tefillah and its place in our lives jewish studies source book barrack hebrew academy

1

******************************************************

Tefillah and its Place in our Lives Jewish Studies Source Book

Barrack Hebrew Academy

Spring, 2009

Course developed by Dr. Saundra Sterling Epstein

With assistance of Mr. David Dishon

Dr. Joshua Levisohn Rabbi Steven Razin

Yosef Razin Mr. Jeremy Shine Mr. Elisha Stein

Rabbi Michael Yondorf Colleagues at the Shalom Hartman Institute

Students of 10-1 at Barrack Hebrew Academy

Enabled by a grant and support of the Shalom Hartman Institute of Jerusalem, Israel ******************************************************

2

TABLE OF CONTENTS

Introduction to Tenth Grade Jewish Studies for Students and Teachers i Course Outline vii Supportive/ Introductory Materials for Teachers of this Course xiv

Teaching Text: Guidelines for Discussion and Questions xv Creation of your Learning Community: Definitions and xvii

Thoughts Teaching Text: Multiple Modalities and Differentiated xx

Learning Teaching Text: Tools and Means of Assessment xxv Journaling: A Most Valuable Educational Tool xxx Issue Labs: Purpose and Use xxxii Bringing G-d into our Community of Learners xxxiv Developmental Rationale xxxvi Experiences with Teaching this Curriculum xxxviii Some Notes About Use of Elements of this Curriculum xl

Teacher Instructions for Use of Curriculum 1 Our Study: Tefillah and Its Place in Our Lives Introductory Materials

Terms and Concepts: Tefillah 4 Introduction: What Is The Place of Tefillah In My Life? Does Tefillah Speak to Us?

“In The King’s Presence, by Wallace Greene 6 Basic Structure of Tefillah

Tefillah: Basic Structure and Information 13 Jewish Worship, Abraham Millgram 17

3

Different Denominational Groupings and their Siddurim

Comparative Study of Siddurim from Movements 30 o Reconsideration of the Bracha fomula o Bracha before the Shema (Mishkan Tefillah)

Birchot HaShachar (differences and developments) 33 Study of Prayers and Prayer Services (as needed and

outlined in Teacher Instructions) Rambam’s Misneh Torah, Hilchot Tefillah, chapters 8 – 9 45

Different Types and Reasons for Prayer

Prayer in the Tanach and accompanying texts 55 Masechet Berachot 30b – 32b 68 Soloveitchik and Leibowitz on Philosophy of Prayer

vs. The Laws of Prayer 91 Masechet Berachot 26a – 26b; 28b – 29b 99 Rambam, Mishneh Torah, Hilchot Tefilah, chapters

1 – 6 113 Kitzur Shulhan Aruch, Simanim 13 – 18 138 The Sigh: Thoughts about Elements of Tefillah 155

Iyyun Tefillah and Personal Meaning

Masechet Yoma 69b 168 The Shema: The Tefillah and Its Centrality 173 The Shema Reconsidered, Herman L. Horowitz 176 Masechet Berachot 2a – 3a 179 Rambam, Hilchot Keriat Shemah, Perek 1 188 Overall Structure of Amidot (possible review) 190 Masechet Berachot 16b – 17a 192 Summation 198 Suggested Final Assignments (Samples) 201

4

Terms and Concepts: Jewish Literacy for Tefillah

מלים ומושגים חשובים

תפילה פלל

להתפלל

שחרית מנחה מעריב מוסף נעילה

ברכות השחר פסוקי דזמרא שמע וברכותיה

עמידה קדיש

סדר קריאת התורה תחנון

קבע כוונה שבח בקשה הודאה

להתפלל בכובד ראש

מנין תפילה כיחיד תפילה בציבור שליח הציבור

דברים שבקדשה

עבודה שבלב

הברכה קצר ברכה ארוכה

ברכה של מצוה

סידורים והזרמים שלהם חשיבות הקהילה

מצוה לרוץ לבית כנסת בית המדרש גדול מבית הכנסת

5

מצוה עשה מצוה לא תעשה

מצוה עשה להתפלל כל יום דרבנן

דאוריתא

חנה ותפילתה דוד ותהלים

מקרבנות לתפילות

כיבוד הציבור מנהג המקום

קול אשה

13

Tefillah: Basic Structure and Information

Introduction: These instructions are for classes in which students do not have a basic background in

The basic elements of Tefillah, The various Siddurim and their structure, and The daily services as well as additional services of Tefillah for

Shabbat and Yomim Tovim. This course as structured assumes that this background is here by this point in the Jewish educational experience of these high school students. For those for whom this is not the case (and it is clearly that this will be the case for some in this day school community), it is imperative that time be used as needed to provide this background. This is more important as it confirms to requirements of Jewish literacy for this aged student. Therefore, the teacher is advised to go through a complete Siddur and help students develop the following skill sets and content knowledge base:

Knowledge of the general order of a service Ability to find Tefillot in a full Siddur Basic knowledge of the main components of the Tefillah service (see

script for Comparative Study of Siddurim from Different Movements)

Basic comparative knowledge of the services for special days (e.g. Torah reading on Mondays and Thursdays, Shabbat, Rosh Hodesh, Yomim Tovin, etc.)

Familiarity with Siddurim of different movements, refer to activity indicated above.

It is suggested that there be a diagnostic pre-test to find out exactly what is lacking in the knowledge base of these students. Group reports can be used to teach the class prayer units and various elements of Tefillah.

14

Services and their components can be charted out and compared (see section on comparison of different movements) for each of the ideological movements. Basic texts and appropriate learning materials can be chosen as references for this group. Check your school library for resources to keep in your class during this time. At the very least, an assortment of the different Siddurim referenced here should be part of your class library. Further texts to provide additional background and basic information should be used as well. This is an opportunity to have members of our Community of Learners who do not have a strong knowledge base about this basic element of Jewish life catch up in this area. Use it well! As needed there should be a testing assessment at the end of this unit.

17

Abraham Millgram, Jewish Worship Discussion Questions

pp. 19 - 29

Introduction: This reading is recommended for all groups, either as background and review, or as an introduction and solidification of new basic information regarding Tefillah, and specifically the framework of the Jewish worship in our lives and practice. This work may be done as an individual assignment or in chevrutot (usually preferred) and then processed with the class in a Shiyur. Please note that our purpose in using this piece is purely informational so the questions that follow are structured accordingly.

1. What is the Jewish prayer book called and why? Where else do you know this root and its meaning from in our Jewish lives and its rhythm?

2. Do this – look through the Siddur with your chevrutah. So what do you find – chaos or order; be prepared to explain your answer. Do you note a beginning, middle and end in each service or do you see another format with different elements used?

3. What does Millgram mean when he says that “the liturgy of the synagogue is organic in its formulation rather than logical?” How/does this create problems for the uninitiated? What special meaning might be found in it for those more familiar with this aspect of our lives?

4. Notice the “central cores of the Siddur” as identified here. Take a Siddur and identify these different components with your chevrutah.

5. Why is the Bracha (benediction) called “a foundation stone of Jewish prayer?” What is/are the purpose/s of this “foundation stone?”

6. Take note of Maimonides’ categorization of Brachot. List these three types and state at least three examples of each (use your Siddur as well as general knowledge and experience).

7. What elements must be included in every Bracha? What special elements are included in a Bracha shel Mitzvah?

8. Note the section on the Shema. What are the most important points that are made about this core unit of Jewish liteurgy at this point; remember this for later as we will use primary texts and try to validate what is written in this piece about the Shema. What is the source of the text of the actual Shema?

18

9. Note the entire structure of the Shema as it is indicated here. Open your Siddur and find these elements, both the text of the Shema as well as the entire unit called Shema u’Birchoteha.

10. What are the main ideas that are incorporated in this structure? What is the most important point/theme that emerges from all of this discussion in your min?

11. As used in this text, to what is Tefillah referring? What other names do we use for this prayer unit and what is their meaning?

12. Notice the chart of the Shemoneh Esrei later in this unit. Trace the information in this piece through that chart and then look at your Siddur to find all of the elements contained here. Compare the Amidah from our daily service to at least two other services as indicated in the chart. We will revisit these different versions of the Amidah later in our study.

13. Look through the section of Bakashot in the daily Amidah; list everything that is included and consider whether or not you think that anything is missing. What would you add? Think about this with your chevrutah and we will look at this listing as a group in our Shiyur and consider if in fact you have identified any new categories not included here.

14. How did the reading of the Torah become a fixed institution as part of our practices of Tefillah?

15. Notice that in this reading, we are speaking about fixed elements of Tefillah, those that are related to Kevah. Why/ are these elements so important when we engage in Tefillah? Why/do we need structure even when we add or incorporate creative elements?

30

Comparative Study of Siddurim from Different Movements

Introduction and Statement of Purpose:

This activity will take three periods, possibly a bit more. Students need Siddurim from each of the four major Jewish

movements: Orthodox, Conservative, Reconstructionist and Reform. Additionally, if there are other Siddurim to examine (e.t. Jewish

Renewal, Chabad, Sepharidic, etc.) they can be included in this exercise.

This work is to be done in Chevrutot with three to four students per group.

The purpose of this activity is to look at each of the Siddurim as representative of basic elements of the respective movements that produce and use them. Further, students are to consider how TEFILLAH is an important vehicle of communication within the context of each of these communities and the Siddurim are composed and developed as the “script” for this important communication. Note: The teacher should use discretion and judgment based upon the rhythm of a given group and its knowledge base. This section can appear at this point as an introduction, after going through several lessons in Background of Tefillah and the reading of the Millgram material or at a later point in looking at fine points of distinction between the movements that can be made by a given group. The Activity: Students will work in groups of three to four students each. Each group is to be given the following Siddurim, as well as any others that may be available, especially those used in the congregations to which the students in a given school community belong.

1. Orthodox: Artscroll Siddur or other full Siddur (Ashkenazic or Sephardic)

2. Conservative: Sim Shalom and Daily Prayer Book (1960s) 3. Reconstructionist: Kol HaNeshamah

31

4. Reform: Shaarei Tefillah (and/or newly published Mishkan Tefillah) Note: Students and their families can be informed about this study and asked to bring congregational and/or family Siddurim to class for these lessons. Area Rabbis and other community leadership can be brought into this process in a meaningful manner as well, e.g. through donations of appropriate Siddurim to the school library for the purposes of this study, being invited to come to the class, arranging trips to area synagogues, etc. Students will do the following in their chevrutot:

Examine the Table of Contents, Introductions, and the structure of each Siddur and chart out any specific information of note

Examine each of the following prayer units in each of these Siddurim

and chart out comparisons and contrasts in each of these units o Birchot HaShachar** o Pesukei D’Zimra o Shemah u’Birchoteha** o Shemoneh Esrei** o Torah Reading and Service o Musaf o End of daily service

Note: ** These elements of Tefillah re studied more fully elsewhere in this curriculum.

Look at the Reform Siddur, Shaarei Tefillah and find specific changes and differences that are specific to this Siddur and this movement. How do you account for these changes and differences given what you know about the Reform movement and its congregations? Feel free to take initiative to contact area Reform Rabbis for information on this. Further, note should be made of the brand new Mishkan Tefillah just being made available. Look at the Bracha on page 5 of Mishkan Tefillah (included in this Curriculum) and consider the roots of this Bracha and what you think its reintroduction shows us about where the Reform prayer community is at this point in its evolution.

Look at the Reconstructionist Siddur, Kol HaNeshamah and find

specific changes and differences that are specific to this Siddur and this movement. How do you account for these changes and

32

differences given what you know about the Reconstructionist movement and its congregations? Look specfically at the Shema (either now or later) and consider how Tefillah is approached in this movement.

Look at the translations in each of the Siddurim and note how these are also interpretive. (Remember, every translation is also an interpretation.)

Choose one prayer unit from the list above (except Musaf) and

compare it carefully amongst the movements. Include how it is presented, translations, interpretive elements, commentaries, etc. With your group, state some initial findings about this experience.

What surprised you? What questions do you have that you want answered about

sources of changes? What did you learn from this exercise about the importance of

Tefillah and about our “Jewish community of communities?” Note: All groups and teachers are reminded that one option at this point is to engage in a study of the basics of Tefillah as needed for groups, when appropriate. Siddurim should be used as the texts for this study and the entire class can go through text of various central Tefillot, group reports and sharing can be prepared, individual assigned reports given, etc. This can and should include thematic exploration of repeating ideas and members of the learning group should continue to process their Essential Questions.

33

Birchot HaShachar We will use the Birchot HaShachar as a case study in how different traditions develop and are used. Look at the versions of this series of Berachot as found in the following Siddurim:

Artscroll Siddur, Orthodox Daily Prayer Book, Conservative Kol HaNeshamah, Reconstructionist

Note: While these pages are included here, every opportunity should be taken to look at actual Siddurim to get a sense of their structure and use. Chevrutah Work: List the similarities and differences in these three versions. Note should be made of the following elements:

1. The Artscroll Siddur presents what is often known to many as “the original format.”

2. The Daily Prayer Book will transfer the three Berachot of SheLo

Asani to the positive wording of SheAsani; and one of this series is actually missing in this version. Try to encourage students to research for reasons for these changes and the omission of the SheAsani Ben Horin Berachot. Note the difference that many emotionally point to that we prefer to celebrate what we are to the modesty of stating what we are not. Further, regarding the missing Beracha, this Siddur was published in 1962 during a time when many Conservative Rabbis were involved with the Civil Rights Movement in this country and omitted this Bracha on purpose until we could state that we were in fact all free people. What message is implicit in this about the identification of the Conservative movement with American values and identity?

3. Look at the Reconstructionist version. Try to evaluate the order of the

Berachot. Where does it come from? In many Sephardic congregations (e.g. Portugese) this order is used which is considered to be the original and most authentic. Try to find a Siddur in which this order appears. What can you see in comparing this order to the one in the other Siddur/im with which you are familiar?

34

4. Notice that the Modeh Ani does not appear in the beginning of the service in the Reconstructionist Siddur. Why is this so? Look at the explanation as to why it occurs later in the order of prayers than for other prayer communities. Do you agree with this reasoning? If you disagree, can you see why it makes sense and works for some members of our larger Jewish community?

Summation Discussion: Go over your answers to these questions with your class and consider what lessons are to be found in this one prayer and its various presentations about our communities and the way in which Tefillah reflects many different voices and times.

45

משנה תורה, רמב'ם

שאלות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרקים ח - ט

פרק ח

Introduction: We will be using the text of the משנה תורה often in this course. Our first interaction will be with Chapters 8 - 9 of in which we learn about order of and הלכות תפילה ונשיאת כפיםthe special nature of תפילה and how this informs practices that insure our תפילה experience will be proper and meaningful as it is intended to be. Note elements of קבע and כוונה as we move through this text, as well as other themes about the community of prayer that will be further developed as we continue this study. Discussion Questions:

1. What is the value and stated preference for תפילה בציבור as opposed to praying alone? What is the value of the statement בית כנסת How should one leave the ?ומצוה לרוץ לבית כנסתthat is significantly different? What do these practices teach about the centrality of this institution in Jewish life and in terms of our practices associated with תפילה? 2. Notice the statement בית המדרש גדול מבית הכנסת and its significance. Remember this later when we engage in a discussion regarding what does and does not take precedence over תפילה. Why do you think this preference for the בית ?is indicated המדרש

3. What are the defined elements of תפילה בציבור; what are the roles of the שליח ציבור and the other members of the ציבור? What are those parts of the service and תפילות that must be done with a מנין and designated as דברים שבקדושה?

46

4. What physical requirements are indicated so that the area in which people are participating in תפילה is acceptable? Notice the degree of detail that is given here (especially in הלכות ז & regarding the physical setting for this. Remember these (חrequirements and others indicated here later when studying the text from the וךקיצור שולחן ער . 5. What is the role of the שליח ציבור and what are the suggested characteristics of this leader? Who is not permitted to be the שליח ציבור and why is this the case? What is the role of the שליח ציבור in terms of those who are unable to offer their own prayers? What do you understand to be the significance of clarifying when one can claim יוצא ידי חובתו by the תפילות of the שליח ציבור and when one cannot do so? What is the one exception when virtually everyone can claim this? Why is this permission granted?

פרק ט

1. Notice the indication of the order of the תפילות; remember this when we study the text of the קיצור שלחן ערוך. Look at a full סידור and follow the order that is indicated here. Continue to do this later in this פרק as discussion of the order of services is resumed. Are you surprised by the specifics that are found in these instructions? Do these instructions feel familiar in terms of your practices associated with תפילה?

2. Notice when what texts are included in these instructions from our תפילות; what full text/s do you see here that you can identify?

3. What is the warning against excesses or changing the content, reasoning of the words, and/or methodology of our תפילות? What does it mean when we are told in הלכה ז that we must discourage such changes and excesses because מצוות אלו גזרת About what is this said and what important point is .הכתוב הןmade here about the original intent of the תפילות and הלכות as

47

scripted? Remember this when we look at the two points of view expressed by Soloveitchik and Leibowitz in the readings that follow. 4. For what different occasions and services are the order of and the related components indicated (refer above to תפילות#1)? What special occasions and calendar features are accommodated? As indicated above, remember these elements when studying the texts of the קיצור שלחן ערוך. 5. Note the practical detail indicated in הלכה י; where have we seen practical concerns indicated before in the midst of this discussion about תפילה; what does the inclusion of such details teach us about the practical concerns of ם'רמב and other teachers? Can you think of any practical accommodations that you would add to all of these instructions regarding our prayer experiences and community today? What would they be; we will discuss these as a group.

48

Rambam, Hilchot Tefillah, Mishneh Torah

הלכות תפלה פרק ח

, ואפלו היו בהן חטאים; נשמעת תמיד, תפלת הצבור א,חלפיכ צרי .ן שלרביםאין הקדוש ברו הוא מואס תפלת

א יתפלל יחידי, אדם לשתף עצמו עם הצבור כל זמן שיכול , ו, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת .להתפלל בצבור

.אלא בבית הכנסת, בכל עתשאין תפלתו שלאדם נשמעת ואינו נכנס לתוכה , וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו

.נקרא שכן רע-- להתפלל

לדעת , ונדעה נרדפה"שנאמר , ומצוה לרוץ לבית הכנסת ב,חאל יפסע פסיעה , וכשיצא מבית הכנסת; )ג,הושע ו" ('ה-אתיכנס שעור , וכשיכנס לבית הכנסת .אלא יל מעט מעט, גסה

" מזוזת פתחי, לשמר"לקים , שני פתחים ואחר כ יתפלל ).לד,משלי ח(

אף -- וחכמים גדולים .גדול מבית הכנסת, דרשבית המ ג,חא היו מתפללין , על פי שהיה להם בעירם בתי כנסיות הרבה

, והוא שיתפלל שם :אלא במקום שהיו עוסקין בו בתורה .רתפלת הצבו

, יהיה אחד מתפלל בקול רם--וכיצד היא תפלת הצבור ד,חואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני .והכל שומעין

ואפלו היו מקצתן כבר .ושליח צבור אחד מהן, חורין, והוא :משלימין בהן עשרה--ויצאו ידי חובתן, התפללו

א התפללו א , וכן אין אומרין קדשה .שיהיו רב העשרה וא מפטירין בנביא, קוראין בתורה ומבר לפניה ולאחריה , ו

.אלא בעשרה

א יהיה אחד מבר ברכות שמע ה,ח והכל שומעין , וכן וזה הוא הנקרא פורס על ; אלא בעשרה, ועונין אחריו אמן

49

ואין הכוהנים ; אלא בעשרה, ואין אומרין קדיש .שמעשכל .והכוהנים מן המנין, ן אלא בעשרהנושאין את כפיה

לעדה , מתי- עד"שנאמר , עשרה מישראל הן הנקראין עדהשהרי יצאו יהושוע , והיו עשרה, )כז,במדבר יד" (הרעה הזאת

.וכלב

, א יהיה אלא בתו עדה מישראל--שהוכל דבר שבקד ו,חוכל ).לב,ויקרא כב" (בתו בני ישראל, ונקדשתי"שנאמר

והלכו מקצתן אף על , אם התחילו בהן בעשרה-- אלו הדברים .השאר יגמרו-- פי שאינן רשאין

ושליח צבור , וצרי להיות העשרה כלן במקום אחד ז,חחצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר .עמהן במקום אחד

תשעה; מצטרפין--והיו תשעה בגדולה ויחיד בקטנה, גדולהושליח , צבור בגדולה .אין מצטרפין--ויחיד בגדולה, בקטנה

ושליח צבור , צבור בקטנה; יוצאין ידי חובתן-- צבור בקטנהינו שהרי הוא מפלג מהן וא , אין יוצאין ידי חובתן--בגדולה

, מפני שיש לגדולה פסין מכאן ומכאן :עמהן במקום אחדואין הקטנה מפלגת מן ; הרי היא כמפלגת מן הקטנה

.אלא הרי היא כקרן זוית שלה, הגדולה

אסור להתפלל ולקרות , דולהוכן אם היתה צואה בג ח,חמתר להתפלל , היתה צואה בקטנה; קרית שמע בקטנה

א היה שם ריח רע, ולקרות קרית שמע בגדולה מפני , אם .שהיא מפלגת ממנה

בשעה :כיצד .יא את הרבים ידי חובתןמוצ , שליח צבור ט,ח-- והן שומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה, שהוא מתפלל

במי שאינו יודע , במה דברים אמורים .הרי הן כמתפלליןאינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת , אבל היודע ; להתפלל

.עצמו

50

, חוץ מראש השנה, בשאר הימים, במה דברים אמורים י,חשליח צבור , אבל בשני ימים אלו .ויום הכפורים שליובל

מפני שהן , וציא את שאינו יודע מוציא את היודע כשם שמואין רב היודעין אותן יכולין לכון דעתן בהן , ברכות ארוכותלסמ , בשני ימים אלו, לפיכ אם רצה היודע .כשליח צבור

.הרשות בידו --הוציאו ידי חובתו על תפלת שליח צבור ל

אלא גדול שבצבור בחכמתו , אין ממנין שליח צבור יא,חומשתדלין .הרי זה משבח ביותר, ואם היה זקן; ובמעשיו

א נתמלא .יל לקרותקולו ערב ורג , להיות שליח צבור ומי שמפני , א יהיה שליח צבור-- אף על פי שהוא חכם גדול--זקנו

משיביא שתי שערות , אבל פורס הוא על שמע; כבוד הצבור .אחר שלוש עשרה שנה

וכל , או לאלף עין, כגון מי שקורא לעין אלף, גוכן העל יב,חאין ממנין אותו -- מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתקנן

והרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו .שליח צבור .בצבור

אבל מי .ונעשה שליח צבור, ה פורס על שמעהסומ יג,חאינו נעשה , אף על פי שהוא פורס על שמע--שכתפיו מגלות

. שליח צבור לתפלה עד שיהיה עטוף

הלכות תפלה פרק ט

, כל העם יושבין-- בשחר :כ הוא, ורסדר תפלת הצב א,טומתחיל ; ושליח צבור יורד לפני התבה ועומד באמצע העם

וכל העם עונין אמן יהא שמיה רבא מבר בכל , ואומר קדיש' ואחר כ אומר ברכו את ה; שועונין אמן בסוף קדי, כוחןומתחיל .לעולם ועד, המבר' והם עונים ברו ה, המבר

, והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה, ופורס על שמע בקול רם .שמבר גאל ישראל עד, והיודע לבר ולקרות קורא עמו

51

ומי שאינו יודע , ומתפללין בלחש, והכל עומדין מיד ב,טעומד ושותק עד שיתפלל שליח צבור בלחש עם שאר , להתפלל

יפסע שלוש פסיעות , רוכל שיגמר תפלתו מן הצבו; העם .ויעמד במקום שהגיע אליו בעת שפסע, לאחוריו

מתחיל , ואחר שיפסע שליח צבור שלוש פסיעות לאחוריו ג,טא להוציא את מי, ומתפלל בקול רם מתחלת הברכות ש

ועונין אמן אחר כל ברכה , והכל עומדין ושומעין; התפללא יצאו ידי חובתן, וברכה בין אלו שכבר יצאו ידי , בין אלו ש .חובתן

גיע שליח צבור וכיון שה ; בברכה שלישית, ואומר קדשה ד,טיש רשות לכל אחד ואחד לחזר למקום שעמד בו , לקדשהכל העם שוחין , וכשיגיע שליח צבור למודים וכורע .בתפלה

א ישחו יתר מדי הינו ' ל ה ואומרין מודים אנחנו; מעט ו אהי כל בשר ברכות והודאות לשמ , יוצרנו יוצר בראשית, וא

, כן תחיינו ותחננו, הגדול והקדוש על שהחייתנו וקימתנוחקי ולעבד ולעשות לשמר , ותאסף גליותינו לחצרות קדש

וכל האומר מודים .רצונ בלבב שלם על שאנו מודים ל .משתקין אותו , מודים

ויטה מעט , ישב ויפל על פניו, ואחר שישלים כל התפלה ה,טוישב ויגביה ראשו הוא ; יתחנן והוא נופלו , הוא וכל הצבור

.ומתחנן מעט בקול רם מיושב, ושאר העם

, ואומר קדיש פעם שניה, ואחר כ יעמד שליח צבור לבדו ו,ט." . .והוא רחום "אומר ו ; והן עונין כדר שענו תחלה

הוא , )א,תהילים קמה." ( . .לדוד , תהלה", )לח,תהילים עח(ובא "ואחר כ אומר ; והן יושבין והם קוראין עמו , עומד

-כ,ישעיהו נט." ( . .זאת בריתי אותם , ואני. . .לציון גואל וגומר , )ג,ישעיהו ו" (זה- וקרא זה אל", . . .ה קדוש ואת , )כא

, שלושה פעמים) שם" (קדוש קדוש קדוש"והן עונין , הקדשה." . .ותשאני רוח "ואומר , וחוזר וקורא הקדשה תרגום

52

שמות " (ימ' ה"ואומר , רגוםוקוראהו ת , )יב,יחזקאל ג(ואלו הפסוקים ] ו[ .כדי להבין לעם, וקוראהו תרגום, )יח,טו

הן הנקראים סדר --עם תרגומן, ושלאחריה , שלפני הקדשה, חנונים ובפסוקי רחמיםואחר כ מתחנן בדברי ת .היום

.ונפטרין; וכל העם עונין כדרכן, ואומר קדיש

א יקח , כל האומר בתחנונים ז,ט מי שרחם על קן צפור שא ישחט אותו ואת בנו ביום אחד, האם על הבנים , או ש

מפני שמצוות , משתקין אותו -- וכיוצא בענין זה, ירחם עלינושאלו היו מפני :ואינם רחמים, אלו גזרת הכתוב הן

א ירבה .א התיר לנו שחיטה כל עיקר, הרחמים וכן דברים " (והנורא, האל הגדל הגבר"שם ויאמר בכנויין של

שאין כוח באדם , החזק והאמיץ והעזוז) לב,נחמיה ט; יז,ימה , אלא אומר-- להגיע סוף שבחו שלהקדוש ברו הוא

.שאמר משה רבנו

תהילים ." ( . .והוא רחום "אומר שליח צבור --במנחה ח,ט, תהלה", )ה,תהילים פד." ( . .יושבי בית , אשרי", )לח,עח

ועומד .קורא הוא והעם מיושב; )א,תהילים קמה." ( . .לדוד , ריו ועונין כדרכןוהן עומדין אח , שליח צבור ואומר קדיש

ומתפלל , ואחר כ חוזר שליח צבור; ומתפללין כלן בלחש .עד שישלים כל התפלה, בקול רם כדר שעשה בשחרית

ומגביה ראשו הוא ; נןונופלין על פניהם ומתח , ויושב הוא והןועומד ואומר .ומתחנן מעט מיושב כדר שעשה שחרית, והן

.ונפטרין למעשיהן; וכל העם עונין כדרכן, קדיש

הוא רחום ו "והוא עומד ואומר , כל העם יושבין--בערב ט,ט' והן עונין ברו ה, המבר' ברכו את ה, )לח,תהילים עח." ( . .

, ואומר קדיש, ומתחיל לפרס על שמע .לעולם ועד, המברר אומ , וכשמשלימין .ואחר כ הכל עומדין ומתפללין בלחש

לפי , ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית .והן נפטרין; קדישא יבר זה ברכות לבטלה; שאין תפלת ערבית חובה , לפיכ

.שאין כאן אדם שנתחיב בהן כדי להוציאו

53

חוזר שליח צבור אחר שמתפלל בלחש עם -- בתותבלילי ש י,טאלא ברכה , אבל אינו מתפלל שבע; ומתפלל בקול רם, הצבור

:הוא אומרה, וכ .אחת מעין השבע

הי אבו ' ברו אתה ה יא,ט הינו וא הי אברהם , תינוא אהי יעקב הי יצחק וא אל עליון , האל הגדול הגבור והנורא, א

, גומל חסדים טובים וקונה הכל, קונה ברחמיו שמים וארץהקדוש שאין המל, מחיה מתים במאמרו , מגן אבות בדברו

; כי בם רצה להניח להם, המניח לעמו בשבת קדשו , כמוהומעון , ונודה לשמו בכל יום תמיד, לפניו נעבד ביראה ופחד

בת ומניח מבר השביעי ומקדש הש , אדון השלום, הברכותהי ; זכר למעשה בראשית, בקדשה לעם מדשני ענג הינו וא א

.מקדש השבת', ברו אתה ה. . .רצה נא במנוחתנו , אבותינו .וכל העם נפטרין; ואומר קדיש

מפני שרב העם באין -- קנו חכמים זהולמה ת ] יא[ יב,טא , להתפלל ערבית בלילי שבת ויהיה שם מי שנתאחר לבוא ו

.ויבוא לידי סכנה, וישאר לבדו בבית הכנסת; השלים תפלתו כדי שיתעכבו כל העם עד , יח צבור ומתפלללפיכ חוזר של

.ויצא עמהן, שישלים המתאחר

או יום , לפיכ יום טוב שחל להיות בשבת] יב[ יג,טלפני אין שליח צבור היורד ערבית-- או ראש חדש, הכפורים

אלא חותם בה מקדש , התבה מזכיר ענין היום בברכה זו א נתחיב היום בתפלה זו , השבת בלבד .לפי ש

כשגומר שליח צבור תפלת --בשבתות וימים טובים] יג[ יד,טלדוד , תהלה"אומר קדיש ואחר כ קורא , קול רםשחרית ב

, ומתפללין מוסף בלחש, ואומר קדיש, )א,תהילים קמה." ( . .ואומר ; וחוזר ומתפלל מוסף בקול רם כדר שעושה בשחרית

ואין אומרין קדשה .והעם נפטרים, מוסף קדיש אחר תפלתא תחנונים אחר תפלת שחרית כשאר הימים אלא אומר , ו

" לדוד, תהלה"קורא -- כיצד .אותה קדם תפלת מנחה

54

ואומר , תחנוניםואומר סדר היום ודברי , )א,תהילים קמה(וחוזר ומשמיע תפלת מנחה בקול , ומתפללין מנחה; קדיש .ואומר קדיש, רם

, אומר סדר היום-- בראשי חדשים ובחלו שלמועד] יד[ טו,טאומר סדר היום גם אחר , ובמוצאי שבת .אחר תפלת מוסף . מבדיל, ואחר כ; ואומר קדיש, תפלת הערב

55

Prayer/Tefillah Search in Tanach Introduction: We now turn our attention to the roots of our peoplehood and the actions that define us as Jews – to the books of our Tanach. Note that there are varied experiences with Tefillah described throughout its books and that these practices set a tone for a variety of places on our contemporary Prayer Continuum as we look at our lives and our community of communities. This activity is to be done in Chevrutot. There are many instances and situations in the Tanach in which we find roots for various Tefillot experiences. Choose an assigned number of texts listed below (your teacher will coordinate this activity) and be prepared to present this set of texts to your class with what you find it teaches us about Tefillah and its place and function in our lives. Check the verses before and after these to establish the context of what is going on here. Also, if you find or think of other instances in your search that we should be looking at, please be sure to let us know when your group reports their findings. Note: Tanachim should be available to you in both Hebrew and English as needed, according to the level of the group and their skills in learning texts in Tanach. Bereshit 18: 23 – 33 25: 22 - 24 32: 8 – 13 Shemot 32: 11 – 14, 31 – 35 34: 4 – 9 BaMidbar 12: 10 - 13 Devarim 3: 23 – 25 Yehoshuah 7: 7 – 9 Shoftim 16: 28

56

Shmuel I 1: 9 – 18 (note emphasis on this text in the next part of our study) Shmuel II 7: 18 – 29 Melachim I 8: 22 – 62 18: 36 – 37 Melachim II 19: 15 – 19 Yonah 2: 2 – 11 Tehilim, Chapter 8 Tehilim, Chapter 13 Tehilim, Chapter 100 Daniel 9: 4 - 19 Use the following questions to guide this study. Remember to check the verses before and after these sections to make sure that you understand the context of the text.

1. What is the situation at this point? 2. What element/s of Tefillah are found here? 3. What motivates the Tefillah? 4. Is the result of the Tefillah indicated here? 5. What can we learn from this text? 6. Does this text help us address any of our standing Essential questions?

57

Texts From Tanach Bereshit 18: 23 - 33

ע◌ ה צד ◌ ף תספ ◌ ר הא ◌ ם ויאמ ◌ ש אברה ◌ ויג כג : יק עם־רש ◌ ף תספה◌ יר הא ◌ ו הע ◌ ם בת◌ ים צדיק ◌ ש חמש ◌ י י ◌ אול כד

א־תש ה◌ ם אש ◌ ים הצדיק ◌ ען חמש ◌ ום למ ◌ א למק◌ ו : ר בקרבעש ◌ לה ל ◌ חל כה ע ◌ עם־רש ◌ ית צדיק◌ ה להמ ◌ ר הז ◌ ת ׀ כדב ◌ מ

רש ◌ ה כצד ◌ והי א ◌ רץ ◌ כל־הא ◌ השפט◌ לה ל ◌ ע חל ◌ יק כעש ט◌ י ים ◌ ם חמש ◌ א בסד◌ ה אם־אמצ ◌ אמר יהו ◌ וי כו: ה משפם◌ אתי לכל־המק◌ ש יר ונ ◌ ו הע ◌ ם בת◌ צדיק עבור ען ◌ וי כז: ום ב

נכ ◌ ר אל־אדנ ◌ לדב ◌ לתי◌ א הוא ◌ ר הנה־נ ◌ ם ויאמ ◌ אברה י ◌ י ואפר◌ עפ ה ◌ חמש ◌ ים הצדיקם◌ ון חמש ◌ י יחסר◌ ול ◌ א כח: ר וא

חמש ◌ התשח ית ◌ א אשח ◌ ◌ אמר◌ יר וי◌ ה את־כל־הע ◌ ית בה◌ ם ארבע ◌ א ש ◌ אם־אמצ חמש ◌ ר אליו◌ וד לדב ◌ סף ע◌ וי כט: ים ו

צא◌ ר אול ◌ ויאמ עש ◌ ◌ אמר◌ ים וי◌ ם ארבע ◌ ון ש ◌ י ימ ה ◌ א אעב ים◌ ב ארבע אדניחר ◌ א י ◌ אמר אל־נ ◌ י◌ ו ל: ור ה אדב ◌ ל רה ◌ ו

צא◌ אול ש ◌ ון ש ◌ י ימ עש ◌ ◌ אמר◌ ים וי◌ ם ש א ◌ ה אם־אמצ ◌ א אים◌ ש ש י ◌ ר אל־אדנ ◌ לדב ◌ לתי◌ א הוא ◌ אמר הנה־נ ◌ וי לא: ם ש

צא◌ אול עבית ◌ א אשח ◌ ◌ אמר◌ ים וי◌ ם עשר ◌ ון ש ◌ י ימ ור ◌ בים עשר אדני◌ א י ◌ אמר אל־נ ◌ י◌ ו לב: ה אדבר ◌ חר ל ־הפ ◌ ו עם ◌ ה א

צא◌ אול עב◌ א אשח ◌ ◌ אמר◌ ה וי◌ ם עשר ◌ ון ש ◌ י ימ ור ◌ ית בה עשר אש ◌ ל יהו ◌ וי לג: ה ם ◌ ר אל־אברה ◌ ה לדב ◌ ר כל ◌ ה כ

:ב למקמו ◌ ם ש ◌ ואברה Bereshit 25:22 – 24

צצ כב כי ◌ ה אנ◌ מה ז ◌ ן ל ◌ אמר אם־כ ◌ ה ות◌ בקרב ◌ ו הבנים◌ ויתרה◌ ל לדר◌ ות ◌ י גיים◌ ה שנ ◌ ה ל ◌ אמר יהו ◌ וי כג: ש את־יהו

ם ◌ מלא ◌ דו ולאם◌ י יפר ◌ ים ממע ◌ י לאמ ◌ נ וש ◌ בבטנ ] ◌ גוים[

58

אמ עב◌ ץ ור ◌ י יר◌ ב י ה ◌ דת והנ ◌ יה לל ◌ ו ימ ◌ וימלא כד: ד צעה◌ תומ :ם בבטנ

Bereshit 32: 8 – 13

עק◌ וייר ח ו ◌ שר־אתם א ◌ חץ את־הע ◌ ו וי ◌ צר ל◌ ד וי ◌ ב מא◌ א יחנות◌ ים לשנ ◌ ר והגמל ◌ אן ואת־הבק ◌ ואת־הצ אמר ◌ וי ט: י מחנ ◌ וא עש ◌ אם־יב חנ ◌ הו והי ◌ ת והכ ◌ ה האח ◌ ו אל־המ ה ◌ ה המ

ה◌ הנשא עקב ◌ אמר◌ וי י: ר לפליט הי ◌ י ם ◌ י אברה ◌ אב ◌ אא אמ ◌ ק יהו ◌ י יצח ◌ י אב ◌ ה ו ◌ וב לארצ◌ י ש◌ ר אל ◌ ה ה

חסדים◌ נתי מכ◌ קט יא: יבה עמ◌ ואיט ◌ ולמולדת ◌ ל ה ◌ רתי◌ י עב ◌ י במקל ◌ כ ◌ ית את־עבד ◌ ר עש ◌ ת אש ◌ אמ ◌ ומכל־ה

חנות◌ יתי לשנ ◌ ה הי ◌ ת ה וע ◌ ן הז ◌ את־הירד א ◌ ני נ ◌ הציל יב: י מי־יר ◌ ד עש ◌ י מי ◌ ד אח ◌ מי נכי◌ ו כ ני ◌ וא והכ ◌ ו פן־יב◌ את ◌ א א

ים◌ א י ◌ ושמת ◌ יב עמ ◌ ב איט ◌ רת היט ◌ ה אמ ◌ ואת יג: ם על־בנרע א־יספ ◌ ם אש ◌ ול הי ◌ כח ◌ את־ז ב◌ ר :ר מר

Shemot 32: 11 – 14, 31 – 35

ה ◌ י יהו ◌ ה את־פנ ◌ ל מש ◌ ויח יא ה◌ אמר למ ◌ יו וי◌ ה א ◌ ה יהוחר ח ◌ ים בכ◌ רץ מצר ◌ מא ◌ את ◌ ר הוצ ◌ אש ◌ בעמ ◌ ה אפ◌ יה◌ ול ובי ◌ גד אמר ◌ מה◌ ל יב: ד חזק ה ◌ ר ברע ◌ ים לאמ◌ ו מצר ◌ י

הר ◌ הוציאם הר ◌ ג אתם◌ ל ת ◌ ים ו◌ ב אדמ ◌ ל פנ ◌ ם מע ◌ לכ ה ◌ י החר◌ ש רע ◌ והנח ◌ ון אפ ◌ וב מ ◌ ר לאברהם◌ זכ יג: ה לעמ◌ ם על־ה

ר ◌ ותדב ◌ ב ◌ עת להם◌ ר נשב ◌ אש י ◌ ל עבד ◌ ק ולישרא ◌ ליצח ת־זרעכ ◌ ם ארבה◌ אלה את ◌ רץ הז◌ ים וכל־הא ◌ י השמ ◌ ם ככוכב ◌ ארעכ ◌ רתי אתן◌ ר אמ ◌ אש חל◌ לז ם◌ ם ונ ה ◌ חם יהו ◌ וינ יד: ו לעל

עשר ◌ ר דב ◌ ה אש ◌ רע ◌ על־ה :ות לעמו ◌ ל

59

◌ ם הזה◌ א הע ◌ א חט ◌ נ ◌ ר א ◌ ה ויאמ ◌ ה אל־יהו ◌ שב מש ◌ וי לאעש◌ ה גדל ◌ חטא ה ◌ ו לה ◌ ה וי ב◌ ם א א ◌ ה אם־תש ◌ ועת לב: י זהספר◌ ני נ ◌ ין מח ◌ ם ואם־א ◌ חטאת בת ◌ אש ◌ א מ אמר ◌ וי לג :ר כת

טא־ל ◌ י אש ◌ ה מ◌ ה אל־מש ◌ יהו י◌ י אמח ◌ ר ח ה ◌ ועת לד: נו מספרי ◌ ה מלאכ ◌ הנ ◌ ל ◌ רתי◌ ל אשר־דב ◌ ם א ◌ ה את־הע ◌ ׀ נח ◌ ל קדת ◌ ום פקד ◌ י ובי◌ לפנ ◌ יל ם◌ י עלה ◌ י ופ ף ◌ יגו לה: ם חטאת

ן◌ ר עש ◌ גל אש ◌ ו את־הע ◌ ר עש◌ ל אש ◌ ם ע◌ ה את־הע ◌ יהו הר :ה א Shemot 34: 4 - 9

י־לח◌ ויפס אשנ ◌ ת אבנ ◌ ל שנ ◌ קר◌ ה בב◌ ם מש ◌ ים וישכ ◌ ים כראש ◌ ר סינ ◌ אל־ה ◌ על◌ וי ו ◌ ח ביד◌ ו ויק ◌ תה א ◌ ה יהו ◌ ר צו ◌ י כ

ים◌ י לח◌ שנ ה◌ וי ה: ת אבנ ענ ◌ רד יהו ם ◌ ו ש ◌ ב עמ◌ ן ויתיצ ◌ בה◌ א בש ◌ ויקר עב ו: ם יהו ה ׀ ◌ יהו ◌ ויקרא ◌ ה ׀ על־פניו◌ ר יהו ◌ וי

ת◌ ורב־ח ים◌ ר אפ ◌ ון א ◌ ום וחנ◌ ל רח◌ ה א ◌ יהו אמ ר ◌ נצ ז: סד ואלפ ◌ סד◌ ח ה ◌ א ינק ◌ ◌ ה ונקה◌ שע וחטא ◌ ן ופ ◌ א עו◌ ים נש ◌ ל

ים ◌ ים על־שלש ◌ י בנ ◌ ועל־בנ ◌ ות על־בנים◌ ן אב◌ ד ׀ עו◌ פק ים חורצה וי ◌ ד א ◌ ה ויק◌ ר מש ◌ וימה ח: ועל־רבע אמר ◌ וי ט: שת

־נ ◌ אדנ ◌ י◌ ן בעינ ◌ אתי ח ◌ מצ ◌ אם־נא ל נו ◌ י בקרב ◌ א אדנ ◌ י ילחת ◌ ה ◌ רף◌ י עם־קשה־ע◌ כ עונ ◌ וא וס נו◌ נו ולחטאת ◌ ל :נו ונחלת

BaMidbar 12: 10 - 13

ענ י פן ◌ לג וי ◌ עת כש ◌ ם מצר ◌ ה מרי ◌ הל והנ ◌ האל ◌ ר מע ◌ ן ס◌ וההר עת◌ ם והנ ◌ ן אל־מרי ◌ א הר◌ וי יא: ה מצר ה ◌ ן אל־מש ◌ אמר א

אש ◌ ר נוא ◌ את אש ◌ חט ◌ ינו◌ ת על ◌ א תש ◌ י אל־נ ◌ י אדנ ◌ ב ר ◌ לנו ואנו ו ◌ חם אמ◌ מר ◌ ר בצאתו ◌ ת אש ◌ מ י כ ◌ א תה ◌ אל־נ יב: חט

אכ א ◌ ל נ ◌ ר א ◌ ה לאמ◌ ה אל־יהו ◌ ק מש ◌ ויצע יג: י בשרו ◌ ל חצ ◌ ויה◌ א נ ◌ רפ :א ל

60

Devarim 3: 23 – 25

אתחנ כג ר◌ ת הה ◌ ה בע ◌ ן אל־יהו ◌ ו ה ◌ י יהו ◌ אדנ כד: וא לאמת־עבד◌ להרא ◌ ות ◌ חלה ה ◌ את ד ◌ ת־גדל◌ א ◌ ות א ◌ ואת־יחזק עש ◌ ים ובא ◌ בשמ ◌ ר מי־אל◌ ה אש ◌ ה עש ◌ רץ אשר־י י ◌ ה כמ

ר ◌ ה אש ◌ רץ הטוב ◌ את־הא ◌ א ואראה◌ אעברה־נ כה: וכגבורתן◌ וב הז ◌ ר הט◌ ן הה ◌ רד בר הי ◌ בע :ה והלבנ

Yehoshuah 7: 7 – 9

עב ◌ ה ל◌ י יהו ◌ ה ׀ אדנ ◌ ע אה ◌ אמר יהוש ◌ וי ז עב ◌ מה ה יר ◌ רת הי ◌ ד האמר ◌ נו בי ◌ ת את ◌ ן לת ◌ את־הירד ◌ ם הזה◌ את־הע

אביד ן◌ שב בע ◌ נו ונ ל ◌ הוא ◌ נו ולו◌ לה ה ◌ י מ ◌ י אדנ ◌ ב ח: בר הירדיו◌ רף לפנ ◌ ל ע◌ ישרא ◌ ר הפ ◌ חרי אש ◌ ר א◌ אמ יב : י א

ענ ◌ וישמע ט כנ שב ◌ י וכל◌ ו ה יתו ◌ ינו והכר ◌ בו על ◌ רץ ונס ◌ י הא ◌ יעש רץ◌ נו מן־הא ◌ את־שמ ה־ת :הגדול ◌ ה לשמ◌ ומ

Shoftim 16: 28

◌ ני נא◌ ה זכר ◌ י יהו ◌ ר אדנ ◌ ה ויאמ ◌ ון אל־יהו ◌ א שמש◌ ויקר כחה ◌ עם הזה◌ הפ ◌ א א ◌ ני נ ◌ וחזק ת ◌ ה נקם־אח ◌ ים ואנקמ ◌ הא

יםי מפלש ◌ י עינ ◌ משת :ת Shmuel I 1: 9 – 18 (note emphasis on this text in the next part of our study)

חר ◌ קם חנ ◌ ות ט חר ◌ ה בש◌ י אכל ◌ ה א י ◌ ה ועל ◌ י שת◌ ה ואה◌ ת היכ ◌ א על־מזוז ◌ על־הכס ◌ ן ישב◌ הכה רת ◌ יא מ ◌ וה י: ל יהו

ה◌ ה ובכ◌ ל על־יהו ◌ ותתפל פש◌ נ ר ◌ דר ותאמ ◌ ר נ ◌ ותד יא: ה תבכ

61

◌ ני◌ וזכרת ◌ י אמת ◌ ה ׀ בענ ◌ ה תרא ◌ ות אם־רא◌ ה צבא◌ יהו א־תשכ תת ◌ ח את־אמת ◌ ו ת◌ ונ אמ יו ◌ ים ונתת ◌ רע אנש ◌ ז ◌ ה ל

יה על ◌ יו ומור ◌ י חי ◌ כל־ימ ◌ והל א־י י ◌ כ ◌ והיה יב: ה על־ראשו ◌ ה יה ◌ י שמ ◌ ה ועל ◌ י יהו ◌ ל לפנ ◌ ה להתפל ◌ הרבת ה ◌ וחנ יג: ר את־פ

ע ◌ א ישמ ◌ ה ◌ ות וקול ◌ יה נע◌ ק שפת ◌ ה ר◌ רת על־לב ◌ יא מדב ◌ הה◌ ה על ◌ יחשב ו י ◌ י עד־מת ◌ על ◌ יה ◌ אמר אל ◌ וי יד: י לשכר

י◌ ירי את־יינ ◌ ין הס ◌ תשתכר על ◌ אמר◌ ה ות◌ ען חנ ◌ ות טו: מיתי ◌ א שת ◌ ר ◌ ין ושכ ◌ כי וי ◌ אנ ◌ וח ◌ ה קשת־ר◌ י אש ◌ א אדנ ◌

אש ה◌ י לפנ ◌ את־נפש ◌ פו י ◌ לפנ ◌ ת◌ את־אמ ◌ אל־תתן טז: י יהונה◌ י דב ◌ י וכעס ◌ ב שיח ◌ י מר◌ על כ ◌ בת־בלי ען ◌ וי יז: רתי עד־ה

ה ◌ י לשל◌ אמר לכ ◌ י וי◌ על ◌ לת ◌ את־ש ◌ ל יתן◌ י ישרא ◌ ום ואעמו ◌ ר שא ◌ אש ת◌ אמר תמצ ◌ ות יח: לת מ י ◌ ן בעינ ◌ ח ◌ א שפח

יו־ל ◌ ל ופנ ◌ ותאכ ◌ ה לדרכה◌ ל האש ◌ ות א־ה :ה עוד◌ יה Shmuel II 7: 18 – 29

נכ ◌ אמר מ ◌ ה וי◌ י יהו ◌ שב לפנ ◌ ד וי ◌ ל דו ◌ המ ◌ ויבא יח י ◌ י אוה◌ אדנ יאת ◌ י כ ◌ י בית ◌ ומ ◌ י יה ם◌ י הב ◌ ותקטן יט: ני עד־הו ◌ אדנ ◌ י◌ את בעינ ◌ וד ז◌ ע ית־עבד◌ ר ג ◌ ה ותדב ◌ י יה ◌ ם אל־ב

רח אד ◌ את תור ◌ וק וז◌ למ ה◌ ם אדנ ◌ ת ה ו ד ◌ יף דו ◌ ־יוס ומה כ: י יהת־עבד◌ ה יד ◌ י ואת ◌ ר אל ◌ וד לדב ◌ ע ה◌ אדנ ◌ עת א ו : י יהעב כא ר◌ ב את ◌ ה הז◌ ת כל־הגדול ◌ ית א ◌ עש ◌ וכלב ◌ ור דב

ה ◌ לת יהו ◌ ן גד ◌ על־כ כב: יע את־עבד◌ להוד ין ◌ כי־א ים ◌ ה אהים◌ ו וא ◌ כמ ינו◌ ל אשר־שמ ◌ בכ◌ זולת ◌ ין א : ענו באזנ

לכו־א◌ רץ אש ◌ ד בא ◌ וי אח ◌ ל ג◌ כישרא ◌ י כעמ◌ ומ כג הים ◌ ר ה עש◌ ו ש ◌ ום ל◌ ם ולש◌ ו לע ◌ לפדות־ל ה ◌ ם הגדול ◌ ות לכ ◌ ם ולראות ים ◌ ממצר ◌ ית ל◌ ר פד ◌ אש ◌ י עמ◌ מפנ ◌ לארצ ◌ ונ

יו◌ גוי ה ם ◌ לע ◌ ל ׀ ל◌ ישרא ◌ את־עמ◌ ונן ל◌ ותכ כד: ם ואים◌ ית לה ◌ ה הי ◌ ה יהו ◌ ם ואת ◌ עד־עול ה ◌ ועתה כה: ם לא

ה ה◌ יהו ל־עבד◌ ר דב ◌ ר אש ◌ ים הדב ◌ א ם ◌ ו הק ◌ ועל־בית ◌ רת ע

62

עש ◌ עד־עול אש ◌ ם ו ◌ עד־עולם ◌ ל שמ◌ ויגד כו: רת ◌ ר דב ◌ ה כה ◌ ה צבא◌ ר יהו ◌ לאמ ד ◌ דו ◌ עבד ◌ ל ובית◌ ים על־ישרא ◌ ות א

הי י◌ כה נ ◌ י י־אתה כז: ון לפנ ה ◌ ה צבא◌ יהו ◌ כ ל ◌ י ישרא ◌ ות אא ◌ ן מצ ◌ על־כ ◌ ית אבנה־ל ◌ ר ב ◌ לאמ ◌ זן עבד◌ יתה את־א◌ גל את◌ י את־התפל ◌ ל אל ◌ ו להתפל ◌ את־לב ◌ עבד ה ׀ ◌ ועת כח: ה הזו י י ◌ אדנ ה ◌ ה אתה־הוא◌ ה א הי◌ ים ודבר ◌ ה ◌ ת ותדבר◌ ו אמ ◌ י י

ל־עבד את◌ את־הטוב ◌ א ית ◌ את־ב ◌ ובר ◌ ה הואל◌ ועת כט: ה הזהי ◌ עבד י־את ◌ ם לפנ ◌ ות לעול ◌ ל וה◌ ה אדנ ◌ י כ רת ◌ דב ◌ י יה

ית־עבד◌ יבר ◌ ת◌ רכ ומב ם ◌ ב :לעול Melachim I 8: 22 – 62

עמ כב מ◌ וי ל ◌ ל ישרא ◌ גד כל־קה ◌ ה נ ◌ ח יהו ◌ מזב ◌ ה לפני◌ ד שים◌ ש כפ ◌ ויפר ה ◌ ר יהו ◌ ויאמ כג: יו השמ ◌ י ישראל◌ ה אין־כמ ה ו◌ א ר ◌ חת שמ ◌ רץ מת ◌ על ועל־הא ◌ ים ממ ◌ ים בשמ ◌ אהח ◌ הברית עבד ◌ ו לכ ◌ סד ל ם◌ ים לפנ ◌ י הה ר ◌ אש כד: י בכל־לב

ר־דב ◌ י א ◌ ד אב ◌ דו ◌ רת לעבד◌ שמ י ◌ ר בפ ◌ ו ותדב ◌ רת ל◌ ת אשה◌ את כי◌ מל ◌ דובי ה ◌ ה יהו ◌ ועת כה: ום הז ל ◌ י ישרא ◌ ה ׀ אר ◌ לאמ ◌ רת לו ◌ ר דב ◌ אש ◌ את ◌ ד אבי◌ דו ◌ מר לעבד◌ ש

א־יכר ק ◌ ל ר◌ א ישרא ◌ ב על־כס ◌ י יש ◌ מלפנ ◌ איש ◌ ת ל◌ אש ◌ כת לפנ ◌ לל ◌ י את־דרכם◌ ו בנ ◌ אם־ישמר י◌ ר הל ◌ י כ : כת לפנ

ה ◌ ועת כו ר ◌ אש ] ◌ ר◌ דב [ ◌ רי◌ דב ◌ מן נא◌ ל יא ◌ י ישרא ◌ ה אי◌ דו ◌ רת לעבד◌ דב אמנ ◌ כ כז: ד אב ה ◌ ם יש ◌ י ה ים ◌ ב אף ◌ ו א ◌ א יכלכל◌ ◌ ים◌ י השמ ◌ ים ושמ ◌ שמ נה ה ◌ רץ ה◌ על־הא

י־הב יתי◌ ה אש ◌ ית הז ◌ כ ◌ ת עבד◌ ית אל־תפל ◌ ופנ כח: ר בנה ◌ ו יהו ◌ ואל־תחנת רנה◌ י לשמ◌ ה א ר ◌ ה אש ◌ ואל־התפל ◌ ע אל־ההיות כט: י היום◌ ל לפנ ◌ מתפל ◌ עבד ת ◌ פתח◌ עינ ◌ ל

הי ◌ ר אמ ◌ ום אש ◌ ל־המק◌ ום א ◌ ילה וי◌ ל ◌ ית הזה◌ אל־הב ה ◌ רת י ◌ ל עבד◌ ר יתפל ◌ ה אש ◌ אל־התפל ◌ ע ◌ ם לשמ◌ י ש ◌ שמ ה◌ אל־המק ל ◌ ישרא ◌ ועמ ◌ ת עבד◌ אל־תחנ ◌ מעת ◌ וש ל: ום הז

63

לל◌ אש ום ◌ ע אל־מק◌ אתה תשמ ◌ ה ו◌ ום הז ◌ ו אל־המק◌ ר יתפמעת ◌ אל־השמ ◌ שבת חת ◌ ים וש חט ◌ אש ◌ את לא: וסל א ◌ ר ישא־ב◌ לרע ◌ איש תה לה ◌ ו אל ◌ הו ונ י ◌ ה לפנ ◌ א אל ◌ ו וב ◌ אח זב ה◌ בב ◌ מ ◌ ית ◌ ים ועש ◌ ע השמ ◌ ה ׀ תשמ ◌ ואת לב: ית הז

פטת ו ◌ ו בראש◌ ת דרכ◌ ע לת ◌ יע רש ◌ י להרש ◌ את־עבד ◌ ושהנג לג : ו כצדקתו ◌ תת ל◌ יק ל ◌ יק צד ◌ ולהצד ◌ ף עמ◌ ב

חטאו־ל ◌ ב אש ◌ י אוי ◌ ל לפנ ◌ ישרא ו ◌ והוד ◌ י◌ בו אל ◌ וש ◌ ר ילל◌ את־שמ תפ תחננ◌ וה ה◌ י בב ◌ ו אל ◌ ו וה ◌ ואתה לד: ית הז

בתם◌ ישרא ◌ את עמ ◌ לחט ◌ לחת ◌ ים וס ◌ ע השמ ◌ תשמ הש ◌ ל ום◌ ר נת ◌ ה אש ◌ אדמ ◌ אל־ה אבות עצ לה: ת ל ים ◌ ר שמ ◌ בה

הי א־י חטאו־ל ◌ ר כ ◌ ה מט ◌ ו לל◌ י י ◌ ום הזה◌ ו אל־המק◌ והתפחטאת ◌ ו את־שמ ◌ והוד ם◌ ון כ ◌ ם ישוב◌ ומ ענ ה ׀ ◌ ואת לו: י תל ◌ ישרא ◌ ועמ ◌ י◌ את עבד ◌ לחט ◌ לחת ◌ ים וס ◌ ע השמ ◌ תשמ

לכו־ב ◌ ה אש ◌ ר הטוב ◌ ם את־הד ◌ י תור ◌ כ תת ◌ ר י ◌ ה מטר◌ ה ונר־נת ◌ על־ארצ ה ◌ תה לעמ◌ אש חל הי ◌ רע לז : לנ י־י ה ◌ ב כ

י־י◌ רץ ד ◌ בא רק◌ היה שדפ◌ בר כ הי ◌ כ ◌ ה חסיל◌ ון ארב ◌ ון י ה ◌ י יצר־ל◌ כ יב◌ י י ה◌ יו כל־נ ◌ רץ שער ◌ ו בא ◌ ו א חל ה ◌ כל־תפל לח: גע כל־מ

היה◌ ה אש ◌ כל־תחנ ר ◌ ל אש ◌ ישרא ◌ ל עמ◌ ם לכ◌ ד א◌ לכל־ה ◌ ר תדע ה◌ יו אל־הב ◌ ש כפ ◌ ו ופר ◌ גע לבב◌ יש נ ◌ ון א◌ י : ית הז

לחת ◌ ◌ ון שבת ◌ ים מכ◌ ע השמ ◌ אתה תשמ ◌ ו לט ית ◌ ועש ◌ וסתת י־את ◌ ע את־לבב◌ ר תד ◌ יו אש ◌ ככל־דרכ ◌ לאיש ◌ ונ ה ◌ ו כ

ם◌ ב כל־בנ ◌ את־לב ◌ לבד ◌ עת ◌ יד אד רא ◌ ען◌ למ מ: י ה ו ◌ יאדמ ◌ ים על־פנ ◌ ם חי ◌ ים אשר־ה ◌ ל־הימ ◌ כ תה ◌ ר נת ◌ ה אש ◌ י ה

ינו אבת עמ◌ י אש ◌ אל־הנכר ◌ וגם מא: ל א־מ וא ◌ ל ה◌ ישרא ◌ ר ◌ את־שמ ◌ י ישמעון◌ כ מב: ען שמ◌ ה למ ◌ רץ רחוק ◌ א מא ◌ וב

ד◌ הגד חזק ◌ ול ואת־י ע◌ ה ל ◌ א והתפל ◌ ה וב ◌ הנטוי ◌ ה וזרה◌ אל־הב ◌ בת ון ש ◌ מכ ◌ ים◌ ע השמ ◌ ה תשמ ◌ את מג: ית הז

ר־יקר ◌ ית ככ◌ ועש דעון◌ י למ ◌ י הנכר ◌ א אל ◌ ל אש י ◌ כל־עמ ◌ ען ית◌ לירא ◌ רץ את־שמ ◌ הא עת ◌ ל ולד ◌ ישרא ◌ כעמ ◌ ה איתי◌ ה אש ◌ ית הז ◌ א על־הב ◌ נקר ◌ כי־שמ י־יצ מד: ר בנ ◌ א עמ◌ כ

64

ה ◌ ו אל־יהו ◌ ם והתפלל◌ ר תשלח ◌ ר אש ◌ ו בד ◌ יב◌ על־א ◌ למלחמהר־בנ ◌ ה והב ◌ רת ב ◌ ר בח ◌ אש ◌ ר העיר◌ ד : תי לשמ◌ ית אשמעת מה ם◌ עש ם ו ◌ ם ואת־תחנת ◌ ים את־תפלת ◌ השמ ◌ וש : ית משפטחטאו־ל ◌ כ מו חט ◌ אש ◌ ין אדם◌ י א ◌ כ ◌ י י א־י נפת ◌ ר ם ◌ ב ◌ א וא

ביהם◌ ב ושב◌ י אוי ◌ ם לפנ ◌ ונתת אוי ◌ אל־א ◌ ום ש ה ◌ ב רחוק ◌ רץ הה◌ א ם ◌ ר נשבו־ש ◌ רץ אש ◌ ם בא ◌ אל־לב ◌ יבו◌ והש מז: ו קרוב

ביהם◌ י בא ◌ ו אל ◌ בו ׀ והתחננ◌ וש אנו ◌ ר חט ◌ לאמ ◌ רץ שעו ענו◌ וה רץ ◌ ם בא ◌ ובכל־נפש ◌ י בכל־לבבם◌ בו אל ◌ וש מח: ינו רש

יביה ר־שב◌ א לל◌ ו את ◌ ם אש תפ ◌ ר ארצם◌ י ד ◌ ו אל ◌ ם והאבות ◌ אשר־נת ית ◌ ית אשר־בנ ◌ רת והב ◌ ר בח ◌ אש ◌ ם העיר◌ תה ל

מעת מט: לשמ] יתי◌ בנ [ ◌ ון שבת◌ מכ ◌ ים◌ השמ ◌ ושם◌ ם ועש ◌ ם ואת־תחנת ◌ את־תפלת לחת נ: ית משפט ◌ לעמ ◌ וס

טאו־ל ◌ אש שעו־ב ◌ ם אש ◌ ולכל־פשעיה ◌ ר ח ם ◌ ונתת ◌ ר פחמ ביה ◌ ים לפנ ◌ לר חמום◌ י ש י־עמ נא: ם ור ת ◌ כ חל ם ◌ ה ◌ ונ

ל◌ ו כ◌ ים מת◌ ממצר ◌ את ◌ ר הוצ ◌ אש הי נב: ור הברז ות◌ לל ◌ ישרא ◌ ת עמ◌ ואל־תחנ ◌ ת עבד◌ אל־תחנ ◌ י פתחות◌ עינ י◌ ל קרא ◌ ם בכ◌ ע אליה ◌ לשמ י־את נג: ם אל ◌ ם ל◌ ה הבדלת ◌ כחל נ אש ◌ י הא ◌ ל עמ ◌ ה מכ◌ ל ◌ ד ה עב ◌ ד ׀ מש ◌ רת בי ◌ ר דב ◌ רץ כ

יא ה◌ ים אדנ ◌ ינו ממצר ◌ את־אבת ◌ בהוצ ו י ׀ ◌ ויה נד: י יהמ◌ ככל ה ◌ ה והתחנ ◌ ת כל־התפל ◌ ה א ◌ אל־יהו ◌ ה להתפלל◌ ות שיו ◌ כפ יו ו ◌ ע על־ברכ ◌ מכר ◌ ח יהוה◌ י מזב ◌ ם מלפנ ◌ את ק ◌ הזים◌ פרש עמ נה: ות השמ ול ◌ ל ק◌ ל ישרא ◌ ת כל־קה ◌ ר א ◌ ד ויב ◌ וי

ר◌ גד ו ◌ לעמ ◌ ן מנוחה◌ ר נת ◌ ה אש ◌ ו יהו ◌ בר נו: ול לאמא־נפ ◌ ר דב ◌ ל אש ◌ ל ככ◌ ישרא ו ◌ דבר ◌ ד מכל◌ ר אח ◌ ל דב ◌ ר

ה ◌ י יהו ◌ יה נז: ה עבדו ◌ ד מש ◌ ר בי ◌ ר דב ◌ וב אש ◌ הט ◌ ינו◌ ה אאש ◌ עמ עזב ◌ ה עם־אבת ◌ ר הי ◌ נו כ נו◌ ינו אל־י : נו ואל־יטש

יו ◌ ר מצות ◌ יו ולשמ◌ כת בכל־דרכ ◌ יו לל ◌ נו אל ◌ ות לבב ◌ להט נחינו◌ ר צו ◌ יו אש ◌ ומשפט ◌ קיווח הי נט: ה את־אבת י ◌ ו דבר ◌ ויה ◌ ים אל־יהו ◌ ה קרב ◌ י יהו ◌ לפנ ◌ נתי◌ ר התחנ ◌ לה אש ◌ א ה עש◌ ם ול ◌ ינו יומ ◌ א ו ◌ ט עמ◌ ו ומשפ ◌ ט עבד◌ ות ׀ משפ ◌ ילה ל

65

י ◌ רץ כ ◌ י הא ◌ עת כל־עמ ◌ ען ד◌ למ ס: ום ביומו ◌ בר־יל ד ◌ ישרא ה ◌ ה ה◌ יהו א ם ◌ ם ע ◌ של ◌ ה לבבכם◌ והי סא: ין עוד◌ ים א ◌ וא ה

ה ◌ יהו ה◌ יו כי◌ ר מצות ◌ יו ולשמ◌ כת בחק ◌ ינו לל ◌ ה א : ום הזבח ◌ ל עמ◌ שרא ל וכל־י ◌ והמ סב ה◌ בח לפנ ◌ ים ז ◌ ו ז :י יהו

Melachim I 18: 36 – 37

על◌ ויה לו לי ◌ ה ויג ◌ ות המנח ◌ י ׀ ב ה ◌ יהו ◌ ויאמר ◌ הו הנביא◌ ש אהי י־את ◌ ום יוד ◌ ל הי◌ ק וישרא ◌ יצח ◌ אברהם ◌ א ה ◌ ע כ ים ◌ ה א

אנ ◌ בישרא ת ◌ יתי א ◌ עש ] ◌ ובדבר[ ◌ ובדברי◌ י עבד ◌ ל ולה◌ כל־הדבר דעו◌ ענ ◌ ני יהוה◌ ענ לז: ים הא ה ◌ ם הז ◌ הע ◌ ני וי

י־את ה ◌ ה יהו ◌ כ א ית◌ ת את־לב ◌ ה הסב◌ ים ואת ◌ ה ה רנ :ם אח Melachim II 19: 15 – 19

ה ◌ יהו ◌ ויאמר ◌ י יהוה◌ הו לפנ ◌ ל חזקי ◌ ויתפל טו י ◌ ה אהים◌ ים אתה־ה◌ ב הכרב ◌ יש ◌ ישראל א ל ◌ לכ ◌ לבד ◌ וא הרץ◌ ית את־השמ ◌ ה עש ◌ רץ את ◌ ות הא ◌ ממלכ : ים ואת־הא

ה ◌ י ורא ◌ ה עינ ◌ ח יהו ◌ ע פק ◌ ושמ ◌ ה ׀ אזנ◌ ה יהו ◌ הט טזה ◌ ו לחר ◌ ר שלח◌ יב אש ◌ י סנחר ◌ ת דבר ◌ ע א◌ ושמ י◌ ף א : ים חם◌ ור את־הגוי ◌ י אש◌ יבו מלכ ◌ ה החר ◌ ם יהו ◌ אמנ יז : ם ואת־ארצ

תנ יח היה ו◌ ונ ה ◌ ◌ ש כי◌ ם בא ◌ את־א י ◌ מה כ ◌ ים ה ◌ א אעש י־אד ◌ אם־מ ה ◌ יהו ◌ ועתה יט: בן ויאבדום◌ ץ וא ◌ ם ע ◌ ה יד

ה דעו◌ א מיד◌ נו נ ◌ ינו הושיע ◌ א י ◌ רץ כ ◌ ות הא ◌ כל־ממלכ ◌ ו ויה ◌ ה יהו ◌ את :בדים ל ◌ ה א

Yonah 2: 2 – 11

ה ◌ ה אל־יהו ◌ ל יונ ◌ ויתפל ב ה◌ יו ממע ◌ ה א אמר ◌ וי ג: י הדגענ ◌ י אל־יהו ◌ רה ל ◌ תי מצ ◌ רא◌ ק עתי ◌ ול שו ◌ טן שא◌ ני מב ◌ ה וי

י◌ שמ ר ◌ ים ונה ◌ ב ימ ◌ ב בל ◌ ני מצולה◌ ותשליכ ד: עת קול

66

בב רו◌ י על ◌ י וגל ◌ ני כל־משבר ◌ יס אנ ה: י עב רתי ◌ י אמ ◌ ו: ל קדש◌ יט אל־היכ ◌ יף להב ◌ אוס ◌ י א◌ גד עינ ◌ שתי מנ ◌ נגר בב ◌ פש תה◌ עד־נ ◌ ים◌ וני מ ◌ אפפ ו י◌ ף חבו◌ ני ס◌ ום יס : וש לראשעד ◌ רץ ברח ◌ דתי הא ◌ יר ◌ י הרים◌ לקצב ז על ◌ ם ות ◌ י לעול ◌ יה ב

י◌ י יהו ◌ חת חי ◌ מש ה ה ◌ י את־יהו ◌ נפש ◌ ף עלי◌ בהתעט ח: ה אים ◌ משמר ט: ל קדש ◌ י אל־היכ ◌ תפלת ◌ י◌ וא אל ◌ רתי ותב◌ זכ

בו◌ וא חסד ◌ הבלי־ש עז אנ י: ם י ◌ אזבחה־ל ◌ ול תודה◌ י בק◌ וה◌ מה ישוע ◌ רתי אשל ◌ ר נד ◌ אש יהו ה ◌ אמר יהו ◌ וי יא: תה ל

ה◌ א את־יונ ◌ ג ויק ◌ לד :ה אל־היבש Tehilim, Chapter 8

פרק ג

הוה ◌ י ב: ום בנו ◌ י ׀ אבשל◌ ו מפנ ◌ ברח◌ ד ב◌ ור לדו ◌ מזמ אי◌ מ ◌ ים ק ◌ ב ◌ י ר◌ ו צר ◌ מה־רב י ◌ פש ◌ ים לנ ◌ אמר ◌ רבים ג: ים על

שוע ◌ א ה ◌ תה ל◌ ין י א לה◌ ו ב ע ◌ הוה מג ◌ ה י◌ ואת ד: ים ס י ◌ ד ן בי◌ ר ◌ י ומ ◌ בוד ◌ כ ע ◌ ה אקר ◌ ולי אל־יהו ◌ ק ה: ים ראש ני ◌ נ ◌ א וי

לה◌ ר קדש◌ מה א ◌ י שכ ◌ אנ ו: ו ס י ◌ ותי כ ◌ נה הקיצ◌ יש ◌ בתי וני◌ יהו א־א ז: ה יסמכ בב◌ תו ◌ יב ש ◌ ב ◌ ר ס◌ ם אש ◌ ות ע ◌ ירא מרי ה ◌ יע ◌ ה ׀ הוש ◌ ה יהו ◌ ומ ◌ ק ח :על י־הכ ◌ ני א י ◌ ית את־כל־איב ◌ י כ

רת ◌ י רשע ◌ חי שנ ◌ ל ◌ ברכת ◌ ה על־עמ◌ ה הישוע ◌ ליהו ט: ים שבלה :ס

Tehilim, Chapter 13

פרק יג

ד◌ ח מזמ◌ מנצ ◌ ל א צח ◌ ני נ ◌ הוה תשכח ◌ נה י◌ עד־א ב: ור לדוני◌ יר את־פנ ◌ נה ׀ תסת ◌ עד־א ות ◌ ית עצ◌ נה אש ◌ עד־א ג: י ממ

י◌ ום איב ◌ נה ׀ יר◌ ם עד־א ◌ י יומ ◌ ון בלבב ◌ י יג◌ בנפש : י על

67

ה ע◌ הב ד ה ◌ נני יהו ◌ יט ן ◌ יש ◌ פן־א י◌ ינ ◌ ירה ע◌ א ◌ י ה ◌ ה אות : י אמוט◌ ילו כ ◌ ג ◌ י י◌ ר ◌ יו צ ◌ י יכלת ◌ ר איב ◌ פן־יאמ ה: המ

אנ ו ישוע ◌ ל לב ◌ ג ◌ י ◌ בטחתי ◌ י ׀ בחסד◌ ו ירה ◌ אש ◌ ת ◌ י בי◌ י גמ ◌ ה כ ◌ ליהו :ל על

Tehilim, Chapter 100

פרק ק

רץ◌ יהו ◌ יעו ל◌ ר ◌ ה ה ◌ לתוד ור ◌ מזמ א ו ◌ עבד ב: ה כל־האה◌ פנ ◌ או ל◌ ה ב◌ ה בשמח ◌ את־יהו ◌ י יהוה◌ ו כ ◌ דע ג: יו ברננ

אן ◌ ו וצ◌ מ◌ חנו ע◌ אנ ] ו ◌ ול[א ◌ שנו ו◌ וא ע◌ ים ה◌ ה ◌ וא א◌ הודו ◌ ה ה◌ יו בתהל ◌ ה חצרת ◌ תוד יו ׀ ב ◌ או שער ◌ ב ד: מרעיתו

ר ◌ ו ועד־ד◌ ם חסד◌ הוה לעול ◌ וב י◌ כי־ט ה: ו שמו ◌ רכ◌ ו ב ◌◌ ל:ר אמונתו ◌ ד◌ ו

Daniel 9: 4 – 19 (note that this text will be used later)

אתפלל ד יהו ◌ ו ה ◌ ה ל אתוד ◌ ה א מר ◌ י ו ◌ א אדני◌ נ ◌ ה א ◌ ה ואהח ◌ ר הברית◌ א שמ ◌ והנור ◌ ל הגדול◌ הא הב ◌ ו יו ◌ סד לא

מר יו◌ ולש ] ענו◌ הרש [ענו ◌ ינו והרש ◌ אנו ועו ◌ חט ה: י מצותי◌ ור ממצות ◌ דנו וס◌ ומר ◌ ענו◌ א שמ ◌ ו ו: וממשפטינו ◌ ינו שר ◌ אל־מלכ ◌ בשמ ◌ ר דברו◌ ים אש ◌ י הנביא ◌ אל־עבד

אבת רץ◌ ל כל־ע ◌ ינו וא ◌ ו שת ◌ נו ב ◌ ה ול ◌ הצדק ◌ אדני ◌ ל ז: ם האשב ◌ יש יהודה◌ ה לא ◌ ום הז ◌ ים כי◌ הפנ ם ◌ רושל י י ◌ ולי

רחק ◌ ל הקרב ◌ ולכל־ישרא ארצות◌ ים וה ם ◌ ר הדחת ◌ אש ◌ ים בכל־העל ◌ ש עלו־ב◌ ם אש ◌ ם במ ים ◌ שת הפנ ◌ נו ב◌ ה ל◌ יהו ח: ר מ

אבת ◌ ינו לשר ◌ למלכ א ט: אנו ל◌ ר חט ◌ ינו אש ◌ ינו ול י ◌ דנ לה חמ ◌ א ענו ◌ א שמ ◌ ו י: דנו בו ◌ י מר ◌ ות כ ◌ ים והסלח◌ ינו הרה ◌ ול יהו ◌ בק ינו ◌ ן לפנ ◌ ר נת ◌ אש ◌ כת בתורתיו◌ ינו לל ◌ ה א

ים◌ ד עבד ◌ בי ברו◌ וכל־ישרא יא: יו הנביא ור ◌ ס ו ◌ ורת ◌ את־ת ◌ ל ע

68

אל ◌ על ◌ ותת ◌ וע בקל ◌ י שמ◌ לבלת ר ◌ ה אש ◌ ה והשבע ◌ ינו הה ◌ מש ◌ בתורת ◌ כתובה א בד־ה קם ◌ וי יב: אנו לו ◌ י חט ◌ ים כ ◌ ה ע

פט ◌ ינו וע ◌ ר על ◌ ׀ אשר־דב ] ו ◌ דבר[יו ◌ את־דבר ר ◌ אש ◌ ינו◌ ל שעשת ◌ ה אש ◌ ה גדל ◌ ינו רע ◌ יא על ◌ ונו להב ◌ שפט א־נ חת ◌ ה ת◌ ר

אש ◌ כל־השמ ם◌ ר נעשת ◌ ים כ אש יג: ה בירושל ת ◌ בתור ◌ ר כתוב◌ כרע ◌ ה א ◌ מש א־חל ◌ אה על ◌ את ב ◌ ה הז◌ ת כל־ה י ׀ ◌ את־פנ ינו◌ ינו ו

ה ◌ יהו עונ ◌ ינו לשוב◌ ה א אמת◌ נו ולהשכ ◌ מ ד ◌ וישק יד: יל בי־צד ◌ ה על ◌ ה ויביא ◌ על־הרע ◌ יהוה ה ◌ יק יהו ◌ ינו כ ינו ◌ ה א

עשיו י ◌ ה ׀ אדנ ◌ ועת טו: ענו בקלו ◌ א שמ ◌ ה ו◌ ר עש ◌ אש ◌ על־כל־מה ת־עמ◌ הוצ ◌ ינו אשר◌ א ד ◌ בי ◌ ים◌ רץ מצר ◌ מא ◌ את א

עש־ל◌ חזק ענו◌ ה חט ◌ ום הז ◌ ם כי◌ ש ◌ ה ות י ◌ אדנ טז: אנו רששב־נ ◌ ◌ ככל־צדקת חמ ◌ א אפ◌ י יר ◌ ת◌ ו ם ◌ של ירו ◌ מע

חטא ◌ כ ◌ הר־קדש עונ ◌ ינו◌ י ב ◌ ם ועמ◌ ינו ירושל ◌ ות אבת ◌ ובינו◌ לחרפ יבת ה ◌ ה ׀ שמ ◌ ועת יז: ה לכל־סב ת ◌ ינו אל־תפל ◌ ע אחנונ ◌ עבד ען ◌ ם למ ◌ מ הש ◌ י על־מקדש◌ ר פנ ◌ יו והא ◌ ואל־תי ה ◌ הט יח: אדנ י ◌ עינ ] ח◌ פק [חה ◌ פק ◌ ושמע ◌ י ׀ אזנ◌ ה אממת ◌ וראה א ◌ י ׀ ◌ יה כ ◌ על ◌ א שמ◌ יר אשר־נקר ◌ ינו והע ◌ ש

חנונ ◌ חנו מפיל ◌ ינו אנ ◌ על־צדקת חמ י ע ◌ י כ ◌ לפנ ◌ ינו◌ ים ת י ◌ ל־רים יבה ◌ י הקש ◌ חה אדנ ◌ י ׀ סל ◌ אדנ ◌ עה◌ י ׀ שמ ◌ אדנ יט: הרב

עש ענ◌ ה אל־תאח ◌ ו ה ◌ ר למ י־שמ◌ א יר◌ נקר ◌ י כ ◌ א על־ע:ועל־עמ

69

ב.לב - ב .ל - פרק חמישי : מסכת ברכות

Guiding Questions for Chevrutah Work Introduction: In this text, we will look at how one is to come to prayer. Notice the development of the phrase from the original text of the משנה, referencing this, namely, כובד ראש. How does this posturing of ourselves during our participation in תפילה reflect some of the various states in which people come to this process that we saw in the texts of the

תנך? [Notice the focus on some of these texts at the beginning of the study of this text.] Think about the presence of both קבע and כוונה in achieving this stance. As always, students should return to their journal writing and Essential Questions and consider the significance of כובד ראש to them and which of the models presented in this text resonates with them the most.

70

Note: This text in its entirety is intended for upper level groups. Teachers should review this material and determine what parts are appropriate for a given class. Note the guidance nature of the questions and the division of the text into sections. Knowledge of the appearance of the Daf Gemarrah is an expected competency for classes that will use the Chevruta/Shiyur process for these lessons. For others, the teacher can “block out” the text as needed. Berachot 30b – 31a ( יוחנן רביה' מר -אין עומדין )

1. Note which texts we have studied from the Tanach (and others) are referenced in this text. Review and use the texts about Hannah (Shmuel I) and David (Pesachim and Tehilim) as reference for the discussion that will evolve here.

פרק ה

חסידים . אשאין עומדין להתפלל אלא מתו כבד ר אנו את כדי שיכו , ליםהראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפל

ו ואפל. א ישיבנו, אפלו המל שואל בשלומו . לבם למקום : א יפסיק, נחש כרו על עקבו

2. What is the significance of the term כובד ראש? What other values related to תפילה have we discussed that are related to this characteristic? Why do we come to תפילה in such a state? What emotions do you associate with being כובד ראש? What part does the distractions mentioned that are to be ignored play in explaining how we come to our involvement with תפילה?

3. Why do you think that Hannah and David are mentioned as examples

regarding the aspect of how we approach תפילה in this chapter? What texts specifically in the Tanach are indicated as the roots for these aspects of how we approach prayer and who teaches each of them (you can chart these out)? Do any of these references resonate for you in terms of your own experiences of תפילה or do you find new concepts here that you have not considered before? (Continue to work through your Essential Questions as we study this text.)

Now, how does the גמרא react to (reject or accept) these options and what is the rationale for this reaction?

71

4. List all of the emotions and feelings you can find that are associated with this text advising us how to approach prayer. Which ones do you relate to and which ones seem foreign? Can you reconcile all of these or do you see inherent conflicts when we come to תפילה? Notice the quotes from ך'תנ that are used to convey these emotions and their interfacing.

5. Why do you think the idea of tempering one’s joy and happiness

appears in this discussion? How many different examples of this dynamic are presented? Notice the five stories that are indicated at this point and the comparison of the two set of circumstances given.

Look at the teaching of רבי יוחנן about the notion that אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה What do you

understand from Reish Lakish’s practice of changing his approach once he learned this teaching?

6. How many prescriptions can you find in this text regarding how one is

to approach תפילה and how one is not to do so? Which ones do you like and find the most meaningful; why? If you were to add another example from your own observations to this list what would it be and why?

[Note to teachers and students: Together find the words indicated each time it is stated that a section is skipped. The class can do this together, with learning partners assisting each other. This is a skill set that students should master.] At this point we will skip a short portion of the text from to the end of this section, indicated והיכי דמי הלכה פסוקה אמר אבייby the words רבנן עבדי כמתניתין רב אשי עביד כברייתא. In this text, examples of discussions of a “Halachic decision without discussion” are given in reference to the instructions immediately preceding this section. The examples are of the Bnot Yisrael to observe the restrictions of seven clean days after even a drop of blood is noted; an additional practice regarding bringing produce into the house and feeding one’s animals to avoid tithing it; and not deriving benefit from blood in a consecrated animal. The point for our purposes is not what the examples are, just that they exist as examples of “Halachic decisions without discussion.”

72

Berachot 31a – 31b ( ונקתה ונזרעה זרע -ר איו עומדיו 'ת )

7. Who is not able to pray and how are we not to come to תפילה according to this text? What other things are we to avoid when associated with praying? What practices are commendable in being associated with prayer? Are there other aspect/s of our lives to which these practices brought; why? How/ do these instructions relate to what we have been and continue to learn about foundational principles that inform so much of our lives as Jews both in our relationship with G-d and with others in our community? Notice in the stories about accompanying others, what practice do we expect to be illustrated; do you find it in both stories and can you think of an explanation for any problems you find?

8. Look at the teaching of ר המתפלל צריך שיכוין את לבו 'תעקיבא' ר How is .לשמים used as an example to illustrate this? What exactly is his experience when he is praying alone? Can you relate to this; does this remind you of any particular such experience?

9. Look at the experience of דניאל as indicated here in the use of 6:11

from that book. What is the context for this experience (check the text in a ך'תנ to get this information)? What esthetic information do we find here regarding the environment in which we pray? Do you note that these elements are present in the places in which you pray? Do they help or fulfill any role at all in contributing to the meaningfulness of the experience of prayer for you?

10. Notice what practices are indicated here about the order of our prayers

and related mattters, through the teachings that come to us על ידי .על ידי שלמה and דוד

11. Look at the end of 31a through 31b. Identify all of the practices that

we attribute to חנה and the text references from which these come in Shmuel I, chapter 8. You might want to make a chart to identify these, as this is a rather extensive piece of the text.

73

12. How does Hannah approach G-d that is novel and not used before? How do you understand this initiative that she takes in using the title

צבאות' ה ; from what emotions does it come? Is she threatening G-d; is she completely in despair; what else is this text reflecting? Look at Eli’s assumptions regarding Hannah and his error. What do we learn here about how we regard people and the practice of giving them the benefit of the doubt/ דן לכף זכות?

13. How is the story about the king and the poor man related to our

discussion and why is it used here as a didactic tool? Stories about kings and servants are often used regarding G-d and all matters in relating to G-d; can you think of another such story and instance from your learning? (We will discuss this for those who cannot think of another instance.)

14. What does Hannah threaten to do at this point; what is the play on the

words אם ראה תראה here? How do you understand this action on the part of Hannah; from where does it come?

At this point, there is continued discussion about barren women and

women who can become pregnant and how their fortunes could potentially be reversed. Rabbi Yishmael and Rabbi Akiba discuss their fears that other women will follow through with this threat and also take the test of the סוטה if this “works.” Now, what is the danger in looking at the experience of Hannah as a role model in terms of her angst and her response to it? Do you think that the Rabbis want us to regard her this way or not?

The text continues with interpretations of various aspects of the

Hannah story and associated teachings. These will not be discussed here though the members of your group can certainly learn this text if time and opportunity permit.

Berachot 31b – 32a ( ואראה את הארץ הטובה -וחנה היא מדברת'וגו )

After this text, beginning with the words, ואשר ברעתי, the text

74

expounds on instances of the use of the power of ה' to control evil impulses. You may want to identify and look at a few of these sources, or continue with the words ואמר רבי אלעזר משה הטיח. You may also want to skip the texts that focus on the negative impact of excessive behavior (from and continue with the text ( וישמן ישרון ויבעט to אמר דבי רבי ינאיthat focuses on משה, beginning with the words אמר רבי שמואל.

Further, within the coming text and its analysis of components of the your group may decide to skip some of these analytical , משה of תפילהcomponents.

15. Look at the comparison to משה רבינו. What happens to Moshe as

this discussion continues and what aspects of his תפילה are noteworthy? You might want to chart this out as you did for חנה. We have now seen three examples of distress and as a result, “flinging words” at G-d. How/does this help to put the Hannah experience into a context? In what range of possibilities is this action appropriate; are there situations where it may not be as much so? Notice when G-d says that G-d no longer has any need for Moshe; why is this so? Look at the parable (another king parable) and determine what purpose it is serving here.

Look at the very strong voice that continues in this chapter from If you were to summarize his points about how we .רבי אלעזרcome to G-d and communicate with G-d what are they? Do you agree with him; do you think that there is anything that he is missing about the psychological need and purpose of תפילה?

16. Look at the bottom of 32a, beginning with the words דרש רבי How does the repetition of this formula of how we pray .שמלאיresonate at this point and why do you think it appears at this time of the discourse? How/ do the models indicated earlier and parables support this recipe for prayer as approaching G-d? How does this resonate with how you approach prayer (you might want to reexamine your Essential Questions at this pont).

Berachot 32b ( לא קשיא הא דאפשר לקצר -אלעזר ' אמר ר )

75

17. What formula and program does רבי אלעזר suggest at the top of 32b; do you agree with this? Do you really think he intends this as a forced either/or choice or might something else be going on here? What is the point of referencing משה רבינו at this point? Keep your reaction in mind as we continue this discussion; what if רבי אלעזר really does want us to accept that תפילה is greater than these other elements in our life; what would his rationale be?

18. What other comparisons are being made by רבי אלעזר? What is his

purpose in stating these comparisons? Compare this to the latter teaching in the ברייתא that begins in the middle of the page, Do you think that there is a .תנו רבנן ארבעה צריכין חזוקpreference and agenda here for balance or prioritizing of these Jewish actions/involvements? Explain your answer.

19. What do רבי חנין and other אמוראים state about the potential

value of the length of prayer? What consequences and outcomes might or might not be related to the length of our prayers? How/ does this impact on our purposes for praying? Read through this sugya carefully and then consider how much of the length being discussed here is structure related (קבע) and how much sincere investment (for our purposes here, the element of כוונה).

It is suggested that your group might skip from ותאמר ציון עזבני to .to respond to time constraints ,זה מעשה סיני

20. Further on 32b, with the words חסידים הראשונים היו שוהין, we return to the משנה and its statement that the pious men would wait an hour to pray. What does the גמרא add in its clarification of what is meant by this statement?

21. Our עמוד ends as there are qualifications regarding being interrupted

by a king while praying. Here the גמרא limits the meaning of the original משנה. We will not continue this discussion but note how it begins. Why does the supreme importance of תפילה require such instructions in terms of the daily occurrences in one’s life? Can you think of any such relevant comparisons from today’s world?

76

Text from Berachot 30b through 32b

מסכת ברכות פרק ה

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ב משנה,דף לחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי

המלך שואל בשלומו לא ' שיכוונו לבם לאביהם שבשמים אפי :נחש כרוך על עקבו לא יפסיק' ישיבנו ואפי

) א א שמואל( ר אלעזר דאמר קרא"מ א"מנא ה ב גמרא,דף לוהיא מרת נפש ממאי דילמא חנה שאני דהות מרירא לבא

77

ואני ברב ) תהילים ה(חנינא מהכא ' ר יוסי בר"טובא אלא אחסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ממאי דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא אלא אמר

דרת בה' השתחוו לה) תהילים כט(יהושע בן לוי מהכא ' רקדש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת ממאי דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה

עבדו ) תהילים ב(ר נחמן בר יצחק מהכא "והדר מצלי אלא אר אדא בר "ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה א' את ה

מתנא אמר רבה במקום גילה שם תהא רעדה אביי הוה יתיב דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה קמיה ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי ' ל אנא תפילין מנחנא ר"כתיב א

בכל ) משלי יד(זירא חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה ל אנא תפילין מנחנא מר בריה "עצב יהיה מותר כתיב א

דרבינא עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא

אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי מראא ג,דף לאותבר קמייהו ואעציבו רב אשי עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר אמר להו ווי לן

ל הי "ן אמרי ליה אנן מה נעני בתרך אדמיתנן ווי לן דמיתני אסור "ר יוחנן משום רשב"תורה והי מצוה דמגנו עלן א

אז ) תהילים קכו(לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגוים

ל שמימיו לא מלא "לעשות עם אלה אמרו עליו על ר' הגדיל הר אין "ת :יוחנן רביה' מכי שמעה מר ז"שחוק פיו בעוה

עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה והיכי דמי הלכה פסוקה אמר אביי כי

זירא בנות ישראל החמירו על עצמן ' זירא דאמר ר' הא דרשאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים

דאמר רב הושעיא מערים אדם רבא אמר כי הא דרב הושעיאעל תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת

78

ר "ר הונא א"א כי הא דרב הונא דא"ופטורה מן המעשר ואבזעירא המקיז דם בבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו

ר אין "ת :רבנן עבדי כמתניתין רב אשי עביד כברייתאתוך עצלות ולא מתוך עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מ

שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח

ירמיה ' ותנחומים וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבר אבא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו כי הא דרב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום

ל מר ודאי דאמרי "נהרא עד בי צניתא דבבל כי מטא להתם א אינשי הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא

יוסי ' ל אדכרתן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא דאמר ר"אבארץ אשר לא עבר בה ) ירמיהו ב(ברבי חנינא מאי דכתיב

איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר דלא עבר היאך ישב אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתישבה רב

י אלוייה לרבי שימי בר אשי מהגרוניא ועד בי כיפי מרדכר המתפלל צריך שיכוין את לבו "ת :ואמרי לה עד בי דורא

תכין לבם ) תהילים י(לשמים אבא שאול אומר סימן לדבר ע כשהיה "ר יהודה כך היה מנהגו של ר"תקשיב אזנך תניא א

מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור וכשהיה לל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית מתפ

ר חייא בר "א :אחרת וכל כך למה מפני כריעות והשתחויותדנייאל (אבא לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות שנאמר

יכול יתפלל אדם כל היום כלו כבר ' וכוין פתיחן ליה וגו) ויכול משבא 'וזמנין תלתא וגו) דנייאל ו(מפורש על ידי דניאל

די הוא עבד מן קדמת דנא ) דנייאל ו(לגולה הוחלה כבר נאמר > לקבל<) דנייאל ו(ל "יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה ת

י דוד "ירושלם יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע] נגד[

79

יכול ישמיע קולו ' ערב ובקר וצהרים וגו) תהילים נה(דכתיב וקולה ) א א שמואל(אמר בתפלתו כבר מפורש על ידי חנה שנ

כ יתפלל כבר מפורש "לא ישמע יכול ישאל אדם צרכיו ואחלשמוע אל הרנה ואל ) א ח מלכים(על ידי שלמה שנאמר

> בקשה<התפלה רנה זו תפלה תפלה זו בקשה אין אומר דבר כ "כסדר וידוי של יה' אחר אמת ויציב אבל אחר התפלה אפי

פ "אמר רב אע אומר איתמר נמי אמר רב חייא בר אשישאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר אחר

אמר רב המנונא כמה :כ אומר"תפלתו אפילו כסדר של יהא שמואל(הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה

וחנה היא מדברת על לבה מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו ) אה לא רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו וקול

ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו ויחשבה עלי לשכרה מכאן ששכור אסור להתפלל ויאמר אליה עלי עד מתי

ר אלעזר מכאן לרואה בחברו"א' תשתכרין וגו

דבר שאינו הגון צריך להוכיחו ותען חנה ב גמרא,דף לאותאמר לא אדני אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא

אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שורה אמרה ליה לא עליך שאתה חושדני בדבר זה איכא דאמרי הכי אמרה ליה לא אדון אתה לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי אמר רבי אלעזר מכאן לנחשד בדבר

ודיעו אל תתן את אמתך לפני בת בליעל שאין בו שצריך להז כתיב "אמר רבי אלעזר מכאן לשכור שמתפלל כאלו עובד ע

יצאו אנשים בני ) דברים יג(הכא לפני בת בליעל וכתיב התם ז ויען עלי ויאמר לכי "ז אף כאן ע"בליעל מקרבך מה להלן ע

לשלום אמר רבי אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו סו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלהי שצריך לפיי

צבאות אמר רבי ' ותדר נדר ותאמר ה :ישראל יתן את שלתךה את עולמו לא היה אדם שקראו "אלעזר מיום שברא הקב

ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות אמרה חנה "להקב

80

ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה "ה רבש"לפני הקבד משל למה הדבר דומה למלך בשר בעיניך שתתן לי בן אח

ודם שעשה סעודה לעבדיו בא עני אחד ועמד על הפתח אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו דחק ונכנס אצל

ל אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן "המלך אר אלעזר אמרה חנה לפני "אם ראה תראה א :לי פרוסה אחת

ואם לאו תראה אלך ואסתתר ע אם ראה מוטב"ה רבש"הקבבפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה ואי

ונקתה ונזרעה ) במדבר ה(אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר זרע הניחא למאן דאמר אם היתה עקרה נפקדת שפיר אלא למאן דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות

ם יולדת ארוכים יולדת זכרים שחורים יולדת לבנים קצרימאי איכא למימר דתניא ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם

ל רבי עקיבא אם כן "ישמעאל א' היתה עקרה נפקדת דברי רילכו כל העקרות כולן ויסתתרו וזו שלא קלקלה נפקדת אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח קצרים יולדת

אי אם ארוכים שחורים יולדת לבנים אחד יולדת שנים מבעני אמתך אל :ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם

' חנינא ג' ר יוסי בר"תשכח את אמתך ונתתה לאמתך אע שלשה "ה רבש"אמתות הללו למה אמרה חנה לפני הקב

בדקי מיתה בראת באשה ואמרי לה שלשה דבקי מיתה ואלו ונתתה :הן נדה וחלה והדלקת הנר כלום עברתי על אחת מהן

רע אנשים מאי זרע אנשים אמר רב גברא בגוברין לאמתך זושמואל אמר זרע שמושח שני אנשים ומאן אינון שאול ודוד ורבי יוחנן אמר זרע ששקול כשני אנשים ומאן אינון משה

משה ואהרן בכהניו ושמואל ) תהילים צט(ואהרן שנאמר בקוראי שמו ורבנן אמרי זרע אנשים זרע שמובלע בין אנשים

דימי אמר לא ארוך ולא גוץ ולא קטן ולא אלם כי אתא רבאני האשה הנצבת :ולא צחור ולא גיחור ולא חכם ולא טפש

ל מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות "עמכה בזה אמר ריבר אלעזר שמואל מורה "אל הנער הזה התפללתי א :של תפלה

הלכה לפני רבו היה שנאמר וישחטו את הפר ויביאו את הנער

81

שום דוישחטו את הפר הביאו הנער אל עלי אלא אל עלי מאמר להן עלי קראו כהן ליתי ולשחוט חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט אמר להו למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט שחיטה בזר כשרה אייתוהו לקמיה דעלי אמר ליה מנא לך הא אמר ליה מי כתיב ושחט הכהן והקריבו

אילך מצות כהונה מכאן לשחיטה הכהנים כתיב מקבלה ושכשרה בזר אמר ליה מימר שפיר קא אמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ' אתיא חנה וקא צוחה קמיה אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו

אמר לה שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה וחנה היא מדברת על :לתיאמרה ליה אל הנער הזה התפל

לבה אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא על עסקי לבה אמרה לפניו רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה רגלים להלך בהן דדים

למה לא להניק בהן תן להניק בהן דדים הללו שנתת על לביואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא :לי בן ואניק בהן

כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת מאי תקנתיה

ואמר רבי :אמר רב נחמן בר יצחק ליתיב תעניתא לתעניתא' רים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על האלעזר חנה הטיחה דב

מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה ואמר רבי אלעזר אליהו ואתה הסבות ) א יח מלכים(הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר

את לבם אחורנית אמר רבי שמואל בר רבי יצחק מנין שחזר ה והודה לו לאליהו"הקב

אמר רבי :ואשר הרעותי) מיכה ד(דכתיב א גמרא,דף לבחמא ברבי חנינא אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל חד דכתיב ואשר הרעותי וחד

הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ) ירמיהו יח(דכתיב והסירותי את לב האבן ) יחזקאל לו(ישראל וחד דכתיב

יחזקאל (מבשרכם ונתתי לכם לב בשר רב פפא אמר מהכא

82

אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת רוחי ) לוואמר רבי אלעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר

' אלא על ה' אל תקרי אל ה' ויתפלל משה אל ה) במדבר יא(שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין ולעיינין

ודי זהב מאי ודי ) דברים א(אלפין דבי רבי ינאי אמרי מהכא ה רבונו של "ינאי כך אמר משה לפני הקב' ר זהב אמרי דבי

עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די ינאי אין ארי נוהם ' הוא גרם שעשו את העגל אמרי דבי ר

מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר אמר רבי אושעיא משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים

בעטת בו אמר לה מי גרם ליך האכילה כרשינין והיתה משתהא מבעטת בי אלא כרשינין שהאכלתיך אמר רבי חייא

יוחנן משל לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו ' בר אבא אמר רוסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות מה יעשה אותו הבן שלא יחטא אמר רב אחא

ו דאמרי אינשי מלי בריה דרב הונא אמר רב ששת היינכמרעיתם וישבעו שבעו ) הושע יג(כריסיה זני בישי שנאמר

ורם ) דברים ח(וירם לבם על כן שכחוני רב נחמן אמר מהכא ואכל ) דברים לא(ורבנן אמרי מהכא ' לבבך ושכחת את ה

וישמן ) דברים לב(ושבע ודשן ופנה ואי בעית אימא מהכא י אמר רבי יונתן מנין ישרון ויבעט אמר רבי שמואל בר נחמנ

) הושע ב(שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה שנאמר אל ' וידבר ה) שמות לב( :וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל

ה "משה לך רד מאי לך רד אמר רבי אלעזר אמר לו הקדוש בלמשה משה רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל

לי מיד תשש כחו של ישראל ועכשיו ישראל חטאו אתה למה הרף ממני ) דברים ט(משה ולא היה לו כח לדבר וכיון שאמר

ואשמידם אמר משה דבר זה תלוי בי מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא לומר לו דבר

ך אמר דבר אמר המלך אלמלא אוהבי זה שיושב לפני הרגתיועתה הניחה לי ) שמות לב( :זה תלוי בי מיד עמד והצילו

83

אמר רבי ' ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגואבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו

מחול ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתאמר ' ואעשה אותך לגוי גדול וגו) שמות לב( :ותסלח להם

ה רבונו של עולם ומה "רבי אלעזר אמר משה לפני הקדוש בכסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה ולא עוד אלא שיש בי ם בושת פנים מאבותי עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליה

ויחל ) שמות לב( :בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמיםאמר רבי אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה ' משה את פני ה

לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו ורבא אמר עד שהפר לו לא יחל דברו ) במדבר ל(נדרו כתיב הכא ויחל וכתיב התם

ואמר מר הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו ושמואל אמר ואם ) שמות לב(מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם שנאמר

אין מחני נא מספרך אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים ורבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני

ע חולין הוא לך מעשות כדבר הזה ויחל משה "ה רבש"הקבתניא רבי אליעזר הגדול אומר מלמד שעמד משה ' את פני ה

וש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו מאי אחילו בתפלה לפני הקדאמר רבי אלעזר אש של עצמות מאי אש של עצמות אמר

זכור לאברהם ליצחק ) שמות לב(אביי אשתא דגרמי ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך מאי בך אמר רבי

ה רבונו של עולם אלמלא "אלעזר אמר משה לפני הקדוש בכשם ששמים וארץ נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר

בטלים כך שבועתך בטלה ועכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך

ותדבר אלהם ) שמות לב( :קיימת לעולם ולעולמי עולמיםארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר

רבי אמרתי האי אשר אמרתי אשר אמרת מיבעי ליה אמר אלעזר עד כאן דברי תלמיד מכאן ואילך דברי הרב ורבי שמואל בר נחמני אמר אלו ואלו דברי תלמיד אלא כך אמר

84

משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם דברים שאמרת לי לך אמור להם לישראל בשמי הלכתי ואמרתי להם בשמך

יכול' מבלתי יכולת ה) במדבר יד( :עכשיו מה אני אומר להםע "ה רבש"מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב' ה

עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול ה למשה והלא כבר ראו נסים וגבורות "להציל אמר הקב

שעשיתי להם על הים אמר לפניו רבונו של עולם עדיין יש להם לומר למלך אחד יכול לעמוד לשלשים ואחד מלכים אינו

לעמוד אמר רבי יוחנן מנין שחזר הקדוש ברוך הוא יכולסלחתי כדבריך ' ויאמר ה) במדבר יד(והודה לו למשה שנאמר

ע לומר כן אשרי "תני דבי רבי ישמעאל כדבריך עתידים אוהואולם חי אני אמר רבא ) במדבר יד(תלמיד שרבו מודה לו

ה למשה משה "אמר רב יצחק מלמד שאמר לו הקדוש בדרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו :בריךהחייתני בד) דברים ג(ה ואחר כך יתפלל מנלן ממשה דכתיב "של הקב

אלהים אתה החלות ' בעת ההיא וכתיב ה' ואתחנן אל הלהראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וכתיב בתריה

ם "סימן מעשי< :'ץ הטובה וגואעברה נא ואראה את האר :>ל"ל ברז"ת מנע"ן תעני"ן כה"ה קרב"צדק

אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים ' אמר ר ב גמרא,דף לבטובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו

אל תוסף דבר ) דברים ג(כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר "אעפגדולה תענית ר אלעזר"וא :אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה

ר "וא :יותר מן הצדקה מאי טעמא זה בגופו וזה בממונולמה ) ישעיהו א(' אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנאר יוחנן כל כהן "לי רוב זבחיכם וכתיב ובפרשכם כפיכם אידיכם ) ישעיהו א(' שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא

קדש ננעלו ר אלעזר מיום שחרב בית המ"וא :דמים מלאוגם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ) איכה ג(שערי תפלה שנאמר

פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו שנאמר "ואע

85

ושועתי האזינה אל דמעתי אל ' שמעה תפלתי ה) תהילים לט(איכה (' תחרש רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא משום שנא

ום שחרב ר אלעזר מי"וא :סכותה בענן לך מעבור תפלה) גבית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם

ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה ) יחזקאל ד(' שבשמים שנאר חנינא כל "ר חנין א"א :אותה קיר ברזל בינך ובין העיר

המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם מנא לן ממשה ' וכתיב בתריה וישמע ה' ואתפלל אל ה) דברים ט(' רבינו שנא

ר יוחנן "ר חייא בר אבא א"אלי גם בפעם ההיא איני והא א' כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנא

תוחלת ממושכה מחלה לב מאי תקנתיה יעסוק ) משלי יג(ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים ) משלי יג(' בתורה שנא

עץ חיים היא למחזיקים בה לא ) משלי ג(אלא תורה שנאמר ר "יא הא דמאריך ומעיין בה הא דמאריך ולא מעיין בה אקש

חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ' חמא ברחזק ויאמץ לבך וקוה ' קוה אל ה) תהילים כז(ויתפלל שנאמר

ר ארבעה צריכין חזוק ואלו הן תורה ומעשים "ת :'אל ה' טובים תפלה ודרך ארץ תורה ומעשים טובים מנין שנא

רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה ) א יהושוע(קוה אל ' חזק בתורה ואמץ במעשים טובים תפלה מנין שנא

ב שמואל(' דרך ארץ מנין שנא' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' הותאמר ציון ) ישעיהו מט( :'חזק ונתחזק בעד עמנו וגו) י

ל אמרה"שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ר' וה' עזבני הע אדם נושא אשה על אשתו "ה רבש"כנסת ישראל לפני הקב

ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני אמר ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל "ה בתי י"לה הקב

בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל

ון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון רהטבראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני

86

ה כלום "התשכח אשה עולה אמר הקב) ישעיהו מט(ושכחתני אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר אשכח עולות

ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא "אמרה לפניו רבשגם אלה ) ישעיהו מט(לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה

ע הואיל ויש שכחה לפני כסא "תשכחנה אמרה לפניו רבשואנכי ) ישעיהו מט(כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה

ר אושעיא מאי דכתיב גם "ר אלעזר א"לא אשכחך והיינו דאאלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה

מנא הני :חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת :סיניאשרי יושבי ) תהילים פד(ל אמר קרא "ר יהושע ב"מילי א

ל המתפלל צריך לשהות שעה אחת "יהושע ב' ביתך ואמר ראך צדיקים יודו לשמך ישבו ) תהילים קמ(' אחר תפלתו שנא

ישרים את פניך תניא נמי הכי המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו קודם תפלתו מנין

אשרי יושבי ביתך לאחר תפלתו מנין דכתיב אך צדיקים ' שנאיודו לשמך ישבו ישרים את פניך תנו רבנן חסידים הראשונים

ן שעה אחת וחוזרין ושוהין היו שוהין שעה אחת ומתפללישעה אחת וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית אלא מתוך שחסידים

אפילו המלך :הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכתאמר רב יוסף לא שנו אלא למלכי :שואל בשלומו לא ישיבנו

פוסק מיתיבי } אומות העולם> {ם"עכו<ישראל אבל למלכי המתפלל וראה אנס בא כנגדו ראה קרון בא כנגדו לא יהא

יקצר <מפסיק אלא מקצר ועולה לא קשיא הא דאפשר לקצר והא דלא אפשר לקצר אפשר לקצר מקצר [> ואם לאו פוסקר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך "ת] ואי לא מפסיק

לו עד בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתיןל ריקא והלא כתוב "שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו א

רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב ) דברים ד(בתורתכם ונשמרתם מאד לנפשותיכם כשנתתי לך שלום למה ) דברים ד(

לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה ל "ל המתן לי עד שאפייסך בדברים א"תובע את דמך מידי א

87

היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום אילו היית

93

Comparison of Two Approaches to Tefillah

Philosophy of Prayer, Rabbi Joseph B. Soloveitchik The “Law Abider,” Yeshayahu Leibowitz

Introduction: By this point in the course, we have looked at different elements of Tefillah and have completed our examination of the concept of Koved Rosh and its various components in the previous text of Masechet Berachot. Read these two articles carefully and deeply and you will find two different approaches to our Tefillah. Consider the following questions as you read and compare the teachings of Soloveitchik and Leibowitz.

Note: It is highly recommended that you read through the questions first, then read both articles, and then (and only then) go back and try to answer the questions. All of this should be done with your chevrutah.

1. What is the fundamental difference of how petition is viewed as a preferable (even central) element of Tefillah/prayer according to Jews versus others in the Soloveitchik article?

2. For Soloveitchik, why is anxiety and distress so needed for Tefillah to truly be meaningful? What does this say about our relationship as human beings to G-d? What do Rambam and Ramban say about this connection?

3. Describe and differentiate, in your own words, the two types of crisis that Soloveitchik articulates. How/ does internal crisis present the human being with the profound need for Tefillah?

4. How/ is the experience of the crisis of loneliness preferable to the other option of boredom as explained by Soloveitchik in pivoting man to seek a constructive path towards healing and growth? Why/do you think this path MUST lead to G-d and involve Tefillah according to Soloveitchik?

5. Now, in considering the article by Leibowitz, how does he look at the element of petition in Tefillah in a vastly different way from Soloveitchik?

6. For Leibowitz, what is the most compelling factor and tone that is associated with Tefillah? Notice how his emphasis on this “obligatory and fixed” aspect of Tefillah results in a very different role for it than that assigned or attributed by Soloveitchik. Further, how does this

94

change the dynamic of the relationship between G-d and the human being through the vehicle of Tefillah?

7. How does Leibowitz juxtapose “the service of G-d” and “the satisfaction of human wants?” What is his fear and concern if we do use Tefillah for the purpose of satisfying our needs, that is for personal petition?

8. Consider carefully these two perspectives given what we have studied about the different voices and purposes for Tefillah. Which one do you prefer; or alternatively what elements in each article do and do not resonate with you? Return to your consideration of the Essential Questions as you consider these options.

101

שאלות -מסכת ברכות

ב.כו -א .כו

Introduction: The following texts address aspects of our prayers and its timing; specifically as it impacts upon the saying of the שמונה עשרה. Note that first, we will look at the timing and the reasoning behind that timing according to two different schematics, one that indicates that the timing of our saying of the שמונה עשרה is related to the experiences of our ancestors and the second relating this practice to that of the earlier one of sacrifices.

Note: In keeping with the structure of this discussion, a somewhat different format is used to guide the learning of this text. Chevrutot or individual students should/can use this “script” to go through this material.

Note the משנה on the bottom of א.כו .

. עותעד ארבע ש, רבי יהודה אומר. עד חצות, תפלת השחר א. חהעד פלג המנ, רבי יהודה אומר. תפלת המנחה עד הערב

רבי . (ושל מוספין כל היום. תפלת הערב אין לה קבע ): ד שבע שעותע, יהודה אומר

Now look at the text that runs from the words איתמר רבי יוסי for 27 lines until the words קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות. Each ברייתא looks at the daily prayer services and the two options of rooting them in the experience of the ותאב or the timing of the קרבנות. The text is fairly consistent as it runs through the possibilities of the four services of the day --

וערבית, מוסף, מנחה, שחרית (with מוסף as the added service for special days). The text begins with the two options and how they are presented. In whose name does each of these teachings come to us? Next we begin by exploring the tying of the services to the experience of the :In each case, the following elements are present .אבות

The one of the אבות associated with each daily service. A quoted text indicated by שנאמר

102

An explanation that obviously תפילה is the actual activity referenced

Use of a גזרה שוה to establish this meaning based on a second verse

Chart out these elements for each of the תפילות' ג . Note which of the four services indicated above is not included in this schematic. Now, we go the second ברייתא attributed to רבי יהושוע בן לוי in which the תפילות are correlated with the קרבנות. Chart out the connections and note the following elements:

Who else is part of this discussion?

Which service of the daily תפילות is not included here? Why not?

Compare the teachings of the two voices in this text. Chart out the differences. Who is generally willing to give longer time frames for permissability of saying various תפילות?

Explain why it is taught that תפילת הערב אין לה קבע in this text. How/does this apply to what we have learned elsewhere regarding the service of ערבית and the חובה attached to it (or not).

ב.כט -ב .כח We now continue with the משנה about the saying of the שמונה עשרה that cites various options of how one should fulfill one’s obligations regarding this prayer. We begin with the words רבן גמליאל אומר... in the latter part of the דף.

. רהאדם שמונה עשבכל יום מתפלל , רבן גמליאל אומרג אם , ררבי עקיבה אומ. מעין שמונה עשרה, רבי יהושע אומר

מעין , ואם לאו. יתפלל שמונה עשרה, שגורה תפלתו בפיו : שמונה עשרה

אין תפלתו , ו קבעהעושה תפלת, רבי אליעזר אומרד מתפלל, ההמהל במקום סכנ, רבי יהושע אומר. תחנונים

, רית ישראלהושע השם את עמ את שא, אומר. תפלה קצרה שומע ' אתה ה ברו. בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפני

: תפלה

103

יחזיר, ואם אינו יכול לירד. ירד, היה רוכב על החמורה בו יכון את ל , ואם אינו יכול להחזיר את פניו, את פניו

: כנגד בית קדש הקדשיםו יכון את לב, רון או באסדההיה יושב בספינה או בק ו

:כנגד בית קדש הקדשים

Chevrutah/ Discussion Questions:

1. Who are the first three voices in this משנה? What is each of their positions regarding the saying of the שמונה עשרה? What teaching does

אליעזר רבי add and where have we seen this teaching before? What teaching does רבי יהושוע add and what teaching have we looked at that this is related to regarding תפילה and being in any situation of possible ?סכנה 2. Now, what does the משנה state about the posture in which one is to say the שמונה עשרה? What are the ideal elements of posture indicated; in less than ideal circumstances, what is the default position for all those praying in whichever situation? 3. What is the first question of the גמרא regarding this משנה? Once again, we see three possible explanations presented; what are they and who is suggesting each one? You might want to chart out the question and the three options as we are going to deal with these three voices again shortly, as indicated below. 4. What are the three positions regarding how one is to bow and the one qualification for the third suggestion? Now the גמרא looks at the number of ברכות and explains the additional nineteenth ברכה. At this point, three options are given by our same teachers from the first discussion of our גמרא. Add these options and the question to your chart. 5. We now move on to the discussion of the history of the nineteenth ר שמעון 'ת which is signalled by the words ברייתא with the ברכה

...הפקולי . What happens in this ברייתא and what teaching results as this incident? What is the explanation given for this action? Notice the

104

use of the expression ברכת הצדוקים. We are taught that while this is what appears in the Vilna Shas, earlier texts indicated this as its name as we know it, ברכת המינים but was later altered due to censorship; do you understand why this was done? Where else have you seen such changes? 6. What was so significant about making errors with this particular ברכה and why was this action taken? The גמרא suggests that this ruling would not apply to שמואל הקטן as he was the one who established the use of however an objection is raised and addressed. What is ;ברכת המיניםthis objection and what does it indicate about how important this nineteenth ברכה is?

7. There is a very important teaching that becomes a central part of this discussion, namely אל תאמין בעצמך עד יום מותך within the context of whether or not one can change from being a צדיק to a רשע or vice versa. This speaks to a central aspect of human nature, one that is illustrated in the life of יוחנן כהן גדול . What happens to him and why is this information included here? Notice what happens to him; how is this somewhat curious given what we just read? 8. Note the disagreement between אביי and רבא regarding whether or not we are talking about one person here or two separate people, one being ינאי and the second being יוחנן. Note that both are names of Hasmonean kings in the תלמוד. If these two are in fact one and the same, as בייא claims, note what is at stake in terms of a good person turning to bad ways at a later point.

We will pause at this point with the words צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר גמרא While, as in so many other cases, the ongoing discussion in the .ביהcontinues, we will stop our interaction with this text at this point. There will be other familiar elements in this text such as the מעין שמונה to be said when an individual is not in the proper set of עשרהcircumstances in which he should say the entire שמונה עשרה with appropriate כוונה. This is found in the middle of א.כט beginning with the words ע'רבי יהושוע אומר מעין ש from our משנה. Look briefly at this text; where have we seen this before?

105

We will now skip to ב.כט and continue with the words that reference our 'רבי אליעזר אומר העושה תפילתו קבע וכו :as follows משנה . Look at the positions that are indicated here by רבנן ,רבי יעקב and quite a few others. Explain each of the cited positions and indicate the differences. You are looking for four interpretations as well as some challenges to these. Why do you think there are so many positions indicated here? How important must this concept have been to the teachers and leaders of this time? Is this still a concern for us today? What might a parallel text using voices from today look like in addressing this same question? (You might want to try to craft such a piece with your class or at least discuss different options, including voices from this course book and others.) Notice the different criteria that are presented, e.g. the מחלוקת regarding praying during the redness of the sun/ דמדומי חמה. The text will continue regarding how one is to pray when in situations in which there is a potential danger. We will pause at this point due to necessity and limits of time.

106

Text of Masechet Berachot 26a – 26b

מסכת ברכות פרק ד

' יהודה אומר עד ד' תפלת השחר עד חצות ר א משנה,דף כושעות תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג

' ר<המנחה תפלת הערב אין לה קבע ושל מוספים כל היום :>שעות' זיהודה אומר עד

ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך א גמרא,דף כוגאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום כי תניא ההיא לותיקין

ע עד "ר יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה וכ"דאירמיה ' חצות ותו לא והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דר

בית מתפלל בר אבא אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבשחרית שתים שחרית מתפלל במנחה שתים כולי יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה מכאן ואילך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה איבעיא להו

ל טעה "את' טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית בא הוא משום דחד יומ' ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אבל הכא ) בראשית א(דכתיב תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל

ר יוחנן טעה ולא "ר יצחק א"ש דאמר רב הונא בר יהודה א"תומו ואין בזה משום דעבר י' התפלל מנחה מתפלל ערבית ב

מעות לא יוכל לתקון וחסרון ) קוהלת א(בטל קרבנו מיתיבי ש של "לא יוכל להמנות מעות לא יוכל לתקון זה שבטל ק

ש של שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של "ערבית וקשחרית וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה

ר יוחנן הכא במאי עסקינן"ר יצחק א"ולא נמנה עמהם אשבטל במזיד אמר רב אשי דיקא נמי דקתני בטל ולא קתני

:מ"טעה ש

107

תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת ב גמרא,דף כומתפלל בליל שבת שתים טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה

לתה לו ראשונה לא עלתה לו למימרא דכיון דלא אבדיל עבקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה ורמינהו טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא איתמר רבי יוסי ברבי

אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר חנינא יוסי ברבי חנינא ' תפלות כנגד תמידין תקנום תניא כוותיה דר

' ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי ברוישכם ) בראשית יט(' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנא

אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא ויעמד פינחס ויפלל יצחק תקן ) תהילים קו(שנאמר תפלה

ויצא יצחק לשוח בשדה ) בראשית כד(תפלת מנחה שנאמר תפלה ) תהילים קב(לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר

ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית ' לעני כי יעטף ולפני הויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא ) בראשית כח(שנאמר

ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל ) ירמיהו ז(שנאמר תפלה יהושע ' תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי ותניא כוותיה דר

בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה

תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים אמרוקרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה ומפני מה אמרו

היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום רבי של מוספין כליהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה

108

ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה איבעיא להו רבי יהודה פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה

יהודה אומר פלג המנחה ' ע דתניא ראחרונה קאמר תא שמא שעות חסר רביע נימא תיהוי "אחרונה אמרו והיא י

חנינא לעולם ' יוסי בר' חנינא אמר לך ר' יוסי בר' תיובתיה דראימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי

חנינא מאן תקנה ' יוסי בר' לא תימא הכי תפלת מוסף לררבי :ום ואסמכינהו רבנן אקרבנותאלא תפלות אבות תקנ

איבעיא להו עד ועד בכלל או :יהודה אומר עד ארבע שעותיהודה אומר עד פלג ' דלמא עד ולא עד בכלל תא שמע ר

המנחה אי אמרת בשלמא עד ולא עד בכלל היינו דאיכא בין יהודה' יהודה לרבנן אלא אי אמרת עד ועד בכלל ר' ר

ש ולא אתא לפרקא דרב יוסף רב אויא חל ב גמרא,דף כחט "ל מ"למחר כי אתא בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף א

ל "ל דהוה חליש לבאי ולא מצינא א"לא אתא מר לפרקא אל לא סבר לה מר להא דרב "אמאי לא טעמת מידי ואתית א

הונא דאמר רב הונא אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם למר לצלויי צלותא ל איבעי ליה "שיתפלל תפלת המוספין א

ל ולא סבר לה מר "דמוספין ביחיד ולטעום מידי ולמיתי אר יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת "להא דאר אבא בצבור שנו ולית "ל לאו אתמר עלה א"הצבור א

ל כרב הונא הא דאמרן "הלכתא לא כרב הונא ולא כריב ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו"ל דאריב"כריב

:לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה

נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו ' ר ב משנה,דף כחלבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר

:תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי

109

' מהו אומר יהי רצון מלפניך ה ר בכניסתו"ת ב גמרא,דף כחאלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם ביציאתו מהו

אלהי ששמת חלקי מיושבי בית ' אומר מודה אני לפניך הת שאני משכים והם המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנו

משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם

אליעזר נכנסו ' ר כשחלה ר"ת :הבא והם רצים לבאר שחתות חיים ונזכה תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורח

בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו

ו לו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרתלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו

כ "מון אעפמיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו במה "ה הקב"הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ

שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו

ן עדן בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם .ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם

נו כסא בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכי :לחזקיהו מלך יהודה שבא

110

רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם ב משנה,דף כחע אומר אם שגורה "ח ר"שמנה עשרה רבי יהושע אומר מעין י

א אומר העושה "ח ר"ח ואם לאו מעין י"תפלתו בפיו מתפלל ייהושע אומר ההולך ' תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ר

את עמך ' ה קצרה ואומר הושע הבמקום סכנה מתפלל תפלאת שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך

שומע תפלה היה רוכב על החמור ירד ויתפלל ' ברוך אתה הואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים היה מהלך

:לבו כנגד בית קדשי הקדשים בספינה או באסדא יכוין את

שמואל ' ר הלל בריה דר"ח כנגד מי א"הני י ב גמרא,דף כחבהבו ) תהילים כט(ח אזכרות שאמר דוד "בר נחמני כנגד י

ח אזכרות שבקריאת שמע "בני אלים רב יוסף אמר כנגד י' להר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כנגד שמונה עשרה חוליות "א

נחום אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל ת' ואמר ר :שבשדרהצריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה עולא אמר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו רבי חנינא אמר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך אמר רבא והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע הני תמני סרי תשסרי הוויין אמר רבי לוי ברכת

ר לוי "יבנה תקנוה כנגד מי תקנוה אב} המינים> {הצדוקים<אל ) תהילים כט(לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד

תנחום ' הכבוד הרעים לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע לרר שמעון "ת :ר יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה"א

הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על ג לחכמים כלום יש אדם שיודע "הם רהסדר ביבנה אמר ל

עמד שמואל הקטן } המינים> {הצדוקים<לתקן ברכת ותקנה לשנה אחרת שכחה

והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו א גמרא,דף כטאמאי לא העלוהו והאמר רב יהודה אמר רב טעה בכל

} המינים> {הצדוקים<הברכות כלן אין מעלין אותו בברכת ישינן שמא מין הוא שאני שמואל הקטן דאיהו מעלין אותו חי

111

תקנה וניחוש דלמא הדר ביה אמר אביי גמירי טבא לא הוי ובשוב צדיק מצדקתו ועשה ) יחזקאל יח(בישא ולא והכתיב

עול ההוא רשע מעיקרו אבל צדיק מעיקרו לא ולא והא תנן ג שמש בכהונה "אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן כ

ם שנה ולבסוף נעשה צדוקי אמר אביי הוא ינאי גדולה שמניהוא יוחנן רבא אמר ינאי לחוד ויוחנן לחוד ינאי רשע מעיקרו ויוחנן צדיק מעיקרו הניחא לאביי אלא לרבא קשיא אמר לך רבא צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה אי הכי אמאי לא אסקוהו שאני שמואל הקטן דאתחיל בה דאמר רב יהודה

ימא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל אמר רב ואיתר "הני שבע דשבתא כנגד מי א :בה אבל התחיל בה גומרה

חלפתא בן שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים הני ר יצחק דמן קרטיגנין כנגד תשעה "ה כנגד מי א"תשע דר

אזכרות שאמרה חנה בתפלתה דאמר מר בראש השנה נפקדה ר "עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי א שרה רחל וחנה הני

ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית "חלבו כנגד כקדשי הקדשים אי הכי כל יומא נמי נמרינהו אימת אמרינהו

רבי :שלמה ביומא דרחמי אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להומאי מעין שמנה עשרה רב :יהושע אומר מעין שמנה עשרה

אלהינו ' וברכה ושמואל אמר הביננו האמר מעין כל ברכה לדעת דרכיך ומול את לבבנו ליראתך ותסלח לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאובינו ודשננו בנאות ארצך ונפוצותינו מארבע תקבץ והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת

נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה קרן לדוד עבדך ובעריכתשומע תפלה לייט עלה אביי אמאן דמצלי ' תענה ברוך אתה ה

הביננו אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת מתקיף לה רבה בר שמואל

ע אומר "צמה מי לא תנן רונימרה ברכה רביעית בפני עאליעזר אומר בהודאה ' אומרה ברכה רביעית בפני עצמה רעקיבא דהשתא נמי נעביד ' אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר

112

ע תמני סרי תקון "כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרתשסרי לא תקון הכא נמי שבע תקון תמני לא תקון מתקיף

אלהינו המבדיל בין ' ו הלה מר זוטרא ונכללה מכלל הביננאמר רב ביבי בר אביי כל השנה כולה :קדש לחול קשיא

מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים מתקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר אתי לאטרודי אי הכי

התם כיון הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לאטרודי אמרי דאתיא בתחלת צלותא לא מטריד הכא כיון דאתיא באמצע צלותא מטריד מתקיף לה רב אשי ונימרה בשומע תפלה

ר תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים "דאבתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה והבדלה

עת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס בחונן הדר תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר "גופא א :טעה שאני

גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה

כוס מיתיבי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית על ההמתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים מחזירין אותו והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה

ט לא משום "ק הא ביחיד הא בצבור בצבור מ"על הכוס לדשמעה משליח צבור אי הכי האי מפני שיכול לאומרה

ששומע משליח צבור מיבעי ליה אלא אידי בשומע תפלה מפני ק הא דאדכר קודם שומע תפלה"ואידי ביחיד ול

אמר רבי :הא דאדכר בתר שומע תפלה ב גמרא,דף כטיהושע בן לוי טעה ולא הזכיר של ' תנחום אמר רב אסי אמר ר

ח בעבודה חוזר לעבודה נזכר בהודאה חוזר לעבודה בשים "רחוזר לראש אמר רב פפא בריה שלום חוזר לעבודה ואם סיים

דרב אחא בר אדא הא דאמרן סיים חוזר לראש לא אמרן ל מנא "אלא שעקר רגליו אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה א

113

אמר רב .ל מאבא מרי שמיע לי ואבא מרי מרב"לך הא אנחמן בר יצחק הא דאמרן עקר רגליו חוזר לראש לא אמרן

תפלתו אבל רגיל לומר אלא שאינו רגיל לומר תחנונים אחרתחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה איכא דאמרי אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרן כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אם אינו

אליעזר ' ר :רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראשר יעקב בר אידי "ע אמאי קב :'אומר העושה תפלתו קבע וכו

אמר רבי אושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשוי ורבנן אמרי כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים רבה ורב יוסף דאמרי

ר זירא אנא יכילנא "תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר אלחדושי בה מילתא ומסתפינא דלמא מטרידנא אביי בר אבין

הו כל שאין מתפלל עם חנינא בר אבין דאמרי תרויי' ורר יוחנן מצוה להתפלל "ר חייא בר אבא א"דמדומי חמה דא

ייראוך ) תהילים עב(ר זירא מאי קראה "עם דמדומי חמה ואעם שמש ולפני ירח דור דורים לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דלמא מיטרפא ליה

תפלל תפלה רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מ :שעתאמאי פרשת העבור אמר רב :בכל פרשת העבור' קצרה וכו

בשעה שאתה מתמלא עליהם ' חסדא אמר מר עוקבא אפיעברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא אפילו בשעה שהם עוברים על

ר המהלך במקום גדודי "דברי תורה יהיו כל צרכיהם לפניך ת' יה ולסטים מתפלל תפלה קצרה ואיזה היא תפלה קצרה רח

אליעזר אומר עשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליראיך יהושע אומר ' י שומע תפלה ר"מתחת והטוב בעיניך עשה בא

י שומע "שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם באתפלה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שמע צעקת עמך ישראל

י שומע תפלה אחרים אומרים צרכי "בקשתם באועשה מהרה אלהינו ' עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה

שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די שומע תפלה אמר רב הונא הלכה ' מחסורה ברוך אתה ה

114

כאחרים אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך לא תרתח ולא תחטי לא

המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך וצא אמר רבי יעקב אמר רב חסדא זו תפלת הדרך ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך יהי

אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ' רצון מלפניך המכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ותסמכני לשלום ותצילני

ברכה במעשי ידי ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני י שומע תפלה אמר אביי לעולם"כל רואי בא

115

משנה תורה, רמב'ם - שאלות

הלכות תפילה ונשיאת כפים

פרקים א - ו

Introduction: These six chapters of Rambam’s הלכות תפילה קיצור שלחן ערוך and the following chapters of the ונשיאת כפיםare to be read and studied with an eye towards the following main ideas:

Watch development of ideas and framework of קבע and .as well as the balance between the two כוונה

Note the presence of the obligation to pray, our חיוב; how/ does this obligation contribute to your feelings about ?תפילה

Continue to compare what we are looking at here to all of the other texts we have been studying and will continue to study; note development of practices and prayer units through the process of Rabbinic development; this is incorporated in several questions.

Continue to consider what you have learned in the various ideological movements’ traditions and practices; do you see any accounting for some of these variations here?

Continue to consider the Essential Questions and any insight these texts offer as you look at your own prayer practices and concerns.

Suggested Strategy: Please note that the class can be divided into groups and each group can be asked to teach the class one פרק of this text if time is a concern in the rhythm of this course. Also, the study of these פרקים (which have been set up well from earlier study) can be assigned as an individual assignment with students answering questions from some or all of these chapters.

116

Discussion Questions: פרק א

1. What are the criteria for who is obligated to pray and under what conditions? How do we accept these as religious standards through the process of Halachic understanding? To what degree do we feel that a cultural context is reflected? If this is the case, what has changed and how has this had an impact on how we read this text?

2. What practices cited here regarding תפילה are דאורייתא and what

practices are דרבנן?

3. Note the order of how we are to offer our different types of prayer. Where have we seen this in earlier texts we studied and why is this the prescribed order?

4. What operative concepts that we have learned (e.g. חיוב and others)

are here in terms of establishing the set of practices indicated here regarding תפילה?

5. What accommodations are made for those who are not fully able or

fluent in the language of the prayers? Do you understand why these accommodations are made? How/ do you see such modifications in our own prayer communities and experiences today? What is your reaction to the fact that this text is from the twelfth century in terms of what the issues are? What historical context do you have to better understand the impact of these issues?

6. What is the relationship between our תפילות and the קרבנות of our

earlier history? How do we maintain the understanding of this relationship now that we are even further from the time of the use of sacrificial worship as a general community?

7. What ongoing practices are indicated here? Where do we see these

practices earlier and how are they continued today? How/does this

117

text give you a stronger sense of communal continuity from generation to generation?

What do we learn about the offering of voluntary prayer? How do you react to this, keeping in mind the cultural difference between American values that say to volunteer is so valued and above obligation and Jewish teachings that say the opposite is the case? Practically speaking, how does this very different take on volunteering to do something that helps others or is meaningful impact on us at this point in history and in our world? How/does the saying מנהג ישראלתפילת ערבית apply in the explanation of יהיה לדין ישראל at the end of this פרק?

פרק ב

9. What ברכה is referenced in 2:1 in this historical explanation about the time of רבן גמליאל? Where do we find it?

10. What is the מעין ברכות that is explained in 2:2 - 3; where do we

find it and in what circumstances do we use it? Open up a full Siddur and chart out each of the represented ברכות/paragraphs in this text of 2:3.

11. Through this chapter, we see explanations of various ongoing

differences in our תפילות through the course of a week and a year. What are these and how do we know about these variations? Open up any full סידור and find each of the variations indicated in this chapter. Make a chart that you can use as a reference that includes all of these. As a practical help tool for davenning, you might want to make this chart attractive and keep it in your personal ורסיד for use.

12. Look at הלכה ט. What do you find significant about the way in

which we begin and end the שמנה עשרה? How/is this a type of spiritual framing device?

פרק ג

118

13. What time frames are given for our תפילה? Why are these time frames needed; from where do they come? Look at the text on ברכות

ב'עמ'כו ; what do you see here regarding time parameters; do you see any development, similarities, etc. between these texts? What additional information do we find here in the משנה תורה?

14. What is the distinction between מנחה גדולה and מנחה קטנה

regarding the recitation of optional/additional prayers? Where does this distinction and its use first appear?

is to be recited at times indicated for the specific Tefillah to תפילה .15

preserve its connection to its rootedness in the practices of the What do we learn in 3:7 about when we recite the proper .קרבנותTefillah but not at the proper time? What if it is so meaningful to an individual to say a specific prayer but for reasons beyond their control, they cannot conform to the time restrictions? How do we react to this today in our society where electronics and so much else generally make it convenient for us to watch and listen and do what we want when we are available? Look at the distinction between someone who intentionally misses the time fixed for a given prayer and one who does so unintentionally. What accommodations are made in the latter case?

פרק ד

16. What are each of the things that are listed that would prevent one from praying at the proper time, which has already been established as being quite important?

17. Look at the very practical details given for each of these five

categories. Clearly these represent real situations that existed at the time of ם'רמב . Is there any “updating” that you think is needed to insure that we observe and properly make provisions for such categories in our world today? What changes would you suggest based on the applications provided by ם'רמב ?

18. Look at יח -הלכות טו . Where have we already studied this?

Compare these הלכות to the text of ברכות that we have learned and cite any changes, differences, additional explanations, etc.

119

פרק ה

19. Look at the criteria for our meaningful תפילות as listed in 5:1. Again, look back at the text of א'לב -ב 'ברכות ל . Where have we seen some of these elements before and where can we relate this list of eight criteria to those that have been identified earlier?

20. Once again, as you did in פרק ד, compare these הלכות to what we

have already learned and cite any changes, differences, additional explanations, etc. As you also did earlier, look at the practical details given for each of these eight categories and see if you need to make any changes for more meaningful application in our lives and reality today.

פרק ו

Look at the הלכות in this chapter. What title would you give to this chapter? What seems to be the focus of the הלכות here in this text?

22. Notice the importance of community and communal prayer. What

practices here do you see that facilitate the continuity and meaningful nature of communal prayer and simultaneously protect the need for personal involvement in תפילה?

23. Go back to the משנה that begins אין עומדין, פרק ה, ברכות .

What are the signs of potential danger that one should ignore when one is praying? How is this qualified here in terms of the supreme value of protecting and not endangering life /פיקוח נפש?

Look at 6:10. Who is obligated to pray here? What is the criteria for exemption from praying the עמידה? What does this add to and change from our earlier discussion? What exactly is the nature of the ?as indicated here חיוב

Notice other earlier themes and teachings that are revisited here; e.g.

reconsider the story of רבי עקיבא when considering the content of הלכה ב.

120

Rambam, Hilchot Tefillah, Mishneh Torah

הלכות תפלה וברכת כוהנים

בכל בתפלה' לעבד את ה) א( :יש בכללן שתי מצוות עשהובאור שתי .לבר כוהנים את ישראל בכל יום) ב(; יום

. מצוות אלו בפרקים אלו

הלכות תפלה פרק א

' את ה, ועבדתם"שנאמר , מצות עשה להתפלל בכל יום א,אהיכם --מפי השמועה למדו שעבודה זו ):כה,שמות כג" (א

; )יג,דברים יא" (לבבכם-בכל, ולעבדו "ונאמר , היא תפלהואין .זו היא תפלה, איזו היא עבודה שבלב, אמרו חכמים

א משנה הת , מנין התפלות מן התורה פלה הזאת מן וולפיכ נשים ] ב[; ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה .התורה

א הזמן , ועבדים חיבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה ש .גרמה

מתפלל ומתחנן שיהא אדם-- כ הוא, אלא חיוב מצוה זו ב,אואחר כ שואל , ומגיד שבחו שלהקדוש ברו הוא, בכל יום

ואחר כ נותן שבח , צרכיו שהוא צרי להן בבקשה ובתחנה .חד כפי כוחו כל א :על הטובה שהשפיע לו ' והודיה לה

ואם היה ערל ; מרבה בתחנה ובקשה, אם היה רגיל ג,א, וכן מנין התפלות .מדבר כפי יכלו ובכל עת שירצה, שפתים

ויש , ביום יש שמתפלל פעם אחת--כל אחד ואחד כפי יכלתו , והכל היו מתפללים נכח המקדש .שמתפלל פעמים הרבה

121

עד , וכן היה הדבר תמיד ממשה רבנו .בכל מקום שיהיה .עזרא

נתערבו בפרס , רשעכיון שגלו ישראל בימי נבוכדנאצר ה ד,אואותן ; ונלדו להם בנים בארצות הגויים, ויון ושאר האמות

והיתה שפת כל אחד ואחד מערבת , הבנים נתבלבלה שפתםיכול לדבר כל צרכיו אינו, וכיון שהיה מדבר .מלשונות הרבה

חצי מדבר , ובניהם"שנאמר , בלשון אחת אלא בשבוש" עם ועם, וכלשון-- לדבר יהודית, ואינם מכירים, אשדודית

).כד,נחמיה יג(

תקצר לשונו לשאל , לכשהיה אחד מהן מתפל , ומפני זה ה,אעד , חפציו או להגיד שבח הקדוש ברו הוא בלשון הקדש

, וכיון שראה עזרא ובית דינו כ .שיערב עמה לשונות אחרות .ת על הסדרעמדו ותקנו להם שמונה עשרה ברכו

; הודיה, ושלוש אחרונות'; שבח לה, שלוש ראשונות ו,איש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל , ואמצעיות

ת בפי כדי שיהיו ערוכו --כלם, ולצרכי הצבור, חפצי איש ואישותהיה תפלת אלו העלגים תפלה , וילמדו אותם במהרה, הכל

תקנו כל , ומפני ענין זה .כתפלת בעל הלשון הצחה, שלמהי שיהא כל כד -- הברכות והתפלות הסדורות בפי כל ישראל

.ברכה ערו בפי העלג, ענין

שתי -- כמנין הקרבנות, וכן תקנו שיהא מנין התפלות] ה[ ז,אוכל יום שיש בו קרבן .כנגד שני תמידין, תפלות בכל יום

ותפלה .בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף תקנו, מוסףותפלה ; היא הנקראת תפלת השחר, שכנגד תמיד שלבקר

; היא הנקראת תפלת מנחה, שכנגד תמיד שלבין הערבים .היא הנקראת תפלת המוספין, וספיןותפלה שכנגד המ

, וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה] ו[ ח,אשהרי אברי תמיד שלבין הערבים מתאכלין והולכין כל

122

כענין שנאמר , )ב,ויקרא ו." ( . .היא העלה "שנאמר , הלילהתהילים " (וישמע קולי; אשיחה ואהמה, ערב ובקר וצהרים"ואף ; כתפלת שחרית ומנחה, ואין תפלת ערבית חובה ).יח,נה

שבותיהם להתפלל על פי כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מו .וקבלוה עליהם כתפלת חובה, ערבית

וכן תקנו תפלה אחר תפלת המנחה סמו לשקיעת ] ז[ ט,אמפני , כדי להוסיף תחנה ובקשה, ביום התענית בלבד, החמה

כלומר ננעלו שערי , וזו התפלה נקראת תפלת נעילה; עניתהת אלא , לפי שאין מתפללין אותה, השמים בעד השמש ונסתרה

.סמו לשקיעת החמה

ערבית ושחרית ,שלוש-- נמצאו התפלות בכל יום] ח[ י,אשלוש , ארבע-- ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים; ומנחה

ארבע , חמש--וביום הכפורים; שלכל יום ותפלת המוספין .אלו ותפלת נעילה

:אבל מוסיפין עליהן, ין מהןאין פוחת -- תפלות אלו] ט[ יא,אוכל אותן .הרשות בידו , אם רצה אדם שיתפלל כל היום כלו

לפיכ צרי שיחדש .כמו מקריב נדבות, התפלות שיוסיף, מעין הברכה, ה מן האמצעיותדבר בתפלה בכל ברכה וברכ , כדי להודיע שהיא נדבה-- דיו , ואם חדש אפלו בברכה אחת

לעולם אין -- ושלוש ראשונות ושלוש אחרונות .א חובהא פוחתין מהן, מוסיפים בהן .ין בהן דברואין משנ , ו

לפי שאין הצבור , אין הצבור מתפללין תפלת נדבה] י[ יב,אא יתפלל אפלו יחיד מוסף שתים; מביאין קרבן נדבה אחת , ו

ויש .ן מוסףלפי שאין מתנדבין קרב , חובת היום ואחת נדבהמי שהורה שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות , מן הגאוניםאלא חובת היום , לפי שאין מקריבין בהן נדבה, וימים טובים

. בלבד

123

הלכות תפלה פרק ב

והיו מצירין , רבו המינים בישראל, ליאלבימי רבן גמ א,בוכיון שראה שזו .'ומסיתים אותם לשוב מאחרי ה, לישראל

והתקין ברכה , עמד הוא ובית דינו , גדולה מכל צרכי בני אדםוקבע ; לאבד את המינים' אלה מלפני האחת שתהיה בה ש

ונמצאו הברכות .כדי שתהא ערוכה בפי הכל, אותה בתפלה .תשע עשרה ברכות, שבתפלה

תפלל אדם מ , בכל תפלה משלוש תפלות אלו שבכל יום ב,ב, במה דברים אמורים .תשע עשרה ברכות אלו על הסדר

אבל אם היה ; בשמצא דעתו מכונת ולשונו תמהר לקרותמתפלל שלוש ראשונות -- או שקצרה לשונו , טרוד ודחוק

ויצא ידי , רכה אחת מעין כל האמצעיות ושלוש אחרונותוב .חובתו

' הביננו ה :וזו היא הברכה שתקנו מעין כל האמצעיות ג,בהינו לדעת דרכי לסולח היה , ומול את לבבנו ליראת, א

ודשננו ושכננו בנאות , רחקנו ממכאוב, להיות גאולים, נול ועל , והתועים בדעת ישפטו, ונפוצים מארבע תקבץ, ארצ

ן וישמחו צדיקים בבנין עיר ובתקו, הרשעים תניף ידובהצמחת קרן לדויד עבד ובעריכת נר לבן ישי , היכלכי , טרם נדבר ואתה תשמע, טרם נקרא ואתה תענה; משיח

ברו .פודה ומציל מכל צוקה, אתה הוא עונה בכל עת צרה .שומע התפלה', אתה ה

אבל בימות ; בימות החמה, במה דברים אמורים ד,במפני שצרי לומר שאלה , אינו מתפלל הביננו-- הגשמים

אינו -- וכן במוצאי שבתות וימים טובים .בברכת השנים .מפני שצרי לומר הבדלה בחונן הדעת, פלל הביננומת

124

מתפלל שבע ברכות בכל תפלה , בשבתות וימים טובים ה,בושלוש , שלוש ראשונות-- ותפלה מארבע תפלות שלאותו היום

.וברכה אמצעית מעין אותו היום, ונותאחר

; חותמין בברכה אמצעית מקדש השבת, בשבתות ו,בואם היה שבת .חותם בה מקדש ישראל והזמנים, וברגלים .בת וישראל והזמניםחותמין בה מקדש הש , ויום טוב

מקדש , חותמין בה מל על כל הארץ, בראש השנה ז,בחותם בה מקדש השבת , ואם היה שבת; ישראל ויום הזכרון .וישראל ויום הזכרון

; בתפלת ערבית ושחרית ומנחה, ים אמוריםבמה דבר ] ו[ ח,ב--מתפלל תשע ברכות, אבל תפלת המוספין שלראש השנה

.ושלוש אמצעיות, שלוש ראשונות ושלוש אחרונות שלכל יום, שניה זכרונות, ות ענינה מלכיותראשונה מן האמצעי

.וחותם בכל אחת מהן מענינה; שלישית שופרות

, מתפלל בכל תפלה מחמש תפלות, ביום הכפורים] ז[ ט,בואמצעית מעין , נותשלוש ראשונות ושלוש אחרו -- שבע ברכות

מקדש ישראל ויום , וחותם בה מל על כל הארץ, היוםחותם בכל תפלה ותפלה , ואם חל להיות בשבת; הכפורים

.ם הכפוריםמקדש השבת וישראל ויו , מל על כל הארץ, מהן

; ביום צום שלכל שנה ושנה, במה דברים אמורים] ח[ י,במתפלל תפלת המוספין תשע , אבל ביום צום שלשנת היובל

ברכות והן אותן ה , כמו שמתפלל במוסף ראש השנה, ברכותא יתר, עצמן א פחות ו אלא בזמן , ואין מתפללין אותם .ב

.שהיובל נוהג

פותח קדם לברכה ראשונה , בכל תפלה מן התפלות] ט[ יא,בתהילים " (תיגיד תהל , ופי; שפתי תפתח, אדני"ואומר

יהיו לרצון "אומר , וכשהוא חותם בסוף התפלה ).יז,נא .ואחר כ צועד לאחריו; )טו,תהילים יט." ( . .פי -אמרי

125

מתפלל ערבית --בראשי חדשים ובחלו שלמועד] י[ יב,בואומר ; כשאר הימים, ה תשע עשרה ברכותושחרית ומנח

הי אבותינו הינו וא במוסף בחלו . . .יעלה ויבוא , בעבודה א; מתפלל תפלת מוסף כמו שמתפלל ביום טוב, שלמועד

שלוש ראשונות ושלוש , תפלל שבע ברכותמ , ובראשי חדשיםוחותם בה מקדש , ואמצעית מעין קרבן ראש חדש, אחרונות

.ישראל וראשי חדשים

וכן ראש חדש , שבת שחלה להיות בחלו שלמועד] יא[ יג,במתפלל ערבית ושחרית ומנחה שבע --חל להיות בשבתש

במוסף .ואומר יעלה ויבוא בעבודה, ברכות כשאר השבתות, ומשלים בענין שבת, מתחיל בברכה אמצעית בענין שבת

וחותם בה בראשי , קדשת היום באמצע הברכהואומר ובחלו ; מקדש השבת וישראל וראשי חדשים, חדשיםחותם בה כמו שחותם ביום טוב שחל להיות , שלמועדמתפלל ברכה , להיות באחד בשבתויום טוב שחל ] יב[ .בשבת

:רביעית בלילה ככה

, ותלמדנו לעשות חקי רצונ, ותודיענו משפטי צדק יד,בהינו קדשת שבת וכבוד יום טוב וחגיגת הרגל' ותתן לנו ה , א

ואת יום השביעי , ובין קדשת שבת לקדשת יום טוב הבדלת הינו' ותתן לנו ה; הגדול והקדוש מששת ימים קדשת , א

ובמוצאי שבת ובמוצאי יום טוב שלכל . . .מועדים לשמחה .אף על פי שהוא מבדיל על הכוס, מבדיל באתה חונן-- נההש

; . . .מוסיפין בהודיה על הנסים , בחנכה ופורים] יג[ טו,ב, מזכיר על הנסים במוסף, שבת שחלה להיות בחנכה ופורים

.זכיר בשאר תפלותכמו שמ

מוסיף בשומע --אפלו יחיד שהתענה, בימי התעניות] יד[ טז,ב, ושליח צבור אומרה ברכה בפני עצמה . . .עננו אבינו , תפלה

ונמצא מתפלל , בעת צרה וחותם בה העונה; בין גואל לרופארחם , מוסיפין בבונה ירושלים-- בתשעה באב .עשרים ברכות

126

הינו עלינו ועל ישראל עמ ועל ירושלים עיר' ה העיר , א . . .האבלה החרבה השוממה

אומר בברכה שניה מוריד , ל ימות הגשמיםכ ] טו[ יז,במאימתי אומר מוריד .מוריד הטל, ובימות החמה; הגשםעד תפלת , מתפלת המוספין שליום טוב האחרון שלחג-- הגשם

ומתפלת המוספין ; ון שלפסחשחרית שליום טוב הראש .אומר מוריד הטל, שליום טוב הראשון שלפסח

שואלין את הגשמים , משבעה ימים במרחשון] טז[ יח,ב, רים אמוריםבמה דב .כל זמן שמזכיר הגשם, בברכת השניםאבל בשנער ובסוריה ומצרים ומקומות ; בארץ ישראל

שואלין את הגשמים ביום , הסמוכות לאלו והדומין להן .ששים אחר תקופת תשרי

כגון , ים בימות החמהמקומות שהן צריכים לגשמ ] יז[ יט,בשואלין את הגשמים בעת שהן צריכין --איי הים הרחוקים

-- ומקומות שהן עושין יום טוב שני ימים .בשומע תפלה, להןשלשמיני אומר מוריד הגשם בתפלת מוסף שליום ראשון

.ומתפלל והול כל ימות הגשמים, עצרת

האל , חותם בברכה שלישית-- כל השנה כלה] יח[ כ,ב .מל אוהב צדקה ומשפט, ובברכת אחת עשרה; הקדוש

--ש השנה עד מוצאי יום הכפוריםובעשרת הימים שמראהמל , ובאחת עשרה; המל הקדוש, חותם בשלישית

.המשפט

יש מקומות שנהגו בעשרת ימים אלו להוסיף ] יט[ כא,במי כמו אב , ובשניה; . . .זכרנו לחיים , בברכה ראשונה

; . . .זכר רחמי , ומוסיפין בברכת שמונה עשרה; . . .הרחמן וכן יש מקומות . . .ובספר חיים , ומוסיפין בברכה אחרונה

. . .ובכן , כה שלישיתשנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בבר מנהג פשוט הוא , אבל בראש השנה ויום הכפורים; . . .ובכן

127

. . .ובכן . . .ובכן , להוסיף בשלישית

הלכות תפלה פרק ג

; תפלל עם הנץ החמהשיתחיל לה , מצותה-- תפלת השחר א,גואם עבר או .עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום, וזמנה

יצא ידי חובת --טעה והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות היוםא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, תפלה שכשם שמצות :אבל

כ מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה , תפלה מן התורה .שתקנו לה חכמים ונביאים

כנגד זמן תמיד שלבין , כבר אמרנו שתפלת מנחה ב,גבתשע , ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום .מנההערבים תקנו ז

והיא הנקראת , תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה--ומחצההיו , ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת .מנחה קטנה

אמרו שהמתפלל מאחר -- יד בשש ומחצהשוחטין את התמ וזו היא , הגיע זמן חיובה--ומשהגיע זמן זה; יצא, שש ומחצה

.הנקראת מנחה גדולה

.רשותוהאחת , נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה ג,גאלא , והורו מקצת גאונים שאין ראוי להתפלל רשות

מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר , וכן הדין נותן; הגדולהא יתפלל הקטנה אלא , ואם התפלל הגדולה חובה .בכל יום

.שותר

משש שעות ומחצה עד , הא למדת שזמן מנחה גדולה ד,גמתשע ומחצה עד שישאר מן , וזמן מנחה קטנה .תשע ומחצה

.העד שתשקע החמ , ויש לו להתפלל אותה; היום שעה ורביע

עד שבע שעות , זמנה אחר תפלת השחר-- תפלת המוספין ה,גיצא ידי -- אף על פי שפשע-- והמתפלל אחר שבע שעות; ביום

.מפני שזמנה כל היום, חובתו

128

יש , המתפלל אותה--י שאינה חובהאף על פ -- תפלת הערב ו,גתפלת .לו להתפלל מתחלת הלילה עד שיעלה עמוד השחר

.סמו לשקיעת החמה, כדי שישלים אותה--נעילה

וחוזר , א יצא ידי חובתו -- המתפלל תפלה קדם זמנה ז,גואם התפלל תפלת שחרית בשעת .ומתפלל אותה בזמנה

ויש לו להתפלל תפלת .יצא--אחר שעלה עמוד השחר, הדחקוכן ; קדם שתשקע השמשבערב שבת , ערבית שללילי שבת

לפי שתפלת ערבית :בשבת, מתפלל ערבית שלמוצאי שבתובלבד שיקרא קרית שמע .אין מדקדקין בזמנה, רשות

.אחר צאת הכוכבים, בעונתה

א התפלל, י שעבר עליו זמן תפלהכל מ ח,ג אין לו --במזיד--ומשלם -- או שהיה אנוס או טרוד, בשוגג; ואינו משלם, תקנה

ומקדים תפלה , בזמן תפלה הסמוכה לה, אותה תפלה .ריה מתפלל את התשלומיןואח , אחרונה

א התפלל שחרית עד שעבר חצי היום :כיצד ט,ג , טעה ווהשניה תשלומי , הראשונה תפלת מנחה--יתפלל מנחה שתים

א התפלל מנחה עד ש .שחרית מתפלל , שקעה השמשטעה וטעה .ושניה תשלומי מנחה, הראשונה ערבית-- ערבית שתים

א התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר מתפלל שחרית , ו .ומי ערביתושניה תשל, ראשונה שחרית-- שתים

א תפלה זו י,ג א התפלל א תפלה הסמוכה לה, טעה ו -- וא התפלל :כיצד .אינו משלם אלא האחרונה בלבד טעה ו

א מנחה פלת ראשונה ת -- מתפלל ערבית שתים, א שחרית ואין לה -- אבל שחרית; והאחרונה תשלומי מנחה, ערבית

.וכן בשאר תפלות .שכבר עבר יומה, תשלומין

מתפלל --שלמנחה ושלמוספין, היו לפניו שתי תפלות יא,גויש מי שהורה שאין עושין כן .אחר כ שלמוספיןו , שלמנחה

129

א יטעו, בצבור . כדי ש

הלכות תפלה פרק ד

אף על פי שהגיע , חמשה דברים מעכבין את התפלה א,ד, וטהרת מקום התפלה, כסוי הערוהו , טהרת הידים--זמנה

.וכונת הלב, ודברים החופזים אותו

ואחר , רוחץ ידיו במים עד הפרק :טהרת הידים כיצד ב,דא היה לו , היה מהל בדר והגיע זמן התפלה .כ יתפלל ו

שהן שמונת , אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין-- מים; ואחר כ מתפלל, הול עד מקום המים ורוחץ-- אלפים אמה

פר מקנח ידיו בצרור או בע -- היה בינו ובין המים יתר מכאן .ומתפלל, או בקורה

אבל אם היה מקום המים ; לפניו, במה דברים אמורים ג,דאבל .אין מחיבין אותו לחזר לאחריו אלא עד מיל, לאחריו

מקנח אלא , אינו חיב לחזר, אם עבר מן המים יתר ממילשאינו מטהר לתפלה , במה דברים אמורים .ומתפלל, ידיו

אבל ; חוץ מתפלת שחרית, בשאר תפלות-- אלא ידיו בלבדיה ואם ה .ואחר כ יתפלל, רוחץ פניו ידיו ורגליו-- בשחרית

.ומתפלל, מקנח ידיו בלבד--רחוק מן המים

:ומתפללין, רוחצין ידיהן בלבד כטהורין-- כל הטמאים ד,דאין הטבילה , אף על פי שאפשר להן לטבל ולעלות מטמאתן

א יקרא בעל קרי בלבד וכבר ב .מעכבת ארנו שעזרא תקן שהתקינו , ובית דין שעמדו אחרי כן .עד שיטבל, דברי תורהא יתפלל בעל קרי בלבד, אף לתפלה א מפני .עד שיטבל, ש ו

א יהיו תלמידי חכמים , טהרה נגעו בהטמאה ו אלא כדי שומפני זה תקנו טבילה לבעל ; מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין

.והוציאוהו מכלל הטמאים, קרי לבדו

130

שאפלו זב שראה קרי , תקנה זו לפיכ היו אומרין בזמן ה,דצריכין , ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראת נדה

אף על פי שהן , טבילה לקרית שמע וכן לתפלה מפני הקריאלא , ה זו מפני הטהרהשאין טביל , וכן הדין נותן .טמאין

א יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד, מפני הגזרה וכבר .שא פשטה בכל ישראל, בטלה גם תקנה זו שלתפלה א , לפי ש ו .היה כוח בצבור לעמד בה

שאין בעל קרי מתפלל עד , מנהג פשוט בספרד ובשנער ו,דהי - הכון לקראת"משום , שהוא רוחץ כל בשרו במים א

בבריא או חולה , במה דברים אמורים ).יב,עמוס ד" (ישראלואין , פטור מן הרחיצה--שראה קרי לאנסו אבל חולה; שבעל

אין , וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע .בזה מנהג .ומתפללין, אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן, בהן מנהג

אף על פי שכסה ערותו כדר שמכסה :כסוי הערוה כיצד ז,דא כסה ; עד שיכסה את לבו , א יתפלל, לקרית שמע ואם

הואיל וכסה ערותו , או שנאנס ואין לו במה יכסה, לבו .א יעשה, הולכתחל ; יצא, והתפלל

, א יתפלל במקום הטנפת :טהרת מקום התפלה כיצד ח,דא במרחץ א בבית הכסא, ו א באשפה, ו א במקום , ו ו

ל מקום כ -- כללו שלדבר .שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנווכשם שמרחיקין .אין מתפללין בו , שאין קורין בו קרית שמע

לקרית , מצואה ומי רגלים וריח רע ומן המת ומראית הערוה .לתפלה, כ מרחיקין--שמע

א -- במקומו התפלל ומצא צואה ט,ד הואיל וחטא מפני שא התפלל היה עומד .חוזר ומתפלל במקום טהור, בדק עד ש

אם יכול להל לפניו כדי --וראה צואה כנגדו , בתפלהיסלקנה , ואם לאו; הלי , שיזרקנה לאחריו ארבע אמות

א היו .יפסיק, ואם אינו יכול; לצדדין גדולי החכמים

131

א בבית שיש בו מריס בעת , מתפללין בבית שיש בו שכר ו .מקום טהוראף על פי שה , מפני שריחו רע, עפושו

א , שאם היה צרי לנקביו :דברים החופזין אותו כיצד י,דוחוזר , תפלתו תועבה-- וכל הצרי לנקביו והתפלל .יתפלל

עצמו כדי ואם יכול להעמיד .ומתפלל אחר שיעשה צרכיוא יתפלל, ואף על פי כן; תפלתו תפלה, פרסה עד , לכתחלה

ויפקד נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל דבר , שיבדק עצמו יפה יפה .ואחר כ יתפלל--הטורדו

הרי זה , אם לרצונו -- פהק ונתעטש בתפלתו מי שגהק ו יא,דאין בכ , ואם בדק גופו קדם שיתפלל ובאו לאנסו ; מגנהואם ; מבליעו בטליתו או בבגדו , נזדמן לו רק בתפלתו .כלום

א יצטער , זורקו בידו לאחוריו, כהיה מצטער מ כדי שיצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד .ונמצא טרוד, בתפלה

א לדעתו .וחוזר לתפלתו , שותק עד שתכלה הרוח -- בתפלה ש

ונצטער הרבה ואינו יכול , וציא רוח מלמטהבקש לה יב,דוממתין עד , מהל לאחריו ארבע אמות--להעמיד עצמו יצרתנו נקבים נקבים , ואומר רבון העולמים; שתכלה הרוח חרפה , חרפתנו וכלמתנו, ע לפניגלוי וידו-- וחללים חללים, וחוזר למקומו ; תולעה ורמה במותנו, וכלמה בחיינו

.ומתפלל

ממתין עד --ונטפו מי רגליו על ברכיו, היה עומד בתפלה יג,דואם שהה כדי לגמר את ; וזר למקום שפסקוח, שיכלה המים .חוזר לראש, כל התפלה

ואחר , שוהה כדי הלו ארבע אמות-- וכן המשתין מים יד,דואחר , שוהה כדי הלו ארבע אמות, ומי שהתפלל; כ מתפלל .כדי שיפסק דברי תפלה מפיו, כ משתין

; אינה תפלה, כל תפלה שאינה בכונה :כונת הלב כיצד טו,דא כונה מצא דעתו .חוזר ומתפלל בכונה, ואם התפלל ב

132

.עד שתתישב דעתו , אסור לו להתפלל-- בשת ולבו טרודמש , אסור לו להתפלל-- והוא עיף או מצר, לפיכ הבא מן הדר

עד שינוח , שלושה ימים, אמרו חכמים :עד שתתישב דעתו .ואחר כ יתפלל, תקרר דעתו ות

ויראה , שיפנה לבו מכל המחשבות--כיצד היא הכונה טז,דלפיכ צרי לישב מעט ; עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה

בנחת , ואחר כ יתפלל, לבו כדי לכון את , קדם התפלהא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי .ובתחנונים , ו

ואחר , לפיכ צרי לישב מעט אחר התפלה; משליכו והול לו , שוהין שעה קדם התפלה חסידים הראשונים היו .כ יפטר

.ומאריכין בתפלה שעה, ושעה אחר התפלה

, ואם התפלל; מפני שאין לו כונה, אל יתפלל-- שכור יז,ד .ן משכרותו כשיתרונ , לפיכ חוזר ומתפלל-- תפלתו תועבה

איזה הוא .תפלתו תפלה, ואם התפלל; אל יתפלל, שתויזה שאינו יכול לדבר בפני , שכור--ואיזה הוא שתוי, שכוראף על .תבששיכול לדבר בפני המל ואינו מש , ושתוי; המלעד שיסור יינו , א יתפלל-- הואיל ושתה רביעית יין, פי כן .מעליו

א מתו שחוק יח,ד א מתו , וכן אין עומדין להתפלל וא מתו שיחה, קלות ראש א מתו מריבה, ו א מתו ו , ו

א מתו דין הלכה .אלא מתו דברי תורה-- כעס אף על פי , וא יהא לבו טרוד בהלכה, שהן דברי תורה אלא מתו --כדי ש

.כגון הלכות פסוקות, דברי תורה שאין בהן עיון

ותפלת , תפלות שלפרקים כגון תפלת מוסף ראש חדש יט,דכדי , צרי להסדיר תפלתו ואחר כ עומד ומתפלל-- המועדות

א יכשל בה .ש

, חיה ולסטיםהיה מהל במקום סכנה במקום גדודי כ,דצרכי עמ :וזו היא, מתפלל ברכה אחת-- והגיע זמן התפלה

133

הינו' יהי רצון מלפני ה; ודעתן קצרה, ישראל מרבין , אה וגויה די ולכל גוי , שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו

.שומע תפלה', ברו אתה ה; והטוב בעיני עשה, מחסורה

.עומד, ואם יכול לעמד; כשהוא מהל, ומתפלל אותה כא,דלל תפלה חוזר ומתפ --ותתקרר דעתו , וכשהוא מגיע לישוב

. תשע עשרה ברכות, כתקנה

הלכות תפלה פרק ה

; צרי המתפלל להזהר בהן ולעשותן, שמונה דברים א,הא עשה אותן, או נאנס, ואם היה דחוק אינן --או שעבר ו

ותקון , ותקון הגוף, ונכח המקדש, עמידה--ואלו הן .מעכבין, והכריעה, והשוית הקול, ותקון המקום, המלבוש

.וההשתחויה

היה יושב .אין מתפללין אלא מעומד :עמידה כיצד ב,הישב , ואם לאו; יעמד, אם יכול לעמד-- ה או בעגלהבספינ

, והוא-- אפלו שוכב על צדו , חולה מתפלל .במקומו ויתפללהרי הן בכלל , וכן הצמא והרעב .שיכול לכון את דעתו

אל , ואם לאו; יתפלל, יכלת לכון את דעתו אם יש בו -- חוליםאף על פי --היה רוכב על הבהמה .יתפלל עד שיאכל וישתה

אלא ישב במקומו , א ירד, שיש לו מי שיאחז בהמתו .עתו מישבת עליוכדי שתהא ד , ומתפלל

מחזיר פניו , היה עומד בחוצה לארץ :נכח המקדש כיצד ג,המכון פניו כנגד , היה עומד בארץ; נכח ארץ ישראל ומתפלל

היה ; יו כנגד המקדשמכון פנ , היה עומד בירושלים; ירושליםומי , סומה .מכון פניו כנגד בית קדש הקדשים, עומד במקדש

יכון את לבו --והמהל בספינה, שאינו יכול לכון את הרוחות .ויתפלל, כנגד השכינה

134

צרי לכון את , כשהוא עומד בתפלה :קון הגוף כיצדת ד,ה; כאלו הוא מביט לארץ, ונותן עיניו למטה; רגליו זו בצד זו

ומניח ידיו ; כאלו הוא עומד בשמים, ויהיה לבו פנוי למעלה, ועומד כעבד לפני רבו .הימנית על השמאלית, לבו כפותין על

א יניח ידיו .באימה ויראה ופחד .על חלציו, ו

ומצין , מתקן מלבושיו תחלה :תקון המלבוש כיצד ה,הדברי " (קדש-בהדרת', השתחוו לה"שנאמר , עצמו ומהדר

א יעמד ).ט,תהילים צו; ב,תהילים כט; כט,א טז הימים וא בראש מגלה, לתפלה באפנדתו א ברגלים מגלות .ו אם , ו

א יעמדו לפני גדולים אלא בבית דר אנשי המקום שא יאחז תפלין בידו או ספר תורה , ובכל מקום .הרגליםא יאחז מעות וכלים בידו ; מפני שלבו טרוד בהן, בזרועו .ו

ני שהיא מצות מפ , אבל מתפלל הוא בלולב בידו בימות החג .היום

אם היה פחות -- והגיע זמן התפלה, היה משאוי על ראשו ו,ההיה ארבעת ; ומתפלל, מפשילו לאחוריו-- מארבעת קבין

דר כל .לואחר כ יתפל , מניחו על גבי קרקע--קביןא יתפללו אלא כשהן עטופין, החכמים ותלמידיהם .ש

ויחזיר פניו , יעמד במקום נמו :תקון המקום כיצד] ו[ ז,הכדי , םכנגד ירושלי , וצרי לפתח חלונות או פתחים .לכתל

נגד , וכוין פתיחין לה בעליתה"שנאמר , להתפלל כנגדן .תמיד, וקובע מקום לתפלתו ).יא,ראה דנייאל ו" (ירושלם

א לאחורי בית הכנסת; בחרבה, ואין מתפללין אלא אם כן , ו, ואסור לישב בצד העומד בתפלה .החזיר פניו לבית הכנסת

.עד שירחיק ממנו ארבע אמות-- או לעבר לפניו

, א יעמד במקום גבוה שלושה טפחים או יתר] ז[ ח,הא על גבי ; ויתפלל א על גבי ספסל, מטהו א על גבי , ו ו, אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות-- היה בנין גבוה .כסא

וכן .ומתר להתפלל בו , הרי הוא כעליה-- שהוא שעור הבית

135

אף על פי שאין בו ארבע --כל רוחותיואם היה מקף מחיצה מ שהרי חלק , מפני שאין גבהו נכר, מתר להתפלל בו , אמות

.רשות לעצמו

, האמנין שהיו עושין בראש הכתל או בראש האילן] ח[ ט,ה; וחוזרין למלאכתן, יורדין למטה ומתפללין--פלהוהגיע זמן ת

, מתפללין במקומן--ואם היו בראש הזית או בראש התאנהאם היו עושין -- ומה הן מתפללין .מפני שטרחן מרבה

מתפללין שלוש תפלות שלתשע עשרה , בסעודתן בלבד, ובין כ ובין כ .מתפללין הביננו, היו עושין בשכרן; ברכות

.ואין נושאין את כפיהן, אין יורדין לפני התבה

א , א יגביה קולו בתפלתו :השוית הקול כיצד] ט[ י,ה וומשמיע לאזנו , אלא מחת הדברים בשפתיו--יתפלל בלבו

א ישמיע קולו .בלחש או שאינו ; אלא אם כן היה חולה, וובלבד :הרי זה מתר-- ע קולו עד שישמי, יכול לכון את לבו א יהיה בצבור א תטרף דעתן מקולו , ש .כדי ש

המתפלל כורע חמש כריעות בכל :כריעה כיצד] י[ יא,הובהודיה , וףבברכה ראשונה בתחלה ובס--תפלה ותפלהכורע ופוסע שלוש פסיעות , וכשגומר התפלה .בתחלה ובסוף

ואחר כ , ונותן שלום משמאל עצמו ; לאחוריו כשהוא כורע וכשהוא .ריעהואחר כ מגביה ראשו מן הכ , מימין עצמו

זוקף , וכשהוא זוקף; כורע בברו, כורע בארבע הכריעותכורע -- אבל כוהן גדול .בהדיוט, במה דברים אמורים .בשם

יון ששחה כ -- והמל; ובסוף כל ברכה, בתחלת כל ברכה .אינו מגביה ראשו עד שגומר תפלתו , בראשונה

מפני ששמאלו , ולמה נותן שלום לשמאלו תחלה] יא[ יב,הנותן , כלומר שהוא עומד לפני המל :היא ימין שכנגד פניו

וקבעו שיפטר מן ; לום לימין המל ואחר כ לשמאל המלש .כמו שיהיו נפטרין מלפני המל, התפלה

136

צרי שיכרע בהן עד שיתפקפקו -- כל הכריעות האלו] יב[ יג,הואם שחה מעט וצער ; ויעשה כקשת, בשדרהכל חליות ש

.אינו חושש-- ונראה ככורע בכל כוחו , עצמו

אחר שמגביה ראשו מכריעה :השתחויה כיצד] יג[ יד,הומתחנן בכל , ארצהונופל על פניו , יושב לארץ, חמישית

; על ברכים, כריעה האמורה בכל מקום .תחנונים שירצהעד , זה פשוט ידים ורגלים-- השתחויה; על אפים, קדה

.שנמצא מטל על פניו על הארץ

יש מי שהוא , שה נפילת פנים אחר תפלהכשהוא עו ] יד[ טו,הואסור לעשות ; ויש מי שהוא עושה השתחויה, עושה קדה

כמו שבארנו בהלכות , השתחויה על האבנים אלא במקדשאלא אם כן , ב רשאי לפל על פניוואין אדם חשו .עבודה זרה

אבל מטה הוא פניו ; הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושוע ומתר לאדם להתפלל במקום .ואינו כובש אותו בקרקע, מעט .רולנפל על פניו במקום אח , זה

שאין נפילת פנים , מנהג פשוט בכל ישראל] טו[ טז,הא בראש השנה, בשבתות ובמועדות א בראשי חדשים , ו ו

א במנחה שלערבי שבתות וימים טובים, ובחנכה ופורים , וא בער , ויש יחידים שנופלין על פניהם .בית שבכל יוםונופלין על פניהם בכל תפלה , וביום הכפורים בלבד .בערבית . מפני שהוא יום תחנה ובקשה ותענית, ותפלה

ו הלכות תפלה פרק

אסור לו לאדם לעבר אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור א,ואו אם היה לבית ; אלא אם כן היה נושא משאוי, מתפללין

שהרואה אומר שמא יל , הכנסת שני פתחים בשתי רוחותיאמר , וכן אם היה בעיר שני בתי כנסיות .פתח האחרויכנס ב

ואם היה לו תפלין .הרואה שמא יל לבית הכנסת הרגיל בו

137

:ואף על פי שאין שם אחד מכל אלו, מתר לעבר--בראשו ואינו , ן מוכיחין עליו שהוא רודף אחר המצוותשהתפלי

.ממבטלי התפלה

אבל .א יארי בתפלתו יתר מדי, המתפלל עם הצבור ב,ו, אם בא לומר אחר תפלתו :הרשות בידו , בינו לבין עצמו

וכן אם רצה להוסיף ; אומר--פלו כסדר ודוי יום הכפוריםא .מוסיף-- מעין הברכה, בכל ברכה וברכה מן האמצעיות

, מבקש עליו רחמים בברכת חולים--היה לו חולה :כיצד ג,ומוסיף תחנה ובקשה , היה צרי לפרנסה; כפי צחות לשונו ואם רצה לשאל .בכל אחת מהן, ועל דר זו .בברכת השנים

א בשלוש ; שואל, כל צרכיו בשומע תפלה א ישאל אבל א בשלוש , ראשונות .אחרונותו

מאחר , אסור לו לאדם שיטעם כלום או שיעשה מלאכה ד,וא ; עד שיתפלל תפלת שחרית, שיעלה עמוד השחר וכן

קדם שיתפלל תפלת , ישכים לפתח חברו לשאל בשלומו א יצא לדר .שחרית אבל טועם הוא .קדם שיתפלל, ו

, אבל אינו סועד; וקדם מנחה, ועושה מלאכה קדם מוסף .סמו למנחה

אפלו , א יכנס למרחץ-- כיון שהגיע זמן מנחה גדולה ה,וא ; שמא יתעלף ויבטל מן התפלה, עד שיתפלל, זיע לה ו

א לדון; שמא ימש באכילה, אפלו אכילת עראי, לאכל , ו .שמא יסתר הדין וימש ויבטל מן התפלה, אפלו בגמר דין

א ישב לפני הספרו , עד שיתפלל, אפלו תספרת הדיוט, כן א יכנס לברסקי סמו למנחה; שמא ישבר הזוג עד , ו

שמא יראה הפסד במלאכתו ויתעסק בה ויתעכב מן, שיתפלל, א יפסיק אלא גומר-- ואם התחיל באחת מאלו .התפלה

.ואחר כ מתפלל מנחה

138

משיניח מעפרת הספרין על , מאימתי התחלת התספרת ו,ושט בגד הסמו משיפ , ומאימתי התחלת המרחץ .ברכיו

משיקשר בין כתפיו כמו , ומאימתי התחלת הברסקי .לבשרו לבני ארץ -- ומאימתי התחלת אכילה .שהאמנין קושרין

ומאימתי .גורו משיתיר ח , ולבני בבל; משיטל ידיו, ישראל, ואם היו יושבין; משיתעטפו הדינין וישבו, התחלת הדין

.משיתחילו בעלי דינין לטען

א יבוא אדם ממלאכתו , אף על פי שתפלת הערב רשות ז,וואחר כ , ואשתה מעט ואישן קמעה אכל מעט, ויאמראלא ; ונמצא ישן כל הלילה, שמא תאנס אותו שינה--אתפלל

ומתר .ואחר כ אוכל ושותה או יישן, מתפלל ערביתא גזרו , ו לשחריתסמ, להסתפר ולהכנס למרחץ מפני ש

; שרב העם נכנסין ביום, אלא סמו למנחה שהוא דבר המצוי .א גזרו בו , דבר שאינו מצוי, אבל בשחר

פוסק --פלהוהגיע זמן ת , מי שהיה עוסק בתלמוד תורה ח,ו, ואם היתה תורתו אמנותו ואינו עושה מלאכה כלל; ומתפלל

שמצות תלמוד , אינו פוסק-- והיה עוסק בתורה בשעת תפלהכעוסק , ביםוכל העוסק בצרכי ר .תורה גדולה ממצות תפלה

.בדברי תורה

אלא מפני סכנת נפשות , אין המתפלל מפסיק תפלתו ט,ואבל ; א ישיבנו, אפלו מל ישראל שואל בשלומו .בלבד

וראה , יה עומד בתפלהה .שמא יהרגנו, פוסק הוא למל גויוכן .יפסיק, ואם אינו יכול; יקצר--מל גוי או אנס בא כנגדו

אם הגיעו אליו והיה --אם ראה נחשים ועקרבים באין כנגדו א היה ; וסק ובורח פ, דרכן באותו המקום שהן ממיתין ואם

.אינו פוסק, דרכן להמית

וכל איש שפטור .חיבין בתפלה, נשים ועבדים וקטנים י,ואף על , וכל המלוין את המת; פטור מן התפלה, מקרית שמע

139

. פטורין מן התפלה, טה צר בהןפי שאין למ

140

קיצור שולחן ערוך - סימנים יג - יח Introduction: These questions should be used to guide חברותא learning and to guide discussion in שיעור. Note continued focus on the process of how these practices are continued and articulated through so many centuries and come down to us today. Students should continue to look back at earlier texts as they continue to ascertain that these practices are well rooted in our past and just as well developed through the centuries of our history. One option when there are choices to be made is for the teacher to assign different options to each חברותא to insure that all material is covered. Before beginning to actually answer these questions, students should:

Review (but NOT answer) these questions just to have parameters for this study set

Read ALL assigned material that is indicated by the instructor NOW is the time to focus on the assigned questions

Discussion Questions:

ימן יגס

1. What is the significance of both the בית כנסת and the בית מדרש according to this text? What practices are indicated here regarding these places? Note where we have seen these practices before ?What is similar and what has been added here .(מסכת ברכות)Choose two of these practices and trace them through the process we have been following (see #2 below).

2. Keep in mind that we are now in the 16th century (and that the codification process of and commentaries on the Shulhan Aruch continues into the 18th century. We have now moved from the Torah sources, through the Mishnah and Gemarrah (approximately 200 – 600 c.e.) and Rambam’s Mishneh Torah (12th century) through this later period. What do you see here about how practices and places of significance maintain their meaning through the generations? What challenge does this present for us today, given that each century and period has its own challenges and conflicts which could potentially compromise, even destroy these practices that are so time-honored and well established?

141

סימן יד

1. What is the main focus of this סימן? Note the instructions and “staging” of the תפילות. Choose two סעיפים (from 1 – 4) and compare and contrast the instructions given here specifically to those we have learned in the משנה תורה (Rambam) that we have already studied. Use a chart to make these comparisons and remember to cite each Mishnah/Si’if element used.

2. Look at סעיפים 5 – 8. Here a variety of special circumstances are cited. How would you categorize these special circumstances? List the categories you determine to be here and cite examples of each category. Now, try to find the correlative text in Rambam’s Mishnah Torah and any other sources in the texts we have learned. Again, a chart form may be helpful to use.

סימן טו

1. Look at סעיף א. How is this related to our previous discussions of to the practice of מנין How important is the .דברים שבקדושה here? Again, compare what you find here to what we see תפילה

in Rambam’s משנה תורה. 2. Due to the established importance of מנין and being sure that every

member of this prayer quorum has the required חיוב to be involved and thus can be counted, what additional instructions do we find here? What factors have we already identified in earlier discussions and what are we discussing here for the first time (which may be indicative of time passing and/or other texts we have not covered in the forced choices we have made in this course given our limited time)?

3. Look at סעיף ד. Where have we seen this concern about a full מנין being in one place before?

4. Up until this point do you see more of the element of קבע or כוונה in the instructions and dictates of this text? What happens in סעיף ה? How important is proper intentionality in our תפילות?

5. List the factors that are discussed in יג -סעיפים ו . Chart these out as they compare to what we have learned in the texts from the משנהand תורה מסכת ברכות .

142

סימן טז

1. Look at the previous texts learned as related to קריאת שמעהוברכותי . Chart out what is continued here and any new information

that you see. 2. What “interruptions” are allowed and what is not allowed? 3. Look at the specificity of these instructions and think about similar

texts we have already studied. Why do you think there is such specific scripting here? What advantages do we in our larger קהילת have across the miles and generations by having such מתפלליםcodes at our disposal? What “down side” might there be? Do you see any “creativity” here or do you see specific instructions given as something else?

סימן יז

1. Refer to the text from מאימתי, פרק א, ברכות . Compare this first Mishnah of the גמרא (Really!) and the following discussion. What similarities and differences do you note in these discussions?

2. Look at סעיף ג. Refer to the ברכה that appears before the reading of the שמע in the new Reform Siddur, משכן תפילה (p. 5). How/does this ברכה, which is already out of use for hundreds of years by the time of the text from the קיצור שולחן ערוך, respond to the statement made here?

3. What other practices related to the שמע are indicated here through the end of this סימן? Choose five of these practices and find roots for them in any of the earlier texts we have learned.

4. Create a comparison chart showing the practices that are specified for .משנה תורה here and in the קריאת שמע וברכותיה

סימן יח

1. Look at this סימן on the שמונה עשרה. What practices indicated here are already known from other sources we have studied? Can you find the source of some differentiated practices from our various denominational תפילה practices?

143

2. What practices associated with the שמונה עשרה are so carefully scripted (e.g. time constraints, how we stand, what we have in our hand, the direction we face)? How does this compare with YOUR practices that you and others you know observe? What תפילהassociated behaviors of this prayer can you NOT find rooted here? Note: You might want to continue your charting of the development here.

3. Where do you find continued development of practices we have already established (e.g. praying quietly in סעיף ו)? Where else have we seen these practices?

4. What are some of the things that one is NOT allowed to do during the Make a listing of these forbidden practices; are ?שמונה עשרהthere any surprises here for you? What accommodations are made for those who are in need; where have we seen this idea before in our studies?

5. What general idea do you get from this סימן about the singular importance of this prayer unit? Where else have we seen and discussed this?

Remember that we have only chosen brief sections of משנה תורה and the for our study. Perhaps at some time in the future you קיצור שלחן ערוךwill continue and intensify this study. Nonetheless, it is hoped that you have acquired a good sense of the reasons and purpose for this study.

144

Kitzur Shulhan Aruch, Simanim 13 – 18

סעיף אהמדרש גדולה מאד, ומזהרים עליהם לירא ממי שהוא שוכן-הכנסת ובית-קדשת ביתהמדרש נקראים גם כן-הכנסת ובית-בהם יתברך שמו, כדכתיב, ומקדשי תיראו. ובית

מדרשות. ולכן-כנסיות ובתי -דש, כדכתיב, ואהי להם למקדש מעט, ודרשינן אלו בתימקאסור לדבר בהם דברים בטלים. ואין מחשבין בהם חשבונות אלא של מצוה. כגון קפהשל צדקה וכדומה. ונוהגין בהם כבוד לכבדם ולרבצם, ומדליקין בהם נרות לכבוד. איןהראות שם אהבה אחרת זולת אהבת השםלנשק בהם בניו הקטנים, שאינו ראוי ל

צ"ח קנ"א - יתברך שמו

יח חשון

סעיף ב רגליו, וישגיח שלא יהא עליו ולא על בגדיו קדם שיכנס לתוכם, יקנח את הטיט מעל

שום לכלוך. מתר לירק בהם, אך ישפשף תכף ברגליו

סעיף ג אין נכנסין בהם לא בחמה מפני החמה, ולא בגשמים מפני הגשמים. ואם צריך לכנס ,לקרוא את חברו, יכנס ויקרא שם איזה פסוקים או איזה משנה או יאמר איזה תפלהאיזה למוד, או לכל הפחות ישב שם מעט, כי גם הישיבה בהם או שישמע מאחרים

קנ"א - היא מצוה, ואחר כך יקרא את חברו

סעיף ד אסור לאכל או לשתת או לישן בהם אפלו שנת עראי. ולצרך מצוה כגון בליל יום

הכפורים מתר לישן, אך יתרחק מן ארון הקדש. וכן לאכל שם לצרך מצוה, סעודה ,ולא קלות ראש, מתר. וכן אותם אנשים שלומדים שם בקביעות שאין בה שכרות

מתרים לאכל ולישן שם אפלו שנת קבע, שלא יתבטלו מלמודם

סעיף ההכנסת, צריכין להוראות תלמיד חכם, איך ובאיזה ענין לבנותו-כשבונין בית

סעיף א ,לפניהםמן הודו עד לאחר השירה המה פסוקי דזמרה. וברוך שאמר היא ברכה ש

וישתבח היא ברכה שלאחריהם משהתחיל ברוך שאמר עד לאחר גמר התפלה, אסורוכן בכל מקום שאסור להפסיק, אסור אפלו בלשון - להפסיק בדבור אפלו בלשון הקדש -הקדש. אך לענין הפסק לדבר מצוה, יש חלוק בין פסוקי דזמרה וברכותיה, לקריאת

מצע ברוך שאמר ובאמצע ישתבח, אם שמע וברכותיה. בפסוקי דזמרה, אפלו בא ,שמע-שומע איזה ברכה, מתר לו לענות אמן. וכן אם שומע שהקהל אומרים קריאת

שכן לקדיש ולקדשה ולברכו דמתר לו-אומר עמהם פסוק שמע ישראל וגו'. ומכללהפסיק ולענות עם הקהל. ומכל מקום אם אפשר לו לכון, שיפסיק לאלו במקום

145

זמור, או לכל הפחות בין פסוק לפסוק, יעשה כן. וברוך הואהפסק, כגון מזמור למ .כיון שאינו נזכר בגמרא - וברוך שמו לא יאמר תוך פסוקי דזמרה, אפלו במקום הפסקוכן הנסח יתברך וישתבח וכו' שאומרים כשהחזן מנגן ברכו, לא יאמר, כיון שאינו אלאמר ברכת אשר יצר, כיון שיכולמנהג. וכן אם עשה צרכיו ורוחץ ידיו, נראה לי דלא יא

שמע וברכותיה, יבאר אי"ה-ועין לקמן סעיף ח'. ודיני הפסק בקריאת - לאמרה אחר כךנא סה סו קכד - בסי' ט"ז

סעיף ב יאחז שתי הציציות שלפניו ויאמר ברוך שאמר בעמידה, ובתשלום מהלל בתשבחות

ולא במרוצה, וידקדק בכל ינשקן ויניחן. ויאמר כל פסוקי דזמרה בנחת ובנעימה ,'שכן בפסוק פותח את ידך וגו-התבות כאלו היה מונה מעות, ויכון פרוש המלות. ומכלשצריך לאמרו בכונה גדולה, שיכון פרוש המלות ויתפלל במחשבתו על מזונותיו ועלמזונות כל ישראל. ואם לא כון בו כלל, אפלו בדיעבד צריך לחזר ולאמרו בכונה. בין

נ"א - ובין וה' שמים עשה, צריך להפסיק קצת, שלא יהא נראה כחוזר למעלה אלילים

סעיף ג שכן עד גמר התפלה במקומות המכסין-יזהר שלא לגע בשעת פסוקי דזמרה ומכל

בגופו, או בראשו במקום המכסה. וכן בצואת החטם ובצואת האזן אסור לגע כי אם עלבמים. ואם הוא בשעת תפלה ואי אפשר לו ידי מטפחת. ואם נגע בידו, יש לרחץ ידו

צ"ב צ"ז - לזוז ולבקש מים, די לו בנקיון צרור או חוכך ידו בכתל וכדומה

יט חשון

סעיף ד מזמור לתודה אומרים בעמידה ובשמחה, שהוא במקום קרבן תודה. וכן מן ויברך דויד .עד אתה הוא ה' האלהים, יאמר בעמידה. וכן השירה יאמר בעמידה בכונה ובשמחה

סימן א' נ"א נ"ג - וכן בברכת ישתבח יעמד

סעיף הני שקרבן תודה בא בנדבה, ואיןבשבת וביום טוב אין אומרים מזמור לתודה, מפ

מביאים נדרים ונדבות בשבת וביום טוב. גם אין אומרים אותו בחל המועד פסח, מפנישאין קרבן תודה בא אז, לפי שעם התודה צריכין להביא עשרה לחמי חמץ. ולא בערב

פסח כי שמא לא יוכלו לאכלם עד זמן אסור חמץ ויצטרכו לשרפן. ולא בערב יוםמפני שממעט זמן אכילתם ומביא קדשים לידי פסול ,הכפורים

סעיף והכנסת עד לאחר שהתחילו הצבור להתפלל, ואם יתפלל כסדר-אם אחר מלבוא לביתעשרה עם-עשרה עמהם, והעקר הוא שיתפלל שמונה-לא יגיע להתפלל תפלת שמונה

התורה הצבור, על כן יכול לדלג כאשר יתבאר. אך ברכת על נטילת ידים וברכותכמו שכתוב בסימן ז'. ועל כן אם - וברכת אלהי נשמה, לעולם צריך לומר קדם התפלההכנסת, ואפלו אם על ידי זה יתאחר מלהתפלל-לא אמרן בביתו, צריך לאמרן בבית-שמע עם הברכות בשחרית, צריך לומר דוקא קדם שמונה-עם הצבור. וגם קריאת

לל כסדר עד אחר שמונה עשרה בלי שוםעשרה, דהינו שיתחיל ברכת יוצר אור ויתפ

146

עשרה, אבל שאר -כדי להסמיך גאלה לתפלה. דהינו גאל ישראל לשמונה - הפסקבלי ברכת ברוך שאמר וישתבח יכול לאמרם גם - הברכות וכל הסדר ופסוקי דזמרה

לאחר התפלה

סעיף זא רואה כי איןולכן לאחר שאמר שלש ברכות הנזכרות לעיל והניח טלית ותפלין, אם הו

עשרה עם הצבור, אלא כשידלג ויתחיל -לו עוד זמן שיוכל להגיע להתפלל שמונהבברכת יוצר אור, אזי יתחיל שם. ואם יש לו זמן לומר גם ברוך שאמר ותהלה לדוד עדסופו, דהינו שם קדשו לעולם ועד וישתבח, יאמרם. יש לו זמן יותר, יאמר גם הללויה

נשמה תהלל יה הללויה. יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם אל בקדשו עד כל ה-הללוה' מן השמים וגו'. יש לו עוד זמן יותר, יאמר גם שאר הללויה. יש לו-הללויה הללו אתעוד זמן יותר, יאמר גם ויברך דויד עד לשם תפארתך. ואם יש לו עוד זמן יותר, יאמר

ושם יתחיל. והמזמורים גם הודו עד והוא רחום, וידלג עד והוא רחום שקדם אשרישמוספין בשבת וביום טוב, אם אין לו זמן לאמרם, אזי כל המזמורים והפסוקים

שאומרים אותן בכל יום, להם הקדימה. ואם יש לו זמן לומר קצת גם מאלו שמוסיפיםשהוא הודו - נראה לי, דבשבת וביום הכפורים, מזמור שיר ליום השבת והלל הגדולם הקדימה. ובשאר יום טוב, להלל הגדול לבד, הקדימה. ואחר כךלה' כי טוב וגו, לההמזמור למנצח, לדוד בשנותו, תפלה למשה. וכל אלו המזמורים והפסוקים יאמרםקדם ישתבח, ולאחר גמר התפלה ישלים כל מה שדלג, רק ברוך שאמר וישתבח אין

יוכל להתפלל אומרים לאחר התפלה. ואם רואה שאפלו אם יתחיל בברכת יוצר אור לאעשרה עם הצבור אלא אם כן ימהר, טוב לו יותר להתפלל בפני עצמו כסדר-שמונה

נב רפא - וע"ל ס"כ סעי' יא ויב - במתינות ובכונה

סעיף ח הכנסת והצבור מתחילין להתפלל פסוקי דזמרה ואין לו טלית ותפלין-אם בא לבית

,דזמרה, וכשיובאו לו טלית ותפלין והוא מצפה שיובאו לו, יכול להתפלל גם כן פסוקייניחם לאחר ישתבח, קדם ברכת יוצר אור, ויברך עליהם. ואם מתירא שבעוד שיניחם

עשרה עם הצבור, ידלג מן והוא רחום שבהודו עד והוא-יתעכב מלהתפלל שמונהרחום שקדם אשרי, או מן ויושע עד ישתבח, ולא יאמר רק מזמורים העקריים כמוכדי שיהא לו פנאי להניחם לאחר שהוא אמר ישתבח קדם שיאמר ,שכתוב לעיל

נ"ב נ"ג ס"ו - ועיין לעיל סימן י' סעיף כ"ג - צבור הקדיש-השליחסעיף א

צבור חצי קדיש. אין אומרים קדיש וברכו וקדשה ואין קורין-אחר ישתבח, אומר השליחו ישתבח אלא בתורה אלא בעשרה אנשים גדולים. ואם לא היו עשרה בשעה שאמרצבור קדיש, כי אין אומרים קדיש אלא אחר דבר -שנשלמו אחר כך, לא יאמר השליח

שנאמר בעשרה. ולכן ימתינו מלומר ישתבח עד שיבואו עשרה. ויכולין להמתין עד קרוב לחצי שעה, ויותר לא ימתינו, אלא יאמרו ישתבח וימתינו. וכשיבואו עשרה, יאמרו

נ"ג נ"ה ס"ט רל"ד - צבור חצי קדיש-יאמר השליח תחלה איזה פסוקים ואחריהם

סעיף ב וסומכין על החזקה דמסתמא - ,גדול, הינו שעברו לו שלש עשרה שנה ונכנס לשנת י"דחודש דהיינו-חודש ניסן, אינו נעשה גדול עד ראש-הביא ב' שערות כגון שנולד בראש

147

שני, אבל אם-ול עד אדרחודש ניסן לאחר י"ג שנים נעשה גד-בתחלת הלילה של ראש ראשון, ואם כשנולד היתה-כן באדר-ראשון, נעשה גדול גם-נולד בשנה מעברת באדרראשון, בין שנולד-שנה מעברת, וכשנעשה גדול היא שנה פשוטה, בין שנולד באדרשני, נעשה גדול ביום זה באדר של עתה ונמצא, כי לפעמים נער שנולד קודם-באדר

היות גדול, מחברו שנולד אחריו, כגון שנולדו בשנה מעברת, זהלחברו, יתאחר יותר לשני והשנה אשר נעשים גדולים, היא שנה פשוטה-ראשון וזה בי' לאדר-בכ' לאדר

סעיף ג צריכין לזהר, שלא למנת את האנשים לגלגלותם לידע אם יש מנין, כי אסור למנת את - אול את העם ויפקדם בטלאים ישראל לגלגלותם, אפלו לדבר מצוה דכתיב וישמע ש

פר"ח ונוהגין למנותם באמירת הפסוק הושיעה את עמך וגו' שיש בו עשרה תבות

סעיף ד צבור עמהם, אבל אם מקצתם בחדר-צריכין שיהיו כל העשרה במקום אחד, והשליח

זה ומקצתם בחדר אחר, אינם מצטרפין, אע"פ שהפתח פתוח ביניהם, ואפלו אם הרבהכנסת, אינם נגררים אחר הרב -הכנסת, והמעוט בעזרה שלפני בית-המה בבית

,להצטרף עמהם ואפלו העומדים על האסקפה בתוך הפתח מן האגף ולחוץ. דהינו מקום נדון-כשסוגרין את הדלת, נמצא מקום זה לחוץ, אע"פ שעתה הפתח פתוח, מכלם קדיש או ברכו אוכלחוץ, וכל זאת לענין צרוף לעשרה אבל אם היו כאן עשרה, ואומריקדשה, אזי כל השומע קולם, יכול לענת עמהם, אפלו כמה בתים מפסיקים ביניהם, כיאפלו מחיצה של ברזל, אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ובלבד שלא תהא

נ"ה - .גלילים-שם צואה או עבודת

סעיף ה ,רבא-שמיה-ן באמן יהאשכ-צריך לזהר מאד, לשמע הקדיש ולענת אחריו בכונה, ומכלרבא בכל כחו וכונתו, קורעין לו גזר דינו-שמיה-שצריך לכון היטב, שכל העונה אמן יהאשל שבעים שנה, ויש לענת אותו בקול רם, שבקול זה שובר כל המקטרגים, ומבטל כלמקום לא יתן קולות גדולות, שלא יתלוצצו עליו בני אדם ויגרם להם-גזרות קשות, ומכל-רבא וכו' עם תבת יתברך, ואחר כך ישמע מן השליח-יהא שמיה-אומרים אמן .חטא

צבור ויאמר אמן

סעיף ו ,אומרים שאין צריכין לעמד בקדיש, אך כל קדיש שתפסו בעמידה, כגון אחר הלל-יש

,אומרים שיש לעמד תמיד-רבא. ויש-שמיה-יש לעמד עוד בו, עד לאחר אמן יהאוחמר מעגלון מלך מואב, דכתיב ואהוד-דיש ללמד בקל ,לקדיש ולשאר דבר שבקדשהבא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא, ומה עגלון מלך מואב

נ"ו - .שכן אנחנו עמו, וכן יש להחמיר-כוכבים קם לדבר ה', כל-שהיה עובד

כא חשון

סעיף זצבור, לא יאמר כלל קדיש, כי כל דבר שבקדשה אין-אם אין ט' שומעין להשליח

מקום, אם אחד-אומרים בפחות מעשרה דהינו אחד אומר ותשעה שומעים, ומכל

148

עשרה, אע"פ שאינו יכול לענת עמהם מצטרף והוא-פלת שמונהמהעשרה מתפלל ת ,הדין לב' וג' וד', כל שנשאר הרב שעונין, אין המעוט מעכבת, אבל אם אחד מהן ישן

ה נ"ו" - .צריכין להקיצו, כי הישן אינו מצטרף לעשרה

סעיף ח ורקדיש, אומר בקול רם ברכו את ה' המברך, והצב-צבור חצי-לאחר שאמר השליחכן ברוך ה' המברך-צבור חוזר ואומר גם -עונין ברוך ה' המברך לעולם ועד, והשליחעצמו מן הכלל, שאומר להם ברכו, והוא אינו מברך. יש-לעולם ועד, שלא יוציא את

.צבור לא יענה אחר אמירת הקהל-צבור אמן, אבל השליח-נוהגין לענת אחר השליחמרים הקהל יתברך וכו' ואין לאמרו אלאצבור מאריך בנגון בברכו, או-אם השליחבשעה שהוא מנגן, אבל כשאומר התבות, לא יאמרו כלום, אלא ישמעו מה שהוא

צבור שאמר ברכו אלא שומע שהצבור עונין ברוך-אומר. אף מי שלא שמע מן השליחוכו' יכול גם הוא לענת עמהם

סעיף טנ"ט - .ר אומרה גם ביחידותאפש-הקדשה שביוצר יש להדר לאמרה בצבור, ואם אי

סעיף יהכנסת רק מנין מצמצם, אסור לכל אחד מהם לצאת, ועל היוצא נאמר-אם אין בבית ,ועוזבי ה' יכלו.אבל אם ישארו עשרה, יכולים היתרים לצאת, אם כבר שמעו ברכו

וקדשה והקדישים עד לאחר עלינו. ובדיעבד אם לא נשארו עשרה, יכולין לגמר גם בלאצבור-רק שיהיו רב מנין את הענין שהתחילו בעשרה, ואם התחיל השליח - שרהע

לחזר את התפלה, גומר החזרת כל התפלה ואומרים קדשה, וגם אומר אלהינו ואלהיאבותינו ברכנו בברכה וכו', אבל אין הכהנים נושאין את כפיהם, וגם אין אומרים קדישכך כתב הפרי חדש ועוד מהאחרונים - עשרה, כי המה ענינים אחרים-לאחר השמונהז"ל ואם התחילו לקרת בתורה בעשרה, ויצאו מקצתן, גומרין את הקריאה, אבל איןמוסיפין, וגם אין קורין למפטיר, אלא האחרון שבמנין הקרואים, קורא את ההפטרה

נ"ה קמ"ג - .בלא ברכות

סעיף יאכן שנאתיה, ואמרו רז"ל-ולה עלצבור צריך שיהיה הגון, שנאמר נתנה עלי בק-השליח ,צבור שאינו הגון ויורד לפני התיבה, ואיזה הגון, זה שהוא ריקן מעברות-זה שליח ,ופרקו נאה, פרוש, שלא יצא עליו שם רע אפלו בילדותו, ושהוא ענו ומרצה לקהל

שיסכימו לתפלתו, ויש לו נעימה וקול ערב, שמושך הלב, ורגיל לקרת בתורה נביאיםם, כדי שיהיו הפסוקים שבתפלה סדורים בפיו, ואם אין מוצאין מי שיהיו בו כלוכתובי

המדות הללו, יבחרו את הטוב שבהם בחכמה ובמעשים טובים

סעיף יב ,אין לאדם להתפלל לפני התבה שלא ברצון הקהל וכל מי שהתפלל שלא ברשות

ברך נאץ ה מחמת אלמות וגאות, אין עונין אמן אחר ברכותיו, שנאמר ובוצע

סעיף יגצבור קבוע אלא מי שנתמלא זקנו, אבל באקראי בעלמא, כל שהוא-אין ממנין לשליח

בן י"ג שנה ויום אחד, יכול לירד לפני התבה

149

סעיף אוכן במעריב - ,שמע ושלש ברכותיה שהן: יוצר אור, אהבה רבה, אמת ויציב-קריאת

פסוקי דזמרה, והן נחלקים לפרקים, ואלו הןשמע וברכותיה הן חמורים יותר מ-קריאתבין הפרקים, בין יוצר המאורות לאהבה רבה, בין הבוחר בעמו ישראל באהבה, לשמע

ישראל, בין ובשעריך לוהיה אם שמע, בין על הארץ לויאמר

סעיף ב שכן דמתר לענת-בין הפרקים מתר לומר אמן, על כל ברכה שהוא שומע, ומכל

שמו לא יאמר וגם אם שומע שהקהל-הוא וברוך-לברכו, אבל ברוךלקדשה ולקדיש ושמע. לא יאמר עמהם את הפסוק שמע ישראל, אלא יאמר מה שהוא-אומרים קריאתרם כדרך שאומרים הקהל שמע ישראל, שיהא נראה כאלו קורא עמהם -אומר בקול

סעיף ג ,ברכת שומע תפלה באמצע הפרק, אינו עונה אמן רק אחר ברכת האל הקדוש, ואחר-ובקדיש יאמר: אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, וכשאומר השליח ,כן אמן, ושאר אמנים שבקדיש לא יענה-צבור דאמירן בעלמא ואמרו אמן, יאמר גם

,צבור, ויאמר עם הקהל קדוש-שאינם מעקר הקדיש, ובקדשה ישתק וישמע מהשליח 'כבודו, וישתק ויאמר עם הקהל ברוך כבוד ה קדוש, קדוש ה' צבאות מלא כל הארץממקומו, ויותר לא יאמר, שאינו מעקר הקדשה, ואם שומע ברכו, בין ברכו, בין מן

צבור בין מן העולה לתורה, עונה ברוך ה' המברך לעולם ועד וגם אמן, שאחר-השליחולא כן. ויאמר מודים אנחנו לך-ברכות העולה, ואם הקהל אומרים מודים, ישחה גם

אומרים דלא-כן להפסיק ולברך ויש-אומרים דמתר לו גם-יותר, ואם שומע קול רעם ישבכור שור - .יפסיק בזה

סעיף ד אלו ההפסקות שאמרנו שמתר להפסיק באמצע הפרק, אם הוא בברכות, יכון שיהאשמע, יכון שיהא ההפסק בין פסוק-ההפסק היכא דסליק ענינא, ואם הוא בקריאת

כך מתחלת -אפשר מתר לו להפסיק אפלו באמצע הפסוק, ויתחיל אחר-ואם אי ,לפסוקהפסוק

סעיף המה שאמרנו שמתר להפסיק באמצע הפרק לדברים שאמרנו, אינו הדין בפסוק שמעישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי בהם אסור להפסיק בכל ענין, ואפלוכן לא-ובין אני ה' אלהיכם לאמת ויציב גם ,המלך שואל בשלומו לא יפסיק להשיבו

,יפסיק כלל משום דכתיב בקרא ה' אלהים אמת לכך אין מפסיקין בין אלהיכם לאמתלפי שגם הוא לשון אמת - ,ונכון לזהר שלא להפסיק, עד לאחר שאמר, גם תבת ויציב

דין לשאל בשלום ולהשיב - כך יכול להפסיק, כמו במקום אחר באמצע פרק -ואחרלום, בזמן הזה אין מקפידין, ואין להפסיק בזה אפלו בין הפרקים. סימן ס"וש

סעיף אשמע של שחרית, הוא כמו זמן תפלין, ונמשך זמנה עד רביעית-התחלת זמן קריאת

150

,היום, בין שהיום ארך בין שהוא קצר, ונחשב היום מן עלות השחר עד צאת הכוכביםהמחבבים את המצות שהיו מכונים לקרתה מעט - ,ומצוה מן המבחר לקרת כותיקים

שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמך לה-קודם הנץ החמה כדי שיסים קריאת ,פנים צריכין לזהר מאד-כל-התפלה, ומי שיוכל לכון לעשות כן שכרו מרבה מאד, ועל

שלא לאחר הזמן מרביעית היום, ובפרט בימות הקיץ, כשהיום ארך במדינתנ, לפעמיםמקום בדיעבד אם עבר הזמן, מתר לקרת -ף הזמן הוא קודם "זיבען אוהר", ומכלסו

שמע עם ברכותיה עד שליש היום, אבל לאחר שליש היום, אסור לומר הברכות-קריאתויש אומרים דגם הברכות יכול לומר כל - שמע לבד ואפלו כל היום-אלא אומר קריאת

נ"ח - .היום פר"ח

סעיף ב ,שמע, בין יושב בין עומד, ואם היה יושב אסור להחמיר ולעמד-תמתר לקרת קריא

,עצמו על צדו ממש ויקרא-אבל אסור לקרת כשהוא שוכב, ואם הוא שוכב כבר יטה את עצמו-מקום מחיב להטות את-ואם הוא חולה קצת וקשה לו לשכב על צדו ממש, מכל

קצת על צדו

סעיף ג שמע שצונו הקדוש ברוך הוא, ובאמרו שמע-קודם שיתחיל, יכון לצאת מצות קריאתישראל יכון את הפרוש: שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד, יחיד ומיחדהוא בשמים-ברוך-בשמים ובארץ, ויאריך "בחי"ת" של אחד, כדי שימליך הקדוש

הוא, הוא יחיד בעולמו-ברוך-ובארץ, ובדלת יאריך קצת גם כן שעור, שיחשב שהקדושל בד' רוחות העולם ולא יאריך יותר משעור זה, וידקדק שלא יקלקל קריאתומוש

ידי מה שמאריך בו קצת, כי קצת מההמון עם מקלקלין, יש אומרים -התבה אחד על אחאד", ויש אומרים "אחדע" ומוטב שלא להאריך מלהאריך ולקלקל. נוהגין לומר"

על העינים, לאחר שאומרים שמע ישראל" בקול רם לעורר הכונה, ומשימין יד ימין"חוץ מביום - ועד בלחש-לעולם-מלכותו-כבוד-שם -אחד, שוהין קצת ואומרים ברוך

הכפורים וצריכין לכון בו גם כן פרוש המלות

סעיף ד שוהה מעט ואומר ואהבת וגו', וכן בין פרשה זו לפרשת והיה אם שמע יפסיק מעט, וכן

- .יאמר, לקים מצות עשה זכירת יציאת מצריםקודם ויאמר, יפסיק מעט, ויכון בפ' וסימן ס"א ובחיי אדם

סעיף השמע בדקדוק גדול מתוך סדור מדיק היטב, וישמיע לאזניו מה-צריך לקרת קריאת

שהוא מוציא מפיו, וישגיח שלא יאמר דגוש במקום רפה, או רפה במקום דגוש, ויפסיקדזמרה, צריך לדקדק בכל זה, ויטעים קצת בכל מקום שנרשם קו כזה |. וגם בפסוקייפה העין של תבת נשבע, שלא יהא נשמע כאלו אמר נשבה "בה"א", וכן בזי"ן שלס"א ס"ב - ."תזכרו, ושל וזכרתם, ידקדק היטב שלא יהא נשמע כאלו אמר "ב שי"ן

סעיף ואך ,שמע, לא ירמז בעיניו, ולא יקרץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו-הקורא קריאת

ס"ג - .לצרך מצוה מתר לרמז בפרשה שניה

151

סעיף ז-שמע כשאומר והביאנו וכו' נוטל את הציצית בידו, ואוחזן בשעת קריאת-קודם קריאת

,שמע ביד שמאל בין קמיצה לזרת כנגד לבו, וכשמגיע לויאמר שהיא פרשת ציצית .בהם ונושקן אוחזן גם בימינו, וכשאומר וראיתם אותו, נותנם על העינים, ומסתכלונוהגין שבכל פעם שאומר תבת ציצית, נושקן, ואוחזן עד ונחמדים לעד, שאז נושקן

ס"ד - .ומניחן מידיו

כד חשון

סעיף ח -באמרו אני ה' אלהיכם, יאמר מיד גם תבת אמת, שלא להפסיק ביניהם, וגם השליח

צבור אומר כן וחוזר ואומר ה' אלהיכם אמת ויכון כל אחד לשמע ג' תבות אלו מפישמע, כנגד רמ"ח אברים-צבור, כי באלו ג' תבות, נשלמו רמ"ח תבות בקריאת-השליח

כך ויציב. אבל אסור לומר עוד הפעם אמת ומי שמתפלל-אחר שבאדם, ומתחיליןשמע, אל מלך נאמן.להשלים בג' תבות אלו מנין רמ"ח-ביחידות, יאמר קודם קריאת

סעיף ט ,דהינו מן שמע ישראל עד על הארץ מחמת אנס - שמע-אם הפסיק באמצע קריאת ,שנמצא צואה בבית שהיה מכרח להפסיק, כגון שהיה צריך לצאת לעשות צרכיו, או

-שמע, צריך לחזר לתחלת קריאת-אם שהה משך זמן, שהיה הוא יכול לומר כל קריאתסי' ס"ה ובפרמ"ג - .שמע

סעיף ישמע, צריך לקרת -הכנסת, ומצא צבור שקורין קריאת-שמע ונכנס לבית-קרא קריאת

,חבריו מלכות שמים עם-שמע, שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל על-עמהם כל קריאתהדין אם הוא בבית הכנסת, ואומר דברי תחנונים, או-ויקבל שכר כקורא בתורה, והואואם עומד במקום שאינו רשאי נתבאר לעיל ואם - פסוקים במקום שרשאי להפסיק

כן עם הצבור, אבל צריך שיתכון שלא לצאת -הוא עדין לא קרא קריאת שמע, קורא גםהברכות, וכן שאר דברים שהצבור אומרים, כגון כך עם -ידי חובתו, כדי שיקרא אחר

עצמו מן הצבור-תהלה לדוד, ועלינו, וכדומה ואפלו פיוטים אומר עמהם, ואל יפרש את סעיף א

זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב ייראוך עם שמש, ובדיעבדואסור ,אם התפלל לאחר שעלה עמוד השחר יצא, ונמשך זמנה עד שליש היום

מקום בדיעבד, אם עבר והתאחר יותר, אפלו במזיד יכול להתפלל-להתאחר יותר ומכלעד חצות היום אע"פ שאין לו שכר תפלה בזמנה, שכר כתפלה מיהו אכא. עבר במזידעד חצות היום ולא התפלל, אין לו עוד תשלומין, ועליו נאמר מעות לא יוכל לתקן, ואם

פ"ט - .שגג או נאנס יבאר בסימן כ"א

סעיף ב עצמו לתפלת שמנה עשרה, ויסיר כיחו-כשמגיע לתהלות לאל עליון, יעמד ויכין אתוניעו, וכל דבר המבלבל את מחשבתו, וילך ג' פסיעות לאחריו, ויאמר תהלות לאלעליון, וכו' עד גאל ישראל, ואז יחזר לפניו ג' פסיעות, דרך קרוב והגשה למלך. לא

152

עשרה, אפלו לקדיש וקדשה וברכו, מפני שצריך-אל לשמנהיפסיק בין גאל ישרצבור-להסמיך גאלה לתפלה, וטוב שיצמצם לגמר ברכת גאל ישראל, עם השליחצבור, יש ספק אם יענה אמן על-כך השליח-בשוה, כי אם יגמר הוא תחלה, ואחר

תצריך לענ-כן גומר את הברכה, ודאי אין-צבור או לא. אבל כשהוא גם-ברכת השליחועי" לעיל סי" ו" סעיף י"א. ובמעריב כיון שאין - אמן, דאין עונין אמן על ברכת עצמו

עשרה מסימת בגאל ישראל, מתר להפסיק, כמו בשאר מקום-הברכה שלפני השמנה ,עשרה אומר הפסוק ה' שפתי תפתח וגו', ואינו הפסק-בין פרק לפרק, קודם השמונה

ה' אקרא וגו' לא יאמר, כי אם במוסף כי הוא שיך להתפלה. אבל הפסוק כי שםסימן ס"ו צ"ב צ"ה קי"א ובסד"ה - .ובמנחה יאמרו, קודם ה' שפתי תפתח

שוןכה ח

סעיף ג המתפלל צריך שידע, שהשכינה כנגדו, כמו שנאמר שפכי כמים לבך נכח פני ה' ויעיר ,הכונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפלתו ,ויחשב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, בודאי היה מסדר דבריו, ומכון בהם יפהלפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שצריך לכון לפניו את לבל יכשל, קל וחמרמחשבתו, כי לפניו יתברך שמו, המחשבה כמו דבור, וכל המחשבות הוא חוקר, וקודםהתפלה יחשב מרוממות האל יתברך שמו ושפלות האדם, ויסיר כל תענוגי אדם מלבו

סעיף ד ,בשפתיו, שנאמר תכין לבם המתפלל צריך שיכון בלבו פרוש המלות שהוא מוציא

תקשיב אזנך וכבר נדפסו הרבה סדורים, עם פרוש אשכנז, ויכול כל אדם ללמד ולהביןמה שהוא מתפלל, ואם אינו יכול לכון פרוש המלות, לכל הפחות צריךשיחשב בשעתהתפלה בדברים המכניעים את הלב, ומכונים את לבו לאביו שבשמים, ואם תבא לו

התפלה ישתק וימתין עד שתתבטל המחשבה מחשבה זרה בתוך

סעיף היכון רגליו זו אצל זו, כאלו אינן אלא אחת, להדמות למלאכים שנאמר ורגליהם רגל ישרה, כלומר רגליהם נראות כרגל אחת ויכוף ראשו מעט למטה, ויסגר עיניו שלא

,ידיו על לבו יסתכל בשום דבר, ואם מתפלל מתוך סדור לא יסיר עיניו מן הסדור, ויניח ,ימינו על שמאלו ויתפלל בלב שלם, באימה וביראה ובהכנעה, כעני העומד בפתח

ויוציא את המלות מפיו בכונה, ובדקדוק, ויתפלל כל אחד כפי הנסחא שלו הן אשכנז הןספרד, וכדומה כלם יסודתם בהררי קדש, אבל אל יערב תבות מנסחא לנסחא כי כל

ס"א ס"ח - .פי סודות גדולים, ואין להוסיף או לגרע-ת, על נסחא תבותיה מנויות וספורוצ"א צ"ה צ"ח

סעיף ויזהר להתפלל בלחש, רק שהוא בעצמו ישמע, מה שהוא אומר, וחברו שבסמוך לו, לא

ק"א - .ישמע קולו, כמו שנאמר בחנה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע

סעיף זה כל דהיא. ואם הוא חולה קצת, יכוללא יסמך עצמו על שום דבר, אפלו סמיכ

153

,אפשר לו להתפלל בפיו-להתפלל אפלו יושב או שוכב, והוא שיכול לכון דעתו. ואם איצ"ד - .מקום יהרהר בלבו-מכל

סעיף ח עשרה, רק הסדור או המחזור אם צריך לו. ויש לו-לא יאחז בידו בשעת תפלת שמנה

לל בסדור ובמחזור, שלא יצטרך לחפשלרשם תחלה את המקומות, שהוא צריך להתפ באמצע תפלתו. לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקירויתפלל. ולא מקרי חציצה אלא דבר שגבוה יו"ד טפחים, ורחב ד' טפחים, אבל דברקטן לא חשיב הפסק, ואפלו דבר גדול אם הוא דבר קבוע, כגון ארון ותבה לא חשיבסק, ואדם נמי אינו חוצץ, ובשעת הדחק בכל ענין אין להקפיד, כיון שסוגר עיניו אוהפ

מתפלל מתוך הסדור, שלא תתבטל כונתו. וכן לא יתפלל כנגד איזה ציור, ואם יקרה לולהתפלל כנגד בגד, או כותל מציר יסגר עיניו, וכנגד מראה אסור להתפלל, אפלו

,ץ כגון, בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעותבעינים סגורות. לא יתפלל במקום פרוחלה עליו אימת המלך, ולבו נשבר ונכנע. ואם הוא בדרך מתר לו להתפלל בשדה. ואם

אפשר לו, יתפלל בין האילנות

סעיף טגהוק, היינו מה שלפעמים אדם מוציא מגופו לפיו, נפיחה מחמת - לא יגהק ולא יפהק

,רים דהיינו שפושט גופו וזרועותיו מחמת כבדאומ-שבעו כריח המאכל שאכל, וישופהוק הינו שפותח מלקוחיו, כאדם שרוצה לישן, או שעמד משינה ואם נצטרך לכך

מחמת אנסו, יניח ידיו על פיו, שלא יתראה פתיחתו, וכן אסור לו לרק, ואם בא לו רק ואם .לתוך פיו, ומצטער בו הרבה עד שנטרד מתפלתו, מבליעו לתוך מטפחת או בגד

-מאוס לו, יטה לשמאלו וירק לאחריו. ואם אי אפשר לאחריו, ירק לשמאלו, ואם איאפשר לשמאלו ירק לימינו, ואם כנה עוקצתו, ימשמש בבגדיו להסירה, שלא תתבטל

כונתו. אבל לא יסירה בידו. אם נשמט הטלית מעליו, יכול להחזירו אפלו נפל רבו. אבל ,בו משום דהוי הפסק. ואם נפל ספר לפניו על הארץ אם נפל כלו, אינו רשאי להתעטף

ומתוך זה מתבלבל מכונתו מתר להגביה בין ברכה לברכה. כל הדברים האסוריםאך לענין הפסק יש - ,עשרה, אסורים עד לאחר שיפסע הפסיעות-בתוך תפלת שמנה

צ"ו צ"ז - חלוק, כמו שאכתב בסעיף י"ד

כו חשון

סעיף יישראל, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, ויכון גם כנגד-צריך לעמד בפניו לצד ארץ

ן אנו במדינתנו שיושביםהקדשים. ולכ-ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשילא למזרח ממש אלא לצד - ,ישראל, צריכין לעמד בפנים לצד מזרח-במערבה של ארץ ,ישראל-קרן מזרחית דרומית. עי" ט"ז ומג"א בשם הלבוש, והיושבים בצפון של ארץפניהם לדרום. והיושבים במזרח פניהם למערב. והיושבים בדרום פניהם לצפון. נמצא ,קדשים-בתפילותיהם למקום אחד, דהיינו נגד ירושלים ובית קדשי כל ישראל פונים ,המקדש תלפיות-ששם שערי השמים, שכל התפלות עולות דרך שם. ולכן נקרא ביתשכתוב, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונים אליו. אם מתפלל -כמוביו שבשמים, שנאמרישראל, יכון לבו לא-במקום שאינו יכול לכון לצד שכנגד ארץ

154

עשרה שאינו-והתפללו אל ה' . ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמנהאפשר לו, או שהוא עומד-עומד כראוי לא יעקר רגליו, אלא יטה פניו למזרח, ואם איקדשים, ולא יעקר רגליו, וכן אם הוא -במערב, יגמר תפלתו כך ויכון לבו לבית קדשיסימן צ"ד - .צורות במזרח, יתפלל לצד אחר אף שאינו מזרח מתפלל במקום שיש

ובחיי"א

סעיף יא ,עשרה, בתחלת ברכה הראשונה ובסופה-פעמים בשמנה-'צריך לכרע ולהשתחוות ד

ובברכת מודים בתחלתה ובסופה, כשאומר ברוך כורע בברכיו, וכשאומר אתהראשו יכוף, וקודם כך עד שהקשרים של חליות השדרה בולטים וגם-משתחוה כלשם שנאמר ה' זוקף כפופים, וכן במודים כורע-על - שאמר את השם זוקף בנחת

ומשתחוה. וקודם שאומר את השם זוקף. לא ישתחוה יותר מדאי, דהיינו עד שיהיה פיו .כנגד החגור, כי זהו דרך יוהרא. וזקן וחולה שמצטער בכריעה כיון שהרכין ראשו דיו

קי"ג - .ת ביתר הברכות לא בתחלתן ולא בסופןאסור להוסיף השתחויו

סעיף יבעשרה אומרים אלהי נצר וכו.' וקודם עושה שלום וכו' כורע ופוסע כך-לאחר השמונהשלש פסיעות, כעבד הנפטר מרבו. הפסיעות יהיו בינוניות, ולכל הפחות כדי שיתןיעות. פוסע תחלהאגודל בצד עקב. ולא יפסע פסיעות גסות ולא יפסע יותר מג' פס

כך ברגל ימין, ושוב פוסע ברגל שמאל. ועודהו בכריעה, הופך פניו-ברגל שמאל ואחרלשמאלו, שהוא ימין השכינה שהיא כנגדו בשעת התפלה, ובצאתו מן התפלה אומר

עושה שלום במרומיו והופך פניו לימינו שהוא שמאל השכינה. ואומר הוא יעשה שלוםכך זוקף ואומר-לפניו ואומר ועל כל ישראל ואמרו אמן. אחר כך משתחוה-עלינו, ואחר

רצון וכו' שיבנה בית המקדש וכו' כי התפלה היא במקום העבודה. ולכן אנו-יהי .בימינו-מתפללים על בנין בית המקדש שנוכל לעשות את העבודה ממש במהרה

מיןוהטעם שפוסעין תחלה ברגל שמאל, לפי שדרך הליכות האדם הוא לעקר רגל יתחלה, ולכן עוקר כאן שמאל תחלה, להראות כאלו כבד עליו לפטר מלפני המקום

רגל עוקר תחלה שמאלו שהוא ימין כל אדם-הוא. ולכן אטר-ברוך

סעיף יגבמקום שכלו הפסיעות, יעמד ברגלים מכונות כמו בתפלה, ולא יחזיר פניו למערב, ולא ,וכן כשמתפלל ביחידות יעמד כשעור זה .צבור לקדשה-יחזר למקומו עד שיגיע השליח- .צבור התפלה-ואם המקום צר ודחוק וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחיל השליח

קכ"ג

סעיף ידעשרה, לא ירמז בעיניו, ולא יקרץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו ואינו-בתפלת שמנהצבור והצבור-השליח פוסק אפלו לקדיש וקדשה וברכו, אלא ישתק ויכון למה שאומרים

מקום לא נחשב להפסק. אבל בתפלת אלהי-ויחשב לו כעונה לענין זה שיוצא, ומכל-שמע וקריאת-נצר מתר להפסיק לדברים שמפסיקין באמצע פרק של ברכות קריאת

מקום, אם אפשר לו יאמר תחלה יהיו לרצון וגו', ואם-שמע. לעיל סימן ט"ז. ומכלק"ד כק"ב - .ותכן ג' פסיע-אפשר עוד יפסע גם

155

כז חשון

סעיף טו 'ון וגוויש נוהגין לומר מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום, את הפסוק יהיו לרצ

ואומרים אלהי נצר ופעם שנית יהיו לרצון וגו' וכן נכון לעשות. ונראה לי דבענין זהמתרין להפסיק בתפלת אלהי נצר לענת כל אמן. יש אומרים דקודם שאומר את הפסוק

יהיו לרצון טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים, המתחיל באותאליהו רבא בשם כ"י ונראה לי דהאומר - סיום שמו כהתחלת שמו ומסים באות כמו

סימן קכ"ב - .יהיו לרצון שני פעמים, לא יאמרו אלא קודם יהיו לרצון השני

סעיף טזכבר נתבאר בסימן יב' סעיף ג' דאם מרגיש בעצמו אפלו קצת הרגשה לצרכיו אסור לו

ר לו לעמדעשרה, שאסו-להתפלל עד שינקה את עצמו. ומכל שכן לתפלת שמנהלהתפלל כשהוא מרגיש קצת לצרכיו, עד שינקה את עצמו. ואולם אם מתחלה לא עשרה הרגיש, שהוא צריך לצרכיו, בין-כך באמצע תפלת שמנה-הרגיש כלל ואחרעשרה ולא יפסיק אפלו אם -עצמו עד שיגמר השמנה-לגדולים בין לקטנים יעצר אתכל זמן שיכול, ולא יפסיק לצאת מקום, יעצר את עצמו-ההרגשה היא גדולה, מכל

צ"ב - .עשרה עד לאחר שסים המברך את עמו ישראל בשלום -באמצע שמנה

סעיף יזהרגיש שיצא ממנו רוח מלמטה, ואי אפשר לו לעצר, אם מתפלל בביתו, הולך לאחוריוד' אמות או לצדדין ומוציא הרוח וממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקומו ואומר: רבון

,למים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנוהעוחרפה וכלמה בחיינו, רמה ותולעה במותנו, וגומר תפלתו. ואם יצא ממנו הרוח במקומו ,לאנסו, וכן אם יתפלל בצבור שיתביש אם יתרחק לאחוריו אינו צריך להרחיק את עצמו

סי' ק"ג - יכלה הריח וגומר תפלתווגם לא יאמר הרבון, אלא ימתין עד ש

סעיף יחאסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל תפלת שמנה עשרה, בין מלפניו בין לאחריו ,בין מן הצדדין. ואם היושב עוסק גם כן במה דשיך לסדר התפלה מתר. ויש מקליןיראדאפלו אינו עוסק בעניני תפלה, אלא שלומד תורה בפיו אינו צריך להתרחק. והעשרה כמלא עיניו, אפלו אומר קריאת-דבר ה' לא ישב לפני המתפלל תפלת שמונה

שמע. אבל לאחריו ולצדדין אין להקפיד. ולעמד מתר בכל ענין אפלו לפניו

סעיף יטחלוש אין למחת בו-אם זה היושב הוא אדם

סעיף כלפניו שנמצא זהכך בא זה ועמד להתפלל מצדו או מ-אם זה היושב ישב קודם ואחר

היושב לאחריו אין צריך לעמד, כיון שזה בא בגבולו. אבל עמד להתפלל לאחריושנמצא היושב לפניו יש לו לזהר ולעמד. וכל זה כשמתפלל בביתו. אבל אם מתפלל ,אחד להתפלל שם-בבית המיחד למנין קבוע, ומכל שכן בבית הכנסת המיחד לכל

שהמקום מיחד לתפלה לכל איש אפלו ישב הוא קדם צריך לעמד, כיון

סעיף כא

156

עשרה. ולכן אם אחד התפלל-אסור לעבר בתוך ד' אמות לפני המתפלל תפלת שמונהוגמר תפלתו, ואחד עומד לאחריו ומתפלל ועדין לא גמר, אל יפסיע זה שלפניו את

- .הפסיעות, שנמצא כעובר לפני המתפלל. ולעבר מן הצדדין ומכל שכן לאחריו מתר ב"ק

סעיף כבשכור אם אינו יכול לדבר לפני אדם גדול ונכבד אסור להתפלל. ואם עבר והתפלל

תפלתו תועבה, וצריך לחזר ולהתפלל כשיסור יינו מעליו, ואם עבר זמן תפלה, משליםדין תפילה באשה - .צ"ט - .אותה בתפלה שלאחריה כדין שוגג ואנס לקמן סימן כ"א

קנ"ג נדה, עין לקמן סוף סימן

157

The Sigh Chevrutah/ Discussion Questions

pp. 125 – 134

Introduction: This entire unit of text should be read in one sitting, if at all possible. It is a thoughtful and challenging piece in terms of considering our own spirituality and reasons for prayer. You may read the questions before reading the piece as a way to help you focus on this text; however, DO NOT answer the questions below or respond to the ideas presented until after you have completed the reading. Questions often refer to more than one place in the readings and should not be considered in sequential order. Ideally, each person should read and react to this piece individually in a quiet place and then in chevrutot, questions and processing discussion should occur. This is also an excellent opportunity to revisit the Essential Questions and where you are in your own journeying and journaling.

1. What aspects and elements of Tefillah that we have already explored

are present in this reading? Think about the meaning of “We, too, face this dilemma of wholehearted regret or perfunctory fulfillment” and its significance for us as those who engage in prayer. What are our fears about prayer, as expressed in this material? Does this resonate with you in terms of how you approach prayer and any mixed feelings you may have regarding it?

2. Look at the entirety of this material as well as the sections entitled

“The Ability to Answer” and “You Stand.” Find one or two questions/suggestions that you feel are meaningful to you. What sentiments most resemble how you approach Prayer? Do you approach Tefillah through “sorrow and despair,” as a means of connecting and communicating with G-d, as a means of thankfulness, or what else is possible/works for you?

3. Are there any hints in this material regarding how you might relate to

G-d? a. Consider the thought expressed in the following quote,

“Mindfulness of G-d rises slowly, a thought at a time. Suddenly we are there. Or is [G-d] Here, at the margin of our soul?” What does this mean to you?

158

b. Notice the discussion on p. 129 regarding how we speak about and think about G-d. Look at this small section entitled “Before Whom” carefully and consider how YOU speak about and think about G-d.

c. Consider the meaning of the statement “The act of prayer … is an act that happens between man and G-d – in the presence of G-d.”

4. How do you respond to the connection made here between prayer and

wonder, especially the notion of “radical amazement?” Do any of these ideas relate to any explorations in your journal writing or remind you of a particularly powerful prayer experience that you consider to have made a lasting effect?

5. What does Tefillah require of us that might be antithetical to the

ongoing rhythm of our lives and the “stuff” that makes it up? What does it require that we “give up” and what does it offer us instead? Think of the contemporary valuing of yoga, quiet space, listening to quiet music, and other such practices; what are these involvements trying to evoke in us? Does Tefillah serve this purpose for you?

6. Notice the quoted text of prayer, “Guard my tongue from evil and my

lips from speaking guile; and in the face of those who curse me, let my soul be silent.” When do we say this; what type of “aspiration” does it represent for us as human beings?

7. What are the prerequisites regarding belief in G-d before one can

approach Tefillah? Do you agree with the following statement: “To pray, then, means to bring G-d back into the world, to establish [G-d’s] kingship, to let [G-d’s] glory prevail.” Personally, do you see Tefillah in this context, as “a light before us [and/or] a light within us?”

8. Do you see yourself as bringing G-d into the world and making G-d’s

presence more known? Is this a responsibility, a privilege or a chore; do you accept or reject it?

9. Notice the discussion here about the conflict we have already

articulated (and will continue to explore) about the interaction and dynamic of the fixed components of Tefillah (kevah) and those

159

elements of Tefillah which involve our initiative, creativity and investment (kavannah). At this point, do you see these two elements of Tefillah as contradictory or complementary? Does the parable of the king and his servants help to clarify any of these issues for you? Explain and note how this continues to change and develop through our study and the actual Tefillah experiences you have in your own life during the course of our study. [Note: this is a great topic for journal writing.] Does the parable of the king and his servants help to clarify any of these issues for you?

10. A well known story is told of the Baal Shem Tov. He was once

asked, “What do you do before you pray?” His answer was that he would pray for a full hour that he would be able to pray. What does this mean to you? Look at the quote on page 133, “We pray in order to pray.” What is your understanding of what is being asked of us here; is this reasonable or are we looking at standards and expectations that are too difficult to meet?

11. Generally speaking, is this reading comforting or disturbing to you;

please think this through carefully and respond to those issues that are most powerful for you. This is where your personal journey though this material can be so meaningful to you.

170

Introduction: Iyyun Tefillah and Personal Meaning

ב.יומא סט Introduction: We have discussed the importance of sincerity and meaningfulness in תפילה and that we are not to just go through the motions of praying. It is through our intentionality, through כוונה that the structure of prayer, the קבע best serves its intended purpose.

We have studied different traditions and ideological movements in terms of their perspective of תפילה and the resulting developed practices that they use;

We have studied the return of a ברכה that was used long ago and

then disappeared in the Reform approach to the serious nature of the ;שמע

We have observed options to be chosen to insure the meaningfulness

of תפילה in both the Reform and Reconstructionist movements;

We have seen how the use of commentary is meant to further enable the connection of the one who prays with the content of those prayers used in all movements; and

We have seen the value of maintaining the tradition of the order of our

prayers, specifically in the Orthodox community as a means of insuring that our community continues to exist both horizontally (across the miles) and vertically (from generation to generation);

We have explored how חנה and others approached ילהתפ with there are חנה and intense feelings; and how in the case of כובד ראשinnovations in her תפילה that reflect this intensity of feeling and experience.

Now we come to a consideration of the challenge of finding personal meaning within traditional prayer texts. We begin with this discussion of the text of יומא סט, which presents this issue in a powerful way.

*******************************************

171

The Text: We enter in the middle of a discussion based on the משנה about the כהן הגדול proceeding to the Women’s Courtyard to read the portion of the Torah reading that is related to יום הכפורים. This דף begins with the question as to whether the כהן הגדול was sitting or standing when he was preparing to receive the Torah for this reading. There is a dispute about the uttering of the name of G-d and where this could happen. Generally, we are dealing with a text in which it is clear that there are acceptable practices and those that are not so in terms of the ultimate degree of honor that we are to show towards G-d in our actions (including תפילה) towards G-d. We begin our study of this דף with the words האלקים ' ויברך עזרא את ה...הגדול on line #8. We will read through the words שאמתי הוא לפיכך

.דף on the seventh line from the bottom of the לא כיזבו בו As preparation for learning this text, let’s begin by looking at פרק , נחמיה will be quoted in פסוקים As several ?פרק What is happening in this .חour גמרא text, reading and understanding this chapter will help to provide a context for the presence of these verses.

1. What happens in this text; for what purpose are the people gathered? 2. What does עזרא הכהן do in this text and why does he do this?

3. Where is עזרא הכהן during the scenario described? (Note that this will be referenced in the גמרא we are about to study.)

4. Look specifically at ח -פסוקים ה and at what happens. Make sure that you understand this before looking at the text on ב.יומא סט .

Now, we will turn to the text of the גמרא:


1. What does אעזר do that is explained in the comments of רב יוסף in the name of רב? What is the perspective of רב גידל regarding what 'ה did in referring to עזרא ? What did אביי suggest to רב דימי about his understanding? What is at stake here and of such great concern that it

172

elicits such comments and concern? Do you see any comparison to our discussion and study of חנה and her use of צבאות' ה when calling the name of G-d? 2. At this point we reference the text from נחמיה. What are the circumstances indicated here? What is the significance of the phrase what exactly was the special set of circumstances ;הוראת שעה היתהbeing referenced? 3. Note the presence of the יצר הרע; it is this force that has destroyed the burnt the Temple, killed the righteous and driven all of Israel into ,משכןexile. What do you think is the hope of the people if they can destroy it; what is the meaning and significance of the words, לא איהו בענין ולא ?אגריה בעינן

4. At this point, a tablet falls from the heavens with the word אמת or truth written on it,which we are told indicated G-d’s agreement with the sentiment of the people. A fast is ordered and the יצר הרע is summoned, which comes forth like a fiery lion from the Holy of Holies. The prophet identifies the lion as the יצר הרע that is associated with עבודה זרה. 5. Try to understand what happens next as the notion is presented that they should rid themselves of this יצר הרע. What is the prayer that is stated with regard to what is identified as a time of mercy, or עת רצון. However,there is a profound challenge that is presented, namely as indicated in the words דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא. So what is your understanding of the need that we have for the יצר הרע in our world; remember that everything that G-d creates has a purpose, which is not to say that it will not present a challenge as well. So what are the good aspects of יצר הרע that are needed in our world?

Mois Navon, in his article G-d Regrets Four Things, states that the יצר הרע is given to us as “a force to be harnessed and utilized for creativity. The word יצר is linguistically connected to the word יצירה - creation. Indeed, if man lacked a יצר הרע he would likewise lack the capacity to create. And so the Midrash ( ז:בראשית רבא ט ) explains, ‘were it not for the יצר a person would not build a house and would not marry and would not ,הרעprocreate and would not deal in business.”

173

(http://www.haretzion.org/alei/14-09navon-fourthings.htm )

6. So, now in the text there is a search for a fresh egg and none is to be found. What happens at this point and what compromise solution is sought? 7. Now we return to the original question of the text regarding how one makes the name of G-d great with the words במערבא מתנו הכי. What three statements are made regarding the original deed of עזרא? 8. What practices of ודניאל, ירמיה, משה are indicated at this point? What words in the formula given by משה are omitted by ירמיה ודניאל and what reasons are presented for these omissions? What challenge is now presented regarding these omissions? Look at the final question and answer of this text. What is your reaction to this notion that such omissions are acceptable? 9. What do we learn from this text about the many different perspectives of the person who is praying and what we may or may not understand about G-d and the purpose of even those parts of G-d’s creation that we find difficult to accept and understand?

174

Yoma 69b

דברי (אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ב גמרא,דף סטכדאמר רב חסדא בעזרת נשים ' וישב לפני הויבא המלך דוד ) א יז הימים

הכא נמי בעזרת נשים והיכא איתמר דרב חסדא אהא מיתיבי דתניא היכן ויקרא בו לפני ) נחמיה ח(י אומר בהר הבית שנאמר "קורין בו בעזרה ראב

ויברך ) נחמיה ח(הרחוב אשר לפני שער המים ואמר רב חסדא בעזרת נשים גדול אמר רב יוסף אמר רב שגדלו בשם האלהים הגדול מאי' עזרא את ה

אלהי ישראל מן העולם ' ברוך ה) א טז דברי הימים(המפורש רב גידל אמר ל אין "ועד העולם אמר ליה אביי לרב דימי ודילמא שגידלו בשם המפורש א

ויעמוד עזרא הסופר ) נחמיה ח(אומרים שם המפורש בגבולים ולא והכתיב ר רב גידל שגדלו בשם המפורש הוראת שעה על מגדל עץ אשר עשו לדבר ואמ

אלהים בקול גדול מאי אמור אמר רב ' ויצעקו אל ה) נחמיה ט(היתה יוחנן בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה ' ואיתימא ר

וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן כלום אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן נפל להו יהבתיה לן אלא לקבולי ביה

פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת אמר רב חנינא שמע מינה חותמו של ה אמת אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא מסרוהו "הקב

ניהליהו נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא ) זכריה ה(שנאמר } דעבודה זרה> {דעבודת כוכבים<לישראל היינו יצרא

ויאמר זאת הרשעה בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי אמרו היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה

מר זאת הרשעה ויא) זכריה ה(באברא דאברא משאב שאיב קלא שנאמר וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי ואמסר בידייהו אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא

ליה כליא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח אמרי היכי נעביד נקטעלמא ניבעי רחמי אפלגא פלגא ברקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה ושבקוהו ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה במערבא מתנו הכי רב גידל אמר

האל הגדול הגבור ) נחמיה ט(גדול שגדלו בשם המפורש ורב מתנא אמר ע בן לוי והנורא והא דרב מתנא מטייא לדרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהוש

למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין ) דברים י(

בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים ורת בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גב

גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות "שאלמלא מוראו של הקב

ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה אמר רבי אלעזר מתוך :ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו"שיודעין בהקב

175

The Shema: The Tefillah and Its Centrality

Chevrutah/Discussion Questions

Introduction: Clearly, the Shema is the most powerful and probably the most well known prayer unit. In it, we declare the Absolute Oneness and Unity of G-d or Yichud HaShem as well as our absolute faith and devotion to G-d. Read through the text of the Shema CAREFULLY (no mater how many times you have said it and even if you know it by heart), READ it, SAY it and HEAR it with a chevrutah.

1. What is this prayer unit saying and declaring? 2. Look in a Humash, note where these paragraphs come from and the

context in which they appear. Do you think that this combination of Torah texts is the best possible one to convey the stated goals and purpose of the Shema? Do you think any other text of Torah could be used here instead of any of these components?

3. Look at the text of the Shema as found in the Reconstructionist

Siddur, Kol HaNeshamah. Read through this text, found here on pp. 149 - 153 and consider what has been done in the presentation of this Tefillah. You may have looked at this earlier in this course and if so, this will just be a review discussion at this point. If not, take the time to carefully consider what has been done here. Note the two options that are presented for the middle paragraph; how do you feel about the second option presented? Does this change your opinion regarding question #2 above?

Now consider the summary of the article included here by Rabbi Herman L. Horowitz, entitled The Sh’ma Reconsidered. Please note that Rabbi Horowitz received his ordination at the Jewish Theological Seminary (Conservative) and identifies himself and is regarded as a religious and observant Jew. Read this summary carefully and note what Rabbi Horowitz suggests based on his extensive research about the formulation of the text we know as the Shema.

176

1. What is the conflict that Rabbi Horowitz articulates in the beginning of the article; why/ is this a conflict that needs to be addressed?

2. To what does he turn in search of a better understanding of the

structure of the Shema; with the intended result to be a better appreciation of why these particular texts become part of this established and critically central Tefillah unit?

3. In this search, note the definition of the structural elements that are

found in treaties of the ancient Near East. Chart out the connection between these elements and the structure of the Shema as indicated by Rabbi Horowitz. Look carefully at the text of the Shema and be sure that you see and can identify each of the elements that you have included on your chart.

4. Now that the structural elements have been defined, we are asked to

consider changes in terms of “the actual dwelling-place of G-d” as reflected in historical development and represented in the later-compiled book of Devarim/Deuteronomy. What changed so profoundly in terms of the maintaining of the agreement and relationship that we had with G-d, as a group and as individuals? Within the context of this development, what additional and central importance is attached to the recitation of the words and text of the Shema? Does this additional importance and meaning continue to resonate with us today?

5. To what degree is the Shema formulated and developed according to

the parameters of the ancient forms of suzerainty treaties? Does it meet the criteria of a “loyalty affirming liturgy practice for priest and peasant alike,” and in so doing, does this detract from its treaty-like elements?

6. Notice the presence of the symbols of attachment and affirmation of

the covenant/Brit in this prayer unit. Look at the stated significance of the Tzitzit as “a non-verbal ritual reminiscent of ancient loyalty-affirmation ceremonies.” What other practices associated with the Shema can be seen as reminiscent of use and interaction with ancient treaties? How/ does this give the Shema a significance as both a document of faith affirmation and historical recall? What about its identity as “loyalty-affirming liturgy for priest and peasant alike?”

177

Which of these aspects of the identity of the Shema is most relevant and personally meaningful for you; explain your answer?

7. What do you understand to be the significance of the added phrase of

Baruch Shem Kavod…?

8. What do you understand to be the most pervasive and lasting lesson and significance of this Tefillah for Horowitz? What is it for you in terms of your interaction with its words and text?

178

The Shema and Suzerain Treaties

With a summary of the article, The Sh’ma Reconsidered, by Herman L. Horowitz in Judaism: A Quarterly Journal of Jewish Life and Thought,

Volume 24, No. 4, Fall, 1975

There are many sources to consult regarding the structure of the Shema including the first declarative statement, the response said quietly and the three paragraphs that are included in it. Why are these three paragraphs, Deuteronomy 6: 4 – 9, 11: 13 – 21, and Numbers 15: 37 – 41, used in this all-important declarationof faith? While clearly, as many sources cite, the main purpose of this declaration is to achieve kabbalat ol malchut shamayim (the acceptance of the yoke of the Kingdom of G-d), we still have to wonder about these particular paragraphs and the structure they follow. Note might be taken of the Reconstructionist Siddur, Kol HaNeshama which offers an alternative reading for the second paragraph from Deuteronomy 28: 1 – 6 and 30: 15 – 19. Further, consider that while many consider the notion of kabbalat ol malchut shamayim as the raison d’etre for this Tefillah, others state that its whole idea is to clarify what G-d is for us and in our lives. Clearly there is a conflict between whether this prayer is to establish our acceptance of the yoke of the law ordained or to give us a sense of who G-d is to us. Perhaps we need to look elsewhere to resolve this conflict and determine what this text is intended to accomplish. Horowitz proposes that we consider the work of many scholars and look outside of the Jewish pale for a known structure that is often used used and may very well be reflected in the composition of this prayer so central to our lives. Specifically, he looks at the treaties of the ancient Near East from the 19th through the 7th centuries B.C.E. He identifies six structural elements that characterize these treaties which are vertical in nature between a lord and his vassal/s. Note should be taken that these treaties are not between two parties that are equal in stature, reflective of the cultural context from where they came and the nature of the relationships of parties to such an agreement. He uses the work of Victor Korovec and George E. Mendenhall to do so. These elements are as follows:

179

1. Declaration and identification of the historic reasons for the treaty. 2. A series of stipulations that govern the deeds of the parties to the

treaty. 3. The identification of the Great King, or his designated representative

to dictate the conditions of the treaty. 4. Threats and curses that will result against the vassal who breaches the

conditions of the treaty. 5. The names of the witnesses to the treaty. 6. Provisions for ongoing recitation and review of the treaty.

All of these treaties contained these elements though the order may have been different. Notice that in the Shema each of these elements is present.

1. The opening statement proclaims the Great King to whom the nation must direct its complete loyalty.

2. The first paragraph (Deuteronomy 6: 5 – 9) lists the things that the nation must do to demonstrate its loyalty.

3. The following verses (Deuteronomy 11: 13 – 17) indicate both the threats and suffering that disloyalty will bring as well as rewards for complete loyalty to the Great King.

4. The last paragraph, Parshat Tzitzit, indicates witnesses to the agreement. In ancient Babylonia, Tzitzit could be used as a substitute for personal witnessing to a contract.

5. The last part of the final paragraph indicates reference to the historical events that frame the Covenant/Brit on which this treaty is predicated.

6. The conditions for the ongoing recitation are found in the first paragraph, in which we are told when we should recite these words daily.

Following the centralization of sacrificial worship, as the 7th century B.C.E. drew to a close, there was a transition from the notion that the Beit HaMikdash was the dwelling of G-d to a belief that while G-d did in fact dwell there, G-d was also present everywhere. The Aron Kodesh was no longer the dwelling place of G-d but the home to the word of G-d, literally the place where the Sifrei Torah were kept, much in the way we think of this today. As this transition occurred, the dwelling of G-d everywhere and the personal connection to G-d’s presence became the responsibility and

180

experience of each person who was part of the B’nai Yisrael, the vassal party to this covenantal treaty. Further, there was a sense of equality in this relationship as this covenant and its elements were intended for the priest and the peasant alike – simply for every Jewish person, regardless of station in life. At this point the practices indicated in the covenant, specifically personal involvement in tzitzit, mezuzah and daily recitation of the words as dictated, become the personal responsibility of each and every Jew. Parallel to this development, the use of Suzerain Treaties as “legal” documents fell into disuse. Now, one must ask how and why the Shema withstood this transition. Horowitz suggests that “only because it had struck such deep roots into the Jewish spiritual soil in the Exile,” does the Shema continue as the primary statement of the covenantal agreement between G-d (the Great Lord) and the the B’nai Yisrael (the vassal party). Horowitz summarizes his stance as follows after explaining these components of the Shema as a treaty with eternal ramifications:

It would appear…that the modern conceptual explanation of the purpose of the Shema is an unfortunate digression. The Shema really aims to establish and renew, periodically, a powerful and all-pervading bond between Israel and G-d. This bond is based on the reality of Jewish historic experience and requires undivided loyalty. Commitment to this relationship calls for a pattern of personal and national life to illustrate this loyalty dramatically. The basic motivation of the life of the Jew deals neither with mediation nor speculation but, rather, with the eternally-valid bond between two vivid realities: himself and his G-d….In the name of historic accuracy as well as to provide a cosmic anchor, the Shema should be taught and appreciated as, in truth, it always should have been: kabbalat ol malchut shammayim. Responsibly and lovingly, the Jew, in reverence and gratitude accepts the burden and the blessing of the will of his Creator, the Holy One, praised be [G-d].

181

שאלות -מסכת ברכות

א.ג -א .ב

Introduction: Note that מסכת ברכות is at the beginning of זרעים in our edition, and that what follows is the first discussion of this text. Some would point out that there are compelling reasons that this is the first discussion of the entire גמרא, though others find this not to be a relevant observation and it is not in fact always the beginning discussion in all editions of the Talmud. Nonetheless, let us consider that it appears significant that the first question that is asked about the saying of the שמע is strictly a question about time frame of when it can be said. The question is not about whether or not one should or why do we do so; the very nature of the question teaches that there are certain things that are taken as givens when we are looking at practices in which we are engaged. There are parameters of questioning, though this questioning is so highly valued and necessary in the world of Rabbinic processing. Think about this as you look at this text and carefully consider the nature of the Rabbinic discourse that we will find here.

as the ברכות explains that Rebbi’s choice of this tractate of רמבםfirst (note should be taken that in the times of the Geonim, different orders of the Talmud were not used and studied as much) is quite significant. We are taught that before we can look at the intricacies of life, we must nourish ourselves; before that we must bless and acknowledge the source of all that we use for nourishment; and before that we must acknowledge the Absolute Oneness and Sovereignty of G-d, who provides all for us. And so ...begins מסכת ברכות

182


1. In the beginning משנה, look at the question מאימתי קורין and the various options provided in the answer. What does the that is cited and what resolution is given regarding the מעשהdifferent suggestion of time boundaries on the part of the חכמים and by רבן גמליאל? What important principle is presented at the end of the משנה; what is your understanding of the importance of this principle of להרחיק אדם מן העבירה?

2. What is the first question of the גמרא? Do you understand why this first question is posed? What is assumed as “given” in this question; what is obligated and what are the parameters of fulfilling this obligation? What are the answers that are suggested here, and what do we learn about the development of our practices and laws from the source of this answer?

3. What are the cited differences between how the שמע ?תפילות של ערבית ושחרית are structured for the וברכותיהWhat is the concern of the גמרא regarding the order of the ,תנא as suggested in the second option given by the תפילותgiven that a later משנה will cite the elements of this unit by mentioning שחרית first and ערבית afterwards (see ברכותא.יא ); there is a stated concern here about consistency.

4. Look at the גמרא text on the concept and practice of Once again, we are .הכהנים שנכנסים לאכול תרומתםdiscussing boundaries of time during which actions occur. What is the significance of צאת הכוכבים in this discussion? What is the significance of ביאת השמש? What do you understand to be the significance of the discussion regarding

מעכבתו... וטהר ?

5. Consider why the גמרא is juxtaposing the time frame of the

What preparation is .קריאת שמע and כהנים שאוכלים תרומה

183

involved on the part of the כהנים and when can these things be done? Now if this is used as a suggested boundary for the recitation of this most important prayer, why is there such a concern with precision of this time frame? What is the significance of the difference between וטהר and ויטהר?

6. Look on ב.ב at the words לא שמיע להו... במערבא . What is their concern about the use of the words ובא השמש and וטהר and how is the meaning of these phrases resolved?

1. Now we are presented with a ברייתא in which completely different criteria are suggested regarding the time frame of when one may recite the שמע in the evening. Notice what group of people is cited in the situation given here. Is this going to be accepted either in terms of the beginning time or the ending time? What is the meaning of the phrase

יעורא הואעני וכהן חד ש ?

8. Now we see another ברייתא in which another group of people and set of criteria are introduced for when one may begin to recite the שמע בערבית according to the words of רבי מאיר. At this point, stop and review the various points of view that we are considering here.

9. Note that we are dealing with three groups of people who will come to the end of their work day by different means and it is at this point that they will say the שמע בערבית. There will be a back and forth discussion about whether or not the time/schedule of the Kohen, the regular person bringing in Shabbat and the poor person eating their food are one and the same or not in terms of using them to determine when one says the שמע. Look again at the end of the ברייתא that shows the teaching of Rabbi Meir. What do the חכמים say about the limit according to the life of the כהנים; how is this different from the original משנה; what additional concern is added?

184

10. Now there will be a question regarding the need for both of these texts from נחמיה and how they establish the length of the workday, which is important information when considering the schedule of the general population. At this point, the four options presented are considered in terms of their relationship to each other and who is in agreement with whom. Try to chart out these four different criteria and their source as a means of summary.

11. Now, yet another ברייתא will be invoked to clarify this situation and the questions that have been presented. רבי מאיר adds one particular detail that is important in terms of the כהנים that was understood as given until this point; what is it?

Though the discussion continues, we will stop with the words and just note that in משעה שהכהנים טובלים לאכל בתרומתןthe following lines of the text, there is further consideration of the relationship between these different benchmark times that have been defined, their impact on the measure of the day and when the קריאת שמע can be recited. Other time markers are also considered, e.g. שמשותבין ה . Though we will stop our study at this point, pause to consider why this discussion is conducted and what is really at stake in terms of resolving and defining differences and time frames. We pick up our study on א.ג with the words עד סוף האשמרה.

12. What is the explanation of רבי אליעזר regarding the משמרות? How many watches are we speaking about and what is the length of each in the different options? What is the domain of these משמרות? What are the markers suggested for each of them? Show how the three משמרות are described in chart form by the various markers indicated (פסוקים used, characteristics, activities in peoples’ days, etc.).

185

13. Look at the beginning of a new ברייתא in which we see the words מר רבי יוסיא . What thought that we see later in איןרבי appears here. Explain the conversation between עומדיםרבי that תפילה What are the three practices of .יוסי ואליהו ?learns in this encounter יוסי

returns to the dialogue and responds to the questions רבי יוסי .14of אליהו regarding what he did hear in the ruins in which he was praying. What do we learn about G-d and G-d’s relationships with us in this story? We are taught often to not take such anthropomorphic explanations of G-d literally but to extract didactic value from them; do you see the value of this story? What is it teaching?

15. What are the three reasons that one should not enter a חורבה? How/does this relate to other principles we have learned regarding the need to be safe and not put oneself in harm’s way? Remember, that this is based on why one should not pray or enter or perform various מצוות n a threatening situation.

We will end this study with the words ומשום מזיקין איכא.

186

מסכת ברכות פרק א

משעה .קורין את שמע בערבין מאימתי א משנה,דף בשהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה

רבן .וחכמים אומרים עד חצות .אליעזר' הראשונה דברי רמעשה ובאו בניו מבית .גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר

המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה זו בלבד אמרו אלא כל עמוד השחר חייבין אתם לקרות ולא

מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל

כ למה "הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר א :אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה

י שנא תנא היכא קאי דקתני מאימתי ותו מא א גמרא,דף בדתני בערבית ברישא לתני דשחרית ברישא תנא אקרא קאי

בשכבך ובקומך והכי קתני זמן קריאת שמע ) דברים ו(דכתיב דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ואי

ויהי ) בראשית א(בעית אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב ברך ערב ויהי בקר יום אחד אי הכי סיפא דקתני בשחר מ

שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים תנא פתח בערבית והדר תני .לאחריה לתני דערבית ברישא

בשחרית עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית והדר פריש אמר מר משעה שהכהנים נכנסים לאכול :מילי דערבית

מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה משעת צאת .בתרומתןמלתא אגב אורחיה .ים לתני משעת צאת הכוכביםהכוכב

קמשמע לן כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת ויקרא (הכוכבים והא קמשמע לן דכפרה לא מעכבא כדתניא

ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ) כבוממאי דהאי ובא .ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה

טהר טהר יומאהשמש ביאת השמש והאי ו

דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא ב גמרא,דף בכ לימא קרא ויטהר מאי וטהר "אמר רבה בר רב שילא א

187

.טהר יומא כדאמרי אינשי איערב שמשא ואדכי יומאבמערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו ובעו לה מיבעיא האי ובא השמש ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר

או דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא והדר יומאפשטו לה מברייתא מדקתני בברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים שמע מינה ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר

אמר מר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן :יומאורמינהו מאימתי קורין את שמע בערבין משהעני נכנס לאכול

סיפא ודאי .עומד ליפטר מתוך סעודתופתו במלח עד שעה שלא עני וכהן .'רישא מי לימא פליגי אמתני .פליגא אמתניתיןש "ורמינהו מאימתי מתחילין לקרות ק .חד שיעורא הוא

בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות מ וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול "דברי ר

פ שאין ראיה "ואע .צאת הכוכבים בתרומתן סימן לדברואנחנו עושים במלאכה ) נחמיה ד(לדבר זכר לדבר שנאמר

וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה מאי ) נחמיה ד(ואומר

ואומר וכי תימא מכי ערבא שמשא ליליא הוא ואינהו לה משמר והיום מלאכה ש והיו לנו הלי"דמחשכי ומקדמי ת

קא סלקא דעתך דעני ובני אדם חד שעורא הוא ואי אמרת עני וכהן חד שעורא הוא חכמים היינו רבי מאיר אלא שמע מינה עני שעורא לחוד וכהן שעורא לחוד לא עני וכהן חד

ועני וכהן חד .שעורא הוא ועני ובני אדם לאו חד שעורא הואלין לקרות שמע בערבין שעורא הוא ורמינהו מאימתי מתחי

אליעזר רבי יהושע ' משעה שקדש היום בערבי שבתות דברי ראומר משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן רבי מאיר ' אומר משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן אמר לו ר

חנינא אומר ' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים ר' חאי ואמרי לה רא' משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח ר

ואי אמרת .אחא אומר משעה שרוב בני אדם נכנסין להסביהושע אלא לאו ' חנינא היינו ר' עני וכהן חד שעורא הוא ר

.שמע מינה שעורא דעני לחוד ושעורא דכהן לחוד שמע מינה

188

הי מנייהו מאוחר מסתברא דעני מאוחר דאי אמרת דעני לאו שמע מינה דעני אליעזר אלא ' חנינא היינו ר' מוקדם ר

אמר מר אמר ליה רבי יהודה והלא :מאוחר שמע מינהכהנים מבעוד יום הם טובלים שפיר קאמר ליה רבי יהודה לרבי מאיר ורבי מאיר הכי קאמר ליה מי סברת דאנא אבין השמשות דידך קא אמינא אנא אבין השמשות דרבי יוסי קא

זה נכנס וזה אמינא דאמר רבי יוסי בין השמשות כהרף עין יוצא ואי אפשר לעמוד עליו

מ תרי תנאי אליבא "מאיר אדר' קשיא דר א גמרא,דף ג' אליעזר תרי תנאי אליבא דר' אליעזר אדר' מ קשיא דר"דר

עד סוף :אליעזר היא' א רישא לאו ר"אליעזר ואבאליעזר אי קסבר שלש משמרות ' מאי קסבר ר :האשמורה

ת ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה לימא עד ארבע שעוהוי הלילה לימא עד שלש שעות לעולם קסבר שלש משמרות

ל דאיכא משמרות ברקיע ואיכא "הוי הלילה והא קמאליעזר אומר שלש משמרות הוי ' משמרות בארעא דתניא ר

ה ושואג כארי "הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקבתן קולו ממרום ישאג וממעון קדשו י' ה) ירמיהו כה(שנאמר

שאוג ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה

אליעזר אי תחלת ' מאי קא חשיב ר .מספרת עם בעלהמשמרות קא חשיב תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה אחרונה

י סימנא יממא הוא אלא חשיב סוף משמרה ראשונה למה לא כולהו "ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא ואב

סוף משמרות קא חשיב וכי תימא אחרונה לא צריך למאי ש למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן "נפקא מינה למיקרי ק

ש אימת כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי "ק' דרב ג' אמר רב יצחק בר שמואל משמי .יאמו ליקום וליקר

ה "משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקבושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי

189

ר "תניא א :ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולםיוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת

תפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על מחורבות ירושלים להעד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי > והמתין לי<הפתח

תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא

וברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל הייתי שמא יפסיקו בי עתפלה קצרה באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה

חרבתי את ביתי ושרפתי ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם האת היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך

מקלסין אותו ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך ש"הקבבביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו

ר מפני שלשה דברים אין נכנסין "ת :מעל שולחן אביהםמפני חשד .לחורבה מפני חשד מפני המפולת ומפני המזיקין

ותיפוק ליה משום מפולת

190

פרק א, הלכות קריאת שמע, ם'רמב

Introduction: As you go through this material, think about what you know about the שמע and קריאת שמע as well as the structure of the שמע in the various ideological מעריב and שחרית in both וברכותיהmovements, as we have studied earlier. You might also want to review material about the meaning of the actual prayer. Now that we have looked at some historical components of this תפילה and some variations of how it is included in different prayer traditions, lets turn our attention to what ם'רמב has to teach us about how it is said and why. Note: Remember that different classes are going through these materials in a different order. If you have already done some analysis of the שמע go back to those notes and materials for review. Consider what ,וברכותיהyou have already studied in the following texts: ם'רמב, הלכות תפילה *

קיצור שלחן ערוך *

א.ג -א .ברכות ב * Discussion Questions:

1. What textual support does ם'רמב use to validate the saying of the ?two times per day שמע 2. What are the parts of the שמע and what reasons does ם'מבר give for their inclusion? What is his concern regarding the saying of פרשת in the evening and what explanation does he give for doing so ציציתanyway? 3. What explanation is given for the “stage directions” we use in how we read the שמע in הלכה ד? Look at this beautiful rendition of history and the recalling of both the words of יעקב and משה to the בני ישראל as well as their answers. How/does this enhance the meaning of the שמע for you? 4. Notice the structure of the שמע וברכתיה during שחרית and חהמנ ; chart out the service according to ם'רמב and compare this structure to

191

what is found in the different סידורים already studied (if this has not been done already). Look specifically at ח -הלכות ה . Who set the order of this prayer; what else have we seen that was attributed to עזרא in earlier texts? 5. Regarding the element of קבע, what is the significance of the following words from אין אדם רשאי לפחות מהם ולא - הלכה ז Do you agree with this concept or not; what is the ?להוסיף עליהםreason that you can discern from this text for this injunction regarding how we are to say the שמע? Notice that if we do not do this מצוה של ,exactly as scripted, we are told that for the one who is praying תפילה What is your response to this in terms of your .לא יצא ידי חובתוunderstanding of what we have studied regarding both קבע וכוונה? 6. Look at הלכה ט and compare this to what has been studied in מסכת

)א.ג -א .ב(ברכות . Note why the range in time frames is given; what does it mean when we read that מן הפשיעה אלא כדי להרחיק אדם ? Note the further conditions that are given in הלכה י. Now, notice the parameters in יג -הלכות יא for when one says the שמע in the morning. 7. Why do you think that these instructions are so specific and important? Remember the discussion about why the first discussion of this מסכת ( which is, you will recall, the beginning of the first סדר) is based on the question given and what that question is - מאימתי קורין - look back at Question #2 of the study of א .ג -א .מסכת ברכות ב for a review and validation of this issue.

Please note that an on-line version of this text could not be found. Please choose your own version of this text.

192

שמונה עשרה

Overall Structure of Amidah

Note: This can be included here or earlier as indicated in the Structure of Tefillot study. This will depend on individual groups and their journey. You will need to use the Siddurim that were used earlier in this course. The idea of its inclusion here is that students have gone through the balancing act of all of the different elements of Tefillah and the last text study piece of this course is related to the private and personal prayers that may be offered after the recitation of the Amidah. This is a wonderful opportunity to consider the balance between Kevah and Kavannah in our Tefillot.

Introduction: Find a chart (or alternatively, create your own) that includes the various times and content of the Amidah and notice the elements that we have already studied and developed regarding the שמונה עשרה. With your ברותאח , look back at the various סידורים that we have already examined when we compared our different prayer traditions and identify the elements indicated here regarding this most basic and central unit of .תפילה Notice and identify the following components in the daily עמידה that we say: praise /שבח

requests/בקשות

thanks/הודיה Take note of the format for the עמידה for various occasions as indicated in the chart that you find and/or create:

What parts are always the same? What parts change? With what do we replace the בקשות from the daily עמידה for

special days ( 'וכו, חגים, ראש השנה, שבת )?

What is the significance of קדושת היום on these days?

What is different on fast days? Now, find and identify each of these elements in at least three different םסידורי . This can serve as a review (or extension, depending on where this

lesson appears) of the comparison of the different ideological movements. Notice the following elements:

193

What aspects of the שמונה עשרה are the same across the different versions found in the various prayer communities?

What aspects of the שמונה עשרה are different among the versions found in the various prayer communities?

What differences in text do you notice in some communities (e.g. take particular note of the Avot in the non-Orthodox Siddurim.

What else have we already learned about the following additional elements of the שמונה עשרה?

The fact that there are not 12 בקשות but 13 in the daily עמידה

The addition of the 19th ברכה and its history and significance

The use of the ברכות מעין Saying the שמונה עשרה when there is a סכנה/ dangerous

situation Variations in one’s ability to pray and the purpose of the Repetition

of the עמידה

Use of the קדושה during the repetition of the עמידה Name other factors that you and your group can identify

Note: Groups that should spend additional time learning the basic elements of this and other prayer units should do so. Otherwise, groups can be asked to research various aspects of the עמידה to add to this study based on the knowledge base of the students in the group.

194

א.יז -ב .מסכת ברכות טז

Introduction: This discussion from Chapter Two of מסכת ברכות is within the text that continues to discuss the שמע and how it is to be said with proper כוונה. Within the context of this discussion, attention is turned to the additional prayers various pious people added to their שמונה עשרה. While we study this, students should be encouraged to think about the meaning prayer has to them personally and what their own individual prayers would be. Has this study contributed to your thinking about תפילה and its ongoing place and purpose in our lives? Here, we will consider the balance of scripted shared prayer of the community - קבע - with our individual needs for private prayer - כוונה -, both in content and in intent. This is a wonderful opportunity for students to consider this balance seriously in terms of looking at their own prayer practices and those of the communities of which they are part. As we move towards the end of this study, students are encouraged to do additional thinking in terms of their Essential Questions and what, if anything, has changed or has developed in terms of thinking about our own use of and interaction with תפילה as a result of this study. We begin on ב.ברכות טז with the words אמר רבי אלעזר מאי דכתיב כן .דף eighteen lines from the bottom of the אברכך בחיי Discussion Questions:

1. What purpose does one’s personal קריאת שמע serve for אלעזר' ר according to this text? Is this a matter of קבע and/or of כוונה? What challenge is presented here? What is the significance of the phrase כמו are a תפילות remember that our ;חלב ודשן תשבע נפשי ולא עודsubstitute for the original קרבנות; you might want to go back to the source in the ך 'תנ for this quote; it is ו:גתהלים ס . What is a possible distinction being made here between שמע and תפילה? [Note this in terms of the next discussion that will begin shortly.] 2. Note the rewards indicated for such תפילות; what do you think about this in terms of its statement regarding the potential power of prayer? 3 Now, we transition into the text that speaks of various additional personal prayers that were offered in the course of reciting the שמונה as you go through this כוונה first of all think about the issue of ;עשרהtext and consider the teaching of the גמרא that we have already discussed

195

at length (and as found in )ב.ברכות כט that our תפילות need קבע BUT should not become a matter of קבע; be sure that you understand this differentiation. 4. Beginning with the words תר דמסיים צלותיה רבי אלעזר ב , read through the following texts of the additional personal תפילות attributed to different individuals. Chart these out (here is a good place to highlight the text on the דף); notice the repetition of the phrase יהי רצון מלפניך ה 'ואלקינ and consider what the significance of this formula is at this

moment. What is the petitioner asking or suggesting in terms of the place of G-d in one’ life? 5. Study these prayers with your study partner and consider what elements are used in our own statement at the end of the עמידה today as well as what appears elsewhere in our תפילות. Where can you find elements of this prayer in these expressions that reflect כוונה; how does this becoming part of the fixed structure of our prayers, the קבע, change the value of this text for you, if in fact that is the case? Do you see any elements in these prayers that you add in your own private prayers as well?

196

א.יז -ב .מסכת ברכות טז

כן אברכך בחיי בשמך ) תהילים סג(ר אלעזר מאי דכתיב "אש בשמך אשא כפי זו תפלה "כפי כן אברכך בחיי זו ק אשא

כמו חלב ודשן ) תהילים סג(ואם עושה כן עליו הכתוב אומר ז והעולם "תשבע נפשי ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים העוה

אלעזר ' ר :ושפתי רננות יהלל פי) תהילים סג(הבא שנאמר ו אלהינ' בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה

שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות ותרבה גבולנו בתלמידים ותצליח סופנו אחרית ותקוה ותשים חלקנו בגן עדן ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך ונשכים ונמצא יחול

רבי .לבבנו ליראה את שמך ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה' ך היוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפני

אלהינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך ותבא

זירא בתר דמסיים צלותיה ' ר .לפניך מדת טובך וענותנותךאלהינו שלא נחטא ולא נבוש ' אמר הכי יהי רצון מלפניך ה

רצון חייא בתר דמצלי אמר הכי יהי ' ר .ולא נכלם מאבותינואלהינו שתהא תורתך אומנותנו ואל ידוה לבנו ' מלפניך ה

רב בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון .ואל יחשכו עינינואלהינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום ' מלפניך ה

חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה חיים של חלוץ עצמות חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם

וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת בושהתורה ויראת שמים חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו

' רבי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה .לטובהאלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומפגע רע מיצר רע מחבר רע משכן רע ומשטן

קשה ומבעל דין קשה בין שהוא בן ברית בין המשחית ומדין ג דקיימי קצוצי עליה דרבי רב ספרא "שאינו בן ברית ואע

אלהינו שתשים ' בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה שלום

197

בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין א גמרא,דף יזהתלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקין לשמה בין עוסקין

כל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין שלא לשמה ואלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ' ר .לשמה

אלהינו שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן חשכה ' הואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו איכא דאמרי הא רב המנונא

אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים ' מצלי לה ורי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור גלו

שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם רבא בתר צלותיה אמר .ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

הכי אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי"לא נוצרתי עפר אני בחיי ק

אלהי שלא אחטא עוד ' מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך הי יסורין "ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא ע

וחלאים רעים והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלהי נצור

ום ונפשי לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדכעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי

רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר .צורי וגואלי' לפניך הצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית דמ

המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו

יוחנן כי הוה ' ר .הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצניים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה מסי

לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר

טוב שם ) קוהלת ז(בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה מ "מרגלא בפומיה דר .משמן טוב ויום המות מיום הולדו

198

ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי גמור בכל לבבךתורתי נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך

מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי .בכל מקוםבריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים

משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר למלאכתי והואבמלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד

מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם .שיכוין לבו לשמיםמענה רך משיב חמה ומרבה שלום ) משלי טו(ערום ביראה

כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק כדי עם אחיו ועם קרוביו ועםשיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום

מרגלא בפומיה דרבא תכלית .מעולם ואפילו נכרי בשוקחכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה

שהוא גדול ממנו בחכמה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שכל ' ראשית חכמה יראת ה) תהילים קיא(ובמנין שנאמר

טוב לכל עושיהם לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושה שלא לשמה נוח

לא כעולם הזה העולם [לו שלא נברא מרגלא בפומיה דרב ולא פריה העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ] הבא

ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה

גדולה :ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו) שמות כד(שנאמר ' ה לנשים יותר מן האנשים שנא"הבטחה שהבטיחן הקב

בוטחות נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות ) ישעיהו לב(חייא נשים במאי זכיין באקרויי ' ל רב לר"האזנה אמרתי א

בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין אמי ' כי הוו מפטרי רבנן מבי ר .לגברייהו עד דאתו מבי רבנן

חנינא אמרי ליה הכי עולמך תראה בחייך ' ואמרי לה מבי רים לבך יהגה ואחריתך לחיי העולם הבא ותקותך לדור דור

תבונה פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות עפעפיך יישירו

199

נגדך עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים ופעמיך

כי הוו מפטרי רבנן מבי רב .ירוצו לשמוע דברי עתיק יומיןני אמרו ליה הכי שמואל בר נחמ' חסדא ואמרי לה מבי ר

אלופינו מסובלים רב ' אלופינו מסובלים וגו) תהילים קמד(אלעזר חד אמר אלופינו ' ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ור

בתורה ומסובלים במצות וחד אמר אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורים

200

And now what????? Our Attempt at a Meaningful Summation

This study will end (really pause at this point) with an opportunity for all members of our Learning Community to reflect upon what we have studied and learned together this year and consider how this has had an impact on our feelings about prayer. We will all try to compare our reactions to the Essential Questions from the beginning, through and at the end of this study. What else would we like to pursue individually on our own at this point? What new appreciations, understandings, and yes, questions, do we now have about Tefillah, both generally and in terms of our own experience? It is recommended that our Community of Learners take the last two to three sessions to share aspects of personal, communal and collective growth and development regarding the topic and experience of Tefillah during the course of this study. The framing for these discussions will depend on the group and where it defines itself as being at the end of this course. Remember our Enduring Understandings for this course have been:

Each person can find individuated meanings in the expansive and embracing words of Tefillah.

Tefillah can be a most important vehicle that enables us to connect to

G-d and other members of the community.

I can be part of a Tefillah community in which I am a specific individual as well as a member of the group.

Further, our Essential Questions for this shared learning journey have been:

What is the place of תפילה in my life? What are my expectations about תפילה? What challenges or needs

do I have in my life for which I would want תפילה to be a response?

What/do I believe about G-d in my life?

201

How/does G-d respond to and/or hear my תפילה? How/does the classical language and texts of תפילה respond to my

contemporary life and problems? What elements about the structure (script, repetition, etc.) of תפילה

are helpful to me? What do I find problematic? Is there a place within this fixed structure for my voice?

What purposes does תפילה serve for me as a member of the larger

community? What are my expectations of my תפילה community and what are my community’s expectations of me?

These questions have continued to follow us both as a group and each of us individually throughout this study. Remember that one option for these sessions is to view The Quarrel a second time. If this is done, students should look at their written reactions from the first viewing and consider how they have changed and developed in their approach to Tefillah and its expression in their lives. Remember that this will take a total of three sessions. You and your teacher/facilitator of this Learning Community will decide upon an appropriate final paper/project/presentation that encompasses these sentiments or others uncovered by the group during the course of this study. Remember to consider the three areas of goals and what progress you have made both academically and personally/spiritually during this course. Suggested options for summation projects for this course include exploration of the following possible areas:

1. The Tefillah and/or element/s of Tefillah that have acquired new and powerful meanings for you as a result of this study.

2. An assessment of the progress you have made regarding addressing of

the Essential Questions and an update of where you are at present in terms of your “issues” with Tefillah and/or G-d and/or …

202

3. The model/s of Tefillah (persons and/or concepts) that most resonate with you and why

4. A commentary and interpretive work on any specific or unit of

Tefillah 5. Learning (and further exploration) of any text of this course that we

could not emphasize enough Each of these projects is to include all of the elements that we have worked on and included in this journey:

Text quotes and explanations Tefillah quotes and explanations Use of processing elements from Discussion Questions and class

sessions Comparison of a Tefillah or Tefillah unit from among the different

Ideological movements and Siddurim used during our study Any of the materials used in this course Elements of journal entries as appropriate and relevant Student initiative to include other components with approval and

support of teacher Ideally, our final sharing sessions might include a short presentation by each student of their final project for the course. If this is chosen, students can either present to the entire class or in smaller groups of four to six students each (suggested in the interest of time and if the class can handle this structure). Approximately three to five sessions should be allotted for these summation experiences, depending on what is chosen. The Community of Learners should pause (that is, end the course) with the reminder and pact with each other to keep growing and challenging one self regarding our relationship to Tefillah and its place in our lives!

203

Tefillah and its Place in our Lives 10-1 Gemara Project

So, we have pursued so much together this semester –

In our journal writing and class discussions, as well as study sessions, we have looked at what we think and feel about Tefillah, our own personal issues with Tefillah and our relationship with G-d, and challenges we accept in furthering this personal journey

In our chevrutah/ shiyur sessions, we have become more skilled and invested students of texts, learning how to ask questions about the texts and their meaning for our lives and practices

In our work together, we have learned so much about the context as well as the content of the texts of our study and elements of Tefillah

In our modern readings, we have explored the thinking, questions and creative thinking of those in our generation who are dedicated to the issues related to our Tefillah practices and their meaning

We have grown as students, as learners, as critical thinkers, and as Jews to whom Tefillah is important as well as often puzzling. And now, it is time to use the venue of a new text we have not yet studied to further explore some of these ideas individually, using the skill sets, information, knowledge base and experience we have shared together to aid us in this individual journey. This is the goal of this project – to have you show that you have acquired the skill sets to choose a text you want to explore, analyze its elements, discuss the important issues found within its text, and “own” the material. The Project: You will choose a text of Gemara from our source guide or from elsewhere in Masechet Berachot (with my help, as needed) and present the text as follows:

1. Include a copy of the text and identify the daf, lines, etc. you are examining as the first page

2. Provide a processed translation or indication of understanding of your text in Modern Hebrew (preferred) or English as the second page

3. Provide a listing of who the voices are in your text and brief explanations of what we need to know about them (generation of Tanaaim/ Amoraim; relationships that are important, e.g. teacher-

204

student, etc.) and any other contextual information needed on third page.

4. List any of the Essential Questions that you have explored that are relevant and connected to your study of this particular text and explain how these issues are connected here and elsewhere in the study in which we have engaged. Why have you chosen to explore this particular text? This is the fourth page (and possibly more).

5. Now analyze and explain the text you have studied and its relevance to our journey. You may do this by using a guiding question-and-answer format as we have used in our own study or any other format you wish. This is the next element in your project. This should be three to four pages.

6. End with a summary of why this text is important to you and how/if it helped in your personal journey in this course. Include any new questions or problems you have encountered as a result of engagement with this text.

Remember, if you can do the entire project in Hebrew, that is wonderful. Also, remember your work should be neat and polished and reflect thought and processing (not last minute efforts). Grading rubric: Presence of all elements and following format 20 points __________ Neatness, proofing, polish, lack of errors 10 points _________ Appropriate use of Hebrew as needed (use a 10 points _________ word processor or neat handwriting) Translation/Explanation of text 30 points _________ Background Information 10 points __________

205

Connection to Essential Questions and following 30 points __________ what you have identified as your journey in our course Analysis of text 65 points __________ Summary 15 points __________ Staying in contact with me and asking for help as needed 10 points __________ This is a 200 point assignment and counts as a major project for the semester. If you want to hand in earlier journal writings or text work as appendices to explain what you are doing in this assignment and how it fits in to the general journey in which you are engaged, you are welcome to do so. Please DO NOT HESITATE to email or ask me any questions you have and check in. A listing of suggested texts will be provided for you as needed. Please note that this assignment is being given to you on Wednesday, December 17, 2008. It is due before the end of the semester; suggested/ recorded date is January 8, 2009, though any time up until January 20, 2009 is fine.

206

Sample Final Assessment Instructions: Below are three tasks to complete in this individual learning exercise.

Everyone must complete #1. (70 pts.) Choose either #2 or #3. (65 pts.) Choose either #4 or #5. (65 pts.)

Remember, the purpose of our final is to indicate that you own both the content and the context of our work together. Cite your references by page number and make sure that you show breadth and depth of understanding. All texts we have covered through pp. 121 (pp. 75 – 84 were not generally covered) are to be and can be included in this experience as appropriate. Each section should take you approximately 35 - 40 minutes. 1. Look at the text of the שלחן ערוך on pages 103 - 121. Choose one unit of study as follows:

ח - ימן יד ה ד ס - סעיפים א , סימן יג סימן יד ה - סעיפים א , יג סימן טז -סעיפים ז , ו סימן טו -סעיפים א , סימן טו

Read the portion you have decided to learn on your own. Make a listing of the points of significance indicated in this text. Now, create a comparison chart in which you find comparative (look for similarities as well as differences) information in other texts we have studied together. Look for and cite any significant developments since the time of the משנה ו גמרא, ך'תנ ,

and in reference to any other texts we have explored. If you wish משנה תורהto answer the questions indicated on pp. 103 – 106 for your chapter/section instead (and these questions are clear to you), you may do so. Remember we will use this in the beginning of the next semester and you will teach each other the sections you have learned and become more knowledgeable about. 2. Look at page 17, and read the writing by G. E. Biddle regarding his view of the Siddur as “an inextricable confusion.” Use your texts and what we have learned and discussed in our studies together to respond to him. You

207

may agree with him, disagree, have mixed reactions, talk about changes in YOU as a result of our journey together. REFERENCE texts from throughout our study and pull together at least five different texts and references in your response. 3. We have often spoken of the need for BALANCE in aspects of Tefillah. What elements do you think are most challenging to maintaining a reasonable balance? Bring your texts together in a discussion in which you identify at least three different elements of balance in Tefillah (Kevah/Kavannah; Community/ Individual; Praise/Requests/Thanks; Length of Tefillot, environment in which we pray, etc.) and use your texts to create your own “sugya” discussing this challenge of balance. 4. Create your own question that is directly related to the TEXTS, CONCEPTS, and DISCUSSIONS we have had in our course. Ask your question and answer it. Remember it has to be big enough and appropriate as a summation question/exercise for this course. Be careful – you will be evaluated on the appropriateness and significance of the question as well as the answer. 5.Return to one of the Essential Questions for this course. Choose one and answer it for yourself USING the texts and lessons of our work together this past semester. This is SORT OF the ultimate Journal Entry, but with texts and references. HOPE THIS WAS REALLY FUN!!!! NOW HAVE A GREAT VACATION!!!!!

tefillah and its place in our lives jewish studies source book barrack hebrew academy

Documents