרו

בה נתקל פעם כל אותה, אבל שאעבור בבטחה הסורגים של הדלת את לעבור

פעם לך וזהו. זורקים איננו למי, אתה אין צועק, כי ולא מדבר לא מכה. ואני וחוטף

האחים", והולכים." "ממאפיית פיתה, עודפים ביום

*

הכאב הייתה בעולם היחידה המוקד נים. נקודת לא נים התערסלתי שעה משךב

הרגל את למקם ניסיונות אותה. עשיתי לשייך לאן ידעתי הימנית, ולא רגלי בכף

היא אז לרגע, אך השמאלית. הצלחתי ברגלי בגופי, למשל מסויים באזור החולה

ושוב בלי החדר בחלל לה אחר. שטה למקום ברחה למאמצים נצרכתי מפרש.

בגופי. איפושהו אותה להדביק

לע בשח ותקףמ מיתי. כמוא יומיק איוםו רגליב אבכ שעתיים. חשתי אחרי התעוררתי

יהה השניו נרדם התכנסו. אחדו צדל רשופ פרשיםה ניש רץ. לפתעו רשיםפ ניש דיי

צמוע ציעה נותרה זירה. הרץה מרכזב מוהו. עמדתיכ הייתיו יתןי קליפה. מיל ול

השינה. םע עשהי ניא המ ההתקפה. אבלמ ול מכירה, נמאסל

78

אניל דיכ דיטציהמ עשותל התחלתי )כן, ווארמהש סטתב דמייןמ הירדם.

יעהז אומצות, טיפותמ חולים(. המוכר, פניוה יתב לש דיאטהה עומתל מעדן ממש

עומדמ זולגות חותךש יךס ולמ רחבהו רוכהא כיןס םע מצחו, אטל ותוא חום,

ידית םע סיךה תא סובבמ סיך. העובדה אורךל בןל ספ מופיעש מטה, עדל מלמעלה

גמר.נ אינו עולםל לילה. הסיךח לבן, וחוזרה פסל למעלה, בצמודמ חתוךל מתחילו

לע אחות: "שתחלמוה מרהא נרדמתי. ויפהש עה, עדש וא עהש ציח משךב ככה

טריות."פ םע יצהפ

*

ברושים מרותצ ראותל סדח הז והר. היהצ ותקןה יילא וחזקה הםב תאיםה אחדב

היום. רגשה. אריתש ולמ אירמ חולים, הירחכ ביםע שמים. חשרתה רוםל זדקריםמ

... את, ממעלז עצמי, ובכלמ חוקר ךכ זה, כלה מקוםב אניש פשרא "איך

הפ ייתהה טוב, קר. אםר תא. הכלל דרח גשםש חיסרוןה יהה והרצ םע לתא

לראות מצחיק. בתוךכ אישה. בקורה שממהה אן, אישה. זה.ה קלסטרופובית,

ית. מוזר.ז ץע יל זכירה קר, זהש גללב ומרותס השערותש בנתיה לד, לאי כשהייתי

אינהש עייפותו יקהר עצמותיי. בבטןל צמוע חדירה קורה לילהה מהלךב"

כיש דיי לע שבירהל ניתנת מהב אל שינהה ינה, ותרי הרמ ותיא גמורי אה.

צת, אוכלק ודע ידרדר המצב רעב? אםה רוסלה(? הקור? אוק מוכ )מחשבותיו

התחרבן נטרה, הכלמ מוכ מרא ברכ הז גילוח. משפטה כיןס תא טו. מלטףו להטיל

חייל יבושתב חזורל לייע יטלנ שוחרר, כלוםא סנ ם, כבמעשהא שנים, גם לפני כבר

איזושהיב יילא שח זא זה," אבל את אעשה זה? אניה גדולה קודמים? לריקבוןה

אותו. בכל תקףש פשנ ועלג אותול אמיתיה גורםה נסתרת, שהייתה בחילהמ קלהה

עבודל מוכ מההחלטה, זה בו לחזור עצמו. כי על זממו את לבצע זאת, התכוון

וב חזורי פתעל חרור. אםש יטוריך. איזהפ לע ךל ודיעמ בוסה אוסה, ואזמ עבודהב

איום.ו וראנ הז החלטתו, יהיהמ

79

החופשיות. והם המדינות לש וחות, לחרדתןכ הזיזל חלה ילה, הקרנטיןל ותוא

ודהה לא חדא ףא חתרתית, שמעולםמ דינהמ לש חימושה ירוץמ לע דעוי אל כללב

קיומה. ב

של שקשוקב איכשהו הסכין, הבחין את ממששת אייל של ידו ך, בעודכ הנה

דרך במסילה הרכבת גלגלי כשקשוק בדיוק לו נשמע וטנקים, והדבר תותחים זחלי

"ואני עיניו את עצם ביתו. הוא קירות לשקט, בבית, מאזין במיטתי שוכב לרגע,

להסתכל עצמי, כמו את מכיר אני שהנה קלה כזאת, התעוררות מרוקנת הרגשה

פנימה. חוזר השמיעה, ושוב חוש את רכבת, פותח בעור, וכשעוברת במראה, לנגוע

שלווה, ואין תשוקה של בעולם פקוחות בעיניים בבוקר, שכבתי התעוררתי כאשר

יונים, ציפורים, המיית חתול. בחוץ, ציוצי של ציורים הורוד הסדין דבר. על לעשות

ברור זר, לא מהמציאות. סיוט מנוס נגמר. הופס, ואין כלב. באחת, הכל של נשימות

עליך." י, השתלטמ מאיפה, של

*

בהקיץ, הזיותב העברנו זמננו התא. את באותו לשהות לשלושתנו ותרה בקשתנול

פתז הל אביעד. היה לש דודהב יגריות. נזכרתיס רבהה וא. מעשניםה דרכוב חדא כל

פתעל ושבח חמצן. אני חוסרמ תהמ היאו דפקנ להש החייאהה ריאות. מכשירב

פיה. מחשבתב קועת היה הנשמהה הצלה, לעזרה. מכשירל קרואל כלהי אל היאש

היהת קלה, לאת היהת אף, ואז, אםה רךד נשמהה כשירמ הל צה, לדחוףצ יעולי

היהת דודהה חדשה. אם וגיהס ולהע זא צורך. אבלה שעתב צעוקל עיהב הל

EXTREME הגדלהב לעיניי ופיעהמ ניהפ טום. תמונתא היהי אל נוזלת, המנשיםמ

CLOSE-UP( עלל קוראיםש ושבח ניא כך ,)כלל נזלתו נשמהה תקןמ יושב פהא זה

אד.מ טובר וגדלים. אפומ לבכ פני משתנה. עוליםו תעמעמתמ ניה. התמונהפ ורךא

זלת?"נ שי "אימא, תגידי, לכלב

רחת."ק שי "לא, חמודי, לכלב

80

רוני,ג צדדים. בתוךב יערש ווצותק תיש ושר. נשארותנ צחימ עלמ עריש כל

ודעי זרי-אימה. לאמ ולגולת, פניםג פוד, כמעטצ אשר מופיעו ולהע גרוגרתה מתוך

כך.ב המ לש ברד זה יןא בנות, ונשים, הריה קפיטריה. הלכוב נייפ תא ראהי ניא יךא

נים.ש רבהה יד הציפוני. לפני ינבלע םע ליש ראשונהה יציאהה לע תוקיםמ זיכרונות

באדיבותה פרוקופייב. אלה התזמורתית חברהה לש קונצרט. אולםה מודרנית.

סגנוןב שנותי שמלותב חומות. נשיםו אפורות חליפותב ברס מוריח קניםז צטופפוה

ושי(. עםכ ואה )אוי מנצחה ניסתכ תא לוותמ פייםכ רצנו". מחיאותא תא בנהנ "הבה

הפכו ואב מחייכת,כ התלהבותל כפייםה חיאותמ הפסנתרנית, האישה, ללית.

דחוףל ושבה, מנסהמ תא פסנתר, בודקתל הערצה, מתיישבתה משפע מוחמאת

אולםב הדהדש ולגריו צחוקב רץפ הקהל במגושמות. כל ותוא פסנתר, ליישרה תא

מבריקות,ש ומכנסיים שחור שחור, פראקה )...ז(. הקופיף בווו קריאתכ חורות,

לערך שעה רבע בישבנו. כל קופצני בריקוד טור'הקונצ את פתח צמודות, בפקודה

המוסיקה, לנבכי חוצפה. שקעתי עד שנוצלה קצרה שיעול הפסקת הקהל קיבל

"אאונד", לחש באוויר, המילה בראשי, צפה לה עלתה משים עצמי. כבלי את מאבד

איתה? לעשות מה אותה, אבל לראות יכול כמעט נחש, אני

'אאונד'?" להיקרא רוצה "ענבל," אמרתי, "היית

זה?" "מה

בישראל," אמרתי. "שמך

כאלו?" בשמות לי קורא אתה אחותך. למה "אאונד

מישהו, על אותה אממש לא אני השבעה, ואם טוב," אמרתי, "זאת דבר "זה

בראש." לי להתרבות עלולה עוד היא

הזקנים. ילדים," אמרו "ששש... שקט

ענבל. ילדים," אמרה לא "אנחנו

*

81

מבט מוזר. לכסנתי פחד בי, חשתי נגעה הזאת, שהשינה להירדם. בשניה יסיתינ

שמיכה שזאת הבנתי ישר מפלצתי. שטויות, כמעט פרצוף נח השמאלית. לצדי בעיני

לא בטוח. לישון להיות בשביל בשמיכה. רק נגעתי מכן הרצפה. לאחר על זרוקה

רציתי.

לחלונות. שמסביב הווילונות את והסיט בא כשאייל להירדם כבר עמדתי

אייל, "אמרתי אותך," קרא שמחפשים אינדיאנים שני פה אור. "יש הרבה לי הכניס

כאן." שאינך להם

אמרתי לפגוש רוצה "אני אך אותם," ניסיתי בדיוק לו, לקום נרדמתי.

וכמעט שינה מתוך קפצתי זאת ליפול. בכל ופחדתי גבוהה הייתה היא אבל מהמיטה

ונשכבתי אחר לחדר ישנים. הלכתי כשהם האינדיאנים את רגל. מצאתי ששברתי

שראיתי. הראשונה במיטה

אליהו. של קולו לעברי אתה?" לחש היית "זה

לו. פה," עניתי שיושן אני "זה

משהו של שריקה כששמעתי בסלון שמעת," אמר, "ישבתי לא "אה, אתה

ידעתי אני שזה יחשבו החוצה. שלא להסתכל ניפוץ. פחדתי וקול נופל שזרקתי.

להם מגלה והאחיות, לא האחים במתח, ליד ישבתי שעה בחדר. משך יושן שאתה

מהצבא שגנבת פעם אותה 'הדבר'. כמו את שזרקת אתה לא שזה מקווה כלום. רק

ללחץ. נכנסתי השמים. ממש לעבר הטיל את פתוח. ירית לשטח ויצאנו לאו טיל

עץ. רצתי בבקתת פגע שהטיל ראיתי מהשמים. ואז דם יורד שלא למעלה הסתכלתי

עזרה?" צריך האש. "אתה עם התנשק הבית נפגע. בעל לא אחד שאף לבדוק

ביתו. את שהרסנו אלה סוף סוף אנחנו בחשש, כי שאלתי

תלכו." "לא," ענה, "פשוט

לא... ידו עוד שלי שומע, אח האיש, "אתה בפני עצמי את להצדיק רציתי

אבן." כמו כבדה

חרש." אני חום לי, "מרוב אותי," אמר "עזוב

82

לו. זה," אמרתי את זרקתי אני מקרה, לא "בכל

שכבר באפריקה זמן הרבה כך כל שם לטיול? היית נסעת איך זוכר "אתה

אליהו. אפריקאית," אמר איזו עם שתבוא חשבנו

הנשים," אמרתי, "סוף מבחינת לארץ לחזור זה הקלה איזו תאמין לא "אתה

העלו לבנות שיניים עם באפריקה שהיו לבנות, המעטות שיניים עם בחורות סוף כל

תותבות." שיניים שחבשו החשד את עליהן

ברחוב. אישה מכה!" צווחה מכה! איזה "איזה

מדברת?" שאלתי. היא מה עלזה, את שמעת"

"בחיים, קורים כאלה אליהו, "דברים שקיבלתי," אמר המכה "זאת

בחורה?" אותה עם שהיה למה מתכוון "אתה

חשוב," אמר. "לא

שתקתי.

בדבר תקוע השנים כל עיוור." כמו בזה עקשן, האמנתי הייתי שנים "ארבע

.אחד"

עשרים מתכנן אחד איש" לו, " אמרתימחפוז, נגיב של סיפור לי מזכיר "זה

שלו." הנקמה את שנה

אליהו. אמר",מנקמה עניין עושים הערבים "תמיד

את ולוקח מביתו אותו מגרש השכונתית המאפיה שלו, ראש החתונה "ביום

שאותו כדי כנופיה עבריין, לשכור בתור כסף חוסך הוא שנה עשרים אישתו, במשך

מוצא מזמן. הגיבור מת שהאיש מגלה זה, הוא את משיג חייו. כשהוא על יתחנן אדם

שהוא אומר לקפה, הוא אותו מזמינה שמנה. היא ביצים בחנות, מוכרת אשתו את

"ובורח. ממהר

להיות חייב לא שאתה אפילו" ,להשפיע," אמר יכולים סיפורים "לפעמים

עבריין."

במציאות?" שאלתי. קיימת הייתה "היא

83

לבחורה. פעם שלי הלב את לתת מוכן לא אין, אניבדמיון. בעיקר "כן, אבל

לי." הספיקה אחת

איתה?" שאלתי. נגמר זה "איך

שחשבתי." במשך מה היה לא מעולם שזה התחיל. הבנתי לא מעולם "זה

אישה. איזו של עלומה בשליחות אחריו טלפונית, עוקבים אותו שמטרידים סבר שנים

השתהה, בעוד ולתמיד," ואז אחת זה את לגמור אפשרות לי הייתה שנה חצי "לפני

"הלכתי את יוציא הוא שמעצמו הבנה מתוך שותק אני בולגקרקוב במרכז זה.

הדיא, יכולתי." זה, בר את לגמור לי. יכולתי במכונית, צפרה עברה בערב, היא

אלתי.ש עושה?" היית "מה

זונה, בת מפה, יא לה, עופי צועק אמר: "הייתי ואז ארוך רגע חייך אליהו

מהעיניים!" לי טוסי

*

האינדיאנים. הוא הלכו לאיפה ראה הוא אם אותו אייל, שאלתי אל ניגשתי

מדבר. אני מה על ידע לא

דבר." זוכר לא "אני

באמת להאמין, הוא זוכר," אמרתי. לא בטוח אתה להיות. משהו יכול "לא

זכר.

)חלומו אותו זוכר אני זה ובגלל אפס מגיל כמעט אותי שפוקד אחד סיוט "רק

פשוט(. דווקא

שקו. חושב אחד, אני פריט בו ופיעמ

זמן. לאורך ונמשך שעובר וק

אחיד. התקדמות בקצב שלו בכיוון ממשיך הקו

הקו, התקדמות לקצב שווה לבי פעימות קצב

הזה. הדבר יהיה שלא מה או

84

מואץ. הקו התקדמות קצב בהדרגה

ש... עד ומאיץ מאיץ הקו

בחוזקה. והולם דופק לבי את מרגיש אני

מילדותי. הייתי היחיד זה, השריד מזיע. זהו ומתעורר יותר זה את לסבול יכול לא ניא

כלום." כמו עליו מוותר

*

מזרח-תיכונית. אייל החיצון, מוזיקה חדרנו, מהעולם את פילחה הימים באחד אבל

ושוקקים, או הומים היום, כשהחיים בשעות במיטה לשכב לילד לתת סיאוב, כמו חש

מתגנבת. מתקתקה במיטה. חמימות שהשתנת ולגלות בבוקר להתעורר כמו

שהמורה הוא )עכשיו בתקופה "כמו קסטה הכניס להתעמלות מדבר(,

בית בספריית הסוררים את בתרגילים, כלא במפגרים לטייפ, השתולל, בעט מזרחית

עצבים. התמוטטות לי אפסיק, תהיה לא הרצפה. די, אם לתוך הספר, ואני, נזלתי

הדיא רועדות. בר מהירות, בידיים בעצבנות, שאיפות סיגריה מהמיטה. עישנתי קמתי

לו." שלי,' אמרתי אותו, הוא החתול. 'עזוב את הרצפה, ליטף על ישב

רנטיןקה

בשעת בעיר סיור לנו לעיר: "קרנטין". נערך והועברנו החולים מבית שוחררנו בסוףל

מבוגרת, בי. המדריכה, אישה שחל בשינוי חשתי הנסיעה שהחלה בין-ערביים. איך

עם מסתדר כלא נראה ומתמשך. הנהג גבוה בקול השכונות שמות על הכריזה

לטובתי, איזו ישחק שהדבר קיוויתי עיקול טסט(, בכל עבר רק יום )באותו תפקידו

השור, דברים בקרני אוחז אני הערב. שוב את איתה להתחיל למצער קטנה תאונונת

בחיים. לקרות יכולים

הנועזת כה, נכשלו. הבריחה תושבים, עד של מצידם הבריחה ניסיונות כל

התבצעה לשם שהפכה בלונדה ידי על דבר, ונמשים. קצר שיער עם "אינו",

85

הים. במרחבי והתרחקה למלוזינה למים, הפכה צוק, קפצה על ברודפיה כשכותרה

הפלא עליה, למרבה היישר ונחת שליטה איבד אווירי. המטוס למרדף הובהל מטוס

לנו הראתה הקרנטין. מדריכתנו בפרוורי נקברה מהים. אינו והוצאה נמצאה גוויתה

מפוארת. אנדרטה נוספה קברה, אליה את

חוזרים." המתים יוצא. גם לא אחד אף רואים?" אמרה, "מפה "אתם

מטר. היא בשני אותה החטיא שהמטוס נתגלה אווירי תצלום של בהגדלה

הרוחות, מהמוות. לכל פחדה בחייה ברורה. לראשונה התאבדה, הקדושה, מסיבה

עם בה יפגע )אם שבחרדות הטרדות הנטל, את את שווים היו לא החיים הכל אחרי

צדקה, שבויה(. אינו או תחיה, חופשיה תמות, אם הראש, אם הזנב, עם הכנף, עם

יותר. מתה לא אחת פעם משמתה

*

האהבה תסבוכת על שתקה, חשבה שלי. סילביה הקרקע קומת במרפסת תיישבנוה

אותי, אותי. עוזב הופכים הזמן לי, "כל חול?" אמרה שעון אני שלה. "מה האחרונה

במשך ציוץ מוציא לא בלילה, ושוב לישון ונשאר בלעדיי יכול שלא בוכה זה אחרי

הסרט על מדברות ילדות. "הן שתי ברוסית הסתודדו לידינו ספסל יומיים." בחוץ, על

מטר, קירח!! לו, שלוש היה ענקי גדול ראש סילביה: "איזה אמרה," ”רמינטורט“

הידיים. באצבעות אדומה לכה שמה עצומה!!!" סילביה חשובה, בטן הכי והבטן

שם?" שאלתי. אומרות הן "מה

'אוכלת בבית אחת ילדה על "מספרות שמן הספר. ומלח, צמחי לחם,

לעשות.' יכולה היא שלה, מסכנה, מה וערב, ואימא צהריים בוקר לארוחת

השניה. ממנה,' אמרה פחות לא שלה שאימא לי 'נראה

שהייתה בגלל קנתה שסילביה ERALD TRIBUNE- ה את חייכתי. פתחתי

כדי האהוב, בשליחות נסע בנגקוק, לשם על כתבה שם חולים לגייס הקרנטין,

חדשים.

86

אותי. הכתבה?" שאלה מה "על

מקשיבה?" הכלכלית. את ההבראה תכנית עם צרות מיני כל שם להם "יש

קצרות מכנסיים התעמלות. 'לובשת בשיעור אחת ילדה על מספרת "כן. היא

הטוסיק.' כל את לה שרואים

שלך. אני עניינים ולא שלי עניינים לא בראש? זה לה יש מה לי איכפת 'מה

כבוד, זה חשוב הכי בך. בחיים יש פלוסים וכמה חכמה את כמה לשמוע צריכה לא

סדר.' זה ואחרי

הראשונה. חשוב,' אמרה הכי 'טקט

משטויות מתלהבות הן איך מבינה לא סילביה, אני ילדות, אמרה זה ככה

כאלה."

זוחל התקרה, מואר למעלה. על הסתכלתי ישר, בקו עכביש לו בכתום,

הקיר. על לכלוך נע. סתם אינו גרוני. איפה? לא, הוא מעל כמעט

בחיים!' חשוב הכי הסכימו. 'הבטן דבר של בסופו

מספר קמו, הלכו הראשונה. הן והבטן,' אמרה הפופיק את לי לחתוך 'צריך

וחזרו. צעדים

לוחשות?" שאלתי. הן "מה

משפטים," אמרה חלקי רק שומעת משהו, אני על הקשבתי, חשבתי "לא

ורנל:’ז קוראת והחלה סילביה

ALL SEASONS MUST HAVE:

SANDALS FOR SUMMER,

DIAMONDS FOREVER.

אימא ארוטי קטע על מדברות "הן את לסובב לה אמרה שלה בסרט.

הראש.

הילדה. אמרה'אותו, לסובב יכולתי הראש, לא את לי חותכים יו'ה

87

*

שוחרר לא עוד אחד אף והושארה, כי לבדיקות שהגיעה מצ'רנוביל סילביה, פליטה

רופאים ההרים, עם בין תחומי, חבוי עצום, רב סנטוריום על לה מהקרנטין. סופר

בחכותה מהדרגה שאלה עם לפגישה ההמתנה בחדר הראשונה. את הרופא,

טוב?" רופא עליו? הוא דעתך היוצא: "מה הפציינט

לה. ברגל," ענה אותי עקצה שצרעה לי אמר הכל בסך יודע, הוא "לא

בהבנה. הנהנה סילביה

איזה שם היה סילביה, וגם של רוחה למצב המעטה הוסיף" בלשון "לא החולים בית

המלכה בסגנון בעיניה התאפרה הקפה בבית איתה. לפגישתם להתחיל שניסה רופא

לבנים שחורים, גרביונים מגפיים לבן, נעלהMAKE UP פניה על קליאופטרה, מרחה

העזרים אדומה ולכה ביריות עם של המפחיד המראה את לה שיוו באצבעות.

בתחרות שני מקום לקחה יפהפיה, פשוט לדבר, סילביה מה הפאם-פאטאל. אין

עברו נבוקוב, ג'ויס, גוגול. משם ספרות, על התשעים". "בקפה" דיברו של "הפנים

והראה לביתו אותה לקח כן ואיטלקים. אחרי צרפתים ולמעצבי-על הציור לאמנות

לסכנה. נמשכה ביאושה מגועל, אך השתנקה סילביה פורנוגרפיים. עיתונים לה

ולצרוח להכותו החלה האמת ברגע התחנחנה, איימה, אבל ידיים, לשלוח כשניסה

יכלה לא כבר להתאבד. בלילה חשבה ללכת. סילביה לה ונתן נרתע עליו. הרופא

את למראה, חתכה אחר, ניגשה אדם להיות או למות רצתה עצמה, את לסבול

אמרה: "אוה שטיפה כל בכיור, עם פניה את נרגעה. שטפה ואז ברעדה, שערותיה

יופי!" איזה אוה יופי! איזה

"תפסיקי התקשר הרופא למחרת נבוקוב של הזה הבולשיט עם אליה:

מוביל." סילביה זה לאן לדעת צריכה את לביתו אותך מזמין מישהו אם וארמאני.

השפופרת. את טרקה

*

88

סילביה למדע. בחירה, תרומתנו מומחה, לפי רופא עם בפגישה נדרשנו לשבוע אחת

לה: "יש אמרה קרמאתית. ומודעות הטארוט, לחידוש, חיזוק קלפי למנחשת הלכה

אותם )מניחה שלי הקריסטלים כל את חזקה, סילביה, קחי ממש אינטואיציה לך

מרגישה." את מה בידיה(, תגידי

סילביה. זה," אמרה את רוצה לא ממני, אני זה את כבד, קחי ממש "זה

בו שאין דבר אפונה, זה הכל למחרת, "סך כבד?" שאלתי כך כל היה "זה

מתום."

אליהו. ה"זה" שאמרת," התפרץ מהו מבין "אינני

"כל הדיא, תקשיב," אמרה "בר שטויות זה עכשיו שאמרת מה סילביה,

אז..."

אליהו. "זה", צעק אמר פעם שוב "שמעתם? הוא

אמרה," פסקתי. היא דווקא זה "את

בבר כורסא על דורין, יושבת את סילביה, פגשתי החוצה, המשיכה "כשיצאתי

שלום אותי. ראתה לא פעם אף כאילו עליי משקפיים, מסתכלת מלכה, עם כמו

של חברה נשית? הייתי אינטואיציה לך אותי? מה, אין מזהה לא את דורין, מה

שרייבר, אחרייך! אחרייך!"

משהו," אמרתי. לקחה היא "אולי

משהו?" לקחה משקפיים "עם

לראות," אמרתי. "כן, כדי

טריפ!" כשלוקחים לראות מה "אין

למנהיג הקרנטין מנהל בין משמים תיאולוגי פסגה וויכוח שודר בטלויזיה

"חברים", "אזרחים", שווים. אין קומוניסטי, כולם אופי הפיסיקאים. לקרנטין מדינת

אצילים. הרפואה הם החובשים ואחים. בצבא מרופאים "חולים" חוץ "נתינים", כולם

הנעלה המדע את לפאר הקרנטין, אלא לקיום טעם יהיה לא לרפא, שאז נועדה לא

הוויכוח. נסב כך זה? על מדע האדם. ומהו בתולדות

89

כלום?" שאלתי. אמרה לא מה, דורין "אז

פוזות?" לעשות תפסיקי לה: דורין, מתי אמרתי ציוץ, אז לא "אפילו

לי. בלונדיניות!' אמרה כולכן 'מה, אתן

סצינות.' לעשות מפסיקה לא 'את

לי. שבלונית,' אמרה בלונדינית 'ואת

שיער לה היה שבלונית, אפילו בלונדינית היתה מונרו מרילין מה! גם 'אז

אבל בסתם,' אמרתי. היה כועסת, זה לא תלתלים.' שתקנו. 'את עם כמוני, רק

הלכתי." כעסה, אז שהיא לי נראה

*

עיניה בבחירת מעניינת שיטה יתהיה לסילביה רק כמסננת. ראתה פעלו גבריה.

בחליפות. גברים

כבוד. של עניין גם עצמה. היה על בחליפות," העידה ג'וקים לחפש "יצאתי

בכיכר שכולם סן-בירד, רצתה בפונטיאק מהעשירים, נסעה אחד "יצאה" עם פעם

אותה. יראו

בליבה. כמוהם," חשבה לא רמה, שאני "שעליתי

רמז בו שניכר האירי הכריעה! דמו הבנגקוקי האהוב של מקרה, בחירתו בכל

אדמדמות פנים לו הסלאבי. היו דמה עם ביופיו הטמון הגזע השבחת לפוטנציאל

נקלפו אדומים, שפתיו בפצעים ושובץ התייבש ידיו גבות עור בחורף עדין, אך ומראה

הקנבוס. כחבל סיבים ונמלאו

המעודן הטעם כל הקוץ, סילביה, עם בכך. פה מה של דברים ברם, אלו

גסותו, את את אריסטוקראטי, אהבה לטקט שייחסה והחשיבות ובאמנות בספרות

אם לכם ירביץ ממנו, הוא לידידיה: "תיזהרו בתענוג ליחשה בפעם שבו. כפעם הערס

וואן'." העולם, 'נמבר מלך שהוא חושב איתי, הוא אותכם יראה

90

*

האזרחית. בהגנה לשרת החריפה. נקראתי המדינות בין המתיחות

שלום." - יותר חיילים "יותר

על הדלת, משותק ליד מאנשים. נותרתי המה המשטרה. ההול לבניין נכנסתי

בי משופם, נעץ בחור לתחנה נכנס החוק. מימיני זרועות של הכוורת בתוך עמדי

מגמגום רושם, וחוץ עליו עושה לא משהו, זה לומר רושפות, תובעניות. ניסיתי עיניים

את להבליט הלצה, כמו לשם ידו, למושכו בכף לתפוס מפי. מנסה יצא לא כלום קל

מביט: "מה משופם. הלז הוא גם אחר, אדם של בידו חפנתי בחפזוני נוכחותי, אך

שלך?" הסיפור

"רציתי "אני היכן רק מתנצל," אמרתי, בטובך, המפקד". משרד לדעת,

לי הסביר לבד. המפקד אותו למצוא פשוט, יכולתי היה לשם. זה אותי הוביל האיש

קשרתי נרתיק. עם אקדח לי ביטחון, ונתן נשק, לייתר לשאת אצטרך די-ג'יי שבתור

מאחור הדלת שלו. על הקשר ציוד כל על משרדי בפניי הוצג במותניי, ואז אותו

הכל". וחייל. זה מפקד לאסור יכול סמל הכללים: "רב רשומים

הדלת. את וסגר נכנס מאנשיו כיפח שיצא, כשבחור לפני וחצי," אמר "בחמש

שלשול?" לך יש איתם?" שאלתי. "מה הלכת לא "למה

בחימה. עניינך," השיב לא "זה

- הופה זזנו טרם

פגז. נפל

תזזית. תפוס

משהו." הסמל, תעשה של "ריבונו

הכיפח. לבד," אמר זה את "תעשה

התקשר." "רוני, המפקד

אומר?" הוא "מה

91

לשבת." שחשבנו, עניתי, פשוט ממה "ההיפך

כלשונה." ההודעה את לי "תן

והגדרה." הנחיה הועברו "מגבוה

לזמן." זקוקים בדלי. אנו שריפה לכבות אפשר "איההנחיה:

"ההגדרה: גלם חומר אסטרטגי, הוא גורם הסטורי, הוא ימדמ הוא מן ז

דיפלומטי." נשק הוא מדיני,

בהירושימה. זכור האטום האדם. פצצת בתולדות אחת רק מלכת עצר הזמן

הזמן. חדלון של אמנות, פסל ליצירת והפכה עצרה שהפצצה השעון לי

*

ילדה. ונערה, ספק ילד עמדו לביתי. בדרך חזרתי

קטר." נהג אהיה "אני

דוגמנית." "ואני

"באמת?" אמרתי.

הילד. גדול?" שאל כשתהיה להיות רוצה אתה "מה

גדול," אמרתי. כבר "אני

אתה?" שאל. "מה

איש." "סתם

הילדה. המפקד?" שאלה "אתה

הדיא." בר לי "קוראים

נדע אותך, השמש, נראה משקפי את לך, תוריד קוראים איך לי יעזור זה "מה

מצחי. הסתכלה. על משקפיי את אתה." הנחתי מי

מזכיר אני עמדה? מה שותקת? מגבשת את מה פיה. "אז פצתה "ככה?" לא

לך?"

92

משהו." לי לעשות שניסית שלי לאמא יספר אותי, אני "עזוב

לא?" אמרתי. "בעצם, למה

שלי." לאמא יגיד זה, אני את תעשה לא פעם אף "אתה

התכוונתי," אמרתי. "לא

יותר." תהרוס תתנצל לך. אם יעזור "לא

לי שקרה מה תאמין אליו. "לא אליהו. ניגשתי את ראיתי הלכה. מרחוק שתקתי. היא

עכשיו," אמרתי.

*

האוכל הקרנטין. כל תושבי בקרב לאומית תודעה של לצמיחתה בסימנים הבחנתי

ילדה מתוצרת היה אצלנו שהוריה עצמית. השחור, בשוק מסטיקים קנו אחת,

מגרמניה." מסטיקים לי חברותיה: "יש בפני התפארה

לה. טובים," ענו הכי הקרנטין של "המסטיקים

*

נפרץ. למחזה הפכו לפלמינגו תוכים בין ביניים מוגזם. קרבות באמת כבר לא, זה

את יארור והאל ייתן הקללה: "מי היה היחיד זה, הפתרון מול אל שלי האונים בחוסר

בו". שוררים אושוויצית ואכזריות רוע רק יושביו, כי כל על הזה המקום

בגרון במיטתי שחור, מתוק, נשכבתי קפה האות. שתיתי הגיע מכן לאחר יומיים אכן

הוא? איפה מהמיטה. יתוש. קמתי של אצבע. קול להזיז מסוגל ניחר, תשוש, לא

בי. ואז להתבטא שמנסה המעופפים מאבותיי אחד אלא זאת היה. אין לא איננו, וגם

שלו הארוך העור בשמיים. מעיל אופנוע על טס הרוחות אותו. שר ראיתי ראיתי. אני

צבות, אדומות מוארכות, גרומות, עיניו לראשו, פניו קסקט ברכיו, כובע בין מתנפנף

החורבן. את עימו מדהיר שינה. שעות ומחוסר מזעם

93

כורסה. שעת על ישובה למרפסת. רוזה כבה. יצאתי בחדרי חלפו. האור יומיים עוד

אלינו. התקרב שחור סגול, שרוול אפורים, אור הבתים הדימדומים, גגות סוף

אומר. טורנדו," אני "זה

רוזה. שניים," אומרת שם "יש

גדל. הו, השחור, מתקרב, את רק ראיתי בהיר, אפרורי. ואז יותר מעט נכון, השני

לפתח הלכתי לחם. לחיתוך סכין כמו לשניים הבית את לחתוך יכול כזה דבר

להכנס למרפסת, אוכל תגיע הסופה לדעת. אם הביטחון. אין מרווח לשם המרפסת

לגמרי. לא כמעט הגזוזטרה. חשוך את תאכל שהסופה עד זמן מספיק פנימה. יקח

בכעין הבחנתי אז בהתגלמותה, אך אפילה השחור. השרוול את דבר, להוציא רואים

תקף מהם כנפיים, אחד בשקשוק המרפסת על נחתו שחורים נעה. כתמים תכונה

עזב העורב מגושמות, ואז ברוב צעד אותו, עשיתי להכות בשערה. חשבתי רוזה את

אותה.

מוצפת תהיהי כבר רוזה. הגזוזטרה אחד," גנחה אותי, מסריח ליכלך "הוא

שחורים. בעורבים כולה

*

אשר את החלטה. סיפרתי לגיבוש המרתפים באחד כולנו את אליהו כינס ערב אותו

סילביה "בחלומי מאד דבר תיארה ראיתי. ושמש אדומים שמים ראיתי דומה:

השמים! כמו כל תינוק, על כמו כולו, ורוד שמן, עירום מלאך עלה מפחידה, ברקיע

הרנסנס." בציורי

לקיטש," אמרתי. מתכוונת "את

"כן," הנהנה.

אליהו. השמין?" שאל שמישהו בזה קיטש כך כל "מה

כל את שישמידו אלו יהיו סילביה, "שלושתם כמוהו," אמרה שניים עוד "היו

במד-רחוב. ישבו לבלות מפוארת במכונית בצהריים העולם. היום," המשיכה, "נסעתי

94

בעלה את שתפסה אחרי להתאבד שניסתה שלה ואחות שלי, ענת החברות כל שם

זה מאהבת. הייתי עם והבן מכוסה הרצפה מגעיל! כל ממש היה שם, של דם.

הולך, "ביי". שהוא ואמר הגיע שלי החדש מדהים! החבר האחות, הוא

אותי.' ביי, לעזוב לי להגיד מעיז אתה 'איך

והלך. סיבה,' אמר בלי אותך עוזב אני 'הפעם

כלום. איזה ראיתי לא לאן. בכלל לב שמתי כועסת, מתפוצצת, לא הלכתי

השמש, אדומה. שקיעת היה שראיתי הראשון אותי. הדבר עוזבים פעם באסה! שוב

קרב. פתחתי ידעתי, האסון לנטוש, ישר זה מה לו יראה עוד שאני שחשבתי ואפילו

שחורות שממול, ציפורים הספר בית על חדרי מחלון הביתה. צפיתי בריצה. הגעתי

לנו יש אם האומנת את שאלתי יפות, אבל כך כל היו נפלא, הן באוויר, מראה חגו

בבית. מקלט

אותי. מה?" שאלה "לשם

באוויר." ציפורים "יש

למקלט," אמרה. כנסילה מספקת סיבה אינן באוויר התקנון, ציפורים "לפי

מהמקלט." לצאת היה אסור וכבר חומצי גשם לרדת החל דקה אחרי

בריחהה

מיני של בריאה שלל האדמה מן הארץ, והשריץ את שטיהר אמיתי גשם ירד בלילה

מוארכים שדות. כתמים בין עפר בדרך צעדה ישנה. בחלומה משונים. סילביה דברים

עץ, על טיפסה לתופסה. חיש מהשדות, מנסים פניה, יוצאים על חולפים זנב בעלי

הזוחלים. של ידם מהשג להתרחק כמנסה

אדמה וערפילי. ריח עמום נראה בדרכים. הכל היינו ואייל זמן, אני באותו

מתעניין של פנים מעמיד לא כברבשרעפים, שקוע בנחיריי. צעדתי עלה רטובה

נותןשקורה. במה בניה. אייל כבהליכי שנראה מבנה מקיפה להוביל. גדר לאייל

לעברנו. שמתקרב מסויים ברנש על לי מסמן

95

אותנו." יוביל הבן-אדם," אמר, "הוא "זה

מהר. גמרישי רוצים, העיקר שהם מה מה, חשבתי, שיעשו אותי מעניין לא

המבנה. אני לכיוון וצעדתי דרכה רצה. עברתייפ הופיעה הברזל בגדר החרכים מבין

תמיד הגדר, כי על לטפס צריך פירצה, ולא שיש טוב זה דבר של שביסודו חושב

לנו המתין אליהו. הוא מצטרף משים ונופלים. כבלי ידיים בפיק נאחזים כשמטפסים

אנו אייל שניים של בסדר הולכים כאן. היינו, המכונה:, דרך מורהוה מלפנים,

מטוייח. במרחק, לא עצומה, בטון למנהרה ואליהו. מתקרבים ומאחור, אניבן-אדם,

שומקום. באמצע מגדלור יחיד, עקבי, כמו בהבהוב אייל הבחין ההרים קצות על

שביל. סתם כביש, או שם אין זו. לילה בשעת שם עושים אנשים מתמיה, חשב, מה

לצרה, נקלעו שם שהאנשים סבור תשע, הייתי בן עכשיו הייתי תלול. אם מדרון

נואש, אחרון, כמעשה עליו, ועכשיו שגילו איום סוד עקב אותם להרוג מנסה מישהו

."S.O.Sבפנס, ". מסמנים הם

בחושך, לא דבר ראיתי לבנות. לא גמרו שלא כחניון שנראית למנהרה נכנסנו

מתאיינים, כאילו באפילה, פשוט נמוגים נעלמים, לא הם שלפניי. לפתע השניים את

עברו שם. השניים היו בטוח הם כן לפני שניה ששבריר שם, אפילו היו לא מעולם

עוצרים. ואליהו חזרה. אני דרך תהיה לא צעדים מספר עוד אמשיך האפל, אם לצד

אותם. לחלץ יכולים לבור, ואנו נפלו בעצם הם אולי אותי, אבל מציף עצום פחד

שיספק עליו, מקווה יחליט. מסתכל צעדים? שאליהו שבשלושה הסיכון את לקחת

לאחור מסתובב אליו, הוא מבטי את מפנה סימולטני, כשאני באופן החלטיות, אך

סכנה אינסטינקטיבי, תחושת משהו בי כמוהו. יש נוהג כוחו. אני בכל בריצה ופותח

שאבילה גורלי שנגזר מראש ידעתי ייאוש, כאילו זאת ושרירה, ועם קיומית, ברורה

ההיא. לתהום

העוצר. הסמטאות, השקט, הנקיון, דבר בשעת הריקה העיר ברחובות רצנו

חש אללי, אני מהתהום, אולם ברחתי חרדה, אמנם ועכשיו העת כל שלווה שהשרה

בתוכי. אותי גופי, רודפת בכל אותה

96

אפשר יום. אי באור בפרצה פגשילה עוצרים, קובעים אנו העיר במזרקת

אותו. הכרתי בו היום על מצטער זאת, אני אייל, ובכל את ולשכוח משם להתקפל

מגמתית הכי בצורה עצבנות. מנסה רווי למיטה ונשכב שינה כדור לוקח אני בבית

קפה פילטר בעיתון, מכונת פירסומים בחיים. מחפש וטובים פשוטים דברים למצוא

אחד, טלפון.... לא כל ש"ח50- דובון מעילי ש"ח. שלושה250- באריזה חדשה

והזוועה, שלא האימה שיצרו הבקע את שיסתום ערך וחסר דבר, משמים שום רואה

הרכבות שקשוק זכר את בי מעלים הנמל מנופי המגבות. הלמות יצוא ענף על נדבר

מכל רומנטיות לפנטזיות עובר שימו! מיד יימח דיבר הוא מה אייל, על של והתותחים

מהקרנטין. שחרור לא בנקים, אהבה, הכל, רק ליד, הונאות, שוד הבא

בעמידה, בעיניים ומאונן מבוגרת, מלוכלכת אשה לעצמי מהמיטה. מצייר קם

ברירה, סקס. אין זה עכשיו בראש לי שעולה האחרון הולך. הדבר לא עצומות. זה

וולגרית. מזמזם הכי העלילה את לצייר צריך של זימה שיר מושחתת, פרוורטית,

. הנהyour heartוגם... ,feel your body, ו... touch meאיזה... שם הרדיו. היה

שקוף. אפור כבדות, בחלוק בירכיים ענק, מעכסת בצעדי באה, מתקרבת היא

חיישנית, מופנמת, אין תשוקה של צבוע, מבט אפור איטיות, מפתות, שיער תנועות

על ידי את רציתי. מעביר אני זה וכמיהה. את עצב של קורט מסתמן איפור, ובעומק

וביה בא. מניה הוא פגז אליי, כמו בא היצר בעיניה, ואז לחזה, עיניי כתפה, יורד

כתמתם באור מוצפות למראה, פניי צר. בחשיכה, מבעד סדק לכדי עיניי את פוקח

כמעט עגלגלות, עצומות יותר שחשבתי, וטיפה ממה קטנות יותר מעט והן חלוש

דמותי מלא בחיוך ושטופות לגמרי ועדיין בי מעלה תשוקה. השאיפה פלצות,

עיניי את לפקוח משתדל הגברת, דומיננטית. אני עם לסיטואציה הקודמת, לחזור

המטונף! ברם, האור הזה, החייזר השטני התינוק את פניי, למחוק מבע את ולשנות

המוקטן. ראשי של המתאר קווי רק מופיעים כבר לאיטו, ובמראה מוחשך בחדר

אחר במקום ההוא. אולי מהסיוט מונים אלפי ללבי קרוב הזה נפש אלוהים, הגועל

97

התעוררה יותר יש בחדר שבלצפות הקבס לתחושת מסואבת משיכה בי אור.

חושך. שם במפלץ. לא, גם

*

הגורלי. כמעט למקום החניון, מתקרבים את נפגשנו, סורקים הרייםובצ למחרת

משהו. לעשות כך. חייבים סתם להשתפן יכולים איננו להמשיך, אך אומץ והגענו, ואין

לתוך החול את אוספים אנו מרצפת לכל המרצפות. מתחת את לעקור כן, נתחיל

את מחפשים היינו המרץ, כאילו במלוא בערמה המרצפות כל את שקים, ומניחים

דבר. מוצאים בלטה, ולא מאחורי שמתחבא שטני קונקרטי בדבר הבעיה שורש

רוטינה, חפירה דרכי אימצנו הזמן במשך על לחש הטלת כעין מסוימות,

הגדול החדר עם כרותנויבה מתקדמים שאנו לנו נראה ימים מספר המקום. אחרי

לקרב מעזים איננו לתהום הוחלש, אולם שם המוקרן שהכישוף הלז. נדמה והחשוך

למשל, ונסוגים. חול בעבודתנו, לאסוף מסוים לצורך כאילו מידיי. מתקרבים יותר

הלך אייל כי התפילה, השגתי או הכפייה עבודת שעות סוף הימים, לקראת באחד

עז גירוי הופיע ואזפרידה, כמחוות לתהום הדבר. התקרבתי טוב וכי לעולמים מאתנו

איים נחשולפחד. השדרה. עמוד לאורך תקדםהו רגליי אצבעות בקצות מופיע

לבן ואתה קרה לא כלום הןעצמי, " על צרחתי "הדיא, לך, בר מהמתוכי. " לפרוץ

קרה!" באמת אוי, משהומחוריהן. יוצאות לגמרי, עיניך

אדמה!" אליהו, "רעידת לעזאזל," צרח זה "מה

כשיש יפים נהיים החיים ונעים, איך טוב כמה אפפתני. הנה עצומה הקלה

לב? כמו בתום תמות ותמות, מה, לא בך תפגע אם בעולם, וגם אדמה רעידות

מבחוץ. שהפיצוץ קדוש? והעיקר

98

פילוגא

מציץ, עדות הכובע ורק באדמה חיים שנבלעו פיח. מגדלים נוטפי שברים. בניינים

ואליהו מהקרנטין. אני שנותר מה האש, כל מכבי ובית המים לחורבן. מגדל אילמת

השורשים עם ששכבו זהוב תפוח עצי שני ביזה. העמסנו ללא לעזוב רצינו לא כמובן

העיר. לפנינו, את סוסים, וחצינו לשני רתומה עגלה השדודה, על בחוץ, באדמה

השכונה מדיירי אחד עם שלווה שיחה שוטר, מגלגל הכביש, עמד של השני בצידו

את גנבתם אלינו. "מאיפה בעיות. מתקרב יעשה שלא חה, השכונה!(. רק )חה

האלה?" העצים

הקרנטין." בפרוורי אותם לנטוע מוניציפליים, הולכים פועלים "אנחנו

לי?" משקרים לא שאתם יודע אני "איך

שעליהן היבש בעור בעיון מסתכל שלי. השוטר הידיים כפות את לו מראה

פועל. של החריצים. ידיים שבתוך ובלכלוך

לאליהו. "תראה," אמר

פעם?" פרשתי עוד רגע, מתלבט. "תראה חושב יבשות. השוטר ידיו. פחות את פורש

ידיי. "טוב, תלכו." את

לך לי, עץ ואחד לך אחד לאליהו: "שמע, סוס פונה אני מטרים עשרות כמה אחרי

הביתה." ללכת רוצה כבר אני י, כיל ועץ

99

4

בחיפה הבית

מהאפוטרופוס שנים לפני לי קנה שאבא הבית את לראות לחיפה. הלכתי חזרתי

את ראיתי ברחוב ברחו. בדרכי לא מהערבים חלק כי שלי היה הבית כל הכללי, לא

אותו אחד 'אינדיאן אחד האינדיאנים. הוא שמכונה: הרבה אותי חיפש באבא'.

עליי הביט מקרוב אתו. אבל לדבר אוכל סוף שסוף בקרנטין. שמחתי כלוא כשהייתי

חשוד. ראיתי בקרבי. זה התעורר רוצה'. החשד אני מה יודע 'אני של מעושה במבט

בבא ממנו. אינדיאן אותו. ברחתי שמדמיינים כמו אלא מישהו שרואים כמו לא אותו

הרביתי לרדוף החל בכיסאות או בינינו כחוצצים חיים באנשים להשתמש אותי.

הפוכים.

רצו לא זרים. הם אנשים בו היו כבר הביתה. אבל הגעתי לערך שעה אחרי

לכן את שאראה מתחת בתוך אותי השאירו הבית, הייתי הבריכה, צריך למים.

שלהם. לבית כניסה האישור שיגיע להיחנק, עד לא כדי לאט האוויר את להוציא

הנה נעדרתי רבות ששנים אחרי אותו סרקתי מתמיד. שאהבתי הבלטות ממנו.

התחממו. הדמדומים

החדשים. הדיירים לי שלכם," אמרו "הבית

"כן?!"

בסדר." אותך לוקחים דבר, אנחנו של רואה, בסופו לי. "אתה "בטח!" אמרו

בבית." הם חדרים הרבה לכם שיש בגלל רק להם, "זה נכון," אמרתי "לא

הבנתי עליי הביטו תפסתי שחוששים בחשש, ממעשיי. גפרורים בקופסת ממני,

נזק. אעשה אזוז, שלא שלא אותי תפסו הבית. השכנים ברחבי אותם לפזר והתחלתי

100

לי התבלו בגדים, בקרנטין לקנות והלכתי עצבניים שכנים עם פתוח הבית את עזבתי

נכנסתי כל שקית לו הציעה הזקנה ו'יצו. המתנדבת של בגדים לחנות הבגדים.

גדולה? יותר שקית רוצה קסטרו," אמרה, "אתה יפה, וכתומה, של גדולה. "שקית

שקית עם ללכת רע נראה זה אותה, היום תיקח לצרכן. לא, אל המשביר הנה. של

יודע." רגל, אתה פושטים לצרכן, הם המשביר של

כבר ו'יצו עמותת של המנהל אותו האשימה התקשורת שבוע נכנס,

מפוטרות," ביישנותי, אתן המתנדבות, "בשל לפני מאד נבוך היה בשחיתות. הוא

כלום עוד לשמוע בלי והסתלקתי לזה עד להיות רציתי וי'צו. לא מנהל להן אמר

כשהגעתי הוא גר אני בו לבניין מהחוץ. התפשטתי היה נרגעתי. בחדר שקט.

אם בביתי זה את לעשות כבר נכנסתי לא למה יודע בגדים. לא המדרגות. החלפתי

ידעתי שלקחתי בגדים של גדולה חבילה לי קרוב. הייתה הייתי כל שלא למדוד.

הבגדים. על לה לשלם בלי הלכתי ממילא הזקנה, כי אל לי. חזרתי יתאימו הדברים

בזול?" שאלתי. זה את לי לתת יכולה "את

מחר." עכשיו, תבוא גשם בזול?" אמרה. "יורד "יותר

זמן. הרבה גססה שלא נקיה גוויה שם המשותף, מצאו הארון את פתחו השכנים

מרוצים היו גוויות. הדיירים וזבובים. לא הם, יתושים, פרעושים האדם של ביתו מזיקי

כך בחדר מהגויה החדש השכן את לגרש יכלו המדרגות, בלי הטרדן, אותי, -

בית למצוא מאשר לסבול רגיש, העדפתי שהייתי שאעזוב. אף בבקשה אתי להסתבך

אותי שיציל לאלוהים מאלה. התפללתי גרועים אפילו חדשים, אולי ושכנים חדש

אני איתי, למה "מה שלי העבודה שולחן על והנחתי הגוויה את רע. לקחתי משכן

לרצפה. אותה השולחן?" זרקתי על גוויה להניח צריך

הגוויה, של הבן הגוויה, שהיה לבעל הגוויה. אמרתי מי של למצוא הצלחתי

בחצר. מדורה הדליק המת של רוצה. בנו שהוא מה איתה ושיעשה אותה שייקח

התקרבו הזקנים חושך נשרפת, כשנהיה הגופה על מרחוק, מסתכלים עמדו השכנים

101

סיבה." ואז חסר מוות ימות שהוא ידענו המנוח, "תמיד על להתחמם. דברו כדי לאש

אני, אותי, מאיפה שאלו האוויר. השכנים מזג על ידידותי. דברתי במבט עליי הסתכלו

בר השם פירוש מה כמה שלי, זאת לאבא יש לימוד שנות הדיא, הפעם שלי,

עימהם, שיקרתי היחסים את להרוס רציתי שצריך, לא כמו אליי שהתייחסו הראשונה

מנהג, לו לימוד. היה שנות לו היו שלא לימוד. אפילו שנות חמש לו שיש ואמרתי

לו לכתוב שהכיר חדש אדם מכל ועט, ביקש מחברת עם מקום לכל לאבא, שהלך

לכתוב ידע לא שאבי מכיוון ולחתום. אך החיים על משלו חוכמה דבר במחברת

קרא חכם. והשכן כאדם אותו שהעריך שלנו לשכן המחברת עם בא היה ולקרוא

של וחוכמתם שנינותם את והעריך המחברת את ממנו ביקש שאבא פעם בכל

בה. שכתבו האנשים

ראה הוא ראיתי, איך שאני הסרטים אותם את ראה הוא מולי. אמנם דלת שגר השכן

מתחת לו איתי. כשקראתי אותם ראה לא ראיתי? הוא שאני הסרטים אותם את

רעב. שבע שלי אחר. השכן שכן על נפל אחרים. האור לשכנים אותי שלח הוא לחלון

הגיע. - לא ששי יום של הערבי הסרט של פתחו ואל רעב היה שנים

שלא בהתלהבות דיבר הסרט. השכן צולם שבו האתר את לראות רציתי

אחר, לשכן אותי שלח הוא טוב. אבל הכי היה המראה ביתו לעצור. מחלון יכולתי

שאיני לאנשים להיכנס רציתי טוב. לא יותר עוד לראות אפשר שלו, שמאצלו חבר

ביתם בחלון לי חיכו נשלחתי, כבר שאליו החדש השכן של משפחתו בני מכיר, אך

בה הייתי שכבר כדירה שלהם הדירה את זיהיתי מה אליהם, משום לבוא לי וסימנו

הייתי נעימות וחוסר שידולים אחרי להיכנס. בסוף רציתי לא מתמיד יותר פעם, ולכן

הבית, השכן, בעל של בנותיו עם לדבר רציתי בסלון, לא הדירה. התיישבתי בתוך

חפצים מה. חיפשתי על אפילו ידעתי לדבר. לא ממני שמצפים כשהבנתי בייחוד

עליה הכרית עם מתעסק שלו שהבן לשיחה, ראיתי נושא למצוא כדי שלי היד בתיק

השכן. של הבן את לכרית?" שאלתי מתחת ציפור לי נשענתי, "שמת

102

לכרית, מתחת לך יושן מרמור לכרית. דג מתחת צעצועים הרבה לך "שמתי

גזר." אוכל לגינה. ארנב לצאת רוצה עוד ביצה. הגמל לעשות רוצה הציפור

ים," אמרתי. כלב גם שם "יש

"נכון."

ים?" שאלתי. כלב אוכל "מה

הכרית," מתוך יענה לבת יצאה וילדים, אוי, הרגל לחם רק אוכל ים "כלב

הכרית. לתוך הרגל את לה והכניס אמר

בציפייה. ביקשו הוריהם על הסתכלו רוח. הילדים קצרי נעשו הם קלה שעה אחרי

יפה שלא אמרו עייפים. ההורים היו כבר שבסלון, כי המתקפלות המיטות את לפתוח

בגלל בכלל לפה שבאתי נזכרתי אורח. לפתע כשיש הסלון באמצע מיטות לפתוח

תמונה שם הסרט. הייתה צולם ממנו המפורסם האתר על מהחלון הסרט. הסתכלתי

שלא אפילו עליו לצחוק נושא מצאנו סוף ערבי. צחקנו. סוף דיקטטור של ענקית

הערבי. עבדאללה הדיקטטור של שמו את מאשר עליו, חוץ להגיד מה הרבה היה

החלון, מול כאלה תמונות פעם אף אין לנו לאללה, "אוה..." חשבתי, "למה השמין

אחרים, כן?" לאנשים ורק

באים לא הם

בטלנים לספור מהו. יצאתי זוכר איני אבל חמישי ביום קורה משהו חמישי יום היום

הכביש, באמצע עצרה סיגריה. זקנה ועישנתי הכביש בצד אבן על בשוק. התיישבתי

היא ממש הניחה קרקור בגלל זאת עשתה מולי. הישנות שקיותיה את עורב.

יונים, ושמאל, מחפשת ימין הכביש. הסתובבה על לחם בצד, ופוררה והמלוכלכות

103

מה כל שאחרי ידי כף את מאגרף מסתכל, ואז לו. אני קראה דרור מרחוק כשראתה

בשקט שהתרגלתי מכניס להיות יכלה אליה, יודע לפי אותה מאפרה. ונושך,

ביאושה באים. הזקנה לא הם ולכן היונים בקרב ובלבול מבוכה יוצר שלי שהשיעול

אולם הפירורים את לאסוף החלה ידיה בשביל מדיי רבים היו הם מהכביש,

לא שהם מספיק המדרכה. "לא לדופן בידיה אותם לטאטא ניסתה כך החלושות. אי

בבכי. כמעט הכביש," אמרה את לכלכתי לאכול, גם באו

מלוכלכת. וחולצה צבא נעלי עם לדוכן בא כספים החלפן דמןלפלאפל. פ אכלתי

העבודה. בזמן אותו ישדדו עני. שלא להיראות ניסה הוא מנה. תמיד חצי הזמין

החצי עם הלך מסכן!" הוא עצמך את עושה אתה מנה. מה אותו, "תאכל קיללתי

פלאפל. הייתי מנה עוד מרחוק. לקחתי גסות קללות הרבה עליו שלו. צעקתי מנה

רעב.

אף על מסתכל בליעה. לא של פלאפל. בולמוס צעיר. אוכל איש עמד מולימ

קונה היה לו, "בנאדם שלי," אמרתי עצבני, קצת. "בימים האוכל. בחור בזמן אחד

לדגים." וזורק הבפנים את ללחם הירקון. מוציא לנהר איתו שחור. הולך לחם חצי

.הצעיר האיש אותי לאימא?" שאל נותן היית הקרום אתו"

הפלאפל. של לדוכן לקחתי הלחם של הקרום שלך? את בראש אימא "איזה

הייתה הכיר כבר המוכר מילא לנו אותי. בפלאפל לחם החצי את לי קומבינה.

שדיברתי בזמן עליי הסתכל לא הואוחצי." מנה על הכול. שילמתי וסלטים. אכלתי

מהצבא?" ברחת בסדר. למה לא נראה אתה" ?" שאלתי.איתך "מהאיתו.

אותי." ברחתי. שחררו "לא

אותך." יתפסו שנתיים. בסוף,תברח? שנה זמן בסדר. כמה לא "זה

לי. אמר",שלי אח עם מתבלבל אני. אתה לא "זה

".שעשית מה טוב "בחייך. לא

104

שנפתח מאחד זולים. חוץ ובגדים ירקות הבוקר משעות מכרו הבסטות כל

שעצרה חומות. אישה גומי קפקפי של ערימה לעבוד. מערים התחיל הרגע. המוכר

.אחד הזהים, זוג החומים הקפקפים בין שם. בררה מבטי. נעמדה את משכה שם

בזרועותיי. עלתה קלות, צמרמורת וברחו. רעדתי בי נגעו קלות מולי. רוחות עברה

בעיניים. לה להביט רק שתיקתה. יכול את ראיתי

בזמן הצעיר האיש רגל." אמר חסרי צולעים זבובים עליי עוברים הזמן "כל

עליה. שהסתכל

אותו. להבין היה אפשר קצרה, אי בלשון דיבר זה?" קראתי. הנער "מה

"אנשים. עם טוב לתקשר יכול לא אני"

"אומרת? זאת מה"

למות." עדיף אולי אז,לא אותי. ואם מבינים לא והם אותם מבין לא אני"

אלכוהול. לאט, כמוני, בשתיית עצמו את להרוג לו שעדיף ישר לו אמרתי

אולי הדגים את בשוק לראותלראות, רק הזמן מיובשים. כל דגים גם המיובשים,

קשקשים. פעם מהם נושרים מגע כל מזה, עם יותר לא ולנגוע, אבל להתקרב

גופי, וריד על הניקוטין התקפת מאז מיובשים, אבל דגים של אוסף להחזיק רציתי

מכל הטיהור. משהו אחרי שכל קצת קיבל ברח. מוחי בניקוטין רווי במוחי. דם פקע

לדברים מדיי צלול מיובשים, אני דגים עכשיו צריך אותי, לא משך הללו הדברים

האלו.

105

וציפורים - פרחים בגינה

שלהם. הילד בגינה שלמה צהריים מנוחת לשכב לי איפשרו שהשכנים מזה שמחתי

שיחקו מעצמו. העורבים מרוצה ונהיה עץ על אופניים גלגל העלה השכנים של

ונהייתה היד לי בגינה, התנפחה אצלנו שקעה שהשמש במדשאה. בשעה תופסת

עקרב. עם עסק לי שיש גדולים, ידעתי לממדים היד של הריבית אדומה, כשהגיעה

הוא שהכיש הזה העקרב את היכרתי כדי מישהו להכיש חייב היה אותי.

כן הייתי. לפני אני רק בהתחלה, אבל נמלה לו להציע מים. רציתי קצת לשתות

לבזבז ולא בחוכמה בה להשתמש זה, רציתי לצורך ששאבתי נמלים קופסת לי היתה

אותה. איבדתי הנמלים, אבל את

השכנים. של הבן לי הלוואה," אמר רוצה "אני

שעשיתי," אמרתי. מה אחרי עסק איתי לעשות רוצה לא "אתה

תשעים להכיש לעקרב שנתת זה שעשית "מה הריבית. זה אחוז אותך,

העקרבים, תסתכל של הריבית הן בה. הנמלים מרגיש אתה ואין מתנפחת הריבית

עצמך." על

אותה. זרועי. זרקתי לאורך טיפסה נמלה

ולנקום," לחזור יכולה עוד רואה?! היא לא עפה, אתה אותה, היא "עזוב

הילד. אמר

כמה?" ממני תוריד שלא נמלים. למה כולי "אני

הייתי שממש להוריד. אפילו מיהר לא השאר שניים. את ממני הוריד הוא

בוקר. לביתי. כבר נמלים. חזרתי מרוב אדום נהייה כבר שלי הגוף זה. כל על לחוץ

בביתי. - ואני בגינה נותר הציפורים. לבי עם מצייצים בחוץ, הפרחים

השכנים. בן ההיא." אמר בחצר פרחים לקטוף תוכל שתמיד להיות "יכול

106

ישנות מספריים

זוסיא. הכתף. זה על יד לו לי. שמתי מדיי" אמר יותר שותה בא. "אתה הילד של אביו

אני שערי, "בוא את מישש בקרנטין. זוסיא לשנים שנעלמתי לפני חברים היינו פעם

קרוע, חבל ציפוי עם כיסא ביתו, על במקלחת אותי הושיב אותך," אמר. הוא אספר

מברשות ליד אותם והניח המשקפיים את לי טוב. הוריד כיסא על שיער להפיל

הילד. ושל ברוריה שלו, של השיניים

ציפורניים לגזוז טרחת שלא לי המספריים, נראה עם שערות לי עוקר "אתה

הספר." למלאכת ניגש שאתה לפני

אחת לפני אותן ישנות, קניתי האלה הציפורניים. המספריים בגלל לא "זה

לעשות, מה אתה. אין רק לא מזה, זה סובלים שלי ואחים שלי שנה, אבא עשרה

חדשות. מספריים לקנות צריך

הגוף, על לי שנוחת שלי הקצוץ השיער על כלום. הסתכלתי אמרתי לא

לרצפה. נופל ומשם

קמתי זאת בכל אותי, אבל לעצבן מנסה סתם שהוא ברוע. ידעתי צחק זוסיא

רע. משהו לי עשה הוא אם במראה, לראות והסתכלתי מהכיסא

בו שמוכרים מקום מכיר שאל, "אתה ואז הדיא," אמר בשקט, בר "שב

שלי, אני דפיקות כביסה? זאת מכונות של קולות או חרושת בית רעשי של קלטות

רעש." בלי להירדם יכול יודע, לא

זורמים," אמרתי. מים של קלטות "יש

אמון. בחוסר אותי," אמר ירדים לא ,זה

איפה השיער על להסתכל המשכתי "תשאל, למים קלטות שיש שנופל,

הדברים על לי, הרהר ענה לא אחר." הוא משהו גם מחזיקים הם זורמים, אולי

יותר." צריך מספיק," אמרתי, "לא ",זהו, זה שאמרתי

107

נראית." התספורת איך רואה לא בכלל "חכה, אתה

הסתכל רצון. ואז בחוסר לקום לי דקות, התיר עשר עוד שעברו אחרי בסוף

שניות." כמה קטן, רק משהו יסודי, "חכה, ראיתי היה שלא וראה ידיו מעשה על שוב

דקות. לכמה מתארכות בשבילו שניות שכמה שעמדתי. ידעתי בזמן אותי סיפר הוא

בבוץ טומן

כולו. את לנקות המחיר. צריך את משלם אני עכשיו גדול, אז לבית שעברתי זה

ריק. נכון, אני היה בידי. הבית מטאטא והחזקתי ארוכות גומי כפפות ידיי על חבשתי

מכך עצוב הזה. הייתי במקום גג הרבה החשבתי. אין לא עצמי את בו, אבל הייתי

מול הכל. נעמד בתוכו. עוזב שקורה למה עד שיהיה מישהו ואין סגור שלי שהחדר

למיטה. מתחת לי הצטבר כבר בקמח. משהו עצמי את ומורח המראה

לבית. לב שם לא החדש. הוא שלי, זוסיא, לבית השכן של הילד את הבאתי

לי. מלקק," אמר הוא מהרחוב. "איכס, כמה עמו שבא הכלב סביב הסתובב רק

יפה, לא?" לו, "הבית גדולה." אמרתי לשון הרע עין בלי לו "כן, יש

ואבא?" אימא פה לך אין למה "כן, אבל

לי שנאגרו הקולות את אהב שהוא שמחתי לו, אבל לענות מה ידעתי לא

זמן תדע. תוך דממה, שלא שם אותם. שוררת אהבתי לא אני ההד. כי בבית, את

לב. דפיקת פעם שתבוא. בכל פעם בכל משם אותך תגרש תברח. הדממה קצר

שמחכה. למיטה חזרה הדרך ואז, כל

בחדרים דוממים שיושבים האנשים כמו היום. ישבתי לתוך נכנס הלילה של השקט

הקיר, דיברתי על אחרים. גיששתי אנשים משל גדולות שלהם האפלים, הציפורניים

108

המנורה תאיר החלון. אם ליד לי שיעצור ירח צריך תשמע. הייתי שהדלת כדי אליו

זעקו שעובר. הצללים בגלים. קטר ברוח, נע נע החיטה נחבאות. בחוץ, שדה פינות

נפשה, לשם. אבל מקום אל נפשי ממסגרותיהם. איוותה חרגו ונזעקו, התחבאו, ואז

בגלות, בנופים חי זמן הרבה לזה, כבר רגיל מתאימים. הייתי לא השדה של הצבעים

לשכב ללכת אהבתי פעם אישה, מידי לי הייתה מתאימים. לא לא שלי, בצבעים לא

שטען מנזיר זאת בקנוקנות. למדתי נשרטתי ובוץ. לעתים עכביש קורי בביצה. הרבה

בבוץ, מרגיש ידיו וטומן מהבית יוצא היה חורף כל האדם. בסוף את מזכך שהבוץ

הידיים. כפות על אותו

בחלום בא לא עורב

אמביציה מספיק לי הייתה לא פעם חרקים. אף שכרסמו עלים על ומסתכל הולך

מתחתי שהילדות כמו אותם ולאסוף השלמים העלים את לחפש עלה עושות.

וציפורים," אמר פירות העצים, "אלה על חום של הצטברויות על מקומט. הצבעתי

– מבפנים להתרחב בשקט, ניסינו דקות. היינו לחמש מהעצים דוגמה הילד. לקחנו

החוצה.

את לו ללטף לקור סיבה, נותן בלי שרוולים בעצמו. הפשיל שקוע היה הילד

ואז שלי הפרטית הציפור את בשקט. שמעתי אותו אותן. עזבתי הריח הזרועות,

אותה. שומע הנה, אני אותה, אבל שומע אני שרק בטוח הייתי לא שורקת. מעולם

בא," אמרתי. "עורב

נכון," "לא

לא?" שאלתי. "למה

מאז..." מאתנו מפחדים הילד, "הם בחלום," אמר יבוא שעורב אפשר "אי

109

"נכון", אמרתי.

ואשתו. קינו. איש אל וחזור הלוך פעם, התעופף מידי נבר הנוצות כחול הזוג

הצטופפו מהתיק, הם מצלמה והוצאתי מהרצפה קמתי ענף על ביחד כשנעמדו

ברחו, תנועותיי אז המצלמה, אבל אל המביטים חיילים כשל גברית בתנוחה ונעמדו

לעקוב הספקתי שבקושי מהר כך כל ממני ברחו הציפורים. הציפורים את הפחידו

'למה אחרי לעצמי. נכון?!' מלמלתי שלא מה צריך, לעשות תמיד אני העלמם.

קריר. נהיה הריקנות. האוויר את עליו, למלא להביט משהו חיפשתי

אמר הציפורים "תראה," מקודם ריק שהיה מקום באותו עמדו הילד.

וניסה התעופף הנוצות מכחולי העצובים. אחד המשא זקן, מסוסי סוס על והסתכלו

שהיה מה כל את בה שנתן גדולה צהלה עליו צהל הסוס. הסוס ראש על לנחות

הזאת," אמר גדולה, החיה הייתה בבהלה. "היא מהמקום התעופפו שווה. הציפורים

הנוצות. מכחולי אחד

זוגו. בן רגזנית," ענה פשוט היא "לא

הראשון. ולחזור", קרא המגדלים אל לעוף "עכשיו

כלפיי, התלכסן ציפור של הציפורים, ציוץ במעוף והבטנו והילד שתקנו, אני

לו. הציפורים," אמרתי קול את תחסום "אל

שלא," "ברור

עליו. אותך," צחקה קושרת אני הסוס, "בזנבי מול בחוצפה נעמדה הציפור

הילד. אותה," אמר ינשוך "הוא

חוכמה." של נשיכה היא סוס של מה, נשיכה אז "נו

הילד. אחר", אמר למישהו נתחפש ל'גדולים' ואז השני את אחד נהפוך "בוא

לו. בכחול," אמרתי העולם את נצבע "בוא

110

בא נחש

בכחול". "עוד העולם את נצבע לילד: "בוא שאמרתי מאז זמנים כמה כבר עברו

הילד. ערב," אמר יהיה מעט

עדיין היו לו. השמיים ערב," אמרתי יהיה שעתיים עוד זמן, רק הרבה עוד לנו "יש

קשר מהם. הנער אחד על נער עם באים סוסים בהיר. ראינו מספיק בצבע כחולים

ישלמו שלהם וההורים עליו לעלות יוכלו שילדים כדי קטן פוני סוס רכב שעליו לסוס

בצווארו נמשך האיטי הפוני מהירה, סוס בדהרה סוסו עם פותח היה כסף. לעתים לו

מולנו. שעפה בדוכיפת אותנו בירך הפוני הבנות. סוס על רושם יעשה שהנער כדי

מעט כסף. שיחקנו לי היה לא אבל הפוני על לעלות רצה הוא התלהב נורא הילד

ושלחתי המגלשות על נשארתי אותו החלקות, בינתיים לביתו. אור הרבה בגן,

חושך. בהרבה מתחלף

*

כמו רגוע אותי. הייתי יראו עץ, שלא מאחורי השחור. התכרבלתי בלילה בלטתי

מכת בריצה. קיבלתי חלף ארוך אבק. צל מרימות שחור. דפיקות הלילה, אבל

מכת לקבל כדי חלש מאד להיות מהלילה. צריך שזאת חום, רק מכת לילה, כמו

אבנים. הפסקתי על הולכות, מועדות סהרוריות רגליים הייתי. שמעתי אני לילה, וכזה

תחת הילד, עומד של ליבו פעימת את ירוקת, הכרתי מעלים הפנים לפחד. במחשך

הלבנה. הבהרת

המגלשות?" את רואים לא "למה

חושך." אמרתי. "כי

אותן." נראה בבוקר מחר "אז

מגלשות," אמרתי, "אבל נראה בבוקר התקלקל, מחר שהאור פי על "אף

בבית?" לא אתה למה

111

אליה. עצרתי, פחדתי הילד. "רצתי לי למיטה, אמר מחוץ חושך עליי "נפל

יותר נראה באור, הכביש להתנחם ברחוב, מנסה מואר חלון מול לרוץ, עמדתי

מקום. כשבא מאותו רחוק לא שגר לחבר משם. קראתי זזתי החלון. לא ליד שקוף

אותי." רודפים נחשים מדיי האדמה. יותר על לדרוך לי שמסוכן לו סיפרתי

לא החבר כתפיו, ואם על אותו שירכיב מחברו יבקש אחריו רודף שנחש מי

ארבע על הנשענת מיטה על אותו יושיבו מים. ובלילה תעלת על ידלג יסכים, אז

ארבע מהתקרה. ויביאו עליו יבוא לא שהנחש השמים, כדי כיפת תחת חביות, וישכב

מכל המיטה לפני יפה אותם ויסדר זרדים ויביא המיטה לכרעי אותם חתולים, ויקשרו

יטרפוהו. והחתולים הזרדים את ינענע הנחש הצדדים, וכשיבוא

*

לא זה, עוד ונדהמו, "איך אנשים השערים. שמעו את לסגור בריצה. ציוויתי חזרנו

עצמכם?" לנעול מבקשים אתם השערים, למה את לסגור ציוויתם וכבר נכנסתם

השכבתי ענינו ולא השערים את לסגור נחפזנו ובהיתי הילד את להם. במיטה.

מלוכלך. סיד הם שהשמים לחשוב אותי, התחלתי שגעה המסוידת בתקרה. התקרה

חיי. כל סיד על להסתכל לי טפטים. נמאס לקנות כדי כסף עוד לחסוך רציתי

*

עבודה בשעת חלוד ברז של בקול עורב, קורא אז אליו בא שנותיו הזה, בשחר הילד

באמצע הזרקת של הצליח גערה שמע הילד הלילה מים. קצת, לקום קשה.

בחרדה הסתכלו שלו הפנימיים נחש. האברים לא שזה המיטה, בדק לקצה התקרב

למרכז וחזר הילד הרצפה!?" אמר על צעק זה קשות. "מי לכאוב והחלו הרצפה על

בקיעים, למשל היו בגופו מסוימים לצדדים, במקומות צנחו הפנימיים המיטה, אבריו

עם לצדדים מידלדל והיה כולו כמעט יצא זאת לעומת פנימה, הכבד הלב, שצנח של

112

אותם לו אדומות, שטפנו נעשו בכה, אוזניו שהילד גופו. אחרי של קלה תנועה כל

קמעה. אותן לו וקיררנו במים

פופיק

אוהב נוער. הילד מיטת קונה אני שלי. תמיד החדשה הנוער למיטת הילד את לקחתי

בוי'צו," אמרתי, לא?" שקונים מהמיטות טוב יותר חדשות. "זה מיטות

שלא לי, "העיקר אמר ואז עליה וקפץ בא," אמר שהבוקר לפני לישון "בוא

קטנה בובה הכיס מן הוציא שלי?" הוא התינוק המיטה. רגע, איפה את פספסנו

הכרית, שתישן. על אותה והניח מנייר

גרוע בקיעים. מזרון מספר בה המיטה, היו על ונשכבתי האור את סגרתי

הורדתי הכביסה אחרי שמתקלקל מהסוג נכנס כשאני גרביים. תמיד הראשונה.

בכלל שאני בלי הגרביים בתוך הרגליים לי ירקבו גרביים, שלא מוריד אני למיטה

כך. על אדע

אתה?" שאל. "איפה

בחושך." "אני

בחושך," אמר. לישון "חייבים

באור," אמרתי. ישננו "אתמול

בשמיכה רק יושן לשמיכה. אני מתחת שלי? הן הרגליים איפה יודע "אתה

שלי?" התינוק הגדולה. רגע, איפה

שאנחנו פנים שמולנו. העמדנו המיטה על ונשכב לחדר נכנס שלו אבא

שיבין. כדי לנחור סוד. ניסינו ממתיק אבא עושים?" לחש אתם ישנים. "מה

השני. מהחדר אימו קול הרצפה," נשמע על פיפי עשה "מישהו

113

השני, "אבא, בוא לכיוון הפנים עם ישן שלו הילד. אבא אני," צעק לא "זה

אפשר, שאי לו הסכים. הסברנו לא הילד. אבא החדשה" ביקש במיטה איתנו תישן

הזה," הילד לבוא, הפופיק רוצה לא נעלב. "הוא קטנה. הילד והמיטה גדולים אנחנו

הפופיק. גם גדל – הבטן לאבא שכשגדלה בגלל פופיק אביו את כינה

אביו. לי קילו." אמר וארבע ארבעים מאה כבר שוקל "אני

ממילא שלך לו, "הבטן שהשמנת," אמרתי לראות אפשר אי הכרס "לפי

מאד." שהשמנת רואים הפנים על לך כשמסתכלים שמנה, אבל הייתה

שלושים בן אהיה ואני שלי המשקל את תיקח איתך. אתה מתחלף "הייתי

וחמש- כמוך."

מתחלפים, היינו אם מאוכל, גם נפוח לו, "אתה לך," אמרתי יעזור לא "זה

יותר." זקן שלך, אבל הקודם למשקל חוזר היית שנים ארבע תוך

משתעמם. מזמזם, הפחד הפחד

בדיוק אצטרך שלא כדי לשירותים בפחד. הלכתי לשחק זוסיא של והבן אני החלטנו

"אני שהפחד בזמן לפני "אבל הילד לי מוזיקה," אמר לשים הולך יבוא. מהר,

יגמר." שהשיר לפני מהר יחזור, תחזור שהפחד

הילד במחשכים, מתחת שיבוא. חתרתי לפחד ונתנו לישון הלכנו לבתים,

רבע אמר: "עד המלים. הוא משמעות את להבין מכדי רדום הייתי אבל משהו מלמל

אותנו." לאסוף לבוא צריך האוטובוס כי דום ועומדים קמים ואז ישנים לשמונה

האוזן: בתוך לי צעק הראשון, כשהילד בחלום כמו מרחק אותו השני בחלום הלכתי

האור. עוד את בבוקר? מדליקים עושים טוב! מה בוקר. בוקר יהיה דקות חמש "עוד

זורחת." עכשיו, השמש לילה, אבל יהיה מעט

114

המנורה. על "פה?" הצבעתי

"לא, בחלון!"

המנורה. על זה?" הצבעתי מה "אז

תשבר." היא הכדור עם אותה תשבור מנורה, אם "זאת

לשום הגיעו לא הם עדינו הגיעו לא הכדור. השברים עם המנורה את שברתי

להתקדם. תוך ניסיון עוד נתן ואז לרגע נסוג האוויר, האוויר את עצר מקום. משהו

היינוסמיך. נעשה דקות כמה הילד חושך, ואז מרוב לזוז יכולנו לרגע, לא בשוZק

כאילו את הפך לצדדים הביט נתתי מחפש שהוא השמיכות. שיחפש לו משהו.

בעצמו.

אמר במיטה לישון רוצה "לא "היא וקם הזאת," לי עושה מהמיטה,

הזאת." במיטה מסריחות שלי הרגליים סחרחורת, וגם

כשראיתי לו לנו," אמרתי יברח לא שהפחד כדי במפתח הדלת את "תסגור

שפותחים לאלה דומה מפתח בידי עייף. החזקתי כבר הייתי אני כי מהמיטה שקם

לילד. דלת. והגשתי

זמן לי הדלת, לקח את שנעל אחרי אותו?" שאל רואה פה, אתה "הנה, הוא

יושן השינה, אתה את לי מסתיר הפחד: "אתה אל פנה התכוון, הילד הוא למי להבין

הכרית!" על לי

בקול, הוא צחק כאילו אותו. החושך למשש שניתן כדי עד עבה היה החושך

החלונות. את הרעיד

הילד. לרוץ," אמר יודע "הוא

שלו," אמרתי. המחילות מן לצאת זמן הרבה לפחד לוקח "לא

שמיכה?" שאל. רוצה "אתה

"כן, קצת."

115

עם אותו נעשה, נתפוס מה יודע יבוא... אני כלוב, כשהפחד בשמיים לנו "יש

זה." את לסגור צריך בידו, "אבל פלסטיק קופסת והרים זה," אמר

שבחושך בגאווה, "אפילו ידיו על הפחד, הסתכל אותו, את שהשמיד אחרי

טוב." כך כל רואה לא אני

אתה," אמרתי חזק איזה חי, תראה אתה שבהם שנים ארבע לך שאין "אפילו

הילד. של שריריו את ומיששתי

נעליי את הרים לרוץ..." הילד יכול מאבא, אני גדול יותר כבר אני "עכשיו

נעל והכניס גדולות," אמר ונעליים קטנות נעליים אוהב למידותיו. "אני העצומות

לבש עוד." הוא גרביים, צריך צריך לרוץ בחיפזון. "בשביל אותה אחת, חלץ לרגל

לישון." הכל, אפשר לעשות אפשר גרביים ואמר, "עם הגרביים את

חמודינו דינו

זוסיא אליי נכנסו ובנו זוסיא הילד על התיישב לחדר. הופעה. הוא עשה כיסא.

הללו. והוא המילים שתי את רק כלל חמודינו.' השיר השיר: 'דינו את לשיר התחיל

ריקוד. בהתלהבות, עם זה את עשה

את מזיז הוא זוסיא, "איך עליו לצחוק התחת," התחיל את מזיז הוא "איך

התחת".

התחיל לבכות, זוסיא במקום לאביו. אבל להרביץ והתחיל לשיר הפסיק הילד

על אותו דבר, להטיל בכל לתפוס ניסה עצמו. הילד את לעצור יכול לצחוק, ולא

שהוא תוך הילד של הידיים את תפס שאפשר. זוסיא כמה אותו לקרוע הרצפה, או

צריך לא רצינית, "אתה בנימה לבנו צוחק," אמר הכיסא, "אבא על לשבת ממשיך

116

השתחרר בנו. הילד את מחזיק כשהוא לצחוק המשיך דבר." ואז כל על להתעצבן

מהחדר. בכעס ויצא מהלפיתה

ושותק, רק שלי החדשה במיטה מולם במיטה שם, שוכב הייתי העת כל

עשרה שתים גיל זוסיא. עד לי ממנו," אמר גרוע יותר הייתי עליהם. "אני מסתכל

כמוך." ילדים לך לי: שיהיו אומרת הייתה תמיד דברים. אימא שובר הייתי

זוסיא של פרצוף עשה לחדר, הוא שוב נכנס הילד איתו. השלים ברוגז,

התחת. כשהילד את הזיז לא הילד חמודינו'! הפעם נפתחה: 'דינו חדשה הופעה

המפורסם בשירו הופעה פתח בו. זוסיא התיישב הכיסא, ובנו מן קם סיים, זוסיא

המזרחי. הזמר בסגנון אותו שר חמודינו'. הוא והמצוין: 'דינו

מכוערת, חבל, מהורהרת, "הופעה בנימה הבן כרטיס," אמר שילמתי "סתם

כרטיס." שילמתי סתם

עורב

משהו. "מה לו קורה שתמיד כזה ילד ברחוב. הוא זוסיא של הבן את עצרתי

הפעם?" שאלתי. עשית

כלום." עצים, אין שמה, אין אין "הלכתי. פתאום

מתיי?" שאלתי. "עד

בהיסטריה, ואז מקומות. צורחים מיני מכל עורבים. מתגודדים שהופיעו "עד

ראשי." מעל עבר גדול שחור בורחים. צל

היה?" שאלתי. זה "מה

117

צחוק לי הזה'. ענה הפחד את ממני 'תוציא עורב. 'אלוהים,' אמרתי כן "גם

זמן, ובגלל באותו מים כוס שתה אלוהים. אלוהים פעם שהיה מה מתוך מתגלגל

לו." נשפכו המים כל הצחוק

הוא עצבני, ואז סתם שהיה או מכעס אם יודע לא כולו, אני והזיע רעד הילד

עובר, לא שהפחד מכוער. במקום הוא פחד עצמי: 'כל את להרגיע המשיך, "ניסיתי

ונופפתי מקל מהפחד.' לקחתי מפחד מהפחד. הפחד מפחד כלום. הפחד נשאר

העורב". מול באוויר אותו

אתו?" שאלתי. לדבר "רצית

אותו." לגרש "לא, רציתי

אתו." אמרתי. לדבר שרצית "חשבתי

קה, קה, קה". מלים, רק לו "אין

של המתח אשתוק אם יענה. אבל לא הילד, הוא את אשאל שאם שתקתי. ידעתי

היא להיכן יודע לא הילד, "אני הזאתי, 'עורב'," אמר לדבר. "החיה לו יגרום השקט

חיכתה שהיא לי אותי. נראה תופסת הייתה אחריי, היא רצה הייתה היא הלכה, אם

מצליח." הייתי לא ברחתי, אחרת זמן משהו, ובאותו שאביא

אבנים," אמרתי. עליהם זורק תמיד אתה לעורבים, בסוף "הנח

עמדתי זה אחרי צוהריים. שעתיים שנת וישנתי לביתי חזרתי הוריו עם הלך כשהילד

על לי ראש, שכבה ללא קטנה ציפור של מרוטשת בננה. גוויה הגג, אוכל על בשמש

השמיים, אכל באמצע בה פגע משהו הנעימה. כנראה השמש כל את לי הגג, הרסה

ואז את לה במקומה, מחכה אותה הגג. השארתי על לי התרסקה היא הראש,

במבט שמן עורב על מפריע. הסתכלתי באין לרחוב אותה להשליך אוכל ללילה, אז

'אולי לו הערמומי, עמד מהעורב מבטי הסטתי צדק'. לא הילד חשדני, חשבתי,

נוחות אי העורב חש דקות כמה השמיים. אחרי מול ממני, חכם בטוח במרחק

118

לעצמו. ממני?" חשב רוצה הוא מה יודע עליו. "מי מסתכלים הזמן שכל מהעובדה

לא בו למקום ברח והוא ממני לו שיימאס כדי בראש קלות שגירדתי מספיק

עורבים לעשות?' חשבתי, 'חתיכת יכולים כבר הם הרבה. 'מה כך כל עליו מסתכלים

מחורבנים'.

119