דייב אברמוב

תיאוריית האוטר/ פטר וולן

:רקע היסטורי

חודשה בצרפת הקרנת סרטים תוצרת הוליווד. החזרה של סרטים2לאחר מלה"ע ה- הוליוודים לאחר תום שלטון וישי לוותה באפקט רגשי חזק. על מנת לסגור את הפער,

הוקרנו בסינמטק הסרטים ההוליוודים של כל השנים האחרונות, כחלק ממדיניות האומרת שאותם סרטים הם המקור לקולנוע של מחר. מאז ומתמיד הקולנוע בצרפת

הלך בצד אחד עם זרם האינטליגנציה ובאותה תקופה החלה הפריחה מחדשה של זרם אוהבי אמנות הקולנוע. כל אלו היוו קרקע להתפתחותה של תיאוריית האוטר,

cahiers du‘אשר נהגתה על-ידי קבוצה של מבקרים שכתבו למגזין קולנועי בשם cinema’.

בשל אופי לידתה של התיאוריה, פעמים רבות היא מובנת לא נכון או פורשה לכיווניםאחרים וקצת שונים מהכוונה המקורית.

החידוש המסויים בתיאוריה, בשל היותה ממוקדת לגבי הקולנוע ההוליוודי, הוא בהתייחסותה אל בימאים שלאו דוקא דובר על עבודתם בעבר או כאלו שעם המעבר שלהם מאירופה להוליווד כך גם נשחק מעמדם כיוצרים אינדוודואלים גדולים )רנואר, פריץ לאנג, היצ'קוק(. תיאוריית האוטר התעלמה מההפרדה שעדיין קיימת בין קולנוע

אומנותי )...אירופאי( לבין קולנוע מסחרי-הוליוודי-פופולרי. במשך הזמן, בשל הבלבול המסויים שכאמור היה קיים בתיאוריה המקורית, התפתחו

שני זרמים של אסכולות לתיאוריית האוטר. גם הפעם ההבדל בין שתי הגישות אינו כה חד וברור. האחת )'האוטר'( מתייחסת אל המוטיבים שבסרט ומשמעותם, על המימד

metteur en‘הסימנטי שקיומו מובנה רק לאחר היצירה של הסרט. השנייה קרויה בשם scene’והיא שמה דגש על הסגנון. השפעתו של הבימאי בגישה זו מנותחת על פי

הביצוע של הטקסט אשר כבר היה קיים עוד לפני יצירת הסרט )ספר, מחזה וכו'(.ההתמקדות במאמר היא בגישה הראשונה.

: על שום מה ולמה? – תיאוריית האוטר

תיאוריית האוטר היא למעשה דרך לקריאה מסויימת של סרט אשר לוקחת קבוצה של סרטים תוצרת במאי אחד ומנתחת את המבנה שלהם. ישנן כמובן עוד דרכים לקרוא

סרט, למשל דרך השפעותיהם של גורמים אחרים ביצירה או אפילו באמצעות מבט מופשט על שינויי האור. תיאוריית האוטר רואה עצמה כבנויה על שיטה אמפירית. לפיה, כך ניתן לגלות את המשמעות האמיתית והבסיסית של היצירה הקולנועית.

סרטו של אוטר הוא כמו מיתוס של לוי-שטראוס. גם אם מדובר בסרט אולפן עם כל האילוצים ההוליוודים אשר נכפים על הבמאי, האוטר מצליח לקחת את הטקסט שהוא

לעיתים פריאורי וליצוק לתוך יסודותיו את המוטיבים של עבודותו לכדי יצירה חדשה פוסטריאורית. כשם שהמיתוס במנותק מההקשר החברתי שלו הוא קשה להבנה, כך

גם המבקר צריך לעבוד כדי לזקק את עבודת הבימאי מתוך הקשיים שמפיל עליוהאולפן.

רנואר בעבר אמר שהבמאי משקיע את כל חייו ליצירת סרט אחד. 'הסרט' הזה מכיל קבוצה של אופוזיציות בינאריות, מוטיבים סימאנטיים ועולמות קבועים שבם הם

מתרחשים. אולם, אצל בימאי אשר נחשב כאוטר גדול ההבניות הסימאנטיות בסרט לא נשארות קבועות בכל יצירותיו אלא ישנה דינאמיות בתפקידים שהם משמשים

בסרט. לדוגמא, לעיתים ישנה התייחסות רבה יותר לאופזיציות בינאריות מסויימותכשהאחרות רק נמצאות ברקע או מתחלפות.

: ( 1969 )המאמר עצמו נכתב ב- 1972 תוספת למאמר מ-

תיאוריית האוטר לא נועדה להביא לניתוח אישיותו של הבמאי. תיאוריית האוטר נועדה לפצח את אומנות הקולנוע, תוך הבנה שהסרט הוא התגשמות חזונו של אינדיבידואל. הסרט הוא למעשה כמו חלום המסתיר את הרעיונות הבסיסים שבתת-מודע. לעיתים

על-ידי השוואת הסרט לסרטים אחרים של אותו במאי, ניתן להבחין במבנה קבועהמניע את הסרט.

אותו מיבנה אמנם מקושר אל הבמאי, האינדיבידואל, אך הוא נוצר לא מכוונת תחילה של הבמאי לבטא עצמו כאמן, אלא מתוך משמעויות בתת-מודע שהוטבעו בסרט.

המבנה של הסרטים של האוטר משוייכים אל הבמאי, אך וולן מציין שיש להבחין ביןהאינדיבידואל/הבמאי עצמו לבין האינדיבידואל/הבמאי שנוצר מתוך מבנה סרטיו.

וולן יוצא נגד ביקורת על תיאוריית האוטר האומרת שהיא יוצרת סרט-חדש אשר מתקיים רק במוחו של המבקר. לטענתו, תיאוריית האוטר היא עוד דרך מסויימת

לקרוא טקסט, אשר עובדת לפי שיטות אמפיריות, והיא נועדה לניתוח סרט של אינדיבידואל )בניגוד לסרטים מסויימים שלא קיים בהם משמעות(. השימוש בתיאוריית

האוטר לא מתאפשר בצפייה של סרט בודד. המבקר איננו במרכז התיאוריה, על המבקר לנמק את טענותיו לגבי אופן קריאתו. כל ניתוח ביקורתי מחייב עבודה בזמן

קריאת הטקסט, זאת כדי לקבל משמעות רחבה יותר מהסרט. ניתוח שלם ומלא של כל פרט ופרט ביצירה איננו אפשרי. מעבר לעובדה שאין אמת

אחת ויחידה שתקבע מה היא הפרשנות הנכונה, כל יצירה קולנועית מכילה 'רעש' של קודים של גורמים שונים. שום סרט אינו יכול לעמוד בפני עצמו. לאומנות עד כה היה

תפקיד חשוב בכך שהיא יצרה אמת בעלת משמעות וסדר מסויים, ואילו תיאוריית האוטר מוצאת באומנות הקולנוע את אותו אי-סדר וקצוות פתוחים אשר קיימים גם במציאות הממשית. אך ראייה זו, שאינה מקבלת איזו אמת אינטגרלית, הופכת את

הטקסט למכונה ליצירת משמעות.

:ניתוח יצירותיו של הווארד הוקס

כל סרטיו של הוקס מתרחשים בעולם 'הוקסיאני' המכיל את אותם מוטיבים ומראה ז'אנרים2סגנוני דומה. הוקס יצר סרטים ממיני ז'אנרים, אך ניתן לחלק אותם ל-

בסיסיים: דרמת הרפתקאות והקומדיה המשוגעת. שניהם מהווים כניגוד אחד לשנימבחינת הערכים המתקיימים בעולם ההוקסיאני.

בסרטיו של הוקס ישנן אליטות גבריות אקסלוסיביות,המנותקות משאר החברה, בעלות טקסים ייחודיים. חבריהן נוהגים לשיר יחד. מתחים בתוך הקבוצה נוצרים מכך

שאחד החברים מאכזב חבר אחר )והוא אמור לפצות את הקבוצה ע"י מעשה אמיץ ויוצא-דופן( או שיתר-אינדיבידואליות מאיימת על המעגל הקרוב. גיבוריו של הוקס

גאים במקצוענות שלהם. רוטינת חיי הקבוצה שלהם מתבססת על "סכנה" ו"כיף". למעשה משמעות שני אלה

היא לחיות. הגברים של הוקס עלולים להיראות מוזרים מחוץ לקבוצה. גיבוריו של הוקס משתייכים לקבוצת אליטה, אך למעשה הם מנודים מהחברה האנושית. אנשים שמחוץ לקבוצה נחשבים כקהל, כהמון. הקהל מעבר להיותו קהל לגיבורים גם מהווה

איום בעצם נוכחותו. בקומדיות המשוגעות אנשים בקהל יכולים לתפקד כמטרותלשעשוע.

גורם חיצוני מאיים נוסף היא האשה. הגבר הוא מתת-ליבה של האשה. האשה מקבלת כרטיס לקבוצה רק לאחר תהליך ארוך של קבלה, אך הן אף פעם אינן חברות מן

המניין.

בסרטיו של הוקס ישנם רמזים הומוסקסואליים. הגברים בתוך הקבוצה שווים. הנשים מזוהות עם עולם החיות. לרוב בסרטים לא מוצגים חיי נישואין. הגברים מתייחסים אל

הנשים בחשדנות רבה. הקומדיות כמו חושפות את המתחים הפנימיים הקיימים בגיבורי הדרמות. הגברים

בקומדיות הם מגוחכים. יש להם רגרסיה לילדות או לפראיות. כמו כן בקומדיות יש כמוחילופי תפקידים בין המינים. האשה היא הדומיננטית, הגברים מושפלים.

:קטנה על ג'ון פורד

גם אצל ג'ון פורד יש עולם ייחודי עם אופוזיציות בינאריות קבועות, אך בכל סרט הוא פריון )גינה( מולמבליט אחת על פני השניה. האופוזיציות החשובות ביותר הן:

, אירופאים מול אינדיאנים, מתיישבים מול נודדים, נשואים מול לא נשואים,פראיות ספר מול נשק, מזרח מול מערב. עתיד מול עבר. בשלב מסויים בקריירה של ג'ון פורד

נוצר חילופי תפקידים. האירופאים הם אלו הפראיים. רבים מסרטיו של פורד בנויים על המסע אחר הארץ המובטחת. אם בסרטיו הראשונים האירופאים חיפשו את היבשת

החדשה, אמריקה, בסרטים מאוחרים יותר אלו היו האינדיאנים שחיפשו את ביתםהישן או האמריקאי שחוזר לביתו באירלנד.