מלחינים ומוסיקאים בין קרואטיה לישראל

Download מלחינים ומוסיקאים בין קרואטיה לישראל

Post on 14-Nov-2014

327 views

Category:

Documents

10 download

DESCRIPTION

קרואטיה, ישראל,
מוסיקה, ראובן ירון, פאול רפאל שטרק, אבל ארליך, איליקה אופנר, אורי גבעון, אורי שטרנברג, אלישבע עשת

TRANSCRIPT

‫דושן מיהלק‬ ‫מלחינים ומוסיקאים בין קרואטיה לישראל‬ ‫מהגרים שהגיעו מאזורי קרואטיה לארצות שונות הביאו אליהן במקרים רבים גם אלמנטים של‬ ‫מוסיקה קרואטית, וקרה גם שמוסיקה מבית היוצר הקרואטי היכתה בארץ הזרה שורשים חדשים. מבחינה זו‬ ‫ישראל היא ארץ מיוחדת במינה. גם כאן אנו מוצאים את הדיה של תרבות המוסיקה הקרואטית, אלא שזו לא‬ ‫הגיעה לכאן באמצעות מהגרים קרואטיים, כי אם באמצעות עולים יהודים, שחיו בעבר באזורי מדינת‬ ‫קרואטיה דהיום, ומשם עלו ארצה כדי לחיות במדינתם החדשה, שנוסדה ב-8491.‬ ‫עוד לפני הקמת המדינה ליוו יהודי קרואטיה בעירנות ומתוך מעורבות את חיי הישוב היהודי בארץ‬ ‫ישראל, וכמה מהם אף בחרו לעלות ל"ארץ הקודש" ולהתיישב בה, אם מתוך היענות לרעיון הציוני ואם כדי‬ ‫להימלט מפני הנאציזם הגואה באירופה. לאחר הפרעות שערכו הערבים ב- 6391 בישוב היהודי בארץ ישראל,‬ ‫נענה הכנר אברהם (אדולף) קופְפֶרברג (2781-9391) מאוסייק לקול פנימי שהניעו להלחין אודה למגיני הישוב‬ ‫היהודי ‪ .Am Jordan hattlet Wache‬הטקסט (בגרמנית) והמנגינה של הקומפוזיציה הזאת נשתמרו בארכיון‬ ‫הפרטי של משפחת המלחין, המתגוררת בישראל, והוצגו לראשונה לצורך חיבור זה. היצירה עצמה בוצעה‬ ‫לראשונה בקונצרט שנערך במַקָרְסְקָה שבקרואטיה ב-61 באוגוסט 8991, על ידי הצמד רחלי גלאי (צ'לו)‬ ‫ודניאל גלאי (פסנתר).‬ ‫בתקופה שקדמה להקמת המדינה פעלו בישראל המלחינים יוצאי קרואטיה פאול רפאל שְטֶרק (שעלה‬ ‫ארצה מזאגרב בשנת 2391) ואורי גבעון (עלה ארצה ב-9391), וכן המנצח לאו מירסקי (מ-4491 ועד 7491,‬ ‫כאשר חזר לאוסייק).‬ ‫רוב היהודים שעלו ארצה מאזורי קרואטיה הגיעו עם שאר העולים דאז מיוגוסלביה, בין השנים 8491‬ ‫ו-2591. אין נתונים מדויקים כמה מתוך כעשרת אלפי היהודים שעלו מיוגוסלביה בימים ההם הגיעו‬ ‫מקרואטיה, אך מניחים שמספרם מהווה כרבע או שליש מכלל מניינם של עולי יוגוסלביה דאז. הם השתייכו‬ ‫בעיקרו של דבר למשפחות אשכנזיות מבוססות, שהשכלה מוסיקלית היוותה את אחד ממרכיבי החינוך שראו‬ ‫לנכון להעניק לילדיהן. כמה מהתלמידים הללו רכשו ידע מגובש יותר במוסיקה, לא רק בקרואטיה אלא גם‬ ‫במרכזים האירופיים הגדולים בשכנותה (כמו וינה, בודאפשט ומקומות אחרים).‬ ‫נסיבות אלה מצויות גם ברקע של פאול רפאל שטֶרק, חלוץ המוסיקאים הקרואטיים בארץ הקודש.‬ ‫הוא נולד בזאגרב ב-4091 ובסביבות 0191 החל ללמוד פסנתר אצל המורה ארנסט קראוט. אחיו הבכור‬ ‫התקבל ב-2191 כחבר בתזמורת הסימפונית של וינה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפצע האח בידו‬ ‫השמאלית ונאלץ לוותר על הקריירה המוסיקלית. בתגובה שללו ההורים מפאול את הפסנתר ומכרו אותו. פאול‬ ‫הוסיף לתרגל וללמוד מוסיקה בחשאי, אצל חברים, עד שב-0291 קנה לו דודו פסנתר חדש. אזי החל בחינוך‬ ‫מוסיקלי שיטתי באקדמיה למוסיקה בזאגרב, שם למד קומפוזיציה, הרמוניה, קונטרפונקט, תיזמור וניצוח.‬ ‫בין השנים 9291-1391 למד קומפוזיציה וניצוח אצל רוברט הגר בווינה ומשם חזר לזאגרב ושימש כעוזרו של‬ ‫מנצח המקהלה באופרה של התיאטרון הלאומי הקרואטי. שנה לאחר מכן, ב- 2391, עלה ארצה. בשנים אלה‬ ‫עלו ארצה העולים ב"גל השני", שבמסגרתו היו אינטלקטואלים אירופיים צעירים, שנסחפו ברעיון הציוני‬ ‫והגיעו הנה לתנאים קשים של מחסור במים ובכול, ושהיו החלוצים אשר הקימו במו ידיהם את הישובים.‬ ‫פאול רפאל שטרק היה אחד מראשוני המתיישבים בשער הגולן. כאשר הוקם ב-6391 רדיו פלשתינה‬ ‫בירושלים על תזמורתו, היא ביצעה שתי סוויטות לכינור של שטרק וכמה מהשירים. באותה שנה, בימי הפרעות‬ ‫שערכו הערבים בישוב היהודי, הצטרף שטרק למשטרה הארצישראלית. בזמן מלחמת העולם השנייה שימש‬ ‫כמפענח צופנים בצבא הבריטי במצרים. כידען מובהק שהתמצא הן במוסיקה והן בשפה הגרמנית, השכיל‬ ‫לפענח את התשדירים הגרמניים ובכך תרם בצורה משמעותית לניצחון החילות של מונטגומרי על צבאו של‬ ‫רומל. ב-2491 ביצעה תזמורת רדיו פלשתינה את הבלדה שלו לכלי מיתר. במלחמת העצמאות החריבו הערבים‬ ‫את שער הגולן כליל, ובתוך כך אבדו כתבי היד של שבע מן הסימפוניות של שטרק. הוא הוסיף לשרת בצבא‬ ‫במהלך הקרבות בנגב, וב-1591 עקר לירושלים, שם עבד בסוכנות היהודית עד צאתו לגימלאות ב- 4691. בשנת‬ ‫1591 ביצעה תזמורת קול ישראל בירושלים את הפואמה הסימפונית "ירושלים". בקונצרט זה נוכח גם סרגיי‬ ‫קוסביצקי, שבסיומו הזמין אצל שטרק לחבר על-פי מוסיקה זו סימפוניה גדולה על ירושלים. קוסביצקי נפטר‬ ‫כעבור ארבעה חודשים, והסימפוניה על ירושלים, בשם "עיר דוד", בוצעה ב-6591 על ידי אותה תזמורת. ביצוע‬ ‫אחרון של סימפוניה לתזמורת מפרי עטו של שטרק נערך, ככל הידוע לנו, שנה לאחר מכן, עם הפואמה‬ ‫הסימפונית "מות שאול" (הנקראת גם בשם "בגלבוע"), ובה בעת הוקלטו לתוכנית הרדיו שניים משיריו‬ ‫לתזמורת ומקהלה -"שיר לפסח" ו"שיר הנגב".‬ ‫בשל מחלתה הקשה של רעייתו נאלץ שטרק למכור את הפסנתר. הוא חי בצנעה, בשולי המהלכים‬ ‫הראשיים של חיי המוסיקה והאקדמיה בישראל ומחוץ להקשרם. הוא עבד בסוכנות היהודית ובשעות הפנאי‬ ‫כתב את הקומפוזיציות שלו, אף שההצעות לביצוע פחתו והלכו. חיי המוסיקה בישראל התפתחו בלי קשר אליו,‬ ‫ובמרוצת הזמן קמו מלחינים בני דורות חדשים. בשנת 8591 סיים את הסימפוניה "היהודית" לכינור‬ ‫ולתזמורת, וניסה בדרכים שונות להביא לביצועה. לשבחים שחלקו לו יהודי מנוחין ואיזק שטרן נוספה‬ ‫התנצלות על-כי בשל עומס יתר נבצר מהם לבצעה. זינו פרנצ'סקאטי גילה עניין רב בקומפוזיציה הזאת, אך‬ ‫הדברים לא הגיעו לידי ביצוע. גם הסימפוניה "עיר דויד" לא בוצעה בניצוחו של סרגיי קומיסיאונה על‬ ‫התזמורת הסימפונית של חיפה. גם הניסיונות לבצע אחת מן הקומפוזיציות שלו על ידי התזמורת‬ ‫הפילהרמונית של זאגרב לא הוכתרו בהצלחה. פאול רפאל שטרק מת בשנת 0891, כמעט נשכח כליל בחוגי‬ ‫המוסיקה בישראל. כעבור עשרים שנה היה קשה ביותר להשיג מידע כלשהו על אודותיו. ציון דרך כמעט יחיד‬ ‫לצורך חיבור זה שימש ערך המופיע בחוברת "מי ומי" שפורסמה על ידי אקו"ם ב- 5691. אלא שגם באקו"ם לא‬ ‫עלה בידינו לקבל פרטים על גורל המוסיקה של שטרק. פרטים על כך לא נמצאו בשום ארכיון ובאף אקדמיה‬ ‫למוסיקה, גם לא באיגוד הקומפוזיטורים, שם אין הוא זכור אפילו לוותיקים שבין המוסיקאים, המלחינים‬ ‫והמוסיקולוגים בישראל. למזלנו הגענו אל בנו, משה שטרק, ששימר את עזבון התווים של אביו בשלמותו. שם,‬ ‫לצד היצירות שנזכרו, מצויות גירסות רבות של קומפוזיציות לתזמורת, גם אלה שנותרו בלתי מוכרות עד כה:‬ ‫הבלדה "כוורת" לתזמורת כלי מיתר; הפואמה הסימפונית "הר הרצל"; ‪ Die Geigensinfonie‬משנת 4491;‬ ‫הסימפוניה "ישעיהו" אופוס 93 4691-7691, הפואמה הסימפונית האלגית; הסימפוניה הטראגית; פרלוד‬ ‫לכינור ופנסתר; שיר לקול ופסנתר בשם "פואמה רות". זהו מכלול גדול וחשוב שנותר מיצירתו של מלחין‬ ‫מצניע לכת זה, שעודו ממתין לעיון המוסיקולוגים.‬ ‫אורי גבעון (ז'לייקו ולי'קוביץ') נולד בזאגרב בסוף שנת 2191. כבר בשנותיו הראשונות למד נגינה‬ ‫בפסנתר ולאחר מכן, במכון למוסיקה, גם קלרינט וסקסופון. בגיל צעיר התייתם מאביו וכבר בגיל שש-עשרה‬ ‫קיים את עצמו, בנגנו בהרכבים שונים, לרבות על אונייה. בשנת 8391 הצטרף לתנועת הנוער הציוני השומר‬ ‫הצעיר וכעבור שנה הגיע ארצה והצטרף לקיבוץ שריד. משם עבר ב-0491 לשער העמקים. ככל חברי הקיבוץ‬ ‫הועסק גם הוא בעבודות שונות: היה סייס, וגם אופה, ועם זאת הצליח לעסוק גם במוסיקה ולהביא לידי ביטוי‬ ‫את כשרונו הגדול. הוא ניכר בכוחו כמחנך שובה לב ושופע רעיונות, וכבר בסוף שנות הארבעים שימש כמרצה‬ ‫במכון הבין-קיבוצי. בשנים אלה נודע גם ברחבי ישראל בביצועים שונים בנגינה על אקורדיון. הוא העניק לכלי‬ ‫נגינה זה את הכבוד הראוי, והוכיח שאקורדיון אינו רק כלי ליווי למנגינות עממיות אלא כלי העשוי לשמש גם‬ ‫לשאר צורות המוסיקה הקלסית. כאשר הוקם בשער העמקים מרכז התרבות, הפך למנהלו ויזם בו פעילויות‬ ‫לרוב - מקהלה, תזמורת, קורסים שונים. בה בעת למד והשתלם, כתלמידם של מוסיקאים ידועים שפעלו‬ ‫בימיו: למד קומפוזיציה אצל מרדכי סתר ופאול בן חיים, פסנתר אצל אילונה וינצה-קראוס וניצוח אצל מיכאל‬ ‫טאובה. ב-9591 השתלם בלונדון במלאכת הניצוח. לאחר הכנה זו היה פעיל מאוד בפעילות מקהלת איגוד‬ ‫הקיבוצים, שלמענה הכין תוכניות של שירים יהודיים וישראליים. לצורך מקהלה זו ואף מקהלות אחרות, וכן‬ ‫לשימוש של זמרים חובבים, לשעות הפנאי כמו גם לחגים ומועדים, כתב מספר רב של שירים שעודם פופולריים‬ ‫בישראל. מעולם לא ראה את עצמו כמלחין מקצועי, אלא כתב שירים לעת מצוא. אף-על-פי-כן, בשיריו באו‬ ‫לידי ביטוי התכונות שאיפיינו את כישרונו ואת מיומנותו כמלחין. כמי שהיה חף משאיפה לגדולות ונצורות,‬ ‫שיריו שופעים מלודיות ונענים לטקסט - מבחינה זו הם במידה רבה חלוציים - במקצבים המצטיינים בחיות,‬ ‫בנועם ובפשטות. כרוב השירים הישראליים מן העידן הזה, הם מנסים להביא לידי מזיגה יסודות מגוונים‬ ‫וניגודיים שבפולקלור היהודי ולבנות משהו שאפשר לכנותו "מוסיקה עממית ישראלית", בשילוב עם אלמנטים‬ ‫של מוסיקה קלה. ניתוח מעמיק יותר עשוי להוכיח גם השפעה מצד המוסיקה העממית של ארץ הולדתו.‬ ‫במותו של המלחין ב-4791 התפרסמה אסופה של שיריו לביצוע קולי ואינסטרומנטלי למקהלת‬ ‫ילדים, למקהלה מעורבת ורבים מן הפופולריים שבביצועי הלחנים שלו. רבים מן השירים הללו כלולים עדיין‬ ‫ברפרטואר של תזמורות חובבים והם משודרים בתוכניות הרדיו, ובמיוחד בימי חג ומועד.‬ ‫יש עניין בחשיבות הנודעת למלחין ישראלי בשיעור קומתו של חתן פרס ישראל אבֶל אֶרליך‬ ‫(5191-3002) גם כנציג האסכולה המוסיקלית של זאגרב בישראל.‬ ‫ארליך נולד בקרנץ שבפרוסיה המזרחית (כיום רוסיה). את יסודות השכלתו המוסיקלית רכש בעיר‬ ‫הסמוכה קניגסברג. כאשר חשו הוריו כי הנאציזם הגואה מהווה איום עבר ארליך ללמוד בווינה, ועם התחזקות‬ ‫האנטישמיות גם שם הגיע ב-4391 אל דודו בזאגרב. מה ניתן ללמוד בארץ שאינך שולט בשפתה? מוסיקה,‬ ‫כמובן.‬ ‫היות שכבר היה לו ידע מסוים בנגינה בכינור, רשם אותו דודו לבית הספר למוסיקה "פוליהימניה",‬ ‫ולמזלו הטוב היה לתלמידו של וצלאב הומל. ארליך זכר עדיין את ימי זאגרב שלו. להבדיל מהמורה ויק,‬ ‫שאצלה למד נגינה בכינור בקניגסברג, ושלא הקפידה במיוחד על מיומנות הנגינה, עבד הומל כמעט באופן בלעדי‬ ‫על פיתוח מיומנות הנגינה ביד שמאל וביד ימין. דבֵק בשיטת שבצ'יק, הדריך את תלמידיו לנגן באצבעות יד‬ ‫שמאל כבפטישים מכאניים. ובעוד המורה ויק ביקשה להפיק נגינה עדינה ורבת רגש, הלך הומל "עם הראש‬ ‫בקיר" 1. כבר בשיעור הראשון הסביר לתלמיד שעליו לגזוז את ציפורניו וכי מהר מאוד תופענה יבלות על כריות‬ ‫האצבעות. בלתי מתפשר היה בדרישותיו, אך התלמידים העריכו את הסמכות שהקרין והירבו להתאמן כדי‬ ‫2‬ ‫להגיע מוכנים לשיעוריו. רק לעיתים רחוקות היה הומל שבע רצון.‬ ‫באופן מיוחד הקפיד הומל על פיתוח השמיעה המוסיקלית אצל תלמידיו, והשתדל לפתח אצלם יכולת‬ ‫לקבוע את הטון הנכון על-פי השמיעה. אף שעשה זאת באופן מוכני למדי מכיר לו ארליך תודה, שכן לימים הגיע‬ ‫גם הוא עצמו למסקנה כי השמיעה המוסיקלית היא אולי המרכיב החשוב מכול במוסיקה, בין אם מדובר‬ ‫בהרמוניה, בקונטרפונקט או בתִזמור: "הכי חשוב לשמוע את המוסיקה!"‬ ‫תלמידיו של הומל למדו ממנו סבלנות. אף שהיה קפדן, מחמיר וביקורתי מאוד, היה הומל מורה נעים‬ ‫הליכות, שהצטיין במלאכת ההוראה. לדבריו, הוא הצטיין במיוחד בתפקידו כ"מורה מכין", בהעמידו את‬ ‫הבסיס הטכני שעליו נבנית לימים אישיות האמן. ואולם בדיוק כאשר טכניקת הנגינה של ארליך הגיעה לרמה‬ ‫שהחלה להשביע את רצונו של הומל, הבין ארליך שאין ברצונו להיות כנר ופנה לדרכים שנועדו להכין אותו‬ ‫להיעשות מלחין. הוא הוסיף ללמוד אצל הומל באופן פרטי, ואפילו נסע בקיץ ממקום הנופש ליד לאשקו עד‬ ‫לזאגרב כדי להשתתף בשיעוריו של הומל, ואולם מחשבתו כבר פנתה בכיוון אחר.‬ ‫כמה מן הלחנים של ארליך באו לעולם כבר בהיותו בן עשר שנים, בחודשים הראשונים לשהותו‬ ‫בזאגרב, כשהובא על ידי קרובי משפחתו למקומות הנופש ששימשו את השכבות האמידות. בשלימן ובלאשקו‬ ‫באו לעולם ארבע אופרות קצרות - אם אפשר לראות אופרות בסצנות-סקיצות קטנות, שבהם ליווה ארליך‬ ‫הצעיר את עצמו על פסנתר והיה גם שר את כל התפקידים. לימים, כאשר ב-6391 החל ללמוד באקדמיה‬ ‫למוסיקה של זאגרב וכבר היה לו קשר לבית-ספר ראוי לשמו כמעט שחדל להלחין, ובעת הזאת אגר ידע שעתיד‬ ‫היה להביאו לימים לפרץ היצירתי.‬ ‫האופן שבו אבל ארליך זכר את דמויות המורים שלימדו אותו באקדמיה למוסיקה של זאגרב מעורר‬ ‫עניין רב. מעטים הם בני דורו שעודם בחיים ויכולים לספר את זכרונותיהם. נוסף לכך, ארליך היה זר בזאגרב‬ ‫ורק שנים מעטות היה לו מגע עם תרבות המוסיקה הקרואטית, ולפיכך ייתכן שזכרונותיו ניחנים ביתר‬ ‫אובייקטיביות.‬ ‫בבית הספר "פוליהימניה" ולימים גם באקדמיה, לימד פראניו לוצ'יץ' סולפג'‬ ‫------------------------------------------------------------‬‫1 "הדודה שלך חולה?" שאל אותו הומל באחד השיעורים.‬ ‫"לא", ענה ארליך, "למה אתה שואל?"‬ ‫"כי אתה מנגן בעצב שכזה, כאילו דודתך חולה!" נענה הומל.‬ ‫2 "אבל אדוני הפרופסור, הלא לצורך השיעור הזה התאמנתי מדי יום במשך עשר שעות" היה ארליך‬ ‫מתלוצץ בתשובה על הביקורת של הומל.‬ ‫"כן," ענה הומל, "אבל האם גם הקדשת מחשבה?!" לדברי ארליך עצמו, הוא אכן צדק.‬ ‫ופיתוח שמיעה מוסיקלית, וארליך דיבר עליו בהוקרה רבה. לוצ'יץ' היה שיטתי ביותר, ומצא דרכים יעילות‬ ‫לכוון את התלמיד בדרכו ולפתח את כושר ההבחנה שלו. ארליך טען שגם יותר מאוחר בחייו לא פגש מחנך‬ ‫שהצטיין כמוהו בתחום זה. הרמוניה למד מפי פראן לוטקה, שהיה אדם מחמיר וקפדן מאין כמוהו - "ממש‬ ‫שוטר בין הפרופסורים". הייתה לו שיטה משלו להוראת הרמוניה, דפוסים נוקשים שהקפיד לדבוק בהם ודרש‬ ‫מתלמידיו שינקטו רק בשיטתו, בלי להניח מקום לסטייה כלשהי ולגיוון בסגנונות השונים. שיעוריו ( 6 שיעורים‬ ‫לשבוע) היו קשים לכל התלמידים. ארליך השתדל להגיע מוכן לשיעוריו והיה תלמיד טוב, אך לימים, כשלמד‬ ‫בישראל אצל רוזובסקי, נאלץ לחזור וללמוד הכול מההתחלה. רוזובסקי לא קיבל את השיטה והדפוסים‬ ‫הנוקשים שלוטקה היקנה לתלמידו.‬ ‫פראניו דוגאן, שלימד קונטרפונקט, זכה להערכה רבה מצד התלמידים, אף שהם לא למדו ממנו‬ ‫הרבה. הוא היה דמות של אמן בוהמי, ולא אחת קרה שהגיע לשיעורים כשהוא בגילופין, ולעיתים אף היה נרדם‬ ‫באמצע השיעור - אך התלמידים קיבלו זאת בלא מחאה, ואפילו היו מוכנים לשבת בשקט כשלוש שעות, עד‬ ‫שתפוג עייפות המורה. ארליך זכר את אימפרוביזציות הנבל המעולות של דוגאן על כלי הנגינה המצוינים של‬ ‫זאגרב, וכיצד הדריך אותם דוגאן באירגון האימפרוביזציה.‬ ‫דוגאן היה מופיע תמיד כשבראשו תוכנית מעובדת של האימפרוביזציה הבאה, תוך התבססות על‬ ‫מהלך הרמוני ומודולציוני שהוכן מראש בקפידה.‬ ‫היפים בזכרונותיו של ארליך קשורים בדמותו של יעקב גוטובץ. כצעיר המורים היה גוטובץ קרוב‬ ‫בגילו לסטודנטים, שהתלהבו משיעוריו בזכות כושר הניתוח שלו ויחסו הקרוב לאמנות המוסיקה. גוטובץ לימד‬ ‫צורות מוסיקליות, אך שיעוריו היו הופכים לניתוח מושלם של יצירות מוסיקליות. היה זה ניתוח יסודי ביותר,‬ ‫מרתק, מושך לב, אפילו כשהיה מדובר בסוניטות פשוטות של מוצארט או היידן. גוטובץ היה פשוט "פוקח את‬ ‫העיניים" לתלמידיו, ואף שהיה צעיר בגילו, השכיל להנחותם בראייה בשלה ומיומנת להבין את מהות‬ ‫המוסיקה כאמנות.‬ ‫ארליך נשא עימו רשמים עזים מחיי המוסיקה בזאגרב. שלוש שנים ניגן בתזמורת האקדמיה, בין‬ ‫השאר בביצוע "המשיח" להנדל. הוא התפעל מביצועי תזמורת האופרה של התיאטרון הלאומי הקרואטי, מן‬ ‫הקולות המעולים ומפתרונות הבימוי המעניינים (במיוחד "הספר מסביליה" של רוסיני ו"ליידי מקבט‬ ‫ממצנסק" לשוסטקוביץ'. בין עמיתיו התלמידים זכור לו רק מילקו קלמן, שעימו נפגש לימים גם בדָרמשְטָדְט,‬ ‫ושבחברתו הפיג את השיעמום בשיעוריו של לוטקה.‬ ‫בשנת 8391 קיבלה ממלכת יוגוסלביה חוק, שחייב את כל היהודים הנושאים דרכון גרמני לעזוב את‬ ‫הארץ בתוך חודש ימים. ארליך נאלץ לעזוב את לימודיו באקדמיה למוסיקה בזאגרב. הארץ היחידה באירופה‬ ‫שעדיין קיבלה יהודים בעלי דרכון גרמני הייתה אלבניה. וכך, דרך אלבניה, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם‬ ‫השנייה, הגיע ארליך לארץ ישראל. למזלו הרב יכול היה להמשיך כאן את לימודיו אצל פרופסור סלומון‬ ‫רוזובסקי (תלמידו של רימסקי קורסקוב) באקדמיה למוסיקה בירושלים, ולאחר מכן גם להשתלם‬ ‫בדָרמשְטָדְט אצל הנרי פוסר, קארל היינץ שטוקהאוזן ולואיג'י נונו.‬ ‫ארליך היה מורה אהוב על דורות של מוסיקאים ישראלים, וזכה גם למוניטין בינלאומי. בארץ זכה‬ ‫בפרס ישראל. וכקוריוז - שמו נמצא גם בספר השיאים של גינס, כמלחין בעל האופוס הגדול ביותר. הוא כתב‬ ‫מעל 0053 יצירות, בסגנונות וז'אנרים רבים ושונים - כולן ברמה אמנותית גבוהה ביותר!‬ ‫בישראל מתגוררת נציגה חשובה אחרת של אמנות הפסנתר בזאגרב, איליקה (אילנה, אילונה, ילנה)‬ ‫אופנר, ילידת 5191. וכך, לצד האסכולה של הומל, שייצג ארליך, הייתה מיוצגת גם האסכולה של סטָניצ'יץ',‬ ‫על יד איליקה אופנר. איליקה אופנר נולדה בקיסאץ' הסמוכה לנובי סאד. היא החלה בלימודיה אצל לאונטינה‬ ‫רוזנצוויג בנובי סאד, ובשנת 3391 נסעה משם לווינה ולפי המלצת פרופסור אויגן זאדור הצטרפה לכיתת‬ ‫הדוויג פון אנְדְרָשְפי שבאקדמיה למוסיקה. פון אנְדְרָשְפי ייצגה בעת ההיא את שיטת ברייטהאופט החדשה, "‬ ‫‪ ,"Die natuerliches Klaviertechnik Methode‬דהיינו שיטת הנגינה הטבעית. תכלית השיטה הזאת הייתה‬ ‫למתן את הלחץ המופעל על "האצבעות הגבוהות" המאומצות והעמוסות ולשחרר את הגוף כולו, בעזרת תנועות‬ ‫חופשיות של כל היד. תוך כדי כך ניתנה תשומת לב רבה ליפי הצליל ולאיכותו, אך לעומת זאת לא נזנחה‬ ‫פעילות האצבעות, טיפוח כוחן והוירטואוזיות שלהן. איליקה אופנר התקדמה באופן יוצא מן הכלל בשליטה על‬ ‫הטכניקה הזו, שהלמה את כפות ידיה הקטנות במיוחד. היא השיגה תוצאות מרשימות והייתה בין טובי‬ ‫התלמידים במוסד הדוויג פון אנְדְרָשְפי. ואולם בשנים אלו כבר גאה והתעצם הנאציזם בווינה, חיי היהודים‬ ‫הלכו ונעשו בלתי נסבלים מיום ליום, עד שב-6391 נאלצה לעזוב את וינה ולשוב לנובי סאד. הפסנתרנית מנובי‬ ‫סאד, מיליצה מוץ', המליצה בפניה להמשיך בלימודיה אצל סווטיסלב סטאניצ’יץ’ בזאגרב. זכרונות מעניינים‬ ‫שמורים אצל איליקה מימי היותה תלמידתו של נציגה הבולט של אסכולת זאגרב לפסנתר, ושל פרופסר פרוצ'ו‬ ‫בוסוני.‬ ‫בראש וראשונה הופתע סטאנצ'יץ על כי איליקה בכלל יכולה לנגן בכפות ידיים קטנות כאלה, אך‬ ‫בראותו את תנועות ידיה ואת תוצאות שיטת ברייטהאופט, שלל זאת מכול וכול. הוא שיבח את המוסיקליות‬ ‫שלה, אך המליץ לפניה לשכוח כליל את הטכניקה שלמדה. תחת הרפרטואר העשיר שאיליקה אופנר השתלטה‬ ‫עליו בווינה, נתן לה אטיודים אופוס 047 של צ'רני ובמשך 5-6 חודשים אילץ אותה להתאמן במשך 8 שעות‬ ‫ליום רק על אטיודים אלה, כדי לאמן את אצבעותיה. סטאניצ’יץ’ היה מורה מחמיר מאין כמוהו. הוא הוגיע‬ ‫את תלמידיו בדרישות להגיע לרמה טכנית מושלמת ודרש מהם לדבוק בה בקפידה ולא לוותר בשמץ לכוונות‬ ‫המלחין. בשיעוריו, שארכו שעות רבות, תבע מתלמידיו בהירות, דיוק, ביצוע מושלם. חשיבות עליונה ייחס‬ ‫לנאמנות למלחין. טכניקת האצבעות הודגשה באופן מיוחד (למשל, כמה מן האטיודים צריך היה לנגן בארבעה‬ ‫סוגי סטקאטו שונים), וכמעט שלא דיבר על יפי הצליל. לעומת שיטת ברייטהאופט, ששיחררה את הידיים‬ ‫בעזרת תנועות חצי סיבוביות, התרכז סטאניצ’יץ’ בכף היד ובתנועות האצבעות. בנגינת האקורד והארפגיו דרש‬ ‫שכף היד תונח בתפרושת האקורד ובתנועה זו לנגן בכל האצבעות כבפטישים. לעיתים דרש לנגן את חלקה של‬ ‫יד שמאל ביד ימין ולהיפך. הוא הקדיש תשומת לב רבה לפדליזציה, ואפילו תבע מהתלמיד לבצע רק את‬ ‫הפדליזציה, בלי לנגן בידיו! דומה שיפי הצליל, שבווינה כל כך הקפידו עליו, לא היה חיוני במיוחד בעיני‬ ‫סטאניצ’יץ’: הוא תבע ביצוע קורקטי ודבקות כמעט אוטומטית בתפיסות שבוטאו על פי הבנתו על ידי המלחין.‬ ‫ניתוח הקומפוזיציות שלו היה בהיר ביותר, כך שהתלמיד קיבל ממש את הארכיטקטוניקה של היצירה‬ ‫המבוצעת - ואותה נדרש לבצע במלוא הקפידה. הוא העתיק מבוסוני את סימוני האינטרפרטציה ודרש שכל‬ ‫תלמיד יעתיק אותם כפשוטם. (איליקה אופנר שומרת עד היום דוגמת תווים עם הסימנים הללו.) השיטה‬ ‫הספרטנית הזאת (שהתלמיד יכול היה לקבלה רק על ידי ויתור על עצמיותו) הניבה פרי. כתום כמה חודשי‬ ‫עבודה מפרכת כדי להשתלט על טכניקת הנגינה של סטאניצ'יץ', החלה איליקה אופנר בפיקוחו משתלטת על‬ ‫מספר גדול של יצירות מספרות הפסנתר (שתי חוברות באך ‪ ,Das Wohltemperierte Klavier‬הסונָטות של‬ ‫בטהובן - לרבות סוניטת ולדשטיין, למרות האוקטבות שלה - וה'פנטסיה' למוצארט, הפרלודים של שופן,‬ ‫אטיודים ופולונזים). בשנים 6391-8391 רכשה איליקה אופנר עוצמה, חוזק ותנועתיות של האצבעות, והפנימה‬ ‫את הישגי אסכולת סטאניצ'יץ' בכלל ניסיונה בנגינה בפסנתר. אפילו סטאניצ'יץ' עצמו הודה שזהו שילוב טוב.‬ ‫במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעה איליקה אופנר עם בעלה, ד"ר פראנציס אופנר, שהיה כתב‬ ‫ה"קרישצ'ן סיאנס מוניטור" וה"אובסרבר", לאיסטנבול, שם הייתה פעילה בסיוע לשבויים היהודים במחנות‬ ‫השבי בגרמניה ולפליטים מאירופה. לאחר המלחמה עלו השניים לישראל, וכאן זכתה איליקה להערכה כמורה‬ ‫לפסנתר. היא לא עבדה בשום מוסד להוראת המוסיקה (בשל טיב עיסוקו של בעלה), אך העמידה תלמידים‬ ‫רבים וזכתה להערכה מיוחדת כיועצת למורים לפסנתר, ובהם אילונה וינצה, אדית קראוס ומרים בושקוביץ.‬ ‫אחד מתלמידיה המצליחים ביותר היה דראגן שובאייץ', בנו של שגריר יוגוסלביה בישראל דאז. הוא הוצג בפני‬ ‫ארתור בנדטי-מיכאלאנג'לי בעת שהותו בישראל בשנת 7691, ומיכאלאנג'לי היה מוכן לקבלו מיד כתלמידו,‬ ‫אלא שהמשפחה נאלצה לשוב ליוגוסלביה. הם ביקשו את עצתו של מיכאלאנג'לי, במי לבחור כמורה בארצם.‬ ‫מיכאלאנג'לי ביטא את מורת רוחו מבית הספר להוראת הפסנתר ביוגוסלביה והמליץ על מורה אחד ויחיד -‬ ‫סווטיסלב סטאניצ’יץ’.‬ ‫גם הקריירה של לאדיסלאב (אורי) שטרנברג (6191-4891) מאוסייק בהוראת הנגינה על פסנתר עלתה‬ ‫יפה. את חינוכו המוסיקלי רכש שטרנברג באוסייק, בשיעורים פרטיים שקיבל אצל מורים רוסיים, והשלים‬ ‫אותו בימי מלחמת העולם השנייה, בהיותו פליט באיטליה. הודות למילגה אמריקאית-ישראלית, למד בבגרותו‬ ‫ובארצות הברית השלים את לימודיו לתואר שלישי. ראויה לציון מיוחד פעילותו בקיבוץ נגבה, שם העמיד דור‬ ‫של צעירים שהיו מסורים לאמנות המוסיקה, ביניהם המלחין הידוע מאיר מינדל. הוא אף הקליט לתוכניות‬ ‫הרדיו של קול ישראל, ולימד גם נגינה באקורדיון. לקראת סוף הקאריירה שלו לימד בקונסרבטוריון של באר‬ ‫שבע, שם נשתמרו גם חוברות התווים שלו, ובהם תווים שהגיעו לכאן מאוסייק.‬ ‫מאוסייק הגיעה לישראל גם הפסנתרנית אלישבע עשת (אליזבטה קופפרברג, צֶ'פֶצְ'קָה על פי‬ ‫נישואיה, 3091-2991), בתו של אברהם קופפרברג, שנזכר לעיל. היא למדה בבודאפשט אצל ארפאד קרפאטי,‬ ‫וחלק הארי של פעילותה המקצועית עד עלותה ארצה ב-1591 עבר עליה בדוברובניק. בעלותה לישראל‬ ‫הצטרפה לצוות המורים בקונסרבטוריום שליד האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים, שם העמידה‬ ‫תלמידים רבים (ביניהם את מרים הד-הולנדר וחנה גפני). היא השקיעה מאמץ מיוחד כדי להשתלט על‬ ‫הרפרטואר החדש והחדיש בימים ההם (בארטוק, שוסטאקוביץ', פרוקופייב, חצ'אטוריאן). אלישבע עשת‬ ‫נודעה כמלווה של זמרי הסולו, ובשנות החמישים הופיעה בירושלים בנגינה על פסנתר במסגרת שלישייה שבה‬ ‫ניגן גם הכנר אנטל סוור מזאגרב. הופעותיה עם השלישייה הזאת הוקלטו גם לקול ישראל. דיטה קובץ' לבית‬ ‫פריץ (1981-6791), אחותו של לאו מירסקי, הייתה שנים רבות סוליסטית באופרה בטריאסטה, בזאגרב‬ ‫ובאוסייק, ובהגיעה לישראל ב-0591 עסקה בהוראת זמרה בקיבוץ גת. בנה יצחק (איביצה) קובץ', גם הוא‬ ‫בוגר בית ספר למוסיקה, הצטיין כמורה למוסיקה שלימד בקרית גת.‬ ‫לצד עקבות "לא חומריים" אלה של תרבות המוסיקה הקרואטית בישראל (בהלחנה, בביצוע‬ ‫ובהוראה), וספריות התווים שברשותם של איליקה אופנר ואורי שטרנברג, מן הראוי לציין כי בספריית‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלים מצוי מידע על תרבותם המוסיקלית של יהודים משטחי קרואטיה. כבר‬ ‫בשנות העשרים של המאה העשרים נהגו קהילות ישראל בתפוצות לשלוח לספרייה הלאומית את פרי התוצר‬ ‫התרבותי שלהן, לרבות היצירה המוסיקלית. הודות לכך, בארכיון אבנטוב מצויות הוצאות רבות של כתב העת‬ ‫"אמנות" מזאגרב, ובמקרה נשתמרו גם כתבי היד של מוסיקה שהלחין ריכרד שווארץ, לאחר שזמן רב נחשבו‬ ‫כאבודים.‬ ‫בחלק האחרון מובא סיפור חייו הטראגי של המלחין ראובן ירון ( 2391-6591), שנקשרו בו גם דמויות‬ ‫אחדות מאלה שנזכרו לעיל, ואילו סיפורו של ירון עצמו קשור בקרואטיה ובישראל גם יחד.‬ ‫בהגיע הפסנתרנית אילונה-איליקה אופנר בזמן המלחמה לאיסטנבול, היא הכירה שם את הגברת‬ ‫מאריה באואר רבת הפעלים. באואר ובעלה, ילידי וינְקובְצי שבקרואטיה, הגיעו לאיסטנבול לפני המלחמה‬ ‫ופיתחו שם את תעשיית העץ. משהחלו מגיעים פליטים מאירופה, שסיפרו על הזוועות המתרחשות שם, אירגנה‬ ‫מאריה באואר יחד עם איליקה אופנר פעולות סיוע כדוגמת אלו של הצלב האדום, ובקשיים רבים יצרה קשר‬ ‫למשלוח חבילות אל הקצינים היוגוסלבים שהיו כלואים כשבויי מלחמה במחנות צבא בגרמניה. מדי יום ביומו‬ ‫היו השתיים הולכות לשוק הגדול של איסטנבול, משיגות שם קופסאות, קונות מצרכי מזון וטבק ושולחות‬ ‫חבילות לגרמניה (הותר להן לשלוח 001 חבילות לחודש). למאריה באואר היו מהלכים בכל החוגים החברתיים‬ ‫באיסטנבול. בין ידידיה היה גם שליח האפיפיור מונסיניור אנג'לו רונקאלי (לאחר המלחמה האפיפיור יוחנן ה-‬ ‫32). לאיסטנבול הגיעה בסוף 1491 או בתחילת 2491 גם משלחת מישראל, בראשותו של משה שרת. מתפקידה‬ ‫היה לארגן את משלוח הילדים היהודים מסלובקיה והונגריה לישראל, דרך איסטנבול, ולשם כך היה דרוש‬ ‫להם קשר עם הקרדינל רונקאלי. הפגישה אורגנה על ידי מאריה באואר. בעודה משמשת כמתווכת בין הצדדים,‬ ‫עלה בדעתה של מאריה באואר לנסות ולהציל גם ילדים מזאגרב, ששם נמצא גם נכדה, פאודור-פדיה פרנק.‬ ‫הכול התנהל באופן חשאי, באמצעות אירגונים יהודיים רשמיים למחצה שפעלו בהונגריה ובסלובקיה. את‬ ‫הפעילות בהונגריה, באמצעות האירגון ‪ ,PALAMT‬ניהל יהודי עשיר בשם מיקלוש קראוס. הוא התנגד לכלול‬ ‫במשלוח גם ילדים מזאגרב, אך מאריה באואר הצליחה לבסוף לממש את יוזמתה. היא שלחה מכתב לקרוביה‬ ‫בוינקובצי, שהודיעו על כך לקהילה היהודית בזאגרב. בעת ההיא כבר נרצחו רוב יהודי זאגרב, אך הקהילה‬ ‫היהודית עדיין הייתה קיימת רשמית ופעלה מדירה פרטית, והקרדינל סטפינץ אף הציל ממוות 65 יהודים,‬ ‫דיירי בית האבות המקומי. הקשר בין סטפינץ לבין הרב של זאגרב, ד"ר מירוסלב שלום פרייברגר (על שמו‬ ‫נקראת כיום החברה לתרבות ואמנות של יהודי זאגרב) נוצר באמצעותו של אמיל (עמיאל) שווארץ-שומרוני.‬ ‫הוא זה שתיווך גם בהעברת הספרייה היהודית הרבנית לקפטול, מקום מושבו של הבישוף.‬ ‫ועתה כמה מלים על שווארץ-שומרוני. אישתו הצעירה ילדה בימים ההם תינוק, וכמתנה מן השמים‬ ‫הגיעה מבודאפשט הבשורה כי הוא קיבל אשרת-כניסה לפלשתינה. עם אישתו ותינוקו נסע לבודאפשט, והגיעו‬ ‫אל משרדו של מיקלוש קראוס. הלה טען שאין לו מושג בעניין אשרת-הכניסה. אישתו של שווארץ-שומרוני‬ ‫נתקפה בהיסטריה, אך מיקלוש קראוס רק משך בכתפיו ויצא מהחדר. ואולם מזכירתו מסרה לשווארץ-‬ ‫שומרוני שהיא יודעת כי מיקלוש קראוס מכר את אשרת-הכניסה ליהודי אחר. שווארץ-שומרוני, עם אישתו‬ ‫והתינוק, אף הלכו אל אותו יהודי וביקשו לקבל את האישור לידיהם, אך הלה טען כי שילם תמורת האשרה‬ ‫בכסף טוב וכי באמצעותה הציל את חיי בנו, שנמצא כבר בדרכו לפלשתינה. אלא שהספינה שבנו הפליג בה‬ ‫עלתה על טורפדו והבן נהרג. שווארץ-שומרוני הגיע לאחר מכן בכל זאת לישראל, והוא פעיל למען הענקת תואר‬ ‫חסיד אומות העולם לקרדינל סטפינץ.‬ ‫באפריל 2491 פנתה הקהילה היהודית בזאגרב אל משרד הפנים של מדינת-קרואטיה-העצמאית‬ ‫בבקשה לאשר את הגירתם של 05 ילדים. משרד הפנים דרש רשימה עם כתובות הילדים. הקהילה היהודית לא‬ ‫אבתה למסור את הכתובות, כיוון שבעבר יהודים שנמצאו ברשימות דומות חוסלו לעיתים קרובות, ועל כן‬ ‫נמסרה רק כתובת משרד הקהילה. בינתיים רבים מן הילדים שברשימה כבר נרצחו, ואחדים נמלטו לפרטיזנים.‬ ‫ואולם מכסת חמישים הילדים נשארה כשהייתה. שלטונות האוסטשה והמארגנים בבודאפשט דרשו שרק‬ ‫הילדים שמופיעים ברשימה ייכללו במשלוח. בתגובה ניסתה הקהילה היהודית בזאגרב "להערים" ולשלוח‬ ‫ילדים אחרים תחת הילדים המתים ששמותיהם נכללו ברשימה, ואת הילדים לימדו להזדהות בשמותיהם של‬ ‫הילדים המתים, הכלולים ברשימה. ואולם מיקלוש קראוס מבודאפשט דחה מכול וכול את ניסיון ה"תרמית"‬ ‫הזאת, ולכן 11 ילדים בלבד יצאו לדרך מזאגרב. במשלוח זה נמצא גם בנו בן ה-01 של הרב פרייברגר, ראובן‬ ‫מיכאל. בבודאפשט, כאשר קראו בשמות הילדים, נענו כל 05 ילדי זאגרב בשמותיהם. מתברר שקראוס הכניס‬ ‫במקום הילדים המתים מזאגרב ילדים מסלובקיה, פולין והונגריה, תחת שמם! לבסוף הגיעו הילדים מזאגרב‬ ‫לאיסטנבול. מאריה באואר לא מצאה ביניהם את נכדה פדיה פראנק. אבל אחד הילדים שהגיעו טען כי הוא‬ ‫פדיה פראנק. מאריה באואר צעקה שהילד הזה איננו פדיה, אבל הילד רעד וחזר על השם: פדיה פראנק...‬ ‫ראובן מיכאל פרייברגר הגיע ב-3491 ארצה ונקלט בקיבוץ שער העמקים. הוריו נלקחו ב- 3 במאי‬ ‫3491 וניספו. הוא קיבל את השם העברי ראובן ירון. עד מהרה התגלה כישרונו המוזיקלי הגדול (אולי על פי‬ ‫אימו, שניגנה בפסנתר, או דודו, ששר באופרה של זאגרב). אורי גבעון, שהיה מורהו הראשון, ממש הדביק אותו‬ ‫במוסיקה. ראובן לקח שיעורים בקונסרבטוריון של תל אביב, שם למד אצל מרדכי סתר, וכבר החל להלחין‬ ‫בעצמו. כבר בגיל 51 ניצח על מקהלה, וכשהקים גארי ברטיני את מקהלת "רינת", הצטרף גם ראובן ירון‬ ‫לפעילותה. במרץ 6591, בתחרות בינלאומית שנערכה בפריז, כבשה מקהלת "רינת" בניצוחו של גארי ברטיני‬ ‫מקום ראשון בין 61 מקהלות מארצות שונות, כאשר שרה קומפוזיציה של ראובן ירון. זו הייתה אחת‬ ‫ההצלחות הגדולות הראשונות של מדינת ישראל הצעירה. באביב אותה שנה נשא ראובן ירון אישה. החגיגה‬ ‫נערכה בשער העמקים, על הדשא שבפתח ביתם של לינה ואברהם אבני, שאימצו את ראובן. בסתיו פרצה‬ ‫מלחמת סיני. באחד הימים, בשובה מהעבודה בשדה, מצאה אישתו הצעירה פתק בכתב ידו של ראובן:‬ ‫"קיבלתי צו, להתראות." עם גיוסו נשלח לסיני, שם נהרג והוא בן 42. ונשכח.‬ ‫במהלך העבודה על חיבור זה נמצאה בארכיון קול ישראל הקלטה מעניינת: בקומפוזיציה למצוסופרן,‬ ‫כינור, ויולה, צ'לו ופסנתר מאת ראובן ירון, ניגן את חלק הפסנתר אישית מרדכי סתר, מורהו. מצאנו גם את‬ ‫חוברת התווים של ראובן, שהוצאה לאחר מותו על ידי חברי קיבוץ שער העמקים, בעזרתם של אורי גבעון,‬ ‫מרדכי סתר וגארי ברטיני.‬ ‫סקירה זו על פעילותם של יהודים מוסיקאים שהגיעו ארצה מאזורי קרואטיה היא ראשונה מסוגה‬ ‫העוסקת בנושא. אנו מפרסמים אותה בתקווה שתשמש תרומה ואתגר למחקרים לעתיד לבוא. יהודים הותירו‬ ‫עקבות עמוקים בתרבות המוסיקה בקרואטיה, שכן במשך דורות היו שותפים בבנייתה. כפי שאפשר להיווכח‬ ‫מן הסקירה הקצרה הזאת, תרבות המוסיקה בקרואטיה השפיעה גם היא על התושבים היהודים, ובכך תרמה‬ ‫בעקיפין גם להתפתחותה לימים של תרבות המוסיקה בישראל. עליית יהודים ארצה לפני מלחמת העולם‬ ‫השנייה ולאחריה הייתה על פי רוב מונעת על ידי הרעיון הציוני, ששאף להקמת מדינת היהודים בארץ‬ ‫אבותיהם, כדי שבני העם היהודי יוכלו לבוא אליה ולהשתחרר מלחצי האנטישמיות והשפעותיה ההרסניות,‬ ‫ולבנות בה מחדש את החברה הלאומית שלהם, לאחר שזו הוגלתה לתפוצות לפני אלפיים שנה ויותר. שנות‬ ‫מלחמת העולם השנייה, שבהן איים הרעיון הנאצי של "פיתרון סופי לבעית היהודים" בהשמדה מוחלטת של‬ ‫בני העם היהודי, אך חיזקו את השאיפה להגשים מטרה זו. למרבה הצער רבים מאוד לא זכו להגיע, לאחר‬ ‫שגופותיהם נשרפו במחנות המוות ברחבי אירופה. יחד עימם נכחד לא רק חלק כביר של התרבות היהודית,‬ ‫אלא גם של תרבות העמים שבקרבם חיו במשך דורות. אלה אשר שרדו ומצאו את מקומם במדינת ישראל‬ ‫הצילו, למרבה המזל, גם את זרע הדו-קיום התרבותי הזה, בתקווה שזוועות השואה לא ישובו עוד לעולם, וכי‬ ‫רעיון הדו קיום וההפריה ההדדית בין תרבויות יכה שורשים.‬ ‫‪© 2005 by Dushan Mihalek‬‬