1

על הגדר / דינה יקרסון

רחוב יהודה הימית, בעבר ניקרא אל-מלכ פייסל על שם מלך עיראק שמשל בה בשנות העשרים והשלושים. זהו רחוב המקשר בין שדרות ירושלים ונמל יפו. שמו הנוכחי של הרחוב, מקורו בכיתוב שהופיע על מטבע רומאי נדיר. מטבע זה הוטבע לרגל הכיבוש השני של יפו בידי הצבא הרומי לאחר קרב ימי עקוב מדם. בימנו, את הרחוב מאכלסים מוסלמים נוצרים ויהודים. יש בו בתי מלאכה, סדנאות אומנים ואמנים,

חנויות ובתי קפה שנפתחו לאחרונה.

למעלה מחצי שנה, הרחוב חסום בעקבות עבודות שיפוץ וחפירות ארכיאולוגיות שמתבצעות לאורכו. שטח החפירות והגדר שמוצבת מסביבו, הינם מטרד יום יומי לתושבי השכונה, מקשים על שגרת החיים והעבודה ופוגעים בהכנסתם של בעלי המלאכה והעסקים במקום, ותאריך סיום עבודות השיפוץ לא ניראה באופק. ההתמודדות עם המכשול המתמיד של תהליך השיפוץ, היווה הזדמנות לפעולה חברתית אמנותית. השכונה התוחמת את רחוב יהודה הימית הינה בית לאמנים ויוצרים רבים. לכן, הריאקציה לתהליכי השיפוץ האינסופיים, ביקשה להפוך את הרחוב החסום למקום של התרחשות אמנותית. המראה העלוב של הריסות הבנייה נהפך בעזרתם של משתתפי האירוע לתפאורה מרתקת של הופעות חיות, מיצבים ומיצגים אמנותיים. דיאלוגים חזותיים נוצרו בין יצירות אמנות במדיומים שונים לבין הגדר עצמה ושטח החפירות,

עצם תהליך הבנייה ברחוב העלה שאלות רבות אליהם התייחסו האמנים.

"יפו המתחדשת" על רחובותיה העוברים שיפוץ, המסעדות ובתי הקפה שנפתחים בה לאחרונה, איננה דבר של מה בכך. תהליכי החידוש הללו מעלים את ערך הנדל"ן של האזור, ובכך דוחקים החוצה את האוכלוסייה המקומית. העבודות של קבוצת "אקטיב סטילס", הצילומים hOMELAND של גיל מועלם דורון, באים להציג פאן ביקורתי המתייחס לבעיית הבנייה של יהודית אילני, המיצב של מיכל הלוי בר והמיצג ההולכת וגוברת. עולה השאלה מהו המחיר שמשלמת האוכלוסייה המקומית בעבור זה, וכיצד אנחנו האמנים תורמים את חלקינו, לתופעה

הזו? עבודות הווידיאו של DUPRASS ומאיה בר שהוקרנו באירוע, התייחסו לתהליכי אורבניזציה בהקשר רחב יותר.

תהליכי הבנייה והחידוש, על החסרונות והיתרונות שלהם קורים בכל מקום ובכל עת. השימוש הפיזי בגדר עצמה כחומר גלם, בא לידי ביטוי בעבודת המיצג של דפנה שפירא חסון ובמיצב של רומי לי. אמנים פלסטיים נוספים שהשתתפו באירוע, כגון: תמר לוית כץ, דינה יקרסון, יוני רוקוטניץ וענבל טימור, יובל שלגי ועוד רבים אחרים, השתמשו בחלל התצוגה של הגדר ושטח ההפקר, בכדי ליצור דיסוננס חזותי שבין עבודות ציור ופיסול לבין המתכתיות המאסיבית של הגדר וסביבת ההרס האורבאנית שהיא מייצרת. העבודות האינטראקטיביות של אורנה מרטון ושל

ארנון בר, קראו להשתתפות של ילדי השכונה והמבקרים באירוע נהיו לחלק בלתי ניפרד ממנו.

תערוכת הרחוב החד פעמית ביהודה הימית זכתה למבקרים רבים ולחשיפה מרובה. האירוע אפשר למבקריו להיחשף לעשייה המקומית של דיירי הרחוב והפך מקום בלתי נגיש, חסום לתנועה, לחלל אלטרנטיבי של תצוגת צילום, ציור, פיסול, מיצב ומיצג על גבי גדר בנייה; שטח

החפירות נהפך לתפאורה קסומה והזויה של הופעות מוזיקליות, מופע להטוטנות וריקודי בטן.

רחוב יהודה הימית, מאי 2010

23

דפנה שפירא חסון

במיצג גם עוסקת לאמנות, בוגרת המדרשה אמנית פלסטית ותאטרון, חיה ויוצרת ביפו

"הגדרהטווה" ריקמת חוט זהב, ארוע "על הגדר", 2010להתקרב האפשרות אי או האפשרות של ההגדרה היא גדר למשהו או מישהו. הגדר מגדירה את מרחב הפעולה או המחשבה,

מסמנת את גבולות האפשרות-להגיע-לגעת. הגדר/ה היא אני, כחלק להיות יכולה גדר רוחנית. פוליטית, עצמית, ממודעות מתרבות, בטון גדר להיות יכולה היא עבירה חלקית. או עבירה בלתי עבירה, לה. לראות מעבר היא האפשרות לגדר גדר מושגית. התייחסות או כל סימון מאפשר הגדרת המרחב, אבל גם מסמן את אפשרות הרחבתו.ת י ת ר י צ י ת ו ר ש פ א כ ל ו ב ג ת נ מ ס מ ר ד ג ה ל ע ב ה ז ה ת מ ק רגבול מסמנת טובה". "כגדר חיה", "כגדר צדדית דו לתקשורת , שי האי המרחב של נה שו להגדרה ה, לרפלקסי ת כאפשרוזהב, רקמת צורות, גבולות. מרקם של יצירתי של קשרים, ולריפוי תוקף. ובעל ברור גריד פני על נשי, מבוך אריגה, עכביש, קורי

daphy@012.net.il

ענבל טימור ויוני רוקוטניץ

ענבל טימור, אמנית העוסקת במיצב, פיסול, וידאו ורישום, בוגרת המדרשה לאמנות.יוני רוקוטניץ, מאייר וצייר"נטיות" טכניקה מעורבת, 2010timormama@gmail.com

דימה ולרשטיין

צלם, חי ויוצר ביפו"שבירת גבולות" הדפסה דיגיטלית, 2006

dima.val@gmail.com

מאיה בר

צלמת סטילס ואמנית וידאו ארט"מנופים" עבודת וידאו העוסקתבבנייה ובמרחב אורבני.mayabar55@gmail.om

יהודית אילני

צלמת ומעצבת מדיה דיגיטאלית, עובדת ומתגוררת בשכונת עג'מי.עבודותיה עוסקות בטיהור האתני של תושבי יפו הפלסטינים מעירם.

"יאפוויא" הדפסה דיגיטלית, 2009-2010yuyume@gmail.com

אורנה מרטון

אדריכלית וצלמת, חיה ויוצרת ביפו

על הגדר: עבודות צילום מתוך הסדרה "מגדלים וביבים" המתעדות בינוי ותשתיות עירוניות.

"שכונה בונה מלתחה"תולה על הגדר כביסה מגובסתכמצע לפנטזיה ויצירה בשיתוף עם קהל.ornamarton4@yahoo.com

שונית גל

ציירת ומעצבת, בוגרת המדרשה לאמנות, חיה ויוצרת ביפו."זהירות - כלבים!", סדרה ובה ארבעה כלבים:

"זהירות כלב טוב מאד!" "זהירות כלב מסוכן מאד!""זהירות כלב שובב מאד!" "זהירות כלב יפה מאד!"

רישום וצבע מים על גבי לוח דיקט, 2010shunitgl@netvision.net.il

תמר לויט כץ

ציירת, חיה ויוצרת ביפו."שיר געגועים"צבעי מים ועיפרון, 2010tamar.5.7@gmail.com

45

רמי וכינרת לוי

זוג צלמים, חי ועובד ביפו."הפועל זונה"הדפסה על קנבס, 2009krsstudio@walla.co.il

רומי לי

"ללא כותרת" מיצב על הגדר, 2010

dinacafe@netvision.net.il

טניה פאוטוב

צלמת, חיה ויוצרת ביפו.מתוך הסדרה "גבולות המציאות"צילום, 20081100km@gmail.com

אקטיב סטילס

קולקטיב, שהוקם ע"י קבוצת צלמי סטילס, העוסקים בצילום תיעודי, מתוך האמונה בכוחו של הדימוי ככלי מחאה וכמנוף ליצירת שינוי דרך מודעות חברתית. חברי הקבוצה דיכוי. צורה של כל נגד כחלק ממאבק רואים עצמם השימוש במרחב הציבורי כבמה להצגת עבודותיהם נובע מתוך הרצון לתקשר עם הסביבה ומתוך כוונה להשפיע בתערוכה לשינוי. האמיתי הכוח טמון בו הרחוב, על

מוצגים צילומי סטילס של הקבוצה.activestills.org

יפואי": התערוכה מציגה את צילומיהן של 10 "פסיפס נשים מלב יפו שהשתתפו בסדנת צילום סטילס ייחודית. הסדנא כללה התנסות ולימוד בצילום ככלי לביטוי אישי כאן המוצגים הצילומים חברתית. למעורבות ועידוד הינם פרי של סטודיו רחוב שהקימו המשתתפות בגינה ציבורית ברחוב מגן אברהם ביפו, ובמסגרתו הזמינו את

תושבי השכונה להצטלם.

גיל מועלם דורון

"ג'נטרפיקציה" מתוך המייצב "ָשם זמני",2010-2000

ארבעת העבודות שהוצגו נלקחו מתוך המייצב "ָשם צילומים מעובדים של 2010-2000 שכלל זמני" "כשטחי ידי הרשות עירוניים שסומנו על שטחים זה מסימון וכתוצאה מתים" ו"שטחים שוליים" אוכלוסיות הדרת כדי תוך ו"שודרגו" "שוקמו" פרויקט או עשו בהם שימוש. המוחלשות ששהו הצילום שבבסיס המייצב החל בשנת 1996 בתיעוד

ההיסטוריה והווה של איזור שפך הירקון בתל אביב, ושרדי כפר הדייגים הפלסטיני, שעדיין מצויים בו והמשיך בתיעוד אתרים דומים ברחבי אירופה, אמריקה ואסיה.

העבודות במייצב הורכבו מסדרת צילומים מוגדלים שעברו עיבוד והודפסו על סדרה של מראות מנותצות בגודל המדמה מצבות קבורה. בפתיחת התערוכה העבודות כוסו בתכריכים ועברו שריפה מבוקרת. במשך שלשת השבועות האחרונים של דצמבר 2009 העבודות הושארו בשטח שדה הבור מחוץ לגלריית מכון אבני והיו חשופות למזג האוויר, לחתולים מזדמנים ולרגלי הסטודנטים שהמשיכו במלאכת הניתוץ וההרס. האקטים הברוטאליים שביצור עבודות אלו הנכיח את פעולת מדיום הצילום שבעיוורונו יצר את מיתוס "השטח המת". כמו כן האקטים ההרסניים שיכפלו באופן סימבולי את פעולות התכנון העירוני והקפיטליסטי שיצרו שטחים אלו מלכתכילה ולאחר מכן את טיהורם

ושיקומם.gil@gmdoron.com

אהרל'ה הולצברג

צייר פיגורטיבי, בוגר סמינר הקיבוצים. חי ויוצר ביפו.על הגדר מוצגות עבודת ציור שמן על בדaralek61@inter.net.il

DUPRASSליאורה בלפורד ועידו גוברין,

אמני סאונד, וידאו ומיצב החוקרת ארט, וידאו עבודת STELE "אסטלה"

מבנים ארכיטקטוניים כגון מנהרות וגדרות.- הם נטמאים בתוך הנוף ה"טבעי" עם הזמן. מחד אירועים הווייתם, הם מנציחים - מעצם מצד שני טריטוריאליים גבולות מלחמות, של היסטוריים

וקרבות עקובי דם.info@duprass.com

67

מיכל הלוי בר

פסלת סביבתית, מעצבת מוצר ואדריכלית פנים, חיה ויוצרת ביפו."יפו בtake away", טכניקה מעורבת, 2010

מיצב של סברס בתוך קשת חלון אורינטלית של בית ערבי. הסברס עשוי מחלוקי מרצפות וחיפוי אבני כורכר. העבודה יפו, זכוכית צבעונית שנאספו מחוף הים של מדרון ושברי

עוסקת בפיתוח של יפו והשאלות המוסריות שהוא מעלה. מתוך הטקסט הנלוה לעבודה: הצבר שימש בעבר גדר חי בין מרחבי מחיה. קוציו הגנו ופירותיו שימשו מקומיים בעלי אורך רוח. בתנופת הפיתוח העכשווית ביפו מפני הזרים נדמה לעיתים כי קורטוב חיפוי באבני כורכר, קשת אוריינטלית והבזקי ציבעוניות אותנטית

באריזת "קיט" יסתירו את מגמת הקמת הגדרות הנוכחית. איפה אנחנו ביחס לגדר?halevibar@gmail.com

ארנון בר

תושב יפו. יוצר ומנהל את "מדע ויצירה" - שבה ילדים יוצרים תוצרים פועלים בעזרת שיטות וידע מעולם המדע והטכנולוגיה.קיים באירוע פעילות אינטראקטיבית עם ילדי המקום שבה השתמשו הילדים בעץ ממוחזר, טיח וצבע ויצרו תחריטים אותם תלו על הגדר.את התחריטים מסגרו ברצועות בד ממוחזר.halevibar@gmail.com

דינה יקרסון

ציירת פיגורטיבית המתגוררת ביפו"פיירו", דיו על נייר ופרספקס, 2010

ויצרו דיאלוג בין הדימוי לבין הרקע על הגדר הוצבו מספר ציורים שנעשו על פרספרס של הגדר הגסה ושטח החפירות.

dina_ya@yahoo.com

יובל שלגי

צייר, בוגר המדרשה בית ברל."לב הפכפך", "רגע מושלם"טכניקה מעורבת על בד, 2009yuval.shalgi@gmail.com

פעולה עירונית* / גיל מועלם דורון "כשחזרנו דרך רחוב סנט-הונראה, נתקלנו בדוגמא רהוטה של "תעשיית הרחוב" הפריזאית, שיכולה לעשות שימוש בכל דבר. ברחוב פועלים הניחו צינורות מים ותיקנו את המדרכה, וכתוצאה מכך באמצע הרחוב נוצר איזור סגור למחצה, מוגן ומכוסה אבנים. בנקודה זו רוכלי רחוב מייד מיקמו את עצמם וכחמישה או שישה מכרו מכשירי כתיבה ופנקסים, סכו"מים, אהילים, ביריות, צווארונים מעוטרים ומיני תכשיטים זולים. אפילו סוכן חפצי יד שנייה פתח סניף שם והציג על המדרכה חפצים מעוטרים כגון כוסות, צלחות, ספלים וכדומה, וכך העסקים ברחוב יצאו מורווחים במקום לסבול מעבודות השיפוץ. הם,

הפריזאים, מתוך כורך, פשוט אשפים בהסגלת המציאות". א. סטאר )1857( ציטוט מתוך פרויקט הארקאדות, ולטר בנימין 1999:421, תרגום חופשי מאנגלית.

…במקום אחר ובזמן אחר עוד רחוב תחת שיפוצים. מאי 2010. רחוב יהודה הימית ביפו חסום. גדרות הוצבו לאורך צידי המדרכה, תוחמות את הכביש שהפך לשטח הפקר. לרגע "דיונות החול" המיתולוגיות שמהם צמחה תל אביב נדדו וכיסו חלקה זו של יפו. ארכיאולוגים הוזעקו למקום, חפרו, תיעדו, כיסו ולא

עדכנו את שכניי אם הם הצליחו לאחות שברי מיתוסים או למצוא את סנדליו של יונה. לאחריהם הגיעו פועלים להניח תשתית חדשה.

אני יורד מהדירה לרחוב, ובדרך, מחלון חדר המדרגות, מעל דיונות החול, נשקף שלט שנראה כצומח בכל מקום ביפו בו מתנהלות חפירות. השלט מכריזוילדים. שכנים רבים עומדים במרפסות ומביטים כמוני. על הגדר הזמנית HOME LAND – SOLD. אני מביט למטה. הרחוב הומה אנשים, משפחות שלאורך המדרכה הציבו עשרות אמנים מקצועיים וחובבים עבודות. רוב רובם של האמנים הם תושבי הרחוב. מולם, קפה דינה, חנויות העיצוב, ואפילו יותר מתקיימים המכולות, גלשו מהטריטוריה והציבו שולחנות לאורך המדרכה עם מאכלים שהכינו בשלניות הרחוב. בשתי פינות בהן המדרכה רחבה פעולות יצירה לילדים, אשר חלקם דווקא מעדיפים לטפס, להתגלש ולבנות ארמונות בכביש שהפך לארגז חול. בין הארמונות מתחילות לטופף רקדניות

בטן ולאחריהן מתקיים מופע רוק אינטימי.

אני מרים את עיניי מהקרקע, שלט HOME LAND מרחף מעל כמו עננה שחורה - צהובה. אני חוזר לדירה ונזכר בשטיח שמצאתי לפני כמה ימים בבויידם. שטיח הוא אובייקט מעניין. מחד הוא מקום מפגש מחויך על קפה טורקי ובקלוואה. מאידך, כפי שפוקו ציין, מרחב זה הוא מגודר, מגדיר ותחום. בשונה מהמדרכה, זהו אתר המצריך הזמנה. השטיח שבבויידם בכל אופן כבר מזמן חדל לתפקד כמרחב. הד לזמנים עברו הוא נראה כשייך לדייר הקודם שנאלץ לעבור מכאן בגלל עליית מחיריי השכירות באזור… ואולי אף הוא שייך למשפחה שגרה כאן

עד מאי 1948 ושלא הספיקה לקחת אותו עימה.

על השטיח אני מעתיק את השלט hOME LAND, גוזר ממנו את "בית", מכבס אותו ברותחין ומלבין. עכשיו הוא תלוי על חבלי הכביסה כמו דגל לבן. אני יורד מהבית, אומר שלום לשכנים הפזורים לאורך המדרכה, ונכנס לשטח ההפקר שבין הגדרות. הופעת המוזיקה נפסקת. מתיק שאני נושא עמי, אני מוציא מאות סטיק-לייט צבעוניים ושותל אותם על גבעת עפר. תוך רגעים חבורת ילדים שועטת, כובשת את הגבעה וקוטפת את פרחי הפלסטיק הזוהרים. על גבעה אחרת אני מניח את שטיח-שלט hOMELAND. הוא עדיין רטוב מהכביסה. את אותיות ה hOME אני טובל בטרפנטין, ומצית. כשה "בית" כלה לגמרי,

ורק שרידי עפר שחור נותרו ממנו, אני מנער את השטיח, ותולה אותו שוב. מבעד חללי ה "בית" מופיעה הגדר.

..."על הגדר" כאירוע, וחלק מהפעולות שהוא הכיל, בכללם המייצב hOMELAND, הם דוגמאות לפרקטיקה )האמנותית - אך לא רק( הנקראת "פעולה )urban intervention(. האופנים, התצורות והטקטיקות של הפעולה העירונית רבים ושונים כמעט )urban action( או "התערבות עירונית" עירונית" כמספר הפעולות העירוניות עצמן. אין מדובר כאן בזרם בעל מאפיינים אסתטיים אחידים אלא בדרך של התערבות במרחב. המקורות ההיסטוריים ל"פעולה העירונית" נעוצים באמנות המייצג והמייצב במחצית השנייה של המאה העשרים, ובמקביל בביקורת התכנון והאדריכלות הרציונאליסטית והמודרניסטית ופעולות אדריכלות אוונגרד שנעשו מתוך ביקורת זו בשנות השבעים. אין ספק שלפעולה העירונית חלק חשוב בזרם "אסתטיקת היחסיים" שניסח בשנות התשעים האוצר ניקולה ברודייה ושעיקרה יצירת תצורות המכוננות מערכות יחסים חדשות ושבהם הדיכוטומיה בין האמן, עבודת האמנות והצופים מטשטשים לגמרי. כמו כן נראה כי פעולות עירוניות רבות לוקחות השראה גם מאסטרטגיות מחאה פוליטיות, וחלקם מקבל השראה מטקטיקות

הישרדות של קהילות מוחלשות במרחב העירוני.

...כל המקורות הללו מסמנים את הפעולה העירונית כפעולה טרנסגרסיבית - פעולה שמפרה גבולות - את גבולות המוזיאון, את גבולות השימוש "המתוכנן" של המקום הציבורי, את גבולות אמצעי ושיטות האמנות, את גבולות ה"קהילה" ואת הגבול בין הציבור לבין האמן, ובין האמנות לחיי היום יום. אם זאת, זוהי לא פעולה מהפכנית, קרי חציית גבול, מאחר והתשתית לפעולה תמיד מצויה במצב הקיים. כמו כן היא אינה אוטופית מאחר ופעולה זו אינה מניחה מקום הומוגני נטול קונפליקט. באופן הקונקרטי ביותר ויחד עם זאת סימבולי, אירוע על הגדר היה הגשמה של מושגים מופשטים אלו. החל מהפיכת הגבול הדו ממדי, קרי הגדר, לחלל תצוגה ומפגש, ועד לקיום האירוע ללא אישור עיריית תל אביב, דרך חקירה ופעולה בשטח ההפקר - שבמהותו הוא מרחב

טרסגרסיבי - ועד זמניות הפעולה והכרה בזמניות עצמה כגורם מחולל. כל אלו הגדירו את "על הגדר" כפעולה עירונית פר אקסלנס. כן ירבו.

*הטקסט הוא קטע מתוך המאמר "מעבר לקווים: דמותה של הפעולה העירונית" המופיע בקטלוג הביאנאלה לאדריכלות בת ים 2010 וחלקו מבוסס על האפילוג שכתבתי עבור הספרUrbanaccio`n 07/09, Ana Me`nde`z De Ande`z (ed.) La Casa Encendida / creative commons, 2010 :פעולה עירונית", ראו"

"hOMELAND" מייצב/ג, ארוע "על הגדר" יהודה הימית 2010

8

חואן קרלוס ברונשטיין

נולד ולמד אמנות בקולומביה.חי ויוצר ביפו.

"נופים ארץ ישראליים"אקוורל נייר, 2010

juanbronstein@gmail.com

תמיר שפר+סטודיו סלון 22

תמיר שפר, חי ויוצר ביפולהופעות, בית הינו ,22 סלון סטודיו

אירועים ותערוכות.tamir.shefer@gmail.com

דנה סגל לרנר וירון רודה

דנה סגל לרנר, אדריכלית,שמשרדה ממוקם ביהודה הימית.ירון רודה, עורך סרטים וקולנוען.

עבודתם המשותפת מקבילים" "חיים וידאו ארט, העוסק בתהליך הראשונה, ום. הי ועד מתחילתו הרחוב שיפוץ dsl.arch@gmail.com

"אתר בנייה: מי ששובר לו את הראש אילו מוצרים - עזרי לימוד, צעצועים או ספרים המיועדים לילדים - כדאי לייצר, עושה מעשה שטות. מאז ימי ההשכלה זוהי אחת ההנחות המדכאות ביותר של הפדגוגים. התאהבותם בפסיכולוגיה מונעת אותם מלהבחין בכך שהארץ מלאה חפצים, שאין כדוגמתם, המעוררים את תשומת-לבם של הילדים ומשמשים להם לתרגולת. חפצים מוגדרים בתכלית. לכן ילדים נוטים במיוחד להגיע לכל אתר עבודה, שבו העיסוק בחפצים נראה-לעין. הם נמשכים בכוח שאין לעמוד בפניו, על ידי הפסולת, הנוצרת תוך כדי בנייה… במוצרי הפסולת מכירים הם את הפנים שעולם החפצים מפנה דווקא אליהם, ואליהם בלבד. בהם הם מעתיקים את מפעלות המבוגרים. אך בנוסף לכך הם מציבים חומרים שונים מאוד זה מזה - על ידי מה שהם מתקינים מהם תוך כדי משחק - ביחס הדדי חדש המגשר על-פני הבלתי-מתגשרים. כך יוצרים הילדים לעצמם את עולם-החפצים שלהם, עולם קטן בתוך עולם גדול. את הכללים של עולם-חפצים זה

עלינו לשוות לנגד עינינו…" ולטר בנימין, המשוטט

הפקה ואוצרות: דינה יקרסון ודינה ליצילום: טניה פאונוב, אורנה מרטון, אביעד שר שלום, מיקי לנד"א, שונית גל, יהודית אילני, גיל מועלם דורוןעיצוב גרפי ועריכה: שונית גל

הופיעו בארוע: די ג'יי נימה, רדיו סלמנדרה, מוטי ברכר,רקדניות הבטן יפית בבטי וגילי כספי

תודה גדולה לבאסם, נהיה, חורחה, ניזאר ושוכני רח' יהודה הימית

דינה לי - קפה דינה

ש: דינה מה החזון שלך?ד: אני אדם נטול חזונות אבל אני חושבת שכמה דברים שאני מאמינה בהם גורמים לי לעשות את

מה שאני עושה.אני מאמינה שבמקום שנפגשים אנשים קורים

דברים.היא מקור רב-תרבותית אני מאמינה שחברה

לעושר חומרי ורוחני.תרבותית, עשייה של בחשיפה מאמינה אני רגיל באופן נחשפים שאינם ודעות, רעיונות

ומקובל.צריך אני מאמינה שכל מקום בתקופה הזאת להזכיר באיזושהי צורה שקיים מצב של כיבוש, ללא אפשרות לממש שבו אנשים עדיין חיים

את חירותם.ש: למה בחרת לפתוח את הקפה ברחוב יהודה

הימית?ד: כי רחוב שמוביל לים הוא מקום טוב.

כי הרחוב מזכיר לאנשים מקומות וזמנים שונים. לשרה גדולתה, ימי של יפו את ג'ורג' לאבו עספור רחוב בקהיר, לקרני את ניו-יורק ולישי את

איסטנבול.ש: מה צפוי לנו בשנה הקרובה?

תערוכות שיחות, סרטים, להציג אמשיך ד: פעם, של הבאר כמו הוא המקום - והופעות מחליפים מדברים, עוברים, נפגשים, אנשים לא משהו שמתכוונים היא - האווירה רעיונות

שיקרה היא מתהווה מהמפגשים בין האנשים.

dinacafe@netvision.net.il