בלק

1. Bilam: The Choice – Providence Interface

SUMMARY:

One of the great principles which the Bilam story elucidates is freedom of choice, a fundamental principle in Judaism. The interface between our freedom of choice and G-d’s Providence is a complex one. Can our choices change the course of history? Can they frustrate G-d’s plan for the world? Does G-d allow us to choose not only evil but to choose against the very fundamental purposes for which the world was created? How far does G-d allow evil to go before stopping it in its tracks? Does G-d grant us something we really want even if it is not in our own best interests?

Perhaps this is one of the reasons why the story of an evil person is recorded in such detail in our holy Torah. So important is the story of Bilam that Chazal wished to make it a part of the daily Jews will learn truth from whatever source it .שמע comes – even if it comes out of the mouth of a non-Jew with evil intent, or, for that matter, out of the mouth of a donkey. Bilam’s prophecy was as great as Moshe Rabbeinu’s. With all other prophets, G-d first prophesized to them and they then communicated, in their own words, what it was that they had heard. But in the case of both Moshe and Bilam, G-d talked through them, using their voices as instruments to communicate His message. Their role was to just move their lips. As an instrument of G-d’s prophetic message, Bilam’s freedom of choice was limited. He was, in this respect, no different from a donkey, who, although it did not have prophecy, was also used to produce G-d’s message. Bilam, like all the arrogant tyrants before and after him, was unclothed and forced to admit to others just how limited he was, especially when his choices came in conflict with G-d’s plan for the world.

Bilam thought to separate the spiritual from the physical domains, the former going to the Jewish people and the latter going to the nations of the world. The Jews would then stay in the desert and lead a life of pure spirituality. Under such circumstances, he thought, the Jews could not possibly inherit the land, as that would require them to engage in the physical. Therefore, Bilam did not feel that he was cursing the Jews so much as he was accurately identifying their essence and matching that with a loss of the land and a life in the desert.

Bilam knew that there were limitations to his ability to achieve this, but he somehow thought that there must be a way out, a way to use the system of spiritual laws which G-d had set up to go against G-d Himself. He somehow thought that through his sacrifices he could manipulate the very Kedusha G-d used to elevate the Jewish people for his own nefarious purposes.

Bilam hoped to catch that nano-second when G-d was, so to speak, angry, and G-d was forced not to have such a moment throughout this period. Had G-d not done this, Bilam would indeed have succeeded in destroying the Jewish people.

Still, G-d had told Bilam not to curse the Jews. How could he have defied G-d’s Will in this way? Here we learn another great principle of choice: the way in which a person really wishes to go is the way Providence will lead him.

Bilam at first is told by G-d that he may not accompany Balak’s emissaries, but later G-d seemingly relents and tells him he can go. We see from this that G-d allows man to do evil although He does not help him to do so. G-d will only actively help someone searching to do good - אותו מסעין לטהר הבא . But, if one is coming to do bad, G-d will neither stop him nor help him - לו פותחין לטמא הבא . In the Bilam story, G-d first tells Bilam that he may not accompany Balak’s messengers, but Bilam persists and G-d relents. Bilam is seemingly given Divine sanction to proceed with his plan to curse the Jewish people! How can that be? Here the Parsha comes to tell us that there are indeed limitations to one’s freedom of choice. G-d tells Bilam that he may go but that he will be forced to bless the Jewish people rather than curse them. (G-d later expresses anger at Bilam because Bilam does not reveal this to Balak’s emissaries, making it seem that G-d had changed His mind and that it was now possible to curse G-d’s Chosen People. Both of these errors would be a Chillul HaSh-m.)

It emerges that G-d allows us choice only within the parameters in which He has set up. For example, if we are meant to lose a certain amount of money, we can either give it to charity, or we will lose it as taxes; our car will need repairs; etc. One way or another, money which is not meant to be ours will not stay within our possession. We can turn this into a Mitzvah, a strength, or unwillingly subject ourselves to G-d’s Will in other ways.

Perhaps this is why the Sages considered placing the story of Bilam in the story of the Shema. The Shema declares G-d’s Oneness in this world. Things may seem unconnected at times, each one seemingly going its own way, but the hidden reality is that G-d is guiding the whole process all along. Bilam thought that once G-d had set up the world so that man had freedom of choice, he could use the principle with which the world operates to undermine G-d’s own Will. The Shema teaches us that this is impossible and that, ultimately, all the fragmented aspects of reality are really being driven, under the surface, by G-d’s Divine Providence.

At one stage, G-d asks Bilam, “who are these people with you?” Bilam begins to think that maybe G-d is not Omniscient. Certainly, HaKadosh Boruch Hu is not coming to fool Bilam. בריותיו עם בטרוניא הקב"ה בא לא . On the contrary, He is trying to create an opening for Bilam to do Teshuva. The dialogue with G-d is in itself a great opportunity to reconnect to one’s spiritual epi-centre and to find the way back. G-d is giving Bilam a chance to admit that not everything is revealed to him in order to get him to come clean on the limitations of what he really could deliver and to help him repent thereby. But that same opportunity which will allow Bilam to repent is the very same thing which will allow Bilam to sin. Up we go, or down into the abyss we plunge – all from the same circumstances.

DETAIL:

Freedom of choice is a fundamental principle in Judaism1. Freedom of choice defines our modus operandi in this world. It is the loss of choice in later eras which best reflects the changes that take place in those eras2. The story of Bilam comes to elucidate these principles.

It is not clear what exactly this Parsha is supposed to teach us that it is recorded in such detail in our holy Torah and therefore relevant for all time. Why is it so important to know that one non-Jew tried to hire another to curse the Jewish nation and instead ends up blessing them? Why do we need to know for all time that a donkey talks? Yet, surprisingly, so important is the story of Bilam that Chazal wished to make it a part of the daily 3שמע. On the one hand, the lesson communicated is that we Jews will learn truth from whatever source it comes, even if it comes out of the mouth of a non-Jew with evil intent, or, for that matter, out of the mouth of a donkey. In this regard, Rav Tzadok brings the story of Rav Zusha who was riding on a cart driven by a non-Jew. The cart unfortunately overturned and the non-Jew asked Rav Zusha to help him right it. Rav Zusha, old and frail, answered that this was not in his physical capabilities. The non-Jew yelled at him: “You can, you can! But you don’t want to.” Rav Zusha then said to himself: “Listen to what this man is telling you.

ולהיות טובה לדרך עצמו להטות רצה אם נתונה אדם לכל רשותהל' א: פ"ה רמב"ם, הל' תשובה1 הן בתורה שכתוב הוא בידו הרשות רשע ולהיות רעה לדרך עצמו להטות רצה ואם בידו הרשות צדיק

לו דומה שני מין ואין בעולם יחיד היה אדם של זה מין הן כלומר ורע טוב לדעת ממנו כאחד היה האדם מי ואין חפץ שהוא מה כל ועושה והרע הטוב יודע ובמחשבתו בדעתו מעצמו הוא שיהא הענין בזה

יד ישלח פן הוא שכן וכיון הרע או הטוב מלעשות בידו שיעכב2In המשיח ימות , although we will still maintain our capacity to choose (and therefore to choose evil), there will no longer be פנים הסתר . Since we will see things clearly, evil will no longer appear as a reality for us and we will no longer have a הרע יצר .

תבונות(, אמנם בדעת136 הארה פרידלנדר חיים )ר הדעת ריבוי יע" יהיה לבא לעתיד היצר ביטול המתים לתחיית בנוגע כלל הרע היצר ישלוט שלא הרמח"ל נח( כתב )דף תבונות בדעת

Therefore, our natural instinct will be to choose good:

…לא טבע להם בטוב הבחירה תהיה המשיח לבבך: בימות את ד' אלוקיך ומל ו( ד"ה ל )דברים רמב"ןהראוי מעשה בטבעו יעשה אבל חפץ באדם יהיה

In הבא עולם (and הנשמות עולם ), although we will no longer have choice, we will still nevertheless continue to grow, getting ever closer to the עולם של רבונו forever. There is a significant difference between growth as a result of choice and “choiceless” growth. Growth from choice can be revolutionary in nature, leading to dramatic changes in an instant. Choiceless growth, however, begins with an immediate purification of the body by the soul, after which it can only be evolutionary, following very definite spiritual (scientific) laws which :determined for the World to Come הקב"ה

ראשון זכוך … מעט מעט הגידול לו יצטרך גדול, ולא זכוך הגוף את תזכך ס' יג: מיד פ"ג ד' ח"א דרךלויםיע שניהם יתעלו ... ואח"כ

פרשת קורין שיהיו היה בדין זבודא בר יהודה רבי בשם נחמן בר ר' שמואל:בע" דף ברכות ירושלמי3 בה שכתיב מפני אמר חונה הצבור. רבי את להטריח שלא אותן קורין אין מה ומפני יום בכל ובלעם בלק

שכתובה מפני ר"א אמר ומלכות מצרים יציאת בהן שכתיב מפני אמר בון רבי בי וקימה. ר' יוסי שכיבהובכתובים: ובנביאים בתורה

HaSh-m’s Glory has fallen to the ground. You are capable of raising it up but you don’t want to4.” Such is the lesson that Rav Zusha learned from a non-Jew.

We, too, are prepared to learn even from a Bilam and a Balak. Still, the exact nature of the lessons to be learned remains to be clarified.

In a surprising statement, Chazal say that Bilam’s prophecy was as great as Moshe Rabbeinu’s:

אבל – כמשה בישראל עוד נביא קם הברכה(: ולא )וזאת ספרי5וכו' בלעם זה ואיזה קם העולם באומות

We don’t get this feeling at all when reading these Pesukim6. Where is there any hint of a face-to-face revelation, in the light of day7, any time that Bilam wants, as Moshe Rabbeinu was capable of having? Was Bilam then in the running to bring down the Torah instead of Moshe?

Rav Tzadok8 explains that the comparison that is made here is that in the case of all other prophets, G-d first prophesizes to them and then they communicate what it is that they had heard in their own words. But in the case of both Moshe and Bilam, G-d talks through them, using their voices as instruments to communicate His message9. G-d commands Bilam to do whatever He, G-d, tells him. Bilam was supposed to speak, and not to actively do anything. From this we learn that G-d did the speaking and Bilam’s role was to just move his lips10. As an instrument of G-d’s prophetic message, Bilam’s freedom of choice is limited11. He is, in this respect, no different from a donkey that also produces G-d’s

בעבודת הנהגה איזה מזה ילמוד דבר שידבר מנכרי שישמע הכהן: אף צדוק הרב צדיק, ע"י פרי ספר4 אחת שפעם זצ"ל אר' זוש מהרבי שיסופר לאוזניו. וכענין אלה דברים נשמעו לחינם לא כי ה' יתברך

להרימו לו שיסייע הנכרי ממנו בקש לארץ ונתהפכה היי הנקרא שחת עגלה עם נכרי ונסע בדרך הלך שמע זושא לעצמו אמר רוצה אינך אבל תוכל תוכל הנכרי לו אמר יכול שאינו ר' זושא הרבי לו השיב

דאבות( )רפ"ד ." ובמשנה רוצה איני אבל להרימה וביכולתי לארץ נפלה ה' תתאה אומר הוא מה …אדם מכל הלומד חכם איזהו

יד רבה בבמדבר עוד עיין5 בו יאמר כן על הנבואה למעלת מגיע הזה האיש היה שלא בעבור בלעם אל יםקאל ויקרא: כג רמב"ן6

כ( ויבא כב )לעיל בו אמר ישראל, ולכך לכבוד מקרה דרך השם דבור אליו בא עתה הזה, כי כלשון יםקאל ויבא ההיא, וכן במדרגה בא שלא במי בנביאים, רק יאמר לא הזה הלשון בלעם, כי אל יםקאלכד( לא )שם לבן אל יםקאל ג(, ויבא כ )בראשית אבימלך אל

עמי לדבר רגיל - אינו ה' לקראתי יקרה אוליג( כותב: )כב שרש"י כמו להיפך ראוים אדרבה, אנחנו7 - לשון ויקרישראל: כלל של כבודו בגלל רק אבל ביום התנבא כן שבסופו ד( כתב )פסוק ושם ע"כ ביום

להראות בשביל אלא ביום עליו נגלה היה ולא ובבזיון בקושי כלומר קרי טומאת לשון גנאי לשון עראי ישראל של חבתן

אך תחילמה עטק ב בלק צדיק פריהכהן, צדוק רב8 עליהם אמר, מוסיף בכה נתנבאו )מטות(: הנביאים בספרי שכתוב מה ע"פ : והואשם הכהן צדוק רב9

מהשי"ת הנבואה שמעו שמתחילה אמר בכה נתנבאו דהנביאים הדבר. והיינו בזה שנתנבאו משהגרונו מתוך מדברת שכינה אז הנבואה שאמר שבשעה היינו הדבר בזה נתנבא ומשה אמרוה ואח"כ

אליך אדבר אשר הדבר את ואך ד' לבלעם במאמר מקודם שנאמר מה הענין הכהן: וזהו צדוק רב10 רק עושה יהיה והוא השכינה רק ידבר לא ]אלא[ שהוא … תדבר והל"ל תעשה לשון ומה תעשה אותו

עוד( )ע"ש הפה מוצאות תנועותלדבר אשמר אתו בפיה' ישים אשר את הלא ויאמר ויעןיב: כג11

prophecy12. Bilam, like all the arrogant tyrants before and after him, is unclothed and forced to admit to others just how limited he is13. And indeed, it is one of the great messages of our Parsha to elucidate the parameters of choice, especially when our choices come in conflict with G-d’s plan for the world.

Bilam himself seems not to understand these principles, willing to curse the Jewish nation when G-d had blessed them. Did Bilam really think that he was going to upend G-d Himself14? Bilam knew that history was not on his side, and that even at their worst, the Jewish people remain blessed15. Yet, he somehow thinks that through his sacrifices he could manipulate the very Kedusha G-d uses in elevating the Jewish people to serve his own nefarious purposes.16

To understand this issue, we need to explore the core lesson of the Parsha, the interface between our freedom of choice and G-d’s Providence. Can our choices change the course of history? Can they frustrate G-d’s plan for the world? Does G-d allow us to choose, not only evil, but to choose against the very fundamental purposes for which the world was created? Does G-d allow the choice but not the consequence? How far does G-d allow evil to go before stopping it in its tracks? Does G-d grant us something we really want even if it is not in our own best interests?

Freedom of choice is certainly one of the great principles of Judaism17, a distinguishing feature between humans and animals18. There is, however, an enormous amount that we do not get to choose. These things are either given to us by G-d as a

:ה' דבר מה בלק לו ויאמר אתו מואב ושרי עלתו על נצב והנו אליו ויבאיז: צפר: בנו עדי האזינה ושמע בלק קום ויאמר משלו וישא: יחיקימנה: ולא ודבר יעשה ולא אמר ההוא ויתנחם אדם ובן ויכזב ל-א איש לא: יט שחדו ישראל בני כי העמים יאמרו פן השם חשש ולכןהקדמונים: ... ד"ה בלק ריש חכמה משך12

זה בדה הגוים, ובאמת כל מהם יפחדו כאלה, למען חזיונות עליהם יאמר לבלעם, כי רב הון מכספם ונכבדים רבים בלק שרי כל לפני האתון ענין עצומה פליאה השי"ת הראה מפיו, לכן יענה מלבו, והכסף

הוא אומר שהוא פיו, ומה עם מדבר השם מלאך או השם כי הטבעי, להראות מגבול יוצא מאד, עניןוגו' שבארנו. והבן. הנרצה, כמו תועליות מזה השי"ת, ויביא בדבר אומר

לכוון יודע שאני אלא כחי אין ו( אני )ברכות:ה' זעם לא ד"ה ח כג רש"י מביא הפרשה בתחילת וכבר13 נא זכר ו( עמי )מיכה שנאמר וזהו אליך שבאתי הללו הימים כל כעס לא והוא בה כועס שהקב"ה השעה

ה' צדקות דעת וגו' למען בלעם אותו ענה וגו' ומה יעץ מה בלעם אל בלק ויאמריא(: )כג הפסוק שמעיד וכמו מבלעם זה בדמיון שקוע יותר אפילו היה ובלק14

ברך: ברכת והנה לקחתיך איבי לקב לי עשית מה אביהם כשהזכיר נתקללו לא להתקלל ראוים )במ"ר( כשהיו:אל קבה לא אקב מה ד"ה ח כג רש"י15

אביהם כשנכנס אפם מט( ארור )בראשית שנאמר אפם אלא קלל איש. לא הרגו באפם כי עונם את )דברים נאמר יהיה. במברכים ברוך כז( גם )שם שם נאמר מה להתקלל ראוי היה אביו אצל במרמה

לא הקללה על אלא העם את לקלל יעמדו ואלה נאמר לא העם. במקללים את לברך יעמדו כז( אלהקללה: שם עליהם להזכיר רצה

להיות שניסה רואים ע"כ אחד איל אלא העלה לא ואברהם:במזבח ואיל פר ואעל ד"ה ד כג רש"י16 הקדושות בהשמות להשתמש ניסה וכן ישראל עם את לקלל זו בקדושה ולהשתמש מהאבות קדוש יותר א"ל שמותיהם בשני:ישראל זעמה ולכה יעקב לי ארה ד"ה ז כג ברש"י כדאיתא לקללם ישראל כלל של

.מובהק אינו מהם אחד שמא לקללם ולהיות טובה לדרך עצמו להטות רצה אם נתונה אדם לכל רשותהל' א: פ"ה רמב"ם, הל' תשובה17

הן בתורה שכתוב הוא בידו הרשות רשע ולהיות רעה לדרך עצמו להטות רצה ואם בידו הרשות צדיק לו דומה שני מין ואין בעולם יחיד היה אדם של זה מין הן כלומר ורע טוב לדעת ממנו כאחד היה האדם

מי ואין חפץ שהוא מה כל ועושה והרע הטוב יודע ובמחשבתו בדעתו מעצמו הוא שיהא הענין בזה:ידו ישלח פן הוא שכן וכיון הרע או הטוב מלעשות בידו שיעכב

part of our make-up or our immediate environment – our parents, our first language, etc., or they are given to us through Divine Providence. In the latter case, G-d may act through other people, through the world around us or even speak to us directly. Instead, we get to choose our reactions to our circumstances.

It is in this context that we can understand the most mysterious phenomenon of a talking donkey. Essentially, the donkey did more than just talk. The Meforshim ask how we explain the totally unprecedented event of a donkey seeing angels and then receiving prophecy, as from all of our understanding of prophecy, it is a uniquely human event and cannot be had by an animal.

Rav Tzadok HaCohen explains that the donkey did not, indeed, receive prophecy. G-d simply used the donkey to convey His message. G-d did this to show that Bilam also did not get prophecy but was rather just an instrument for G-d’s words19.

But, as our Parsha shows, G-d’s Providential input is not always so easy to understand. According to Rashi, G-d initially tells Bilam that he may not accompany Balak’s messengers. Bilam then prevails upon G-d to let him go, but only in order that he may fall into a trap he is digging for himself. How could G-d trick a human being into sinning?

What our Parsha also teaches us is that our choices will impact on other people, sometimes on whole nations, and that this in turn becomes a part of the new parameters through which these others are expected to act. Rashi tells us that the reason behind Bilam’s prophecy was in order to give a prophet to the nations so that they wouldn't be able to complain that had they been given someone of the stature of a Moshe Rabbeinu, they too would have accepted the Torah. Bilam, though, was an evil person. How did G-d solve the problem by sending a Rasha to the nations20?

18Although animals can also choose, they can only make petty choices, such as discreet decisions whether to sleep or hunt, turn left or right, attack or purr:

נפש לבעלי בה נדמו בנפשם מעלה קצת להם יש התנועה נפש כט: בעלי א בראשית הרמב"ן ז"לוהמיתה הצער מן ומזוניהם, ויברחו בטובתם בחירה להם המשכלת, ויש

Only a human being can exercise choice between the inner essence of something and its outer superficiality. ( שליט"א לויכטר ראובן מהרב שמעתי )

והיינו השמשות בין בע"ש האתון פי שנברא מה הענין הכהן: "וזה צדוק הרב צדיק, ע"י פרי ספר19 בבאי' אתון כוחו הי' העיקר בלעם שכח בלעם מפי שיוצא ה' אף באי' פי להיות שיוכל זה כח אז שנברא דרך כשיצאו ה' אף מבאי' פי הדברים להיות שיוכל האתון פי א'(. והיינו ר"ז )פ' זו בזוה"ק כמו"ש

האתון פי שהוא בלעם פי מוצאות בהקיץ היה נבואתו שכל כוונתם רבינו. ואפשר משה של בדרגה היה בלעם שנבואת חז"ל אמרו והנה20

לקבל כדי ולא לנבואה להכין כדי היינו רש"י כתב – הלילה פה בלק: לינו לאנשי דאמר בחלום. והא ולא דרך ישראל כלל את לקלל מנסה בלק היה אז שעד כתב אשר כד ברמב"ן עיין בלילה. אבל נבואה את דמו כשחז"ל ד' בעצמו. ולכן שע"י ישראל כלל את לברך שבא ועכשיו בפירוש בפסוק וככתוב ניחוש

אפשר דרכם דרק ישראל לכלל ברכתו ע"י לחבר כשבא בסוף רק היינו רבינו משה של לזה נבואתו לך ברש"י שכתוב וכמו ישראל כלל ע"י למדריגתו הגיע רק עצמו כמשה. דמשה נבואה למדריגת להגיע

רואים שקודם האיר קודם. והרמב"ן לו היה מדריגה איזה להסביר צריך כן ואם ונבואתך מגדולתך – רד שד' אלא בינור משה עושה שהיה ד' כמו אל פנה שהוא לא – פתאומי באופן איתו ד' מדבר היה שתמידשם. עיין מהאבות מלמטה מדריגות2 היה שמדריגתו כתב איתו. והרמב"ן לדבר התחיל

למדריגת כשהגיע ובלעם כמשה נביא להם נתן שלא טענה העולם לאומות תהיה עדיין וא"כ לאומות זה פיוס איזה רשע היה בלעם דאם להבין יש ישראל. ועוד כלל את לברך רק היה זה אז משה

משה במדריגת דווקא נביא צריך היה למה התורה? ועוד את להם ילמד שרשע צפוי היה העולם? האם

Further, how could Bilam be so foolish as to think that he could curse the Jewish nation against the Will of G-d21?

The Shem MiShmuel says that Bilam thought to separate the spiritual from the physical domains, the former going to the Jewish people and the latter going to the nations of the world. The Jews would then stay in the desert, leading a life of pure spirituality. Under such circumstances, Bilam thought, the Jews could not possibly inherit the land, as it would require them to engage in the physical22. Therefore, Bilam did not feel that he was cursing the Jews so much as he was accurately identifying their essence and matching that with a loss of the land and a life in the desert.

Bilam knows that there are limitations in his ability to achieve this, but he somehow thinks that there must be a way out. A genuine anti-Semite, he chafes at the bit, hoping that he can somehow work the system of spiritual laws which G-d has set up and use them against G-d Himself. The Gemorrah23 suggests that Bilam is not far off: he hopes to catch the nano-second when G-d is angry. As a result, G-d is forced not to have such a moment throughout this period. Had G-d not done this, says the Gemorrah, Bilam would indeed have succeeded in destroying the Jewish people. Bilam moves on to using Korbanos to find favor in G-d’s eyes, hoping again to use that favor against G-d to curse the Jews.

Still, G-d had told Bilam not to curse the Jews. How could he have defied G-d’s Will in this way? Here we learn another great principle of choice:

אותו מוליכין הב ךליל רוצה שאדם י: בדרך מכות 24.

Bilam is at first told by G-d that he may not accompany Balak’s emissaries, but G-d seemingly relents later on and tells him that he can go. We see from this that G-d allows man to do evil, though He does not help him to do so. G-d will only actively help someone searching to do good, אותו מסעין לטהר הבא . If one is coming to do bad, G-d will neither stop him nor help him: לו פותחין לטמא הבא .

In order to understand this properly, we need to understand that choice is really a combination of two elements:

Choice in this world is a function of two things:

שהם כסל מחשבת לחשוב הרשעים של ליבם מלאו בלק, עמ' ש"ל(: איך )פרשת משמואל שם ספר21 לא אבל היו תורה, ורשעים ומתן מצרים יציאת וענין הקדושים האבות שפעלו מה כל פיהם ברוח יבטלו

…גמורים טיפשים לארץ, וחשב יכנסו שלא לגרשם אלא מבקש היה לא בלק, עמ' ש"ל(: בלק )פרשת משמואל שם22

יהיה לא העבודה, ודבר ועל התורה על ובאר במן נזונים להיות במדבר לעולם להניחם הש"י שיתרצה בלבד הרוחניות לישראל הרוחניות, ושיהיה מן הגשמיות את להפריד שחשב עוה"ז, הכלל עם כלל להם האומות כל מוכרחים יהיו קודש תהיה הגשמיות גם שאם מזה נתיראו ובלעם בלק…הגשמיות ולהם הללו שהרשעים מה יובן האמור ולפי…לעתיד שיהיה כמו לקדושה ולהכנע המגונה תאוותם את לעזוב

ענין משך שלו שבעובדא קיים אהרון בעוד ישראל, כי לקראת התעוררו ולא שנה ארבעים כל החרישו מקום שום להם היה לא כנ"ל יחד הכל על קדושה התפשטות שהיתה הארץ וחומר הגשם בכל גם אלקי

בדבר כנגד שיעמוד מי אין שמעתה חשבו אהרון שמת אחר מהרוחניות, אלא הגשמיות להפריד לחשובהזה:

23Brachos Daf Zayin

"לא דכתיב אותו מוליכין בה לילך רוצה שאדם שבדרך הונא, מלמד ר בר רבא ע"ב: אמר י דף מכות24איתם" לך "קום עמהם" וכתיב תלך

1.The capacity of the human being to choose2. The פנים הסתר of הקב"ה which creates an environment where evil has the

appearance of being a real alternative to goodness. The נשמה is so powerful that, even under such circumstances, it would naturally take over the body and energize it with pure spirituality. Therefore, as a part of the ,פנים הסתר .limits the operation of the soul in this world25 הקב"ה

The phenomena of לטהר הבא and לטמא הבא arise not out of the first principle, our capacity for choice, but from the second, the amount of Hester Panim G-d invests in any particular situation.

In the Bilam story, G-d first tells Bilam that he may not accompany Balak’s messengers. Bilam then persists and G-d relents26. Bilam is seemingly given Divine sanction to proceed with his plan to curse the Jewish people! How can that be? The Parsha comes to tell us that there are indeed limitations to one’s freedom of choice. According to the Ramban, G-d tells Bilam that he may go but that he will be forced to bless the Jewish people rather than curse them. (G-d later expresses anger at Bilam because Bilam does not reveal this to Balak’s emissaries, making it seem that G-d had changed His mind and that it was now possible to curse G-d’s Chosen People. Both of these errors would be a Chillul HaSh-m.)

In fact, the Sages seem to tell us that G-d allows us choice only within the parameters in which He has set up. For example, if we are meant to lose a certain amount of money, we can either give it to charity or we will lose it as taxes, our car will need repairs, etc27. One way or another, money which is not meant to be ours will not stay within our possession. We can turn this into a mitzvah, a strength, or unwillingly subject ourselves to G-d’s Will in other ways28.

But back to our story. Despite the fact that Bilam knows that he will have to bless the Jewish people, he continues on his way. G-d then speaks through Bilam, for it is in this respect that he is like Moshe Rabbeinu,29 and G-d shows, by speaking through the donkey, that it is all the same to Him: G-d can use any vehicle to transmit His Will30.

שלא זוהרה, באופן וממעטת כחה אותה, ומעלמת כובשת יתב"ש ס' יג: גזרתו פ"ג ד' ח"א דרך25זה. ענין ימשך

עליה ליטול אתה וסבור שלך הקריאה אם האנשים באו לך לקרא אםכ: כג ברמב"ן )מובא רש"י26 שמא בלעם, אמר וילך כן פי על ואף תעשה אתו אליך אדבר אשר הדבר כרחך אתם, ועל לך שכר, קום

המקום בעיני טוב הדבר שאין כב(, ראה )פסוק הוא הולך כי יםקאל אף ויחר רש"י ויתרצה, לשון אפתנוור"א הרב לשון זה לילך, גם ונתאוה

כך השנה מראש לו קצובין אדם של שמזונותיו כשם שלום ברבי ר"י דרשע"א: י דף בתרא בבא27 תביא מרודים ועניים זכה לא לחמך לרעב פרוס הלא זכה השנה מראש לו קצובין אדם של חסרונותיו

עשינהו דינרי מאה שבע למיחסר דבעו בחילמא להו חזא זכאי בן יוחנן דרבן אחתיה דבני הא כי בית אמר נקטינהו קיסר דבי שדור דכיפורי יומא מעלי מטא כי דינרי שיבסר גבייהו פוש לצדקה מינייהו שקל להו אמר ידעת מנא ליה אמרי מינייכו שקלינהו גבייכו דינרי שיבסר תדחלון לא זכאי בן יוחנן רבן להו

לשמה מצוה דתעבדו היכי כי אמינא להו ]דניתבינהו[ אמר לן אמרת לא ואמאי א"ל לכו חזאי חלמא הגר"א. אמנם בשם מולוזון חיים רב בשם סלנט זונדל רב מעשי בסיפורי המובא הגר"א דעת זה28

הגיע לא אפילו חבירו את להרוג יכול שאחד שכתב כא לז בבראשית החיים האור דעת כן שלא נראהימיו. לקץ השני

לעיל הכהן צדוק רב בשם שהבאנו וכפי29הצדיק צדקת30

Perhaps this is why the Sages considered placing the story of Bilam in the story of the Shema. The Shema declares G-d’s Oneness in this world. Things may seem unconnected at times, each one seemingly going its own way, but the hidden reality is that G-d is guiding the whole process all along. Bilam thought that once G-d had set up the world so that man had freedom of choice he could possibly use the principle with which the world operates to undermine G-d’s own Will. The Shema teaches us that this is impossible; that, ultimately, all the fragmented aspects of reality are really driven, under the surface, by G-d’s Divine Providence.

At first glance, Rashi seems to say that HaKadosh Boruch Hu comes to fool

Bilam into sinning:

הכל שאין פעמים בא, אמר עמך. להטעותו האלה האנשים ט'(: מי כ"ב )במדבר רש"י )תנחומא יבין ולא לקלל שאוכל עת אני, אראה עליו, אף שוה דעתו לפניו, אין גלוי

:ה'(

This cannot be the reading of Rashi, for we have a great principle that

.בריותיו עם בטרוניא הקב"ה בא לא

With Adam HaRishon, Rashi also states:

בדברים עמו ליכנס הוא, אלא היכן היה ג' ט'( : איכה. יודע )בראשית רש"י .

Over there Rashi continues with a more comprehensible explanation, stating that in all such cases, including the case of Bilam, G-d is trying to create an opening for the person to do Teshuva. The dialogue with G-d is in itself a great opportunity to reconnect to one’s spiritual epi-centre and to find the way back31.

The Gur Aryeh explains that here, too, Rashi cannot possibly mean that HaKadosh Baruch Hu comes to fool Bilam. G-d will allow someone to sin, but He will never aid him. Rather, the purpose here is to get Bilam to admit that not

כי אלם, להודיעו ישום מי או לאדם פה שם מי לבלעם הזה, להראות הנס וטעםכ: כג רמב"ן כי כרצונו לדבר דברים בפיהם ישים המדברים, גם פי ברצונו שיאלם שכן הנאלמים, וכל פי פותח השם בידו הכל

וגו' )כב, כח(. טעם האתון פי ה' את ויפתחוז"ל: האתון לדבור אחר טעם התורה על רמח"לוב לגלות רוצה היה שהקב"ה אישות. ולפי מעשה עמה עושה היה בלעם האתון. כי פי ה' את ויפתח למה

היה מי הסכנתי" וכו', וכמשרז"ל, דאל"כ זה, כמ"ש, "ההסכן ותאמר תדבר עצמה שהאתון זה, הוצרך זה ענין אחר כי ותדקדק בעיניהם. ותראה בלעם ונמאס האתון מפי זה רדב שמעו מואב מגלה. ושרי

עמו. לישב רצו להם, ולא הלכו מואב, כי שרי עוד נזכר אינו בבלעם ד' ט'(, וכן )להלן אחיך הבל אי לו אמר בקין פתאום. וכן יענישהו אם להשיב נבהל יהא שלא31 ג' ( בשלוחי ל"ט )ישעיה בחיזקיהו בדברים. וכן עמהם ט'(, ליכנס כ"ב )במדבר עמך האלה האנשים מי

י"א(: י"ט )עי' ב"ר בלאדן מרודך

And there the Sifsei Chachamim in the name of the Mizrachi explains why the two Rashis are not consistent:

בתשובתן רוצה בלבו, דהקב"ה תשובה ויהרהר חטאתי שיאמר ממנו חפץ הקב"ה חכמים: ר"ל שפתי בלק בדברים, ובפרשת עמו ליכנס וגו' כדי האנשים מי בבלעם וכן פירש דכאן במיתתן. וא"ת חפץ ואינו שהוא ההכנסה על טעם נתן ששם אלא בדברים עמו ליכנס כדי הוא נמי שהתם להטעותו. י"ל כדי פרש

לא עדיין דהא נבהל יהיה שלא לפרש אפשר אי ששם וקין, ומפני אדם גבי טעם שנתן להטעותו, כמומזרחי(: אחר. )ר"א טעם נתן לכך בעבירה התחיל

everything is revealed to him; to get him to come clean on the limitations of what he really could deliver, and thereby help him repent. What Rashi means by saying that G-d comes to fool Bilam is that the same opportunity which would allow Bilam to repent would allow Bilam to sin. The opportunity is there for Bilam, and for all of us in similar situations, to grab. Up we go, or down into the abyss we plunge; all from the same circumstances32.

האנשים מי כמו שהוא איכה גבי פירש בראשית ט'(: להטעותו. ובפרשת כ"ב )במדבר אריה גור32 שהקב"ה כלל לפרש אין כי צריכים דתרווייהו לי ונראה להטעותו פירש וכאן בדברים עמו לכנוס דבלעם

מסייעין אין לו, אבל פותחין לטמא הבא אלא בריה שום מטעה הקב"ה אין כי להטעותו האנשים מי אמר לא כך, דאם לומר הקב"ה של מדתו זה היה לא האנשים מי על אחר פירוש שם היה לא אם לו, והשתא

השתא לפניו, אבל גלוי הכל שאין ולומר להטעות לו צריך כרחך ועל האנשים מי בלעם יפרש איך כן שפיר אפשר שהרי הקב"ה אותו הטעה לו וקין אדם כמו בדבור עמו האנשים, לכנוס מי לפרש דנוכל לפניו פתח עצמו, ונתן את הטעה הוא לפניו גלוי הכל שאין ויאמר עצמו את בלעם יטעה םא ושוב

בדבור עמו לכנוס האנשים מי הקב"ה שאמר שמה לומר אין מקום הקב"ה, ומכל מידת לטעות, וזה איכא שם וקין אדם גבי כמותו, ודוקא רשע ונבהל נבהל יהיה לרשע דמה אינו זה נבהל יהיה שלא

לטעות לפניו פתח שנתן אלא בלעם גבי יתכן לא וזה חטאתי לומר להשיב נבהל יהא שלא כדי טעמאלהטעותו. פתח לו שפתח לומר רצה להטעותו וזה

2. Bilam’s P rophecy

SUMMARY:

The Sages tell us that Bilam achieved heights of prophecy that matched Moshe Rabbeinu’s. Bilam was the Daas of Klipah who knew עלין דעת as well as Moshe Rabbeinu did.

This is astonishing – how could Bilam, an evil man, have been at the level of Moshe Rabbeinu, a person whose whole being was totally dedicated to spirituality? Moreover, Bilam was not able to speak to G-d any time he liked as Moshe was. In fact, the verse says ויקר – that G-d happened to have spoken to him, as opposed to Moshe Rabbeinu, where the relationship was a relationship of ויקרא, a much deeper connection.

Bilam, in fact, was not initially a prophet. Like his donkey, Bilam received prophecy for the sake of the Jewish people. His abuse of that prophecy led to a cessation of prophecy amongst the other nations.

Bilam totally failed to grow from his incredible opportunity of talking directly to G-d. He remained a person with an רעה עין , a רחבה נפש (a sensual, materialistic person) and a גבוהה רוח (an arrogant person). He failed to integrate and internalize the gift he was given.

These deficiencies of Bilam were so serious because Bilam became the father of the nations, the teacher of all the peoples who bore these traits. There were plenty of Reshaim before him, and indeed, Bilam was a descendent of Eisav, but there was no one who taught how to achieve a sustainable, sophisticated path to evil. Bilam became the anti-Avraham – the one who began a new path of arrogance, materialism and wishing to be alone in the endowment of any blessing.

Bilam’s words showed that he clearly recognized that the Jewish people were chosen. For they are a nation that will live alone, and they shall not be reckoned among the nations. In fact, he was overwhelmed by the inspiration of what he saw. He prayed: Let me die the death of the righteous (Jews), and let my last end be like theirs!

If the Jews are G-d’s Chosen People, it is quite clear that G-d will look after them. Again and again, Bilam told Balak that with regard to the Jewish people, he could only do what G-d permitted or instructed him to do.

At one stage, Bilam said flat out to Balak: Go back to your land for G-d has refused to let me go with you. Even if Balak would give me a house full of silver and gold, he tells Balak’s emissaries, I cannot transgress the Will of my G-d in any way. In fact, G-d’s control is so total that Bilam could not even do something good for the Jewish people unless G-d so willed it. If it were up to Bilam, he wouldn’t even be reporting this to Balak; he would simply run away, sparing Balak the pain and himself the embarrassment.

Yet, Bilam himself did not really integrate this lesson. He knew that there were limitations, but he somehow thought that there must be a way out. He chafed at the bit, hoping that he could somehow use the system of spiritual laws which G-d set up to go against G-d Himself. The Sages tell us that Bilam was not far off; he was uniquely capable of catching that nano-second when G-d was, so to speak, angry, and G-d was forced not to have such a moment throughout this period. Had G-d not done this, Bilam would indeed have succeeded in destroying the Jewish people.

Bilam tried everything. He sacrificed Korbanos, hoping to outdo the Avos. He searched for a point of weakness where the Jews were distanced from G-d, a point where they were indeed cursed. He was poised to exploit and stoke that curse in an instant, acting as the Jewish nation’s prosecutor in the Heavenly Court. His starting point was to claim that this was no longer the nation which left Egypt but a poorer, more spiritually estranged version. G-d assured Bilam that he was mistaken.

Bilam’s delusions were stoked by G-d’s concern for his honor, indeed the honor of any human being, however lowly. G-d told Bilam two things: firstly, that he should not go with the Ministers of Balak, for they were not honorable enough for him, and, secondly, not to curse the Jewish people. Bilam took note of the first but failed to link it to the second.

Bilam prophesized, hoping that, just like a dream that could be interpreted for good or for bad, he could use his prophecy to do evil to the Jewish people.

Balak was now desperate to take Bilam up on his offer to just go away. Don’t curse them and don’t bless them, he pleaded with Bilam. But Bilam went even further: If G-d wanted him to bless this nation, he had no choice but to bless them. This is exactly what happened. Bilam finally appeared in front of the Jewish people and was more committed than Balak to seeking their destruction. But from each thought of a curse, a blessing came out.

How was this achieved? G-d made Bilam’s prophecy as clear as that of Moshe Rabbeinu’s so that it required no further interpretation. Bilam therefore could not interpret the prophecy for bad, thus foiling his plan. It was only for this reason that Bilam was given such exalted prophecy, and this level was therefore taken away from him afterwards.

Bilam did not fail entirely: We learn that all of his curses came about with the exception of one – the blessing אהליך טובו מה is a praise of Jewish tents of prayer (Batei Knesses) and of Torah study (Batei Midrash). The Jewish people never lost their connection to G-d through these two things, the prayer of the heart and the Torah of the brain, which together form the Daas of the Jewish people.

No longer a prophet, Bilam had to resort to other means, and he finally found some success in seducing the nation to serve Baal Peor, that most disgusting of idolatries.

Moshe Rabbeinu was like an eagle that sees in the light of day with the sharpest of eyes. Bilam was like a bat; the light does not help him. More than that, his arrogance only allowed him to see things by projecting his own ‘sonar radar’, his own ego, and bouncing it off the reality he wished to see. Bilam’s very act of wanting to be a lowly recipient was only put on to further service his ego.

G-d sent Bilam a prophecy as great as the prophecy of Moshe Rabbeinu, but Bilam was out of harmony with the gift and only received it in a distorted way. This was G-d’s way of telling the nations that the reason they were not given the Torah was because they were insufficiently prepared for this great gift. The Jews, on the other hand, were given that Torah because generations of effort and suffering had made them uniquely prepared to engage G-d’s Torah and the purpose of the world contained therein.

DETAIL:

The story of Bilam has many mysteries, starting with the fact that the name of the Parsha is Parshas Balak even though the main protagonist seems to be Bilam33. Bilam is a bundle of contradictions. He is a receiver of prophecy34 who tries to manipulate his knowledge of G-d’s Ways35 and is nearly successful at destroying the Jewish people36. Bilam is the greatest and most honored of the non-Jews in his time.37

He claims that he can only act with G-d’s consent, and his tragic end is death by the hands of the Jewish people38.

The Sages tell us that Bilam achieves heights of prophecy matched only by Moshe Rabeinu39; Moshe is but the scribe to copy Bilam’s prophecy into the Torah40. Bilam is the Daas of Klipah who knows עליון דעת as well as Moshe Rabbeinu does41. This is astonishing, as how can Bilam, an evil man, be at the level of Moshe Rabbeinu, a person whose whole being is totally dedicated to spirituality? Moreover, how can an evil man who seeks to destroy the Jewish nation be included in the holy Torah? Every word about Bilam, what he says and what he thinks to do, is as holy as any other word of the Torah42. It is true that there are lessons to be learned from Bilam (the relationship between choice and Providence, for example), and we Jews learn

כבלק קוסם היה לא בלעםיד: בכג רש"י שכתב כמו מבלעם בקסמים גדול יותר היה שבלק אמנם33 וזו הקללה עליהם תחול ששם משה. כסבור מת ששם משם בישראל להפרץ פרצה שעתידה בלק ראה בגלל בלעם. ואולי ולא בלק אחרי הפרשה את לקרא סיבה זו אין אבל ע"כ רואה שאני הפרצה היא

והצליח מדין נשי שלח בלק אבל במאמציו הצליח לא בלעם כי ועי"ל המגיב ובלעם היוזם היה שבלקועצ"ע דוחק זה וכל ישראל כלל את להכשיל

לשעה אלא נביא היה לא שבלעם הוא לא כב הרמב"ן דעת34 רגע זעמו וכמה יום בכל זועם ל-וא דתניא אין הוא בריך דקודשא קמיה רתחא איכא ומיע"א: ז ברכות35

כל ואין רגע היא וזו בשעה ושמנה ושמנים מאות ושמנה אלפים ושמונת רבוא מחמשת אחד רגע וכמה לא בהמתו דעת השתא עליון דעת ויודע ביה דכתיב הרשע מבלעם חוץ שעה אותה לכוין יכולה בריה והיינו בה כועס הוא ברוך שהקדוש שעה אותה לכוין יודע שהיה מלמד אלא ידע הוה עליון דעת ידע הוה

'ה צדקות דעת למען וגו' מאי מואב מלך בלק יעץ מה נא זכר עמי לישראל נביא להו דאמר עמכם עשיתי צדקות כמה דעו לישראל הוא ברוך הקדוש להם אמר אלעזר רבי אמרע"א: ז ברכות36

והיינו ופליט שריד ישראל של משונאיהם נשתייר לא כעסתי שאלמלי הרשע בלעם בימי כעסתי שלא זעם לא הימים אותן שכל ה' מלמד זעם לא אזעם ומה ל-א קבה לא אקב מה לבלק בלעם ליה דקאמר

רגע זעמו וכמהחכמה משך37בחרב הרגו הקוסם בעור בן בלעם כב: ואת יג יהושע ספר38פנים: אל פנים'ה ידעו אשר כמשה בישראל עוד נביא קם לד)י( ולא דברים39

בלעם והיינו קם העולם באומות אבל קם לא שם: בישראל בספרי חז"ל ודרשואיוב וספר בלעם ופרשת ספרו כתב יד: ומשה בתרא בבא40

ומה היא התורה מן חלק בלעם פרשת הפרשה( דהלא )ריש גדליהו האור זה על והקשה השגתו, ואף ר' כפי משה כתב התורה )עמ' קנ( דבכל בלעם? ותירץ פרשת את כתב שמשה החידוש

למשה נבואתם כשנאמר הנ"ל, אבל במדריגת נבואתם את השיגו שלא הקדושים לאבות שנאמר מה נבואה אותה כשראו האבות שהשיגו ממה יותר הרבה בה השיג ולכן המאירה באספלקריה נאמר רבינו

ר' כלום, משה חידש ולא המאירה אספלקריה דרך הנבואה נראה לבלעם שגם בלעם משא"כ תחילה משה של מספרו כחלק בלעם לפרשת נחשב בעלמא, וע"כ כמעתיק היה רק

עמ' קל שלום נתיבות41

whatever there is to be learned from non-Jews as well as Jews (Yisro, Hagar and Eliezer are classic examples)43. But, never before was a Jewish-hating, evil man chosen to be written for eternity as the teacher of a message, of whatever sort, to us Jews. In fact, it is prohibited to learn Torah from an unworthy teacher44.

There are some crucial differences here, however. Firstly, Bilam is not able to speak to G-d any time he likes, while Moshe Rabbeinu can. In fact, the verse says that G-d happens to speak to Bilam, as opposed to Moshe Rabbeinu, where the ,45ויקרrelationship is a much deeper relationship of 46ויקרא.

Secondly, Bilam’s prophecy is short-lived and artificially induced. Bilam, in fact, is not initially a prophet47. Like his donkey, Bilam receives prophecy for the sake of the Jewish people48. Rav Hirsch states that, “this whole chapter of Bilam has the purpose of showing the reason for G-d ceasing to shower His Holy Spirit on men of other nations49.” Furthermore, once Bilam receives his prophecy it is short-lived, remaining just for the time it takes him to bless the Jewish people50. In the end, Bilam loses his prophecy and becomes just another magician51. This is because Bilam tries to turn G-d’s gift of prophecy against G-d Himself, as we shall later see.

Bilam totally fails to grow from his incredible opportunity of talking directly to G-d. He is certainly given Nevuah as high as Moshe Rabbeinu, but because of who

ידי שעל ספרו כתב בכלל כן גם הוא והמעשיות שדיבר מה דבלק מילין: ב צדיק פריהכהן, צדוק רב42תורה. הכל נעשה בהתורה אותם כתיבתו

ידי על שנכתבו ידי על סיפורים שהם אף הסיפורים גם כולה התורה דכל ענין וזההכהן, שם: צדוק רב43 כולן שהם ספרו כתב משה אמר זה על דלבן מילין דעשו מילין דהגר מילין כמו תורה דברי נעשו משהספרו. בכלל

לו צריכים העם וכל הוא גדול שחכם אע"פ טובה בדרך הולך שאינו )ח( הרב רמו סימן דעה יורה "עשו44למוטב: שיחזור עד ממנו למדין אין

במזבח: ואיל פר ואעל ערכתי המזבחת שבעת את אליו ויאמר בלעם אל יםקאל )ד( ויקר כג45 עליו נגלה היה ולא ובבזיון בקושי כלומר קרי טומאת לשון גנאי לשון עראי - לשון ויקר)שם(: "ירש46

ישראל: של חבתן להראות בשביל אלא ביום איך נביא היה נביא, אלו היה לא בלעם כי נלמד הכתוב מזה בלעם עיני ה' את ויגללא: כג רמב"ן47

יז( ו )מ"ב אלישע כנער לנבואה הגיע שלא במי הכתוב יאמר כאשר המלאך בראיית העינים לגלוי יצטרך בעור בן כב( בלעם יג )יהושע הכתוב קראו בנביאים, וכך כן יאמר יט(, ולא כא )בראשית המצרית והגר

:ה'" "דבר בקסמיו העתידות ידיעתו ה' אלי, יקרא ידבר ח( כאשר )פסוק הוא שאמר ומה הקוסם בראיית עינים לגלוי זכה כן ההוא, ואחרי בלילה השם אליו בא ישראל לכבוד אבללא: כג רמב"ן48

ואחרי ולכבודם ישראל בעבור טז(, והכל ד כד )להלן שדי מחזה למעלת עלה עמו, ובסוף ודבר המלאך הרגו הקוסם בעור בן בלעם כב( ואת יג )יהושע במיתתו הכתוב יקראנו כן קוסם, כי היה לארצו ששב

לרוח נזקק יט(, בלעם )כ רבה סיני במדבר במדרש אמרו וכך השם בנביא יד שישלחו בחרב, וחלילה הייתי רם צווח כבתחלה, לפיכך קוסם להיות וחזר הקדש רוח ממנו נסתלקה לבלק הקדש, וכשנזדווג

:בלק והורידני49Rav Hirsch – ח – כב

וישא:טו דבר, כד העמק50 ראה בלק עם שבדבריו שעה, עד באותה בלעם מעלת היה משלו. כ"כ ומנו קם באוה"ע אבל כמשה בישראל קם ולא ברכה ס"פ בספרי חז"ל אמרו השעה שדי. וע"ז מחזה

בשביל ח"ו. אלא בלעם למעלה אינו זה לבד. וגם השעה שבזו מקראות שהביא שם בלעם. כמבוארישראל: של כבודן

וףולבס נביא בתחלה יוחנן רבי אמר הוא נביא קוסם הקוסם בעור בן בלעם ואת :אע" קו דף סנהדרין51קוסם

he is, he is not able to receive it and express it in the same way. Bilam remains a person with an 52 רעה עין , a רחבה נפש 53 (a sensual, materialistic person) and a רוח .55. He fails to integrate and internalize the gift he is given(an arrogant person) 54גבוהה

Rav Chaim of Volozhin says that Moshe Rabbeinu is like an eagle that sees in the light of day with the sharpest of eyes. Bilam is like a bat; the light does not help him. More than that, his Gaava only allows him to see things by projecting his own ‘sonar radar’, his own ego, and bouncing it off of the reality he wishes to see. His very act of wanting to be a lowly recipient is only done to further service his ego56.

These deficiencies of Bilam are so serious because Bilam becomes the father of the nations57 and the teacher of all those peoples who bear these traits58. There were plenty of Reshaim before Bilam, and indeed, Bilaam was a descendent of Eisav,59 but none of these Reshaim taught how to achieve a sustainable, sophisticated path to evil60. Bilam becomes the anti-Avraham,61 the one who begins a new path of arrogance, materialism and wishing to be alone in the endowment of any blessing.

Bilam has no problem recognizing that the Jewish people are indeed chosen. In his own words: For from the top of the rocks I see him (the Jewish people), and from the hills I behold him,62 i.e. when I look at the sources of the Jewish people, I see that they are founded on the strong foundations of the Forefathers and Mothers like these rocks and hills.63 For they are a nation that will live alone, and they shall not be

ים:קאל רוח עליו ותהי לשבטיו שכן ישראל את וירא עיניו את בלעם וישא:ב כד52 ונפש גבוהה ורוח רעה ג' מדותיו. עין לך יש והרי רעה עין בהם להכניס בקשרש"י, שם: ופירש

למעלה: האמורים רחבה 'ה פי את לעבר אוכל לא וזהב כסף ביתו מלא בלק לי יתן אם בלק עבדי אל ויאמר בלעם ויען:יח כב53

גדולה: או קטנה לעשות יקאלשם: רש"י ופירש

וזהב כסף כל לי ליתן לו ראוי אמר אחרים ממון ומחמד רחבה שנפשו - למדנו וזהב כסף ביתו )יח( מלאנוצח: ודאי ואני נוצח אינו ספק נוצח ספק רבות חיילות לשכור צריך שהרי שלו

עמכם: להלך לתתי'ה מאן כי ארצכם אל לכו בלק שרי אל ויאמר בבקר בלעם ויקם:יג כב במדבר54 לגלות רצה ולא גבוהה שרוחו למדנו מכם גדולים שרים עם - אלא עמכם להלךרש"י: ופירש

בלק: עוד ויוסף לפיכך גסות בלשון אלא מקום של ברשותו שהואהרשע. בלעם של רחבה, מתלמידיו גבוהה, ונפש רעה, ורוח עיןיט: משנה אבות, פ"ה מסכת55אח"כ להתגאות מה למדריגה לבוא ]להקב"ה[ רק שלו נעהכה בלק: וכל פרשת ריש אמת שפת56לאומות ראש בלעם יט(: היה )ה אבות מהר"ל, על57 גבוהה, ונפש רעה, ורוח עיןבלעם: " של תלימידיו אלה תכונות להם שיש לאלה יט( קורא )ה באבות58

"הרשע. בלעם של רחבה, מתלמידיוישראל: לבני מלך מלך לפני אדום בארץ מלכו אשר המלכים ואלהלא: לו בראשית59

בלעם והוא – בעור בן ה(: בלע )לקוטים יצחק שיחהאחרון , בקטע334עמ' בממעמקים, במדבר עיין

בעולם הרוע מהלך את והתחיך פתח : בלעם341ממעמקים, עמ' 60הרשע בלעם של תכונות ג כנגד אבינו אברהם של תכונות ג שם, משוה באבות61אשורנו ומגבעות אראנו צרים מראש כיט: כג62אנירש"י:63 וגבעות כצורים וחזקים מיוסדים אותם רואה ואני שרשיהם ובתחלת בראשיתם מסתכל

ואמהות אבות ע"י הללו

reckoned among the nations64. Who can count the dust of Jacob, and the number of the seed of Israel65? Bilam is then overwhelmed by the inspiration of what he sees. He prays, Let me die the death of the righteous (Jews), and let my last end be like theirs66!

According to the Maharal, it is just the fact that Bilam is not Jewish that allows him to see the objective reality of the Jews as good. Those looking from the inside often focus too closely on this shortcoming or that, not realizing that these are but surface blemishes. Being insiders, they cannot always see the whole picture67. Bilam, the outsider, is able to take a step back and look at the essence of the Jews68. He is therefore able to reveal what no Jewish prophet could – that the essence of the Jewish people is totally pure69.

Using this idea, the Maharal explains the mysterious words of the Midrash that tell us that Bilam’s blessing of the Jewish people is greater than even the blessings of Yaakov and Moshe, for Yaakov included rebuke in his blessings (of Reuven, Shimon and Levi) while Bilam blesses the Jewish people unconditionally70. Bilam, looking from the outside, sees to the core of the Jewish people, and therefore only sees the good. Yaakov, looking from the inside, also focused on what needed to be overcome and did not give us as pure a prophecy on the essence of the Jewish people.

עו"ג האומות שאר עם כלה נעשין יהיו לא כתרגומורש"י: פירוש יתחשב לא ובגוים ישכון לבדד עם הן64 אומה אין שמחין כשהן השאר. ד"א עם נמנין וגו' אינן הגוים בכל כלה אעשה ל( כי )ירמיה שנאמר ואחד אחד כל עם אוכלין הם בטובה עו"ג ינחנו. וכשהאומות לב( ה' בדד )דברים שנאמר עמהם שמחה

יתחשב לא ובגוים וזהו החשבון מן להם עולה ואין כב( )דברים בעפר מקיימין שהם במצות חשבון אין יעקב עפר ד"ארש"י: ... יעקב עפר מנה מי)י( כג65

בהם: וכיוצא סוטה ועפר פרה כלאים. אפר תזרע יט( לא )ויקרא ובחמור בשור תחרוש לאשלהם התשמיש מן היוצא זרע רביעותיהן ישראל רבע את ומספר

ישרים מות נפשי תמתשם:66 הקודש, וכבר רוח דברי ולא עצמו דברי אלול: "וז כישראל למות ביקש לא החיים אורב אמנם

אשר לדבר ה' מניחו היה לישראל היזק בהם שאין דברים לדבר רוצה כשהיה כאן( כי )ילקוט ז"ל אמרו רע הוא מזגו, והנה על שעמד שבאומות, ולפי כישרים ישר ויהיה ישוב מיתה שבשעת נתאוה. ... יחפוץ

.ישר יהיה מות של דכדוכה שבשעת להיות שיכול דבר שאל יושר, לזה עשות ממנו הרע, ונמנע בתכלית עושים, היו ימותו בתשובה, ותיכף שיחזרו יודעים היו אם כי בפירוש לי שאמרו רשעים ראיתי בזה וכיוצא

רח"ל, ולא וכסיל זקן מלך עליהם מלך דבר ארוך, כי זמן בתשובה לעמוד יכולים שאינם שיודעים אלאזו: להשגה שיגיע עהנמנ מן הוא שבישראל, כי הצדיקים כמיתת שימות הרשע שאל

מהכל, אינו חלק שהוא ישראל, והדבר מכלל שהיו ומשה יעקב כי וזה :נז' פ, ישראל נצחמהר"ל, 67הכל. אליו בפועל נמצא

כי הרבה, אף פעמים לך אמרנו שכבר ישראל. וזה זולת בלעם, שהוא היה זה ומפני שם: מהר"ל,68אבל מצד החסרון בהם יש ישראל והם אין צורתן אמתת מצד החומר, בתכלית שלמים חסרון,

צורתן, אמתת מצד ישראל בוחן היה החבור. ובלעם בזה הרבה פעמים לך שבארנו השלימות, כמו קירבה לו היה שלא מפני מכל. וזה יותר ישראל אמתת על מעיד היה בפעל. ולכן ישראל נמצאו בו אשר

בפעל. וזהו ישראל נמצאו אשר ישראל אמתת מצד עליהם מעיד בלעם היה לישראל, לכך וחבור כג, )דברים לברכה הקללה את הקב"ה הפך לטובה, כאשר הכל ישראל על בלעם נבואת שהיה שגורם

כמותם: שאין לברכה, ברכות אותם, ונהפך לקלל רוצה ו(, שהיה ישראל, מעלת ששורש – גילה לא מישראל וחוזה נביא ששום מה גילה : בלעם335ממעמקים, עמ' 69

פגם שום בלי וקדושה טהורה שהיא את בלעם שבירך ברכה גדולה , פ' כה, תשע"א( במדבר שמעוני )ילקוט ובמדרששם: מהר"ל,70

מברכות )ו(הוכיח את יעקב . כשבירך.. השבטים את יעקב שבירך ישראל, ראובן את השבטים, תוכחה, ואין בהם אין בלעם ברכת מט, ה-ז(. אבל ית)בראש לוי ואת שמעון מט, ד(, ואת )בראשית

משה(. של מברכתו גדולה היה כן גם שברכתו )ע"ש פגם בהם

A similar explanation applies to the fact that throughout the period of time that Bilam tries to look for G-d’s ‘moment of anger’, he sees no such moment. For, by trying to destroy the Jewish people, Bilam is activating the essence of the nation, an essence which is so pure that G-d’s anger simply does not apply71.

What we see is that the essence of the Jews needs to be revealed by an outsider, by a non-Jewish prophet72, and this is the reason why Bilam is given his prophecy to begin with. Bilam is a helpless prophet; G-d uses his mouth to produce the words He desires. It is in this respect that Bilam’s prophecy is similar to Moshe’s prophecy. All other prophets are first told their prophecy by G-d and then transmit that prophecy to the nation. With Moshe, however, G-d speaks through the throat of Moshe directly to the people. So too with Bilam, G-d speaks through his throat and turns him into a mere instrument for G-d's message73 whether Bilam wants to be a messenger or not74.

G-d puts similar words in the mouth of Bilam’s donkey. This is to show that it is all the same to G-d: whether He uses a donkey or a human as his emissary makes absolutely no difference to Him! This also explains why Bilam is included in the holy Torah, for these are really G-d’s words and not his own75. The mouth of Bilam’s donkey was created during Bein HaShemashos of the sixth day. What that means is the idea that G-d could use the donkey’s mouth, i.e even an instrument that is not aware of what it is being used for, as a tool for Divine messages76. Bilam is no different from the donkey. He tries to curse the Jews but G-d forces blessings to come out instead, for the Jewish people are truly blessed77. Inherent in these blessings are vital lessons about the nature of the Jewish people, and, although Bilam is not worthy,

בבחי' חיים הזעם מן למעלה בנ"י שדביקות ה' לפי זעם לא הימים באותן גם והלא :רס"גת תאמ שפת71הזעם: דוחה שהוא הרצון בכח בפניהם נדחה שהזעם לבנ"י עדות זה והיה לעיל כמ"ש ברצונו

על רק להתגלות יכולים היו בלעם של דבריו כי המהר"ל לנו ביאר הרי התורה פרשיות על ממעמקים72 ישראל מכלל חוץ שהיא נביא ידי

באומות אבל כמשה בישראל עוד נביא קם ברכה( ולא )פרשת : בספריב צדיק פריהכהן, צדוק רב73 אמר בכה נתנבאו מטות( שהנביאים )ספרי שכתב מה פי על וכו' והוא בלעם זה ואיזה קם העולם הנבואה שמעו שמתחילה אמר בכה נתנבאו דהנביאים הדבר. והיינו בזה שנתנבא משה עליהם מוסיף שכינה אז הנבואה שאמר שבשעה הדבר, היינו בזה נתנבא ומשה אמרוה כך ואחר יתברך מהשם

וכו' דכד כ"ה ב'( הרי ר"י זו )פרשה הקדוש ובזוהר באצבע כמורה הדבר זה גרונו, והיינו מתוך מדברת מה הענין המדברת. וזהו הוא השכינה רק מדבר היה לא שהוא וכו'. והיינו מילין תמלל היא פומך תפתח

והוה תעשה לשון ומה תעשה אותו אליך אדבר אשר הדבר את ואך ה' לבלעם במאמר מקודם שנאמר תנועות רק עושה יהיה ואוה השכינה רק ידבר לא שהוא האמור פי על הוא אך... תדבר. לומר ליה

אותו לשון כן גם כתיב תדבר אותו אליך אדבר אשר לבלעם המלאך במאמר כך ואחר... הפה מוצאות פעם לבלק שינוי. ובלעם שום בלא בפיו יםקאל ישים אשר הדיבור זה הדבר אותו זה, והיינו כמו שמורה שינוי שום בלא אדבר אותו כן םג אמר הראשון

פוקם הוא ברוך רבה( הקדוש )במדרש ואיתא בפיו דבר וישם דכתיב כך ואחרהכהן, שם: צדוק רב74 אעשה ה' אותו ידבר אשר כל אמר לשתוק אף בכוחו שאין יותר וכו' וראה פיו את

שהיה ה' רק דבר היו באמת שהרי דבר לחדש צריך היה לא שבזה בלעם פרשת הכהן, שם: צדוק רב75 כתב בכלל שאינו בלעם ופרשת ביחוד אמר זה על הפה מוצאות מעשה ועושה שפתיו עוקם בלעםספרו.

אתון כמו שמדבר במה כלל מרגיש המדבר שאין במקום אף מורה האתון ופי הכהן, שם: צדוק רב76מזה. ללמוד יכולים מקום מכל

אינם א"ל ולכן והי' ברכה כמ"ש הברכה בעצמם פי' שהם הוא ברוך כי בפסוק :רס"גת תאמ שפת77בברוך. מתדבק ארור אין כי לברכתך צריכים

he is forced to be the messenger anyhow. Our Jewish ear is alert to the spiritual message hidden in all that we hear, for nothing is by chance78.

What Bilam sees surprises and upsets him, for, if the Jews are G-d’s Chosen People, it is quite clear that G-d will look after His people. Bilam cannot touch the Jewish people. Again and again, Bilam is told, and tells Balak in turn, that when it comes to the Jewish people he can only do what G-d permits or instructs him to do. And he (Bilam) answered and said (to Balak), “Surely, (only) that which G-d puts into my mouth, may I speak”79. Even when the Jews sin and should therefore be vulnerable, G-d discounts both the transgression and the effort they put into it80. And even when they deliberately provoke Him, He remains loyal to them81.

At one stage, Bilam says flat out to Balak: Go back to your land for G-d has refused to let me go with you82. Even if Balak would give me a house full of silver and gold, he tells Balak’s emissaries, I cannot transgress the Will of my G-d in any way83. In fact, Bilam tells Balak that G-d’s control is so total that he cannot even do something good for the Jewish people unless G-d so wills it84. If it were up to him, he wouldn’t even be reporting this to Balak; he would simply run away and spare Balak the pain and himself the embarrassment85.

Yet, Bilam himself has not really integrated this lesson. He knows that there are limitations, but he somehow thinks that there must be a way out. A genuine anti-Semite already from the time of the Egyptian slavery86, he chafes at the bit, hoping

בו לכו הדרך זה לאמור מאחריך דבר תשמענה ואזניך שנאמר מה דרך ועל הכהן, שם: צדוק רב78 לחנם לא כי יתברך השם בעבודת הנהגה איזה מזה ילמוד דבר שידבר מנכרי שישמע אף ומאחריך, היינו

עם נכרי ונסע בדרך הלך אחת שפעם זצ"ל ר' זושא מהרבי שיסופר לאזניו. וכענין אלה דברים נשמעו ר' זושא הרבי לו השיב להרימו לו שיסייע הנכרי ממנו ביקש לארץ ונתהפכה היי הנקרא שחת עגלה ה' תתאה אומר הוא מה שמע זושא לעצמו אמר רוצה אינך אבל תוכל תוכל הנכרי לו אמר יכול שאינורוצה. איני אבל להרימה וביכלתי לארץ נפלה

לדבר אשמר אתו בפיה' ישים אשר את הלא ויאמר ויעןיב: כג79 טוב אם כי ידבר ישראל, ולא יקאל שהוא ידעת ה' בפי. וכבר ישים אשר את הלאשם: ספורנו

ישראל עלוכו' בישראל עמל ראה ולא ביעקב און הביט )כא( לא כג80

אחריהם מדקדק אינו דבריו על עוברין שכשהן שביעקב און הקב"ה:הביט לא ד"ה כא כג רש"ידתו: על עוברים שהם ובעמלן שלהם באוניות להתבונן

לפני עמל היא שהעבירה תביט. לפי וכעס העמל את עמל. כי הרה כמו עבירה לשון:עמל המקום:

בו: מלך ותרועת עמו יוק אלשם: ה'81מתוכן: זז אינו לפניו וממרים מכעיסין אפילו:עמו יוקה' אלרש"י:

ויתנה דוד. אוהב רעה כמו ורעות חבה - לשון בו מלך ותרועת וכן דוד. תרגם למרעהו. ביניהון: מלכהון ושכינת אונקלוס

עמכם להלך ד' לתתי מאין כי ארצכם אל לכו בלק שרי אל ויאמר בבוקר בלעם יג: ויקם כב82 ה' פי את לעבר אוכל לא וזהב כסף ביתו מלא בלק לי יתן אם בלק עבדי אל ויאמר בלעם ויעןיח: כב83

גדולה או קטנה לעשות יקאל אשר מלבי רעה או טובה לעשותה' פי את לעבר אוכל לא וזהב כסף ביתו מלא בלק לי יתן אםיג: כד84

אדבר אתוה' ידבר וכה בלק אל שוב באמרו המקרא חסר ומה הזאת השימה היא - ומה בפיו דבר טז: וישם כג רש"י85

רסן הקב"ה לו ונתן לצערו בלק אצל חוזר אני מה אמר לקלל נרשה שאינו שומע כשהיה אלא תדברבלק אל תשוב כרחך על א"ל ירצה אשר אל להוליכה בחכה בהמה הפוקס כאדם בפיו וחכה

בעצה היו יב(: שלשה א פרשה רבה )שמות במדרש וכדאיתא86

that he can somehow work the system of spiritual laws which G-d has set up and use them against G-d Himself. The Gemorah87 suggests that he is not far off. Bilam is uniquely capable of catching that nano-second when G-d is, so to speak, angry88, and G-d is forced not to have such a moment throughout this period89. Had G-d not done this, says the Gemorah, Bilam would indeed have succeeded in destroying the Jewish people, and this time is duly recorded as one of the most dangerous ever to the existence of the Jewish people90.

Bilam tries everything. He sacrifices Korbanos to G-d91, hoping to outdo the Avos92 and again to use that favor against G-d to curse the Jews93. If he could only find a point of weakness where the Jews are indeed distanced from G-d, a point where they are indeed cursed! He is poised to exploit and stoke that curse in an instant 94, acting as the Jewish nation’s prosecutor in the Heavenly Court95. His starting point is to claim that this is no longer the nation which left Egypt but a poorer, more

ז דף ברכות87 ריבוא מחמש אחת רגע וכמה רגע זעמו וכמה יום בכל זועם ל-א רבנן תנו:אע" ד דף זרה עבודה88

רגע אותה לכוין יכולה בריה כל ואין רגע היא זו בשעה ושמנה וארבעים מאות ושמונה אלפים ושלשתעליון דעת ויודע' דכ הרשע מבלעם חוץ

הוא ברוך הקדוש להן אמר :בהיטב( ע" ... )ע"ש יום בכל זועם ל-א כתיב: אע" ד דף זרה עבודה89 לא עליכם כעסתי שאם הימים אותן כל עליכם כעסתי שלא עמכם עשיתי צדקות כמה ראו עמי לישראל לא אקב מה לבלק בלעם ליה דקאמר והיינו ופליט שריד ישראל של משונאיהם כוכבים מעובדי נשתייר

ה' זעם לא אזעם ומה ל-א קבה הכי דאצטריך עלמא באתברי יומן מן ימין הוו הפרשה(: לא ראשית שלום )בנתיבות שה הק' ח"ג זוהר90

דישראל לשנאיהון לשיצאה בלעם דבעא זימנא כההוא דישראל בהדייהו קוב"ה למהוי )ב( אילים: ושבעה פרים שבעה בזה לי והכן מזבחת שבעה בזה לי בנה בלק אל בלעם )א( ויאמר כג91

במזבח: ואיל פר ובלעם בלק ויעל בלעם דבר כאשר בלק ויעש אמר המזבחות שבעת את אלא כאן כתיב אין ערכתי מזבחות - שבעה המזבחת שבעת את :ד כג "ירש92

)בראשית ארבעה בנה אברהם כולן כנגד ערכתי ואני מזבחות שבעה לפניך בנו אלו של אבותיהם לפניו בהר וגו' ואחד אברהם יג( ויאהל וגו' )שם ההרה משם )שם( ויעתק אליו לה' הנראה מזבח שם יב( ויבן אחד שתים בנה באר. ויעקב יצחק עבדי שם וגו' ויכרו מזבח שם כו( ויבן )שם אחד בנה - ויצחק המוריהאל: בבית ואחד בשכם

אחד: איל אלא העלה לא - ואברהם במזבח ואיל פר ואעל לך והגדתי יראני מה ודבר לקראתיה' יקרה אולי ואלכה עלתך על התיצב לבלק בלעם )ג( ויאמר כג93

שפי: וילך בין בהם לפגוע יכול ולשון אומה כל אין בד' יתברך דבוקים עוד דכל עמ' קל: ידע שלום נתיבות94

מהקב"ה. אותם שינתק ידי על רק כנגדם עצה ברוחניות, ואין ובין בגשמיות ח"ו אותם שינתק עד הקב"ה לפני עליהם בלעם, לקטרג של מטרתו ג"כ היתה שם: וזו שלום נתיבות95

קיום להם אין ממילא זה ידי שעל יתברך ממנו

spiritually estranged version96. G-d assures Bilam that he is mistaken97, but from whence the delusions to begin with?

Bilam’s delusions are stoked by G-d’s concern for his honor, indeed the honor of any human being, however lowly. G-d tells Bilam two things: do not go with the ministers of Balak, for they are not honorable enough for you, and, secondly, do not curse the Jewish people98. Bilam takes note of the first but fails to link it to the second.

Bilam prophesizes, hoping that the final interpretation of the prophecy will determine its reality. Just like a dream that can be interpreted for good or for bad, Bilam hopes to use his prophecy to do evil to the Jewish people99.

Balak is now desperate to take Bilam up on his offer to just go away. Don’t curse them and don’t bless them, he pleads with Bilam. But Bilam now goes even further: If G-d wants me to bless this nation, then I will have no choice 100. This is exactly what happens. He finally appears in front of the Jewish people and is more committed than Balak to seeking their destruction. But from each thought of a curse, a blessing comes out101.

How is this achieved? It is at this stage that G-d makes Bilam’s prophecy as clear (and therefore of necessity as high) as possible. His prophecy is now as clear as that of Moshe Rabbeinu’s, so it requires no further interpretation. Bilam therefore cannot interpret the prophecy for bad, thus foiling his plan. Only for this reason is he given such exalted prophecy; it is subsequently taken away from him entirely102.

The Sages tell us that each of the blessings of Bilam is really intended, on his part, as a curse. If we look at them closely, we see that they all ultimately reflect the

אותו. לי קבה לכה הארץ, עתה עין את ויכס ממצרים היוצא העם עמ' קלא: הנה שלום נתיבות96 התחלת היתה בזה ... אכן ממצרים היצא ידוע, העם בלתי עם כעל עליהם שמתבטא תמוה שלכאורה

כשרים היו ממצרים, דאז שיצא עם אותו זה אין כי הקב"ה לפני ישראל, שטען כלל על שלו הקטרוגמהשי"ת נתרחקו כבר לחטוא שהרבו אחר עתה וראויים, ואלו

שיצא העם אותו הוא הוא, הרי ברוך כי העם את תאור לא הקב"ה לו שם: והשיב שלום נתיבות97הוא ברוך עתה ביותר, וגם הנשגבים לגילויים וזכה התורה את וקבל ממצרים

בחדרו עמו פה, שילינו לינו בפסוק שפירשנו מה פי על ה' היא מאמר שכוונת ונראה :ט כב החיים אור98 אנכי יא( מי ג )שמות אומרו דרך השפלה, על וגו', לשון מי לו ואמר יתברך מאמרו בא לו, לזה המיוחד

עמך לך, לדבר דהמיוח בחדר עמך זה למקום אותם האלה, שהכנסת האנשים מי אומרו כן וגו', כמו שמצינו עליהם, וכמו נביא שהוא האומות, כיון בערך בלעם כבוד ה' על יקפיד ים, כיקהאל מלאך

ויאמר זה שאחר בפסוק בלעם, ועיין של כבודו משום האתון ]הקב"ה[ את יד( שהרג כ )במדב"ר אומרו והואמלך, שלוחי שהם לפי זה, הוא כבוד להם שעשה ואמר, טעם דבריו בלעם והבין יםקאל

האלה, האנשים אלי, פירוש למואב, שלח מלך שהוא לו מדין, ועוד לנסיך הידוע צפור, פירוש בן בלק מאמר ח"ג מוסר בשיחות )עיין הדקדוקים: כל נתיישבו עמי, ובזה אותם עשיתי המלכות כבוד ובשביל

כ( ישראל את השי"ת שיברך היה הרשע בלעם של דס"ד דיסקין המהר"ל עמ' קמט: וביאר גדליהו אור99

כי נפשו תכונת לפי הנבואה את שמשיג הנביא פתרון וכפי המקבל בנפש תלוי והמחזה מחזה דרך הפה, אחר הולכין החלומות נה:( שכל )ברכות קי"ל דהא הוא שכן והראיה הנבואה מתקיים באמת וגו' הוא כן דבנבואה שכן כל כן נ:(, אם )שם בנבואה משישים אחד הוא וחלום

בלק אל ויאמר בלעם )כו( ויען כג כו: ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו100אעשה אתוה' ידבר אשר כל לאמר אליך דברתי הלא

אליהוא רם משפחת הבוזי ברכאל בן אליהוא אף לב( ויחר )שם עקיבא רבי דרש :בע" כה דף סוטה101כב( )דברים ובירכן ישראל את לקלל שבא ברכאל בן בלעם זה

גדליהו אור102

closeness and דביקות of the Jewish people to their Master in Heaven103. It is just this connection that Bilam is trying to weaken104. Bilam does not fail entirely. We learn that all of his curses come about with the exception of one: the blessing of טובו מה is a praise of Jewish tents of prayer (Batei Knesset) and of Torah study (Batei אהליךMidrash)105. The Jewish people never lose their connection to G-d through these two things, the prayer of the heart and the Torah of the brain, which together form the Daas of the Jewish people106.

No longer a prophet, Bilam has to resort to other means, and finally finds some success in seducing the nation to serve Baal Peor, the most disgusting of idolatries, as a means of justifying their outbreak of sexual licentiousness with the daughters of Midian107.

Bilam, brilliant thinker and strategist that he is, finally finds a Jewish weakness. The Sages tell us that the Jewish weakness is תאוה while that of the non-Jews is גאוה. Bilam’s character makeup radiated this גאוה, an arrogance which led him to think in a certain way. This character makeup, say the Sages, is at the root of a fundamental difference between Jew and non-Jew, and is the last of the lessons about the Jewish people which Bilam teaches us.

In order to understand this, we have to go back for a moment to the אדם חטא Originally, the .הראשון of חטא הראשון אדם was one of The snake said to .גאוה Chava that if they would eat from the fruit, כאלוקים והייתם 108, they would be G-d-like. They would be able to compete with the power of G-d Himself. In the end, however, the actual חטא was only expressed as a תאוה:

העץ ונחמד לעינים הוא תאוה וכי למאכל העץ טוב כי האשה ו: ותרא ג בראשית ויאכל עמה לאישה גם ותתן ותאכל מפריו ותקח להשכיל

As a result,גאוה only penetrated the periphery of the soul of Adam HaRishon whereas תאוה penetrated much deeper into his soul. The people who later attached

themselves to the periphery of the soul of Adam HaRishon, the non-Jews, had גאוה as their main הרע יצר ,whereas those people who attached themselves to the core of

Even when the Jews serve. הרע יצר as their main תאוה have נשמה s’הראשון אדם

חלק זה וגם שלהם האחדות על ישראל כלל את ששבח ברכות גם שהיו שם: והסביר שלום נתיבות103בהקב"ה מהדביקות

קה: סנהדרין104שם105שם שלום נתיבות106 לעמי הולך הנני כד( ועתה )שם דכתיב ישראל על הרשע בלעם שיעץ עצה זו"א: פ נתן דרבי אבות107

לאכילה הוא רעב שונא שאתה זו עם לו אמר הימים באחרית לעמך ההז העם יעשה אשר איעצך לכה מאכל להם והנח קובות להם ותקן לך בלבד מן אלא ושישתו שיאכלו להם ואין לשתיה הוא וצמא

ועשה הלך המקום. מיד ביד ויפלו פעור לבעל העם שיזנו כדי מלכים בנות יפות נשים בהן והושב ומשתה וארבעה עשרים מהן שנפלו לישראל הרשע בלעם לו גרם מה ראה שעהר בלעם לו שאמר מה כל בלקאלף ועשרים ארבעה במגפה המתים כה( ויהיו )שם שנאמר אלף

ממנו אכלכם ביום כי אלוקים ידע תמתון. ה: כי מות לא האשה אל הנחש ד: ויאמר ג בראשית108ורע טוב ידעי כאלוקים והייתם עיניכם ונפקחו

idolatry, an arrogance which presumes to set up an alternative to G-d, it is only to set something up that will allow them to express their licentiousness109 .

The difference between Taavah and Gaavah is that Gaavah is ultimately a contradiction to one’s relationship with G-d. If one feels that he is so great, it is difficult to humble himself in front of the King of Kings. Taavah, though, is a distancing from G-d but not a contradiction to serving G-d. Someone can have Taavos and still doven and learn Torah, though it will be more difficult. This, too, is in praise of the Jews. Their very sin shows their essential connection with the Almighty.

Bilam does this not because he is uniquely Bilam but because he is a prototype of the non-Jew. G-d sends Bilam a prophecy as great as the prophecy of Moshe Rabbeinu, but Bilam is out of harmony with the gift and only receives it in a distorted way. This is G-d’s way of telling the nations that the reason they are not given the Torah is because they are insufficiently prepared for this great gift. The Jews, on the other hand, are given that Torah because generations of effort and suffering make them uniquely prepared to engage G-d’s Torah and the purpose of the world contained therein.

There is also no question that the broader spiritual environment is an enabler to perfecting prophecy. Moshe Rabbeinu is only able to maintain his level of prophecy as long as it is put to the service of the Jewish nation. Bilam is not coming to serve a higher truth.

בפרהסיה עריות להתיר אלא זרה עבודה ישראל עבדו לאחז"ל: 109