ר פ ס הועתק והוכנס לאינטרנט

www. hebre wb ooks. or£ ע״י חיים תשס״ט

ל א ר ש י י ע ס מ כי יסופר מאחינו בני ישי־אל הנפוצים בארצות אסיה ואסריקא, מצבט

המדיני והמוסרי, מרותיהם דעותיהם וםנהניהם, טובם ועשרם, ענים ומתדיהם, דבר לא נעדר, ככל אשר ראה בעיניו והתבונן על כל

דרכיהם במסעותיו זה שנים רכות בארצית הקדם, הנוסע המפורסם בימינו אלה כהר״ר

ן י מ י נ סף ב ו ל בן י א ר ש י מעיר סאלטישעני בארץ מאלדויא

וכתב על ספר בלשונות צרפת ואשכנז, ועתה נעתק לשפת עברית מאת

, ל ״ ד ו ד ג א ר י א ן>**^י

גם נלוה בסופי לוח מכל נלילית הארץ אשר עבר בהן הנוסע.

Masey J s r a e l .

ק י ל. ע ״ ב ט ל ״ י ר ח ת ה נ ש כ

ש *ל י׳ צבי הירש פעטצאלל, י ח נדסס ננימ הדפים ה

1 8 5 9.

ת מוצא? למסעיר, ואלה לוזז םספז למרפראיד מכתב ישראל א

Route of J.J. Benjamins Journey in Asia and Africa.

מ^חבי־תעודות רבני צרפת*).ר י ח אלג י ר ק ב ראשון ב ל ר דו ב הג ר ת ה ד ו ע ב ת ת כ מ

ה. תי ו בנ ו בעיני חזיתי את ספר מסעות רבי ישראל יוסף בנימץ יצ׳׳ו בכ׳׳י 3כתמ ולשונו. הנני מעיד על אמונת וכשרון ההעתקה הצרפתית. בנפש חפצה הנני להעריך מליצתי לאחב״י נדיבי לבב ולכל אוהבי דת משה וישראל לחזק ביד הנוסע למען יוכל להוציא מסעותיו לאור עולם, כי רב טוב וחדש צפון בספרו על אודות ב״י הנפזרים בארצות אזיא

ת. , קו הרחוכאל ווייל בחודש אוגוסט 1854• אהרן מי

רב ראשון באלגיר (אסייקא הצסונימ).

ן ב ראשו ל מ׳ אליעזר איזידאר רי ר ו ד ב הג ר ב ה ח כ מ. ה ר י ב בפריז ה

הן יש את לבב הר״ר ישראל יוסף בנימין נ״י להדפיס ספרו ע״ד היהודים בקורדיסטאן והודו; ולכן בכל לבבי הנכי מבקשם אלהי אברהם לשחד מכחם בעד האיש מאת אחינו נדיבי ע הלזה למען יוכל לבצע מעשהו ובזה יודעו רבות חלשות ע״ל

' . יהודי ארצות קדם. ז י אליעזר איזידאר חופ״ק פר

מכתב

*) המכמנים האלה נכתני נלשין ציפת מירי יכני צלמי* כצאמ ם' המסעזמ לא>ל ני#«ינ• נשפת ציסת, ילנתשת הניסע נעתק! עתה לעניית ניד׳ ידידי החכם המלין יסופי «ות«ר

יח׳ג >יילא«עי הלי׳ נ״׳ זנשלח׳ לידי להדפיסם נילוש המחנית ח«*ת. *ויעתיק.

ה מ ל ל פאי־ הזמן מ׳ ש ו ד ג י ה ק ו ח ם ה כ ח ב הי־ב ה ח כ מק בפר־יז. נ מו

בינותי באמרים שוגיס בספר המסעות של הי־״ר בנימין נ״יס באיכותם עד מאד, להיות וראיתי כי יקרים ה שמדברים בפרטות על דבר מצב היהודים המפוזרים ומפורדים בארצות הודו ובשאר מדינות אזיא. אין ספק שספורי מסעותיו נאמנים הם וע״כ ספר המסעות וגם המחבר אשר לבלי חת הי׳ במקומות אשר עמלו עד בלי די הי׳ כדאי הם למנא חיזוק

ועזרה בידי כל.. ז ק בפרי נ ה מו מ ל ש

ל כ ל ב ל ו ש אולמאן י־ב כ ׳ ר ה ב הגאון מ ר ב ה ת כ מ. ה פ י ארץ צ

ם וכן שלמים חכמי לב המעידים על אמונת ספורי ספר י רב המסעות מהנוסע כהר״ר בנימין נ״י וכי דברים יקריס רבי-האיכות נמצאים בספרו ע״ד מצב ב״י בארצות קדם; ואי לזאת ראיתי חובה לנפשי לבקש מאת אחב׳יי לבא בין החתומים על ספרו הנ״ל למען יוכל להוציא דברי נסיעותיו לאור, למען דעת כלם את גורל ב״י בארצות רחוקות כפי אשר ירבה לספר

סע היקר הלזה. ו הנ. ז ש. אולמאן בפרי

. י ו ס בבארד ק ר א ל מהר״ד מ דו ב הג ר ב ה ח כ מ

חזו מאן גברא רבא דקא מסהיד עלי׳. כלם חכמים כלם נבונים אשר יעידו ויגידו פה אחד שספר מסעות מה״ר בנימין נ״י מלא דברים מועילים ויקרים עד מאד ע״ד תהלוכותסע ו ןמצב אחב״י בקורדיסטאן וארצות הודו, ואור חדש מפיץ הנ ההוא על קורות ליי בארצות קדומים בכלל; ע״כ ברוב חדוהסע, ו הנני לבא בקהל החתומים, ותערב נא מליצתי בעד הנ

על אחיט היקרים נדיבי לבב.. י . מייחס חופ״ק בארדו ד

. ר א מ ל א ק ב ראשון ב ב הג׳ מהר״ש קליין נ״י ר ר ב ה ת כ מ

• מחכמי ישראל נתנו מכתבי תעודתם ליד הנוסע מהי י ב ר בנימין נ״י ופלס מהללים עמלו ומפעלו; וכלם מסכימים

ג״כ שספר מסעותיו פרי יגיעותיו וחזות עיניו הוא, כי רבות פעמים שם נפשו בכפו לעבור ארצות זרים במדינות קדם למעןת על שרשי מצב ב״י שמה. לכן מצאתי חובה לנפשי התחקו לדבר טובות על הנוסע הנ״ל לפני אחינו הנדיבים היקרים

לחזק בידו להוציא ספרו לאור. בחודש אקטובר 1$55• פה קולמאר.

ה קליין. מ ל ש

. ט י ר פ ס ט ע ״ ס ב ב ס ר ק ר א מ ש ״ ר ה ל מ ו ד ב הג י ב ה ח כ מ האיש היקר מ׳ בנימין נ״י אשר זה כמה פעמים נדבר על אדותיו במכתבי-העתיס יושב כעת פה במקומנו. הנוסע היקר הלזה דרש וחקר היטיב לדעת תהלוכות ודרכי ב״י הנדחים בקצוי תבל ואיים רחוקים ורב טוב הנהו עושה לביתה. כל מן דין סמיכו ישראל בגלותו באזני כל כל החזיון אשר חז

י לנא; וספרו ומפעלו כדאי הם למצא סעד וחיזוק.ט. ה׳ באוגוסט 1855 • ס״ט עספרי

. ס ק ר א . מ ש

זע. ב במילהו ״ש דרייפוס ר ל מהי ו ד ג ב ה י ב ה ת כ מ בשומי עיני בספר הנוכחי וראיתי כי תכלית רבה וטובה תכליתו: להגיד ליעקב מה מעשה אחיהם היושבים במדינות הרחוקות גאזיא, קורדיסטאן וחינא, אמור אמרתי הן חובה עלי להמליץ בעד המחבר הנוסע מוהר״ר בנימין נ״י החפץ להדפיס את ספרו בקרב הימים. לא לבד כי כל איש ירחש תודה ותהלה להמחבר על החדשות אשר בספרו מגלהם אכן גם י ט ב ש ־ת ה ע״ד דרך ומדות אחב״י פליטי עשוא. כי בחקירותיו החכמה בכלל תהגה תודה וברכה להמחבר ההו ודרישותיו בפרטית אחרי מצב אחב״י בקצוי תבל אשר עד היום הזה נעלמו מהנוסעים הנוצרים, אך אור נוגה יפיץ על אורח החקירה בכלל. היקר מהר" ר בנימין נ״י כדאי הוא למצא עזר וסעד בידי כל למען יוכל להוציא לאור את מחברתו היקרה

. ה ר ה עד מ ח׳ אוקטובר מילהוזע 1855.

. ס פו י . דרי שFcdaeleur riu Lien d'Jsrael.

מכתב

ב ראשון ד ר ל א נ ר ל מוהי׳׳ר אהרן א ב הגדו ר ב ה ח כ מ. ג ר ו ב ס א ר ט ש ב

גם אנכי אבא אאר* חכירי וידידי הרבנים נ״י ואמלא דבריהם להמליץ רק טוב ולהלל בשער את הנוסע היקר מוהר״י בנימין נ״י. הספר אשר האיש היקר הלזה מוציא לאור יגלה לעינינו רבות חדשות ונצורות ע״ד מדות ותהלוכות ומצב אחב״י, ורק עי״ז לבד נכון הוא וראוי להחזיק ם י ט ב ש ח ה ר ש פליטי ע

בידי הר״ר בנימין, ופועל ידיו ירצה. ה׳ נאוועמבער 1855.

. ג ר ו ב ס א ר ט ד חופ״ק ש ל א נ ר אהרן א

. י ס אנ בערמאן בנ ל מהר״ש לי ו ד ב הג ר ב ה ח כ מ

ם כי אין זה דרכי מתמול שלשום לתת הסכמותי על חבורים ג הקר הנוסע ה׳ בנימין נ״י חדשים בכל זאת בנדון הי הנני יוצא מן הכלל אשר לי ובנפש חפיצה ורוב עונג הנני, אשר יוציא לאור בקרוב, ו ר פ וסע ההוא ועל ס ר טוב על הנ ב ד מ

לפני אחינו הישרים בלבותם. חוץ מהמכתבים הרבים מרבנים, הנה ראש ן חכמי לב אשר מרבים להלל את המחבר ואת ספרו רבני צרפת אדוננו מו״ר הרב אולמאן נ״י דבר אתי על אודות מהר״ב הנ״ל בפרטות. יברך ד׳ חיל המחבר וספרו ימצא

חן בעיני כל. נאנסי כ״ג שבט תרט״ז.

. בערמאן . לי ש

ט במעץ. ר ע ב מ א ב הגאון מוהר״ל ל ר ב ה ת כ מ

ר המסעות מהנוסע המפורסם כהר״ר בנימין פ י לקחת ס נ הנ נ״י, והנני ג״כ מעריך מליצתי בעד המחבר וספרו לפני כל אשר יתאוו תאוה לדעת את שלום אחינו המפוזרים

. ם ד בארצות ק מעץ, 8 פעברואר 1856.

. ט ר ע ב מ א . ל . מ ל

כתבי

כתבי־חעורות מחכמי העמים הגדולים והמפורסמים.

ם ד א , ה ע ס ו נ ל ה ך א ר ר ע ש ב א ח כ מ ה מ ר צ ק ק כ ת ע הד ל א ב מ ו ר פאן ה ד נ ס כ ל ר האדון א ו ד י ה מ כ ש ח א ל ר ו ד ג ה

. ן י בבערל, והנני יודע להוקיר ערך ת ו ע ס מ ב קראתי בספרו ה ל ־ ם ו ש ב המטרה הנכבדה אשר הציג לנגד עיניו לעבור בארצות רחוקות למען דרוש וחקור אחרי תהלוכות ומצב אחיו ב״י בניה. בספרו זה יעביר לפנינו חזיון ענ נ עם מפוזר ומפורד נדכא ו נורא מהשחתת דרכי המדוכאים ומתגרת ידי המעיקים אותם באכזריות חמה ושטף אף אשר נודעו למצער בארצות איירופא,, כי ראוים דבריו ותקותי חזקה כי ימצאו קוראים רבים לספרו. ולבי יחפוץ שימלאו כל משאלות לבו לטובה ב להודע בקהל ר

ויפיק חפצו בנסיעתו השניה וכוי., 25. טערץ 1858. ן בערלי

. ד ל א ב מ ו ר פאן ה ד נ ס כ ל א

י הנוסע ה׳ בנימין בספר מסעותיו בארצות הקדם מצאו דבר חן בעיני, כי בספרו זה יספר בשפה פשוטה וברורה מכל המוצאות אותו ונםיוניו אשר אסף מלא חפנים על דרך, ם ה , ואשר יצמח מ נתו ו בנוגע בפרטות לאחיו בני אמו מסעי לרגלי נסיעות ודרישות חדשות, תועלת גדולה לאנשים האומללים בארצות הקדם ע״י שימת עין שישימו עתה עליהם ביתר שאת,ק בהתגלות לעין השמש מצב אנשים ר י , כ אנשי ארצות המערב אומללים הסובלים תלאות רבות, יש תקוה להיטיב להם באחריתם.

בערלין 30. מעי־ץ 1858., ר ע ט ט י ל ר ר א ק

ר לשכת תקכמיני בנית מדרש היזכחות. ?נ

סיעה הנ

ה של ה׳ י. י. בנימין בהלכו בעקבות הנוסע המפורסם ע י ס נ ה אשר נקרא בשמו בנימין מטוליטלא, תפיץ אור עלה, ע׳יד דבר אחיו בני אמונתו יושבי הארצות אשר עבר בהנ עדתיהם מדותיהם ומנהגיהם וקבלות אבותיהם אשר בידיהם, ואך טוב ותועלת הוא לדמות דבריו אל דברי הנוסע המפורסם אשר הזכרתי לראות אם רב או מעט מספרם עתה מאשר הי׳ בימי הנוסע הראשון. ובכל אהבתו לבני עמו לא העלים הנוסעניהם ומיעוט ידיעותיהם הזה אשר בימינו את עיניו מראות חסרו ואיזה הבלי שוא השמורים בלבביהם. ובכלל נאמרים כל דבריו באמת וצדק, ולא אפונה כי ישתוקקו רבים להביא ספרו ברכה אל בתיהם. על אמתת ענינים רבים הנזכרים בספרו אוכל

להעיד בעצמי כי ראיתים בעיני על מסעותי.ץ, .29 םערץ 1858. בערלי

. ן א מ ר ע ט ע ה. פם, עוד נדפסו ובאו בספרו בלשון אשכנז תעודות חכמי לב רבי מהד״ר העלפרייך בבערלין והד״ר זעעמאן בלונדון, מהל״רם בברעסלוי, ו נ טהע בהאנאפער, מהד׳יר מאג ו בפלוסופיא י• ג

ם לאהבת הקיצור. (המעתיק). רק לא העתקתי

. א ר ו ל ק ו קת ו ד ל ו ת געים ל ו ה בענינים הנ ר י ק ח ה ה ו ש י ר ד ל אוהבי ה א

. ( ה ק ת ע ה ב״י (

ע העברי בזמן הזה הנודע לתהלה, ה״ה ה׳ ישראל יוסף ס ו נ ה בנימין נ״י המכונה בשם ״בנימין השני" הוציא עתה. בו ידבר ע״ד אחי״י באסיא ו ר מסעותי פ לאור עולם את ס ואפריקא כפי אשר ראה בעיניו והתבונן בשכלו• זה שנות מאות רבות הנה הוא הראשון אשר שם לדרך פעמיו לעבור 3אסיאקא, ושנים רבות סבב בארצות ההנה לבקש את וצפון אפרי אחיו המפוזרים ומפורדים בשני חלקי התבל ההם במקומות מושבותיהם הנשכחים מני רגל, לדרוש ולחקור אחרי מדותיהםהם/ ספוריהם והבליהס, ויכתוב בספר לזכרון את כל אשר י הג מנ ראה והתבונן. וכל אחד מקוראי ספרו יראה ויבין התועלת הגדולה הצומחת ממנו אל ידיעת תולדות ישראל ואמונתו. גם

הוא

הוא כבנימין הנוסע הראשון מטודעלא, לא לקח עמו על דרכו המלאה חתחתים ומכשולים, תלאות וסכנות עצומות, רק אתת על רגלי אחיו רוחו הכביר ולבו הבוער בתשוקה נמרצה להתחקו האובדים בארצות פזוריהם. איזו ממשלה תמכה בידו על דרכו אשר הלך עליה, או מי מאנשים פרטיים נדיבי לב דורשי טובת ישראל עמד לימין הנוסע העני הזה במשען כסף? אין אחד מכל אלה! ומי לא ידע תלאותיו אשר רבו כמספר צעדיו אשר צרו מעוני וחוסר כל. הן לא יפלא בעינינו אם חסרו לו הידיעותת, קו השונות הנדרשות לנוסע לדעת טרם יעבור בארצות רחו כי אחרי אשר עזב את עניני מסחרו חיש שם לדרך פעמיו לרגלי תשוקתו הגדולה אשר נחה עליו מבלי עשות שום הכנות וקנין ידיעות הכרחיות. אבל אחרי מסעיו בארצות התבל זהת, וקנה לו ידיעות רבות ו נ ו סי שנים רבות לבו ראה הרבה נ, וביתר שאת נודעים לו עתה כל הדברים סע ו דרושות לתכלית נ אשר ראוי לנוסע עברי לשית לב עליהם, ובפרט כי העירוהו

חכמים גדולי חקרי לב על ענינים .שונים. ה׳ בנימין הזה עומד הכן לשים עוד הפעם לדרך פעמיו לאסיא ואפריקא לבקש את אלה מאחיו אשר לא יכול לבוא עד תכונתם בנסיעתו הראשונה, גם לצרף וללבן את הידיעות אשר קנה לו מכבר אדות היהודים בנסיעתו הראשונה. וביחוד למלא משאלות החכמים הגדולים בדברים אשר העירוהו עליהם על אדות תולדות היהודים וספריהם שם. לנסיעה השנית יעדוסע זמן שלש שנה, ופרי עמלו יחשוב לכתוב בספר ולהוציאו הנ ג״כ לאור עולם ברצות ד׳ את דרכו, ומה טוב היה אם יותן לו סך ידוע בכל שנה כל שלשת השנים להיות לו לעזר על נסיעתו זאת הדורשת הוצאות רבות למען יקל לו להגיע אל מטרתוכבדה, ולפי דעתי יקבץ הסך הנדרש ע״י נדבות טובי לבב, הנ וכל אחד אשר יכתוב ידו לזה ישלח נדבתו אל ה׳ מאיר מאגנוס בבערלין(בורגשטראססע 16) והוא בטובו ישלח כסף התרומה אל מלאכי (געזאנדטע) או יועצי (קאנזולען) ממשלת פרוסיא היושבים בארצות אזיה ואפריקא להיות מוכן בידם למשען הנוסע על דרכו שמה• - ע״י דבר זה יהי׳ לאל ידינו לעשות טובה גדולה כעליית לאומתנו ולהפיץ אור על חשכת המסכה הנסוכה

על אחב״י בארצות הנזכרות 1 — לייפציג .2 יוני .1858

. ט ס ר י ד״ר יוליוס פ

אף

ת מ כ ס הי כמוהר-ר כ ם ו כ ח ב ה ר ה

׳ . ד י ג מ ה . ל ע א. ל. זילבערמאן נ״י בר הזה ״מסעי ישראל״ פ ס אף כי לשפת יתר הוא לי להעיד על ה אשר רבים וכן שלמים ושלומי אמוני ישראל גאוני וחכמי צרפת הי״ו כבר נתנו עדותם עליו, ומה יוסיפו דברי אלה פאר והדר להמחבר וספרו? אולם הרבנים והחכמים הליל לא ראו את הס׳ הליל רק בשפת צרפת, ועיני ראו עבודת המעתיקוד ד וזה רעי החכם וסופר מהיר כמה״ר דו ו ללה״ק, זה ד גארדאן הי״ו, אשר התאמץ להעתיקו באמונה והנה הוא גם נדפס בבית הדפוס דפה — ואחרי רואי כי ראוים הדברים להשמע באזני כלאחב״י בכל הארצות, למען ידעו מאחינו אלה הנדחים בקצות הארץ, מקום אשר אך לשנים רחוקות יבא לשם איש אייראפי, הנני גם אני לברך את המחבר הנוסע העברי המפורסם בימינו אלה, על אשר שם נפשו בכפו לבקש את אחיו הנפוצים ועל פעולתו הטובה לכתוב את אשר עיניו רחו על ספר ואשר לא ישקוט ולא ינוח ועוד עיניו צופיות לעבור ארחות ימים, מדברי תלאיבות וגבעות עולם לדרוש ולחקור ולבקש את הנדחה שה פזורה ישראל — יהי ד' עמו ויצליח בכל דרכיו — ואת ידידי המעתיק על כי בחר לו שפה צחה וקלה למען ירוץ כל קורא בו. והנני כמזכיר ומזהיר לכל איש ישראלי לשום על לבו ולזכור אלות הר עיבל וישמר על נפשו מהסג גבול, וכל הדפוסין, ודי באזהרה זו אסורין לחזור ולהדפיסו בלי רשות המחבר

ולהשומע ינעם ותבא עליו ברכת טוב מהאל הטוב אמן.ק. פה ליק בפרייסען המדינה ר״ח סיון התרי׳ ט לפי

. ילבערמאז ב ז״ל ז אליעזר ליפמאן כלא״אמוה״ר יהודה לי

ראה

הקדמת המחבר.י י זה והוא פר ר פ רא יקר ס ך קו י נ י נותן לפ כ ראה אנם ס ר ו פ מ ע ה ס ו נ ת ה י באזיא ואפי־יקא. מימו ע ס מה נ״ע (שניהם חיו י ח ת ב ר פ ב ס מ ה א ו ל ע ד ו ט ר׳ בנימין מה ל א ע ן לאלף החמישי) עד היום הזה ל ה האחרו א מ בו ך פעמי ר ד ם ל ב איש מאחב״י ילידי איירופא לשו ל ל עת ו צ ר א ם ב דחי רה ישראל הנ ו ת שה פז ו ב ק ש אחרי ע ו ר ד לר ש ל א ב ס ל ה ר ו ש יבין ג פ ל נ ע ל ב ם. כ ת י ם ואחרי ד קה ב ר ת ע ו צ ר א ת ב ו ר בימים ומדברי ו ב ע ע ל ס ו נ ם ה כ ל ש עם נפשו ו ש ע צריך ל ס ו נ ר כי ה מ ו ם אם א ז א אג ל ושוחה; וב וכפן ע ר ח ל ו ק ל מ ות ל , ולהי ד ג נ ים מ ׳ וחייו תלו ו פ כ בת ו ר ח ה ועוד א ל א ח כ ו ב ס ה מי־וב. ו נ ר פ ס א ת ת ל ו א ל ת ל ו, ואחינו הנפוצים באזיא י ר ב ע ה ע ס ו נ י ה ל ג ר ר ל שמו מעצור ו ו ד נ ר ם בדו נ מ . א ב ל ת מ מ ו כ ח כ ש ט נ ע מ א כ ק י ר פ א ב וש ו ר ד י איירופא ל מ כ ת ח ק ו ש ה ת ר ר ו ע ת ע ה ד מ ל ו כ ש הו לעיני כ י ר ע רבים ה ים, ו ם ו ד ת ק נ י ד ת מ ו ר ת ס אחרי נל עניני כ ל הפיצו ב ו ד ר ג ם ואו ה י ת ו ע ס י מ ר ב ש ד מ ש הוצרים י הנ מ כ . אכן ח ם ד ת ק ארחו ת ו ו י נ ת קדמו ו ש י ר דב בני ישראל צ ם אחרי מ ת ר י ק ח ם ו ת ש י ר ת ד ר ט א שמו מ לם רי ם ימצאון איזה ספו ם זעיר שם זעיר ש א ׳ ו ט ר פ ב

געים ו ** הנ

. אף ם ב ח כ נער י ם ו א ה ר י ב נ יי אך אג הנוגעים לאחב׳ל ארבע כ א שולחים ציריהם ומיסיאנערעז ל י טנ י י כי עם בר הודיעו ש ם היחידים א ה הצירים ה ל ל ורק א ב ח ח ו נ פנהו בארץ ר ישראל ואמו ב ם על ד ע ר פ ח לנו פעם ארע היהודים אשר ל מי הוא מז ב מה׳ א כדו סינים והודו ו. - עיזה ם י ע ט ו ק ה מ ל א ת הצירים ה דעו לא יבין כי הות ד׳ היתר, זאת א י זה כי מ ה קורא יקר בספר א ר ך ת נ הת ו ר ב ד מ ת ציה ושממה׳ ב ר בארצו רר לבבי לעבו לעות אזיא ואפריקא נה שנים עברתי בארצו וימים — ושמות ו כ ו לדרוש אחרי תהל ר ו ו ק לחק ה ר ח י י ה ת י ל כ ל ת כ ות המוצאות ו א ל ת • אין קין וגבול להמון ה ט ר פ אחב״י ב׳ ם בספרי ה ה זעיר מ א ר ר ת ש א ך מסעי כ ר ד אותי בם היה בעזרי ובאתי , אלהי ו א רפ י וידי ל ת ר מ ת א ח ם א נ מ את ו ב ת ר ו ש ד ה לאל ח ל ה ד כי ח ב . לא ל ה ר ט מ ב״ה עד הנתם אכן גס אמו ם ו ב צ ר אחינו בעניני מ ב גליתי על די הענינים הנחוצים להפיץ אוד על ת ח נ א ה ם ל לפעמיה שמחתי ל ד , ומר. ג ל ל כ ם ב ד ת ארצות ק ש י ר עניני־ די חזיתי ש ל החזיון א י כ ב ת כ ב י ו ע ס מ ת בשובי מ ו א ר לס בלשו; צרפת ה פרי ר י ב ר ה ת 1850׳ בעי נ ש ר ב פ ל ס עם Cinq annees de voyage en orient והוא קצור מנסעתי] ש I בז ל נסיעתי בלשו; אשכנ ר כ ב ו נ ה י ב ת ס פ ד ת 1858 ה בשנ ום חכמי העמי א ואפריקאי׳ ו ם ״שמונה שנים באסי ש ב; אלכסנדר ת א ל ה ם הגדו ד א ה ל כ ב ח ר ב מאורים או

ר קארל ריטער ע ס ס ע פ א ר פ ה פאן הומבאלד ות לי על עפל׳י, ויפארו וישבחו ו ד ו ו ת נ ת ה נ מ ו ד כ ן ו מברליי די כי ת ר מ ל זאת לא א כ ם ב . אמנ י ת ספר ם א ה י ר ב ד בת ו צ ר א ם ב י ח ד נ ת אחב־י ה ב ו ט ק ל ה ר ל עמלי הי כ ות ש להיר פ ס תי היתר, ל ל ויגון׳ צרה ותלאה, ותכלי מ ם שבעי ע ד ק

באזני

ר ראיתי בקי־ב אחינו באסיא ש א ל באזני ב ׳י ילידי איירופא כת עמי ל מ ח ח ו י ר נ י ע , למען ה ע ר ם ה ב צ ל מ א כ ק י י פ א ות יעקב ת ב ט לזכור א ר פ ! ורוח אחב״י ב איירופא בכללה לנפשי ב ו , לכן מצאתי ח ל ב ה בקצוי ת ח ד נ ה לעה ו הצוה ת ע ו הקרושה [ובלשון אנגליז] ו נ ם בלשו ת יד לספרי ג ת לי היה ב ב ל א איש כ ה בידי למצו ת ל ב״ה כי גם זאת עק נתתי לו הרשיון להעתי ר גארדאןהי״ו, ו ״הדו ם כמו כ ח הת ת עצרוני לעשו ו ב ר ה י ת ו ד ר ׳ כי ט ו י ללשון קדשנ ר פ סה על ל מ ח ח אחב״י ל ר בעצמי. והיה כי אעיר בזה רו ב ד הי , והיה זה שכר י ר פ ס ב על אדותם ב ת ו ר אני כ ש אחינו א

. י ל מ ל ע כ מה נפשי ת ו נך כי א ה אז ל ג רא יקר א ך קו מ ד מ ר פ ם א ר טת נ י ד מ ב הימים ל ר ק ך פעמי ב ר ד ם שנית ל לשוט ב ר ש א ס ת ישראל כי עדיין ל כ ל מ ת מ ו ל ג אראביען לם כי מסעי י ואקוד, לאלהי ר פ ס ה ב א ר ת ו ש מ דה כ הו מיה ב״ה ת . יען כי ע ן י הראשו ע ס מ א יקל לי מ ב ד ל י ת ע הם ואקוד. בעז״ה ד ת ק ם ידעות ארצו י א חפנ ל אספתי מי ר שאלו ממנ ש ם א חכמי העמי ו ו נ ת חכמי ו ת שאל ו א ל מ ל. [ ף ספרי כר בסו ז כמו ת [ קו ת רחו ו נ ר ולדרוש במדי ו ק ח לב ל ב ה אנו חיים ו מ כ ח ם ו ר שלו ו ד ם כי ב י ה ל א ת ל ו ד ו הם ישראל ב ע י ט ה ררו ל ת יתעו ו ב ו ם והשרים רגשי ט העמיח • ט ב ה בגוים וישראל ישכון ל ל ה ח ל ם ו ש ושם יעקב ל

, יום ה׳ 27 אדר א׳ תרי״ט, ולמספרם 3. םערץ (!185. ר ב ו נ ה

. י ע ישראל בן יוסף בנימין הממנה בשם בנימין השנ ס י נ ה

. א ר ו ק ל ה ר א ב ד. ק ת המעתי א מ

אחרי ראותך קורא יקר בשער הספר הזה אשר לפניך, ואחרי התסננך) הנודעים לשם ולחהלה, בדברי חכמי ישראל וגחלי חכמי העטים, על אודות הנוסע הנכבד וספרו היקר וגם שח לבך לדברי הנוסע בהקדטתו, הלא חבץ ותרע םראש את האצור כתוכו פנימה. תראה כי אחד מאחיך שם נפשו בכפו לעכור בארצות רחוקות לבקש את אחיו המפחדים ומפורדים בכל ארצות הקדם, וגם עמלו עמד לו להתחקות על שרשי רגליהם, לרעת ולהבץ כל מוצאיהם וםבואיהם, אם לשבט אם לחסד, וכל אשר ראה מדע

כתב לזכרון בספר.

ה למשפט צדק כי כל איש אשר בשם ישראל יכונה יכסיף לדעת ב ש ח א משלום אחיו ככל מקומות מושבותיהם, ישמח בשמחתם ובצרתם לו צר, כי זה כל האדם, ואף כי אנחנו בני ישראל, עם מפוזר ומפורד בין כל העמים בכל קצוי ארץ! — רוח דתנו הקדושה הצורר אותנו בכנפיו^ א זה שנות אלפים, ואשר לא יתן לעשותנו כלה כימי השמים על ה רוא הקשר המאחד לכבינו וכוללם יחד. הוא המעורר תשזקה נמי־צה כקרכ כל אחד מאתנו לרעת משלום אחיהו, לגיל בחרותו ולהתאונן על אסונו.ה הן אמנם מה טוכ חלקנו ומה נעים גורלנו לחיותי באיירופא, ברור ת

והשכל

זמ החכמים י ה ^ ,infif נ י p ה ^ ) M ר ס ס ש ה א ר *) הת1עלת היוצאת מדבריהם לישר הכאתי נ ההם עי« יאיה נאשר הם כעצמם נוסעים מפירסמים ככל העילס זי(לעי0 לכלכל כמשפט"l כל '*הענינים מונעים לנעל המסעות, ומהם אשי נעיניהם יא( נמה מהיניים J

המונאים נס׳ הוה, ו1את שנית מהם יראו ב״י עד מה גדלה אהכת החכמים האלה לנני עמנו יא״ן משימים לנ לכל דני הנוגע להם, ואנן מה נעני אנתרייהו?

י טהור כלכי ויחץ טחלאחו אשי לא והשכל צדק משפט ומישרים, חם שבתו ח ט נטהר ממנה שנות מאות רבות, דור לא רמו עיניו להביט מ בעינים מפיקות בת וקצף על עם ישראל, עם קטן ודל; דור אשר קנאת-ם ע הדת הנוראה הצמאה לרם ארם, לא תפיל עור חללים להמונים ט. חר . . ת י י אלהי יעקב, גוי טטשך וסרט, לפי חרבה חרב נוקמת נקם ב אשר לא יתן עור לבני ישרון, הדבקים בדת קדשם בכל נפשם, שתי ריכים:; דור אשר כמעט כרוב איצות איירופא מרבים . . . ש א . או ב . לעבור במים. המלכים והשרים להטיב לבני יעקב, וששים ושמחים לעשור־־} רצון הצדק והיושר לבלי ירח גם מהם נדח מחוקי הארץ הטובים ככל יתר התושבים, ואף אם שונאיהם עור לא כלו גם היום אף באיירופא, עור פה ושם תחת שואה יתגלגלו כנחשים שרפים אשר אין להם לחש, ומתאמצים להרע להם בכל עת מצוא, הלא מעשי אנשים כאלה רק כשחשך, כי לא תידון להקדיר קרני אור הדעת והצדקה, המזהירים מנגר כסאי המלכים והשרים הישחם בלבותם אשר למשפט ישו־ו, בענני מזמות לבבם היעים. ויש תקיה כי עוד מעט דעכו גם הם והיו לבער, ושם ישראל לא יהי' עור לקללה בארץ. לא כאלה חלק אחינו ב׳׳י היושבים בארצות הקדם. שם הצדקה רחוקה והאמת נדהמת. במקום המשפט שם הרשע, ולעשוקים אין עזר רשע. איש זרוע לו הארץ, ובכל אות נפשו יפרוץ פרץ; שם קנאת-הרת

חכינה מושכה במרומי קרת ועצומים כל המגיה.ב מי מאחב״י לא יתר ממקומו ולא תאחזנו שער בלכתו אחרי הנוסע ל הזה בארצות הקדם, בראותו בשעיפים והזמני לבבו מראה העוני והלחץ הנורא אשר יככר אכפו על ב״י שמה? יתבונן ונפשו עליו תאבל, רוחו יתמרמר בהגיגו מתגית יד שונאיהם וםנריהם העושים בם כרצונם, ואץ מי חולה עליהם, מי ינוד להם, מי ינחמם מיגונם ושבים הגדול כים. וכאשר ידאב לבו על צרותיהם הגדולות ותלאותיהם הנמרצות המתיגשות ובאות עליהם יום יום כל רגע ורגע מחייהם, כן יתפלא הפלא ופלא על אומץ רוחם העשוי לבלי-חת מבלי נטש אף רגע אמונת דת קדשנו! אף אם רובכש נבערים מרעת מקוצר רוח ומסכל קשה מנשיא, ככל זאת שם ד׳ אלהיהם מפיהם לא ימוש וםלככיהם לא יסור רגע, בו יתהללו, בו יתנחמו כצר להם ובו יבטחו סלה. — בשים זאת אל לבו יענה ויאמר: אץ זאת כי אם כת־אלהים היא אמונתנו הקדושה אשר נטעה צור כל העולמים בלככ אומתנו לחיותנו על ידה כיוס הזה, וכחייה כן חיינו אנחנו הנשבעים לרגלה נצח, וכאשר בעברתו ייסמו אבינו שבשמים, כן בחמלתו ישוב

ירחמנו, כי לא לנצח יקצוף ורחמיו לא תמו. ובאשר

כאשר תסב עיניך קורא אהוב מן המראה אשר הראית כזה והשית ו לבך להתכונן על הנוסע הנכבד, עציור כחוץ לא תוכל סתת לו רב תודות על פעלו כי הגריל לעשות. לא לחנם נקי־א בשם ״בנימין השני״ כי מימי בנימין מיטוליטלא בעל המסעות הראשין, הוא שני לו להליך בעקבותיי לבקש את אחיו הנפיצים כארצות גלותם ממי עולם ושנים קימיניות, מעת הורם הנזר והוסי־ה העטרה מראש אומתנו, וכת יעקב הדלה להיות ממלכה מיוחדת ובגולה הלכה, ולא נשאי כירה רק התירה הקרושה, לה דת םן־שה חכרון כל מחמודיה אשר היו לה כימי קדם בישבה שלוה ושוקטה על שסריה בארץ אחוזת אבותיה. כל קורא בספח יתפלא על אומץ רוחו לעבור באי־צות רחוקית כלי עזי וסער משים איש. מי לא ידע עד מה גדלו המכשולים, המחסויים והתלאות אשר יקרו לנוסע כזה בארצות הקרם, כי לא כטסעים מכני העמים הנוסעים העברים. את הראשונים תומכים בני אמונתם למלא כל מחסוריהם, והאחרונים [אף אם מעט מזעיר מספרם ולעתים רחוקות] אין להם על מי להשען רק על ר׳ אלהיהם ועל אומץ רוחם הםפעמם פנימה כאהבת אחיהם. p נראה את הניסע אשר לפנינו הלך ילך מגוי אל גוי ומממלכה אל ממלכה. שם נראהו מכתת רגליו דרך םרכרי-תלאובות וערכות ישימון, לוחם נגר תלאות עצומות ורבות בחזקת היד, ופה יתנגפו רגליו על הרי קורדיסטאן הנוראים, מקום שם יהל עי־בי פרא למוד מדבר, שואף לרצח ושלל, וכמעט נופל שחר לרגליו. שם גלי-חול• הולך וסוער עליו י כילל ישימון מתנשאיט לפניו לקברו חיים, ופה ה בשאון משבריו להפילו במצולות תחת, והוא כתורן חזק לא ישוב מפני כל ודי הי׳ עמו לכונן אשוריו לבלי יסוטו ולמצוא את שאהבה נפשו הם אחיוא, מתאבל על אסונם ינוד בני עמו. בוא יבא אליהם, רואה בענים הטי

על שכרם וםנחטם ביגונם ב״ד אלהי אבותיהם.ס צלחה לו להפיץ אור מעט על דכי עשית השבטים האוכדים אשי־ ג עקבותיהם לא נודעו ער היום. ואף אם לא יוכל התפאר כי הרים את המסך מעל פני החקירה ההיא אשי כל החוקרים והנוסעים באפל יהלכו בחקר הדבר הזה; בכל זאת השערותיו קחמת לאמת והוא סלל מסלה נכונה אל הבאים אחריו בנככי חשכת החקירה הזאת כאשר יראה הקורא בפנים

— . הספי

י שוב הנוסע לאיירופא לא נח ולא שקט ער אשר כתב בספר בלשונית ר ח את ערות אחב״י ם א י ב ר ע ב ו ר ו ה העמים את בל רבי־י םסעוןןץ ל באי־צזח הקרם, וגם הפיל תפלה ותחנה בעדם לפני מלכי ושרי אייחפא גם אל שלטון תוגרמה אשר מטחם שכתם יביטו לחומלה גם על אחינו המדוכאים

שמה

שמה, ואחיי אשר הוציא לאור תעלומות תלאות ב׳יי שטה אשר לא נודעו ער-היום כאיירופא, מי יורע אם לא תצמח מזה תיעלת גדולה לאחינו

המדוכאים שם בעזרת ציר ישראל? אני מראש אמר לי לכי, כי מה טוב ומה יפה יהיה הרבי אם יחרתו דברי ספרו בעט ברזל גם בשפת קדשנו למען אלה היכים מאחכ״י אשר נבצרה מהם יריעת לשונות זרות; ואם כל אלה אשר קראו בספרו אף לא מבני דתנו נתנו כבור תהלתו ובלעו דבריו כבכורה בתאינה, ( כי ספת בשפת אשכנזית יצא לאור בהנוכר 58*1 כשתי מהדורות בזאת אחר זאת במשך ייחים אחדים וכבר נםכיו כלם ולא נשאר מהם אף אחר] איך לא ישמחו לקראתו בני אחי ועמי בראותם אותו מוגש לפניהם בשפת קדשם? אם כלו אמר כבור בכלי שפת חול טהור, אף כי היום אם יקדש ככלי שפת קרש? וכבר העיר על זאת ידיר נפשי גבר עמתי הרב החכם וכי׳ דורש טוב לעמו כםהור״ר אליעזר ליפמאן זילבער־מאן הי״ו מייל מכתב-ר בסאמי יקר כגליון 25 שנה שניה, וכה רכייו בסיף מאמרו י עתי המג, מה זה הי׳ לו כי הוציא לאור את א ל פ ח י נ ״יעל אחינו הנוסע הזה מא ספרו הראשון וכעת יוציא גם את השני בלשונות אחיות ומאס כשפה העבריה ? למי הוא עמל ? לפי דעתנו לו כתב את ספח כלשון עכר כי אז מצא קונים וגם קוראים הרבה לאלפים וכוי ונחל גם כבור ותורה וכר, אבלף את אחינו זה על כי עשה את אשי עשה, כי כלל גחל לנו: ר ח לא נ

אל תרץ את חברך עד שתגיע למקומו.״ — ע״כ ורביי פי חכם חן.ה בבוא הנוסע הנכבד זה לפגי ירחים אחרים אל מקום שבתי פה [כי זה הנ ו לערך שנה אשר לקחני אליו הרב החכם הנ״ל להיות לו לעזר כפעולתוד אשר לפניו] ויאמר לתת ספח בירי להעתיקו לשפת עברית, י פעולת המג נמצאתי ככל לבי לדבר הזה, ורגעים אצלתי לי מטרחת זמני והקדשתים לתועלת כני עמי ותועלת לשון קדשנו הטהורה והנשגבה, אשר בה דבקה נפשי אף רוחי בקרבי באהבת עולמים מימי היותי לאיש, וכל עור נשמתי בי לא ארף ממנה, ומהרתי לקרב אל המלאכה. — בהעתקתי זאת לא הלכתי בגדולות ובנפלאות במליצות רמות ונשגבות, להמציא נאומים חרשים אשר אין יסוחתם במשפטי לשון קדשנו, בידעי כי כמעט מן הנמנע לברוא בטויים חדשים טבלי חטא נגד חוקי הלשון כאשר בקרש נחצבו בספרי קדשנו, ולפעמים רכות תחת שית על השפה נוספות ע׳יי זאת, עור ינתן כה מגיעות לחלל יפעתה. ותכלית העתקתי זאת הוא: כי כל איש מישראל אשר יש לו אף יריעה מעטה בלה״ק ידע ויבץ כל המדובר בה על אודות אחיו הנפוצים בארצות החלד; עי׳ כ התאמצתי בכל אשר הי׳ לאל ידי להעתיק

הדברים

הדברים כשפה קלה ופשיטה לםען ירוץ כל קורא בהם, וגם העחקתיס באמוגה מבלי לשנות או להוסיף מדעתי על גוף הענין המחבר, מלבר השנמם ההכרחיים בסגנון הלשון לכל מעתיק משפה לשפה, אף כי לשפת עבי אשר רחקו מאוד דרכיה מדרכי הלשינות החדשות המתהלכות בארץ; כי זאת תורת כל מעתיק נאמן לתת הדברים לפני הקורא כהדתם כאשר יצאו מעט המחבר, מבלי לשית עליהם נוספות משלו להביאם כין השדרות בשפה מרבית גדולות ולשקר לפעמים ע״י זאת את תוכן הענין המחבר. ואם אולי העדתי לפעמים משפטי העתקה, כי שגיאות מי יבץ, הנני טיס ומזומן לקבל עלי דין המבקרים הישיים בלבותם, השמים את האמת והצדק נר לנתיבותם, אבל כנוגע אל הענינים המובאים בדברי המחבר אץ אחריותם

עלי. ואם אמצא חן בעיניך קורא יקר ותרצני והי׳ זה שכרי. שלשה ימים לירח סיון התרי״ט ליצירה פה עיר ליק בארץ פחסיא.

. ד גארראן דו

א.י רנינו יעקב נ הנכיינה מאיץ מאלדוי. תכלית הנסיעה. ספר דכרי הימים. ק

כעל הטורים. כיאתי לרושליס

ם התעוני אלהים מאיץ מולדתי מאלרוי ומעיר מגור; פאלטישעני, עשיתי ר ט מסחר וקנין כעצים ושאר תוצאות אדמת ארץ מולדתי, אך אבדתי כל הוני ויגיעי כפי בענין רע מסכת התחברותי לאנשים רעים בדברי מםחרי הרב. לרגלי הדבר הזה נאלצתי לבקש לי ענין אחר למחיר־} נפשי ונפשות בני ביתי, וזאת היתה הסבה הרחוקה למסעותיבאחיות הקרם. מקרי זמני האלו נלוים לתשוקה נמרצה אשי פעמה את רוחי מימי געורי, המה העיחני לסע למםעותי לארצית ולמקומות אשר לפנים ישבו שם אבותינו הנודעים לשם ולתהלה על ירי תולדותיהם ומקרי חייהם היקרים והנכבדים האצורים בכתבי החולדה. כן גם לבי הלך בגיא החזיון להתחקות על שרשי שרירי עשרת שבטי ישראל האובדים אשי עקבותיהם לא נודעו לנו ער היום הזה. — בחמישי לירח שבט, שנת התר״ו ליצירה שמתי לררך פעמי, ונפרדתי מאשתי מרת אסתר מלכה תי׳ ומבני יחירי מאיר חיים אשי היה אז בן חמש שנים. אשתי היתה אז בימי הריונה, ובהיותי חוצה לארץ מולדתי ילרה לי ברה

ותקרא שטה ״בלומה.״ה מ י עברי דרך ערי ארצות עםטרייך היותר גדולור־ן אשר באתי ש ר ח א לרגלי דכרים פרטיים הנוגעים ל׳, ואחרי מסעי דרך ארצות תוגרטה אשר באייראפא, באתי לעיר הבירד־ז קאנסטאנטינאפעל, ומשם •עברתי

ארחית ים ער אשר באתי בשלום לעיר םמירנא.י מהלך שתים עשרה שעות על פני המים באתי משכם לכפר זאקיס אחר אשר :סביבותיו יצמחו עצים נעימים משאי פרי תפוחי זהב [פאמע־ ראנצען וציטראנען]. סמוך לכפר הזה נמצא קבר ר״יבעל הטורים1) הקבר הזה הוא כתמונה כדורית, מצופה בגג לכנים קטן, וסביבותיו נמצא בנץ אחר, וכל אלה יחד מוקפים חומה סביב. — סמוך לפתח הקבר נקבר משרתו של הי״י בעל הטורים. — היהודים יבואו פעמים רמת בשנו-ז להתפלל על הקבר הזה. מכפר זאקיס יביאו לרוב תפוחי הזהב וציטראנען

לארצות עסטרייך ורום״א. שבתי

, וכעל שם הגחלים לפוט זוילנא אומרים כי ד״י כעל 1) כעל סדר החדות דן מ״ח כ׳ הטורים מת על דרכו לאדן ישראל, מילן יום אחד מעיר םמירנא; ואומרים כי המקום אשרכ ולא ואקים אמנם כםסר אבני וכדון (פרק O נמצא כתונ כי מת נקנר שם יקרא קיא נאיץ ספרד ונקכר אצל אנין כעיר טולטילא, וגס נמצא בספר הכיכר העתקה ממצכת קכרו,

ואני מצאתי נכו! להוכיר הלנרים האלו מכלי להעיר מאומה. י 1

— 2 —

שבחי לעיר סטירנא, ומשם שמתי לדרך פעמי קןלאה. רככחי על סוסי בלוית אחרים מאנשי תיגי־סה, ובאתי לעיר םענעסיא, מהלך חמש עשיר. שעית לרוח צפיגית מעיר םמירנא. בגרי אייראפא אשר לבשתי וגם צירי מסלכית אייראפא הגרים בעיר סמירנא, המה עמת לימיני והגינו כערי על• ה דרכי מרעת ילירי הארץ אשי ריחם זרה לאנשי אייראפא, וינקםו ב את נקמתם לכל עת מציא. במיהק מהלך שש שעות ליוה דרומית מזרחית מעיי סמירנא עומדת עיר כזיבה אשר ראש סחי־ תושביה הוא במיני צמר גפן וענבי גפנים אש־ יגדלו שמה לרוב, וסוהרים עברים יביאום למכור לעיר קנסטאנטינאפעל. במשך שלשה ימים עכרתי בארץ רחבת ירים אשר יגדלו שם עצי זית לחב, וכפיים רכים ימצאו שמה. התישכים ימצאו חית נפשם כעשית שמן זית ומכירתם. משם באתי לעיי טירלע, ואהרי מהלך שגי ימים והצי משם והלאה רק־ ארץ מ ביר כה מלאה' גנות ירק ועצי תאנים נשאים, באתי לעיר קושאדאסי העומדת על חוף הי• לרוח צפונית מזרחית לעיר טיריא. בעיר הזאת וכן כשאר הערים אשר זכרתי גרים אחב״י. משם באתי, אחרי מהלך שמונה עשיה שעות, לעיר סטאנקאי העומדת על אי אחר. העיר הזאת מוקפת בגנים נושאי פרי תפוחי הזהב יוציטראנען, אשר ימכרו בארצות תוגרםה ובשאר ארצות. במרחק מהלך חםש עשרה שעות לחח מערבית, עוסרת העיר סימא על חוף הים בתלי הר גבוה ונשאת נ ו ט ת ! כ צ י ^ ר 2 ל ח ׳ י ם י ף ה ו ה ע ל י ג מאד. חלק התחתון מהעיר מ חצי מחוגה לעומת ההר למעלה; ושם יגורו צירי סטלכיח א יראפא. אדסתח העיר היא צחיחה ומלאה סלעים, איננה מוציאה פרי י י דאר2 י K ?ם יחסר לתושביה מים לשתית. עמדת התושבים היא הכנת מיניn דגים מליחים אשר נמצאו שטה לרוב. אחרי מהלך שלשים ° i יםפונ ׳ י לעיר הנידעת רהאדוס, היושבת על אי רהאדוס. ת א ם כ ש ' מ ג פ ° * וגדול י-י*יח הזאה הנודעת כשם מימים קדמונים, גם עתה מסחרה רבז מאד תושביה מעורבים מעמים שונים, נוצרים תיגרמים, ארמענים, עבחם ויונים. הצירים מממלכית אייראפא נרים בחלק מייחד מהעיר המוקף מחומה בצורה; היהירים יוכלו לשכת גם בחלק העיר המיושב מהתוגיםים, ורשות לא נתנה לנוצרים לדרוך על אדמת חלק מהעיר הזה כעת לילה.p ים לאלכסנדריה אחח היותי ימים אחדים כעיר הזאת, נסעתי משם ר

של מציים, למען אוכל ללכת משם לעיר קאירא.מםעותי באפ- ז י דרך ארץ מצרים אספרה אי״ה כעת אכתוב' ח ו ע ס מ ריקא, ולע״ע אודיע, אשר עכרתי דרך ים מעיר דאםיעטטע ובאתי לעיר יפו, ומשם נסעתי לבוא יחשלימה. בשביעי לחדש תםח התר״ח באתי לאלכסנדריה, שם נשארתי ימים אחרים, ונסעתי לעיר קאירא ומשם עכרתי על פני נהר נליס ער בואי לעיר דאמיעטע. אחרי היותי שמה ימים• נשארתי עשרה ימים. מיפו ש אחרים נסעתי משם ובאתי לעיר יפו ו לירושלים מהלך שתים עשרה שעות. הדרך הזה עברתי דרך עיר ליד, וכארבעה עשר יום לירח אב בשעה השמינית בבוקר, דרכו רגלי על אדמת

קודש ירושלים, מטרת חמרת רוחי.

מה

— 3 —

ב. ירושלים. (מראה העיר, םיגייה, חרנזח הכיח, מעימ חיתית המלן),

״מה טיכו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל!״ זכתן הטילים האלו פעם את לכי עת צערו מלי על ארםת ירושלים. את העיר רכהי כמים,*

בנויה לתלפיות בהוד והדר בימי קרם, עיני תראינה הפעם! למחזה העיר הזאת בהעלות על זכרוני תפאית מפעלית בני עמי כימים עבת עוז ישבו פה על גפי טרומי ההצלחה בעוז ותעצומות, אז יסער לכי בקרבי ברגשות נעימות לזכר ימים חלפו, ובעצובה נוראה מדיבת נפש ממראה עיני מעת החיה, וגם בתקית טיבי־ת לימים יוצרו. הנה תעוררנה את תחי בתשואות תודות, וכאלצן את נפשי אז פלגי מים"תיר עיני אפול על אפי, ואנשק מנשיקות פי את אדמת ציון כלילת יופי! לך יהמה לכי ארון הצבאות בהודיית והלל על כי הגרלת חסדך עמדי, היית מחסה לי בתוהו ילל ישימון, ובימין ישעך תמכתני בלכתי בערכות אזיה ושממות אפייקא, פישת עלי כנפי טובך כעברי אי־חות ימים בין גלים הומים ומשברי צלמות, ער כי הביאותני מעון ביתך, מקים משכן כבודך, זה הר ציון אשר אז כונני ידיך! הה איככה יהמו יחמת סי־עפי בקרבי בהציגי כף רגלי על אדמת קרשך

ירושלים עיר הקודש!ר פתש על הדרים, פתשה נגר עיני העיר הקרושה והנשגבה, העיר ח ש כ אשר שמעה הולך בכל המרינות, העיר אשר עיר כחלום חזיון ימי נעורי רחפה כהלך רוחי בכל המון נעימות צלם דמית תבניתה כאשר היתה בשלות ימיה, בעוד סיר אלוה עלי אהליה, רביריה ופאר חצחתיה! העיר אשר" מימי ילדותי בקיאי זכר קדשה בספרי קדשנו, כמה לה נפשי ולבי כלשץ צחה צמא תערוג אל פלגי מים! מה נפלאה, מה עמקה מפלתך הבת ציון, את אהיבת שיכן שחקים, את עטרת הערים, ש־יתי במים! ההבאו עליך כל אשר הגירו מראש חוזי עליון, דבר אחר מדבריהם : איך כתימם ״ לא נערי! אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכיכי אם לא אעלה את ייושלים על ראש שמחתי. ששה שערים נמצאו בייושלים, חמשה מהם פתיחים והששי סמי ומעולם לא יפתח וזה שמם אשר יקי־או: א) למזיחה ״שעי האריה"; ובלשון עי־בית באב־אל-שבת. ב) לצפיגה, ״שער שכם״ ובלשי! ערבית באכ-אל־עמור. ג< כין השערים. ר) למערבה ״שער חברון״ ועתה הוא י הנזכרים גמצא שעי שלישי סמ נקיא שעי יפו, ובלשון עיכית באב-אל-חליל. ה) לנגבה ,,שער ציון״ כלשון עיבית באב אל רהור [שעי דור] ו) לפאת הנזכרת השעי היותי קטן טכולם, הנקיא ״כאב-אל מאגיא-בים״ [שעי הערביים) לסבת הערביים הבאים מארץ םאיאקא דרך אותו השעי, וגייס בחוצות המגבילים אותו. על אורות הכנינים העתיקים בעיי הקודש לא איבה לרבי כי כבר נאמת ונשנו פעמים אין מספר. אמנם אביא את הדברים אשי דבר החכם הגדול הנודע ה׳ ש׳מה מונק מעיי פאריז באמת: ״לא נמצאת אף אבן אחת בירושלים אשר איננה מודעת ולא נדבר עליה, יאשר איננה שיה להיךע״ר הר המשחה ימצא המקים אשי עליו עמד כ ה העיר מזיחה, לע צ ק ב בית תפאיתמ. ליוח צפונה ונגבה יתנשאו בנינים גחלים הנוגעים בכותל המעיבי ומקיפים את המקום מכל עבייו. היהוחם אשי בירושלים, מתפללים קחב למקים הזה תפלת הסגחה בכל עיבישבתית וירט. אמנם לא נתן רשות לבוא אל המקום פנימה. התוגיםים עומרים על חטשסי. על

מקום

_ 4 —

מקום היכל קדשני עומר עתה כית תפלה מזטחםודים, ואובדים כי נמצאת שם מערה עמוקה אשר ער היום לא מרע מה היא בתוכה. היהירים אומרים, כי שם טמין אתן הקודש ושאי שרירי קודש [עיין יומא נ״ד], מושלי הערמה הקדמונים חפצו לרעת מה בתוכה, אך אחרי אש־־ מתו כל האנשים אשר׳ אשי" נסי לביא אל תוכה, נערו חצנם מחפץ הזי״ ביח מדי־ס שלמה הוסר מירי המלך הזה, הוא המקום | כערות היהירים שמה] אשי נועדו שמה הסנהדרין. שני שערים לבית הזה לצפוט ומערבו. הדרך ממט ער מקים המקדש הוא כין עצים רעננים מימינו ומשמאלו, ותעלת מים סביב לו. הערביים הולכים יחפים במקום הזה, כאמי־ם כי אדמת קודש היא; גם יביאו את מתיהם למקום הזה מים קבור יקכיום, להצילם עי״ז מרינו של גיהנום. כמקים בית המקדש לפאת מערכה נמצא חפירה, הנקראת בפי הערביים ״ביר-אל-דם" (חפירת הדם| לפי קבלתם אשר שם שופך רם הקרבנות. אצל החפירה הזאת, לפי המםויה, שהט נכיזיאק כמה ילדים מישראל ואמותיהם וכהני עליון לנקום נקמת רם זכייה הנביא אשר שופך חנם. מחוץ לעיר, אך בפנים הקף חומותיה, לפאת צפון, נמצאת המערה אשר חפי־ור• כמצות המלך חזקיה. ואוטיים כי צדקיהו מלך יהודה האחרוןער שכם, ה לש כ ו ם ה ם י ע ט , ה ם י ך ש ב י ה ר י ח ט א ז רצה להמלט דרך המערה ה

ורחבה כ׳יכ עד אשר יוכל סוס ורוכבו לעבור בה, כן הגירו לי יהודים אחדים־

ו י י ם ה ל פ ק ןי!כהן| נלוה מאיזה משיתים מבית ת ^ ל ' י ׳ , ה ^ ^ חוצות העיר, ומנגנים דברי תפלות בעת הליכתם עד בואם אל טקום המקדש,ל לערך שעה אחת, ואז יםיגיו כל שערי ירושלים, ואץ יוצא ל פ ת ם י ש ן

ואין כא.

ג.. ן ו י צ

הר ציון ששמם עומר בנין נושן, ותחתיו פתח פתיח למערה עמוקה הנמשכת לתוך עיר ירושלים ער המקים אשר שם מונחת אכן גדולה לאות על קצה גבול המערה. לפי המסירה ימצאו במערה ההיא קברים רכים ממלכי בית דור. המחמורים הבאים ממיחק לירושלים, מתפללים בכנץ המכר ממעל לשפת המערה הגזכרת. לפעמים מתן גם ליהודים הישיון

להתפלל כמקום הזה עמר שלום כסף פיאםטער אחד לגולגולת.; שם נמצא י י אח י הר ציון נמצא עמק רחב, ואצלו יתנשא ה ל ג ר ל בנין נחצב בחלמיש הסלעים. ממעל לפתח הכגין נמצא כתבת אחת אשר לא תוכל עור להקרא, כי אוכלה משי הזמן. אמנם היהודים משם אומרים היות תוכן המכתב כזה: ״הבנין הזה הוסר תחת ממשלת

מלכגו שלמה בן דור.״ח קרמה טן העיר, יתגשא הר המשחה ועמק יהושפט מבדיל ביניהם. א פ ל מראש ההר ההוא יראה הרואה את עיר ירושלים הר הבית, והירדן,ל. על ההר מלמעלה נמצא כפר קטן כ ים המת גם את הר גריזים והר עי

ובמרחק

— 5

( ובמרחק חצי שעה משם נמצא קבר חולדה הנביאה הנזכרת בכתבי הקודש. נ מעט רחוק משם לעומת העיר באמצע ההר נמצאת מערה אחרת אשר בה נמצאים קברות חגי זכריה ומלאכי. אל מקים המעיד. הזאת ינהרו העברים המונים המונים, לרגלי ההר יש ביה״ק ליהודים, ולפי המסורה, נמצא שם קבר זכריה בן יהוירע הכהן, גם כיח החפשית אשר ישב המלך

עוזיהו בימי צרעתו |מלכים ט״ו ה׳]. מצפון לעיר נמצא חצר המטרא; שם נראה בור עמוק מאד אשר לפי המסירה צוה מלך יהודה להשליך כו את ירמיה הנביא. כחצר מקום בית הכלא הזה נמצאו כמה חדרים חצובים מאבנים אשר בם ישכו האסירים מלפנים. גם נמצאו שמה איזו חורבות עתיקות מאד, ולפי קבלת יושבי המקום הזה, החיסת האלה עומדות על קברי ישעיהו וירמיהו הנביאים. אני התאמצתי להתחקות על שורש דבר הקבלה ההיא אך לא עלתה בידי

לגלות שמץ דבר אשר יחזק הקבלה הנזכרת. גם יתגשא גל̂־ סלעים גדול מצפון לעיר וחצר רחב ירים נוגע בקצהו אשר נבוא אל תוכו מפאת צפונה. שני עצים גבוהים עומריםבחצר, האחר נושא פרי תמרים והשני נושא מין פרי הנקי־א ,,טוט.״ שם נמצאת מערה גדולה נפרדת לחלקים יביס. בבוא איש אל תוך המערה ימצא בקציה הראשון חרר גדול רחב ירים, וממנו לשנים חדרים קטנים, ומשם לבנין אחר גדול המגביל לשנים אחרים קטנים. באחד מהחדרים הקטניכם לפאת צפון מונחת אבן גדולה, אשי לפי המסורה האבן הזאת תשכב למצבה על קבר כלכא שבוע. בהיותי בירושלים בשנת תר״ז בירח אלול צוה פחת ירושלים לחפור במקום הנזכר לבקש אחרי אוצרות מסתרים הטמונים שמה לפי דברי המסורה. בניני הסלעים הנזכרים ימשיכו עליהם את עץ

הנוסע בגדלם וגבהם המפליאים עין הרואה גם במצב שמםותם. במר־ז־ןק שעה אחת הלאה מהעיר לפאת צפונה נמצאת מערה המכילה שלשה חדרים מיוחדים ומחוברים יחד. כראשון מהשלשה מעין מים יקר פלגיו אשר יחרב ויבש לפעמים. בחדר השני נמצאו שני קברים, ובחררי״השלישי נמצא קבר שמעון הצדיק האחרון מאנשי כנסת הגדולה. שני הקברים בחדר השני הנה הנמו קברות בניו של שמעין הצדיק. במהלך חצי שעה ממקום הזה נמצאת מערה אחרת מובדלת לארבעה חלקים ואומרים

כי שמה קבורים איזו אנשים מיוחדים מהסנהדרין.. במרחק שתי שעות מירושלים לפאת צפונית מערבית יתנשא הר ה מ ר גבוה, ועליו נמצא קבר שמואל הנביא במערה אחת חקיקה _בסלע ולימין המערה נמצאו קברי אבותיו. כאשר נרד מן ההר הזה נבוא למערה קטנה אשר מתוכה יצא מעין מים; לפי דברי המסורה היה שם בית הרחצה לחנה אם שמואל הנביא. היהודים באים שם להתפלל, ומשלמים פיאםטר

לאחד עבור הרשיון. במר״חק שתי שעות מדרומה לירושלים על דרך העולה חביונה עומד המבצר הקטן בוראק; סמוך לשער המבצר נמצאו שלשה יאורים לאסיפת מי הגשמים ולהכילם׳ סמוך למבצר על עין המים עומד בנין אחד אשר נבנה, לפי הקבלה, בפקודת המלך שלמה. במרחק חצי פרסה והלאה. לפי ערות הנוסע בנימין מטוליטלא נבנו ל ח לפאת נגבה נמצא קבורת ר ציונים שוגים על הקבר הזה והציון הראשון היה: כפה גדולה תמוכה על עשתי עשר עמודים. מחמד פחה בנה עליו ציון אחר בשנת שפ״ה לאלף

השש י

0 לסי דנרי התלמוד נקברה אצל חומומ העיר, עיין תוספתא כ׳ינ לוי, מס׳ שמחות י״ל.

— 8 —

באחד משני החדרים הקטנים נמצא קבי ר׳ שמעון כן יוחאי1) ובחדר השגי קבר בנו ר׳ אליעזר. ביום שמינה עשי לחירש אייר בכל שנה ושנה יחיגי• מאיצות רחוקות ימים ש • ל י פה חג גחל. כמה אלפים מאחב״י הבא אחרים לפני היום הנזכר, יטעו אהליהם סביבות המקום הזה והרבנים וקריאי• מושב• בתוך הבנין העומר ממע?־־1 הקברים ובבתי• הערה יקחו מקו הסמוכים לו. בליל יום שמינה עשי באיי״ תתחיל העבירה זו תפלה. בראשינה ילםיח בספר הזוהר וכחציו־: הלילה יתפללו תפלות מיוחדות בשיר ורננה,. ככל י הבקי ו ר א ותגדל החרור־; ער אשי יתעוררו במחיל משחקים ע המקים הזה ישמע קול צהלה וחדוה יום החג הוא היום אשר בו הלך רשפי'י לעולמו. להגחל שמחת החג, ידליקו נרות רכות וכיחיד מדליקים כלי נהרה גדול כחדר היאשין כבנין הנזכר המכיל בתוכי מאה מרית שמן זית זך. להדליק כלי הזה הנקרא הדלקה דר׳ שמעון יחשב למציה רבה, וםיברים הזכות בער כסף רב. והדלקת המנורות הקטנית תקיא הדלקה רר׳ אליעזר. כמה מעשירי העם ינדבי את מלבושיהם השזורים'זבחיטי זהב וכסף לעשות מהם הפתילות להדליק הנרות. ככה יגדל זכר כבוד הישב״י בעיניהם! — בעת אשר יביך הרב הנבחר את כל העדה בברכות החג יפתחו בני הערה את ידיהם לתת נדבית כסף איש איש כאשי חננו ר׳, וכסף התרומה ניער להיות למשען לעדת יש־אל בעיר צפת, וגבם לכלכל כל צי-כי הבניניבש העומרים על הקררים. אין לאל ירי להודיע לקהל הקוראים את סכת דבר החג הזה הנקרא הלולי רבי רשב״י אשר יכבדוהו בבל מקים, נם התיגימים מכבדים אותו ער מאיר, ושמחה זו מה זה עשה ועל מה אדניה הטכעו

לא ארע על נכון. ומצאתי נכון אך לספר מהחג כאשר הוא.

ו. מצכ אחניי נאיץ ישראל,

ח סכל תלאות רבות, תחת עול עוני ויגון נורא מאור, יחיו בני ישיאל ח ח לעת הזאת בארץ אבותיהם.

א) צר צלם מעליהם, ואין להם שים מנן ומחסה מידי לוחציהם. תחת החסות בצל חוקים כוכים ומשפטים צדיקים אשר עקבותיהם לא נודעו בארץ מגוריהם שמה, נתינים נתינים המה בירי השיטיים והפחית לעשית בהםר בעיניהם ואין מידם מציל. אך צירי ממלכות ארצות אייראפא כטוב וכיש

יעמרו לפעמים לימין צרקם להיות לםו עזרה בצר. ב) מוכרחים המה לשלם מסים ממסים שונים• חדשים לבקרים עד כי חפצים תחת משאם. בכל מקים אשר כני ישראל ימצאו מנוח לכף רגלם שמה, לבר בירושלים, כמות המסים תלויה ברצון החרש באין קץ וגבול, וכמה קהלות תבואנה ער ככר להם לרגלי חמרת הבצע משרי העיר הנבהלים להון, והיהודים האומללים נצבי• לםטית תשוקתם הנטרצה לבצוע בצע;

תקצר הלשין מהביע המון תלאות אחינו ברבר הזה. ג) קנינם והונם לא בידם נתנו, ואף לא ירהבו בנפשם עת להתלונן ולצעוק חמס על העושק והמחצה הנעשה להם כידעם מראש כי יד נקמת הערביים שואפי רצח אוחזת בעקב כל תלונה היוצאת מפיהם םמרל ענים וםרודם.

ו נעלי חי I) נם׳ מסעזת כנימי! מטולינולא (צד מ״ג) מדוכר מהכפר הוה ומכמה קנ״> לא ישא על שסתיו. נ התלמיד הנמצאים כסנינות המקום הוה אן אמ קכל ר׳ ש

— 9 —

ד) לא רה הונם גם חייהם תלואים מנגר; על כל דבר פשע, על כל הגה, כל אומי היוצא מפה איש עברי במי־וצת דבריו כלי כינה ורצון הנוגע לכבוד הע־בי ישפך לפעמים רמו כמים, ובכל יום מוכים ונמרטים המה על חנם. לאות' על מצב האומללים היא כי בעת סרירח פחח מצרים מחמד-״ אשר ח אלי נגר מחשלת תיגרמה, פיצו חיל הסורחים בעיי הבחן א לכחד. ברעש, ובזזו והרגו את כל איש יש־אל הבא בידם, ולא השאירו להנשאיים בחיי• אף כגר לכסות מערומיהם. מי יוכל לצייר תלאות האובדים. וער היום האלו. את הנשים ענו באכזי־יוח הפה ושטף אף מאין לספי הזד, טביעים אחב״י'יושבי חביון במעילות יגין"ותלאה ולא יוכלו לשאת ראשם, ושי העיי אינט דואג להטיב מצבם ונהפיך היא, כי ישיש להרע

להם בכל עת מצוא. ה) פיי מצבם הנורא הוא ענים הגדול אשי לא ראיתי כמוהו לרוע בין אחב״י בכל איצית אייראפא, אזיען, ואפייקא. המה יפלו חללים לרגליו כאשי אוכלו מלפנים להמונים משן ציעת ממאי־ת . את האדמה לא יעבדו עני; המסחי ממי להם . ויחיו נפשם רק מנרבית ירי אחיהם כשאי איצות. אני הגבר ראיתי עני אחי בארץ הנבחרת, ובאצבעות ירי נגעתי כפצעיהם הטיאים, ולא פעם קיאתי מנהמת לבי דברי חוזה עליון לאטר: ״אם, ואנם באתי העיר והנה תחלואי רעב.״ ב יצאתי השרה והנה הללי הי וכאש־ בכיתי לצ־־ת האיברים האלי, ועל שברם הנחל כים, כן נפלאתי הפלא. ופלא על. אימץ י־וחם לסבול בריסיה במשך כמה מאית שנה, ורוח התקיה תהיים ליאית ימים טיבים מאלה. כצללים תמס יהלוכו על אדמת מורשת אבותיהם אש־ היתה לכרית לםלתעות לוהציהם וחחקיהס. הערבי הנבער מדעת ידרוך בשאט נפש על אדמת קודש, ואת העברי יחשוב לבזה נפש, לנתעב ונאלח אשי־ איננו שיה לשבח באיץ; את לבי יקשיח להעלות על וכיוני כי כל חיבות שממותיה הריסות עייה, ושדמותיה השוממות,• תוציא האדמה כל מיני תבואות ופרי עץ י הנה נחלת ישיאל, וער הי

נחמרי• ואוירה צח וטהור •זוקק שבעתים. בי מי יחמול עליך ירושלים, ימי יניד לך, ומי יסור לשאול לשלום לך. על שכר בת אמי השכרתי קדיתי שמה החזיקתני. נפשי תשתפך אף רוחי בקרבי כחלי,ים יהמה על השאת והשכר, ואני תפלה: אתה אל הצבאות מקיה ישראל, מושיעם בעת צר להם, עד מתי לא תיחם צ־ו)? הלעולם תאנף על בת ירושלים? הלדור דירים ימשך אפך ותטור לנצח קצפך? העוד לא שככה חמתך בכלותך חציך בה? חציך שנונים, יורדים חררי בטן, פילחים כליות ולב, ומי יקים יעקב כי קטן הוא ודל, וכאשי בעברתך הרסת כ; שוב נא ורחםהו מרכה לסליה! רפאהו אל חסד וירפא. כאב את

בנו יםרתהו, וכ־חמי אב ברצון קבלהו ואל תטיש עור צאן מיעיתך! כן אמנם מצב היהירים באיץ ישראל נורא הוא מאוד ומי יכילנו? קשה כח סבלם ומי ישאני? הן אדמת הארץ פוחד! וענפה נם היום, ואם לא היתד, רק קניו, הערביים לבד, אם צלחה כיח תומכי ידיהם לקנות גם עיור היהירים חלקת הארץ, ויעוררו רוחם לעביר האדמה, אז נם המה יאכלו מטיבה ומפייה ישבעו. אמנם מה יסכן לסו עתה לעבור את האדמה

ולשמיר, אם הערכיים יאכלו תבואתה כיד חזקה?p הנבחרת, ארהיב א למראך, העוני והלחץ אשי חזו עיני כין אחי ב בנפשי עיז להפיל ביה את תחינתי עבירם לפני אחב״י בארצית אייראפא; לבי אוסר לי כי יתנו איזן קשבת לדברי שאלתי ובקשתי ואת לבבם לא יקשיחו מהחיש עזרה לאחיהם הנדכאים שמה. אין חבוש מתיר

2 עצמו

- 10 -

עצמו מבית האסורים והבא לטהר םסייעין אותו מן השמים, יאמת חכם אומתנו

איש נדיב לב וטהר רוח אשר לשמו ולזכרו תאות נפש כל אחר מאחב״י ובפיהבם את זבת יברכו, הלך ילך בעצמו ובכבודו לראות את עני אחיו בארץ הנבחרת להיות להם כמלאך מושיע, היא השר משה מאנטע־

פיארע שליטא מעיר הבירה לאנדאן.י החסד והרחמיים אשר יסדו ירי האיש הזה כירושלים המה אותית בח חיים וקיםים על חפץ לכם הטהור להטיב מצב אחיו שמה. ובאמת מעת החיש השר הנעלה הזה ואשתו הכבודה לעזית האומללים הוטב מעט

מזעיר מצבם שמה. הן אמנם זה ימים רבים לא קפצו אחב״י את ירם מהושיט עזיה לאחיהם העניים החוננים עפר ציון, ועור היום עץ חייבם הטה להם כנדבותם אחי ובני עמי. לא רק זו כספם אשר ישלחו שם חרשים' לבקרים. אמנ הי<י* הדרך הנמנר־ז שנבור לנו להטיב לאחינו בארץ ישי-אל־־, במצבכםf החומרי וכטעםרם הרוחני. כי אף נעמוד לעזרתם ברצי כסף ,חיותם ברעב ואך יבוא האוכל לתוך פיהם והם נשארים בעירום וחוטי כ, ככראשינה.• אשי• לא יעשו מאומה ואך על שי איך ימשכו ימי הטובה להמון רב אנ מוצא מתנות חנם יחיו כלם הם נשיהם וטפיהם גם יחי* איך טכל לאמרו לא יאכל יכל פעילת עבירה םיץי־ה י פ v כ ם ^ , א ך כ ל ו ט ו

ח

ך י ר

ח ^ ם ?״ . לא h^' כל הנחלים אל היבם לא ימלאוהו, והאיטי להטיב מצבו נ אנשים כאלה על זה האופן איסר למלאות צרור נקיב להרים כביר אחיך ר,יותר נכינה היא למלא ידיה• בעבירה ר J״״5*& ^ לימי^ הבאים, ליטר להם בתי הניר לתירה I S״ut ,,,־ ״י?ר ר,רפש• על דרך כביר י לאל יר כני הדור הבא להחיות נ ה ען י ° לט כ ^ 2

ל הנה פינית אל המטיר. הנשגבה אשר הזביני, וגם החלו להוציא א ר ש י פרין, ומי יתן ויתאחדו כל אחב״י התומכים ירי אחיהם שמר, להתקרב אךז המטרה הזאת או אז צדקתם העמיר לער, ולא תהיה עוד כצל כנטיתו אל וכענן מקר משכים הולך אשר בי; לילה היה ואבד, או אז תרח בחושך

אור להאוברים האומללים ולא יוסיפו לדאבה עור.

. ן ו נ ב ל י ה ר ה בירח שבט שנת 1848 עזבתי את ארץ הקרושה ללכת לעיר דמשק דרך הרי הלבנון. במרחק איזו שעות מצפת ישטיף נהר הירדן הצי מאד כץ גדותיו במקום הזה; שם נטוי גשר עליו לעבור בו. הנשר הזה יקרא בפי הערביים בשם גשר יעקב. מעבר שפתי השגיעל יד הגשר עומר בית מלץ אורחים אשר הייתי בו בין לילה אחיי אשי־ עברתי־ את הירדן. משם הלכתי בלוית שני ערביים, ועברנו חלקת שרהמעראן ולפטת היוט באנו לעומת הר הייש אשד עיר אדבר בו לעת מצא . גגר״ההר ההוא לפאת ימה יתנשאי אחי רם ונשא מאקמעל הממסה בשלג כמעט בכל עתותי השגה. בין ה שני ההרים הנזכרים ישתרע עטק עטוק ורחב ירים הנקרא בפי הערכיים אל-בקעה. כתוך העמק הזה לרוח קרמה להר מאקמעל נמצאו שרירי בעלכעק,

— 11 - י

ובין משואות חרבותיו נראה אבנים גדולות ארכן טשמונה עד עשי אמות, אשי לפי הסכלה המסורה בירי הערביים, הנה שרירי בנין מפואר בימים

קרמינים, אחד מהיכלי המלך שלמה אשר כנה כעד מלכת שבא. •, הוא אחרמבניני המלך שלמה היותר נפלאים׳ ונקיא בכה״ק מ ע ב ל ע בת יער הלבנון. בספר תבואת הארץ לר׳ יוסף שיואיץ 1 כשם בי

ב רף ל״ג עטור כ׳] מסופר מתי ועיי מי נחיב הבנין המפיאר ח מירושלים, [ הזה ה״ל: בשנת קם״כ לאלף השישי פרץ טימערלאן אחר ממלכי הקרם אשר ישכ בקרית מלכותו סאמאיקאנד באיץ מאגאגאליען בחיל כבר מאד באזיה ויכבוש את כל ארץ פרס וארצית אזיה התכונה; כשנה הנזכרת לכר גם את ארצירה אנאטאליען סוריא וארץ יהירה, וככל מקום בואו השאיר אחריו מדבר שממה , גם בית יער הלבנון, בנין מפואר ונפלא אשר

עמד על תלו משנים קדמוניות, נהרם ונחיב מירי העריץ הגורא הזה. משש והלאה לעומת עיר דמשק, נמצא מקור מים אשר פלגיו יתאחדום פלגי מי מעינית אחרים והיו יחר לנהר שוטף לפאת דרומית עהר באררי אשר הלוך ילך אל תוך מ^חית מדמשק, ושם יתאחר את נ

הים הנקרא בארעט-אל טירש. מצפון להר מאקמעל עיטר יער ובו כמה מאית עצי אתים, אשר כטה מהם יגבהי בקומתם ער ארבעים אמית ומדת הקיפם סמוך לגזעם

משמונה עש־ה עד עשיים אמות. .ר הייש המובא למעלה, חלקו לפאת צפונית איננו מיושב ואדמתו איננה הסת המדבר. וחלקו הדרומית מיושב ואדמתו פותה, ומשתרע עד עי מוציאה פיי תבואה, ומגיע ער המקים הניךא באנייאס. על הר אחד במרחק שעה אחת מהמקים הנזבי־ לפאת צפון עומר "בנץ עתיק יומין מאד ולפי קבלת הע־בים הוא המקים אשי שם כרת ד׳ בריתו את אברהם

אבינו לראש־נה.ך להר הייש יתנשא הי אםסיאק הנקרא בפי העיביים הר השלג. ו מ ס ההרים הנזכרים האלה המה "המקימות היותר גבוהים בהררי הלבנון. אדמת הרי הלבנון היא בי־יב המקומות פוריה וענפה, ומקנה רב ליושבי. רוב תושבי ההרים ההרים אשר יכינו מיני צמר גפן ומשי משובחים מאד המה משבט הדרוזים . אמונתם מעורבת סרת נוצרית ומחמדית . וכפי אשר סופר לי ישתרר ביניהם המגהג ה־ע והסתר אשר האב ישא את בתו והאחר נמבזה אצלם כאשר סופ־ לי, כי ח את אחותו לו לאישה. עיר מנהג א שלש פעמים בשנה ביים מיוחד יתאספו כמקים מיוער, האנשים יהנשים יחד; ואח־י משתה ושמחה משותפת לכלם יחד, אחיי הנחן אות נודע, יביאו האנשים על הנשים על כל הבאות בידם באין הבדל מאומה וימלאו חשק לבכם. גם מנהגם לכבד את האורחים הבאים לביתם בנשותיהם.1) םבת המנהג הזה הוא חפצם להוליד עגק כגלית הפלשתי אשי לפי קבלתם

( u נולד גם הוא על אופן זה \

ר קרה שם: ש ת ע, היות ביניהם המנהג הנזכר, אספייה גא מהדבר א ו א ל איש יהירי היה אוהב וריע לאחד מיאשי משפחת הדרוזים, ויהי היום וידרוש בן הראש הנזכר מאת העברי לרבי בערו לאביו לתת לו אחיתו לאשה. העברי מלא את בקשת הבן. אמנם הי־אש מאן להפיק חפץ בנו

באמת

1) גם נסםר אגרת אורחוח עולם לי׳ אנרהס פריצזל פוכר המנהג הול. 2) עיין תלמוד מס׳ מוטה פרק ח׳ מני דכרי ל' יוחנן לוה,

— 12 -

באמרי אשר גמר כרעתו הוא בעצמי לקחת את בתו לאשר.. הדבר הזה הגיר העכרי הנזכר.

ח הרחזיב היא ממשלת כנסיה חפשית ןיעפיבליקן שני מושלים ל ש מ מ זקני הערה [שייקס] ישפייטו את העם איש איש ממקומו. האחד הנקרא אמיר אבשיר יושב בעיר ריר-אל-כסיר, לפאת צפונית מזרחית לעיר צור, והשני הנקרא האמיר יישב סמוך"לאלרניא. הדרוזים המה גבהי הקומה

, ובאומץ"רוחם עשוים לבלי חת • ח ״ ובכירי כה מקומות כהרי הלבנון יושבים איזה מאחכי׳י, והם אהובים מאד מ כ ב כעיני הררתים, וכמוהם כילידי הארץ ממלאים ידיהם בעבודתם האדמה. בקהל המנהגים הנזכרים כל תחר כביר היהודים ואת ר׳ ה יראים , אך נבערים המה מרעת . בניהם וביחיד בנותיהם רועים את מקניהם בשרה, והגר הוגר לי מעלמה עבריה אחת אשר זה לפני שניכם אחרות בהיותה רועה את צאן אביה בשרה , ארב עליה איש דרוזי וחפץ לבואם ורעה לכלי לעשות ע עליה כחזקה. העלמה הוכיחתהו על פניו בטיב ט כדבר הי־ע הזה , אך בראותה כי לשיא תשחת דבריה היציאה קנה רכהר אל השופטים, לא כ קטן מחיקה והפילתהו חלל לרגליה, וכאשי־ נידע ר,ר לבר אש־ לא ענשו איתר,, אף מלא־ פיהם תהלתה על אימץ מחה להציל

1 ה ש פ כבור נ בהמחן? העומר תחת ממשלת הנשיא האמיר נמצאו מספר רב מהנוצרים הנודעים כשם כת הסאי-אניטען וזקן עדתם יושכ בעיי קאניכאןת ילחמו הניציים והד־וזים ער שפך מ ר אשי שם בית ת:!לתג•. לפעמי•־ זרי הלכנו; עברתי דרך קאנייטיא, זארא , קאקאב, ראראיא , רם . מן ה

ואחרי עכור ארבעה עשר יום באתי לעיר דמשק ז

ז. דמשק. כית הכנסת כעיר דיונאל. מדלש גחזי לפנים נית מקלט למצורעים. מאשיגיג מואכיה. קכר ניגמן. לאטקי. אוטא. אלינפא. וויגרת יגויא. כיהב״נ ישן. טעליף.

. ת 1 ק י ת . מעראש. מקרה. ניידש^ק. עיר נמרוד • אירסא שרירי מצכ!ת ע טאנ נ אי כווינרעק. טשיגרמ1ק .

ר נודע לנו עפ״י כתבי הקודש, היה ה עיר דמשק זמן רב ראש קיית ש א כ םלכי סוריא. עתה נמצאו כה לערך שש מאית משפחות מאהב״י. מלכד אלה התושבים ילידי הארץ נמצאיו:׳ שמה מםפי• רב מכ״י משאר ארצית החוסים תחת צירי ממלכות ארצית מולדתם, וביחד נמצאו בה ער כדים, יהודים2) ויש להם כמה כתי תפלות, ובאחר מהם נמצא ארבעת אלפיוכתב אחי• המכיל ספר תורה על קלף כתיב בשנת תשמ״ד לאלף החמשי. י ספרי הנביאים כתוב כשנת שמ״ר לאלף החמש־; כ״י האלו טעוטיים בציורים מצבעים שונים, תבנית מקדש הקודש, המזבח וכמה מכלים אשר שיתו בם בקירש, גם תבנית ההומות אש־ הקיפי את יר־שלים בימים קדמונים,ם נמחקו הציורים במקלמות רבים בכל זאת יראו לרעת כי המה ואף א פעולת ירי אמן גדול בחכטרז הציור. האותוו־ז מהיי' הנזכרים המד־ז

מרובעים בתמוגה המורגלת. . כמרחק

1) גס ר' יוסף שהאין ככפר! הנוכל יכופר מדנר הוה • 2) ר׳ פתחיה נמסר! (צד 193) יגיד כי כומנו היו שם כיגשרת אלפים יהודים.

13

ק •חצי פרסא מקרם לעיר, בצאחני דרך שעי־ באב חמה עומר ח ר מ ב הכפר חובאר או חובארים1) ועברים אחרים גיים 'שם, גם נמצא שמה בית תפלה ישן נושן מאר, אשר נכנה [לפי קבלת התושבים] ע״י אליהו הנביא, ונחרב עיי טיטיס, ונבנה מחדש עיי אלעזי בן ערך,ר לבית חפלה במקום הזה-), ובמאה השש עשרה כ וגם כתלמוד נמצא ן

נהרס ע״י איש יהירי שהמיר דתו.ח התפלה הזה נשען בפנים על שלשה עשר עמודי שיש, ששה מימין ישבעה בי משמאל, וכל הרצפה מאבני שיש; ודרך שער אחר נבוא אל חיכו. מתחת• אשר יוכלו כמה אנשים לעמיד רי לארון הקודש נמצאת מעיה רחבת י כה בגבה קומתם. על עשרים מררגזת נרד לתוכה. לפי קבלת היהודים היא המערה אשר כה גחבא אליהו הנביא בבקשו מפלט לו מחמת אחאכ, נמצאת אב! גדולה ח־ י מלן ישיאל. אצל פתח הבית נגר חצי החומה מז אשר עור רשמי מדרגות נכרו על פניה; לפי הקבלה ישב חזאל מלך אים על האבן הזאת בעת משחהו אלישע למלך על ארם. היהודים מספריםדם מ להחריבו, נפלאות מבית התפלה הזה, כובשי הארצות לא שלה־ י גם הערביים אשר הרסו והחריבו את הארץ בכל מריך כף יגלם לא גגעו בבית הזה לרעה, ובכל פעם מצאו בו היהודים מפלט ומחסה בעת צרלהם.ו מהעיר דרך שער באב-אל-שעיקי כמרחק שעה קרמה, נראה בצאחנ כנין ישן מאד. הנקי־א מדרש נתזי על שם גחזי משרת אלישעום מיתי. גם עתה אשר קלל מאת אדוניו, וצ־עת נעמן רבקה בו ער י ירחיקי את האנשים המצורעים לשבת מחיץ לעיר בבתים העומדים בגן הסמוך אל הבנין הזה. לפי הקבלה - יתרפאו המצורעים כמקום הזה . מעין מים

ח־ים יזיל פלגיו מעבר אחר מהבנין הנזכר.ך העיר נמצא מקום רחב ירים מוקף חימר.; בתוך המקום הזה נמצא ו ח ב בנין עתיק יומין הנקיא כפי הערביים מואביה והעב־־ים קיראים אותו בית מירון, ועתה הוא מת תפלה לישמעאלים5־') טור עמודים מאבני שיש ימשך לאורך הבנין הזה בתוכו; כתליו, עמודיו, רצפתו, וגגו הכל מאבנישיש; דרך ארובה אחת בגגו למעלה יאיר אור ורוח היום. ארבעה שערים לבית. מן המקום הזה ישימו המחםורים לדרך פעמיהם ללכת לעיר מעקקא לקבר נביאם מחמר. אחיי אשר יכינו להם צרה לדרך יבואו עם ארהת גמליהם

דרך שער אחד, ויצאו דרך שער שכננרו ואז הנסיעה נכונה בידם.. לפי קבלת היהודים ם לעיר במרחק חצי שעה נמצא קבר גחל מאד ר ק מ הוא קבר נעמן שר צבא לחיל מלך ארם. הערביים קוראים לו שייק-אםלאן וקדיש הוא בעיניהם. לא רחוק מטנו ישטוף נהר גחל ותוצאותיום ונשא הנקרא ייבוי-ביל-מין-זר, והיהירים אומרים כי הוא מתחת" להר" ר הר חרמון. שם הנהר היא צוף כלשון ערבית" [צמר] על שם הצמר אשר ינקוהו כתיך מימיו. ממקור ההר מרומו עיר ארבעה נהרות אשר יספיקו מים לתושבי רטשק ומשם יפרח והיו לכמה נהרות קטנים. היהירים אומרים

כי המה הנהרות הנזכרים במלכים ב׳ ה׳ י״ב.ק נסעתי דרך הרי הלבנון לרגלי נהר בררי וטעלה ער בואי לעיר ש מ ד מ ביירוט ומשם עברתי ארחות םים עד לאטקיע. על נסיעתי האחרונה לפעמים רבות הייתי בסכנות גדולות, והאניה חשבה להשבר טםבת

רוחותם , כאמרם כי הוא י י 1) כפי דשאכאר ללוח צפונית מורחימ מדמשק , קדוש נעיכי הענ המקום חיכה אזשר משמאל לדמשק הנזכר כתורה אשר עד שם רדף אנרהם אכיכי את חמשת

המלכים. 2 ! מחכת כרכות לף ני. כזר הדורות דף 77 .

3) גס כנימין מטוליטלא יכפר מנית התפלה הוה אשר פיו יקננו בשם גומה דמשק .

— 14 -

יוחות גדולות וחזקות. מעיי לאט־ןיע רככת׳ על סיס בליית שני ערביים ובאתי לעי־ אגטיוכיה הנזבית בתלמיד. שס מצאתי מאה וחמשים משפחות מב״י אשי יחיו היי מנוחה, את ר׳ הם יראים וגם אינם נבערים מרעת.

) (*רס צינה). א י 0 ע ל א

ק לאלעפא מיחק מהלך שנים עשי יום, והדרך הזה הזא מקום ש מ ד מ סכנה גדולה להניסעים מהשירדים הערביים האורבים עלם ציבה אשי היתה י הררך. העיר הזאר־ז נקיאת בפי היהירים בשם א לפנים קיית ממלכה רכה בעת המלך דיר ומלכה היה הררערר בן רחוב |שמואל ח' ג׳ ר׳]. לעיך שתי אלפים משפחות מכ׳׳י נמצאות עתה כה, אשר יחסו תחת צירי מלכי איייאפא, ואץ־ מהצירים המה עביים, ויגינו עליהם ככל מאורם; השי רפאל פיעקאטי, ציר ממלכית תסיא ופמסיא, והשר אליהי פיעקאטי יועץ ה־אשיילמסלכת עסט־ייך הטה עברים ודבריהם נשמעים מאד אצל הפחה אשר לרגליהם יטשץ חסדו אל היה־דים נרי העיר

ככל אשר יש לאל ירו.ת התפלה הוא בנין ישן מאד ונשען בפנים על שלשה טורי עמודים וככל י ב ט •ר שנעים ושנים עמירים, על עשרים םדרנות גרד אל תיכי. היהירים שמה שימ־ים דת אביתיהם בכל תקפה זטה־חה. גם סלימיר חכמית ומדעים לא יניחו את ירם. לא פחות מששים זקני הערה מעוט-ים בשמ הכבוד חכם. רב הראשון לערה הזקן הנכבד כה״ר אליהו אנטיבי הי׳׳ו, מחבר כמה ספיים מחוכמים וביחור ספ- איהל ישיים הנירע לתהלה, והיב השני החכם כהר״רמ ליוואטאן הי״ו, המה לאות ולמופת לכל חכמי העדה, והמה ככדלני ד י מ פעמים רמת לבקיני כביתי בעת היותי בעיר הזאת. ושני החכמים האלה

לא נופלים מאומה מיבני פאלען היותר גדולים וםפייםמים.ר חקי תורת ר׳ מייגל מאד אצל היהירים שמה, ואין אחד מבני ו מ ל יש-אל בעיר, אשי לא יאציל לו זמן מה מטיהת עתיתיו להקדישםם חיים סמקו•־ לא אכזב תורת ד׳ הקרושה לתייה ולתעודה ולשתלו־: מי והטהורה. בתור חצי הלילה יתאספו אל בית הכגסת זקגים וגעיים יחדיו, ויעמיקו בלימיר התלמוד ער אור הבוקר ואחר יתפללו והולכים איש איש

לפעלו

I) החכם קיירנרנינג כךכרו ארית הנובע ימפורסס ״טייקםיירא" יאמר כיה' ל: טרם נלוה, ת י את טייקכיירת על דיכי ליניי אלעפא, נתעכב עמו מעכו נעיר אנא היושבת יגל ני-ר פ לפי קילת התוכנים העיר הואת ישנה מאד, יכו תלאות הניכע הזה מאנא לאלעפא. נסיעת!, ומה גדלה תחת הניסע ומה רנה תודתו 1את נמשכה מכין ירח ליגצעמנער יגד חצי מערן לדי כאשי כא לעיי אלעפא. אין כפק אצל חוקיי הארץ הקדמונים גס האחרונים כיי הקודש נשם ארה צ1כה, מכפי נתי ה ע־ ר הואת אל־גפא היא היא העיר הנקראת נ:תנ היו או שנים ועשריס אלן תחת אשי עתה אינם אן ארנעה עשר אלן אשר ;פלאי או כמערכות. ,,אוונס נא רק כתי התיגרמיס !המורע) היו ננויס לתלפיות נפלא מאד נעלה, כי גס ם נ י נ כ כתי היהידיס היונים והנ;צרים והארמנים ככה גדל! ניפיס עד אשר מלכים יוכל! לשנת נהם (לא ינושו. לא נדנד משנש מאות כמי התפלות לתוגרחים הנמצאים כה, והמתוקנים כתכליתל f ולא מחוצות נ ת ת 1> ר ר ^ ,£! ח = ן ההדר נפנימיותם, ולא מנתי המכחר הג־ולים המללזיס ן העיר הרחניס המרוצפים נאנני שיש , ועל כנם מה נה־רה ימה נחמדה הגכעה הנשאה המתנשאת, -פי ־ = ת קטן אשר מ ! ר ח ר, הגנעה הואת עגולה כהר קטן, ועליה עומד מכצ נתין העידי ננתהמי קבלת היהודים והתוגרמים, מידי יואב שר צנא מלן דוד. גם כימ התפלה ליהודים נל, h יותר מאלף משפחות מנכי ישראל ה מ א ס א ה ר נ , ק י , 3 ע א ק ח מ א , >ואנ; ועל הגבעה ה נייצאי ניניי הואת, כעת אשר היה שם הנוסע הוה כתצק מיוחד נעיר מוקן חומה ומונדל משאר התושכיס, ׳׳c להם, כה יכפר גוייקסיייא, נימ תפלה ישן אלן וחמש מאות שנה. רוכ

ם, וכמה מהס חכמים ונכונים ככל חכמה ומדע • היהודים שמה המה עשירים גחלי

— 15 —

לפעלו ולעבודתו. בליל שבח מזמרים כל בני הערה שירים נעימים מחוברים מהחכמים. נפש העברי מאיירופא תתפעל מאד לשמע נעימת הזמי־ה בלהקת כל הערה. רובי השירים והתפלות חוברו מהמשורר הגדול ישראל נאגארא מדמשק, הוא בעהמ״ח ס' זמירות ישראל ומלבד אלה תמצא שבש חברה מיוחדת מנעימי זמירות סתפלזרת ריר המלך אשי נתפעלתי מאד כשמעי ורוחי רהפה על כנפי החזיון בימי עולם ושנים קדמוניות בעת הלה נר אלה

עלי עצמת נעים זמירות ישראל.ום שבתית וימים טובים עוברים את ר׳ בתפלות ושירים ומתענגים לכבוד בי היום כקטן כגמל, ולא נכר שוע לפני רל. העשירים יתמכו את ירום כל דבר כימים הטובים. — נדבת לב ה עניי העיר למען לא יחס־־ ל היהודים יושבי אלעפא נירער־ז לתהלה בכל הארץ. איש יהירי כי יסא שם מארצות איירופא, אז כל פתחי הבתים פתוחים לפניו, ויוכל לשבת בכל בית איש ישראל שיבחר כל זמן שירצה ובני הבית יחשבוהו כאחדם ומאימה לא יקחו ממנו. אני בעצמי הייתי בבית הנכבד סאלאםאן ה מ ליגיארע בערך חמשה שמעות והראו לי כל איתות אהבה ואחור,. ולא רק אח"'אחיהם העברים יקבלו בזתעורה פתיחות כי גם את הנוצרים למלא

כל מחסוריהם כיד הנדיבות הטובה עליהם.ם יפים מאד ונקיים ער להפליא, ימאכליהם מתיקנים על צד היותר הבתי טיבי היהירים לובשים בגדי עמי פאלעכטינא ומדברים שפתם שפי־־ז ם מדברים שפת עברית בהברה ספרדית ג ה ערבית, וכמה מם אחיהם נ מ איטאלקיו־ז במרוצה נפלאה. — עניי הערה רבים המה א

ם כט־בם בכל אשר יש לאל ידם. ה העשירים מעניקים לא מוקפת חימית גמהור־ן ובצורות; מסחרה יתפשט ער מיםסול, פ ע ל א בגרר, דיארבעקער ומציים, היח המזרחית בריטאני׳ ער צרפת. בשנר־ה 1705 החריב רעש הארץ את העיר הזאת, וכמה אנשים נקברו חיים ער חצי בשרם, ונשארו נשרשים בארץ כעצי היער. רעש הארץ אחר אשר היה כשנת 1822 הרס והחייב את העיר עד מאד. רעש הארץ בפעם שלישית בשנת 1848 בעת הייתי אני שם לא השאיר אחריו מדבר שממה

כהשנים הראשינים.ק שמינה שעות מאלעפא על דרך העילה אינטבה, נמצא מקום ח ר מ בלו ״קאפעל־עזר״ הנקרא טעדיף בפי היהירים, והערביים קוראים" ־ז על שם עזרא הפיפי״. כבית התפליה להיהודים במקום הזה נמצאת מעיה ובה"אכן אחת, אשר לפי הקבלה המסורה בירי התישכים ישב עליה עזראר התורה. עשרים משפחות פ הסופר אחרי שיכו מגלות בבל וכתב את ם מאחב״י נמצאות במקום הזה, וככל שאר היהירים אשד בלךתים במקומות. תושבי אלעפא יםעו מת י אחרים בארץ הזאת, מדברים גם המה בשפת ע

פעם אחת בשגה להתפלל במקום הזה.ף שבתי לאלעפא, ומשם גסעתי לעיר ״קיללים״ לרוח צפוני^ י מטעד מאלעפא. כעיר הזאת מצאתי המשים משפחות מבני ישראל אשר יחיו נפשם ממסחר וקנין ומצבם טיב מאד. משם נסעתי לעיר אינטב

לרוח דרומית מזרחית מקיללים, אשר באתי שם אחרי מהלך יום וחצי." טרם נתן לי הישיון להציג כפית רגלי על אדמת העיר הזאת נאלצתי לשבת חיצה לה בבית ממחר עשרה ימים. הבית הזה ניסר מהממשלה לבקר את כל הנוסעים הבאים מחוצה לארץ ולראות אם בריאים המה, ולפעמים יגדל כל כך טםפר הנוסעים ערי אפס מקים בבית, וישכינו כל זמן הטיגבל

תחת

- 16 -

תחת כפת השמים. ניתי־ שאת משימים המשגיחים על הכייאות את עיניהם על הםיהיים הבאים מא־צית ההיים הסמיכית.

במי־חק שלשה ימים סאיגטב, שני פני אדמת האיץ מכל וכל; הגיסעעי• ראשיהם ם גמהים ונשאים א י י יאה יראה לפגיו י י אי־ץ י ה• בשלג עולמים, וכאעי ימסו מח־ם השמש, ישטופי כזרם מיבש י ס מ מ כבירים גוי־שים רפש וטיט א־1 הגאיות והעמקים כקול המולד, גדולה. מצפין

לאנטיכ על דרך ההולכת למע־אש ישטיף נהי• מאיאד. משם נסעתי למע־אש העומד ל־גלי הררי ״טיי־וס" אשר שיא ראשיהם המכוסים בשלג ער לעבים יגיע. איי- האיץ זך וטיב. האנשים בריאים וחזקים ואנשי מדות , ועישים מסחי כאיץ קורדיסטאן כתוצאות יבול אדמתם, במקנה וכצמר גפי. בכל הר־כים במ־ימית האלי צנורי מים משלג, שוטפים משני עבריהם כל ימית השנה . הכתים נאים ם י י ה הנמס על ה מאד. התושבים, אשר כמה מהם עש־רים, מלובשים בגרי תוגרמה. שם מצאתי המשים משפחית מאחב״י רובם עשירים, וגם אינם סובלים עול

קשה כבשאר מקומית.ר מאראש עברתי בסביבות המקום המושך עליו עין הנוסע ע״י מחזות מעי הטבע הנהדרים , ושבתי לאינטאכ. כשלבי רכבתי על סוסי ועברתי דרך נהי שוטף, ונשמטתי מסוסי, ורגלי אחת נאחזת כטבעית האיכף וככה נםשיתי אהרי הסיסמיחק רב והוכתי ונפצעתי ער סאר, רם כמיםר לא נותרה בי נשטה. כה שכבתי ארצה כמת ש ירד עיי פי" םדותי ער א עד אשר w עלי כני שיירא אחת אש־ עכרו על דיכי והשיבוני לאיתני. אחיי ימים אחדים, ימי מנוחה, שמתי לר־ך פעמי, כי הזמן לא נתנני,p ם אפס כספי להתעכב ער אשר אשיב לבריאותי כביאשינה. אחיי ג נסעתי לעיר ״ביררשאק״ לפי דברי היהודים היא אים גהייים אשר גרי בה אמת רבקה. ועתה לא יגוי שם שום איש יהירי אך באים שמה לפעמים

ברברי מםחריהם.ם יבוא הניםע העירה מיכרח הוא לעכו־ על מעברה את גד,ר פרר־ן ר ט אשר יגן על העיר מעבר הזה ׳ ועל עברי העיר האחרים םםיככים רוכםי הרים נכוהים הנוגעים בה, וגם הימות עתיקית הגוגעת ער רוכסי ההרים . מחזה נשגב היא לעי; הרואה להביט מרחוק החוטר, הגדולה הטקפת את העיר כתמינית חצי עגילה כזקנה הרבה החופפת עליה לעומת מראה תכלת כהה מהררי החלמיש הדבוקים כשלשת במיחק רב ער טקים אשר תחז כת העין. ליגלי ההר נראה המיון בתים אשי־ כמה מהם נהרסו ונחרבו וכלם זה לזה יגיעו. תחת כל בית מאלה הבתים נמצאת מערה וכה שנים או שלשה חדרים קטנים אשר לא יכיל•' יותי משלשה בגי אדם בתוכם; כל החדרים האלה מחוברים לכניגים גדולים מאוד המשתרעים למטה מתחת לעיר ומתחת לנהי פרת עד מיהק שעה אחת מעבר השני לנהי הזה. על ראשו עומר בית מלון אויהים [פוגדוק! אשיי ישבו בו סוחרים אימניים.

א ו ר פ א.ק שמינה עשרה שעות מעיר כיררשאק על אדמת ציר, עומדת עיר ח ר מ ב אורפא והיא גם כי מקפה חובה." בסביבותיה נמצאות המון מעריתח לארץ הנמשך ח ת ד מ ח ן א 3 1 c 1 ג ל ב , א ^ , n ד י מ נעשות בירי ארם פתוחות ת לאלק־ מהלך איזו שעות. רחובות העיר נבנו בסדרים ישרים, שעריה גדוליםי עיר גחלו-ז אשר ד י י א ש י n ה N t n ר ה י ג ו פ י ת ל כ ם ן . ח ן ו י ושוקיה ם

גהרכה

א עיר אור בשדים y כעיר אויפא נמצאוחה י , אולי ה ץ ר א ש ה ע ר ה ט כ ר ח נ מצמח ימים קרומים עד מאך . יש מהם העומדים על חלם עד היום ויש

מהם מונחים תחת עיי מפלתם ונזכיר מהם רק אחדים היותר נכבדים. א) הבית אשר מ נולר אברהם אבינו, הוא מערה מעשה ירי אדם נחצבה כחלמיש צור אחר ושם נמצאת ערש חוצבה מאבן לכנה. המערה ההיא סגורה , והערביים עומרים עליה למשמר, אך רשיון גחן לעוכרי אורח לבוא לתוכה בער אתה אגירות כסף. הערביים מביאים אל המערה את בניהם הקטנים החולים ומניחים אותם כערש אברהם אביגו ויעזבום שמה כל הלילה; ואם ישארו בחיים עד מם המחרת אז אין כל םפק אצלם כי

רפואתם קרובה לבוא . ב) התנור אשר [לפי דברי ספר הישר] צוה נמרוד להשליך לתיכו את אברהם אבינו על אשר מאם בפסיליו; הוא חפירה עמוקה מוקפת בגדר עצים, ולהגן עליה מרוח סערה, נבנה סביבה בית גדול העומד תמיד םגור ומסוגר. עתה מעין מים יזיל שם פ־יגיו, ומשם יפדרו והיו לשני יאורים רחבי ירים, וכמה "םיגי דגים" נמצאים בתוכם. ככל המקומות הנוגעים לחיי אברהם אבינו, גם התנור ההוא והמעין קרשים המה מאד בעיני הערביים, גם הדגים הנמצאים ביאורים הנזכרים אשר ראשית תוצאיתם ממקור המעין, קדושים המה בעניהם מאר, וכל איש אשר יזיר לציר ציר ביאורים האלה אחת דתו להמית כאלו היג את הנפש. ולסבה7" הזאת יפרו וירכו ויעצמו הדגיםם ד ח שם כמאור מאוד, וככה הורגלו אח האנשים ער אשר לא יפול פ

עליהם בקרבתם להם, ולא יפריעו" עצמם ממשחקם. ג) במרחק חמש־ם צעדים מהתנור ההוא עוטרים שגי עמודי אכן הדבוקים יחד ע״י שלשלת בחל. לפי המסורת המקובלת כפי תושבי המקים הזה, היה חום אש הכבשן גריל כל כך ער אשר לא יכיל שים איש להתקרב אליו, וע״כ ערכו שני העמידים האלה למען יוכלו מרחוק להשליך את

אברהם לתוך תנור האש.ק שעה מהעיר, לצר הר-םלעים אחר נמצאו כמה טערורה אבן ח ר מ ב מרובעות גבוהות מאד, אחת מהגה הגדולה מרעיתיה הולכר־ן לאחרת ושתיהן יחד תהיינה לחדר אהד גחל ורחב ירים. מערכת הבנינים העתיקים האלה פנימה היא על סדר נכין וישר, גגיהם חלקים, כמה עמידי אכן עומרים עור על תילם, וכמה מהם נהרסים ונופלים על פניהם, וכולם חלולים ונחשים ועקרבים ימצאו קן לםו שמה, אורחים נוראים אשר אין טוב לארם להפריעם ממנוחתם. איזו מהמערות יש להנה חצרות אשר הנם עתה רבץ לערח צאן. היהירים נם הערביים יושבי המקום הזה מאמינים כי זהי״ייהמקים אשר בו ישב נמרוד גבור הציר עם הםיים למשמעתו. —ק שעה מעיר נמרוד נמצאת עי-ר מערה אחרת אשר עליה עימד ח ר מ ב בית יפה אף נעים מוקף מעצים רעננים. על המקום הזה עמד בית איוב, ואצלו מערה אשר בה ישב איוב בעת צרעתו, ושם באו אוהביו לבקרו. בהםלעים הסמוכים נמצאים מערות עמוקות אשר לפי המסורהר לאיוב, וער היום הזה הערביים מניחים שבס תבואות היו מגורות ב

שדותיהם. בחצר הכית ההוא נמצאת באר מים טובים. בעיר אורפא מצאתי מאה יהמשים טשפהית טאחכ״י. מצבם טיב מאוד, אמנם נבערים מאד מרעת, ורק חמשים מהם יודעים להתפלל תפלתם.ק שש שעות לעיר לצפונד. עומר הכפר ״חק" מקים מתר־1 תרח ח ר מ ב אבי אברהם, ושם יעצה רבקה לבגה יעקב לבח־ו י"מפני עשו

אחיהו. כמרחק חצי פרסה מכפר הרן מראים הערכיים באר עמוקה"ז 3 מטסה

_ 1* -

מכוסה כאבן גדולה, וקבלת כידימ כי היא הבאר אש• גלל יעקב אניני את האבן מעל פיה בהתידעו אל רחל.

סיווערעק. טשערמוק.• אשר עזבתי את עיר אוי־פא, ושמתי לדרך פעמי הלאה ו בעצם הי יחד עם ארחת נוסעים, התנפלו עלינו שירחם עי־כיים אשי ארבו על־נו בדרך. בראותי כי כלתה עלינו הרעה פניתי אל ראש "השוררים לבקש ממנו על נפשי. הנוסעים לחמו עם השוררים ככל כחם זמן קצי אך לא

עלתה בידם להמלט מידם, ויפלו כלם לשבי בידיהם, ואםיום בעבותות

\U |1*י ׳ I / \u ן J ו u אש __ _ המשקה אשי־ נתתי' לו J יין שיף חזק] וישכי, ותי־דסה גחלה נפלה עליו. |לפי הנודע עם הבי-ה־נאים אינם יודעים משתית י״ש|. אחיי כן הלכתי אל השטים ויחדיו המתקנו סור. ויהי כלילה התירו כלם העכיתית מידיהם,. את ראשי המיידים תפשנו ו ג ם n ס n y א י ל ׳ כ ם ' י ד ר ו ש ל ה ם ע ו א ת ונפול פן י ב לעיר >מיייעי־ק יinw ׳עלינו הט ת ך ק ם ל ל א י י ח

שודדים תככים ונאלצנו לעזוב את השורדים השבים בידיהם ולכקש מפלטי לסמועיק אחיי מהלך שלשת ימים. נ א א ב ן * ת המ^ ד י ח ' לעציזנו ?

J עיי °שנה מאד עומדת על אדמת מדבר שממה מוקפת ? ח י ה ז מ ו י חד מ ו ר אחד מהעיר ע כ ע , ט ן ק ב ן ת ל ט ו פ D ווערק ה א ע ״ ^ לח פ^ר-העסודיס [פ־ראמירען1 י בתי העיר קטנים ונתעבים • י י ״ ^ י ריי• יה נ ל גורל 'עוני וחוסר. לא רחיק מהעיר תתראי ^ 4 °s ™ ^ יך ארבע משפחות מכ״י מצאתי שמה; מלפנים , א ן ש י ; י כל ט א ^ ד^ד ר״דר נרו^ה ביתר שאת. רבנים אנשי שם היו כה, ומסחר היהודים יאך הדבר הנורא, שיר שוטח בארצית הקרס, הפיל חלליםק שעה מן העיר נמצא מקים קברות היהירים ח ר מ ד מהחושבים \ כ ד^יי י גדול ורחב ירים ומצבות האב; נושמת ער מאד עד אשר לא היה

ל לאל ירי לקיות את הכתוב עליהן. ו ר ^ ג ° מ והלאה לרוח צפון הול־ הדרך בין איץ היים וכפים גחלים ר ע ן י י ח מר המקימות ההם איננו בריא מסבת האדים ד 1 ער מאד, א

העולים מהאגמים הנמצאים שם לרוב; ההרים הם יקראו בפי היהודים טורי תלגא [הרי שלג]. לסבב את המקימות האלה יש לזה גמלים מיכגים

נדרשים לנסיעות כאלה. חושבי ההרים יקראו בפי היהירים עמיגים ומואבים כאםים כי הנה הנם מזרע עמון ומואב אשי נשארו על מקימם מימי קדם. בבית אחר מהכפרים על ההרים האלה לנתי לילה אהד, ובני הבית קבליני כסברלי שאל אותם אם הם מזיע עמין או מואב, פנים יפית. המליץ אשר הי׳": וישיבו אותו רבד כי לא ידעי זאת כיור, אך זאת יירעים על נכין כי המה

מזרע שני העמים האלה יהד.ם האלה מדברים שפה מיוחדת, אשי תרמה באיתותיה לשפת העמי קוררית, בתיהם גחלים בגיים מחמר ומשוחים בסיר מבחוץ; ולהגן על נפשם מן הקור החזק התמידי אשי־"שם, אש תמיר תקר בבתיהם. אויר האי־ץ היא כאדר ארץ קורדיסטאן בפרס; האנשים גדלי קגטה וגכזרי

כח; ראשית םלאכוזם הוא עמדת האדמה, וגם יסחת למצער כמקנה צאן ובקר, גמלים ופרדים.

ה כמצב פרא, למורי מדבר, ורבי אץ להם עם שאר העמים סביבותיהם מ ה וממשלתם ממשלת כגסיה חפשית. מלבושיהם היא מעיל מבגר צמיעמי האי־ץ כנסיכית מאלדוי, ומכנסים כמנהג ז עב וחזק כאשר לובשים : ' תוגרםה יגיעו ער רגליהם המכוסות בסנדלים, ומגבעות על ראשיהם מעורות

כבשים. עזבחי את ההרים האלה בליית המואבי אשר גתארחתי בביתו ואיש יהירי. הדרך העולה "כץ תכסי הי־ים וכפים גבוהים, מלאה מעקשים ומכשולים רבים, ואך בעזר המואבי אשר לו נודעו כל מצפוני השביל־ם והמפלות צלחה בירי לעבור הדרך הזאת בשלום בלי פגע ער אשר כאני אל אחת מפישרת הדרכים כין םלעי שאיה לא רחוק מנהי שיטף, והגה מורה דרכי עמד פתאום, ויצו עלי להראות לו את הדברים האצורים במלתחתי. על שאלתי אם באגו לאיזה גבול, ואם נתן לו פקידת שימיי המכס, ענני: כי עלי לעשית רצונו בלי שים דרישה "י וחקירה. כשמעי זאת הכינותי עצמי, כאלו לעשית רצונו חפצתי, וברגע אשר פנה אלי ערפו להביט מאחריו, השלכתי את מעילי על ראשו, ואחזתיו ממול ערפו בחזקר־ן ירי, ובעזר איש בריתי אסרתי את ידיו, והכיאיתיו לעיר טשערמוק, אך שם נאלצתי לעזבו כי לא מצאתי שם שום פקיד ומצוה

משיטי־י ממשלת תיגרמה.ק עימדת אצל הר מערב-דאגה ושם מצאתי מאה משפחית מאחכ״י ו מ ר ש ט אשי־ יחיו חיי יי' ״ "עיני וצער בהייתם ככל פעם מרמס לרגלי השוררים אש־ יפלו עליהם פתאים ויציגים ככלי ריק. בגדיהם ומנהגיהם

המה כמגהגי המחמירים.ק שעה אחת מעמר טשערמוק נמצאים כמה מעינות מים חיים ח ר מ ב הנאספים בכיורים חצובים מאבן במערה אשר תהי׳ למקום הרחצה לתושבים. אני בעצמי נםיתי את מי הרפואה האלה, כי אחרי רחצתי שמה כמשך עשרה ימים, ניפאתי מפצעי ומכל המחלות אשר היולון לאורחי הרחצה. לי מתלאות הדרך. לא רחוק מהמעינות עומר "בית ם

ח. דיארבעקער.

א. י ׳ י־.ידא כ! כתי . נציכין. קבי י י פ ו ס העיר. הנםיינה לאימינכייגן כיזנ יד מינויא ה כפיים מכ״י נזם־ים יג״י טרגלמא . דרגויריג. צאץו. מנהגים זרים •

טייס יבוא הנוסע לעיר ריארבעקער הגדולה, יוכרח לעבור דרך ההרים מהלך שני ימים. אדמת ההרים תוציא צמחי דשא מעט מזעיר ורשמי תנובות אך למצער נכרים כה. כבשאר ערי ארצות הקרם, כן גם בעיר הזאת יגורו היהודים בחלק מיוחד ממנה. ז" אך ההבדל איננו נובע ממקור שנאה או לעג יבוז, אמנם היא תוצאות מנהג ישן ניש!, ולא פרי משטמה כאשר הוא דירת היהודים בחלק מיוחד מעיר רומי. בעיר הזאת מצאתי שתי מאות וחםשים משפחות מאהביי. ואף אם לא מצאתי ביניהם אף אחד שיהיה חכם במרעים, בכל זאת רבים יודעים את למורי דתנו הקרושה, ויריעת ספרי נביאינו מצאה קן כלבבם. כמקצוע אחר כבית התפלה ליהודים

שמה

— 20 —

שמה, נמצא חרר קטן מיוחד סגיי־ ולא יפתח הקדוש כעיני היהירים גם כעיני כעלי אמינות אחיית לרגלי הקבלה המסירה להם, כי כמקים הזה נגלה פעם אליהו הנביא. כמקים חלול בחימר, בפנים ההדר הנזכיי מונח ספר תורה כתיכ ככתב אשורית. אך פעם אחת כשנה כליל יום הכפירים יקח־הו ממקימי ויניחוהו על השולחן כל היום ההוא, וכל ההי־רים לרכר ר׳ יגשוס צלחה לי להשיג כ ויגשקוהו .מנשיקות פיהם ביגש קודש. אני בתכינת ה הישיץ לראות ולבקר את ספי התו־ה הזה אך לא מצאתי בו שים דבר יוצא מן המורגל." הספי הזה כתוב על קלף עבה מאד. האותות דומות. היהודים לאותות שלנו, ובמקומות רבים נמחק הבהב ולא ירוץ הקורא ם

משם יאמינו כי ספי התייר! הזה נכתב מירי עזרא הסיפי.ר הפצתי להתחקות על שרשי ספי התורה הזה לרעת ראשית מוצאו, ש א כ, ן היגר לי כי היה בראשונה קנץ עדת ישי־אל הנכבדה כעיר מארךי ומשם כא לירי יהודי דיארכעקעי למשמית כי יראו יהירי מאררין מהשורדים אשר כמה פעמים" נופלים בגבוליהם לבלי יפולז גם כלי חסרתס זה בידיהםר להשיבו לבעליו הראשינים. ע ק ע ב ר א י ואחרי עכור מועד לא חפצו יהודי ר בהיותי בםאירין מצאתי בירי אלופי הקהלה כתכ קבלה מערת ריא־כעקע- כי כן הוא אשר קבלו מידיהם את הספי־ למשמית. אמנם עדו־ז מאידין הגיעה לקנין הספר הזה על האופן אשי אזכיר. אחרי הדרישה והחקירה אודות הדבר נודע לי כי היהירים כעיר נציבין אחרי אשר נמלטו על נפשםו לעיר סאידין והביאו אתם את א מחמס שוררים אשר התנפלו עליהם, בר הזה עיר מימי קרם כבית ישיבת פ ס ספר התורה הזה, ולפי דבריהם היה ה ר׳ יהורא בן בתירא אשר כפי הנירע, היביץ תירה בנציכין, וכפי הקבלה נכתב מירי עזרא הסופר; גם כתבי יד אחרים עתיקים מאד נמצאו כנציבין אך נאבח לרגלי חלאות היהודים שמה. וכאשר השקה נפשי מאד לדער-ן שורש דבר ספר התורה הזה, דרשתי ארותיו משאר יהירים, וביחיד שאלתי את פי איש יהודי זקן נכבד אחר מתושבי עיר מאה־ין, והוא גם היא הגיד

לי כדברים הנזכרים. בלי כל תפונה הספר הזה הוא ישן נושן מאד, ושיוה הוא לחוקר קדמוניותר אורית ב להתחקות על כל פרטי עניניו. וכאשי־ ער היום' הזה לא נד הספר הזה משום חכם לב חרש דברים עתיקים אשמח מאד להיית הי־אשין להודיע שמץ מנהו, ומאד עגמה עלי נפשי אש־ לא היה לאל יח להתכונן^ פרטיו ברבר הפתוחות והסתומות והאותות כפ־ט, וכרכר שאר על כ החילופים הנמצאים בין מנהגי אשכנז וספיר, להוציא דבר נכין כענין ההבדלים לרגלי הספר הישן הנישן ההוא. ואם יזכני ד׳ להוציא חפץ לבי לאורה, לשיב עוד הפעם אל המקומית אשי עברתי שם בראשית מסעי,

^" אעשה כל אשר יהי׳ ביכולתי לחוש בחר הטיב כספ־ הזה לכד־1 הנדרש. —

ר ריארבעקער מוקפת חומה גכיהה, העומדת על תלה עיר מימי החמים העי ביכשי הארצות כאשי יעירו כמד־! כתבים, כתיבים בשפת רימי בםקימות רבים על החומה הבצורה הזאת הגמשכת לאורך ריבםי הררי סלעים וכפים, המרחם בשפיע עד קרקע גהי הדקל העמוק במקום הזה לכל־1 הפחות חמשים צעדים ושם אגמת יהלכין, גם שם המקים המאחד אחז הדרך אל עיי מוסול ובגרר. הן אמנם אניית בו יהלסן, אך הדרך מלאה חתחתים מסבת הסלעים וצורי מכשול המונחים לרוב בתחתית הנהר, והאניות תשברנה בנגיעת! בהם. וסכנה אחרת לאניות היא, כי בעת ימס ד.ש,ג על ההרים הרעים מחום השמש, יזרומו המים הנמסים ברעש נורא מאד

מראשי

— 21 —

מראשי ההיים, ובשטף רכים יעתקי סלעי שאיה גדולים ממקומם ובקוד* המולה יפלו יחר על האניות' ההולכות על פני הנהר, אשר תתפוצצנה אז לרסיסים או תטכענה במצולות תחת. בעיני ראיתי אניד. אחת אשר נטבעה מסבה הנזכית "במצולות תחת את כל שאונה והמונה, ולא נמלט רק

איש אחר מחובליה. בני? האניות שמה, אשי־ תכננה במשך שנים או שלשה ימים הוא עד־1 דרך פשוט מאד. ישחטו'מספי־ רכ עזים, ויפשיטו עורותיהן ממול־־, ערפן ולא יבדילו. את העויות האלו תיפיים בקצה ראשיהם הנחתך, או בשער מקימור־ן הפתיתים, ואחרי כן יפחו בהם י־וח עד כי יהי׳ לנארורת נפוחים גדולים. שניכב עשי טורים מנאהת כאלרה בכל טור שנים עשר יחוברו יחד משולבים איש אל אחיו בעבותות אל קורות עצים מרובעים אשר יניחו עליהם לארכם. על הקירות האלו, יניחו קרשים זה בצר זה, ועליהםה ענ יניחי הסחירות. המעביות האלה קלורה על פני המים. אך אם תג בםלע בחזקה אז ינתקו הנאדות, ויצא הי־וח מתוכם, וכל אשר עליהם

יפיל במים יחד.י שנים נמצאו בעיר דיאיבעקער שמונים אלף תושבים, אך הדבר לפנ

המעיטם ער שליש מהמספר הנזכר, תגרת יר הדבר היה רק' על יושבי העיר כחלק צפין וער היום עומרים שם הבתים חי־בים ושממיס מאין יושב. תושביה יעשי ססחי־ וקנין לרוב את אנשי אנאטאליען, דמשק, אלעפא, מיססיל, בגרר, וקיידיםטאן. המסחר" גדול מאוד" ותוצאותיה נודעות לשם ולתהלה, וביחיד נמצאים שם אומנים נפלאים כחיושת כסף ובמלאכת עשית כלי קייב. נניח ופידםים נעימים מקיפים העיר מכל עבריה, ובתוכה "מתנוססים לתלפיות בניני פאר, והמון בתי אוציות ליבול הארץ, וכמה מעינות אשר יקי־ו מימיהם למעלה ע״י תחבולות חכמה ומעיטרים בעמירי שיש נפלאים. הכתים כעצמם המה רחבי ירים בפנימיותם וטהרה ונקיורת

שוררות בתוכם.ת המקיפות את העיר רחבות מאד עד אשר תוכל עגלה לעביר ו מ ו ח ה ולסבב אל עבר פניה, ועל ראשיהן עומדים כמה בתים. כאשר הלכתי ביום אחד בלוית אייה מכ״י והאיש אשי־ שכנתי בביתו כה׳ירי יצחק טזיחי הי״ו על" חומות המבצר, אמרתי להם, כי מאד כלתה נפשי לראות ולרעת את אשי כתוך הכתים העומרים על החומה. כני לויתי נסוגוז לשים _ אחור מפחד כשמעם הדבר יצא מפי, דזהייוני על נפשי מבלי : נפשי ככפי להציג כף רגלי על מפתן הבתים האלה, כאמרם כי שעירי ליל ירקדו שם. אמנם אני לא נתתי לבי לדבריהם, והלכתי בעצמי לאחר"

הבתים ולא ראיתי שם מאומה. כשובי הביתה נודע לי אמתת דבר הפחד• י מחמוריור־ן שי • האלה, כי נ • ללכת אל הבתי אשר יפחדו האנשי• י מ אנשים צעירי י תבואנה אל המקומות האלה לעת הלילה לראית פני ז

משבט הארםעניעי אשר רבקה נפשן כמו לאהבה.ה פנים כזאת תמסה במשאון, והאגשים אשר הגיע להם שמה עת ראי : י ־ רודים יבאו שמה הטיים בכלי קרב ומלחמה, ואוי לו להאיש אשר

יחדור שטה לפי תומו, כי יהיה דמו בראשו.כאשר אחרי כן הלכתי אל אחר מאלה הבתים מצאתי כי כנים הדברים ו הנאמרים מזה, כי אך שמתי כף רגלי על מפתן הבית וכדור עופרת חלף מעל ראשי בקול רעם, ומאז והלאה לא הרהבתי עיר בנפשי

עוז לשום נפשי בכפי. — • תושבי

חושבי ריאיבעקעי מרב־ים בשפה ע־בית אימאנית ותיגימה, והיהודים לא ירכ־ו כי אם שפה ע־בית. מלבושיהם מלכיש׳ המרמה מלבר

אנשי איי־אפא היושבים שם אש־ לא שנו כגדי ארצות מולדתם., לרגלי הר ן ד י • מעיר דיאיבעקעי עומדת עי־ מא מי ק שני י ה ר מ ב רשעבעל-םאררין, ועל ראש ההי־ ההוא נמצאו ש״יךי ארמון ישן נושי• לע־ך המשים משפחות מב יי ימצאו שמה. ואף אם גי־ים בחלק מיוחדב• יעכח . רו • ה , וחופשה גתן ל • י ב עי~, בכל זאת •חיו חייבם טי ו ה ט

האדמה, וליבשי• מלבושי האיץ, וטרב־יבם כשפת ערבירת ונשיאם הוא מאילום משה.

אחרי מהלך שני ימים באתי מעיר מאי־רין לעיר נציבין, העיר הנזכיר־זת ולפי ת־גים י־ושלמי היא עיר אבד הנזכית מ כתלמיד פעמים י• יהודים'), אב ובני; האב מאילובם י ככה׳יק ועתה מצאתי שבם אך שנ שמיאל היא שוחט, ושש בנו יצחק. במקום הקכיית ד,-חוק מהעיר מהלןז שעה אחש, נמצא קבי ר׳ יהידא בן כתייא*•) המכיבר בעיני כל תישבי האיץ וי־בים יבואו מיחוק להתפלל על הקבר הזה. לפני עש־ שגה עמד בית גדול על הקבי, ובפקידת פחה אחד נהים ומאכניו נכנה בית לאנשי הצבא. על אחת מן האבנים היתה גמצאת כתובה עביית לזכיין י׳ יהירא בן בתירא, וכל עמלי לא עמד לי למצוא האבן ההיא. הן הראו לי אב: אחת עגילה גביהה חמש רגל ואשיו לי כי היא מצבת קבורת הת,םידי הגדוד- הגזכי, אך לא מצאתי שים מכתב חתח עליה. על מקים הקביות ההואר בעלי תלמיד יבים׳ אך לא מצאתי שים א קמרים, לפי הקבלה, עיר ש

ת וזיחן עתיק אש־ יעיר על אמתת הרבי הזה. ו א

כפי־ ט־עלמא. הגורע בסביבות"

טועלמא. הכפרים ליהודים;

ק שתי שעית מגציבין ליוח דחמית מז־חית עימד ח ר מ ב הכפי הזה גקיא על שם מיסדו, איש עברי הנ

ב, וכן גם בדבר המקים לאיש נכבד מאד כתכינית נפשו"היקיית ועש־ו הי אומץ רוח גבויתו בעת קיכ ומלחמה.

ה אחד אשר היה אוהב להעביי טזעלמא הנזכי, נתן לו במתנה כבית ח פ איץ גדולה לאחוזת נחלה ויצו טזעלמא לכנות שמה בתים רבים, וידרוש מאת הערביים והאימניים לשבת בכפרים ההם חנם באין כל תשלום באופן אש־ יעברו את שדותיו. על האופן הזה התגרל הכפי הזה יד על יד מאשר היה בראשיתו. פעם אחת באו שורדים רבים, ויבקשו להחריב הכפר ולשלול שלל התושבים , אכן טזעלמא עמד גגרם בזרוע גבירה נמיצה ויכם אחור והציל את תושבי הכפי, אשי מהיום ההוא כבדוהו ביתר שאת ויהי שם האיש גחל מאד בעיניהם, ער אשר כמשך הימים מניהו למושל• אשר ילדו לו שבעה • יש לו שתי גשי ר ק עליהם. לפי מנהג איצות ה כנים. אני הייתי בבית המושל הזה שני ימים ובני הבית הי־או לי כל אותזת

• יהירים אחיים התאחזו ככפר הזה. אהבה וכיור ג במרחק

׳ פמתיה (צל , י ם י ל , ה ס לילף « ז י, (f,ir ש : 1) נניייין מש•לינזלא בספרו צד vi< ,390 לcr0 C יהודים גס יספר וזנית הכנסת של ר׳ יהודא כן נתירא ^ 2 יאמר כ׳ מצא 0 8 3 ר כ׳ נמצאים שרידי מ א ר ״ ב ק ״ ה ר צ י : . ״ , . ר צ ״ ה ג ״ ד < ( ״ ר פ = ר כ ג . ט ם ״ = מ ם ה ככציכין, ג

״ ״ ^ 1A_ , ״ . , ל . ״^ , : י ייעל לקבי אמ:ס עתה לא נמצא שם י:י י. חי כאשר הגדתי ..וא האמת ל א ר ש ן > ר א ן נ ) ר י ז ר י £ כ א ב 5 מ ״ . p 3 , ־ ר ל פ ס ן י י מ 3 , , (2

כי גש -פי התלמוד פהחים יף ג נמצא קניו ננציכין,

• גבוהים י י ה שעה אחת מכפי טזעלמא, מתנשאיבש רוכסי ה ח ־ י ט בי י הנקיאים ״ריעכעל-זאנריאק,'׳ ולפי קכלת התושבי• המה הי שעיי־, אך אני הראיתיםיי' לרעת כי שגו בזה, בהיית הררי שעיר לפאר־ן דרומית לגבול ארץ ישיאל, משם עברתי לבקי־ את הכפיים כסביבותיהם הנושכים מב׳יי, ואחי־י דרשתי עניניהם מצאתים גבעי־ים מדעה מאור, כי איגם יודעים מאומה מספיי התנך וספר התייה כספי החתים להם; גם יש להם אייה מנהגי ישיאל המםויים בידיהם מאביתיהם, ועושים אותם כמצות אנשים מלומדה כלי דעת ותכונה על מה אדניהם הטבעי. ביים השבת יבואו כלם לבית התפלה, אך לא יפתחו פיהם להתפלל, כי לא ירעו מה היא, רק נשיאם האחד היודע להתפלל, יפגיעבעד כלם; גםיקי־א בתורה מספר נדפס, כי אין להם ספר תורה כתוב כדין וכהלכה. ריב מלאכתם הוא, • י ד גם יעשו איזה מיני בג עבירת האדמה, ומעטים מהם העי מקנה, ו ומעט מזעיר מהם ישיתו פניהם אל המסחר. — באומץ רוח ילחמו תמיד• ע • הלוחמים יחר, פ את שבטי הקודרים, גם יתערבו במריבות השבטי יתגו יר לשבט זה לפעם לאחיי כיד התועלת אשר תצמח להם מהנצחון

לפי ראות עיניהם, ולשונם הוא קוררית.

. דישעזיי־עה. זאהו

אחרי שבתי כין היהודים יושבי הכפיים הנזכרים לערך עשת־־. ימים, נסעתי משבש דרך קיפרי ובאתי לעיי ״טשעזירע״ על שכת נהר חדקל־1, לרגלי הרי ״דיעכעלייידיורי* הנק־אים כפי העברים ״ארץ גזרה״ וקבלה כירם כי הוא" הר יי' עזאזל אש־ נשלה שם שעיר המשתלח, אך לפי

רעתי, הקבלה הזאת איננה נכונה, מסבת רוחק ההרים הם מירושלים. בעיר הזאת מצאתי כעשרים משפחות מב״י, ומהם עשירים גדילים.

הם על אופן זר מאוד. בראשונה לובשים כתונת של בגד משי מלבושי אייכה, הפתיחה מלפניה, ועליה הצי מעיל של משי מצוירם כלי בתי ו ד בציורים שינים, ועליו עיר חצי מעיל אתי של ביד משי אה המצנפת יצנפו יד. על ראשיהם נישאים מצנפת גבוהה מאר, אם, ער אשי תתפשט ותרחב המצנפה במאד י נ במיני בגד מצבעים שי

מאיד. בגדיהם ישאו בקיץ ובחורף ולא יהליפים. מן ״טשעזירעה לזאחי" עכיתי את נהר הדקל על אחת מן האניות אשר הזכרתי למעלה". האניה אשר עברתי בה נשביה כנגחה על אכן ונתקו הנאדות הנפוחים, וכל אשר היו עליה נפל אל תוך הנהר, אך כעזרה

אשר החישו לנו לא נחסר רבד.ם יוכרח מן טשעזירעה לזאחו, מהלך שמינה עשרה שעות והיוצר, לבוא שם, והמתחבר אל תעלת לעבור את נהר חבור השוטף מראשי ההרי. אצל השער נדרש מיד כל ם י נ ב ם ישנה׳ יעל התעלה נמצא גשר א י מ נוסע תשלום המעכר פיאםטעי אחד לגילגילת. מצפון העיר וממערבה־!

, ם י נמצאו חפירות עמיקית מלאות מ בעיר ״זאחו״ לרגלי נר,ר חכיר נמצאו שתי מאות משפחות מאחב״י, אשר מקצתם יחיו גפשם ממסחר אשר יםחרו עם שכטי הקוררים שכגיהם ומקצתם, ממלאכת אריגת פגי כגר מצמ־ גפן. רובם עשירים א! כלם

בני בלי רעת המה. בעיר

— 24 —

בעיר ההיא יושבים שני רבנים, אחר סהם רבי שלום הוא עשיר נחל,• איננו עשיר כיאשץ, בכל זאת יחיה והשני רבי אליהו, אף א כהרחבה. ויהי היום וישלח הרב ר׳ אליהו אחיי לבוא אליו להתיעץ עמי בענין נחוץ מאיד! לפי דבריו. כאשר באתי אליו מצאתיו יושב ומעיין בספר בית יוסף. ואשאלהי אירוח הדבר הנחוץ, ויגר לי כדברים האלה: איש יהודי מעיר הזאת הלך זה כמה וצרור סחורתו על שכמו לסכרם ככפרים הסמיכים, ומאז עקבותיו לא נודעו. אשתו אומרת כי בעלה אינני כחיים ולא ישיב עוד אליה ותחפוץ להנשא לאיש אחר, ולפי רעת הי־ב צדקה האשד. כחפצה, אך בכל זאת הפוץ יחפוץ לשםיע גם רעתי ברבר הזה. זאניר לו את רעתי, כי כאשר לא נודע מתת האיש על נכין, יוכל להיות כי עורנו חי, או נאלץ עפ'י איזה סבה להמיר דתו, ולפי חן תורה אסור להתיר את האשה לקחת בעל אחר, כי אין קדושין תופסק בה, וכל עוד אשר ישאר ספק בדבר, היא בחזקת אשת איש. אך היב אמר. כי בהיות האשה עיר כימי עלומיה ואם לא יתיר לה לקחת איש בהיתר, תסור מדרך הישרה. וכאשר הגרתי לו כי כארצות אייראפא לא ירהיב שום רב לעשות ו:בר כזה כלתי הסכמת רכגים אחרים, השיב לי, כי הוא הוא הרב היותי•א צ גחל כתורה ככל הארץ הזאת, וכל עגין הניגע לדת ישיאל על פיו יכ ש . וכאשר ח ח ח ויביא, ואין מי סהרה- אחריו, ויפתח בדורו כשמואל בח• מ אחרי הנ , כן עשה, ויתן להאשה רשיון לקחת לה איש כ,בבה ו

בעל נעוריה האובר.ה שש שעית מן העיר יתנשאו ראשי הרים גכיהים יתלולים הניגעים ז ד ר מ ר. היהירים אומרים כי המה הרי אררט 1 ברוכסי הררי קורדיסטאן

הנזכרים בתורה ועליהם נחה חבת נח. ויש ירים להקבלה הזאת, כהיותל הרי אררט ״טורי,קירו״ ןה־י קורדיסטאן) ואשי כל תרגום אונקלוס ש הארץ נקראת על שמם. ההר ההוא חלק מאד ישפיע, ושש שעות יוכרחם יבא על ראשו\מהממל יספח פה דברים נפלאים ר איש לעלורה ט

ם אחת כשנה ע י פ ש בסביבות המקים ישנו עם אחר מעמי הקודרים, א יעלו כלם על ראש ההר ההוא לעבוד עבירה זו תפלה, גם יבעירו אש גדול אז על ההר, ואומרים כי הם מיוצאי חלצי המלך סגהריכ, אשר גם הוא התפלל על ההר הזה [גם כתלמוד גזכר העגין הזה על המובא כנביאים אורות םנחריכ אשר התפלל כבית נסמך] וביררם מן ההר מביאים בידכש שריח עצים מן התכה, לפי דבריהם, אשר המה כתבנית חלקי קרשים

מהם לבנים ומהם שחורים וחלולים, אין לאל ירי להגיר כל פרטי דברי חגיהם על ההר הזה, כי כעת היותי שם עיר לא באו ימי החג׳ ואך את

אשר הגירו לי הודעתי.י ההר עומרים ארבעה עמיח אבן, אשר לפי דברי החושבים, ל לרג םלפגים מזבח ישן גושן היה גשען עליהם, הוא המזבח אשר עליו הקריב נח קי־בנות לר׳ אחרי צאתו מן התכה, גם אימרים כי לרגלי ההר הזה נמצא קבר נח, אך אינם יודעים מקום הקבר על נכין. גם בירי היו איזה חתיכות עצים מן התכה(?) אך נאבדו ממני כדרך יהד את שאר דברים יקרי ערך, בנפול עלי שוררים על די־כי טבגרר לעיר קאנסטנטינאפל, ייקחו• ככתב ממני כל אשר הי׳ לי. גם נאבדו ממנו איזה כתבי יר כתיבי

אשורית, אשר עגמה נפשי עליהם יותר מעל אבק כל רכושי והוגי.

נסיעתי

י 25 — -

ט. נסיעתי הראשונה על הרי קורדיסטאן.

.* י נ , . לייין. תמלא. מערת אליה. הנ ח נ א הגיון על דבר נפ-צ.ח עשית השבטים. ס אלקוש. קבר נחזס הנביא,

ר באתי אל הארצות הוזנה, והתבוננתי על המצב הטוב אשי ם ש א כ יחיו אחי ב״י היושבים"זשמה, כאשר ראיתים חפשי מכל תלאות, לא יכולתי לעצור במחי מחשיב, כי אולי הנה ם ה וצרות, ואך טוב ל הנם מזרע עשרת השבטים, והאיץ הזאת היא הארץ אשר בה הגלוי"

האובדים לפי דברי הנביאים, אלה עשית שבטי יה בגלות ישיאלז מעלשויתי ורוממתי אלה אדמתו אשי הביאם שם תגלת פלאסר. וכאשר' י: ימים הקדמונים, וימי מהומה ומבוכה, ימי צרות ורעות לישיאל, אל הימים הטובים האלה בעת החיה, עלו על זכרוני רכיי חוזה יה אשר דבר ברוח

: ובאו האובדים בארץ אשור [ישעיה ק״ז י׳יג]. קדשי לאמי למך, קרא הנביא אובדים לאלה המשכים עתה כארץ הזאת מלאה כל טוב, ארץ אשר איחות נוסעים להמונים יעברו בקיבה וישאירו אחריהם רשמי כל טוב וכל ביכה, אי־ץ אשר יושביה יחיו חיי עונג. כי ושלוה? ובכל זאת דירי הנביא הקרוש המה נאמנים וצודקים ער מאד בעת ישבו אחינו כ״י כאיצות האלה תפקרנה לפעמים בתלאות רמת ונמרצות. בתשוקה נמרצה ובלב פועם החילותי לחקור ולדרוש, ולהתחקות על שרשי אחב״י במקומות האלה, בקרתי את כתי מעוניתם, שאלתי את פי התושבים ואחרי כל שאלה אשר שאלתי האמנתי להתקיכ על יד אל המטרה הנשגבה

אשר הצבתי לי בעמקי לבכי מראשית שומי לדרך פעמי.ם אשר שם הגירו לי, כי על כל רוכסי ההרים האלה המשתרעים די היהו במיחק רב מאד, יגורו המון רב מאחב״י מפוזרים בין עטי הקורדים ומעולם לא יעזבו את מקימות מושבותיהם, וככה יחיו נפרדים ונבדלים משאר אחיהם בכל ארצות פזוריהם. כשמעי זאת גמרתי ברעתי לעלורת על ההרים ולבקר את אחי היושבים שמה. כל קזהזהרות אשר הזהירוני לבלי לשום נפשי בכפי לעבור הדרכים המלאים םכנות ומכשולים לא יכלו לעצור בער תשוקתי לבקש את אחי האובדים על הירי ער האלה מקום אשר ארחות נוסעים בל תעבורנה שם מעולם, ועל כל "צעד וצעד רבו חתחתים ומכשולים למעלה ראש. כין כה וכה נהייתי ונחליחי, ונפלתי. אחי העברים נחםוני בעת צי לי; ואני בארתי להם איזה על ערש חי דברים "ז "מדברי נביאי קדשנו, והודעתים מהחוב הקדוש אשר העמסתי עלי לבקש את אחי האובדים והנדחים, שרירי עשית השבטים. אשובה לאיתני אמרתי להם ואחכה תהי׳ למחלתי כאשר אראה את אחי אשר עקבותיהם לא נודעו ליושבי תבל היושבים בארצות אשר עור לא דרכה שם רגל נוסע ער היום. שאלתי ובקשתי הוציאה פרי, כיי רבים מבני אמונתי נלוו אלי ללכת אתי אל המקום אשי כלתה־ רוחי אליו. ואחרי

אשר פקדתי עתותי בידי אל מעוזי שמתי לדרך פעמי.ה לך נא אחךי קורא נכבד בארץ ציה ושוממה, מקים אשר יתנשאו ח ע שמה המון"קברות ניסעים, השולחים אימתה ופחד בלב הנוסע אשר ירהיב כנפשו עת לצעיר בתוהו ילל ישימון כזה, המראים לו כי רעה נגד פניו על דרכו אשר הוא הילך עליה. בכל אשר הרחקתי ללכת, כן רבו המכשולים על דרכי. רוכבים על סוסים לא יוכלו לעבור בגתיבות הצרים

4 המטים

- 9* -

! • * ^ , j ju_• l1 u U 11 i _ l L . yju11! וויו^.L < >׳•< ׳ ו • ׳ ! ן . - — — ׳ ״ י י — —״ ״ •

פיתחים אז את ירם הנדיבה לתת טכספם לכל הנדרש לפאר ולהדר את בית התפלה והיכל הנביא וכדומה. ובעת רדת היום ויבא לילה יטהרו כלםל ערבית וילכו איש לביתו לשלים. במקום הזה יאמינו בנסים ל פ ת ה לבהכ״נ לר על המדה הדרושה . האורחים יביאו את חוליהם אתם ויסגירום ח ונפלאות י בץ לילה בחדר נחום נביא, ואם יש להם אומץ חת לכלי חת כל הלילה אז יאמינו כי רפואתם קרובה לבוא. חולים כאלה אשר רוחם יחזה למי משאות שוא ומרוחים, עור יחזק חלים להמורא הגדול אשר יעלה על ראשם מפחד בלילות, כי לפי דבריהם, כהגיע תור חצי הלילה יתעורר רעש נחל על הבימה העומדת כהדר הנביא, ואחרי הרעש תתי־אה תבנית נחלה מוזרה מתחת לכימרה וקיל כאוב מארץ מתחרה ישמע לאםר: מה לך פה, ומה זה יחפוץ לבך? אם ירהיב החולה עוז לענית ז לקול הקריאה הלזו, תעלה ארובתו בזה המע ואם אימה תכעחנו אז יאבד לנצח, וכל איש בריא מההר על נחשו לבלי ישאי במקום הזה כחצי הלילה. וכאשי•ל ו י ג ? ™ ב " ? י ה ש י א כ ר ש ה י ו לון הנםייםעל הבימה יפחוך חשקה נפשי להתחקות "על ש ; י ת ה ח ר ת כ ז נ ל ה י ו * ל

. הספר הזה יכיל אך דברי נבואית הנביא ו ם צ י ?r"1 ע ״ ״ י ח ה ז- החיליחי להמיש כנפשי פחד לא ידעתי ו א ת 1 פ ף י נ ״ נ ת כ ה נ מ ש

- , י « י ^ « \ nrnn wntהול \־ nnv ! W M M י י י * י ״ . . \ L ^ ההיא כבת

'6»חח שמורית עיני ולחבקני בזייעיתיה, והחילותי"לקחת בספר תהלים.ם החילותי להרגיש צלמות ולא־סדרים בחב םיעפי כקיבי [אילי השטן ו א ח פ

ה סבב לי כאב ראש גחל או כח הדמיון העז הככיר אכפו על נפשי] ר ו ג ס ב

ורוחי משוטט על פני ים דמייגים אין קץ ותכלית, וכל קרבי התחלחלו. ברגעים ההם דמיתי באמת לראות הקבר נפתח, והמון המינית מבהילות לרבבות עוברות לפני במהירות נפלאה, וכאשר באו כן חלפו פתאום ודממה שוררת. פתאום וצליל הפעמון הכה שנים עשר תור חצי הליל. לבי נתר ממקומו ותהתי רגזתי, ועל יד על יר תרדמה גדולה נפלה עלי ואישי. במצב כזה שכבתי איצה כמרה ער אור הבוקר עת באו האנשים להתפלר־1 ויעיחני משנתי. הקיפוני עטחני מכל עברים וכל אחר חיכה לשאול איתי מה הי׳ לי, מה ראיתי, ומה קרה לי כלילה. ועניתי להם כי צייתי מבלי לגלות לשום ארם את אשר נגלה לי במראות הלילה. ואדמה כי עשיתי כרת מכלי לשלול מהם את אמונתם בנפלאות המקים הזה הקרוש בעיניהם מימי עולם;ץ ר א אך לחכםיהם ואלופיהם הגרתי את האמת ולא בחרתי דבר. תושבי הי כי נמלטתי א י ב נ ספח זה לזה מגירל החן וחסר אשר מצאתי בעיני ה

מהסכנות העצומות אשר רבים לפני נפלו חללים לרגליהן.

במשך

- 20 —

ך ימי החג תנתן סשרח ההשגחה על ביהכ״נ בירי איש עברי ועל ש מ בעל פיו יצאוז ויבאו כל הענינים הנדרשים לו. ובימי השגה כלה ו 1

ינחני המ־־תחותבירי אשה מחמורית היושבת אצ, המקים הזה, ועליה להעלות נר תמיר במנורה הקדושה התלויה על קבר איש האלהים, והיא גם היא אשר תפתח את הכית להאורחים הבאים להתפלל על הקבר, ותוליכם שמה.

המשגיח הכולל על המקים הוא כהר׳׳ר משה צעללום מעיר םוססול.

ר•

הנסיעה השניה על הרי קורדיסטאן. ><קרא. יננוי נשים עבריות. חוקת הר , צבארי." וינדו. מחלתי ורסואתי. חלינת איש

יהודי על אשתי. עשותי שלום ביניהם. סכנת הדרן על ההרים. היהירים שס. חיי תלואיס מנגד ובריחתי. שוני לנירואני.

ה ימים אחיי חג השבועית נסעתי משם בלוית עוברי אורח אחחם, ש מ ח ואחרי מהלך שני ימים באתי לעיר ":"מיסםול. הארץ אשר עברתי בה טרם בואי לעיר ההיא נקראת בכתבי הקודש במקימות רביםם ארץ אשור.״ השם הזה יזכר עור ער היום הזה כפי היהודים ש בשם ״

בסחח קדושין וניטין ושארי ענינים הניגעים לאמונת ישראל.ק מיוחד, ועתה אודיע רק מסביבות קור­ י ר עיר מוססול אדבר בפ ב ד ב

דיסטאן לפאת מזרחה.ם קשתה עלי יותר מהנסיעה אל־1 המקומות אשר ה עה למקומות ה סי הנ עברתי שם בראשונה, ואחי העברים הזהיתני ער מאד לבלי לכתת רגלי במקומות המסוכנים וכל כך" גדל פחרם עד כי לא מצאתי אף אחר מהם אשר חפץ ללכת אתי והוכרחתי לעבור בלוית איש קוררי אחד. הנםיער־ז דרך המקומוח: ההמה נקשרה בםכגית רבוחן מהמלן השוררים האורבים עלי הדרכים במסתרים, ותמשך שלשת ימים, ועיר ביום הראשון״ על דרכי. חום השמש גדול שם כל הראתי לרעת גורל הסכגה הי־ובצת' ז כך ער אשר הוכרחתי לפשיט איזה מבגדי אשי היו עלי למעמסה; ויהי בהיותי כדרך, פתאום קפץ עלי האיש אשי הלך אתי מאחורי ויכסני בבגדי סביב. רוח ישימון הנורא סאמוםיהנקיא בכתבי" הקודש ה צ ר וצור, עלי להתנפל א

״קטב מרירי״ חלף על פנינו. סכנת הרוח הנורא־הזה מודעת לכל.י מהלך שלשה ימים דרך המדבר באתי לעיר אקרא העומדת לרגלי אחר הררי־חא;יר. שם מצאתי כמאה משפחות מב״י," ״ ומשגיח הערה כהר״ר אליהו י יקרא כשם ״נשיא״ כאשר הוא הםגהג בארצות הקרם

אשר כל אלוף הערה יקרא בשם ההוא.ח העיר יש שחת זרועות למכביר, גם המון רכ עצי זית ושקדים ו ב י ב ס ב ושאר עצים נושאי פרי אשר רבים מהם הם קנין היהודים שם. באמצע השחת כמיהק חצי שעה מהעיר עומד בית תפלה ישן נושןם אשר שבם תרחצנה נשי ישראל. מלפניבש בעת י מאד, ואצ׳ו מקוה מם אחת ע רחצן היו נתפשות פתאום מהקורדים אשר ארבו להן לענותן. פ רחצה שב] אשד. את בשרה כמי המקור,, והנה ארבעה קוררים ארבו עליה לענותה; אמגם האשה לבשה רוח גבורה ותקח חתיכת עץ עבה, ותשליכה על ראש אחד מהם אשר נפל ארצה מת, ויקומו עליה השלשה הנותרים ורצחוה נפש. — פעם אחרת קם קורדי אחר על אשה עבריה רוחצת ויבקש לענותה והיא הגיגה על גפשה ותחזק עליוותגזול את החרב טיח ותתקעהו בירכו. אוהב הנפצע אשר עבר לדרכו שם עפ׳ י מקרה כראותו את אשר

עשתה

— 30 —

ם את נקמתו ממנה ק עשתה העבייה לידידו אשי־ ראהו מתגולל בדמו, נ וין לא־ץ נצחה. .

מרי יום כיומי טי־ם תפלת מנחה ילכו היהודים אל הנהר השיטף סמיךט ואחיי כן יתפללו. כמה ח לבית התפלה וכולם יחד יאכלו שם ל מאחכ׳יי שם המה עשירים, ומעת אשי יד ממשלת תוגרםה שלטת במקומות

. ההם, הוסי למצער עול םיבלם מעל צוארם.ל המקיםית ההם עימרים תחת פקודח הפחה היושב בעיי םוססול אשר כ ימשול כשכש ממשלת תוגיםה. כל־־1 ''התושבים מדברים שפת קוררית מלכד השיפט״המדבי־ שפת תיגי־־מה. הממשלה השאירה להם כל מנהגיהם וררכי חייהם לחיות על פיהם, ואות ה^נןןם תחת ממשלת תוגיטה הוא

' רק כשלמם טס מעט'־ז

. ב י ר ז א נ ים העיטדיכש מאקי־א עביתי דרך הררי־חאייר לבוא כירזאגי. על ההרי : ־ •־ ־ כטביי האיץ לא תעבור שים איחת נוסעים, ונסעתי בעצמי

בלוית איש קורדי אחר. האיץ אש־־ עכיתי כה היא שיממה וחיכה וכמעט מוזרה אף ליושביה, ואך לעתים רחוקית יעברו שמה. הירי סלעים יגאיווז

עמיקית מעון גדודי רוצחים ישתיעו כילל ישיסון ההוא. מאד היה קשה לנו • לעכו־ הלאה בדרך ההיא. על כל צער וצער נפל פחד עלינו מגדודי שירדיס האורבים בררך ער אשר הגענו אל־־* העיר הישנה כירזאני העימדת עלי גסה ותלול ושבם מצאתי כשתי מאות משפחורת מאחכ״י ישבש ראש ה• יעקכ הי״ו. בעיר ההיא נשארתי משך זמן אשי יכולתי ו ל נשיאם מאי לדרוש ולחקור אחת עניני הערה. התבוננתי כי אץ להם מקוה מים לנשותיהן להטהי מטומאתן כרר־ן, וכאשר הצעתי הדבר לראשי הערה הבטיחוניי בצעיף ח אחל "לתקן המעות הזה. חשכת הבעיות תכסה שמה א ז

איפל. אין נם •־'יאחד מהם היודע להתפלל תפלתו. לדאבון לבי הנני מוכיח להגיה כי לא מצאתי כזאת אצל אחב״י ככל מקים אשי עביתי.

ת עברי אחר, יונה כן הנשיא מאילום יעקב מעיר ביחאני, ומורד, ר ל בי דרך איש קוררי ממשפחת הנעסטאריאנער יצאתי מן העיר. אחיז "ציבארי, והקודרים קוראים עכור שתים עשרה שעות עלינו על־1 הר״ ^ י י ם ט ת לו ״באיים" כאשי־ הנענו עליראש ההר, אמר ־הקוררי ״ (עלינו ההיה). כעת עביי על החיים התביננתי כי הקודרים משתםשייש כלשונם ככמה מלות T כשדיית, ערי׳מ: מלכא (מלך), מלכתא (מלכה), ועיר אחרים הנמצאים בספר עזרא. על כל הדרך הנשמה המיכלת אלם האלר־ו לא מצאתי יק מעט מזעיר מיגי פיי יעי ואגמים, וסין י ההי אחד ירק ראוי לאכילה. טיאש ההי תתענג העץ להביט למטה על הבקעות העסוקות, והמון כפיים נפזרים במקומות שינית, והרד השיון והכימ?־1 אשי בתיכם נטעו אהלי הקורחם מוקפים גנות ופירסים לחב. שש שעות נדרשו לגו לרדת מן ההר ההוא. בין גדודים נוסעי בעדר [נאמארען] היושבים לרגלי ההר מצאתי ארבע משפחיוז טישיאל אשר קבלוגי בבי־־1 איתות אהבה, והגידו לי כי מעילם לא דרכה שם רגל איש יהודי אייראפא עד היום. היהודים במקומות ההם סובלים עול כבר מאד ומצב הנעסטא-

ריאנער הנוצרים שם איננו רע כ״כ•

אחרי

— 31 —

־ וינדו. הנסיעה על ההרים. אחרי מהלך ארבע שעות דרך כברת ארץ רשנה ורעננה ומקום טעינות מיבם באהי לעיר זינה. היהירים שם, כשתי מאיר-ז וחמשי• משפודרת, יושבים בחלק מיחד להם בעיר. העיר עומרת על ככרת ארץ מוקפת הרים סביב לה וכמה זרמי מים ישטופו מיאשיהם כקול הסולח גדולה. תלאורת הדרך ענו כחי מאד עד אשר נפלתי למשכב ונחליתי במחלת הקרחת. אין אף רופא אחד בכל המקום, כי לא ירעו מה הוא. ככה נשארתי נעזב כירי הטבע אשר החלימני בלי עזרת רופא, וכאשר שבתי מעט לאיתני, בקשתי• להוליכני מחיץ לעיר לשאוף חח צח. עלי דרכי ראיתי אשה עבריה רוחצת בגדים על שפת מקוה מים וכאשר שאלתיה• י מ מחע לא תכבס במי הגהר השוטף, השיבה לי כי מי המקום הזה חח בגרי וירדתי המה מאד, ואחרי אשר הלבד־! האשה לררכה פשטתי א לרחוץ בשרי במים האלה. וישתוממו האנשים אשר היו אתי. רחצתי ימים אחרים במים האלה ושבתי לאיתני כבראשונה על ידיהם. אחרי כן הראיתי• לרפואה, כי לא ירעו י מ ח ם ה לרעת לתושבי העיר גורל התועלת מהמי מזה מאומה ובעבור זאת התפלאו מאור בראשונה לראות אוחי רוחץ במים ההם. נם סבה אחי־ת היחה בעזרתי לרפאות מחלתי כי הביאו לפני שורש מין צמח ידוע וסגולתו לנקות המעיים, ואחרי אשר בשלתי את השורש הזה והחילותי לשתות מי בישולו, הרגשתי ארוכה ככל עצסותי וככל אשר הוספתי לשתית כן רפיאתיקרבה להגלות. כן ספח לי, כי ידועים להם מיני צמחים אשר יבשלום במים וישתו מי נסיכם והיו לרפואה לכאב הראש, ולשאר מיני תחלואים. רשמתי בספר הזכחן שלי את שמות הצמחים ההם אמנם לא מצאתים על דרכי נםיעותי כשום מקום. כאשר שבתי לאיתני עשו בלם נשארתי בני עדת ישראל שמה יום משתה ושמחה לשמוח בשמחתי. ש עיר ימים אחדים, ובתוך הימים ההם נתגלגל לירי לעשות שלום בין איש לאשתו ואודיע לקהל הקוראים סכחה דבר המריבה למען ירעו איך רחקה

ידיעת חוקי אמונתנו הקרושה מלב אלה אחב״י היושבים במקיםית ההם. ויהי היום ויבוא לפני איש אחד מאחב״י, ויאשים את אשתו אשר לא תחפוץ להראות לו אותות אהבת אשה לבעלה, וידרוש ממני, [בהיותי חכם מירושלים] להשיב אהבת רעיתו אל חיקו. וכאשר החילותי לרחש את האשה השיבה לי ברברים מעורבים ומבולבלים ער אשר לא יכולתי בראשונה להציל מפיה דבר אמת. אך התבוננתי מדבריה כי נשואין שלהם היו נגד הרת. אז החילותי לחקור פרטי הדברים ושאלתיה אם היתד, בעת נשואיה בתולה אלמנה או נחשה, והיא השיבה כי לא היתר, אחת מכל אלה אמנם היתה אשת איש בעת נשאה לאיש הזרה, כי בעלה הראשון המיר דתו ולכן לקחה איש אחר במקומו.; פניתי אל-1 האיש והוכחתיו אל פניו איככה הזיד לעשות כזאת לקחת אשת איש לו לאשה, כי כ?־1 עור ל*־** גרשה בע,ה הראשון היא עודנה אשת איש. ויען לי האיש ויאמר: כי אביו נשיא הערה התיר לו. ואשלח לקחא את הנשיא, וגתוכחתי עמו שני ימים רצופים אורות הדבר והכאתי לו רעורת כל הפוסקים, והרותיו לרערה כי אסורה היתד, להנשא כל עור לא נתן לה בעלה הראשון ספר כריתותיה. אמנבש הנשיא חמך יתרותיו על מנהג הארץ ואמי כי אחרי אשר עזבהי את שבועתו ובטלו קחשין מעיקרא כי אץ פ הבעל והמיר את דתו, ה

קרישי! תיפםין באינו ישראל. אך אחרי אשר הכינותיו כי כעלה ישי־אל־1 הוא והמיר והסכימו לרעתי שני הנשיאים האהרים_אשר היו שם, הבטיח

הנשיא

הנשיא שישתדל להיציא גט פטי־ין מבעלה הראשון וגם צלחה חפצו בידו אחרי אשר נתן לו םך כםף אשי־ ריש. אחרי כן הגרתי אל האשד. כי אחרי אשר נתגי־שה מבעלה היאשון וקדושי השגי לא היו קחשץ, עתר־ז

הרשית בירה להנשא לשלישי, וישמחו כלם על הדבר הזה.ה גיפי החלש לא יכולתי לנסוע הלאה על ההרים ולכן שבתי לכיחאני ב ס מ לראות אם עשו אלופי העדה באש־ הבטיחוני לכונן מקור. מיבם עכו־ נשותיהם. כבואי לשם אספתי את בני הערה, והוריתי להם איך לעשית המקור! וכן עשו. וגבם שארי דברים הנוגעים לדת יש־אל־־4 כוננתי שמה, והסירותי כמה מנהגים אשי־ היו שלא כרת ישראל, ואח־י דברי לא שנו.ח בנין המקור. זעשיתה לכל משפטיה עשו משתה ושמחה לכבודי, ו ל ב כ אחרי כלות המשתה רבר אלי זקן הערה כרכיימ האלה: ארוני. רבינו אתה ועטרת תפארת ראשינו. אלהים שלחך הנה לשמור רגליט מלכדלט קשט אמרי אטר־ן ז ' כחבלי עץ וחטאה, ועל ירי חכמתך הרבה טרעי בדתנו הצרופה. ובאשי־ מאנת לקבל _טאתנו שום רבר אש־ חשקה נפשנו לתת לך במתנה למזכרת אהבת עולמים לכבודך, כן נתחזקה האמינה בלבכינו כי ממרום שולחת אלינו להורות לנו הדרך אשר נלך בה והמעשה אשר נעשה. אך דב־ אחי נבקש ממך ונקוה כי לא תשיב פנינו ריקם. ״אך אםיהי׳ לאל ירי" אני עניתי בלתי ספק את חפצכם אמלא. הבהם המתנשאים סמוך י ר ה ארוני, קרא האיש, הן בסביבות אורמיא על ה לגבול ארץ פרס הקטנה, יושבים י ־רבים מאחב׳׳י והנם נבערים טרעו! חוקי תורתנו הקדושה כמוט היום, וגם כמינו כמוהם כלתה נפשם לרער! ולהכין פקודי חוה׳־ק ללכת בדרך ה־צייה כעיני די. המה יודעים כי אתה בתוכנו. ומצפים על ביאתך נם אליהם כצמא למים, אנא ארוני ראה אשר•ל ואל יבשו מסכרם; לך נא לבקש את אחיך אלה ע תקותם לא תשאר מ כמקויזות מושבותיהם, להשקותם מים מבאר החיים ואל השמים יחשובא על שכרך." — הבטחתי ללכת אל המקומוח ו ב זאת לך לצדקה עת ת אשר הוגר לי ובקשתי מהם שישלחו אתי אנשים ללוחי על דרכי. ויבחרור אנשים ובראשם הנשיא בעצמו אשר בקש לעשות לו ש מביניהם שנים ע הכבוד הזה להיות גם הוא מן ההולכים עמה. אחרי כן הביאו לפגי ארבעה אורחים, שלוחי הקהלות ההנה אשר היה ברצוני ללכת אליהן, וםברמתיהם ברכוני ויבקשו ממני ללכת מהר אחריהם אל המקום המיועד. וכאשר הגדתי להם כי נמן הנני ללכת מהרו לפני אל אנשי עדתם לבשר כי הולך וקרכ

אני אליהם ולשלוח אנשים חמישים בכלי קרב נגרי להביאני לשלום.ם להק־ פעמי ש ה עשר יום לחורש תמיז שנת *184 שמתי מ ש מ ח ב נלוה ממספר רכ יהודים, ואיזה אנשים מהקוררים אשר השכירו לנו גמלים לרכוב. אץ ספורות לתלאות הדרך אשר עביט בה, במשך שני ימים רצופים לא יכולנו לעבור כי אם אחד אהד ררך מעבר צר מאד, מקוםם קרני השמש, וכגריט גקרעו ורגלינו נפצעו מהקוצים אשר לא יגיעו ש אשר סביב שתו עלינו. ויהי כאשר צלחה לנו לעבור את המעבר הצר הזהם אחרי תלאות עצומות, והנה נפלו עלינו גרור שורדים מעמי הקודרים. ג אגחגו עמרגו גגרם כיד רמה שעית אחדות ער אשר פנו לנו עורף וינוסו

מפנינו אחרי קהחם אתם את אנשיהם הםיכים כמלחמה. ביום השלישי באגו לשפת גהר השוטף לרגלי הר רם ונשא. שם חפצנום לקראתגו לקבל פנינו י א C ב * ^ , T ה לנוח והגה ראינו מרחוק ש:יע הטה היו שליחי הקהלות הנזכרים מקורם; בתוכם היה גם נשיאם כהר״ר טאילוםיהורא. ויקחו אותי וירכימני על שכמיהם ער אשר עלינו על ראש

ההר

— 33 -

ההר, וסמוך לכפר אחד מיושב םן עם הקיידים הושימני על הארץ. בכפי ההוא נמצאו ארבע משפחות םב״י ושם נשיאם בנימין הי״ו אשר הביאוניו כפנית היום באו ששה שלוחים אחרים לקרם פני, ובראשם נשיאם י 1 אי מאילום אשונה ובבוקר למחרתו באו שלוחים אחרים מקהלות היהודים הגרים ־ ״ בכפרים מסביב. וכאשר דרש דרשתי אודורז עניני הדי־־ן התכוננתי כי עושים כמה דברים שלא כרין וכהלכה, והוריתי לזקני העדה את המעשה אשר יעשו, והבטיחו לתת מקום לדברי ולתקן את אשר עיתי

עד כה. ן^ן לא כביר אחרי בואי לשם, קיר, מקרר. אחר אשר ממנו יוכל וד־יאד 'לראות מצב בני האיצית ההגה, והמקרה ההוא הכי־יח גם אותי למה־ שובי משם למקימי ה־אשין. בכפר ההוא הרהיב איש יהודי אהד לקרוא את עצמו בשם נשיא אשר לא כרת, והתחיל להיות שוחט ובודק בחזקת רד זבלי ידיעה בדיני שריב. הרשיון לזאת נתן לו מראש הקודרים במקום הלי• אחרי אשר שלם לו סך ידוע לשנה עמר משרת פקודתו. וכאשר באתי שם אמרתי י"כי אסור לאכול משחיטתו. ראש הקוררים כא אלי בעצמו דררוש ממני להניד לו מי אני, ואיזה רוח עכר עלי לקחת משרת פק־רה מאיש אשר הוא שם אותה על שכמו, ומי שמני לשופט כרכר הזה? האגדים אשר היו אחי הגירו לו, כי הנני חכם מעיר יחשלם שלוח משם להי־יית חוקי דת יש־אל לאלה אש־ טח מהשביל למתם. גם אני אמיתי לן כי אם עשה יעשה איש מחםודי כדבר הזה לקחת לו איזה פקורה בעניני קדח ואמונה ביר רמה שלא כדת הלא כלא ספק עניש יענש, ומדוע יגרע הלק היהודים נגר איש מהם אשר יעשה בזדון ויפר חוק. ויען הקזררי זיא:־־: הן אמנם דבריך טובים ונכרים, אך הסיבות לי נזק כסף, וחייבת ל׳ את

ראשך, וילך לו לדרכו.ע אנשי לויתי הדברים האלה מפי הקוררי, נפלו פניהם ויתעצבו כשמן, "זבירעם כי דברים כאלה יוצאים מפי איש קוררילא ״:׳מ מאד ריקם. חיש נודע לנו כי מספר רב מעם הקודרים חגורים ככלי ק־ב אורכים עלינו בדיך ומגמתם להמיתני ולהביא את ראשי לאדוניהם. כל עת העיב חשבתי דרכי לשית עצות בנפשי עד אשר מצאתי ררך נכונה להמלט. השאח כלכם יחד על מקומכם אמרתי לאחי, ,שית וזמרו בקול המיז .־•׳:;, אך לא תדליקו נחת בביתכם.. הקלרדים יאמינו כי חפצי להשאר פה כל הלילה וכין כה וכה אםלטה בלוית אנשי. ויטב הדבר בעיניהם, ונעזיב את המקום שנים שנים, לא כלנו יחד, וצלחה בידנו להמלט בלי פגע, כילא י הלכנו בדרך אחרת מאשר חשכנו ללכת בתחלה ונבוא להררי היער. ידעתי מה היה להאנשים אשר נשאת בכפי שמחים ומרננים, אם הלילה

לא נהפך שירם לקול בוכים ואם לא שחקו ליום אהרון.ש כאשי־ נודע הדבר כי ביחתי, יצאו אנשים מזרנים לבקשו.* על בל י ח הדרכים וגם פגעו בנו כמה מהם, אמנם בהיותם מתי מטפי ייראו לנסות דבר א׳יני, ואחרי מהלך שלשה ימים שבתי לעיר בירזאני. חמשים

וחמשה ימים ני־רשו לי לשני מפעותי אשר נסעתי בהררי קורריכטאו.

5 העיר

— 34 —

יא. מוספול. משואות יגיר נינוה. יןכי יונה הנכיא. עיכיל. תלאות היהירים.

ר מיססיל עומדת קרוכ לעיר הגדולה נינוה המפורסמת מאד ביםיכש העי הקדמונים. שם זכרון ימים עכרו עכר עיר הפעם לפני רוח דמיוני. עמים גחלים ימלכיםזעצומים משלו פה כשנים קרמוניית, עיים גדולות המפליאורן עור את רוחנו בהמון משואות חימתיהן, ושן העת המכלה הכל עור לזין הרסן ער היסיר, עור שרירי תפארתן פליטת ימי קדם יעוי־מ תמהון פל^ בלכ המביט עליהם. דמיוני החזק נפח רוח חיים בעצמות דורות עילמיכש אשר נשכחו מלב, מעבירם לפני רוחי מתיך שממית מגוריהן לאלפים ולרבבות, וסעיפי יוצרי ציורים נשגבים הגרילו לעשות עם אלה בצבא תמונות שונירן הממלאות לב החושב ברגש קידש בגלל השיבה הי־כה החופפת על כל—

המראה הנשגב הזה.• סצבה כאשר־ • נשארו רשמי גורל העיר העתיקה הזאת נ ו ד עד הי עו היתה ביטים קדמונים ושרירי ה־מתיה ישתרעו לאוק־ שפת נהל חרמי! כמרחק שמונה שעות ער קרוב לעי־ םיסס־ל. ככל מקום מדרך כף רגל ההלך, יראה משואות היכלים וארמונות ובנינים עתיקים מאבנים וםלעייבשת העין, ונראים כאלו נבנו ביר־,• '׳גחלים וגבוהים ער מאד המפליאים אם י ר ו ענקים: מערות בתבניות נפלאות, ומעונות רחבי ירים חציכים בחלמיש צ

ו י ס ל אשר לפי הקבלה היו אוצרות תבואה לעמים הקדמונים כימים שכבר ח משני עברי נהר חדקל עומרים המו; רכ טוי־י עמודי אכן רמים ונשאי^-׳נ אלה כעד אלה, ואומרים כי המה היו שערי עיר נינוה בימי שליתה. עמיו-י- , ל סלעים אשר נכתבו עליהם כחיבת בלתי מיבטרת לשים אדם בימים א\ הנמצאים במרחק שלש שעות מעיר מיסורי כמספר רב, יעיד״ ויגידו; כ

עומרים על חלם עוד מימי דור ההפלגה ולכל הפחות מזמן סגה־יב ומעלהע העיר הישגה עומר עתה כפר אהד במרחק שעה מעיר מוםסיד' צ מ א ב בכפר ההוא מראים התושבים קבר אחר אשר לפי הקבלה אשר־) הגביא. הקבר הזה עומד בשרה אשר לפי עחרן בידיהם הוא קבר יוגה, המחםורים יצמח שם פעם אחת בשגה הקיקיון הגורע אשר היה לצל מעי1 לראש הנביא. הערבאים מכבדים את הקבר הזה מאד ומתפללים שם עיל חוליהם. העפר המכסה את הקבר קרוש הוא כעיני התישביס, אשר ימלאו

. ה א ו פ ר ממנו אמתחות קטנים ותולים אותם על ציאריהם לר מוםםול מצאתי לעי־ך ארבע מאות וחמשים2) משפחות מישי-אל בעי

ם פסרןו^ י ש י ם ע ה אשר אין להם להתלונן על מצבם מאומה; רבים ס וקנין רב מאד. בית הכגסת כעיר גחל מאר, אך אין בו דברים יקי־י ע^ך מלבר מערה אחת הנמצאת תחת ארון הקודש, אשר אוםיים כי בה יש2

אליהו הנביא.ה חכמים לעדת ישראל בעיר ההיא אשר על פיהם יעשו כל עניני ש ל שאדםלמקום. העדה. הן כדברים הגיגעים בין ארם לחביח והן כין"ז שם הראשון חכם גחמים ושם השגי חכם ששון ושם השלישי חכם דוו-

וכולם

א נמצא בארן ישיאל על הד, , ז א ה י כ נ ר ה נ ק ר כ ן ן א 4 י 1C ננייייז מטוליטלא ככפר! צד 4t ציפאיע סצל העיר

2־) שס צד 62' יגיד לנו כי היו שס נימיו שנעת אלפים יהודים יי׳ פתחיה צד 1/1 «ימד כי rtc אלפים היו שם והחכם ריטטער נכפר! יוליע כי מאה וחמשימ נתים לב׳יי היו שמה.

א ני אשר לפי ההשערה נקיאי על שם העיר אש- ח וכלם טמשפחוח מ ממנה יצאו. אחב״י שם נבערים מרעת, ונתעים במשאות שוא וסרוחים עד מאד. ויש להם רק בית ספר אחר לנעריה• ושם מורה בית הספי ההוא הוא מרדכי בן החכם דור, שאר בשח של השולחני כהי־״ר יצחק

צעלעם אשר־ גרתי בביתו.• ניסרו י נ ץ לחב; וכמה בתי מלאכה למיני בגד שי י ר שם פ ח ס מ ה שמה. וכיחור יפליאו לעשות את מין המיסלין הנירע כשערי• העיר ההיא אשר שם ראשית מלאכתו אייראפא, ואישר גקרא על ש

ומשם הוכאי לראשונה לאייראפא.ר מוססיל רמתה לשאר ערי ארצית הקדם; אך יציע אחד לבתיה, העי ולסול פני כל אחר מקום מושב מכוסה בדשאז י ״ [טעי־אססע] והחלונות אינם יוצאים לעבי־ החוץ והיא מוקפת הרים משני עבריה, ולעבר השלישי שיטף גהי־ חדקל ועבר הרביעי חוף הגהי לגבול לו, ומעינים חמים רבים הם־יחים בריח גפי־ית יקח מימיהם כסבימת העיר. ככל ה־ים ישבו התושבים במעונות מתחת לבתים העומרים על החצר כי לא יוכלו שארה את חים היום. גם את המים אינם יכולים לשתות מגידל החים אם לא יאספו איתם כבורות או בכלים העשוים ממין חמי־ ידוע אש־ בטבעו לקיר ולטהר את המים ולהכשירם לשתיה. חדרי"''הבתים אחכים וצרים. על הקרקע שטוחים אדרות שער וכרים וכםתית מיגחים עליהם לפאר את. תושבי העירי" הטרה ץ י א הבית, והגם שוכבים על מצעות מתוחים על ה תוגרמים, יהירים וארמגים; שפת הארץ היא שפת תיגרמית ושפת ערכית. התוגרמים והיהירים חמים כמלבושיהם, מצנפת אדימה ישאו על ראשיהם; הגשים מקשטות ראשיהן כתכשיט מיוחד לגשי איצות הקרם המעולף בזהב ופנינים לרוב, מעיל אתך על בשק, וסגרלים על רגליהן; על ידיהן ורגליהן נושאורה צמידים וטבעית זהב וכסף; כל הנשים נישאורה נזמים באזניהן ובאפיהן. גם איזה אנשים יפאח אפיהם כטבעות. ובעת צארה הנשים

חוצה תכסינה פניהן בצעיף ופניהן בל יראו. בעיר מוססול ישבו ציריםמממלכית כ־יטניא וצרפת. דברי ציר מסלכרה צי־פת היו נשמעים מאר ׳באזני ממשלת העיר בעת היותי שמה ואחרי דבריו לא שנתה; גם היה לי למגן ומחסה, ומוכרח אני להגיד בקהל רב כי עמר לימיני בכל אשר הי׳ לאל ירו, ולעולם לא אשבח חסדו אש־

עשה עמדי.י אשר נתעכבתי ירח ימים כעיר סוםסול, נסעתי את ארחת ישמעאלים אחר לעיר ע־ביל, והיהודים אומרים כי היא העיר רסן הנזכרת ככתבי הקודש. על אמצע הדרך ישטיף גהר אל-כביר אשר הוא לגבול בין שתי הפחות מוסםול ובגדר; הנהר ההיא* משתפך לתוך נהר חדקל; בתוך טי הנהר נמצא מין דגים אחמים וכמה *מהם משקלם ער שתי מאות ליט־ית.ר ערביל נחלקת לשתים, חציה אשר מ המבצי עומד על ההר וחציה העי השני ישתרע במרחק רב באי־ץ המישיר ושם ישבו כל הסוה־ים וכל בתי המסח־ שם כיננו. מאה טשפחית מיש־אל נמצאו בה, ושם נשיאם מאילים מרדכי היו׳. אחכ׳יי שם יסכולו צרות רכית ורעות מירי כת אחת הנקראת כת־אלי, בני בלי חי־מרה ופראים ואכזרים מאד. ואםפ־ה אך, שפכה נערה עבייר, שמץ רבר ''מחב צחתיהם. ימים אחרים טייס מאי• מכרה על ה־חיב ועל פי מקרה עכר אחר טהישמעאלי• דרך שבש י מ ויקבל את שפך המים על בגדיו. חיש נקבצו באו המץ רב נגד הכית הזה, וישבח את '"הדלת, ויחזיקו בנערה ויקללוה קללות נמרצית, עלי אש־ הזירה

להשפיל

— w —

להשפיל ככור איש מחמידי. תעיד, הצדיקה נפשה לאמי: כי מעולם לא עלה על לבה לעשור! דבר זה בבונה, אך יד המקרה כסעל הזה, אכל לשיא! ויגידו לה כי רק דיך אחת לה להציל את נפשה, יחיא להמיר דחה ואז תנשא לאיש עשיר אחר מהם וטוב לה. ותען הנעיה ותאמר: הן נעייז עביית אנכי, ברת אמתי מלרתי ובה אמותה, ואבהי מית מחיות חיי חרפה. הן נתינה אני כירכם, עשו לי כטוב בעיניכם, קחי ־בה בעזבי רת אמתי את נפשי, אך רעו כי רמי מידכם ידיש, ואל החפץ צדק ינקים נקמתי מכם.ם ההם תפשוה בחזקת היד, והמיתיה לעיני אביתיר, אשר ראו האכזרי רם בתם שיפך כמים כאין הושיע, ואחר כן כרתוה לגזרים. בראשינה חפצו בני הערה להביא את ריבם לפני הפחה היושב ככגרד, אךר אמרו להמית את כלם ש שבו אחור, כי נפל פחד המין העם עליה• א

לפי ח־ב אם יפצו פה להתלונן.ם במלאכית בני ה ההיא מת כעיר הזאת רבי פתחיה אש- בא ש נ ש בי העי־ כער אחיהם ר י ש ת ע ו ב ר ש לק^ץ נ י ל ש ו ר י ישיאל היושבים ב העגיים בעיר הקרושה, ויקבי שם ככבור גדול כיאיח לאיש נכבד כמוהו.יאוהי ידשסעאליםםקכי־ו, צ ו n ה r , ״ 7 u y 1 , ] \ « ח ן א ו ש א ר ••־הי בלילה ה ־כרתו ירי האחת, ואת נוידו! השליכי כאחת החפי־וי־: וקבורה לא נקנוו ודיק כעפ־׳ יייוז,־־ י ו את קב א ל ט ח ר ו . כ - ת ר י מ ל ב ל ם ה י ך . ה י ן < ן r ,

לא הרהיבו בנפשם לעשית.מ כאלה והרומים להם, השפילו את ייח היהירים שם יהניעיס עד­ י ־ פ ד י 4 ־הפחד טיע־ת גדילית מאלה השח את נפשם עד כי יסכולו^ ילב נדכה ורוח שקטה בלי כל תלינה. כעת , J T ע l i y 1 יישאו כל המוצאות אית^ ־־"־

אש והיד הנזכ

urn 4 ו. > ו.י ווא rjtv דרכי• י ויהרא את האנשיע it.-x' ע<*< מו ח ה ד

אליהם כדברים האלה: הטים תרעי כי הקביים המה בתי כלאים אשר־ א י י ״~ המשפט

הרב- אם לא יהפחה

נדרש לבקשתם.ת לערה על זעצמת שנאת הרת השירית במקימ־ת ההם נגד אחכ״י ו להיז עיד דבר אחר. היהיר ם יושבי עיי התהת־נה בני ביה אםפר פה חפלה הרש, וילכו להביא םפיי התויית אל ח־כי בשמחה יצהלה כחוק היהירים מני אז. באמצע דרכם ההגפלו אליהם הםחמודים, יימיתו מהם

רבים ופצעו הנשארים, ואת בית התפלה היסו עד היםיד. אני הגבר ראיתי בעיני את רבד השעיוייה אש־ הגרתי לאחי־ינה ולדאבון לבי אומר, כי מצב היהודים בערביל היא קשה ימי ומאד, ער כי כשל

כח הסבל. אך עגין מסחרם .בלתי מ־גבל היא, כ׳ יוכל־ לסחור בארץ ככל אשר תאוה נפשם ובכלל_כלם נבערים מרעת ער מאד, ומדבריכם

לשון ערביתי ימי מנוחה אחדים שמה גמרתי ברעתי לשוב ולעבור• על הרי קור­ אחרן לחח צפונית מזיוזירת לגמל פרס, לבקר את התושבים ט ס י דא דרכה שם הקודרים והיהודים היושבים כמקומות החם, אשי• מעולם לח ימאו שמה איזח קו חו ם לפעמים י נ מ עוד רגל איש אייראפא. הן א

י חכמים

- — דד. ־

חכמים מירושלים; א־ רוב נוסעים כאלה ילכו ולא ישובו עיר, כי ימיתו כריך מרוב עשל ותלאה או מירי שיררים,

יב.. הנסיעה השלישית על הרי קורדיסטאן

. קיי סאני־יאלץ. ד א ג ור מ ה נ , מצכ היהר־יס שמה מ ם י י נ א י י א כ . ר א מ י י ן הרי פ י ה ד ע י ס נ ה

ס שלישירח שמתי נפשי בכפי לשים פעמי דרך הררי קורדיסטאן, ע פם ארץ אייראפא לא נירע אל העמים יישכי מקימית אשי שם ש הארץ, מקים אשר אךז "ניסע אמיץ לב, מוכן לםכיל כל עמל ותלאה וםכנית עצ־םית, ירהיב בנפשי ללכת דרך שם. הה־ים הנזכרים ויושביהם עיר לא נודעו עד היום אל גדולים חקרי לב מלילית הארץ. מעיר עיביל, ובמשך שלשה ימים עביתי את הי־רי נסעתי בלוית מידה דרך איש קוררי פירמם אשי־ ישתרעו לצפון העיר הנזכרת , דרך מלאה מעקשים ומכשולים "רכים , כויות וחפירות עמוקות מאר ויושבי האיץ מי־י נפש המה, חבר מרצחים ישירדים, אשי כל עובי־י אירח מקומות מישכיתיהם לא ינקו מידם. בעזי אל החינן צלחה לי לעבוד המקומות ההם כלי אסין ופנע רע

ער אשי באתי לשלוט לעיר ראוואנרים.T

ר ההיא עומדת על תלה על הר גביה וחליל, ולרגליו יזיומו מי נהי העי ראיואגדיס. זרה לפגי ימים לא כבירים באה העיר תחת ממשלר־־ז המרמה, ימער־ז ההיא הוקל למצער עול היהירים הגרים שמה. בגדיהם, מיהם, ויתי עיניהם יותר טוכים מאשר המה בשאר ערי ההרים. —ם זאת היה שם גורל היהודים רע ומי־ מרבה להכיל, בהכבר עמי י ט כ"לעבדים : * הארץ את אכפם עליהם כלי חמלה, ובבהמות שרה מכרום : ולשפחות, ואת כל קדשיהם היסו ולא ח.זלו. ביום ראש השגה ליהירים, כתקיע שיפר כחיק יים הגדול והקדיש ההיא, פרצו המחמירים בביהכ״נ אשר נקבצו במו שם היהודים לשפוך שיחם לפני ארון הצבאית, את שופרות התרועה שבת, את הנשים עט, ואת האנשים הכי מכית חדרי בטן רגישיםמקרשיהם. לא יפעם ושתים עשו ליהירים האיםללים כדבר ממקובש ז• למשול עליהם לא יזירו לעשות גימי הרע ההיא. אכ; מיים החלי התזם הגדולות: אולם בכפיים ה־חוקים, מקום אשר פחד שוטרי י ככה בעי תיגימה לא יעלה עליהם מסבת רוחק המקום מםקים שבת כית המשפט, שם עוד יסמלו האומללים כל צרה כל עמל ותלאה, אן לעברים ולשפחות לא ירהמ למכרם עוד, תירוה לאל החינן. בעיים רבות, גם בעיר ראוואגריס העוטרת תחת שלטין תיגרמה, נשאת עוד שרירי צתת לאחכ״י מימים עבת. עוד יכיפי אותם [ובמקומות רבים גם ביריעת שרי העיר התוגימים המעלימים עיניהם מראית ב־ע כי השוחר יעור עניהם] לעבור עמדת עבר איזח ימים בשבוע [פיאהנדינסט) אך כל זה נעשה בלתי יריעת הפחה היושב בעיר בגדר. ראשיהם יכייחים לעבוד בחמר ובלבנים ובכל עמדת פרך, נער וזק; טף ונשים, ואתנו האובדים ישאו ייסבילו כנפש שקטה ובלב נשם־ ונרבה כחשים כי אך לעמל וצרה נולדו פה עלי האדמה, יזאת אך זארה תעודתם פה בע־מת התבל׳ וע״כ ישישו ויגילו לקיאת כל רבד ישע קטן כעל כל הון. מתי מספר מהם אש־ ברכם ד׳ בהון זגכסים, וביניהם יתחשב ו־ם נשיאם כהררטאילום נסים הי'ו, כי יש לו שחת וכרטיס ועכורה רבה

גם

גם יש לו שתי נשים ובנים רבים. אמנם שאי היהודים היושבים עד הה־ים• המה, חסיי רעת והבינה, ולא חלק להם ד׳ י ר ו רובם ככולם עניים מי בכינה מקיצי רוח ומעמדה קשה. גם אין להם רבנים ומנהלים להייותם הריך ילכו בה והנם תועים כשיות אובדות עלי הרים הרמים. ה; אסנבשם רב, אך לו שקול ש חתן הנשיא הנזכר כהדר שמואל־1 שו״ב נקיא ב תשקלנה בל יריעותיו, מהבל הנה יחד. תפלת הש ע יתפלל אך היב ולכל

העדה דומיה תפלה, כי אינם יודעים לשפיך שיח לנורא תהלה. עוד ראיתי בין היהירים שמה מגהג זי מאד. בראש השנה ילכו כלם אל הנהי השיטף לרגלי הר.1־־, ויאמ־ו תפלרת תשל־ך ואחיי כן יקפיצו כלם אל המים וישחו כין גליו כדגי היבם, תחת לגעי רק כנפי בגריהבם על שפת הנח>^, כאשי יעשו איזה טאחב׳יי בארצית אייראפא. וכאשר דרשתי מהם םכת מנהג ההבל והזי ההיא, השיבי לי: כי ע״י הפעילו־; הזאת יטהיו י י מכל חטאותיהם ומי הנחל ישט־פו מעליהם כל החטאיבם אשי חטאי כמשך כל ימי השנה העביה, ואינכם יודעים, כי תחת הנקה מפשע עיר יטפלו על עוינם בחללם קדושת ה;ים. וכאש־ היכהתי אילתש על פניהם כהיות הרב־ גגר הדת, הבטיחוני לבלי עשית עיר כר־ר ההיא.ל יושבי העיר יחיו את נפשם מעבוררה ארמה, וגבם יעשי מקנה וקנין כ, ואחיי םכל תלאית • : מי במקגה ותביאית הא־ץ אח־י מהלך שני י אין ספייי־ ת באתי לעיי קיי-םאנריאק העומדת קרמה לעיר ראוואנר־ס. כעירע כמצב אחיהם ההיא מצאתי שבעים משפחות מישיאל, ומצבם איננו כ״כ י ביאוואנריס. מהם יחיו נפשם מעבורת האדמה ומהם גם למסה־ יתנו ירם,

ובכלל םחי המקים ההוא יגדל בית־ שאת מסחי עיר ראוואנריס.ה תמו טסעיתי כהיי קויריסטאן. ככה רבו המכשוליבם והסכנות אשר• פם ער אשר נערתי הצני ה ם ה פגעתי עלי ריבי בעביי דרך ההרי

מחפץ הנסיעה הלאה, כי כמעט מן הנמנע הוא לעמר הלאה.

יג. תוצאות היהודים היושבים כקירדיסטאן. פנט הנעםטאריאנער • ענודת ענד ומסים. חיק האדונים. מצנ הנערות בדנריס הנוגעים לימינה. מלאכה וענודה . מנהגים הנמצאיםס היהודים ואיוו משאר עמ> הקדם עד היום הוה. השקפה כלנית י קידש אשר יתנהגו נ :תנ נ

על עניני הלעת ומדות המוסר. הערות על כמה מנהגים נגד לת יסריזצ י

ם החלי לרבי דביים אחרים ארית מקור היהודים יושבי איצות ההי־יס ר ט מצאתי את נפשי מחייבת להודיע בקהיר־, רב כי ירעתי גם ידעתי איך יקשה הרבי הזה להתחקות על שרשי רגלי הנדחים ההם אשר נשכחו עד היים מני רגל אגיש. אמתת הדבר אשי הצבתי לי לסטייה מי־אשירת שימי לדרך פעמי, ואשר בגללו כח־תי לסכויד^ כל עמל ותלאה, וללחום בחזקת היד _ גגר כל המבשילים הרבים והעצומים המינחים על דיך איש המכתת רגליו באיצית רחיקית, אמתת הרבי הזה תחל להגלות על יד על יד לנגד עיגי; קיגי אור אחרים יתחילו לשליח אוי בהיר מבער לחשכי־ת העננים אשי כסי במשאין זה ימים ככייים את המקים אשר שם עשירת שבטי ישיאל נחיתים ואש־ עקביתם לא נודעו ער היום הזה. הן אמנכמ בכל אשר אוסיף להעמיק ולחקו־ ברבי הנעלם ההוא, כן תרכינה המניעית הסתיצבית לי לשטן למצוא מסלה סלולה בתוהו יליל ישימון ההוא מסיתי קרומים או ערות דברי קויות ימות עולם, : חסרון איזה שרירי זכיץ מימים

אשר

— 39 —

ל ירינו להפיץ אור נוגה על המסכה הצוררר־ן א , ידםזהיר. ל אשר רק על־ כאופל את החקירה ההיא מימי עולם ושנים קדמוניות. וככל עמלי שעמלתית לי הריך לא צלחה כירי למצוא אף רבר אחר מדברים הנזכרים להראוה התאמצתי ל א הנכונה כאין כל ספק. כמקום ראיות ומופתים נאמנים כ ככל עז להתבונן ולחקור הדברים ותכונתם, לדמיה רבר לדבר לפי מצער רוח בינתי, וארה אשר העלתי במציררה התבינורה נפשי אותו אציע לפני הקוראים הנכבדים. ואם יחנני ר׳ ויצליח חפצי בירי לשוב עיר הפעם אל הארצות האלו לחקור אחרי אחי כ״י שמה, אקיה להפיץ אור יותר על הרבי ההוא ברצות ר׳ את דרכי, ולעת הזאת ארה אש־ ראיתי והתבוננתי איתו

אגי מגיר באזני בני עמי.י ערות היהירום ושבטי הגעםטאריאגער היושבים בארצית ההגה גתישבו פ לה י י ג שם עיר ט־ם דייסת בית המקדש הראשון. הקבלה ההיא ש גם כפי כל שאר יושבי הארץ, האומרים כי נגלו אביתיגו לארצית האלו ולא שבו עור לארצם גם אחרי שוב ד׳ את גולי בבל. ואם גתן אומן לדברי הקבלה הזאת, נראה לרעת כי אחב״י שמה המה משיירי עשרת השבטים ממלכות ישראל אשר הובאו שמה בשבי ע׳יי מלכי אשור. גם בקורות מלכי ישראל נמצא ראיה לזה; כי בימי פקח כן רסליהי מלך ישראל נצח תגלת פלאםר מלך אשור את ישראל ויגל רבים מהם אשורה. ויש ירים לההשערה כי איצות קיריסטאן הנוגעות '''בגבול אשור, סלפנים לממלכה הזאת נחשבו, כי גם לעת כזאת קויריםטא; אל פחת מוסול תהשב, אשר קריח ממשלתה תעמוד לא רחוק מעיר העתיקה גיגוה. קבלת עמי הארץ תשא בד כבר את רכרי ימות עולם האצורים ככתבי הקודש במגע לרכר הזה, וכמעט נראה לי כדבר ברור אשר שרירים מעשרת השבטים יושבים כהרי קורדיסטאן.

ועתה אגסה להביא לי עדים על הדבר ההוא:ם משבטי הגעסטאריאגער כעצמם אומרים כי מצאצאי שבויי העברים רבי המה, אך אין לאל ירם לרעת זמן התישבם שם לחסרון ידיעתם כקומת עולם , וגם לא יחכמו להביא מופתים" אחרים המיוסרים על ארגיאלוה מכינה, ויהר יבערו ויכםלו. כל הגעםטאר- הרעת והתכונה, כי השם'־' זבחברתם אוהבים מאד את היהודים באהבת אחים, יאנער אשר באתי' ז וימנעו א״ע מחברת יושבי הארץ הנותרים . המה כהעברים נושאים עול כבר על צוארם אשר יעיקו עליהנם שאר עמי הארץ. הנעסטאריאנער• י ר ח שומרים את יום השכת ולא יחללוהו, וגם יש להם מנהגים רכים א, מאחכ״י. לפי השערתי המה מזרע רן וגפתלי, [מלכיכם ב׳ ט״ז, כ' ט ישעיהו ה׳ כ״ג]. כל היהודים היושבים מפ־זרים ומפוררים על הרי הארצית ההן כין שבטי העמים הפראים, לפעמים מחמש ער עשרים משפחות מהם המה קנין איש קוררי אחר אשר יעמיס עליהם מם כבר משא לעיפה, ואף העני היותר גחל ישלם מס ככר לגולגולת חמש מאות פיאםטער לשנה. לעתים ידועות כשנה מיכרחים המה לעביר עבורת עבר במלאכית ארוגיהם,ם אין כסף. האח! כאותו יוכל נ לחחש לזייע ולאס־ף תבואות אדמתו ח למכרם לעברים ולשפחות. איש מאדוני הארץ כי ירכב על םוםויי ופגע באיש יהורי או נעסטאריאני עפ״י חב יכריחנו לרוץ לפני סיםו ער פחח. איש יהודי או נעםטאריאני כי יחפוץ לקחת ח ו ביתו ולא יחננו לשאוף ר אשה, אז מוכרח הוא לקנותה מירי אדוניה, כי ע" י הנשיאין תהי׳ האשה• טי לקנין ארון בעלה , ואדוניה הראשון לא יהפיץ לשלחה הנם אין כסף. ו יבוא עליה אשד, ובעלה, תבעל לאדוניה הראשון תחלה, מגהג ישן נישןבתלמור מובא מזה [כתובית רף ג׳ ב׳] וזה לא וגם ז ז היא אצל עמי הקרםז

כביר

כביר נתבטל המנהג הרע הזה, ותמייחי יקח אדון הכחולה סך כסף כיפי חאותו. הסבה לזאת היתה, כי נעי־ה בתולה אחת יצחה אדוניה נפש כעת

אש־ קם עדיה לשלול ממנה כביר נעוריה. היהודים ישבי קוי־דיסטאן, יודעים מעט מזעיר מתיית משה. מתי מספר יודעים לק־ות עכ־ית וכל ידיעתכם באמונת יש־אל היא לקיית המק־א היאשין םק״ש. בימים האלה החלו לשלוח להם ספיי תפל־רת ותג כ מעיר בגרר. אצל איזה םהנשיאים מצאתי םפ־י הש״ע ב׳י היית זה קצי־ה ידיעתם מאד בבל רבי המגע לאמונת היהירים. כאשי יבוא אליהם איש עבי־י םי־ושלים, [מקיה י־חיק מארן אז יצאו כלם לקרם פניו, ומנשקים את כ־.פיתיי זקני גם רגליי לפי עי־ך האיש ובכורו, אח״כ ישאירו על שכסיהם אל בית הנשיא, ואז חולצים נעליו ורוחצים את רגליו, ארה מי הרחצה יקבלו בכלי לשתות מזה ברנש קידש, [אינני מפריז כזה חלילה על מדת האמת). נכבדי העדה ישתו ראשונה, והגותי־ יחנו לנשים וילדים לשתית כי חזקה עליהם יד האמינה |אמינת הכל י־עית י־יח| אשי־ המים האדה יגיני על שיתיהם בעד כל מחלה ופגע י־ע. גם אניכי, ככל עמלי שעמלתי להראורה סכלותם נגד פגיהנב! לא יכולתי מלט נפשי מני משא

מנהג ההבל הזה אשי־ עשי גם עמדי. בימי החיל ׳שאו האנשים כתונת דבוקה כאזיי־ לבש־ם. סכגסי בר קצרים, ם ש א ער הכ־כים ומצנפת קטנה םביבה כמטפחת שחו־ה על ר והולכים יחפי י־גל. בימי השבת לובשים מלביש אייך מבגר צמי־, ומינעים רגליהם מיחף הנשים ליכשית כתינת פסים אי־ובה, י־אשיהן תעטפנה במין בגרעכ, שע־ות ראשיהן השחי־ות כעוי־ב תלויות בקויצית תלתלים על כתפיתירנה, ומנעלים לא תשאינה על רגליהן, אך תקשטנה את זרועותיהן ידיהן ורגליה׳ בצמידים וטבעייה זהב וכסף, ימה־ אש־" נישאות נזמי אף הנוגעים על פיהן. מספ־ רב מהיהודים שם יהיו גפשם מאי־יגת כגדי צמי־ יק־ים המובאים גם לא־צם איי־אפא וגמכ־ים ביוקי־ גדול והנכבדים ביניהםם נשיהם ובניהם יעברו את האדמה; מז־יהת השמש ער רדת היום, ה ובניתיהם יוצאים לפעלם כשדית יבביםים. בתיהם עשיים מענפי עץ עבית מעשה מקלעת, ומציפים במין חטי־ מבית ומהיץ. בימי הקיץ ישנים המרההמכאיכים מאד בעוקציהם אש־ יפיוצו מחוץ לבתיהם מסכת סין זבובים" ז אז לרוב בבתיהם. מאכליהם רעים מאור עד אשר תגעג־־, כם נפש איש

איי ־אפ א.ל מקים כיאי כשחרה העברים יהקי־דים כעת בשל הקציר, התבוננתי כ ב"לאלמנירה ויתומים כי מניחים פאה בקצות השרות להיות לאבלה ז נם הרשות נתונה לכל איש לקטיף מלילית אך לא לתת אל הכלים. ־אשיתי העצים יביאו היהיד־ם אל נשיאיהם והקודרים בכורי יבולי ארמתה אי פ־ אל שופטיהם למנחה בסזיימ מעיטיים בפי־חים כאש־ עשו היהירים כימים הקדמונים בעיה בית מקדשם היה קים. ומלכד אלה עור מנהנים רבים אח־ים הנהיגים אצל העמים האלה יעירי ויגידו כ* חיצאיתם ממקו־ יש־אל. כי ימצא הלל כשדה כי; שתי ע־ים אז יבואו אליפי שני הטקוטירה אל מקום החלל, וימירו את העי־ הייתי־ קרובה אל ההלל, ובני העיר הזארה ישלמו כסף דמי החלל אל משפחת הסת. ואם לא יוכלו להסכים ביניהם ברבי־ מריררה העיי הקייכה לחלל, אז תפ־וץ מריבה ומלחמד־ז ביניהםר נקבצו לכפ־ רמי אש־ ש ולפעמים רבירה יפלו חללים םביביר־ן החלל א שפך, נם היהירים מוכיחים להיות ירם עם הלוחמים, וכי יפול איש מהם ־׳במלחמה, ואין לו גואל הרם, יקחוהו אתם ויקבתהו בקכיי אבותיו. עפ״•

וב י

- 41 —

רוב יקכמ אח החללים במקום אשר ימצאו איתם הה הדבר אשר ירבו הקברים מאר כשרוח ובדרכים. מצב היהודים שטה כנוגע לרה ואל מצב המדיני הוא על דרך זה: ידיעתם בעניני הרח ואמונה םצעיה מאד, חושך הבערות יכסה בצעיף אופל את כל חייהם. מתי מספר מהם אשר יבינו לכתוב ולקרות, והמה נסוגים אחור ביחס ההשכלה מכל העברים אשר נורעתי להם כמשך כל ימי מםעיתי באיצית החלד. הן אמנם מצאתי אצליהם איזה ספרי תנ״כ וספרי תפלות, אך מעטים המה היודעים את הכתיב בתוכם. נכחדו מהם מכל וכל קימת אםתיהם הנפלאות וגמלתם בימים אשי כבר חלפי, וביייב המקימות אינם יודעים מאומה אף מתוית משה. אך לפי הקבלה לברה ישמויו את יום השבת מהללו, ושאר מועדי קודש הנזכרים כתייה הכתיבה, בגי; מצית מלה ישהיטה, כל אלה יעשו כמצות אנשים םלייטרה מכל־ רעת המטרה הנשגבה אשר אליה פונים פקידי ד׳ ההם, וכל תה דעת ותכונה בפעולתם אין. מצבם המדיני רע מאד, לרוב יחי-י היי עברית. האיש הקיירי איעי״מקבל מתת ואין אלוף לראשו, בלעדי יצר לבי זד־ע אשר יטהי למשול על עבדיו העברים כאות נפשו כלי חמלה."קניניהם וחייהם בידם" נהנו, וכל אשר יחפוץ הוא עישה. נם הנעסטאריאנעי ישתו כוס תלאורה העברים. תקצר לשיני להניד תלאור־ן

אחינו כני ישיאל שמח.ת לחסם יאכלו בזיעת אפם, ולפעמים טב־לים ברמי לבכם. רוח קל כי א יחליף על פני אדוניהם האבז־־ים, והמה מיבים באכזריות חטה, ממושכים וממורטים בזעף אף, ונרצחים כבהמות שרי ואין פיצה פה ומצפצף. כקי־תי כמה מאית משפחות םאהב״י היושבים מפוזרים בין שבטי העמים היושבים בהרים, וכלם ישתו ממם התרעלה הזה לתיה אין גקי. נגד הציות הבאות עליהם מחוץ יגיבו עליהם אדיניהם בכל יכלתם, אבל לא מאהבה כי אם להקדישם להיות לבתרה למלתעיתיהם ואי; לזרים אתם. במחוזות האלה אשר כאו זה לא כביר החת ממשלת תוגרםה, היטב מעט מצב היהירים. מושלי התוגרםים יקלו עולם למצע*, ומם הגולגולרה יוקח לאוצר הפחה. עור לא הופיע שמש הצדקה וישע בכנפיו לאחינו האובדים ההם. כאשר נאלצתי לנער הצני מחפצי לסכב הרי קורדיסטאן פעם שנית, היו אצלי שליחי היהודים יותר משלשים םקימורה אשר הי׳ ברעתים הנם כהררי המדבר ה לבקרם במקימית מושבותיהם. ומי יורע כמה מ האלה הנשכחים מלב כל אדם ולא נודע מקימם איפזא המה, ונאנחים תחת עול אכזריורה קשה מנשוא. הה ער מתי ישאת אחינו אלה במצבה הגרתי אך שמץ דבר מהמנהגים נ כזה מאין לאל יריט להושיע! עד ה אשר התבוננתי בין העמים עיכרי האלילים. המאית סתם ועטורה תעשינה לעין השמש, וכל הרעיה והפשעים המביים בספרי הקודש נשרשים"ז בלב העטים שמה מימים קדמונים. טי האיש החפץ להמן בתי הטיב כל הדברים הנזכרים ככתבי הקודש ובספרי התלםור, עליו לסע לםסעיו בארצות הקרם ולהתכונן על מצב העמים שמה, ואוד כהוד יופיע ננד

עיניו על דברים אשר לא הי׳ לאל ירו להבינם על בורים ער עתה.

6 עיר

— A2 —

יד. עיר קירקוק.

היין. השלו. קברות דניאל חנניה מישאל יעוריה . המנהגים אצל הקברים האלה.

הנכיעה דרן המדנר.

עיר קירקוק נקראת כפי היהודים שם כשם כלח הנזכרת ככתבי הקירש, וער היום הזה יקי־אוה כשם הזה כםפייהמ וכתביהם שם. העיר ההיא נחלקת לשתים, חציהז האחר עוסר על ראש ההי וחציה השני ישתיע

לאורך המישור למטה. בחצי העיר מלמעלה שם מושב המסחר וקנין,ז וגם היהודים יגורו כהלק העיר ההוא.

ה העיר ההיא אחר הוא כמינו. דמיונה כגל אבנים גדול השקוע ז ח מ ברפש וטיט, ובעי ררת הגשם על הארץ אז כל העיר טבועה כמים ותפיל אימתה ופחד בלב כל איש החפץ להציג כף רגלי על אדמתה. כתי העיר נקיים מעט יותר ומאכליה• טובים מאשר הם בעיי ארץ קורדיסטאן.ת העיר בסביבותיה פוריה וענפה, ודורשת פועל כפים לעשותה לארץ מ ד א כרוכה. תושביה ימלאו ידיהם במסחר גחל במיני כגר צמר שונים. שפתם היא שפת ערביה, ובגדיהם בגרי תיגימה. במשך חרשי נאוועמבער ורעצעמבער תעל השליו לרוב מכל המקימה סביבה ותכם את עין הארץ, גרלן כגורל תרננילת בת שמינת ימים, ואינן יכולות לעוף במהירות, וע״כ נצוחח.להמונים מאת תושבי הארץ אשר ימכרון בער שני פארא [ 1 פפעניג] כל אחת. היהודים נם שאר עם הארץ אוכלים אותן למעדנים" "גם אני טעמתי

את כשרן. ומצאתין טיב למאכל רק בעורן קטנות.ר אחר אשר יעלה על זכחן העבי־י הנוסע בארצית ההנה את מםעי ב ד ישראל במדבר כימים הקרםיניס, היא המן אשר יפיל שם על הארץ בררת הטל. רםיוגי כגיעיני זרעים לבנים וקשים. כאור הבוקר יאםפוהו התושבים ככלים ויניחוהו לעין השמש אשר ימס אז רוחך כגכינה רכה,ם אני אכלתי מסט" ומצאתי טעמו ואז יםרהוהו על הלחם ויאכלוהו. גם המן היורד בסביסרה הר מתוק לחיך כהלך דבש, וריח ערב לו. אמנ סיני אשר טעמתי גם ממנו הוא יותר טיב מהמן 7היורד בארצירת ההנה,ם ם יניחוהו בשמש ויתקשה כצפיהירה בדבש. את המן מצאתי ג ם ש ג^ רק על העצים ולא על הארץ, י פ ם י בסביבורת םוםםול ובגדר אך ש

וכמקומות ההנה כל השחת מכוסים ממט.ם לחב, היא לתועלת גדולה להתישבים וגם • מין הנפט הנמצא ש ג ימכר מחוץ למרינה. האנסים הרבים והחפירות אשר שם להמונים מצופיט בטי! חוטר-טזלי ןפליםסינקייט] אשי יאםפיהו התושבים והוא הוא הנפט כתכונתו הטבעית אשר ישתמשו בו בנר לטאוי ולשאר ענינים וכאשר

ידליקוהו יפיץ ריח רע — אולי הוא הנפט הנזכר כפרק כמה מרליקין? בין העיר העליונה והתחתונה לרגלי ההר, עומד כנין באמצע חצר אחרם. הקכי הראשון משמאל הפחח ובו נמצאים חמש קברות מתי סמוך לקיר החימר- היא לפי קבלת החושבים, קבר דניאל הנביא ושלשהים העומרים רחיק מעט מהיאשין ונפידים זה מזה אומרים האתי כי הם קבר חנניה םישאל ועזריה") הקברים המה בתמונות ארונית מתים

וגג

, כי הקברים ההם נמצאים S ר המכינות של בנימין מטיליטלא צד 6 נמצא כהינ פ כ נ ( ! , וקבר דניאל נמצא לפי דבריו בשושן, גם ר׳ פתחיה ה ב נ נדייק שעה אר,ת מקבר יחוקאל ה

t יאמר כדבריה הילה• S i נכ^רי צי

— 43 —

קטנים ומרובעים וגג עליהם מלמעלר־ז וקיר עצים מגץ עליהם יחד.ם רשמי זקנה רכה נכרים בו. על הקיר ההוא עורנו במצב טוב, אף א השלשה הארונות האחתנים כתובים איזה טורים אך לא יוכל איש לקחתם מחב זוקן. על קבר דניאל לא נכתבמאומה. אכל אני אינני מאמין בזה,ס, ושם נקבר2) אמגם גם ברבי־ הזה לא אוכל כי דניאל מת בארץ פי להגיד פשר דבר, כי ככל ההשתדלות אשי הי׳ לי להציל דבר אמת לא צלחה ביה למצוא אף שמץ דבי אש־ יעיד ויגיד על קבר הגכיא כמקום הנזכר. אולי נאמנים דברי תושבי עיר קירקיק ברבר הקברים ההם בהיותם

נשענים על קבלה עתיקה מאור מימי עולם ושנים קרמיניות.ם עירם במצב טוב, וזה לפני זמן לא כביר נעטרו באדרות יקי. הקברי כל תושבי הארץ באין הבדל יכבדו את הקברים ההם ויבואו להתפלל עליהם. היהודים ילכו שם ביים ה־אשין מחג השמעות להתפלל שם תפלת מוסף, ולא ירעו להגיר לי םכת הדבר מרוע יתפללו שם רק

כיום הנזכר, מלבר כי מנהג אמתיהס בידיהם.ה בדברים נפלאים והבלים היוצאים חיץ טגרר הטבעי אשר מעולם נ האמו טצאה קן לה כא־צורת הקרם, הכתה שורש בלמר־ז יושבי המקים הזה ביתר שאת מכל שא־ המקומית. כן מאמינים המה באמונהם שלמה, כי יש סגולה נפלאה לקביים ההם לרפאות כל מיני מחלה. ני יעשו. וככל ש יתפללו אליהם להיות בעז־ם מהשכת ם־ןרם ככל מעשה אם לעזרה ה מקיר, רע אש־ יק־ה להם מפילים תחינתם רק להם להיות ל. גם היהירים שם לא נקי ממשאית שיא ומדוחים ההם. ריח הקודש י כעת צ הם־חף גגר פניהם םקביירת הנביאים ההם יהצי־ור על כנפי זכייטר־ן עתיקים, ישכיחם כי אך אל אחד בשמים ובאיץ אש־ רק לו נאוה תהלהם כן הוא טבע כל אמונה אשר רק ואין לשום ניצר חלק אתי. אמנ

בכח הדמיון יםורתה. אחרי אשי עזבתי את עיר קירקוק עביתי במקום מדבר ציה וארץ תלאימת. בכל המקום אש־ תחז העז אך ילל ישימון ישתיע במיחק אץ קץ, טדכרי חיל נייאים, ליוח קל כי יחליף "על פניהם, יתנשאו ויהיו להיים. דמיונם ם גבוהים וכאשי יחנו כן כין רגע יעלי ויאבדו וענן נורא אבק מל כים גדול רחב ירים אשר גליו יהמו יחמח. ובהגרוף עשן ברוח סעיה כן יפוצו ה־רי־חול האלה לכל חח לרוח םועה וסעי. אך לפעמים רחוקית ארחת טסעים עוכית שמה; במקיםות כאלה הוכרחתי לעבור ותלאות אץ ספורות סביב שתי עלי. לפעמים איחת נוסעים כלה מוכיחת לעצור מהלכה

מסבת משברי חול הנוראים אשר כעלות ונפילת מי הים הכבירים יעלו' שטים ירדו תהומות, דעציוה על דרכה מבלי לעכור הלאה, וככה יעמדו הנוסעים מעופ־ים בעפר עד מחיהם, וםצפים בכליון עינים על רוח קדים

אשר יפלס נתיב להם ללכת הלאה על דרכם אשר נסתרה. איזה כפרים ואהלי ערכיים מפוזרים הנה והנה יראה לפעמים הנוסעp המדבר הנורא ההוא. חום היום נחל כל כך ער אשר לא ד

לא

אמנם החכם ריטטעי כספרי מגלילי" האר: תלק תשיעי צד 553 ׳אמי כלכך׳ אלה נדנר2 צ־ zt עד 8C3 נמצא כחיכ, כי קכי דניאל נמצא ״ כקרקע של 9 4 הקברים הנזנייס . \י אנכים ואת״נ נ כהר אחד אצל זיזא אשר נמש:ו מתחילה מימיי ממקימם, יכתיזתית! ככי קת המים למקומם הרמשין יהחכס הנוכר יכזב את דנרי ר׳ בנימין מטיליטלא נאמרו השיכי א

כ׳ ארי) דניאל תלוי בתנת !:וכית על שלשלת מרעל באמצע הגשר. 2) עיין סדר הדורות צד 36.

— 44 —

יוכל הנוסע ללכת על דרכו ביים. וע״כ כאור הכוקי־ תקענו אהלינו ונשבת ער ררת היום, ודרכנו לדרכנו כל הלילה.

י עבור "שבעה ימים כע־בית יש־מץ האלו, באנו ליע־ תמ־ים גדי־ל אחר העוטר במ־חק שלשה ימים טעי־ בגרר, |עיד עתיקה מושב הקליפים הע־ביים ט־אש וטקרם] אש־ ישתרע לא־כו עד קרוב לעיר ההיא. אך איש אש־ כתר־ן רגליו משך יט־ם דרך טדבר ציה בערביו־ה ישימץ יוכלגיש בנפשו' "את עינג טחזה הטבע המ־אה לעץ הניסע העיף ויגע ושזוף להי םחרביני שמש את כל כמר עש־ו בחמץ צמחי "תפאיה ופרחי "היד הדר השרץ והכיםל. איש כזה ירניש בי־וחו כאל,־ רוח חיים חרש נופח בקרבו והתקוה חאטץ ארה לבכי כראיתי עצמו הולך וקתכ למקומורה אשר שם

ישבו אנשים כמוהו כדמיתו וצלמי.ח הניסע מחוך היער הנזבר אש־ מסכת צזילים נעימים תמיר תסוככהו א צ כ תראינה עיניו מ־חיק באיפק השמים י"ארה המגדלים אש־ על בתי התפלות הגבוהים המתנשאים בהר־ מתד עי־ בגרר וקויהם הלבנים מתנוצצים למראה־תכלת השמים. מ־הוק תת־־אה העי־ כאלו הגי־ה באזור- אור מימינה לשמאלה ע״י ק־ני השמש ה־צים כבזק ושבים אח־ר דרך

טי נהר חדקל הי־בים והעצומים השיטפים כמ־יצה נפלאה דרך שם.

. ו ט, י . דר בג

י נ י (־.חימר•. נתי תשליתיהס . וינזגיהס נינת הנשיאץ . ת היהולים ננגלל מצבם תל1חננל. י יהישיע הנהן הג־יכ. היגיר מכתרה ומנ־.גיה. חרנוח נ נ מאךאבוט אנ--אל קרר. ק

הילליה. כירת נמרוד.

ר אחב״י היושבים כעי־ בגרר עולה לשלשת אלפים םשפחית. היהודים ^ ס מ ההם עוזרים לה־ים ק־ן הצלחת כל יושבי המחוז במםחי־ וקנץ וכל דבר עבירה על ירי חכמתם וח־יצת כפיהם זעש־ם כי רב היא. בתיכם נמצאים אנשי מסחר גדולים ונכבדים אשר נטישות מ ב-,־־ב •עבי־ו איצית

רחוקית

I) החכם דייר קייוערלינג בדכרי אידית הניכיג טייקהיירא יאמר כדברים האלה: יגתה נליה נא את הניסע לעיר כגיד היגיר הגדילה יהנהייה ה״נימדת תחת שמים טהירים, י״גישרכ ילין כקינה; נשיה העדיגית בנית התן תמשיכנה עליהן את עי) הנוםע ביפי עיניהן. י נימי הנוסע ההוא נמצאו כעיר ?ואת כעשרים יילף כתים, אשר נתין שני מאות עד שלשה מאות מהם ישכו היננריס. שתים עשרה משפתית מאלה היהו־ים הבטיחוהי כי אבותיהם התישנו נעיר הואת כעת חירכן הכית היאשין. ייהו־יס ננג־ד אשד כמה מהם המה כעלי מלאכית שינית, יחיו ניגוני וחיסי כל, ויישכיס כחלק מי1חד מהעיר ושם עומד כית תפלתם (אילי׳ כנימין מטוליטלא) הוא ״הכניסה הגדולה של ראש הגולה״ הנוכרמ בספר המסעות של י ועינדיס את ר׳ א^היהס כאין שטן ומפריע; כה יספר טייקסיירא: וכאשר נערין דנריו לעומת דכלי הכיכ־נ ר' בנימין מטולינולא, ולדברי הניכע כימיני *לה ר׳ ישראל ייכף המכינה בנימיןי כעיר כגדר מצעל היה מארן מאלדוי כדבר היהירים כנגלד או נראה בעליל. כי מכפר ב נימיו מאשר הוא בימי המסעים הבאים אחריו, :י בנימין מטיליטלא מצא שם אלף משפחות כעוד טייקםיירא לא מצא כי אם שלש מא1ת! !מה טיכ היה אשר המפיגים בימינו אלה ישיתו לכנס להתנונן על הרכוי ומעוט ממכפר נ״י הנמצאים במקוקית מסעיהס. — וכדברי טייקסיירא כן יגיד לכי גס ר׳ ככימין מטיליטלא כי אכות איוו משםחית מעיר הואת, •םכ!י צמח כה מימים קדמונים מאד; כה יכפר לני י' בנימין הנוכי מאיש אחד שמי י' אליעוי ני הנוכית אשר התיחש למשפחתו עד שמואל הנכיא, והאיש ההוא ואחיו עוד ידעו איזה י ע נ' , ואיש אחי שמו ר דניאל אשי הכייו י ם נגינות אשי הושיו כעוד שנית המקדש היה קי

בנימין, שלשלתי, יחוסו הג«>ג עד נית דיד המלן.

רחוקות, וככל אשי יפנו ישכילו. ככל עניני השפתי־ ירם על העליונה לא לכר עד הסוח־ים ילירי הארץ נם ננר הסוחיים המפורסמים מחיץ לאיץ. ככל ארצות הקרם לא מצאתי את אח׳ העניים במצב איש־ והצלחת כאלה היושבים כמקום ההוא וכאסת שןים־המה לינק משרי ההצלחה ביתי שאתהם. ברבי הניגע לאסינרה-ההבל [אבע־גלויבען] הכאר־ז מכל שאר אחי בעקכית הסכלות והבערית, פרי המין הקבלית הנכעיית העתיקית אשי ימצו אותן בני הקרם כחלב שרי אמיתם, רחקו יהירי בגדר כיחיק מזיח ממערב מדרכי שאר אחיהם בארצית הקרם, ויוכלו לחיית להם למלפת כעם בינות אשר לא יחזה משאית שיא ומדוחים. מריתיהם הטיבית עולות על מלנה. הם בעלי הכנסת אורחים, ובעלי חכרה נעימה. לרגלי התקרבותם תמיר אל ואנשי ארצית אחיות, קנו להם מרית נעלית ודרכי מיסי יכביד דר־ערת התבל כדרך ארץ עד אש־ כמעט לא ניפלים המה מעמי אייראפא הנאוריםם ואליפיהם המה אנשים נכבדים חכמי לב ומכובדים ה מ המשכילים. י

כעיני כל. משי״ח השופטים נתנה על שכם שלשת ה־כנים העומרים כראש העדה ויקראו כשם דינים ונבחיים מאת בני הערה. בעת הייתי שמה, היה ה־ב יעקב כן יוסף יעקב היי ו נשוא פנים כנלל תכינותיי היקרות וידיעיתיו הימת, הדין הראשון, והשני כהי״ ר אליהו עובריה נ״י איש עשיי וחכם, והשלישי ר׳ אפדלא, אחר סעשייי הסיח־יס בעיי. על אלה השלשה רק לחיוץ המשפטם לשית עונש על איש, זה דבי החכם בשי, הוא היב היאש אמנ וראשון כעיר. היכ היאשי יתמנה בפקודתו בפקידת השמשייה העליונה,, וכן בעניני ו על פיו יצאו ויבואו כל עניני הערה כן בגוגע בין ארם לחמי הרת, והיא יהיה לבני עדתו לפה אצל שיי האיץ לכל דבר הנדרש ועליו לגבות המסיס אשי עור לא שלמו בני העדה. כל זכר מב; חמש עשירה שנה ומעלה יתן מס מחמש עשרה עד סאה ועש־ים 'פיאסטער לשגה, ולא

ישלם ככת אחת כי אם בארבע תקופות. לימין הרכ הראשון יעשרו קייאי העדה ונכבדיה אש־ יתמכיהו בכי־•1 מפעליו, ולא יוכל לעשות דבר בלעדי הסכמתם. כעת הייתי כעיר כגדר היה הרב היאשין כהר־־ר רפאל קאססין הי״ו מעיי אלעפא, בן שלשים שנה כעל תואי פנים וזקנו השחור יויר על פי מרותיו, והיה גכבר מאד בעיני פחת הפלך אשר העמיר ארבעה אנשי חיל למשמ־ על פתח ביתו תמיר, ומלבד אלה נתינים לו ששה יהודים הסרים למשמעתו לכל-* אשק. כעת יצא מדלתי ביתו החיצה אז אנשי חיל ר ישלחם להוציא פקידיו לאו משמיתו רוכבים על סיסים לפניו כלפני נסיך הארץ. לאורה יקר וגדולה נושא על לכו את אות הכביר הגחל מהממשלה, [נישאי א־רען| אשר רק

ת הזה מן הממשלה ה־וממה. מעטים מכ״י ישיגו אוח פקידת הרכ הראשין, ישגיח גשיא אחד על עגיגי הערה. עד שנת ה ח 3840/00 היה היב ר׳ יוסף משה ראובן הי׳ ו לנשיא על מערה,. פעמים רמת נככרתי סאת הנשיא להיות מאוכלי כ איש חכם עשיר ונדיכ ל שולחנ!. טים נתנה ה ששרה העליונה כירי הרב הראשון, נבחר הנשיא מתיך אנשי הערה היותר עשירים ונכבדים. פקודתו היתד, כל כך נכבדה ונשאה אשר אט רק חפץ לנטית מעט מאורח היושר, היה לאל ירו להפיל חתיתו לא לכד על ההורים כי גם על הטושלטנים; כי מפאת אשי לא היה לו אליף אחי ליאשו םבלעדי פחת הפלך ובער שוחד כסף יוכל לעי־ ארה עיניו לתת כידו העוז והמשרה לעשית כל אשי לבו חפץ כאין שטן ומפריע.

סריי

- 46

י הלימירים בעניני הרת והאמינה כין אוזב״י ׳ישבי העיר הזאח טובים ר ד ס מאד, שם הוסר בית מריש הרבנים [ישיבה גדולה| ובו נמצאים ששים תלמידים מחינכיבם לחיית שורי הוראות ביש־אל. בית הספר ההיא עימד תחת השגחת הרב החכם כהר״ר אבראלאה בן אברהם םיימעך הי׳יו, אשי העמים העבירה עליו חנם אין כסף. י "הוא איש עשיר מאד אחר מן הסוחרים היותי נכבדים כעיר כעת היותי שמה אשי־ עזב כל עניני מסחת כיח עיזיי ירו, והוא בעצמו הקדיש כל עתו אל הרבי הטיב והנכבד ההוא. היהודים בעיי כגדר יושבים בחלק מייחד מ; העיר, אך ה־שית בירם לשבת בכל מקים שירצו, ובן כמה מהם יושבים בין המישלםנים. כעיר הזאת נמצאו תשעה כתי כנסיית, ושמונה מהם עומרים בחצר אחר. אצל חכה אחת הצמודה אל שע־ החצי ההוא, עימרים אהה מנכבדי הערה בעתיתיייהיוקר והערב לקבץ נדבות העיכרים דרך שס, אשי יאספו מדי יום ביימו לכל הפחית כך אלך פיאסטער. מהכסף הזה יתמוכו ידי עניי הערה ומחזיקים את בני הישיבה הגדולה. אל הטטיה ההיא הוטל סס ידוע על

ר אש* יאכלו היהירים. ש בש־ כ בית הכנסת התשיעי, הוא בנין גדול מאד נשען על ששה עש־ עמודים,. ובו קוראים מגלח אסר!־ באי־בעה עש־ ובחמשה עשי לירח ארי בפגים הבית לא ג־אה שום רבי יקי הערך. ספק הבית שקישט בהמק ח־ישת עץ מעש* ירי אמן. הבית הזה יקרא בשם בית הכגסת של יצחק גאין1) ובחדר מיוחד כבית הכנסת הזהז נמצ^ קביו של־1 ר׳ יצחק נאון הנזכר, גבוה כקומת איש מעוטי בדגלים צכוע־ם כאיבעה מיני צבעים. אצל הקבר

ההוא ילמרי עש־ה אנשים תשיר ומתפללים שם תפילתם .ר חצית היום, ישביתו כל עניני מסחר ח ביום הששי בשעה השלישית א וקנין אצל יהודי בגרר ודלת* בתי המסח־ תסגינה. כל̂־ איש ילך לביתו יחליף שמלותיו, וימה־ לבית הכנסת לקבל השבת בתפלית ותשבחית ער שעה אחת טים שקיעת החמה, ואז ישוב לביתי, ובחבית בני משפחתו ישיר שירים וזמירות לכבוד יום השבת וישתה יין המשמח לבב. חיש כאשי יחלופי קיני השמש האחיינים, קייא את שמע ואיכל סעידת העיב אשר תמשך לפעמים ער חצי הלילה. ביים השבת בבוק־ הולכים לביה״כ להתפלל, אח״כ ישיבו לבתיהם ואוכלים פת שחיית ואז קוראים כספרי הנביאים/י חב כמה משפחות תתאחדנה כמקום אחר, ואחר מהם ילםור אש־ על פים דבר ד׳ וכלם שומעים בהגות הלב ובבינה גחלה. ה לפניהם ויבאי ל אחיי כן ילך איש איש אל בית רעהו לבקח, ואחי חצות היום הילכים לשוח לשאוף רוח צח. היהירים העשירים יש להם כתי קיץ נחמדים ונני

עצי תמיים על שפת נהר חרקל, ושם ישבו כל ימי הקיץ.ה ששח לבי ותגל חחי בקיבי כראותי ארה אחי בעיר הזאת שוטרים מ את יום השבת ככל משפטי וחיקתי בטהרת הלב וברגשית קידש! איככה ע.זו כליותי כחיית* באיזה מהחביחת אשר נקבצו באי למקום אחר ביום הקרוש הזה להקשיב בלימודים אשר יטיף למו איש מביניהם בלשון לטורים לפיש להם פקידי ד׳ בשם שבל. ובלם כשבת אחים יחד באהבה וחכה

מקשיבים הלקח הנשגב! ככל הא־צית אש״ עביתי בהן ובק־תי אתי אחי ככל מקימית מישביתיהם לא מצאתים כל כך שלוים ושקטים בטח

ושאנן

1) כנימין מטילינזצא כהפרי המסימת צד CO יספר העשרה נתי ישיכית כיגיר הזאת (נצר, ימדנר הכית הכנסת האחרון י י י 63—64 מעשרים (שמינה כתי כנטיות (אלן׳ משפחימ מכ1 יכיא נ״כ כמספר הוה כצד 2Ifc יספר משלשה 7 3 ד לא יזכיר מאימה, ר׳ פתחיה כספרו צ

כתי כנסיות.

— 47

ושאנן מפחד כל רע כל עמל ותלאה, ועובדים את ד׳ אלהיהם כלב שלם ושמח כאלה אשר מצאתי בעיר ההיא. בהעלותי אז על זכרוני את מצכ שאר אחי בארצות ענים ימרוריהם, בהביטי כעינים כלוח על גורל לחצם ובערותם,הולכים חמס על עול סובלם אשר יעיקו עליהם שונאיהם מנריהם, והנםז מקוצר רוח ומעבודה קשה ויתעו כצאן אובד באין מנהל ומרחם כאין מי ינוד עליהם וישאל לשלום להם, כאץ מנחם על שכרם כי גחל כים בארצית פזוריהם, ובהעריכי את מצבם לעימתמצב אחי המא־שרים בעיר כגדר אז הנני אסיר-תקוה כי גם לאלה האיברי• יזרח שמש צרקה וישע בכנפיו

כימים יוצח. בעיר בנדר מצאתי רביי ר׳ הכתובים כתויה נכונים וקימים ״ושמחת לפני ר׳ אלהיך, אתה ובנך, ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר כשעייך, והגר והיתים והאלמנה אשר בקרבך.״ איתי קבלו בז־יעות פתוחות ובאהבה תמה אשי עיר תשמח נפשי בזכרי כל אלה. אחר מגחלי עשירי העיר כהר״ר אבחל אזים בן אבחל ראווי קבלני בביחו כל ימי היותי בעיי ההיא.יד העשירים פתיחה להעניק מטיבם לעניי ה ראיתי ז ח ט ש כלב "מלא " העיר לאלמנות ויתומים טרם בוא יום השבח, וכמה פעמיכם אחרי אשר יקבלו נדבות העשירים עור יקראו אותם להיות מא־כלי שולחנם. לדברים ההם החענגה נפשי ער מאד, וכאפיקי מים בציון אל צחה צמא כן היי לי אלה הדברים למשיכת נפש, והמה אמצי את רוחי לשנם מתני לעכור הלארת

על דרכי לבקש את אחי ולדרוש שלומם בכל מקום שהם משכים.

עוד התבוננתי על דבר אהר כעיר כגדר והיא, כי פה תילרנה נקבית על" תילר יח>בו ז אחת שלשיותי ממספר הזכרים הנולדים, ואם נקבה לכות ההורים מאד בחשבם מיאש היצאות נשואיה אשי תעלינה7" למעלר־ז ראש כי פה ישיאו את בנותיהם לאנשים כעידן צעירות לימים מאד, וזה שניט אחרות טיכב ביאי נשאו בנית שמונה או עשר שנה לבני שמונה עשרה ער עשרים, וציות רמת ותלאות הסכו נשיאים כאלה, ולזאת יצאהם הארץ לןיין תנשאנה לאיש ע הפקירה מאת הממשלה אשר כנות טרום" " טים שנת עשיר. ובנית אנשי הבנים טים שנת אחר עשרה, ובנית דלרה עם הארץ טרם שנת שתים עשיה.""'ואם לא תנשא הנעיה לאיש ער אשראין תקוה לה עיר להנשא לאיש תעבורנה חמש עשרה שנה סיםי חייה, אז י ז כי תהשב לבתולה כלה אשר כבר''עברה לה עתי דודים; נם אלמנר־זם מיתה, כי כל איש יתן היתרון לנערדה בתולה י י א ר השאר באין איש ע עניי׳ על אלמגה עשירה וכבירה ויעלת חן, וכאשר הוגד לי יושביה לערךארבע ער חמש מאית אלמנות עבריות בעיר בגרר אשר אין כל תקוה ז

להן להנשא. כי יחפוץ איש לקחת לו אשה, לא יראנה בעיניו כאשר הוא המנהנ בארצית המעיב, אל הלך תלך אמי או אשה אחרת מקרוביו לראות את הגערה; והיה אם תמצא הן כעיניה אז גם האיש יאמר: הפצי בה, גם בלא ראית־ עין. הלילה כים יום החופה ילךא ״אל-הנה״ J ליל צבע אדום|. קיוכי. אחיי ם כ ר הנערה יתאספו אל בית אכותיר.'זונ;זמרים" '"זמירות על פי ד עכור שתי שעות בצהלה המרה, יקחוםיןצבע אדום הנקרא ״הנה״ וציבעיםם בו את כפות הירים הרגלים והצפינים של הכלה ורעותיה ־־׳ ואף א ליום הטהרת כבוקר יעבור הצבע, ככל זאת ישאח רשמי הצבע במראה

כהה

- 48 —

כהה משך כטה שבועית, כדבי ההוא יעשה גם להחתן וםיעיו כביתו, וכל הלילה צוהלים ושמחים ולא יתנו שנה "'"לעיניהם אף רגע בהאמינם כי סכנהבביח החתן החיפה. אני בעצמי הייתי ז הוא לחתן והכלה לישן בלילה קידם" ז

והכלה, ומנהגיהם מצאו חן כעיני.ו שלש שעות טרם רדת היום יביאו החכמים החחן ורעיו אל ה ר ח מ ל כיח הכלה, ויתחילו לעשית הבטת לםרור הקידושין. הכלר־ז והנשים יושבות טעיטפית בצעיפי• תחת וילון אחר. הרב יםיי הסכםה מעל פני הכלה להי־אותה אי־־1 החתן ויכסנה אחייב מהרש. כי לפי הרין אסור לאיש ישראל־־1 לקיש אשד. ער שיראנה, ואח' כ יקרשנה החתן לו לאשר. כרת משה וישיאל. אחי־י הקירושץ'יישובו החכמים והחתן לביתו, והכלה תשאר בכית אביה, בהתחלת הלילה ילך החתן ורעיו לבית הכלה, ויביאיה אל־־1 ביתי, ואבותיה לא יביאו עור אתה לבית כעלה, שם יאכלו הקרואים םעורח הערב, ואחרי כן יובילו את החחן והכלה החררה. — וכי ימצא האיש בתולים לנערה, חיש ישלח להגיר זאת לאבותיה, וכל הלילה צהלה ישמחה. בלילה השלישי אחרי הנשואין יבואו אבות הכלה וק־וביהם אל בית האיש, ואז תחל החרוה מהרש כיתר שאת ויתר עז, וגם לא יקפיצויםים ימשכיייייםי החדור, וצהלה, המה שבעת ירם מאחיהם העניים'י שבעתז

ימי המשתה כחוק וכרת.

עיר בגדר תחלק לשני חלקים כלתי שוים על ירי נהי חדקל העובר בתוכה. הלק הגדול מהעיר מוקף הומה, ועל קצהו יתנשא מבצר גדול יחזק אשר הוא למשמר לחיל הצבא. ככו<י־ן האיש לעיר דרך שער מיסםיל, אז מראיה נשגב מאר לעץ הריאה, הרח־כית כהמין החנויית המלאיח סחורות יקרי ע־ך מאר, רחבי ירים הנה, השיקים נחמדים וביחור זרה העימר באמצע העיר. בחלק השני מהעיר מעבר נהר חדקל, שם יחנו ומשם יםעו כל המון ארהית הנוסעים הבאים לשם. שיק גדול עד מאד אשר שם יקבצו דבאו כל הס־חיים יא־חית הנוסעים מכל הסביבות. גשר רעוע נטוע על הגהר, אשי כעת ימלא על גדותיו כעתותי האביב ים:ב גזק רב מאד. כעת יפחצו המים יעברו את הנח־ על אניות קטגות העושיות על דרך זר מאד. תמונתן: סלי חורי קלועים יחד מענפי עץ עבות מצופים כזפת. גס יש להם םירית חגה המכילות משמינה ער עשרה כני אדם בכעס אחת.ר הלכתי דרך חוצית העיר לכוא אל חלק מהעיר אשר שם ישבו ש א כ היהירים, עב־תי דרך בי^ה תפלה לעיכיים נחמד למי אה מאד המוקף חומה גדולה סביב. בבית הזה ימצא קבר הגדול םאיאבוט עבר- אל-קרר הגדול־1 לפי דברי המסורה העתיקה היה הבית הזה" מלפנים"בירת

י ׳'הכנסת ליהודים, וםאראביט הגזבר, הוא ר׳ יום׳ הגלילי הגורע. חום השמש כעיר כגדר חזק מאד, ויכריח את התישכים לשבת כל היום בבתיהם, ואך כלילה יצאו לפעלם ולעבודתם ולמסח־יהם. להגן בער החום הגדול כנו להם מעחת עמוקית מתחת לארץ, וםקררין אותן על ירי באחת מים אשר יהפיו כתוכן. בעתיתי הקיץ ישנים מחוץ לבתיהם כי לא יכלו נשוא האויר כתוך הכתים גם הזבובים הםכאיבים בעוקציהם. הזבובים האלה מלאים בכל מקים וביחור ברחובות הציים. — הזבובים המה פה ממינים וממראות שונים. עקיצת הזבובים השחורים טטיתה ואין תרופהם יש תחפה ע״י תחבולות האלה, א) יקהו , ולנשיכת המינים האחרי ה ל אכן קטנה רהבה ירועה להם ויניחוה על מקום הנשיך כמשך עשיים

וארבע

— 40 —

לאיבע שעלת עד אשי יצא הארם. כ) יקחו זבוב אחד ויצלהו כשטן ז«ח על נחלים ויניחוהו על החבורה, אם יוכלו לקחח אח הזבוב כעצטו אשר עשה החבורה מהטוב. נ) יקחושה (ישחטוהו, יוציאו את המעיים סקרכו, ויחחמ את האבר הנשוך כתוך ניף הכבש כעידו חם • ד) איש כביר כח ימיצץ את החבורה ואין שום סכנה להםוצץ. ה) מניחים פתיתי קרח על, כי ־ ן ו ש נ ל ה החבורה. כל חתחטלורת ההנה יחד מיכרחית להעשורה א

פעילת הנשיכה נוראה. על המקומות המכוסים בדשא לפני הבתים נטעים נטעי פרחים שונים, ואם לא יוכלו לישן מגודל החום אז יתאספו יחד ויתענגו כשיחיו־! נעימות. כתי העשירים מעוטרים בכל מגי פאר כדרך מרום עם אנשי

אייראפא.ל חושבי עיר בגרר נחלקים לארבע מחלוקת. המחלקה הראשונה הטה כ הערביים, ואחריהם יביאו היהודים והנוצרים, והאחרונים הפרסים וההורים. שני צירי ממלכות אייראפא יושבים בעיר ההיא, צירי ממשלרה צרפת וכריטניא. שפתם שטה הן ערבית׳ תונרמית, פרסירת ואיטאלקית. האנשים נישאים בנדי תונרמה, והנשימ מקשטות עצמן כזהב וכסף ואבניםה הן מאד ויעלות חן וחכמות א ר טיבית וסמליות. הנשים ככלל טיכית מ

לב בכל מיני טלאכית יר ער להפליא.ר העיר ההיא נודע בכל חלקי התבל; ארחית ישמעאלים גחלור־ן ח ס מ מאד אשר איזה מהן נוסעורת כשני אלפים גמלים, כאות לעיר ויוצאות ממנה ככל יום במספר רכ לכל עכר ופנה. וכאשר הינד לי, שתי פעמים כשנה יוצאים ששת אלפים נמלים טעונים סהר העיר לעיר דמשק. כל המסחור לארץ הידו הוא כירי היהודים אשי־ יש להם בתי מלאמרתם כעיר קאנטאן םסחורור־ז בעירות קאלקיטא, כאמכיי, זינגאפארע, ג

סינים. י 7 "בארץ ז המינים הראשים מסחר איצית הנזכרות המה: מין צבעאינדיגא, כשמיםם מיני ראש, טיני טשי, איזה מינים ספרית כלתי נירעים, ג צבעונים שונים הבאים ממקומות שינים מארץ סינים [כינא], מארץ פרס יבואו לרוב אדרות שער יקרות הערך, טשי טאמבאקא, מין עלים מרורים, יק שקרים וכר. שם ישיגו אבנים טובות ועצי אלמוגים למאי ריין מלשון

ים פרם יבואו מרגליות.ות הגדולות הטעונות סחורות של סוחרים יהודים, חולמת לטאסקאט י האנ

אבשור, וכאססארא. כעיר הנזכרת אחרונה יורידו משאן"" T "על ספנית קטנית אל טחיז חפצן. אנית-הקיטור ה א ל ה ' ותובלנה "

תלך רק פעם אחת לששה חרשים מחירו לעיר אבעשור.ח 1841 היה דבר גדול כעיר כגדר; המון אנשים נפלו חללים נ ש כ לרגליו, ולאלפים עזבו את העיר. אסון אחר אשר כא על תושבי העיר בשנה הנזכית היה, אשר נהר חדקל פרץ ועבר על גדותיו והרס והחריב כמה בתים והונם וקניניהם. כתי העיר סגורים תמיד במנהג ארצות הקרם. כי ידפוק איש זר על הדלת ואשר׳ מנשי הכית תפתח לו חפן לו עורף ותכסה פניה. לפי מערכת הכניז על פי דרכי הערביים יש חצר בתוך הבתים אשר סביבו נערכים המעומת. כיציע התחתונה נטצא חדר המבשלים יביציע העליונה תשבנה הנשים. איש זר כי יכיא אל הבית, יתעכב מ לפעמים כטה ירחים ולא יראה אף פני אשה אחת מנשי הכית, ואך אחיי אשר יתודע אליהן ממאות לו פנים מאירות. נשי ארצות הקדם אינן יודעות שמץ דבר מחברה המדינית בהיות כי רבר אין להם את האנשים. נכחד מהם

— 50 —

כל דבר אשר יש בכחו לשמם םתג לחשקת לככיהן, וע׳ כ תשלחנה רסןח חאותיהן מעל פניהן ככל עזוז לבת טבעיהן לכל עת מצוא ל1!חטיא א כשרן. מלאתן רחוצה, תכםינה־"פניהן בצעיף ארוך אך עיניהן המזחת זיקי

חשק ואהבה תסובנה טתחת לצעיפיהן להביט על כל עוכר "עליהן.ק שעה אחרת מן העיר עוטר בנין אחר קטן מוקף משמינה עצי ח ר מ ב שקרים. הבנין ההוא נחלק לשנים, בחציו האחר נמצא קבר יהושע1) הכהן הנחל טעוטרבכל מני פאר לכבוד ולהפאית . החח ממת-ם האנשים הבאים ה הקבר מונחים כמה כתכי יר עתיקים אשר יקיאו מם יסופר תולרורת הכהן הגדל ההיא כנזכר ה אל המקים ההוא, ככ׳יי ה מכריח. כפנימיות כפת הקבר יבא אור דרך חלון צי־ הפתיח כצדו. היהודיםם אחה כחירש לשמוע קי־יאת הרכרים ע הולכים אל הקבר*"ההוא פ טתיך כתבי יד הנזכרים, ואחרי כלידת הקי־יאה יזטי־י שירים ותשבחות,

ואח״כ יתאחדו יחד למקים לא רחיק מהקבר לאכל שם ביחד.

חרבוח בבל. היללאה.ת ככל תחלנה כמרחק שני ימים וחצי לרוח צפינית מערמת מעיר ו ב ר ח כגדר, ונמשכות לאורך נהר פרדת ער עיי היללאה העימררת ברוחק ששה שעות. כל המקים אשר עליו עמדה טלפנים עיר הנחלה כבל לגאון ולתפארת הוא מקים חי־ב ומרכר שממה, רק אמה טיני נטעים נראים עומדים אצל אהלי הבי-חנאים ״כערואניען" העומדים מפוזרים

אנה ואנה.ה יסער לכ איש כרגשית נשגבירת לטראה המשואות החי־מת האלה, מ בהביטו על אלה טירות תפארה מימים קרומים הנטייית לפיל, על מצמת עוז עמודי פאר ובניני היד, אשי־ גם בהיותם מעי מפלה יעלו על וכחן הסהמנן את הדר גרלם מסי קרם קרמתה! גם היום עיר ימצאו כין החרבות האלה רבדים T עתיקים יקרי עי־ך מאד, גם טיני מטבעית שונות מזהב וכסף. גם לי צלחה להשיג ארבע מטבעית עתיקות אשר לראכץ לבי

נאבדו ממני כאבדן שאר רבדים יקיי ערך על ררכי.א רחוק משם נמצא מר עמוק, ואומרים כי הוא ניב האריות אשר נשלך לם המקים אשי־ בו נמצא כבשן האש אשר אי דניאל לתוכו, נם מי השליך בו נמכרנצר מלך בכל את חנניה משאל ועזייה. כן מראים המקום לפי המסורה העתיקה, אשר עמד עליו איסין נביכרנצי נס בית דניאל. בתיך הכור הנזכר, הנקרא בפי התושבים כיח של דניאל נמצא מעין מים חיים הנכבד מאד אצל היהירים גם הערביים כאמרם: כי םגילת המים ההם היא לרפא חולי הקרחת. גם עומדת שם אשיר. אחת עתיקה מאד אשר לפי המסורה השתרעה אליה נמכרנצר המלך."' בימים עבח נחלקה האשרה לשלש סרעפות ואחת מהנה נכרתה על יד שר אחד מאי־ץ בריטניא.י אף עם הערביים על הרבר הזה ער אשר קשרו קשי י וככה גדול ח

ונקטו נקטתם מהשר ומציר מטלכת בריטניא. במרחק

1) החכם קייויגרלינג אוחת טייקסיירא אמר: כקרוב מקום מעיר בגיד מצא טייקסייראי אוזל הנננד מלול כעיני היה״דיס והיגרבייס, ולפי דכריהס הוא קכר כהן נ נאוהנ קט; ק גלול ליהודיס, הקכר ההוא כנוי מאכניס וסיל, ולמעלה דכוק לוח נחושת ועליו כיזוכ ככמכ, וננכד מאל ל א ענרית: יהושוע הכהן הגדיל. ת1שני המקים אומרים כי היה איש קדוש מ

נעיניהס כגלל הנפלאות אשר עשה לו ד׳ לסי לכליהם.

- 51 —

ה שש שעוו־ז ליוה ררוטיו-! מעיכית סהחויכית הנזכרות עימד ח ר מ ב 1 טעי ספלה אחר גדול מאד והוא שיירי הכגין הנורא הנודע

בשם טגרל דור הפלגה. טאד חשקה נפשי ללכת ולראות חיכיח המנרל ההוא, אך לא היה לאל ידי לשכור משטר מאנשי חיל חמושי• בכלי קיב ללכת אתי שם, כי בץ משואות המגדל שבם מעון שידדים וחמת

טורפות אשר כל הבא שם בגפו לא ינקה.י דביי התושבים, ידרשו שלשה ימים רצופים לאיש החפץ לראות את פ ל כל שרירי תימת המגדל ההוא אשי נמצאו עור כמה בנינים ומצבות קברים עיםדיכם על תלם עד היום. לפי ערות היהירים והערכיים רחבים המה 0>ז14 רגל, וגבוהים ער מאד. במ־חק שלשה ימים םעיר כגדר)עלשפת נהר פית לימיני. שם נמצאו לערך חמשים עוטדר־ן עיר היללאנ משפחית מבני יש־אל, ושם נשיאם הוא, מאילום מרדכי. גם יש לעדה). בעיר הזאת נעשים כסה מיני כגרים הנמכרים 2 הקטנה הזאת כית הכנסת בתוך הארץ, גם נודעת העיר הזאת על ירי סיסי ערב היותר טיבים אשר

יגידלו שמה. סעי ר היללאח לעיי קכור־קעפיל מהלך שש שעית . סמיך למקום האחיה כאטצע מקים שמם על נבעה נשאה מצאתי פאר-עטור [פיראמירע]"מגרל גביה. בנינו הוא בתטונרת כפי!, וטתחרת אחר הבנוי בתבנירת ז לקרקעיתו נמצא חדר גריל המוביל לםעית אבגים. המגדל ההוא הנקיא בפי הערביים בירת-נמיור הוא כנין עתיק מאד, ולפי המסורה ישכ מ

נמרוד גמר הציר בימים קדםזנים.

טז. קאבור־קע9יל.

קכי יחזקאל הנביא. הנוסעים לשם. צואת מלן יהזיכין, קניי המלכים צלקיהז ןיהייכק. זיפטיף. משל אלי.

ר קאכור קעפיל עומדת סטוך לנהר פית כמרחק אחה שעות מתורמת העי כבל. קעפיל הוראתי כעי־כית ותוגרמית ערוכה [בירגשאפט] והשם הזה נתן לעיר מסבת טקי־ה נכבד מאד. — והוא, כי יחזקאל הנביןי־ין נתן או־ז עצמי לעייבר־ן בעיר הזאת עמר צרקי־־ת עטו בני ישיאל בערח אש־ הוציאו עליהם שונאיהם דכה רעה והחלו לחמת בהם. וער היום הזה יכבדו מאד הערביים היושבים שם'את היהודים ולא יעשו להם מאוסהם הנקיא הינדוס. ה רעה. כעיר הזאת יושבים אך עיביים ושבט אחד מ

_ . בתוך

עת הגלו כנליז ו עליז כני ישראל נ י ^ 1) לפי לכיי הנוסע סייקסיייא הוא המקום אשי ענ נחלים קטנים שוטפים לרן כל השלות הנמצאים על שפת נהר פרת נסניכזת המקום ההוא זהמה כהיות רכל הנזכרים נספר תהלים אשר על יל־ס ישב! נ״י גם נכו נזכרם את ציון.׳ בנימין מטיליטלא כ כמקום ההיא , ולא יזכיר מאומה מהיהודים שם, אן י כ ע ת טייקסיירא לא נ

יגיל לנו כי מצא שם עשרת אלפים יהוריס.מ, ו כי 2) כנימין כספל! המסעות יגיל כי מצא שם עשרת אלפים יהודים ואלכעה נת« כנ גם יספר לנו ממקומות אחרים אשר נזכיר הלאה, כי מצא שם המין רנ מהיהודינז >עתה אין

6ם אן נפש אחת מאחכ״י.

- 52

ך העיר עימד בגין אחד מוקף חוטר־; ובתוכו נמצא קבי יחזקאל־1 ו ח ב הנביא המכוסה באדרות יקיות ובמיני בגר שינים ממעשה שבכה יקרים. לפי דברי סדר הרותת מת הנביא יחזקאל כימי המלך נביכרנצי אשי הביא אז אתי בשבי את יהייכין מלך יהידא. הקכר היה כץ הנהיות פרת וקאכער, ולא היה אז מוקף הימה. אחיי מית נכיכרנצר מלך תחתיו אייל מרירך בנו אשר היציא את יהייכין מבית כלאי וכבדו מאיר, גם נתן לו נחלות ארץ ושרית וכרטים לאחוזה. המלך יהייכין אחיי אשר יצ^1 מבית האסורים אסף אליו כסה אלפים יהודים והתחיל עטם לכנות החיטה) ויכן עליה מגדלים כעל מבצר, ומדרגות עקימית בתוכה מוליכות הנזכרת1 אל ראש המגדל אשר משם יוכל הרואה לראית בעיניו את המגדל בבל־1 אשר יתראה כענק נורא מעוצם המרחק. בתוך המגדל ההוא טונחת קורה גדולה נמשכת לרוחב המגדל ושני קצית הקורה סגיעיס עד מסגרת-המגדל [נאללערי] ואם ימשיך איש בכח אח הקורה אחייו אז יתנועע כל־־1 חלק העליון מן המגדל־1. לפי אמינת התישביבם מיכיח האיש להיציא אז מפיו המלים האלה: כשם מלכא שאלום ויא עט־תא |בשם המלך שלמה יעטיתין ואם ישכח האיש לאמי זאת" אז "רעה" ״ ״ גדולה גגר פניי. לשיא שחתי דברי אל אחי העבייכם להבינם דבר הפלא ההוא כדיך טבעי, כי בלתי ספק נמצא שם איזה ענין מלאביתי מעשה ירי אמן המסככ התנועה על ירי משיכת הקו־ה כירי האדם, אך לא עלתה כירי להסיר אמונתים כפלא

ההוא .t ההוא נמצא קבר הנביא 2 ועליו תכת אבנים גדולה משיחה כסיר D I p D D ככל הבנץ הגדול ההוא. לצד הקבר נמצא בית הכנסת גדול אשרה י קירותיו משוחים חוצה כמין צבע כמ־־אה עי־ החומט . הקיר כפנים הכ לעבי ירושלים איננו מציפה כלל לזכי־ון חורבן כית המקדש. דרך דלת אחת

הנמצאת בכית הכנסת יביא האיש אל קבי יחזקאל הנביא.ל אחר מקימת הכית נ־א>ת שתי תבניות בקימית איש מצויריה בימים ע קרומים מאד אשר נמחי כמעט מריב הזקנה ולפי דברי היהירים הנהה מ א תבניות הנביאים יחזקאל והמלך יהויכץ. אך בקישי נתל עור נכרי מ רשומים מקוי הציורים רמות ארם להם, ומתואר המלבושים והצבעים לא נשאר רושם כלל. כן כל החומה כשער הבית סלאר• ציו,־׳ ם שינים רומים לכתבי וציורי המצרים הקדמונים; ולפי דביי היהודים, הציורים ההם נעשוה לזכר מפעלי המלך יהויכין וכל העם אשר אתו כעת אשר יריו יםרו א

הכית הזה והמגדל אשר בצרי. ל(6י ערות יושבי הארץ, היא בית הכנסת האחר אשר נכנה כפקידת מלך יהודה, ואשר בעצמו התעסק כבניני. כטמצת דברי אזכיי עיר מבתי כנסיות אחרים בפלך ההיא יכמקימות הסמוכים לו הבניים על קכרי מלכי יהודה, אך לא הי׳ לאל ירי לקכץ מופתים וראיות לריאות אם הבנינים

האלה נבנו בפקודת המלכים עצמם או לא. בךקןך איון הקירש כבית הכנסת ההיא נמצאים כמה ספ־י חירות ואחר 1 מהם גדול כל כך אשי לא ראיתי מימי ספ־ חורה נרול כמוהי.

הספר היה כתוב על-1 םץ קלף טיוחר הנקרג״־־־ן" געוויל ולפי קכלת התושבים נכתב

1) עיין סלר הליחה•: נערן מהלן חצי יום מהעיר ראה נוייקםיירא >ז!הל גדול ועליו ר מ א 2) החכם קייזערלינג י

מגדל גבוה. שם נמצא קכל יחזקאל הנניא, ונככד המקום כעיני כלם כיהודים כערביים .

. אחיי ה נכתב מידי יחזקאל הנכי^ כעצמו') אסנם לי דעה אחיו־: מ דרישה וחקירה רכה כמקום ההוא ואחרי אשר נרכרחי אח חכמי הארץ ההיא והתיעצתי עמהם בריר ההוא נראה לי כי הספר נכתב מדי רכ ענן אשר חי כיסי הגאונים הנרולים כשני־־ה חיץ לאלף החמישי כמובא כספר הראב״ד. רב ענן הזר, לא הי׳ נכבד כעיני הגאונים, ונפלה מחליקה ביניהם ונהיה אב לכת הקראים, המון רב מהיהודים נתחברו אליו והחזיקי בלימודיו

החרשים כידוע לכל.ד ההוא קוראים רק ביום הכפירים, וכל בקשיתי לא הועילו לראו ^ ם ב

בעיני באםרכם כי חיק היא ולג־־־ה יעבור סבלי לפתחו רק ביו תי הכפורים.

בחוץי בית הכגסת גמצא חרר אחר מיוחר הסגיר חםיר, ושים איש לא ימא אלתוכו. בחרר ההיא מקיםהגניזה2), אשי־ מגיחים שמה כל הספרים הישגים מכל העתים וממקומורת שוגים וגככד המקום ההוא מאד

כעיני כל היהיריס.ל מת הכנסת הנמצא סמיך לקבר הנביא נמצא בית מייעד ללימה צ א תירה וישיבה] אשר לפעמים יושבים עשרים חכמים בתוכי ולימריס תלמיד ומתפללים כל היום כלו. המה לברם היהודים היישכים תמיד כעיר קאמר-קאפיל. היהודים העשירים מעיר בנדר ניתנים להם כל מחסוריהם, ונם כל הנדרש אל הישיבה אשר נתיסרה ע״י מתנות נדיבי לב, וכסף אשר השאירו אח־יהםברכה אנשי שם. שנים אחרית טי־םמאי לשם, טתכעיר• והניח בגרר איש עברי עשיר גחל שמי יעקב צמח כלא יורשי• זכרי אחייו כרכה כל הונו וקניניו לטובת אחיו העברים כעיר צפת כפאלעסטינא גם צוה לתת מכספו סך מאה וחמשים אלף קאי־אן [קאיא׳ אחד הוא שיה המשרה פיאסטער] לתמוך את הישיבה בעיר קאמי־קאפיל. את האנשים• עכח האלה החח־־ים לדבר ד׳ היושבים בכית הישיבה ההיא, ואשר ש הנביא התנחל בתיכם מחר לדור, ישיתו שלשהערכיים, גם אינם" משלמים

שים מס לאיצי המדינה. היהודים גם הערכיים מסביכית המקים ההיא מאמינים כאמינה שלמה בהצלחת איזה דברים אשר יתפללי איחתם על קבר הגמא יחזקאל,י אין עוד תחפה ע ה א עד ימ ביפואת איזה מחלות אש־ אינן ממחלית אל להן. אבל מי יודע דעת עליון? על השאלה הזאת החייש־ לא יכלו לענות לי. ככל יום הששי כשכיע אח־ חצית היום ילכו החכמים הנזכרים הלוטחס• שירים ותשבחות, וחולפים כבית הישיבה אל קבר הנביא ימזמיים ש את הארחת המכסות את הבימה שעל הקבר כאח־ות . גם היהירים היושבים במחוזות סביב המקום ההוא יביאו אל הקבר. לעת חג השביעות ימאי כמה יהודים צדיקים מעירות בגרר וכאסארא, מארץ פ־ס ומשאי ארצית

גברים

י ג״ ב מספר המולה ההוא (מקבר הנביא ספ ) כנימין בספל׳ המסעות צל 66—67 י 1

י ימאספ! שם היהודיס יחוקאל, אמנם לא ׳!ביר את המקום אשר בו נמצאים. נס יאמר כם, והאסיפה הואת היא כאמת כעת אחרת כאשר נוכיר, גס יספר מלאש השנה עד יום הכפירי מששים מגדלים ומספר לכ כתי כנסיות אשר שם, ואני אמנם לא מצאתי אן מגדל אחל וכית הכנסת אחד. גם פחחיה צל 179 ׳לכל אולןח קכל הנכיא ההוא אן לא ׳וכיר את המקום

, אמנם מספר י.ת1רה לא יוביל מא1מה 2) היהודים כארצות אויה זאפליקא עורם מח1יקיס כמנהג הה1א להצניע כמקים מי1תל ספרים קרועים ויפניס וכחני יל, נם ספרי ת1רות אשד כלתי אפשר לקר!ת עוד בהם ופעםה מצינים אכן (עליה י ו אחת בשתים או שלש שנה יאכסום ויקברום על ניה״ק, על מקום הקנ בתוכה המלה ״גניוה" וכשונס מניה״ק יעשו משתה ושמחה, גס בנימין נספרו צד 67 יספר

ממקום הגניוה ההוא.

— 54

גביים ונשים עשירים ורשים לחוג אח החג בעירקאמי־קעפיל. בעי־ב יום החג היאשון הולכים הגברים לבית הכנסת וקוי־אים שם כספר יחזקאלהנביא. שעה אחת ט־ם איר הבוקר תמכי־ כרמים יקי־ים הפעולה הנכבדה להחליף את האדמת הישנית כחרשית, גם ק־יאת ההפטוי־ה לפני קבי־ הנביא, אך הפעולה הנזכרת ראשונה תוכל להעשות ע״י אנשים אחמם י לפעמים יהיה ממבי־ת הדברים ההם לכסף מוצא ער סך אייף פיאםטער. אחרי כלידת כל־־, אלה מחליפי• את הציורים המציירים התלוים על קירית בית הכנסת כאחיים. במשך כל העת ההיא מזמיים שיי־ים ותשבחות כקול נעים וברגשית קודש אשי לא תמלא האיזן משמיע מגורל הנעימות. הפעולה ההיא תמשך

ז שלש שעות, כן גם לק־יאת ההפטורה תדרש עת כזאת, במשך כל" הזמן הזה תבואנה נם הנשים לבית הכנסת לשמיע את הוםירות והשירים

אשר היכמ כיחיד לכביר החנ הזה.ס אמ־תי אספרה באזני הקייאים מהמין הדברים המפליאים זהמהרים א אשי קמ ונעשו אצל קבי הנביא ההוגיי5 כפי אש־ הינד לי, ידעתי גם ידעתי כי לא ימצאו חן כעיני הקויא הגבו; אשי עיניו יחזו םיש־ים, ע״כ אין טיב לי כי אם לחשות מזה. גם העב־ים הגיםעים ממקום לסק־סה ר הזה ומנשקים א עמם אל הקב כמדבר ימאי באמונה גדילה אש־ ת:ר כ־גש קידש, גם ניתנים מתנית אל החכמים היהירים היושבים י ק בימת ה

ביעןכח שם למען יתפללו בעדם אל הנביא להצליחם ככל אש־ ילכי.ך יהויכין אחרי אש־ יצא מבית כלאו, נדב חלק רב משרותיו וכרסיי ל מ ה 1 אש־ קבל מן המלך אייל מחרך להיות לקין קימת לתמוך אר־ן

הבנין הגרול הזה אשר יעמיד על תלו ער היום. גס האיש אלי אש־ כבדוהו הפ־ם־ם כנביא, והיא היה שא־ בשח של מחמד, בכואו" לאיצות החןם ה לאסוף אנשים להיות ירם את אמונתו החדשה, הניח את הבנינים ה

על תלם ולא שלח ירו בהם לרעה. בשובי לארצית ההן מקץ שנת 1850 היגר לי כי טרדו שבטי הערביים הגק־אים הינדוס ושאי עמי ע־ב כפחת כגדר ולא חפצו לשלם לו את המס המיטל עליהם. הפחה שלח מחנה אנשי חיל להכריח אח! המורדים לשלם המס, אך הוכו אחיד מיאשי המיררים אש־ רבי בטםפר עליהם, והמנוצחים שבו אחי־ ממקים המלחמה לעיר יחזקאל הנביא. הערביים המורדים לא הרהיבו בנפשם לרדפם ולהניח קיב עליהם כעיר ההיא מיראתם לחלל קדושת המקים על ירי שפיכת דמים, ועל יח כן צלחה להמנוצח־ם לחבית בטח ער בוא לעזרתם הטון צבאות חיל םעיר בגרר, ואז ע־כי מלחשת כברה על השוררים אש־ לא יוכלו לעמיד כפגיחם עיר דכריח־ם לשלם המסים כב־אש־נה . כעת המלחמה ההיא הייתי כעיר כגדר.ר יחזקאל הנביא גחל מאד כעיני העטים הפ־איס היושבים סביבות ו ב כ• הכביר השיאף לרצח ח ח ג ו־ס; ל המקים הה־א , והיא ישים מז ושלל, לבלתי שלוח יד לה־ע אל ה־וכמ־ם העניים ודיש:ים כעיר קאבור- קעפיל ומעילם לא התנפלו עליהc לשליל של ול־יז בז, ולפעמים גס יגינו

עליהם מחשס שידדים אח־ים .י צרקיהי השלך וקב־י צפניה הנביא ושא־ קב־־ים ממשפחת חד המלך ד י י הי קאכיי־־קעפיל, כן מק־ם סיפט־ף עם בית חבנםיז י " הנמצאים אצל ע י היש־ הנמצא בו, כלם נזב־יס בספ־ המסע-ית של ר׳ בנימין םטיליטלא צר) ועי׳ב לא ארב־ טהם עיר הפעם. אשנם הטין רב ה־היד־ם אש־ C 9-38 ם בימיו, אינט עור כזמן הזרת, אך מעם ה ה ה י מ ד מ מצא ר׳ בנימין ב

מזעיר םפץמם ומשוררים זה בכה וזה ככה . טקאבור

מע׳עעד־אלי. קעלבעללא.• מהלך שש ש מלואבור־מעפיל נסעתי לעיר מעשעד־אלי הרחוקה 0 שעות. בעיר מעשער אלי1) נטצא קבר אלי הסובא למעלה אשר הי׳ המיסד הראשון מחברה מישלמנית מיוחדת גדולה מאד כארץ פרס.ה חפלה גדול בנוי מאבני שיש לכנית. ומנהליו י מעל לקבר מתנשא ב• י בי • אשי העי י ה מציפים בכסף וזהב. סביבו נמצאו קברות מ העשירים בארץ פרס אף מתהק מהלך שלשים יום מצדם אהריהם לקבור• על מקום הקברות ההוא, מקים הנקרש עיי "נביאם.גיפיתהסתים ת ו א החנוטים'יובאו על פרדים שנחים בארונית סגורים, בעד כל גיף מת אשר יעבור דרך עיר בגרר, ישלמו מס חמשה וחמשים פיאסעער. יד האמונה חזקה עליהם אשר בהקבים כמקים הזה תובלנה גפשותיהם בשמחות אל

גן העת על ירי הנביא כעצמו באין עכוב מאימה. לא רחוק מהעיר ההיא עומדת עיר קעלבעללא אשר רק פרסיים גרים בה. מייפנים לא שלמו תושבי העיר שוס מס״כהתהשב העיר למקום קודש,"אל חיכה. לפני תשע שנדה גם לא נתן רשות להיהירים וניצרים לבואי הכריחם פחת בגרר לשלם מס לאיצר המלך, מהחלה עמדו התושבים נגדו ביר רטה, אך הוכו אחור כמלחמה וסגרו עצמם כבית תפלח ״אלי״ אשרה חשבו למצוא שם מחסה מתגרה ירי רודפיהם. אמנם הפחה "לא ש לבו גם לזאת ויצו לירות כדורי אש ומות על הבית הקרוש ההוא. הפםינרים כראותם כי כלתה עליהם הרעה מסת עצמם כירי המנצח. הכנין הנהרב מירי הלוחמים נבנה אח״כ מהרש . וכימים האלה ירב מספר התושבים כעיר כיתר שאת כאשר היה מלפנים וגם נתן רשית ליהירים יניצרים לשכת כה.• עברתי ש ט אחרי אשר בקרתי המקיסוה ההם, שבתי לעיר כגדר י

בספינה לעיר באסםארא כירח אקטאבעי• שגת 1848.

הנסיעה

1) החכם קייועלל׳נג כיכרי איחה מסיגות טייקכיייא יאמר כדכיים האלה: מטרתי 'הקמנהן ה׳ תה לנוא לעיר נגדד. לן מאשר לא יכיל לו לענור על נהר חדקל, גמר כדעתי לענוד לי מי-נלייגינ סוליא. לאש לחנלת הנוסעים אשר נכע את? הניכיג הנוכל היה איש יהודי אשר קנל עליי דת מחמד והי׳ נכנל מאל כעיני הסוחרים מארצות פארמוגאל ופעלעליג אשל עשו מסחר וקנין נמקימ!ת ההם. נשני לחודש סעפטעמניגר החלה השיירא לכע למסעותיה ונעים. ניזס השני למסעי! לאה לימינו הר אחד ל לשמוע ספור טייקסיירא מנסיעתו ואת דלן המלנ) היתה כמוכה להר , אשר הערניים קראוהו גיניגל־סינאי (י.ר סיני) ועיר היגתיקה בלהסארא ההיא לפי דנרי ילידי הארץ. תלאות רנות עכרו על הניפע ההוא על דרכי נמלנר פעם מהקטכעת נ1א1 לריגלמעללה לשר מרירי ,•וומוס״ פיגם לשינו דנקה לחק! מצמא. מה גדלה שמחתו נ שם מצאו מיס לרות צמאנו הנורא, מדכרי נסיעות! כמדכר לא נדכר פה,בפרטיות לכלי כעבור המטד׳ז אשד הצכני לני כראשית המאמר וואת עוד מצאתי להוכיר ני לפי דכרי טי׳קפיירא נייצאי עיר יהודים אחליס אשר ארחו אתו נחנרת הנוי־עים, והיהודים ההם נבוא יום השש׳ניל1 מאת יתר הנוסעים ונשאלו על מקימס כל ייס השנת מנלי לחללי. אחרי נסיעה נערכ נן לגל! על ללמת אשל נמשכה שבועית אחדים כא לעיל עיגשעל אלי • כיום שכת הציג כ עיר ההיא אשל ניסלה כימי ״לנלי״ ופה נקנל גוף ,"אלי" אשל נמצא קשור על לנשת גמל אחל אוכד במדבר כמה שנועומ. אלי הכוני היה המיכל" הלאשין מכת הגרילה הנקראת. כת־ האליטען, על הקנד ההיא הקדיש כעיני הערכיים עומד בית תפלה לישמעאלים, עריכת הכנין של נית התפלה הוה, לשר גלה ממנו פארי ותפארתו נפנימיותו נימי המסיג טייקסיייא, מיגיד יגל חכמת הכונה ניזשר הדנרים הפנימיס מוכיריס את נדנת לנ אנשי קדם ימאד השתימס הנוסע טייקפיירא למלאה שלשת מנורות וי.כ מעולפות אכני כור מחנוססות לתפארת מתנות מושלים שונים, מושכי מעשעד ללי לא נתנו ליהודים גס לא לנ׳צליס לשכת בתוכם, ילא לכוסותם, כי משטמה גדולה נשרשמ כלננס על כל אשד לא נחפכ לכתמס. אדם אשר לא יתחשכ לחנ^ מ נ ך ה ח ^ , ע ) גס הנוסע ל׳ פתחיה מעיר רעגענםכורג יוכיר כספר! צד 78 את הד ס י

, ןיאא יגיע ע״« לוככי הלים אל הר סיני בקודש. ל 7 ג לפי לבלי! סמין לעיר נ

— !><;

יז.. אר) ים דעוער לו י הנסיעה מכגדד לכאשסאיא. מדנר ״*ל אצייר" (הנקרא נסי הערנ

ן דעני קאאוש, קנר עוי־א נמדנר אל אצייר. קאאטה• י ע הנסיעה על סני הר חדקל. ה

, נימריק. גארנא. נאססארא. מאי־\ימזא. אנעשיר. ן ו !יק א שעי

שחי ריבים היו לפני האחת ביבשה דרך המרבי־, והשנית על נהר חרקל. הנסיעה ררך המרכי איננה בטוחה מסכמת מהמון השוורים האורבים בדרך על הנוסעים, על כן בחרתי לעבור רץ־ הנהר היותי בטוחה אף אם תטשך זמן יותר טררך היבשה ואם לפעטים נם שם אוי־בים השוררים על שפת הנהר ושוללים את האניות אשר יתקרבו אל החוף. בהיותי על דרכי הונר לי מעיף גחל מאד הנקרא רעבי-קאאוש הנוטע אחרי השיירות וטחיה את נפשו מצואת הגמלים אשר אוכל אותה למעדנים, ואשר נקרא על שם מאכלו ההוא. אהי־י כן ראיתי בעצמי עיף כזרה החמה להסירה אף אכם יגדל בקומתו םהחסירה אשי• ראיתי בארץ אפריקא. העוף הזה איננו יכול לפרוח כי כנפיו קצרים ובכל זאת יובל להמית איש בהם בהכאה אחרה

והיא נציר בעודנו רך, וירגילוהו אל הכית.ל דרכי ראיתי מן האגיה כמרחק שעה אחת במרכר מגרל גבוה מרובע ע יצר בראשו וארבעה שערים לו וככל אי־בע פניתיו מונחים סלעים גדולים נבהם שלשים ורחכם שמונה עשי רנל. עריכת בנין הסנדל ההוא יפה אף

נעים, ולפי עחת יישכי הארץ נבנה כימי טלכי כבל הקדמונים.ק שלשה ימים םבנרר על דרך נהי• חדקל בתוך טדבר אל־אצייר ח ר מ ב השמם יתנשא על שפת הנהר בנין נחל מרובע אשר בו נמצא. סביכ הבנין ההוא עימרים בנינים אחרים קטנים "הסופי קבר עזרא י ושם שני חררים גדולים, האחר הוא קנץ המישלמנים והשני תחשכ אל מקום קברות היהודים. בהדרים ההם כמעט השבה שוררת, כי קרני אור יניעו להם רק דרך הפתח. שם נראה במת־מתים אחת ארכה שש עשר, ורחכה שש רגל. על כל עברי המצבה חרותות כתבת רגל, גבהה עשי בכתב בלתי גקרא מרוב הזיק;, ועליה מוגהים אדרות יקרות מאר. אף אם נמצא המקים הזה בתוך המדבר טיקף טשבטי עסיכם פראים שואפי שיר ורצח, בכל זאת לא יגעי יד ברברים יקרי ערך ההם, בהיורת קבר עזרא קרוש םאר בעיני הערכיים, וחזקה עליהם יר האםונה כי שום איש אשרם שלח ירו באחר מן הדברים היקרים הנמצאים שם לא יוכל לעזוב א המקום, אך ממקומו לא ימיש ער אשר השיב הרכר הננזל לםקוסו הראשין.ל האניות העוברות ררך שם תעצינה מהלכן על יד הקבר, והנוסעים כ כלם ילכו אל החיף להתפלל על קבר עזרא הנביא. הגי הנוסע ימים אחדים כמדבר הנורא יםער לבבו במשורה נשגמת למראה הקבר ההוא

רנכבר בזקנה הרבה החופפת עליו והקדושה השוררת סביכים הקבי ההוא עשיתי כמה דרישות וחקיריח, בהיוח כי לא נזכר ו ק מ ב בכה׳יק שום דבר מסתת עזרא הסיפ^ ומקום קבורתו, וע״כ עלה ספק בלבי על אסתת הרבי אם באמת היא קביו בפה. אמנם לפי דברי בע; םרר החרות ושאי ספרים מתולדות הימים לא נשאר עיר ספק כלבי ברבר הזה. כי רברי הספרים אשר ראיתי אורותיו, הלך עזיא הסופר אל המלך ארתחשתתא והשיג ממנו איזה כתבי חופש עמר אחיו היהודים היושבים בירושלים, וכי מת כמקים קרוב לככל. נם קצת מזה נזכר ככה״ק [עזרא ט׳ י״א] מקום קברו לא נתבאר הטיב בסדר הדורות, ולזאת הנני

נותן

ניחן יד להטסחה העתיקה כירי חושבי הארץ כי הוא הטקים באשי לא מצאתי מקוט אחר הדרוש לחפץ החקירה ההיא כמקים הזח י). כאשר נמצא בסליחות הספרדים נזכר כי מת בהתחלת שנת תייק לאלף הי־ביעי. כמה יהירים טבגרד וכאססארא יחוגו חג השבועית אצל הקבר הזה. הערביים יודעים מתכלית הנוסעים האלה ולא ישלחו ירם בהם לרעה על דרכם זאת.

קאאט. ווק־ע־שעיוך. גיםרוק. גארנא. אחרי נטיעת שני יטים על פני המיכם באתי לעיר קאאטד, ]קוט-איה-^ נמצ^־ן אמארא]. כמיחק שתים עשייה שעות מן המקום' * ההו כפר זיק "ע י י שעיוך, הנקרא כפי העיכיים זוקאזוק אשר יבוא הניסע לשםSטעיר קאאטה דרך תעלת־םים )קאנאל] הםקשי את שני הנהחת חרק ופית יחד. שם מצאתי לערך איבעים משפחות כב״י, אשר יחיו נפשטם ש ממסחר וקנין שלוים ושקטים באין מפריע. אשר אחר מנהר חדקל מ יפדר והיה לכמה נהרות קטנים, וכמרחק שעיתי' '''אחדות משם יצא אשד מיםת להמשיך את המיט מהנחרות מ נם כן מנהר פרח. הערביים יחפרו תעלות יה א ז הקטנים הנזכרים להשקיה שחתיהט, ייאיתיס מתעסקים כעבודה ה בזיעח אפיהם. שטף נהר חדקל חזק כל כך בזה המקום עד אשי ימשוך ככחו צורי חלמיש גחליםובשטף מריצתו ימלא על כל גריתיו. לשיא יבנו יושבי החיף מחיצית חזקיח להגי בעדם בער שטף מים הדרוגים לבלי יפרוצו פרץ כנייהם וקניניהם, כי אין דבר יעמיד נגדם. מיוצת מי הנהר מתחלפתמם אשי לנהר, יקשה םאר לעבור הנה םאר, ועל ירי ררכי־העקלתין הי. המחוזוה ההן םיושמה מהמון שבטי ערביים כעלי זרוע ואיהכי מ ז " קרב ימלחמה, אשר כמעט לא יקבלו עליהם מחת הממשלה מאומה. מלבר אשר לפעמים יתן השייק ןהאליף] שלהם מתגית לפחת בגרר, ואך על ירי

זאת מראים שעמרם להממשלה.ק חמש שעות משם עימד כפר גיםחק על שפת גהר פרת. הוראת ח ר מ כ מלה התיגימית גימייק הוא: מסכי בזה המקים יוקח הטכס.ת, על שני עבריו נטועים מן המקום ההוא זהלאה יתרחב מאד נהר פי המון עצים מעצים שונים. וכיחיד המין רב עצי תמרים עומרים בקבוצת

יערים קטנים. עיר גארנ^ עומדת על חצי אי בין חדקל ופרת מוקפת מהטון רב שרותם לרוב מין ועצים ועדרים רבים ירעו שמה וביחיד נמצא ש השירים הנודעים בשם ביפפעל. חלב פיותיהם שמן כל כך ער אשר

י יתקשה ויהיה לחמאה כמשך שעה אחת כאש־ ׳"'ראיתי בעיני. השייק [היא המושל] יקח מס מכל הספיגות הבאות מכגרר דרך שם. לא רחוק מנארנא יתאחדו יחד שני הנהרות חדקל ופית, ומזה והלאה יקרא זהאט־אל־אי״אב J גהר הערביים]. על עברי הנהר נטועים יערית רבים וגםזהנסיעה"על יי' י "מיטיו שם כטיחר־ן יותר מעט כאשר כי יחדל המדבר הנח, אשר יושבים מ העמים הפראים אוהבי שור ורצח. מן המקים אשר שם יתאחדו שני הנהרות והלאה ינדל רוחב הנהר, גם לא ישטיף

כ״כ כחזקה. . ־ עיר

) כנימי! כפפי! צל 73 מדנר גם מקכי עויא הסופר, הוא יאמר כי היןבי נמצא אצל I ס ייפנים כמה מחמורים וגס אלן* וחמש מאית יהודים נהר ואמויא על גכיל ארן פרס , ם ולהם ארבעה כתי כנסיות, אמנם אנימצאמי את קנדי נמדכר הנוכי, פתחיה צד 192 יאמר

׳ נמצא הקבר על יל גנול ככל. 8 נ

- 5*

באסםארא.ר באססארא11 היא עיר רוכלת עמים נתלה ולפני עשרים שנה נמצאו בתוכה י ע כשלשת אלפים משפחות מב״י, ועתה לא נסצא מהסון היב הזה רק המשים משפחות 2י). דבי־ גריל היה כעיר והטעיה מאד םםפי־ יושביה, ער אש־ בתים רבים ''עוטרים שמם וחרב מאין יושב ונסיים לפול למשואות. בין החרמת ההן עומדים איבעה בתי כנסיות ליהירים ושלשה מהם עומרים רקים, ואיש לא יבא אל תוכם, כי יש מקום כהאחר להכיל את כל בני הערה הקטנה הנמצאים עתה בעיר. היהירים חיים חיי חופש ודרור וכטעט כולם עשירים, וכמה מהם עושיט עניני ססחר וקנין לחב, תכונתם טיבה םאר, כעלי הכנסת אורחים וטימ לכב, אן ידיעתם כלמודים מצערה מאד. מלבר מסחרם וקנינים יש להם עצי שקרים רכים, אש־ ספרים יטלאו צחרורת כספיהם. שם הבטיחו לי כי נמצאו שבעים מינים *שונים מפח

השקחם, ואני יורע רק שנים עשר טינים. היהודים בעיר כאכסארא יש להם מנהגים םיוהדים. כעת קבורת םתיהם ישאי את המת בארון פתוח אל םקים הקמות ומזמרים שירים אשר יעמרו, יסבבו ע עצב. שבע פעמים יעמרו על דרכם. ככל פ המלים את ארון המת ומזמרים ומתפללים, וכל אחר ישליך מטבעת זהב אל 'תוך תכה קטנה העומדת על טף המת. וכאשר יעמרו בפעם האחחנה יגביה החכם שלהם את החבה ויאמר: מרעים אנחנו כי אין צחק בארץ אשר לא החטיא נפשו בעון זרע לבטלה הטיליר םחניח חחית־לילה להמונים הבאים אחרי מות האיש וטדאיבים לו טאר באסרם כי בניו הם וחפצים לקחת ירושה בין שאר הבנים. ולזאת הננו נותנים לכם כזה הכסף הזה, לחלק ירושתכם למען לא יהי׳ לכם עור שום זכית ונחלה באיש המת ולא כבניו אחריו׳ ותעזבו את בשר ורוח המת למען ינוח בשלום על משכבי. כשם ר׳ אל עולם ותורתי הקרושה ובהסכם כני הערה אשר כזה הננו טה־ימים ומנחם אתכם, והח־ם הזה יכריחכם להטלט בסרברי תלאומרה ובתוהו יליל ישימון מקים אשר לא תיכלו עיר לה־ע לשום כן ארס. בבוא הבחנה על מקים הקברות, מסבבים את הקבר, ואחריי אשר קברוהו ישובו

העירה.י עיר כאססארא סובלים ממחלרת הצרעת, אש־ תכבד אכפר־ז ב ש ר. י עליהם כיותר כעת בשול השקרים בחודש אב אשי כמעט אין אחר נמלט ממנה. אחיי אשי ירפא האיש מזה עיר ׳שאח על גופו רשמים נכי ים ממחלה זאת. היהודים קוראים המחלה הזאת כשם הנקראת ככה״ק.

לצרעת לבנה אין תחפה עיר כנזכר בתורה הקדושה. T קחכ

. עייקכיירא יאמר: אחרי נסיעה על נהר חדקל בצאתי I) החכם קי •וער לינג ביברי צוד! ת סה נאכבארא. ניחור ר ו צ נ ה 0 ! לעיר העתיקה 4 G זוה׳דו, נא בארבעה עשר לירח אפריל שנת 1 נודעת העיר הואיז על יי' עצי שקדים הרניס הנמצאים נתוכה וכמעט כל התישכים יחיו נסשם ווהט, נהיית השקדים ראש לכל מאכליהם, וכל כן טוניס המה הסירות האלו עד אשי יינאי מהם לרוכ בכל שנה לעיר מדד וערי אין פרס. טייקסיירא מצא העיי הואת במצב רע מאד • לפ;י ש>זעה או עשרה •מים טרם כוא! התבקע בנין אחד אשר היו אצ!ר בתוכו המין רב מאכק שיפה ונחרכ חלק גדי, מהיגיד ויסבכ נוק גדול מאד. ולפלא כי הנוסע ההוא לא יוכיר מא!מה מהיהודים שס , אשר כימי כניויין מטוליטלא היו עד שני אלפים נפש, אן כאשר נתכונן ונראה כי מייג^לי;! אלן• משפחות מנ״י אשר נמצאו שם וה לפני עשרים שנה לא נשאר! היום כ׳ אם חמשיס, ק הוא אפשר אשר מספרם היי מצינר מאד במחלת המאה השנע עשרה עד

אשי׳ ל•* שיה הי׳ כעיני טייקסיירא ל־כי אודותם.ם. החכם 2-) בנימין כספיו צך H ידכי מיה ייידיע כי כימיו הי! שם שני אלפים יה1רי ריטט-גר לספרו חלק י" א צד /103 יוכיר ממאה משפחות יהירים ניניי הואת, ועתה מספרם

כאשר וכרתי.

- 50 —

ב לעיר באססאי־א עומרים אי־בעה בנינים גדילים העימדים לפיל, קרו ולפי דברי החישבים היו הפנינים האלה אומיה הסוסים למלך שלמה

אך אינני מאמץ כיכר הזה.א נסעתי על נהי זהאט־אל אי־אכ לעיר סאהאמעיאה הח־זוקה ר א ת ס א ב מ משם מהלך שלשה ימים. לר־ח נכין כי ינשב לא המשך הנסיעה כי אם שלש שעיר־}. העיר ההיא נהשבח למםשלחז פרס, ואץ גרים שם יהירים. משם נוסעים הלאה על נהי־ חא־ באמעשיי־ ואחי־ נסיעה שני ימים נבוא לכפ־ קאי אשי־ היא גבול רחמיי "לארץ תיגיסה אשי־' נהי־ זהאט־אל־אראב לעיר םאהאםא, ושם באזיה. משם נביא עלז

יתחלק הנהי־ לאשרוח רכים הנשפכים אל חיך לשין ים פי־ס' יר מהאמא יביא הניסע אחרי מהלך 24 שעות לעיר אבעשזר הנקי־א י ^ מ

בפי הפי־סיים בענרער אכעשיר.

יח. הורו המזרחית.

צותיה^ מראה מקימות וראיית נפי ס ו ה י ג י ס מ 1 c s ס י ע נ ס , ה > r <

מעיר אבעשיר נסעתי על אנית־־קט־י־ ובאתי לעיר באמכיי בתחילת ירח פעבמאר אחרי נסיעת עש־ים יזם, לא אדבר עתה מפ־טי נסיעתי זאת, ומהעי־ים הנחלות אש־ עכרתי כהן בהוח המז־חית, וארברה נא מה מדברים המגעים לטט־ת מסעותי, וזאת היא: להתחקית על שי־שי תלי עש־ת שבטי יש־אל האיבדיט. וט־ם כל מיכרח אני לדבר דבריבס אחרים איחת מטעיהם ודברי כתבי הקידש נ־ יהיו לחקירת הרבי־ים האלה,^ אך הש־כ א ־ י ש א) בימי מנחם כן נרי פרץ פיל סלך אשור באיץ י: ידו מבלע אחי־י אש־ קבל אלף ככי־ כסף מן יושבי הארץ וישב לאי־צ,ם ברבי־י הימים א׳ ה׳ כי׳ו נזכר, אשר פיל (טלכים ב׳ ט״ז, י״ט|. אמנ יתגלת פלאסי־ מלכי אש •ר הגלו את שבטי ראיבן נר וחצי טנשה טא־צם

וימאים לחלח יחבור והי־ן, על שפת נה־ גיזן. ב) בימי פקח בן רמליהו הגלה תגלת פלאסר יושבי כמה ערים ובתיכם את כל בני שבט נפתלי ויביאם אשי־ה ןמלכים ב׳ ט״ו כ־־ט' (ובישעיה ח' ל ג]. ג) בשנה התשיעית לממשלי־ן הישע כן אלה עלה ש־יטנאס- סלך אשוי־ רצי שלש שניס על קיית המליכה שיממן, ויבקענה אליו, ויגל את שרירי עשרת השבטים אשורה לחלח וחמי על נהי־ נהן ועי־י טרי. טלכי׳ ב׳ י׳׳ז. על פי הדברים האלה נראה כי נשבתה טמלכת ישראל בשלשה פעמים אשר נפל האויב בגבולותיה והגלו למקומות שונים אש־ אינם נזכרים

ככל פעם באר הטיב.ם נטצאו העמת שומת על־" זה ככה״ק. ער״ס (כישעיה י״א י״א| נ מ א,*־ עמו טיזכר: והיה ביום ההוא יוטיף ר' שנית ידו לקמת את שטחמה אשר ישא־ מאשור וממצרים ומפתחס ומכוש ומעילם ומשנער ורעך וממערב ומאיי הים. והלאה יאמר אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא ז אקבצך, אימ־ לצפ״: תני! ולתימן אל תכלאי! הביאי בניך מרחיק יבמתיך מקצה הארץ (ישעיה מ״ג ה׳ ו} ובשקים אחי•: הנה אלה מרחיק ימאי, והנה אלה מצפין ומים ואלה מארץ סינים ןישעיה מ״ט י״ב). סצי־ים ואיעיי יחעים לכל. ובנוגע'לארץ כיש כבי גממ וגמרו מרעי גלילית האיץ כי תחת השם הזה תכללנה ארצית אביםיניען ואעטהאפיען, וראיה לרב־ מאש־ נמצא

בירמיה

— 00 —

ז : היהפיך כושי עורו ונמר חכיכורוחיו מה עתו! ער־1 ג " [כירמיה י"ג כ מראה עור תושבי האי־צית הנזכרות. עילם בפיס ג״כ יחעמדניאל ח׳ כ', באטיו ואני בשושן הכירה אשר בעילם המרינה ולפי רעתי ה־איה הזאת םכי־חת. הגולים באי־ץ הזאת השיגו רשיון מכויש מלך פיס לש־כ לארץ אבותיהם, וכיחוד שבי בני שני השכםים יהירה וכניםין כחברת איזה כהנים ולוים, וכמה ממשפחת אהין הכהן. כפעם שנית שבו שרירי שני השבטים הנזכרים כימי טמשלת ארתחשתתא המלך. מכל אלה נראה כי נדחי ממלכת ישראל וטעט מזעיר טשכט לוי [עזרא ט״ו] כי לא שבו לאיץ מולדתם אך

,נשארו במלה בערי מרי וכמקומות אחרים הנזכרים לטעלה.• Kabur-Kefil אשי שבש ן וחבור לפי רעתי הנה הערים Chila נ ך חל ננלו עשרת השבטים לראשונה ומשם היכאי הלאה למקימית אחרים• שוני• אשר קרםיני. כטכור הארץ על הענין ההוא כבר רבת מחבריר היא ארץ קורדיסטאן הטתחלת לפי התרגום הירושלמי מעיר נציבין ע נ ש [כראשית י׳ י]. חמת, הוראת השם הזה היא, חים, או חטר־ן המורה כי שם מקום זריחת השמש, ולפי זה תחר־ן השם הזה יוכללו לפי

רעתי כל איצית הקרם למזרחה של ארץ ישיאל.ם ״איי הים״ יקיף כמה ארצות ומקומית, אך לפי רעת נוסעים ספייםמים ש ה אשר גלו ארצית שינות המה איי הורו המערבית. לפי רכיי נוסעים אחרים נאסנים אעיר עור על אמה דברים אחרים. פתרוס היא לפי בעל

מקור! ישראל ארץ arlhia״l על חיף ים השחור.ח אביא זרעך, חחת המלים האלה מוכנים נרח* ישראל המפחדים ר ז מ מ

ס, חלח וחבור, היה וסיני• [כינא]. בארצוח שנער, פיח הסלים ״וטטערבאקכצך" יוכני פזורי שבטי יהירה ובנימין הנפוצים ח ח ו באיזה ארצות אייראפא העוטרות לפי התחלקות גלילות הארץ לרוח צפונית מערבית לארץ ישראל. ותימן אל תכלאי םתיחםים אל גולי ישיאל

בארצות אעטיאפיען אביםיניען ונוביען.

יט.ח הורו הטזרחית ישכי טעילם עטים שונים ללשונותם ולמיהם. ואני ל צ ר א ב שמתי עין בחינתי כפרט על ששה שבטי העטים הי־אשיים היושבים שם, על מנהגיהם ואמונותיה• השימת, כאשר אזכיר. את הרבי אשר שסתי לי כספרי למטרה, לדבר כיחיד אירית אחי בגי עמי, איתי אשמור לרבי־ גם בדברי כרכר ארצות הירי המז־חית, ואדבר אירית שבטי ישראל

השוגים האלה:

א) ״בני־ישיאל" או היהודים הלבנים. ב) שבט הקאנארינצי.

ג) היהודים השחורים כקאטשין. ר) שבט הבאניאנען. ה) שבט הפאארסי. ו) שבט ההינרוס.

בני

~ 01 -

א. ״בני־ישראל ׳׳׳ או היהודים הלבנים.ם השבט הקאנאיינצי אשי נם חלק בני השבט הנקי־א בשם חנזכי, נ טמנו לפי דעתי מ?רע עשרת השבטים היא, נתישבי באיץ הירו המזרחית טיטים קרוטים. אין ביר1 ספק אצלי כי שבט ״הבני־ישיאל" אשר זכרתי טלכד שהם יהירים נטורים, גם הם באמת סזי־ע עש־ת השבטים אשר נגלוחמי כיטי הושע בן אלה הטלך האחיין מיש־איד1 ע׳׳י הבשרים לחלח ו

על נהר גחן וערי מרי.ת והטיפתים לרבי־י אלה, הנה הנם: א) בהיותם חיים נפרדים ו הראי ונבדלים מאד "מן שבטי העמים עוברי אלילים אשי הם יושבים̂־ן בחברתם בכל בתיכם ומתאמצים ככל עיז לבלי התקיב אליהם ולבי

אשר יש לאל ירם. כ) שוטרים כמה מצות עקריית מרת יש־אל ומדקדקים כדים מאד, כגון מצות מילה ושמירת השבת. ג) מהרו מאד ככל הדינים הנוהגים לשחיטה, ואינם איכלים מכשר הבעלי חיים אשר נאסרו בתורת משה. ר) מכבדיםא ידעו לקמת מאד את ספרי התותח הנמצאים ככתי תפלותיהם אף אם ל כתוכט. הטפרים ההם עתיקים טאד, מראה הכתב הוא אדמדם, כפי הנראה מיוב הזקנה, וביתר הדברים המה שוים לספרי התותת הנמצאים אצלנו.rrarw ה) נם השם אשר כי נקראו זה שנית עולמים ונודעים כין כל עטי , הודו המזרחית יעיד ויגיד כי תיצאיתם ממעי שבטי עש־ת שבטי ישראל

המיפתים המעירים על הייתם מזרע עש־ת השבטים המה אלה: א) נהר גוזן הנזכר בתורה הוא לפי דברי בני יש־אל האלה נהי גאנגעז השוטף בארץ הורו ואשיי על שפתיו יושבים המון רב מבני שבטם משנים קרטוניות. ובאטת טלה ההורית גנגז שיה כמעט באותיותיה ובמבטאה אל

מלת גחן העברית. ב) דבר ידוע הוא כי ראשית טקור נהר גאגגעז הוא בארץ האך-טהי- כעט אשר תגביר•1 כממלכרת קאמל טעכר הא־ץ אש־ באו בני ישראל דרך שם לארץ הודו המזרחית; הדרך כמדבר רע מאד, וםלא סכנות וטעקשיםם ך אורחית ניםעים גדולים להמונים ירהבי לפעמים לעכור דרך ש אשר א וער היום עיר לא נירע באר היטיב להניגע לשבטי העמים היושבים במרבדי תלאיבית ההם. ולפי ההשערה, נם בני ישראל בעכ־ם דרכי המרב־ הגדולם אש־ התיישבו שם והתאחזו ה י ח א ההוא השאירו אחריהם שכם איזה מ

ער היום הזה. ג) בין בני ישראל ההם לא נמצאו לא נהנים ולא לוים. — וכאשר מזרעת נמצאים כהנים ולדם כין היהודים אשר מיצאיתם ממלכות יהודה ככין הספרדים כבין האשכנזים, וככל מקום יככדום אחיהם כאיזה עניני

הדת לזכתן כבירם בזמן שבית המקדש הי׳ קים. ד) בני ישראל היושבים בהודו היה להם לפנים ספר דברי הימים אשר הין כתיבים בו תולדותיהם ער עת בואם לארצות האלו. אך על ירי הטלחםות הגדולות אשר נלחטי ילידי האי־ץ את עטי אייראפא נאבד טירט םפר יקי הערך ההיא, כי טוכרחים הי׳ להטלט על נפשם טעיר לעיר ומפלך לפלך. אסנם בני ישראל היושבים בקאטשץ על חיף טאלאבאר יש בידם ספרמכל משמר טיםי״עולם י ער הימם. בספר דברי הימים אש־ ירעו לשמרו זר הגלו מארצש ש ת א ע דברי הימים הזה כתובים כל טקריהם ותולדותיהם ט בימי הושע בן אלה ער ימינו אלה. ימים רבים הי׳ הספר הזה בירי משפחת. מה ערגה נפשי יכלתה רוחי לראות את ס׳ ץ ר א האלאגי היותר נכבדה ב

דברי הימים הזה, אך לא צלחה חפצי כירי. נוסע

— fi2 —

סע אחד אשי עבי באיצורה ה הנה במאה העביה צלחה לו לראות ו נ הס׳ הזה גם להעתיק סכינו אמה רבייבם אשי־ היכאו בס׳ מקווז ישראל, גס כס׳ קורות הימים מהחכם הי-׳׳ר מירכי יוסט הי״ו, גם בספיי

כמהדורא היאשינה.ת עיר באמביי כטיחק שתי שעית מעיי באיקייט נמצאת קהלה ו ב בסבי אחת מכני יש־אל הנזכרים; המה חיים חיי כתי־אבית [פא־ם י טריארכאליש] רעם נשיאגמ היה ״כאבי" וסיפר לי אודותם אשר ט באו אנשי אייראפא לאיץ הזאת היה םספ־ם רב םאר והיאש אשר שסו עליהם לסשיל בם הי׳ נק־א כשם״שייק״ (שיימישלן וכאשר נאלצו להפי־־ר איש טעל אחיו לרגלי המביכות אשר פיצו כארץ, בקשו להבם מקום מפלטי ת על קצה נכיל־־1 ארץ הודו המזרחירת אשי נתישכי שבש ויחיו חיי ד וחיפש בימים האלה. גם דברי הניסע המפירסם ״נילרעמייטטער״ מסכימים לזה, כי לפי דכריו כעת ראשית התישב עמי הנוצ־ים כארץ הזאת, משלו בהודו המזרחית כמה משנה־למלכ־בם [פיצעקעגיגען מבני ישראל. הארת• כי רב היה בזמן הגזכי. גם החכם ריר •ווילזאהן אשי ר פ ס יעיר על מ הי׳ בארצית הורו בשגת 30*1 למספים יםפי נ״כ טשכט ״כני יש־אל*

אשי ישבו בסביבות באמכיי. בני ישיאל הנמצאים כמקים הנזכר יושבים כבתים מוקפים גגות ופידסים הנעכרים ונש טייס סיריהם, וככלל המה עשירים, ומתעסקים כעבירת האדמה גם במםחי וקנין. עם אחרים ידברו כשפת הידית, וכין עצמם בלשץ טאמולי אש־ כמה מלות עבריות נמצאו כה. נם תמונת פניהם תעיד כי מזיע" העכריט הטה, ואף כי אקלים האיץ שנה תבונת פניהם, ככל זאת עיר נשאר בהם הסימן הראשי״המציין והמבדיל״אותם משאי עמי האיץ ואוטר לכל כי עבריים המה. זה לפני שנים אחרות מאד נבעת ונכסלו ככל דבר המגע לאמינת ישיאל, ושבחו את שפת עבר טבל וכל ולא ידעי כי אם את תמינת האותיות אף אם מכל משמי־, שמת כסה ספרי תייות אשי היו אצחים בבתי תפליתיהם; וככל זאת אמונת רת מורשה קהלת. ועיר י יעקב הכתה שירש בלבם והיתר, ציורה כרוחם םגויה בחיתם צ ער היום מקרשים המה סאר את ספרי תוחתם ומקשטים איתם ככל סיני פאי והרד ומתקיבים אליהם ברגשות קידש, וםנשקים איתם באהבה וחיכה יתירה יםתרחקים טהם לאט לאט כשפתים נעית בתפלה יוצאות ממקור לכם. לא היה להם שים חפלה בלשין הקודש, וטלבר הטקיא שמע ישראל כל תפלותיהם היו כשפת הארץ; אמונתם כביאת המשיח חזקה מאד.ם זה כשבע או שמונה שנה, והיהודים היושבים בעיי באמביי אשר נ מ א כאי שם מבגרר ובאססאיא והנם עתה כחמשים םשפחית. שלחי מביניהם שוחטים יסורים אל כני יש־אל הנזכרים הנפזיים כא־ץ ללמדם דעת דתנו הקרושה, ולהראיתס הדרך בה ילכו בתוררת ר׳. ואף אבם מתאמצים יהודי כנדר להיטיב לבני יש־־אל האלה, ככל זאת אינם םחשבים איתס ליהירים גמורים ולא יחפיצו להתחתן עמהס, ושלא בצדק מדמים אותם לשבט הקאנארינצי ולשאר שבטי העמים עיבח אלילים. בני יש־•אל האלה מתגאים בשם ישיאל אשר בם יתכנו, ומתאמצים ככל עת להתקרב

אל שאר אחיהם באמת ואמוגה.ה משליחי המצרים [םיססיאנע־ע) באים לפעמים אל בני יש־־אל האלה מ כ וטנסיס רבי אליהם להטיית לבבם מרת אבותיהם ומסיתים אותם

לקבל אמונת הנוצרים אך לא צלחה חפצם כירם עוד ער היום הזה. לפי

— c& —

לפי דעתי טספר בגי ישראל הנמצאים כמושכות האלה וכשאר מקימורה כהודי אשר בקיחים עולה לערך שתי אלפים משפחות י) .

בעיר כאמכיי מצאתי לערך חםשים משפחות מכ״י ויש להם בית הכנסת. אין להט מורה וטנהל רק שוחט ומדק, היהירים היותר עשירים

כעדה הזאת הלא הטה הר״ר דוד שושן, טשה עזרא, יצחק דור.

כ. כ. שבט הקאנאריגצי.

ם במדותיהם ביי השבט הזה היושבים על חוף מאלאבאר שינים ה ומנהגיהם מיתר שבטי העמים שם. אין להם אמונה טיזחררת רק שומרים מנהגים מטגהגים שונים לקוחים משבטי העמים האחרים היושבים כםבימתיהם. ולפי רעחם היא הדרך היותר ישרה שיבור לו האדם כעניני הרת והאמונה. מחור לקחו להם למורשה המון מנהגים סבני ישראל, ושוסרים את חג הפורים כשמירה מעולה כטוכא למעלה. ביום החג ההוא יעשו להם שתי תטונות ארם טעצים וםלכישיט אותם כבגדים יקרים, ומכים אותן כחוזק אשה טול אחותה ער אש־ תשבי האחת לרטיסים. התמונה הנשבירת הי׳ תהי׳ להם למזכרת המן הרשע, והתמונה הנשאררת לזכרון מרדכי היהודי, ועיר לא שככה חמתם ער אשר באחרונה יתלו את הסן

המנותק על העץ.א נודע ברור מקור תוצאות בני השבט הזה גם לא הזמן אשר כי נתישבו ל בהורי המזרחית. ואני אמנם ארהיב כנפשי עיז להניד רעתי כי המה ג״כ טשרירי עשררת שבטי ישראל אשי־ במרוצר־ז הימים וססמת שונות

שכחו את מקבת כור נוקרותם. בעל המחבר ס׳ צטח דור יגם מחברים אחרים יאמרו, אשר חלק גדול מעשרת השבטים נתערב בין עמי הזח המזרחית וברמת הימים היום לההשעיה כי נחשבו כני השבט בראשונה רי ) לפי זה יש י 2 לעם אחר לזרע ישראל, כי בכל התחלפות מגהגיהם ומחתיהם המה מאמינים אך כאל אחר כשמים וכארץ, ומתחתנים רק בין עצסם, כפי הנראה הוכרחו בימים עברו ע״י איזו סבות לעזוב את דת אבותיהם, אך ככל זאת החזיקו עיר באיזה םגהגים ער היום הזה, והדבר הזה אינני מן הנמנעות באשר כי רבדים כאלה נמצאים כהיום גם בארצורת ספרד וחסיא. כן נמצאו בתחלרת המאה הנבחרה, אלפי יהודים כארץ רוסיא אשר נודעו בשם שאבאטניקי [שומיי שברת] אשר אחיי עכור כמה שטח מאורת בהייתם *מוכיחים לקבל דת אחרת שבו אחייב לדת מורשת אבותיהם. בשנת 1855 הוצאתי לאור כעיר תלומסא; כאלגיר חבור מייחד כשם מלחמרה ארבע שנה אשר לחמו הפולאגים עם החםיים והטיטיים בשגת 1648 ער

G521 ושם דברתי כארוכה כראיורת לקיהורת מדברי הימים אודות כת השאכאטניקי

ת האין חלק ששי צד 1087 ילבל משמונה מאות יהודים 1 ל י ל ג 1) הח:ס ריטטער ככפר! מ נהידו.

2) החנם ריטטער נכפר! חלק ה׳ צ־ 599 יאמר: הנד הינד אל החכה א. כיכאנאן̂ייי יאיץ !לקחי לויי את וודיתיהם ן י י נהי־! כי היהודים אשר עכרו נהר אינדוס, נתעיכ׳ כ ומנהגיהם , !ככה התנכרו מאמונות אבותיהם ינד אשר לפעמים לא יכירם הנוכע כי מוריג

העיליc הם .

— 04 -־

השאבאטניקי הנזכרים עיין כחכוח הזה צר 60-64. השאבטניקים גםהקאנ- צאריני שכחו אח טקורם, וחינגיס איזה חנים באטיניח היהודים רק ככה ההמל כמצות אנשים מלומדה ויחסר רק סכה מקרית אחח להשיבם אל

חיק דת מורשה כבראשונה.

כא. ג. היהודים בקאט׳&ןין.י)

בעיר קאטשין ובסכיבותירה נמצאים לערך שני אלפיבם יהודים שחוריבם, אמנם צבע עור בשיבם איננו שחור כעור הכושי. המה יהוריכש נמורים לכל דבריהם, אח ר' אלהי אבותיהם עוברים ככל לככיהם, וגם אינם נבערים כל כך כיתר אחיהם הלבנים שם. ומסופי על אידיהם בס׳ סקוח ישי־אל, כי אחרי נשבתה ממלכת ישראל הלכי כעשרת אלפים איש סבני ישראל עם המין עבריהם לבוא לריח דרומית אסיה. העברים האלה אשר קבלו עליהם כראשונה דת יהודית הי־גו את אדוניהם בדרך ובזזו להם את כל הונם וקניגם, וככל זאת גים אחרי כן נשאת נאמנים לאטינרח היהודים. אך הספור הזה איננו מסכים אל הקבלית המקובלות אשר אםפתין וקבצתין בעמל במקיטית מישבית היהודים הנזכרים. אכל יוכל היות כי היו שני שבטים טיהורים שחוריט יכני שבט האחד כאמת המה מזרע העברים) אשר נדבר עתה אודותם השחורים הנזכרים, בעיר היהיריכם השחיתם2

מםפי־ים קורות תולריתם על אופן זה: ע״י כבישת חלק אחר מהות המזי־הית בירי אנשי אייראפא, נפתחו שערי הצלחה בלתי נערכת אל המסחר הכללי, ותקות העושר שרקה לעמים רבים מקרוב ומרהוק לבא לארץ הזאת אשי־ עפתת זהב לה. כין ההמין הרב הזה נמצאו גם יהודים ־בים צעירים לימים םכגרר, כאססאיא, יעמען ומשאר מקימות אשר באו הנה לבקש ההצלחה. ואחרי אשר האהזו אלה האנשים בא־צית הנככשית, קנו למו שפחות מבנות הכושיים ינשאן

אותן לנשים אחרי אשר הביאון כמסורת דת אבותיהם.ר הזה ברבר ראשית מוצאם אשי שמעתי ספי היהודם השחורים, ו פ ס הי נשען עור על שני מופתים אחרים, האחר הוא, כי באמת כ היהודים השחורים יושבים באלה הארצות אשר נכבשו מירי עמי איירופא, וזאת שנירה כי כל מנהגיהם כעניני הרח ואטונה רוטים הם מכל צר אל סנריגי אחב״י בארצות הקרם , וזאת טראה כאצבע כי מיוצאי חלציהם המה. נט רשמי פניהם ושערורת ראשם יעירו ויניח כי ממעי אנשי קרם יצאו,

ולא מחלצי עכחם כושיים.ם ד״ר כיכאנאן יודיע בספודי םםעותיו כי נמצאו כיח היהוחנם כ ח ה השחורים ההם כתבי יד עברית גם ספרי תוחת כתיבים על קלף אשר היו קנין היהירים הראשונים ואשר לפי דברי כעל םקיה ישראל נהרגו סירי העברים. אני ראיתי כעיני את הספרים הנזכרים, אך לא םצאתי בהם שום רבר אשר יעיר על גורל זקנותם, או על הענין המחבר ם

יותר

1) עיין פ׳ גלילות האדן להחכס ריטטעי חלץ חמישי ווחנרת ג׳ אסיה, צד 598,י מלצי ו ו י ז 2) כפסי הנוכר צד 600 ניכר, כי הירודים השחורים ביגצמס מאמינים להיות ו

עשרח השכטים.

יהי־ טהנורע אצלנו, קללה נמרצת מחרפת ובון רובצת על היהודים השחורים מסבת מראה עור בשרם. ובאשי לא יחפוצו היהודים יושבי כגדר להתחתן את אחיהם משבט כני ישראל הנזכרים, כ; יזהרו היהודים הלבנים מבוא) המה בעיניהם. ובכלל התכוננתי, כי בחבית אחיהם השחורים, כי נקלים, היהודים טתק־בים מתי־ אל השחורים כאל כני יש־אל הנזכרים, כי יחוסי על ענייהם ועושים עמהם מסחר וקנין, ישים דבר אץ להם עם שבט ״כגי ישראל״. היהודים השחורים ישמחו מאד על אשי יהשבים יחי אחיהם

ליהודים נטורים, ומקבלים את כל איש יהירי נכר כסבר פנים יפית., וחיים נפ־רים י להיהודים השחורים יש קהלית מיוהריח, חכמים ובתי ספם גדלו והצליחי ה מיתר העמים ועוסקים במסחר וכמה מ ועומדים במעלה עליונה. יש להם שנים או שלשה בתי כנסיית באין שים קשוט יפאר, ובבכתי כנסיות ש^ני הבימה עימרת כחצי הבית ועליה קוראים כספי התייר.. מנהגיהם בבית הכנסת כמנהגי יהירי א־צית הקרם, אך מזמרים הפיוטים על איפן בני הודו, ושיטיים כל דיני תייר! שבע״פ. בגדיהם כבגדי בני ישראל, כגדי העשירים כבגרי עשירי בגרר והנותרים

כבגרי הבאניאנען.

כב. הנסיעה לקבול. שבטי עסי הודו •

ח גסיעתי לקאטשין היחה, ליאות את ספר דברי הימים לשבט י ל כ ה בני ישיאל הנזכר למעלה, אבל לא צלחה בירי אף אם הגירו לי ילידי הארץ על אמונתם כי עור נמצא הםפי הזה בידם. מעם שבתי לעיי באמביי ומשם שמתי לדרך פעמי לקאבול. עביתי הררי גאטהיס ובאתי לפינאה ומשם לשאלאפיר טקים״מושכ הראשון למישלמנים. אחרי שבעהימים באתי י 'לעיר הידעיאבאד, ושם יכלה נבול המישלמנים , ' ואחרי מהלך אחר עשר יום באתי" "לעיר קיינוא אצל ניבלי ואחי־י מהלך תשעה יום באתי משם לעיר נאגפור ובמרחק שמונה ימים משם באתי לעיר רעייאה אחיזת הבריטניים. מעיר כאמביי ער המקום הנזכר לאחרונה נסעתי על "עגלות נמשכות משירים, ומשם ער טירצאפור על נהי ניזן מהלך יוםםוםים. אחיי מהלך איכעה ימים על עגלה קשורה אחד נסעתי על עגלות ז כשורים באתי לעיר אללאהאכאד, ומשם לעי־ קאינפיי. אחיי נסיעת שבעהנה ימים] ולעיר אמריציר ימים מעיר קאונפיי ער" דעלהי [מהייך שמי [מהלך יום אחר| נסעתי על עגלית סיסים. מעיי אמייציר נתאיהתי לארחת ניטעים אשר נסעה לעיר לאהאיע, אש־ באנו שם אחיי מהלך אחר עשר יום, שם יכלה נמל הכריטניים. בהברת ארחה נוסעים אחרת עכרתי ללכת ׳עיי־ פעשיואר אצל קאביל על גמל עמי אפנהאניסטאן, ואחרי עכור שבע עשרה יום כעכרט את נהר חייכאר באתי לקאכול. סאה יום נסעתי

מעיר כאסביי לקאבול.ת אחרים מצאתי על דרכי זאת איזה יהודים נפוצים ומפורדים מו במקו אך לא היה לאל ירי להתחקיח על שישי עניניהם, כי לא יכולתי להפסיק בדרך. על אורות העטים עוברי אלילים, מנהגיהם וםחתיהם

אודיע

1) עיי! ריטטיגר נכפלו תלק ה׳ מחנרת נ׳ צד 599 נאמרו הילידים הלבנים מחסכים אתq .השחורים לאנשים נכויס ושפלים וצא טמא יקראו למי

— Ct> —

אודיע םעט אל הקורא בזרה, והסה לקוחים סחכורי אשר הוצאתי לאורUn an de Sejour nux lndes באלגיר שנת 1804 בשפת צרפת בשם orientalles ובחכורי נסיעת ישראל כתיב בשפת ערכית ובאותיות עברית.

ד. שבט הבאניאגען. שבטי הבאניאנען נחלקים לכמה כתות: איזו מהן עוברית לאש, ומהן למים, ומהן משתחיית לפיה. מנהגי עיברי אש ומים רומים אל מנהגי הפארסי אשר אזכיר הלאה, ולזאת ארבר כזה רק מהמשתחוים

לפרה. הפרץ־, הקדושה נכרת על ירי כמה סמנים ידועים, וע״כ קרישה היא כעיני עיבריה מעת צאתה מרחם אמה, ישים עכורה לא יעברו בה, ומאכילים אותה תמיר מהלב הטה׳ ועי כ עבה היא ושמנה, ועור כשרה

הלק ומבהיק. עובדי הפרה מתקבצים בכל יום אל מקום מיוחד מחיץ לעיר, ועומדים בםהיגה, וביניהם תעמיד הפרה. אחד םהכהנים יטיף אסיים אל המאםיגים בקדושתה, ואח״כ יקח כלי יקר אחד או יותר לקבל בי את מי רגליה. את הטיט הקדושים ההם יעיבו כצבע אדום, וכל אחר מהכהנים

יטבול אצבעו במים הרם, וירטיב בו את גבות עיניו. על ראשם נושאים מצנפת אך לא םביב היאש כנהינ. אמנם תמשך על מצחם על ירי שרשות, לאות על צלם תבנית אמונתם, הוא הקרן. כגריהם לבנים וארוכים ומחוברים על ירי כפתויים גגר החזה, ולהם מכנסים

כדרך אנשי אייראפא, נעלים ובתי רגל.ה מיוחדת להם, גם מדברים כשפת הארץ ככל אנשי היה. תועבה פ ש להם לאכול בשר גם את החלב הגעל נפשם, ומחיים נפשם רק מצמחי האדמה. בניהם יגשאו עורי" בהיותם בני שלש או ארבע') אבל י שארו אצלאמתיהם ערי בואם כימים כיאות, ואם בתיך כך ימירת אחד מהם אז ישאר הנשאר חי באלמנית היות עד יום המית, וזה דבר הסבה להשחתת המוסר כין נשי העמים האלה. הנשים נישאות מעיל ארוך ממשי

ממראה אתם התלוי משני עברי הגו ופניהן יראו החיצה.א יקברו את מתיהם אך ישיפוס באש ואת אפרם קרו לרוח, לפעמים ל יאםפוהו קרובי הנשרף ומניחים איתן לטשמי־ת ככלי. אינם מאמינים כתחית המתים, ולפי רעתם המית מכלה הנו והנפש גם יחד וע״כ הישבים ל;שית הטוב והישר בכלותם כל זכי מהגוף. רק הילדים עד י״ח חורש

יקברו במיתם , הסבה לזה לא נודעה לי.ת אשי כבשו הבריטניים את הארץ ויחלו למשיל עליה, נתבטלו כל ע מ 'הטנהנים האלה, אמנם הכאניאנען יעשו כערמה להתעות עיני פקידים אני בעצמי ראיתי הממשלה למען יוכלו להתנהג במנהגי אבותיהם, נ בעיני קבורה אחת כמו הנזכרת, ובאשר אחזה הלהבה בבטן המת נחכקע

'״כקול רעש גחל כקול הנשמע מקנה רובה עת ירה יירה הכדור טטנו.

חלק

י חו׳יל(ניאשימ כא פסיק ה' כ״נ, פסזין כ׳ כ׳׳ד, י נ 1) מנהג ישן נושן בארן הקרס נפי י, פכיק ת׳ יכ״ה פהזק ן׳^ היתה ונקה נת שלש שנה כשנשאת ליצחק, ג ׳ כ

- 07 —

ה. שבט הסאארםי.ה גדול מבני השבט הזה משתחיים לאש ומים כמיכא למעלה, ומהם ל ח עוברים לצבא השמים, לשמש ירח ולהכיככים. טדי עכורתם כך הוא: ככל יום מתקבצים בערב כי־1 בני הבהרה לפי עמדתם למקום אחר תחת כפת השמים. עיבדי השמש מניחים ידיהם על לכם ועיניהם נשואות אל אלוהיהם אשר בחח לםו כין צבא השמים. והטשתחוים למיםם או בנהר, לפי מצב מקים מושמתיהם עד הכרכים יעמדו במי הי

ומתפללים תפלתם.• המראה ה בני כל כתה מאלה הנזכרות יש להם סימ; פרטי חוצה ל ביחור על אמונתם אשר בררו בה. עוברי השמש עושים מםצנפתם כנף םכיכ אינם הימני, ועוברי הירח סביב אינם השמאלי. עוכרי השמש נושאים על ראשיהם מבע עגולה ככובעות שליט, וחלק אחר יוצא בולט למולם להגן על פניהם. הכובע מלאה נקודות קטטת דמית הכוכבים. המשתחוים לאש לובשים כגרים לבנים כבני הבאניאנען ולאית אמונתם דבוקה חתיכת בגר

ממראה אדום על בגדיהם הלבנים.ה יחיו רק מצמחי האדמה, ייחעמ אכילרת הכשר נ ה ל כני הכתית ה כ כטעט יותר טשבט הבניאנען כי נם את מראה הבשר יתעבו. בהיותי כעיר באטמי ראיתי פעם שני אנשים משוטרי העיר עוטרים על המשטר משני עברי החדכ מול המקים אשר שם עומדים כתי המטבחים. יעל שאלתי ער־, סבת הדבר עט ואמ־ו, כי איש אחר משבט הפאארםי קנה לעצמו ברמים יקרים מאת הממשלה את החוק למנוע את מוכרי הנש־ לשאת הבשר בחוצות לעין השמש, ולמט־ה הזאת העמידם על המשמר להשגיח על זה ומשכורתם שלימה ממנו. עור התבוננתי על מגהג אחר טיזר מאד כין שבטי העמים הנזכרים אשי ראיתי כעיני בהיותי בעיר באמביי בחודשה שנה יתאספו כ מערק שנת 849[ וזה הוא: כשלשה ימים רצופים כ הפאארסים כמקים מיוחד לעין השמש, שם יתחילו ללחום איש באחיו במכית אגרוף ובשלכת אבנים ועפר ובמשך העת הזאת ישחיתו יתעבו עלילה זה עם זה ער כי אין לפורטן בכתב. מים אחר פרץ אש בעיר, ובעורה כרעי י ע ב אשר כל־1 תושבי העיר נקבצו באי מכל־1 עברים לכמת ה

הפאאיםים על ברכיהם והתפללי לאש הלוהט כרגש קודש.

י. שבט ההינדוס.ם ורעים מכל אי , תושבי הורו מקדם קדמתה, המה יותר פי ס דו נ ההי העמים היושבים כארץ. המה אינם עיכרים לא לצבא השמים ולא ליסודות האיץ, רק בחח למו לאליה מממלכוה הבע" ח והוא העז.

קרושה היא מאד בעיניהם, וכל אחד ישתחיה ויתפלל לעז שלי הקשחה" לדלת ביתי, חולבים את העז, ואח׳כ שופכים את החלב בים או בנה־

וזאת היא עמדתם. ךןמך, אוכלים כשר שורים ועיפות, כל אחד יאכל לכדו לא בחברת אחרים והולכים עיימים ילא יתבוששו, רק מכסים עחחם בחתיכה כגר הדביקה מפנים ואחור באזור עור האוזר על מתניהם. נשותיהם נושאיה מכנסיים קצרים, ומכס־ס את לבן בצעיף רק שקוף, וידיהן ורנליהן מטלית.ת אם רבים מהם הם עשירים נתלים ככל זאת מחרים לעמד עמדת א פרך כערי שבתם. ם־אה עיים היא כמיאה נחושת ומבהיק יותר

ר עמי הארץ ומרביים רק שפת הורית. ת ממראה עור י עיר

— 08 —

כג.. ל עיר קאבי

אחרי טהלך מאה יום כאחי לעיר הזאח. העיר גדולה מאד ורכחי עם.

ק מתי מספי מאחכ״י מצאתי כה. כלים כאו לשם טכוכארא. ד

אין לאל ירי לדבר כפרטית טענ־ני העיי־ ותושביה בהיותי בה יק זמן" מצעי. במאי שם עיר לא קמה לדממה םע־ת מ־ירה אש־ פ־צה בעיר לפגי יטים לא כבירים. טבת הממכית היתה, כאש־ םפיו לי בגי עמי הגרים בה, כאשר אזכיר כזה: יר אסונה שלטרת שם בג־יגיל הנפשיר־ז ובתחית הגופות אחרי המות. רק תהית הנו תלויה, לפי אטינתם, בדברם המי** " ״ יקייכ לטירת נפשו ג י י ואיש ח י ז אחר"והיא כי יטיח איש, ארותיו ולא כאופן אחר. איש כי ימות וכנים אין לי, אז תשיף נם אשתו אתו; כי הנפש אשר חכח־ במית בעירה באיתן החיים היעיל אל המרת כדיך טבעי להחיורת נפשי לנצח, ואז תתלכדנה הנפשור־ן טחרש כקשר

אהבה נצחית יחד ולא תפ־רנה עיר.ם אשר ינהגו בם כעת כי ייבא ק־ק־ארם בזה על מזבח אטינת י הג המנה מינה בחדר שמינה מ שוא והבל, הם על אופי זה: גיף ה ימים, והגשאי הי, |ד.אשה או בעלה| יתלבש כגדי תפאררת דיבל להיכל עונג. שם מנגנים לפניו ככל מיני כלי זמ־, כתיפים ובמחילירת, ושלש פעמים ביום יביאו שם תושבי המקים ומתנפלים לפניי על כי־כיהם ויככרוהו ככבוד־אל. כיום השמיני מוליכים את המת והחי למקים טיוחר אשר כנו שט בית קטן סעצים יבשים וכסיחים אש־ בנקל באש יצתו, ומניחים בו את גיית המת. את החי נישאים שבע פעמים םביב הבית, וביים מקיפים את הכיח כקטן כגדול, ואחי כל הקפה והקפה כי־עים כלם לפגיי. אחיי הקפה השביעית יםירו מהחי את כגדי תפאי״תי, ויניחוהו אצל המת בבית אשר יציתוהו באש מכל עבריו. ולמען לא ישמעו קולות החי בצעקו מגורל כאביו ישאו כל הנאספים קול רעש גדול ומכים בתופים ומזמ־ים שירי תהלה בקול המון חוגג. אחרי אשר יעלו הגומרת על הסקר, יאספו את

דשן השרופים ככרים מוכנים לזה להטמינם אח־׳כ במערת קבר.ך קאכול היתה בת יחידה יימת עליה בעל נעוריה. חיש אחרי מיתו ל מ ל באו הכמיים אל אלמנת המרת ייבקשיה להיות מוכנת להעלירהם היא. "בת מלך הזארת אשר אהבה את בעלר־ז נפשה על מיקדה ג בכל עיצם אהבת נעורים, וקדושים היו בעיניה כל רביי אמונתה, השיבה למי אכריח כי דרושה היא לחפצם, וכי היה. אח־י עמר שמינה ימים, נשיפה בת מלך הזאר־ן כימי עלימיה, היא העולה בלברת אש על מזבח הבלי שיאומדיחים. אביה המלך מאן להתנחם יעל בתייחידתו, ונפשי םיה, ייגמי־ ברעתי לש־ת קץ לאמונת לה מאד על אבדן פרי בטי מחמר תחי הבל ואכזייה כזאת. ויהי בלילה וישלח את שימיי ראשי אל בתי הכמרים ויצו להמיתם, ונם כמה מאית סהס היכי לפי הרב וינקים בם מחרת בתו העדינה. לדבר הזה קמו המון רב מהתושבים יימ־ורי כמלך אשי היה מוכרח לרמש עזר מאת מבשלר־ן בריטניא להציל את נפשו וארח כסא מלכיחו טירי הקמים עליו. המקיים ההם והמבוכות אשר נעשו למלם באיץ עצייני מהפיס חפצי לסע למסעיתי הלאה בהירי אפנהאניםטאן, ויכריחוני לשוב

לקאלקיטא. מאחד

— G9

ד משבטי העמיס היושבים בארצית ההנה הגד הוגד לי בקאלקיטא ח א מ מנהג זר מאד. על שפח נהי גמן יושבים כני שבט אחר משבטי הברבאיים אשר לא יקברו מתיהם מתחת לארץ, אך ישליכים על פני השרות. וכי יחלה איש מהם ויגיע ער שערי מות, יניחוהו באניה קטנה ויוליכוהו לאמצע הגהר. שם יאחזוהו כאזגיו וטובלים אותו שלש פעמים כמים. אס ימות חחת ידיהם ישליכוהו במים להיות לביות לדגים. יכי יחיה אחרי הטכילו־־ז ישיבוהו לביתו. וכאשר ישיב לאיתני ייכישוהו ככגד לכן אתך ונותנים מקל כיח, ויכריחוהו לעזוב מקים מושבו להיות גע יגר כארץ מכלי שוב עור אל ביתו ער עילם. לפעמים יוליך אתו שטף נהר גוזן את גויות בני השבט הנזכר ער עיר קאלקיטא. והדביים אש* ספת היהודים משכי קאםל אותת עמי אפגהאגיסטאי דומים הם לדברים אשר נדבר אודותם במכתב־העתי ״כר א־ץ ליטא״ [קוריעי ליטע־יסקין בשגת 8ג!א1. המכתב הגזבר היוצא לאור כעיר ווילגא ירבר מזה ברברים האלה: ״יושבי אפגהאגיסטאן המה מצאצאי עשרת השבטים, ומספ־ם לערך 000,(H)('״4 נפש ארם ובלם נוםעי־בערר [נאטאדען! ולהם ממשלה סיוחרת םושליהם מקי־בם יצאי, וגורע יד חקפם וגכורחם כמלחמיתם העצומות אשי לחמו).״ תקותי לאל עליון אם יהיה עמדי להפיק חפצי בירי לסע את הבריטנים, לטםעותי עור הפעם בארצית ההגה, אז אשים עץ בחינתי על העטים הנזכרים

כדרישה וחקי־ה.

כד• היהודים בארץ םינים נכינא].

מקאנול לקאלקוטטא. הנסיעה לארץ כינים. וינגא_פור. עייר מצנ היהודים בארץ סינים. לנריס אחדים לקוחים מס׳ מקוה ישראל. הערות ממכתב קורות הימים לצפון אםבכו ןצייטינג

פיר נארדדייטשלאנ-]. מנשה כן ישראל

ל עברתי דרך אלאהאבאד, טירצאפור, כענארעט ופאטנא עד ו ב א ק מ אשר באתי לקאלקיטא. אינני מיצא את עצמי םיברח לדבר כזה אורית עיר קאלקוטא, כהיות כל אש־ יש לדבר בה כבי גליים וידועים

אל

י) החכם ריטטער ככפר! מגלילות הארץ מחכרח ג׳ חלק ח׳ צד 9 1 יאמר כדברים האלה: מספרףיהו־יס כארן אפגהאניכטאן רכ מאד, ונחשבים לציצאי עשרת השגט־ם אשר הגלו לארץ מןי ונא שבו עוד ירושלמה, אמנם אחרי כן כהתחלת ממשלת הקאליפים היה גירלסז כגורכ משפחות משכט הנעםטיוריאנער הניצריס, אבד היכו לפי חרכ המנצחים הערכיים או קכלו עליהם את עילם? ואלה אשר לא הטי שכמם לכבול עינם כיישיי יאכלדא. ;אשר נא עדיהם׳ כנימי! מטוליטליז צד 8-1) קאשמיר, ואפגהאניבטאן, בננו תלאוח רבות עד י הנוסע הענ מיד מידי רודפיהם; ריכם תוכו לרגליהם. ואלה אשר לא נשתה אמ!:תם באמונת אכותיהם- קצה מרום יזלק הארץ. גם עמי אסגהאני=טאן כעצמם מאמינים להיות וווריג ישראל נמ,ט> י ולפי יכרי נ^נויטאיט הס מ־וצאי חלצי שאיל המלן. לדיגת הקכם כוכאנאן, מספר אלה אשר הםנ היהויים לא ׳יכל להיות רכ מל־ד, לרגלי הש;1יס הרבים אשר ישתנ! שכטי העמים בהמת מ1רי, איייניתיהס ילשינותם. כקייכיל נמצאו כיום יהזדים רבים, ונטישות יה- האלה כן כתואר פנת מושבית 1 מ 1 ץ י סרך סינים. יותר מששים מ מסתריהם תפרוצנה על כל גלילות אויה העליונה ע ישנים ליהודים הדלה נודעים בהודו וסינים, אשר נקשרים יחד כקםר המסחר וקנין ושום מקום לא יכשר"להיות נ;ריח התיכון המבריח יחד את כלם כעיר קאכיל. החכם כיכאכ^ן יראה לדעת כי נמצאו שני מיני יהודים בגלילות אויה התחתונה. ללה הדימים כמעט כמראה עור בשרם לעמי הינדי::, !־ושביס מעבר לנדר היכחפ, ואלה ממיאה המורגלת אשר נתישמ שם

אחרי חורבן הבית השני. החכם אל נורנזס לא הודיע לני שוס תדשות כדבר יהודי קאב׳ל,

— 70 -

אל הקוראים הנכבדים. גם כרכר החמש עשר מאות טשפחית מאחכ״י אשד שם אץ לי מה הרשית להודיע זולת אשר יחיו שם חיים טאיש־ים בהש־ןט ובבטחה, ויבים מהם גדלו ויצליחו מאד כעגיגי םםחים, מגהגיהם ומרותיהם שיים הבש אל אלה מאחב״י היושבים כעיר בגדר אשי רביגו עליהם כמקים אחר. כמעט כלם משכיליבש ביריעות ולמ־רים הרחשיבם לחפץ הזמן ההוה אך אין להם רבנים טיוחרים. אחר מנכבדי עשירי הערה כה־״־ יחזקאליי'יהורא ני׳ אש־ יריו רב לי ביריעית התלמיד ובשא־ חכמית ומדעים הוא להם לראש כעניני הרת ואמונה, ואחרים מנחלי עש־ריהם הלא המה: מסף עזרא קאלופי, ראיכן יצחק זכור, יחזקאל עזרא קאלופי,

דור שישי הי״ו. "•־'ע נסעתי על אניח לעיר זיננאפור אשי באתי שם אחי נסיעת ט י ו ל ל א ס מ 1 חמשה ועשיים יום ואחרי סבל תלאית רמת. שם מצאתי

ה ישראל קטנה, ימשגיחיה המרק בני הי־״ר יחזקאל־־1 יהוחי•־* הנזכר ר ע טקאלקיטא. ואף אם לא ארכה עת היותי בעיר הזאת, בכל זאת נירעתי

לכמה מאחב״י היושבים בה, אך אץ לי שים הדש להגיד אודותם.ף אס נהלשתי מתלאות הד־ך, גמ־תי כדעתי לנס־ע הלאה על אניח־ א קמור כריטאניית לעיר קאנטאן ה־ה־קה משם מהלך ששת ימים. כין הניםעים על האניה הזאת היה נם אהד מבני יש־אל איש באמביי אשר הלך גם הוא עירה קאנטאן. לא נטצאי כעיר קאנטאן יהיריבש היושביבם שם דרך קבע אך יש שט טספר רב מאחב״י הבאים שם םאיצית רחיקיתה ח ד ר וקנין. חיש אחרי בואי שם נהייתי ונחליתי כמחלת ק ח לעשזת םס עזה ונטיצח והוכרחתי לשבב על עיש חי עש־יכש יוכם,, ואחרי רואי כי אויר הארץ היה טבת מחלתי ע״כ חשתי לשוב לבאמכיי ושם שכחי לאיתני

חיש אחיי שובי.ה נסיעתי מכל עמלי שעמלתי לעביר א־צה י ט מ ל היתחן אשר היה ל ב םינים הוא רק איזה ידיעית אש־ קבצתי לאחדים מפי אחב״י שכם. מהם נידע לי כי אינם נמצאים יחרים כלל בסביבות עיר קאגטאן. אבלה לשתים או לשלש ח מעבי לנהר הירוק ישנו עם אחר, השולח פעם א שנה ארחת נוסעים גדולה לעיר קאנטאן לקנות בשמים, מיני צבעים שינים טהעע ושארי טינים טםחר הארץ. הנוסעים הנזכיים הבאים טשם ידועים

כשם ״הוואייסטען״ ונחשכיט לבני ישראל.ש ירים להשערה הזאת מהשם הזה אשי בו נקראים כי ,,הייה" היא י ן שם עברי ומורה על נצחית הבייא, יזה שמו וזה זכרו בפי כל אשר בשם יש־אל יכונה טרור דור. ככל זאת אינני טחליט הדבר היותם יהודיםה ת מ כאמרת כל זמן שאין לני מיפתיבש אחי־יבש נאמנים ולא ימבי על אאה חוזה יה ז הדבר. על המצא יהירים בא־ץ כיגא כב־ הגיר מיאש כ אשר רוחודברי" בו לאמי: ואלה יביאו מא־ץ םינים ואין עוד ספק ברבר

אשי תחת השם סינים נכללת האיץ היריעה כשם בינא.ה לאל ירי לעביר בעצמי אל מקים ם־שב עם הנזכר, כלא תפונה י ש ה א

צלחה לי להתחקוה על שישי רגליו ולרעה שי־ש רבד נמצא בי, ולסלאית חש־ץ יריעותי ברבר זה אציע לפגי הק־־אים מכתב אחר מאישה אחכ״י בארץ ההיא. כותב ח י עברי היושב בא־ץ סיגים ובי מחבר א המכתב הוא ק־יב ומידע לה־ב הג׳ בהרי׳י אי־׳ין איגוילד ני׳ אב״ד דקיקג והגליל, והיב הזה כטובי גחן לי המכתב הזה לחלקי כיעקב שטיאטמי

ולהפיצו ביש־אל: וז׳יל; בשנה

71

״כשנה עברה וגם עחה זה לפני ימים אחדים ראיתי איזה טאחב׳יי יושבי םינים אשר באו הנה מעיר קיי־פאנג-פו במחוז קו-נאמר, בתתםכ, וכמה משליחי בריטניא ־[טיסיאנערע] אזן קשבת לרברי איזה יהירי״1 עי אשר קראום לבוא הלום" למען דרוש וחקור מהם על אירית עניניהם וגם להשיג על ידיהם איזה ספרים וכתבי יד עבריר־ז. הנוסעים הנזכרים באו לראות פני כביתי, וכמה פעמים דברתי עמהם בשפת עברית, לפי דבריהם נירעים הם בארץ םינים, וכיחיד במחוז אשי• הם יושבים שם, תחת השם פאו־קהיךקיאן, אשר הוראתו בעביית: מאמיגים בגקור הגידים. לפי קבלתם, "ראשירה "חוצאותם מארץ יאו־טק [יהודא] אשר גתישבו כארץ הזאר־ן לפני אלף ושמונה מאות וחמשים" שגה תחת ממשלת הקטרים םמשפחת קהן. אחר מקסיי ארץ סינים נתן להם הי־שיון לבנות בית הכנסת אשר :"נפיר־1 עתרה "למשואות. המה מדקדקים מאד במצוות אמונת אבותיהם,

ונשים ישאו למי רק מבין בני אמונתם. בכל זאת אין להם רב ומנהל זה לערך ארבעים שנה, כי מטה ירם מאד לתמכו ולהחזיקו. אינם יודעים קיוא עברית וכל בני הדורי הזה אינם נמולים בכשר ערלתם כי אין בתוכם אנשים היודעים למול, בכל זאת עוד יש ביניהם כמה מנהגים הרומים אל טנהגנו. הנוסעים ההם נתנו לי איזה םפרי עבר ונם הבטיחו לתת לי העתקה מרבדי הימים שלהם הכתיבים על לוחית אבן בשפת טיניט. נט יש להם ספר תורה תפילין וציצירת. ויש אר־ז נפשם להביא לפה שנים מנעריהכט ללמדם לשון וספר וכל הנוגע לדת משה וישראל, בעת מלחמת הטרטרים

אר־ז הסינים עזבו מספר רב מהיהודים את מקימם והתאחזו בעיר" קאגג־טשע בפלך שע-קיאגג, ואני יש ארת נפשי לבקר ארה אחי בעיר "הנזכרת, וכמה םהם״התישבו בעיר ארנוי כפליך פא-קיען. בכלל מפוזרים הגרים האלו־! בפעקיגג ובכל־־1 א־ץ סינים, ובכל־1' מקום יחיו היי צער ועיני כאין השכל זרער־ז. בעירורת קאנג־טשו וארגזי לא גמצאו בתי תפלית ליהודים, מספרם כעיר קאנג-טשו עולה לםך עשי־ת אלפים, ובעיר טשאננ-טשו מאלף עד שני אלפים נפש, וגורל מספרם בעיר ארנוי יתר מאד. תואר פניהם רומה לתואר פני עמי המאנאגלים, אלה מהם אשרביחום אל מצבה בין עמי ז ראיתי היו בעלי דעת, ויד ושם להם בהשכלה' ז סינים. שפתם היא שפרח המאנראייני, ומשתמשים עור בשםית אחרים הנמצאים בכתבי הקודש כמשה, אה־ן וכדומה. גם שגורים כפיהם שמות: ירושלים ומצרים אשר באו משם לפי דבריהם. גם יודעים לספר מסבלות ישראל במצרים , ורבדים אחרים אחרים מתולדורת אומתנו הקרוסורת, ומתנהגים לרגלי קבלה עתיקה בכמה מנהגים נםוסים ודתיים, אשר לנו

בני ישראל למורשה. צירי עם כריטניא [טיססיאנערע] השיגי מידי היהירים הנזכרים ספר תורהם י מ א ישן נישן טאר ישלחוהו לאיץ בריטניא, כי עשו בערמה ב בתחלה כי כל ישעם וחפצם היא לשים עין עליו ולהעתיקו להם, ואחרי בואו לידם הנידו להם כי יש את נפשם לקנותו. ואחיי אשר ערום הערימו הצירים האלה נם בכסף אשי נשלח להם מארץ מולדתם למחיר הספר, דרשו היהירים את ספר התויה םירם. נם בשנה הזאת באו היהודים הנה

אורית הדבר הזה ומבקשים בצדק שיושב למי ספרם אשר לוקח מירם"ז בלא משפט, וגם במחי־ כסף לא יהפיצי באסרם, כי אינם חפצים גם איןם מבלי השיב הגזלה גם לא פ י לאל ירם למכרן. אך הצירים מקשים ע לשלם מחירה. והיהודים אסרו לבוא עוד הפעם אחרי עבור שלשה ירחים

הנה

• ה ה ל ש ע נ ל ה י ע ל ה א ע י נ ט י י ה ב כ ל מ י מ י י צ נ ם לפ ט פ ש א ט י ב ה ל ה ו נ הV T Y . ל א י ש ת י ו ש פ ה גוזלי נ נ י מ א ח צירי ה י ט

ן ני׳ י ה ר א ״ ר ה י כ ד ב בן ח ת כ מ ח מ ר ו א ת כ י י א ת ק ת ע ה ה ל א ם ה הדברי. ם י נ י ץ ם י א י מ ל ח א ל ר ש ש א

. 1 א " ) 5 • ועמכעי אי , 13 נ נ ר ו ב ס א ר ט ש

. ל י ל ב הג לד ר י ו ק ארנ ה אי ר ב ם ד , ג ם י ג י ץ ס ר א דים כ ה היהו י ר ו י א כ ח ל מ א ר ש ה י ו ק ׳ מ ס ם ב גא י ח ה מ ה י ב ת ע ר י י ה ב ם כ ת י ד י ר א ב ר ד ש ה א נ י מ א ציר א י כ א ם כ א י ה ט א מ

. ו י ה על ר י ע ת א פ , ו ם ד ל א ד כ י י כ נה" ־מםפי־י־זה הטצי הראשו, י ר פ ת ס ס פ ד ם ה י ק מ וצא לאור כ ז הי נ כ ש ם לצפון א מי ה הי ח ו ב ק ת כ מ ב: ידוע ה ל א ם ה י ר ב ד ו ה א צ מ ת S~>1 נ נ ץ ש ר ע l מ s נימ׳ 2797, .־ א ז ה ו ח מ - פי ב נ נ א - פ י ר קאי י ע ב ליהודים כ ש ו ם מ י ק א מ צ מ ר כי נ ב כ א מ ו הה א מ ם עור כ ה ם ה רי הי ח הי ו ר י ם א י י ב י הודיעו ר ק י ל י ט ק ת ה נ י מ . צירי א ן א נים י ־יטנ ם הבי ם ע ו י ת מ י נ ב ת מ ח ה א ש ת 4(<17 — 1774 . א י נ ש , ב ה ר ב ע הם רי הי י הי י ב ל ד ח ע ק ח ל ש ו ח ר א ל צ י ף מ ס כ ת ל ו ם להי י י ך מס ה ס נ י ה ה ם ב ד נר י ע י ב ש א ־ וצרי ה ן הנ ה כ ר ה ה העי ז י ה ב ר 1 פי ה ־ על . י ה מ ם ש י א צ מ נ הא צי ן להו א ר נ א י ל י ע ה ב נ ו מ א י ירי צירי ה כ מ ו ה ת ר ו ב ח ב בני ה ב ת ל ג א ג א ק ג א הf2< 1ה >0זא ג ש ם ב כ ו ת ו מ ח ל ה ש ר מ ח י ה נ ה כ ל . א ה ר ו א ר הזה ל ב ד הר ו ק ח ל ש ו ו ר ד ת ל צרי ו ה הנ ם ד ה י ל ו ע ל ב ר ק ש ם א י נ י י ס ש נ י א ר שנ ע ב מ ע ו ו א נג נ י פ - י א ק ה מ ק ו ה ה ר נ נ י י א י א ה ג ג א י ש י • ע י אשי י ח א . ו ש ר ר ג ן ה י ל הענ עו א י כ ם ר י ר ח ם אחרי ימים א י ־ י צ ו י ה ב , ש ח י י נ א ט י י ח ב י א ם ר ת פ י א ש מ ק ש רם ה ר ט ח א ה י נ ה ש ש מ ח ם ו י ע ב י י א ה נ ש מ ם י י ע ב ר ר כן א ח ם א י נ י י יהירי ס ם שנ ת אם ת נ י ס א ם י י ש ת ב ל י ת ע ת י י ר כ ב ל . מ י ו מ י נ י כ ע ו ל י ר פנ א ו ת ת ו נ ו כ ת ה ב מ רל כ ם ל ה י ת ח מ ם ו ה י ג ה נ מ ם ב ת פ ש ם ב י נ י ס י ה מ י ע נ ב י ל ב ל ר כ ם היי ל י מ ו ד

. ם י נ י ס ת ה י מ ש ת ב י מ ש ו ב א ״ ק ם נ . ג ם ה י ר ב דם י ק ל ם ח ה י ל ם ע י ב י ת ר היו כ ש י יר א ב ת ה כ ג י ם ם ש ד י ו ב א י ב גם ה, ת ו ל י ג ל מ י ע ב ת כ ו ג ל א ב כ׳יי ה . רי ח י ר ב ח ע פ ש ם כ ת י ו ר ת פ ס ם מ י נ שוו על־־1 ף עכר, א ל ל ק ם ע י ב ו ת • כ ל י כ ׳ י י פ ה ם י נ י ם ת ם כ ה ם מ י ט ע מ ו׳ י׳ ת א י מ ר ש פ ס ק מ ל ח . ה ד ק ו נ מ ב ו י ט י י ה ח ב היה ב ת כ , ה ם י ש ב ת כ ח ו ע. ה ש ת ט י ו ד םפ־־י ח ב ל ם ם י י ח ט א י י פ ם ם ה . ואץ ל י נ ל ל ש א א י ה ה מ ו דם צרי י ן הנ ו ב ש ח ת ל ה השלישי א מ ת הורו ב י ב ר ע ת מ י נ ו פ צ ם מ י נ י ס ו ל א ם כ י ד ו ה י הו ז ח א ת י כן ה י ח א , ו נ נ י ק ע פ ו ו ש ט - נ א א, ה י גר׳ נ י ת נ ו ר י ע ה כ נ ו ש א ר ו כ תישכ נ וג רשיון ג ו ס ־ ט א א י י ה ז י ק ם ה ה גתן ל ״ ט ל " ת 1103 : נ ש , כ ו פ - ג נ י פ - י י א ק בם י ק ם ם ב י י י כ כ ז ־ ט י ף ט ט ת היה ש ע ח 440 ו כ נ ש . כ ה ל ־ פ ת ת ם בי ת ש ו נ ב ל- ג ג י י א ו ע פ י ר ם מ י ד ו ה י ה , ו ם ה י ת ו ל ג מ ם ו ה י ר פ בי ס י רו ב ת ו כ ק ח מ ר נ כ ז נ הה ל פ ת ת ה ד >)102 נשי־ף בי ת 73(".! ע , ישנ ם ה י ת ח ם ת י י ח ם א ה ו ל ח ל א ש י הר י ע ם ב י ף מ ט ת 1742 היה ש נ ש ב , ו י כ ר היו בתו ש ם א י ־ י פ ם ל ה ם כ ר ע כ ז נ הה ש ת מ ר ו ר ת פ ת ס ת א י ם לקנ ה ה ל ח ל כ צ ״ ח א , ו ה נ ס ק גדול מ ל ב ח י ר ח ה ות . א ן א ט נ א ר ק ם כעי י ד י ה י ה דו ם ה בי י ר ה ש ר א מ ח ת מ נ ו מ א ר מ ח ש א י א מה י ת ו ב י ב ס ב ו ו ג פ נ י פ - י י א י ק י ע ם ב י פ ס . מ ר ע ל ג ע . ק ם פ כ ח ה ה א ר ר ב ז ג י ה פ ס הם ה . מ ם י י נ י ס ם לחיי ה י מ ת ח י כ י ה נ י ם כענ ה י י י ח ב י . ר ש פ ת נ ו א י מ ת ש לה ל עוץ ״ א ש ד א ם ע ר ה י ט ה מ כ ם כ כ ח , ו ה מ ד ברי א ם עו ה מ , ו י ה ס מ ם ב י ק ס ו עה ם א י י כ ו ה מ מ ה , ו י ו ג א מעון ל ל , ו ש י כ ל ר ל ג ב ל ו ו כ א ם ל ה ל ף " ם א ה ל. ב ע ר ת ב י ם י ל ל כ ם מ ג ו כ ע ר ר ו ב ש ם ל ת ל פ ת ה י ב ם מ י ש ו ד ק ם ה י ר ב ד י ה ד ח ש. ם ת ד ת ל ע ש ימים מ ד ו ר ח ו ב י ע ר ח ם א לי ם גמו י ר כ ז ה ת ו ב ש ת יום ה ם א י ר מ ו ש

בית

בית תפלתם עוסר על שלש ספינות הצפית על המים, ורוחצים את בשרם בסים בכל פעם טרם בואם א•, תוכו. כעת התפלה הופכים פניהם לרוח טערבירת לירושלים, לפני חטשים שנה היה להם רב וטורי־־•. ועתה אין אחד מהם הילרע קיוא עברית. כיהודים כמחמ־דים לא יגי־ע הלקט טחיקי הארץ ככל יתי התושבים. את ד קוראים בשם שאנגטי כאש־ יקי־אוהו הסינים. עפ״י םנהנ הסינים מכבדים גם בבירת תפלתם אי־ז אמתיהם הקדושים את אברהם אבינו ואחרים. וכאשר מצערה היא עדת היהירים הזאת בכמוחה ואיכותה כן נכבדה היא בתולדות הימים לדעת כי צלחה בירי אטונת ומנהגי הסיגים להטות למצער גם את לב עם ישראל הנפלא

כתכונת קשי ערפו בשמירת רת אבותיו.

כה., ובארצות טארטאריי יסטאן ע׳ ד היהירים ביעמען׳ אסגהאנ

, ( ס י מ כ ר 1 ס ס איזליס מ וםעי (לפי הידיעות מנ

לפי ם׳ דברי הימים המובא במחברת ״מקוה ישראל" נראה כי נם היהירים יושבי יעמען כארץ ערב מצאצאי עשית השבטים הם. דבר אפשרי הוא אשר היהירים המפיזרים בארץ ההיא נאלצו מהגיית יד מושלים לעטים אכזרים לעזוב דת אבותיהם, ואחרי כן שבו לדת משה וישיאל ולא נשחהה ע עיר אמינתם כה ער היזם הזה, כי לא מצאתי בשום מקים אשר מ הנזכרת נתישבי שמה יהירים אחרים. ואלה הדברים אשר אספתי אחת היהירים תושבי יעמען: בשנת 1522 מצא רב-החיבל ניבואריליד רענע-רה מארק אשר נשלח במלאכית מלכו פרידריך החסשי, בעיר" םאנא בי ארץ יעמען מספי רב מבני ישראל, ויספר איריתם דברים ״ "נכבדים.ה 1K><4 בהיותי בעיר קאיךא כארץ מצרים נורעתי לשלשה יהודים בשנולאחר מהם היתר. ידיעה טעטה בעברית. טעיר סאנא הנזכרה 'ז וכאשר שאלתים עיל מצבם וראשית מיצאם השיבו לי כי אמתיהם התאחזו באיץ יעמען כימי חורבן בית המקדש הראשין. בעיר באמביי כשנת 1849 מדעתי לרב אחר לעדת היהודים ממקום הנזכר והוא הניר לי, כי לפי המסורה אשר בידיהם, עזרא הסופר אחר שיכו מבבל כקר נם את יהודי יעסען והסיתם גם כן לשוב לארץ אביתיהם ולעיר קרשםי״ירושלים. אך"

היהודים מאני לשיב באמרם, כי הנאולה ההיא איננה שלמה כגאולה מצרים, ולפי השע־־הם לא ימשכו יםי החופש להם בזו הפעם, ע׳יכ בחרוד עיר הפעם. דמעי־ לב עזרא לשכת כטקימם לכלי היית נרדפים בחזקה ה עליהם אירית הרבר הזה ויקללם קללה נמרצת להיות עשוקיםז" ורצוצים כל הימים, והם השיבו קללתו אל חיקי לבלי יראה עיר בעיניו את ירושלים ושמה לא יביא. קללה המכופלת הזאת כתומה'באה להם: קכר עזרא ימצא במדבר בין בגרר ובצורה |באטטארא| והיהירים כיעםען נאנחים ונדכאים

תחת עול סובלם ער היום הזה.ר החובח1 מארץ רענעסארק אשר זכרנוהו יספר, כי נמצאו יהודים ך בסביבית עיר סאנא ובארץ ערב המאישרת ויושבים במדבר בין שבטי

עסים חפשיים.ד בימי הרםב״ם ירעו כי נמצאים יהודים כסקיסית הנזכחם, ובידי היה עוה א העתקה ממכחבז הנשלח אן אל יהודי יעמען. יהי׳ איך שיהי׳, ז

10 נראה

נראה בעליל כי ער היום הזה אין איש שם על לכ לחקור ולדרוש אחת היהודים האובדים ההם הנשכחים טזכרון אחיהם.

בהיוהי בעיר באמביי נורעתי לאיש יהורי מעיר בגרר אשר נסע לטסעיו לארץ פיס לרגלי םםחח לרכוש הין ועושר וגם הצליח חפצו בידו

לםצער. והוא ספר לי אחת אחכ׳יי כדברים האלה:ך פרס נשאו לכו לעבור ל מ 4 7 ח י ר : בבואו לעיר טהעראן ק x ח 1 נ ש כ הלאה לעיר כוקהרא כארץ" קרר לעשורת שמה מקנה וקנין. ויקן סחורות כאלה אשר ירע" כי נדרשות שם ויתחבר לארחת ניסעים ןקארא- וואנע] אשר שמה פעמיה דרך שם יילך אל מחוז חפצו. ויסע מעיר טהעראן• י לטשד מהלך שמונה עשה יום. משם לבוקארא מהלך אחר ועשרים י• ׳"'דרך מלאה מכשולים וםכנירת עצוםוח לנוסעים טחגרח ירי העמי• ה הפראים היושבים כמרבד הגדול המשתרע לאורך הדרך. העטים הם [ר״ה א/| רי יקראו בשמות כשמות הגוים הנזכרים ככתבי הקודש, ערים הג אשר עשו מלחמה את שבט ראיבן גר והצי שבט המנשה, וגם באו עםהםם ואי־מיס. העמים ההם עיי פנים גרמי בהגלותם אל חלח וחמי־׳ חו מרי נפש ואבירי לב הרחוקים סחסר ורחמים, האורבים כנהש עלי דרך ז"לשלול ולבוז את כל עוכרי דרך מושבותיהם, ואם ימאנו הנוסעים לשלם

להם הסם אשר יטילו עליהם אז יקראו עליהם מלחמה, ואוי להאיטללים הנופלים בידיהם חיים. ואט יחנו לסו אח חייהם לשלל אז ימכחם טסכרת עכר, או הם בעצטם יעבירו• כפרך כל יטי חייהם. נורל כזה נפל על היהוח הנזכר. אחרי אשר עשו מלחמה רבה את הפראיכט וימינם לא עמדה להם; רבים נכרעו לטבח, ואת הנשארים חיים הפשיטו בגדיהם והציגים עיחמים כיום הולרם, ויכום ממת חררי בטן הכה ופצוע ער שפך דם, ואח״כ הביאום אל מקיים טושבם. שם הפילו עליהם גורל ויחלקום ביניהם לעברים. כנפול הגורל על היהודי הגזכר ועל איש יהורי אחר אשר ארחם אתם? לחברה אתו, שאלם אדונם החרש: מה מלאכתכם ומאיזה ע, והאחר הגזכר הגיר בערמה כי רופא חולים הוא ם וישיבו כי עברים ה בצפיתו כי חצטח לו טובה רבה מדבר השקי־ אשר אמר. תקיתו לא נשארה מעל. כשמוע אדוניו כי רופא הוא שמח שמחה גדולה על השמועה ייקחהו לכיחו וטעון מיוחד נתן לו, וארוחתו נתנה לו ככבוד גדול. אך היהודי השני לא יכול לעשות בשום מלאכה וע כ רע ומר היה חבלו, ויט שכמי לסבול עול כבד מרבה להכיל כאין חמלה. לא כן היה הלק הרופא, חבלים נפלו לו בנעימים, בכל יום באו לפניו אנשים ידוע; חילי לגהות מזורם ולדרוש עצתו. ויד המקרה היא תםכתהו לפעטיבש" לרפאות מחלתם, ויגדלם כמוהו. ששה כ שמעו כץ הפראים ויככרוהו דנשאוהו כיאות לרופא ח ירחים היה בבירת אדוניו במצב כזה. ואף אם ערמתו עמרה לו להמלט מעבורת פרך, בכל זאח לא שכח כי עבר עולם הוא וקנין אדוניו, ותכל נפשו צאת מעברית לחירות לשוב לאיץ מולדתו לפקור נוהו, אשתו ובניו האומללים המצפים על בואו בכליין עינים ואיננו, כי לא נירעו להם עקכיתיו. במשך ימי שבתי בבירת אדוניי חקר והתבינן על תכונרת נפש העם אשר ישב בקרבו, וירע ויבן כי מכל המרית הטיכורת והרעות אשר מצאו קן בלבב העם הזה, מכל התשוקות העזית הסוערות כרוחמ כאין מעצור, חמדת הבצע תגבר על כלנה וביתר שאת ועז תמשול באיש אשר שמהו ר׳ אלוף לראשו. ולא אחר הרופא לנסות להפוך המרה הגשחתה הזארה לתועלתו.

הוא

— 75 —

הוא ראה און ויתכונן כי ממקור משחת הזה יצאו לי פלגי מי ישע והרוחה. ויהי היום ויאמר אל אדוניו לאמר: אדוני! מה בצע לך בתתך כל מחסות חנם יאק שכר לפעלך ולמה אהיה עליך למשא? אולי ידעת איזה מאחיעי אליהם, ועל כני עסי הגי־ים כמדבר הזה, אנא הביאה איתי ואת !ה נפשנו ולך ח אמונתי, כי השג תשיג מפד רב כגפשך שבעיך בגלל פ הכסף ולנו הישועה. ויען אדוניו זיאמ־: במיחק ששת ימים משב עם בדד, וגם שלום לו עם שבטי זה ימים רבים, ולפי דבייך אחשבה למשפט צדק כי בני ישיאל הטה. ויואל האיש ויבחי לי םספי רב מאנשי שבטו ואת שני היהירים לקח עטו וילכו ער המקים אשר שם כני יש־אל נחיתים, וישלח אל שי־ היהירים להגיד לו כי הביא אתו שנים מכני אמינתי אש־ם האלה ח ב ד נפלו שבי כיח לקחה מאתי כופר נפשם. כשמיע השי ה ויתחלחל מאד, ומאד הצי לשבוע כי שנים מבני עמו שביים כירי הפיאים האלה. וימהי רקח םגבוריי אתי ויצא אל ארון השמים לרבי אתי את דבר אחיו. ראשיה פעלו היתה לשאול מן העברי בם את שם איץ םוזידתם, וכאשר השיבוהו כי עיר טולרחם היא כבל [בגרה] ״כבל!" קיא השר, ידעני את השט הזה יאכיחינו םפ־ו לני אש־ רכימ מאחינו הגלי שמה ביטיםאה . אחרי אשר שאלם שאלות קרטונים אך לא ראינו עיר יליד ארץ הז

שונות, הטב פניו אל אדונם וידרוש טמנו לרעת מכסת הכיפר אשר: ״אית האיש את רגש היוח בלב השר על דבר אחיו יחפוץ "עבורם. כי ועזיז האהבה המתנוססה בלבי להם דרש מאתי הץ עצים ורב מאד. ויען לו השר העברי בחרי אף לאמי: שמעני אתני, אם יש את נפשך לקחתה אחי כדרך עישי מסחר מכלי להפ־יז על הסח—ו ח פ טירי סך כסף ל הדרושה, מה טוב ומה נעים! אחים היינו ואחים נהיה בשלום ושלוה כםאז, ואם תמאן ותפריע חיק הצדק והיושי כאשר כי השבוים מכני העברים הם, ידוע תרע כי אקחם מירך בחזקת היד ויצאו חנם אין כסף, ואם תעמוד ננח ללחים כי אז חרכ תאוכלו אתה וכל הנליים אליך, ואתם ידעתם את ירי החזקה, וטי הקשה אלי וישלם! עתה כחי לך! כשמוע האיש הדברים האלה לא נותרה בו עוד רוח, ייתיצה לקחת רמי פחין השמים סך שניםם ע עשר אלף פיאםטער; גם עשה שי היהירים עטו חיזר, אש־ ככל פ אם יפלו בירי איזה טכני העברים לשבי להביאם אלץ ולקחה פדיונם

בער המחיר הקצוב ביניהם.ה היהירים לחפשי הזכאי אל מק־ם מושב אחיהם, ושם קבלו פניהם א צ כ בהמי; חיננ ותיועה חדור׳ יישבו אתם יחד. הרופא שאל מאחיום יהוחם אח־ים םביביה המדבר הזה, ויודיעו לו כי יש ויש אם נמצאי המין רב יהודים במרחק עשרים יום מזה, אך לא יוכלו לרעת שחש דבר נמצא בהט כפרט, כי םגי עליהם המדבר הגדול והנורא והעטים הפיאים היושבים בררך לא יתני איש לעכור דרך שם וחיה. אך אם חשקה נפשוה נוסעים ח י ה אחיו שמה, יצפה ירחים אחדים עד עבור א לבקש א גדולה ימזיינת העיבה דרך שם זאז יוכל להפיק חפצו. אמנם החפא אשרן אל הלקח שבי לא הי׳ עיר רוחו לשים נפשו בכפו עייר הפעם, ולבו ח עיר הפעם , נער חצנו מחפץ הזה ויואל לשבת את אחיו שם בשלוה והשקט. שטה חפצו לתת לו אשד. טבניתם ונם נחלת בית שרה וכרם, אך כהיותוא חפץ להשתקע בעל אשה ובנים, ונפשו תערוג לחזית בשמחה פניהם ל שם , והגיד להם כי מאד כלתה רוחו לשוב לארץ מולדתו. ייאטיי לי כי, דוגל לשיב ס י לפעטים"ארחות ניטעים עובחת דרך שם לקאכיל כאיץ פ אתן למקימי הראשון. וכן היה כי במרוצה הימים ארח לחבי־ת ניסעים

ואחרי

— 7f> —

ואחרי םכנות רבות ועצומות ככלית עשרים יום בא לקאכיל, ומשם לקאל- קוטי, יטקאלקיט* לעיר באמביי ושש נורעתי אליו. אך רעהו נשאר בין היהירים כטדבר ויקה לו שם אשה ויכן לו בית ויתנהל ביניהם לעולם.ת רכרתי אליו והעמקתי שאלה בכל הגיגע לאחב״י שמה, אמנם גם ו ב ר היא לא ירע מקורבם וראשית התישבבש במדבר הנורא ההיא, כי המה בעצמם אינכט יודעים מאין באו וספיי קותח ימית עולכם אץ להם, דחד יבערו דכסלו, ואור ההשכלה השאיר באייראפא לא יפיץ נגהו על, אכל את ר׳ אלהי אבותינו המה יודעי• ישיםיים מציתיו • ת ב מחשכי ש• יקיא כפיהם ״הבור" • כפי קבלת אבותיהם. הםקיט אשר יושבים ש

• ש ר באמביי באתי בחכירת איש עכרי סםכאחיי* אשי נקין־י* כ בעי• ארית אהב״י י • אחד י י כ טעטםיאם (משיח], והי»*ן הודיע לי ר הנמצאים שמה. האיש הנזכר נאלץ להמלט על נפשי םכיכא־א על אשר החביא בביתו את אחר מצירי־האמינד־ז מאיץ ב־־יטניא; כי כאש־ נירע הדבר לש־ כוכאי־א אשי לא נתן לשים איש אייראפא לעכור גבול איצו וביחוד עלה עשן כאפי על התפשטית םפ־י חיץ למדינה בין חיסי שבטו, ציה לתפשו ולהמיתו. הציר הנזכ־ אשי נמלט על ירו ממית נתן בירי מכתב תהלה על טוב לבבו. את המכתב הזה ק־אתי גם אני. היהודי הזה ספי לי כי בכוכארא לכסביכותיה נמצאים לעיך שתי אלפים וחמש מאית משפחות םבנייש־אל העוסקים כששח־, במלאכה יכעכידח האדמה, ימוכ־חים לשאת• הגיד לי אש־ ה כי עב־ים המה. ג על בגדיהם חתיברת בגר ישן לאי משכים יהודי• כצפץ האיץ סמוך לגבול איץ י־וםיא. הדבר הזה היגד לי נם כן משאר נוסעים אחיים נאמנים אש־ היו במקימיח הנזכרים; ונודע הוא אשר נתישבו שם זה כמה מאית שנה, ומלפנים עשו מלחמות רבית

את המלכים שבניהם ינס יבלו להם.ר עברי מעיר טבור [תביר] אשי מצאתיו בעי־ טהע־אן בשנת 0י.18 ח ו ס ספר לי, כי" נמצאו בעיר משבי יבסביביהיה י לע־ך שתים עשרה אלף משפחות מבני יש׳־אל, ובארץ טיטרי בני היהירים ערים רמת אשר• היה במאה השישית לם״ה; וכאשר קראון בשמותן, ומועד התישבם ש נרדפו על צוארם מעמי ארץ סינים אשר חפצי להכריחם לעזוב דת אביתיהם החאחזו בטרטרי הגדולה, ישם ישבו לבטח עם עמי הארץ. המושלים כאיץ• כאחר יוצאים לקיב ל כ נבחרים שוה בשיה מהטרטיים וטהיהידיבש, ו ומלחמה לעת טציא, אך לא יתחתנו היהירים אח עם האיץ, יםדקדקיט מאד במנהגי אטינתם, יכלם פה אחר אימיים כי המה מזיע שבט ראיבן. ואני שאלתיו אם יש להם טפי תורת משה או שאר ספרים עבריים להילת, ויען ייאמר לי, כי לפני ארבעי• שנה בא ת• נ ם לגר למנהגי אמי ה ל אליהם איש יהירי מארץ פלניא, ויביא כירי ספר תנ״כ שלם רק הש לזיין יךען לקרות כו מאומה; הפולאני הזה למר את כמה מהם לק־ית ולהבין את דבר ד ואח״כ שלח להם כמה ספרי ת־ךית. יש להם כמה מנהגים שלנו אשר ינהגו בם במצית אנשים מלומדה מכלי לרעת שייש דבר נמצא בהם. רכר אין להם עם שאי יושבי תבל, נם לא ירעי אם יש יהירים בארץ איי־ופא.

ם אשי בו קבלו םפיי העברים היה להם ליום ששי; ושמחה. ו י ה

ת גסיעותי באפייקא פגשתי על דרכי את היהודי הפילאני הנזכר למעלה; ע ב הנהו״ יושב באלגיר. ושמו שמחה רובינשטיין נ״י. מפיו שמעתי אמתת כל הדברים אשר הגד לי היחידי טביכארא הנזכר. הידיעות על דבר הא־צות

ההגה

— 77 —

ההנה אינם כתחת ינכונית. ואך לפעמים רחיקית יביא שם עוכר אורח,וע״כ ששתי כעל כל הון לשמוע ארית אחכ״י יריעית נמנית כאשר ז " ז

הזכרתי. דברי ר׳ שמחה הנ׳יל היו לי למשיברת נפש, בהיותי איש חכבםם כמה שנים, וידע כל סיצאיהם בעברית ושאר לשונות, והוא היה ש וטביאיהם. אבל כמקרה אשר קרני קרה גם לו, כי בשובי טטימכיקטו דר־ מדבר סאהארא נפלו כל כתביו אשר היו בידו ארית אהב״י בירי שוררים

_ _ _ _ ועל זה מאד לבו עליו רוי. _

״דאגה בלב אייש ישהנד., ודבר טוב ישמהנה.״(משלי י״נ כ״יי) אמר החכם מכל ארם.

חי וראטגי רוחי איגם גיגעים אל עצמי ובשרי. מלךי הימים שכבר דאגו חלפו, ומפעליה עמי הגדילים והנכבדים אשי־ לא יסוף זכי־ם מלב יושבי חלד כימי השמים על הארץ, המה ימלאו את כל נפשי ובכם כל מעיני. מחשבות לבי טשוטטורת על כל המקימות אשי־ שם יחט בני ישראל'"מפוזרים ימפוררים בכל ארצור־ז החלד ואשר לא נודעו עקכיתם לני ער היום. טטי־תי היא לבקש אח אחי האובדים כמקוסית הנשכחים מני רנל, אשר לפעטים איש אח אחיו לא ירעו ואוכלים לחם עצבים אשר אכלו אביתיהם בארצית מצרים וכבל כיםי ענים וטריריהם טבולים בדטעית עיניהם וגם בדם לבביהם, יהפץ לבכי לדבר על לכם לנחמם םינינם ולהאיר להם את דרכם הנסחה. בעמיר אש דתנו הקרושה והנשגבה; העליון אשר לפניו כל מצפוני לבב איש גלוי• וידועים, יורע םחשכותי, ושום דבר הטמין כקרב לבי לא נכחד ממנו הוא ינחני על ררכי, היא יאמץ את לככי לגמור בערי את פעלי אשר החילותי. הוא יעיר ויעורר את לבית אחי היק־ים להיות לי לעזר בהוצאת מחשבתי אל הפועל: לשיכ ללכת עיר הפעם לבקש את אחי האיכרים כמקימורת ההם אשר שם הראי אבותינו הראשונים מפעלי ככירם כי רב הוא. הוא בימין צדקי יתמכני עלי דרכי םא־צית המערב אשר שט אחב״י יחיו בשלוה והשקט יכל יק־ ת־אה עינם, כל יופי כל־1צית המזרח אשר שם יחיו בעיני בחוטר כל, י הוד כל נשגב כקודש, אל א, ואסיים ח ו ב ילךי ר באין רעת ותמנה. כבקשה זאת אסכ פני אל חכטי ל כדברי החכם מכל ארם: תוחלת ממושכה מחלה לב. בבל עצב יהיה מותי־

ורבר שפתים אך למחסור [משלי י״ר כיב].

כו.. היהודים בארץ פרס

ט י ק כ ל . מ ן י ד ת ה נ כ . כ ס י ן ה י ט ל א ק פ א ז ו י ל י נ מ ז נ ש>ני מ

. המח ת י ב ר ע S ד י נ , א רח מערץ בשנת 50H1 שמתי לדרך פעמי ע בי נשב כחזקה, אך בכל זאת לא דרוש היה לחפץ הנסיעה. שבעיםת שונית היו על האניה הזאת ומלגו קיינו למא נוסעים אחי־יבם מאיצו. ראינו לעינים ר ב בשלום בלי כל פגע, למחוז חפצני. אבלשוא מחשבות נ ולא ללבב רב־ההיבל הנבער מדעת. בלילה השלישי אחיי עזבנו את היבשה" וביים השמיני , ם "תיפש-המשוט, והאניה הטתה מני דרכה כלב י נרדם : נודע לנו כי דרכנו נסתרה. שלשה ימים עבי־ו לנו בפחד ורעדה על כי נטו אשורינו סררך הנכונה. ואשלח את האיש הס־ למשמעתי יאשר היהם למליץ לי, אל רב החובל לשמוע מה בפיו אורות מצבנו ה־ע. רכ ג

הרדבל

- 78 —

החובל קרם פניי בה־פית וגחפים, וזה עור S*un הפחד בלבנו. אח״כ ח^יני * םיחיק אמה רבי אשי חשבתיו ללהקת צפרים עפית יעי׳כ קוינו כי קייבים אנחנו אל היבשה• אבל כאשי הקיבני לביא ראינו הייתם קכיצתS דגים מעיפפים, אוח נכין יולא יכזב כי היחקט נדוד מאיץ יבשה. כ חקיחגי היתה כתופש המשיט אשי היה איש בא ביסים והיכל כעד־״ נסיין אשי הזקין עליאיחות ימים, וררשנוהו להיציאנו ממציקיתיני, ואנחגי כלנוכ החיכל, יכקשניהו פה אחר לתת מש־ת הנהגת האניה כירי הלכנו אל יכ החובל תיפש-המשיט היודע מיצאית ומבואות המקימית האלה יות־ ממני. י נדרש לחפצנו. אוצי לחמנו ומקור. מימינו החלו להתמעט ומיום ליזם גגיע חלקנו כלחם ומיס. במצב כזה נשאינו עד יום שמינה עש־. כעצם היום ההוא חם הלחם והמים מכלינו. כצי לנו נסינו לנקית מי הים למען יהיו ראוים לשתיה, וזה יעשה על זה האופן: לוקחיס "כלי, הנק־א בלשונם טאנזא העשיי מטץ עפר ידוע ופיו סתום ושטבילים'"אותו בטי הים. טבע "הכלי הזה לשאוב אל תימ סשי הים, ואח־י אש־ יששביהו מתחילים המים לצאת דרך רופניו טפית טפית, וחלקי המ־ם המליחים ישאי־ו כתיכי, והשים היוצאים ראוים לשתיה. ביים התשע עש־ה עלה יב החובל כעצמו על ראש התורן ויתבונן דרך כלי-מגריל-ההבטה על אופק השמים. אח־י אשי התבינן בהגית-לב במשך שתי שעית ומחצה, ירד משם בלב נדכה ופניו חייו. כעיב התחיל להתכונן על אופק השטים מחרש, וירא מיחיק קו ממי־אה ידועם המתעים על הים הנחל. האם היה ט־אה היבשה, או אחר ממחזות" היה ים, ואשר ו ח י לפעמים את עיני הנוסעים התועים מני דרך כעכים א

יבואן למלם לפעמים לידי סכנה רכה?ף ויגע בנפש מיה ירדתי להנפש אל ירכתי הספינה, ואת משיתי עזבתי י ע י על היציע מלמעלה, יטרם ירדתי התחמם גל גחל ויפילהי איצה,p יין כי לא תיבל לעמיר על רגליך? נסה נא בנפשך : ואקיא לו לאמי: ^אם לא יצח צעדיך גם אתה! חיש "מהיתי לעליה ענה ואמר לי ותראה ז וביגע זה כא לק־אתי גל נחל ונורא והשליכני על פני בחזקת היד. אמיתי נגזיתי, אך אח־י רגעים אחדים שבה חחי בקי־כי. מפ־שי האניה נקיעו,ם על פני כלו. תוינה הנחל התפיצץ לרסיסים והיציע מלמעלה נמלא מי הים היה הולך וםועי כשיא גליו אשר המו חמח, והאניה תחונ תנוע, תעל ותיר במהירות נוראה, ינפש בלט ביעה תתמוגג. תהים רובצת תחת יגזה לקראתנו לקבור איתני חיים. אמתי אבדנו! כינע זה כיעו כל אנשי האניה על ברכיהם להפקיר רוחם לאל עליין אשי בידו נפשות החיים והמתים, המרגיז ארץ ומפוצץ עמודיה, האיטי לים הרימה פעמיך למשואות עיכדיה א אורחותיך ואשר גם קירא לגליו לאטד ער פדה תבואו ילא הלאה! ז היתה כליל הראשון לחג הפסח. אחיי שפכי שיחי ליושב שמים קמה סערת נפשי לדממה, וארד אל חררי לנוח טעט. הסער היה הילך יחזק ער חצית הלילה ואח״כ הרניע מעט מעט עד אשר שב למנוחתו. כאור הבוקרה הנחלה אשר נתאספנו כלנו על היציע מלמעלה, ועל המלטגי מהסכנ רחפר, על ראשנו היינו שמחים. עתה החל היעכ להציקנו. לאחד טאנשי האניה נירע על פי מקיה כי עיר נמצא ת״י רב החובל אוצר קטן טלזי״ן שקרים, ואותם דרש דרשנו ,ממט לתתם לני. ויען רב החיכל־־, ראמ־ כי השקדים האלה יהיו לאבלה לחובלי האניה למען לא תיפינה ידיהם מעבודה ואבדה כל תקלה לנו. ואף כי היה הציק אתי ברבר זה, בכל זאת נתנו חתיתנועלראש החובל, [כי ג וענו ברעב] והכיהטהי לתת לנו את השקרים והשבט נפשנו לםצעיעל ירם, אבל אחרי אכלנו לשוננו דבק לחכני מצמא

ויגדל

ויגדל הכאב מאד. רב החובל עלה עור הפעם ע?-1 ראש התורן, ואחרי רגעים אחרים קרא: יבשה! לקוח־1 הקריאה גדלה הדורה לבנו עד מאד, וחתרנו להתקרב אל היבשה וכיום העשרים ושנים ניאו לעינינו תכסי ההרים הרמים הנקראים ״דיעכעל דאהידקי״ אשר נראו נם כערב יום העבר אבל רב החובל לא הכירם. משפת הים ראינו אניות קטטת כאור־ז אלינו ופחד ורחב לבבנו. והנה קול גדול קורא לנו מרחוק: םאלעם אלייקים! ןשלום עליכם) ובששון וניל קראנו פה אהד: עליכם שלום! חיש קרבנו אל החוף, והיינו אז אך כםי־חק שש פרסאות מעיר מאםקאט מטרת נסיעתנו. הן אמנם נטלטנו, אך היינו עיפים ורעבים ונפשנו" שחה ער מות. חיש שלחתי את משרתי עם כתבי תעותתי לססי־ם אל ציר טטלכת בריטניא ונם צויתיו לקטת מחיה עבורי. אחרי עכור שערה אחת הקריבה םפינדת קטנה אלינו וגס רגל בריטניא פי־וש עליה, ובתוכה היו אנשי הצירהבריטאני אשר באו אלי במעות אדונם להביאני אל־־1 ביתו. נשתומטתי טאר עיר1 הכבוד הזה הנעשה לי. ומה גדלה חרותי במאי אליו לרעת כי הציר הוא אחר מאחי בני אטונתי. שטו הוא האזי יחזקאל־1 הי״ו מעיר בגרר וזרה כאחר עשרה שנה אשר הוא כפקודה הזאת, ממלא מקים חותנו השוע ראובן הי״ו. האיש הזה הוא היהודי האחר בעיי־ מאסקאט טלכר עכדיו השחורים אשר הביאם במסורת ברית דרת אלהי ישראל. כעיר ההיא נטצא כיר־ן הכנסת כנוי לתלפיות, ובו איזה ספרי תוחרת ובחצר הבית נטצא םקום רחצה לנשים. לפני איזה שטת סאות, היתד! יד ר׳ לרעה מהירי סאטקאט לכלות את רובם כדבר והנשארים עזבו את העיר. גם בקרתי את ביה״ק הישן ליהודים שם אשר סביביו גטעו אהלי הערכיים, גם מצאתי שם כמה יהירים מהערים אשר סביבותיה העושים שם טםחר וקטן. תושבי העיר אוהבים

מאד את היהירים וקוראים איתם: וואלאר־סארא [בני שרה).ם היתד, עיר םאסקאט תחת ממשלת הפירטוגיזים אשר עשאוד־ז י מלפנ לעיר כצורה, ואחרי כן כבשוה האכיםיגים. ועתה עומדת תחת טשרח אוטאם אחר, והכריטאגים כתימכי ידיו • 'העיד הזאת היא עיר־חכלת היוחי־ נתלה בארץ ערב, וכיחיד יגדל שם םםחר הפנינים כירי הבי-דינאים [כעחאינען], העיר רחבת יחם רק לא מטוהרה ועוסרת לרגלי הרים גבוהים הטקיפים אותה טכל עבריה. מספר חושכיה לעיך ששים אלף נפש ארם. אוירה איננו בריא מסכת המון רב דגים מתים המושלכים ברחובותיה.

כז. הנסיעה ממאסהןאט לאבעישור.

. לינוא.. אנעשור. סי דר אנ נ . נ נ ר שבטי יהודים כמדנר ע

אחרי מנוחת שלש שבועות נסעתי משם דרך הים לבא לעיר אבעשור. אבל־1 ביים השלישי לנםיעתנו הוכרחנו לפרוש נס ולעבור לאורך חוף ארמוצר, ורוח נחל וחזק השליך את האניה על חלמיש צורים ותשכר

" ז החלו לבוא באניה לרוב, וכל אחר מבני האניה חשב מחשמת המיםז להמלט "על נפשו ונקפיץ כולנו אל הספינה הקטנה האחת הקשורה לאטד, הגדולה אבל הספינה הקטנה רבצה חחת משאה ונחהפכה על פניה. כמה ממט מילטו חיתם״בעזרארבית ירם אשר חצו המים וישחו ליבשה, ורבי•

כאבן. כל הסחורות ומיני מאכל נשארו על האטה. ירדו בטצולותז באץ

— 80 —

באין מחיה ובלא הין שכבנו על החוף, ולפנינו מעם־ אהד לשין ים פיס ומעבר השני המרב־• הגדול והנירא. על המקום אשר נמלטני עליו, בין ״מאסקאט״ יבין ״בענדעי אבאססי" עמדה מלפגים עיר גדולה ועתה נשאי־ו ממנה אך משואות ח־בותיה. בחפירות בין ההי־ים מצאנו מי גשמים ליית צמאוננו, אטנס ליעב לא מצאנו ארובה. בעור אשי התעסקו חובלי האניה לתקנה ללרפא שבריה, עברנו בבל המקים לבקש מחיה לנפשנו אכל לןי־״ן מצאנו מאוסד־ז מלבדי איזה צמחים ופטייית אשי החיוני שלשה ימים עד אשר נתקנה האניה ינעכייי כה לדרכנו. ובעזר ד באני בשלים למחוז חפצנו ״בעגךער אכאססי״ אחיי שלשה ימים ושם נתעכבנו ימים אחדים

להשלים כל מהסורנו.דער והלאה תשתרע ארץ כיוכה פוריה וענפה ער לגבו?־־, ר בענ מעי פרם. טעבר השני ללשון ים פ־ם בטבור איץ עיב יטשך הטרכר הנחל ער ״ארען, מעדינא זםעקקא." הנוסעים אשר בקת את עיר טחטד נביאם מספריים, כי מצאו על ררכם ששה עשר שבטי עטים שונים וארבעה מהם נקיאים בשם ״איהור חייבאי״ (יהירי הביר], שם אשר יפיל אימתה ופחד בלבות הערביים. וכולם ~ מאמינים י ברח משה" וישראל. הדבר הזה היגר לי גם מפי בני עמי כעי־ בגרר. שבטי ישיאל הנזכרים יש להם, לפי המסיפ־, ממשלה מיוחדת, וביתי יושבי המרבי גם הם שוללים יביזזים את ארחית הנוסעים1). לא רחוק מבענרער אבאססי נמצא אי ״ריין״ הגירע ע״י צרת הפנינים אש־ שם, ומעט רחיק טשם עומדת עיר ״לינזא״ חחת ממשלת שייק אחר אשר יטשול־־, כה כחפצו, נם יטבע טטכעות הנקהים בארצו הקטנה המיושבת טערביימ. אצל לינזא תעמודנה האניות לקנות שם

לחם ומזון, וזולת זה אץ כל רבי בעיר.ס. שם נשירה אניתנו ק שלשה ימים משם יתחיל גבול איץ פי ח ר מ בפה וסערה. רב החוב?־1 אשר פחד מהשורדים כיום סו האורבים כדרך הביא דברו לפני ראש שומיי הגבול ויתן לו מנחה ודרש ממנו להגן בעדו, וגם השיג כל חפצו, ואח״כ מפיו לני מיני מזין ומחיה. אחרי אש־ נהזקו ברקי האניה עביגו הלאה ונבוא לעיר אבושיר אחרי מהלך שני ימים. שם מצאתי לעיךשבעים משפחית םב״י אשר אינם נאנחים כ״כ תחת סכלות עול הפיסיים ביתי אחיהם בפנים האיץ. הטיבהם טירי ציר טטשלת בייטניא היושב כעיר הזאת ועוטר לימינם ה הזאת ל להקל עולם למצעי. גם עמדי היטיב הציר הזה מאד, כי היו בירי כתכי תעודות אליו מאנשי שלומו, והיא המליץ עבורי אל הטטלא מקיטו כעיר שיראץ, ובעצמו וכבודו עשה חוזה את ראש חביח הנוסעים אורית נסיעתי וגט את עיובחו לקח טיח להביאני כשלום אל מח וז חפצי, העיר אבעשור עומדת על גכגוגי הר אחד בלשון ים פרס ומוקפת חומה עתיקה. טחר העיר

גדול

1) הנוסע המפורסם ר״ק פעטערמא; מיגיר כינרלין הגיר ל׳ כי גס היא במסעי( שמע מפי רופא אחד על דנרת היהידיס ההם, ולפי דכרו המה יהודים נאמת אן אינם יודעים מהתלמוד מאומה. החכם הוה אמר לי :י מי־ חשקה נפש! אשר ימצא איש לחקור ולדרוש אחר סרטי כל עניני השפטים ההם כייישר הם שם. מקים שכחם ה!ה במרחק שנים עשר יום מעיר דשעדאה על הדרן העונה לייעקץא לפי דברי הרופא י.:ו:ר היה להם כמקום אשד בקרם

ארבעים אלן• אוהנים. במ!ן להם יושבים בני היאם, (שננז ערכי אחד). — גם בנימיף מטוליטלא נכפל! המציגות צ־ 71 — 72 ידבר משבטי ישראל ההם, ולשי דעתו המה משבטי ראיב; גד וחצי שבט המנשי. גם החנם ליטטער מדבר נספרו אודותם עפ״י יריעות שינות . חקותנו חוקה כנםיעתנז השניה נרצות ל' את לרככו לנקר את $חי;ן אלה, ולדעת פרטי

עניניהם.

­ א ! —

גדיל שאד גם תבאנה שם אניות־הקטור טכאמכיי שתי פעטים נשגה טעונות טיני שסחר שינים למכרם אל יושבי ארץ פרס פניטה,

כח. הנסיעה לעיר שיראץ דרך הלןדבר.

ם שטתי לררך פעמי לבשתי בגרי איירופא, ומשרתי היה לכיש כמנהג ר ט יושבי קעלבלא. ואחיי אשר שמתי בר׳ מבטחי הלכתי לדרכי דרך מקימות שם ישבויי״עמים פי־אים הבי־שזדרים, אך ד׳ היה בעזרתנו ובכלתה ידנו על העליונה. אני בעצמי הייתי פעם כנפול השוררים עלינו הי פעמים רמת בסכנות עצומות ונמלטתי רק על ידי ראש א־חת הנוסעים אשר ערב ערוכה בערי כמובא למעלה. ככל יום ויום כאור הבוקר השכמתי לשפוך שיחי לר׳ טרם געתקו כפות רגלי הנוסעים ללכת לדרכם. ויהי היום כעיר אשר הנחתי את התפילין על זרועי, ורטיחי כי אין רואה, ופתאום שמעתי אחרי קול קורא כחרי אף: איש יהודי נטצא בתוכנו! הסטתי פני

ז ה ר והנה איש ערכי שמני למטרה לקנה רובה אשר כידו, ונם ירה יו ממני והלאה. ראש הנוסעים" אשר ה ט עלי אךבחסרי על>'הברור עכר מ מהר לקראתנו בליית ניםעים אחרים גזל בחזקה אח קנה הרובה מיד הערכי "יאשר נתן בקולו (הערבי1 קול עז לאמר: איכה ירהב איש יהירי כנפשו לטמא את מחננו! איככה ידעת כי יהורי הוא, שאלו הראש, הלא ראיתיו מתפלל בתפילין! ענהו הערבי ופני הראש חורו כשלג, ויאמר לו: לפי דעתיה או מחמורי, אני חייבתי א : שגית ברואה, אמנם יהי איך שיהי׳ יהירי ז ראשי עבורו להביאו בשלים אל בית הציר הבריטני בעיר שיראץ, וכל־־1ה הכו שורש כלב ל א הניגע בו לרעה כניגע בבבת עיני! רכרי הראש ה

הערביים ואיש לא הדר עור לעשות עמי רעה. אחרי עמר שני ימים מעת המקרה הנזכר עברנו בםסלות צרות מאד בין סלעי צורים נדולים זרמים. היום רד והלילה פרש צלצל כנפיו על פני כל היקום, והנה פתאים שמעני קיל קנה חבה, המון שוררים התנפלו עלינו מפנים ואחור, ותיצאיה המםלות כאי כמשמר מירי השידרים יאין דרך לפנות ימין אושמאל. יתפחץ מלחשה כברה, ומצב מקים המלחמה עיר הגריל המהומה והסמכה, ונלחם כל הלילה ער בא השמש. אז ראיני כי בראש חברתנו לחמו נוסעים אחרים בערנו אשר באו בדרכנו, אבל מאחור עור עמדו השוררים וילחמו בכל עוז. תמוכים כירי העוזרים החרשים חרשנו המלחמה בחזקת היד ער אשר צלחה לנו להניס את השוררים ואחרי כן עלינו על הר-םלעים דרך שכיל פתוח, ואחרי עכור שני ימים באנו למקום מיושב מבני ארם בככר ארץ ברוכה פוריה וענפה. בלוית משרתי התרחקתי סאי־חח הנוסעים כלא ראות כי שני פרסיים הולכים אחרינו וער־, שרשי רגלינו התחקו. היום פנהוארחת הנוטעים נעלמה מעיני, ופניתי רנליללכת אל אחר הכפרים אשר נראה םקחב, ואז ראיתי את שני הפרטיים אשר הלכו אחרינו והתבוננתי כי רעה בלבכם. אני הגרתי מראש כי לא ידעתי לשון פרסי, ומשרתי ידע איחה היטיב, ונשטע שניהם טשוחחים להתנפל עלינו כאשין הלילה, להמיתנו ולשליח קנינני. לטען המלט מפח יקיש לרגלינו הפצרתי כשני האנשים ההם לשתית ממשקה יין שרוף אשר היה בצלחתי. נתתי את הצלחת בירי משרתי אשר שאלם כלשון עלגים לאמה היש את נפשכם לשתות מן המשקה הזאת המשמחת לככ אנוש? ויען אחר מהשורדים

1 ויאמר 1

דאמי־ למשנהו, הלא נשתה ונאמין לבבנו להוציא מחשבתנו לפעלה, וקחו את הצלחת דריקוה עד היסוד בה. פתאום שמעתי אה־׳ קול שעסת פיסי סוס* הניסעים אש־ הק־יבו לבוא עדיני, ואמיתי: ב~יך ד׳ אש־ שליח ישיעתו במועדה ובזמנרה, ובקול נחל יךאנו לעדה. הפ־סיים כי־אוחם כי הופרה

עצתם שלחי רסני סיסיהם חפשי יב־חי בהפזין נתל. למרןרח היום ההיא באנו בשלום לעיי שיראץ, והיבאתי אל בית ציר

הבייטאני [איש פיםי1 אש־ קבלני בסבי פנים יפית.

כא. שיראץ. המצב הרע של היהודים שמה.

י עשיים שנה חיו בעיי הזאת, אש־ היתר. לפנים לנאץ ולתפארת, לפנ שלשת אלפים יהודים'). אך מפני התלאות הימרת והציות אש־ עכרו עליהם לפני ימים לא כבירים, נאלצו שני אלפים וחמש מאית מהם• ממשפחות ההגה עירם שימיים דת אבותיהם י י לקבל עליהם דת מהמרית, י כלכביהם, ובסתי ימילי בש־ בניהם. ט׳ בתי כנסיית ייי־ודים הנמצאים עור בעיר הזאת יעירו ויגידו על ריב העם וגדולתו בימים שבבי־ עבת, ילעח הזאת כלם נעזבים ושוממים מאין איש. מבטא היהירים שם בשפת עב־ית רומה למבטא יהודי אשכנז. כבואי העירה מצאתי תושביה במהומה ומבוכה גדולה לרגלי חליפת הממשלה בטעהראן קיית ממלכת פ־ס, איש נלחם כרעהו בראש כל חוצות מבוקר ער העיב ורק הלילה הקים הסעיר. לדממה. הציר הבריםאני אשר אספני אל ביתו ביום היעש הזר! שלחני בלוית אנשי טלחמה לבקר את נשיא היהירים הרב מולאה יש־אל שליט״א. ה־ב הזה איש קן נכבד טאד קבלני בכל איתות אהבה ויקר ומעץ נתן לי, לפי מנהג, בבירת בני בהי״ר יצחק. היש כאש־ נודע ביאתי לאחי ב״י ם ר בני ק הגרים שמה באו כל נכבדי הערה ליאות פני. מצאת השמש על הארץ ער פגות היום דפקו על דלת ביתי לשאול עצתי ברבר ענינים שונים. וכל

סוצא פ* קדוש היה להם כאשר ישאל איש באירים. ויהי היום, ותבאנר־ז לביתי נשים רמת מכוסית בצעיפים לבנים. מידעי כי לא נת; הישיון לבנות יש־אל להתכסית רק בצעיפים שהורים להבדל מיתר כנות עם הא־ץ ע״כ פחר לבבי למראה הנשים ההנה באמרי: אילי תיאנה היא מן המיידים ולקחרה נפשי זממי.. אך היש היגד לי בי לשי^ין פחדתי פחד, כהיורת הנשים החנה מאלה משפחית מב״י אש־ המירו רתם מי־אר־ז, יבסתי לבם עוד לא נשתה אמינתם כרת אביתיהם. הנשים הבאות הסי־ו צעיפיהן מעל פניהן, וחנשקנה איתי על ירי ימצחי. על שאיית׳ מרע עזבי דרה אביתיהם, ענוני כרבייבם האלה: אחינו פה יודעים ודי היא יידע סכת הרבי הזה, ,מי כמוהם יורע נירל שייני ותלאיתיניאז; מפני המת המציקה למ״אה עץ יד׳ היוארק לבב יורע א ה נפשנו עשינו ז ה ק אש־ דמה ל םסתריני, ותבכינה מיה ברבר* כזאת. מאד נכמ־ו •יחמי לרכיים האלה ואען ואומר להן: הנחמנה בניתי בר׳ אלהי אכותיבן השוכן כמשביית לבבכן יהיא ישלח לכן עזיתוטקירש. אילי יתן ר׳ כלב מלכי איירופא, כי מלכי הםר הם, וישיאל ישכון לבטח תחת שבט ממשלתם, למשוך חיט חסדם נם עליכם אחי האומללים הנה לעויר את לב םושל א־צבם להסיר עול

םיבלי

ס י ל , ה פרמ אלפיה י נ c י t י צל 82 יגיל לני כי כיהיי היי ר פ כ ן לונווליי-ולת נ ימי נ J נ

סוכלו מעל צואריכם לתר־ן לכם הדשיין לעמר את אלהי אכיתיכם כלי פחד ויעדה לעץ השמש. כיום המחיר־! בא ראש הטורדים אל הנשיא להכביר אכפו עליו בשלום מס חדש. ובאשי התכינן אלי [בהיותי כבירתם כ הנשיא אז] שאל: מי אני, ויענהו הנשיא לאמי: האיש הזה הוא ח מכית-אל-מקדש |ירושלים) אך יצאו הדברים האלה מפיו, ויפן אלי ראש המורדים ויאמי־: ידעתי כי שאי־ רוח חכמה ורערת נתן ד׳ כלכ חכמי ירושלים, וביתי שאת מרעים המה להכין קמיעות עושי נפלאות, ע״כ אשאלך להכין לי קמיע אשי חגז כעדי ביום קיכ ומלחמה. אמיתי כלבי אשי אין טיב לי כי אם להד־־ש לחפצו, ותבטחתיו להקים רבת ביום המחית. מוצא שפתי שמיתי, ולקחתי חתיכת קלף מתבעת וכתבתי עליה שמורת עשית כני המן ותפ״תי איחה, ונתתיה אל האיש, אבל אמרתי לו, כיT רק כאופן זה היעיל לו הקמיע הזארת אם יאמץ את רוחו ולבבו לא 1 מפני קשת דריכה וכיכר המלחמה. אחיי עבור שני ימים עיך האיש בראש המיידים מלחמה רבה ננד צבאית חיל הממשלה ויגבי עליהם וינצחם. אז יד האמינה חזקה עליו כי כיח הקמיע נכיה ידו על שונאיו, ויעביר קול כי איש מופת אני, ויביא לי מתטת, וכמר נדול נעשה לי עקב הדבר הזה.ם בואי לעיר הזארת קצף שר העיר על נשיא ר י ירחים אחדים ט לפנ היהודים אשי היה אז, היב םולאה אליהי ני׳י ויתנהו לבירת הםוהי וידרוש מבני העדה הון רב כיפ־"נפשי, ואחרי אשר לא יוכלו בני הערה הפיק חפצי, חפץ הש־ לתת חיפשה לו באופן אם ימיר דתו. רענהו היב כי דרש הוא 7לחפצו אך זמן יחי לו להכין עצמו לזה. רעש כאשר. אחרי עבוי הזמ; השיב היכ כי שב ונחם על דבריו לעזוב דתו אמי אשי היתה שעשיעיו כל ימי חייו. ויקצוף הש־ מאד וחמתו בערה מ, ויצו להכותו חמש מאית מכית על כפית רגליו ולהשליכו אל כור עמוק בכית• רציפים, והוכח שי הכלא. כמשפט הזה נעשה אל האומלל ארבעה י במכאובים טי א• ם בשכבו על פניו כשרת, ובלא ספק נפל שדור לרגלי האכזריות הזאת לילי פיצה אז מיידה גדולה בעיר והמורדים מהי־ו לפתוח את רלתית כל כתי האסייים ויוציאו לחפשי גם ארת הנדכא הזה וימלט בעור שניי ובל הונו וקנינו נפלו לשלל ביר שי העיר, וילך לעיר בגרר

ושם טרעתי אליו.

ד מקיה אח־ אספ־ה לאית על מצב אחב״י שמה כי ביע הוא. פיסי ו ע אחד חשקה נפשי בבת איש יש־אל, נערה יפרח תיאר מאד. ויהי כרכיו אליה יום יום ולא שמעה לו להיית עמו הסיתה להמיר דתו רקחנה לי לאשת, ותעי לו הבתולה ותאמי: אביתי ירדו ביגון שאולה אם אעשה כדבי הרע הזה. אתם ערים קיא הפיסי אל״הנצכים עליו כי יש את נפשה לבא בכיית רתט! לשיא צעקה הנערה כי שק־ ענה בה. ויםהי הפרםי להגיר דבריי אל הכושר הראשי בעיר, ויער עדים כי כנים דבייו. וישלח הכהן מלאכים אל אבית הנעיה אש־ לקחיה בחזקה אח־י אשי הכו את אכיתיה מכות הריי בטן ויביאוה לפני הכהן וישימו אותה כמשמ־. ותשאל הנעיה לעזיכ לה לצאת החוצה לשאוף רוח צח בעיב היום וכאש־ נדרשו לבקשתה קפצה ממקום גביה על רצפרת אבנים ות־ץ את ראשה ותמת. הפרסיים בחיות אפם בה כ־איתם הדבר אש־ הסב מתתה כלו כל חשתם כגיית

הנערה בשצף קצף יבאבזייות ט־אה מאין'"לספ־.T 'ואחיי כ; נתחוד־־ז" לנתחים וישליבים ביאש בל חיצית. אבל כעור לילה ששי היהירים את

נפשם בכפם ויאספו את חלקי הגייה ויקבתם כקבר יש־אל. העיר

— 84 —

העיר ההיא [שיראץ] היתד׳ לפנים בנויה לתלפיורה. בנינים מפואיים רחובות מרוחות בתי רחצה וגנות ופירםים נמצאו בה לגאץ ותפאית,ה הארץ בסביבותיה פוייה מ ר אך רעש הארץ היסה ער היסוד בה. א ועגפה, שם גדלים עצי עגבים גדולים וטובים , גם מן צמח הנק־א טיםבאקו• לזה כמין עלים מידים י נ כ אשר עמי האיץ יעשניהו ככלי מקט־ות מו

[טאבאק] שלנו.

" . ־ ל איספאהן.

. ניאתי לאיכפהאן. השר אימייאל(.ישמעאל). מקרים נדרן

בעיר שיראץ נתעכבתי שלשה שמעות ואז עכי־תי ללכת לעיר איספאהאן. ציר הבייטני היטיב לי בחסדו לשלחני כחבית ניסעים אשי היה מספרם כאלפים נפש ההלכו גבם כן לעיר" הנזכ־ת ה־חיקה משם טהלך עשרים ושנים" יום והררך מלאה סכנות רבית.1) לפי עצת הציי הגרתי כי רופא אגכי, גם לבשתי כגדי אנשי איירופא. ויהי כיום השלישי לנסיעתנו הניחו עלינו המון שוררים אשי לחמני וגם יכולנו להם. לא א־כה הערת"היפואה אשי לקחתי לי בעיטה. שלשה והוכרחתי להראות אותיתי טחכטתז סוחרים טנכברי הניטעים נחלו טאר. בטוח בחסד רופא כל בשי הפלאתי לעשות בסטי היפזאות אשי באטתחת׳ להשיבם לאיתנם. על האופן הזה רכשתי ל׳ אהבת שלשת האנשים ההט אשי עטרו לימיני כעת ציה ומציקה

כאשי אספי במתצת דברי. למען הנן כערי טחומהשמש הלוהט כחימני קיץ, קניתי לי בעיי כאמביי טחטה-משמש [זאנענשיים! מעשת ירי ח־שב ער להפליא ולרגלי המחסה-משמש באתי כםכנת־נפש שתי פעמים על ריבי. ויהי היום כעג־־ז חום השמש הגדול מאד מיכה להכיל פישתי את המחסה-משמש להיות לצל מעל לראשי, פתאום שמעתי מאחי־י קיל קנה רבה וכחי מית נגע ככנף מעילי. לא ידעתי כי בארץ פרם לא נתן רשות לאיש נכי לשאת מחסה־ משמש. איש פיסי ירה עלי/ ותהי מהוסה גדולה כץ הטסעיםלרבי הזה ובעמל רכ צלחה בירי ראש החבויה להשקיט הסעירה. פיםי אחי דיש ממני למכור לו את הםחסה־משמש, ואחרי אשר מנעתי ממנו את חפצי קפץ ונשבע לקחת את נפשי, והמתיק סוד יחד את מרעיו להמיתני כעיר לילה, אך ר׳ כחסח ושלשת אוהבי אשי־ העליתי איוכה למחלתם הצילוני סירי הסות, כי נודע להם עצת משנאי והפת עצתם, כי לא העלימו עיניהם ממני. בלילר־ז אחד בקשני אחר מאוהבי לטעת אהלי אצל־1 אהת, ואני בידעי מחשכת החדשים עלי רעה נדרשתי לבקשתו. ויהי בחצי הלילה בא אלי אחר מאנשי בלאט וח־כ פיפיות כידו להמיתני, אך אוהבי אשר עמר על המשמ־ אחז בזרועו ומנעהו מבוא ברמים. התצח הזה בקש ממני לסלוח לו על חטאתו והבטיח לבלי להיוש עיר עלי יעה, ובכל זאת נסה עיר איזהע, ובכל פעם אוהבי הנאמנים הצילוני פעמים בלילה ההוא להפיק זממו הי טיח — ועור טובה אחרת צמחה לי מעצת הציר הבריטאני משיראץ להגיר

כי

ימיס. לא ) בנימין מטוליעלא (צד 2*1) יאמר כי משיראן לאיכפאהאן יק מהלן ארנעהי יי אן.אם ימהרו הנוסעים בררנס לא ינא> למחיו חעצם נולס C. כ CJ< א , ר ה נ ן ע ר ד , ה ת ע ל <

ה עשל יוש לכל הפחות. נ ו מ עבוד חמשה עשר או 5

— 85 —

כי רופא אני, כי ככל טקום אשי עברנו טהרו כל שבטי העמים השונים לקדם פני בלחם ובמזון ואהבת שלשה האנשים הנזכרים הגינו כעדי טכל

רעה וציה.ך ארבעה ימים רצופים עברנו ררך מקומות המלאים חרבות עתיקות ^ מ ב: תוי-זכי־ון זעם ד׳ הכם הדבר והחרב אשר ה מ ה ר ח י ע מ השמו ערים טשבוה וישימון ז"למעי מפלה. בעור היינו רחוקים מטחוז חפצנו ״"רק טהלף שני ימים התנפלו עלינו שודדים במספר שני אלפים, אכל בהיותנו לא רחוקים ממקום טושכ יכולנו להמלט על נפשנו. יום אחר וחצי לחטנו אתם, ותקותנו כמעט עזבתנו, ונשלח מלאכים לעיר איספאהן להיות לנו מעיר לעזור, וגם צלחה בירי המלאכים להבקיע אל העיר. ביום השלישי באו צבאות חיללעזיתט, והשודדים מהרו ויניסו, אחי־י עזבם מרט המר מיכים זפצ־עים במלחמה. במיחק שלש שעית מן העיר התנפלו עיר הפעם עלינוה לעזרתני. לםחררת א צ יקיל קני- הרבה נשמע בעיר וימהיו התושבים ל היום ההוא ''באנו לעיר איספאהא;. חיש אהיי בואנו הלכתי לראות את פני ציר ממשלת בריטניא אשר קבלני בסב- פניבס יפות, ואח״כ הלכתי לבק~ אח אחכי׳י כעיר הזאת והתפלאו כלם על אשר יצאתי בשלי• מן

מבנית הדרך ההיא., ועט כל־־1 טושך ס י } העיר היותר גרולרה בממלכת פ איספאהאז ה̂י בשבט סופר ילא מהכיע כל־־1 הרי ופאר חסקומוה אשר) משפח־ת סאחב״י, ויש להם םכיביתיה. שם מצאתי לע־ך איבע מאית1

שלשה בתי כנסיות ושמונה חכמים. בהיותי בעיר נתככרתי להכיר את שי הממשלה איסמאעל, איש יהיריה ם נפלאים צלחה לו לעלומ ע י מלרה ימבטן אש־־ עפ״י מקיה ש ע כמתי הגדילה" והכבוד. שמו בעברית הוא יקיתיאל. והכביד הגדול נ לי לבקיי בהיכלו בלוית אחיו יוסף ומדרכי ואביהם כה״רר אגא באבי ג״י האיש הזה הנכבד בנחלת המשרה והיק,־ כתכינת נפשו הנעלות שוה לספר אל הקוראים קורות יטי חייו הנכברוה בקצירת כפי אשר הוגד לי מפי

אחיי הנזכרים, ועזבתי הנני טתן כי כטם המה. לעני שלשים שנה, איש עביי עני עישה מלאכה באבנים יקחת היה בעיי איספאהאן. שם האיש הזה היא ״אגא כאביי׳ ויהיו לי שלשהה מ כ ח ם ע׳יי כשרונותיו ב כנים. אחר מבניי הנקיא יקיתיאל, עשה לו ש המחיל [טאנצקונכט] יישא חן יחסר כעיני גדולי העיר, וככה אהבוהוד אשר אהבתם אותו השכיחה מלכם כי טכני העברים הוא ןשנואינפש ע ז

הפיסיים]. ויהי היום ויעשו תושבי העיי טשתה גדול לכמה הטלך וש־יו, וגם יקיתיאל המהיר במלאכתי נקיא אל המשתה להיאות לנכבח הקי־ואים את פלאי מעשיו במחילת המחנים. ביקור הנער סחרה- בנעימים לעיננרו על פניו בטיוצה ב עין כל רואה, הרהיב בנפשי עיז לנשקי את יד המלך בעה נפ,אה. המלך בהתפלאו על כשחנות הנער לא בלבד אשי לא קצף ע עוז פניו, כי גם טשך לו חסרי ייקחהו אל היכלו, וכל עמל אבי הנעי לא

היעיל לו למנעו מהתיצכ לפני המלך.דלה אהבתו אליו מיום ליום כראיתי ויגדל הנער בחצי המלך אשר נ תבונית נפשי כי יקיית הנה וכי רק זך וישר מפעלו. חבל בנעיסיםה בי אשר נפל לו כארםין מלך וש־ים,"ז לא השכיח מלב הנעי את עמו ו אביו, וימים רבים לא נשתה אמונתו בדת אבותיו. בן המלך היה בךחברתו

בימי

״) בנימין מטוליטלא נכפר! יספר כי נימיו היו בעיר הזאת חמשה עשר אלף יהוליס.

— m —

כימי נעוייו אז, ויחדיו השתעשעו ככל תעגיגי הילדים. ויהי היים ויסיתהו ב; גילו לאכול אתי מבש־ אסוי־. םהייבם ההוא והלאה רפפי עשורי אשינתי

על יר על יד ער משן לא אייך השיר את דתו דת ששה רש־אל. ויהי היום ושרירה פיצה כמעשר, ויטה* השלך לצאת ב־אש צכאיו ובחבי־ת יריח ועברו הצעיר יקיתיאל אשי נקיא אז יששעאל להשקיט השרישה. וחבוא העיר םעשעד כשצור, אבל התושבים עשרו על משש־תם ביר רשה ובגבורה נשיצה התנפלו פעם על הערים ויכיש ארו־ ובשבעה ריבים נסו מפניהם איש איש לדרכי. בין הנמלטיב על נפשם היה גם השיך בכבודו ובעצמו, נעזב מחיל צבאותיו רק אוהבי הנאמן יששעאל לא עזבי יבצ־תו. ותצלח בירי שני הנשלטים האלה להמלם על נפשם ע״י שהיית נם לו צי םרוצח סוסיהם. בהשלטו השב השלך פניו לאחייו ריאה את עבח הנאמן רץ בעקבותיו, ראשי לו השל־: השלט אתה על נפשך ולשדה יבולע לך בנללי! ויען יששעאל ראשי: לא אעזבך אדוני, כי אתך אהיה ואתך אשותה! ויניעו שניהם ליער אחר ושש נתחבאו ששה ימים. ויחשיב השלך כי ישיתו ברעב, רק יששעאל הלק אתי ממעט הלחם חשים אש־ נמצאו בילקיטי. ואחיי אש׳־ חמי גם אלה הלך ישמעאל לבקש לחם, וימצא על ריבי איש פ־םי אש־ נתן לו לחם ומזין וישי אתם אל מחביא־ מקים. אש־ עזב שם אח המלך, ומה השתימכש בטאו שם ולא מצא את השייך . בלב נשב־ ונדכא חפש אחריו בבל היער ער אש־ מצא אי־ת שאהבה נפשי כמעט גיע מרעב וישב את רוחי ע״י הלחש אש־ הביא אתי.־ כיום השביעי באד,להקת רוכבים מצבאית השלך אל שקים סת־ם וישימם לשק־שם כשלום. ז

, נשאו ל האהבה הנאמנה אש־ הראה לו ישמעאל בערת צ־ לו מו בג המלך, חיש אחרי שיט לקיית ממלכתי, על כל השיים אש־ לו וישימהו לראש על כל ש־יו ועבדיו. המשיר. הנכבדה הזאיח נשאיה

על שכמו ער מות המלך.ך כל ימי ממשלתי לא גבה לבו, ולא שבח איח עמו אש־ יצא ש מ ב

1 מק־בו, ויהי להם למלאך מישיע.

ויהי כי ק־בו ימי המל־ למית׳ ייק־א אליי את בגי יו־ש־העצ־, ויציהו להמית חסרו על הש־ ישמעאל אוהבי הנאמן והיקי, ויבקשי להניחו בפקודתו ולשאול עצתו כעניני המלוכה. אח־י מית המלך, ומשנאי השי נשאו ראשם, וינסו להבאיש ריחי כעיני המלך החרש להורידו םנחלתי אבלי מית המלך מירי חושבי עיי איםפאהאי י מקרה אהד הפר עצתם. חיש אח. ואחיי אש־ קמה הסעי־ר־ן לדממה גש־ השלך בדעתי ננד יורש העצר לעניש את התושבים על פשעם בהטילו עליהם מס חרש מםך מאה אלף טימאנען ן מין מטבע פרסית] ויפקיר בירי השר ישמעאל לנכייח א־1 השם, והבטיחו להשאירו בש־חתי אם יצלח חפצו בידו. איש אחר באים־ ה ז ה פאהאן אכינר הרים ירו כמלך מחדש בי־אש המין' מי־דים, אכן ישמעאלה השששלה, וגביה יח. חלק גריל מהעיר ה־ס לחם נגדו" ביאש צכאי והחייב יאת המורדים העניש על פשעם, והפיק חפץ המלך לגבירת השםר. בשהימית האלה הימתו אביו וגם אהד מאחיו. אש־ הטיל על בני העי

ראש המי־דים נמלט מידו.ם האלה קח באח־ירת שגת ><>"־'• 1 היש אחרי עזבי ארח עיר הממרי

1 איספאהאן בעיר היותי בשעה־א׳ ק־ית השלובה.

ישמיזאל עירנו בחצי המלך, אך המש־ה איננה עוד על שבמי. ישתנחם על אבדן פקודתי הנשאה כאהבי־ה התישביבב אש־ יאהביהי ויככחהו מאד, ככל אשר יש לאל ידו מתאמץ הנכבד הזה לעמוד לימין

בני

— 87 —

כני ישראל ולהקל עיל סובלם ככל אשר יוכל. את האיש הזה ידעתי פנים אל פנים ונם נתככרתי לקבל ממנו כתבי מליצה עמת לאנשים נככריבס בעיר טהעראן וכיחור אל המולאה אבאבי ואל יעקב איש עשיר מאד ועושה

מםן־ןר "גדול כאבנים יקרות.

לא. מעישעד. קאשאן• יעצד.

מעיר איספאהאן למעשעד מהלך שמינה עשר יום. אדמת המקומות בין בין שתי הערים ההנה היא שוממה והרבה. על הדרך נמצאות עודה קבר אחד אשי לפי דברי התושבים, הוא קבר אברהם מ ר משואות ח בן עזרא, מלפנים נסעו היהודים להתפלל על הקבר ההוא. ידוע הוא כי החכם הנחל הזה עבר למסעיו ככל ארצוה הקדם, אבל לפי רעתי אין• הנזכר אשר ב ח , ואולי היא קבר אחר מקרובי ה לרביים האלה שח־י נסים ונמלטים, היה נקרא כשמו. — על דרכי פגשחי מספר רב מל ויספרו לי םבח בריחתם כדברים האלה: טרם טיח המלך האחרון בשנרת 1840—1842 התנפלו המושלמנים בעיר מעשער על היהודים שם אשרם להמיר רתם, וכאשר ה ) וידרשו מ היו לערך ארבע מאורת משפחות1ם ברחו וימלטו לעיר כנדר, ה ם רב. - כמה מ ה מאט ברבר הרגו מ וכמה מהם השיגום הרודפים ויכריחום להמיר רחם, ובאשי הוא בכל מקים כן היא גם פה. אלה האניסים, בסתר לבם עוברים את ד אלהיהם. לכתי תפלות המשלםטם המה הולכים מי־אה, אך אוכלים בש־ כש־. בכל יום ששי בשמע ילך השיחט אל־1 בתי האטסים האלה לשחוט עופות עבורם בסת־. הדברים ההם העירו כאחרונה חשד כלב הפרסיים. וישלח כהן הפרסיים אחרי האטסים וישאלם אם באמת ותמים דבקים ברת מחמד, כאמינה שלמה עט לו. ומדוע תמנעו עצמכם מאכילת בשר V דרש הכהן, מנמתט ענו הם לכפר פשעינו הראשונים על ירי עניי נפשט מחעטני העולם וייסב הדבר בעיני השואל אז, אכל מהיום ההוא' והלאה התחקו הפרסיםם ע על ש־שי רגליהכם לבוא ער תכונתם, ער אשר צלח להם למצוא פ אחת את השוחט בבית אחר מהאגיסים עישר. מלאכתי. וימיתו את האומלל הזה ואת גיפו כרתו לנתחים וישליכום לכלבים וכל ית־ האנוסים הוכו לפי חרב. כתי הכנסיות עת עד היסוד, וספרי התורות קרעו לק־עים. הן אמנם, אך ער היום לא נדרש הדבר ה א ז המלך הפץ לרעת סבת האכזריות ה לרגלי המרידות והממכית אשר היו אז בארץ, ודברי המושל לא היו נשמעיםמה ואחרי מות המלך, והשר ישמעאל הוסר מפקודתו, לא נעשה עור מאו

בדבר הזה ואיש לא עמר לנקום נקמת רם האומללים השפוך כמים. ־ ־־ מאיספאהאן

«) במסרו של החכם ריטטער מחברת ג׳ חלק ח׳ צד 103 נמצא ע״ד יהודי מעשעד כדברים האלה: נעיר מעשעד נמצאו מאה משפתות יהודים אשר נבויס הס !שפלים בעיני המושכים. אינה עשירים ;ס לא עניים כערל אחיהם היושבים בטערא; ואיכפאהאן, אשר שס מכחרם מוגבל מאד :*שר הוא ככמה ארצות א״רוםא. — כעיר מעשעד א-ן ליהודי להציג כף רגלו על אדמת קודש לתוכביס, יתי הרחצה פגוריס לפניהם, !גס מוכרחים לשאת מצנפת אסרת על ראשם, ונזנאה דביקה על בגדיהם להבדילם לדראון מיתר התושבים. אין לאיש יהודי להשיב מכה על תיק מכהו הפרסי, ונערי העיר הפרם״ם ישליכו אבנים ועפר על היהודי ההול! לפי חומו ואין מיחה בידם. בבית תפלתם מתפללים כלבי! פר=ית, אן קוראים כתירתם נשפת עברית, כעת התפלה יכסו ראשיהם במעיל לכן ופניהם נגד ירושלים, והכהן שלהס מחויק כפר תודה בור׳ימ. בבית עקד כפריהם נמצאו חמשיס העתקות מכפרי תןרתס כתונמז על מגילןת

מקלף־דעפאטען.

— 88 —

מאיספאהאן לקאשאן מהלך ששה ימים, העיר קאשאן נודעת ע״י כתי המלאכה־למשי אשר כה. שם ראיתי מליחים מהירריםמאר ואחר מהכם קניתי ושלחתי לעיר מולדתי. מאה ושמונים משפחות מכ״י מצאתי שמה, ומלם רובצים תחת משאם, נערב יום השבת באתי שמה והפצנו לנוח שמה כל יום השבת. כל בני ארחת הניסעים תקעו אהליהם מחוץ לשערי העיר, ואני שאלתי להראות לי את המקום אשר שם יגורו היהודים, ורק הצגתי רגלי על אדמת העיר ויסובבני נעיים רכים מדלת עבש הארץ,. בגרי איירופא ויםטית עלי אבנים ועפר ויתנו עלי בקולם ״גיאור!" |כלב|

אשר לבשתי משכו עלי קללתם וחמתם: לא הרהבתי להשיב חרפתם אל חיקם, מרעי כי מרה תהי׳ אחריתי, ע״כ נתתי נוי למכים ער אשר באתי אל מת היב של היהודים הנשיא

מרדכי הי׳יו. ככה גדלה משטמת הפרסים לאנשים נכריםי). הנשיא קבלני ככבוד נחל, וכל כני העדה שמחו לקראתי. ביים הטחרת לבשתי כגרים כמנהג ארצות הקרם ויצאתי החוצה, והנה פגע בי אחר מן הנוסעים אשי ארחתי בחברתם, ויקרא כקול לאטר: הכלב הזה איש יהודי הוא! וימהר ויודיע זאת אל ראש ארחת הנוסעים, וגם הניר אל הנוסעים האתיים אשר כלם פה אחר ענו ואמרו כי טמאתי את מחנם . כצאת השבת שבתי אל מקומי מחוץ לשער לבוש בבגדי האיירופאיים והנה מהומה וממכה גדולה בין הנוסעים אצל השער, ואחרי״רגעים שכרוהו_ויקראו בקול ״אנה פנה היהודי? הבה נכנו נפש!" ראש הנוסעים מהר לחח ליס, ויחביאני כהיםינו [אוהל נשיו! ויסגור הדלת בערי. אחיי כן בגרי פי יצא לקראת המין העם הסוער ויאמר להם ״מה חחפיצו? לא היה בזהם לא פנו לרבייו ויםבבו את כל־1 המחנה ויחפשו ע יהודי!״ אך המין ה אהרי בכל מקים. אך כמקום מחבואי לא באו כי קריש המקים בעיניהם ולא יחללוהו. ואחרי אשר בקשוני ולא מצאוני שבו בפחי נפש. ואחרי אשר שקטה המהומה, הביאני ראש הנוסעים אל בוי אחר לא רחוק מן המחנה ויעצני לררת ולהסתתר בו ער אשר תעבור הטחנה על פני וכן עשיתי. כחצות

הלילה עביה ארחת הנוסעים אשר נסעה לטעהראן ונצלתי.ק מהלך חמשה ימים לרוח צפוניח מזרחית מעיר קאשאן עיםררח ח ר מ ב עיר יעצר הנודעת ע״י המטפחות היקיות הנעשית בה. שם מצאתי מאה וחמשים משפחות ממי הסובלים עול קשה מנשוא. לא ימלתי לבקר את העיר ההיא כי היה הדרך נחוץ לפני, אבל שמעתי אורות היהודים שם

מנוסעים אחרים אשר פנשתי.

ר ב ל ״ עיר פןהעראן.

עיר טהעחאן היא קרית ממלכת פרס, ובה נמצאים לערך חמש מאית םשפחית מאחב״י. ויש ^הם שמינה מתי כנסיות וכמה רבנים, ומצבם המדיני טוב הוא לע־ך מצב אחיהם ביתי ערי המחוזות בהיותם תהרה השגחת הממשלה העליונה, ואינם נתנים למשימה בירי פחות המחוזורת העושים ביחידים כרצונם. וסכה אח־ת למצבם הטיב בעיר המלוכה תוכל

. . . היות) כתלמיד מג׳ נרכית פייט משכה ד; דן• סי :מצאת ביכה אפר יתפלל האיש ככיאו ובצאתו ו מן העיר. !אילי גם נימים ההס היתה סכנה לאיש יהודי נביאו לעיר כאפר הוא בימים האלה

נמקימות הנוכרים,

— Sit

להילת באשי אבי המלך אשי ימלוך עוזה כאיץ היה לו אשד, עבריה ביןם ה יתי נשיו. רובה עוסק־ם במסחר וכיתור כפנינים ואבני גזי. כמה מ

עישיס כמלאכת אכניס יקרות, חוישי אכן, ורופאים. אבי המלך היה מנהגו בעת חייו לכא כפעם בפעם אל חלק העיר מקום מושב היהודים, וככל פעם בואו יצאו כל היהידיכ לק־אתו לקדם

פניו וישחטו לככידז כבשות לבנורת ויחלקו כשק לעניי הערה. ויהי היום נקחא נקראתי לפני יועצי המלך להגיר להם רעתי בענין אחד הניגע לבי׳י. ומעשה שהיה כך הי׳. שני אחים עברים היו בעיר שיראץם. י • היו רבנ ה י נ שם האחר מולאה רבי, ושכם השני מילאה יצחק. ש זיקי מקיה וה־אשין משני האחים הנזכרים המיר דתו. האיש הזה נירע להיות אחד סחכסי הרבנים היותי גחלים ונכבדים בכל הממלכה, ולזאת עמד בחצר המלך וימצ^ז חן וחסד לפניו. ויתאמץ להבאיש ארח ריח ה־הורים כעיני המלך והשייט ויסיתם לכלות חשתם בהם, ואח״כ הבטיח ליהירים להיות בעזרם אם יתני לו כסף וזהב. לעורר את משטמת הממשלה על היהודים השתמש באיזה מקראית מכתבי הקירש ויבארם כאופן הדרוש לחפצו כין שאי הדברים העיר גם על השקיא: לא תשיך לאח? נשך כסף נשך אוכל־־1, נשך כל־־י רבד אשי ישך. לנכרי חשיך ולאחיך לזיה חשיך

ןרביים כ״ג כ ].ב הדבר הזה נקיא נקיאי לפני שיי המלוכה היב טטעהראן היא מילאה ק ע̂י* אנא אבכי וכל נכבדי העדה לבאר להם פיריש נחמים, והנשי הדביים הנזכרים. כמאם לפני השרים הגיח כי ידיעתם ככה״ק איננר־ן נחלה כ" כ להיות ביכלתם לבאי הדברים כיאית, ובכל איץ פיס אץ גם אחר מכל היבנים אשר יש לאל ירו להבין מוצא הדברים, אך חכם אחרם לבי^ כ בא זה t<6 כביד לעיר מבית אל־1 מקרש [ירושלים] והו^ן חתה עלי. וחיש באו • הי ת ב ש ח נה ביאור המקיאה הזרה. מ עד חכי מלאכים לקיזא לי לבוא לפני השיים. אחיי פק־רתם לא שניתי, אבל־1 כאשר באתי, קורם כל דבר הנחתי לפניהם מכתב תעודה מציר ממלכת חםיא הנכבד מאד כעיני הממשלה, והירעתי להם אשי בהיותי איש אייראפ״ אין לי לסור למשמעת שים ממלכו־! אחרת כלתי הסכמת ציר ממשלה ארץ מילרתי; ככל זאת לכביד נחשב לי להקיא לפני האספה הנכבדה הזאת והנני נכון לסור למשמעתם כדבר הנדרש. וכאשר הציעו לפני הדבר אמרתי קבל עם ועדה לבלי חת, כי הפירוש של המימי על הכתיב שקר וכזב, וכי בארצות איירופא נם הנערים הקטנים המתחילים בלמוד המקיא יורעיט לבאר הכתיב יותי טיב ממני. ובאהי להם הכתיב לפי הביאוחםה הנאספים. נם העירותי ים ודברי הפיקו רצין טאת כ של נחלי הטכאי כי המנהנ באיירופא לכתוב דביי ענין כזה כספי להמרה למשמרת לדור אחרון. ויעני לי כי הדבר הזה איננו שיה כנזק הזמן הנדרש לכתיבה. כלה הדבר אלה הדברים נעשו ע״י המתורגמן מילאה יאקאכ. אחרי כלו נשאלתי מהשרים אם ידעתי את הכאראן פאן ראטשילר, כי שטעו שמיעהה עשירה מאד הנקיאת בשם הזה, וכני ח כי יש באיירופ^ משפחה א המשפחה נכבדים מאד בעיני כל טלכי אייחפא, ואם אטת הדבר מרוע לא ימהרו לבוא לישע אחיהם הנה? ואען להם: כי ידעתי פנים אל פנים רק אר־ן השי ראטשילר אשר" ישב כשנח 1845 בעיריויען. יבאייראפאה כהיות היהודים א ז ה כארץ ה א י ש 1 כניז י ח אינם יודעים מצב הרע ש באיעית איירופא שלוים זשזקטים על שמריהם תחת שבט מלכיהם הטובים

והישרים. — ובזה כלו דברי הייכיח; 12 ארמון

— !10 —

ארמון המלך והיכלי הצירים מממלכית רוםיא ובריטניא עימדים כחלק טיוהד טן העיר הנפ־ר מיתי חלקי העיר ע״י חפירה גדולה ועליה גשר אשר יוכל לטיש טםקיםו לעח הגדיש ועל זה האופן יניט על עצמם יושבי הלק הנזכר כעת אשר תפרוץ טריבה כעיר. ארמון המלך גכגה לפי מערכת הבניה של הע־ביים, ולו שערים גדולים ופתחיהם רומים לפתחי בתי האסורים שלט. שער אחר משערים הנזכרים מפנה העירה ושעי השני פינה להיכלי הצירים ושניה• כאחר מוליכי• להצר אימין המלך החצון. וכאשר יבא איש אל החצר יתראו לעיניי שגי אולמים גדולים ובאחר מהםSעומר כס המלוכה. שתי פעמים בשנה יבא המלך אל האולם הזה לקב איתות הכביד מירי הסרים למשמעתו, ודרך הדר זכוכית העומר ליד הפתח יראוהו עבריו הנאמנים. כסא המלוכה עשוי מאכן שיש אחת ארכה חמש. הכסא ינשא על שתים עשר מצבות אבני שיש ל עשרה ורחבה עשי מ הנחצבית בתמיטת נשים העומדות םרויות באיבע טויים אצל ארבע פטתיו. כמה מרמירת לכסא המעיט־־ באבני נזר הנ־תטםסית כי כתפאית מעשרה הושב ער להפליא. ולפי הנשמע ישבו על הכסא הזה כל מלכי פ־ם מימי עילם ושניםקרמ־טית. היכל-הכסא םגי־ כל ימי השנה מלבר כימים הנזכרים; בכל זאת הרשירת נתונה לאו־חים לבא אל־1 תוכו. ועל ר״ז צלחה גם לי

לראותו. בהיכל השני מצוירות על קיייתיו תכניות כל מלכי פיס.ר עיר טעהראן גדול מאד. יהיביתיר־ז מריצופית באבנים, וכתידה ח ס מ לעיסת הרחיבוה אין להם חלונות. חנויותיה ושוקיה נחלות טאד.

ומלכד הפרסיים נטצאו בעיר נם נוצרים ויהודים רבים.

לג. האמאדאן.

ר הםלוכה טעהראן נתעכבתי שלשה ירחים, ומשם עביתי ללכת לעיר בעי המאראן הדרך לשם ילך במדבר גחל מהלך שנים עשי־ יים. לפי עצת ציר הרוםיי לבשתי כגרים כמגהג עטי ייםיא, כי מאד ומאד נשמעים רביי ממשלת חםיא באיץ פ־ם. גם שני אנשים ילירי ארץ ריסיא איחו לחביה אתי בחון־ ארחת הנוסעים. ביים היביעי לנסיעתט נפ־רגי איש מעל אחיו ופתאום שמעט רעש אחיינו כי התנפלו עלינו חבר שוררים. כל אחד םהטםעים אחז כחיב, אך אני יבמה םהטםעים נפלנו שבי בירם. עשיה מהשיח־ים הוליכונו על אהד ההרים והנשארים נשארו ללחום את הנוסעים. חליכי אותנו םתחלה למקום אחד לא רחק מםקים המלחמה. איזה מהפרםייס השמים כיחו רטלטו ברגע אשי שיכינו נתיחקו זה מזה, וימהיו שמונחה םהשיררים לח־וף אחייהם, ונשאיתי אני ושני התסיים תחת השגחת שני הש־רחם, ונמהר גט אנחנו להחיש מפלט לנו. אב־ שני השוררים דלקו אחיינו, ונסב פנינו אליהם, ונהרוג את האחד ואת השני לקחנו בשבי ונשב אתו אל ארהת הטסעים. הלוחמים לא נצחו זה ארה זה, וע״כ החלי לעשירה, • להשורח• י י ניה•. ואחרית הרבי היתה כי נתנו כסף כפו • בי שלו והשבר• נתחלפו זה בזה ואחרי עבור שתים עשיה שעות מהתחלת המלחמה

נסענו לדרכנו. אני ושני הרוסיים מצאנו חן כעיני יתר הנוסעים כי רק ע״י השמי אשר נפל כיחט צלחה לגו לעשות שלום את השוררים. גם כימים הבאים

נתעכבנו

נתעככנו על הדרך מחמת השוררים אשי התנפלו עלינו אך הסכנות לאך לא נמצא אף כיח אחר לניסעים, ונלן במחלות ר ר היו נדולות כ׳יכ. ככל ה

עפר אשר מצאנו בדרך.ם אשר היו טעונים ארונות מתים רי ה פי ס ן כ א צ מ ם נ י ע ס ו נ י-ךןרךך, ה מאנשי פרס העשירים להובילם לקבחת בעיר טעשער-עלי מקים

"אשר שם קבור מיסד חברתם כאשר זכינו למעלה. ויהי כלילה'אחר כאמ למערה אחת אשר היתר. לנו למחסה מזרם וםנשם י שוטף, ואתנית המתים הונחו על יר פתח המערה מבחוץ. פתאום נשכרו סלעי צורים מכפת השעיה ונפלו בפתח המערה וגררז בעדנו ולא נצא. אמתו אברט.' י"אבל צלחה בירט למצוא בסעיה םקים אחר פתוח

לצאת בו ואתנית המתים נשאת קבורים חחת הסלעים. אחרי נסיעת שני ימים הלאה באני אל נהר שיטף אשר הוא לנבול כין פיס ומדי, ולא מצאט גשי ולא אטה לעבור והוכרחנו לעבור מ

ביגלינו כי לא היה כ״כ עמוק. סשם באגו בשלום לעיר המאראן.^ אחת מעיי י המאדאן אשי הירח מלפנים מושכ-קיץ למלך פרס ה הממלכה הייתי נכבדיה כגלל מסחי־ה הנדול. לערך חמש מאית משפחות סכ״י נסצאי בה י C ושלשה בתי כנסיית. נשיא הערה הוא מולאה אליהו והנשיא השני ר׳ אהין. איש בא בימים הרס פעם חומה עתיקה אשי לו וימצא בין אבניה שני כרים, האחר היה מלא בטטבעית זהב והשני בשל כסף וגם הוגד לי כי לא מקיר. זי היא ויקיר. לפעמים רמת כדבר הזה. ־ ראיתי מעשה וגזכיתי המאשר כמדרש רברה סיבי שםעץ כן יוחאים ברבר הטמנת כסף ה (ג׳ י״ז) ובילקיט יג׳ הי) ומה שמובא במקימות ה

יקיה עור לעת כזאת באיצות הקרס.ים מחוטורת':העיר טטוך לקצה גמלה עוטר כנין גרור־1 וסהורר ובו בפנ חדר אחר. כחדר ההיא גמצאים שגי קברים הגפררים זה מזדה ע״י שביל צי ההילך כין שניהם ועליהם יתנשאו שתי כפית מכוסית באדרות יקיות ועליה כתובים טויים אחדים בעברית, ורק שני שמית מהם נכרים,

השם האחר מצד שמאל אסתר, ומצד ימין טררכי. הבנין ההיא היא קטן לעדת ישראל שמה. פעם אחת בחורש יבואו שם היהודים להתפלל, ובחג הפירים יקיאו שם את המגילה, וכאשרם כל בני יבואו אל הכתיבים הנוגעים מחור לםירכי ואסתר, אז מכי הערה בחזקת היד על כפית הקברים, כאלו יחפצו להגיר כזה לאטד: פה

מונחים אלה אשי הצילו את אבותינו2).ה כי תהיה בעיר, או כי יפחדו היהירים מאיזה סכנה הנשקפת להם, ע ר אז יקיים כבשים על יד פתח בית הקביור־ן הזה ובשרם יחלקו לעניים. ויהי היום ויוגד לי כי היהודים מקריבים קרבן בםקים הנזכר להגן בער איזה רעה אשי נגר פניהם. — םהיתי להניד להם כי הולכים הם אחרי ההבל ויהבלו להקייכ קרבטת בימים האלה, וכי עבירת אלהים אחיים זי היא עבודתם. ותצלח בידי בפעם הזאת למטע אותם מדבר אשי

יזמו לעשית, ואת טחיר הקרבנית צייתים לתת לעניים, וכן עשו • היהודים בארץ פיט אוטרינם כי האמאראן היא עיר שושן הנזכרר־ן בכה׳ ק כאשר כה נמצאו קברות מרדכי ואטתי. אכל אני

־־ אינני 1) בנימין מטוליטלא צד 61 יכסר כי נימי( הי! נה חמשים אלף יהודים, גם יספר מקניי

מרדכי ואסתר הנמצאים שם.ת י ית ג׳ חלק ט׳ מערב אויה צד 124 — 25 מה שידני סל דנ 2) עיין ריטטער מחנ

הקניים האלה.

אינני מאמין בדבר. מלכי פרס הראשונים גת בקיץ בעיר האטראן, ובחורף בעיר שושן [זוסטי־ בלשון פרסית! הרחוקה מהאסאראן מהלך חסשה עשר יום, ואוירה יותר" טוב סאויר עיר האסאראן. ותורכיה עיר החורף, וכרונית

ספעלי סלכי פרס הקרסינים, יתנו ירים להרשערה הזאת.עיר האטאדאן עוטרת עיר קיטנשה ושם ק טהלך איכעה יסים ט ח ר מ ב־ הקטנה : : ־ טצאתי כארבעים טשפחות מכ״י. נשיא העדה ־ ההיא, הוא איש-טזטות ינכהל להוי. נשען על אטינת ההבל אשי־ הכתה שירש בלב הפי־סייס יצלח חפצו ביחלהתעות לבביהם ברברי שקי־ ובלע, ולטען בצוע בצע כסף יעשה להם קטיעות שינית ושאר סנילות אשי־ בהבל יסירן, ולשיא שחתי אתו רכיי להשיכו טררכו הרעה וסן החסם אשר בכפיו. העיר היא בצירח יגרולה "וטסחרה גריל. שם יעשו אדרות יקי־ות טאר.

ת ומנהגי התומנים. שיכ׳ לנגד:־. ח . מצנ ההשכלה, מ סרס

ס היא ארץ היותר טובה ענפה ופוריה טכל איצית התכל. יכול אדמתה ר פ וכל הנריש לחית נפש תושביה בזול נתל ער מאד. ססחי־ה עולה למעלה ראש, יתיצאורת מלאכתה ירביין. שיירות נתלות יוצאות ובאורת לא־ץ הזאת לרוב. כל טיניסחירות, אריות יקר חייטים צעיפים םעשה חושב ער להפיייא תעשינה בבתי טסחריה. כה ראיתי המין אכני נזי, אשי־ לא ראיתי כמוהן בכל אי־צית תבל. ראש מסחר הארץ היא ביחור בידי היהודים.ם היושבים ביטים האלה באי־צור־ז אש־ טשל עליהן מלך מרש העמי בשנים קדמוניות נחלקים לשלשה ראשים:7 םישלמנים, ארמניים והיהודים. הראש הראשון נחשב אל כת ״אלי" הנזכ־ת. אל עצמת הנביאם יתר המחמירים מיכרחים למף "ראשם. בני הכתז "הזאת כעת הזה נ. ם צ עמדתם יכרעו ברך ויגעו כטצחם כאבן קטנה או חתיכת עץ או ע לפי ההשערה הסגהג הזה הוא שייר עבידרת אלילים אשר היתה נהיגה

אצלם ביטים קרטונים.ח ההבל השוררת בין עטי הקרם תשלוט שלטת גם בא־־ץ פרם; נ ו מ א הטה מאמינים כבח וגבורה אשי־ נתן כירי רוחורת רעית לבלע ולהשחית לארם, ועושים כמה דברי הכל להשביע את הי־יחית האלה טכלי עשית להם רעה. יד האמונה הזאת חזקה גם עי היהודים שם. כי יחלה איש יאמינו כי רוח רעה רבקה בי, יאינס יודעים מרפואות אחרית מלבר השבעות יקמיעית, ועושים על זה האיפן. לוקחים שבעה קערית וממלאים איתן כטיני מאכלים שינים ומניחים איתן כבית -ה־חצה, יסיג־ים רלתיתיה כל הלילה. יאם יחסי מעט מן המאכלים ליום םחרתו, אז יאמינו כי השדים בחת במאכלים ההם, וזה להם לערה כי יעזבו את החולה ולא ירעו לו עיר; ואם לא יחסר מאימה סהמאכלים אש־ בקערות אז נחרץ ייהםשפט כי אין עיר תיופה למחלת החילה. — מצאתי נפשי טחייברת לנסית רביי טעם אל אחי ב״י שמה להי־אות להם כי הולכים בזה אחרי ההבל, וכי יחטאו כזה לאל השמים רופא חולי כל בשר אשר רק בידו עתותי כל איש. ויענו ייאםי, לי: טי הוא זה ואי זה הוא אשר ישלח ירו אל המאכלים הסגורים כל הלילה כהותם צר אם לא יד השדים ושעירי לילה אשר לא יבצר מהם מאומה? אולי יד איזה עכבר היתה כמעל הזה? עניתים כצחוק. ואף כי בבחני מאד, בכל זאת לא צלח חפצי כידי לבער

האמינה

האטונה ההכלית הזאת טקיכ לכם. הפרסיים הטה כעלי תואי פנים ואנשי טחת. נכה לכם טאר, יתכ־יית שנאה ישנאו את כל איש נכר האיץ, ירוק יורקים בפניו, ונם טנהג נתעב להם לירוק על כותלי כתיהט כפנים. האנשים לובשים טעיל בבתי זרוע ארוכים וציים טאר, טכנסיים רחבים כמנהג איירופא, מלבוש ארוך תחת המעיל־1 הנקרא בלשינם אנטרא

י " המגיע ער הרגלים. ועל ראשם מצנפת גמהה מעור כבשים. מגדלים" ! זקן ארוך וצובעים אותו כצבע אדום, את שעי הראש םגלחים ומשאירים

פאות ארוכית משגי צרי הפיחת. הנשים נישאות מלבוש ממשי או שש הפתיח נגר הלב ומגיע עד הירך, ואייו רכוסים מכנסיים רחבים מאד. את הציאי, הירים ורגלים תקשטנה בכל מניקשוטים. כצאתן החוצה מתכסות בצעיף לכן. גם היהודים שם לובשים כמנהג יתי העבש מלבר הנשיים שטשאית-צעיף שחור ולא לכן לאות דראין יכיז. נשי פרס מיכשיות לכל עבירת נשים ואהבות המלאכה וכל אדרות היקרות הנודעות בתבל ידיהן תעשינה. הפיסיים אינם יודעים את עלים הסיורים שלט וכלס טעשניט את מין הטאמכאקא ושותים טהעע הרכה טאד ואוכלים כאצבעות יריהט. בתיהם פנימה טקושטים כאררות

יקרות, וקירות הכתים כמראית הצובאות.ל עיר ועיי נמצא בנין אהד מוקף חיטכ ובו נקבי אחר מקריבי או כ ב תלמידי נביאם ״אלי.״ הבטנים האלה הם מקימות טקלט לכל" איש המפחד מתגית יד המשפט. והיה כי ינוס אל אחר םהבטנים האלה לא תאונה לו כל רעה. היהודים והניציים ימצאו מחסה כבית האכנוט ןמושל העיר] אשר גם שם סקים טקלט לפועלי און. אבל השופטים יכולים להיליך את הפושעים מםקים למקום והיה אם ירשיעו השופטים את הישע אז ישאר בבית המקלט כל הימים אשר נחרץ משפטי לשבת כבית האסויים או ער

טית הכהן הגדול בעירו, ואז יצא נקי. יש טגהג טיזי אצל הפיסיים אש־ אם יתן איש ספי כייתית לאשתו ואח״כ יחפוץ לקחתה שנית, מוכיחה היא להנשא לאיש אחי ולהפטי גם ממנו טרם תיכל לשיב אל בעלה הראשון. היים אש־ כי איש יהירי" יטיר רתו. אחיי אשי יכין היהודי את עצמו לקבלת ם ה היא יום משתה ושמחה ל רתם ע״י נקיות יטהיה הגרישת לזה, ילכישיהו מחלצות ויובל כשמחית וגילם חרש אשי אל בית תפלתם ישם יקדם הכהן הגריל פניו, ויקיא לו ש פיי יקכני, אחיי כן ירכיכותו על סיס הקשיט בערי עדיים, ויוליכוהו בקול הסין חוגג בתופים ובטחילית בחיצית העיר, וכל אחר יביבהו לנותנים לו

מתגית. בירח נאיועמבער אי רעצעסבעי ככל שנה יתאספו בני הכת ״אלי" בטקים מיוחד שתים או שלש שעות ככל יום כמשך ירח ימים לעבוד עבודתם לזכרון יום טתת משיחם ״אלי" אשי הומת לפי רכייהם ע״י איש יהורי. בשלשת ימים האחרונים טזטרים שייי עצב. ואם ייהב איש יהירי ביטים

ההם להחיאית החיצה אז רמי ביאשי בי ייצחיהי נפש באין מציל •ם כעניני די הנוצרים כפ־ס שיחים כיס היהודים, ועיר חיפשה נתן ליהום ואין לשים טצרי או יהירי להיות ועדי המסחי ייחי כאל הנ לו עברים. אחי ב״י בפיס בקשוני פעמים ר בית להודיע טצכם באייתפא.

והנני טטלא כקשתם כפרק הבא.

מצב

— p-1 —

לה. מצב היהודים בארץ סרס.

ל היהירים ניי איץ פיס איסיים פה אחד כי הם מצאצאי עשית השבטים כ מגלית ממייכת יש־אל. ואף אם נמצאו ביניהם כמה משלטי ירודה ובנימין, אבי1 בלא תפונה תבם הם מעשית השבטים. ולהיות לעדה על־־1 אמתת הרבי הזה הוא: כי אין בידם ספיי התלמיד. ולפי ההשעיה נתישבו שם במאה היאש־נה אחיי חויבן בית המקדש היאש־ן. הן אמנם מרעים המה לקיות ע ביי ת ומתפללים בל״יהק, גם יאיתי אצל במה מנשיאיהם את םפיי הת־ימיר ושילח׳ דיעיך וסדויי תהלית, אך כל אלה הגיעו לידם זה לא כביר מעיר בגרר. מספר הנשים ימעט כא־ץ פיס מערך מספין כשאים תכבדנה ביתי שאת. טספי האנשים הנשארים איצירה איידה, ולזאת גי אם חשקה נפש איש צעיי לימים לקחת כ ' 7 . כל ימיהם באין אשה רב מאד לי אשה מיכרח הוא לקגיתה מידי אביה הדי־ש הו: יב מחירה אש־ לרוב יבכר הרבי לאיש אש־ אץ ירו מש גוז. ימים אחדים קידם הנשיאץ יעשה האיש משתה לאיהביו יק־יביי, וביים המועד ילך החתן ומיעיי אל כירת אבי הבלה, ישם יביכם היב בביכת הנשיאין, ואחיי כן ישיב הבעל אל ביתי בליית אוהביו וישמחו שם בתופים ובמחילות. בשעה העשירית כעיב לך הבעל״ויריריו אל נוה רעיתי אש־ תצא לקיאתו בחבית ק־יבי אביה ער מפזן ביתה, ובהציגה כף ינלד. על המפתן, יסיבביה ק־יבי בעלה ואח״כ יבאו כייס יחר אל הבית בקול המון חיגג. — עפ״י ריב ישאו האגשיס להם נשים בהיותם כני חמש יעש־ים ער חמשה ושלשים שנה. והנשים

בהייתן עש־ים עד עשרים ושתים שנה.ל איש אשר הוכח במחלה, יאמינו כי ריח רעה רבקה בו, ו־פיאתו הוא כS כ ה לבע־ היע מק־בו, וכאש־ ה־ימיתי קולי ואקיא נגד מנהג ה הזה ענו יאמרו לי, כי קבלה נישנת היא בידם ולא יסורו ממנה. — ישם שמי־ לפעמים לרעתם, י ש מהיחידים אש־ חננם ר׳ כעיש־ רב; אך ע ומיכ־חים לטמון הינם ילהעלימי כדיך עמל ואין. ככלל רובצים היהירים

בפיס החת משא חלאות עד כי כשל כחס. א) בבל האיץ מוכיחים היהירים לנור בחלק מיוחד מהעיי, נפ־רים ונבדלים מיתי התושבים, כי נחשבים'היהודים ן בעיניהם כטמאים אש־ כל,צא טמא!״ יק־אי ליחידי ויששיו נפשם לבלי הגיגע בם לא ינקה, ע״כ ׳

קייב אליו. ב) אין רשית ליהודי למכרי סחייתי בחגית אי ביחיב גם במקום אשר גי שם, רכיל לסהוי רק כמיני כשמים וסמי רפואות יאבגים טיבית ולא

ברבי אח־. ג< בהאמין הפ־ם־יס היית טימאת היהירי בשיליי, ע״כ יעיקו אותו בשאט נפש בבל אש־ לאל ירם. איש עבי־י כי ייהיב עיז להציג כף יגלו ברהיב. נם אש־ שם הפ־סים גחיתים, היש ישליכו עליו אבנים ויעפי־הו כעפיא ייפלו היהודים לצאת מבתיהם בעת ייד הגשם על האיץ״ באמור ל צויריהם מנדיהם, כ׳ ישט־ף המט־ טימאתם וחלאתם ע־, יצפת אבני

ו כפית יגליהש !הפיסיים! בצעדם בעקבית היהודים. א ט ט ז י ר ו . 1 צ ז ד ה

ד׳ בי יצא איש עביי החוצה בעת גתך המס־ איצה יפגע בי איש מעם האיץ• אז יתנפל־• עליו יזעם, יריק בפניו, ויכהי מבירה חדיי בטן,

ולפעמים יפול שדיר לרגליו. כי

ה) כי יכה הפרסי את איש עברי נפש, זגיאלי דם הניצח יוכלו להקים שני ערים פרסיים אש־־ יעירו על דבר הרצח, אז כיפר יישת על הרוצח ופללו השופט לשלם ככף בער חיי הנרצח סך שש מאית פיאסטער. ואם אין לאל יד גואלי הרם להביא שנים עבדים כאלה ונכה הטכה, אף אם

נעשתה התועבה לעין השמש בחוצות העיר. 0 בשר טיפה אחיי נשחט כהלכה, לא יוכל היהודי למכור אל הפרסי והשוחטים קמר יקברו הבשר, כי גם הנוצרי• לא יקנו כשי טרפה מן הידורים ביראתם מלעג הפיסיים עליהם אורות הרבי הזה. כבוא היהודי אל חנות הפרסי לקנות דבר מה, לא ירשה לו לשום עין על הדבר הנדרש לו, אך יעמוד מרחוק י־ר־וש את מהי־ו, ואם עפ״י מקי־ה תגע בו ירו, עליו לקנותו במחיר אשר יושת עליו מבעליו אף אם יעלה עשי פעמים על שויו. ז) לפעמים יבאו הפרסיים בבית איש יהודי ולקחי בחזקה מכל המי־־ן מרם. ואוי לו ליהודי אם יעמוד נגרם להציל הונו מירם, כי ירצח־הונפש

כאין מידם מציל.אם מריכרק כי תהי׳ בין איש יהודי ופרסי, אז יםחבהו אל השופט, ו יביא הפרסי שנים ערים |אשר לא יקשה עליו הרבי לעשייתו] כי נגע היהודי ככבירו, וענשו השופט בסף רב ואם קציר. יר האומללים לשלם אז ארבעים יכנו כלא חמלה; ואם יצעק האומלל מסכת כאבו הנורא, אף אם יתאנה

בקול דממה רקה, אז המכית הראשונות חפולנה ויחלו לספור מחדש. ט) גם נע־י העברים הקטנים כהציתם את נעיי הפיסיים יוסחמלבית

המשפט ויוכו טכות הדרי בטן. י.) כי יתראה היהודי בחוצות העיר כמשך שלשת ימי אבלו של ״אלי"

מחוקקם אז אחת דתו להמית. יא) ככל עת ובבל שעה מחשבים הפרסיים מחשבות רעות על היהיריםם להרע להם; כל יום קללתו מרובה משל הבירו, מטילים עליהם מסי קשים חרשים לבקיים, כאשי באמת מיאש ומקדם יסיר כל קנאר־ן הדת ורשע כסל הוא: היח-נפש [אייגענניטץ! והאמונה היא לרוב לכם־רת

""כשמה עלילות כרשע להטיה טשפט נבר. עינימ לעולל : מן מיצא הדברים האלה יראה הקורא מה גדלו התלאורה והציות אשרם רק כריך אחר יחגחמו כתימן כאי אל אחב״י גיי איץ פרם. אטנ האומללים האלה מרעם אמוגת הפיסיים מושי לכביהם בכל עגין הגיגע למסחר וקנין, וביטחים בדבריהם הנאמרים כאמת וצדק. הרופאים מבני עמנו אשי שם, להם יחד שאת על רופאי עסי האיץ, ויככרום וינשאום מאד ואלה הייפאים מב״י מנסים לדבר רבר אחיהם הנדכאים בבל אשי יש לאל ירם, בהיות דבריהם נשמעים מאד אצל אצילי ישרי הארץ, ולולי זאת, כמעט לא היתר, להם תקומה חלילה. מזה נראה לרעת כי דבר ד׳ יקום לעולם. הוא הדבר אשר הבטיח מר נאמן ביתו ״גם בהיותם בארץ אויביהם מ׳.״ נם הנוצרים היושבים בארץ פרם עשוקים ויציצים מאד אשר כמעט ישוו תלאיתיהם יחד וזה לפני ימים לא כבירים הפילו הנוציים משם את תחינתם לפני כבוד האפיפיור ברומא לעשות טה לטובתם להקל עולם אכל עד לעת מאח לא עלתה ארוכה למכתם. זאת תכלית שנאת-הרעת

וזה פייה. בשובי סאפריקא, אחיי אש־ הוצאתי לאור ארח ספר טםעותי כלשון צרפת בעיר פאריס הבירה כשנת תרט״ז מהדתי למלא כקשת אחמיי הרובצים תחו־ז משאם באיץ פיס, וערכתי שאלתי ובקשתי כרכר אחי האומללים הנזכרים אל הדרת בכיר טלמת הסולטאן מתיג־מה ׳ ואל כמד

הקיסר

הקיסי מציפת נאפאליון השלישי, וגם אל הדרת םלכרה כריטניא יר״ר, ותגשא טםשלתם , דתן ר' בלבם למשיך חוט חסדם גם אל אבי י האומללים

בארץ שביתם. ואלה הדברים אשר אמיתי עם הספ־ אל הררת כבור הם־לטאן יי׳יה:

, ! ת ו כ ל ר מ הו השקיפה נא מסרים כסא מלכותך כעין חסר וחמלה על הטורים האלה אשר יגיש להרים רגליך איש עובי אורח המוזי לך, אבל אחר מעבדיך

הנאמנים מהמון כל העמים אשי־ מברכת טיבך כלם יתביכי ויתענגו. אני הנכר אשי העמסתי עלי סכל העבירה לעביר באיצית ההן אשרל עליון אצל טהורך עליו לי־עות יושביהן כשיביט ממשלתך. כץ א

הטון העטים החוסים תחת צל מלכותך ארון ומלך, התאמצתי לדרוש ולחקור אחי שיירי לאום קרום הנודע כתכל על ידי מקיי תולדותיו הנפלאים מיום היותו לגיי, ועיי חלאיחיו חי־ביח יהעציטית ולכי הנאמן לדת אבותיוו עליו; ואחיי כל הריישירת והעשוי לכלי חת מכל הציירת אשי עכי והחקירות להתחקות על שישי רגלי צאצאי עשירת שבטי ישיאל אשי לא נודעו עקביהם ער היום, מצאתי אח עצמי מהרב להיריע כיבים את תוצאות פיי עמלי ויריעיתי אשי קניתי לי כמשך ימי םסעיתי. זה שנים רמת, גורל כני עמי, עבדיכם נאמנים לכסא מלכותך, היה גם ניילי ודמעות בת עיגי בדמעיתיהם מסכתי, אחרי כי לא היה לאל ירי למחיתם מעל פניהם. שארית נחמתי אשי נחמתי את אחי היובצים תחת משאם היתרי הבטחתי: להיים קילי כשיפי להגיר קשט אמיי אמרת ממצבם הנורא ז ולהתאמץ ככל עיז אשי קילי זה יעל לפני כסא כביד טלכותך

אדון רם ונשא!ם עיר טרם הגשתי חחנת׳ כעד אחי האימללים הטתה ההשגחה נ מ א העליונה את לבך ארון ומלך להיטיב לחים׳ שבטך ע״י פתשגן כתב הדת האט־הוםאיים, אשי יצא מלפניך, ואשי ישבכחו, להיטיב גם מצב אחי * ב״י "היושבים באיצית ממשלתך. אך מה יאיך הזמן ער אשי יאירו קיני החוקים הטובים החדשים נם במקומות היחיקים מאד מאד סקרירת משכן כביד כסאך! מתי יזרח שמש צרקה ותשועה בכגפיו גם אל אלה" םאחי הנאנחים והנדכאים7' היושבינם בהירי קויריטטאן מפיז־יבם ומפורדים כין עמי ההיים, מקים לא תבוא שם רנל ניסע לניד על שכרם ולבכות על ענים הנורא, מקים אש־ יחיו שם חיי כסל ובערות, נתינים נתינים לבז 7ולמשםה בירי העמים אשר סביבותיהם אש־ אין כטעט אלוף לראשם לשית טתנ ויםן כפ• תשיקתס הבלתי מינכלת לשלול שלל ילבח, אשי רק את היהודים האומלליבם שמו למטרה לחציהם השנעינם מ

ואין מידם מציל! מי לא ירע כי לבך הטיב מלא רגשי חסר וחמלה להיטיב לכל העמים הטיים לםשמעתך! ועל רצינך הטיב אני נשענים כעל צדקת סלך מלכי המלכים היושמ בשמים אשר עמר לימין כל טפעלית צרקיתיך לנהל את

עבדיך הנאמנים כדרך ישרה לטובם יאש־ם כל הימים.י אשי הידעת, נאמנה ארה מצב היע מאח״י מיי עיר טים יצאה אחר פקידתך הטיבה ״האטי־היםאיים" להצלהת יושבי ממשלתך, אחייס, מקים אשי התלאית והציות אשי יסכילי שם בני אשי עכיתי בא־ץ פי ישראל מזכירים סבלות אביתיהם כארץ מציים וגלות ככל, הצעתי פישת

נירל ענים ומיודיהם במחכיתי זאת אשי הנני מגישה כזה לרגלי כסא" י כביר םלכיתך.

ענינים

— 97 —

ם ״י שם הם באמרת נוראים טאד, ושדם ח ענינים אחדים ממצב כ להורע ולהגלות בקהל רב [קורדיסטאן צר 61, 66-64; פיס

צרי 160, 226!. אני החתום לממד־, סרבי רק בשמי; וטח דברי הנני טטלא חוב נחל והבטחה קדושה בהרימי קולי לטובת מספר רב טאנשים טחכאים, עשוקים ורצוצים על לא חמס בכפם, אנשים אשר עיניהם נשיאות תטיר לעזרה אל מכון כסאך אדון ומלך אשר על כל המלכים מאד נעלית. ועל יקית נחלתך כל בני תבל יתפלאו בהיותך פה בארץ ציר ההשגחה העליונה אשי תכלכל כל דכחך כצדק וטשפט וכל מעגליך בדערת והשכל תכינן.ם יהיה אלהיט עמח ושמיני דעטוד ליטיני כדרך אשר הנני הולך עליה א עור הפעם לשוב ולעבור בארצות תבל לדרוש את שלום אחי הנפוצים, ויגלגל זכית גחל כזה על ירי לעורר את לבך אדוני המלך לשים בכל חחב י עין לטובה על אחי האומללים בארצות קורדיסטאן, אז יאמר לי לבי: ״ לך! רבר גדול עשית מאין עחך אליו, וזה שכר טיב מאין לטעלה מסטם רביי על כל עמלך אשר עמלת ימים רבים.״ סלח נא אדון ומלך, א לעי, כי איככה אוכל מצוא דברים רארם ינכינים להלביש כמו את כל הטיט לבכי אשר ירחש בכבודך ונדלך הנעלה על כל דכור ואמי! ואני אך תפלה לשוכן שחקים לסוכך עליך בכנפי חסדיו הנאמנים"ולמלא כל

משאלות לבך סלה.. י . בנימין השנ פאריז, 12 מני 1856. י. י

גם מכתבי הבקשה אשר ערכתי אל כביד קיזר צרפת ומלכת כריטניא יר״ה היי דומים כמעט בםגנין לשונם אל המכתב אשר ערכתי אל הסולטאן יר׳׳ה מלכד איזה שטים קטנים הכיחיים. אל קמי ציפת שלחתיו בערת אשי שלחתי אל כביר הסולטאן, ואל מלכת כריטניא כמם 22 פעכרואר

שנת 1857 לס״ה.י אל הסולטאן שלחתי כיד הסיחי הנירע לעב קייפסאן סגאלאטא מכתב כקאנסטאנטינאפעל, ואל םלכת בייטניא עיי ציר הממלכה הזאת

היושב בעיי פאימ. ואל קמי צרפת מסיתי בעצמי בחצר המליכה.

י אר ״ הגיון לבי מן מוצא הדברים.

בימי ילדותי שמעתי פעמים רבות מדברים אחת עשית השבטים המשכים "על היי־חושך, מקום קרני השמש לא יחלו שם אורם ולילה אור"ממלכה ממחרת, ותחרה בעדם. גם שמעתי מספרים כי יש להם שמה ז ממשלת מלכיהם ושריהם מתנהגים במנהגי בני ישראל אשר גהגו בם בהיותםp הנכחית, בעוד אשי אנחנו שייח זרע א שלויס ושקטים על שםייהם ב"שבטי יהודה ובנימין נאנחים ונדכאים בארצות גלותנו תחת עול כבר אשר :

נוטל עלינו טיח העטים צוררינו ומנחנו. כאשר צאתי מימי הילריוח החילותי להעמיק ולהתבונן בספרי נביאי קדשני, וטצאתי כי שבטי ישראל תמיד הרעו והשחיתי מעלליהם יותר משבטי יהודה ובנימין, ואמרתי בלבי: ד הוא הצחקומקיר כל טוכ, זםחע ייטיב ליעים אשר השחיתו דרכם, ויעניש הטובים זהישחם? םן

13 העת

ן— 98 —

I העת ההיא והלאה נשתה אמונתי בספוח־ההםון בענינים האלה, וביותר I כי לא יכולתי להציל רבי אמת בזה בשום" מקים טכתבי קדשנו, ואםרתי בלבי, כי אך על ירי סי־אה עינים האמת יורה דרכו, ומני אז עלה רעיון 1

המסעית כלבי ולא הרפה ממני עיר. אחרי עכור יטים רכים והרעיון הנטמן 7בחובי יצא לאור עולם על ירי י

הפעולה, טצאתי את אשר כקשרה נפשי טעודי להפיץ טעט אור על חשכה ענין הנררש, והנה זה מצאתי: גורלנו אנחנו זיע שבטי יהודה ! ובנימין הוא גם כן גורל זרע עשירת השבטים. כאשי גגרשנו מאדמתנו יp לאיץ לםצוא ; א לארץ אחרת, כן גט הטה נגלו מארץ םולרתם והלכו ט מקום מפלס להנצל מהצתת והתלאיית אשר מצאום למכביר. טוף רבר: : נורל אחר לכלנו, ומכים אחר יחד לרויה שתינו. אך הברל אחר יש כינינו :

וביניהם. כי בימים האלה וכזמן הזה, עת אשי־ שמש ההשכלה פרץ אורו באיייופא, ולנער, זרחו, על יד על יד יכלו העננים, [שנאת־הדת וקנארת עם בעם] מעל שמי ארציחיה, ורוח צח, רוח רעה ואהכת-אדם, עברה עליהם וחטהרם. לאור הזה גלך גם אנחנו, ומלכי העמים ומושלי הארצות ימשיכו נם עלינו קוי צדקתם וחסר• לבלי יגרע חלקנו מחלק יתי עמיטטובם, בעור אשרי' זיע האיץ לאכול טפח" החוקים הטיבים ולשבוע ז עש־ת השבטים המפוזרים כץ העטים הפראים באר צורת הקרם חיים חיי

עיני ולחץ בלי חשך זה כטה שנירח טאורת, ועיפלי הבעיורת חתולתם, י יעשיקים ורציציט כל היטים ואץ אומר: השב.

ל הדכיים השנורינם בפי כני עמנו ברבר טטשלת T עשית השבטים כ ומלכיהם, תמוכים על אלה הענינים אשר הודעתים כספרי זה כמקומו. אלה סאחב׳יי היושבים והנודדים בטרביי-עיכ עיטחם תחת השגחת י הראו מישל ןשייק] אשי מקיבם יצא, והסון העם ירמה כי הם מלכים אדירים וםישלים כבירים כאשר הט כארצוח איירופא. כן הוא ברבי שבטי העמיםם מישלים מיוחדים ולפעםים ה השוכנים בהרח אפגהאניסטאן אשר יש ל• רבים ארת י מ ילחמו כחזקה זה עם זה. כל אלה השרישו בקרבנו זה י

האמונה הכוזבת מגחלת וגמרת עשרת השבטים.ר אסת הוא אםנם כי משכים הם כאיצות לא נושכות בהררי סלעים ב דת. םיחק וכפים אשי כמעט לא תעבור שט רגל איש םאיץ א חי םישכם _גרול טאד, ותלאות הרבות לנוסע לבא שם תרכינה למעלה ראש אך ביל זארת אינן מן הנמנעות. אח נהר םטבטיון השנור בפי היהודים באזיה וכאפייקא והמשליך מקיבו אבנים והיורק אש טתוכו כהרים אשר פיהם חוצב להבית אש להרחיק כל איש זר וכל אויב הבא לטקומית ההם לא ראיתי, אבל עקבות,עשית השבטים טרעו לי ועל שישי רגליהם התחקותי.

ם אפירה מארץ הקרם, עיש-ילחת טין הארם כלו אשי םשם נפוצו ר ט על פני כל האדמה, ארץ. אשר ערפל יכסה וטחשכי קחםיכם יסוככיה , וטרם אצא מאחי הרובצים שם תחת; י"משא תלאוח} רבירה ועציסות םיטי עולם ושנים קדםיניות, אעירה עיר על דברים אחרים הנינעים

להניםע לטסעיתיו בארצית הנזכרות.סע איש אייחפא העוזב ארצית שאננות וטשכנות מבטחים כארצורת ו הנ אייחפא, ואשר לו מהלכים כץ אנשי טרע והשכל, כעת הצינו כפות מליו על ארםח ארצית הקרם, ירטה בנפשו לראות שטים חדשיםץ אשר אין לאל ירי לדבר בה, ר א ם י נ פ ל 1p.v חרשה לא ירע שחרם מ

99 —

• שינים לכל חוקותיה ומשפטיה כדת וכנכון. על כל צעד וצעד מכשולי ותלאות רמת יקיפוהו מכל עברים, וככל אשר יעמו• הלאה כן ירבו וכן• לא כאלה חלק הנוסע העכרי. ככל מקים בואו יקכלוהי נ ם יפרוצו. א אחיו בני עטו בזרועות פתיחות ובאהבה כלתי־טינכלת ואותית אהכה וכביר

כאלה ימתיקו מרירות תלאית דרכו וכמעט ישכיחום טזכרונו. ועל כל אלה פעלה על תחי והשאירה בלבי רשמי רגשות עיינית אשי לא ימושו כל ימי חיי: האמינה החזקה כד׳ אלהי אבותיהם וטצויתיו התקועה כלבוד־! אחי כארצות הקדם כיתר כמקים נאמן. ריחם הכביר• כר׳ ח ט ב מ אשי לא יחת מפני כל בשמיררה חיקי תורתנו הקדישה, ו לראות יטיס טימם מאלה עיםדים לאות ילמיפת לאיש יהירי יליד אייריפא; ומה קשתה עלי יר הפיירה מאנשים האלה אשר רק אמונתם היא תקיתם ,

• החזק בר׳ הוא שאיית נחמתם. נ ובטחי• הם לדבר בם הם: הידיעות והצרקית, אופן החיים י ו ענינים אשי־ ש ומררה הכנסת-אורחי• אשי התנחלה לאחב״י בארצית הקרם

מדור דור. חכמי הקרם ישאבו מי ידיעתם מטקור כל חכמה אנושית, משכם על. הטעין הראשי אשר משם תיצאית כל חכטת איש ותבונת לכמ בשיט סדעפיהט להחחקית על שרשי דבר אי ענין חחת השטש, מקות כל קודש לננד עיניהם תסיר, וע״כ יצרור אותם רוח האמונה החזקה בכנפיו

ולא יבושו םסברם.ח החכמים אשר יבואו עליהם מארץ הנבחתה או מאיירופא מכבדים א המה מאד ויגדל עיכם בעיניהם םעיך חכסי איצם, ואיסיים כשפחם העשירה בציורי• נשנכים ינעיםים, מ החכמים האלה המה עטתת פז

אשי חיפיענה מיחיק לעטר את ראשיהם. האיש אשר מוזרי• לי מנהגי כני הקדם לא יוכל לשער בנפשו ארה הכביד אשר יעשו־ז לניסע דיכא אליהם. חיש כאש־ יבא אל כירת הנשיא ימהרו כל" כני הערה לקדם פניי כאהבה יכביר לפי ערכי; מעון ינתן לו, ילכישיהי יאכילוהו, ויטלאי כל טחסיריו אשי יחס־ו לו חנם אין "כסף. כל יםי שבתי בתיכם כמקים אחר יעשי לכבודו ימי משתה ושמחת.י וכאשר יכין עצמי האורח לשים לדרך פעמיו, אז בעל הבירה אש־ נ אצלו יסה־ להבץ לו כל הדברים הנדרשים לנסיעתי. ומיאש מחשכים ער מתי יארך זמן נסיעתו לסקים אהר אש־ שם כני יש־אל ימצאו, וניתנים לו מזין ומחיה לכל עת הנסיעה. ידאגו עמייי ללם$• בלוית חבי־רת ניסעים בטיחה ימשלמים כל היצאית דרכו, יכל אחד מכני הערה ימחי לתת אל. ולא את פני מ י האייח רבי טה סרביים הנציכיט לו איש איש לפי ע הניסעים העברים לבד מקדמים אחמיי שם באהבה, כי אם את כל ניסע• יכו כמי יכו'עוברי אי־ח באיצורת מאי זה עם ודרה שיהיה. יאף א הקרם, ככל זארה כל אחד יאחר באין הבדל עם ואמינה ימצא שם רי, םפתם יאכילוהו ומימיהם ישקיהי ובעצתס ינחוהו, י לי חט מחסורי אשי י

כי מרת הכנסת אורחיט קרושה טאד בעיניהם וכבכת עין ישמי־וה . שוררים כי יתנפלי על אי־חח ניסעים יליקחים אתה סהם כשבי, בטוח לבבם כי אם יודע להם יעחי לא יחמהמהי מבוא לעזרחי ייתנו

ככל אשי יישת עליהם. כסף פדיוני ז זאת ניכל לחשוב למשפט צדק כי סנהני ומתת כני ישיאל כאיצית היזכיית ישאי בר בכר את מגהגי עשירה השבטים כאשי נזכיים כבה״ק,ם למנהגי שבטי יהודה יבנימין. ולעיסתם מנהגי יהודי איירופא ריסים ה

ואעירה

— 100

ם נמצא יתרון :י ח ואעירה פדה רק על שגי טקוטות בכהי׳ק אשי כראשון מ מדת הכנסת אוי־חים אשי־ לבני עשרת השבטים על שכטי יהודה ובנימין ית השבטים על אחיהם •י י (שופטים י"ט, י״ר כ״ב) והשני מכיר את רחמי עש

האויבים להם, ,דברי הימים כ״ח, ט׳יו).ם אעירה עיר בזה על איזה מנהגים אצל אחכ״י כארצות הקרם ואלה הם: ; ג א) אחרי כלות התפלר־ז בכיהכ״נ, יעמרו שני אנשיכם כפתח הבית, :

ובידיהם שושנים או פמת נותני ריח, ומכבדים במו את.כל עיבר עליהן אשר ינק• כרכה הראויה להם טרם אכלו או הריחו מהם.

ב) כי יבקר איש יהודי את משנהו כביתו, אז טים הפרת משנו בעמה ־ בפתח יזה עליו בעה״ב מי שושנים, ונם מתן לו מעט מזה. לרחץ פניו ידו

וזקני. נ) כבוקר יביך איש את רעהו בברכה המורגלת גם אצלנו, ואך או^י חצית היום יאםי ,שלום עליכם״ ואל מתר מאחד .ד׳ עמכם.״ —• והמשיב

יאמר: ״יברכך ר׳.* ר) היהודי הנוסע בלוית ארחת נוסעים איננו מניח טלית ותפילץ, רק

יאמר שחרית וערבית סדר ״קריאת שסע."• כסו ו ח) היהודים יושבי הרי קורדיסטאן אינם נושאים ציצית כל הי

שאנחנו עושים רק כעת התפלה כבית הכנסת. ו) אם לא תמצא אשה חן כעיני כעלה יתן לה ספר כריחורה כנהוג אצלנו ובנוגע לענין קידושין, יקבל שם האכ את קדושי כתו ער היותה בת שחים עשרה שנה, אמנם הדבר חזה יסככ ממכות נתלות, כי יקרה פעמיםה אחרי שתים עשרה שנה רבות אשר תמאן האשה בקתשי אביה עמי

זחעזיב את בעלה מבלי ספר כריתות, מה ננד חוקי הארץ. ז) לפעמים עושה הבעל שליח לאיש אשה עבורו; אמנם בעת החיפח

יוכרח הבעל לקדשח בעצמו מחרש. ח) אם ימית איש בלא בנים, אז יוכרח אחי הבעל לקחת לו לאשח

אח אשת אחיו המת. ט) אם יחפיץ איש לקחת שתי נשים, יוכל לעשות ככה עפ״י שני אופנים:

אם אץ לו כנים מאשתו הראשונה. או אט ילדה לו רק בנית. י) יש מהם אשר יקח אשת על אשתו, ואז יתחייב א״ע לתת לה רק

דה לעצמה. ממנות ולא הלבשה והנעלה, ולזאת מעשה י יא) אם יתעכב איש זמן כביר כמקים אחד רחוק מביתו אז יוכל לקחת לו אשה על משך ימי^בתו שם, רק איננו מוכרח לקחתה אתו לביתי.ם ה יב) הם יאכלו אפתחים רכים טים צמחו ניצותם. וככלל ידועים ל

סמני עיפית ודנים הטהורים יותר מאשר נרע אנחנו. ינ) בלילי שבתית יי״ט אחר חצית הלילה יבא משורר לעימת בית הנשיאם ותשבחות עד אור הכיקי, כמשפט הזח יעשה לאורח נכבד ת י וקטר ש

כי יטא אליהם.

~לו.'~נאפעל. #יבי לקאנסטאגטי

ח ראיתי והתבוננתי באיצית הקרם, על תכונת הטקיטוח ויושביהם, ו ב ר יביחוד על מצב אחי ביי שם הנאנחים והנאנקים תחת עול," קשה מנשיא, ימהיתי לעזיכ ארה הארצית ההנה. עשרה ימים רציפים עברתי

בארץ

— 101

באיץ שמה ושאיה מלאה הרים וסלעים, ויקכאתה מקימות על־1 אורך הדרך עימרים אנשי חיל על המשמר להגן עלך איחית הנוסעים מחמס השודדים האורבים על הריך, וגם לסוכך על נמלות הארץ מחנית ידי. השומרים העמים הפיאים המסעים בערר מארץ בכל לשלול שלל ילבז מ האלה כעצמם הם רעים יותר מן העמים הפראים השוררים, כי הטה כנפשם

יפלו על הנוסעים ויציגום ככלי ריק., מקום לחבר שודדים, ל קצרה גמל־1 הארץ עוטר כפר םאלאטא ע^ הפלך, איש יהודי י. כעער י ושט הירת הרופא הראשי לצכא ח נ״י והתיין תטכני כעצתו הגמגדק כדרך אש־ הלכתי עלירה. — בעצתו לבשחי בגרי כהן הרו־ז. ואח״כ הציגני לפני ראש אנשי החיל העוטרים בדיך על המשמר, וידרוש ממגו אורותי לתת לי מכתב תעודתו אל כל הפקידים הסרים למשמעתו, וכן עשה. ועל אופן זה היתד, נסיעתי בטוחה עד מאי אל קצה גבול הארץ. בלי שום םכנה באתי לבגרד. שם קרתז לי אסון לפול םםוםי ולשכור את רגלי, והוכיחתי לשא• שמה אחד ועשרים

יום ער שובי לאיתני. ביום 14 אפייל 1851 עזבתי את העיר לשוב ללכת לקאנסטאנטינאפעל בלוית ארחת נוסעים אשר בחרו לעכור דיך הטדבד, וזטן הנטיעה נחשב םיאש על חטשיט ייט. טספר הנוסעים היו כשני טאות אנשים חטושיט בכל כלי טלחטה, וטרם שטני לדרך פעטינו נלוו אלינו עיד שני מאות וחטשים, ואח״כ עור סאה וחםשים איש וכם״ה היינו כשש טאור־ן

איש, ואני אמרתי כי רופא אני. אחרי תלאות רכות אשי סבבונו כדרך מידי השוררים אשר התנפלו עלינו תמיר בעברנו דרך איתן מושבם באנו ביום 29 אפריל לעיר קירקוק ושם נתחכמו לארחת ניסעים אחרת משש מאות איש, ונשם לדרך פעמינו לעכור הלאה. ער י״ח סיון כטעט לא עבר יום אשי לא הוכרחנו לעםוד על נפשנו נגר השוררים אשר קטו עלינו, וכיום הנזכר נלוו אלינו עור שםונה מאית נוסעים אחתם, וכרוח נכון עבתי הלאה, כי דטינו להיות בטוחים סן השוררים, בכל זאת עוד ביום השגי הגיחו עלינו השודדים בחזקת הידחמשה והוכרחנו לשוב אחור אחרי אשר הומתו עשרה אנשים מתוכנו, ום ה עשר נפצעו במלחמה, אך למחרת היום ההוא גבתו עליהם ונקח מ

חמשה ושלשים גמלים וב׳ מאות כבשים. בט׳ בסמן במרחק מהלך שלשה יםים טעיר קארפיט מצאנו על אם הדרך נחש גדול מאד הנקרא כפי העי־ביים אל-האסםע-קליל ונמת אותו ומאד חפצתי לקחת אתי את עור הנחש הזה, אך הנוסעים האחרים מנעוני

מזה. בעצם היום ההוא פגשנו ארי גתל אשר היחקנוהו מעל גבולנו.ד קארפוט והלאה רבו תלאות הדרך ביתר שארה ועוז. בט׳ בתממ מעי הגיחו עלינו השוררים ולחםנו בם שלשה ימים ושלשה לילות. טי״ד ער ל׳ תםמ נסענו כשלום ואז התנפלו עלינו שורתם רבים אשר מספרם היה פי שנים מאשר אתני ותכבד המלחמה עלינו מאד עד אשר לא היה בני כח לעמוד ננדם ונפזיני אל כל רוח, והמחנה היתה לשלל. בלילרת ההוא נמלטתי על עץ תמי נכוה ונםתיתי כין סרעפותיו ער הביקי ואז נתחברתי אל םםפר רב מהנוסעים פליטי הטחנה. שלשה יטים אחת האמין הנורא הנזכר באנו לעיר םיייאס, יטשם עכרתי בליית ניטעים אחרים אל עיר סאמסון העומדת על חוף ים השחור, וטשם עכרתי על אניד,, ובאתי

לקאנסטאנטינאפעל כעשירי לחודש אב. תמו מסעיתי באסיה.

אה־י

. קא הנסיעה לאפרי אחרי המין תלאית הדרך אשר סבלתי במסעיתי שנים רבות כלתה נפשי לםטחה וגמרתי כרעתי לשכת במנוחה בממעליען, אבל לא עלה חפצי כירי. קבצתי פלטת הוני ורכושי ועכי־תי איצית סעיביען ואינגאי־ן« ובאתי לעיר הכירה וויען, ומשם נסעתי רק־ איץ עסטיייך. וחלק נתלם עכרתי עירה ליווינו וםשם ש . מ מא^ץ איטליען עד בואי לעי!־ תסא למארסייל, ומשם לקאי־טעזאן בספ־ד, ומספיד באתי לעיר אי־אז" באלניר. מעיר אראן עכרתי אייחת־ ים כל חוף הצפיני מאפ־יקא ער טרי-

פאליס, ושבתי רק־ היבשה .

לח.. א ק י ר פ א חי ב מסעו

מרות וםנהנים ומצב היהירים ככלל.

א. אגיסטען. (ייצייס) •ח רביי מסעי ארבי מאיץ מצרים וביחיד מעיר אלכסנדריה , בראשי

בהיות כי הייתי כאיץ הזאת בנסיעתי היאשונה. אף אם נמצאו רב־ים רבים עתיקים יק־י ערך כאיץ ההיא, ככל זארת לא ארבי םהם כזה יען כי כבי טתבי ארותם פעמים רכות כספיי ניסעים אחרים אנשי שם חוקיי קדטיניית. טטיתי בזה הלא הוא רק

מרביים הנינעים לאחכ״י אש־ כל מעיני בסו. בעיר אלכסנדריה מצאתי שתי קהלית םב״י. אנשי הקהלה האחת הטה טילירי האיץ והשנית טילירי ארץ איטאליען. בקהלת ילית האיץ נמצאו לעיך חמש מאורת טשפחית, והאיטאלקירת לעין־ מאה יחמשים . [כניטין טטיליטלא יספ־ כספת צר 107 מנ׳ אלפים יהירים באלכסנדריה! ויאש אחר [חכם] לשתיהן. שט היכ הזה הוא רבי שלמה חזן הי״י נילרם ועשיר וגכבר מאד לא לבד כעיגי היהיריס, כי גס בצפת, איש הי גרויי שמי אצל משנה האיץ ואצל הצייים טטטלכית אייייפא היושבים שם. לכל אחת מהקהלות ביהכ״נ מייחד. זה של קהלרת ילית האיץ הוא בנץ גדול אבנים ישן נושן, ואצלו נמצאימ כמה בנינים אח־ים , אשי שם ימצאו

מחסה עיביי אייח הבאים שם., והוא בנץ פשוט. ת ־ ח ה האיטלקיו־ז יש לה כיהב״נ ב־חיכ א ל ה ס ה י כני עדת ילידי ארץ כינים עתה ביהבי׳נ חרש סמיך לעיר, כנץ מפיאי מאד, ולפי רבייהם, כמקים אשר שם יכני בית קרשם גיו שם כ״י לפני שנית מאית . הבגין הזה יעמיד בגן היותר נחמד ונעים כעיר אלכסנדריה

ואילי

ואולי בכל ארץ מצרים. המון עצי תמרים שקדים רמינים ואתרוג ומספר רב םשישנים ופרחים יפים ויקרים יעטרוהו מכל עכרים.

• אדבר כאחרונה, ולע׳יע אעיר ה י פ ב היהודים במצרים ומפועל כ צ מ מ בזה על מנהג אחר מוזר סאד אשר להם. כעיר אלכסנדריה בבואי ביום השכרת ככיח איש עברי נכבד מילידי הארץ לבקרו ראיתית אחת נחלה שטוחה על רצפת הבית, ועליה פרוש מצע אחר נחל ח א כגודל האדרת, ותחרת המצע האחר הזה מצאתי הוזים שוככים כל בני המשפחה יחד באהבה וריעות איש ואשתו בפגה מיוחדת. בעל הכית ואשתו לכד, בנו הגדול ורעיתו לכר, חתני ושוכבת חיקו לבר וכוי. ועל שאלתי אם הטנהנ המוזר הזה היא אצל כל ילידי הארץ, השיבו לי כי כן הוא. כל משך שבתי באלכסנדריה גרתי בכית איש עשיר אחר חיים םהערא, אשר

מתנהג כדרכי ביתו על דרך אנשי איירופא לכל טשפטיהם. עיר אלכםרריה כעצמה בגויה לתלפיות ע״ר ערי אייחפא הגדולות, מסחרה הגדול גירע לשם בכל הארץ ער אשר אך למותר לדבר מזה כזה. מאלכסנדריה נםעחי על אניה ערכיח אל כפר מחמריא אצל־־1 נהר גילום כטרחק יוט אחר מן העיר המחאחר עסה ע׳׳י תעלת מים חפורה. אצל־1 הכפר סמוך לאשחת התעלה עומחם שלשה שעריט, כל אניות הטסחר הבאוח מאלכסנדריה עומדות אצל השערים, וםחורחן ייקחו מתוכן ונטענות על טפינות קטנות להוליכן אל מחת חפצן. כארבע מאות ערביים יושבים

בכפר ההוא. משם עברתי על אניד, ערכית ובאתי קאירה, מהלך ששת יטים. הנטיעה על נהר נילוס טובה מאד. מהזה המקימות נחמד למראה. המון

ערים וכפרים יתראו לעין ושם יוכל הנוסע להשיג כל אשר יחסר לו בזול גחל. פעם באתי לכפר אחד לקנות לחם ולא יכולתי להשיג. איש ערבי דרש ממני להטתץ איזה רגעים בהבטחתו להכין לי לחם כמשך זמן הזה. וימהר ויקח מעט קטח וטיט וילש כצק ויעשהו בתמוגת עוגה וישאיה ההיצה לאפותה לחים השמש. אחרי רגעים אחדים צלח חפצו כיח. ראיתי מעשה ונזכרתי צאת אבותינו מארץ מצרים ימשאחתם על שכסם לאפית לחמם

נם כן כחום חיים [עיין מדרש רכה]. ביום הששי למכעיני באתי לבאליק חוף עיר קאירא. מכאלוק לקאירהא נטצאו ה דרך ננוח נחמדים; בכבד הארץ ההי ח מהלך שעה א כסה תעלות לאצור כתוכן סי נהר נילוס בעת שעולה על כל נרותיו. כעת יפחצו טי הנהר הרבים והעצומים, ימי משתה ושמחה לתושבי הארץ. להמונים נוסעים על מי הנהר בתיפים וכלי שיר וקול המין חוננ ושמחת עולם על־1 ראשם בצפיחם אז על שגה טובה כרוכה ופוריה, כי בהעצר הגשם מן

הנהר משקה את כל השחת די מחסורם. השמים אז7ה ח א ה מילידי הארץ ו ח בעיר קאירה טצאתי שתי קהלוה מכ״י, א איטאלקית. כראשונה נטצאו לערך ששח אלפים טשפחות ובשניה כשש מאות. |בנימין טיטוליטלא צר 98 ירכר מ״ב אלפים יהודים I בשנת 1846 לקחו שתי הקהלית אלוף אחד להם מירושלים ושמו אליהו ישראלה אשר נדתי אצלו היו לי שתי י נ'י. שתי נשים לקרב הזה, נם בעל ה כ נשים. לשתי הקהלות יחריש שמונה בתי כנסיות, ואחר מהם נקרא בשם ביהכ״נ של הרמב״ם, ובו כטה חרדים אשר שם יחאכסנו האורחים. העירם גדולה ועם רב בקרבה, רחובותיה קצרים ובלתי נקיים, ימסבת גורל חו

השמש יזו מים על קירות הבתים שלש פעמים כיום. מעיר

104 -

ד קאירא אל קאירא העתיקה הנקראת בפי הערביים טאסי־אל•־־ מעי עתיק [עיר מצרים הקתםה] טהלך שעה אחת. על הררך" נםצאי כסה חורבות עתיקות, נם העיר קאירא הישנה נטויה לפול; שם ישבו מתים, , אשי גם הטה עניים מתרי םספי טעם ערביים ועשי־ משפחות טב י ויחיו את נפשם טנרכית אחיהם בקאירא. שגי בתי כגסיות גםצאו שטה, והאחד הוא טעי טפלה, והשני הנקרא ״אל־שאסיאן,״ כנץ ישן נושן עורנו עוטר על חלו. איזה טהיהורים שם קוראים אותו"כשם כיהכ״נ של אליהום ננלה אליהו הנביא. הבירת הזה נישען כפנים על לפי קבלתם אשר שם עשר עמודי ש־ש, ובו שני ארונות קורש, האחר םונח על םשנהו; י שן ממעל לארץ העליון"נטצאת כחכה עכרית כאותיות טתבעות, אך נטחקתז מאורך הזטן מאין לקרותה. האתן העליון סנור, ולא נתן הרשיון לשוםם לפתתו. דרשתי את טשרת כיהכ׳נ לפתחו למען אוכל לראת ארת ד אים האצור כתוכו; אבל הוא טנע חפצי טטנו, כאמת: כי זה יותי טעשי שנה אשר נתנה הטשירה בית ועור לא הרהיב כנפשו עח להרים המסך מעל פני הקודש הזה, כהיות כי חזקה יר האסינה עליהם כי האיש אשרה דתו לבלי הוציא שגתו. גם ספר לי כי כאתן ח יזיר להרוס כקירש א הזה נסצאים כ״י מעזרא הסופר, ולםען לא יושחתו לא חגע בהם יד ארם.ר גדלה תשוקתי לרעת אטתת הדבר, החילותי לדרוש ולחקור לכוא # א ב ו ער תכוגתו. חפשתי בכטה טסתם ולא מצאתי אץ לי ברבר כ״י הנזכרים םעזי־א הסופר. בשנת 1854 בהיותי בעיר טלעטסין כאלגירכביתם ועשיר אשר נטצ*-־* בביתו אוצר ספרים כ הריר םשה סארבעט איש ח שונים, מצאתי בחלק השני מסי שם הנתלים אצל אות Aiin(aj כדברים האלה: בשנרת רמ״ח לאלף הששי היה רביט עובתד־ז סכרטטרא בעיר קאירא, ובלכתו סשם לירושלים כתב מכתכ לאביו, וזה תוכן דבתו: אני הייתי כמצרים הקדומה והלכתי לביה״כנ של אליהו, שם היה ספי תורד״! כחוב סית עזרא הסופר. איש עובר אורח מארצות הםערב נתן שוחר כסף למשרת ביהכנויקח את ס״ת הזה וילך לו. אך כאשר עכר ארחות ימים נשברה האטה אשר היה בה זיטבע במשברי הים הוא וספר התורה עמו. זטשרת ביהכ״נ טת בשנה ההיא.״ םחבר ם׳ שם הגדולים יספר כי בהיותו נם הוא בסצרים הקרוםה הלך לכיהכ״נ הנזכר וגם לו הונד טספר התורהם חכמי העדה נ מ של עזרא, אבל לא חפצו להראותו לו בשום אופן, א הגית לו בלאט אטתת הדבר אשר הובא לטעלה, ובארון הקודש אין כל. אחת כן סצאתי בם׳ שם הגדולים כחלק הראשון כי מצא המחבר כתוב בחטשה חוטשי תורה אשר נדפטו כאטשטידם בפירושים ״חנוך״ ״ודבק טיב." בסדר ויחי הערה מר׳ סנחם הלוי האומר כי הרטבים העתיק החטשה חומשי תורה סספר החורה של־־1 עזרא הטופר הנמצא בכיהכ״נ בסצרים הקתסה, ואשר הובא לשם כיסי חכםי התלמוד מעיר ירושלים. אחרי כןי היא כאמת טכ״י של ש שסע הרמכ״ם כי נמצא ספר חורה ככורטנרי א עןיא הסופי, וילך שם וימצא כי אין הכרל מאומה כין הפרשיות הפתוחותר העתיקים םספר התורה של ביהכ״נ כמצרים הקתםה ש י א פ והסתומות כי הם בספר התורה הזה. זסן כתיבת הרכר האחרון הוא ככ״ח לירח ש א ט

םיון. מזה ניאה כי כל דברי היהודים תושבי מצרים הקדומה אותת הספר התדיר, הזה הוא שוא ושקר, וכאשר חשבתי מראש כן הוא.

מחוץ לעיי מצרים הקדומה מ^אים כיהכ״נ ישן נושן ואומרים כי הוא היה בית־התפלה של משה רבט וגם קוראים לו על שמו. — (גם בטטין טטוליטלא צר 102 םרבר םכיהכ״ג הזה) דש ירים לאמתת הקכלח

הזאת

הזאת. כי כן נמצא כחוב בחורה (שטית ט׳ כ׳ט) כאטיר משה לפרעה ״כצאתי מן העיר אפרוש כפי אל ד׳.״

גס נטצאו שם שאי רכי־ים עתיקיט ערים כנין אחד ישן נישן של יוטף, כנוי טאכניט שיניח, אשי אך חלקו העלי! ן נהרס ונחי־כ. הכנין הזה

טוקף חוסה ונקרא כפי הערכיים, בית־אל־יוסף. אצל הבנין הזה נמצא מר עמוק מאד, ובו חמש סאות ושבעים מדרגותח של מ י הזה נקיא כיר-אל-יוסף [ ו חצימת לרדת אל חיכי. הנ יוסף] ולפי הקבלה הוא בית האסורים אשי בו השליך פיטיפר את יוסף . כל איש החפץ לרדת אל תוך הבור תלכנה לפניו שתי נערות עיביית ואבוקותי מ מדיהן להאיר הדרך, וישולבם בער טרחחן פיאסטער אחר. בקרקע ה נמצא טעין טים חיים, גם כפה קבר, אשר לפי הקבלה, שם קבור עבד של יוסף. מלפנים קרה פעמים רבות כי הנוסעים אשר ירח לתוך המר נהרגו מירי הערביים. אמנם לעת כזאת לא יקרה עור כזאת, כי יש שמירה מעולה

לבלי יקרה שום אסון למסע.

בגדי יהודי סצי־ים חטים אל אלה מא־ץ תיגרטה. רכים נושאים מצנפת לבנה על ראשיהם. נם הנשים ליבשית כנשי תוגרםה, אכל נבדלות בקשיט ראשיהן ע״י מצנפת ארומה ועליה קבוצת חיטי טשי ארוכים התלויםן למטה המקרה אתו מטבע ח ח א עד החלים. על כל חיט וחוט בקצתו הר הטגבעת םשא לעיפה. אורך החיטים א או שאר טין קשיט ועי" ז יכבד פ והסטבעית הקשורים בקצתם יסבכ קול צלצול כצליל פעמונים כעת תלכנה הנשים לשוח כחוץ. השפה הכללית אל כלבם בדבור ובכתב היא שפרח ערבית, ורבים מהם מדברים גט שפרה איטלקית. גגיטת הקריאה בתורה נבדלות מאלה הסומלית אצל הספרדים והאשכנזים, וככל זאת נעימירחט ה הנה למשמע אוזן. הבתים בטים לתלפיות ומקושטים בפנים, ואין ל חלונות ואור יניע להם מלמעלה. העשירי• ינהגו על דרך בני אייריפא בהנהגת חייהם. מימיהם אינם טיבים לשתיה מחוזק החים, ולזאת משימים המים בכלים טיכנים לזה הנשאריט כל הלילה טחיץ ועי״כ יצרפי ויתקרח

מעט ערי היותם ראזים לשתיה. מקאירא נסעתי לעיר ראטיעטע שמונה ימים רציפים מחמת מיעים הסים ובעת עלוה 'המים הנסיעה נמשכת רק ד׳ ימים. היהודים אוטרים כי ראמיעטע היא עיר כפתור הגזכרת בכה״ק. תמים שם כפתור

הוא קפיטקאי, ובשם הזה יכטה התלטיחים. בעיר דאמיעטטע מצאתי חמשים משפחות ממי [בניטין םטוליטלא צד 107 מדבר מבי אלפים יהירים שם] ויש להם ביהכ׳נ אך אי; להם רב ומורה, אמנם שיי׳ב נמצא בתיכם, ועסקיהם היא המסחר. צירי ממלכות

. איירופא יושבים בעיר הזאת. על הדרך בין קאירא ודאמיעטעטע נמצאו איזה קהלות סליי; חכם ככלם נבערים מרעת ולא יוכלו גט קחא עברית. נם השיחטים אין לאל ירם ללמוד דיני השחיטה בעברית רק כעיבית. בטרחק שש שעות טראטיעטטע לאורך נהר ניליס ולמטה נמצא הכפי ״עםבא״ ישם האניות יעטיח וכיח,

יהלכין עד שיפיח רוח נכין למען יוכלו "לעמר ארחית ים התיכון.ל מצב היהירים במציים טיב טאר. כל חופשה נתנה להם, יחלקם ל כ ב לא יגרע בשום רבר מית־ תושבי הארץ. נטישית םסחרם עיבחת לכל ארצית איירופא וביחור לארץ כריטניא ולכל קצוי תכל. בתיכם גמצאו

14

- — 100 ־

כמה באנקיערס עשירים נחלים. לפי רעחי כל הטוב הזה להם טידי צירי ממלכות אייחפא. הדרכים אשר כארץ אינן בחזקת םכנה לשום עיבר אורח.

לט. ב. טראבאליס (טייסאלי רי נערנינייצע)

עיר טריפאלי עופרת על שפת ים התיכון, והיא עיר מסחר גרולה מאד,ם הטושלטנים. בעררת היהירים נמצאו אלף ע וריב משביה המה מם ה ם, הנקראים דינים. הראש וראשון מ משפחות, ולדם ארבעה חכמיעור, השלישי ר׳ ראובן, ר׳ אברהם אדארי, השני ר' שלום אנכ, אישז והרביעי ר׳ פרעריאה. לכלם יר ושם כיחערת 'התלמוד ופוסקים. שמונה כתי כנסיות נטצאו בעיר ונם יש להם טורים ללטר אח בניהם עברית וכמה מהם לומדים נם שפת איטלקית. נשיא הערה ר׳ שלוט טיטו נ״י הוא איש חכם ועשיר ויש לו כביתו איצי• ספרים רבים והוא נככר מאד בעיני כל העם כיהודים כניצרים, ופחת הארץ יאהבהיםאר. הנשיא הזה הוא חכי לאיש אחד עשיר בענץ המסחר אשר יביא לו םחוחת םצרפר־ז ואיטליה; הערביים מםוראן באים אליו להמונים וסביאים לו סיני צבעים שינים ועצמות פילים, יתםורחם יקחו סיני םחוחת העשויות כאייחפא ונחל םאר בטחון הערביים כאסינת לבבו עף אשר לא יסחח עם איש אחר טכלעריו, ואםא ככן י א ישנו. ה יקנו טאיש אחר ישאלו טתחלרה עצחו ואחרי דבריו לם, האחר כן חטש י נ א־כעים ולו אשר, חשובה וטשכלת, ויש לו שני כ עשי־ר. שנה ושטו אליהו, והשני יצחק בן שחים עשיה שנה אשר ינרלם בחורה וחכמה ע״י מורים ילידי אייריפא אשר ילמדום נם לשונות שונית. וגם שתי בנות לו. אמו הזקנה יושבת כביתו וכל כ״ב יכברוה מאד. ביחואנשיאייחפא. בנוי לחלפייח עימד בחצר רחב ירים. מנהגי הבית על דרך זם יעסוק ר ומצורף לכל אלה הוא איש ירא ר׳ באטרת ולא ילך לעסקיו ט בתייה שתי שעות עם הלומדים הצעירים אשר ירכ םכפרם בעיר ההיא; בכל ליל השבת מתאספים כביתו כל חכמי העיר, והינים בתלמיד וידיעות דברי הימים כל הלילה כלו. עור נמצאו בעיר כסה יהודים אחדים חכמי לכ ונכבדים כעיני כל אשר הנני מוצא א״ע מחייב להזכיר פה אחריםם ואלה הם: ר׳ יוסף חליפי נ״י םיסור אצל ציר הצרפתי איש עשיר ר מ מאד ואיהב תורה. ר׳ חיים םירוזי נ״י, איש נכבד ובביחו ישיברת כהורים ליכח תירה, יגם שאר ליטרים נכבדים. שני הרשים ישבתי בכית האיש

הנכבד הזה ולא חטרתי רבד כיר נדבת לכו הטיבה לכל ארם. בני העדה הפסידו משניח מיוחד על צרכי העניים, שסו ר׳ יעקב רוקח, ועל פיו ישק כל הוצאות והכנסות הערה. כל אהד םהסיחרים יחן י י ׳ נ מרי שביע כשבוע חמש לטאה טריוח עסקיו לצרכי העניים, יהםשניח ילך בכל שבוע אל בתי הסיחרים להשיב חשבונותיהם ועל פיהם״יקים דבר

שלים הכסף ,לקופת העניים. היהודים יראים את ר׳ באמת ולב תמים. בשני וחמשי ישבו הדיניםאיש לשפיט את הערה על כל דבר אשר יובא להם. כי יחטאז כענ־ני הרת והאמינדז אז ייבא לפני הנשיא או חכמי העררח וענשי אותו כפי ראית עיניהם בעונש כסף אי טלקית על כפית מליו. ככל עי־כ וסיקר ילכו חכ אנשי הערה אל ביהכ״נ להתפלל, ורבים מהם יציטי ככל ערב ראש חורש יטר׳ח אלול כ0עט כל בני הערה יענו בצים נפשיהם עד יוה־׳כ,

גם

־— 107

גם נמצאו אמו נשים בתיכם אשי־ תצימנה כל השביע טבלי לאכול אף כערב. בבלית השבועה תעשה משתה לכלם. בשבתית ומ״ט מתפללים תפלתם

ככיה״כנ ביראה יהגית-לב כיתר שאת מאשר ראיתי בםקיםית אתיים.ל שבת יתפלל השיץ תפלת הש״ע בקול רם , וזה היא ננד הרץ, וכאש־ בלי שאלתים על סבת הדבר הוגד לי, כי מלפנים לא שמרו רק את יום השבת ולא הלילה לחסיון ידיעתם, עד אשר כא חכם אחר והורה להם כי קדושת השבת מתחלת בליל יום הששי וסן העת ההיא מתפללים

תפלת הש״ע כערב בקול לזכתן בכיר החכם הנזכר.ם מהם לובשים כמנהג אגשי טיניס, ואתיים כסגהג אלניר ורבים י רב לובשים בגדים םיוחדים. הנשים סקשטית ידיהן ו־נליהן בטבעיה זהב וכסף, יציבעית אצבעותיהן בצבע אדום, ואת גבות עיניהן בצבע שחור.^ כ היהודים יושבים ברחיבירת מייחדים אף אם רשות להם לשבת כה מילידי ה ביניהם איזה טשפחי מקים שיחפיצי. גס תמצאנה ח איטאליה אבל אין להם קהלה מיוחדת. נם נמצאת ששה משפחה אם היו נוצרים. ה מארץ טפי־ר, אש־ ש נ בשם סעלווא אשר באה לניר הה ס כ ה ודרור, ועושים מסחר וקנין ו אחכ״י כעיר טריפאלי יחיו חיי שלו מהם עשירים נרולים. רכים מהם מופקרים על עניני הממשלה כשלים

המסים והמכס. כרבי־ םריתיהם ומנהגיהם בעת נשואיהם וכעת סותם'אדבר כאח־ונה ברכיי אידית יהירי אפ־יקא בכלל כי אץ הבדל ביניהם מאיטה. אויר עיר ט־יפאלי רע מאד, תישביה ילידי האיץ סיכלים מאד ממחלות עינים, יכמעט חלק החמשי מהם נאנחים תחת תנית הטחליה החנה, יחלק עשירי מהם סיכים כסנירים, ולא ראיתי 0כל האיץ אנשים ע^רים רכים כאשר ראיתי שם. אבל אגשי איירופא הבאים לגיר שם לא

ידעי דבי רע.ח וממעיב העיר נמצאו כמה כפ־ים אשי סלפנים ישבי שם יהירים. ר ז מ מ כמ־חק שתי שעית מן העיר עימד הכפ־ אסיים, ושם נמצאו המשים משפחות מב״י ויש להם כיהכ״נ ישי״ב. בסיחק שתי שעות הלאה בכפ־ טיזייי נסצאי שבעים סשפחית םב״י, בשני הכפיים ההס יבסביביתיהם נמצאים יעיות עצי תימ־ גדילים גם אמה כיסים. מעצי התט־ים יעשה טין משקה הנקיא לאנייי [יץ תמ־ים) משקה טובה ומתיקה ומשכירה, ובזיל נחל, יתעשר, על זה האופן: בתחילה בייתים את הראש מעץ תימרי חמשה מ מקשה וחזק" וסניחים תחבישת מיוחדת על מקים הנחתך. אחיי ע עשי יום יעלה כל מיץ התימי לטעלה, יאז חיחבים קנים קטנים חלולים כתחתית העץ סביב םביב, ותחתיהם יעמידו כלים סכלים שינים וחיץ מטיף ומיד לתוכם. כפי אש־ הונר לי לפעמים ייציאו מעץ אחר יין בער אלף עד חטשה עשר אלף פיאסטע־, אמנם אחיי צאת המיץ ממני אבר נצחו

לנצח ובעפי יטיח גזעי.ם י י ם עיטר הכפי םיםלאטא, על־1 יר חכסי ה ש ק מט וחצי ט ח ר מ ב גבוהים לא רחיק סן החיף, שם י "נעשה מין יין טיב טאר. כמקים הזה נטצאי מאה וחטשיממשפחות מב״י, ושש רבם ר׳ משה, ושם

נשיא העדה הקטנה הזאת היא טיילים פנחס, נם יש להם כיהב״נ.ך יום וחצי משם, דיך הירי חיל נרולים,. עומר הכפ־ צעליטנא ל ה מ ב ושם מאה משפחות םב״י ואחיי מהלך עייר יום וחצי דיך מדבר קטן נבא לכפי םעזוראטא. שם נטצאי סאה םשפחית טב״י ויש להם שני כתי כנסיות. שם נמצא מין יין משיבח ופיות מתוקים לרוב. הכפר הזה עימד סמיך לים התיכון, ויושבי! עושים מסח־ וקנין עם תישכי אי מאלטא.

אחח

— 108 -

אחרי עברי אויחית ים ארבעה ימים באתי לעיר כענגאזי. שם מצאתיארבע מאות משפחית מכ״י, ונחלקים לשתי קהלות, האחת תקרא ז

בשם ,,קהלת טריפולי,״ והשנית ״קהלת בענגאזי" לכל אחת מהקהליו־ז יש ביהכ״נ םיוחר, ורב אחר לשתיהן, היא הרב ר׳ יצחק חלפן.

ם אשי הייתי שם י י פ ת טייפולי לרוח מערבית נמצאו כמה כ בו בסבי ואלה הם: כמרחק שמעה שעות מן העיר עומר כפר סאוויא שם נטצאו הטון עצי תמרים , גם עצי שקרים לרוב אשר יובלו חוצה לארץ. לעיך איכעים םשפחית טכ״י טצאתי שם ויש להם רב וביהכ״נ. כמהלך שני ימים טשם והלאה, דרך הרים וםרכר תלאיבירה נבוא לכפי ריעכעל העימר משני צרי הר אחר, ונקרא על שמי. תושביו מתעסקים בעביררת ארמה ונחל בהמית, וכמאה משפחות טכ״י י נורו נפרדים בשני חלקי הכפר,• ר׳ יצחק מעדינא, ובחלק אחר עימד כיהכ״נ, ורכים ניסעים ב שם ר י להתפלל כתוכו. הערביים יעריצו ויקדישו את הכית הזה ומספיים ממנו

נסים ינפייאית אשר נעשו בו, ולזאת לא תגע שיט יד להייס בכית הקודש ההיא לקחת מתיכו מאימה. כמרחק שעה אחת משם נםצא בית םצור ואלף אנשי חיל עומרים כי על המשטר להקים כל סערה מהטתפיצים בעם לדממה . — בטיחק יום וחצי משם גבא לכפר גהוריאן ומאה יעשיים משפחית מב״י נמצאו שם ושם נשיאם ר׳ חאמאגי.'"תושביו רועי מקנה ועוברי ארסה, גם עצי תאנים נמצאו שם לריב \ 'במ-חק שתי שעות סשם נםצא הכפר בענעאכאס, ותושביו יבנו בתיהם מחחת לארץ, להגן בערם

י מן החום כקיץ ומקור בחורף.

מהם היהודים יושבי הכפרים הנזכרים עיסק;ם לרוב בעבירת האדמה ו רועי םקגה, ועושים יין וסנדלים עצי תסיים שקדים ייסינים, מהם אורגים, ועושים אדרות מצמר גפן למכור, גם שאר בעלי מלאכות נטצאי ביניהם ער" ט חרשי ברזל וכוי. עגיים מיידים כמעט לא נםצאו בתוכם, ולחם לאכול לא יחסר לשום אחר מהם, כי הערביים בעצמםם קנוהו מידי ה אוהבי הבטלה, וטומנים יד כחיק, וכל דכי הנדרש ל היהודים המחיים נפשם םיניע כפיהם. אלה מהיהודים היושבים םטוך לחוף הים עושים גם טםחר וקני! כיין ותבואות האדמה. אף אם נחנה חיפשה ליהודים מן הממשלה בכל דבר, בכל זאת סובלים רעית רכות ע״י קנאת-

הרת הנשרשת בלבות העיכיים השונאים אותם תכלית שנאה.ם הן אמנם מלבד הכפרים הנזכרים נמצאו עור מקימות אחיים אשר ש יגורו יהירים, אכל מפני אשר לא בקיחים כמקוםית מושבותיהם לאה ה איכל לדבר מהם רבר. כל היהודים יישכי הכפרים ההם עומדים ת פקידת חכטי עיר טריפולי כי כל המקימות ההם לפהר־ן טריפולי יחשכי.

מ.. ס י נ ו ג. ט

י דרכים םטריפולי לטוניס, האחת דיך הים והשנית ביבשה, וכרדת, ח ש כראשונה כי דרך היבשה איננה בטוחה מסכנה, יככליח ירח םעפט. שנת 1853 עכרתי משם על אניד. אשר הלכה לעיר צערבי. זמן הנסיעה

המורגל

- 109

המורגל הוא לערך שלשה ימים, אך רוח נדול וחזק הרים עלינו את גלי הים ונתאחרנו על ררכנו שמונה ימים רציפיבם ואחרי" כן השליכנו הסער לחיף טריפולי עור הפעם, וסטיך לחוף נשבי־ה האניד־ז, ואנחנו נמלטנו.

שם נשארתי כטשך יטי החג ואח" כ עבי־תי עור הפעס כאניה ובאחי כשלום • לעיר צערבי אחרי נסיעת שני ימים. טרם יבוא הנוסע העירה טוכרח הוא להשאר עשרה יטיט כביח החפשית [קאראנטענע] העומר על חוף הים. כבית הזה צלמות ולא סדרים ועשרה הימים כעשר שנים יחשכו אל הנוטע. העיר נחלקת לשתים, וחלקה האחר עומר סמוך לחיף הים, ובו ימצאו כל בחי המסחר ובתי המלאכה וכוי- ושם תעשינה הטליתים היותרה ככל איץ תיגימה, בחלק הזה יגורו גם צירי משלמה אייתפא, מ ו ט והמחםזדים העשירים. במיחק חצי שעה טחלק העיד הזה גמצא חלקר־ז. ולהם כמה ה השני, ושם יגורו היהודים והם לע־ך חמש מאות משפחי חכסים [רבנים], שם הראשון ר׳ שלטה טאטוק, והשני ר׳ נסים זעעמאן. הרבנים אינם נוטלים שכר מקופת הקהל בהיותם עשירים כעלי בתי םלאכיתם םתפללים ה גדולים. שם נטצאו שני כתי כנסיות רחבי ירים. כאחר מ רק הכהנים, ונקרא ״בית הכנסת של הכהנים;" כשוכם עיר לא מצאתי כהנים רכיט כטו בין היהירים כעיר הזארת וכטעט חלק שלישי מהם הם כהנים. היהודים שם ככלל המה יי־אי ד ויש להם יריעה רכה בתלטיד ולא כיהודים כטי־יפולי הנבערים כידיעת תוה״ק . ססחי־ם יעל כפורחת, וי־כים מהם בעלי בתי מלאכה גדולים אשר בם יעשו כגדי צמי שינים טליתים וםגבעות, וםהם עוסקים בעבודת האדמה ועשית יין. רובי מסחים יעבי־ז לאי מאלטא, גם יביאו רבים טסיחרי איירופא לטיגיס לעשות שם מסח־ וקגין. הגברים םאחב״י לובשים כמנהג טיניס, זילרת אש־ אינם נושאים בתי רגלים, רק געלים אדומים. גם הנשים תלבשנה כשנהג בגות הארץ, ומטפחה לבגה תכסה כל גופן בצאתן החוצה ופניהן לא יראו. בתיהם כגוים סעפי־ חוצות ואבגים וסשיחים בסיר לבן. כל אחר מגה ביתי לפי דעתו ורצונו. גשם שוטף כי יהי׳ באי־־ץ יחדור לתוך הבתים אשר אץ להם, הנתך איצה גג מלטעלה. כשנת 18r<3 בירה אקטאבעי־ הים זים טט־ שלשת ימים רציפים, שגי שלישי העיר, וכמעט כל הבתים גתקלקלו, וכץ חלקי העיר נתהור, נהר שוטף,"ער אש־ בגי העיר םיכיחים היו לעכור על

ספינות סחלק אחר למשנהו.ק שתי שעות מן העיר לחח דרימיח םז־חיה עיסד כפי דעגער. ח ר מ כ חמשים משפחית טב״י נמצאו שם ויש להם בית הכנסת קטן, וכמרחק חצי שעה מהכפר יש לערה הזאת עור ביהכ״נ אחי ישן נושן, אשר יקראוהו כשם ״ני־עכע"; לשם הולכים ביום השני וחמישי ושבת להתפלל תפלתם. הכיהכ״נ הזה קדוש מאד בעיניהם, ומספ־ים כי נמצאה שם אבןא ב אחת ועליה כתיבים המלים האלה: ער פה כא יואב בן צרויה שר צה נפשי לראות האבן הזאת אך הגיח לי כי נתינה ת ל ש, חד המלך. כ היא כקיר החיטה כסקומ הקודש ולא תתיאה החיצה. אין חלי־ניה לכיהכ ׳נ הזה ככל בתי הכנטיורת בפלך טריפולי, וסברת הרבי היגד לי למען לא יוכלו הערביים ליישליך לפיח אש דרך החלונות לשרוף את ביה״כנ

כאשר עשו מלפנים.ם עומדת עיר קאבעס, ושם ימח ך שני ימים מצערבי אצל הי ל ה מ כ י לערך מאה משפחות מכ״י. רכם ונשיאם הוא ר' חד כה; ולו שתי נשים, איש עשיר מאד עושה מסחר וקני;. מלבושיהם ומגהגיה• כםנהני יושבי צערכי, אך הנשים לא תכסינה את פניהן. חב עסקי היהיחם

הוא

— 110 —

הוא עבידח אדמה ומגדלים עצי ענבים וחאנים. הערביים המה אנשי מקנה. H 5 3 ב ולהם עדרי גמלים. כשנח 1 גשם סיחף סבב גס פה נזק ר

ך חצי שעה םשם גסצא כפר סארא ושםחששים םשפחיח סב׳׳י. ל ה מ ב גם עסקיהם בעסקי אחיהם בצעיבי. שי הסקום יושב בטוניס, וי־ק בקיץ יביא לטקיטוח האלה וישאי שם כשלשה ירחים, ואחו יביא גס אח הממונה לגביה המסים כעד מםשלת סיגים. כמקים הזה ימצאו כמהם ה מעיני םים חמים, אכל אינם לשים חיעלח לחושבים אש״ נכחדה מ סגולת מים כאלה. כמה פעמים יחצחי כםים האלה אשי־ העלו ארוכר־ז

לכל טחסייי גיפ*.א בקיתים בעצטי אך הגר י להזכיר בזה עוד איזה טקיטות אשי ל נ הנ הינד לי אודותם מפי אנשים נאטנים: כטיחק שלשה יםים םקאכעסה ״איס־יט״ יהיהירים קייאים א ־ ק ה בטרבר כבית ארץ נישבת נ א צ מ נה א ז לה ״איץ־התמ־ים׳, על דבר המין עצי תיש־ הגדלים ששח. בא־ץ הה גאפפא יבמ־חק שני ישים מסנה עיר א י ק יש כסה ערים, היאשינה נ חצי ואחייה במהלך יום אחד עיי נפתה׳ יעי׳־ גאשאי עישרה כס־חק '"'יום אחר משגה ושם גכילית טיניס" "'־ואלגי־ יחד ג־־בו. בבל המ־ןומות המביים יושבים יהירים, ולכילם יחר רב אחר וששי ר׳ שלמה בורזיל איש חכם יצדיק. כיהודים כעיביים אש־ שם מתעסקים כעבירת האדמה, יבגייל. כל הרכיים האלה םקנה, מימים ויוגבים, וטעטים מהם כעלי םסחי

שמעתי טפי ילידי האיץ.ם מם יוכל-1 הניסע לעביר ס־אבעם לעיר זפאקס, האחת בי בשחי די והשנית כיבשה, ושתיהן איני בטיחות םסכנית, על דרך היבשה אורכים הבי-רונאים [כערואינען] לשלול את עיביי אירח, וחיכלי הים יחדתבר־כם נסת־ה. אח־י אש־ יכעיו ייכסלי להוליך אניה כלב ים, ועל פי שתי עצית בנפשי כח־תי לעבי־ או־חת ים. עש־ה יטים נתעכבתי על־4א י ה ה וכמה תלאית עבת על־1 ראשי כמשך ימי הנסיעה ה א ז הנטיעה הה ביעב. ויהי בהיותנו ואח־י כל אלה אזל הלחם מכליני, ודמינו למי בדיך עברנו על האי הקטנה קעיקענא ארכה מהלך שמינה עש־ה שעות. אדמת האי איננה פיריה ומעיברת ואך טץ ש־ןדי־יער גדלים שם. הערביים היושבים שמ יחיו נפשם טצרת דגים, וגס םכיו לנו דגים מיובשים בתניר. םישבי ם אש־ היו מחיה לנפשנו במשך איכעת הימים אשי עכינו עיר מ האי אינם משלמים שים סס כי כלם המה אנשי צבא. כיום העשירי באגוה דמיתי כי מקים גן ערן עיוי א ז לזפאקס, וכאש־ נגלתה ככר הארץ ה ריאות. רחימת העיר רציפית כאבנים, ונקיים מאד. הבתים כניים לתלפית

בסדרים נמנים, והמאכלים טובים ינעימים לחיך איכליהן.ס עלות המים ונפילתם [עכבע אינר פליטה] חזקים מאד ונסשכים ה א £ ם ב ער לערך שתים עשיה שעות ביום, מחצית הלילה ער חציה ו ם, והמים שבים לאחור כםיחק שעה אחת, ואז האניוה נשאי י היי א־חית ים ער מעהעדיא, מיקנין, מא- בחיבה. םשם יובל הגיסע לעמה התלאה"והמציקית אשר נאסט׳־ וסיזא. אמנם בהעלותי על זכייני א קיוני על נסיעתי האחיונה בים, נעית׳ הצגי מעביי עיר דיך טים אדירים,ה נליה א ינתחב־ת׳ לאויחת ישמעאלים לעבי" י־ך היבשה. בנסיעתי זם היב טזפאקס. הריך הולכת דיך ה־יט ימרבייות, מהלך חמשת עט* נ

ימים. באחצע הדרך ישתיע עשק רחב מאד מהלך שעה אחת ימיאה קיקעיתי לבן כמו מציפה בקיום של מלחן הערביים קיראים לו ״גיא

המלח

- I l l —

המלח.״ היהירים היישבים כסביכית המקים ההיא אימרים כי הוא המקום הנזכר בתהלים ם״כ, ולפי המסורה אשר בידיהם ער העסק הזה בא יואב כן צרויה עם צבאית חילו ולא הוסיף לכת הלאה. וכאשר שאלתים לחח: במרחק אית יסיפת לאםת דבריהם, ענה הרב אשר הי׳ בחברתי לאמרם שעה אחת מפה" עימד כפר אחר ״עלגעמסע,״ ושם יטה י הטסעים. שער נמצא כנין נחל עתיק יומין מאד, ועליו כתיב עברית המלים האלה ״ כאן בא יואב כן צחיה.״ ואומר אליו, מי יורע מי כתב הרביים האלרז, ויאמר הרב, הכתב הוא ישן נושן טאר, הקנה הרבה ההופפרת עליו תעיר כי לא חלו בו ירי אנשי הזמן החרש, חיש אחרי מאט אל הכפר הנזכר הלכתי בלוית ערבי אחר לראות את הבטן ואת הכתוב עליו. — גם הרב

הלך אתנו. הבנין הזה היא עגול, ובאמצעיתו גמצא חצר גחל, ארכו ורחבו כחמשים ושש אמית. גיבה שער החצר חמש עשרה אמירת ורחבו שמיגרה באמה; חמש יציעירח לבנין, וגבהו לערך ששים באמה. רוחב חדריו עם שני כותלי הצדדים שלשים באמה. חחח חררי היציע החחחינרת נמצאירת מערית עמוקוח, והדרך המוליך להם הוא מפנים הבטן, וכץ המערות ההנה יש אחת אשר תשתרע עד עיר מעהעריא מהלך שתים עשרה שעות. אכני הבטן נחלות ועמח ער מאד. היציע העליונה נהרסה, כי הערכיים טחציםלחח צפינירח חיצה לדת T 'כיציע השניתז אבניה לבנין כתי מעונותיהם.״ תמצא הכתיבה הנזכרת. עברתי דרך הלון אחר לצעיר על אבן אחת מאבני החומה המלטת ממנה וחוצה, ובעור אשר הערבי החזיקני כהזקת היד כפנים, צלחה לי לקחת את הכתיב. בן לייתי הרב נשאר כפנים, ואני הנדתי לוז על לוח בדיו. האותות אינם מרובעים ־ כל אות ואות הכתוב והוא מחב : אך חמים לאותות אשר רגילים לכתוב יהורי ספיר. ואלה האותות הכתיבים:פ ה ז מ פ נ ו ט ד מ נ כ ו נ ה ז ט ו ד מ נ ו ט ס. וכמה מהאותות לא יכלתי לקרות כלל. מכל האותות כ ו נ צ כ ההם לא יכילתי למצוא פשר רבר, וביחיד לא מצאתי בהם את אשר הגיר לי בן לויתי. אמנם יוכל היות כי ממצבי המסוכן •אשי הייתי בי כעת התכינגתי, והנני מיריע בזה ארת אשר מצאתי ם ל עליהם, לא יכלתי לראות את כ וראיתי, כדי להעיר את לב נוסעים אחרים חכמי לבב להתחקית על הכתבה ההיא ולבא ערתכונתה. לפי דעתי דברי העם על דברת הבטן ההוא אינם מיוסרים על אדני אמת, ותוצאותיו מימי הרוסיים, והכתיבה נהיחה כיסים מאיחרים עפ״י איזה מקרה. ככמה מקימיח על חימת הבטן ההוא מצאתי שמוח נוסעים מאייראפא חרותים למזכרת, וגם אני חיתתי את שמי בתוכם. מ׳&ם באתי לעיר זוזא אחיי מהלך יום והצי. על ריכנו ההיא חשנו מאד ונם בלילה לא"שקטנו רק עברנו הלאה, ירכיי אביט יעקב עלו אז על־1 זכרוני באסרו: ״הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותרד

שנתי מעיני.״ עיר זיזא היא עיר מבצר עומדת על יד הים ובה המין צבאית חיל עומרים על המשמר. היהודים שם נחלקים לשתי קהלית, אפריקאנית ואי־ טאלקית. בראשונה נמצאו שחי מאירת וחםשים, ובשניה סאה וחמשים משפחות, ורב אחר לשתיהן, שמו רבי נתן כירפיל. סגן האוצר [קאיר] שם היא איש עברי שמו יצחק, בנו של הרכ לערר־ז טוניס כהי״ר י י ישעיה באסים, יחחגושל השר יוסף זעמאטא סגן האוצר בטיניס. אליףשלהקהלה

האיטלקית הוא רי״יהורא הלוי טגיבראלטאר. לכל

— 112 —

ל אחח מהקהלית יש כיהכ״נ מיוחד, חד. של־1 הקהלה האפריקאנירת כ ל הוא כנין אבנים ישן נושן, וזה של האיטלקית הוא בית עצים קטן. מרבית כני הקהליח ההנה הטה כעלי בינה ורעה ויד להם כחכמית ולטורים; ומדברים בשפת עיבית ואיטלקית. בתיהם וםנהניהם טובים, וכטה טהכש• הוא י ח ס עשירים גדולים וכלם יחיו כהרוחה, בנחת ולא בצער. ענין מ במיגי צמר גפן ושמן זית אשר יובא לארצית אחיות. גם מספר רב מעמי הגיצרים גרים בעיר ההיא העיםקיבם כמםחר כאחכ״י, וחיפשה נתן מארת

. ט ע הממשלה לכלם יחד באין הבדל דת וק שני ימים משם עיםדח עיר גאבאל והרים םביכ לה. שם יגירו ח ר מ ב לערך מאה משפחות מכ״י. רב ונשיא־לערהז ההיא הוא ר׳ חי אלגעץ, ונכבד הוא מאד בחצר מושל טוניס. הרב ההוא הוא איש חבבם ונכון, ומנסה להטיר המטכה מעל פני העחיר ע״י תחבולות חכמת החשבון אשר חזקה יד האמונה כענינים כאלה על הטושל בטייטס, וע״כ יכברהו וינשאהו

כיאות לאיש גליי העיניבש כמוהו אשר נגלו לפניו מצפוני ימים יבואו, ביהכ״נ אחר לעדה ההיא, מעטים מהם עוסקים במסחר ורובם עוכרים את

סת. האדמה, ומדברים בשפח עיך יום םשם נמצא המקום הנקרא האמאמעט ומקום הרחצה] ושם ל ה מ ב נשארתי ימים אחרים לשכות מעט" ״ "מתלאות הדרך. בסרחק

חצי יום ם; המקום ההוא, עומדת עיר טונים. אצל עיר טונים נמצאו שיירי חיבורת העיר העתיקה קארטהאגא [קרתא חרתא] אשר היו דברי ריבוח כינה וכין עיר המהוללה חטי ביטים

קדמוניים. בעיר טיניט נמצאו לערך 15000 יהודים הנחשבים לעדת האפריקאניית, ואלף אשי יחאחרו לקהלה האיטלקיית. להערה הנזכרת ראשונה יש תשעה דיניכם, ואב׳ ר בראשכם הוא הרב הגדול ישעיהו באסים. בהיותיהיה ככן שמוני• שנה ועוד לא כהתה עיט ולא נם ליחו, והיא בטוניס ז חכם גחל בתחת ר׳ עד להפליא. גם חננו ר׳ כהון ועושר ושום שכר לא יקה בער מש־ת פקודתו. הרב השט ר׳ גחן בורפיל, גם כן איש זקן כמעט• חכם ועשיר ונשוא פנים מאד. הרב השלישי י נ כראשון, כעל תואר פ ר׳ יוסף בורפיל אחיו של הרב הגזבר מקורם, כן חמשים שגה גם הוא הכם גחל וביחוריידיו רב בלשוניח כני קרם, ויחבר ספר ״סארא רע יוסף״ אשי־ נדפס בליוחנו שגת 1ST<2 ובביתו גרתי ימים רכים. גם יש לו כיח ישיבה וםספר רב תלמידים השוקדים על דלתותיו לשמוע לקח מפיו, והוא איננו עושה תורתו למוצא כסף רק ילמיר את התלמידים הנם אין כסף והיא בעצמו יהגה בתוית ד׳׳ אביהם כהן, • הם ר י י ח א יום ולילה וגם שנתי ננזלה. שמות הרבנים ה• לא י נ ר׳ אברה• אשכנזי, ר׳ משה גאזיד, ר׳ גיי, ואת השני• האחח ידעתי כי לא היה לי הכירות עסהם. ארבעה בתי כנסיות גחלים וחמשים• יש לערת ישי־אל בעיר ההיא. בכלל, העיר ההיא מלאה תו־רה י קטנ והכמה וגדולה לא יחסי־ כל בה. שלשה רבנים מיוחדי• לערה האיטלקית• היאשון היא ר׳ חד בונאן ושם השט ר חר קארטוזו, ושם השלישי ש

׳ יוסף לאםביוזו. י

ר שפתים אך למיתר לרבי ממסחי העיר ההיא אשר נטישיחיי יעביו ב דא ירע ממסחר טיניס העולוח בכל ארצורה אייחפא, כי מי זה ל למעלה ראש על כל ערי איצות הקרם. כתי המלאכה אשי שם לעשירז המצנפות ומלאכות הצבעים נודעים כארץ ביחיד, וחכם נעשים ע״י אחב׳׳ים נתנו ה • לכמה מ אשר ימצאו ביניהם עשירים גדולי• (מיליאנערע) ג

פקידות

m —

פקודות גבוהות מאת הממשלה: השר ר׳ יוסף בעלאיץ נשיא הערה נתכבד• סעטאמא י ס מאח הממשלה באות הכבוד הנודע בשם ״נישאך; 'השר נים הנזכרים מלובשים כדרכי הוא סגן האוצר לממשלה וכדומה. כל השי בני איירופא מלכד אשר נושאים מצנפח אתמה על ראשיהם; כל אחב׳יי בעיר ההיא הם כעלי מרות טובות אוהבי אמת וצרק; הממשלה חתן להם כל עגיגי ההופש והצדק, רק משטמת עמי העיביים גדלה נגדם עד מאד,S אשר יש לאל ירכם. עפ״י רוב יחיו בחלק מייחד כעיר כ וירעו להם כ אמנם הרשורת להם לשבת בכל־־1 מקום שירצו. חלק העיר, מקום מישב היהודים יקרא בשם חארא, ושערים סביב לו, וכבא לילה יסגרו, ובשעה

י "החמישית בבוקר יפתחו.ת העיר בלתי גקיים, וברדת מעט גשם על הארץ יגיע עכטיט עד ו ב רחו הכרכים. העיר מוקפת חומרה וחפירה עמוקה סביב לה םלאה רפש וטיט, ובקיץ תעל באשה וצחנה לאפי האנשים מורא מאד. אדמתה בסביבותיה פוריה ודשנה, והמון ננוח פאר וכרמי חמר נמצאים בסביבהם • בהמון צמחי תפארה ופרי עץ שוניכם, וטעוטרים במעינית םי מלאי־ המים נפלא לעין רואה. ה נ הטקירים טיטיהם טסטר, למעלה ע״י חחבולית הם בניי• לתפארת בתי-קיץ והיכלי עונג אשר כסה ה על יד גנות-ערן ה

מהם הם קנין אחב״י. האנשים נושאי• םבגסי-בר רחבים, בתי רגלי• ונעלים, וחצי מעיל-1 שזור ועליי מעיל הנקיא ״בורניס." את שערות ראשיהם ינלחי. הבחורים נישאים מגבעה קטנה על ראשיהם, ובעלי אשה מצנפת נכיהה סביבה כבגד שחיי. הנשים לובשות סבנםי־משי רהבים, ומן הביבים ולמטה דביקים אל רגליהן, ומעיל רחב כלי כתי ידים המגיע ער הביבים, ומצגפת. כצאחן החוצה םכםות את • לי על ראשיה;, גם נושאות געלים ובחי רג• ממשי אי מבגר מצמר יפה ומהודר, ופניהן י גויותיהגה בחריטי• לבגה כיפי מראיהן תמו סמלים. לרוב הן יפית תיאר מאד, יבריאיה כשר, ו לאחיותיהן כבגרר מלבר היותן בעלוה בשר יותר מגשי בגרר; נשי עיר בנדר אוהבות המלאכה וחעשינה בחפץ כפיהן, לא כן נשי טוניס אשר חםשיכגה ידיהן סכל דבר עבורה. ככגרד נם בטיניס תנשאנה הבתולוה

בהיותן בטח שלש עשרה שגה. עוד אזכיר בזה מגהג אחר מוזר מאד השורר שם. האמונה הנשהתה כשרים ורוחות רעית נשרשת כלבות נשי העמים יליח הארץ העבריותה מקרים רבים רעים ונאמנים חזקה עליה; יר האמונה כ והנוצריות, ועל ר הכוזכח כי ירי רוחוה רעות במעל הזה. על דרך משל, כי החלה אשה• השלישי למחלתה, אז תאמץ כי ו ותפיל לטשככ ולא תשוב לאיתנה כי השטן אי אחד מהםיים למשמעתו שם עיט עליה ואז תאמץ באמונה שלימה כי קצרה יד התפא בן תמותה ורפיאיתיו להחלימה, אם לא תבוא כביית עם השטן להנשא לו, ודבר הברית יעשה על זה האופן: האשה החולה תקרא א,יד. את הנשים הקריבות לה יתעשר. להן טשתה ושטחה. שבעה מיני מאכלים יובאו אל השולחן; הנשים הקרואות אל המשתה תשבנה סביבו א ר השולחן בעוד אשי החולה שוככת על טטתה. גם םגגנים בכלי זמר קם להיות עורים. כשבת הנשים במעגלה סביב אל הבית רק מוכרחים ה השולחן, תקום הזקנה שבהן, ולוקחת כירה קערה נתעבה ונאלחה, ותמלא אותה מכל מיני שבעת המאכלים, ואח׳יכ תשא הקערה אל מקים־הפרשתנה

!קלאאקע]: זה חלקו של השטן מן המשתה! אחייב תאכלנה הנשים מן המאכלים *הטתרים, והמנגנים מנצחים בקול הםץ חוגג בתופים וצלצלי שמע, ומזמרים ז

15 שירים

— 114 —

שיריב מיוחדים והנשים מרקדות כמחולוח מחנים, וכבה חיחמנה כמחול משחקן ער אשר תסירנה כנריהן מעליהן ותשארנה עירומות. אז תטשוכנה את החולה ממטתה ותאלצנה אותה לרקורעמהן יחד, ונם אח כנריה תפשטנה וחציננה כיום הולדה, וככה תהימנה, חצעקנה תרקורנה בכל כחן ער אשר תתעלפנה ותפילנה לארץ באץ כח לקום, וכל עצמותיהן תיחפנה, ורעדה יאחזון כאלו רוח עועים אחזתן. וכמע ההוא [בנפלן על הארץ! מאםינית כי תכא החולה בכרית הנשואץ עם השטן המרקר נם הוא בתוכן, ואז רפיאתה קרובה לבא. ואם לא תשוב לאיתנה נם אחרי כל אלה, אז אומרות כי אץ חפץ לשטן בה, ואברה כל תקוה לה. הן אמנם יקרה כמה פעמים כי תשוב החולה לבריאותה ע״י תנועית ניוד, והזיעה היוצאות ממנה. החולה אשי״ תקום ממשכבה ע׳יי הפעולות הנזכרית אז תשא טעיל-פסים [כפקודת השטן לפי דבריה!. וכן הולכות אחרי ההבל הזה עד אשר לפי ךכייהן נט השטן פעם הוא טחטורי

ופעם עברי גם נוצרי, כל אחת לפי אטונתה.ב הנשים מאמינות בטשאוח שוא וטרוחים ההם, אטנם תזהרנה בכל ו ר אשר יש לאל ירן מכלי לעשות הפעילות הנזכרות בפני אנשיכם ורק בסתר מעשיהן. החכמים אשר לעדת ישיאל כעיר ההיא התאמצו בכל־^ כחם לבער את האסונה הנשחתה הזאת םקרב בני ערתם, אכל לא צלח

חפצם בירם ער היום הזה. כן גם גדלה שם האמונה כמכשפות וככל מיני קםסים, וכמה נשים עיברות בחיציח העיר וםחהללית באלילים כקטטים אשר בידיהן, וכל טי אשר יכםיף לדעת עתידית או לראית טפעלית־קסט,׳ יקרא אל ביתי אחת םהנשים הנזכתת לראות נפלאות טעשיה. נם אני חשקה נפשי לראית בעיני הדבר ולהראיח אל הטאטינים כשיא, כי נתעו כשוא, ושיא תטורתם. ויהי היים כהייתי בבית איש אחר טטכירי, כקשתיו לקרוא אל־־1 הבית אשה אהרת מנשים הנזכרות אשר עברה עלינו, וכאשר באתה אל הכית בקשתיה להראית לי נפלאית מעשיה. יתקח האשה כלי אחר ותצא בלאט אל הבאר אשר בחצר ותמלאהו םים בעיר אשר היציאה טפיה לחשים רבים, ותשב אלי ותאמר לי לרחוץ במים ההם את לבי וירי וגם לשתית מהם. עשיתי כאשר אטרה רק לא חפצתי לשחוח טן הטים. אחרי כן לקחה םיגי פיות שינים חטים מאיים קטניית וכי׳, וכטה רכרים אחרים ותשים כ?־־1 אלה כקדרה, ושפכה טים ותשפית על האש, חיש החלו כל הטינים השונים האלו להתבשל והסיר נפיח, יתאםר האשה כי הקולות היוצאים טן הקדרה [טסבח הכשול) המה דברי הרוחית אשר ינלו לה עתירות ונצורות ורכריהט םיבנים רק לה ולא לאחר, ואז החלה לגלות לי םתולדורת ימי חיו שעכרי ימה שיקרני כימים יוצרו, ככל העילה על ריחה. יככליתה לדבר הגרתי כי כל דבריה שיא ושקר, ובארץ אייריפא יודעים האנשים ממפעלית הקסמים כיתר שאח מאשר הוא בארץ הזאת. כשמיע האשר־ז זאת דרשה ממני להראות לר־ז אותותי נם אני, ואומר אליה כי אין לי צורך בקררה רק מקל חזק נדרש לחפצי, ואקח מקלי בירי, ודברתי מלים אחרים והחלותי להראות לה איתותי^ יללה ובקללירת ק במטה אשר בידי להמרת איחה שבע על הבליה. ב נטרציח ברחה סן הבית, ואת הקדרה השלכתי אחריה. חיל יפחד אחז את בני הכית בראיתם כזאת, וייראו לנגוע כקדרה פן יבולע להם, ואקח בירי אח חישי הקדרה להראית להם כי שיא פחדם. כאשר ראו זאת, יאחרי עכור שלשה ימים, יכל רעה לא קרבה לבתיהם הבטיחי לי לבלי תת עירם ה * אמון להבלי שוא האלה אשר יעשו המתעים ככזביהם רק להיות ל

לכסף מוצא. במרחק

— 115

י ״כינזאיד״ על ק מהלך יום אחד מעיר טוניס לםעיבה עוסדח עי ח ר מ ב יד הים; ובה נטצאית לעיר מאה וחסשים משפחות מב״י\ובתוכםכ העדה היא p איטאליען. ויש להם ביהכ״נ אחד ושס י כמה מילידי א רבי שלמה הי״ו. ב״י שסה העוסקים כמסחי וקנין המה עשירים גחליבם

נם כעלי מרע והשכל. הערביים היושבים בעיי ההיא, המה בני כת םיוחרת הנקיאים ״אחאכי ׳ ונפירים לחבייית נפירית, ובני" כל חבורר־ו וחבירה יש"להם צלם תבנית חיה או עוף סיוחרת לסימן מציין ומבדיל, ועל פי שם הצלםם אייה, רוב נסל אי בת היענה. יקיאו נם הסה. מהם נקיאים על ש בני הכת הנזכית ילוו את הנוסעים לקבי* מחמד כםעקא בצאתם מן העיר ובשובם, וככל פעםיי״בתופים וכלי שיר, וככה יתהוללו בפעולותיהם ער אשר יצאי כמעט סרעתם, ושואגים כקול כקילוח הבע״ח אשר נקיאים על שסותם. אלה ככפייים ישאגו ואיה כרוכים יגהסי ומי, וגם היגר לי טפי אנשיכם נאמגים כי יתרמו אז באכילתם לאכילת הבע״ח, ואלה הקיואים בשמורתיט ויבלעים עורם האריות והמכים אוכלים כשי חי, נם טייפים עיפית חי בכפם, ואלה אשי שתו לטי את כת היענה לאות, בולעים אבנים קטנים וחישי זכוכית ער אשי יזוכ רטם מפיהם, ואלה הטתדטים לנמלים אוכלים קיצים ודרדרים, יכ״כ ישתנעי ויתהוללו ער אשי טיכיחיט לפעמים לאסים כזיקיט וכבלי ברזל, ורק היאש העיםר ביאש כל חברה וחכיה יש לאל ירו להשקיט המית רוחם ע״י הניחו ירו על־־1 שבטם. היב לעדת ישיא?־1 בעיר הנזכרת הגיר לי כל זאת, וגם דרשתי ושאלתי את פי אנשים ערכיים רבים וכלם כאחר העידו על אמתת הדברים אשר זכרתי. אכל אני בעצמי

לא ראיתי בעיני מכל הדברים הנזכרים בעת היותי בעיר ההיא.

ך יום אחד מעיר כינזאיד תימנה עומדת עיר ״עיסוויל" ובמהלך ל ה מ ב שני יסים הלאה, עיטרת עי־ ״טאטאי;׳׳ ומשם כמהלך יום וחצי נביא לעיר ״ביצעיטא״ ויום וחצי הלאה תעמיד עיר ״טיסטיר״ וכטהלך שני ימים וחצי םשם נבוא לעיר ״ניקאף,״ מעיר נוקאף במהלך שמינה יטיכש דרך המדבר נבוא לארץ ״איס־יט״ היא ״איץ־התמ־ים״ אשר הזכרתי למעלה. ודרך אח־ת טעיר ניקאף, מהלך א־בעה ימים דרך המרבי, הילכת א?־1 ״כאנא״ |והערכיים קוראים לה ״אנאבא].״ בכלהמקימית ההם יושבים בני ישראל אשר יחיו בהיותה, אך דיכם ככילבמ בני כלי־רעת הסה. מעיר בינזארר שבתי לסינים, ומשם נסעתי על אנית-הקטור לעיר באנא אשר באתי

לשם אחרי מהלך יום וחצי.

מא. ד. אלגיריען.

ר באתי לעיר ״כאנא״ נדמה לי כאלו עזבתי משכני בעמקי שאזל ש א כם נחמד מלא הוד וניעם. גיא צלמות, ובאתי אל גז עדנים מקוי בה ש מה שמח לכי למראה עיר בנויה לתלפיורת ע׳ ד ערי איירופא, א ישבי אנשים נאורים בעלי מרע והשכל! אך דבר אחד לא-טיב יכביר אכפו על אנשי אייראפא אשר שם, והוא: מחלת הקרחת השוררת בתיכם בחזקת

היד

— 110 —

היר ואף אם לא יפלו חללים לרגליה, בכל זאת סיכלים עול סיכלה אחר הםרבה ואחר המטעים, אין נקי.

ר ההיא נסצאו לעין־ סאה וחמשים סשפחית םב״י, והי־ב אשי להם בעי יליד מאראקא, לא רבה ידיעתו בלמירי חיה׳ק. כיהכנ אשי לערה הוא בגין עתיק מאד, הגקרא בפיהם בשם ״גיעבע,״ יככיחלו ליוח צפונית נמ!1א חדר קטן אשי־ יורדים לתוכו דרך איזו סריגות, ובי מינחים םפיי התורות. החרי הקטן ההוא קרוש םאר בעיני כל, ופעם אחת ראיתי כסה נש־ם מחמיריוח ירדו אל החדר הנזכר יחשבנה על קיקעיתו זמן מה, ואח״כה הדבר הזה אשי ח נותנות נדבות ירן ותלכנה לדרכן. וכאש־ דרשתי א כמו זר נחשב בעיני, היגר לי כדברים האלה: לפני כמה שנית מאות ק־ה סקרה בעיר ההיא בעת אשי הים היה הולך וסוער נישי גליו כשאין רכים

קרש אחר אל החיף, וכאש־ חפצו איזה אנשים מושלמנים להיציא הק־שז• נסו לקחת י על היבשה, שב אחור ולא חלו בו ירים , נם ניציים אחדם י כאשי באו איזה מבני העכייים למקים הנזכר. יפילו. אמנ א ז ל הקרש ו התק־ב הקרש, אל היבשה וממקימי לא מש. על הק־ש ההיא היה ספר חורה דביק עליי, ויביאיהו היהירים_לביהב״נ ויעמידוהו באיון הקודש הנזכר מן היום ההיא והלאה קרוש מאד החדר הקטן אשי בי מונח סייח הנזכר ובכל פעם כי תחלה אשה מחטוריית אי ניציירת תבוא אל החדרההוא, ישיפכת שיחה לד׳ ונותנת נדבת לבבה למען תשוב לאיתנה — יאני אמנם הגרתי למי את אשר בלבבי כי נשתה אמינתי כדבר פעילת-קרישת החרד וגם לא בחרתי רעתי ברבר הקיש והס״ת [אם קבלת-אמת בירם], כי יוכל היות אשר נשברה אגיד, אחת בייב ים, והטיית היה קגין איש יהודי אש־ היה על האניה, ולמען לא יטבע הסית במצילית יט קשיהו לק־ש למען ישחה על פני המים. ובדבר אש־ לא יכיל שים איש לקהת הק־ש מלבר היהירים, היה רק מק־ה ק־ה אי כי נח הים מזעפו בעת כאי היהודים לחוף הים. אחרי פישת דביי אלה העבייו עלי קיל: כי אני איש לא-אמץ

בי, וכל קידש משחק לי.ש ירכב איש על סיס יש לאל ירי לעמר מעיר כאנא לעיי קאנסטאנ־ א טינע במשך שלשת ימים. ואני נסעתי על אניתז "קטורלעיר" פהילי־ פעוויללע, וםשם כאחי לקאנטטאנטינע אחיי עכור שחים עש־ה שעית.

ר קאנטטאנטינע עוטרת על ראש הר אחר ומוקפח חומיר־£ גכוהית, העי ומבצר חזק כחוכה. מחוץ לחוסית םכיכ העיר תשת־ע חפי־ר־ז טבעית עמוקה שתי מאיה רנל ויחבר. איבעים רנל, והלאה מעט סובבים איחה רוכסי הרים גכיהים. כחלק העיר העליון יושבים אנשי אייריפא, ושם נכס מקים המסחר וקנץ, ובחלק העיר התחתין יגידו ילירי האיץ, ייוכ היהודים גרים ג״כ בחלק העיר התחתון לעיל אלף משפחית מבי י נמצאו בעיר ולהם שלשה בתי כנסיות. רב הערה מופקד על מש־ת היבנית מירים אחר ב / ולימינו יעמוד ח , ממשלת צרפת, הוא יבי אפיים רעטטעי הא י מן העברים ילידי הארץ רבי יצחק טוביאנא נ״י, ורבי שלמה נרבוני הא מצאצאי משפחה אחרת ממגיישי ספרד י אלוף הערה; האלוף הזה ה• יושבי העיר עים והוא בן שבעים שגה ועשיר גחל, ומסחר רב ליהודי

הע־ביים יושבי העיים והכפ־ים סביבותיה, וחכם עשירים.ג זי והבל ישתיר אצל ילירי האיץ, כיהודים כמחמורים כגוציים ה נ מ ברבר חוליהם. גם פה חזקה עליהם האמיגה כי חח רעה תרבק בכל חילה. ולכפר פני החח, ישחטי תרנגולת שחורה, יאת רמה מי על

חזה

— 117 —

ולה חזה החולד. על מצחו ועל גבית עיניו וידיו, אחיייכן משליכים התמגץ לעיר להיות לביית אל רוח הרעה, ואז חבוא ו ח "אל חיך באר מים מ

ארוכה למחלה החולה.ח דרומית מזרחית לעיר קאנסטאנטינע במיחק שני ימים עימדת העיר ו ר ל באטנא, יבמ־חק יום משם העיר כיסקערא ומשם כמהלך יום וחצי נבוא לעיר" "ציראגיא ומשבש לעיר גינגע מהלך "יום אחר. על יד העיר גיגגע נמצא הגבולי "מאלניחען וטוניס, ומשם יבא הנוסע לארץ איזריט .

כמקומות הגזכמת גמצאו כמה מב״י. דרך יום וחצי מעיר קאגסטאגטיגע עימררת עיר זעטיף אשי גתיםרה זה י לא כביר, ובה גתישכו לעיך מאה משפחורת מב״י אשי כאו שם מקאביליען. שם אלוף הערר־; ההיא הוא ה׳ חד נ׳יי חתן החכים נרבוני המובא למעלה, ואלוף השני היא ה׳ אליהו מאמי נ'י ובביתו גיתי משך שבתי בעיר ההיא. בני הערה הקטנר־ז ההיא" כני להם ביהכ״נ יפה אף נעים, ובכלל המה בני בלי־דעת, בתיהם רומים מבחיץ לבתי איירופא אבל כפנים ניאים כאוהלים. מלבושיהם הס על אופן פשיט מאד, וכיסים האלה

החלו להיטיב למצער ררך חנוך־ ילדיהם.א רחוק טעיר זעטיף תחל א־־ץ הקאבילען. וכאש״ דרשתי אצל היהירים ל כזעטיף א ים נמצאו "גם מאחביי בין שבטי הקאכילען, הגירו לי, כי נמצא שבט מב״י בא־ץ הקאבילען והעיביים קוראים להם ״בעני-טיסטא" [בני משה] ובני השבט ההוא הם אנשי מחת וגמי־י כח במלחמה. אולי

הנה הנכס כני משה הנשואים על שפתי אח׳ ביי?ך שני ימים מעיר זעטיף עומדת עיר כי־זארא, ודרך שלשת ימים ל ה מ ב םשם לרוח דרומית עימרת העיי ליגיאיד "אשי נכבשה בשנרת 852! מירי הציפתים, ואז נה־גי כמלחמה גם״המון יהירים אשי היו ידם כמלחמה לעזית הערביים. במ־חק שמינת ימים משם נביא לעיר ״בעני־ מעצאב״ ויושביה הערכיים חיים חיי דרור תחת ממשלת עצמם, ואמינתם היא" אמינת אלי הנביא הפרסי. בעיר ההיא נמצארת ערה גחלרח מב״י, אך נאנחים ''ונדכאים תחת לחץ הערביים שונאיהם. שאלתי את פי איזה מהעיכיים יושבי עיר בעני-םעצאכ, עיר ב״י אש־ שם, והגיח לי כי רובם

הם בעלי מלאכות שיטת, "ומעטים אש־ ישיתו פניהם אל המסחר.ל יד העיר ההיא יתחיל להשתיע המרבי הגדול הטרע בשם: מדבר- ע זאהאיא. אח־י דיך עש־ים יום במרכי ההיא נכוא לזוראן בטבור ארץ" ~ "טימבוקטו. בכל הדרך ההיא לא נמצא יק כפי אחר" באמצע הדרך, לפעמים רחוקית חלכנה ארחית־ישמעאלים לשם, ואלה ההילכירת

יורעית כי רעה ער פניהן.ה נטיתי בדעתי לנסוע לטימבוקטו, אך היפיה מחשבתי מחמחן ל י ח ח מ חסיץ כיס. םזעטיף נסעתי לעיר כיגיא [ והעיביים קוראים להם אח־י מהלך שני ימים 'וחצי דרך מדברי ציר־ז בוזאיען אשי כאחי שת ים על אנית־הקטיי ובאתי לאלניר ורוכםי היים. משם עביחי ארחו

אח־י עביר יום אחר בירח אדר שנת 1845. העיר וחיף-לאטית אשר לה, ומסחי־ה הנחל, כל אלה כבר נודעים היטב לבל ואך לשפת יחי יחשב להיבותברכיים אדיחם. שם נמצאית יעיד אלף משפחית מאחב״י. היב היאשין לערה המיפקר מממשלת צ־פת הוא הרב רבי א. מ. ווייל נ״י, הוא היאש״ן כמעלה לכל היהודים אשי באלגיריען, והוא איש חכם גחל ונדיב לב מאד. סופי־ ומזכיר העדה היא

ה׳

— 118 —

ה׳ שטעון נ״י איש איירופא וגם היא חכם גדול. הי־ב השני ר׳ יעקב זמאזיד סאטי, ואחיו" , ר׳ ח י יליד ארץ אפייקא; הדינים הם: ר׳ סעדיה אפי

שלסה רלילא; וכולם"יד ושם להם כיריעה התלטוד ר׳ שטיאל מאטי, ודי ז ופוסקים. "שגי כתי חפלוון v "גחלים ועשרה קטנים יש לעדר! ישיאל בעיר ההיא, וכני הערה את בגיהם ילמרץ לרערח לשון וספר עכרירת

וציפתית לכל משפטן.י לעין־ ששה ירחים, ושם הוצאתי לא״ע את שתי ת כ ש ר הזאי״ז י כעיUne onnee de sejour aux indes orientates :מחברותי, האחת בשמ נדפסה בדפוס הארון ״חכאס פיערעס״ והשנית בשם: Nesiad Jsrael בדפוסם ני־תי בבירת הנכבד ה׳ יצחק י משך שכתי ש ה׳ חיים כהן שולאל. כל סטאיא נ״י איש עשיר נדוד־1 והוא מצאצאי מגורשי ספרר, ומאוסה לא T "חסר לי בכיתו. על מקים הקכיית הישן לערה נמצאים שני קבחת

רבנים נחלים ונודעים, הם: קבר ר׳ יצחק כר ששת ז״ל [מחבר ס׳ שרית הריב״ש1 וקבר ח שמעין בר צמח דל [סחיר ס׳ התשבי׳ץ). םשפחת הרשב״ץ

תקרא אצל היהודים ילירי האיץ בשם רו־אן. בחי היהודים שם בניים כבתים הבגוים באייחפא גקיים וטיבים. ובנוגע לאופן חייהם יש מהם המתנהגים כמנהגי אנשי איירופא ומהם הילכים בדרכי ילירי אפייקא בהנהגותיהם. האנשים לובשים כמנהג אנשי טוניס, ורבים סכני חר החרש הצעירים ליטים הטיח שלסותיהם ולובשים מחלצות כדרך אנשי אייראפא. הנשים והבתילית לובשת טעיל ארוך ממשי בלי בתי ידים, המעוטר בשזירחז חוטי זהכ לעוטת החזה. הכתולורת נושאות על ראשיד־זן םנבעה קטנה צרה בראשה, וסביבה חפורוח טטבעיח זהב, ועל שפתה העליונה7 תלויה מקלעת מחוטי זהב אי םשי; הנשים נישאות םצנפת על ראשיהן סבוכה כזהב ופנינים או בצעיף משי; שעחת ראשיהן תליים

במקלעת אחת אחכה מן העירף ולמטה, מבורכת בחיטי תכלת. גם כץ יושבי העיר ההיא ילירי האיץ שחרת אמינת ההבל בחחות רעית ובפעלות הקססים. כי יחלה איש או אשה, אז הולכים כליית אשת מכשפה עיביית אל מעין סים חיים טחוץ לעיר ושוחטים תרגגולת שחורה, בטטבעת זהב חרה, ועושים השבעות שינות, ואח״כ רוחצים כרמה את חזה החולה מצחו ידיו כי׳ ואז תטהר האשד. בעלת־השם להדליק אש, חורקת לתיכו סממני קטי־ת שינים, ותז מהם על חזה החילה יכו׳. ואחרי ככלות כל אלה אץ עיר ספק אצלם כי ישיכ החילה לאיתני. גם מאמינים כי רק יים הרביעי משעה השמינית בבוקר עד חצית היום, היא עת רצץ לפעילות יהשכעית הנוכחת ולא עת אחרת. אני הלכתי כנפשי אל מקים המיוער לזה ומצאתיר מלאו יחהם כפעילירת הנזכיות. ש יותי משתי מאורת אנשים ונשים א הגשים העבריות בעשיתן ההבלים ההם תצוינה את השיחט לשחיט התיננולת לתכלירה ההשבעות, ואת דמה תקבלנרח ככלי זכוכית. ההשבעורח ההן

תקיאינה אצלם כשם בעכאר.בלידאה.שס חמצאינהמאה ק שש שעייח סאלניר עוסרת עיר '''י ח ר מ ביה להם אין, סשפחית םב״י ולהן שני בתי כנסיית אבלי רב ומום ב י וגם זאת התחננתי כי היהודים אינם יכלים לבטא הברות אית ק. ר יחיי עפ״י מנהגי עטי אפריקא יעפ יי ריב הם עשירים יםסחים עילה כפירחת.ד שמינה שעות מעיר בלידאה למעדעאה ושם נמצאית לערך שלש ל ה מ 'מאית סשפחית מב״י, ולהסישלשה־ 'כתי כנסיית, ושם רבם ר׳ יהושוע נ״י המעמיק מאד בלמודי הקבלה, ולובש בגחם לבנים, גם יש לו

יריעה

— 110 —

ידיעה נכונה בלמודי התלטור. שתי נשים לרב ההוא. בהיותי שם גרתי בכית הסוחר הנכבד ר' משה איעס נ״י איש עשיר מאד.

י לעירי'־'מיליאנאה. שם מצאתי לערך ארבע ת א י נסיעת יום וחצי ב אחר מאוח משפחות מב״י, ולהן שלשה בתי כנסיות ושם חכם הערה הוא רבי יעקב ממאראקא. העיר עוטרת על ראש הר נכוה ותליל, ורוכטי גבעית נשאות סביב להן אויר ההרים זך וטיב םאר, גם םים טיכים לשתית נמצאים בתוכה, ואף אם בתיהם בטיס עיר בתי אייחפא, אבל פנימיותם

ואופני חייהם רוסים הם לטגהגי ילידי הארץ לכל משפטיהם. אחרי אשר עכרתי הלאה דרך ההרים באתי לעיר ריטטעלחאד העומדת כבקעה נחסרה, ועור לא כלתה םלאכת בגין בתיה. גם כה בונים הצרפתים מבצרים חזקים. בעיר ההיא נםצאות סאה םשפחות םכ״י, ויש להם כיהכ״נ ורב אחד רבי אברהם יליד עיר אראן אשר ישבתי כביתו כל ימי היותי כעיר ההיא. היהודי• באו לשכם י "מארץ קאכיליען, ועירטp מולדתם. נם הם כי יחלה אחר מהם ישהטו מחזיקים בהבלי מנהגי א תרגגילת וסכינים מטנה מאכל הנקרא אצלם ״קוסקיס" ויאכלוהו באחוזרת מרעים, והנותר מטנו יחד את הנוצות םשליכים כבאר םים, וסאםינים כי כזה תעלה ארוכה למחלת החולה. גם יש להם פעולות אחרות אשר יעשו לכל מחלה כי תק־ב כאהליהם. לוקחיט צנצנת או כר םלא שמן, וכלילה לכל יראה שום איש, הולכים לחוץ ושופכים השטן על מקומות שונים על

אדני כחי שכניהם. הפעולה ההיא חקרא אצלם כשם חאניא.• ש אחרי מהלך שני ימים, ברכבי על סיסי, באתי לעיר טאסקארא ו מצאתי מאה וחםשים משפהור־: מב״י, ויש לערה ״ ״ "ההיא שני בתי כנסיות, ושם הרב שלהם הוא רבי שלמה נ" י. בהיותי שמה ישבתי

בבית הסוחר הנכבד ה׳ אוזאנא אלוף הערה.ק מהלך יום וחצי םשם לרוח דרוסית עוםרת העיר םאסטאגאנעם ח ר מ ב ומהלך יום וחצי םשם לעיר ״אראן.״ העיר הנזכרת ראשונה" עומדתא םחיף הים ושם נטצאות שלש טאות טשפחות טב׳־י, ושם ס י בטרחק חצי פ י־בם הוא רבי אהרן מעיר טלעמסאן, ושם שני בתי כנםיוח, וראש העדההיא ר׳ אבי נ׳יי. שם נםצאים שני עברים עשירים נרולים םאר, שם האחד ״ ז ה׳ שלטה צרפתי, איש נדיב לב מאד, והשני ה׳ אברהם קינאווי איש כלי מאד. בהיותי כעיר םאםטאגאנעם גרתי ככ;ת הסוחר הנכבד ה׳ ברוך בן• נ׳ י איש עשיר, והוא תטכני בטיב לבבו בכל אשר היי לאל־־• ירו י י ח

ביטי טחלתי. מן העיר הנזכרת כאחרונה לעיר אראן יביא הנוסע בעגלה בטשך שמונה שעית׳ ועל אניות־הקטור בשםונה שעות, העיר עוטרת על•־1 יד הים, ובנייה כהר יבכקעה. םסחרה הגדול נורע לכל, שם נטצאות לערך חמש מאית משפחות טב׳יי ויש להן שלשה כתי כנסיות. שם הרב הראשץ הטופקד םםםשלת צרפת היא רבי ריר כהן נ״י, והדינים העוםרים ליםינו הם ילידיישוע, ואחיו ר׳ חיים איש חכם • בן ז ה ר כ הארץ, ראש העדה הוא ה' א• נם יחד טיבי י ח א גדול ויודע לשיטת עכרירת יצרסית על בורין, ושני ה לככ מאד. כמה מהיהודים רומים בדירתם יבמנהניהם לאנשי איירופא יםהם לילידי הארץ. סמוך לעיר נמצא הר גבוה הנקרא ״דיעבעל-ריורי" ועליו עוד נמצאים שרירי מבצרים מימי הרומאים הקדמוני•. שם גרתי בכית סוחר עשיר ר׳ מיכלוכ אסאס נ׳יי׳. הסון רב יהירים כאי שם מםאראקא ורובםם ש מעיר טעטאואן. גם נתישבו שם מספר רב ספרדים [נוצרים], כי מ

לארץ

. תושבי העיר מדברים ערבית, צרפתית ת לארץ ספיד יק מהלך שמונה שעו• אנית-קטור םאלגיר, ומעיר ש . בכל חמשה ימים תבוא ל ה י ר י נם מפ

מארסייל בכל עשרה ימים, ומשם תלך הלאה לגיבראלטאר.ך שתים עשיה שעית על עגלה משם לעיר ״טלעססאן״ ובה נמצאות ל ה מ חמש מאות משפחות מב״י ולהן שלשה בתי תפלות. שמות הדינים לערה הם: ר׳ מיראר ור׳ שמואל הי״ו; פרנס הערה היאשין הוא ר׳ יעקב, ושם השני ר׳ טייטון סעיבעט. על םקום הקביות אשי לערה נמצא קביו של• י ר ח • בחברת יהירים רבים א ש רבי אפי־ים אלינקאיוא ז״ל אשר בא ל מארץ ספיר, ואחרי אשר לא נתנו להם לשכת בעיר, התישבו מחוצרה לה. רבי אפרים הנזכר היה רופא חכם, אשר ע״י חכמתו היבה ופעילותיו הנפלאות בחכמת הרפואה צלחה בידו להשיג הרשיון לו וליהודים האחרים אשר באו עמו לשבת ולהתנחל בעיר. והסכר. לזאת היחה, כי בת המושל־י• • הנידו נואש לחייה, ויבא ר׳ אפי י פא ו י חלתה את מחלתה, וכל ה הנזכר אל המושל והבטיחו להשיב את כתו לאיתנה כמשך עשרה יםים וכן עשה. ובגלל הדבר הזה דרש דרש מאת המושל לתת לי ולאחיו העברים לשבת כעיר ולהתנהל בה, והמושל מלא את כל הפצו. יבאש־ הלכתי אל כיה״ק ליאות את מצבת קבי האיש ההוא, ולהחחקיתעל זמ; מיתי, מצאתי את כתבת מצבתו כמעט נמחקה מאויך הזמן אך בבל זאת צלח חפצי כיריה י״ב לאלף נ ש ה רב. נפטר רב• דהיינו ב נ ש לקמת המלית ההנה: ביהנפטר הרב. גם בס׳ שם הגדולים (ייילנא ) לט׳ 2 I U הששי (היא שנת 3("18) רף ט״ז נמצאו דביים אחדים אתת רבי אפרים אלונקאווא הנזכר. היהודים אשר בעיר ובסביבוחיה מכבדים מאד אח קבר הנזכי ובאים להתפלל עליו, ואחיי התפלה איכלים על יד הקבר טן הלחם אשי הביאו בידיהם. ואת הניתר םחלקיבם בין בני סשפחתם אחיי שובבם לבתיהם, וקוראי• לזאת ״סעורה רבי רב". ומהם לוקחי• מעט מעפר הקבר ונישאים אותו על ציאים בהאמינם כי יש סגילה לעפ־ ההיא ליפא מחלתם. הכית דירה של ר׳ אפרים הנזכר וביהכ״נ שלו עירם עומרים על• ח ה בשנה יתאספו שם היהודי• להחפלל ולאכל ל ח , ופעם א • ל ח

אחיי התפלה. אויר העיר טוב מאד ומסחר יושביה פיץ לרוב. על ההיים אשר סביב לעיר נמצאים כמה מכ״י המשכים בתיך שבטי הערביים יושבי ההריםה סיחר נכבד י • שם. בהיותי כטלעמזאן ניתי כב י ק ב אבל לא יכולתי ל

ה משה םעיכעט נ״י איש עשיר ולו איצי־םפיים רבים.ם • עומדת העיר מארראםא, ותושביה עיביים. ג ש ך יום אהד מ ר ד• ביהכ״ג ושי״ב; הן ה נמצאו שם המשים משפהית םכ״י"וישז י לה ומגהגי ע • הם עשירי• גדולים אבל נבערים מכל ר אםגם היהודים ש

עמי הקאבילען בידיהם.ק שש שעות הלאה עימקןן העיר ״גהאצויאט,״ והצרפתים קוראים ח ר מ ב לה ״נימה־.״ שם תעמודנה האניות אשי־ תבאנה מאלגיר ללכת לגיכיאלטאר. המשים משפחות מב״י נמצאית בעיי ההיא. וביהכ״נ קטן; השוחט אשר לערה היא ר׳ כשה ליי אשכגזי יליד ארץ פולין אשר לקחי איאן. מסהר היהודי• שם גתל מאד, לו אשר. ממשפחת ״היכעל" בעי, '׳ורובם םתגהגים בדרכי חייהם כמנהגי כגי אייתפא. ס י ל ו ר והנם עשירים גך יום וחצי םשם ם שבתי לעיר טלעמזען, ללכת משם לטאראקא. ת ש מם גבולות םאראקא ואלגיעייען יחד נקרבו. "לעיר מאגגיא אשר ש

לא

— 121 —

, על ארמי־ה pN אלגיריען נמצ»י־* מקוכמ אשי מהרדיו ם ש לא רחיק מ יחצכ כסף, והטון ירים עובדים בהם רש להם לכסף מוצא רב.

ב היהודים כאלגיריען לעת כזאת תחת םםשלת צדפה ככלל־1 הוא צ מ טוב מאד. כרוב הסקוטות יש להם רבנים ומורים לבניהם המופקרים מהממשלה ומקבלים שכרם נ״כ מאוצר הממשלה. דרך חנוך כניהכש טוב מאד, ייבני הדור החרש םקכלים עליהם חוקי וסדרי ממשלת צרפח כאהבה רבה.~אמנם אבותיהם ספרו והגידו לי רעתם כי מעת אשר פרשה צרפת כנפי ממשלתה על הארץ ההיא ירדה ותרד שמש אסונת היהודים עשר׳ גדולים כאשר היו בעת משלו ם נ י מעלות אחורנית, וגם עניני המסרדז א הערביים בארץ. אף אני השבתי אמרי להם ברברי החכם סכל אדם לאמר: ״טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב״ (משלי י״ז). והלא טוב להם לחיות חיי שלוה ודרור תחת חוקי ממשלה משכלת וצודקת, מחיור־ן תחת עול ממשלת העיביים אשר כל חוקיה רק על אדני חמס ושור וקנאת-

הדת הטבעי.

מב. ה. מאראקא. (מאי1ק0).

T I T

א הנוסע מאלגיריען למאראקא ירמה בנפשו כאלו עזב מנוחית שאננית ו ב כ בעדן גן חמד, ובא למרבד שססה, ואך תדרוך רגלו על ארמרת

םאראקא תחילנה לו תלאית רמת וםכנית עצימות ורק רעה גגד פגיי.ר מאגניא העומדת על נבול ממשלת צרפת, נבוא לעיר אוזידא דרך מעי מרבד ציה אחרי מהלך שש שעות. מתימנה לאוזידא ישתרעו תכסי ההרים הנקראים ״כענע איםנאץ״ ויושביהם אנשים פראים ושודדים השוללים את כל עיכרי אורח, וגם מתנפלים לפעםים על יושבי עיר אוזידא לשלולא יוכל לשער בנפשו איככה 1 שלל ולבת בז ואין טירם מציל. איש איירופא , נתעכה ונאלחה העיר ההיא המלאה קיא צואה כאין טקומ נקי; שטח העיר גריל מאד יסוקפת גנית רכים. שם נמצאיח לערך שמינים משפחירת סב״י ולהם שני רבנים, יביהכ״נ אחד, וירל מאד כמד זה הכית, כי מורא יעלה על ראש בני העדה לפארו ולרוממו פן יפלו הערביים עליו וינצלו את עריו דעשוהוכלה. נשיא הערה הקטנה ההיא, ר׳ יצחק סארכעט, הוא איש עשיר טאר, ולצייר לעיני הקוראים דמירת הלחץ והעול הקשה אשר יעיקו על חיי אחבי׳י שטה אציע בזה ארת פרשת בית דירתו שר־־1 איש העשיר הנזכר. כחצר אחד מוקף חומה עוטר בית קטן נבזה ינטאס לעין הרואה.ם יש דלת לביר־} אבל־1 אין בז אף חלון אחר שקיף חוצה לי. הן אטנ בפנים הכיח נמצאים חדרים אחדים אכל חשכה שוררת ככלם; אין מטהה אץ כסא אין שים כלי בית בכל הכית. כני הכית הוזים שיכבים ע מצע מעלי עצי-תסרים. וכאשר דרשתי אחרי סכת מראה העוני הנורא הזה בבית איש אשר חננו ד׳ כעושר רכ, הניר לי בעל הבית הנזכר כי יפחד להטיב דרך חייו מחטת הטציק האורב מרחוק ומקרוב לשלול שלל

ככל אשר ימצא.א ערבי אל בית איש עכרי, אז מוכרח הוא לדבר אליו באימה ופחד ו ב כ ובהכנעה גדולה כדברו אל מלך שלטין; יאםיקח הערבי מן הדברים בכית כפי אשר ישר בעינמ לא ירהכ היהידי בנפשו להתלונן רק יהיה כאלם

6נ לא

לא יפתח פיו; כי אם יצעק חמס, לא יתמהמה הערבי לשלוף חרם אשר הותרה וגם מורטה התלויה תמיד על ירכו, ואם יפול העברי האומלל חלל לרגליו, אן אין חוק אץ משפט אין שופט אשר יריב ריכו ויקח נקמתו, כי

נהוגים האיםללים בירי הערביים לעשות בהם כטיב בעיגיהם.ה ראיתי כי רבו כמו רבו א ח מאי לארץ־החמםים ההיא, ר בראשי התלאות והסכנות הנצבות לשטן על רק־ האיש החפץ לעכור בה־י אכל אחרי אשר גמרתי ברעתי לעבור בה, לבשתי בגרי ילידי הארץ ונתחברחי לארחת-ישמעאלים יגסעתי בטבור הארץ מהלך חמשה יעשיים יום ריך הערים: טעמעסואץ, טעצא, פעץ, טעטואן, וגיכראלטאר, ומשם שבתי לאלניי. אף אם ידעתי נם ידעתי שפת הארץ ומנהגי תושביה, ככל זאת אין לאל ירי להעלורת על הכתב כל התלאות והסכנות אשי מצאוני על נסיעתי הנזכרת. מהורי כמצרי חייהם תלוים מנגר בכל רגע ורגע היותם כארץ ההיא. על כל רבר קטן יובא איש הנכר אל כית המשפט נם שם הרשע ויושת עליו עונש ככף או יכוהו בלי המלה על לא חטט בכפו, כי ערי שקר נמצאים לרוב. ולא לבד מסבת עניני האמינה כי נם על כל דבר אשר יאמי יליד האיץ על הגר אש* לא יאמץ באמונתו לאמי: כי הוא

זה אשר פעל עולה, אז עמש יעגש בהונו וגם בחייו באין מציל.ח למשל על אחת מגי אלף הצרות והתלאית אשר יסמלו שמה בעלי ו י ה ל רת-אהרת, אספר באזני הקוראים מעשה אשר קרה לבחולו־־ז אחת עבריה, והמקרה הזה יהיה נם כן לערה, כי עור נמצאות כתוך עם נדכא ונענה, נוי ממושך וממורט, נשי־חיל ונפשות ערינית אשר לא נופלות הנה מחולדה ודבורה, אלה נשי-אומתנו אשר התנוססו לנאץ ותפארה כימיםהקרמונים ימי נבירה יעיז לאביתימ. כן גם נראה מזה ער מה גדול כח 'י יראח ר׳ הנטוע כלבב אחב״י באיץ מאראקא, והבתולה ההיא תוכל היות

לאות ומופת לבמת עמנו כאייחפא המשכילות והנאורות. איש יהודי היה בעיר טאנזא, באיץ מאראקא ושמי שלמה חאטוויל, ולו אשה אשת חיל אשר ילדה לו רמת בנות יעלית-חן. ובה אחת מהןם עלתה על כלנה ביופי ורעה אשי לא לבר היותה אהובת הוריה כי ג מצאה הן בעיגי כי־־1 רואיה ושמה צילייקא והיתה בת שתים עשיה שנר־זה פ כשנת תקצ״א כעת קרה המקיה אשר אספר. הבתולה הזאת היתה י תיאר ויפה מראה מאד, והטבע חלק לה מתמה החן והיופי כטלא חפנים ביתי שאת על כל כמת אפ־יקא. ניסף על יופי סכנה נויתה, הן הנעיםה תלתלים ועיניה יונים צי ו השפוך על הדר פניה ושעיות ראשה ביפי קו מעולפות בעפעפי שחר שהויוח כע>י7ב, עיר נהה עליה רוח רעת והשכל וכל תהלוכותיה בנעימות וחן. כל אלה העירו רוח קנאה בלב המושלמנים שכני בית אביה ויאמרו לאמר: ״הו אמנם לא יתכן הדבר אשר אכן יקרה כזאת תהי קנץ היהודים, ולעין ופשע יחשב לנו אם נניח כלי חפץ כזרתם נ בידיהם.״ ולהפיק זממי לבכם הרעים, העבירו קול במחנה המישלמנים ו הקיטו ערי שקר אשר העירו כי שמעו מפי הכחילה כי חפצה להמיר דתה. ויהי היום ויבואו אל בית אבית הבתולה היפה י־קחוה בחזקה ויביאוה לעיר פעץ קרית־המלוכרה ויססחה לירי בן מלך םאראקא יורש-העצר לעשייה

כה כחפצו.ת בן המלך את הבתולה םצאה חן וחסר בעיניו מאד מאהביה מכל ו א ר כ הבתולות, ויתחנן לה להשיב אהבה אל חיקו והוא ישאנה לו לאשה כאופן אם תרצה להסיר דתה בדתי. אכל הכחולה לא פנתה אליו ואל דבריו; לשיא שחתו כל גחלי שרי המלוכה את דבריהם אשר דברו אליה

להדרש

— 123 —

להדרש לחפץ כן המלך, אף היא תשיכ אמריה: כל הין ועושר עילם ומלואו אך כאץ יכאפס נחשבים לעימת אל האמת ודחי הקרישה. היא ברא שמים וארץ, לו הכח והגבורה והוא "המושל על כל יצירי הכל ומלואה, יכירו נפשות החיים והמתים. הוא אשר הוציא את אבותינו מארץ מצרים זנתן להם רת קרשו על הר םיני בקידש. כרת הזאת נילדתי זכה אמיתה, כלכ שמח ונפש חפצה הנני מוכנת להקריב חיי על מזבח האמת. אף אם תעבירו על פני כל םנילות תבל, וכל טוב הארץ כירי תתנו, לא אפיל

רבד אחר םרברי ארצה. הנני בירכם, עשו לי כטיב בעיניכם.ת בן המלך, כי כל עמלו להעיר לבבה ברכיים נעימים היה לריק, ו א ר כ נסה להכביד אכפו עליה באמת: אולי ע״י זה תקזם עצתי, רצי להסגירה בבית האסורים. כאשר האמיגו כי קצ־ה רוח הנע־ה מגורל ציה ויגון כביה הכלא שלחו אליה גשים עבריות אשי הסירו דתן לרב־ על לב הגערה לעשות כחיץ בן המלך, ולתפיש אותה בלבבה בהציגן לגגד עיגיה את כל כבור עשרן וכל מחמיריהן לרגלי עזיבת דת אבותיהן, אכל לשיא! הבתולה העדינה אטצה לבבה, ורוחה הנאמן את ד׳ אלהי אבותיה עשוי לבלי־חת ולא ישוב טפני כל רברי-חן ופחר נם יחר. הלא כה השיבה להןה ביוח נכץ וחן אשר הוצק על שפתיה: לשיא חנטינה דבר אלי י י ט א להסיחני בשפק. מה חיי האדם פה עלי האדמה? אך צל עיכי רק אבק פורח, הלא הם כמי םרלי, רק רגע אחר בנצח נצחים, טוב שעה אחת בציה ויגין המביאה לחיי גצח, מכל חיי עולם עובר בכל תענוגי החלד באץ חקוה לנעיםוה היי העולם הבא. כל אדם מעיתר לסיח, גם הגדולים באיץ אנשי השם מוכנים להייח לאבלה לרימה, אך ארון כל הצבאוה, הוא חיי כל החיים לעולמי ער, והנני מקבל כאהבה את אש־ גז״ עלי בחכמתו העליונה. כיאינה וראינה! אתן אומ־ות, אם אהיה דרושה לחפץ כן המלך אז ימלאו כל משאלוה לבי ושום דבר לא יבצר ממני, טיבS ינטי ב ה לבכי ייתן לי כח ועוז ל איפיא! אני תפלה לאלהי שיאמץ א אשורי מני דרכו, למען לא אביש להקי־־א בשם ״כת ישי־אל.״ הבה בל

תאחרו לעשות לי כחפץ לבבכם.

בן הטלך כאהבתו הגדולה אליה נסה עיר בפעם אחיינה להטיה לבבה לחפצו. ויאסוף אליו את חכםי זהיהורים משכי העיר, ויגד להם כי לא יחיה כל נשמה סכל כ״י בעיר אם לא יטו את לב הנעיה לעש־ת כרצונו. "בלבבות מלאי פחד ורעדה על חייהם והיי אחיהם, הלכו בפיק ברכים אל בית הסוהר וידברו על לב הנערה דביים טובים ונחוסים לקחת לקח ממק־ה אסתר המלכה אשר על ירה עשה ר׳ תשיעה גרולה לכל ישראל, וטי יורע אילי יר ר׳ עשתה.זאת להיטיב בגללהלכגי עמה העשוקים. אםגם גם דבריהם לא הוציאו פרי כאמרה: כי אסתר לא היתה מוכרחת להמיר דתה, ואנה אני באה? את דת קדשנו לא אעיובה ויעבור עלי מה! אם כש־ הדברה מבניתיכם אל כן המלך, ואני הנני מיכנת להיוה ח בעיניכם, תנו א

נהמת על קרוש שמו הנחל.ה ש א קשי ערפה העלה חמת כן המלך לאין סיפא, ויצו להסיר את רטעליה. שי הטבחים [הענקעי] נסה נים הוא להטיח לב הנע־ה ז

להסיר דתה ט־ם הסיח את ראשה, על דרך אמרי טורא טאר. בעמיד הנערה העריגה על כטת־ההי־ג [שאפאט[ דקי בחרבו כמה פעםים בעיפהרתה. ,,קאפיר בן קאפיר" קיאה הנערה וככל פעם העיר לבבה להמיר ״ ד אמיצת-הלב, תפארת בנות החיל ״לשוא כל עמלך!״ וכעיר היציאה מפיה

המלים

- 124 —

ה ט כ המליט ״שמע ישיאל ר׳ אלהינו ר׳ אחד!״ הוסר ראשה מעל ש כחזקה היד.

ח הנערה שככה חמה כן המלך ויחעצכ אל לכו על אשי עשה ונוחם ו מ ב נסתר מעיניו, ומה כלחה חחו לראוח חח חייט כנערה העדינה אשר נקטפה כאבה בקצפו וחמתו, אכל לשוא! אתם אלי הארץ! הן אמנם יש לאל ירכם להרוס חיי גבר כהגה היוצא מפיכם, אך לא לשוב ולכנות

. רכט החסות י גויח הנערה נתנה לירי נשיא הערה רפאל צרפתי להובילה לקבחת. על קברה כוננה מצבת-אכן נחלה למזכרת נצח. םקוט קבורתה קרוש מאד בעיני היהודים גם הטושלטנים עד היום הזה והשבועה מבחן הבתולה

ההיא קדושה מאד ולא יחללוה. בן הםלך צוח לתת מכספו סך מסוים בכל שנה ושנה אל אבות הנערה. שתים מאחיותיה יצאו מרעתן טנורל צער וינין על מיתה. כשנת 1854 נורעתי אל בני משפחת הנערה אשר ראו בעיניהם את טתחה. כמה מחכמי ישראל יושבי אפריקא חברו על המקרה ההוא שיריט נבחרים אשר כמוה א צ הציעו פרשת גחלת הנערה באומץ־־רוחה ויראת ד׳ הטהורה אשי־ מ קן לה בלבבה הטהור, ואגי ראיתי בעיגי כמה םהשירים ההם והעתקתים לי.ה בנוח עסי כואינה על קבר צולייקא העדינה, פה חלטרנה לרעת נ ח אה עשחה כתילה א נפש עחנה ויקרה. שיתי לבכן להתכונן כי מ עכחה אשר לא לטרה רעת דרך תכונות, כתולה אפריקאנייה אשר לא לה נודעו עקמת היריעות ולמוח-רוח אשר תלמדנה את בנותיכן באיירופא. אשר אולי נם כתב לא היה לאל ידה. אם נם את בנוחיכן חחנכנה עלה ד וחוקיו הקחשים, כאופן אשר כ ה ה על תלמי לככן א ע ט פי דרכן לה עטי ו נ תהיינה ראויות להיות אחיות נכבדות של צוליקא, אם נט בין כ באייחפא תטצאינה רמת כנוח־חיל כצולייקא? זאת לא ארעה; שאלו זאת

אל לבכן, והשיבו לכן אטריכן.

ף אם עשוקים ורצוצים היהודים מחמת המציק כאשר זכרתי, ככל זאת רב א מספרם בעירות מאראקא, פעץ טעטואן, םאנאראר, טאנזא סוערא וערים אחרות עד סך מאה אלף נפש, ולפי דברי תושבי הארץ יעלה טספי־םS כ p הזאת יראים את ד׳ ב א ער כרי שתי מאות אלף. כל כ״י יושבי הוה לבבם, ורבניהם יודעים היטיכ את לטוח התלמוד, וביותר יעסיקו להנ בספרי הקבלה, ומהם גם יסחח בה בהיותה להם סקום לכסף מוצא ע״ים קסיעוח לבני מ ח כתיבת קטיעות בטחיר כסף מלא. גם כטרי הערביים מ רתם. ובכלל, היהוחם שטה אינם נבערים טדעות יריעות שוגוה, מלבד היושבים בפלך טיפעלעל על הררך העולה טיטבוקטו, אשר שם שורר יורש העצר במשרת םשנה-לםלך: שם היהודים יחד יבערו ויכסלו. באמה טקוטות מסחרם פרץ לרוב, נם נטצאו ביניהם עשירים גחלים אבל חיים חיי צער ויגון מרבה להכיל. אם אמרתי אספייה כמו טחב ענים ומי־וריהט בארץ הזאת, אז רק אכפיל־־1 הרבחם אשר כבר דברתי והגדתי מתלאות אחכ״י היושבים בארץ פרם; כבארץ פרם, גם בארץ םאראקא נאנחים הם ינאנקים תחת עול קשה ומחרפים על צואריהם מתגרת יד קנאח־הדת השוררת כלבותט כיתר שאת, כי בעוד אשר ת ע . ועוד תגדל ר ה ח ג עטי הארץ כקטן כ נתן הרשיון ליהודים בארץ פרס ללבוש כבגח יתר התושבים, מוכרחים הם כמאראקא לשאת מלבושים מיוחדים להם לאות חרפה ודראון. גם הנוצחם

היושבים

— 125 -

היושבים כמאראקא סובלים תלאות רכות כיהודים כעיר אשר בפי־ס לרם היתרון טב״י האומללים באתה דברי חיפש. איש יהודי או נוצרי כי יעבור לפני כית־תפלה לישמעאלים מוכרח הוא להסיר נעליו טעל רגליו ולעמוד בגלוי ראש, והנערים זורקים על רנליו חרשי זכוכית ומעפרים אותי כעפר וטיט חיצית. כי ירהכ איש איירופי להתראית בחוצות העיר בבגדיו דאייי־ופיים^ רעש גדול הקורא: י חייו תלואים מנגד כל רגע. כעור יתגשא אחריו ק ניאור! ןכלב] םשליכים עליו הסץ אכניס סכל עברים. ובאטת על זאח ישחוםם כל איש לראיח יושבי ארץ הקרובה לארצות איירופא, והנקשררת להן ע״יר הארץ גכם לילידי כ המסחי הרב והעצום, מקשיחיכם לבבם לכל איש נ הארץ בעלי דת אחרת ותכלית שנאה ישנאום להרע להם באכזריות קצף ככל אשר יש לאל ידם. רק כערים הגדולות העוםרות על חיפי הים םחאסצים צירי מסלמת אייריפא להגן ככל־־1 עמם בער כני איירופא ולעטור לימינם ככל עת םציא. אבל בפגים הארץ שם עשוקים הם וגרכאים כאץ חמלה. אם רק תתאחדנה כל טםלכות איירופא האדירות לשים מתג ורסן בפי העמים הפראיט האכזרים המשכים קרוכ להן, טה תגדל אז הטובה אשר חצמח מזה להן ולההשכלה ולהטץ אנשים מדוכאים ע?־־1 לא חסם

בכפם. —ח הרבוח אשר עטרו לשטן על דרכי כארץ־החטםים ההיא הכריחוני ו א ל ח ה לשוב לאלניריען. ואחרי שבתי שם יטיס לא כבירים נסעתי מזח

לעיר םארםייל בארץ צרפת.

מג. התכוננות כלליות ע״ד היהודים היושבים בצפון אפריסא.

, נימי חתונתם, כ ה י נ מדותיהס (מנהגיהם. הנהגותיהם בשמירת השנת וי־׳ט, נימי הולדת נ ונעת לקברות יוכלו,

S ערכ ובוקר לכיהכיינ כ ם הולכים, בימי החול, ב ח היהודים ש י ב ר מ לשפוך שיחם לפני ד, ובשכתית וירט מתקבצים כלם לבית התפלחSip ועובדים את ר׳ במגה גדולה והנית־לב. אחד טתוך הערה אשר לו אה ה ישחכח, ואח״כ יתפלל הש״ץ ער קרי ל פ נעים וערב יתפלל ער ת התורה. פיוטים אינם נאסרים שם רק בלילה הראשון לחג הפםח וראש השנה ויום הכפירים. מננינותיהם נעימות טאד לאק השוסע. נוםח תפילותיהם

באזיה ובאפריקא הוא נוסח ספרדי, והננינים כטנהנ הארץ.ם ה ד מבני הערה כי יקח לו אשר., אז םוציאים שני ס״ת, ואחר מ ח א טעיטר בעדי עדיים. ככלות קריאת סדר השמע, יקרא החתן לעליתה ס׳ ת המקושט כיח, יעלה על הביטה דקר*יי1 בו לתורה, והוא לוקח אה לכנו ש בתורה ספור אליעזר עבר אברהם כעת שלחהו ארוגו לקחת א ליצחק. כל פסיק אשר יקרא החתן מפיו מתוך ס״ת יתרגמוהו איזה מנערי העדה המשכילים לשפת הארץ, ויקראוהו פעמים רמת כננינוח נעיםוה. תרגום הפסוקים יחשב לכבוד נתל והנערים מתאמצים בכל עוז ללמוד היטב

למען יגיעו אל הכבוד הזה.ם הילדים הקטנים טעוטפים כטלית בעת התפלה. מחיץ למהכ״נ נמצאים גה ל א נם נושאים ציצית כאשר ראיתי כ כמה אנשים נתלים אשר אי בקורתםטאן; אנשים כאלה נמצאים נם כטאראקא ובכפרים סביבות אלגירען כי ככלל אינם מדקדקים שם במצית ציצית. נשי כ׳יי באזיה גם באפריקא אינן הולכות לביה״כ להתפלל, רק בהטיל כשר בניהם תבאנה לביהכ״נ,

ונמצאות

— 12G

ונמצאות איזו נשים זקנות הבאות לביה״כ ביטים הטובים. ככלל יקר מאד למצוא בשני חלקי התבל הנזכרים אשר, אשר תוכל לקרות ולכתוב, ולא

רק הנשים העבריות לבר כי גם כל נשי הארץ נבעתת מדעת מאד.ם מאד כשמירת השבתית וירט כן במגע לתפלות וכן בעשית מדקדקי מלאכה ושאר תעניגי כני אדם. ככל ימי הייתי ביניהם לא ראיתי אף אחר טאחב״י שיחלל את השבת ויו״ט בעשית מלאכה או ברבר המסחר מלבר בענין הכי־ח ונחוץ מאד, אב?־־1 במצוורת אחי־ורת אינכש םרקרקים כ״כ כאשר אנחנו עישים באייראפא, ער״מ באפית המצית לפסח ובמאכלות אסורות. ככה ראיתים אוכלים כפטח אורן וקטניות פיל וכי׳ נם

שוחיט המשקה הנקי־את ״תם״.ר הפסח אצלם כאשר היא אצליני, מלכד כביאס כאמירת ההגדרה ד ס אל חלק היאשין מספור יציאת טציים, ליקה אחר מבני המשפחה את הקערה ומנביח איחה מעל לראש כל־־1 אחר מהמסובים על רגעים אחרים, וזה האיש אש- לא יעשה לו כזאת, מאמין להיות נכר לא יצלח בימיו. ביחיד נמצא המנהג הזה אצל ב״י אש־ בטוניס, בעיר אשי־ המשכילים בעם באלגיריען אינם משימים לב על המנהג הזה באדר, ראיתי מנהג אחר נכין בלילי הפסח. מלבישים את נער אחר בכלי-גולה. וט־ם התחלת אמיית ההגרה יתראה לפני המסיבים במקלי כיח דלקיטי על שכסו. בעה״ב שיאל אותי: מאין תבוא עיבר אורח? מארץ מצחם יענה הנער. הכי יצאת לחירות םסבלית םצ־יםי כן אטנפם ישיב הנער ועתרה הנני בן הירי;! אנא פניך מועדות? הנני הילך ליחשלים! יענה ויאמר. בחב גיל וחרוה מתחילים המסיבים לספי־ ביציאת םצרים בלילה הראשון כלשין הקירש וכלילה השני בשפת הארץ, נם הנשים כלנה יושבות סביב השילה,,. נם מזמרים שירים והשבחות וכל המ־אה לא לכר כי יקר היא לעין הייאה כי גם נשגב היא ונעלה ומעורר רגשית נשגבית כלבות המסיבים. מיום השלישי ער יום הששי ס־כים לצחוק כצחוק הקארטי, גם חכמי הערה לא ימשיכו ידיהם מצח־ק ההוא. בכל־^ יטי החג לא יעשה שים םלאכה או רבר םסחי וקנין, רק םי־בים כעבירת ר׳ ובתעגיגי החג. בלילה האח־ין מביאים שבלים טן השדה ומערבים איחם בפ־חים וירק דשא ומפתים איתם יחד על ק־קע הבתים, גם מגיחים אותם על השילחן, והיא לאות האביב ומשלחת הביכה בשנה הטיבה ודשנה אשר חבא אל בתיהם והמגהג כאלגיריען ללכת אל חכם הערה בלילה הי־אשון למען יברכם מברכית פיו! בעיר אראן ראיתי מנהג אח־ וזה היא: בליל ערב חג הפסח הנקרא אצלכם לעל-על-ראם אינכם אוכלים שום רבר רק ראשי כבשים. ולפי הנראה הוא לזכי־ון קרבן הפסח אשר הקריבו אבותינו

— • פ ״ ע כ

לה האחחן מחג הפסח הנלךא ״לעל-על-מייטין" לא יבא בשר אל י בל פיהם רק מאכלי חלב גם הילכים אז לבתי רעיהם לאכול ולשתיה. באראן ומאראקא, מלבר 7השבלים והפי־חים עיר מעמידם על השולחן קערהמלאה זהב וכלי־יק־ לאיח עיש־ יכביד לשנה הבאה: בטעטיאן ומאראקא ז

T T מביאים על השולחן קע־ה מלאה מים ורגיס חיים שוחים בהם. וער חצות הלילה הולכים כלם לבתי רעיהם. בהלוך האנשים צעירי הימים לבתיהם בלילה ההוא, יאמר אחד מתוכם: ״על מייטון״ והשני יעננו בקולף הוא ישיב אםח ״פערטש-אללאה"! רחש דרשתי ״מיחאת״ והשלישי א אודי הוראת המ?*ת ההגח, ויוגד לי, כי המלה מייםון" וטי זאת הן שמית אנשים מוצלחים מאד ועל ירי זכחן שםיתם מכרכים זה ארת זה בשפע

כרכה והצלחה. מלות ״פערטש־אללאה" הוראתן: יחן ד׳ הצלחה. גם

— 127 —

ם בחג השביעות להם מנהגים מיותרים. מתקבצים משפחות טשפחוחן ג בבתיהם ואחר מביניהם יקרא כקול ברכיי התורה, ואחרי כל חלק

וחלק ייתן אל המאספים לאכול ולשתות.ה כאב בלילה מתקבצים ובאים לביהכ״נ, והחכמים איטיים קינוח ע ש ה ב ושאר שירים מחוכיים על דברי היום, ואחיי ככלוח אמיררת הקינות יסופר מעשה חנה עם שבעה בניה כנזכר בםררש רכה. כקייריס- טאן ראיחי מנהג אחר. חכם הערה יקים ממושבו ויאמר אל בני העדה: אחי היקי־ים, מה ארכו הימים מעת נחרב בית קדשני, וער היום לא הי׳ לאל ידנו להקים הריסותיו. בכלותי לדבר הדברים האלה יבבי כל הנרות בביהכ״נ, וכלם נופלים על פניהם ארצה ומתחילים לתנית בבכיה בקול יללה מחריר־לב; אח׳יכ מדליקים נר אחר וחכם הערה יגיר להם בשפרת קוררית כקול בוכים את םפור חנה ושבעה בניה . כבוקר למחרתו מתאספים עור הפעם בביהכ״נ ומתפללים ואומרים קטת כגהוג, ובאיזה םקוםוחז נושאים תפילין, םפר החודרת עטוף בצעיף שחיר ויזרו עליו טעט אפר.

בקריאת ההפטורה יתורגם כל טקרא לשפת הארץ וקורים אותם בגגין.ה טתקכצים לביהכ׳נ מתפללים ואומרים פיוטים אחרים, בראש השנ ויתר ההנהגית כמו אצלינו, מלכד כי נוטרים תפלתט עור טי־ם

חצות היום שחרית ומוסף גם יחד.ב יוה״כ התבוננתי כי מהם מדקדקים טאר בטנהג םכוכ הכפריח, ר ע ב ומהם לא ישיתו לכ לזה. אחי־ חצית היום םתפללים תפלת מנחה ונום יחני למכים [מזיקות] כאשר אצלינו. בארץ פרס סיבים המה על דרך "זהנזכר בתלמוד במס׳ סנהדרין. כל אחד טבני העדה טפשיט בגדיו ער ירכיו, וישען על העמיר ער אשר יקבל ל״ט מכורת נאמנות ונמרצות לכל משפטן. וכאש־ הגיע הדבר אלי לא הי׳ את נפשי להמרה מוכה מכורת אכזריות כאלה, ואומר להם: אחי היקרים! הגגי יליד איירופא ולא אוכל להוסר על אופן זה כי לא הסכנתי לזה בארץ מולדתי; לפגי יוה׳יכ לאאמםור אח גוי לפצעי וחבורתי, כי אפול למשכב ויצא שברי בהפסדי. ז

אחרי אשר צהקי עלי ועל רברי הגיחו לי. בבוקר וערב הולכים לביהכ״נ וכמה מהם לובשים לכגים . חפ:1ח שחרית המשך ער חצות היום ואז הולכים לבתיהם לנוח שתי שעות. חפלה מוסף ומנחה יכו׳ תמשבגה ער לעת ערב,

ובלם מענים בצום נפשיהם כל היום הקרוש ההוא.ג הםכית מוזהרים מאר לשמת כהלכתו, ויושבים רק בסוכה; וכטעט ח ב יש לכל אחר לולב ואתיוג ושמחים ימתענגים מאד בכל יטי החג ההיא. בליל הושעגא רבה םתגהגים ככ״י אשיבאייחפא. ובעיר טריפאליס אומרים סליחות בין הפיקים ותוקעים כשופר, גם מרבים לשתית קאפע. אחרי כן יקח כל אחר קיבץ-ערבי־הנחל [הושעגא] בידו ומכים כה אישם רעהו לכל הבא בירו, הגקלה כגכבר והנער בזקן באין הכרל כ על ש מאומה. נם הנשים חעשינה ככה, וכל מכה ומכרת לכבוד גחל תחשב

T . ה כ מ לאיש ה ביום שמחת התורה יעמוד אחר על הבימה וס״ח כידו וכל כני העדרה מקיפים איתר- שכע פעטים ומזמרים שירים ותשבחות , ובאיזה מקוטותם מקיפים רק פעם אחר. מנהגי חניכה ופורים אין בהם הבדל מאשר ה

אצלינו. ילד זכר כי יולד יתנהגו ע״ז האופן: מיום הולרו ער יום השמיני, ככל לילה ולילה' יעשה אבי הילד משחה ושמחה לאוהביו וקרוביו. םשתרה הראשונה נקראת ״סעידת אליהו״ והלילה האחרון הוא ליל יום המילה יקרא

בשם

128 —

בשס ״בילארה״ אשי גם אז יתאספו קיוכי ומכירי האיש, וחכמי הערד־ז לוםרים לערך" שתי שעות ואח״כ אוכלים p המשתה אשר נעשה להם ואחרי הסעודה לומדים ומזמרים כל הלילה ער אור הבוקר. וככוקי יום השמיני

ימול כשר הילד. ואם נקבה חולד, יחאספו קיובי ואוהבי האב גם חכמי הערה כליל יובשם הראשון והוא יםסינדי• כ ח השמיני "ללרתה. הילדה תיכא לפני ה לשני, והשני לשלישי וכו ער חום כל הקתאים. ככה יעשה שלשה פעםיםם כבוא הילררה ביר איש יניח מטבע של זהב בערשה מתנה ע וככל פ

אל המילררת.י בר םצוה הם על אופן זה. אתה שבועות טים הגיע הנער לשנת מנהג השלש עשי־ה ילסדהו החכם איזו דרשה. כיום השכרת הנקרא ״תפילין״ לפני היום המיועד יעשה אכי הנער טשחה לאוהביו וקרוביו אשר תמשך ער יום א׳ בבוקר. אחי חצות היום הולכות הנשים םלבושות כנראם אל המשתה, בהקבץ כל ככור לכל־־1 אוהביו ורעיו של הנער לקי הנערים מגלחים שע-־ורה ראשם וכל אחר מהקי־ואים יתן םטכער־ה זהב לשבר המגלח , אח״כ אוכלים ושותים ומטיבים לכם לפעםים ער אור הבוקר. ביום השני כמק־ יערו את ביהכ״נ בכל מיני פאר, ורב הערה ומורה הנער ילכו אל בית אביו להניח לי תפילין ולהלבישו בטלית, ויוליכוהו בקול המון חוגג בשיר מטרה אל כיהכ״נ. ובבואם לקריאת התורה קוראים את האב ואחר מקרוביו לעלות לתורה. אח״כ יברך החכם את הנער והנער יתחיל לדרוש ברבים את דרשתו אשר לטד בעוד אשר אביו וקרוביו יתנו מנדבות ירם לעניים. אחרי ככלות כל אלה, כל אחד יברך את הנער וכולם הולכים עטו לבית אכיו ושם אוכלים ושותים יחד. אח״כ ילך הנער טעוטף טליח ותפילץ באחתת טרעיו אל כל הנשים קרובי אבותיו לראותן פנים וכל אחת תתן לו מתנות, ואז ישוב הנער לבית אביו. בלילה מתאספים קרובי

ואוהבי אכיתיו עור הפעם ואוכלים ושותים ושמחים ער אור הבוקר. יום השכרת לפני הנשואין יונם משתה ושמחה להם. בליל יום החופר־ז מתקבצים החכמים וקרובי ואוהבי החתן ובאים לביהכ״נ. באמצע חצר ביהכ״נ מכינים מקום מושב סקושט בעדיים וסעםירים אצלו אתה כסאות. חכמי הערה ואמרת קרובי החתן והכלה מוליכים את הכלה אל םקיבם• ישבו ס ו ק מושבה, ואצלה יושבים החכמים זמן מה ואחרי עזבם את ם החתם אבות החתן והכלה והמ ישימו ימם לקרוביהם ער תום כלם לשבתם ו הדבר הזה ימשך לערך שתי שעורת ואז תשוב הכלה לכיתה. בבוקר ים רעותיה לכית הרחצה. אחר חצורת החיפה ילך החתן וטרעיו והכלה ע היום ילביש החתן מחלצורת וטתעטף בטלית והולך לביהכ״נ בלוירת חכמי הערה וקרוביו להתפלל תפלח המנחה ואח״כ מיליכיםאיתי לביחי. בהניע תור החופה מכינים בחצר ביהכ״נ מקים גמה לשבת, וחכמי הערה וקמבי ואוהבי החתן והכלה םכיאים את הכלה טעוטפת בצעיף ומושיבים אותר־• עליו. אחרי אשר חשב על כםא ככירה יעמיד החתן לימינה, זחכם הערה יעטף אותר־! בטליחו של־1 החתן ויאטר כרכרת הנשואין, ואחר הברמרת יתן להחתן והכלה טבעת הקרושין. וכל הקמאיס מזמרים שירים וחשבחור־ז בקול הסין חוגג. ואח״כ קוראים הכתיבה וחסל סדור הקתשין. בערב היום ההוא מתקבצים כל הקרואים אל המשתה, והחתן והכלה יוכלו החררה. אח״כ ישיב החתן אל הקרואים מחד שמחים וצוהלים ער הבוקר בתופים וטחיליח. שבעה יםים רצופים חיגגים את שטחח הנשיאץ בטשתה ושטחה. בשבת אחר החתונה יובא החתן לכיהכ״נ בהמון רבו־ז, ורעיתי נשארר־ן

בבית

— 29 נ —

בכית, ובעת יקרא לעלות לתורה הוא וקרוביו ומיודעיו נודכים נדבות רכות לעניים, ואחרי כלות התפלה ישובו לבית ושמחים ומתענגים ער יום המחרת. בארץ פרס ראיחיבין אח״בי מנהנ אחר. נם שם מתקבצים לכיח החתן 1 והכלדה כל שכעת ימי המשחרת לשמוח ולהחעננ ומכינים מקום

מושב נכוה להחתן והכלה נשען על אחד מכותלי הכית, ושני נרות מדונג מצופים זהב דולקים משני עבריהם וכל הקרואים מזמרים שירים שונים,

אוכלים ושותים והולכים לבתיהם. ככה יעשה כל שבעת הימים. כי יטירת אחר. מהם, קוראים לנשים מקוננורת [ירמיה ט. י׳ ט]. אשר חשכנה על־־1 הארץ אצל המח וביללה רבה חשאינה קול־, הגה והי, והמנהגים לזה כאשר נזכרים כתלמוד ססכת מועד קטן. הנשים הקממתה פניהן א אל המת תעשינה מספר כתנים, תמרוטנר־ז שערות ראשיהן ום עליהן, דבי אשר נזהי־נו בתורת ד׳ לכלתי ישמטו שיטרח ער שפך רה כחם לבטל הטנהנ הזה אבל־1 לא כ עשהו. חכמי העדרה החאםצו ב צלהה להם ער היום. הקינות כוללות אלה הדברים הראוים לערך המרתם קמח אחמרת. כארץ פרס יקוננו מ כ ח ומפעליו, וכמעט ער־, כל טת מם בבשרן מיין נ ם, והנשים לא תנזנד־ז שער ראשן ו החכמים על הסתי תשמטנה שרטת שתי שעות םופרית ומיללות הנשים המקוננות על המת ואחייב יובל לקכמת. כאי־ץ פרס לא יחחילו לקונן על הטת טרם רחץ כמים, ובאפייקא יטהמהו במים אחמ כלות המקוננות לקונן עליו. כאשר יובילו את המת לקברות, הולכים החכמים לפני מטחו, ואיסיים כקול רט י״כ הפסוקים הראשונים של מזמור צ' א בחהלים. בכל ארץ אזיה ואפריקהם ימים רכים אינם קוברים את המת בטליתו. והמגהג במאראקא אשר ג אחרי הקבורה מתקבצים על קכמ ומקוננים עליו, והנשים תמנה את שעמת

.( ראשיהן1 אחרי אשר דברתי ממגהגי אחכ״י כארצות הנזכרות מיום הולרם ער יום מותם, אכלה מדבמתי בדברי המלך החכם: טוב שם ובו׳ ויוםה ל פ המות מיום הולדו וכוי והחי יחן אל־, לבי [קהלת ז׳ א׳ ב׳] ואני ת שימלאו דביי ישעיהו הנביא אשר מח ד׳ דבר בו: בלע המוח לנצח ומחה ד׳ דמעה מעל כל פנים וחרפה עסו יסיר מעל כל הארץ כי פי ד׳ דבר, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו דושיענו, זה ר' קוינו לו ננילה

ונשמחה בישועתו. ישעיה ןכ״ה ח׳ ט׳].

אחרית דבר. בשובי לאיימפא כלו דברי םסעותי. ואף אם נורא הוא לפעמים מראה העוני ודמות הלחץ מחיי ב״י אשר ערכתי בספמ לפני הקוראיםה אשר ראיתי כ ה שלי להניד קשט אמרי אמת כ היקרים, אני עשיחי א והתכוננתי. ואם ככל זאת שגיתילפעמים, חלילה*לא במנה נעשתה זאת כי רק ארם אנכי ישניאות טי יבין. כל ארם נחשב כעיני כאח לי, ואףה מאד כדרכו על הארץ, בכל זאת הכרתי ח ש אם לפעמים מצאתיו נ בו תמיר את צלם אלהים אשר בו נעשה, וכהשפטי על דרכיו ומעלליו לאה לדבר הנשפט אשר שתה קן לד־־, א נ הלך לבי אחרי עצת אהבה או ש

בו

, ׳שש תלמידנה הנשים את א י ד ס א ; ק 1) ר׳ שתחיה נספרו צ7 169 מפפל ממנהג נוה נאיי הניאה היא מנהג יש! נישן מאד, וגש פ ל ן יגל המת, ו נ ו ק בנותיהן קנה וכהי למיגן תוכלנה ל

ירמיה הנניא •וכיר המנהג הוה . 7 י

— 130 —

ה היחה לי לקו והצדק למשקלה ט א בו עיד טרם חריצח הטשפט, רק ה בכל אשר וזי׳ לאל ירי.

ואף אם הגרתי לפעמים טטצכ בני עטי הרוחני כי ברע הוא בהיותם נבערים מאד םדעח, בכלזאח עזה אהבתי אליהם מאד. כן גם לשפת יתר יחשב לי להבטיח לעין השמש כי אהבתי לא עורה את עיני םהניר דברי אםת וצדק. לא שכחתי כי כלאחר טישראל אחי': הוא, כן אברהם אבינו וגם לו חלק ונחלה כתורתנו הקדושה טרשה קהלת יעקב אשר נתנה

לאחוזה לכל אשר בשם ישראל יכונה. אני הנכר אשר שוכ ישוב עתה מארציח רחוקות ללכת לארץ מילדתו מקוםם ביתו ובניו המצפים על ביאתו בעיר הוזי־ן ערש ילדותו, מקים ש מכתת רנליו דרך מדברי תלאומת והררי שממון, ואשר עימד הכן לשוב עור הפעם למסעותיו, אני הוא אשר אי־היכ כנפשי לדבר דברים אחרים נם לאחי היקרים היושבים כאיירופא ולהעיר לכבס על דבר הנונע לעצסם בתהלוכות חייהם. ראשית רכרי אל אחי יושבי ארצות רוסיא פאלען וטאלרוי. ל*ין אשקר באמונתי אם אומר: כי אין אחר םהם היורע כיתר שאת ויתר עז ממני להכיר ולהוקיר יקרת מעלת דתנו הקרושה, אשר אחת היא לנו לכונן על ירה את היכל האושר האםתי והנצחי ושלום אמת על עמידים קיםים בל ימוטו בל ירופפו ססערות מקרי הזמן.ותחבולותיו לעולםי עולםים; אין אחר םכלם היודע יותר טטני לערוך ערך אםתת הםאםר הנשגב: והגירה

בו יוטם ולילה.לם הםאטר הנזכר כל יפריע אוחנו להניח ירינו טלטור שאר החבטות אוך אי־ץ״ אמרו חכמינו ר ה עם ד ר ו והידיעות ככלל• ,׳יפה ת ז״ל והם עשו כאשר אמרו. נלכה נא ונדרשה אחריהם אז נראה לרעת כי לא נבצרה מהם כל רבר חבטה ודעת. ובאמת זאת רק זאת תפארתנו

ותהלתנו.ה כשמש מאירה עינים. לא בערפל־1 ר ו הקדושה והתמימה ב נ ת ר ו ת חתולתה, לא חלו בה ירי ארם אשר זה דרכם מני אז לצרור לפעמים באפל את תורת-לבם םולרת רוחם ותחת חשכת םתרה צפונוה םזםית לבבם. לא כן תוה״ק אשר יסירחה בקרש קרשים, רוח ר׳, ארץ תבל וטלואה כה ומלתו על לשונה; ואיככה יטצא מקום או פנה בכה־

מרחבי הבריאה כלה אשר יבצר לדבר ר׳ לחדור שמה בכל הדר קרשו,״ יחכן כי דבר ד׳ יחננד אל־1 חוקיו T 'וכהטלא כל העולט מכבודו איך אם כי הנצחיים השיםרים הפקירם בכל־־1 מלא רחכ הארץ לעולמי עד: ו מעולם לא הי׳ לנו לטנוע אח כנינו טלטורי החכטוח והםרעים טסף על־־,ה אשר גם כארצוה ה וכזמן הזה, ע ל א לטורי חוה׳ק, אף כי בימים ה הנזכרות, סתחיל עמוד הענן וערפל אשר עמר לשטן על ררך אחכ״י לנסוע הלאה על יד על יד, ותמורתו הולך וקרב עסיר האש ואור להאיר דרכםם יושבים. ותחת אשר ל״״י* ד .רעמים אשר בקרבם ה לפניהם היחוסם א קרבו זה אל זה כל הלילה הארוך אשר הפריד ביניהם זה ימים כביריםה הביטו עליהם העמים מכער לעב ה אשר ער כ ח ת בחשכה גדולה, וה ג ח הענן [קנאת־־הדת] גם היו במחשך מעשיהם לרדפם על צואריהם כה העלטה, כ ש ה עברה ותטהר ח ע ד ה לאל עלץ רוח ה ת ו ידם, עתה ח ועיניהם תראינה אור כהיר כי נם ליהוד לבב טהור ורוח נכץ, והוא גם הוא יסחר להשיב אהבה אל חיקם. וההרגל הנורא אשר לא יוכלו העםיםה לםיש צוארם םםנו ער כה חולף והולך לו, עתה חובה עלינו ללםד א בנינו לדעת את הלסודם והידעית אשר פתחו שעדהם לחקר בינת האדם

ברכות

, עלינו להגן כערם ולשמיבם ה ע ד כיסח הימים. וכפתחנו לחם שערי ה מכל מכשול לכל יערו צעדיהם כדרך החכמה ויט אשי־ם מני אורח הנכוןם ת מ כ לכל־־1 ישלחו בעולתה ידיהם לקטוף חוח תחת שושנה ואז גם ח

תתבלע. ־— עלינו לתמוך אשורם במעגלי דעות ישמח וחכמת אמת, ולהוריה להם להבדיל כץ אמת ושקר בין הדברים אשי בקירש יסירם וכין אלה אשר לארם דרכם ורק לטראית עין יופיע אורם ובק־בם ישיטו ארבם. •ם ה עם דרך אריץ!״ המאמר הזרה יהיה נר לרגלינו ג ר ו ׳.יפה ח מטן הזה׳ אי אז ישארו בנינו נאמניבם לשבועתם אשר נשבעו לרנל רחני הקרושה, כאשר נאסנה Cnn אתה ביסים שכבר עברו ערה

חכמת יונית הרימה נסה בכל הארץ.ם תשאלוני אחי היקרים: מה זה ימריצני עתה לקריא באזני כני עמי א ו את המאמר הקורם הנזכר? ע״ז אשיכה אםיי לכם. הנני יליד א^ץנם שמים לכ אל המאמי היקר הזרה. אשר אחי ב״י היושבים כה אי לא אבחר כי לראמן לבי ראיתי ונם אראה עור את כל הי־עה הנרולרה אשי־ םצאתם עקכ הרבר הוה. וכאשר אטב עיני מזרה יאתמנן על ררכי אחכ״י יושבי אי־צות אשכנז וצרפרת, אשר פתחו שעריהן לאטח יצדק זה מחר מחמשים שנה, נם שם שכחו כני עטי ארה דברי המאשר הנשנב הזה. יטה היתד• אחרית הדבר, כי כמעט כל־1 איש אשר כהר בלמודי החכסות והיריעות לבר פנה עורף אל דת אבותיו, ואם לא פקח ר׳ כיסיםראה ד' בלבכם לאה כרת חוה״ק, האלה את עיני אנשי לככ אשר נגע י

אז על המרינות ההגה יאמר: ״חורה נשכחה.״p א כאלה חלק בני ישי־אל אשר רביי המאמר: יפה תורה עם דרך א ל ערוכים ישמורים כלככיהם. אצלם התורה והחכמה תפרחנה כחבצלית ואץ אחת נוגעת כחכרחה כטלא השערה. וכני דור החרש נאמנים באהבתם לחורה ד׳ הצרופה, יטלבר מהחבטה לא תתן טגי־עת בקרישת הרת עוד תשית לראשה עטרת תפאית, רק זאת היא הדרך היש־ה לכל איש ישראל.ה יראו אחכ״י משכי ארצירה רוסיא, פאלען יטאלחיא, ייקחו טיסר ח עה נידל המכשלה ע ר ם יחכטו ל ה מאחיהם כאשכנז וצרפת! מ והרעה אשר תצטח לב״י כהטוחם לאחר משתי הקצוות. כי כאש־ לא טיבה והמדעים, כן עיר תגדל רעתו לאיש ישיאל לנרוע עיני טלמירי החכמי בעזמ תורתו הקרושה וישים כל עיונו רק בחכמות המתהלכות כארץ. רק לרכק יאמרו כי טוב, תורה וחבטה יחד, ואך טוב לישראל, ובזה אצא סאת

פני הקוראים היקרים.

י אשר הוצאתי לאור את ספר מסעיתי בלשון צרפת בשנת 1856 . אחר העברתי קול לטען החכמה כטחנה החכמים אנשי השם אשר בצרפת ואשכנז, ש־עוררוני על ענינים דרושים לחפץ הידיעות להתחקיה ולכא על תכינתן בעברי עזר הפעם לסע למסעות׳ בארצות הקרם ולהורות לי הדרךבהוצאת דברים כאלה אל הפועל, חחת אשי חסת לי דברים נה ז הנכו כאלה בנסיעתי הייאשינה. ואלה הענינים אש^ עורמני אליהם החכמים הנודעים בשם, הנני מיציאם לאור אולי יצמח מהם תיעלת לניסעים אחרים,

או לתיעלתי אני אם יאבדו ממני בדרך.ם הגדול ד״ר שלמה סינק נ״י בעיר פאייס ביים 14 סעפט. 1856 כ ח ה

העירני על ענינים שונים בכלל ופיט, יאלה הם: להשיג

. ל ל כ 1• ב א) להשיג לוח השנה שלם מאיזה עם בארצות הקרם, אי העתקה נאטנח"נכונה ארותיו בה יחבר באר היטיב אם מספרים טסנו, או ידיעה ז לימית החסרה אי ללבנה, אם מעריכים שנית הלבנרה לפי חשםן

תכונת צבאית השמים או רק לפי חרוש הלבנה. ב) להודיע ראשית הזמו אשר ממני מתחיל חשבון השנים הנהיג אצלם.

גן ע״ר חגים יסיערים, תכונתם ישסיתם. ר) ע״ר תפלית ובקשיח. אם אפשי להשיג ספי תפלית םה טיב ואם לא להביא טטני העתקה נאטנה. העתקות התפלות בעיבית. להתחקית על תטינרה איתות הכתב, ילרטיתט לאיתיורה שלכתכ כנעני [פהעניציש)ם נטצאי שוםריני [םאטאייטאניש) ועכיי, עתיק וחרש, להתבונן א בתפלותיהם עקבית מלית עבריות, עד״ט איך יקרא שם ר׳. ע״ד אמונתםד טקיט־ה במלאכים יםושגם מהם, ע׳׳ד רעתם בהשארת הנפש; ע

קבריהם, והעתקה גאמגה מכתבי מצבותיהם. ח) ע״ר ספיי רתיהם הכתיבים להשיג איתם או העתקה גאמגה, אי העתקה

. ה ח לשפה א ו) עי׳ר ספיי התנ״ך שלסים, קיצור םהם או איזה חלקים, יכיחיר לשים

עץ על כ״י. ז) עייר מרית ימנהגים. להחחקיח על חוקים כתיבים כאיזה זטן ימטי נתני.ם עייר חיקים בנינע לטאכלים ונקיות וטהרה, ולהתכונן אם רומים ה אל החוקים הנטצאים על אריח הרכרים האלה בתירת ר׳. גם להתבינן

על החוקים הנינעים לאשה נרה. ח) ע״ד חוקי נשיאין וםנהגיהם אם נושאים נשים רבוח, אם יודעים סדיני חליצה וכתיבה. ואם אפשר להשיג כ״י טגיטין, או העתקה נאמנה מהם.

. ט ר פ 2. ב א) ע״ר ״שבט בגי ישיאל״ להתחקות ילררוש אחיי ראשית מוצאם, אם הם מצאצאי יהודים גמורים או מן גייס אשי קבלו עליהם רת ישראל.ם י י אם נםצאו אצלם םלבד ס׳ דברי הימים הנודע והנזכי, עור םפה עיר נ מ א ם להודיע נ ה עולם, ולהעתיקם. נ מי אחרים טרכיי י

תולדותיהם וכי׳.. יריעה נמנה וביויה מכל דכייהם. • י נ י ס • ב י ד הו ב) הי

. ע״ד כל עניניהם ככלל ובפרט עיר יסטאן a היהודים באפגאהאנ. תפלותיהם, שפתם ימנהניהם ומ׳

. יריעה כלליית. לחקור אחר כ״י באותיות עברית, ס ר פ ) היהודים ב י והעתקה סתנ״כ בשפת פרסית.

ה פ ש ה) היהודים בארי: ערר. יריעה כללייח. וביחיד ע״ר כיי ב עיבית ובאותיות עברית, ולהשיג איתם; לדרוש כארץ יעמען אחרי כ״י אחר באור על התורה מאח רבי תיחום מירושלים. להודיע כפרטוה ע״ד התג״כ אשי םצ<ין הגיםע כעיר דיאבעקער כמימ־י־ז כספת Cinq onnees de voyage en orient אשי לפי דברי היהירים שם נכתב סירי עויא הסופי. נם עייר חמשה חומשי חייה הנזכרים כספר הליל, אשי נמצאו בעיר קעפיל־1 ונכתבו טיחזקאS הנכיא לפי דכרי

התושבים.

הערות

ת םהחכס המפורסם ה' גאלדבעמ נ״י בפאריס כיום 20 מלי 1856 . ו ר ע ה א) לחקור אחרי שטית הערים והכפרים כארצורת העתיקות אשיר וארם נהרים טעזאפאטיאן" ולכתוב שמות האלו כאר היטכ כערבית יעכ־ית. ב) להתאמץ ביחוד להשינ םפיים שלטים או חסרים, והם שלשה םינים. א) כ״י תספרי חנ׳יכ; איזה ספרי אפאקריפא [הם אלה הנוספים על התנ״כ] אשר נודעו נם כיסי התלםור, כם׳ בן סירא, כן חגלת, כן; אולי עור איזה כלתי נירעים, ער״ס םיוםף בן םתתיהו הסופר ת נ א ל ומזכיר הגדול. ב) ספיי התלמיד. אולי נמצאים בתוכם אמה אשר לא נודעים לנו ערי מ תלמור ירושלמי על סד- קרש־ם אשר היה נמצאא, ומשלי שועלים של ר כפי עור בימי ד״רסב״ם, אי התיספתא של ב רבי מאיר וכי'. ג) םפיי הגאונים בשפת ארמית אי ע־־בית אשי נמצאים מהם לריב מאד, כספרי רב שיירא נאין יבנו רב האיי גאון, רבי שמיא?־־1 כן חפני, רבי חפץ כן יצליח וביי. או אולי ימצאו עור אמה

חכורים םהקראים מתננרי התלמיד.

הערה מן החכם ה׳ לאנדויא בפאריס. 21 סעפט. 1856. שאלה; אם התנחלה בקבלח העם אמינה מייחרח מטן מיוער לביאר־ז

המשיח ועל מה אדניה הטבעי, אם יש לה רנלים כתיה״ק.

העי־וח החכם הבלשן דיר יוסט נ״י בעיר פי׳פ אם מיין. א) לרחש אחרי תולדות הנאונים היותר הקדמונים וע׳יר חכוריהם.

ב) כיחיםם אז אל הממשלה, וכפרט על אירוח ראשי הגולה. ג) ע״ד הקראים היותר קדטינים: מסף בן נח, נסים בן נח. [האוואנדי] כניטץ ישעיה ענן, לוי, יפת, גם ע״דיפת כן סייר, יוסף המאור, יעקב

הארקאשני.ם ה ד) ע״ר טקיטית מישכית הקראים וםםפרם. לדרוש אחרי כתכי יד מ

יכיחיד כשפת ערבית. ה) ע״ד כת שבתי צבי, םגהגיהם, תפלותיהם יחבזחהם.

ה מהחכם נייגער. ברעסלוי 22 יוני 1858. ר ע ה בין הספרים העתיקים הנדפסים, נסצאו רבים אשר נשחת תוארם ע״י היספיח מהאחרונים; ע״י םציאת כ״י עתיקים נדע לרעת תוכן הספרים כאשר היי כעת צאתו ראשונה טעט המחברים. בסםפרם אחשבה נם את תמים הירושלמי אשר נדפס גם בשם תרגום יונתן, את המכילתא, את הספרי על שני חלקי ההורה האחחנים. ואם יצלח ביד הנוסע ה׳ בנימין למצוא כ" י מחכירים האלה, תגיע ע״י טיבה נחלה אל החכמה. עור לפני שלש סאות שנה לערך הי׳ נטצא פירושו של רב סעדיה על התורה; ובלא

ספק עידני נמצא בארץ מצרים אי כפרם.

אחרי אשי־ הגיעו לירי העחרח הנזכחת בהיותי בא־־ץ צרפת׳ עב־תי לארץ הולאנר, ובאתי ראשונה לעיר ראטטעח־אם, ישם נירעתי לאלוף הערה הסוחר העשירה׳ ל. ל. יקיבזאהן, אשר העיר את לככי הוא

ואנשים

— 134 —

ואנשים נכבדים אחרים לנסוע אל ארצית הוח המזרחית העיטרות תחרה םטשלת ארצות הנטיכית [ניערערלאנדען] לכונן שטה ערת ישראל, תחת אשר עד המם, היהודים אשר שט אף אם לא סעט טספרם, חייט נפרדים ונבדלים זה םזה ואיש איש לדרכי פונה ומעולם לא היו לאחרים. אף אם לא רחקה לי הנסיעה לשם, אבל הוצאות הדרך רבו כטו רבו, ע״כ הצעתי הדבר לפני הרבנים הגדולים בעירות ראטערראם והאאג, והם הגישו העניןp ההיא א לפני שרי הערה הטופקרים טן הטםשלה לפקח על דבי־י כיי ב

[האפקאסיסיאן] ואלה הדברים אשר אםת עם הםפר:ו הח״ס רבני קהלות ישראל הגדולות בעיר ראטטערראם והאאג, חנ אנ) אחר ע״ר התישבות לכבוד יחשב לנו להניש לפניכם בזהםאטר1 אחב״י בארצית הנסיכות אשר כתכנוהו לתלי טכתב אשר ערך אלינו הנוסע ח׳ ישיאל יוסף המכונה בנימץ השני בנינע לנסיעותיי אשר יעטיר הכן עיר הפעם לעכור ולנסוע בארצות הקרם. ורברינו אלה יהיו לערה, כי מלכד אשי לבותינו ייחשו תודות אל הנוסע הנכבד על פעלו כי רכ הוא והתועליותם נבקש עזר וסער בער הנרולורת אשר תוכלנה לצמוח םנסיעיתיו, כי נ הנוסע הספורסם הזה על דרכו אשר היא חפץ ללכת בה לבקש את אחיו

המשכים בארצית הירו המזרחית הנחשכית לממשלת ארצנו. ראטטעי־ראם, כירח אייר התרי״ח ליצירה.

, ראכ״ר כעיר האאג. . בערנשטיין . ש ב׳ ס ע ר א ר ע ב. פאן איב. פ אי

ראכ״ר לעדת הםפת־ים כהאאג. ד״ר ?. איזאקלאהן, ראכ״ר בראטטערדאם.

שרי הקאסיםסיאן השיבו כי רבי אחד נצב לשטן מהפיק מגמתי ברברה יהוא: באשר אינני יליר הארץ לא איכל לעמר י כ ז הנסיעה הנ לארצית הירי המזרחירת אשר לםסשלת הולאנד, אם אץ ירי םשנר־ז סך מסויים הנדרש לזה עפ״י חוקי הארץ. ולהסיר המכשול הזה פניתי לעזרר־ז אל החכמים הגדילים טורי לשונירת ארצית הקדם בבתי מדרש החכמות אש־ בעירות ליירען ורעלפציל, והם הטליצו בעדי אל שר הטטשלה אשר נתן לי הרשF לנסיעתי אף אם אין בירי צרור הכסף הנדרש לזה. וכאשר בכל זאת התטהטהו שרי הקאטיסםיאן לכיא לעז־תי, נסעתי לעיר פראנק־• פורט היושבת על נהר מיץ, ושם לטרתי, לתכלירת נסיעתי השניה, את חכטת הפאטאנראפהיע והשטעייעאקאפיע. וקניחי לי כל הכלים הנדרשים לזה. םשם באתי לעיר האניבר והוצאתי לאור את ספרי זה. ועתה, אחיי אשי־ סר־תי את כל הענינים הנונעים לי ולכי׳כ, הנני עומר הכן בעוררת העליון לשים לדרך פעמי עוד הפעם לארצית הקרם אשר שם ראשיה חיצאית החכמית יהמרעים ואשי עלטה תכסם זה ימים רבים, וד׳ יעמיר

לימיני דםערני בישועתו סלה.

, כי אין כאן מקימי J הערת המיגתיק). 1) את •מאמר ?!« לא העתקתי

. ן י ק ת ח ה ו ל כי יבאו איזה תקונים של שניאות הדפום אשר תכס נמצאו בהארינינאל האשכנזי וגם הערות על דבר ההכרה הנכונה כלשון ערכית מאיזה שםימ אנשים ומקומות הנזכרים כספר הזה אשר תקן הניסע כעצמו אחרי צאת

הס׳ הזה מבית הדפוס. צ׳׳ל מוססערא שש מא1ת

נרחונות קריה אין נו כ״א תיק

הספר מיותרות פערייד* יושנים

מעסאיאט^, חיענעל נשיאם שנס

וערנע ואהיא ;אנעם

איוריד י גאסםא טעוורא כוואקס קארקוואן םוסא בוגיל

יהושוע ורעה דיוסן

חסיד חיי

נאלייאים יוקאן נונא

גיגטער חינג׳ן

ננ׳ מוססא לומואד1854

רפאל שמעון ניטעלחאר

משה בחן

שתים עזרש חמש• •צ״ז מכלון

מסעיר •ולעהסאן

סבות שלישי

תחת מווערא

ששפ אלפים קירות הנתים

אין כל

מלות עורא הסופי פרעדיאש מלפנים

מיגווראטא דיענעל

יכם סעפש צערני סארא

מקאנעס איםריט גאססא

תצר ושאקס

קארקענא •יוא

מרפיל ישעיה

סארע דע יוסף גאויר גיי

נעלאיז נוקאף כאנס

רעטער גינגע

בעני מוסע לוגווארל1845

דףשורמ קג יא לח לי קר לנ

שמעון ריטעלחאד

ה׳ כיי!

שמונס שלשה ג׳׳י

מיכל1נ מיראד

טלעמואן סנהדרין שמיני

לו ו

r: מר ט ינ לו ל! נ

יא ינ מ­ ט(

נח קיא לה מנ מג קינ לא לי

קיג א קט! נח ל­ קטו נח

ק>ן ו נ

כי מח

קיח י קיט ט

לא לג לו ל.

מנ קכ י

לנ קנ« כנ קכת ז

דף שורה תחת צ״ל א א מינת ,.מולדתי,״ מיותר

•א צ״ל יום ו׳ עש״ק פ' בוא שנח תר ״ה

יט ואקים סאקיס נ ו נויבה כאםינא

לד התר״ח התר"ו נארנעה עשר ר״ח אלול תל״ו

לירח אכ לט

•ג נ דיונאי אי דיונריס גיונר או גיונריס ד אליהו אלישע

יד פיעקאטי די פיצאטע יט ״ככל טור ונכל השלשה

טורים טו נמ סאלמאן לוניאלע שלמה לוניאדו

ID ו למעיאש מרעש

כי ד זאנדור סאנדור לד מו נחמים רחמין לו יג פחחיה פרחיה

לח יט קוי םאדיאק קויא םאנדגיאק לכ ד למעלה למטה

לד חמשה אדנעה מה יט אפדלא ענדואלה

מי ד צ״ל ענחלאה נן ה״י אנרהם סומן 19 יג עשירי תושני יד דאהי גאני

ג IP היללאה חיללאה נד ו אלן< עשרת אלפס נו I «וקע שעיין םוק אסוק

נח < שקלים תמרים 9ט ט רני אנכי

יא מחכמי הרנניס אחד מהחכמים צנ נ ווסטאר סוםטאר צנ כ נחמים רחמים ו מנ״י מנ׳י J נשיא חכם

«ת אתרי הארז ציין להוסיף מאננים צו ח ״היין מהודו צו טוכ1ת ימרגניומ

צו כד לענ ליינ ול^טא

וארבעים ול^טא F ז םאלאטא

יד ועשרים וארבעים לנ קאיפוט ארפ1ט לג קליל חליל ל1 סיוואם ציוואם < איאן והראן

במעולמ הרב מאלגיר שורה נ׳ חםיו מינות ״לשק >ניי״ כ׳ כן כתונ נאייגינאל שלו.

ה ד ב כ נ ה ה ח פ ש מ ל הספי־ הזה מ ם ע מי ח החחי ו מ שח . י ח י ז מ ״ ששון ״ בעיר בומביי בהודו ה

דור ששון . . . . 4 עכראלא דור ששון. . 2 אליהו דור ששץ . . 2 ששון דוד ששון . . . 2 יאיבן דור ששין . . 1J . . אבי־הם דור ששון מאיי־ ששין משה עזיא 1 משה עזיא גסים . . נ